במהלך ההתכנסות האחרונה, הנושא העיקרי של השיתוף היה ארבעת התנאים הבסיסיים לכך שאדם יהפוך למושלם על ידי קבלת שיפוט וייסור. מהם ארבעת התנאים הבסיסיים הללו? (התנאי הראשון הוא ביצוע הולם של חובה. השני הוא להיות בעל מנטליות של התמסרות לאל. השלישי הוא להיות אדם כן ביסודו. והתנאי הרביעי הוא להיות עם לב מכה על חטא.) יש כמה פרטים בתוך כל אחד מארבעת התנאים הללו, כמו גם יישומים ממשיים בפועל והתייחסויות ספציפיות. למעשה, ארבעת הנושאים הללו נדונו במשך שנים. אם נדבר עליהם שוב היום, האם הדבר ייחשב כנבירה מיותרת בנושאים אלה? (לא.) למה שזה לא ייחשב כך? מפני שהתכנים של כל אחד מארבעת התנאים האלה כרוכים במציאות-האמת ובהיווכחות בחיים, ואלה נושאים בלתי נדלים. רוב האנשים עדיין לא הגיעו לשלב של כניסה למציאות-האמת; הם מבינים את האמת רק במשמעותה שעל פני השטח, הם מבינים רק כמה דוקטרינות פשוטות. על אף שהם מסוגלים לשתף מציאויות מסוימות, הם נכשלים בכניסה למציאויות-האמת. לכן, אין זה משנה באיזה היבט של האמת מדובר, יש לשתף אותו ולהקשיב לו לעתים קרובות. בדרך זו, הבנתם של אנשים את האמיתות השונות תעמיק באמצעות חווייתם האמיתית, וחוויותיהם יהפכו להיות מדויקות יותר ויותר.

זה עתה סיכמנו את ארבעת התנאים הבסיסיים להפיכה למושלמים באמצעות קבלת שיפוט וייסור. בהמשך, נתחיל את הדיון שלנו מהתנאי הראשון: ביצוע הולם של חובה. יש אנשים שאומרים: "הדיונים בשנתיים האחרונות היו כולם על ביצוע חובה; באופן ספציפי, כיצד לבצע חובה, כיצד לבצע אותה היטב, לאילו עקרונות לציית בעת ביצועה – בלבי, אני מכיר את הדברים האלה כמו את כף ידי, הם לא יכולים להיות ברורים יותר. ובמהלך השנים האחרונות, כל חיי היומיום שלי עסקו באמיתות הקשורות לביצוע חובתי. מאז שהתחלתי לבצע את חובתי, חיפשתי, אכלתי ושתיתי, והקשבתי לאמיתות הקשורות לכך, ואפילו עכשיו הנושא הזה עדיין נדון. אני מבין אותו בלבי כבר זמן רב; האם אין זה באמת פשוט לבצע היטב את חובתך? האם ביצוע הולם של חובה אינו פשוט ללכת אחר העקרונות הללו שהוזכרו קודם לכן? ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, בכל נפשך, בכל שכלך ובכל מאודך; חפש את העקרונות, אל תסתמך על נטיותיך שלך, ותאם בהרמוניה בעת ביצוע חובתך; סנכרן את ביצוע חובתך עם היווכחות בחיים – זה כל מה שיש בזה". הדברים שבהם אתם נתקלים וחווים בחיי היומיום שלכם הם רק הנושאים האלה, ולכן זה כל מה שאתם מבינים. אין זה משנה כמה אתם מבינים, אנחנו עדיין צריכים לדון היום באמת הזאת. אם יהיה דבר מה שיחזור על עצמו, זה יועיל לכם ותוכלו להרהר בו שוב; אם זה יהיה משהו שלא דנו בו קודם, הפנימו אותו. בין אם הנושא יחזור על עצמו או לא, עליכם להקשיב היטב. חשבו אילו אמיתות מעורבות כאן, אם לאמיתות אלה יש יתרונות כלשהם להיווכחותכם בחיים, ואם הן יכולות לעזור לכם לבצע את חובתכם באופן הולם. אם כן, אכן יש צורך לדון מחדש בנושא של ביצוע הולם של חובה.

בהתייחס לביצוע הולם של חובה, הבה נניח כרגע למשמעות של "הולם" ובמקום זאת נדבר על מהי חובה. בסוף הדיון אתם תדעו מהי חובה, מה נחשב הולם וכיצד יש לבצע חובה; יהיה לכם נתיב ליישום בפועל של ביצוע חובה כך שתעמדו בסטנדרט. אם כן, מהי חובה? (חובה היא מה שהאל מטיל על אדם לעשות, זה מה שיציר בריאה צריך לעשות.) אמירה זו נכונה רק למחצה. בתיאוריה, אין בכך שום דבר שגוי, אך בבחינה מעמיקה יותר, הסבר זה אינו שלם; צריך להיות תנאי מוקדם. בואו נתעמק בנושא זה. עבור כל מאמין וכל כופר, האופן שבו הם חיים את חייהם, מה שהם עושים בעולם האנושי הזה וגורל חייהם – האין כל אלה דברים שהאל קבע מראש? (כן.) לדוגמה, יש אנשים שעוסקים במוזיקה בעולם הזה. עשיית מוזיקה היא השליחות שלהם בחיים; האם שליחות זו יכולה להיחשב כחובתם? (לא.) יש אנשים שעשו דברים יוצאים מן הכלל בעולם, השפיעו על האנושות כולה, תרמו ואפילו שינו תקופה. זוהי שליחות חייהם. האם ניתן לקרוא לשליחות החיים הזו חובתם? (לא.) אך האם שליחות החיים הזו ומה שהם עשו במהלך חייהם אינו משהו שהאל הפקיד בידיהם? האין זה משהו שיציר בריאה צריך לעשות? (כן.) זה נכון. האל הטיל עליהם שליחות, הפקיד בידיהם את התפקיד הזה, ובתוך האנושות כולה, כחלק מהאנושות עצמה, יש משהו שעליהם לעשות, אחריות שעליהם לבצע. בלי קשר לתחום שבו הם עוסקים – בין אם מדובר באמנויות, עסקים, פוליטיקה, כלכלה, מחקר מדעי וכן הלאה – כל אלה נגזרו מראש על ידי האל. עם זאת, יש הבדל אחד; בלי קשר לאופן שבו האל קבע זאת, אנשים אלה נמצאים מחוץ לעבודת הניהול של האל. הם נחשבים לכופרים, ומה שהם עושים אלה דברים חיצוניים לעבודת הניהול של האל. אם כן, האם האחריות שלהם, התפקיד שהם קיבלו ושליחות חייהם יכולים להיקרא חובה? (לא.) הם לא מבצעים חובה מפני שמה שהם עושים אינו קשור לעבודתו של האל להושעת האנושות. כל בני האדם בעולם הזה מקבלים באופן פסיבי את התפקיד שהבורא הטיל ואת השליחות שהוא נתן, אך השליחות שאותה קיבלו אלה שלא מאמינים באל ותחומי האחריות שהם מקיימים, אינם חובה, משום שהם לא קשורים לתוכנית הניהול של האל להושעת האנושות ואין להם חלק בה. הם לא מקבלים את האל, והאל לא פועל בהם, ולכן אין זה משנה איזה תחומי אחריות הם נוטלים, ואיזה תפקיד הם מקבלים או מה השליחות שהם מגשימים בחיים האלה, אי אפשר לומר שהם מבצעים את חובתם. אם כך, מהי בדיוק חובה? אילו תנאים מוקדמים יש להוסיף על מנת להסביר בצורה ברורה, מדויקת ומקיפה את הקונספט הזה ואת האמת בהקשר זה? האם הבנתם קונספט כלשהו מהשיתוף שלנו זה עתה? איזה קונספט? שעבור כל אדם בקרב המין האנושי, לא משנה כמה גדולה השליחות שהוא קיבל, או רמת השינוי שהוא חולל, או מידת תרומתו למין האנושי, שליחות ותפקיד כאלה לא יכולים להיקרא חובות. הסיבה לכך היא שהם לא קשורים לתוכנית הניהול של האל להושעת האנושות; אלה שליחויות בלבד. בין אם הם פועלים באופן אקטיבי או פסיבי, כל מה שהם עושים הוא להגשים שליחות; האל קבע זאת מראש. במילים אחרות, כל עוד למעשיהם אין כל קשר לתוכנית הניהול של האל ולעבודתו של האל להושעת האנושות, הגשמת שליחויות כאלה לא יכולה להיקרא ביצוע חובה. הדבר בטוח מעבר לכל ספק. אם כן, מהי חובה? יש להבין זאת כך: חובה היא התפקיד והשליחות שהאל מטיל במסגרת עבודת הניהול שלו להושעת האנושות. האם ניסוח זה אינו שלם ומדויק? רק מה שמדויק הוא האמת; מה שאינו מדויק, והוא חד-צדדי, אינו האמת אלא דוקטרינה גרידא. ללא הבנה מלאה והכרה יסודית של מהי חובה, לא תדע מהן בדיוק האמיתות הקשורות לחובה. בעבר, ייתכן שלאנשים היו תפיסות מוטעות רבות בהבנתם של מהי חובה. הסיבה לכך היא שהם לא הבינו את האמת, מה שהוביל לכל מיני תפיסות ואי-בהירויות. אנשים השתמשו אז בתפיסות ובאי-הבהירויות הללו כדי להסביר מהי חובה, ולאחר מכן התייחסו אליה על בסיס הרעיונות האלה. לדוגמה, יש אנשים שחושבים שמכיוון שהאל קבע מראש את כל חייו של אדם –סוג המשפחה שאליה הוא נולד, אם הוא עשיר או עני בחייו, והקריירה שבה הוא עוסק, נקבעו כולם מראש על ידי האל – הרי שכל מה שאדם עושה במהלך חייו והדברים שהוא משיג הם כולם תפקידים שניתנו לו על ידי האל והם שליחותו. הם חושבים שזו חובה רק מפני שזה כרוך בשליחות. כך הם מועדים ברישול בתפיסת החובה שלהם. האין זו אי-הבנה? יש אנשים שמתחתנים ויש להם ילדים, והם אומרים: "הבאת ילדים לעולם הוא תפקיד שהאל הטיל עלינו והפקיד בידינו, זו השליחות שלנו. חובתנו לגדל את ילדינו לבגרות". האין זו הבנה שגויה? ויש אחרים שאומרים: "הושיבו אותנו על האדמה הזאת כדי לעבד אותה. מכיוון שזה גורלנו, מוטב שנעשה עבודה טובה כי זה התפקיד שהוטל עלינו על ידי האל וזו השליחות שלנו. לא משנה כמה עניים נהיה או כמה קשה זה יהיה, אנחנו לא יכולים להתלונן. חקלאות טובה בחיים האלה היא חובתנו". הם משווים את גורלו של אדם עם שליחותו וחובתו. האין זו אי-הבנה? (זו אי-הבנה.) אכן זו אי-הבנה. ויש גם אנשים שעושים עסקים בעולם, והם אומרים: "בעבר לא הצלחתי בשום דבר, אבל אחרי שהתחלתי לעשות עסקים, החיים די טובים ויציבים. נראה שהאל ייעד אותי לעשות עסקים בחיים האלה, לפרנס את משפחתי באמצעותם. לכן, אם בחיים האלה אני מצליח בעסקים, מרחיב את הפעילות שלי ומפרנס כל אחד מבני משפחתי, זו השליחות שלי, ואולי השליחות הזו היא חובתי". האין זו אי הבנה? אנשים מחשיבים את ענייני היומיום שלהם, את הדרך שבה הם מתפרנסים, את אורח החיים שהם מקיימים ואת איכות החיים שממנה הם נהנים – כל הדברים הקשורים לשליחותם – כחובתם. זה לא נכון; זוהי הבנה מעוותת של משמעות החובה.

אז מהי בדיוק חובה? לרוב האנשים יש הבנה מעוותת ומשובשת של העניין הזה. אם בית האל מארגן שתלך לשתול דגנים וירקות, כיצד אתה מתייחס לסידור הזה? יש אנשים שאולי לא יוכלו להבין זאת ויאמרו: "עבודת האדמה נועדה לפרנס את המשפחה; זו לא חובה. המושג חובה אינו כולל את ההיבט הזה". מדוע הם מבינים כך את הדברים? הסיבה לכך היא שהם לא מבינים את האמיתות הקשורות לביצוע חובה והם לא מבינים מהי חובה. אם מישהו מבין את ההיבט הזה של האמת, הוא יהיה מוכן לעבוד את האדמה. הוא יידע שבבית האל, עבודת האדמה לא נעשית כדי לפרנס את משפחתו, אלא כדי לאפשר לאלה שמבצעים את חובתם במשרה מלאה, להמשיך לבצע אותה כרגיל. למעשה, זוהי גם הטלת תפקיד על ידי האל; ייתכן שהעבודה עצמה אינה משמעותית יותר מזרע שומשום, או אולי אפילו מגרגיר חול, אך בלי קשר לחשיבותה, זו עבודה שנוצרה במסגרת עבודת הניהול של האל. האל אומר כעת שאתה נדרש להשלים את העבודה הזו – כיצד אתה מבין זאת? עליך לקבל זאת כחובתך, ועליך לקבל זאת בלי לתרץ שום תירוצים. אם אתה מתמסר רק באופן פסיבי והולך לעשות את עבודת החקלאות כי זה מה שסידרו לך, זה לא יעבוד. יש כאן עיקרון שאתה חייב להבין: כשהכנסייה מארגנת עבורך עבודות חקלאיות ושתילת ירקות, זה לא כדי שתוכל להתעשר וגם לא כדי שתוכל להתקיים ולפרנס את משפחתך; המטרה היא לענות על צורכי העבודה בבית האל בעתות אסון. המטרה היא להבטיח שכל מי שמבצע את חובתו בבית האל במשרה מלאה יקבל את מזונו היומי כדי שיוכל לבצע את חובותיו כרגיל מבלי לעכב את עבודת בית האל. לכן, חלק מהאנשים העובדים את האדמה בחווה של כנסייה נחשבים כמבצעים את חובתם; הדבר שונה בטבעו מעבודת אדמה של חקלאים רגילים. מהו טבעה של עבודת אדמה של חקלאים רגילים? חקלאים רגילים עובדים בחקלאות כדי לפרנס את משפחותיהם ולשרוד; זה מה שהאל קבע עבורם. זהו גורלם, ולכן הם מעבדים את האדמה דור אחר דור; אין לזה שום קשר לחובתם. כעת, באת לבית האל וגם אתה עובד בחקלאות, אך זו דרישה לעבודה בבית האל. זהו סוג של השקעת מאמץ עבור האל. הדבר שונה מטבעו מעבודת אדמה על השטח הפרטי שלך. מדובר במילוי האחריות והמחויבויות שלך. זוהי החובה שאדם צריך לבצע; אלה השליחות והאחריות שהופקדו בידיך על ידי הבורא. מבחינתך, זוהי חובתך. אם כן, כאשר משווים חובה זו לשליחות שלך בעולם, מה חשוב יותר? (חובתי.) מדוע זה כך? חובה היא מה שהאל דורש ממך לעשות, זה מה שהוא הפקיד בידיך – זה חלק מהסיבה. הסיבה הנוספת והעיקרית היא, שכאשר אתה נוטל על עצמך חובה בבית האל ומקבל את מה שהאל הטיל עליך, אתה נעשה רלוונטי לעבודת הניהול של האל. בבית האל, בכל פעם שמתוכננת עבורך עבודה כלשהי, בין אם זו עבודה קשה או מעייפת, ובין אם תרצה בכך או לא, זוהי חובתך. אם אתה יכול להחשיב זאת כהטלת תפקיד ואחריות שהאל נתן לך, אתה רלוונטי לעבודתו בהושעת האדם. ואם מה שאתה עושה והחובה שאתה מבצע רלוונטיים לעבודה של הושעת האדם על ידי האל, ואתה יכול לקבל ברצינות ובכנות את התפקיד שהאל הטיל עליך, כיצד הוא יתייחס אליך? הוא יראה בך בן משפחתו. האם זו ברכה או קללה? (ברכה.) זו ברכה גדולה. יש אנשים שמתלוננים כשהם מתמודדים עם קושי קל בעת ביצוע חובתם ואינם מודעים לברכות העצומות שקיבלו. האין זה פשוט טיפשי להתלונן על האל לאחר שהשיגו יתרונות כה רבים? בשלב זה, חיוני להבין את האמת, להכיר בכך שזו חובתכם ושעליכם לקבל אותה מהאל. האם יש לכם הבנה או תובנה חדשה לגבי מהי חובה? האם הבנתם זאת לעומק? האם חובה חשובה לצורך קבלת ישועה? (כן.) עד כמה זה חשוב? ניתן לומר שיש קשר ישיר בין ביצוע חובה לבין קבלת ישועה. אין זה משנה אילו שליחויות אתם משלימים בחיים האלה, אם לא ביצעתם את חובתכם, אין לכם שום קשר לקבלת ישועה. במילים אחרות, אין זה משנה כמה גדולים ההישגים שהשגתם בחיים האלה בקרב בני אדם אחרים, פשוט השלמתם שליחות; לא מילאתם את חובתו של יציר בריאה ולכן אין לכם כל קשר לקבלת ישועה או לעבודתו של האל בניהול האנושות.

בבית האל מזכירים תמיד את נושא קבלת התפקיד שהאל מטיל וביצוע חובה כראוי. כיצד נוצרת חובה? באופן כללי, חובה נוצרת כתוצאה מעבודת הניהול של האל להבאת ישועה לאנושות. ובאופן ספציפי, כאשר עבודת הניהול של האל מתגלה בקרב האנושות, מופיעות עבודות שונות שדורשות מאנשים לשתף פעולה ולהשלים אותן. הדבר מוליד תחומי אחריות ושליחויות שאנשים צריכים למלא, ותחומי האחריות והשליחויות האלה הם חובות שהאל מעניק לאנושות. בבית האל, המשימות השונות שדורשות שיתוף פעולה של אנשים הן החובות שעליהם לבצע. אם כך, האם יש הבדלים בין חובות במונחים של חובה טובה יותר או גרועה, נשגבת או פשוטה, גדולה או קטנה? הבדלים כאלה לא קיימים; כל עוד משהו קשור לעבודת הניהול של אלוהים, כל עוד זוהי דרישה מעבודת בית האל והיא נדרשת לצורך הפצת בשורתו של האל, זוהי חובתו של אדם. זהו המקור וההגדרה של חובה. ללא עבודת הניהול של האל, האם לאנשים על פני האדמה – בלי קשר לאופן שבו הם חיים – היו חובות? לא. כעת אתם מבינים בבירור. למה קשורה חובתו של אדם? (היא קשורה לעבודת הניהול של האל להושעת האנושות.) זה נכון. יש קשר ישיר בין חובותיה של האנושות, בין חובותיהם של יצירי בריאה לבין עבודת הניהול של האל להושעת האנושות. ניתן לומר שללא ישועת האנושות על ידי האל וללא עבודת הניהול שהאל בהתגלמותו כבשר ודם החל לעשות בקרב בני האדם, לאנשים לא היו חובות שעליהן הם היו יכולים לדבר. חובות נובעות מעבודתו של האל; זה מה שהאל דורש מאנשים. כשמסתכלים על כך מנקודת מבט זו, החובה חשובה לכל אדם הנוהה אחר האל, הלא כן? זה מאוד חשוב. באופן כללי, אתה לוקח חלק בתוכנית עבודת הניהול של האל; באופן ספציפי יותר, אתה משתף פעולה עם סוגים שונים של עבודות של האל הנדרשות בזמנים שונים ובקרב קבוצות שונות של אנשים. אין זה משנה מהי חובתך, זוהי שליחות שהאל נתן לך. לפעמים אתה עשוי להידרש להשגיח או לשמור על אובייקט חשוב. הדבר עשוי להיות עניין טריוויאלי יחסית שניתן לומר עליו שהוא תחת אחריותך בלבד, אבל זו משימה שהאל נתן לך; קיבלת אותה ממנו. קיבלת אותה מידי האל וזו חובתך. אם לרדת לשורש העניין, האל הפקיד בידיך את חובתך. הדבר כולל בעיקר את הפצת הבשורה, נשיאת עדות, יצירת סרטונים, להיות מנהיג או עובד בכנסייה, או שזו יכולה להיות עבודה מסוכנת וחשובה עוד יותר. כך או כך, כל עוד הדבר קשור לעבודתו של האל ולצורך בעבודה של הפצת הבשורה, אנשים צריכים לקבל זאת כחובה מהאל. אם לנסח זאת במונחים רחבים עוד יותר, חובה היא שליחותו של אדם, תפקיד שהוטל על ידי האל. ליתר דיוק, זוהי אחריותך, זוהי המחויבות שלך. בהתחשב בכך שזוהי שליחותך, תפקיד שהוטל עליך על ידי האל, וזוהי אחריותך והמחויבות שלך, לביצוע חובתך אין כל קשר לענייניך האישיים. לחובה אין שום קשר לענייניך האישיים – מדוע הנושא הזה מועלה? כי אנשים חייבים להבין איך להתייחס ואיך לתפוס את חובתם. חובה היא התפקיד שיצירי בריאה מקבלים והשליחות שעליהם להשלים במסגרת עבודת הניהול של האל. אנשים מכירים את הנחת היסוד הכוללת, אך מה לגבי הפרטים הקטנים? כיצד אדם צריך לגשת לחובותיו כדי להיחשב כבעל הבנה נכונה? יש אנשים שמתייחסים לחובתם כאל ענייניהם האישיים; האם זהו העיקרון הנכון? (לא.) מדוע זה לא נכון? עשיית דברים למען עצמכם אינה ביצוע חובתכם. ביצוע חובתכם לא נועד לעשיית דברים למען עצמכם, אלא לעשות את העבודה שהאל הפקיד בידיכם – יש הבדל בין שני הדברים. מה העיקרון כשמדובר בעשיית דברים עבור עצמכם? זה אומר לעשות כל מה שמתחשק לכם מבלי להתייעץ עם אחרים ומבלי להתפלל לאל או לחפש אותו; זה אומר לפעול על פי הגחמות שלכם וללא התחשבות בתוצאות, כל עוד הדבר מועיל לכם. האם עיקרון זה מקובל לביצוע חובתכם בבית האל? (לא.) יש אנשים שאומרים: "אני אפילו לא מתייחס לעניינים שלי ברצינות או משקיע בהם כל כך הרבה מאמץ. אני מתייחס לחובתי כאילו היא ענייני, והעיקרון הזה בהחלט ראוי". האם זו הדרך הנכונה לקבל חובה? בהחלט לא. אם כך, מה צריכה להיות גישתו של אדם לחובה? (שהוא קיבל אותה מהאל.) "שהוא קיבל אותה מהאל". קל לומר את ארבע המילים האלה, אך האופן שבו תיישם בפועל את האמת הכלולה בהן, תלוי באופן שבו אתה מתייחס לחובתך. זה עתה הגדרנו מהי חובה. החובה באה מהאל, זהו תפקיד המוטל על ידי האל, הוא קשור לעבודתו בתוכנית הניהול שלו ולישועת האדם. מנקודת מבט זו, האם לחובה יש קשר כלשהו לעקרונות ההתנהלות האישית שלך? האם הדבר קשור באופן כלשהו להעדפות האישיות שלך, להרגלי החיים שלך או לשגרת החיים שלך? כלל וכלל לא. אם כך, למה קשורה חובה? היא קשורה לאמת. יש אנשים שאומרים: "מכיוון שהחובה הזו הוקצתה לי, זהו ענייני שלי. ויש לי את העיקרון הגבוה ביותר לביצוע חובה שאין לאף אחד מכם. האל דורש מאנשים למלא את חובתם בכל לבם, נשמתם, שכלם ומאודם. אבל בנוסף לכך, יש לי עיקרון נעלה עוד יותר והוא, להתייחס לחובתי כאילו היא הדאגה העיקרית שלי, ולעשות אותה בחריצות ולשאוף לתוצאה הטובה ביותר". האם עיקרון זה נכון? (לא.) מדוע הוא לא נכון? אם אתה מקבל את חובתך מהאל וברור לך בלבך שהוא מפקיד אותה בידיך, כיצד עליך להתייחס לתפקיד הזה? הדבר קשור לעקרונות של ביצוע חובה. האין זה נעלה הרבה יותר להתייחס לחובתו של אדם כאל תפקיד שהוטל עליו על ידי האל ולא כאל עניינו שלו? שתי ההתייחסויות האלה אינן זהות, הלא כן? אם אתה מתייחס לחובתך כאל תפקיד שהוטל עליך על ידי האל, כאל ביצוע חובתך בפני האל וכאל ריצוי האל על ידי ביצוע חובתך, העיקרון שלך לביצוע חובה הוא לא רק להתייחס לחובתך כאל עניינך שלך. מהי הגישה שצריכה להיות לך כלפי חובתך, גישה שניתן לכנותה נכונה וכזו העולה בקנה אחד עם כוונותיו של האל? ראשית, אינך יכול לנתח על ידי מי החובה מאורגנת, על ידי איזו רמת מנהיגות היא מוקצה – עליך לקבל אותה מהאל. אינך יכול לנתח זאת, עליך לקבל זאת מהאל. זהו תנאי. יתר על כן, לא משנה מהי חובתך, אל תפלה בין גבוה לנמוך. נניח שאתה אומר: "למרות שהמשימה הזו היא תפקיד שהוטל על ידי האל והיא עבודה של בית האל, אם אעשה אותה, אנשים עלולים להתנשא עליי. אחרים מקבלים עבודה שמאפשרת להם להתבלט. קיבלתי את המשימה הזו שלא מאפשרת לי להתבלט אלא גורמת לי להתאמץ מאחורי הקלעים, זה לא הוגן! אני לא אבצע את החובה הזאת. החובה שלי צריכה להיות כזו שמאפשרת לי להתבלט מול אחרים ולהתפרסם - וגם אם לא אתפרסם או אתבלט, אני עדיין צריך להרוויח מזה ולהרגיש בנוח באופן פיזי." האם זו גישה מקובלת? להיות בררן זה אומר לא לקבל דברים מהאל. זה אומר לעשות בחירות על פי ההעדפות שלך. זה לא לקבל את חובתך; זהו סירוב לחובתך, ביטוי למרדנותך באל. בררנות כזו מהולה בהעדפות וברצונות האישיים שלך. כאשר אתה מתחשב בטובתך האישית, במוניטין שלך וכן הלאה, הגישה שלך לחובתך אינה מסורה. איזו גישה צריכה להיות לך כלפי חובתך? ראשית, אסור לך לנתח אותה, בניסיון לברר מי הוא זה שהקצה לך אותה; במקום זאת, עליך לקבל אותה מהאל כחובה שהאל הפקיד בידיך, ועליך לציית לתזמורו ולהסדריו של האל ולקבל את חובתך מהאל. שנית, אל תבחין בין חובה גבוהה לנמוכה ואל תהיה מודאג לגבי טבעה של החובה, אם היא מאפשרת לך להתבלט או לא, אם היא נעשית לעיני הציבור או מאחורי הקלעים. אל תחשוב על הדברים האלה. יש גם גישה אחרת: התמסרות ושיתוף פעולה פעיל. אם אתה חש שאתה יכול לבצע חובה מסוימת אך אתה גם חושש לטעות ולהיות מסולק, ולכן אתה נחבא אל הכלים, קופא על השמרים ולא יכול להתקדם, האם זו גישה מסורה? לדוגמה, אם אחיך ואחיותיך בוחרים בך כמנהיג שלהם, אתה עשוי להרגיש מחויב לבצע חובה זו משום שנבחרת, אך אינך מתייחס לחובה זו בגישה פרואקטיבית. מדוע אינך פרואקטיבי? משום שיש לך מחשבות על כך ואתה מרגיש ש"להיות מנהיג זה לא דבר טוב בכלל. זה כמו ללכת על חוד הסכין או לדרוך על קרח דק. אם אעשה עבודה טובה, לא אקבל שום גמול, אבל אם אעשה עבודה רעה, אני אגזם. וגיזום הוא אפילו לא הנורא מכל. מה יקרה אם יחליפו אותי או יסלקו אותי? אם זה יקרה, האם הכול לא ייגמר עבורי?" בנקודה זו אתה מתחיל להרגיש קונפליקט. מהי גישה זו? זאת הסתייגות ואי הבנה. זו לא הגישה שצריכה להיות לאנשים כלפי חובתם. זוהי גישה מיואשת ושלילית. אם כך, איך צריכה להיות גישה חיובית? (אנחנו צריכים להיות בעלי לב פתוח וגלוי, ולהיות בעלי אומץ לשאת בעול.) גישה חיובית צריכה להיות גישה של התמסרות ושיתוף פעולה יזום. מה שאתם אומרים הוא קצת ריק מתוכן. איך תוכלו להיות בעלי לב פתוח וגלויים כאשר אתם פוחדים כל כך? ומה זה אומר שיש לך אומץ לשאת בעול? איזו מנטליות תיתן לך את האומץ לשאת בעול? אם אתה תמיד מפחד שמשהו ישתבש ושלא תצליח להתמודד עם זה, ואם יש לך מעצורים פנימיים רבים, אזי באופן בסיסי לא יהיה לך אומץ לשאת בעול. ה"להיות בעלי לב פתוח וגלוי", "להיות בעלי אומץ לשאת בעול", או "לעולם לא לסגת אפילו לנוכח המוות" שעליהם אתם מדברים, דברים אלה נשמעים קצת כמו הסיסמאות שצועקים צעירים זועמים. האם סיסמאות אלה יכולות לפתור בעיות מעשיות? מה שנדרש כעת הוא גישה נכונה. כדי שתהיה לכם גישה נכונה, עליכם להבין את ההיבט הזה של האמת. זוהי הדרך היחידה לפתור את הקשיים הפנימיים שלך ולאפשר לך לקבל את התפקיד הזה, את החובה הזו באופן חלק. זהו הנתיב של יישום בפועל, ורק הוא האמת. אם תשתמש במונחים כמו "להיות בעלי לב פתוח וגלוי" ו"להיות בעלי אומץ לשאת בעול" כדי להתמודד עם הפחד שאתה מרגיש, האם זה יהיה יעיל? (לא.) הדבר מצביע על כך שהדברים האלה אינם האמת והם גם לא נתיב ליישום בפועל. אתה עשוי לומר: "אני בעל לב פתוח וגלוי, אני בעל שיעור קומה עשוי ללא חת, אין בלבי מחשבות או מזהמים אחרים, ויש לי אומץ לשאת בעול". כלפי חוץ אתה לוקח על עצמך את חובתך, אך מאוחר יותר, לאחר שתהרהר בכך זמן מה, עדיין תרגיש שאינך יכול לבצע אותה. אתה עדיין עלול להרגיש פחד. בנוסף, ייתכן שתראה אחרים נגזמים, ותפחד עוד יותר, כמו כלב מוכה המבועת מהרצועה. אתה תרגיש יותר ויותר ששיעור קומתך נמוך מדי, ושחובה זו היא כמו תהום עצומה שלא ניתן לחצות, ובסופו של דבר עדיין לא תוכל לשאת בעול הזה. זו הסיבה שדקלום סיסמאות לא יכולה לפתור בעיות מעשיות. אם כך, איך בעצם תוכל לפתור את הבעיה הזו? עליך לחפש את האמת באופן פעיל ולאמץ גישה מסורה ומשתפת פעולה. זה יכול לפתור לחלוטין את הבעיה. ביישנות, פחד ודאגה הם חסרי תועלת. האם יש קשר בין מצב שתיחשף ותסולק לבין היותך מנהיג? אם אתה לא מנהיג, האם צביונך המושחת ייעלם? במוקדם או במאוחר עליך לפתור את הבעיה של הצביון המושחת שלך. בנוסף, אם אתה לא מנהיג, לא יהיו לך יותר הזדמנויות ליישם בפועל ואתה תתקדם בחיים באיטיות, עם סיכויים מעטים להפוך למושלם. למרות שיש מעט יותר סבל בלהיות מנהיג או עובד, הדבר גם מביא להישגים רבים, ואם תוכל לצעוד בנתיב החתירה אל האמת, תוכל להפוך למושלם. איזו ברכה גדולה זו! לכן עליך ליישם בפועל ולשתף פעולה באופן פעיל. זוהי חובתך ואחריותך. אין זה משנה מה הדרך שלפניך, אתה צריך להיות בעל לב של התמסרות. זו הגישה שבה עליך לבצע את חובתך.

