במפגש האחרון, דיברנו על ביצוע חובתכם כראוי. השגת הדבר הזה היא התנאי הראשון והבסיסי ביותר מבין ארבעה תנאי יסוד הנדרשים על מנת שהאל יביא את האדם לידי שלמות. בפעם הקודמת, שיתפנו על ההגדרה ועל העקרונות של ביצוע חובתו של אדם. כמו כן דנו במספר דוגמאות, ושיתפנו על הסימנים החיצוניים שמצביעים על כך שבני אדם אינם מבצעים את חובתם כראוי. בעשותי כך אפשרתי לאנשיו הנבחרים של האל לראות בבירור שבעיות אלה דורשות תיקון, וכן להבין מהי גישתו של האל כלפי מי שמבצע את חובתו באופן זה. לאחר ששיתפתם על כך, זכיתם בהבנה כללית באשר לאופן בו עליכם לבצע את חובתכם כראוי, על מה לתת את הדעת, אילו דברים אסור לעשות, ואילו פעולות עלולות לפגוע בצביונו של האל ולהוביל להשמדה. בכך ששיתפתם על האופן בו עליכם לבצע את חובתכם כראוי, האם באפשרותכם לראות ולהבין מבחינה רעיונית שמץ מן האמת של עניין זה? כאשר אתם מבצעים שלל חובות, לאילו עקרונות מוכרחים כל סוגי האנשים לציית, ואילו אמיתות עליהם ליישם בפועל? האם יש לכם הבנה ברורה של הפרטים הללו? (איננו מבינים זאת בבירור). אם כך עלינו לשוחח על כך ביתר פירוט. עלינו לבצע סיווג מפורט יותר על מנת לדון במשמעות של ביצוע חובה כראוי.

עבודת בית האל מחולקת למספר קטגוריות עיקריות. הפצת הבשורה היא העבודה שנמצאת בחזית עבודת בית האל. מספר עצום של אנשים לוקח בה חלק, היא כוללת טווח רחב של דברים, וכרוכה בעבודה רבה. זוהי קטגוריית העבודה הראשונה, והמשימה החשובה ביותר בעבודה הכללית של הכנסייה. עבודת הפצת הבשורה היא המשימה החשובה ביותר בתוכנית הניהול של האל. לכן יש לסווגה כקטגוריית העבודה הראשונה. אם כן, באיזה תואר אוחזים אלה המבצעים חובה זו? מפיצי הבשורה. באשר לקטגוריה השנייה, מהי החובה החשובה ביותר בעבודה הפנימית של הכנסייה? (עבודת המנהיגים והעובדים). נכון, זוהי חובתם של המנהיגים והעובדים בכל הרמות בכנסייה, כולל המפקחים ומנהיגי הצוותים של הקבוצות השונות. החובה הזאת חשובה מאין כמוה, ואנשים אלה מבצעים עבודה חשובה. זוהי הקטגוריה השנייה. באשר לחובות הקטגוריה השלישית, אילו חובות חשובות למדי בעבודת הפצת הבשורה? (חובות מיוחדות מסוימות). כן, הקטגוריה השלישית כוללת אנשים המבצעים שלל חובות מיוחדות, הכוללות כתיבה, תרגום, מוזיקה, יצירת סרטים, אמנות ועבודת יחסי חוץ. המשתייכים לקטגוריה הרביעית מבצעים בעיקר חובות רגילות בעלות אופי לוגיסטי, כגון קבלה, בישול ורכש. אין צורך בסיווג מפורט של חובות אלה. הקטגוריה החמישית מיועדת לאנשים שיכולים לבצע חובות מסוימות בלבד בזמנם הפנוי עקב נסיבות משפחתיות, בעיות גופניות, או סיבות דומות. אנשים אלה מבצעים את חובותיהם כמיטב יכולתם. זוהי הקטגוריה החמישית. האחרים, שאינם מבצעים את חובותיהם, ממוקמים בקטגוריה השישית. לאנשים אלה אין כל קשר לביצוע חובות, אם כן מדוע הם בכלל נכללים בקטגוריה? הם נכללים בקטגוריה האחרונה הזו משום שהם נספרים כחלק מסך כל חברי הכנסייה. אם אנשים כאלה מאזינים לדרשות רבות, מסוגלים להבין את האמת, ומבקשים מיוזמתם חובות לביצוע, עלינו לאפשר להם לבצע את חובותיהם ולהעניק להם הזדמנות להכות על חטא, כל עוד אמונתם כנה, אין הם אנשים רעים ואיכותם לא ירודה במיוחד, ובתנאי שיבטיחו לא לגרום להפרעות. בעיקרון כל חברי הכנסייה מתחלקים לשש הקטגוריות הנזכרות לעיל. היחידים שנותרו הם מאמינים חדשים. אי אפשר לומר שאין הם מבצעים את חובותיהם; אלא, משום ששיעור קומתם נמוך והבנתם את האמת שטחית, אין הם יכולים לעשות דבר. גם אם האיכות של כמה מהם טובה, אין הם מבינים את האמת או עקרונות, ולכן אינם יכולים עדיין לבצע חובות. הם יכולים להתחיל לבצע חובות לאחר שנתיים-שלוש של אמונה באל. אז אפשר יהיה לכלול אותם באחת הקטגוריות של מבצעי החובות. לסיכום, כעת התווינו באופן ברור את שש הקטגוריות. הקטגוריה הראשונה היא למפיצי הבשורה; הקטגוריה השנייה היא למנהיגים ולעובדים בכל הרמות בכנסייה; הקטגוריה השלישית היא למי שמבצע חובות מיוחדות; הקטגוריה הרביעית היא למי שמבצע חובות רגילות; הקטגוריה החמישית היא למי שמבצע חובות כשמתאפשר לו; והקטגוריה השישית היא למי שלא מבצע חובות כלל. אילו עקרונות הם הבסיס למתווה הקטגוריות האלה? הקטגוריות האלה מחולקות לפי טבע העבודה, הזמן הדרוש לביצוע העבודה, עומס העבודה, וחשיבות העבודה. כששוחחנו קודם על ביצוע חובות, דנו בעיקרון בהיבטי האמת השונים באשר לביצוע חובות. השיתוף שלנו נגע בעקרונות-האמת שכולם צריכים להישמע להם בעת ביצוע חובותיהם. לא פירטנו קטגוריות, ולא שוחחנו בפרוטרוט על העקרונות שכל אחד מסוגי האנשים צריכים לציית להם, ואף לא על האמיתות הספציפיות שעליהם להתמקד בכניסה אליהן. כעת נשתף על היבט זה של האמת באופן מלא יותר, ונדון בכל קטגוריה בתורה על מנת להבהיר את הסוגייה.

אפתח את השיתוף שלנו באמיתות שמפיצי הבשורה צריכים להבין. מהן האמיתות הבסיסיות שמפיצי הבשורה מוכרחים להבין ולהצטייד בהן? כיצד עליך לגשת לחובה זו על מנת לבצעה היטב? עליך להצטייד בכמה מאמיתות החזון הנחוצות להפצת הבשורה, ועליך להיות בקי בעקרונות הפצת הבשורה. ברגע שתהיה בקי בעקרונות הפצת הבשורה, באילו אמיתות נוספות עליך להצטייד על מנת לפתור את תפיסותיהם ואת בעיותיהם של אחרים? כיצד עליך להתייחס לאלה שחוקרים את הדרך האמיתית? הדבר החשוב מכל הוא ללמוד להבחין. למי אפשר להטיף את הבשורה ולמי לא: זהו העיקרון הראשון שעליך להבין. אם תטיף את הבשורה לאנשים שאי אפשר להטיף להם, לא זו בלבד שתתאמץ לשווא, אלא שסכנות נסתרות עלולות לצוץ בנקל. מוכרחים להבין זאת. נוסף לכך, גם אנשים שאפשר להטיף להם את הבשורה לא יקבלו אותה אם רק תאמר מספר מילים או תדבר על דוקטרינה עמוקה. זה לא כל כך קל. ייתכן שתדבר עד שגרונך יהיה ניחר ולשונך תדבק לחיכך, תאבד סבלנות ותרצה לנטוש את אלה שחוקרים את הדרך האמיתית. בנסיבות שכאלה, מה הכי חשוב שיהיה לך? (אהבה וסבלנות). מוכרחות להיות לך אהבה וסבלנות. אם אתה נטול כל תחושת אהבה, אזי אין ספק כי אין לך סבלנות. נוסף להבנת האמת באשר לחזון, הפצת הבשורה דורשת גם שפע אהבה וסבלנות. רק כך תוכל לבצע כראוי את חובת הפצת הבשורה. כיצד מוגדרת חובת הפצת הבשורה? מהי השקפתכם באשר לחובת הפצת הבשורה? איך נבדלים מפיצי הבשורה ממי שמבצע חובות אחרות? הם נושאים עדות לעבודת האל באחרית הימים ונושאים עדות לביאתו של האל. יש אנשים שאומרים שהם שליחי הבשורה, שהם נשלחים למשימה, שהם מלאכים שיורדים ממעל. האם אפשר להגדירם כך? (לא). מהי משימתם של מפיצי הבשורה? כיצד הם מצטיירים במוחותיהם של אנשים? מהו תפקידם? (מטיפים). מטיפים, שליחים, מה עוד? (עדים). רוב האנשים יגדירו אותם כך. אבל האם ההגדרות האלה בעצם מדויקות? המונחים הנפוצים הם "מטיף" ו"עד" – "שליח הבשורה" הוא תואר רם יותר. שומעים את שלושת המונחים האלה לעתים תכופות. אין זה משנה כיצד אנשים מבינים ומגדירים את תואריהם של מבצעי חובה זו, אי אפשר להפריד את התארים הללו מהמילה "בשורה". איזה מבין שלושת התארים רלוונטי ומתאים יותר לחובת הפצת הבשורה, ועל כן הוא תואר רציונלי יותר? (מטיפים). רוב האנשים חושבים שהתואר "מטיף" הוא מתאים יותר. מישהו מסכים שהתואר "עד" הוא המתאים? (כן). מה לגבי התואר "שליח הבשורה"? (לא). בעיקרון, איש לא מסכים עם התואר "שליח הבשורה". הבה נדון תחילה האם התואר "מטיף" הוא הולם. "להטיף" משמעו להפיץ, להעביר, למסור ולפרסם דבר מה – ומהי ה"דרך" עליה מטיפים המטיפים? (הדרך האמיתית). זוהי דרך טובה לומר זאת. "דרך" היא הדרך האמיתית של עבודת האל ושל הושעת האל את האדם. כך אנו מסבירים ומגדירים את המונח "מטיף". כעת, הבה נדבר על "עד". מהו הדבר שהעד עד לו? (עבודת האל באחרית הימים). אין זה שגוי לומר כי עד נושא עדות לעבודת האל באחרית הימים. נראה כי שני המונחים האלה הולמים למדי. מה באשר ל"שליח הבשורה"? למה מתייחסת המילה "בשורה"? לחדשות הטובות ולבשורות המשמחות של עבודת האל, של הושעת האל את האדם ושל שיבתו של האל. כיצד נוכל להסביר "שליח"? הסבר טוב למילה "שליח" הוא מישהו שהאל שלחו, מישהו שנשלח ישירות על מנת להפיץ את הבשורה, או אדם מסוים שהאל שולח בזמן מסוים על מנת למסור את דברי האל או הודעה חשובה. זהו שליח. האם מפיצי הבשורה ממלאים תפקיד שכזה? האם הם מבצעים עבודה שכזאת? (לא). אם כך, איזו מין עבודה הם מבצעים? (הם נושאים עדות לעבודת האל באחרית הימים). האם עדותם לעבודת האל באחרית הימים היא משימה אותה קיבלו ישירות מן האל? (לא). אם כן, איך אפשר להסביר משימה זו? (זוהי חובתם של יצירי בריאה). זוהי חובתם של בני אדם. בין אם האל מינה אותך, אמר לך, או הפקיד בידיך את ההכרזה על עבודתו החדשה ואת הפצת הבשורה, מוטלות עליך האחריות והחובה לספר לעוד אנשים על הבשורה, להפיץ אותה ולהעבירה לאנשים נוספים. מוטלות עליך האחריות והחובה לאפשר לעוד אנשים לדעת את החדשות האלה, לבוא לפני האל, ולשוב אל בית האל. זוהי חובתם ואחריותם של בני אדם, לכן אי אפשר לומר שהאל שלחם. לכן, המילה "שליח" אינה הולמת כאן. מהו טבעה של המילה הזאת? היא כוזבת, מוגזמת וריקה. המילה "שליח" מוגזמת מכדי להיות הולמת. מימי הברית הישנה ועד ימינו אנו, מתחילת עבודת הניהול של האל ועד היום, תפקיד השליח מעולם לא היה קיים. דהיינו, לכל אורכה של תוכנית הניהול של האל להושעת האנושות, תפקיד כזה לא היה חלק מן העבודה. כיצד יכולים בני אדם רגילים לשאת במשמעות המילה "שליח"? איש לא יכול לקחת על עצמו עבודה שכזו. על כן, תפקיד זה אינו זמין לבני האדם, ואיש לא יכול להיות קשור או מקושר למילה זו. שליח, כפי שמבינים זאת בני אדם, הוא מישהו שהאל שולח על מנת לעשות דבר מה או למסור הודעה. אדם שכזה כמעט ולא קשור לעבודת ניהול האנושות המפוארת והמקיפה של האל. כלומר, תפקיד השליח כמעט ואיננו קיים בשלושת השלבים של עבודת האל. לכן, אל תשתמשו במילה זו בעתיד. תמים מאוד לדבר בצורה כזו. האם אדם יכול להתפאר בתואר "שליח הבשורה"? לא. ראשית, הוא עשוי בשר ודם. נוסף לכך, הוא חלק מהאנושות המושחתת. איזו מין ישות הוא שליח? האם אתם יודעים? (איננו יודעים). אינכם יודעים, ובכל זאת אתם מעזים להשתמש בכינוי זה. זוהי התחזות. בהחלט אפשר לומר כי לשליחים אין כל קשר לאנושות, ולבני אנוש לא יכול להיות שום קשר עם המילה "שליח". האנושות לא יכולה לשאת בה. שליחי הבשורה, ירידת השליחים ממעל, ועבודת השליחים הסתיימו כולם בעיקרון בתקופת אברהם בברית הישנה. זה כבר תם ונשלם. מאז ביצע האל באופן רשמי את עבודת הושעת האנושות, היה על האנושות לחדול מהשימוש במילה "שליח". מדוע לא צריך להשתמש עוד במילה הזאת? (בני האדם לא יכולים לשאת בה). לא מדובר בשאלה האם בני האדם יכולים לשאת בה או לא, אלא שלשליחים אין שום קשר לאנושות המושחתת. בקרב האנושות המושחתת אין תפקיד כזה, ואף אין תואר כזה. הבה נחזור לתואר "מטיף". לו היה עלינו לספק הגדרה אובייקטיבית, מדויקת ועמוקה ל"דרך" עליה הם מטיפים, כיצד היינו מגדירים אותה? (דבר האל). זהו מונח כללי יחסית. באופן ספציפי, האם הוא מתייחס רק לבשורה ולהודעה על עבודת האל בעת הזאת? (לא). אם כך, על מה בעצם מכריזים מפיצי הבשורה? באיזו מידה קשורה עבודת מפיצי הבשורה ל"דרך"? איזו מין עבודה למעשה נכללת בטווח חובותיהם? הם פשוט מוסרים מידע בסיסי מסוים למקבלי הבשורה – למשל שהאל בא באחרית הימים, העבודה אותה ביצע, דברי האל, וכוונות האל – כדי שאנשים ישמעו ויקבלו את המידע הזה, ואז ישובו אל האל. לאחר שהם מביאים אנשים לפני האל, נשלמת אחריותם להפיץ את הבשורה. האם המידע שהם מוסרים כולל משהו ממשמעות ה"דרך"? כאן, המונחים "מידע" ו"בשורה" הם שווי ערך בעיקרון. אם כך, האם יש להם איזה שהוא קשר ל"דרך"? (לא). מדוע אין שום קשר כזה? למה בדיוק מתייחסת ה"דרך"? המילה הפשוטה ביותר שאפשר להשתמש בה כהסבר היא "נתיב". ההגדרה של "דרך", שהיא פרטנית יותר, מובלעת במונח "נתיב". במונחים קונקרטיים יותר, ה"דרך" היא כל המילים אותן מסר האל לשם הושעת האנושות, כדי לשחרר את בני האנוש מצביונותיהם השטניים המושחתים וכדי לאפשר להם להימלט מכבליו של השטן ומהשפעתו האפלה. האם זה תיאור מדויק וקונקרטי? כשבוחנים זאת כעת, האם המילה "מטיף" היא הגדרה הולמת למי שמבצע את חובת הפצת הבשורה? (היא איננה מתאימה). חובתו של מטיף גדולה בהרבה מהפצת הבשורה. רק מי שמכיר את האל ונושא עדות לאל יכול לקבל עליו תואר זה. האם אדם מן השורה שמפיץ את הבשורה יכול לשאת בנטל עבודתו של מטיף? בהחלט לא. הפצת הבשורה היא בסך הכול הכרזת החדשות הטובות ופשוט נשיאת עדות לעבודת האל. אנשים אלה לא יכולים לשאת בנטל עבודת המטיפים כלל וכלל, הם לא יכולים לבצע את חובתם של מטיפים, לכן אי אפשר לכנותם "מטיפים". התואר "מטיף" מעניק מעמד רם יותר, ומפיצי הבשורה אינם ראויים לתואר זה. התואר הזה לא מתאים להם.

כעת המונח היחיד שנותר הוא "עד". מהו הדבר שהעד עד לו? (עבודת האל באחרית הימים). האם נכון לומר שהם מכריזים על עבודת האל באחרית הימים ונושאים לה עדות? כדי לאפשר הגדרה מדויקת של המילה "עד", עליה להתייחס למי שנושא עדות לאל, ולא למי שנושא עדות לבשורה. מה אם היינו קוראים לאנשים אלה המפיצים את הבשורה עדים לאל? האם הם מסוגלים לשאת עדות לאל? (לא). כיצד נוכל להסביר את המונח "עד" כפי שמשתמשים בו כאן? כשבוחנים זאת מקרוב, גם המילה "עד" איננה הולמת. משום שמפיצי הבשורה רק מכריזים על הדברים אותם אמר האל באוזני האנשים שצמאים לדברי האל, ואומרים את דברי האל לאנשים המקבלים בברכה את הופעת האל, אין זה משתווה למשמעות האמיתית של המילה "עד". מדוע אני אומר שאין זו הכוונה בנשיאת עדות? נשיאת עדות כוללת את הדברים שהאדם משתף ומכריז עליהם על מנת לאפשר לאנשים ללמוד להכיר את האל ולהביאם לפניו. כיום, מפיצי הבשורה בסך הכול מביאים אנשים אל הכנסייה, אל מקום עבודתו של האל על פני האדמה. אין הם נושאים עדות לצביונו של האל, לתכונות האל ומהותו, או לעבודת האל. האם התואר "עד" מתאים להם? ביתר דיוק, הוא איננו מתאים או הולם. משחקרנו את שלושת המונחים – שליחי הבשורה, מטיפים ועדים – והרהרנו בהם, גילינו שאין הם מתאימים למפיצי הבשורה. תארים אלה אינם מתאימים או הולמים, ואין זה משנה אם מקורם של המונחים בתחום הדת או אם הם שגורים בפיהם של חברי בית האל. כעת אנו מגיעים לשאלה: האם תארים הם חשובים? (הם חשובים). האם הם באמת חשובים? לדוגמה, אם שמך המקורי הוא ג'ון סמית, אך כעת קוראים לך ג'יימס קלארק, האם השתנית? האם אינך נותר אתה? פירוש הדבר הוא שאין חשיבות לתואר או לשם שאתה משתמש בו. אם אין זה משנה, מדוע לנתח את המילים הללו? ניתחתי את המילים הללו כדי שאנשים יוכלו לזכות בהשקפה מדויקת של חובת הפצת הבשורה, להגדיר במדויק מהי החובה הזאת, ולדעת כיצד עליהם לבצעה ולהתייחס אליה. תחילה חיוני שתקבעו את עמדתכם במסגרת החובה הזאת. זה חשוב מאוד. לכן, תואר זה מוכרח להיות מדויק.

