על כל סניפי המערב לשמוע את קולי:

האם הייתם נאמנים אליי בעבר? האם הקשבתם לעצותיי המצוינות? האם תקוותיכם מציאותיות ולא מעורפלות או לא בטוחות? נאמנותה של האנושות, אהבתה של האנושות ואמונתה של האנושות – אינן אלא מה שנובע ממני, אינן אלא מה שהענקתי. עמי, כשאתם מקשיבים לדבריי, האם אתם מבינים את רצוני? האם אתם רואים את לבי? למרות העובדה שבעבר, כשצעדתם בנתיב השירות, נתקלתם בעליות ובמורדות, בהתקדמויות ובעיכובים ובנסיבות שבהן הייתם בסכנה ליפול או אפילו לבגוד בי, האם ידעתם שבכל רגע הושעתי אתכם דרך קבע? שבכל רגע השמעתי את קולי דרך קבע כדי לקרוא לכם ולחלץ אתכם? פעמים כה רבות נפלתם ברשתו של השטן, פעמים כה רבות נלכדתם במלכודות של האנושות, פעמים כה רבות נכשלתם במאבקים אינסופיים זה עם זה ולא הצלחתם להרפות מעצמכם, פעמים כה רבות הייתם בגופכם בביתי, אך לא ניתן היה למצוא את לבכם בשום מקום. אף על פי כן, פעמים כה רבות הושטתי את ידי כדי להרים אתכם ופעמים כה רבות זרעתי בקרבכם את זרעי הרחמים. פעמים כה רבות לא יכולתי לשאת את המראה של מצבכם מעורר הרחמים בשעת סבלכם, פעמים כה רבות... האם אתם יודעים זאת?

אולם היום, תחת חסותי, סוף-סוף התגברתם על כל הקשיים ואני שמח יחד איתכם. זוהי התממשות חוכמתי. אף על פי כן, זכרו היטב! מי נפל בעוד שאתם נותרתם איתנים? מי היה איתן ולא חווה אי-פעם רגעי חולשה? מי מקרב בני האנוש זכה לברכה כלשהי שלא באה ממני? מי חווה אסון כלשהו שלא בא ממני? הייתכן שכל מי שאוהב אותי זוכה לברכה בלבד? הייתכן שאסונות פקדו את איוב מפני שלא הצליח לאהוב אותי ובחר במקום זאת להתנגד אליי? הייתכן שפאולוס הצליח לשרת אותי בנאמנות בנוכחותי מפני שבאמת היה מסוגל לאהוב אותי? על אף שאתם יכולים לדבוק בעדותי, האם ייתכן שיש ביניכם מישהו שעדותו זכה וללא דופי כזהב טהור? האם בני אנוש מסוגלים לנאמנות אמיתית? העובדה שעדותכם מסבה לי הנאה לא סותרת את "נאמנותכם," מפני שמעולם לא דרשתי הרבה מאף אחד. על פי הכוונה המקורית של תוכניתי, כולכם "סחורה פגומה" – אינכם עומדים בתקן. זו דוגמה למה שאמרתי לכם בנוגע ל"זריעת זרעי הרחמים", הלא כן? האם אתם רואים את הישועה שלי?

כולכם צריכים להיזכר בעבר ולהרהר: מאז שחזרתם לביתי, האם מישהו ביניכם הכיר אותי כמו שפטרוס הכיר אותי, בלי לשקול את הרווח וההפסד שלכם? למדתם את החלקים השטחיים של כתבי הקודש לעילא ולעילא, אך האם הפנמתם משהו ממהותם? באופן זה, אתם עדיין נצמדים ל"הון" שלכם ומסרבים להרפות מעצמכם באמת. כשאני מבטא אמירה, כשאני מדבר אליכם פנים אל פנים, מי מכם אי-פעם הניח את המגילה הסגורה שלכם כדי לקבל את דברי החיים שאני מגלה לכם? אין לכם כבוד כלשהו לדבריי ואתם גם לא מוקירים אותם. במקום זאת, אתם משתמשים בהם כמקלע כדי לירות באויביכם על מנת לשמר את מעמדכם. אתם לא מקבלים את שפיטתי אפילו במידה המועטה ביותר על מנת להכיר אותי. כל אחד מכם מכוון כלי נשק כלפי מישהו אחר, כולכם "בלתי אנוכיים" ואתם "מקדישים מחשבה לזולת" בכל מצב. האין זה בדיוק מה שעשיתם אתמול? והיום? ה"נאמנות" שלכם עלתה בכמה נקודות וכולכם מנוסים מעט יותר ובוגרים מעט יותר בשל כך, ה"פחד" שלכם מפניי גבר במידת מה ואיש אינו "פועל בקלות דעת." מדוע אתם מתקיימים במצב זה של פסיביות מתמדת? מדוע תמיד אין לכם את ההיבטים החיוביים? הו, עמי! העבר חלף לו מזמן, הפסיקו להיצמד אליו. לאחר שעמדתם נחושים אתמול, היום עליכם לתת לי את נאמנותכם הכנה. יתר על כן, עליכם לשאת עליי עדות טובה מחר ואתם תירשו את ברכתי בעתיד. זה מה שאתם צריכים להבין.

על אף שאני לא נוכח בפניכם, רוחי לבטח תעניק לכם חסד. אני מקווה שתנצרו את ברכותיי ותסתמכו עליהן, שתהיו מסוגלים להכיר את עצמכם. אל תהפכו אותן להון שלכם. במקום זאת, עליכם להשתמש במילותיי כדי להשלים את מה שחסר בכם ולשאוב מהן את היסודות החיוביים שלכם. זה המסר שאני מוריש לכם!

28 בפברואר, 1992