נושא ביצוע חובתו של אדם אינו בלתי מוכר לאיש; הוא אינו נושא חדש. עם זאת, עבור מי שמאמין באל, הנושא הזה חשוב מאוד. זוהי אמת שיש להבין ולהיכנס אליה. יצירי בריאה חייבים לבצע את חובתם היטב לפני שהבורא מאשר אותם. לכן, חשוב מאוד שאנשים יבינו מה המשמעות של ביצוע חובה. ביצוע חובה אינו סוג של תיאוריה וגם לא סיסמה; זהו היבט של האמת. אם כן, מה זה אומר לבצע חובה? ואילו בעיות ניתן לפתור על ידי הבנת היבט זה של האמת? לכל הפחות, הוא יכול לפתור את השאלה כיצד עליך לקבל את הטלת התפקיד על ידי האל וכיצד להתייחס אליו, ואיזה סוג של גישה ונחישות צריכות להיות לך כשאתה משלים את התפקיד שהאל הפקיד בידיך. ניתן גם לומר שבו בזמן, הדבר יפתור כמה יחסים חריגים בין אנשים לאל. יש אנשים שרואים את ביצוע חובותיהם כהון, יש הרואים בביצוע חובותיהם משימות אישיות, ויש הרואים את ביצוע חובותיהם כעבודתם ועסקיהם שלהם, או שהם מתייחסים לחובה כסוג של בילוי, בידור או תחביב להרוג את הזמן. בקצרה, בלי קשר לגישה שיש לך כלפי חובתך, אם אינך מקבל אותה מהאל, ואם אתה לא מתייחס אליה כאל משימה שיציר בריאהצריך לעשות במסגרת עבודת הניהול של האל או כמשימה שעליו לשתף איתה פעולה, מה שאתה עושה הוא לא ביצוע חובתך. האם נראה לך נכון להתייחס לחובתך כאל העסק המשפחתי שלך? האם נראה לך נכון להתייחס אליה כחלק מהעבודה או התחביב שלך? האם נכון להתייחס לחובה כאל עניין אישי? אף אחד מאלה אינו נכון. מדוע יש צורך להזכיר נושאים אלה? איזו בעיה תיפתר על ידי שיתוף בנושאים אלה? הדבר יפתור את הבעיה של אנשים שיש להם עמדות שגויות כלפי חובתם, ואת הדרכים הרבות שבהן הם ממלאים את חובתם באופן שטחי. רק על ידי הבנת ההיבט של האמת הנוגע לביצוע חובה, תשתנה גישתם של אנשים לחובתם. גישתם תהפוך בהדרגה לתואמת לאמת, היא תענה על דרישותיו של האל ותהיה תואמת לכוונותיו. אם אנשים לא יבינו את היבט האמת הנוגע לביצוע חובתם, יצוצו בעיות בגישתם לחובתם ולעקרונות העומדים מאחורי חובתם, והם לא יוכלו להשיג את התוצאה של ביצוע חובתם. חובות הן משימות שהאל הפקיד בידי אנשים; אלה משימות שאנשים צריכים להשלים. עם זאת, חובה היא בהחלט לא הניהול האישי שלך, והיא גם לא קרש קפיצה עבורך כדי להתבלט מהקהל. יש אנשים המשתמשים בחובתם כהזדמנויות לעסוק בניהול שלהם עצמם וכדי ליצור קליקות; חלקם כדי לספק את רצונותיהם; חלקם כדי למלא את החלל שהם מרגישים בתוכם; וחלקם כדי לספק את מנטליות הסמוך-על-המזל' שלהם, מתוך מחשבה שכל עוד הם יבצעו את חובתם, יהיה להם חלק בבית האל וביעד הנפלא שהאל מארגן לאדם. עמדות כאלה לגבי חובה אינן נכונות; האל מתעב אותן ויש לפתור אותן בדחיפות.

באשר לנושא מהי חובה, כיצד אנשים צריכים להתייחס לחובתם, והגישות ולהשקפות שצריכות להיות להם כלפי חובה, עניינים אלה כבר שותפו במידה רבה. כולכם צריכים להרהר בהם בתשומת לב; הבנת האמיתות בהיבטים אלה היא מכריעה ודחופה ביותר. מהי האמת שאתם הכי צריכים להבין עכשיו? מבחינה אחת, עליך להבין את האמיתות הקשורות לחזיונות בהיבט זה; מבחינה אחרת, אתה צריך להבין היכן יש לך אי-הבנות ותפיסה מעוותת של אמיתות אלה ביישום בפועל ובחיים האמיתיים. כאשר אתה נתקל בנושאים הקשורים לאמיתות של ביצוע חובה, אם מילים ואמיתות אלה יכולות לפתור את מצבך הפנימי, הדבר מוכיח שהבנת באמת וביסודיות את התוכן ששיתפנו; אם הן לא יכולות לפתור את הקשיים שאיתם אתה מתמודד מדי יום בענייני ביצוע חובתך, הדבר מראה שלא נכנסת לאמיתות האלה. לאחר שהקשבתם לאמיתות אלה, האם סיכמתם אותן והרהרתם בהן? האם בכל פעם שאתם רושמים הערות אתם מבינים באותו רגע, אבל ככל שהזמן עובר אתם שוכחים, כאילו מעולם לא שמעתם אותן? (כן.) הסיבה לכך היא שאין לכם עצמכם אפילו שמץ של היווכחות; מה שאתם מיישמים בפועל אינו קשור ביסודו של דבר לאמיתות אלה ולחלוטין אינו קשור לאמת. למעשה, האמיתות האלה על ביצוע חובה הן האמיתות הבסיסיות ביותר שאדם צריך להבין ולהיכנס אליהן בתהליך האמונה באל. אם לאחר ששמעתם את דברי האמת אתם עדיין מבולבלים ופזורי נפש, איכותכם פשוט ירודה מדי וחסר לכם שיעור קומה. אתה יכול רק לקרוא את דברי האל, רק להתפלל ולהשתתף בכינוסים; אתה עושה כל מה שאתה מתבקש לעשות, בדיוק כמו אדם העוסק באמונה דתית. משמעות הדבר היא שאין לך היווכחות בחיים ושיעור קומה כלשהו. מה המשמעות של היעדר שיעור קומה? משמעות הדבר היא שבתהליך האמונה באל וביצוע חובתך, ברגע שמישהו מוליך אותך שולל, אתה הולך בעקבותיו ומפסיק להאמין באל; אם אתה עושה משהו לא נכון ומישהו גוזם אותך מעט, מדבר אליך באופן נוקשה משהו, אתה עלול לוותר על אמונתך; אם אתה נתקל במכשולים או בקשיים שונים בחייך, יתכן שתתלונן על האל, וכשאתה רואה שהוא לא מעניק לך חסד או פותר את הקשיים שלך, אתה עלול להפנות עורף ולעזוב את בית האל, להפסיק להאמין. אם נכנסת להיבטים מסוימים של האמת של ביצוע חובה – הבסיסית ביותר מבין האמיתות – הדבר מוכיח שאתה כבר מחובר לאמת; אתה כבר מחובר למציאות-האמת ויש לך כניסה מסוימת. אם אין לך דבר ממציאות-האמת הזו, אפילו לא מעט, הדבר מוכיח שהאמת עדיין לא השתרשה בלבך.

זה עתה שיתפתי על מהי חובה, כמו גם על המקורות של חובה ועל יצירתה, כדי לאפשר לאנשים להבין מהי בדיוק חובה. אילו יתרונות יש בידיעה זו? כאשר אנשים יבינו את האמת לגבי מהי חובה, הם יבינו את חשיבותה של החובה. לכל הפחות, עמוק בתוכם, הם ירגישו שצריכה להיות להם גישה נכונה כלפי חובה ושהם לא יכולים לפעול באופן שרירותי. לפחות המושג הזה יהיה קיים במוחם. על אף שחובה היא מה שעליך לבצע, והיא התפקיד והשליחות שניתנו לך על ידי האל, אין זה עניינך האישי וזו גם לא עבודתך האישית. הדבר נשמע אולי סותר, אך זו אכן האמת. לכל מה שהוא האמת יש צד מעשי הקשור ליישום בפועל ולכניסתם של אנשים, וכן גם לדרישותיו של האל. הדבר אינו ריק מתוכן. כך היא האמת; רק באמצעות התנסות וכניסה אל המציאות של אמת זו תוכל להבין יותר ויותר את ההיבט הזה של האמת. אם אתה תמיד מפקפק באמת, ממשיך להעלות ספקות וממשיך לבחון ולנתח, האמת לעולם לא תהיה אמת עבורך. היא לא תהיה קשורה לחיים האמיתיים שלך ולא תוכל לשנות שום דבר לגביך. אם אדם יקבל את האמת מעמקי לבו ויתייחס אליה כמדריך לחייו ולפעולותיו, כמדריך להתנהלות עצמו ולאמונה באל, האמת תשנה את חייו. היא תשנה את מטרות חייו, את כיוון חייו ואת האופן שבו הוא יקיים אינטראקציה עם העולם. זוהי השפעת האמת. הבנה של מהי חובה בהחלט תועיל מאוד ותסייע לאנשים בביצוע חובתם. לכל הפחות, אדם יידע שחובה חשובה מאוד לכל מי שמאמין באל, ושיש לה חשיבות גדולה אף יותר עבור מי שמעוניין או שיש לו דרישות או שאיפות ספציפיות לזכות בישועה ולהפוך למושלם. זוהי האמת הבסיסית ביותר שכל אחד צריך להבין כדי להיוושע, וזו גם האמת הבסיסית ביותר שאליה אדם צריך להיכנס. אם אינך מבין מהי חובה, לא תדע כיצד למלא את חובתך כראוי, וגם לא תדע מהי הגישה הנכונה לקבל את חובתך ולהתייחס אליה. זה מסוכן – מצד אחד, אתה לא תהיה מסוגל למלא היטב את חובתך ותפעל באופן שרירותי ושטחי; מצד שני, אתה עלול לעשות דברים שמשבשים ומפריעים לעבודת הכנסייה, או אפילו לבצע מעשים רעים המפרים את הצווים המנהליים של האל. בניסוח שמרני משהו, אתה עלול להיות מבודד כדי שתהרהר, ובמקרים חמורים, יתכן שתסולק. לפיכך, ההבנה מהי חובה, למרות שהיא היבט בסיסי מאוד של האמת, קשורה לישועתו של אדם. הדבר לא בלתי רלוונטי – הוא חשוב מאוד. לאחר שמבינים מהי חובה, לא מדובר רק בהכרת דוקטרינה; התוצאה המיועדת היא לאפשר לאנשים להבין את כוונותיו של האל ולהתייחס לחובתם בגישה הנכונה. בביצוע חובה כלשהי, לא ניתן להשיג שום תוצאה פשוט על ידי הפעלת מאמץ; המחשבה שניתן לבצע חובה כראוי רק על ידי מאמץ מעידה תמיד על חוסר הבנה רוחנית. למעשה, ביצוע חובה כרוך בפרטים רבים, כולל דפוס חשיבה נכון, עקרונות של יישום בפועל והתמסרות אמיתית, וכן גם להיות בעל חוכמה רוחנית. רק כאשר יש לאדם היבטים אלה של האמת, הוא יכול למלא היטב את חובותיו ולפתור באופן מלא את הבעיה של ביצוע חובה באופן שטחי. אלה שאין להם גישה נכונה כלפי חובתם הם אנשים שחסרה להם מציאות-אמת; הם אנשים שאין להם לב ירא-אל והם נטולי מצפון והיגיון. לפיכך, כדי לנהות אחר האל, יש להבין את החשיבות של ביצוע חובה; זהו דבר מכריע לנהייה אחר האל.

לאחר שתבין מהי חובה ומקורותיה, תבחין בהבדל בין טבעה של חובה לבין טבעה של עבודה בחברה. מהי הנקודה המבדילה בין התייחסות לעבודה שהופקדה בידיך על ידי בית האל כחובה, לבין התייחסות אליה כאל עבודה בעולם? אם אתה מתייחס לעבודה בעולם כחובה, עליך לחפש את כוונותיו של האל ואת האמת. אתה תאמר: "זו חובתי, אז איך עליי לעשות אותה? מה האל דורש? מהן תקנות הכנסייה? אני צריך להבין את העקרונות שעומדים מאחורי זה". רק יישום בפועל בדרך זו הוא הגישה הנכונה להתייחסות לחובתך; רק זו הגישה שצריכה להיות לאנשים כלפי חובתם. אך איזו גישה צריכה להיות לאנשים כשהם עוסקים בעבודה בעולם או בעניינים בחייהם האישיים? האם אז יש צורך לחפש את האמת או לחפש עקרונות? אתם עשויים לחפש עקרונות גם אז, אך אלה יהיו רק בנוגע לדרך שבה ניתן להרוויח יותר כסף, לחיות חיים טובים, לצבור עושר, להשיג הצלחה ולהשיג גם תהילה וגם רווח – רק עקרונות כגון אלה. עקרונות אלה הם לחלוטין עקרונות של העולם והם שייכים למגמות עכשוויות; הם עקרונותיו של השטן ושל המין האנושי המרושע הזה. מהם העקרונות של ביצוע חובה? הם חייבים בהחלט לעמוד בדרישותיו של האל; הם קשורים קשר הדוק לאמת ולדרישותיו של האל ובלתי נפרדים מהן. לעומת זאת, למקצועות או לעבודות שבהם אנשים עוסקים בעולם אין כל קשר לאמת או לדרישותיו של האל. כל עוד אתה מסוגל ומוכן לשאת קשיים, כל עוד אתה חרוץ, רע ונועז מספיק, אתה יכול להתבלט בחברה ואולי אפילו לבנות קריירה גדולה. עם זאת, עקרונות ופילוסופיות אלה אינם נחוצים בבית האל. בבית האל, אין זה משנה איזה סוג של חובה אתה מבצע, אין זה משנה מה טיבה של חובה זו, בין אם היא נתפסת כנעלה או נמוכה, אצילית או צנועה, בין אם יש לה פרופיל גבוה או נמוך, בין אם היא מופקדת בידיך על ידי האל או מוטלת עליך על ידי מנהיג כנסייה – אין זה משנה איזו עבודה בית האל מקצה לך, אסור שהעקרונות שבהם אתה דבק בביצוע עבודתך יחרגו מן העקרונות של האמת. עליהם להיות מחוברים לאמת, קשורים לדרישותיו של האל ולתקנות ולהסדרי העבודה של בית האל. בקיצור, יש להבדיל בין חובה לבין העבודה שאדם עוסק בה בעולם.

מדוע אנו משתפים על ההבדל בין ביצוע חובה לבין עיסוק בעבודה בעולם? האם זה חשוב? (כן.) היכן טמונה החשיבות? היא קשורה לגישה שיש לאנשים כלפי ביצוע חובתם. אל תביא את הגישות והעקרונות שיש לך בעבודתך בעולם לתחום של ביצוע חובה. מה יהיו ההשלכות אם תעשה זאת? (פעולה על פי רצונותיו של אדם.) פעולה על פי רצונותיו של אדם היא בעיה נפוצה; משמעותה היא לא לרצות להתייעץ עם אחרים בעת ביצוע משימות, לרצות לומר את המילה האחרונה, ולעשות מה שאתה רוצה, להרגיש שלפעול כך מביא נחמה ושביעות רצון ללא כל תחושה של דיכוי או אומללות. בנוסף, לעתים קרובות הדבר מוביל אדם לתככים, קנאה, סכסוכים וליצירת קליקות, כמו גם חיפוש תגמולים והכרה, התרברבות, התנהגות שטחית, חוסר אחריות, הונאת אלה שמעליו ומתחתיו, והקמת מלכות משלו. בקיצור, ביצוע חובה שונה מעיסוק בעבודה בעולם; ביצוע חובה הוא דרישה של האל וסידור על ידי האל – זהו ההבדל הגדול ביותר בין ביצוע חובה לבין עיסוק בעבודה בעולם. ביצוע חובה חייב להיעשות בהתאם לדרישותיו של האל ולהתבסס על עקרונות-האמת. אין זה ניהול אישי של אדם, לא עסקו האישי, והוא בוודאי לא עניינו הפרטי של אף אחד. אין לביצוע חובה כל קשר לאינטרסים אישיים, לגאווה, למעמד, להשפעה או לסיכויים עתידיים; ביצוע חובה קשור רק להיווכחותם של אנשים בחייהם ולשינוי צביונם, והוא קשור לעבודת הניהול של האל. לעומת זאת, כאשר אתה עוסק בעבודה בעולם, אתה ממוקד לחלוטין בניהול אישי. בין אם אתה מבצע עבודה או מפעיל עסק, לא משנה כמה גדול המחיר שאתה משלם, לא משנה כמה אתה יכול להשליך או כמה אתה סובל – בין אם מדובר בהיבטים רגשיים או פיזיים – ובין אם אתה סובל מבריונות ואתה מושפל או שאתה לא מובן, או אפילו אם אתה מתמודד עם לחץ ציבורי עצום, כל מה שאתה עושה סובב סביב רצונך האישי, שאיפותיך, האמביציות שלך ותשוקותיך. זה בלבד הוא טבעה של עבודה בעולם. טבע זה הוא עיסוק בניהול אישי ובניהול עסק אישי בלבד. בקרב המין האנושי אין ולו אדם אחד שצועד קדימה ואומר: "אני עושה שירות ציבורי למען המין האנושי; אני רוצה לפעול בהתאם לעקרונות האלוהיים שניתנו על ידי השמיים". אין אדם כזה. אפילו אם מישהו אכן צועד קדימה ואומר: "אני רוצה לבצע את המאמץ האלטרואיסטי והגדול ביותר למען המין האנושי, ליצור רווחה ולעשות מעשים טובים עבור אנשים", מטרתו אינה כה טהורה; הוא עושה זאת למען התהילה. האם אין זה עיסוק בניהול אישי? הכל למען הניהול האישי. אין זה משנה כמה טוב נשמעים דבריו, אין זה משנה כמה סבל הוא סבל, כמה גדול המחיר שהוא שילם, כמה גדולה תרומתו או אם הוא שינה את המין האנושי, שינה תקופה, או חנך תקופה חדשה, לא משנה מה הוא עושה, מטרתו היא לא לעשות עבור אחרים אלא עבור עצמו. כל בני האדם המושחתים עושים דברים בדרך זו. בין אם מישהו עושה משהו גדול או קטן, בעשייתו הוא מכוון לתהילה או למטרות רווח. מה טבעם של מעשיו? זהו עיסוק בניהול אישי. האם לניהול אישי יש קשר כלשהו לניהולו של האל? אין לכך שום קשר. יש אנשים שאומרים: "זה לא נכון. יש אנשים שבאים לעולם הזה ומשנים תקופה; האם זה לא נקבע מראש על ידי האל? האם זה לא קשור לניהול שלו?" האם הדברים האלה קשורים? (לא.) מדוע אתם אומרים שאין קשר? (מפני שאין לכך כל קשר לעבודת הניהול של האל להושעת האנושות.) יפה אמרתם; אם אין לכך כל קשר לעבודתו של האל להושעת האנושות, הדבר אינו קשור לניהולו של האל. עם זאת, אמירה זו נכונה רק למחצה; יש כאן תנאי מקדים נוסף, עניין של מהות. אם זה לא קשור לתוכנית הניהול של האל, אזי הכול הוא רק ניהול אנושי. זהו היבט אחד, אך הרשו לי להוסיף משהו עבורכם: טבעו של מה שהם עושים הוא למען תהילה ותועלת אישית; הם עצמם המרוויחים האולטימטיביים. הטבע, העקרונות והתוצאה הסופית של כל מה שהם עושים, למען מי הם? (למען עצמם.) זה נעשה למענם – ובמובן הסמוי יותר, למען מי? (למען השטן.) נכון, זה למען השטן. מהו טבעה של עשיית דברים למען השטן? (להיות אויב של האל.) ומהי המהות הבסיסית של היות אויב של האל? מדוע אנו אומרים שזה להיות אויב של האל? (נקודת המוצא, המקור והעקרונות של מעשיהם מנוגדים כולם לדברי האל.) זהו היבט אחד, והוא נושא מהותי. נקודת המוצא, המקור והעקרונות של מעשיהם הם כולם של השטן והם מרושעים, אם כך מהי התוצאה הסופית? למי הם נושאים עדות? (לשטן.) נכון, הם נושאים עדות לשטן. לאורך ההיסטוריה האנושית, האם היה היסטוריון או סופר כלשהו שייחס לבורא את ההישגים של מה שבני האדם עשו בכל תקופה? (לא.) הם רק יאמרו שאלה הם המורשות או ההישגים הגדולים שהותירו אחריהם המעשים הגדולים של המין האנושי. בעיני המין האנושי, את מי מייצגים האנשים הדגולים והדמויות המפורסמות האלה שמותירים אחריהם את הדברים האלה? כל דמות מפורסמת או אדם דגול, או אלה שתרמו תרומות משמעותיות למין האנושי, לכל אלה סוגדים בני אדם מושחתים. המקום שהם תופסים בלבם של אנשים הוא המקום שאנשים מחשיבים כעמדתו של האל. האין זו תמצית העניין? (כן.) זה עתה דנו בכך שהמקורות, המניעים, נקודות המוצא והעקרונות שמאחורי מעשיהם של אנשים מושרשים כולם בהיגיון שטני ואינם עולים בקנה אחד עם האמת. אנשים משיגים דבר מה באמצעים אנושיים או באמצעות כישרונותיהם, והופכים למפורסמים בקרב אחרים, והתוצאה הסופית היא שהאנושות מייחסת את כל זה לשטן; בדיוק כפי שאנשים רבים סוגדים כיום לדמויות מפורסמות ולאנשים גדולים מההיסטוריה כמו קונפוציוס וגואן יו. אין זה משנה כמה גדולים היו המעשים שהאנשים האלה עשו, ביסודו של דבר, האל הוא זה שסידר שהדמויות השונות האלה יבואו לעולם הזה ויבצעו מעשים ספציפיים בתקופות שונות. עם זאת, בכל ההיסטוריה האנושית המתועדת, בין אם בהיסטוריה העתיקה או המודרנית, אין ולו מקרה אחד שנושא עדות למעשי הבורא. רק כתבי הקודש מתעדים אלמנטים מסוימים משני השלבים של עבודת האל בעידן החוק ובעידן החסד, אך אפילו דברי האל המתועדים שם מוגבלים למדי. למעשה, האל אמר דברים רבים וביצע מעשים רבים מספור, אך מה שתועד על ידי בני האדם מוגבל ביותר. לעומת זאת, יש אינספור ספרים המתעדים, עדים או משבחים אנשים מפורסמים וגדולים. האם הדבר לא מבהיר את תמצית הנושא שזה עתה דנו בו? זה עתה הזכרנו שהאנשים המפורסמים והגדולים לאורך ההיסטוריה פעלו למען עצמם; הם פעלו, למעשה, למען השטן. הדבר מראה שהם לא ביצעו את חובתם, אלא הובילו את הניהול של עצמם או עסקו ביוזמות של עצמם. מהו טבעה ומהותה של כל עבודה שאנשים מבצעים בעולם? (עיסוק בניהול אישי). מדוע הדבר נחשב לעיסוק בניהול אישי? מהו שורש הבעיה? מפני שהשטן הוא זה שלו הם נושאים עדות; העקרונות והמניעים שלהם לפעול נובעים כולם מהשטן ואין להם כל קשר לאמת או לדרישותיו של האל. אך מהו טבעה של חובה? היא מתייחסת לעבודה המתבצעת בהתאם לדרישותיו של האל, כלומר, העבודה חייבת להיות מעוגנת באמת, להתנהל בהתאם לעקרונות-האמת ולעלות בקנה אחד עם דרישותיו של האל. התוצאה היא שאנשים יכולים לשאת עדות לאל, להיות בעלי התמסרות כלפי האל ולהכיר אותו; יש להם הבנה עמוקה יותר של הבורא והתמסרות אמיתית יותר לבורא, ואף יותר מכך, הם יכולים לעשות את מה שיצירי בריאה צריכים לעשות. זהו ההבדל הגדול ביותר בין השניים. כשאנשים ממלאים את חובתם בהתאם לדרישותיו של האל, היחסים שלהם עם האל נעשים רגילים יותר ויותר. והאם יש עבודה כלשהי שאנשים עוסקים בה בעולם שיכולה להשיג את התוצאה הזו? בהחלט לא, התוצאה היא בדיוק הפוכה. ככל שאדם עוסק שנים רבות יותר בעבודה בעולם, כך הוא מורד יותר באל והולך ומתרחק ממנו. ככל שניהולו האישי של אדם טוב יותר, כך הוא מתרחק יותר מהאל. ככל שניהולו האישי של האדם נעשה מוצלח יותר, כך הוא סוטה יותר מדרישותיו של האל. לפיכך, ביצוע חובה ועיסוק בעבודה בעולם, טִבְעָם שונה זה מזה לחלוטין.