זה עתה ניתחתי באופן גס מספר תארים או מונחים המתייחסים למבצעי חובת הפצת הבשורה. התארים וההגדרות עדים, מטיפים ושליחי הבשורה אינם מדויקים. מדוע הם אינם מדויקים? משום שאלה שרק מפיצים את הבשורה לא מבצעים עבודה מהותית הראויה לכינויים אלה. הם לא נושאים עדות למעשי האל, לעבודת האל או לתמצית האל. אין זו העבודה ואף לא החובה שהם מבצעים. לכן, הם לא ראויים לאחוז בתואר "עד". התואר "מטיף" אף הוא בעל טבע דומה, שלא לדבר על "שליח הבשורה". תואר אחרון זה הוא נטול משמעות, מבוסס על כלום ושום דבר. זהו בסך הכול תואר שנשמע מרומם, שאנשים מעניקים לעצמם. מאין הגיע התואר "שליח"? האין הוא תוצר של ניפוח צביונו הגאוותני של האדם? (כן). זהו פשוט רצונו של אדם להעניק לעצמו תואר רם. התארים המהותיים יותר האלה שעל פניו נראים רלוונטיים לחובה זו אינם מתאימים. ישנם אחרים שהם אפילו פחות מתאימים והולמים, ולכן לא נמנה וננתח כל אחד מהם בתורו. משום שתארים אלה אינם הולמים, הבה נבחן את מרכיבי תמצית חובת הפצת הבשורה הלכה למעשה. בדת, כיצד מכנים אנשים תהליך שבו אדם השתכנע דרך הפצת הבשורה? (נשיאת פרי). כשמפיצי הבשורה מצליחים לשכנע אדם כלשהו, הם אומרים שהם נשאו פרי. כשהם נפגשים ומשוחחים, הם תמיד דנים בכמות הפרי שנשאו בכך שהפיצו את הבשורה במקום כזה או אחר. הם אומדים את עצמם בהשוואה לאחרים כדי לבדוק מי נשא יותר פרי ומהו טיב הפירות הללו. מדוע הם עורכים השוואות כאלה? מה הם בעצם משווים, בהשוואה שטחית של מספר הפירות שלהם? הם משווים מעלות ואת כשירותם להיכנס למלכות שמים. אם הם עורכים השוואות כאלה בינם לבין עצמם, האם הם מתייחסים לעבודת הפצת הבשורה כאל חובתם? מדוע הם מייחסים חשיבות כה גדולה לפירות שהם נושאים? הם מאמינים שהפירות שהם נושאים קשורים איך שהוא לעלייתם השמיימה, לקבלת ברכות ולזכייה בתגמולים. אילו לפירות הללו לא היה קשר לדברים האלה, האם הם היו עורכים את ההשוואות האלה בכל פעם שהיו נפגשים? הם היו עורכים השוואות בהיבטים אחרים. הם היו עורכים השוואות בכל היבט הקשור לקבלת תגמולים ולכניסה למלכות שמים. משום ששכנוע אנשים ונשיאת פירות בעת הפצת הבשורה קשורים לכניסה למלכות שמים וכן לקבלת תגמולים, על מנת להשיג את הדברים האלה, לאנשים אף פעם לא נמאס להשוות מי שכנע אנשים רבים יותר ומי נשא יותר פירות בעת הפצת הבשורה. או-אז, הם מחשבים בלבם דרכים לשכנע אנשים רבים יותר ולשאת יותר פירות על מנת לשפר את כשירותם ואת ביטחונם העצמי ביחס לכניסה למלכות שמים ולזכייה בתגמולים. כך נגלית לעין גישתם של אנשים שונים כלפי הפצת הבשורה. האם גישתם ומניעם באשר להפצת הבשורה הם הרצון למלא את חובתם כיצירי בריאה? (לא). זוהי השקפה שגויה. מטרתם היא לא לבצע את חובותיהם כראוי, לא למלא את התפקיד אותו הטיל עליהם האל, אלא לזכות בתגמולים. ביצוע חובתו של אדם באופן כה עסקי אינו עולה בקנה אחד עם האמת מן הסתם, אלא מהווה הפרה של האמת. הוא איננו תואם את כוונת האל, אלא נתעב בעיניו. אין זה משנה כמה פירות נושאים אנשים אלה, אין לכך שום השפעה על יעדם הסופי. הם מתייחסים להפצת הבשורה כאל מקצוע, כאל דרך או גשר לזכייה בברכות ובתגמולים. כשאנשים אלה מבצעים את חובתם ומקבלים את התפקיד שהטיל עליהם האל, כוונתם היא לא למלא את התפקיד שהטיל עליהם האל או לבצע את חובותיהם כראוי, אלא רק לזכות בברכות ובתגמולים. לכן, בעבור אנשים כאלה, אין זה משנה כמה פירות הם נושאים, אין הם עדים או מטיפים. העבודה שהם מבצעים איננה ביצוע חובה, כי אם עמל ועבודה לשם זכייה בברכות בעבור עצמם. הבעיה החמורה ביותר כאן היא לא שמטרתם בהפצת הבשורה היא זכייה בברכות ובתגמולים, אלא שהם משתמשים בעובדת שכנוע האנשים על ידי הפצת הבשורה כקלף מיקוח אל מול האל בתמורה לתגמולים ולברכת הכניסה למלכות שמים. האין זו בעיה חמורה ביותר? מהי תמצית הבעיה הזו? הם מעמידים למכירה את הבשורה, ו"מוכרים" אותה בתמורה לברכות. האין זה טבע העסקה שהם מקווים לעשות עם האל? זוהי תמצית כוונותיהם, יישומיהם בפועל וטבע מעשיהם. נראה כי מכירת הבשורה בתמורה לתגמולים היא בעיה רווחת בקרב ה"מטיפים" כביכול בעולם הדתי. אם כך, האם אלה שמבצעים כעת את חובת הפצת הבשורה בבית האל סובלים מבעיה דומה? (כן). מהי הבעיה המהותית המשותפת לשני המקרים? שהם מוכרים את הבשורה בתמורה לשביעות רצונו ולאישורו של האל על מנת להשיג את מטרתם, שהיא זכייה בברכות והשגת היעוד היפה. כשהדבר מוצג בצורה כזאת, חלקכם אולי לא השתכנעתם, אך למעשה אנשים רבים מתנהגים כך.

לאחר ששכנעו אנשים, רבים ממפיצי הבשורה חשים שהם מסוגלים להושיע אנשים ושהם ביצעו שירות מעולה, והם מרבים לומר לאנשים שקיבלו את הבשורה מידיהם: "אלמלא הטפתי לך את הבשורה, לא היה עולה בידך להאמין באל אף פעם. התמזל מזלך לקבל את הבשורה הודות ללבי האוהב". ולאחר שאנשים אלה מקבלים את הבשורה מידיהם, אדם שכזה תמיד יחשוב לשאול אותם, "מי הפיץ לך את הבשורה?" אנשים אלה יהרהרו בשאלה ויחשבו, "נכון שהטפת לי את הבשורה, אך הייתה זו עבודת רוח הקודש – אינני יכול לזקוף זאת לזכותך", והם לא ירצו להשיב. כשהם לא ישיבו, השואלים יתכעסו וימשיכו לתשאל אותם. מה הכוונה מאחורי התשאול הבלתי פוסק שלהם? הם רוצים לזקוף את הדבר לזכותם. בקרב מפיצי הבשורה, ישנם גם כאלה שמעניקים את הבשורה למישהו, אך מסרבים למסור אותו לידי הכנסייה כשאדם זה עומד בתנאי הכניסה. ישנם כמה מפיצי בשורה שמפיצים את הבשורה למספר אנשים ולא מוסרים אותם, וכאלה שמפיצים את הבשורה ל-20-30 אנשים – כמות מספקת להקמת כנסייה – ולא מוסרים אותם אף הם. מדוע הם לא מוסרים את האנשים האלה לידי הכנסייה? הם אומרים, "לאנשים אלה עדיין אין בסיס איתן דיו. הבה נמתין עד שיהיה להם בסיס איתן דיו, עד שלא יהיו להם ספקות, עד שלא ניתן יהיה להוליכם שולל בקלות, ואז אמסור אותם לידי הכנסייה". כעבור חצי שנה, לאנשים אלה יש בסיס מסוים, והם עומדים בעקרונות הכניסה לכנסייה, אך מפיצי הבשורה האלה עדיין לא מוסרים אותם. הם רוצים להנהיג את האנשים האלה בעצמם. מה הכוונה מאחורי המעשה? האם הם היו רוצים להנהיג את האנשים האלה אלמלא היה להם מה להרוויח מכך? איזה רווח הם מחפשים? הם מחפשים להשיג מהאנשים האלה רווח אישי ויתרונות. לו היו מוסרים את האנשים האלה לידי הכנסייה, הם לא היו יכולים לזכות בהטבות האלה. אם כך, מוכרחה להיות לך הבחנה בבעיה זו. זה בדיוק כפי שכמרים ובכירים רבים בעולם הדתי יודעים היטב מהי הדרך האמיתית, אך לא מקבלים אותה ולא מאפשרים למאמיניהם לקבלה. למעשה, הם עושים זאת למען המעמד והרווח האישיים שלהם. לו המאמינים היו מקבלים את הדרך האמיתית, הכמרים והבכירים האלה לא היו יכולים להרוויח מאמונתם. מפיצי בשורה כאלה חוששים שברגע שמקבלי הבשורה שלהם יצטרפו לכנסייה, ישכחו מהם, והם כבר לא יוכלו להרוויח מאמונתם. לכן הם לא מוסרים את האנשים האלה לידי הכנסייה. מתי מפיצי בשורה כאלה ימסרו את האנשים האלה? ברגע שכל האנשים האלה יקשיבו ויצייתו להם, הם ימסרו אותם לידי הכנסייה. אחרי שהאנשים האלה נכנסים לכנסייה, אלה האוחזים באנושיות טובה למדי ובהבנה טהורה, ואוהבים את האמת, יאזינו לדרשות לעתים תכופות וילמדו להבין מספר אמיתות, ועל כן ידעו להבחין באנשים שהפיצו להם את הבשורה. אז הם יאמרו, "נראה כי האיש הזה הוא צורר משיח, כפאולוס". בפעם הבאה שייפגשו, הם לא יתייחסו למפיצי הבשורה האלה. כאשר יזכו להתעלמות, מפיצי הבשורה האלה יתכעסו ויאמרו, "כפוי טובה שכמותך! אלמלא הפצתי לך את הבשורה, האם היית לומד להאמין באל? האם היית מוצא את הדרך האמיתית? האם שכחת אותי, אמך, כעת משיש לך מנהיג אחר?" הם רוצים להצטייר כאם. האם אנשים שמדברים כך אוחזים בהיגיון? (לא). אין כל טעם באדם שיכול להביא את עצמו לומר זאת. מדוע אני אומר זאת? כאשר הם מפיצים את בשורת האל, למי שייכים האנשים אותם הם משכנעים? (לאל). ייתכן שהם עמלים מאוד על מנת להפיץ את הבשורה, אך האנשים אותם הם משכנעים לא שייכים להם, כי אם לאל. מקבלי הבשורה רוצים לנהות אחר האל, לא להאמין באלה שהפיצו להם את הבשורה, אך מפיץ בשורה שכזה לא מאפשר להם להצטרף לכנסייה ולנהות אחר האל. במקום זאת, הוא רוצה לתבוע בעלות על אנשים אלה ולשלוט בהם, ולגרום להם לנהות אחריו. האין זה שוד לאור היום של הפצת הבשורה? מפיצי בשורה כאלה מונעים מאנשים לבוא לפני האל, וגורמים לאנשים האלה לעבור דרכם במטרה לבוא לפני האל, כך שהם אנשי הקשר לכל דבר ועניין. האין הם מנסים להרוויח מאמונתם? האין הם רוצים לשלוט באנשים אלה? (כן). איזו מין התנהגות היא זו? זוהי התנהגותו של השטן, חד וחלק! פירוש הדבר הוא, שצורר משיח חשף את פרצופו האמיתי, ושהוא רוצה לשלוט בכנסייה ובאנשיו הנבחרים של האל. אפשר למצוא אנשים כאלה בכנסיות בכל מקום. במקרים חמורים, הם עלולים לשלוט בעשרות ואף במאות אנשים. במקרים חמורים פחות, כאשר הם מפיצים את הבשורה למספר אנשים, הם פשוט ידרשו מהם הכרת תודה ללא הרף, יזכירו לאנשים אלה את חובתם כלפיהם בכל פעם שייפגשו, ותמיד יזכירו דברים מהתקופה בה האנשים האלה החלו להאמין. מדוע הם תמיד מזכירים דברים כאלה? כדי שאנשים אלה יזכרו את אדיבותם, וכן הטפתו של מי אפשרה להם להיכנס אל בית האל ולזכותו של מי יש לזקוף את הדבר. הם מזכירים עניינים כאלה לשם מטרה מסוימת, ואם לא עולה בידם להשיגה, הם נוזפים באנשים אלה. מה הדבר הראשון שהם אומרים במסגרת נזיפתם באנשים אלה? (שהם כפויי טובה). האם יש היגיון במילותיהם אלה? (לא). מדוע אתם אומרים שאין בהן היגיון? (משום שמפיצי הבשורה האלה אינם עומדים במקומם הראוי. הפצת הבשורה היא חובתם, זה משהו שהם אמורים לעשות. ועם זאת, לאחר שהעניקו את הבשורה לאנשים, הם רואים בכך תרומה שלהם, ולא חובה). הם תמיד סבורים שתרמו בעצם כך שהפיצו את הבשורה. זוהי שגיאה. במובן אחד, אין הם עומדים במקומם הראוי. האל הוא זה שמושיע אנשים, ואנשים יכולים רק לשתף פעולה בעניין. מה יכול אדם להשיג אם האל איננו עובד? במובן אחר, הפצת הבשורה לאנשים אחרים איננה תרומתם. הם לא תרמו שום תרומה גדולה, זוהי חובתם. האל הוא זה שרוצה לזכות באנשים, מפיצי בשורה רק משתפים עמו פעולה מעט. הושעת אנשים וזכייה בהם הן עסקו של האל, ואין להן כל קשר למפיצי הבשורה. אין הם יכולים לעשות את הדברים האלה. כאשר הם מפיצים את הבשורה הם מבצעים את עבודת ההעברה שלה ותו לא, הם פשוט חולקים עם אחרים את בשורת האל באחרית הימים. אי אפשר לומר שזוהי טובה כלשהי שהם מרעיפים על אנשים, ולכן אם אנשים אלה לא מתייחסים אליהם, אין זו כפיות טובה מצדם. האם דברים כאלה לא קורים לעתים תכופות כשאנשים מבצעים את חובת הפצת הבשורה? האם נחשפה בכם שחיתות שכזו? (אכן). האם היה זה גילוי חמור? האם הרחקתם לכת עד כדי נזיפה באחרים? האם הרחקתם לכת עד כדי שנאת אחרים? האם הרחקתם לכת עד כדי רצון לקלל אחרים ולשלוט בהם? אתה רוצה לשלוט בכל מי שמקבל מידיך את הבשורה, ולחלוש עליו. אתה רוצה לקחת לעצמך את האנשים האלה במקום למסור אותם לידי האל. אתה מצפה ממי שקיבל מידיך את הבשורה להיות צאצאך הנאמן. האם יש לכם מחשבות כאלה? אנשים רבים מתייחסים להטפת הבשורה כאל נשיאת פרי. הם סבורים שמי שקיבל מידיהם את הבשורה הופך לפרי שלהם ולנוהה אחריהם, ומוכרח לנהות אחריהם בצייתנות, וכן להתייחס אליהם כאל האלוהים והאדון שלו. האם אתם חושבים בצורה כזאת? גם אם אינכם מגיעים לקיצון בוטה שכזה, אתם עדיין אוחזים בהיבט זה של צביון מושחת. מדוע? בעיקרון, הכול מסתכם בשתי נקודות עיקריות: במובן אחד, אנשים אינם עומדים במקומם הראוי ואינם יודעים מיהם. במובן אחר, הם לא מתייחסים להפצת הבשורה כאל חובתם. אם תתייחס להפצת הבשורה כאל חובתך, תבין שאין זה משנה מה תעשה, לכמה אנשים אתה מטיף או כמה אנשים אתה משכנע, אתה בסך הכול מבצע את חובתו של יציר בריאה, וכן שזוהי אחריות ומחויבות שעליך למלא, ושלא מדובר כאן בתרומה גדולה. הבנת העניין באופן זה עולה בקנה אחד עם האמת. אך מדוע חלק ממפיצי הבשורה יכולים לשלוט במי שמקבל מידיהם את הבשורה ולנכס אותם לעצמם? זה משום שמטבעם הם גאוותנים וצדקנים יתר על המידה, ואין להם אף לא שמץ של היגיון. נוסף לכך, זה משום שאין הם מבינים את האמת ושהם לא פתרו את ההיבט הזה של צביונם המושחת. לכן הם מסוגלים לעשות מעשים כה טיפשיים, גאוותניים וברבריים שמעוררים גועל באנשים אחרים ותיעוב באל.

כשאנשים עושים דבר מה, כאשר הם צוברים הון קטן או תורמים תרומה, הם רוצים להתרברב בדבר, לשלוט באנשים, להחליף את מה שעשו בתגמולים או להבטיח לעצמם יעוד טוב. אחדים אף ירחיקו לכת עד כדי ניסיון לסחור באמצעות בשורת האל. באיזה מין מסחר הם מעוניינים? להלן דוגמה. כאשר אדם כזה מגיע לביתו של מקבל בשורה פוטנציאלי ורואה שמשפחתו ענייה, הוא משער שהפצת הבשורה לאדם זה ודאי לא תועיל לו. כתוצאה מכך, הוא לא מביע בו עניין ואף מפלה אותו. בכל פעם שהוא רואה את האדם הזה, אין הוא שבע רצון, והוא אומר למנהיג שלו, "האדם הזה לא יהיה מסוגל להאמין באל. וגם אם הוא היה מאמין, לא היה עולה בידו לזכות באמת". זה התירוץ שהוא משתמש בו על מנת להימנע מלהפיץ לו את הבשורה. זמן קצר לאחר מכן, מישהו אחר הולך להפיץ את הבשורה לאדם הזה, והוא מקבל אותה. כיצד יסביר זאת מפיץ הבשורה הראשון? איך הוא יכול היה לומר שהאדם הזה לא יאמין באל? איך הוא יכול היה להיות כה שרירותי? איך הוא יכול היה לדעת האם מישהו יאמין או לא אם לא הפיץ לו את הבשורה? הוא לא יכול היה לדעת. מדוע הוא לא שכנע את האדם הזה? הוא לא שכנע את האדם הזה משום שהייתה לו דעה קדומה כלפיו, שהוא זלזל בו, ושהוא לא הפגין כלפיו לב אוהב. בכך שביצע את חובתו באופן זה, הוא נהג ברשלנות. הוא לא הפגין לב אוהב וכשל במילוי אחריותו. האם זהו יתרון או חיסרון בעיני האל? (חיסרון). זו בהחלט עבירה. מהו מקור העבירה הזו? האין זה עצם כך שהוא לא היה מפיק תועלת ממקבל הבשורה? כשהוא ראה ששום תועלת לא תצמח לו מהפצת הבשורה לאדם זה, הוא חש סלידה כלפיו ונקם בו, משום שלא רצה לאפשר לו לזכות בישועה, ואז מצא שלל סיבות ותירוצים להימנע מלהפיץ לו את הבשורה. אלה הן הזנחת חובה נפשעת ועבירה חמורה! סירוב להפיץ את הבשורה למישהו משום שהמעשה לא יצמיח תועלת – איזו מין גישה היא זו? האין זה ביטוי אופייני של מישהו שמוכר את הבשורה? (כן). באיזה מובן הוא מוכר את הבשורה? הסבירו את הפרטים ואת התהליך. (מפיץ הבשורה החליט אם הוא רוצה להפיץ את הבשורה למישהו בהתבסס על התועלת שתצמח לו מן המעשה. הדבר שווה ערך להתייחסות לבשורת האל כאל סחורה ומכירתה במטרה לזכות בהטבות שאדם רוצה בהן. כשהוא ראה שלא יפיק תועלת מהמעשה, הוא סירב להפיץ את הבשורה). הוא מתייחס לבשורת האל כאל רכושו הפרטי. כשהוא רואה מישהו ממשפחה עשירה ומשפיעה שאוכל היטב ולבוש היטב, הוא חושב לעצמו, "לו אפיץ לו את הבשורה, אלון בביתו וגם לי יהיו אוכל טוב ובגדים יפים", ואז הוא מחליט להטיף את הבשורה לאדם זה. איזו מין התנהגות היא זו? זוהי דוגמה אופיינית לאדם שמוכר את הבשורה. מפיץ הבשורה הזה מתייחס אל בשורת האל ואל החדשות המשמחות של עבודתו החדשה של האל כאל סחורה וכאל רכושו הפרטי, מרמה אחרים ומשטה בהם בכל מקום, על מנת להבטיח לעצמו רווחים וכל דבר שהוא רוצה שיהיה לו. האם זהו ביצוע חובתו של אדם? זה נקרא רוכלות בבשורה לשם עשיית עסקים וזכייה ברווח. רוכלות משמעה מכירת דברים שיש לאדם באמצעות מסחר, בתמורה לכסף או לדברים חומריים הדרושים לאדם זה. אם כך, כיצד מתבצעת הרוכלות בבשורה? תלוי אם אפשר לזכות בהטבות ממקבלי בשורה פוטנציאליים. פירוש הדבר הוא, "אפיץ לך את הבשורה אם הדבר יועיל לי. אם לא ארוויח מזה דבר, אמצא תירוץ כדי לא להטיף לך אותה. זו פשוט תהיה עסקה שלא עלתה יפה". מדוע עסקה זו לא עלתה יפה? היא לא עלתה יפה משום שמפיץ הבשורה לא הרוויח ממנה. איך אנו מכנים אדם שכזה? הם מכונים "נוכלים בדרכים". אין להם שום דבר אמיתי להציע, אך הם הולכים אנה ואנה, מרמים אחרים ומשטים בהם, ומסתמכים על מילותיהם כדי להרוויח כסף ולזכות בהטבות. האם הם מבצעים את חובתם כאשר הם מפיצים כך את הבשורה? הם עושים מעשה רע, חד וחלק. אין שום קשר בין מעשיהם לבין ביצוע חובתם, משום שאין הם מתייחסים להפצת הבשורה כאל חובתם, הם לא רואים בה אחריות או מחויבות שלהם ואף לא תפקיד שהטיל עליהם האל. במקום זאת, הם רואים בה עבודה, מקצוע המתבצע בתמורה לדברים שהם זקוקים להם, על מנת לרצות את האינטרסים האישיים שלהם ולספק את דרישותיהם הפרטיות. יש אפילו אנשים שלא רוצים לעזוב כשהם מטיפים את הבשורה באזורים אמידים, משום ששם הם אוכלים היטב, מתלבשים היטב ולנים בבתים יפים. הם מספרים בדמעות למקבלי הבשורה עד כמה הם עניים, "ראו כיצד אתם מוקפים כאן בחסדו ובברכותיו של האל. לכל משפחה מכונית משלה, היא מתגוררת באחוזה צנועה משלה, ומתלבשת היטב. אתם אפילו אוכלים בשר מדי יום ביומו. במקום ממנו אנו מגיעים, אין זה אפשרי". כשהם שומעים זאת, מקבלי הבשורה אומרים, "כיוון שאתם מתגוררים במקום כה עני, אתם מוזמנים להתארח אצלנו לעתים תכופות", וכן נותנים למפיצי הבשורה כמה פריטים. זוהי שיטה מוסווית של שידול ושל סחיטת כספים ופריטים מאנשים. על מה מבוססת סחיטתם? "הטפנו לכם את בשורת האל, ולא קיבלנו דבר בתמורה. השלמנו את התפקיד שהטיל עלינו האל. קיבלתם ברכות כה נפלאות, לכן עליכם להשיב לאהבת האל כגמולה ולהעניק לנו מעט צדקה. האין אנו ראויים לכך?" כך הם משתמשים במספר אמצעים כדי לסחוט כסף ופריטים מאנשים במסווה, באופן ישיר או עקיף. הם משתמשים בהפצת הבשורה כהזדמנות לחיפוש הטבות אישיות. הביטוי הראשון לכך הוא מכירת הבשורה, וטבעו הוא החמור ביותר. הביטוי השני הוא סחיטה במסווה. על כן, בקרב שורות האנשים המבצעים את חובת הפצת הבשורה, כיסיהם של כמה מהאנשים מתחילים להתנפח באופן לא מורגש בעודם מפיצים את הבשורה, והם הופכים אמידים. יש אנשים שאומרים, "האין זה טוב להיות אמיד? האין זו ברכת האל?" זוהי שטות גמורה! אתה מסתמך על תכסיסיך ועל תחבולותיך על מנת לקבל דברים מאנשים בדרכי סחיטה והונאה, ואז אתה טוען שמדובר בברכת האל. מהו טבען של מילים שכאלה? הן מילות נאצה כנגד האל. אין זו ברכתו של האל. האל אינו מברך אנשים כך. אם כך, מדוע שמישהו יהגה רעיון שכזה? זוהי התוצאה של שאיפותיו ושל טבעו החמדן והשטני.