זה עתה נִדּוֹן ההבדל בין חובתו של אדם לבין אדם העוסק בעבודה בעולם. איזה היבט של האמת נועד דיון זה לעזור לאנשים להבין? אין זה משנה איזו חובה אתה מקבל, עליך לבצע אותה כפי שאלוהים מבקש. לדוגמה, כאשר אתה נבחר למנהיג כנסייה, חובתך היא לבצע את עבודתו של מנהיג כנסייה. ומה עליך לעשות לאחר שלקחת עליך את העבודה הזו כחובה? ראשית, דע לך שרק ביצוע עבודתך כמנהיג נחשב כמילוי חובתך. אינך משמש כפקיד כלשהו בעולם החיצוני. אם נעשית מנהיג, ואז אתה רואה את עצמך כפקיד, אזי סטית מדרך הישר. אבל אם אתה אומר, "עכשיו, לאחר שהפכתי למנהיג, אסור לי להיות מתנשא, אני חייב לשים את עצמי מתחת לכל האחרים, אני חייב להפוך אותם לנעלים וחשובים ממני", אזי, גם המנטליות הזו שגויה. העמדת פנים היא חסרת תועלת אם אינך מבין את האמת. שום דבר מלבד הבנה נכונה של חובתך לא יועיל. ראשית, עליך להעריך את החשיבות שבעבודתו של מנהיג כנסייה: לכנסייה יכולים להיות כמה עשרות חברים ועליך לחשוב איך להוביל את האנשים האלה לפני אלוהים, איך לאפשר לרובם להבין את האמת ולהיכנס למציאות האמת. כמו כן, עליך להשקיע יותר זמן בהשקיה ובתמיכה באלו שגישתם שלילית ושמגלים חולשה, כדי לגרום להם להפסיק להיות שליליים וחלשים ולאפשר להם למלא את חובתם. כמו כן, עליך להדריך את כל אלה שמסוגלים למלא את תפקידם כיצד עליהם להבין את האמת ולהיווכח במציאות, לפעול על פי עקרונות ולבצע את תפקידם כראוי, ובכך להגביר את השפעתם. ישנם אנשים מסוימים שמאמינים באלוהים במשך כמה שנים, אבל הם בעלי אנושיות רעה למדי ואשר תמיד משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה – יש לגזום את האנשים האלה, כנדרש; אלה שמסרבים בעקשנות להכות על חטא יורחקו. יש לטפל בהם בהתאם לעיקרון ולהסדירם בהתאם. ישנו גם הדבר החשוב מכול: אנשים מסוימים בכנסייה מחזיקים באנושיות טובה יחסית ובשמץ של איכות והם מסוגלים לבצע היבט מסוים של העבודה. יש לטפח את כל האנשים האלה ללא דיחוי, במוקדם ולא במאוחר: תידרש להם הכשרה כדי להפוך לכשירים והם לא יוכלו לעשות שום דבר היטב אם לעולם לא יקבלו הכשרה כלשהי. האין אלה העבודות שמנהיג או עובד צריכים לבצע היטב בדחיפות? אם הפכת למנהיג ואינך נותן את הדעת לעניינים האלה, ואינך מבצע עבודה בדרך זו, האם תוכל לבצע היטב את חובתך? (לא.) כמנהיג, חיוני למיין כל היבט והיבט של עבודת הכנסייה: ראשית, העניין החשוב ביותר הוא לטפח אנשים מוכשרים. רוממו את אלה שהם בעלי אנושיות טובה ושיש להם איכות, טפחו והכשירו אותם. שנית, הובילו את האחים והאחיות להיכנס אל מציאות-האמת ואפשרו להם לעסוק בהתבוננות עצמית, להכיר את עצמם, להבחין בדברי פירה ובהטעיות, להבחין בין אנשים ולמלא היטב את חובתם – זהו חלק מההיווכחות בחיים. דבר שלישי, אפשרו לרוב האנשים שיכולים לבצע את חובתם לעשות זאת בפועל (למעט אלה שאנושיותם נחותה), והבטיחו שהם ישיגו תוצאות בביצוע חובתם ושלא יפעלו רק באופן שטחי. דבר רביעי, טפלו מיד באלה שמשבשים את עבודת הכנסיה ומפריעים לה. אם הם דוחים את האמת כשהם משתפים, יש לגזום אותם. ואם הם אף פעם לא מכים על חטא יש לבודד אותם לצורך הרהור, ואפילו להרחיק או לגרש אותם. דבר חמישי, אפשרו לאנשיו הנבחרים של האל להבחין באנשים חסרי אמונה, במנהיגי שקר ובצוררי משיח, והבטיחו שלא יוליכו אותם שולל ושהם יוכלו לעלות בהקדם האפשרי על הנתיב הנכון של אמונה באל. כל חמש הנקודות האלה חשובות והן המשימות הטבועות במנהיגות. מימוש חמשת היבטי העבודה האלה הוא מה שהופך אדם למנהיג כנסייה כשיר. בנוסף, יש לטפל כראוי גם בנסיבות מיוחדות. לדוגמה, השליליות והחולשה של אנשים מסוימים עשויות להיות זמניות, ועליך להתייחס אליהם כראוי. אינך יכול לעשות שיפוטים גורפים; אם מישהו שלילי באופן זמני ואתה מתייג אותו כ"פסימיסט מושבע" או כ"שלילי כרוני" ואומר שהאל כבר לא רוצה אותו, זה לא הולם. יתר על כן, כל אחד צריך למלא את תפקידיו האישיים ולתרום בהתאם ליכולותיו. הסדרים לביצוע חובה צריכים להיעשות כראוי על סמך כישוריהם האישיים, כשרונותיהם, איכותם, גילם ומשך הזמן שבו הם מאמינים באל. גישה זו חייבת להיות מותאמת לסוגים שונים של אנשים, אשר תאפשר להם לבצע את חובותיהם בבית האל ולמקסם את תפקידם. אם תתן את דעתך לשיקולים האלה, תפתח נטל אחריות, ותמיד תצטרך להיות ממוקד בהתבוננות. התבוננות במה? לא במי שנראה טוב כדי שתוכל לתקשר איתו יותר; לא במי שלדעתך הוא מכוער כדי שתוכל למדר אותו; לא במי שנראה שיש לו יכולת ומעמד כדי שתוכל להתרפס בפניו; ובוודאי שלא במי שלא סוגד לך כדי שתוכל לנסות להעניש אותו. אף לא אחד מהדברים האלה. אם כך, על מה אתה צריך להתבונן? עליך להבחין באנשים על סמך דברי האל, על סמך עמדותיו ודרישותיו כלפי סוגים שונים של אנשים, ולהתייחס אליהם על סמך עקרונות; כך זה יהיה תואם לאמת. ראשית, סווגו את כל סוגי האנשים בכנסייה: אלה שהם בעלי איכות טובה ויכולת לקבל את האמת כקטגוריה אחת, אלה שהם בעלי איכות ירודה וחוסר יכולת לקבל את האמת כקטגוריה אחרת, אלה שיכולים לבצע את חובתם, עוד קטגוריה, ואלה שעדיין אינם יכולים לבצע את חובתם, קטגוריה נוספת. לבסוף, אותם חסרי אמונה שתמיד מתלוננים, מפיצים תפיסות, בעלי גישה שלילית וגורמים להפרעות, צריכים להיות באותה קטגוריה. לאחר שתסווג את כולם ותתפוס לעומק את מצבה האמיתי של כל קבוצה על פי דברי האל, ותדע בבירור מי יכול להיוושע ומי לא, תוכל לראות מבעד לכל סוגי האנשים; אתה תבין את כוונותיו של האל ותדע את מי האל רוצה להושיע ואת מי הוא רוצה לסלק. האם כל זה לא ינבע מנטל האחריות שלך? האין זו הגישה הנכונה כלפי חובה? אם תהיה לך הגישה הנכונה הזו ונטל האחריות יתעורר בך, תוכל לעשות היטב את עבודתך. אם לא תתייחס כך לחובותיך ובמקום זאת תתייחס לביצוע חובותיך כאילו אתה בתפקיד רשמי, ותמיד תחשוב: "להיות מנהיג זה כמו להיות בעל תפקיד; זוהי ברכה מהאל! עכשיו כשיש לי מעמד, אנשים צריכים להקשיב לי, וטוב שכך!". אם אתה חושב שלהיות מנהיג זה כמו להיות נושא משרה, אתה בצרות. אתה בהחלט תוביל בדרכו של נושא משרה ועל בסיס האופן שבו נושאי משרה פועלים; האם תוכל אז לבצע כראוי את עבודת הכנסייה? עם השקפה כזו, ללא ספק תיחשף ותסולק. תמיד תדמיין את עצמך כנושא משרה, כשאתה מוקף באנשים לכל מקום שאליו אתה הולך, ואנשים מצייתים לכל מה שאתה אומר. כמו כן, תקבל זכות ראשונים על כל ההטבות בכנסייה. לא משנה איזו עבודה תהיה לכנסייה, אתה תצטרך רק לתת פקודות ולא תצטרך לעשות שום דבר בעצמך. איזה מין הלך רוח זה? האם זו לא התמכרות להטבות המעמד? האין זה צביון מושחת? כל אלה שלא חותרים אל האמת, מבצעים את חובתם על בסיס צביון שטני. מנהיגים ועובדים רבים נחשפו וסולקו משום שהם תמיד ביצעו את חובתם על בסיס צביון שטני מבלי שקיבלו אפילו שמץ של אמת. כיום, חלק מהמנהיגים עדיין מתנהגים כך. לאחר שהפכו למנהיגים, הם מרגישים קצת התרוממות רוח בתוכם, והם מרוצים מעצמם במידת מה. קשה לתאר את התחושה, אך בכל מקרה, הם חושבים שהם הצליחו לא רע. עם זאת, לאחר מכן הם מהרהרים: "אני לא יכול להיות שחצן. שחצנות היא סימן לגאוותנות, וגאוותנות היא סימן מקדים לכישלון. אני צריך להיות מאופק". על פני השטח, הם מתנהגים באיפוק ואומרים לכולם שזו העלאה ותפקיד מהאל, שאין להם ברירה אלא לעשות זאת. בתוכם, לעומת זאת, הם שמחים בסתר: "סוף סוף נבחרתי. מי אמר שהאיכות שלי לא טובה? אם האיכות שלי הייתה גרועה, איך הייתי יכול להיבחר? למה מישהו אחר לא נבחר? נראה שיש לי יתרונות על פני אחרים". כשחובה זו מוטלת עליהם, הם חושבים בלבם קודם כל על הדברים האלה. הם לא מהרהרים: "כעת, כשחובה זו הוטלה עלי, כיצד עליי לבצע אותה? מי עשה בעבר עבודה טובה שאני צריך ללמוד ממנו? מהן דרישותיו של האל לביצוע חובה זו? האם יש דרישות כאלה בסידורי העבודה של הכנסייה? מעולם לא דאגתי לגבי היבטים אלה של עבודת הכנסייה, אך כעת, לאחר שנבחרתי להיות מנהיג, מה עליי לעשות?" למעשה, כל עוד יש לך נחישות ואתה יכול לחפש את האמת, יש נתיב. אם תתייחס לעבודה כחובתך, יהיה לך קל לעשותה היטב. יש אנשים שהופכים למנהיגים ואומרים: "האנשים האלה מופקדים כעת בידי? הדרך שבה הם מתכנסים והעבודה שמסודרת עבורם יהיו תלויים בי? הו לא, אני מרגיש עכשיו משקל כבד על לבי". מה משתמע ממילים אלה? כאילו שהוא יכול להשיג דברים גדולים; הכל דוקטרינות ודיבורים ריקים. האם אדם מסוג זה אינו קצת צבוע? האם מישהו מכם אמר אי פעם דברים כאלה? (כן.) אם כך, גם אתם כולכם די צבועים. עם זאת, התנהגות כזו היא נורמלית עבור אנשים. גם אלה שהופכים לפקידים זוטרים צריכים להתרברב קצת. פתאום הם מרגישים שערכם האישי עלה, וברגע שהם מקבלים טעימה של מעט מעמד ותהילה ורווח, לבם מתהפך בקרבם כמו ים גועש, והם הופכים להיות כאדם אחר. צביונם המושחת ותשוקותיהם הראוותניות צצים. לכל אחד יש את ההתנהגויות הפסיביות והשליליות האלה. זהו מכנה משותף בקרב המין האנושי המושחת. כל מי שהוא אדם מושחת יש לו התנהגויות כאלה. יש אנשים שלאחר שהפכו למנהיגים, אינם בטוחים עוד כיצד עליהם להוביל; חלקם לא בטוחים כיצד הם צריכים לדבר עם אנשים. כמובן שזו לא ביישנות שבגללה הם לא בטוחים איך הם צריכים לדבר, אלא חוסר ודאות לגבי הדרך שבה מנהיג צריך להתנהל. אחרים, לאחר שהפכו למנהיגים, אינם בטוחים מה לאכול או ללבוש. יש כל מיני התנהגויות. האם מישהו מכם מפגין התנהגויות אלה? כולכם בהחלט עושים זאת ברמות שונות. אם כך, כמה זמן ייקח להתגבר על המצבים וההתנהגויות האלה? שנה או שנתיים, שלוש או חמש שנים, או עשר שנים? הדבר תלוי בנחישותו של אדם לחתור אל האמת ובמידה שבה הוא חותר אל האמת.

בתהליך החתירה אל האמת, הבנתם של אנשים מסוימים את האמת עומדת ביחס ישר לכניסה שלהם; השניים שווי ערך. הם יכולים להיכנס אל אמת רבה ככל שהם מסוגלים להבין; עומק הבנתם את האמת הוא גם עומק הכניסה שלהם, וכך גם עומק תפיסתם, רגשותיהם וחוויותיהם. עם זאת, יש אנשים שמבינים דוקטרינות רבות, אך היישום שלהם בפועל והכניסה שלהם מסתכמים באפס. לכן, לא משנה לכמה דרשות הם הקשיבו, הם לעולם לא יוכלו לפתור את הקשיים הפנימיים שלהם. כאשר הם מתמודדים עם עניין קטן, הצד המכוער שלהם מגיח מיד והם לא יכולים לשלוט בו, לא משנה כמה הם מנסים; לא משנה כיצד הם מסווים זאת, השחיתות שלהם עדיין נחשפת. הם עדיין לא מסוגלים לקבל את האמת או לחפש באמת פתרונות. הם אפילו לומדים לעטות על עצמם חזות אחרת, לרמות ולהעמיד פנים שהם אנשים טובים. לאורך כל הזמן הזה צביונם המושחת לא מושלך מעליהם ולא משתנה; זו התוצאה של אי-חתירה אל האמת. לכן, בסופו של דבר, הכול חוזר לאותו משפט: חתירה אל האמת חשובה מאוד. כך גם לגבי ביצוע חובה. אין זה משנה איזו חובה אתה מקבל, לא משנה איזו חובה חלה עליך, בין אם זו חובה הכרוכה באחריות גדולה או חובה פשוטה יותר, או אפילו אם היא לא חשובה מאוד, אם אתה מסוגל לחפש את האמת ולהתייחס לחובה בהתאם לעקרונות-האמת, תוכל למלא היטב את חובתך. יתר על כן, בתהליך ביצוע חובותיך, תחווה רמות שונות של צמיחה הן בהיווכחות שלך בחיים והן בשינוי הצביון. אולם, אם אינך חותר אל האמת ומתייחס לחובתך רק כאל הניהול שלך עצמך, כאל המשימה שלך, או מתייחס אליה כהעדפה שלך או כאל עבודה אישית, אתה בבעיה. התייחסות לחובתך כאל עניינך האישי שונה מהתייחסות אליה על פי עקרונות-האמת. כאשר אתה מתייחס לחובתך כאל הניהול שלך, למה אתה חותר? אתה רודף אחר תהילה, רווח ומעמד, ומצפה שאחרים יענו על דרישותיך. מה תהיה התוצאה הסופית של ביצוע חובתך באופן זה? מבחינה אחת, ביצוע חובתך באופן זה לא יעמוד בסטנדרט; הוא יסתכם לכדי מאמץ עקר. אפילו אם התאמצת מאוד על פני השטח, לא חיפשת את האמת, ולכן פירות חובתך יהיו דלים, ואתה לא תרצה את האל. מבחינה אחרת, לעתים קרובות תבצע עבירות, לעתים קרובות תפריע ותגרום לשיבושים, ולעתים קרובות תעשה טעויות שיגרמו לתוצאות שליליות. אנשים רבים רחוקים בהרבה מן הרמה הנדרשת בביצוע חובתם. הם פועלים בזדון ובאופן שרירותי, ככלל, הם לא משיגים תוצאות, ולפעמים אפילו גורמים הפסדים לעבודת הכנסייה. ביצוע חובתך כך באמת משבש ומפריע לעבודת הכנסייה. זו התנהגות של אדם רע לחלוטין. אלה שנוקטים בעקביות בגישה שטחית בביצוע חובתם חייבים להיחשף כדי שיוכלו להרהר בעצמם. אם הם באמת יוכלו להרהר, להכיר בטעויות שלהם ולשנוא את עצמם, הם יוכלו להישאר ולהמשיך לבצע את חובתם. אך אם הם לעולם לא יודו בטעויותיהם ועדיין יגנו על עצמם ויצדיקו את עצמם בטענה שאין אהבה בבית האל ושהתייחסו אליהם באופן לא הוגן, זהו סימן לכך שהם לא מכים על חטא בעקשנות ויש להרחיק אותם מהכנסייה. מהי הסיבה העיקרית להפרעות ולשיבושים של האנשים האלה? האם זה משום שהם תכננו לשבש ולהפריע מתוך כוונה? לא, הסיבה העיקרית היא שכלל אין להם אהבה לאמת והאנושיות שלהם רעה מאוד. לחלק מהאנשים האלה יש איכות מסוימת והם יכולים להבין את האמת, אך הם לא מקבלים את האמת כהוא זה, שלא לדבר על יישומה בפועל. האנושיות שלהם נאלחה ביותר. בלי קשר לחובה שהם מבצעים, הם תמיד גורמים לשיבושים ולהפרעות, הורסים את עבודת הכנסייה ומביאים לתוצאות רעות רבות עם השפעה נוראה. אין ספק שהאנשים האלה חסרי אמונה, ושהם כולם אנשים רעים. זו הסיבה העיקרית לכך שהם מסולקים. רוב האנשים יכולים להבחין בחסרי אמונה. כאשר הם רואים את ההתנהגויות השונות של אנשים אלה, הם מרגישים כעס. איך ייתכן שהאנשים האלה ייחשבו כמאמינים באל? הם משרתיו של השטן שנשלחים להפריע לעבודת הכנסייה ולשבש אותה. חלקם אוכלי חינם לחלוטין, השייכים לאלה שאוהבים נוחות ושונאים עבודה; הם לא רוצים לעשות שום עבודה אבל עדיין רוצים לאכול טוב כל יום. האין הם טפילים? הם נחותים אפילו מכלבי שמירה. לכן האנשים האלה מסולקים. אנשים שמאמינים באמת באל הם כולם אנשים שמוכנים ומשתוקקים לבצע את חובתם. למרות שרוב האנשים לא מבינים מה המשמעות האמיתית של חובה, לכל הפחות הם יודעים בלבם שעל בני האדם לבצע את חובתם והם מוכנים לעשות זאת. אך האם נכונותו של אדם לבצע את חובתו פירושה שהוא מיישם את האמת בפועל? האם נכונות פנימית זו משמעותה שאדם ממלא היטב את חובתו? בהחלט לא. כדי להיחשב כמי שממלא את חובותיו, אדם חייב ליישם את האמת בפועל ולעמוד בסטנדרט של פעולה בהתאם לעקרונות. לפני שאתה מיישם את האמת בפועל, לא משנה כמה אמונה אתה טוען שיש לך או כמה אתה משתוקק ומוכן, כפי שאתה אומר - לסכן את חייך, תוך שאינך מהסס לעבור באש ובמים – כל אלה הן רק סיסמאות שלא משרתות שום מטרה. אתה חייב, על בסיס נכונות זו, לפעול גם בהתאם לעקרונות-האמת. אתה אומר: "אני לא אוהב במיוחד את האמת ואני לא חותר אליה, ולא שיניתי הרבה בצביוני בעת ביצוע חובותיי. אבל יש דבר אחד שבו אני נאחז: אני עושה כל מה שאומרים לי לעשות. אני לא גורם להפרעות או לשיבושים; אולי לא אצליח להשיג התמסרות, אבל אני מקשיב". האם מישהו שיכול לעשות זאת לא יוכל להישאר בכנסייה ולבצע את חובותיו כרגיל? אך האנשים הרעים האלה וחסרי האמונה שהורחקו, לא היו יכולים לעמוד אפילו בדרישה הנמוכה ביותר, והם אפילו יצרו הפרעות. אין לאפשר לחסרי אמונה או לאנשים רעים כאלה להישאר בכנסייה כדי שיבצעו את חובתם. אנשיו הנבחרים של האל חייבים להבחין בחסרי אמונה ובאנשים רעים; אחרת, הם יוליכו אותם שולל. כל אדם בעל מצפון והיגיון צריך לאמץ גישה של דחייה כלפי חסרי אמונה ואנשים רעים.

ביצוע חובותיו של אדם הוא ההיבט המכריע ביותר באמונה באל. ראשית, אדם חייב להבין מהי חובה, ולאחר מכן הוא צריך לרכוש בהדרגה ניסיון אמיתי והבנה של האמת. מהי הגישה המינימלית שצריכה להיות לאדם כלפי חובתו? אם אתה אומר: "בית האל נתן לי את החובה הזו ולכן היא שייכת לי. אני יכול לעשות כרצוני כי זה ענייני ואף אחד לא יכול להתערב", האם זו גישה מקובלת? בהחלט לא. אם זו הגישה שלך בעת מילוי חובתך, אתה בצרות, משום שגישתך אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת. הגישה שלך היא לעשות מה שאתה רוצה במקום לחפש את האמת, שלא לדבר על להיות בעל לב ירא-אל. אם אדם הוא עיקש מדי, הוא יזניח במידת מה את עבודתו הראויה בעת ביצוע חובתו. איזו גישה צריכה להיות לאדם בעת ביצוע חובתו? חייב להיות לו רצון להתמסר לאל ולרצות אותו. אם הוא לא משלים את מה שהאל הטיל עליו, הוא מרגיש שהוא איכזב את האל; ואם הוא לא ביצע את חובתו כראוי, הוא מרגיש שהוא לא ראוי להיקרא בן אנוש. גישה כזו בעת ביצוע חובתך גורמת לך להיות נאמן. כדי לבצע את חובתך היטב, ראשית עליך לדעת מה האל דורש, לחפש את האמת ולחפש את העקרונות. לאחר שתוודא שמה שהאל הטיל עליך הוא חובתך, אתה צריך לחפש ולחשוב, "כיצד אוכל לבצע את חובתי היטב? אילו עקרונות-אמת עליי ליישם בפועל? מה האל דורש מאנשים? איזו עבודה עלי לעשות? כיצד עליי לפעול כדי שאמלא את החובות שבאחריותי ואהיה נאמן?" למי אתה נאמן? לאל. עליך להיות נאמן לאל ולבצע את החובות שבאחריותך כלפי אנשים. עליך לבצע את חובתך בהתאם לדברי האל ולעקרונות-האמת, ולדבוק בחובתך. מה המשמעות של לדבוק בחובתך? לדוגמה, אם ניתנה לך חובה למשך שנה או שנתיים, אך עד כה אף אחד לא בדק אותך, מה עליך לעשות? אם אף אחד לא בודק אותך, האם זה אומר שהחובה הסתיימה? לא. אל תטריד את עצמך בשאלה אם מישהו בודק אותך או מפקח על מה שאתה עושה; משימה זו הופקדה בידיך, כך שהיא באחריותך. אתה צריך לשקול איך העבודה הזאת צריכה להיעשות וכיצד אפשר לעשות אותה היטב, וכך עליך לעשותה. אם תחכה תמיד שאחרים יבדקו אותך, שיפקחו עליך וידחקו בך להמשיך, האם זו הגישה שצריכה להיות לך כלפי חובתך? איזו מין גישה זו? זוהי גישה שלילית; זו לא הגישה שעליך לאמץ כלפי חובתך. אם תאמץ גישה זו, ביצוע חובתך בוודאי לא יהיה מספק. כדי לבצע את חובתך כראוי, קודם כל חייבת להיות לך גישה הולמת, וגישתך חייבת לעלות בקנה אחד עם עקרונות-האמת. זוהי הדרך היחידה להבטיח שתבצע את חובתך היטב.

כאן יסתיים לעת עתה השיתוף שלנו על הנושא מהי חובה, גישתו של אדם לחובה, כמו גם ההבדל בין ביצוע חובתו לבין עיסוקו בכל סוג של עבודה בעולם. כולכם צריכים להרהר בתוכן ששותף. לדוגמה, מדוע לדון בקשר שבין ביצוע חובתו של אדם לבין עיסוקו בניהול אישי? מהי התוצאה המיועדת של דיון בנושאים אלה? בצד החיובי, התוצאה יכולה לספק לאנשים נתיב נכון, כיוון נכון ועקרונות נכונים לביצוע חובתם. בצד השלילי, היא יכולה גם לעזור לאנשים לזהות אילו התנהגויות נחשבות לעיסוק בניהול אישי. שני היבטים אלה קשורים זה בזה ונבדלים זה מזה. הבנת שני הצדדים הללו אינה קשורה להבנת דברי האמת בלבד; אתה חייב להבין אילו מצבים וביטויים מעורבים. כאשר תבין לעומק את המצבים והביטויים האלה ותוכל להבחין בהם, בפעם הבאה שתציג את המצבים והביטויים השגויים האלה, אם אתה אדם החותר אל האמת, אתה תחפש את האמת כדי למצוא מוצא מכאן. אם אינך מבין את ההיבט הזה של האמת, יתכן שתעסוק בניהול אישי ותחשוב שאתה משקיע מעצמך למען האל, ואפילו תאמין שאתה מבצע את חובתך ושאתה נאמן מאוד. תוצאות כאלה ינבעו מאי-הבנת האמת. לדוגמה, במהלך ביצוע חובתך, כאשר חלק מהמחשבות והשיטות שלך, וכן גם הכוונות והמניעים מאחורי מעשיך נחשפים, אתה מבין שאינך מבצע את חובתך ושכבר חרגת מהעקרונות ומהתחום של ביצוע חובה; הטבע השתנה, ואתה עוסק למעשה בניהול אישי. רק כאשר תבין את האמיתות האלה תוכל למצוא מוצא מכאן ולשים קץ למחשבות, לפעולות ולביטויים כאלה. עם זאת, אם לא תבין את האמת ותעסוק בניהול האישי שלך בעת ביצוע חובתך, לא תהיה מודע לעובדה שכבר הפרת את העקרונות. כמו פאולוס, לדוגמה; לאחר שעבד והתרוצץ במשך שנים כה רבות, בסופו של דבר הוא צעק על האל ואמר: "אם אתה לא נותן לי כתר, אתה לא האל!" אתה מבין, הוא עדיין יכול היה להביע מילים כאלה. אם אנשים כיום, לאחר שהבינו את האמת, עדיין הולכים בדרכו של פאולוס, הם לא אלה שאוהבים את האמת. אם אתה אדם שמאמין באל באמת ובתמים, הבנת האמת היא דבר מכריע עבורך. מבלי להבין את האמת, אתה בהחלט חי על בסיס צביון שטני. במקרה הטוב, אתה רק תקיים תקנות מסוימות ותמנע מביצוע עוולות בולטות, ועדיין תחשוב שאתה מיישם את האמת בפועל. דבר זה יהיה עלוב למדי. לכן, אם אדם רוצה לחתור אל האמת ושואף להיכנס למציאות-האמת, עליו להבין תחילה את האמת. מטרת הבנת האמת היא שאנשים יוכלו לקלוט באופן מדויק אנשים ואירועים אחרים, להיות בעלי הבחנה, להחזיק בעקרונות פעולה, ללכת בנתיב היישום בפועל ולהשיג התמסרות לאל. כשתבין את האמת, תוכל להבחין בכל מיני סוגים של אנשים, מאורעות ודברים, תבחר את הנתיב הנכון ליישום בפועל, תדבר ותפעל על פי עקרונות, תשליך מעליך את צביונך המושחת ותשיג התמסרות לאל. אם לא תבין את האמת, הנתיב שבו תצעד יהיה בוודאי שגוי, לא תהיה לך כל היווכחות בחיים ולא תוכל להיוושע. יש בני אדם שטובים במיוחד בהסוואת עצמם ונראים כאילו הם עוסקים בחתירה אל האמת, אך אין להם עקרונות במעשיהם וכל מעשיהם גורמים לשיבושים ולהפרעות ויוצרים צרות רבות לעבודת הכנסייה; אנשים כאלה לא יכולים להיוושע. לפיכך, המטרה של האזנה תכופה לדרשות ואכילה ושתייה של דברי האל לעתים קרובות לא נועדה למעורבות שטחית או כדי למלא את הלב, וגם לא כדי להצטייד בדוקטרינות או להתאמן על רהיטות; המטרה היא להצטייד באמת ולהשיג הבנה של האמת. למעשה, מה שנדון זה עתה אינו עמוק במיוחד במונחים של האמת שבהכרת האל. זו האמת הבסיסית ביותר. הבנתם של אנשים את האמת מוגבלת ומשתנה בעומקה, והיא תלויה באיכותו של אדם. יש אנשים שמבינים יותר לעומק; כלומר, יש להם יכולת הבנה. אחרים מבינים באופן שטחי למדי. ללא קשר לעומק ההבנה, הדבר המכריע ביותר הוא יישום האמת בפועל. עם זאת, לא ניתן לחלק את האמת לאמת גדולה או קטנה, אצילית או שפלה, ולא ניתן לחלק אותה לעמוקה או רדודה. כלומר, ניתן לסווג את האמת כבסיסית ביותר או כיסודית ביותר, אך לא ניתן לחלק אותה לדרגות עומק; אנשים פשוט מבינים וחווים אותה בעומקים שונים. כל דבר שנוגע במהות האמת, עמוק באותה מידה, והוא לא משהו שמישהו יכול לחוות באופן מלא או לתפוס לגמרי. לא משנה באיזה היבט של האמת מדובר, אנשים צריכים להתחיל מהרובד הרדוד ביותר של הבנתם ושל היישום שלהם בפועל, ואז להתקדם בהדרגה מהרדוד לעמוק, להגיע להבנה אמיתית של האמת ולהיכנס למציאות. החלק הרדוד ביותר של האמת הוא מה שניתן להבין באופן מילולי. אם אנשים לא יכולים ליישם אותה בפועל או להיכנס אליה, הם מבינים רק מילים ודוקטרינות מסוימות. עצם ההבנה של מילים ודוקטרינות רחוק מאוד ממהות האמת. אנשים שאינם מבינים את האמת תמיד מתייחסים ליכולת להסביר את המשמעות המילולית כאל הבנת האמת; זוהי פשוט בורות אנושית. אם אתה מיישם את האמת בפועל רק על ידי שמירה על תקנות והחלתן בנוקשות ללא כל עקרונות, אל תחשוב שמדובר ביישום האמת בפועל ובכניסה למציאות; אתה עדיין רחוק מכך. אם תמשיך ליישם בפועל ולחוות עוד כמה שנים, ותגלה הרבה יותר אור שיספיק לך ליישם בפועל ולחוות עוד כמה חודשים או שנים, ומאוחר יותר, עם ניסיון נוסף, תוכל לגלות אור חדש יותר, וכך תתקדם מהרדוד לעמוק שלב אחר שלב, אזי באמת תיכנס למציאות-האמת. רק מי שנכנס באופן מלא למציאות-האמת הוא מי שמשיג את האמת. אפילו אם יום אחד תביא לידי ביטוי את מציאות-האמת, וניתן יהיה לומר שהשגת את האמת, למעשה מה שחווית ולמדת לדעת עדיין מוגבל. אינך יכול לומר שאתה האמת, ואינך יכול לטעון כפי שפאולוס טען ש"לְגַבֵּי דִּידִי, לִחְיוֹת פֵּרוּשׁוֹ הַמָּשִׁיחַ" (אל הפיליפים 1:21), מפני שהאמת עמוקה מדי, ומה שניתן לחוות ולהבין בכמה עשורים במשך החיים הוא מוגבל ביותר. ברור אם כן, שאנשים יכולים להשיג את הבנת האמת במידה מסוימת, אך השגת האמת אינה עניין קל בשום אופן. אם אדם לא יכול להבין את האמת או ליישם בפועל אפילו את האמיתות הרדודות ביותר, אזי זהו אדם שלא אוהב את האמת, ובהחלט חסרה לו הבנה רוחנית; אנשים שהם רחוקים מהאמת לא יכולים להיוושע. אלה שלעולם לא מבינים את האמת לא יכולים לבצע את חובתם היטב; הם בזבוז של חיים, בהמות בלבוש אדם. יש אנשים שחושבים שהם מבינים את האמת רק משום שהם מבינים דוקטרינות מסוימות. אם הם באמת מבינים אמיתות מסוימות, מדוע הם לא יכולים לבצע את חובותיהם היטב? מדוע אין להם עקרונות במעשיהם? הדבר מראה שהבנת דוקטרינות היא חסרת תועלת; להבין יותר דוקטרינות אין פירושו להבין את האמת.

לאחר ששיתפנו על נושא החובה, נעבור כעת לנושא של ביצוע הולם של חובה. באשר לביצוע הולם של חובה, הדגש הוא על המילה "הולם". אם כן, איך צריך להגדיר "הולם"? גם בזה יש אמיתות שצריך לחפש. האם הולם לעשות עבודה סבירה בלבד? כדי לקבל את הפרטים הספציפיים לגבי כיצד להבין את המילה "הולם" ולהתייחס אליה, עליכם להבין אמיתות רבות ולשתף יותר על האמת. במהלך ביצוע חובתכם, עליכם להבין את האמת ואת העקרונות; רק אז תוכלו להגיע לביצוע הולם של חובתכם. מדוע אנשים צריכים לבצע את חובתם? מרגע שהם מאמינים באל ומקבלים את הטלת התפקיד על ידי האל, לאנשים יש חלק באחריות ובמחויבות בעבודת בית האל ובמשכן עבודתו של האל, ובתורם, בגלל האחריות והחובה האלה, הם הופכים למרכיב בעבודתו של האל, למקבלי עבודתו ולמקבלי ישועתו. יש קשר משמעותי למדי בין ישועתם של אנשים לבין האופן שבו הם מבצעים את חובתם, אם הם יכולים לעשות אותה היטב ואם הם יכולים לעשות אותה באופן הולם. מכיוון שהפכת לחלק מבית האל וקיבלת את הטלת התפקיד על ידי האל, כעת מוטלת עליך חובה. אין זה מתפקידך לומר כיצד החובה הזו צריכה להתבצע; האל יאמר זאת; האמת תאמר זאת; והיא מוכתבת על ידי סטנדרטים של האמת. לפיכך, אנשים צריכים לדעת ולהבין, וצריך להיות להם ברור כיצד האל מודד את חובתם של אנשים, על פי מה הוא מודד אותן – זהו דבר שכדאי לחפש. בעבודתו של האל, אנשים שונים מקבלים חובות שונות. כלומר, אנשים בעלי כישרונות, איכויות, גילאים ותנאים שונים מקבלים חובות שונות בזמנים שונים. אין זה משנה איזו חובה קיבלת, ולא משנה מתי או מהן הנסיבות שבהן קיבלת אותה, חובתך היא רק אחריות והתחייבות שאתה אמור לבצע, היא לא הניהול שלך, ולא כל שכן שהיא לא עניינך. הסטנדרט שהאל דורש לביצוע חובתך הוא שהיא תהיה "הולמת". מה זה אומר להיות "הולמת"? פירוש הדבר הוא לעמוד בדרישותיו של האל ולרצות אותו. האל חייב לומר שזה הולם וביצוע החובה חייב לקבל את אישורו. רק אז ביצוע חובתך יהיה הולם. אם האל אומר שזה לא הולם, אין זה משנה כמה זמן אתה מבצע את חובתך, או איזה מחיר שילמת, זה לא מספיק. ואז מה תהיה התוצאה? הכל יסווג כעבודה. רק מיעוט של עובדים בעלי לב נאמן יינצל. אם הם לא נאמנים בעבודתם, אין להם תקווה להינצל. במילים פשוטות, הם יושמדו באסון. אם אדם לעולם לא משיג את המטרה בעת ביצוע חובתו, תילקח ממנו הזכות לבצע חובה. לאחר שלילת הזכות הזאת, חלק מהאנשים יידחקו הצדה. לאחר שהם יידחקו הצדה, הם יטופלו באמצעים אחרים. האם "לטפל באמצעים אחרים" פירושו להיות מסולק? לא בהכרח. האל בודק בעיקר אם האדם מכה על חטא. לפיכך, האופן שבו אתה מבצע את חובתך הוא מכריע, ואנשים צריכים להתייחס לכך ברצינות ובאופן מצפוני. מכיוון שביצוע חובתך קשור ישירות להיווכחותך בחיים ולכניסתך למציאויות-האמת, כמו גם לנושאים גדולים כמו ישועתך והפיכתך למושלם, עליך להתייחס לביצוע חובתך כאל המשימה הראשונה במעלה כשאתה מאמין באל. אתה לא יכול להיות מבולבל לגבי הדבר. בתהליך ביצוע תפקידם, אנשים שונים יציגו מגוון של התנהגויות שונות. התנהגויות שונות אלה גלויות לא רק לבני אדם אלא גם לאל. לא רק הכנסייה נותנת ציונים ומעריכה; בסופו של דבר, האל גם ייתן ציונים והערכות לכל מי שיבצע את חובתו. יש אנשים שבאופן בסיסי עומדים בסטנדרט, בעוד שהתנהגותם של אחרים בלתי הולמת לחלוטין. יש אנשים בלתי הולמים שעדיין יהיו תחת השגחה, ואילו יש כאלה שכבר סווגו באופן סופי על ידי האל. מי הם בני האדם שאותם האל רואה כבלתי הולמים? הם בעלי אנושיות ירודה וחסרי מצפון והיגיון, אשר באופן עקבי מבצעים את חובתם בשטחיות. בלי קשר למידת חסדו של האל שממנה הם נהנים, הם לא מעוניינים ביחסי גומלין והם חסרי הכרת תודה. כמובן שבאופן טבעי כלולים בכך גם אנשים רעים. ניתן לומר שכל מי שיש לו אנושיות ירודה והוא חסר מצפון והיגיון מבצע את חובתו בצורה לא הולמת. אלה שהם בבירור רעים יבצעו באופן בלתי נמנע אינספור מעשים רעים בעת ביצוע חובתם. כל עוד הם לא יורחקו, הם ימשיכו לבצע מעשים רעים. יש להרחיק מיד אנשים כאלה. כמובן שיש גם אנשים שנדמה שיש להם סממנים של אנושיות ולא נראה שהם אנשים רעים, אך ביצוע חובתם שטחי ולא מניב תוצאות. לאחר שייגזמו ויקבלו שיתוף על האמת, הדבר יהיה תלוי באופן שבו הם יתפקדו בסופו של דבר ואם הם יכו על חטא בכנות או לא. לגבי אנשים כאלה, האל עדיין ממתין ומתבונן. באשר לאנשים שיש להם אנושיות ירודה והם חסרי מצפון והיגיון, וכן אנשים שהם רעים בבירור, האל כבר חרץ משפט לגביהם, הם יסולקו לגמרי.

הבה נשתף כעת על הביטויים שיש לביצוע לא הולם של חובה. אשתף תחילה על דוגמה וכולכם תוכלו להבחין אם אדם זה מבצע את חובתו באופן הולם ובהתאם לדרישותיו של האל. היה מישהו שנבחר להיות מנהיג בכנסייה והוא התארח אצל משפחה שמאמינה באופן חלקי, חלק מבני המשפחה היו מאמינים וחלק לא. עם זאת, לכולם הייתה תכונה מוזרה והיא, שהם היו מיומנים במיוחד בקריאת הלך הרוח של בעלי סמכות והחניפו להם. מה תיצור תכונה זו שלא במתכוון אצל המנהיג? (היא תהווה פיתוי.) היא היוותה פיתוי. האם זו הייתה ברכה או צרה עבורו? עוד נראה אם זו הייתה ברכה או צרה; בואו נמשיך. כאשר משפחה זו אירחה את המנהיג, הם הגישו לו בשר ואוכל טוב בכל ארוחה. מדוע הם קיבלו כך את המנהיג? האם היה זה מתוך אהבה? האם הם היו מקבלים כך את האחים והאחיות? בהחלט לא. כשהמנהיג התארח שם, הם הכינו לו בשר כל יום. בסופו של דבר, המנהיג, שהיה מרוצה מהארוחות, אמר למשפחה: "כל בני המשפחה שלכם אוהבים את האל. אמכם יכולה להיכנס למלכות, בנכם יכול להיכנס למלכות, ואתה ואשתך יכולים גם אתם להיכנס למלכות. בעתיד, כל המשפחה שלך תוכל להיכנס למלכות". כשבני המשפחה שמעו זאת, הם חשו התרוממות רוח וחשבו: "כל המשפחה שלנו יכולה להיכנס למלכות, אפילו הכופרים שבינינו יכולים להיכנס. נראה שהבשר שנתנו לו לא היה לשווא; אנחנו צריכים להמשיך להגיש לו בשר". במציאות, למשפחה זו לא הייתה הבנה רבה של מה כרוך בכניסה למלכות, אך הם ידעו שזהו דבר טוב. מי מבין אלה שמאמינים באל לא ירצה להיכנס למלכות השמיים ולקבל ברכות? הם חשבו: "כל עוד המנהיג אומר שאנחנו יכולים להיכנס למלכות, זה סימן שאנחנו יכולים, נכון? מילתו של המנהיג היא סופית; אחרי הכול, המנהיג מייצג את האל!" לאחר מכן, ככל שהמנהיג אמר עוד שהם יכולים להיכנס למלכות, כך הם הציעו לו ארוחות ביד רחבה יותר. לאט לאט המנהיג הזה כבר לא רצה לבקר משפחות אחרות כי הן לא הציעו לו את הדברים הטובים האלה ולא החמיאו לו בצורה כזאת. זמן לא רב לאחר מכן, המנהיג עלה יותר ויותר במשקל; גם ראשו השמין והפך מ"ראש אדם" ל"ראש חזיר". במהלך כינוס של עמיתים לעבודה, הוא בלט מיד. לאחר שלא ראו אותו חודש בלבד, הוא עלה כל כך הרבה במשקל שהם מיד תחקרו אותו על עבודתו. הם גילו בעיות רציניות וגזמו אותו בחומרה, ניתחו את מהות הבעיה שלו ובסופו של דבר החליפו את מנהיג השקר הזה. חקירה נוספת חשפה בעיות נוספות: מנהיג השקר הזה לא עשה שום עבודה אמיתית והתענג מדי יום על היתרונות של מעמדו. הוא העדיף את אלה שהחמיאו לו, קידם אותם, תוך שהוא מתעלם מאלה שלא הציעו לו מתנות. הוא אפילו דרש מאשתו להביא לו עוד עוף לאכול. אז מה אתם חושבים על ביצוע חובתו של מנהיג השקר הזה? מה הייתה גישתו לחובתו? הוא לא באמת עשה את העבודה; זה יותר כאילו הוא הלך למקום כלשהו רק כדי להיות פקיד. אחרת, איך הוא יכול היה לעלות כל כך הרבה במשקל? יש לכך שתי סיבות: מצד אחד, הוא בחר במכוון משפחות מארחות שבהן יוכל לאכול בשר, להישאר שם ולהמשיך להתפנק; מצד שני, בהחלט לא הייתה לו תחושת נטל בעת ביצוע חובתו, והוא לא נשא קושי כלשהו. אם למנהיג או לעובד יש תחושת נטל, כשהם רואים את עומס העבודה הנרחב של הכנסייה ואת הנושאים הרבים שזקוקים לפתרון דחוף, האם הם לא יהיו מתוחים וחרדים? חרדה זו תניע אותם לפעולה; הם מיד יתחילו לטפל בנושאים האלה, ישקיעו אנרגיה ויישאו כמה קשיים. מבחינה פיזית, הם רק יירדו במשקל; זהו חוק טבע. באילו תנאים אדם ימשיך לאכול יותר ולעלות במשקל? הדבר יכול לקרות רק אם הוא אוכל כאוות נפשו כל היום, לא מתמקד בשום דבר אחר, מסיר מעצמו נטל, מתנהג כאילו הוא חשוב יותר מאחרים, מתנתק מהקהילה וממקום העבודה ומתמכר לנוחות גשמית. רק אז אדם יכול להמשיך לעלות במשקל ולהפוך מ"ראש אדם" ל"ראש חזיר" תוך קצת יותר מחודש. אם כך, כמה טוב ביצע המנהיג הזה את חובתו? הטבע של תפקידו כמנהיג השתנה; הוא כבר לא עסק בביצוע חובתו אלא בהתמכרות לנוחות וליתרונות המעמד. הוא פעל כמו פקיד ממשלתי. לא רק שהוא התחמק מעבודה אמיתית, הוא גם ביצע עוולות. אם מישהו לא החמיא לו ולא סיפק לו אוכל טעים, הוא דיכא אותו. יתר על כן, הוא הסית אחים ואחיות להצטרף אליו בגיזומו, ובסופו של דבר עורר את זעם הציבור. אנשים החלו להרגיש דחייה לגביו והתרחקו ממנו. נניח בצד את הסיבות להרחקתו ונדון רק בהלימות של ביצוע חובתו. הנושא החמור ביותר הוא התמכרותו ליתרונות המעמד והיעדר עבודה אמיתית. הוא לא שירת את אנשיו הנבחרים של האל; הוא התנהג אליהם כמו פקיד ובשום אופן לא ביצע את חובתו. בעבודתו כמנהיג, הוא לא הראה שמץ של נאמנות בביצוע חובתו, שלא לדבר על הקדשת ליבו ומרצו. הוא הקדיש את ליבו ומרצו לאכילה, שתיה והנאה בלבד. הוא אימץ את מוחו במחשבה כיצד ליהנות מהיתרונות של מעמדו, והוא לא שיתף את המשפחה המארחת על האמת כדי לצמצם התנהגות חנפנית מסוג זה. יתר על כן, הוא רימה אותם באומרו שרק אירוח כזה יאפשר כניסה למלכות ויזכה בתגמולים. האין זו עשיית רע? אם כך הוא התייחס למשפחה המארחת, מה הוא היה עושה בעבודת הכנסייה? כיצד הוא היה מתייחס לאנשיו הנבחרים של האל? אין ספק שיחסו היה מלא הונאה ושטחיות. האם האדם הזה באמת הבין מהי חובה? האם הוא הבין מה הייתה העבודה שהאל הפקיד בידיו? מה הוא חשב על התפקיד הזה? הוא התייחס אליו כהון וכבסיס להנאה מהיתרונות של מעמדו, וכתוצאה מכך הוא ביצע רעות רבות, הפריע לחיי הכנסייה וגרם נזק להיווכחות בחיים של אחים ואחיות. דרך כזו של ביצוע חובה, לא רק שאינה הולמת, אלא גם הפכה לדרך של מעשים רעים. בהיעדר מרכיב הולם כלשהו בביצוע חובתו, האם האל יזכור אותו? (לא.) ברור שלא, וזה די מעורר רחמים. מעורר רחמים לא להבין את האמת – האם מעורר רחמים עוד יותר להבין את האמת אך לא ליישם אותה בפועל? (כן.) זהו מקרה אחד, המקרה של "ראש אדם שהפך לראש חזיר". מקרה זה פשוט יחסית: מדובר בהתענגות על יתרונות המעמד, בביצוע חובתו של אדם ללא שמץ של נאמנות, ובהיעדר לב ירא-אל אפילו במעט. מנהיג זה התייחס לחובה שניתנה לו על ידי האל כהון להתענגות על היתרונות של מעמדו. קל להבחין בכך. זכרו את שמו של מקרה מספר אחד כדי שבעתיד תוכלו לערוך השוואה, להבחין באחרים ולדרבן את עצמכם. מה דעתכם על המקרה הזה שדיברתי עליו? האם אתם מתעבים אנשים כאלה ופעולות כאלה? (כן.) אם תקבלו תפקיד שהאל יטיל עליכם, האם תוכלו לבצע מעשים כאלה? אם יש לכם יותר היגיון מאשר למנהיג השקר הזה ואתם יכולים להיות מאופקים במידת מה, ויכולים לשאוף לאמת, אזי עדיין יש תקווה מסוימת. אך אם תוכלו להתמכר כמוהו לאכילה ושתייה ולהנאה מיתרונות המעמד, תיחשפו ותסולקו; תהיו אך ורק מנהיגי שקר ואנשים שהאל מתעב. עכשיו יש לכם הבחנה מסוימת ואתם מבינים כמה אמיתות. המידה שבה אתה יכול לרסן את עצמך ולשלוט בעצמך קובעת כמה תקווה יש לך לישועה; הם עומדים ביחס ישיר זה לזה. אם לא תוכל לרסן את עצמך ותמשיך לפעול בהתאם להעדפות שלך, לחיות בצביון מושחת ולהתענג על יתרונות המעמד, להיות מרוצה ומסוחרר כשמישהו יחמיא לך, ללא כל התבוננות עצמית או הכאה אמיתית על חטא, אזי התקווה שיש לך לקבל ישועה היא אפס.

כעת בואו נדבר על מקרה אחר. במהלך התפשטות הבשורה, אנשים רבים בכנסייה הולכים למקומות שונים כדי להפיץ את הבשורה. העבודה של הפצת הבשורה היא חובה לכל אחד. בלי קשר לאופן שבו אתה מתייחס אליה או אם אתה חושב שהחובה הזו טובה או לא, באופן כללי, זהו תפקיד שהאל מטיל על אנשים. כשמדברים על הטלת תפקידים על אנשים על ידי האל, הדבר כרוך באחריותם של האנשים, וגם בחובתם. מכיוון שהדבר כרוך בחובתם של אנשים, הוא כולל גם את האופן שבו אדם מבצע את חובתו. במהלך תהליך הפצת הבשורה, יש אנשים שמחפשים במיוחד אזורים עשירים ובתים עשירים. כשהם רואים מישהו שנוהג במכונית יפה או גר בבית גדול, הם חשים קנאה. אם הם מוצאים בית שמארח אותם יפה, הם משתהים בו ומטפחים לב חמדני. הם חושבים שמכיוון שהם תרמו בתהליך הפצת הבשורה, הם צריכים ליהנות מחסד מסוים. אם כך, למה הופכת הפצת הבשורה שלהם? כל מה שהם עושים הוא להתמכר להנאות גשמיות, להמיר את עמלם בהנאה פיזית; הדבר הופך למכירת עמלם. לאחר שנתיים או שלוש, הם משיגים כמה אנשים על ידי הפצת הבשורה ואפילו מקימים כנסייה, ובכך צוברים הון כלשהו. ואז הם מתחילים להיסחף, וכשהם חוזרים "בתהילה" לעיר הולדתם הם קורנים, לאחר שהפכו למעשה לאנשים אופנתיים. הם מביאים איתם מכשירי חשמל ביתיים יוקרתיים ומוצרי אלקטרוניקה, והם לבושים בבגדים נאים מכף רגל ועד ראש. התושבים המקומיים כבר לא מזהים אותם וחושבים שהם בוודאי התעשרו במקום כלשהו. אין כאן בעיה? הם מאמינים כל כך הרבה שנים ותמיד מבצעים את חובתם הרחק מביתם. בהתחלה לא היה שום דבר בעל ערך בביתם, אבל עכשיו הם לוקחים את כל הבגדים הנאים והמכשירים הטובים שאנשים נותנים; הם לבושים היטב ומאובזרים היטב. הם מחשיבים זאת כחסדו של האל. אבל מהיכן הדברים האלה הגיעו בעצם? אפשר לומר שהם הוחלפו תמורת מאמציהם להפיץ את הבשורה. אחרים ראו את שנות אמונתם הרבות ואת עבודתם הקשה בהפצת הבשורה, ולכן נתנו להם כמה דברים טובים. האם זו "נתינה" של צדקה? האם זו חמלה? אם הדברים הטובים האלה הושגו בגלל הפצת בשורה וניתנו להם באמצעות חנופה של אחרים, האם ראוי שאנשים אלה יראו בהם הטבה של האל או את חסדו של האל? במילים בוטות, הם מנצלים את ההזדמנות להפיץ את הבשורה כדי להשיג את הדברים האלה. אם הם תמיד מקוננים על עוניים בפני אחרים, ובה בעת גם מזכירים שהם אוהבים פריט זה או אחר, ואז אנשים נותנים להם אותו בחוסר רצון, האם אין בזה סממן של סחיטה? יש אנשים שמטיפים את הבשורה ואוהבים לומר לאחרים: "אנו מפיצי הבשורה שליחים של האל, נשלחנו על ידי האל. אתם מקבלים מאיתנו את בשורת האל – איזו ברכה ויתרון עצומים אתם משיגים! בהתחשב במידת עושרכם וכמה אתם נהנים מחסדו של האל, האם אינכם צריכים להפגין הערכה מסוימת? האם אינכם צריכים לחלוק איתנו חלק מהפריטים העודפים או אלה שלא נעשה בהם שימוש?" לאחר שכנוע כזה, אנשים מסוימים נכנעים בסופו של דבר מתוך מבוכה, ומפיצי הבשורה חושבים שהדבר מוצדק לחלוטין. האם מי שנותן עושה זאת באמת ברצון? לא משנה אם הנותנים מוכנים לתת, האם אלה הדברים שמפיצי הבשורה צריכים לקבל? (לא.) יש המנמקים: "למה שלא אקבל אותם? עבדתי קשה כדי להטיף את הבשורה; האם קבלת הדברים המעטים האלה אינה פשוט חסדו של האל?" מה אתה עושה כשאתה מטיף את הבשורה? האם זוהי עבודתך לשם פרנסה? הטפת הבשורה אינה עסקה; זו חובתך. כשאתה דורש דברים מאנשים, אתה בעצם דורש דברים מהאל. אך מאחר שאינך יכול להגיע לאל, ואינך מעז לבקש ממנו, אתה פונה במקום זאת לאנשים, ומטעה אותם על ידי אמירת שלל תיאוריות רוחניות. אתה מרגיש שהרווחת נקודת זכות בכך שהשגת כמה אנשים באמצעות הפצת הבשורה, ושאתה זכאי לקבל פיצוי כלשהו על מאמציך. אתה חושב שלא יהיה טוב לבקש כסף באופן ישיר, ולכן אתה מבקש דברים, ומאמין שבדרך זו מאמציך לא היו לשווא. האם זהו ביצוע חובתך? (זה לא.) טבען של פעולותיך השתנה. למה הפכת את הפצת הבשורה? מִסחרת את בשורת האל והחלפת אותה תמורת הדברים החומריים האלה. איזו מין התנהגות זו? (אופורטוניזם.) זה אופורטוניזם? האם לקרוא לזה אופורטוניזם לא ממעיט בחומרת הדבר? האין זו למעשה עשיית רע, האין זה מעשה רע? (כן.) מדוע הוא נחשב למעשה רע? הפצת הבשורה היא ביצוע חובה ונשיאת עדות לאל. כשאתה נושא עדות לאל, אתה מביא את הבשורה לאדם והאל זוכה באדם זה בו בזמן, וכך אתה משלים את משימתך. כל מה שאתה צריך לקבל על כך שהשלמת את משימתך, האל ייתן לך; אתה לא צריך לבקש מאף אחד, וגם אין לאף אחד סיבה לתת צדקה עבור הבשורה הזו. בשורת האל לא תסולא בפז; שום סכום כסף לא יכול לקנות אותה וגם לא ניתן לסחור בה תמורת שום דבר. כאשר אתה משתמש בהפצת הבשורה כהזדמנות להשיג תועלת חומרית, אתה מאבד את עדותך; גישה זו היא חילול הקודש וסימן של ביזוי האל. יתר על כן, מהו הטבע של לגרום לאנשים להיות אסירי תודה לך לאחר שהפצת להם את הבשורה? זוהי גניבת התהילה של האל! בשורתו של האל ועבודתו של האל אינן סחורה. האל מעניק לאדם את בשורתו בחינם. היא ניתנת בחינם ולא כרוכה בעסקאות כלשהן. ובכל זאת אנשים הופכים את בשורת האל לסחורה הנמכרת לאחרים, ודורשים מהם כסף ודברים חומריים. זהו חוסר עדות וביזוי שמו של האל. האין זה מעשה רע? (כן.) אכן זהו מעשה רע. האם זהו ביצוע הולם של חובה? (לא.) האם מקרה זה חמור יותר בטבעו מהמקרה שדיברנו עליו זה עתה, "ראש אדם שהפך לראש חזיר"? (כן.) היכן טמונה החומרה? (בביזוי האל.) זהו ביזוי האל, חילול האל וגניבת תהילתו של האל. לקחת את בשורת האל ולמכור אותה לאנשים, למכור להם אותה כאילו הייתה סחורה ואז להרוויח ממנה באופן מופרז ולחפש ממנה רווח אישי – איזה מין יצורים יעשו זאת? אלה שודדים ואנשים רעים שמתנהגים בדרכו של השטן! האל ברא בבירור את השמיים, הארץ ואת כל הדברים, וכן את האנושות, אך השטן ורוחות רעות מטעים אנשים בכך שהם אומרים שהם אלה שבראו את בני האדם, את השמיים והארץ, והם גורמים לאנשים לעבוד אותם כאל וכבורא. האין זו גניבת תהילתו של האל? זהו חטא, זהו מעשה רע, זו התנגדות לאל. האם מכירת הבשורה על ידי אדם זהה להתנהגותו של השטן? (כן.) מה המטרה שלהם במכירת הבשורה? לגרום לאנשים להתייחס אליהם כאל שליחי הבשורה, כאילו הבשורה נובעת מהם ויש להם את הסמכות לקבל החלטות. האין זו גניבת תהילתו של האל? (כן.) איזה סוג של חטא מבוצע על ידי גניבת תהילתו של האל? מהו טבעו? זהו המעשה הרע של התנגדות לאל; זוהי התנהגות שמחללת את האל. האם הפצת הבשורה בדרך זו עדיין נחשבת כביצוע חובה של אדם? זוהי לחלוטין עשיית רע; זוהי התנגדות לאל. הפצת הבשורה בדרך זו אינה נשיאת עדות לאל כלל, ולכן אין זה ביצוע חובתו של אדם; זוהי אך ורק עשיית רע. יש אנשים שאומרים: "הפצת הבשורה היא עבודה כה קשה; לקבל כמה דברים טובים זה רק הוגן. מה העניין? זה לא נחשב למשהו רע בקרב הכופרים". האם אמירה זו נכונה? הדבר תלוי בכוונות שלך, במה אתה חומד, ומה טבעו של הדבר שאתה חומד. אם אתה עושה זאת למען רווח אישי, מה שאתה מוכר הוא בשורתו של האל, מה שאתה מוכר הוא האמת, ומה שאתה מרוויח בסופו של דבר הוא התועלת האישית שלך – לכן זהו אכן מעשה רע. האם מוגזם לאפיין זאת כמעשה רע? (לא.) זה לא מוגזם בכלל. כשמישהו מקבל את חובתו ומבצע אותה, אבל אז מתעוררות השלכות כאלה, מי אשם? (האדם עצמו.) הוא יכול להאשים רק את עצמו. איך נוצרו ההשלכות האלה? הדבר קשור באופן ישיר לטבע המרושע של אנשים. יש אנשים שלא חותרים אל האמת, אך יש להם תחושה של בושה, אופי ומצפון, ולכן הם לא יעשו דברים כאלה. אם מישהו עושה מעשים כאלה, הדבר מראה שהאדם הזה חסר אנושיות; הוא חמדן ויש לו צביון מרושע. הדבר מוביל לא רק לכישלון בביצוע חובתו באופן הולם, אלא הוא ממש הופך זאת לעשיית רע. יש אנשים שאומרים: "איך אפשר לאפיין את זה כעשיית רע? הם הצליחו להשיג לא מעט אנשים באמצעות הפצת הבשורה; רק העובדה שהיו להם תוצאות ברורות צריכה לשלול את הרעיון שהם עושים רע, נכון?" האם אמירה זו נכונה? (לא.) מדוע היא לא נכונה? הפצת הבשורה היא חובתם ואחריותם. מהי הכוונה והמטרה מאחורי חובתם? אילו עקרונות מנחים את חובתם? האם הם אחראים למעשיהם? בהתבסס על גורמים אלה, ניתן לקבוע אם אדם מבצע את חובתו או עושה רע. למרות שהם מבצעים את חובתם, נקודת המוצא לביצועיהם שגויה; הם לא פועלים על פי עקרונות והם מבצעים מעשים רעים רבים. אין שמץ של ביטוי ליישום האמת בפועל. מהי המהות של צורה זו של הפצת בשורה? (מכירת הבשורה.) איך צריך לקרוא למקרה הזה? מקרה "מכירת הבשורה". מספיק ששומעים את השם הזה, ומבינים שטבעה של הבעיה הוא רציני מאוד. איך מישהו יכול למכור את בשורת האל? טבעו של נושא זה של מכירת הבשורה הוא רציני מאוד. לכן, בכל פעם שמוזכרת מכירת הבשורה, האם אנשים לא צריכים לדעת מה העניין, מהם המצבים, ההתנהגויות והשיטות? זהו מקרה מספר שניים וטבעו של מקרה זה חמור יותר מקודמו.