כל מפיצי הבשורה סובלים רבות. לעתים הם נרדפים על ידי אנשים דתיים שעטים עליהם, או אפילו נמסרים לידי משטר השטן. אם הם לא נוקטים משנה זהירות, סביר שייעצרו על ידי הדרקון הגדול האדום כאש. עם זאת, אלה שאוהבים את האמת יכולים להתמודד כראוי עם הדברים האלה, בעוד אלה שלא אוהבים את האמת ירבו להתלונן על הסבל הקל ביותר. חלק ממפיצי הבשורה אמרו דברים כאלה: "הטפתי את הבשורה למישהו, ולאחר שדיברתי במשך זמן רב, הוא אפילו לא הציע לי כוס מים. אינני רוצה להטיף לו". האם זו בעיה שמישהו לא הציע לו כוס מים? סוג מסוים של צביון חבוי בדבריהם של מפיצי הבשורה האלה. משתמע מכך שכדאי להפיץ את הבשורה רק כאשר הדבר מהנה ורווחי. אם הוא כרוך בסבל, או אם אפילו לא מציעים להם כוס מים, אזי אין זה כדאי. בכך גלומה כוונה לשידול ולעשיית עסקה. אם לאופן שבו אדם מפיץ את הבשורה יש תמיד מהות עסקית, האם הוא משקיע מעצמו למען האל בכנות? אם בעת ביצוע חובתו הוא לא מסוגל לשאת אפילו סבל פעוט שכזה, וכל דבר קטן גורם לו להפוך שלילי, האם הוא מסוגל לבצע את חובתו כראוי? הוא אף יאמר, "לא רק שלא קיבלתי מים, אלא גם לא נתנו לי אוכל בעת ארוחת הצהריים". האם זו בעיה אם מישהו לא אפשר למפיץ הבשורה הזה להישאר ולאכול בחברתו? הוא מפיץ את הבשורה במשך מספר שנים ותמיד שם לב לאופן שבו אנשים מארחים אותו, מה נותנים לו לאכול ולשתות, ואילו מתנות הוא מקבל – מדוע? האין הוא יודע כיצד להתייחס לאנשים החוקרים את הדרך האמיתית? זוהי בעיה באופיו. האם יש בלבו שמץ של אהבה כלפי הזולת? ומדוע אין הוא מבין עדיין את סוגי הסבל שעל מפיצי הבשורה לשאת וכיצד עליהם ליישם בפועל את האמת? מדוע הוא לא יישם זאת בפועל כלל? האם זו בעיה כשהאנשים להם אתה מטיף את הבשורה לא נותנים לך מים לשתות או אוכל לאכול? אין זו בעיה. הפצת הבשורה לאנשים משמעה מילוי מחויבותנו; זוהי חובתנו. אין תנאים נוספים. האנשים להם אתה מטיף לא מחויבים להאכיל אותך, לשרת אותך, או לחייך אליך. הם לא מוכרחים להקשיב לכל דבריך ולציית לך. הם לא מחויבים לעשות זאת. אם אתה יכול לחשוב כך, זה אובייקטיבי ורציונלי. אז יעלה בידך להתייחס נכונה לדברים האלה. אם כך, איך יש להתייחס למישהו שחוקר את הדרך האמיתית? כל עוד הוא תואם לעקרונות בית האל בהפצת הבשורה, אנו מחויבים להטיף לו אותה; וגם אם גישתו הנוכחית קלוקלת וסרבנית, אנו מוכרחים להפגין סבלנות. כמה זמן עלינו להיות סבלניים ומהו הגבול? עד שהוא דוחה אותך ולא מאפשר לך להיכנס לביתו, כאשר שום דיון לא צולח, כאשר לא עוזר להתקשר אליו או לבקש ממישהו אחר להזמין אותו, והוא לא מכיר בך. במקרה שכזה, אין שום סיכוי להפיץ לו את הבשורה. בשלב זה תמלא את אחריותך. לכך הכוונה בביצוע חובתך. אך כל עוד יש שמץ של תקווה, עליך לחשוב על כל דרך אפשרית ולעשות כמיטב יכולתך לקרוא את דברי האל ולשאת עדות לעבודתו לפניו. למשל, נניח שאתה בקשר עם מישהו כבר שנתיים או שלוש. פעמים רבות ניסית להפיץ לו את הבשורה ולשאת עדות למען האל, אך אין לו שום כוונה לקבל אותה. עם זאת, הבנתו טובה למדי, והוא באמת מקבל בשורה פוטנציאלי. מה עליך לעשות? ראשית, אל לך בשום אופן לוותר עליו, אלא עליך לתקשר איתו כרגיל, להמשיך להקריא לו את דברי האל ולשאת עדות לעבודתו. אל תוותר עליו; הפגן סבלנות עד הסוף. ביום מן הימים, הוא יתעורר ויחליט שהגיעה העת לחקור את הדרך האמיתית. לכן יישום בפועל של סבלנות וכן התמדה עד הסוף הם היבט חשוב ביותר בהפצת הבשורה. ומדוע יש לעשות זאת? משום שזוהי חובתו של יציר בריאה. משום שאתה בקשר איתו, יש לך מחויבות ואחריות להטיף לו את בשורת האל. בין הפעם הראשונה שהוא שומע את דברי האל ואת הבשורה ועד שהוא משנה את דעתו פועלים תהליכים רבים, וזה לוקח זמן. בתקופה זו אתה נדרש להפגין סבלנות ולהמתין, עד לבוא היום בו הוא ישנה את דעתו ואתה תביאו לפני האל, בחזרה אל ביתו. זוהי מחויבותך. מהי מחויבות? זוהי אחריות שאי אפשר להתנער ממנה, כזו שאדם מחויב לה מוסרית. זה בדיוק כפי שאם מתייחסת לילדיה. גם אם הם שובבים וממרים את פיה, או חולים ומסרבים לאכול, מהי מחויבותה של האם? בידיעה שאלה הם ילדיה, היא מפנקת אותם, אוהבת אותם, ומטפלת בהם במסירות. אין זה משנה אם ילדיה מכירים בה כאם או לא, ואף לא כיצד הם מתייחסים אליה – היא בכל זאת נשארת לצדם, מגנה עליהם מבלי לעזוב אותם לרגע, ולא חדלה לחכות עד שיאמינו שהיא אכן אמם וישובו אל בין זרועותיה. כך היא לא חדלה לשמור עליהם ולדאוג להם. זוהי משמעותה של אחריות; זוהי הכוונה בלהיות מחויב מוסרית. אם אלה העוסקים בהפצת הבשורה היו מיישמים בפועל באופן זה, ואוחזים בלב אוהב כלפי אנשים, הם היו נשמעים לעקרונות הפצת הבשורה, ומסוגלים לחלוטין להשיג תוצאות. אם תמיד ישמיעו תירוצים וידברו על תנאיהם, לא יעלה בידם להפיץ את הבשורה, והם לא יבצעו את חובתם. מפיצי בשורה מסוימים תמיד בררנים באשר למקבלי בשורה פוטנציאלים ששואלים שאלות רבות מדי, נתקלים בקשיים רבים מדי ושאיכותם ירודה, וכתוצאה מכך הם לא מוכנים לסבול ולשלם מחיר במטרה לשכנע אותם. אבל אם הוריהם וקרובי משפחתם נתקלים בקשיים רבים ואיכותם ירודה, הם עדיין מסוגלים להפגין כלפיהם לב אוהב. האין זה אומר שאין הם מתייחסים לאנשים בצורה הוגנת? האם אנשים אלה אוחזים בלב אוהב? האם אנשים אלה מפגינים התחשבות בכוונות האל? בהחלט לא. כאשר הם מפיצים את הבשורה, הם תמיד מחפשים כל סיבה ותירוץ שנקרים בדרכם בהתבסס על תנאים אובייקטיביים על מנת לא להפיץ את הבשורה לאנשים, או שאיש לא מוצא חן בעיניהם וכולם תמיד נחותים מהם, ואין זה משנה במי מדובר, והם תמיד חשים שאין למי להפיץ את הבשורה – כתוצאה מכך, הם לא מביאים את הבשורה אפילו לאדם אחד. האם יש עקרונות באופן זה של הפצת הבשורה? אדם שכזה אינו חושב כלל על כוונות האל או על דרישות האל. כל מי שיכול להכיר בכך שדברי האל הם האמת וכל מי שיכול לקבל את האמת הוא מקבל בשורה פוטנציאלי, אלא אם ניכר שהוא אדם רע או טיפוס מגוחך. אנשים שבאמת יביעו התחשבות בכוונות האל יבצעו את חובותיהם ויתייחסו לאנשים על פי עקרונות. אין זה משנה אילו בעיות יש לאנשים שחוקרים את הדרך האמיתית, או כמה הם חושפים את צביונותיהם המושחתים, כל עוד הם יכולים להכיר באמת ולקבלה, אל לכם לחדול מלקרוא להם את דברי האל ולשאת עדות לעבודת האל. זה העיקרון שמוכרחים לנהות אחריו כאשר מפיצים את הבשורה.

שמעתי שלחלק ממפיצי הבשורה אין שמץ של אהבה בלבם. בעודם מתמודדים עם התפיסות ועם השאלות של אלה החוקרים את הדרך האמיתית, מפיצי הבשורה האלה עוסקים כמה וכמה פעמים בשיתוף. אך כשאנשים אלה עדיין לא מבינים ושואלים שאלות ללא הרף, מפיצי הבשורה האלה לא יכולים לשאת זאת עוד, ומתחילים להרצות להם. "אתם שואלים יותר מדי שאלות. אין זה משנה כמה אני משתף איתכם, אינכם מבינים את האמת. איכותכם ירודה מדי, אין לכם יכולת הבנה, ואינכם יכולים לזכות באמת ובחיים. כולכם עובדים". יש אנשים שלא מסוגלים לשמוע מילים שכאלה והופכים שליליים לזמן מה. אנשים שונים זה מזה. יש אנשים שמבינים שדברי האל הם האמת כאשר הם חוקרים את הדרך האמיתית. גם אם יש להם תפיסות ובעיות מסוימות, הן נפתרות כאשר הם קוראים את דברי האל.

אנשים אלה כה טהורים שהם יכולים לקבל את האמת בקלות. הם קוראים את דברי האל בכוחות עצמם, מחפשים וחוקרים, ואז כאשר מישהו משתף עמם, הם מקבלים את הדרך האמיתית בחפץ לב ומצטרפים לכנסייה. אבל לאחרים יש שאלות רבות. עליהם לחקור עד שהם מוצאים בהירות בכל ההיבטים. מספיק שתהיה נקודה אחת בלבד אותה לא חקרו עד שתתבהר, כדי שלא יקבלו את הדרך האמיתית. אנשים אלה קפדנים וזהירים בכל מעשיהם. למפיצי בשורה מסוימים אין שמץ של אהבה בלבם כלפי אנשים כאלה. מהי גישתם? "אתה יכול להאמין בכך או לא! בית האל לא יפסיד או ירוויח מהצטרפותך. אם אינך מאמין, פשוט תעזוב! איך ייתכן שיש לך שאלות רבות כל כך? כבר קיבלת עליהן תשובות". למעשה, מפיצי בשורה כאלה לא עונים בבירור לשאלות של מקבלי הבשורה הפוטנציאליים האלה, אין הם משתפים בבירור על האמת, הם לא מפוגגים לחלוטין את הספקות בלבות האנשים האלה, אך הם רוצים שאלה ינטשו את תפיסותיהם ויקבלו את הבשורה בהקדם האפשרי. האם אפשר לכפות מעשה כזה על אנשים גם אם הם לא רוצים בכך? אם מישהו אומר בכנות שאיננו מבין, עליך להקריא לו כמה פסוקים מדברי האל הנוגעים לבעיותיו ולתפיסותיו, ואז לשתף על האמת על מנת לאפשר לו להבין. חלק ממקבלי הבשורה הפוטנציאליים אוהבים לרדת אל שורש העניין. אנשים כאלה רוצים לגלות הכול. הם לא מנסים להקשות עליך, הם לא עומדים על קוצו של יוד או מחפשים פגמים, הם פשוט מתייחסים לכול ברצינות. כאשר חלק ממפיצי הבשורה נתקלים באנשים רציניים כאלה, הם לא יכולים לענות להם וחשים שעשו מעצמם צחוק. כתוצאה מכך, הם לא רוצים לשתף עם אנשים כאלה, ואומרים, "אני מפיץ את הבשורה כבר שנים רבות, אך מעולם לא נתקלתי בדבר כה מעיק!" מפיצי הבשורה האלה מכנים אנשים כאלה מעיקים. למעשה, מפיצי הבשורה האלה מבינים באופן חלקי בלבד כל היבט של האמת, הם מדברים על דוקטרינות נעלות כלשהן ועל מילים ריקות ומנסים לגרום לאנשים לקבלן כאמת. האין הם מקשים על האחרים? אם אחרים לא מבינים ושואלים שאלות מפורטות, הם לא מרוצים, ואומרים, "הסברתי לך את שלושת שלבי העבודה של האל, והסברתי אותם בבירור. אם אחרי שדיברתי כל כך הרבה עדיין אינך מסוגל להבין, עליך לקרוא בעצמך את דברי האל על מנת לפתור את תפיסותיך. דבר האל נמצא ממש שם. אם אתה קורא ומבין אותו, אז תאמין. אם אינך מבין אותו, אז אל תאמין!" לאחר שהם שומעים זאת, מקבלי הבשורה הפוטנציאליים חושבים, "אם אמשיך לשאול שאלות, אני עלול להחמיץ את ההזדמנות שלי להיוושע ולא אוכל לקבל ברכות. אם כך, לא אשאל שאלות, פשוט אמהר לשתף איתו פעולה ואאמין!" לאחר מכן, אנשים אלה ממשיכים להשתתף בכינוסים ולהאזין לדרשות בקשב, והם לומדים בהדרגה להבין מספר אמיתות ופותרים בהדרגה את תפיסותיהם. ללא קשר למצב אמונתם הנוכחי, האם כך ראוי להפיץ את הבשורה? האם אפשר לומר כי מפיצי הבשורה האלה מילאו את אחריותם? (לא). בעת הפצת הבשורה, עליך בראש ובראשונה למלא את אחריותך. עליך לנהות אחר המצפון וההיגיון שלך בעשותך ככל יכולתך וכל מה שנדרש ממך. עליך לספק באהבה פתרונות לכל תפיסה בה אוחז האדם שחוקר את הדרך האמיתית או לכל שאלה שהוא מעלה. אם לא עולה בידך לספק פתרון, תוכל להקריא לו מספר פסוקים מתאימים בדברי האל, למצוא סרטונים מתאימים של עדות חווייתית, או להראות לו סרטי עדות בשורה מתאימים. ייתכן מאוד שהם יועילו; לכל הפחות, תמלא את אחריותך, ומצפונך לא ייסר אותך. אבל אם תנהג בשטחיות וכלאחר יד, סביר שתעכב דברים, ותתקשה לשכנע אדם זה. כאשר אדם מפיץ את הבשורה לאחרים, עליו למלא את אחריותו. כיצד יש להבין את המילה "אחריות"? כיצד בדיוק יש ליישמה בפועל ולהחילה? עליך לדעת שמשום שקיבלת בברכה את האדון וחווית את עבודת האל באחרית הימים, אתה מחויב לשאת עדות לעבודתו בפני אלה שצמאים להופעתו. אם כך, כיצד עליך להפיץ להם את הבשורה? בין אם באופן מקוון או בחיים האמיתיים, עליך להפיץ אותה בכל דרך שהיא יעילה ומשכנעת אנשים. הפצת בשורה היא לא מעשה שעושים כשמתחשק, לא עוסקים בה כשנמצאים במצב רוח טוב, אך לא עוסקים בה כשלא. היא גם לא משהו שעושים על פי העדפות אישיות, כאשר אתה קובע מי יזכה ליחס מיוחד, מפיץ את הבשורה למי שמוצא חן בעיניך ולא מפיץ אותה למי שלא. יש להפיץ את הבשורה על פי דרישות האל ועקרונות ביתו. עליך למלא את האחריות ואת החובה של יציר בריאה, לעשות כל שביכולתך לשאת עדות לאמיתות שאתה מבין, לדברי האל ולעבודת האל לאלה החוקרים את הדרך האמיתית. כך ממלאים את האחריות ואת החובה של יציר בריאה. מה צריך אדם לעשות כאשר הוא מפיץ את הבשורה? עליו למלא את אחריותו, לעשות כל שביכולתו ולהיות נכון לשלם כל מחיר. ייתכן שאתה מפיץ את הבשורה זמן קצר בלבד, שניסיונך מועט, שאינך רהוט במיוחד, ושרמת השכלתך אינה גבוהה. למעשה, לדברים אלה אין חשיבות מכרעת. הדבר החשוב ביותר הוא שתבחר פסוקים מתאימים מדבר האל ותשתף על אמיתות מדויקות שיכולות לפתור בעיות. גישתך מוכרחה להיות כנה ולאפשר לך לגעת באנשים, כך שלא משנה מה תגיד, מקבלי בשורה פוטנציאליים יהיו מוכנים כולם להקשיב לך, ובפרט כאשר תשוחח על חוויותיך האמיתיות ותדבר מהלב. אם תוכל לגרום למקבלי הבשורה הפוטנציאליים לחבב אותך במידה כזו שיהיו מוכנים להתחבר אליך, לשתף עמך ולהקשיב לעדותך, אזי זוהי הצלחה. אז הם יתייחסו אליך כאל איש סוד, יהיו מוכנים להקשיב לכל מה שתגיד, כל היבט של האמת שתבחר לשתף עמם ייראה להם טוב ומעשי מאוד, והם יהיו מסוגלים לקבל את כולם. כך תוכל לשכנע אותם בקלות. אם אתה מפיץ את הבשורה, זוהי החוכמה שעליך לאחוז בה. אם אינך יכול לעזור לאנשים בלב אוהב ואינך יכול לשמש להם איש סוד, אזי הפצת הבשורה ושכנוע האנשים ידרשו ממך מאמץ גדול מדי. מדוע אנשים המדברים בפשטות ובפתיחות, אנשים ישירים שלבם חם, מפיצים את הבשורה באופן כה יעיל? משום שכולם אוהבים מפיצי בשורה כאלה, והם מוכנים לתקשר איתם ולבנות איתם מערכות יחסים. אם מפיצי בשורה כאלה מבינים את האמת ומשתפים עליה באופן מעשי וברור במיוחד, אם הם יכולים להפגין סבלנות כשהם משתפים על האמת עם אחרים, פותרים את שלל הבעיות, הקשיים והתהיות שיש לאנשים, משמחים את לבם ומעניקים להם נחמה רבה, אנשים יחבבו אותם ויבטחו בהם בלבם, יתייחסו אליהם כאל אנשי סוד ויקשיבו בחפץ לב לכל מה שהם אומרים. אם מפיץ בשורה תמיד מרומם את עצמו ומרצה לאחרים, ומתייחס אליהם כאל ילדים ותלמידים, סביר שאנשים יחשבו שהוא מעצבן ודוחה. לכן, זוהי החוכמה בה עליך לאחוז על מנת להפיץ את הבשורה: תחילה, עשה רושם טוב על אחרים, ודבר באופן שינעם למאזיניך. לאחר שהאזינו לך, עליהם להיות מסוגלים לזכות במשהו מדבריך, ולקבל תועלת כלשהי. באופן זה, תפיץ את הבשורה בצורה חלקה, לא תיתקל במכשולים, ועמלך יישא פרי. אנשים מסוימים אמנם לא יקבלו את הבשורה, אך הם יראו שאתה אדם טוב ויחברו אליך בשמחה. מפיצי הבשורה אמורים להיות מסוגלים להתרועע עם אנשים. הנתיב המומלץ הוא התחברות עם מגוון רחב של אנשים. בנוסף לכך, יש עוד דבר חשוב ביותר. עליך לבצע עבודת הכנה נרחבת, ואין זה משנה למי אתה מפיץ את הבשורה. עליך להצטייד באמת, לשלוט בעקרונות, להיות מסוגל להבחין בין אנשים, ולנקוט בשיטות חכמות. עליך להתמיד ביישום בפועל של עבודת ההכנה הזו. ראשית, בשיחותיך עם אנשים שחוקרים, עליך להבין את הרקע שלהם ולהיות בקי בו, לאיזה פלג דתי הם משתייכים, מהן תפיסותיהם העיקריות, האם הם מופנמים או מוחצנים, מהן יכולות ההבנה שלהם, ומהו אופיים. זהו העניין העיקרי. ברגע שתגלה בקיאות בכל היבט של מקבלי הבשורה הפוטנציאליים, תטיף את הבשורה באופן יעיל הרבה יותר, ותדע כיצד להעניק את התרופה המתאימה על מנת לפתור את תפיסותיהם ואת בעיותיהם. אם תיתקל בפיתויים מאנשים רעים, אתאיסטים, או שדים, תהיה מסוגל לחוש בהם, להבחין בפרצופם האמיתי ולנטוש אותם בחופזה. קריאה בדברי האל יכולה לחשוף כל מיני אנשים. אנשים רעים ואתאיסטים יחושו דחיה כשישמעו אותם, ושדים שונאים להאזין לדברי האל. רק אלה הצמאים לאמת יפגינו עניין. הם יחפשו את האמת וישאלו שאלות. כך תוכל לאשר שהם מקבלי בשורה פוטנציאליים. משאישרנו זאת, נוכל לעסוק איתם בשיתוף שיטתי על האמת. בעודנו משתפים על האמת, נוכל לקבוע במדויק את איכות מקבלי הבשורה האלה, עד כמה הם מסוגלים להבין את האמת, ואת מצב אופיים. כך נדע על אילו אנשים לבצע עבודה וכיצד לשתף על האמת. אין זה משנה כמה מאמצים נשקיע, לא יהיה זה לשווא. בתהליך הפצת הבשורה, אם לא מבינים את מצב הצד המקבל ובקיאים בו, ולא מעניקים את התרופה המתאימה, לא יהיה קל לשכנע אנשים. גם אם תצליח לשכנע מספר אנשים, יהיה זה במקרה. מי שמבין את האמת ומיטיב לרדת אל שורש העניין, מצליח לעשות פחות טעויות בעת הפצת הבשורה, או להימנע מהן לחלוטין. הוא מטיף לאנשים שאמורים להטיף להם, ולא מטיף לאנשים שלא. הוא מבצע הערכה מדויקת בטרם ההטפה, ונמנע מעבודה מיותרת. כך, הוא מבצע את חובתו ביעילות רבה יותר, ועם פחות מאמץ מבוזבז, ומשיג תוצאות טובות. אם כך, אם ברצונך להפיץ את הבשורה ביעילות, הצטייד באמת ובצע עבודת הכנה מספקת. מה אם אתה פוגש אדם דתי שמתמצא בכתבי הקודש, אך אתה לא קראת אותם? מה תוכל לעשות? באותו הרגע, מאוחר מדי בעבורך להצטייד באמת כתבי הקודש, לכן עליך למהר להכיר לו מפיץ בשורה המתמצא בכתבי הקודש. מסור את האדם הזה לידי מי שמבין בכתבי הקודש. זה עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת. אם תנסה להתרברב "על עיוור" בכך שתטיף לו את הבשורה בכל זאת, אזי אדם זה לא יקבל את הבשורה. חוסר האחריות שלך יוביל לתוצאה זו. נוסף לכך, כאשר אינך עובד, עליך למצוא זמן על מנת להצטייד בידע מסוים של כתבי הקודש. הפצת הבשורה ללא שום ידע של כתבי הקודש איננה ישימה. רבות מהשאלות שמעלים החוקרים נוגעות למילים שבכתבי הקודש. אם תבין את כתבי הקודש, תוכל להשתמש באמת של כתבי הקודש על מנת לפתור שאלות אלה. אין זה משנה באילו תפיסות אוחזים מקבלי הבשורה הפוטנציאליים, אתה תוכל למצוא את הפסוקים המתאימים בכתבי הקודש ואת דברי האל על מנת לפתור את תפיסותיהם. רק כך אפשר להשיג את התוצאה הרצויה. אם כך, הפצת הבשורה דורשת ידע מסוים של כתבי הקודש. לדוגמה, עליך לדעת אילו נבואות בברית הישנה ואילו פסוקים בברית החדשה נושאים עדות לשיבת האל ולעבודת האל באחרית הימים. עליך לקרוא את הדברים האלה יותר, להרהר בהם יותר, ולשמור אותם בלבך. בנוסף לכך, עליך להבין איך אנשים דתיים מבינים את הפסוקים האלה, להרהר כיצד לשתף על מנת להוביל אותם להבנה מדויקת וטהורה יותר של הפסוקים האלה, ואז לשלב את הפסוקים האלה מכתבי הקודש על מנת להנחות אותם להבנה של עבודת האל באחרית הימים. האם בכך תבצע עבודת הכנה? זוהי בדיוק מהותה של עבודת הכנה. עליך להבין את הצרכים של מגוון סוגי האנשים החוקרים את הדרך האמיתית, ואז לבצע עבודת הכנה בהתאם למצב. רק אז תוכל לעשות כמיטב יכולתך ולמלא כל אחריות המוטלת עליך. זוהי אחריותך. יש אנשים שיאמרו, "אינני צריך לעשות את כל זה. עליי פשוט לקרוא את כתבי הקודש מספר פעמים. אני תמיד אומר את אותם הדברים, ואין זה משנה למי אני מפיץ את הבשורה. המילים בהן אני משתמש להטפת הבשורה הן קבועות ואינן משתנות. אשתמש במילים אלה, והם יכולים להאמין, או שלא. אלה שלא יאמינו לא יזכו בברכות. אי אפשר להאשים אותי בזה. אחרי הכול, מילאתי את אחריותי". האם הם מילאו את אחריותם? מהו מצבו של האדם החוקר, מהו גילו, מהי רמת השכלתו, האם הוא נשוי, מהם תחביביו, אישיותו, אנושיותו, מצבו המשפחתי וכן הלאה? אינך יודע דבר מכל אלה, אך אתה עדיין מטיף לו. לא ביצעת שום עבודת הכנה ולא השקעת שום מאמץ. ובכל זאת אתה טוען שמילאת את אחריותך? האם אינך משטה באנשים, ותו לא? התייחסות שכזו לחובתך היא הפגנת גישה שטחית וחסרת אחריות. זוהי גישה נחפזת. אתה מפיץ את הבשורה מתוך גישה כזאת, וכשאינך משכנע איש, אתה אומר, "אם הוא לא מאמין, זה סתם מזל רע שלו. חוץ מזה, אין לו הבנה רוחנית, אז גם אם הוא היה מאמין, הוא לא היה מסוגל לזכות באמת או להיוושע!" זהו חוסר אחריות. אתה מתנער מאחריותך. ניכר כי לא ביצעת עבודת הכנה כראוי. ברור שלא מילאת את אחריותך, שלא ביצעת את חובתך בנאמנות. ואתה עדיין מתרץ תירוצים, מספק סיבות שונות ומשונות, ומנסה להתנער מאחריות בעזרת מילים. איזו התנהגות היא זו? היא נקראת הונאה. על מנת להתנער מהאחריות שלך, אתה שופט אחרים ומסיק עליהם מסקנות, וכן מדבר שטויות חסרות אחריות. זה נקרא גאוותנות וצדקנות, ערמומיות ורשעות. זה גם נקרא הונאה. זהו ניסיון להונות את האל.