המקרה הבא גם הוא התרחש במהלך תהליך הפצת הבשורה. בעבר, בית האל קבע כמה עקרונות ושיטות להפצת הבשורה, כולל שיטות שעניינן חמלה ויצירת חברים. הדבר איפשר לאנשים מסוימים למצוא פרצות ולנצל אותן. אילו אנשים ניצלו את הפרצות האלה? אנשים בעלי טבע מרושע שלא אוהבים את האמת. בתהליך הפצת הבשורה, אכן ישנם כמה אנשים רשעים שמנצלים הזדמנות זו כדי למצוא בני זוג למטרות רומנטיות ולקיום מערכות יחסים רומנטיות ואינטימיות. כשדברים כאלה קורים, הם חושבים שיש לכך סיבות, כשלמעשה האנשים הרשעים האלה של השטן מנצלים פרצות. אנשים אלה מנצלים את ההזדמנות של הפצת הבשורה כדי לבוא במגע עם המין השני, וכאשר הם מוצאים מישהו מתאים או מועדף עליהם, הם עושים כל שביכולתם כדי למצוא הזדמנויות ליצירת אינטראקציה איתם ולפתות אותם. על פני השטח, נראה שזה כדי להתקרב לאנשים באמצעות הפצת הבשורה, אך במציאות, זה כדי לספק את תאוותם האישית. הם עושים את כל הדברים האלה תחת הדגל של הפצת הבשורה, תחת הדגל של הרחבת עבודתו של האל, תחת הדגל של נשיאת עדות לאל והקדשת עצמם לאל, וגם תחת הדגל של ביצוע חובתם. אף אחד לא עושה את הדברים האלה שלא במתכוון; למעשה, הם מודעים לחלוטין אך מעמידים פנים בעקשנות שהם מבולבלים. כל אדם שעושה את הדברים האלה יודע בלבו שזהו חטא, שהאל מתעב זאת, ושהדבר אסור על ידי האל, אך הם לא יכולים לשלוט בתאוות הבשר שלהם והם מתאמצים מאוד לתרץ ולהצדיק את החטאים שהם מבצעים. האם כך הם יכולים להסתיר את הבעיות שלהם? אם אתה מבצע חטאים כאלה פעם או פעמיים ואז מכה על חטא, האל עדיין יכול לחון אותך, אך אם אתה מסרב בעקשנות להשתנות, אתה בסכנה. יש אנשים שעשויים להרגיש מעט לא בנוח בכל פעם שהם מבצעים חטא כזה ולתהות: "האם אוכל להיוושע אם אנהג כך?" אבל אז הם חושבים: "זה לא רוע גדול; לכל היותר מדובר בגילוי של שחיתות. אני לא אעשה את זה שוב; זה לא ישפיע על הקץ ועל היעד שלי". האם גישה זו לביצוע עבירה היא גישה של הכאה אמיתית על חטא? אם אין אפילו חרטה בלבם, האם הם לא יחזרו לסורם? אני חושב שזה מאוד מסוכן. האם אדם כזה יכול לבצע את חובתו באופן הולם? בביצוע חובתו, עדיין קיימים אלמנטים של "פעולה פרטית"; הם מערבבים "ציבורי ופרטי", וזו מהילה גדולה! אין ספק שהדבר יפגע בצביונו של האל. אנשים אלה אינם יכולים להיחשב "הולמים" בביצוע חובתם; דבר זה חמור יותר מאשר לבקש דברים או למכור את הבשורה. באיזה אופן זה יותר חמור? זה מגעיל; זהו סחר בבשר ותאווה. אם כך, מה טבעה של בעיה זו? זהו חטא בזדון למרות ידיעת האמת. המילה "בזדון" משנה את טבעה של הבעיה. למעשה, הם יודעים שהתקנות והעקרונות בהסדרי העבודה נועדו לגרום לאנשים ליישם בפועל חוכמה ולמנוע מהשטן להשיג אמצעי לחץ נגדם. המטרה היא להביא את האנשים בפני האל, אך הם מנצלים פרצות ותופסים הזדמנויות לפרוק בחופשיות את תאוותיהם המרושעות; דבר זה נקרא ביצוע חטא ביודעין. מה אומרים על כך כתבי הקודש? ("הֵן אִם נֶחֱטָא בְּזָדוֹן לְאַחַר שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת יְדִיעַת הָאֱמֶת, לֹא יִשָּׁאֵר עוֹד קָרְבָּן לְכַפֵּר עַל חֲטָאִים" (אל העבריים 10:26).) אם אפילו קורבן החטא של הצלב אינו זמין עוד, האם לאנשים אלה עדיין יש קשר כלשהו לישועה? הדבר תלוי בסיטואציה. יש אנשים שפועלים מתוך הכרח, או מוקיעים את עצמם בתוך-תוכם, אבל הם נאלצים לפעול כך בשל הנסיבות באותה עת. אם מספר הפעמים אינו רב מדי, לא יותר משלוש, ניתן לסלוח להם. מה זה אומר שניתן לסלוח להם? משמעות הדבר היא שבעבירה הראשונה, אם הם יכולים להתפכח, לחפש את האמת, להראות סימני חרטה ולחזור בהם מבלי לבצע עבירה שוב, כל זאת תוך שהם מבקשים לבצע את חובתם, אפשר לתת להם הזדמנות לכפר על חטאיהם. יש עדיין תקווה לישועה במקרים כאלה, אבל כמות התקווה הקיימת תלויה בחתירה האישית. אף אחד לא יכול לקבוע עבורך שיפוט באופן מוחלט, אף אחד לא יכול לתת לך ערבויות; הדבר תלוי בעיקר בחתירה שלך. לא אבטיח לך שום הבטחות, ולא אומר שכל עוד לא תבצע שוב את החטא הזה, בוודאי תיוושע; לא אבטיח זאת כי אינני יודע כיצד יהיו הביצועים העתידיים שלך. אם תחרוג ממספר הפעמים שעבורן סליחה אפשרית, אם תסרב שוב ושוב להשתנות, ולא יהיו לך מעשים טובים במהלך הטפת הבשורה שיוכלו לקזז את מעשיך הרעים, אזי אתה גמור לחלוטין. עשית כל כך הרבה רע ללא שמץ של מעשים טובים; הטפת הבשורה שלך היא רק לצורך עיסוק מופקר במערכות יחסים אינטימיות ולא כדי לבצע היטב את חובתך – היא מנותקת מביצוע חובתך. זה כבר לא עניין של קיומו או חוסר קיומו של קורבן חטאת. כיצד אנשים כאלה צריכים להיות מסווגים? יש לסווג אותם כשדים מטונפים ורוחות רעות. הם לא אנשים רגילים. לא רק שהם עושים חטאים; אין להם שום קשר לביצוע חובתם. האם יש עדיין תקווה לישועתם? לא, אין. אנשים כאלה מגורשים מבית האל. הם מסולקים והאל לא יושיע אותם. מה שהם עושים ואיך שהם מתנהגים לא רק שלא נוגע לחובתם; הדבר אפילו לא יכול להיחשב עניין של ביצוע הולם של חובה. התוצאה הסופית עבור אנשים כאלה תיקבע על סמך סיווגם. האם המקרה הזה לא מגעיל למדי? טבעו חמור אף יותר מהמקרה השני שדנו בו זה עתה. בקרב אנשים כאלה, יש אחדים שהמקרים שלהם חמורים יותר בטבעם. האם הם יכולים לחזור בהם? האם יכול להיות להם לב שמכה על חטא והאם הם יכולים להפסיק לעשות דברים כאלה, ועדיין לעמול על ידי הפצת הבשורה בבית האל? האם יש אנשים כאלה? (לא.) האם הם יכולים לעבוד ברצון? (לא.) למעשה, חלק מהאנשים האלה השיגו כמה אנשים במהלך הזמן שבו הם הפיצו את הבשורה. אבל עכשיו, במה מסתכמת כל העבודה הזו שהם עשו? היא מסתכמת בעבודה, לא בביצוע חובתם. למעשה, לאנשים האלה לא היה חסר מאמץ, אבל הנתיב בו הם הלכו קבע את גורלם ואת קיצם. מבין אלה שגם מפיצים את הבשורה, האם המצב הוא כזה, שכל אחד מהם ייתקל בפיתויים כאלה? ניתן לומר שכולם יתמודדו עם פיתויים מסוג זה בדרגות שונות ובמצבים שונים, אך האם זה אומר שכל אחד מהם ייכנע לפיתויים ויחטא? (לא.) לא כל אחד יכול לחטוא, לא כולם יכולים לעסוק בפעילויות כאלה – הדבר מרשיע את אלה שכן עוסקים בפעילויות כאלה, וכך הם נחשפים. הדבר מראה שמשהו לא בסדר בצביון ובאנושיות שלהם. את מי הם יכולים להאשים בתוצאה כזו? (את עצמם.) הם יכולים להאשים רק את עצמם, ולא אף אחד אחר.

יש אנשים, בלי קשר לסוג העבירות שהם מבצעים במהלך הפצת הבשורה, שאף פעם לא מחפשים את האמת כדי לפתור אותן, הם לא מתפללים לאל ואף פעם לא עוסקים בהתבוננות עצמית, מה שמוכיח שהם לא מכים על חטא בעקשנות. בסופו של דבר, האנשים האלה מסולקים. שמעתי על מישהו שבזמן שהפיץ את הבשורה השתלט על אישה ואפילו לא הרשה לה למצוא בן זוג ולהתחתן; טבעו של מקרה זה חמור מאוד. איזה מין אדם הוא זה? (אדם רע.) האם אנשים רעים כאלה יכולים להישאר בבית האל? (לא.) בבית האל אין מקום לרודנים כאלה; הם מביישים את האל! בכך שהם עושים דברים כאלה, הם משפיעים על תפיסת האל של אינספור אנשים וגורמים לרבים כל כך להבין אותו שלא כהלכה! אנשים יאמרו: "איך ייתכן שמישהו שמאמין באל יעשה דברים כאלה?" זו כבר חרפה לאל. אם הכנסייה לא מגרשת אנשים כאלה ומטפלת בהם, אלא במקום זאת מאפשרת להם להמשיך להפיץ את הבשורה ומציעה להם הזדמנות להכות על חטא, זה לגמרי לא בסדר. אדם זה לא עבר עבירה בפעם הראשונה; התנהגותו חמורה בטבעה ויש לגרש אותו באופן מידי. אחרת הוא יבייש את האל ויספק לשטן אמצעי לשפוט ולגנות את בית האל. לכן, אין לתת לשטן הזדמנות להשיג אמצעי לחץ; יש לגרש מהכנסייה את מי שנוהגים בהפקרות דרך קבע. אנשים כאלה הם רוחות מופקרות שכבר ביישו את האל, והאל לא יושיע אותם בשום אופן. אין זה משנה עד כמה יעילה הטפת הבשורה שלהם או כמה אנשים הם השיגו, אם הם לא הולכים בנתיב הנכון, הם הורסים את עצמם והם אבודים. אנשים כאלה אינם מורשים להתקיים בתוך בית האל. הם מהווים מטרות לסילוק. אם כן, האם מעשיהם נחשבים כביצוע חובתם? לא, כל התרומות שלהם נמחקו לחלוטין בעיני האל ולא ייזכרו על ידו. לא רק שהם בלתי הולמים; טבעו של ביצוע חובתם השתנה והפך לעשיית רע. כיצד האל מתמודד עם אנשים שעושים מעשים רעים? הוא מסלק אותם. מה המשמעות של להיות מסולק? פירוש הדבר הוא שהם מוּצָאים מקרב האנשים שהאל בחר ושאותם הוא מוכן להושיע – הם לא שייכים אליהם. במקום זאת, הם מסווגים כרוחות רעות, שדים מטונפים ואלה שלא ייוושעו. מה סיכוייהם לזכות בישועה? (אפס.) אף על פי שהם ביצעו את חובתם ולמרות שנהו אחר האל, בסופו של דבר אנשים כאלה מגיעים לשלב הזה והם מסולקים. זהו עוד סוג של אנשים. האם טבעו של מקרה זה חמור יותר מהמקרה הקודם? (כן.) הוא אפילו חמור עוד יותר; הוא מכוּון. מקרה זה צריך להתמזג עם השלישי; הוא משתייך לקטגוריה של מקרה מיוחד וטיפוסי לדוגמה השלישית, והוא מכוון. כיצד צריך לקרוא למקרה הזה? "אנשים רשעים יסולקו," נסתפק בזה. עבור שלושת סוגי האנשים בשלושת המקרים האלה, ביצוע חובתם הסתכם ביסודו של דבר בעבודה ללא כל תועלת. מה המשמעות של לעבוד ללא תועלת? משמעות הדבר היא שהם הפכו את חובתם לעמל גרידא – וגם אז, הם לא עבדו היטב ולא ביצעו כראוי את חובתם. הם לא התייחסו לחובתם כאל חובה, ואפילו ביצעו עוולות ומעשים רעים שונים ובסופו של דבר סולקו בלי שהשיגו קץ טוב. טבעם של כל שלושת המקרים הללו חמור ביותר.

יש מקרה נוסף, וטבעו גם חמור למדי. היה אדם שביצע עבודה במשך שנים רבות, ועל פני השטח נראה היה שהוא מחפש את האמת ובאמת משקיע מעצמו. הוא עזב את נישואיו ומשפחתו, נטש את הקריירה שלו ואת סיכוייו העתידיים, הלך למקומות רבים כדי לבצע את חובתו, וגם לקח על עצמו עבודה כלשהי שלא הייתה בעלת חשיבות רבה. אך בתהליך של ביצוע חובתו, הוא הבין אמיתות מעטות משום שהוא לא באמת חתר אל האמת, והוא חשב שהוא פועל היטב רק משום שהוא היה יכול לדבר על כמה מילים ודוקטרינות. מה שהיה חמור יותר, שהאדם הזה כלל לא יישם בפועל את האמת. לכן ביצוע חובתו היה רק הטפה של כמה דוקטרינות והליכה אחר כמה תקנות, כשבדרך כלל הוא התנהג באדיבות כלפי אחרים ולא פגע באיש. באשר לאופן שבו יש לבצע את עבודת הכנסייה ולבעיות שהיו עדיין קיימות, הוא לא היה קשוב, לא השקיע מאמץ ולא חיפש את האמת כדי לפתור את הבעיות האלה. בקיצור, גישתו לעבודה הייתה שטחית ואדישה; נראה היה שהוא לא משתמט, אבל הוא גם לא עייף את עצמו. לא נראה היה שהוא פועל באופן רדוד, אבל תוצאות עבודתו לא היו טובות במיוחד. במקרה מסוים, בשל רשלנותו וגישתו השטחית, הוא גרם להפסד של מעל 10 מיליון יואן למנחות לאל. איזה סוג של נתון הוא 10 מיליון יואן? אם אנשים רגילים היו שומעים את הסכום הזה, הם היו רואים בו מספר אסטרונומי. הם היו מתנשפים בחוסר אמון ובקושי מעזים לחשוב על כך, כי מעולם בימי חייהם הם לא ראו כל כך הרבה כסף. אבל ל"ג'נטלמן הזקן" הזה, לאחר שגרם להפסד של יותר מ-10 מיליון יואן במנחות, לא הייתה שום חרטה, שום שמץ של חרטה, והוא לא היה עצוב. כשהכנסייה גירשה אותו, הוא עדיין התלונן. איזה מין יצור יעשה דבר כזה? בואו נדון בשתי נקודות. ראשית, סכום כסף זה אבד בזמן שאתה עבדת, ולא משנה באשמת מי, אתה אחראי. עליך הייתה האחריות להגן עליו, אך לא עשית זאת. זו הזנחה של חובה משום שזה לא כסף אנושי; זוהי מנחה, ואנשים צריכים להתייחס אליה בנאמנות מרבית. אם המנחות סופגות הפסד, איך צריך לחשוב על כך? אפילו מוות לא יהיה פיצוי מספיק! מה שווים חיי אדם בכסף? אם ההפסד גדול מדי, אפילו ויתור על החיים לא יספיק כדי להחזיר אותו! הנקודה החשובה היא שטבעה של הבעייה חמור מדי. "הג'נטלמן הזקן" הזה לא התייחס ברצינות לאובדן של מנחות כה רבות; אדם זה מתועב מדי! הפסד של מעל 10 מיליון יואן למנחות דמה בעיניו להפסד של כ-100 יואן; הוא כלל לא דיווח על כך לעליון, כלל לא הביע חרטה על הבעיה הזו ולא אמר לסובבים אותו: "בואו ננתח איך הכסף הזה אבד ומה צריך לעשות. האם עלינו להחזיר אותו או למצוא פתרון אחר? או אולי עלינו להודיע על כך לעליון, להודות באחריות ולהתפטר, ולהתפלל לאל ולהתוודות על חטאינו?" לא הייתה לו אפילו גישה כזאת; האם זה מתועב? (כן.) זה מתועב מדי! יכולתו לעשיית רוע כה גדול חושפת את גישתו לחובתו ולאל. שנית, לאחר שגורש, לא רק שהוא לא קיבל זאת, לא התוודה על חטאו ולא הכה על חטא, אלא אף התלונן. אדם כזה הוא מעבר לכל היגיון. רק תחשבו על מה הוא יכול היה להתלונן. הוא התלונן: "אני מאמין באל כבר למעלה מ-20 שנה, מעולם לא התחתנתי, ויתרתי על כל כך הרבה, סבלתי כל כך הרבה, ועכשיו מגרשים אותי, דוחים אותי. אני אמצא את המקום שלי!" זמן לא רב לאחר מכן הוא התחתן. אמרו לי, אם לאדם טיפוסי – אדם עם מצפון ואנושיות – היה מעט חוש לגבי מצפונו, האם הוא היה מתחתן כל כך מהר? האם היה לו מצב רוח לזה? באופן כללי, אדם שיש לו אפילו מעט מצפון ואנושיות, כשהוא מתמודד עם בעייה כה חמורה, היה אפילו מהרהר במוות וחושב: "חיי הסתיימו, איך יכולתי לבצע מעשה כזה לאחר שהאמנתי באל במשך יותר מ-20 שנה? אני יכול להאשים רק את עצמי ומגיע לי שיגרשו אותי! תשכחו מ-10 מיליון; אני לא יכול להרשות לעצמי להחזיר אפילו מיליון. גם אם היו מוכרים אותי, לא הייתי יכול לפצות על זה, החיים שלי לא שווים כלום!". למה בכל זאת עשית זאת, כשידעת שאתה לא יכול להרשות זאת לעצמך? האם אינך יודע שכסף זה היה מנחה שהוקדשה לאל? הכסף הזה לא היה שלך; האחריות שלך הייתה לשמור עליו. זה לא היה משהו שלא היה קשור אליך; זה היה משהו שהיה עליך לשמור עליו. זה היה הדבר החשוב ביותר, וחוסר הזהירות שלך היה זלזול בחובה. לאחר שאיבדת את הכסף, בהחלט אינך יכול להתנער מאחריות לכך. כמי שמאמין באל, האם לא הייתה לך מחויבות ואחריות לשמור על בטחונן של המנחות האלה ולמנוע תקלות כלשהן? האם לא היית צריך למזער את הסיכון שמשהו ישתבש? אם אינך יכול לעשות אפילו את זה, מה אתה? האם אתה לא שד חי? (כן.) זה מגעיל לחלוטין וחסר אנושיות! יתר על כן, לאחר שגורש, לא רק שהוא הפסיק להאמין באל והתחתן, אלא שהוא גם הפריע למאמינים במשפחתו – טבעו של דבר זה חמור אף יותר. הוא ביצע את חובתו במשך שנים רבות, זנח הרבה, הקריב קורבנות רבים, עשה לא מעט עבודה, לקח סיכונים וריצה זמן בכלא. אבל גורמים חיצוניים אלה אינם קובעים את גורלו של אדם. מה כן? הנתיב שאדם בוחר. אילו הוא היה בוחר בנתיב של חתירה אל האמת, הוא לא היה מסיים כך ולא היה גורם הפסד כה גדול לבית האל. זה בהחלט לא היה אקראי שתקלה כה גדולה התרחשה; הדבר היה קשור באופן ישיר לאיכות האנושיות שלו ולנתיב שבו הוא בחר. האם אתם חושבים שהאל מודע לנתיב שבו הוא הולך? (כן.) האל יודע. אם כך, האם התקרית הזאת נועדה לחשוף אותו או לסלק אותו? היא נועדה גם כדי לחשוף אותו וגם כדי לסלק אותו. מנקודת מבט אנושית, נראה היה שהוא מבצע היטב את חובתו, בנאמנות, תוך השקעת מאמץ, בנכונות לשלם את המחיר וביכולת לשאת קשיים. אם כך, למה שהאל יעשה לו דבר כזה? למה שהאל יחשוף אותו? מה היה אמור להיחשף? האם זה היה רק כדי לחשוף את קיצו? לא, הדבר נועד לחשוף את אמונתו, לחשוף את אנושיותו, לחשוף את תמציתו וטבעו – כל אלה נחשפו כעת. האם האל עדיין יכול להושיע אדם כזה? האם לאל יש אפילו שביב של תקווה לגביו? לאל אין לחלוטין תקווה לגבי אדם כזה. האם נותרו באל אהבה או רחמים כלשהם כלפיו? בכלל לא. יש שיאמרו: "אם לאל אין אהבה או רחמים כלפיו, האם נותרו רק צדקתו, מלכותיותו וחרון אפו?" זה נכון. אדם רע כזה כבר לא זקוק לאהבה או לרחמים, ואין עוד צורך בכך, מפני שהוא פגע קשות בצביונו של האל. כל מה שנותר מהאל עבורו הוא צדקתו, מלכותיותו וחרון אפו. לקיצו אין שום קשר לעבודת הניהול של האל, אין לו שום קשר לעבודתו של האל להושעת האנושות; הוא סולק והורחק. לפיכך, בלי קשר למקום שבו האדם הזה נמצא כעת, בעיני האל, הוא אינו אלא אדם חי מת, גווייה מהלכת השוכנת בין שדים מטונפים ורוחות רעות, בין אלה אשר עוטים פני אדם אך יש להם לב בהמי והם חיות בלבוש אדם. אלה התכונות שלו, והוא סולק מעיני הבורא. בהתחשב בקיצו ובגישתו הסופית לאירוע מרכזי זה שהתרחש בחייו, האם לביצוע חובתו במשך כל הזמן הזה היה קשר למילה "הולם"? (לא.) כיצד אתה יודע שביצוע חובתו לא היה הולם עוד לפני שהאירוע הזה התרחש? האם זה באמצעות שיפוט והיקש, או שמא ביצעת הערכה זו על ידי התבוננות במהותו? (על ידי התבוננות במהותו.) זה נכון. קחו את פאולוס כדוגמה – אילו הוא היה חותר אל האמת, אילו הוא היה יכול לשאוף להפוך למושלם כמו פטרוס, הוא לא היה אומר דברי חילול קודש כאלה. לכל תוצאה יש סיבה; לתוצאה של אדם זה יש סיבות בסיסיות. מתוך העובדה שהאדם הזה היה מסוגל להגיע לנקודה הזו, ומגישתו לאל, גישתו למנחות וגישתו למעשיו הרעים, די בכך כדי שאנשים יוכלו לראות בבירור באיזה נתיב הוא צעד ומה באמת הייתה אמונתו באל. דבר זה חושף לגמרי את המהות שלו ואת הנתיב שבו הוא הלך. אילו הוא היה צועד בנתיב החתירה אל האמת, בנתיב של לירוא את האל ולסור מרע, ואם הוא היה יכול להתייחס באמת לחובתו כאל אחריותו ומחויבותו, כיצד הוא היה מטפל במצב הזה כשהוא התרחש באופן בלתי נמנע? בהחלט לא הייתה לו הגישה שיש לו עכשיו – גישה של התנגדות ותלונה. הצד הדמוני שלו נחשף; מהות הטבע של מעמקי נפשו נחשפה לחלוטין. הוא לא בן אדם, הוא שד. אם הוא היה אנושי, הוא לא היה מגיע למצב כזה לאחר שהאמין באל במשך יותר מ-20 שנה. אילו היה אנושי, כמה חרטה היה חש על אובדן כה גדול של המנחות? כמה דמעות הוא היה מזיל? באיזו מידה הוא היה רועד? באופן בלתי נמנע, הוא היה מרגיש אחראי ואשם בחטא נורא, היה מאמין שלא ניתן לסלוח לו, והיה מרגיש שעליו להכות על חטא ולהתוודות על חטאיו בפני האל. לכל הפחות, אפילו אם הכנסייה הייתה מגרשת אותו, הוא לא היה מפסיק להאמין ולא היה בוגד באל, שלא לדבר על להפריע לאמונת משפחתו באל. במה אנו מבחינים מתוך ההתנהגויות שנקט אדם זה לאחר מכן? שהוא חסר אמונה, שאין לו אהבה לאמת, וגם שאנושיותו זדונית. זהו המקרה הרביעי. איך נקרא למקרה הזה? ("המקרה של הפסד של עשרה מיליון במנחות"). אנחנו צריכים להוסיף את תגובתו לעניין ולקרוא למקרה "לאבד עשרה מיליון במנחות ללא שום סימן של תשובה." האם השם הזה לא טוב יותר? הוא משמש אזהרה לאחרים; לכל הפחות, הוא גורם לאנשים לדעת היכן טמונה חומרת מעשיו.