אם האל הפקיד בידיך את חובת הפצת הבשורה, עליך לקבל את התפקיד שהטיל עליך האל, בכבוד ובהתמסרות. עליך לשאוף להתייחס לכל אדם החוקר את הדרך האמיתית באהבה ובסבלנות, ועליך להיות מסוגל לשאת קשיים ועמל. כשאתה נושא באחריות להפצת הבשורה, הפגן חריצות; הענק שיתוף ברור על האמת, כדי שתוכל לתארו בפני האל. זוהי הגישה שעליך להפגין בעת ביצוע חובתך. אם אדם החוקר את הדרך האמיתית מחפש את האמת אצלך, ואתה מתעלם ממנו, אינך מסוגל לשתף איתו על האמת ולפתור את הבעיה שלו ברצינות, ואפילו מוצא תירוצים ואומר, "אין לי מצב רוח עכשיו. אין זה משנה מיהו, או עד כמה הוא צמא לאמת או להופעת האל ולעבודתו, זה לא העסק שלי. אם הוא מסוגל להאמין, זה לא תלוי בי. אם רוח הקודש לא מתחילה בעבודתה, אין זה משנה כמה עבודת הכנה אבצע, לא יהיה בכך שום טעם – לכן לא אשקיע מאמץ! ממילא כבר אמרתי את האמיתות שאני מבין. אם הוא יקבל את הדרך האמיתית או לא, זה עניינו של האל. זה בכלל לא קשור אליי", אזי איזו גישה היא זו? זוהי גישה חסרת אחריות ונוקשה. האם אין רבים שמפיצים את הבשורה באופן זה? האם הפצת בשורה באופן זה יכולה לעמוד ברף המקובל? האם היא יכולה לרומם את האל ולשאת לו עדות? לא, אפילו לא מעט. הפצת בשורה שכזו היא נתינת שירות ותו לא; היא לא מתקרבת כלל לביצוע חובה. אם כך, כיצד יש להפיץ את הבשורה כראוי? אין זה משנה מי חוקר את הדרך האמיתית, תחילה עליך לבצע עבודת הכנה ולהצטייד באמת, לאחר מכן הסתמך על אהבה, סבלנות, סובלנות וחוש אחריות על מנת לבצע את חובתך היטב. היה ללא רבב ועשה ככל יכולתך וכל מה שנדרש ממך. ביצוע חובה באופן זה הוא ראוי. אם מכורח הנסיבות אינך יכול להפיץ את הבשורה, או אם האדם החוקר מסרב להקשיב ועוזב, אין זו אשמתך. עשית את מה שעליך לעשות, ומצפונך לא ייסר אותך. פירוש הדבר הוא שמילאת את אחריותך. אנשים מסוימים מצייתים לעקרונות הפצת הבשורה, אך העיתוי איננו מתאים. טרם הגיע זמנו של האל. במקרה כזה, לעת עתה יש להניח לעבודת הפצת הבשורה. האם העובדה שהנחת לעבודה משמעה שלא תפיץ את הבשורה לאדם זה? אין זה אומר שלא תפיץ את הבשורה, אלא רק שתמתין לזמן הנכון לעשות זאת. לאילו אנשים אחרים אין להטיף? למשל, כשאדם מדבר בלשונות – לא במשך יום-יומיים, או אפילו שנה-שנתיים – אלא במשך זמן רב, ועלול לדבר כך בכל זמן ובכל מקום, אדם זה הוא רוח רעה ואין להפיץ לו את הבשורה. יש גם אנשים שנראים טובים כלפי חוץ, אך לאחר שאתה חוקר ומבין לעומק, אתה מגלה שהם חטאו בניאוף עם אנשים רבים. הפצת הבשורה לאנשים כאלה תגרום צרות צרורות. סביר שהם יפריעו לאנשיו הנבחרים של האל, לכן אין להטיף להם את הבשורה. יש גם כמרים דתיים שקבלתם את האמת כרוכה במאמץ רב מדי. גם כשהם מוכנים לקבלה, הם עדיין מציבים תנאים. הם מוכנים לשרת רק כמנהיגים וכעובדים. רוב האנשים האלה הם צוררי משיח. על פי העקרונות, אין להטיף להם את הבשורה. רק אם אנשים כאלה מוכנים לעמול על ידי הפצת הבשורה ומסוגלים להביא הרבה אנשים נוספים, מותר להפיץ להם את הבשורה. אם אנושיותו של אדם רעה מדי, ואתה יכול לדעת שהוא אדם רע רק על סמך הופעתו, אזי אדם שכזה לעולם לא יקבל את האמת ולעולם לא יכה על חטא. גם אם אדם שכזה ייכנס לכנסייה, הוא יגורש, לכן אין להפיץ לו את הבשורה לעולם. הטפה לאדם כזה תהיה משולה להבאת השטן, להבאת שד, אל תוך הכנסייה. בעיה נוספת מתעוררת כשקטינים מוכנים להאמין באל. עם זאת, במספר מדינות דמוקרטיות, אם קטינים רוצים להשתתף בחיי הכנסייה ולבצע את חובותיהם, עליהם לקבל את הסכמת האפוטרופוס שלהם. אל תתעלם מהדרישה הזאת. יש צורך בפתרון הגיוני, ודרושה כאן חוכמה. בסין, כל עוד אחד ההורים מוביל קטין שכזה לאמונה באל, אין שום בעיה. אם צעיר שכבר איננו קטין מסוגל להבין את האמת ורוצה להאמין באל, אך הוריו מתנגדים ומגבילים אותו, הצעיר יכול לעזוב את משפחתו ולבוא לכנסייה, להאמין באל ולנהות אחריו כשהוא חופשי מהמגבלות ומהמכשולים שמציבים הוריו. זה מקובל לחלוטין. כזה היה גם מצבו של פטרוס כאשר החל להאמין באל. לסיכום, ללא קשר למצב, מותר להפיץ את הבשורה כל עוד התנאים האובייקטיביים מאפשרים זאת ואין עברה על החוק. יש לעשות זאת על פי עקרונות-האמת ועל פי צו החוכמה.

כשאדם מפיץ את הבשורה, איך הוא יכול לבצע את חובתו כראוי? תחילה עליו להיות מסוגל להבין ולהפנים את האמת בנוגע להפצת הבשורה. רק לאחר שיבין את האמת, יוכל לאחוז בדעות הנכונות, לדעת כיצד להתמודד עם דעות שגויות או מגוחכות, ולדעת כיצד לטפל בקשיים ובבעיות בהתאמה עם עקרונות-האמת. אז הוא יוכל להבחין בין יישומים בפועל שגויים ויישומים בפועל של צוררי משיח שמפרים את עקרונות-האמת. כך, הוא יבין באופן טבעי באילו עקרונות-אמת עליו לשלוט על מנת לבצע את חובת הפצת הבשורה. על מנת לבצע חובה זו, איזו אמת הכי חשוב להבין ראשונה? עליך להבין שהפצת המסר על עבודת האל היא האחריות והמחויבות של כל אחד מאנשיו הנבחרים של האל. זהו תפקיד שהאל מטיל על כולם. זהו מקור החובה הזו. יש אנשים שאומרים, "אני לא חלק מצוות הבשורה, אז האם מוטלות עליי האחריות והמחויבות האלה?" האחריות והמחויבות האלה מוטלות על כולם. האמת הקשורה להיבט זה של החובה מועילה לכולם. אינני יודע אם הבחנתם בתופעה מסוימת בהקצאות כוח האדם בכנסייה. אנשים מסוימים היו פעם מנהיגים, אבל אז הם הוחלפו משום שלא יכלו לבצע עבודה מעשית. לאחר שהוחלפו, משום שלא היו להם מיומנויות או מומחיות, הם לא יכלו לבצע חובות מיוחדות. אז לבסוף, הם התבקשו לחבור לצוות הבשורה על מנת להפיץ את הבשורה, להשקות חברים חדשים, או לבצע חובות רגילות. אם הם ימשיכו להיכשל במילוי חובות אחרות בכנסייה, מה צריך לקרות להם? אנשים שכאלה הם פסולת ויש לסלקם. אם כך, אם אתה מפוטר מתפקידך כמנהיג כנסייה עקב אי כשירות ואין לך כישורים או מיומנויות מיוחדים, אזי עליך להתכונן להפיץ את הבשורה. אם תוכל להפיץ את הבשורה ולבצע את חובתך כחלק מצוות הבשורה, אזי האמת הנוגעת לביצוע ראוי של חובות רלוונטית בעבורך. אם תיכשל בביצוע חובתך שהיא הפצת הבשורה, אזי האמת הנוגעת לביצוע ראוי של חובות איננה רלוונטית בעבורך, ובבית האל, בזמן עבודת האל, עבודת ביצוע חובה איננה נוגעת לך כלל ועיקר. בלבך, עליך לדעת היטב מה משמעות הדבר הזה. אם אינך מבצע שום חובה, איזו מערכת יחסים יש לך עם עבודת האל? לכן, ללא קשר לסוג החובה שאדם מבצע, הדבר הטוב ביותר הוא, מן הסתם, שיתמיד עד הסוף ויבצע את חובתו היטב. יש אנשים שאומרים, "אינני רוצה להפיץ את הבשורה משום שכך אני תמיד נאלץ לתקשר עם זרים. יש כל מיני סוגי אנשים רעים המסוגלים לכל מיני מעשים רעים. בפרט, אנשים דתיים מתייחסים למפיצי בשורת האל באחרית הימים כאל אויב ומסוגלים בהחלט למסור אותם לידי משטר השטן. הם גרועים יותר מהכופרים. לא הייתי מסוגל לשאת כאב כזה. עלולים להכות אותי למוות, להטיל בי מום, או למסור אותי לידי הדרקון הגדול האדום כאש. זה יהיה הסוף שלי". משום שאינך יכול לשאת את הקושי ושיעור קומתך נמוך מדי, עליך לבצע היטב את עבודתך הנוכחית. זו תהיה הבחירה החכמה. מובן שיהיה זה טוב יותר אם תוכל לבצע מספר חובות וכן להפיץ את הבשורה. הפצת הבשורה היא לא רק האחריות של חברי צוות הבשורה, כי אם חובתם של כולם. משום שכולם שמעו מן האל את החדשות הטובות והבשורות המשמחות על עבודתו החדשה של האל, לכולם יש האחריות והמחויבות להכריז על בשורה זו כדי שעוד אנשים יגיעו אל בית האל כשישמעו את החדשות הטובות, ויבואו לפני האל כדי לקבל את ישועתו. זה יאפשר לעבודת האל להסתיים בהקדם האפשרי. זהו התפקיד שהטיל האל, זוהי כוונתו.

חלק ממפיצי הבשורה מטיפים את הבשורה בקדחתנות יומם וליל, אך לאחר מספר שנים של הטפה, לא משכנעים אפילו אדם אחד. מה קרה? הם נראים כה עסוקים ונדמה כי הם מבצעים את חובתם בקפידה יתרה. אם כן, מדוע לא שכנעו אפילו אדם אחד? האמת שיש להבין לשם חובת הפצת הבשורה דומה למעשה לאמיתות שיש להבין לשם חובות אחרות. אם מישהו מטיף את הבשורה במשך מספר שנים אך לא משכנע איש, פירוש הדבר הוא שלאדם זה יש בעיות. מהן הבעיות האלה? הבעיה העיקרית היא שאין הוא משתף בבהירות על אמת החזון בעת הפצת הבשורה. מדוע שיתופו אינו ברור? או משום שאיכותו ירודה מדי לשם כך, או מפני שהוא מעסיק את עצמו יומם וליל ללא סיבה מוצדקת כך שאין לו זמן לקרוא את דברי האל או להרהר באמת, ואין הוא מבין שמץ מן האמת, ולא יכול לפתור שום תפיסה, דבר כפירה או טענה מופרכת. אם שני הטיעונים האלה נכונים, האם יכול אדם זה למלא את חובת הפצת הבשורה? חוששני שהוא יתקשה מאוד לשכנע אנשים. אין זה משנה כמה שנים הוא עוסק בהפצת הבשורה, הוא לא יראה תוצאות ניכרות לעין. על מנת להפיץ את הבשורה, תחילה עליך להבין את אמת החזון. אין זה משנה אילו שאלות שואלים אנשים, תוכל לענות עליהן כל עוד אתה משתף על האמת כך שהיא נעשית ברורה. אם אינך מבין את אמת החזון ואינך יכול לדבר בבהירות, ואין זה משנה איך אתה משתף, אזי לא משנה כיצד תפיץ את הבשורה, לא תשיג תוצאות. אם אינך מבין את האמת, עליך להתמקד בחיפוש האמת ובשיתוף על האמת. אם תקרא יותר מדברי האל, תאזין לדרשות רבות יותר, תשתף יותר על אמת הפצת הבשורה, ותמיד תעבוד קשה בשיתוף על אמת החזון כדי להבין את אמת החזון על בוריה, ולהיות מסוגל לפתור את התפיסות ואת הבעיות השכיחות ביותר בקרב אנשים דתיים, אזי להבדיל מאפס תוצאות, יעלה בידך להשיג תוצאות כלשהן. לכן, הכשל בהבנת אמת החזון של עבודת האל הוא סיבה אחת לכך שאנשים לא משיגים תוצאות בעת הפצת הבשורה. נוסף לכך, אינך יכול לתפוס או להבין את השאלות אותן מעלים אלה שחוקרים את הדרך האמיתית, ואינך יכול להתבונן אל עומק לבם כדי לגלות היכן טמונות בעיותיהם הגדולות ביותר, וכן לקבוע מהן הבעיות העיקריות שמונעות מהם לקבל את הדרך האמיתית. אם אינך יכול להיות בטוח באשר לבעיות האלה, אזי אינך יכול להפיץ את הבשורה או לשאת עדות לאל לפני אחרים. אם אתה מיישם בפועל את הטפת הבשורה בהתבסס על תיאוריות ריקות, זה לא יצלח. ברגע שהאנשים החוקרים יתחילו לשאול שאלות, לא תהיה מסוגל לענות להם. תוכל רק לבטל אותם בשטחיות על ידי דיבור על דוקטרינות כלשהן. האם תצליח לשכנע אנשים אם תפיץ את הבשורה באופן זה? בהחלט לא. פעמים רבות, כשהחוקרים מתקשים לקבל את הדרך האמיתית בקלות, זה משום שאינך משיב בבירור לשאלותיהם. במקרה שכזה, הם יתהו איך ייתכן שאתה, שמאמין כבר זמן רב, לא מצליח לספק הסבר ברור לשאלות האלה. בלבם, הם יתהו האם זו אכן הדרך האמיתית, ולכן לא יעזו להאמין בה או לקבלה. האין זה המצב האמיתי? זוהי הסיבה השנייה לכך שאולי אנשים לא מצליחים להשיג תוצאות כאשר הם מפיצים את הבשורה. אם ברצונך להפיץ את הבשורה, אך אינך יכול לפתור בעיות של ממש, אזי אין לך שום דרך להפיץ את הבשורה לאנשים. אם אינך מבין את האמת, כיצד תוכל לפתור את בעיותיהם? לכן, אם ברצונך להשיג תוצאות בעת הפצת הבשורה, עליך לעבוד קשה בחיפוש האמת ולהבין היטב את כל השאלות אותן מעלים האנשים החוקרים. בדרך זו, תוכל לענות על שאלותיהם בכך שתשתף איתם על האמת. מפיצי בשורה מסוימים תמיד מחפשים סיבה אובייקטיבית שתשמש להם כתירוץ, ואומרים, "קשה מאוד להתמודד עם האנשים האלה. כל אחד מהם מועד יותר לעיוותים מאשר קודמו, ואף אחד מהם לא מקבל את האמת. הם מרדנים ועקשנים, והם תמיד דבקים בתפיסות דתיות". מפיצי בשורה כאלה לא יעבדו קשה על מנת לפתור את הקשיים ואת הבעיות של האנשים האלה, ולכן ייכשלו בכל פעם שינסו להפיץ את הבשורה. אין להם אף לא שמץ של אהבה ואינם יכולים להתמיד זמן רב בחובה זו. כלפי חוץ, נדמה כי הם עסוקים מאוד, אך למעשה, הם לא השקיעו די מאמץ למען כל אדם שחוקר את הדרך האמיתית. הם לא מתייחסים באופן רציני ואחראי לשאלות שהאנשים האלה שואלים. הם לא מחפשים את האמת על מנת למצוא פתרון, לפתור את השאלות הללו צעד אחר צעד, ולבסוף לשכנע את האנשים האלה. במקום זאת הם פשוט מתנהלים כלאחר יד. הם דבקים באותה הגישה, ואין זה משנה כמה אנשים הם מחמיצים לאורך הדרך. הם עובדים במשך מספר ימים, ואז לוקחים כמה ימי חופשה. מהי גישתם כלפי הפצת הבשורה? הם הופכים אותה למשחק, לסוג של תקשורת חברתית. הם חושבים, "היום אפגוש סוג מסוים של אנשים ואיהנה עד מאוד. מחר אפגוש סוג אחר של אנשים, וזה יהיה חדש ומעניין". בסופו של יום, הם לא משכנעים אף לא אדם אחד. הכשל הזה לשכנע אנשים לא מעורר בהם תחושת חרפה או עול. האם הם יכולים למלא את חובתם כשהם מפיצים את הבשורה באופן זה? האין הם נוהגים בשטחיות ומנסים להונות את האל? אדם שתמיד מפיץ את הבשורה באופן זה לא באמת ממלא את חובתו משום שלא מילא את אחריותו כלל וכלל. הוא מתנהל בשטחיות בכל היבט. אילו עוד סיבות גורמות לכשל בשכנוע אנשים בעת הפצת הבשורה? אמרו לי. (כאשר לא מפיצים את הבשורה על פי העקרונות). קורה שלאנשים אכפת רק ממספרים בעת הפצת הבשורה. אנשים כאלה לא מטיפים על פי העקרונות ולעתים תכופות לא מצליחים לשכנע אנשים. קורה גם שאנשים מסוימים בצוות הבשורה רבים על מקבלי בשורה פוטנציאליים, מתוך מחשבה שמי שיפיץ את הבשורה בקרב יותר אנשים, יזכה ביותר שבחים. כשמקבלי בשורה פוטנציאליים רואים אותם מתחרים כך, הם מסרבים ללמוד. במקום זאת, מתעוררות במוחם תפיסות, "אתם המאמינים באל לא מאוחדים, יש בקרבכם קנאה ומדון". אז, הם לא ירצו להאמין. זוהי אבן נגף. האם גם זה חלק מהסיבה שבגללה הם לא מצליחים לשכנע אנשים בעת הפצת הבשורה? (כן). מקבלי בשורה פוטנציאליים מסוימים חיים בחברה כבר זמן רב, ונשמרים מפני כל מיני אנשים, ובפרט זרים. ללא איש ביניים שיערוך היכרות, הם יהיו חשדניים כשיפגשו מישהו בראשונה. לדוגמה, אם זה עתה פגשת אדם זר, אין ספק כי לא תמסור לו סתם כך את שמך, את כתובתך ואת מספר הטלפון שלך. כשתתוודע אליו, כשתכירו זה את זה, כשתדע שכוונותיו כלפיך טובות, תהפכו לחברים. רק אז תמסור לו את המידע הזה. אך חלק ממפיצי הבשורה אינם מבינים אנשים, לכן כשאנשים מגלים חשדנות כלפיהם, הם מכנים אותם ערמומיים ומרושעים. הם מגנים את הלך רוחם המתגונן, ומעבירים את האחריות שלהם לאחרים. גם מפיצי בשורה אלה חשדניים כלפי זרים, הלא כן? מדוע הם לא מגנים את עצמם, אלא חושבים שחשדנותם היא מעשה חכם? אין זה הוגן להתייחס כך לאנשים. מפיצי בשורה מסוימים מבקשים מידע אישי ממקבלי בשורה פוטנציאליים ברגע שהם נפגשים. אם מישהו ממאן למסור להם את המידע, מפיץ בשורה שכזה לא ירצה להטיף לאדם זה. איזה מין צביון הוא זה? זהו צביון זדוני. הם מתכעסים ומסרבים להטיף את הבשורה רק משום שמישהו מסרב להיענות לדרישתם בעניין כה פעוט. כמה נתעב! מדוע אתה רוצה להפיץ את הבשורה לאחרים? האם לא לשם ביצוע חובתך? אם אתה מתנהג ככל העולה על רוחך, האם אתה עדיין מבצע את חובתך? האין זה עמל ותו לא? איך תסביר את עצמך לפני האל? אם לא תכה על חטא לעולם, האל יגנה ויסלק אותך. אתה ממיט על עצמך צרות.