התרחשותם של כל האירועים האלה, ההתנהגויות השונות שהפגינו האנשים האלה, וכן גישותיהם כלפי האל לאחר שהאירועים האלה התרחשו, התעוררו כולם ונחשפו במהלך ביצוע חובתם. לפיכך, במידה מסוימת, הנתיב שבו אדם הולך באמונתו באל וקיצו הסופי קשורים במידה רבה לביצוע חובתו; אפשר אפילו לומר שיש ביניהם קשר ישיר. הנושא של ביצוע חובה צריך להיות נושא נצחי, והאמת הנוגעת להיבט זה צריכה להיות גם היא נושא נצחי. זו האמת שאנשים צריכים להבין באופן היסודי ביותר, ונושא שיש לדון בו ללא הרף בתהליך צמיחת חייהם של אנשים ואמונתם באל. הסיבה לכך היא שהוא קשור באופן בלתי נפרד לשינויים בצביונם של אנשים, להיווכחות שלהם בחיים, לסוג הנתיב שהם צועדים בו ולסוג הקץ שלהם בסופו של דבר. היום שיתפנו רבות על ביצוע חובות וגם על מספר מקרים. המטרה העיקרית של שיתוף זה היא לגרום לכם להבין כיצד לבצע את חובתכם באופן שהאל מאשר, להבין מהן ההשלכות אם תעשו מעשים רעים ולהבין את החשיבות של ביצוע חובתכם בהתאם לסטנדרט. האירועים במקרים האלה נעשו חמורים יותר ויותר ומפחידים יותר ויותר, אך אני לא המצאתי אותם. הם התרחשו באמת בקרב אנשים שמאמינים באל ונמנים עם שורותיהם של אנשים שמבצעים את חובתם. מה זה מסמל? יש אנשים שאומרים: "אה, אין בעיה אם אנחנו לא מבצעים את חובתנו, אבל בעיות תמיד מתעוררות כשאנחנו עושים זאת. אז האם זה בסדר פשוט לא לבצע את חובתנו?" איך קו המחשבה הזה? האם אין זה ויתור על אכילה מחשש לחנק? האין זה טיפשי? אתה חייב ללמוד לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיות האלה; זוהי גישה פרואקטיבית וסוג הגישה שצריכה להיות לאדם רגיל. אם אתה חושש שבמהלך ביצוע חובתך עלולות להתעורר בעיות שיובילו לגינוי, גירוש או סילוק, ולבסוף לאיבוד כל תקווה לזכות בישועה, ואתה פשוט מפסיק לבצע את חובתך או מאמץ גישה שלילית ואנטגוניסטית כלפיה, איזו מין גישה זו? (רעה.) אחרים אומרים: "האנושיות שלנו דלה מכדי לבצע חובות, אז למה שלא פשוט נעמול בשמחה? לאל אין דרישות גבוהות מהעמלים האלה, ואין שום סטנדרטים או עקרונות – די במאמץ בלבד. עשו כל מה שאתם מתבקשים לעשות, היו צייתנים, אל תיקחו על עצמכם אחריות משמעותית, ואל תפתחו שאיפות להפוך למנהיגים או לעובדים. רק להישאר עד הסוף תהיה הברכה הגדולה ביותר". איך המניעים האלה? האין הם די בזויים ונאלחים? האם בני אדם חסרי שאיפות כאלה יכולים לזכות בישועתו של האל? האם אדם ללא אנושיות יכול לעבוד באופן הולם? אלה שאין להם אנושיות לא יכולים לעבוד באופן הולם; הם לא יהפכו לעובדים הנאמנים שזוכים להישאר.

מספר הדוגמאות שהוזכרו בפעמים האחרונות במהלך השיתוף הוא גבוה יחסית. קל לזכור את האירועים האלה, אך קשה להבין את האמיתות ששיתפתי. עם זאת, יש לכך יתרון: על ידי דיון באירועים אלה, אתם עשויים להיזכר או להבין מעט את האמיתות הקשורות אליהם. אם לא היינו מדברים על המקרים האלה, השגת תוצאה כזו הייתה דורשת כנראה יותר מאמץ. דיון במקרים אלה משמש גם כתמריץ וגם כאזהרה, ועוזר לאנשים למצוא בתוכם את הנתיב הנכון. הוא מנחה אתכם לדעת באיזה נתיב לצעוד באמונתכם כדי להימנע מהפרת הצווים המנהליים של האל, מביצוע טעויות גדולות או מהליכה במסלול הלא נכון. המטרה העיקרית היא לעזור לאנשים לבצע את חובתם באופן הולם. לאחר ששמעתם על ארבעת המקרים האלה, איך אתם מרגישים? האם יש לכם הבנה חדשה לגבי ביצוע חובות באופן הולם? האם קל לאנשים לבצע את תפקידם באופן הולם? (זה לא קל.) היכן טמון הקושי? האם הסיבה לכך היא שאנשים לא מבינים את האמת ולא יכולים למצוא עקרונות, ולכן ממשיכים לעשות טעויות? (לא.) אם כך היכן טמון הקושי? הוא טמון בזה: אנשים לא אוהבים את האמת ולא חותרים אליה. אם אנשים לא חותרים אל האמת ולא מיישמים אותה בפועל במהלך ביצוע חובתם, ובשילוב צביונם המרושע, האכזרי והגאוותני, הדבר יכול להוביל בקלות להשלכות מסוימות ולהביא לקץ שאנשים לא מצפים לו או לא רוצים לראותו. האם מישהו צופה לעצמו קץ רע? (לא.) האם יש כאלה שמקווים לקץ בינוני בלבד וחושבים שכל עוד הם מצליחים לשרוד בקושי עד הסוף בלי למות, זה בסדר? (כן.) איזה מין אנשים אלה? הם אנשים שלא חותרים אל האמת; הם רק מעבירים את הזמן עד המוות. עבור אנשים כאלה, ביצוע חובתם חייב להיות שטחי לחלוטין, מה שמקל עליהם לעשות טעויות או לחטוא, וקשה להם מאוד לבצע את חובתם בהתאם לסטנדרט. איזה סוג של אנשים יכולים לבצע את חובתם על פי הסטנדרט? (אלה שחותרים אל האמת.) מי עוד? (אנשים עם אנושיות.) מה כוללת אנושיות? (מצפון והיגיון.) אלה שיש להם מצפון והיגיון, שיש להם אנושיות, יבצעו בקלות את חובתם בהתאם לסטנדרט אם הם יחתרו אל האמת. יש אנשים שאומרים: "אתה מדבר כל הזמן על הדוגמאות השליליות והחמורות האלה של אנשים שלא מבצעים את חובתם באופן הולם וזה גורם לנו לאבד ביטחון. מתי נגיע אי פעם לרף של ביצוע חובתנו באופן הולם? האם יש דוגמאות חיוביות לכך?" אם כן, בואו נדבר על משהו יותר מרומם וחיובי. כיום, אנשים רבים מתחילים להתמקד בחתירה אל האמת, והם גם מתחילים להיות חרוצים יותר כשהם מבצעים את חובתם. לדוגמה, חלקם יכולים לשתף פעולה בהרמוניה עם אחרים בעת ביצוע חובתם. מה המשמעות של שיתוף פעולה הרמוני? הנה ביטוי אחד לכך: לא מדובר רק בכך שכולם שמסתדרים היטב בחוץ, ללא קונפליקטים או תככים. שיתוף פעולה הרמוני פירושו שכאשר אתה מתמודד עם בעיות שונות בעבודה – בין אם יש לך תובנה לגביהם, ובין אם נקודת המבט שלך נכונה או לא – אתה עדיין יכול להתייעץ עם אחרים ולשתף אותם, לחפש את עקרונות-האמת ואז להגיע להסכמות. זהו שיתוף פעולה הרמוני. מהי המטרה של הגעה להסכמות? המטרה היא שאדם ימלא טוב יותר את חובותיו, שיעשה טוב יותר את עבודת הכנסייה ושיהיה מסוגל לשאת עדות לאל. אם אתה רוצה שביצוע חובתך ישיג את המטרה, אזי במהלך ביצוע חובתך, עליך להשיג תחילה שיתוף פעולה הרמוני. יש כרגע כמה אנשים שכבר מיישמים בפועל שיתוף פעולה הרמוני. לאחר שהם מבינים את האמת, על אף שהם לא מסוגלים ליישם בפועל את האמת באופן מלא, ועל אף שיש אי-הצלחות, חולשות וסטיות לאורך הדרך, הם עדיין שואפים לעקרונות-האמת. לכן, יש להם תקווה להשיג שיתוף פעולה הרמוני. לדוגמה, לפעמים אתה עשוי לחשוב שמה שאתה עושה הוא נכון, אבל אתה מסוגל לא להיות צדקן. אתה יכול לדון עם אחרים ולשתף יחד על עקרונות-האמת עד שהם ברורים וגלויים, כך שכולם יבינו ויסכימו שפעולה זו תשיג את התוצאה הטובה ביותר. כמו כן, שהיא לא תחרוג מהעקרונות, שהיא תתחשב באינטרסים של בית האל ותגן עליהם ככל האפשר. יישום בפועל בדרך זו עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת. למרות שהתוצאה הסופית לא תמיד תהיה כפי שדמיינת, הנתיב, הכיוון והמטרה של היישום שלך בפועל יהיו נכונים. אם כן, כיצד האל רואה זאת? כיצד האל מגדיר את העניין הזה? האל יאמר שביצוע חובתך הוא הולם. האם הלימות פירושה שחובתך בוצעה בהתאם לכוונותיו של האל? לא, היא לא. הלימות היא עדיין רחוקה מריצוי כוונותיו של האל, מקבלת אישורו של האל ומיישום בפועל תוך דבקות מלאה בדרישותיו של האל. הלימות פירושה שאתה פשוט בנתיב הנכון, שכוונותיך נכונות ושהכיוון שלך נכון, אך עדיין לא הגעת לרף הגבוה של פעולה בהתאם לעקרונות-האמת כפי שהאל דורש. לדוגמה, בנוגע להתמסרות, נניח שבית האל מארגן עבורך לעשות משהו במהלך ביצוע חובתך. כיצד עליך ליישם בפועל כדי להשיג את המטרה בביצוע חובתך? כאשר אתה שומע לראשונה על המשימה, ייתכן שיהיו לך דעות כלשהן. אך לאחר מחשבה מסוימת, אתה חושב: "האל אמר שעלינו ללמוד לחפש ולהתמסר בעניינים שאיננו מבינים. לכן אני חייב לחפש. אף על פי שאני לא מבין את האמת ולא יודע כיצד עליי ליישם בפועל, המשימה הוטלה עליי ולכן עליי לציית ולהתמסר. גם אם מדובר רק בהליכה אחר התקנות, קודם כל עלי ללכת אחריהן." אם תוכל ליישם בפועל בצורה זו, תשיג את המטרה. אך האם יש פער בין הגעה לרף הזה לבין קבלת אישורו של האל? (כן.) פער זה נקבע על ידי המידה שבה אתה מבין את האמת. אף על פי שאתה יכול להתמסר, אינך מבין את כוונותיו של האל, לא זיהית לגמרי את עקרונות-האמת ולא יישמת אותם בפועל; רק דבקת בעקרונות. דבקת בדברים הבסיסיים שאדם צריך לעשות בהתאם לסטנדרטים של המצפון והתקנות, כך שמבחינת הביצוע, אין בעיות, ומבחינת טבען של פעולותיך, אין שום דבר שגוי. עם זאת, הדבר אינו עומד בסטנדרט של יישום האמת בפועל. אתה עדיין לא מבין את כוונותיו של האל. מילאת את חובתך רק באופן פסיבי ורפלקסיבי; לא מילאת אותה כראוי בהתאם לעקרונות-האמת. לא הגעת לרמה שבה אתה יכול לשאת עדות לאל או לרצות את כוונותיו. לא עמדת בסטנדרט לנשיאת עדות. לפיכך, מילוי חובתך באופן זה הוא רק הולם, ועדיין לא זוכה לאישורו של האל.

מהו הסטנדרט לקביעה אם אדם מבצע את חובתו באופן הולם? אם הנתיב של ביצוע חובתו נכון, הכיוון נכון והכוונה נכונה; אם המקור נכון והעקרונות נכונים - אם ההיבטים האלה נכונים, אזי החובה מבוצעת באופן הולם. אנשים רבים מבינים זאת בתיאוריה, אך נעשים מבולבלים כאשר משהו באמת קורה להם. לסיכום, אציג בפניכם עיקרון: אל תפעלו באופן שרירותי וחד צדדי כאשר אתם מתמודדים עם מצבים. מדוע לא לפעול באופן שרירותי וחד צדדי? ראשית, פעולה באופן כזה אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות לביצוע חובה. דבר נוסף, חובה אינה עניינך הפרטי; אינך עושה אותה למען עצמך, אינך עוסק בניהול עצמך, זהו לא עניינך האישי. בבית האל, אין זה משנה מה אתה עושה, אתה לא עובד על יוזמה אישית שלך; זו העבודה של בית האל, זו עבודתו של האל. עליך לזכור תמיד את הידע והמודעות הללו ולומר: "זה לא ענייני האישי; אני מבצע את חובתי וממלא את אחריותי. אני עושה את עבודת הכנסייה. זו משימה שהאל הפקיד בידי ואני עושה אותה למענו. זו חובתי, זה לא ענייני הפרטי". זהו הדבר הראשון שאנשים צריכים להבין. אם אתה מתייחס לחובה כאל ענייניך האישיים ואינך מחפש את עקרונות-האמת כאשר אתה פועל, ומבצע אותה בהתאם למניעים, להשקפות ולאג'נדה האישיים שלך, סביר להניח שתעשה טעויות. אם כך, כיצד עליך לפעול אם תעשה הבחנה ברורה מאוד בין חובתך לבין ענייניך האישיים, ותהיה מודע לכך שזוהי חובה? (אחפש את מה שהאל מבקש ואחפש עקרונות.) נכון. אם משהו קורה לך ואתה לא מבין את האמת, ויש לך מושג כלשהו אבל הדברים עדיין לא ברורים לך, עליך למצוא אחים ואחיות שמבינים את האמת ולשתף איתם; זהו חיפוש האמת, ולפני הכול, זו הגישה שצריכה להיות לך כלפי חובתך. אתה לא אמור להחליט על דברים על סמך מה שאתה חושב שמתאים, ואז להכות על השולחן ולומר שהתיק נסגר – דבר זה מוביל בקלות לבעיות. חובה היא לא עניינך האישי; ענייני בית האל אינם עסק אישי של איש, בין אם הם גדולים או קטנים. כל עוד הדבר קשור לחובה, זה לא עניין פרטי שלך, זה לא עניין אישי שלך – חובה עוסקת באמת, והיא עוסקת בעיקרון. אם כך, מה הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות? עליכם לחפש את האמת ולחפש את העקרונות. ואם אינכם מבינים את האמת, עליכם לחפש תחילה את העקרונות; אם אתה כבר מבין את האמת, יהיה לכם קל לזהות את העקרונות. מה אתה צריך לעשות אם אינך מבין את העקרונות? יש דרך: אתה יכול לשתף עם אלה שכן מבינים. אל תניח תמיד שאתה מבין הכול ושאתה תמיד צודקי; זוהי דרך קלה לעשות טעויות. איזה מין צביון הוא זה כאשר אתה תמיד רוצה לומר את המילה האחרונה? זו גאוותנות וצדקנות, זה לפעול באופן שרירותי וחד צדדי. יש אנשים שחושבים: "אני אקדמאי, אני יותר תרבותי מכם, יש לי יכולת הבנה, לכולכם יש שיעור קומה נמוך ואתם לא מבינים את האמת, אז אתם צריכים להקשיב לכל מה שאני אומר. רק אני יכול לקבל את ההחלטות!" איך ההשקפה הזאת? אם יש לך השקפה כזו, אתה תיתקל בצרות; לעולם לא תבצע את חובתך היטב. איך תוכל לבצע את חובתך היטב כאשר אתה תמיד רוצה להיות זה שיש לו את המילה האחרונה, ללא שיתוף פעולה הרמוני? ביצוע חובתך בדרך זו בהחלט לא ישיג את המטרה. למה אני אומר זאת? אתה תמיד רוצה להגביל אחרים ולגרום להם להקשיב לך; אתה לא מפנים דבר מכל מה שמישהו אחר אומר. זו דעה קדומה ועקשנות, זו גם גאוותנות וצדקנות. בדרך זו, לא רק שלא תצליח לבצע היטב את חובתך, אלא גם תקשה על אחרים לבצע היטב את חובתם. זוהי תוצאה של צביון גאוותני. מדוע האל דורש מאנשים שיתוף פעולה הרמוני? מבחינה אחת, הדבר מועיל לחשיפת צביונם המושחת של אנשים, ובכך מאפשר להם להכיר את עצמם ולהשליך מעליהם את צביונם המושחת – הדבר מועיל להיווכחות בחייהם. שנית, שיתוף פעולה הרמוני מועיל גם לעבודת הכנסייה. מכיוון שלכולם חסרה הבנה של האמת ולכולם יש צביון מושחת, אם לא יהיה שיתוף פעולה הרמוני, הם לא יהיו מסוגלים לבצע היטב את חובתם והדבר ישפיע על עבודת הכנסייה. התוצאה של דבר זה חמורה. לסיכום, כדי להשיג ביצוע הולם של חובה, אדם חייב ללמוד לשתף פעולה בהרמוניה, וכאשר הוא מתמודד עם מצבים הוא חייב לשתף על האמת כדי למצוא פתרונות. הדבר חיוני – זה מועיל לא רק לעבודת הכנסייה אלא גם להיווכחותם בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. יש אנשים שפשוט לא יכולים לקבל זאת; הם תמיד חושבים ששיתוף פעולה הרמוני הוא בעייתי מדי, ושלפעמים שיתוף על האמת לא מניב תוצאות בקלות. אנשים אלה מעלים ספקות ואומרים: "האם באמת הכרחי לשתף פעולה בהרמוניה כדי להשיג ביצוע הולם של חובה? כאשר מתמודדים עם סיטואציה כלשהי, האם שיתוף של כולם יחד באמת יניב תוצאות? אני חושב שכל זה רק כדי לצאת ידי חובה; אין טעם ללכת אחר התקנות האלה." האם השקפה זו נכונה? (לא.) איזו בעיה חושפת השקפה זו? (גישתם לביצוע חובה היא בעייתית.) יש אנשים שיש להם צביון גאוותני וצדקני; הם לא מוכנים לשתף על האמת ותמיד רוצים לומר את המילה האחרונה. האם מישהו שהוא כה גאוותן וצדקן יכול לשתף פעולה בהרמוניה עם אחרים? האל דורש מאנשים לשתף פעולה בהרמוניה בביצוע חובתם כדי לפתור את צביונם המושחת, לעזור להם ללמוד התמסרות לעבודתו של האל במהלך ביצוע חובתם, להשליך מעליהם את צביונם המושחת ובכך להשיג ביצוע הולם של חובה. לסרב לשתף פעולה עם אחרים, לרצות לפעול באופן שרירותי וחד-צדדי ולגרום לכולם להקשיב לך – האם זו הגישה שצריכה להיות לך כלפי חובתך? גישתך כלפי ביצוע חובתך קשורה להיווכחות שלך בחיים. האל לא מתעניין במה שקורה לך בכל יום, או כמה עבודה אתה עושה וכמה מאמץ אתה משקיע – הוא מסתכל על גישתך לדברים האלה. ולמה מתייחסת הגישה שבה אתה עושה את הדברים האלה והדרך שבה אתה עושה אותם? היא מתייחסת לשאלה אם אתה חותר אל האמת או לא, וגם להיווכחות שלך בחיים. האל מביט בהיווכחותך בחיים, בנתיב שבו אתה הולך. אם תלך בנתיב החתירה אל האמת ותהיה לך היווכחות בחיים, תוכל לשתף פעולה עם אחרים בהרמוניה כאשר תבצע את חובתך, ותבצע בקלות את חובתך באופן הולם. אך אם במהלך ביצוע חובתך תדגיש ללא הרף שיש לך הון, שאתה מבין את תחום עבודתך, שיש לך ניסיון, שאתה מתחשב בכוונותיו של האל וחותר אל האמת יותר מכל אחד אחר, ואם תחשוב אז שבגלל הדברים האלה אתה כשיר לומר את המילה האחרונה ולא תדון בשום דבר עם אף אחד אחר, תמיד תקבע חוקים לעצמך ותעסוק בניהול עצמך, ותמיד תרצה להיות "הפרח היחיד שפורח", האם אז תצעד בנתיב ההיווכחות בחיים? לא – זוהי חתירה למעמד, זו הליכה בנתיבו של פאולוס, זהו לא נתיב ההיווכחות בחיים. האופן שבו האל גורם לאנשים ללכת בנתיב ההיווכחות בחיים ובנתיב החתירה אל האמת אינו כרוך בהתנהגויות כאלה ואינו מציג את הביטויים האלה. מהו הסטנדרט לביצוע הולם של חובה? (חיפוש האמת בכל הדברים, היכולת לפעול בהתאם לעקרונות.) נכון. כדי לבצע את חובתך באופן הולם, אין זה משנה כמה שנים אתה מאמין באל, כמה חובות ביצעת או כמה תרומות תרמת לבית האל, ולא כל שכן אין זה משנה עד כמה אתה מנוסה בביצוע חובתך. הדבר העיקרי שהאל מסתכל עליו הוא הנתיב שבו אדם הולך. במילים אחרות, הוא בוחן את גישתו של אדם כלפי האמת והעקרונות, את הכיוון, המקור ונקודת המוצא מאחורי מעשיו. האל מתמקד בדברים האלה; הם אלה שקובעים את הנתיב שבו אתה הולך. אם בתהליך ביצוע חובתך לא ניתן לראות בך כלל את הדברים החיוביים האלה, והעקרונות, הנתיב והבסיס לפעולתך הם המחשבות, המטרות והמזימות שלך; אם נקודת המוצא שלך היא להגן על האינטרסים שלך ולשמור על המוניטין והמעמד שלך, ושיטת הפעולה שלך היא לקבל החלטות ולפעול לבד ולומר את המילה האחרונה, כשאף פעם אינך דן בדברים עם אחרים ואינך משתף פעולה בהרמוניה, ואף פעם אינך מקשיב לעצה לאחר שטעית, לא כל שכן שאינך מחפש את האמת, כיצד האל יראה אותך? אם כך אתה מבצע את חובתך, אתה עדיין לא עומד בסטנדרטים וכף רגלך לא דרכה על נתיב החתירה אל האמת, מפני שכשאתה מבצע את חובתך, אינך מחפש את עקרונות-האמת ואתה תמיד פועל כרצונך ועושה ככל העולה על רוחך. זו הסיבה לכך שרוב האנשים אינם מבצעים את חובתם באופן הולם. אם כך, איך צריך לפתור את הבעיה? האם הייתם אומרים שקשה למלא חובה באופן הולם? למעשה, זה לא קשה; אנשים חייבים להיות מסוגלים רק לנקוט עמדה של ענווה, להיות בעלי מעט תבונה ולאמץ עמדה מתאימה. לא משנה כמה משכיל אתה, באילו פרסים זכית או מה השגת, ואין זה משנה כמה גבוהים מעמדך ודרגתך, עליך לוותר על כל הדברים האלה, עליך לרדת מהעץ הגבוה שלך – כל זה לא שווה דבר. בבית האל, גדולה ככל שתהיה התהילה הזו, היא לא יכולה להיות מרוממת יותר מהאמת, משום שהדברים השטחיים האלה אינם האמת והם לא יכולים לתפוס את מקומה. הנושא הזה חייב להיות ברור לך. אם אתה אומר, "אני מוכשר מאוד, יש לי שכל חד מאוד, יש לי רפלקסים מהירים, אני לומד מהר ויש לי זיכרון טוב מאוד, אז אני כשיר לקבל את ההחלטה הסופית," אם אתה תמיד משתמש בדברים האלה כהון ורואה אותם כיקרים וכחיוביים, זו צרה. אם לבך עסוק בדברים האלה, אם הם השתרשו בלבך, יהיה לך קשה לקבל את האמת – וקשה לשאת את המחשבה על ההשלכות של הדבר. לכן, קודם כל אתה חייב לדכא את הדברים שאתה אוהב, שנראים יפים, שיקרים לך, ולהתכחש אליהם. הדברים האלה אינם האמת; במקום זאת, הם יכולים לחסום אותך מכניסה אל האמת. הדבר הדחוף ביותר כעת הוא שעליך לחפש את האמת בביצוע חובתך וליישם בפועל על פי האמת, כך שביצוע חובתך יהיה הולם, משום שביצוע הולם של חובה הוא רק הצעד הראשון בנתיב ההיווכחות בחיים. מה כאן המשמעות של "הצעד הראשון"? משמעותו היא להתחיל מסע. בכל הדברים יש משהו שאיתו מתחילים את המסע, משהו שהוא בסיסי ביותר, יסודי ביותר, והשגת ביצוע הולם של חובה הוא נתיב להיווכחות בחיים. אם ביצוע חובתך רק נראה הולם באופן שבו הוא נעשה, אך הוא אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת, הרי שאינך מבצע את חובתך באופן הולם. אם כך, כיצד אפשר לעבוד על זה? יש לעבוד על עקרונות-האמת ולחפש אותם; הצטיידות בעקרונות-האמת היא הדבר המכריע. אם אתה רק משפר את התנהגותך ואת מזגך אך אינך מצויד במציאויות-האמת, הדבר חסר תועלת. ייתכן שיש לך כישרון או מומחיות. זהו דבר טוב – אך השימוש בהם יהיה ראוי רק אם תשתמש בהם בביצוע ביצוע חובתך היטב לא דורש שיפור באנושיות או באישיות שלך, וגם לא שתניח לכישרון שלך. זה לא מה שנדרש. הדבר המכריע הוא שתבין את האמת ותלמד להתמסר לאל. כמעט בלתי נמנע שתחשוף צביון מושחת כשתבצע את חובתך. מה עליך לעשות במקרים כאלה? עליך לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה ולפעול באופן העולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת. עשה זאת, ולא תהיה לך בעיה לבצע היטב את חובתך. לא משנה באיזה תחום הכישרון או המומחיות שלך, או אם יש לך ידע מקצועי כלשהו, השימוש בדברים האלה בביצוע חובה הוא הראוי ביותר – זו הדרך היחידה לבצע היטב את חובתך. עיקרון אחד הוא הסתמכות על מצפון והיגיון בביצוע חובתך, והשני הוא שעליך לחפש את האמת כדי לפתור את צביונך המושחת. אדם משיג היווכחות בחיים על ידי ביצוע חובתו באופן זה, והוא נעשה מסוגל לבצע את חובתו באופן הולם.