שמעתי על מקרה שבו חברים משני צוותי בשורה פגשו מקבל בשורה פוטנציאלי אחד. הם התווכחו זה עם זה, וכל אחד מהצדדים טען שהוא זה שיצר קשר עם אדם זה ראשון. מה הטעם לריב על זה? האם הדבר נובע מבורות? זהו מעשה שלא ייעשה. אם כן, מה ראוי לעשות? כולם צריכים לדון בסוגייה יחדיו. אין זה משנה מי הראשון שיצר קשר. כשאתם מגלים שיצרתם קשר עם אותו האדם, הפיצו את הבשורה יחד, חלקו את העבודה, ושתפו פעולה זה עם זה. אם במקור תכננתם להקדיש חודשיים להבאת הבשורה לאדם זה, נסו לעשות זאת בתוך חודש אחד בלבד משום שיש לכם יותר אנשים. לאחר מכן, כולם צריכים לשתף על הבעיות ועל הקשיים של מקבל הבשורה הפוטנציאלי, על היבטי האמת אותם יש לחפש על מנת לפתור את הבעיות האלה, על אופן שיתוף הפעולה של שני הצוותים, וכן הלאה. מה המטרה בכך? לשכנע את האדם הזה ולמלא את חובתכם. כשכולם מאוחדים בלב ובנפש, משתפים יחדיו, ומשקיעים את כל מאמציהם באותה המטרה, רוח הקודש תעניק להם נאורות ותוביל אותם. כשאנשים מאוחדים, הם יכולים להשיג דברים בקלות, והם יקבלו את ברכות האל ואת הדרכתו. אך אם לא תפעל באופן זה, אם תמיד תתחרה באחרים, תתנהל באופן עצמאי, תציב גבול ברור בינך לבין אחרים, ובעת הפצת הבשורה תתעניין רק לשכנע אחרים בכוחות עצמך – אתה תטיף למען עצמך, ואני אשכנע אנשים בכוחות עצמי – האם תוכל למלא את חובתך עם לב אחד ונפש אחת? לעתים אנשים יכולים לבצע את חובותיהם בכוחות עצמם, אך במקרים אחרים עליהם לעבוד יחד בהרמוניה על מנת לבצע כראוי את עבודת הכנסייה. אם כל אחד פועל בכוחות עצמו ולא משתף פעולה בהרמוניה, הדבר יחבל בעבודת הכנסייה. מי יישא באחריות על כך? כולם אחראים, והמפקח הראשי נושא באחריות רבה יותר. כשאתה מחבל בעבודת הכנסייה, לא זו בלבד שאינך מבצע את חובתך כראוי, אתה גם עושה מעשה רע עד מאוד, המעורר את תיעובו ואת סלידתו של האל. כך אתה מסתבך בצרות. אם האל יוקיע אותך כאדם רע או כצורר משיח המפריע לעבודת הכנסייה, זה יהיה גרוע עוד יותר. אין ספק כי תיחשף ותסולק, ואפילו יהיה עליך להיענש. אם תנטוש את חובתך, מה יהיו השלכות המעשה? לא יהיה לך כל חלק בעבודת האל, ולא תקבל את ישועת האל. תהיה אחד מהכופרים, וחייך יאבדו את משמעותם. למען מה אתה חי כיום? איזה ערך אתה מעניק לצוות הבשורה? כיצד אתה יכול לתת ביטוי לערכך כפרט? עליך למלא כל אחריות המוטלת עליך עם רגליים על הקרקע, לבצע את חובתך כראוי, ולהיות מסוגל להניח את דעתו של האל, ולומר, "שכנעתי מספר אנשים על ידי הפצת הבשורה. עשיתי כל שביכולתי. אף שאיכותי נמוכה, ואני אוחז במציאויות-אמת מועטות בלבד, עשיתי כמיטב יכולתי. ביצעתי את חובתי מבלי להרים ידיים, להתרגז, לחוש שלילי ולהתרשל, או לנסות לזכות בתהילה או ברווח. במקום זאת, ספגתי לא מעט השפלות בעודי מטיף את הבשורה, חוגים דתיים העליבו וגירשו אותי, וישנתי ברחוב. אף שחוויתי שליליות וחולשה, לא נטשתי את חובתי, התמדתי בהפצת הבשורה בכל עת. אני מודה לאל על ההגנה ועל ההדרכה שהוא העניק לי". לכך הכוונה במילוי אמיתי של כל אחריות המוטלת עליך. בבוא היום, יעלה בידך לבוא לפני האל במצפון נקי שכזה ולהסביר את עצמך. ייתכן ופגשת מקבלי בשורה פוטנציאליים רבים, אך שכנעת אנשים מעטים. אבל בהתבסס על איכותך ועל מעשיך, שכנעת את כל האנשים שיכולת בכך שעשית כמיטב יכולתך. במקרה כזה, כיצד יעריך אותך האל? ביצעת את חובתך כראוי. השתדלת כמיטב יכולתך והשקעת בכך את כל הלב. על מנת להפיץ את הבשורה למקבלי בשורה פוטנציאליים, עבדת קשה כדי להצטייד באמת החזון, והתוודעת לפסוקים המתאימים בכתבי הקודש. שיננת את מה שהיה עליך לשנן וכתבת את מה שלא הצלחת לשנן. כשהפצת את הבשורה, אין זה משנה את מי פגשת או אילו שאלות היו להם, עלה בידך לספק פתרון. באופן זה, עבודת הפצת הבשורה שלך הפכה יעילה יותר ויותר ועלה בידך לשכנע יותר אנשים. על מנת לשכנע יותר אנשים בעת הפצת הבשורה, על מנת לבצע את החובה הזו היטב ולמלא כל אחריות שהוטלה עליך, התגברת על קשיים רבים בתוכך, כולל חסרונותיך, חולשותיך ורגשותיך השליליים. התגברת על כל אלה, והקדשת למשימה זו זמן רב. האין זה חיוני להתגבר על קשיים שכאלה על מנת לבצע את חובתך היטב? (אכן). יתרה מזאת, על מנת לאפשר לאלה החוקרים את הדרך האמיתית לשמוע את קולו של האל, להבין ולהכיר את עבודתו של האל, ולקבל את הדרך האמיתית, עליך להבין יותר מן האמת כדי שתוכל לשאת עדות לעבודת האל בצורה טובה יותר. אין זה משנה אם שיתופך על האמת הוא עמוק או שטחי, עליך להפגין אהבה וסבלנות. ייתכן ומאזיניך עושים ממך צחוק, עולבים בך, דוחים אותך, או לא מבינים אותך – לא נורא, אם תצליח להתמודד עם זה כראוי ולשתף איתם בסבלנות על האמת, וכן אם תשקיע מאמץ רב ותשלם מחיר יקר לשם כך, אזי תמלא כל אחריות שהוטלה עליך. ביצוע חובתך באופן זה הוא ביצוע ראוי.

כשמפיצי בשורה מסוימים פוגשים מקבל בשורה פוטנציאלי שהוא גאוותן עקב העושר והמעמד החברתי של משפחתו, הם תמיד חשים נחיתות ואי נוחות כשהם ניצבים לפניו. האם אי הנוחות הזאת תשפיע על ביצוע חובתך? אם היא משפיעה עליך במידה כזו שאינך יכול לבצע את חובתך כראוי ולמלא כל אחריות המוטלת עליך, אזי אינך מבצע את חובתך. אם היא משפיעה רק על הלך הרוח שלך – מעוררת בך תחושת מרמור ואי נוחות – אך אינך נוטש את חובתך או שוכח כל אחריות וכל מחויבות שהוטלו עליך, כך שבסופו של דבר אתה משלים את עבודתך ועושה זאת היטב, אזי מילאת את חובתך באמת ובתמים. האם זו האמת? (כן). זוהי האמת, ועל כולם לקבלה. האם אתה עשוי למצוא את עצמך במצב שכזה? למשל, מקבלי בשורה מסוימים עלולים להתנשא עליך משום שאתה מגיע מהכפר. הם עלולים אפילו לזלזל בך. איך אתה מתמודד עם זה? אתה אומר, "נולדתי בעוני באזור כפרי, בעוד אתה נולדת לחיי מותרות בעיר. הדבר נקבע מראש על ידי האל. אך האל רב חסד ואין זה משנה היכן נולדנו. אנו חיים בעידן זה, וכולנו בורכנו לקחת חלק בעבודת האל באחרית הימים". מילים אלה הן האמת, לא ניסיון לשבח את עצמך. מקבל הבשורה יאמר, "אם כך, אינך מבורך כפי שאנו מבורכים. אנחנו נהנים מהעולם הזה ומהעולם הבא, אך אתם יכולים ליהנות רק מהעולם הבא. לכן, אנחנו נהנים יותר מכם". אתה אומר, "הכול נעשה בחסד האל". האם הכרחי להתווכח איתו, שהרי הוא איננו מכיר את עבודת האל? אם אינך מעריך דברים שכאלה, לא תתווכח איתו. בלבך, עליך להבין בבירור ש"יש חובה בלבי, עול על כתפיי, משימה ומחויבות. לא אתווכח איתו על כך. בבוא היום, כאשר הוא יאמין וישוב אל בית האל, כשהוא יאזין לדרשות רבות יותר ויבין שמץ מן האמת, הוא יחשוב על התנהלותו ועל מעשיו היום, ויתמלא בושה". כשתחשוב על זה בצורה כזאת, לבך ייפתח. זה למעשה מה שקורה. אם באמת תשכנע אותו, והוא באמת יחתור אל האמת, אזי לאחר שיאמין באל במשך שלוש או חמש שנים, הוא יבין שיחסו כלפיך בפגישתכם הראשונה היה לא הולם, נטול אנושיות ולא תואם לאמת. אז הוא יאלץ להתנצל לפניך כשיפגוש אותך בפעם הבאה. בעת הפצת הבשורה, תרבה להיתקל במצב שכזה. כשזה קורה, איך אני מתמודד עם זה? אני לא מייחס חשיבות רבה לדברים כאלה. זה לא עניין רציני. אם לא תחשוב שמדובר בעניין רציני, המילים שלו לא יטרידו אותך. קוראים לזה "אחיזה בשיעור קומה". אם תבין את האמת ותאחז במציאות-האמת, תהיה מסוגל לראות מבעד לאמירות וליישומים בפועל רבים שלכאורה מזיקים לאנשים, וללבן אותם. אך אם לא תוכל לראות מבעד לדברים האלה, מילים ומעשים שכאלה ייחקקו בך לעד, וכל אחד יוכל לפצוע אותך באמצעות קריצה, מילה או מחוות יד. כמה חמורות הפציעות האלה? הן יותירו צלקת על לבך. כשתראה אנשים אמידים, אנשים שמעמדם גבוה משלך, או אנשים כמו אלה שפעם התנשאו עליך ותקפו אותך, תתמלא חשש וביישנות. איך תוכל להימנע מביישנות שכזאת? עליך לראות את תמציתם לאשורה. אין זה משנה כמה הם נעלים, מהם מעמדם או עמדתם, הם אנשים מושחתים ותו לא. אין בהם שום דבר מיוחד. אם תראה זאת, אבן תרד מעל לבך. בעת הפצת הבשורה, אין ספק כי תיתקל בבעיות כאלה. אלה הן בעיות נפוצות. אנשים מסוימים לא יבינו אותך, או שתהיה להם דעה קדומה כלפיך, ואף יטיחו בך דברים מכוערים ברמיזות או באופן עקיף על מנת לעשות ממך צחוק. יש כאלה שיאמרו שאתה מטיף את הבשורה כדי להרוויח כסף, לחפש רווח או למצוא אהבה. איך תתמודד עם מצבים שכאלה? האם עליך להתווכח עם אנשים כאלה? בייחוד כאשר מקבל בשורה פוטנציאלי מגיע ממשפחה אמידה, מה עליך לעשות אם אתה אוכל בביתו ורואה את ההבעה שעל פניו? אם אינך אוכל בביתו על מנת שכבודך לא ייפגע, האם אתה יכול להמשיך להטיף את הבשורה על בטן ריקה? עליך לשקול את הסוגייה כך: "היום אוכל לאכול בביתו ולהפיץ לו את הבשורה. הוא יכול לקבל את מי שמפיץ את הבשורה. זהו מזלו הטוב". למעשה, אלה הם פני הדברים. זהו אכן מזלו הטוב. הוא אמנם לא מבין זאת, אך עליך לדעת זאת בלבך. אדם שמפיץ את הבשורה ייתקל בלגלוג, בלעג, בבוז ובהשמצות, ואף ימצא עצמו במצבים מסוכנים. למשל, אנשים רעים מוקיעים אחים ואחיות מסוימים או חוטפים אותם, ולאחרים מזמינים משטרה, ומוסרים אותם לידי הממשלה. חלקם עלולים להיעצר ולהיכלא, בעוד אחרים אולי אף יוכו עד מוות. כל הדברים האלה קורים. אך כעת, משאנו יודעים על הדברים האלה, האם עלינו לשנות את גישתנו כלפי עבודת הפצת הבשורה? (לא). הפצת הבשורה היא האחריות והמחויבות של כולם. אין זה משנה מה אנחנו שומעים או רואים, או לאיזה יחס אנחנו זוכים, עלינו לדבוק באחריות להפיץ את הבשורה בכל רגע נתון. אל לנו לוותר על החובה הזאת בשום פנים ואופן עקב שליליות או חולשה. חובת הפצת הבשורה איננה פשוטה, כי אם רצופת סכנות. כאשר תפיצו את הבשורה, לא תפגשו במלאכים, בחייזרים או ברובוטים. תפגשו רק באנושיות רעה ומושחתת, בשדים חיים, בחיות פרא – כולם בני אנוש ששורדים במרחב הרע הזה, בעולם הרע הזה, השטן השחית אותם עמוקות, והם מתנגדים לאל. לכן, בתהליך הפצת הבשורה טמונות שלל סכנות, ומובן שאף השמצות קטנוניות, בוז ואי הבנות, שהם שכיחים מאוד. אם אתה באמת מתייחס להפצת הבשורה כאל אחריות, כאל מחויבות, וכאל חובתך, תהיה מסוגל להתייחס לדברים האלה בצורה נכונה, ואף להתמודד איתם כראוי. לא תוותר על אחריותך ועל מחויבותך, ואף לא תסטה מכוונתך המקורית להפיץ את הבשורה ולשאת עדות לאל בגלל הדברים האלה, ולעולם לא תניח בצד את האחריות הזאת, משום שזוהי חובתך. כיצד יש להבין את החובה הזאת? היא הערך והמחויבות העיקרית של החיים האנושיים. הפצת החדשות הטובות על עבודת האל באחרית הימים ועל הבשורה של עבודת האל היא ערך החיים האנושיים.

היום, אנו משתפים על אמת ביצוע חובתו של אדם להפיץ את הבשורה. האם זכיתם בדבר מה מזה? (כן). בעבר, שיתופנו על אמת הפצת הבשורה התמקד בחזון, דהיינו, שיתפנו אך ורק על האמת הקשורה לחזון ולא דנו בנושאים פרטניים רבים כפי שאנו עושים היום. משום שאנשים רבים יודעים דבר או שניים על המתווה הכללי של אמת החזון, אך ייתכן ונתיבי היישום בפועל הפרטניים וכן העקרונות של נושאים מסוימים אינם ברורים להם, היום אני כולל בשיתוף שלנו את הנושאים המסוימים האלה. באמצעות שיתוף על מספר מקרים ועל התנהגות של אנשים – או מה נכון או לא נכון לעשות כשנתקלים במצבים כאלה, באילו השקפות אוחזים אנשים, וכיצד עליהם למלא את האחריות הזאת, המחויבות הזאת – האם לדעתכם אמת הפצת הבשורה קורמת עור וגידים ונעשית קלה יותר ליישום בחיים האמיתיים באמצעות שיתוף על כל הנושאים הללו? אני מאמין שלאחר שתאזינו להיבט זה של האמת, לבבותיכם יהיו מוארים יותר. כשתיתקלו בבעיות פרטניות מסוימות בעת הפצת הבשורה, הדברים האלה יועילו לכם משום שהם מעשיים ועוסקים בעקרונות-האמת. אין אלה מילים ריקות. בחיי היום-יום שלכם, כשאתם נתקלים בסוגיות הקשורות בהפצת הבשורה וחיים במצבים שגויים, או כאשר אתם נתקלים בבעיות בעבודת הפצת הבשורה, האם אתם יכולים להשתמש באמיתות האלה על מנת לפתור את הבעיות שניצבות לפניכם? אם אתם יכולים לפתור בעיות כאלה, אזי הדברים של היום לא נאמרים לשווא. אם עדיין אינכם יכולים לפתור בעיות כאלה, או אם אתם עושים דברים כפי שאתם מוצאים לנכון, מקבלים החלטות בעצמכם ודבקים בהן, ופועלים בעיקשות ובפזיזות מבלי להביא בחשבון את חובותיכם וכל אחריות שהוטלה עליכם, אזי האמיתות האלה הן סתם דיבורים ריקים מבחינתכם ואין בהן שום טעם. אין בהן שום טעם לא משום שהאמת לא יכולה לעזור לך, או משום שהאמת לא יכולה להועיל לך, אלא משום שאין בך ולו שמץ של אהבה כלפי האמת ואינך מיישם אותה בפועל. בעיניך, חובת הפצת הבשורה היא תחביב או דרך להעביר את הזמן, ותו לא. מה יקרה אם זוהי השקפתכם כלפי חובת הפצת הבשורה? האם יעלה בידכם לבצע את חובתכם כראוי? (לא). אם הדיבור על ביצוע חובתכם כראוי נראה לכם מרוחק במקצת, תחילה הרשו לי לשאול אתכם זאת: אם זוהי השקפתכם כלפי חובת הפצת הבשורה, האם תוכלו לרצות את כוונת האל? (לא). זה אמור להיות ברור בלבבות כולכם. אם אלה הן השקפתך וגישתך כלפי חובה זו, תחוש אי יציבות בלבך. אתה תחשוב שהאל לא היה רוצה בגישה כשלך. אם אתה מתנהג כך, אזי גם אם אתה משכנע מספר אנשים ועל פניו נראה שאתה עושה מעשים טובים, כוונותיך ומניעיך לביצוע חובתך מנוגדים לעקרונות-האמת. אתה בדיוק כמו האנשים הדתיים שמפיצים את הבשורה על מנת להשיג ברכות ולעשות עסקאות עם האל. כוונה ומקור מוטיבציה שכאלה הם שגויים. כשהאל שוקל את האופן שבו אנשים מבצעים את חובותיהם, הוא שופט את כוונותיהם ואת מניעיהם. האל בוחן את הגישות ואת הלכי הרוח בהם ניגשים אנשים לביצוע חובותיהם. בהתבסס על כך, האל עובד על מנת לטהר אנשים משחיתות ולהושיעם כך שיוכלו לחדול מחטאים. לכן, אין זה משנה כיצד אתה מפיץ את הבשורה, עליך לקבל את בחינת האל. אין זה משנה איזה מין אדם אתה, או מהי איכותך, איזו מין חובה ביצעת ומה הייתה חובתך בטרם הצטרפת לשורותיהם של מפיצי הבשורה, עליך לציית לעקרונות-האמת האלה של הפצת הבשורה, עליך להתייחס להפצת הבשורה כאל חובתך ואחריותך, ולשאת אותה על כתפיך.