כפי שנראה כעת, ביצוע הולם של חובה הוא חלק בלתי נפרד מחיפוש האמת ופעולה בהתאם לעקרונות-האמת. אם אדם לא יכול לחפש את האמת כדי לפתור בעיות ולא יכול להגיע לרמה של פעולה בהתאם לעקרונות, הוא לא יכול להשיג ביצוע הולם של חובה. ההגדרה של ביצוע הולם של חובה היא כפי שהוסבר. האם לאל יש דרישות גבוהות מאדם? למעשה, הן לא גבוהות. הוא רק מבקש ממך שיהיו לך גישה, כוונה והשקפה נכונות במעשיך. על בסיס זה, אתה יכול לזכות בעבודתה של רוח הקודש ולהעמיק את הידע שלך על עצמך. לאחר מכן תוכל לעבור ניסיונות וזיכוכים שיאפשרו לך להיכנס לאמיתות עמוקות יותר ולעבור שינויים בצביונך. לפני שתעבור ניסיונות וזיכוכים, האל יעניק לך שיפוט וייסור מסוימים על סמך הבנתך את האמת. אך מהו הבסיס לשיפוט ולייסור וכן גם לניסיונות ולזיכוך? הבסיס לכך הוא אם הגעת לרמה של ביצוע חובתך באופן הולם – במילים אחרות, אם השגת היווכחות בחיים. היווכחותך בחיים אינה מנותקת מעבודתך ומאחריותך בכנסייה. אם אתה מעביר את זמנך כל היום בבית בקריאת דברי האל ומדבר בריקנות על ביצוע חובתך ועל היווכחות בחיים, דבר זה לא מציאותי ולא נושא פרי. זה כמו אסטרטגיה של כורסה; אתה מדבר כל היום על ביצוע חובתך באופן הולם, על קבלת מה שהאל מטיל עליך, אך ללא כל מסירות או השקעת מאמץ, ובוודאי מבלי לסבול או לחוות קשיים. אפילו אם לפעמים אתה מתרגש עד דמעות משירת מזמורים או מקריאת דברי האל, זה לא ייצור שום השפעה. מנקודת מבט זו, האם יש קשר בין הגעה לרמה של ביצוע חובתך באופן הולם לבין השגת ישועה? או שמא הדבר קשור לקבלת שיפוט וייסור מהאל? הדברים קשורים. כדי לקבל את שיפוטו וייסורו של האל, אדם חייב להשיג ביצוע הולם של חובתו. מדוע האל מציב רף כזה ודורש מאנשים להשיג ביצוע הולם של חובתם? הסיבה לכך היא שהאל משתמש בביצוע חובתך כדי לאמוד את מידת היווכחותך בחיים. אם השגת ביצוע הולם של חובתך, פירוש הדבר שההיווכחות שלך בחיים כבר השיגה רף שמכשיר אותך לקבל שיפוט וייסור, וכן גם שאתה זכאי לקבל את עבודתו של האל בהפיכתך למושלם. אם כן, אילו תנאים האל מציב לאדם כדי שהוא יוכל להשיג זאת? ביצוע חובתך חייב להתקבל כהולם בעיני האל, כלומר, במילים אחרות, יש נתיב וכיוון יסודיים להיווכחותך בחיים בהם האל מכיר ורואה אותם ככשירים. כיצד האל בוחן זאת? בעיקר באמצעות ביצוע חובתך. כאשר תזכה באישורו של האל על ידי ביצוע חובתך באופן הולם, השלב הבא יתחיל מיד: האל יתחיל להעביר אותך שיפוט ולייסור. בלי קשר לטעויות תעשה, תוטל עליך משמעת; זה כאילו שהאל החל לפקח עליך מקרוב. זהו דבר טוב – זה אומר שהאל נתן לך תוקף, אתה כבר לא בסכנה ואתה סוג האדם הנכון שבשום פנים ואופן לא יבצע מעשים רעים בעליל. במובן אחד, האל יגן עליך; במובן אחר, מבחינה סובייקטיבית, הנתיב שבו אתם הולך, המטרות והכיוון שלך בחיים השתרשו בדרך האמת. אתה לא תעזוב את האל ולא תסטה מדרכך. לאחר מכן, האל בוודאי יהפוך אותך למושלם; אתה תזכה בברכה הזו. לכן, אם אדם רוצה לקבל את הברכה הזו וללכת בנתיב שבו הוא יהפוך למושלם, הדרישה הראשונה היא להשיג ביצוע הולם של חובתו. האל מתבונן בביצועים השונים שלך בבית האל, וכן גם במשימות, בתפקידים ובשליחויות שהוא נותן לך כדי להבין את גישותיך כלפי האל והאמת. באמצעות הגישות האלה, האל מעריך בדיוק באיזה נתיב אתה הולך. אם אתה הולך בנתיב החתירה אל האמת, אזי ביצוע חובתך ישיג את המטרה, ובוודאי יהיו לך גם היווכחות בחיים ודרגות שונות של שינוי בצביון. כל אלה יושגו במהלך התהליך של ביצוע חובתך. לפני שהאל יהפוך אותך למושלם באופן רשמי, זה הדבר שתוכל להשיג כשאתה מסתמך על מאמץ אנושי. ללא עבודתו של האל תוכל להגיע רק לרמה הזו; יהיה קשה לשאוף רחוק יותר. אתה יכול לסמוך רק על עצמך כדי להשיג את מה שניתן באמצעים שלך ובמסגרת היכולת האנושית, כגון ריסון עצמך על ידי כוח רצון, סבל מתמשך, תשלום מחירים, וויתורים, גיזום רגשות, נטישת העולם, הכרה במגמות רעות, מרד בבשר, ביצוע חובה בנאמנות, הבחנה והימנעות מנהייה אחר אדם. כאשר תשיג את כל אלה, תהיה כשיר להפוך למושלם על ידי האל. ביסודו של דבר, האל לא מתערב במה שבני אדם יכולים להשיג. הוא מספק לך את האמת ללא הרף, משקה אותך ללא הרף, תומך בך כדי שתבין את האמת, אומר לך כיצד להבין את האמת בהיבטים שונים וכיצד להיכנס למציאויות-האמת. לאחר שתבין ותיכנס אליהן, האל ייתן לך אישור הסמכה, והסיכוי שלך להיוושע יהיה 80 אחוזים. עם זאת, לפני שתגיע ל -80 אחוזים, עליך להשקיע את כל האנרגיה והמאמץ שלך; אינך יכול לחיות את החיים האלה לשוא. יש אנשים שאומרים: "אני מאמין באל כבר עשרים שנה; האם השקעתי את כל האנרגיה שלי?" הדבר לא נמדד במספר השנים. יש כאלה שאומרים: "אני מאמין באל כבר חמש שנים ולמדתי להבין כמה אמיתות. אני יודע לבצע את חובתי באופן הולם ואני חותר בכיוון הזה; אני מכיר עכשיו כמה דרכים ונראה שאני מרגיש קצת שליו ומנוחם בלבי." תחושה זו מדויקת ביסודה, אך האם זה אומר שיש לך סיכוי של 80 אחוז להיוושע? לא; לכמה באמת הגעת? בין 10 ל-15 אחוזים. מכיוון שבתהליך מילוי חובתך באופן הולם אתה עדיין צריך לחוות גיזום פעמים רבות; עליך לחוות נסיבות רבות. בנסיבות אלה, בצד החיובי, האל יעשיר בהרבה את החוויה שלך. בתהליך החשיפה לאנשים, למאורעות ולדברים האלה – כלומר, בנסיבות המעשיות האלה – האל מאפשר לך להבין אמיתות מסוימות. מדוע הוא מאפשר לך להבין אמיתות באמצעות האנשים, המאורעות והדברים האלה? אם לא תעבור את ההתנסויות האלה, הבנתך את האמת תישאר לנצח ברמה של מילים, דוקטרינות וסיסמאות. כאשר תחווה נסיבות שונות בחיים, אותן דוקטרינות שבעבר הבנת או הצלחת לתפוס בזיכרונך יהפכו לסוג של מציאות. מציאות זו היא הצד המעשי של האמת, וזה מה שעליך להבין ולהיכנס אליו.

מהם הסיכויים שמישהו יוושע כאשר הוא עדיין לא עומד בסטנדרט של ביצוע חובתו באופן הולם? לכל היותר בין 10 ל-15 אחוזים, כי הוא לא מבין את האמת ובשום אופן לא יכולה להיות לו התמסרות אמיתית. האם אדם שאינו מבין את האמת יכול לפעול על פי עקרונות? האם הוא יכול להתייחס לחובתו ברצינות ובאחריות? בהחלט לא. אלה שאינם מבינים את האמת בהחלט פועלים כולם על פי רצונם שלהם, עושים דברים באופן שטחי, מערבבים הרבה מניעים אנוכיים ופועלים על פי העדפותיהם שלהם. אפילו אם אתה יכול להשמיע דוקטרינות רבות, ויכול לדקלם תיאוריות וסיסמאות, זה לא אומר שיש לך את מציאות-האמת, ולכן הסיכויים שלך להיוושע אינם גבוהים. כדי לזכות בישועה אמיתית, להשתחרר מהשפעתו של השטן ולחיות על פי דבר האל, השלב הבא הוא להשקיע מאמץ באמיתות שונות. מהי מטרת המאמץ הזה? להיכנס למציאות-האמת באופן מדויק ויציב יותר. רק לאחר שתיכנס לאמת, תוכל לעלות על הנתיב הנכון לחייך. אם אתה יודע רק כיצד לדקלם דוקטרינות וסיסמאות, אך אינך תופס את עקרונות-האמת של ביצוע חובתך, ואתה אפילו מסוגל לפעול בפזיזות על סמך הגחמות שלך, הרי שמציאות-אמת חסרה לך; והדרך עדיין רחוקה מאוד. לאחר שמישהו חווה דברים רבים במהלך ביצוע חובתו והוא קולט שהוא לא מבין את האמת, וכן גם עד כמה אין לו אמת, הוא מתחיל להשקיע מאמץ באמת. בהדרגה הוא עובר מדקלום דוקטרינות וסיסמאות להבנה אמיתית, ליישום בפועל של האמת באופן מדויק ולהתמסרות אמיתית לאל. בדרך זו, תקוותו להיוושע גדלה, והסיכויים הופכים להיות גבוהים יותר. על מה מבוססת עלייה זו בסיכויים? (היא מבוססת על המידה שבה הוא מבין את האמת.) המידה שבה אדם מבין את האמת אינה הגורם החשוב ביותר; הדבר החשוב ביותר הוא יישום האמת בפועל וכניסה למציאות-האמת. רק על ידי יישום האמת בפועל תוכל להבין אותה; לעולם לא תבין את האמת אם לא תיישם אותה בפועל. הבנת מילים ודוקטרינות בלבד אינה זהה להבנת האמת. ככל שתיישם יותר את האמת בפועל, כך תהיה לך יותר מציאות, כך תשתנה יותר, וכך תבין טוב יותר את האמת. לפיכך, תקוותך להיוושע תגדל בהתאם. בהיבט החיובי, אם בתהליך ביצוע חובתך תוכל להתייחס לחובתך בצורה הנכונה, לעולם לא תנטוש אותה ולא משנה מה יהיו הנסיבות איתן תתמודד, ואפילו כאשר אחרים יאבדו אמונה ויפסיקו לבצע את חובתם אתה עדיין תדבוק באמונתך ולעולם לא תנטוש אותה מההתחלה ועד הסוף, ותישאר נחוש ונאמן לחובתך עד הסוף, אזי באמת תתייחס לחובתך כחובה ותפגין נאמנות מלאה. אם תוכל לעמוד בסטנדרט הזה, תשיג למעשה את המטרה של ביצוע חובתך באופן הולם; זה בצד החיובי. עם זאת, בהיבט השלילי, לפני שאדם מגיע לסטנדרט זה, עליו להיות מסוגל לעמוד בפני פיתויים שונים. איזו מין בעיה היא זו כאשר מישהו אינו יכול לעמוד בפיתויים בתהליך ביצוע חובתו, ולכן הוא נוטש את חובתו ונמלט ובוגד בחובתו? דבר זה מסתכם בבגידה באל. בגידה בתפקיד שהאל מטיל פירושה לבגוד באל. האם אדם שבוגד באל עדיין יכול להיוושע? אדם זה גמור; אבדה כל תקווה, והחובות שהוא ביצע קודם לכן היו עמל בלבד, שירד לטמיון עם בגידתו. לכן, חיוני שאדם ידבוק בחובתו; בכך יש תקווה. אדם יכול להיוושע ולזכות באישורו של האל על ידי מילוי חובתו בנאמנות. מהו בעיני כולם החלק הקשה ביותר בדבקות בביצוע חובה? אם הם יכולים לעמוד איתן מול פיתוי. מה כוללים הפיתויים הללו? כסף, מעמד, יחסים אינטימיים, רגשות. מה עוד? אם חובות מסוימות טומנות בחובן סיכונים, אפילו סיכון לחיי אדם, וביצוע חובות כאלה עלול להוביל למעצר ולמאסר או אפילו לרדיפה עד מוות, האם תוכל עדיין לבצע את חובתך? האם תוכל להתמיד? הקלות שבה ניתן להתגבר על הפיתויים האלה תלויה בחתירה אל האמת. היא תלויה ביכולתו של אדם להבחין ולזהות בהדרגה את הפיתויים האלה תוך חתירה אל האמת, לזהות את מהותם ואת התכסיסים השטניים שמאחוריהם. נדרשת גם הכרה בצביונו המושחת של אדם, במהות טבעו ובחולשותיו. כמו כן, אדם צריך לבקש מהאל ללא הרף שיגן עליו כדי שיוכל לעמוד בפני הפיתויים האלה. אם אדם יכול לעמוד בהם ולדבוק בחובתו ללא בגידה או בריחה בשום מצב, אזי הסיכויים שלו להיוושע מגיעים ל-50 אחוז. האם 50 אחוזים אלה קלים להשגה? כל צעד הוא אתגר הטומן בחובו סכנה; הדבר לא קל להשגה! האם יש אנשים שעבורם חתירה אל האמת כה קשה עד שהם מרגישים שהחיים מתישים מדי והם מעדיפים למות? איזה מין אנשים מרגישים כך? כך מרגישים אנשים חסרי אמונה. למען הישרדות גרידא אנשים יכולים לאמץ את מוחם, לשאת כל קושי ועדיין להיאחז בעקשנות בחיים נוכח אסונות ולא לוותר עד נשימת אפם האחרונה – אילו הם היו מאמינים באל וחותרים אל האמת במרץ כזה, הם בהחלט היו משיגים את התוצאות. אם אנשים לא אוהבים את האמת ולא מוכנים לשאוף אליה, הם חדלי אישים! החתירה אל האמת אינה דבר שניתן להשיג באמצעות מאמץ אנושי גרידא. היא דורשת מאמץ אנושי בשילוב עם עבודת רוח הקודש. היא דורשת שהאל יתזמר סביבות שונות כדי לבחון ולזכך אנשים, ושרוח הקודש תפעל כדי להעניק להם נאורות, להאיר ולהדריך אותם. הסבל שאדם עובר כדי להשיג את האמת מוצדק לחלוטין. בדיוק כמו מטפסי הרים שמסכנים את חייהם כדי לטפס על פסגות, הם לא מפחדים לקרוא תיגר על הגבולות בקשיי המסע שלהם, אפילו עד כדי סיכון חייהם. האם להאמין באל ולהשיג את האמת קשה יותר מטיפוס על הר? איזה מין אנשים הם אלה שרוצים לקבל ברכות אך אינם מוכנים לסבול? הם חדלי אישים. אינכם יכולים לחתור אל האמת ולהשיג אותה ללא כוח רצון; לא תוכלו לעשות זאת בלי היכולת לסבול. עליכם לשלם מחיר כדי להשיג זאת.

אנשים הבינו את הגדרת ההלימות, את סטנדרט ההלימות, את הסיבה לכך שהאל קבע את סטנדרט ההלימות הזה, את הקשר בין ביצוע חובתו של אדם באופן הולם לבין היווכחות בחיים, וגורמים אחרים כגון אלה הקשורים לאמת של ביצוע חובה הולם. אם הם יכולים אז להגיע למצב שבו הם מסוגלים לדבוק בחובתם ללא קשר לזמן או למקום, מבלי לוותר עליה ולעמוד בכל מיני פיתויים, ואז להבין ולרכוש ידע על כל האמיתות השונות שהאל דורש בכל המצבים השונים שהוא מציב בפניהם, ולהיכנס לאמיתות אלה, אזי, בעיני האל, הם השיגו הלימות בעיקרו של דבר. יש שלושה מרכיבים בסיסיים להשגת הלימות בביצוע חובה: ראשית, גישה נכונה לחובתו של אדם ואי נטישת חובתו בכל עת; שנית, היותו מסוגל לעמוד בכל מיני פיתויים בעת ביצוע חובתו מבלי למעוד; שלישית, יכולתו להבין כל היבט של האמת בעת ביצוע חובתו וכניסתו למציאות. כשאנשים יגשימו את שלושת הדברים האלה וישיגו את המטרה, יושלם התנאי המוקדם הראשון - לקבלת שיפוט וייסור ולהפיכתם למושלמים - ביצוע חובתו של אדם באופן הולם.

בהתייחס לביצוע הולם של חובה, חלק מהתוכן הקשור למונח "הולם" כבר נדון קודם. כיצד בעצם הוגדר המונח "הולם" בדיונים קודמים? (כפעולה בהתאם לעקרונות). ה"הלימות" שנידונה היום מתעלה אל כוונותיו של האל ואל הסטנדרטים שהאל דורש מאדם. מדוע האל דורש מאנשים לבצע את חובתם על פי סטנדרט הולם? הדבר קשור לכוונתו של האל להושיע אנשים ולסטנדרטים שלו להושעת אנשים ולהפיכתם למושלמים. אם לא תשיג הלימות בביצוע חובתך, האל לא יהפוך אותך למושלם; זהו התנאי המכריע ביותר לכך שהאל יהפוך אנשים למושלמים. לפיכך, השאלה אם האל יהפוך אדם למושלם תלויה באופן מכריע בשאלה אם ביצוע חובתו הולם. אם ביצוע חובתך אינו הולם, לעבודתו של האל של הפיכת אנשים למושלמים אין כל קשר אליך. יש אנשים שנמצאים בנתיב הנכון בביצוע חובתם, וגם הכיוון שלהם נכון, אך עדיין לא ניתן להתייחס אליהם כמי שמבצעים את חובתם באופן הולם. מדוע? משום שאנשים מבינים מעט מדי מהאמת. הדבר דומה לילדים שרוצים לחלוק כמה ממטלות הבית עם הוריהם, אך ייתכן שאין להם את שיעור הקומה לעשות זאת. באיזה שלב יהיה להם שיעור קומה לחלוק באמת חלק ממטלות הבית? כאשר הם יוכלו לעשות כמה דברים בלי להדאיג את המבוגרים; אז הם יוכלו להשתתף במטלות הבית – אז הם יוכלו לעשות זאת. אף על פי שאתה יכול לעשות דברים מסוימים כעת, אתה עדיין נמצא בשלב של השקעת מאמץ ועמל משום שהאמת שאתה מבין רדודה מדי, האמת שאתה יכול ליישם בפועל מעטה מדי, והעקרונות שאתה יכול לתפוס מעטים מדי. לעתים קרובות אתה נמצא בתהליך של גישוש, ולעתים קרובות אתה פועל במצב של ערפול, ולכן קשה מאוד לאשר אם מה שאתה עושה עולה בקנה אחד עם כוונותיו של האל; הדברים תמיד לא ברורים לך. אם כך, האם ביצוע חובתך יכול להיחשב הולם? עדיין לא, מפני שאתה מבין מעט מדי מהאמת, והיווכחותך בחיים לא הגיעה לרמה שהאל דורש; שיעור קומתך נמוך מדי. מה פירוש הדבר ששיעור קומתו של אדם נמוך מדי? יש כאלה שאומרים שזו הבנה רדודה של האמת, אך למעשה לא מדובר רק בהבנה רדודה של האמת. הדבר קשור באופן ישיר גם לאנושיות לא בוגרת של אדם או לאיכותו הירודה ולעובדה שיש לו יותר מדי דברים שליליים. לדוגמה, אם מוטלת עליך חובה ואינך יודע כיצד לבצע אותה, אתה עלול להרגיש שאתה חסר תועלת ושאתה לא יכול להתחשב בכוונותיו של האל. הדבר מוביל אותך להיות שלילי וחלש, להרגיש שהסדריו של האל רעים ושאתה לא יכול לעשות כלום, ושאין ספק שתסולק. ואז אתה כבר לא רוצה לבצע את חובתך. האין זה ביטוי של שיעור קומה נמוך? יתר על כן, יש כיום אחים ואחיות צעירים רבים שהם עדיין לא נשואים. אם הם נתקלים בגבר או אישה נאים, הם עשויים להרגיש שבויים בקסמם, וכמה מבטים המוחלפים ביניהם יכולים ליצור רגשות; כשחיבה עזה כל כך נרקמת, האם הם עדיין יכולים לבצע את חובתם היטב כאשר הם מתחילים להיפגש? זו נפילה לפיתוי. האם דבר זה לא מעיד על שיעור קומה נמוך? אכן כך. בנוסף, יש אנשים שיש להם כישרונות מיוחדים, והם מבצעים כמה חובות מיוחדות בבית האל. דבר זה גורם להם להרגיש שיש להם הון מסוים והם רוצים להתהדר, הם תמיד רוצים להתרברב. כאשר הם מתרברבים הם מאבדים עקרונות בעשיית דברים. ואם אחרים ישבחו אותם אפילו מעט, הם בוודאי יאבדו את עקרונותיהם בעשיית דברים, יהפכו לשאננים וישכחו את חובתם. גם זו נפילה לפיתוי. האם הדבר לא מעיד על שיעור קומה נמוך? אפילו עניינים שוליים יכולים לגרום לאדם בעל שיעור קומה נמוך למעוד. לדוגמה, יש אנשים שעובדים כשחקנים בבית האל. עם המראה והכריזמה שלהם, הם מופיעים בכמה סרטים ואז הם מרגישים כאילו הם זכו למעט תהילה. הם חושבים: "עכשיו זכיתי למעט פרסום; אם זה היה בעולם החילוני, אנשים לא היו מבקשים את החתימה שלי? למה אף אחד בבית האל לא רוצה את החתימה שלי? נראה שמוטב שאשחק בעוד סרט טוב." אך כאשר הם לא מקבלים את התפקיד הראשי בסרט הבא, הם רוצים לוותר על חובתם ומחשיבים אותה כחסרת טעם. הם תמיד רוצים לשחק בתפקידים ראשיים ולהיות שחקנים מפורסמים, וכשהם לא משיגים זאת, הם נעשים מיואשים, מדוכדכים, ואפילו שוקלים לפרוש. זה נקרא להיות בעל שיעור קומה נמוך. להיות בעל שיעור קומה נמוך פירושו שאינך כשיר לאחריות משמעותית. אפילו אם האל מעניק לך חובה, אתה עדיין לא יכול לזכות באמונו. עם מחשבה שגויה אחת או דבר אחד שמנוגד לרצונך, אתה עלול לוותר על חובתך ולפנות נגד האל. האם דבר זה לא מעיד גם הוא על שיעור קומה נמוך? (כן.) זה שיעור קומה נמוך ביותר. עם שיעור קומה כה נמוך והתנהגויות אלה, כמה רחוק אדם מלבצע את חובתו באופן הולם? היכן טמון הפער? הוא טמון בשאלה עד כמה אדם אוהב את האמת. יש גם אנשים אשר בתהליך ביצוע חובתם מגלים כי בן משפחתם הקרוב ביותר חלה. הם מפסיקים להשתתף בכינוסים ומזניחים את חובתם מתוך מחשבה שהיעדרות ממילוי חובתם במשך כמה ימים היא חסרת חשיבות – אחרי הכול, אם בן משפחתם ימות, הוא ייעלם לנצח. אך הם לא לוקחים בחשבון שביצוע חובתו של אדם הוא עניין מכריע הקשור לזכייה בחיים, שזהו הסיכוי היחיד של אדם לזכות בישועה. הם מציבים את הרגשות ואת המשפחה מעל חובתם ומעל השגת ישועה. האם הדבר לא מעיד על שיעור קומה נמוך? שיעור קומתם נמוך הרבה יותר מדי! הדבר מראה שהם לא מבינים את העניינים הנכונים של החיים והם לא יודעים לעסוק במשימות נכונות. האם גובה שיעור קומתו של אדם תלוי בגילו? לא. לבני אדם מושחתים, בין אם הם גברים או נשים, וללא קשר לגילם, למקום לידתם או ללאום שלהם, לכולם יש אותו צביון מושחת. לכולם יש את טבעו של השטן והם יכולים למרוד באל, להתנגד לו ולבצע כל מיני מעשים רעים. אם אדם לא חותר אל האמת, האם יכולה להיות לו חרטה אמיתית? לעולם לא; הוא לא ישתנה. יש אנשים שנופלים למשכב והם צועקים שהם סומכים על האל ולא מפחדים מהמוות, אך הם גם מרגישים שהם לא יכולים פשוט לשבת ולא לעשות דבר. הם חושבים שאם הם לא יבצעו את חובתם הם בוודאי ימותו, ולכן הם הולכים מיד לבצע את חובתם. הם בודקים איזו חובה היא החשובה ביותר וכרוכה במשימות העמוסות ביותר, איזו חובה מוערכת על ידי האל, והם ממהרים להירשם אליה. לאורך כל תהליך ביצוע חובתם הם תוהים: "האם ניתן לרפא את המחלה הזו? אני בהחלט מקווה שהדבר ניתן. הקדשתי את חיי; האם אני לא צריך להחלים?" למעשה, המחלה שיש להם היא סופנית; בין אם יבצעו את חובתם ובין אם לאו, הם ימותו. למרות שהם באו לבצע את חובתם כעת, האל מתבונן בלבו של אדם – עם שיעור קומה כה נמוך ועם מניע כזה, האם הם יכולים לבצע היטב את חובתם? בהחלט לא. אנשים מסוג זה לא חותרים אל האמת והאנושיות שלהם לא טובה. תמיד יש להם תוכניות קטנות משלהם. ברגע שמחלתם מתפרצת או שהם מרגישים אפילו מעט לא טוב, הם מתחילים לחשוב: "האם האל באמת מברך אותי? האם הוא באמת דואג לי ומגן עליי? נראה שהוא לא עושה זאת, אז אני לא מתכוון לבצע את חובתי יותר". ברגע שהם מרגישים קצת לא נוח, הם רוצים לוותר על חובתם. האם יש להם שיעור קומה כלשהו? (לא.) לפיכך, אל תחשבו שאנשים מסוימים בהכרח מבצעים את חובותיהם, רק משום שהם יכולים לשבת כאן ולהקשיב לדרשות, או שהם יכולים לנטוש את משפחותיהם ואת הקריירה שלהם כדי לבצע את חובתם בתפקיד כלשהו בבית האל ולעשות עבודה הקשורה לכישוריהם המקצועיים או לתחומי המומחיות שלהם. כמו כן, אין פירוש הדבר שכל מי שמבצע את חובתו עושה זאת ברצון, קל וחומר שכל מי שמבצע את חובתו הוא בעל שיעור קומה מסוים. על פני השטח, אנשים נראים עסוקים ונראה שהם עושים דברים ברצון ומשקיעים למען האל על בסיס האמונה האמיתית באל. למעשה, עמוק בלבם, כולם חלשים לעתים קרובות. לעתים קרובות יש להם מחשבות על ויתור על חובותיהם, לעתים קרובות יש להם תוכניות משלהם, ולעתים קרובות עוד יותר הם מקווים שעבודתו של האל תסתיים בקרוב כדי שהם יוכלו לקבל ברכות במהירות. זו בדיוק מטרתם. מה שהאל שואף לפתור הוא החולשות האנושיות האלה, המרדנות ושיעור הקומה הנמוך, וכן מחשבותיהם ומעשיהם הנבערים של אנשים. כאשר כל הנושאים האלה נפתרים ואינם מהווים יותר בעיות, כאשר שום דבר שמתעורר לא יכול להשפיע על יכולתך לבצע את חובתך, אזי זה מספיק ושיעור קומתך גדל. הנתיב שאדם ילך בו בסופו של דבר, והמידה שבה הוא ילך בו, אינם נקבעים על ידי עוצמת הצעקה של סיסמאות, וגם לא על ידי רגשותיו או רצונותיו החולפים. במקום זאת, הדבר תלוי בחתירתו אל האמת ובמידת אהבתו אליה.