מנהיגים ועובדים מסוימים שאינם יכולים לבצע עבודה מעשית או לפתור בעיות מעשיות מוחלפים, ומוטל עליהם להפיץ את הבשורה כחלק מצוות הבשורה. ייתכן והם יאמרו לכל מי שיפגשו: "הייתי מנהיג. נשלחתי לצוות הבשורה על מנת להפיץ את הבשורה כי לא עשיתי עבודה טובה. אולי האל מטיל עליי את הפצת הבשורה על מנת למתן אותי לזמן מה, לצייד אותי באמת ולאמן אותי. פירוש הדבר הוא שאינני מוכרח להשקיע מאמץ רב מדי בהפצת הבשורה. כל מה שאעשה יהיה בסדר. הרי קורצתי מחומר של מנהיגים. ברגע ששיעור קומתי יגדל, ודאי יהפכו אותי למנהיג. משום שאיכותי כה טובה, יהיה זה בזבוז של כישרון אם לא אהיה מנהיג. בכנסייה קיים מחסור במנהיגים ובעובדים כרגע!" מדבריהם משתמע שבית האל לא יכול להסתדר בלעדיהם כמנהיגים. מאלצים אותם להפיץ את הבשורה רק על מנת להעניק להם הזדמנות ליישם בפועל, לצייד אותם באמת, וכדי שיחזרו לשורשים כחלק מטיפוחם ומהכשרתם. לכן, חובתם להפיץ את הבשורה היא זמנית בעיניהם, הם מבצעים אותה רק על מנת לנפח את קורות החיים שלהם, ליהנות ולהרחיב אופקים. הם סבורים כי יקודמו לשרת כמנהיגים או כעובדים אם ישיגו תוצאות בהפצת הבשורה, יבינו את האמת, ויהיו מסוגלים לבצע עבודה כלשהי. אם הם מבצעים את חובת הפצת הבשורה מתוך הלך רוח שכזה, האם יעלה בידם להכות על חטא באמת ובתמים? הם לא הרהרו בעצמם או למדו להכיר את עצמם. הם נטולי מודעות עצמית. האם האנשים האלה בצרות? הם לא מבינים נכוחה את הפצת הבשורה. הם מעריכים את עצמם יתר על המידה; הם באמת לא מכירים את עצמם כלל וכלל! הם כלל לא מודעים למה שקורה הלכה למעשה. למעשה, זה קרה משום שהם לא אנשים שחותרים אל האמת והם נטולי יכולת הבנה לחלוטין. על פני השטח, הם רהוטים, הם נהנים לטפל בעניינים ונדמה כי יש להם איכות מסוימת, אבל כשהם משרתים כמנהיגים וכעובדים, אופיים ואיכותם לא מספיק טובים. הם לא עומדים ברף ובאמת המידה של מנהיגים ושל עובדים, ולכן הם מסולקים. הם לא רואים שיש המונים כמותם, אלא מתרברבים ללא בושה ומתגאים בעצמם. אף שיש כאלה שלא יאמרו זאת לעולם, על פי הערכתם האישית הם מאמינים שהפצת הבשורה מוטלת רק על מי שלא יכול לעשות שום דבר. בלבם, כל החובות בבית האל נחלקות לנעלות, בינוניות ונחותות. בעיניהם, חובת הפצת הבשורה היא הנחותה מבין כל החובות בבית האל. מי שטועה או לא מבצע את חובתו כראוי נשלח להפיץ את הבשורה. כך האנשים האלה מבינים את החובה הזאת. האם יש הבדל בין ההבנה הזאת לבין התייחסות להפצת הבשורה כאל החובה והאחריות שעל אדם למלא בחייו? אם מישהו מבין זאת כך, האם יוכל לבצע את חובתו היטב? (לא). מהי טעותו? הוא מתייחס לאחריות ולמחויבות הגדולות ביותר שעל אדם למלא בחייו – עבודת הפצת הבשורה – כעבודה הצנועה ביותר. הוא לא רואה בה אחריות ומחויבות, והוא לא מבין אותה כחובה. אין זה משנה כיצד בית האל משתף על הצורך לבצע בנאמנות את חובתו של אדם, ועל כך שהפצת הבשורה היא אחת החובות האלה, הוא לא מבין שזה תקף למקרה זה. בלבו, הוא מאמין שבפסגה נמצאות הרמות השונות של מנהיגים, עובדים ואנשים בתפקידי מפתח בבית האל. לאנשים אלה יש סמכות מוחלטת ובסופו של דבר הם יתוגמלו היטב והאל יביאם לידי שלמות. הנוהים תחתם הם חיילים פשוטים ותו לא, ובפרט מפיצי הבשורה שתמיד מתקשרים עם אנשים מחוץ לכנסייה. מבין כל העבודות, עבודתם היא כנראה הקשה והמתישה מכולן. בסופו של יום, אי אפשר לדעת בוודאות אם אנשים אלה יובאו לידי שלמות. האם זו אשמתם שכך הם מבינים את חובת הפצת הבשורה? האם יש כאלה שרואים באחריות ובמחויבות המקודשות האלה של הפצת הבשורה מטלה צנועה, וממקמים אותה בשלב התחתון ביותר בהיררכיית השורות והדרגות? הם מזלזלים בחובה הזו ואף באלה שמבצעים אותה. אם כן, איזו השקפה הם מאמצים בעודם מבצעים חובה זו? (להשקפתם, היא זמנית). עוד משהו? כשהם משכנעים מישהו, הם לא מייחסים לכך חשיבות רבה, וכשלא עולה בידם לשכנע מישהו, לא אכפת להם. בעיניהם, הפצת הבשורה איננה חלק מעבודתם והם לא משקיעים את מירב המאמצים כדי לבצע היטב חובה זו. בלבם, הם מזלזלים בחובת הפצת הבשורה, אם כך מה תהיה תוצאת העבודה שלהם בהפצת הבשורה? האם הם יכולים להצטייד בכל היבטי האמת על מנת למלא את חובת הפצת הבשורה שלהם? על מנת לשכנע אנשים רבים יותר, האם הם משננים קטעים מדברי האל ופסוקים מכתבי הקודש וכן מתוודעים לשלל עדויות חווייתיות שיאפשרו להם לפתור את מגוון הבעיות בהן ייתקלו בעת הפצת הבשורה? (לא). אם בעודם מפיצים הבשורה, אנשים שהבנתם מעוותת ואוחזים בתפיסות רבות ישאלו אותם שאלות קשות, כיצד יתמודדו איתם? (הם יוותרו עליהם). זהו סוג של גישה. האם הם יתלוננו לאל ויאמרו, "מדוע היה עליי לפגוש אדם כה מגוחך ללא שמץ של הבנה רוחנית בעודי מפיץ את הבשורה? איזה ביש מזל!"? הם לא רוחשים אהבה כלפי מקבלי בשורה פוטנציאליים, והם מקווים שהאל לא יושיע את האדם הזה. בנוגע לעניין זה, אין הם מתפללים לאל, ואף לא מחפשים את כוונות האל, וקל וחומר שאינם מתחשבים בכוונות האל. הם בוחרים כיצד להתייחס למקבלי בשורה פוטנציאליים על פי העדפות הבשר, וכאשר הם נתקלים באנשים ולהם בעיות רבות ותפיסות חמורות, הם מוותרים עליהם. הם בוחרים להפיץ את הבשורה רק לאנשים האוחזים במעט תפיסות או נטולי תפיסות כלל, ואינם רוצים לשלם שום מחיר. בכל פעם שדבר מה מזיק ליהירותם, לכבודם, למוניטין שלהם או למעמדם, בכל פעם שדבר מה סותר את העדפות הבשר או מנוגד לתענוגות הבשר, מה הם בוחרים לעשות? הם בוחרים לוותר, להימלט, לא למלא את האחריות הזאת, אלא לסרב לה. בה בעת, בתוך תוכם הם מתלוננים לאל בלבם, "מדוע היה עליי לפגוש אדם כה מגוחך האוחז בתפיסות רבות כל כך? מדוע נאלצתי לסבול זאת? כבודי אבד לי, התאמצתי לשווא, ולא שכנעתי איש". בסתר, לבם מלא תרעומת כלפי האל. לכן, אין הם מוכנים לקבל את חובת הפצת הבשורה, והם אף לא מוכנים למלא את אחריות הפצת הבשורה; אם הם מפגינים גישות כאלה כלפי חובת הפצת הבשורה, אזי אין הם רחוקים מסילוק.

בתהליך הפצת הבשורה, רבים ממפיצי הבשורה מפגינים גישה שטחית ורשלנית כלפי עבודתם. הם לא משתנים לעולם. הם אף פעם לא מפגינים גישה של תשומת לב קפדנית, מתינות ויראת אל. במקום זאת, הם חושבים, "כך או כך, אני פנוי, אני יכול לעשות הכול. צוות הבשורה נראה מהנה, לכן אצטרף". או-אז, הם מצטרפים ומטיפים את הבשורה. למעשה, תרומתם לתהליך זה מצומצמת מאוד. הם פשוט מקדישים מעט זמן ונוסעים מעט, אך אינם משלמים מחיר של ממש. הם תמיד מטיפים את הבשורה על פי העדפות הבשר שלהם, ועל פי תפיסותיהם ודמיונותיהם. הם אף פעם לא פועלים על פי עקרונות-האמת ולו במעט. רבים אוהבים להטיף לאנשים אמידים ועשירים, אך לא לעניים. הם אוהבים להטיף לאנשים נאים, אך לא לאלה שמראם פשוט. הם אוהבים להטיף לאנשים שהם מסתדרים איתם היטב, אך לא לכאלה שלא. הם אוהבים להטיף לאנשים האוחזים בתפיסות מעטות, אך לא לאלה האוחזים בתפיסות רבות מדי. הם אוהבים להטיף לאנשים שקל להביא להם את הבשורה, לאנשים שיקבלו את הבשורה מבלי להאזין לדיבורים רבים מדי. אין הם רוצים להטיף לאנשים אם פירוש הדבר הוא דיבורים רבים ומתישים. לדוגמה, נניח שאישה מפיצה את הבשורה ופוגשת גבר ממשפחה אמידה, שיש לו בית ומכונית, להוריו יש עבודות טובות, והוא בן יחיד ונאה. היא סבורה שתחיה חיי עושר אם תוכל להינשא לו, לכן היא רוצה להטיף את הבשורה לגבר זה במחשבה שיהיה נהדר אם הוא יקבלה. אחרים מנסים לעצור בעדה, ואומרים לה שגבר זה איננו מחפש את האמת, שאין הוא מישהו שאפשר להטיף לו, אך היא אומרת, "אם נשתף יותר על האמת, ייתכן שהוא יקבל אותה בסופו של דבר. אם לא נביא את הבשורה לאדם טוב כל כך ולא נושיע אותו, האם איננו פועלים בניגוד לכוונות האל?" למעשה, יש לה מטרה משל עצמה. היא לא מנסה לשכנע אדם זה על מנת להביאו לפני האל, אלא היא רוצה לפרסם את עצמה ולמכור את עצמה לו. לאחר שיווק רב, היא משיגה את מבוקשה לבסוף, ועולה בידה לנהל איתו מערכת יחסים לשם טובתה האישית. מה הבעיה כאן? בכל מעשיה טמונים מניעים אישיים המפרים את עקרונות-האמת. בסופו של דבר, היא משתמשת במספר אמצעים על מנת "להביא" אליו את הבשורה, ואפילו נישאת לו, ואומרת, "ההישג הגדול ביותר בעבודת הפצת הבשורה שלי היה למצוא נפש תאומה שכזו. זה משהו שעליי לקבל מן האל. נישואים נקבעים על ידי האל. עצם כך שפגשתי את האדם הזה ונישאתי לו הוא לחלוטין סידור מידי האל. אלה הם חסדו וברכתו של האל". בהמשך היא מקימה משפחה קטנה וחיה חיים מאושרים – האם היא עדיין יכולה להפיץ את הבשורה? (לא). כעבור שנה או שנתיים, היא יוצאת להפיץ את הבשורה מפעם לפעם, כשהיא מרגישה טוב, אך את רוב זמנה היא מבלה בחיק משפחתה, וריקנות מתחילה לפשוט בלבה. לבסוף, היא מבינה שחיי משפחה הם סירים ומחבתות, אכילה, שתייה, השתטויות, מהומה ותו לא. היא חשה שכל זה חסר משמעות. בחושבה על העבר, היא מהרהרת וחושבת לעצמה, "אמונה באל – בכך עדיין יש משמעות. אחזור ואשיב לי את האמונה, ואמשיך להפיץ את הבשורה!" בסופו של דבר, היא מפריזה בתיאור חוויותיה, ואומרת, "האדם נברא על ידי האל, לכן אל לו לעזוב את האל. האדם לא יכול לחיות ללא האל. בדיוק כפי שדג מת ללא מים, אם האדם עוזב את האל, אין ספק כי לא תהיה לו דרך התקדמות בחייו. לכן שבתי. זה משום שהאל קרא לי". איזה חוסר בושה מוחלט! לאחר שובה, היא דורשת לבצע את חובתה, ואומרת, "אם לא אבצע את חובתי, הכול ריק מתוכן. כל אחד מוכרח לבצע את חובתו". אנשים נגעלים ממילותיהם של כאלה שאינם מיישמים בפועל את האמת ולא רוחשים אהבה כלפי האמת. את אומרת שאינך יכולה לעזוב את האל, אז למה שלא תשאלי את האל אם הוא רוצה בך? בעודך מבצעת את חובתך מצאת לך בן זוג, ואז זנחת את חובתך וברחת. מדוע לא התפללת לאל כדי לשאול האם הדבר לרוחו ולגלות מהי גישתו? האם מילאת כל אחריות שהוטלה עלייך? האם מילאת את התפקיד שהטיל עלייך האל? האם התייחסת לאל כאל? האם ראית בחובתך חובה? התשובה לכל השאלות האלה היא לא. מהו האל בעבורך? סתם חבר בו פגשת לצד הדרך. את מברכת אותו ומיד סבורה שאתם חברים. אם הדבר משרת את מטרותייך, את ממשיכה איתו, אך אם הדבר אינו מועיל לך, את נפרדת ממנו. אך כשאת זקוקה לו שוב, את חושבת עליו שוב. זהו טיב מערכת היחסים שלכם. אם את מחשיבה את האל כחבר שהכרת פעם, מה יחשוב האל עלייך? איך ינהג בך האל? את חשה עצבות, ימייך ריקים, ולכן את זקוקה לאל. את שבה ורוצה לבצע את חובתך. האם האל יעניק לך חובה בקלות כזו? (לא). מדוע לא? זה לא מגיע לך! אף שאנשים כאלה יכולים למלא את חובותיהם מיד לאחר שהם מתחילים להאמין באל, בטרם ימלאו את חובותיהם, הם ינטשו את האל ללא אזהרה מוקדמת, יעזבו את עמדותיהם וינטשו את עבודתם. מהי השקפתו של האל על כך? מהו טבע ההתנהלות הזו? (בגידה). בגידה היא עניין רציני. אנשים כאלה הם נוטשים! כיצד מבצעים נוטשים את חובתם? הם מחפשים את מה שמעניין אותם תחת אצטלה של ביצוע חובתם. הם מתכננים להבטיח את עתידם ואת פרנסתם בעודם מפרים את הכוונה המקורית של ביצוע חובותיהם. בסופו של דבר, הם בורחים באמצע ביצוע חובתם, ועל כן הם נוטשים. אדם שכזה אינו משקיע מעצמו למען האל בלב מלא כנות. במקום זאת, הוא אוחז בכוונות ובמטרות משל עצמו ומנסה לרמות את האל, ובסופו של דבר חושף את פרצופו האמיתי. האין אלה אנשים שבוגדים באל? יש אנשים שאומרים, "האם אין חופש לבוא וללכת בבית האל?" יש חופש לבוא וללכת, זה נכון, אך אדם מוכרח לעבור בחינה בטרם ייכנס לבית האל. אתה רשאי לעזוב את בית האל ואיש לא ימנע זאת ממך. אך אם תרצה לשוב אל בית האל, אין זה קל כל כך. מנהיגי הכנסייה ועובדיה בכל הדרגות יהיו מוכרחים לבחון ולבדוק אותך על מנת להוכיח שחרטתך היא אמיתית. רק אז תתקבל. על כן, קל לצאת, אך קשה לשוב פנימה. שמעתי שאנשים מסוימים התקשו בהפצת הבשורה וסבלו רבות עד כדי כך שהם הניחו את משאם תחתם וברחו. מה הבעיה כאן? הבעיה היא שהם נוטשים. מה הדבר החשוב ביותר כאשר עובדים בהפצת הבשורה? לכל מי שמפיץ את הבשורה, ובפרט לאלה האחראים על עמדות מפתח, יש תפקיד חשוב בעיני האל. אם יש לך חלק חשוב בהפצת הבשורה ואתה נוטש את עמדתך מבלי לבקש את רשות האל, אין עבירה גדולה מזו. האין זה נחשב כמעשה בגידה באל? (כן). אם כן, כיצד על האל לנהוג בנוטשים, לדעתכם? (עליו להניחם בצד). אם מניחים אותך בצד פירוש הדבר הוא שמתעלמים ממך, מניחים לך לעשות ככל העולה על רוחך. אם אנשים שמניחים אותם בצד חשים חרטה, ייתכן שהאל יראה שגישתם מלאת חרטה במידה מספקת ועדיין ירצה שישובו. אך כלפי אלה שנוטשים את חובתם – ורק כלפי אנשים אלה – האל איננו מפגין גישה שכזו. כיצד נוהג האל באנשים כאלה? (האל אינו מושיע אותם. הוא דוחה אותם בתיעוב). זה נכון מאוד. ביתר דיוק, האל הטיל על אנשים מסוימים את ביצועה של חובה חשובה, ואם הם נוטשים את עמדתם, אזי אין זה משנה כמה הם הצליחו קודם לכן או כמה יצליחו בהמשך, בעיני האל הם אנשים שבגדו בו, ולעולם לא תוענק להם שוב ההזדמנות לבצע חובה. למה הכוונה שלא תוענק להם הזדמנות נוספת? אם תאמר, "אני מלא חרטה עד מאוד. אני חייב לאל. מלכתחילה לא הייתי צריך לבצע בחירה שכזו. בזמנו, הייתי מכושף וסטיתי מדרכי, וכעת אני מתחרט על כך. אני מפציר באל להעניק לי הזדמנות נוספת לבצע את חובתי כדי שאזכה להתחרט על מעשיי באמצעות מעשים טובים ולכפר על טעויותיי", כיצד יטפל האל בעניין זה? משום שהאל אומר שלא תקבל הזדמנות, הוא לעולם לא יבחין בך שוב. זוהי הגישה שמפגין האל כלפי נוטשים. כשהאל מטפל באנשים שביצעו עבירות נפוצות, הוא עשוי לומר שמדובר בעבירה רגעית, או שהיא נבעה מסביבה עוינת, משיעור קומה נמוך, מחוסר הבנה של האמת, או מסיבה דומה אחרת. במקרה כזה, ייתכן שהאל יעניק להם הזדמנות להכות על חטא. לעומת זאת, האל לא מציע שום הזדמנות נוספת, אך ורק כשמדובר בנוטשים. יש אנשים שאומרים, "מה זאת אומרת שהאל לא מציע שום הזדמנות נוספת? אם הם ירצו לבצע את חובתם, האל לא יאפשר זאת?" אתה יכול לבצע את חובתך ולהפיץ את הבשורה, אתה גם יכול להאזין לדרשות ולהצטרף לכנסייה. הכנסייה לא תסיר את שמך מרשומותיה, אך מבחינת האל, אין זה משנה כיצד תבצע את חובתך וכיצד תכה על חטא, האל לא זקוק לך ואיננו מאשר אותך, אף שאתה עמל למענו. זוהי גישתו של האל. ייתכן שאנשים מסוימים לא מבינים סוגייה זו ואומרים, "מדוע האל כה ערל לב והחלטי כשהוא מטפל באדם שכזה?" האדם לא צריך להבין סוגייה זו. זהו צביונו של האל. זוהי גישתו של האל. חשוב מה שתרצה. לאל יש הכוח להחליט. יש לו הכוח לפעול כך ולטפל בסוגייה באופן זה. מה יכול כל בן אנוש באשר הוא לעשות? האם יכולים אנשים למחות? מי אמר לך לא ללכת בנתיב הנכון מלכתחילה, לבגוד באל ולהפוך לנוטש? אדם אחד בלבד לא יכול להשיג את עבודת הפצת הבשורה, היא דורשת אנשים רבים. אם אינך יכול לבצע את חובתך, האל יבחר מישהו אחר שיכול. אם אינך משתף פעולה ואינך מבצע את חובתך, זוהי הוכחה לעיוורונך. זוהי הוכחה שאתה מבולבל וטיפש. אינך יודע שזוהי ברכה, ולכן לא תקבל ברכה זו. מוטב שפשוט תלך! אם תעזוב אך תשוב לאחר זמן מה, האם האל עדיין ירצה בך? לא, לאל לא אכפת. זוהי הגישה שמפגין האל כלפי נוטשים, ואך ורק כלפיהם. יש אנשים שאומרים, "לאחר שאני שב ומבצע את חובתי, רוח הקודש מעניקה לי נאורות!" כשביצעת את חובתך בראשונה, ברחת ללא רשות או הסבר, ורוח הקודש לא מנעה זאת ממך. כעת מששבת, האם רוח הקודש עדיין יכולה להעניק לך נאורות? אל תפריז בחשיבות רגשותיך הסנטימנטליים. האל לא יעשה דבר בניגוד לרצונו, ויש לו עקרונות כאשר הוא מטפל בכל אחד. מהי האזהרה לאנשים כאן? עליך להתמיד בחובתך, לדבוק בדעותיך ולמלא כל אחריות המוטלת עליך. האם גישתו של האל כלפי נוטשים שכאלה היא קיצונית יתר על המידה? (לא). מדוע אתם אומרים שלא? איך אתם מבינים שאין היא קיצונית יתר על המידה? ללא קשר לחובה שאדם מבצע, בעת הנוכחית, האם כל חובה אותה מבצע כל אדם קשורה למה שנקבע על ידי האל? יש ביניהם קשר קרוב. כשבוחנים זאת כך, אם אתה מסוגל לבצע את חובתך, האם פירוש הדבר שהאל ביצע עבודה רבה? עוד מבריאת העולם, האל בחר בך מראש. הוא קבע מראש את העידן ואת הזמן בהם נולדת, לאיזו משפחה נולדת, את השפעת משפחתך עליך, את החובה שהאל דורש ממך לבצע, ואת הדברים שהורשית ללמוד מראש. אם למשל למדת שפה זרה, אתה אוחז כעת באיכות הזאת, בכישרון הזה, שמאפשרים לך לבצע את חובתך בהצלחה. האל ביצע עבודת הכנה רבה. לשם מה עורך האל הכנות שכאלה? האם כדי שתוכל להתבלט מבין ההמון? האם כדי שתוכל לכבוש את העולם ולשרת את השטן? בהחלט לא! האל רוצה שתציע את הדברים אותם העניק לך האל בבית האל, בהפצת בשורת האל, ובתוכנית הניהול של האל. אך אם אינך יכול להציע את מה שהעניק לך האל, ובמקום זאת אתה משרת את השטן, כיצד ירגיש האל? כיצד יטפל בזה האל? כיצד על האל לטפל בזה באופן התואם לצביונו? האל ישלח אותך הרחק ממנו בבעיטה אחת. הוא איננו רוצה בך. אתה שוכח את אדיבותו ובוגד באמונו. אינך מכיר בבוראך או שב אליו. אינך מקדיש לאל את מה שהעניק הוא לך, ובמקום זאת מציע אותו לשטן. זוהי בגידה חמורה, והאל אינו רוצה בבוגד שכזה!