באילו מצבים תוותרו על חובתכם? האם הדבר יקרה כשתעמדו בפני המוות? או כשתתקלו בכמה אכזבות קטנות בחיים? יש אנשים שיש להם דרישות רבות בכל הנוגע לביצוע חובתם. מבחינה אחת, אסור להם להיות חשופים לרוח או לשמש, וסביבת העבודה שלהם חייבת להיות נוחה. הם אינם יכולים לשאת אפילו פגיעה קלה בזכויותיהם. בנוסף, לעתים קרובות הם חייבים להיות עם הבעל (או האישה), לחיות בעולם של זוגיות, ויש להם גם חיים פרטיים משלהם, כגון יציאה לבילויים, יציאה לחופשות, וכן הלאה, וכל אלה חייבים לספק אותם. אם הם לא יהיו שבעי רצון אפילו במעט, הם יחושו בלבם אי-נוחות וכעס בלתי פוסק, והם אפילו יפריעו לאחרים על-ידי הפצת תפיסות. יש אנשים שמבינים את האמת ויכולים להבחין שאנשים האלה אינם טובים, שהם חסרי אמונה, והם יתרחקו מהם. אך יש אנשים שלא מבינים את האמת; שיעור קומתם נמוך, הם חסרי יכולת הבחנה והם יושפעו מההפרעות של אנשים אלה. אמרו לי, האם יש להרחיק מהכנסייה עושי רע כאלה? (כן.) יש להרחיק אנשים כאלה שמפריעים באופן עקבי לעבודת הכנסייה ומשבשים אותה, כדי להגן על אלה שהם בעלי שיעור קומה נמוך והם בורים. באילו נסיבות אתם עלולים לנטוש את חובתכם ולעזוב ללא הודעה מוקדמת? לדוגמה, בעת הפצת הבשורה, אתה רואה מישהי שנראית טוב במיוחד ומדברת באופן כריזמטי, וככל שאתה מביט בה יותר, כך ההערצה שלך כלפיה גדלה ואתה חושב: "כמה נהדר יהיה לא לבצע את חובתי ולמצוא בת זוג כזו!" כאשר אתה חושב כך, אתה בסכנה; יהיה קל להיכנע לפיתוי. וכאשר אתה חושב על כך יותר מדי, אתה מוכן להמשיך עם מערכת היחסים הזו. אבל כשאתה סוף סוף כובש את לבה, אתה מבין שגם היא אדם מושחת ואחרי הכול היא לא כל כך נהדרת, אבל אז כבר מאוחר מדי לחרטה. כאשר מישהו נופל לפיתוי של הסתבכויות רומנטיות, לא קל לצאת מזה. לא יהיה קל לחזור לאחור בלי להעביר שנה או שנתיים, או שלוש עד חמש שנים. בשלוש עד חמש השנים האלה שתפסיד, כמה אמת תחמיץ? עד כמה גדול יהיה ההפסד לחייך? עד כמה צמיחת חייך תתעכב? יש אנשים שרואים אחרים מרוויחים הרבה כסף בעולם החילוני, לובשים בגדי מעצבים, אוכלים ושותים טוב, וליבם נסער; גם הם רוצים לעשות כסף. כך נוצר פיתוי. מי שדעתו מתחילה להתרוצץ כשהוא עומד בפני מצבים וחושב על נטישת חובתו, אינו מסוגל לעמוד בפיתוי; הוא בסכנה. זהו סימן לשיעור קומה נמוך. אתה מרגיש מרוגז ואינך שבע רצון כשאתה רואה מישהו אחר אוכל אוכל טוב. אתה גם מרגיש חוסר שביעות רצון כאשר אתה רואה מישהו אחר עם בת זוג טובה. ואתה נעשה אומלל כשאתה רואה מישהו שהוא בערך בגילך ודומה לך באטרקטיביות שלו, אבל הוא לבוש טוב יותר ממך והוא אפילו מפורסם. אתה מתחיל לחשוב, אם לא היית נוטש את לימודיך והיית מסיים אותם ומוצא קריירה, היית בהחלט מצליח יותר ממנו. בכל פעם שאתה מתמודד עם המצבים האלה, אתה מוטרד במשך ימים. הפיתויים האלה הם סוג של אילוץ, סוג של טרדה עבורך, שמראה ששיעור קומתך נמוך. כאשר אתם מפיצים את הבשורה ואתם פוגשים חבר מתאים בן המין השני, טיפוס "גבוה, עשיר ונאה" או אישה בהירת עור, עשירה ויפה, ייתכן שלא בהכרח תוכלו להימנע מפיתוי. מה זה אומר שאולי לא תוכל להימנע מכך? זה אומר ששיעור הקומה שלך לא הגיע לרמה שבה אתה יכול להתגבר על פיתויים שונים; אתה לא יכול להימנע מהם, ואז לבך משתלט ומתפתה. הדברים שאתה חושב עליהם, הדברים שאתה מהרהר עליהם בראשך, אפילו הדברים שאתה חולם עליהם ומדבר עליהם עם אחרים, כולם נוגעים לעניינים האלה. הדבר משפיע על ביצוע חובתך; כשאחרים משתפים על האמת, יש להם הרבה מה לומר בעוד שאתה תורם פחות ופחות ואתה מאבד עניין באמונה באל. האם זה לא נקרא להתפתות? זו נפילה לפיתויים, וזה מסוכן. יש אנשים שחושבים שנפלת לפיתוי רק כשהתחלת להתראות עם מישהי או להיפגש איתה, אבל עד שהגעת לנקודה הזו, אתה גמור. האם מצבים כאלה יכולים להיווצר אם אתם נתקלים בעניינים כאלה? (אני לא יודע.) אם אתה לא יודע, זה מוכיח ששיעור קומתך נמוך. מדוע זה מוכיח ששיעור קומתך נמוך? מבחינה אחת, מעולם לא התמודדת עם עניינים כאלה ולכן אתה לא יודע איך היית מגיב; אין לך שליטה על עצמך. מבחינה אחרת, כאשר אתה מתמודד עם מצב כזה, אין לך את הגישה והתפיסה הנכונות להתמודד עם סוג זה של בעיה. אם אינך יכול לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה, פירוש הדבר שאתה פסיבי. היותך פסיבי מוכיח שאתה בעל שיעור קומה נמוך ושאתה בור. בעוד שאינך יכול לפתות אחרים באופן פעיל, אחרים בהחלט יכולים לפתות אותך, מה שמעמיד פיתוי בדרכך. אם אינך יכול להתגבר על כך, זו בעיה. לדוגמה, מה אם מישהו מציע לך כסף ומעמד, או מה אם אדם אפילו טוב יותר בא ומנסה לפתות אותך? האם יהיה קל להתגבר על כך? מה הסיכוי שתצליח להתגבר על כך? אומרים שיש אנשים שכשהם מקבלים רק שתי טבלאות שוקולד ממישהו שאוהב אותם, הם מתאהבים ושוקלים להתחיל מערכת יחסים עם אותו אדם – שיעור קומתם נמוך עד כדי כך. האם זה עניין של חוסר אמונה באל במשך מספיק זמן? לא בהכרח. יש אנשים שמאמינים כבר יותר מעשור ועדיין יכולים ליפול לפיתוי כשהם נתקלים במצבים כאלה. בין אם זו הפעם הראשונה, השנייה או השלישית שהם נתקלים במצב כזה, הם עדיין יכולים להתפתות. מה הסיבה לכך? שיעור קומתם נמוך ובאמת חסרה להם הבנה של אמיתות מסוימות. מדוע הם חסרי הבנה? מפני שהם לא חותרים אל האמת. הם תמיד מבולבלים. לדעתם, עניינים אלה אינם משמעותיים. הם חושבים: "אם באמת יש התאמה, למה אני לא יכול להתחתן? פשוט עוד לא פגשתי מישהי מתאימה ולא התרשמתי עדיין מאף אחת, אז אני פשוט אסתדר איכשהו". להסתדר איכשהו זו לא גישה של חתירה אל האמת. זו לא הליכה בנתיב של השגת ישועה והפיכה למושלם – זה לא הלך הרוח הזה. הם רק רוצים להסתדר איכשהו, לחיות כל יום ביומו, ללכת לאן שהחיים לוקחים אותם. ואם באמת מגיע יום שבו הם לא יכולים להמשיך, אז שיהיה. הם לא מתעניינים בכוונתו של האל להושיע אנשים או בעבודה שהאל עושה למען הישועה הזו. יתר על כן, הם לא מחפשים ברצינות את האמיתות השונות הקשורות להושעת אדם על ידי האל, והם לא לוקחים זאת לתשומת לבם. יש שיאמרו: "אבל הם תמיד מופיעים לדרשות; איך אתה יכול להגיד שהם לא לוקחים זאת לתשומת לבם?" אבל הקפדה על הריטואל של השתתפות בכינוסים והאזנה לדרשות ותו לא שונה מקבלת האמת. יש אנשים רבים מאוד שמקשיבים לדרשות, אבל כמה מהם למעשה מיישמים בפועל את האמת? מעטים אפילו עוד יותר הם אלה שעולים על נתיב החתירה אל האמת. יש אנשים רבים המתמקדים אך ורק בהבנת דוקטרינות ובהעשרת תפיסותיהם ודמיונותיהם כאשר הם מקשיבים לדרשות. אלה שאוהבים את האמת מקשיבים במטרה לחפש ולקבל אותה. הם מסוגלים להקשיב לדרשות ולהרהר בעצמם, להשוות את מה ששמעו למצבם שלהם ולהתמקד בפתרון צביונם המושחת. הם נאחזים בהיבטים המעשיים של האמת; הם מדגישים את היישום בפועל ואת החוויה של ההיבטים האלה, ואת השגת האמת. לכן, אלה שאוהבים את האמת מקשיבים לדרשות כדי לזכות בחיים, להבין את האמת ולשנות את עצמם. הם מקבלים בליבם את האמת, וכשהם מיישמים אותה בפועל, האמת שהם מבינים מועילה להם; הבנת האמת מספקת נתיב. באשר לאלה שאינם חותרים אל האמת, הם מקשיבים לדרשות בצורה מבולבלת. הם יקשיבו לדרשה שלמה מתחילתה ועד סופה וכשתשאל אותם לאחר מכן מה הם הבינו, הם יגידו: "הבנתי הכול. רשמתי הערות ברורות על הכל". אבל אם תשאל אותם איך זה עוזר להם, הם יגידו רק באופן מעורפל שזה עוזר במידה מסוימת. האם זה באמת עוזר? לא, מפני שהם לא השיגו את אמיתות הדרשה. מדוע הם לא השיגו אותן? מכיוון שהם לא קיבלו אותן, איך הם היו יכולים להשיג אותן? יש אנשים שאומרים: "איך יכול להיות שהם לא השיגו זאת? איך יכול להיות שהם לא קיבלו אותן? הם הקשיבו בקשב רב ואפילו רשמו הערות". יש אנשים שרושמים הערות רק למען הפורמליות, לא משום שהם כמהים לאמת. חלק מהאנשים שמשתפים על האמת לא בהכרח יקבלו אותה. הדבר תלוי אם לבם באמת משתוקק לאמת. אם כן, מה פירוש הדבר לקבל באמת ובתמים את האמת? פירוש הדבר הוא שלאחר קריאת דברי האל, אדם יכול להתאים אותם למצבו, להתנהגותו ולמעשיו שלו, לעקרונות האמונה באל, לתפקידים ולתחומי האחריות שהאל מטיל עליו ולנתיב שבו הוא הולך. הוא יכול להרהר על עצמו ביחס לכל הדברים האלה, להבחין בהם בבירור, להשיג הבנה של האמת, ואז ליישם בפועל ולהיכנס לזה. רק מי שעושה זאת מקבל את האמת; רק מי שעושה זאת חותר אל האמת.

זה עתה נדונו הגילויים של אנשים בעלי שיעור קומה נמוך. בתהליך ההדרגתי של הבנת האמת, אנשים יפתרו בהדרגה את הבעיות של שיעור קומתם הנמוך, כגון טיפשות, בורות, הססנות וחולשה. למה מתייחסת חולשה? פירוש הדבר הוא שמרכיב אמונתך באל קטן במיוחד; אמונתך באל מינימלית ביותר. בדוקטרינה, אתה מאמין שהאל יכול להשיג הכול ושהוא מושל בריבונותו על כל הדברים, אך כשאתה ניצב בפני מצבים ממשיים, אינך מעז לבטוח באל; אינך מעז למסור לו הכול בלב שלם ואינך יכול להתמסר לו – זו חולשה. טיפשותם, בורותם, הססנותם ומרדנותם של אנשים, הדברים השליליים האלה, יכולים להיפתר בהדרגה או להשתפר בדרגות שונות רק באמצעות חיפוש האמת בביצוע חובתם. מה המשמעות של שיפור? המשמעות היא שהדברים השליליים האלה נפתרים בהדרגה; התוצאות של ביצוע חובתך הולכות ומשתפרות, וכאשר אתה מתמודד עם מצבים אתה יכול לשאת אותם יותר מכפי שיכולת בעבר. לדוגמה, בעבר, כאשר נתקלת במצבים כאלה, בשל שיעור קומתך הנמוך, היית חלש, היית נעשה פסיבי, והמצב היה משפיע אפילו על גישתך לביצוע חובתך. היית מתפרץ בהתקפי זעם, מוותר על חובות, מתנהג בצורה שטחית ולא מפגין נאמנות. כעת, כשאתה מתמודד עם מצבים כאלה, מידת נאמנותך לביצוע חובתך לא פוחתת; אם יש לך קשיים או חולשות בלבך, אתה יכול לחפש את האמת כדי לפתור אותם. כלומר, נושא ההיווכחות בחיים כבר לא ישפיע על ביצוע חובתך. מצבי הרוח שלך, מצבך וחולשתך לא ישפיעו עוד על עבודתך המיועדת והם גם לא ישפיעו על האחריות, החובות והמחויבויות שלך. האין זו עלייה ביכולת שלך לטפל בעניינים ולהתמודד עם מאורעות חיצוניים? זוהי צמיחה בשיעור קומה. יש אנשים, שאם הם מתבקשים לשחק את התפקיד הראשי, הם נעשים מאושרים מאוד, ואפילו הולכים כאילו הם מרחפים באוויר; אבל אם הם מתבקשים לשחק בתפקיד ניצב, הם מסתייגים, נעשים מדוכדכים והולכים בראש מורכן. יש אנשים שתמיד רוצים להתבלט כשהם מפיצים את הבשורה, אך אינם יכולים לשתף על האמת. הם לא מיישמים בפועל אימונים אך עדיין תמיד רוצים לעמוד על הבמה ולהופיע בפני אנשים. האם זו התמסרות אמיתית? האם זו הגישה הנכונה כלפי ביצוע חובתו של אדם? כשצורת החשיבה של אדם שגויה ומצבו שגוי, עליו לחפש את האמת לפתרון, ובסופו של דבר להיות מסוגל לחפש את האמת וליישם אותה בפועל, יהיה המצב אשר יהיה. זה אומר להיות בעל ניסיון חיים. כאשר אתה יכול להבחין בכל מיני עניינים, אתה משיג חסינות. לא משנה במה תיתקל או מתי זה יקרה, הדבר לא ישפיע על ביצוע חובתך; הביצוע שלך לא יושפע מאף בעיה קטנה, מאף מצב רוח קל או משינויים באנשים, מאורעות, דברים ונסיבות; היכולת שלך להתגבר על חטא ולהתגבר על נסיבות ומצבי רוח שונים תתחזק – משמעות הדבר היא ששיעור קומתך גדל. כיצד גדל שיעור קומה? זוהי התוצאה המושגת כאשר אנשים נכנסים בהדרגה למציאות-האמת על ידי חיפוש האמת כדי לפתור בעיות. כאשר תבין אמיתות מסוימות, ואמיתות אלה יהפכו לחייך, יהפכו לבסיס ההתנהלות שלך, יהפכו לנקודת המבט שלך בהתבוננות בעניינים ויהפכו לאור המנחה אותך, אז תהיה בעל חוסן נפשי; לא תיחלש לעתים קרובות כל כך. לדוגמה, בעבר, היית שמח מאוד אם היית נעשה מנהיג; אם היית מוחלף, היית נעשה שלילי למשך חודש או חודשיים, לא היית מוכן לעשות שום דבר שהתבקשת לעשות, היית מבצע כל משימה עם גישה שלילית, פועל בצורה שטחית, אפילו עד כדי ויתור מוחלט. עכשיו, אם היו מחליפים אותך, היית אומר: "גם אם יחליפו אותי, זה לא ישפיע עלי. אני לא אהיה שלילי אפילו ליום אחד. אם יחליפו אותי היום, אמשיך מחר את מה שאני צריך לעשות. אני מקבל את תזמוריו והסדריו של האל ומתמסר להם." זהו חוסן. איך נוצר החוסן הזה? אם אינך חותר אל האמת, וכאשר אתה מתמודד עם עניינים אינך מחפש את האמת כדי לפתור אותם ואינך מתמקד בפעולה עם עקרונות, האם יהיה לך שיעור קומה כזה? לעולם לא תהיה בעל חוסן אם תחיה על פי הפילוסופיות להתנהלות בעולם של הכופרים. רק אם תחיה על פי האמת, תוכל לוותר בהדרגה על הגאווה, המעמד והיוהרה, כך שבסופו של דבר, שום דבר לא יוכל להפיל אותך ושום דבר לא יוכל להשפיע עליך בביצוע חובתך היטב. זה אומר להיות בעל שיעור קומה; בעל חוסן נפשי. כאשר אתה בעל חוסן נפשי ושיעור קומתך גדל, האם אינך מבצע את חובתך יותר ויותר בהתאם לסטנדרט? כאשר אתה מבצע את חובתך באופן הולם, האם אין זה אומר שכבר יש לך שיעור קומה מסוים? מה כולל שיעור קומה זה? אמונה אמיתית באל, התמסרות אמיתית לאל ונאמנות לאל, כמו גם היכולת להתייחס נכון לחובתך; לקבל הכול מהאל ולהיות מסוגל להתמסר לאל, לירוא את האל ולסור מרע. אלה הם הביטויים של צמיחת שיעור הקומה.

האם הרגשתם בתודעתכם שצריך להעלות את נושא הישועה על סדר היום ושאינכם יכולים יותר להיות מבולבלים בעניין זה? הבנת כל אמת ואמת חשובה ביותר לישועה; אינך יכול להיות מבולבל אפילו לגבי אמת אחת. האמונה באל אינה רק השקעת מאמץ כלשהו, התרוצצות, נשיאת סבל מסוים ויכולת לעמוד בניסיונות מבלי למעוד. אם אנשים שמאמינים באל באמת מתייחסים לישועתם כאל עניין משמעותי בחיים ומתייחסים להשגת האמת כאל עניין משמעותי בחיים, הם יכולים להרפות מכל דבר; יהיה להם קל להרפות. אם אדם עדיין לא מרגיש כמה חשוב להיוושע, אזי זה טיפשי ונבער מצידו. אמונתו קטנה מדי והוא עדיין חי בצרות צרורות. אם מישהו לא אוהב את האמת, יהיה לו קשה להשיג ביצוע הולם של חובתו. הסיבה לכך היא שכדי להשיג ביצוע הולם של חובה, אדם צריך להבין אמיתות רבות וגם להיכנס לאמיתות רבות. בתהליך ההבנה והכניסה לאמת, החובה שאדם מבצע תהפוך בהדרגה להולמת; חולשותיו ומצבי רוחו השונים ישתנו בהדרגה, וגם מצביו השונים ישתפרו בהדרגה. בתהליך הבנת האמת והכניסה למציאות-האמת, החזון הנוגע לאמונה באל ולישועה יהיה לאדם ברור יותר ויותר בקרבו ובו בזמן, רצונו ודרישתו לזכות בישועה יהפכו דחופים יותר ויותר. למה הכוונה דחופים? זה אומר שתוכל להרגיש שהישועה היא עניין דחוף, עניין חשוב ביותר; ושאם לא תפתור את צביונך המושחת, הדבר עלול להיות מסוכן מאוד ולא תוכל לזכות בישועה. זהו סוג של הלך רוח הנושא תחושה של דחיפות. בהתחלה, אין לך שום מושג לגבי ישועתך או הפיכתך למושלם. בהדרגה אתה מבין שלאנשים יש צביון מושחת והם זקוקים לכך שהאל יושיע אותם. אתה מגלה שאנשים חיים בחטא, לכודים בצביון מושחת ללא חופש, חיים חיי סבל קיצוני, ושבמוקדם או במאוחר הם ייסחפו על ידי המגמות הרעות של השטן. אתה מבין שבני האנוש לא יכולים לעמוד איתן בכוחות עצמם – לא משנה מהי מידת החוסן או הנחישות שלך, אינך יכול להבטיח שתנהה אחר האל עד הסוף – ושאתה חייב לחתור אל האמת, שאתה חייב לחוות שיפוט, ייסור, ניסיונות וזיכוכים כדי להבין את האמת ולהכיר את עצמך, ורק אז תהיה לך הנחישות לנהות אחר האל עד הסוף. בנקודה זו אתה מתחיל להרגיש דחיפות מסוימת בנוגע לישועתך. הבנת האמת היא דבר מכריע לישועה. חתירה אל האמת היא עניין משמעותי שאסור לנטוש או להתעלם ממנו. לשאלה אם אתה חותר אל האמת או לא יש קשר ישיר לישועה, והדבר קשור קשר בל יינתק עם השאלה אם האל יהפוך אותך למושלם. בתהליך ביצוע חובתך, כל הבעיות והקשיים בהם אתה נתקל חייבים להיפתר על ידי חיפוש האמת. החולשה, הבורות והטיפשות שלך ישתנו גם הן בהדרגה. למה מתייחס שינוי זה? משמעות הדבר היא שיכולתך להתגבר על חטא התחזקה, ואתה נעשה יותר ויותר רגיש לצביונות המושחתים שלך ולדברים מרושעים. אתה רוכש יותר הבחנה ורגש בלבך כלפי העניינים האלה. נכון לעכשיו, יש אנשים שעדיין חסרה להם המודעות הזו, והם לא מרגישים דבר כשהם רואים חטא, רשעות או דברים שטניים – דבר זה לא מקובל ומראה ששיעור קומתם עדיין רחוק מן הרף הנדרש. יש אחרים שאין להם רגשות, אין להם הבחנה, ואפילו אין להם שמץ של שנאה אמיתית כלפי התנהגויות שונות של חטאים וכלפי ההיבטים המכוערים השונים של השטן. כמו כן, אין להם כל מודעות או הבחנה, קל וחומר שנאה כלשהי כלפי מעשיהם שלהם וכלפי השחיתות שהם חושפים, וכן כלפי צביונם המושחת והדברים המכוערים שבעומק לבם – אנשים אלה עדיין רחוקים מלהיות בעלי שיעור קומה. עם זאת, לא משנה כמה גדול הפער, לא משנה כמה אדם חלש או כמה נמוך שיעור קומתו כרגע, זו לא בעיה, מפני שהאל מספק לאנשים נתיב וכיוון לפתרון הבעיות האלה. כאשר תגיע בהדרגה לסטנדרט של ביצוע חובתך באופן הולם, תחתור גם להבנת האמת ולכניסה למציאויות-האמת. ככל שתחתור להבין את האמת ולהיכנס למציאויות-האמת, יכולתך להתגבר על חטאים תתחזק, ויכולתך להבחין בדברים מרושעים תגדל גם היא, ובכך ייפתרו החולשה והמרדנות שלך בהיקפים שונים. לדוגמה, כאשר שיעור קומתך נמוך ואתה נתקל בסיטואציה, גם אם אתה יודע שהיא לא טובה, אתה עדיין עלול להיות מוגבל וכבול על ידה, ואפילו להיות מעורב בה. כאשר אתה מבין את האמת ויכול ליישם בפועל אמיתות מסוימות, מלבד לתעב עניינים כאלה בלבך, אתה גם תדחה אותם ותסרב לעסוק בהם; באותו הזמן, אתה גם תעזור לאחרים להשתחרר מהם. זוהי התקדמות; זוהי צמיחה בשיעור קומה. מהם הסמנים לצמיחה בשיעור קומה? ראשית, לאדם יש נאמנות בביצוע חובתו והוא לא מתנהג יותר באופן שטחי. בנוסף, אמונתו של אדם באל נעשית אמיתית ומעשית יותר, ויש התמסרות אמיתית לאל. יתר על כן, אדם יכול להבחין בפיתויים ובהפרעות של השטן ולהתגבר עליהם; השטן כבר לא יכול להטעות אותו או לשלוט בו, והוא יכול להשתחרר מהשפעתו של השטן. עם הדברים האלה, אדם באמת עומד בסטנדרט של להיות נושע.

לאחר השיתוף של היום, האם אתם יודעים איך להעריך אם החובה שאתם מבצעים עומדת בסטנדרט? אם אתה יודע, הדבר מוכיח שיש לך הבנה מסוימת של האמיתות האלה ושהתקדמת; אם לא, זה מוכיח שלא הבנת את מה שנאמר ושאינך עומד בדרישות. אתם זקוקים לבהירות בשני היבטים: האחד הוא היכולת להעריך את עצמכם, והשני הוא לדעת כיצד לבצע את חובתכם כדי לעמוד בסטנדרט ולהכיר את הנתיב. בעבר, רוב הזמן הדיון שלנו התמקד בביצוע חובה, עם אזכור מועט של ביצועה באופן הולם. כיום, הדיון העיקרי הוא על הסטנדרטים לביצוע הולם של חובה. הסטנדרטים להלימות והאמיתות השונות המעורבות בהיבט זה שותפו ככלל באופן די ברור. בנוסף, מאילו נושאים יש להימנע ואילו עקרונות יש לשמור בתהליך ביצוע חובה, כמו גם הטעויות שאסור לעשות – כל אלה חשובים מאוד. בפרט, אל תגנבו מנחות, אל תיכנסו בפזיזות למערכות יחסים רומנטיות, ואל תפרו את סידורי העבודה. אם תבצע את הטעויות האלה, אתה גמור לחלוטין; אין תקווה להיוושע. לכן, אל תלך בנתיב הלא נכון, אל תלך בנתיב של אדם רע. ברגע שכף רגלך תדרוך על הדרך הזאת, באמת אין תקווה; אף אחד לא יוכל להושיע אותך. אם האל לא יושיע אותך, בוודאי שגם אתה לא תוכל להושיע את עצמך. אם מישהו מגיע לנקודה הזאת, זו בעיה רצינית; לא קל לחזור לאחור. זו בעצם דרך לשום מקום.

28 בנובמבר, 2018