במסגרת עבודת האל להושעת האנושות, האיכות בה כל אדם אוחז מכינה אותו למשימת ביצוע המוטלת עליו. כמו כן, בעת ביצוע חובתו עליו להשתמש בחוויה ובידע בהם הוא זוכה לאחר שהוא מתחיל להאמין באל, וכן באמיתות שהוא מבין. רק כך יכולים אנשים לתרום את תרומתם הצנועה לעבודת הפצת הבשורה של המלכות. מהי התרומה הצנועה הזו? החובה שעל אדם לבצע. האל מאפשר לך להבין את האמת ולאחוז באינטליגנציה ובחוכמה על מנת שיעלה בידך לבצע את חובתך היטב. אלה הם הערך והמשמעות של חייך. אם אינך מביא לידי ביטוי את הערך ואת המשמעות האלה, זוהי עדות לכך שלא זכית בדבר מאמונתך באל. הפכת לפסולת חסרת תועלת בבית האל. אם מה שאתה מביא לידי ביטוי הם השטן והבשר, האם האל עדיין יכול לרצות בך? הערך והמשמעות של חייך אינם. בעיני האל, עליך פשוט להיעלם מביתו, להיעלם לעד. הוא כבר לא רוצה בך. בנוסף לכך, בתקופת ההרחבה של עבודת הניהול של האל, כל מי שנוהה אחר האל ממלא את חובתו שלו, וכולם חוו פעם אחר פעם את הדיכוי ואת הרדיפה האכזרית של הדרקון הגדול האדום כאש. נתיב הנהייה אחר האל הוא מלא מהמורות, לא אחיד, וקשה במיוחד. כל מי שנהה אחר האל במשך יותר משנתיים או שלוש חווה זאת על בשרו. החובה אותה מבצע כל אדם, בין אם מדובר בחובה קבועה או בסידור זמני, נובעת מריבונות האל ומסידוריו. ייתכן שאנשים נעצרים לעתים תכופות, ושעבודת הכנסייה נהרסת וסובלת מהפרעות, וכן ייתכן שיש מחסור ניכר באנשים המבצעים חובות, בפרט כאלה האוחזים באיכות טובה ובמומחיות מקצועית, שמספרם מועט, אך הודות להנהגת האל, לעוצמתו ולסמכותו, בית האל כבר צלח את התקופות הקשות מכל, וכל עבודתו עלתה על המסלול הנכון. לאדם זה נראה בלתי אפשרי, אך שום הישג איננו קשה לאל. שלושים השנים שחלפו מאז שהאל הופיע והחל לעבוד ועד להווה עמדו בסימן סערות ושלל סוגי. איש לא היה מגיע רחוק כל כך אלמלא הנהגת האל, ודבריו המחדירים באנשים אמונה וכוח. כל אנשיו הנבחרים של האל חוו זאת על בשרם. עבודת בית האל איננה מתנהלת על מי מנוחות, כולה מתחילה מאפס, מתבצעת תחת קושי רב ורצופת צרות. מדוע זה כך? משום שאנו ניצבים אל מול הדיכוי והרדיפה המטורפים של משטר הדרקון הגדול האדום כאש, אך גם אל מול אפליה, השמצות והוקעה מצד הקהילה הדתית כולה והאנושות המושחתת – אפילו העידן כולו נוטש ומדכא אותנו. כל עבודת הניהול של האל מתחילה ומתקיימת בסביבה ובתנאים המלאים במגמות הרעות של השטן, ובהם השטן הוא השולט. אין זה קל כלל וכלל; זה קשה עד מאוד. לכן, כל אדם שיכול לבצע חובה הוא בגדר נחמה לאל, וביצוע חובתו הוא דבר נדיר ויקר ערך. האל מוקיר את הרצינות, את הנאמנות ואת ההשקעה שכל אדם יכול להציע, וכן את הכנות ואת האחריות שהוא מפגין כלפי חובתו, את ההתמסרות שהוא מפגין כלפי התפקיד שהטיל עליו האל, ואת יראת האל שלו, והדברים האלה חשובים מאוד בעיניו. מנגד, האל מתעב במיוחד אנשים שנוטשים את חובותיהם או מתייחסים אליהן כאל בדיחה, וכן את מגוון ההתנהגויות, המעשים והגילויים של בגידה באל, משום שבקרב ההקשרים, האנשים, המאורעות והדברים אותם מסדר האל, האנשים האלה לקחו על עצמם לעכב את התקדמות עבודת האל, להזיק לה, לאחר אותה, להפריע לה או להשפיע עליה. ועל כן מהן תחושתו ותגובתו של האל כלפי נוטשים ואנשים הבוגדים בו? באיזו גישה אוחז האל? (הוא שונא אותם). אך ורק תיעוב ושנאה. האם הוא חש רחמים? לא – הוא לא מסוגל לחוש רחמים אף פעם. יש אנשים שאומרים, "האם האל איננו אהבה?" מדוע האל לא אוהב אנשים כאלה? אנשים כאלה אינם ראויים לאהבה. אם אתה אוהב אותם, אזי אהבתך היא טיפשית, ואף שאתה אוהב אותם, אין זה אומר שגם האל אוהב אותם; אתה אולי מוקיר אותם, אבל האל לא, משום שבאנשים כאלה אין מה להוקיר. וכך, האל נוטש בהחלטיות אנשים שכאלה, ולא מעניק להם שום הזדמנות נוספת. האם זה הגיוני? לא זו בלבד שזה הגיוני, אלא שיותר מכול זהו היבט אחד בצביונו של האל, וזוהי גם האמת. בתהליך הפצת הבשורה, אנשים מסוימים לא מקבלים שום חלק של האמת. הם תמיד פועלים בשרירותיות ובפזיזות על פי רצונם החופשי. הם בגדר אבני נגף ומכשולים לעבודת הפצת הבשורה. הם מגלמים תפקיד שלילי בכך שהם מפריעים לעבודת הבשורה, משבשים והורסים אותה, ובכך מונעים את הרחבתה. לכן, האל מפגין כלפי אנשים אלה גישה של תיעוב ושל שנאה. הם ניצבים לפני סילוק. כך נחשף צביונו הצודק של האל. אנשים מסוימים אומרים, "האין זה מוגזם לטפל כך באנשים כאלה?" אין בכך כל הגזמה. אל מול שדים שכאלה, האל יכול לחוש אך ורק תיעוב ושנאה. האל לא מסווה את עצמו. צביונו של האל צודק, וצביונו של האל ברור לכל. מהם שני ההיבטים החשובים ביותר בצביונו הצודק של האל? (שפע של רחמים וזעם עמוק). מהי חשיבות הדבר כאן? מי סובל את זעמו העמוק של האל? הוא מומט על אלה המתנגדים לאל, הדוחים את האמת והנוהים אחר השטן. האל לא רוצה באלה הנחושים לנהות אחר השטן, ואף אין הוא רוצה בבוגדים ובנוטשים. יש אנשים שאומרים, "ברגע של חולשה, בחרתי לא לבצע את חובתי, אבל לא באמת רציתי לעזוב את האל, או לשוב אל העולם ואל מחנה השטן". בין אם היית חלש או רצית לשוב אל העולם, כאשר האל יטפל בחולשתך, הוא עשוי להפגין רחמים וסובלנות, תלוי במצב. האל הוא רחום עד מאוד. אנשים חיים בקרב צביונותיהם המושחתים, ובנסיבות מסוימות, לא מן הנמנע שהם יחושו חולשה, שליליות או עצלות. האל בוחן הכול והוא יטפל בהם בהתאם למצב. אם אינך נוטש, הוא לא ינהג בך כבנוטש. אם אתה חלש, הוא ללא ספק יטפל בך בהתאם לחולשתך. אם תחשוף שחיתות באופן רגעי, אם תפגין חולשה רגעית או אם תתעה בדרכך לרגע, האל יעניק לך נאורות, ידריך אותך ויתמוך בך. הוא ינהג בך כאדם ששיעור קומתו נמוך ושאינו מבין את האמת משום שבעיה זו איננה חלק ממהות הטבע שלך. מדוע כשהאל מטפל באנשים כאלה, הוא אינו נוטש אותם? משום שאין הם רוצים לדחות אותו או את האמת, ומשום שאין הם רוצים לנהות אחר השטן. הם מפגינים חולשה לרגע חולף אחד ואינם מסוגלים להתגבר עליה, לכן האל מעניק להם הזדמנות נוספת. אם כן, כיצד יש לטפל באנשים המפגינים חולשה רגעית ולא יכולים לבצע את חובותיהם, אך בהמשך שבים לבצען? יש לקבלם. טבעו של מצב זה שונה מזה של הנוטשים, לכן אי אפשר להחיל את אותו החוק או לאמץ את אותה הגישה כאשר מטפלים בהם. יש אנשים שאינם סובלים מחולשה; למעשה, הם נוטשים. אם תקבל אותם בחזרה, הם יינטשו שוב כשיקרה בדרכם מצב דומה. אדם שכזה איננו נוטש רגעי; אדם שכזה תמיד יהיה נוטש. לכן האל מסלק אנשים שכאלה ואף פעם לא מקבל אותם בחזרה. אין זו הגזמה כלל ועיקר. משום שאף פעם לא מקבלים אותם בחזרה, פירוש הדבר הוא שלא משנה מי האחרים אותם האל כן יושיע, את האנשים האלה הוא לא יושיע. כשהאל רואה שבצוות הישועה שלו חסר אדם אחד, הוא עשוי להוסיף עוד מישהו. אך אדם שכזה איננו רצוי. הוא נושל לנצח ואיננו רצוי.

ישנה קטגוריה נוספת של אנשים שלעתים תכופות מפריעים לעבודת הבשורה בעת הפצת הבשורה ומקלקלים אותה, אך הם גם ביצעו עבודה במידת מה ושכנעו מספר אנשים. האם אפשר להחשיב זאת כמעשים טובים שעשו? לעת עתה, הבה נניח לשאלה האם הם עשו מעשים טובים. תחילה כי לעתים תכופות אנשים כאלה מפריעים לעבודת הבשורה בעת הפצת הבשורה ומקלקלים אותה. לדוגמה, אם מישהו אחראי על עבודת הבשורה ותמיד מתחרה עם אחרים על מעמד ועל כוח, או שהוא תמיד נקלע לעימותים עם אחרים, מפריע לעבודת הבשורה ומקלקל אותה, מה תהיה השקפתו של האל על העניין? האם האל יאזן בין יתרונותיו של אדם זה לבין פגמיו, או יפגין גישה אחרת? (האל יזקוף זאת לחובתם). מדוע האל יזקוף זאת לחובתם? אף שהם הטיפו למספר אנשים, ביצעו עבודה במידת מה, והשיגו מספר תוצאות, הם המשיכו לעשות מעשים רעים. אף שלא ביצעו טעויות חמורות כלשהן, לעתים תכופות הם שוגים בזוטות. למה הכוונה לשגות בזוטות? הכוונה היא לא ליישם בפועל את האמת, להיאבק על תהילה, על רווח ועל מעמד, לדבר ללא שמץ של יראת שמים, לא לחפש את עקרונות-האמת אף פעם, להרבות לפעול בשרירותיות ובאופן משולח רסן, לא לערוך שינויים אף פעם, ולהיות כמו הכופרים, מה שמשפיע באופן מזיק על חיי הכנסייה ועל אנשיו הנבחרים של האל וגורם למאמינים חדשים לשגות. האין אלה מעשים רעים? (אכן). אם אנשים עשו מעשים כה רעים, גם אם הם עבדו קשה על מנת לבצע את חובותיהם, האם הם באמת מילאו כל אחריות שהוטלה עליהם? האם הם באמת ביצעו את חובותיהם כראוי? מהי השקפת האל כלפי האנשים האלה? אף שהם ביצעו עבודה מעטה, הם עדיין מועדים למעשי רוע מתוך פזיזות, אם כך האם הם מבצעים את חובותיהם? (לא). אם כן, איך ייתכן שהם מסוגלים למעשים רעים בפזיזות שכזו? במובן אחד, צביונותיהם המושחתים מאפשרים זאת. במובן אחר, אנשים אלה מאמצים את מנטליות המקריות. הם חושבים, "כאשר הפצתי את הבשורה, עשיתי הרבה טוב. מאות אנשים נמצאים בכנסייה זו או אחרת משום שאני הבאתי להם את הבשורה. אם אפשר להושיע את האנשים האלה, הדבר ייזקף לזכותי. אם כן, כיצד ייתכן שהאל לא זוכר אותי? כשהאל מביא בחשבון את האנשים האלה, אין הוא יכול להוקיע אותי". האין הם מעריכים את עצמם יתר על המידה? האם יש להם לב ירא-אל? האם הם אנשים שמשקיעים מעצמם למען האל בלב מלא כנות? כמו פאולוס, הם שואפים לזכות בתגמולים ובכתרים. אין בלבם מקום לאל. אין הם מבינים את צביונו של האל והם מעזים לעשות עסקאות עם האל. זוהי הוכחה לכך שאין הם אוחזים ולו בשמץ ממציאות-האמת.

היה אדם שהפיץ את הבשורה במשך מספר שנים וצבר מידה מסוימת של ניסיון בכך. הוא סבל מקשיים רבים בעת הפצת הבשורה ואף נכלא ונידון לשנים רבות בכלא. לאחר שהשתחרר, הוא המשיך להפיץ את הבשורה ושכנע כמה מאות אנשים, שחלקם התגלו ככישרונות משמעותיים; מקצתם אף נבחרו כמנהיגים או עובדים. כתוצאה מכך, אדם זה האמין שהוא ראוי לשבחים רבים והשתמש בכך כהון שהוא התרברב בו בכל אשר הלך, התגאה והעיד על עצמו: "נכנסתי לכלא לשמונה שנים ועמדתי איתן בעדותי. שכנעתי אנשים רבים בעת הפצת הבשורה. אחדים מהם הם כיום מנהיגים או עובדים. מגיע לי קרדיט בבית האלוהים. הרמתי תרומה". בכל מקום שבו הוא הפיץ את הבשורה, הוא דאג להתרברב בפני המנהיגים או העובדים המקומיים. הוא גם נהג לומר, "אתם חייבים להקשיב לדבריי. אפילו המנהיגים הבכירים שלכם מוכרחים לדבר אליי בנימוס. אלמד לקח את כל מי שלא יעשה זאת!" האדם הזה הוא בריון, לא כן? אם מישהו כזה לא היה מפיץ את הבשורה ומשכנע את אותם אנשים, האם הוא היה מעז להיות נפוח כל כך? הוא היה מעז ועוד איך. עצם כך שהוא יכול להיות כה נפוח מעיד שזהו טבעו. זוהי מהות טבעו: הוא הופך גאוותן עד כדי כך שהוא משולל כל היגיון. לאחר שהוא הפיץ את הבשורה ושכנע כמה אנשים, האופי המתנשא שלו גואה והוא נעשה נפוח עוד יותר. אנשים כאלה מתפארים בהון שלהם בכל אשר ילכו, הם מנסים לקבל קרדיט בכל אשר ילכו ואפילו מפעילים לחץ על מנהיגים ברמות שונות, מנסים להיות בעמדה שווה להם ואף חושבים שהם עצמם צריכים להיות מנהיגים בכירים. על סמך מה שבא לידי ביטוי בהתנהגות של אדם כזה, על כולנו להבין היטב איזה סוג של אופי יש לו ומה צפוי להיות הסוף שלו. כאשר שד מסתנן אל בית האלוהים, הוא עמל מעט בטרם יגלה את פרצופו האמיתי. הוא לא מקשיב – יהיה מי שיהיה זה שגוזם אותו – והוא מתמיד במאבק נגד בית האלוהים. מהו האופי של מעשיו? בעיני אלוהים, הוא מתגרה במוות והוא לא ינוח ולא ישקוט עד שיהרוג את עצמו. זו הדרך ההולמת היחידה לנסח זאת.

למונח "להתגרות במוות" יש משמעות מעשית. מהי המשמעות המעשית הזו? כשעולה בידם של אנשים לבצע את חובותיהם, זהו דבר טוב. יש אנשים שנולדים עם כישרונות מסוימים, וזוהי ברכה, אך אם לא ילכו בנתיב הנכון, הם יסתבכו בצרות. לדוגמה, אנשים מסוימים יכולים לדבר ברהיטות. הם יודעים איך לדבר עם כל מיני אנשים ויכולים לשוחח בקלות עם כל אחד. אפשר גם להחשיב זאת כסוג של יכולת מולדת. במקום לקבוע תחילה אם מדובר בדבר טוב או בדבר רע, העיקר הוא לבחון את טבעו של אדם וכן האם הוא הולך בנתיב הנכון או בנתיב רע. במהלך תקופת עבודת האל של הפצת הבשורה, הקדשת את כישרונותיך, השקעת מחשבה רבה, ושכנעת אנשים רבים. זה כשלעצמו אינו דבר רע. תרמת את מאמציך לעבודת הבשורה, ולכן מן הראוי שהאל יזכור זאת. אם תבצע את החובה הזאת היטב ללא רוח וצלצולים, האחים והאחיות יכבדו אותך כשיראו את עבודתך, ומי שלא יבין משהו יחפש ממך ויבקש את עצתך בעניין. אם אתה אוחז באנושיות וחותר אל האמת, אנשים יאהבו אותך והאל יברך אותך. מנגד, אתה עלול שלא לבחור בנתיב הנכון. ייתכן ותחשוב על המתנה הקטנה הזו מן האל כעל הון ותרחיק לכת עד כדי התרברבות מול כולם על שהותך בכלא. למעשה, אין שום דבר טוב בשהות בכלא. בארצו של הדרקון הגדול האדום כאש, רבים נעצרו ונכלאו משום שהפיצו את הבשורה או ביצעו את עבודת הכנסייה. אין לחשוב על כך כעל הון, אלא כעל סבל שראוי שאנשים יישאו בו. אם לאחר שסבלו יש לאנשים עדות לשאת, הם יכולים להעיד על מעשי האל, כיצד הם הסתמכו על האל על מנת לגבור על השטן בעת שנרדפו, על הסבל שנשאו בו, ועל מה שזכו ממנו. זוהי הדרך הנכונה. אך הם בכוונה לא בוחרים בנתיב הנכון הזה, אלא מתפארים בעצמם בכל מקום אשר ילכו. "הייתי בכלא במשך שנים רבות וסבלתי רבות, לכן עליכם להתייחס אליי כך. אם לא תתייחסו אליי כך, הרי שאתם עיוורים, בורים וערלי לב". האין הם נכשלים בבחירת הנתיב הנכון? עצם כך שנכלאו וסבלו מבלי שנשברו, וכן שעמדו איתן בעדותם לאחר שנגזר דינם היה דבר טוב, במקור. היה ראוי שהאל יזכור זאת. אך הם בכוונה לא פעלו כפי שנדרש מהם. הם התרברבו בהישגיהם בכל מקום אליו הלכו על מנת לזכות בכבוד ובאהדת הזולת. הם אף הרחיקו לכת עד כדי כך שהחלו לבקש דברים חומריים. מדובר בחיפוש גמול בעבור הישגיהם. מהי המשמעות המרומזת של חיפוש גמול מאנשים באופן זה? הם יכולים לבקש שאנשים יתגמלו אותם, אם כך האם הם יכולים לבקש מהאל שיתגמל אותם? הם פונים לאנשים ומבקשים תגמולים מספקים, הם מבקשים מעמד, תהילה ורווחים, יוקרה ותענוגות הבשר, ואז פונים לבקש תגמולים מן האל. האין זה כמו פאולוס? יתרה מכך, הם שכנעו אנשים רבים בכך שביצעו חובה זו. מבחינת האל, אם הם ימשיכו לבצע את חובותיהם בהתבסס על הבנת האמת וימשיכו לבצע היטב אחריות זו, האל ימשיך להפקיד בידם את הפצת הבשורה. אך הם בוחרים שלא לעשות זאת, אלא סבורים שיש להם די קרדיט וכישורים ויכולים להצהיר עליהם באוזני כל. על כן, הם לא מבצעים שום עבודה, אלא מתחילים לבקש תגמולים. בכל מקום אליו הם הולכים, הם מתרברבים, מתהדרים בהונם, משווים נקודות זכות, ומתפארים במאות או באלפי האנשים להם הביאו את הבשורה. בעשותם כן, הם אף פעם לא מהללים את האל או נושאים עדות לכל-יכולתו ולחוכמתו של האל. האין זו התגרות במוות? הם מאמינים באל, אך לא הולכים בנתיב הנכון. אם כן, מהי גישתם כלפי האזנה לדרשות ולשיתופים? הם חושבים, "אינני צריך להאזין, הייתי בכלא, לא הפכתי ליהודה איש קריות, יש לי עדות לשאת. חוץ מזה, שכנעתי יותר אנשים מאשר כל אחד אחר, שילמתי את המחיר הגבוה ביותר. נשאתי כל קושי שהוא, התחפרתי בשיחים וישנתי במערות. אין סבל שלא אוכל לעמוד בו, ואין מקום שלא הייתי בו. מי מכם יכול להשתוות לי? לכן, אינני מוכרח להבין לאשורן את הדרשות שאני מאזין להן. האין האזנה לדרשות היא לשם תרגול ותו לא? הרי כבר עשיתי את כל זה, מימשתי זאת. אפילו בהתגלמות האל כבשר ודם אין שום דבר מרשים במיוחד". איזה מין אדם יאמר דברים שכאלה? (פאולוס). זהו פאולוס שהוקם לתחייה. הם מוסיפים ואומרים, "אין לכם הכישורים שיש לי. לו היו לכם, לא היה עליכם להאזין לדרשות כה רבות, וכן לכתוב, להעתיק ולשנן את דברי האל בקפידה מדי יום ביומו. הביטו בי. שכנעתי אנשים כה רבים בכך שהטפתי את הבשורה. מתי בכלל למדתי כמוכם? אין לי צורך בכך, ברגע שרוח הקודש מבצעת את עבודתה, יש לי הכול". האין זו טיפשות גמורה? אין גבול לגאוותנותם. מהן בעיניהם קבלת עבודת האל והחתירה לישועה? בעיניהם הן משחק ילדים. הם מאמינים שהם הפגינו מעט התנהגות טובה וביצעו מעט עבודה, שהם עשו את שלהם ולחמו את מלחמתם, ועל כן הדבר היחיד שנותר הוא לקבל את כתרם. לדעתם, אל שאינו מחלק כתרים הוא איננו אל כלל. מבחינה זו, השקפתם זהה לזו של אנשים דתיים. הם מוסיפים ואומרים, "כעת סבלתי כל מה שאפשר לסבול, ושילמתי כל מחיר שהוא. סבלתי כמעט כפי שסבל האל. עליי להיות ראוי לגמול מידי האל". אנשים אלה דומים לפאולוס, הלא כן? הם תמיד מדרגים אנשים על פי ותק וכישורים. הם כמעט ואמרו שעבורם, המשיח הוא החיים. אם הם באמת רוצים להיות המשיח, הם יסתבכו בצרות. זהו פאולוס שני. האם אדם ההולך בנתיב זה עדיין יכול לשנות את פניו? כלל לא. נתיב זה הוא דרך ללא מוצא של צוררי משיח.

מדוע אנשים מסוימים המאמינים באל כבר שנים רבות הולכים בנתיב צוררי משיח? מהות טבעו של אדם היא שקובעת זאת. כל האנשים הרעים, כל האנשים נטולי המצפון וההיגיון, הם אנשים שאינם אוהבים את האמת. לכן הם בוחרים באופן טבעי ללכת בנתיב צוררי משיח לאחר שהם מתחילים להאמין באל. כולם מאמינים באל, קוראים את דברי האל, ומאזינים לדרשות, אם כן מדוע אנשים מסוימים בוחרים בנתיב החתירה אל האמת? מדוע אחרים בוחרים בנתיב החתירה אל תהילה, רווח, מעמד וברכות? סביבותיהם האובייקטיביות זהות, אך האיכות של אנושיותם וכן העדפותיהם האישיות הן שונות, ולכן הם בוחרים בנתיבים שונים. צאן מרעיתו של האל מאזין לקולו של האל. האל אמר דברים כה רבים באחרית הימים, ודברי האל מובעים כבר כשלושים שנה, אך אנשים אלה לא מבינים אותם. אם כן, האם הם צאן מרעיתו של האל? (לא). אם הם אינם צאן מרעיתו של האל, אין הם ראויים להיקרא בני אנוש. במה מתרכזים אנשים אלה שאינם אוהבים את האמת ואינם חותרים אליה? מהו הדבר אליו הם חותרים? קל למדי לראות כי רצונם העז לחתור אל מעמד ואל ברכות הוא חזק במיוחד, וכי הם לא יקשיבו לאמת ואין זה משנה כיצד תשתפו עליה. לא זו בלבד שהם אינם יכולים לקבל את האמת, הם אף ממשיכים בחתירתם העיקשת אל תהילה, רווח ומעמד. לא זו בלבד שאין להם שמץ של הכרה עצמית, הם גם תמיד משווים נקודות זכות ומתרברבים בהונם האישי בכל מקום. מהו טבעם של התנהלות ושל יישומים בפועל שכאלה? (זוהי התגרות במוות). נכון. באופן זה התגרה פאולוס במוות. אנשים מאזינים לדרשות במשך שנים רבות כל כך, ובכל זאת הם מסוגלים להידמות לפאולוס מבלי להכות על חטא. הם נטולי כל הבנה של האמת ולא מקבלים אותה כלל. האין זו התגרות במוות? בתחילה, כשאנשים לא מבינים את האמת, הם מביאים לידי ביטוי מספר התנהגויות ויישומים בפועל שמקורם ברצון אנושי והם מזויפים, או שייתכן ויבטאו עשיית עסקאות או כוונות ומאוויים פרטניים. האל לא מייחס לכך חשיבות משום שאין הם מבינים את האמת. כאשר דברי האל טרם הובהרו לאדם, האל אפשר לאדם לאחוז בשחיתותו, בזיופיו, בחולשותיו ולעסוק בעשיית עסקאות. כעת האל דיבר רבות ובאופן נרחב למדי, אך אתה עדיין מתעקש להאמין שהדברים שאתה דבק בהם וההתנהגויות שאתה מפגין הם נכונים. אתה מכחיש את דברי האל האלה, או אפילו בז לדברי האל או מתעלם מהם, מביט מבלי לראות ושומע מבלי להקשיב. מהי גישתו של האל כלפי אנשים כאלה? מהי השקפת האל כלפי דברים כאלה? האל יאמר שאינך אוהב את האמת, שאינך אוהב דברים חיוביים, ושאתה חסר אמונה. אנשים כאלה לא מאמינים שיש אמת, שכל מה שאמר האל הוא האמת ונתיב האדם לישועה. אין הם מקבלים את העובדה הזו. אנשים כאלה אמנם לא מכחישים את דברי האל האלה, אך הם גם לא מקבלים אותם. מהתנהגותם וממה שהם חושפים, ניכר כי הם לא מצויים בנתיב החתירה אל האמת. באיזה נתיב הם צועדים? הם צועדים בנתיבו של פאולוס בכך שהם מסתמכים על הונם האישי ועל הישגים במטרה לחפש תגמולים מן האל. אין זה משנה כיצד מנתחים את פאולוס, הם לא יזהו בעצמם את אותם הדברים. אין זה משנה כיצד מנתחים את פאולוס, הם לא יחזרו בהם, יכו על חטא, או ילמדו להכיר את עצמם. הם עדיין מאמינים שכל מעשיהם נכונים ועולים בקנה אחד עם האמת. אין זה משנה כמה דברים מביע האל, אין זה משנה כיצד הוא מנתח ומוקיע אנשים כאלה, הם לעולם לא יהרהרו בעצמם. דעותיהם על אמונה באל, כוונתם להשיג ברכות, ונטייתם לעשות עסקאות עם האל נותרות בעינן, איתנות וללא שינוי. מהי הסיבה לכך? אין הם יכולים להבין את קולו של האל והם לא מקשיבים לקולו של האל. אין זה משנה מה אומר האל, בעיניהם הדבר חסר חשיבות. "תגיד מה שתרצה, אבל הנח לי ללכת בדרך שלי. אתה הוא אתה, ואני הוא אני. יהיו אשר יהיו מעשיך וכוונתך, מה זה קשור אליי? אין לכך שום קשר לחיי או למותי".

איזה מין אנשים הם אלה? (חסרי אמונה). במי הם מאמינים? הם מאמינים בעצמם. האין אנשים אלה נתעבים? (הם אכן נתעבים). הם נתעבים ומוטב שימותו. לא אותם יושיע האל. לכן, בקרב מפיצי הבשורה, אם ישנם רבים שנחים על זרי הדפנה, מתרברבים בוותק שלהם, ומבקשים תגמולים מן האל על נקודות זכות בעברם, נכונות להם צרות. עקב ההתנהלות שלהם, סופם ייקבע כהתגרות במוות. לכן, כשאתה פוגש באדם כזה, האם הולם שתוכיח אותו על שהוא מתגרה במוות? אם עדיין עולה בידו להפיץ את הבשורה, אל תגיד לו דבר כזה. באפשרותך להזכיר לו, להזהיר אותו ולהכווין אותו בעזרת רמזים בעקיפין על מנת לעזור לו ככל האפשר. אך אם מהותו וצביונו זהים לאלה של פאולוס, כיצד עלינו לנהוג בו? לדעת שהם מתגרים במוות, אך לא לומר להם את האמת ועדיין לעודד אותם ולאפשר להם לתת שירות: הדבר נקרא "להשפיל את השטן". האם הולם לעשות זאת? (זה הולם). ניצול שירותו של השטן הוא חוכמת האל. אם אתה נוהג כך באחיך ובאחיותיך, זהו מעשה רע והאל מתעב זאת. אם אתה מנצל את שירותו של השטן, הדבר נקרא "להשפיל את השטן". זה נקרא חוכמה. הדרקון הגדול האדום כאש, השטן והשדים משרתים את אנשיו הנבחרים של האל. האם זוהי עבודת האל? (כן). כיצד עלינו לראות זאת? זוהי חוכמת האל. אי אפשר להוקיע את הדבר הזה. זוהי האמת.

עליך להשתמש בשטן, בדבר הזה, לטובתך. אם אינך משתמש בכך למטרת שירות, חלק מהעבודה לא יתבצע היטב, ויהיה לא קל להשיג תוצאות. לאנשים שהולכים בנתיב החתירה אל האמת והישועה יש גם שלב של עמל, אך אין זה לצמיתות. האל לא משתמש בחוכמה על מנת לגרום לך לתת שירות, אלא שעליך לעבור את השלב הזה. משום שאינך מבין את האמת, אתה עושה דברים רבים ללא עקרונות אלא על פי רצונך האישי. מבחינת מהותך, אינך מוכן לעמול, אך מבחינת עובדה אובייקטיבית, אתה עמל. רק כאשר אנשים עמלים היטב ומבינים בהדרגה את כוונות האל ואת האמת, הם יכולים לעבור, צעד אחר צעד, לחתירה אל האמת, לבצע את חובותיהם באמת ובתמים, להתמסר לאל ולהיות תואמים לכוונותיו, וצעד אחר צעד, לעלות על נתיב הישועה. אך העמל הזה הוא דבר שונה לחלוטין מניצול שירותו של השטן. טבעו שונה. האל רק מנצל את שירותו של השטן; האל לא מושיע את השטן. עובדים המאמינים באל בלב מלא כנות ויכולים לחתור אל האמת הם מקבלי ישועת האל. במקרה של עובדים מסוימים, אם שירותיהם יעילים, משתמשים בהם, אך אם הם משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה, יש להזהירם בחומרה. אם הם לא יכו על חטא, הם יסולקו החוצה ויגורשו. כך יש לנהוג בהם. אם הם יכולים לעמול בכנות באופן רגיל ולא להפריע לעבודה, אזי הניחו להם להמשיך בעמלם. אולי ביום מן הימים הם יבינו את האמת ויוכלו להיוושע. זהו דבר טוב, לכן מדוע לא לעשות זאת בשמחה? אל לך להוקיע מישהו בטרם הגיעה העת לכך. מאיזו סיבה מוקיעים חלק מהאנשים? מוקיעים אותם משום שההפרעות שהם גורמים הן חמורות מדי. אין זה משנה עד כמה משתפים איתם על האמת, אין הם מוכנים לקבלה והם מבצעים את חובתם בצורה גרועה. מהויות טבעם זהות לחלוטין לזו של פאולוס. הם מסרבים בעקשנות להכות על חטא. הם מתגרים במוות, ללא צל של ספק. לבטח יש אנשים כאלה בכנסייה. הם לבטח נמצאים בקרב מפיצי הבשורה. מה דעתכם, האם טוב לאפשר לאנשים כאלה לדעת את האמת האמיתית? האם אתם חוששים שאנשים כאלה ידעו את האמת האמיתית? (איננו חוששים). אם אנשים כאלה יכולים לזהות את עצמם בכך ולהכות על חטא, זה דבר טוב. עליכם לתת לאנשים הזדמנות. אל תבטלו אותם. אך אם הם יודעים את האמת האמיתית ולא משנים את אורחותיהם, אלא ממשיכים לגרום הפרעות, אזי זוהי התגרות של ממש במוות. כשאנשים אינם מצויים בנתיב הנכון, אין לנהוג בהם בדרך ארץ. יש להרחיק אנשים כאלה ולסלקם.

בעיקרון, אלה הם העקרונות הנוגעים ליישום בפועל של הפצת הבשורה. אנשים המפיצים את הבשורה מוכרחים למלא את אחריותם ולהתמודד בכנות עם כל מקבל בשורה פוטנציאלי. האל מושיע את האדם עד קצה גבול היכולת האפשרי, ואנשים מוכרחים להתחשב בכוונות האל, אל להם לפסוח בחופזה על שום אדם שמחפש וחוקר את הדרך האמיתית. יתרה מכך, כאשר אתה מפיץ את הבשורה, עליך להיות בקי בעקרונות. במקרה של כל אדם החוקר את הדרך האמיתית, עליך לבחון ולהבין דברים כגון הרקע הדתי שלו, האם איכותו טובה או ירודה, וכן איכות אנושיותו, ולהיות בקי בהם. אם אתה מוצא אדם הצמא לאמת, שמסוגל להבין את דברי האל ולקבל את האמת, אזי אדם זה נבחר מראש על ידי האל. עליך לנסות ככל יכולתך לשתף עמו על האמת ולשכנע אותו. אך אם הוא אוחז באנושיות ירודה ואופיו נורא, הצמא שלו הוא למראית עין ותו לא, והוא לא חדל מוויכוחים ודבק בתפיסותיו, עליך להניחו בצד ולוותר עליו. אנשים מסוימים החוקרים את הדרך האמיתית ניחנים ביכולת הבנה ואיכותם מצוינת, אך הם גאוותנים וצדקנים. הם דבקים מאוד בתפיסות דתיות, לכן עליך לשתף עמם על האמת באהבה ובסבלנות על מנת לעזור לפתור זאת. רק אם הם אינם מקבלים את האמת, ואין זה משנה איך אתה משתף עמם, עליך לוותר – במצב כזה עשית כל שביכולתך. בקיצור, אל תוותר בקלות על שום אדם שיכול להכיר באמת ולקבלה. כל עוד הוא מוכן לחקור את הדרך האמיתית ומסוגל לחפש את האמת, עליך לעשות כל שביכולתך על מנת לקרוא לו יותר מדברי האל ולשתף עמו יותר על האמת, וכן לשאת עדות על עבודת האל ולפתור את תפיסותיו ואת שאלותיו, כך שאולי תשכנע אותו ותביאו לפני האל. הדבר עולה בקנה אחד עם עקרונות הפצת הבשורה. אם כן, כיצד אפשר לשכנעו? אם, כאשר אתה מתקשר עם אדם זה, מתחוור לך שאיכותו ואנושיותו טובות, עליך לעשות כל שביכולתך על מנת למלא את האחריות שלך; עליך לשלם מחיר מסוים, להשתמש בדרכים ובאמצעים מסוימים, ואין זה משנה באילו דרכים ואמצעים אתה משתמש כל עוד אתה עושה זאת על מנת לשכנע אדם זה. לסיכום, על מנת לשכנע אדם זה, עליך למלא את אחריותך, להשתמש באהבה, ולעשות כל שביכולתך. עליך לשתף על כל האמיתות שאתה מבין ולעשות את כל הדברים שעליך לעשות. גם אם לא יעלה בידך לשכנע אדם זה, לפחות מצפונך יהיה נקי. עשית כל שביכולתך. אם אינך משתף על האמת באופן ברור, ואדם זה ממשיך לדבוק בתפיסותיו, ואם אתה מאבד סבלנות ומוותר עליו מרצונך החופשי, פירוש הדבר הוא שאתה מתרשל בחובתך, ובעבורך יהיו אלה עבירה וכתם. יש אנשים שאומרים, "אם יש לי הכתם הזה, האם פירוש הדבר שהאל הוקיע אותי?" תלוי אם אנשים עושים דברים כאלה בכוונה או דרך קבע. האל לא מוקיע אנשים על עבירות מזדמנות; הם בסך הכול צריכים להכות על חטא. אך כשהם עושים משהו לא בסדר ביודעין ומסרבים להכות על חטא, האל מוקיעם. איך יוכל האל שלא להוקיעם, כאשר הם חוטאים במתכוון אף שהם יודעים מהי הדרך הנכונה? כשבוחנים זאת על פי עקרונות-האמת, מדובר בהתנהגות חסרת אחריות ושטחית, ולכל הפחות אנשים אלה לא מילאו את אחריותם; כך שופט האל את טעויותיהם. אם הם יסרבו להכות על חטא, יוקיעו אותם. לפיכך, על מנת להפחית טעויות שכאלה או להימנע מהן, אנשים מוכרחים לעשות כל שביכולתם על מנת למלא כל אחריות המוטלת עליהם, לנסות לטפל באופן פעיל בכל השאלות שיש לאלה החוקרים את הדרך האמיתית, ובהחלט לא להתעלם משאלות מכריעות או לעכבן. אם אדם החוקר את הדרך האמיתית שואל שאלה שוב ושוב, כיצד עליך להגיב? עליך להקדיש בשמחה זמן וטרחה על מנת להשיב לו, וכן למצוא דרך לשתף על שאלתו באופן ברור, עד שיבין ולא ישאל אותה שוב. אז תמלא את אחריותך, ולבך יהיה נטול אשמה. חשוב מכל, תהיה נטול אשמה כלפי האל בסוגייה זו, משום שהאל הפקיד בידיך חובה זו, אחריות זו. כשכל מעשיך נעשים לפני האל, אל מול האל, כשהכול מתבסס על דבר האל ומתבצע על פי עקרונות-האמת, אזי היישום בפועל שלך יהיה תואם לחלוטין לאמת ולדרישות האל. באופן זה, אנשים יפיקו תועלת מכל מעשיך ודבריך, והם יסכימו איתם ויקבלו אותם בקלות. אם תאמר דברים מאירים, מעשיים ונהירים, אזי יעלה בידך להימנע ממחלוקות ומעימותים, לגרום לאנשים להבין את האמת, ולהעשירם. אם תאמר דברים מבולבלים ומעורפלים, ושיתופך על האמת יהיה עמום, לא מאיר ולא מעשי, לא יעלה בידך לפתור תפיסות ובעיות של אנשים, והם עלולים לנצל את מגרעותיך, לשפוט אותך ולהוקיע אותך. את הבעיות האלה תתקשה אף יותר לפתור; ייתכן ויהיה עליך לשתף על עוד מספר פסוקים מדברי האל בטרם יוכלו אנשים להבין את האמת ולקבלה. לכן, כאשר אדם מפיץ את הבשורה, עליו לדבר בחוכמה ולשתף על האמת בשקיפות, באופן המאפשר לפתור את תפיסותיהם ואת דמיונותיהם של אנשים, וכך לזכות בהערכתם ולשכנע אותם בכנות. כשעושים זאת, קל להשיג תוצאות; זה מאפשר לאנשים לקבל בצורה חלקה את עבודת האל, והדבר מועיל להתפשטות הבשורה.

באשר לעקרונות שיש לפעול על פיהם כשמיישמים בפועל את הפצת הבשורה, במובן אחר, מפיצי הבשורה מוכרחים להתנהל באופן מכובד וישר, לדבר ולהתנהג כקדושים, לנהוג באיפוק בעת הפצת הבשורה, ולהפגין משמעת. מקבלי בשורה פוטנציאליים לא אוהבים כשזרים מטרידים אותם, אם כך כיצד עליך להטיף להם? יש כאלה שלשם הטפת הבשורה מתקשרים שלוש פעמים ביום, ממהרים לביתם של אנשים לאחר שאלה חוזרים מהעבודה, ומקריאים את דברי האל למקבלים פוטנציאליים ברגע שהם רואים אותם, גם אם אלה עסוקים. אנשים אלה אף פעם לא בוחרים בעיתוי הנכון, ולכן הם עלולים להיתפש כמטרד. יש אנשים טיפשים עד כדי כך שהם אפילו מדברים כך לאלה החוקרים את הדרך האמיתית: "זהו עולם כה רע, לכן עזוב את מה שאתה עושה, אל תלך לעבודה. ידוע לך מהי העת הזו? הקטסטרופה הגדולה קרבה ובאה. עליך להאמין באל באופן בהול!" האם הולם להפיץ את הבשורה באופן זה? מה יהיו ההשלכות? הם כופרים שטרם קיבלו את עבודת האל. האם הכרחי לדבר איתם בצורה כזאת? נוסף לכך, אל לכם להתערב בחיים הפרטיים או בדעות האישיות של מקבלי בשורה פוטנציאליים. לדוגמה, יש כאלה שאומרים את הדברים הבאים לאנשים אותם הם מנסים לשכנע, "האם אתה עדיין מאמין באל? אנו המאמינים לא מתלבשים כמו הכופרים". "אנשים שמאמינים באל לא אוכלים אוכל כזה, עליך לאכול כך וכך". האם בכך אינכם דוחפים את האף לענייניהם של אחרים? זה נקרא איוולת. אם דבריך ומעשיך ברגע מסוים אינם הולמים, הם עלולים להביא לכך שהמחיר ששילמת על הפצת הבשורה יהיה לשווא. משום כך, עליך לנקוט משנה זהירות בכל צעד ושעל, לרסן ולווסת את התנהלותך, ולהפגין משמעת. מהו הדבר שאנו קוראים לו משמעת? פירוש הדבר הוא לפעול בהתאמה עם החוקים, לחשוב אילו מין מילים יהיו הולמות לחובה אותה אתה מבצע, ואילו מילים מקבלי הבשורה יהיו מוכנים לשמוע. אל תאמר או תעשה דבר מה שהם עלולים לשנוא או שירגיז אותם, אל תשאל שאלות פולשניות, ואף פעם אל תתערב בענייניהם הפרטיים. נניח שלמישהו יש שני בנים ואתה אומר לו, "טוב שיש שני בנים, אך לא היה טוב יותר לו הייתה לך גם בת?" מה זה משנה לך? כשמקבלי בשורה פוטנציאליים מסוימים יודעים אנגלית, אתה אומר, "האנגלית שלך באמת מעולה. יהיה נפלא אם בבוא העת תאמין באל ותבצע את חובתך בבית האל. חסרים בבית האל אנשים כמוך". האם הולם לדבר כך? אין שני אנשים זהים זה לזה. ייתכן שאנשים אלה יהיו פעילים ונלהבים יותר ממך לאחר שיחלו להאמין, אך לעת עתה אין הם מאמינים או מקבלים, לכן אל תכפה דברים טרם זמנם, ואף פעם אל תתערב בחיי אחרים. אתה מבין?

גם המצב הבא עלול להתרחש. במסגרת תהליך הפצת הבשורה, אנשים מסוימים מקבלים את עבודת האל באחרית הימים ומבינים מספר אמיתות. אז, הם סבורים שהם מתעלים על אנשים ממוצעים מן השורה. הם בזים לכל הכופרים ואף רוחשים בוז וזלזול כלפי כל מי שהם פוגשים שחוקר את הדרך האמיתית. הם חושבים, "אם אינכם מקבלים את עבודת האל באחרית הימים, אזי אתם עיוורים, אווילים ובורים, יצורים שרק המוות נאה להם, ואין בכם שום תועלת. היום, זוהי חובתי להטיף לך את הבשורה, אך אחרת הייתי מתעלם ממך!" איזו מין גישה היא זו? בסך הכול קיבלת את עבודת האל באחרית הימים, לא יותר. אינך נעלה יותר מאף אחד אחר. גם לו היית מלך, האם לא היית עדיין סתם חלק מהאנושות המושחתת? באיזה מובן אתה טוב יותר מאחרים? אל תבוז לאנשים החוקרים את הדרך האמיתית. גם אם אתה מטיף להם את הבשורה, אינך נעלה עליהם או טוב מהם. אל תשכח שגם אתה בן אנוש מושחת, בדיוק כמותם. העניין הזה מוכרח להיות ברור לך בלבך. אל לך תמיד להביט באחרים כאילו אתה מבצע שירות גדול לעולם או מוביל את כל היצורים החיים אל ישועתם. אתה תמיד חושב, "אתם שלא קיבלתם את הבשורה כה עלובים. מדי יום ביומו בוערת בי חרדה כלפיכם". מהי האש הזו שבוערת בך? טרם פתרת את בעיותיך שלך, אך ענייניהם של אחרים ממלאים אותך חרדה שורפת. האין זה צבוע? האין אתה מוליך שולל אחרים? אל תסתתר מאחורי אצטלא של מוסריות. למעשה, אתה כלום ושום דבר. גם אם קיבלת את עבודת האל החדשה לפני עשרים או שלושים שנים, אתה עדיין כלום ושום דבר. גם אם אתה חי עם האל בכל יום ומשוחח עם האל פנים מול פנים, אתה עדיין אדם מן השורה. מהותך לא השתנתה. הפצת הבשורה לאחרים משמעה ביצוע חובתך. זוהי מחויבותך, אחריותך. עליך להבין שאתה נותר אתה, ואין זה משנה כמה אנשים אתה משכנע. לא הפכת לאדם אחר, אתה עדיין בן אנוש מושחת. אמנם שכנעת אנשים רבים, אך אל לך להתגאות, קל וחומר להיות גאוותן. אל תתפאר בהישגיך ותאמר, "הפצתי את הבשורה במשך שנים רבות, ובאמתחתי ניסיון עשיר ושיעורים רבים. אין זה משנה למי אני מטיף, אני יכול לדעת במבט חטוף אם הוא אדם טוב או רע, וכן מתי להטיף ומתי להימנע מכך. כשנכון להפיץ את הבשורה, אני יודע אם יהיה זה קל או אפשרי. אני תמיד יכול למצוא דרך להביא את הבשורה לאלה שאפשר להפיץ להם אותה". אתה אמנם מנוסה בהפצת הבשורה, אך היווכחותך בחיים עדיין שטחית מאוד. אף שיש לך ניסיון חיים מסוים והשתנית במידת מה, לעתים אתה מתרברב על מנת להתפאר. האין זו בעיה? אנשים שניחנו בכישרונות הם המועדים ביותר לדיבורי רהב ריקים מתוכן. הם תמיד חושבים שהם טובים יותר מאחרים, הם תמיד אוהבים להרצות למקבלי בשורה פוטנציאליים, והם תמיד רוצים שאנשים יעריצו אותם ויסגדו להם. האין זו בעיה של צביון? האם יכול אדם לשאת עדות לאל לאחר שחל שינוי בהתנהגותו בלבד, אך לא בצביונו? אם אינך יכול להציג עדות לשינוי בצביונך, אם אתה יכול רק לדבר על אמת הבשורה ולהעיד למען האל, האם אתה ראוי להיות בשימוש על ידי האל? לאחר שאנשים מקבלים את הדרך האמיתית, עליהם להבין את אמת ההיווכחות בחיים ואת אמת היישום בפועל. אם אין לך ניסיון אמיתי, ואינך יודע כיצד לדבר על העדות החווייתית שלך, האין אלה חוסרים? אם אתה תמיד מתמקד בדיבור על דוקטרינות כדי שאחרים יעריצו ויעריכו אותך, אם אתה תמיד שואף להיות מורם מעם, האם זוהי עדות למען האל? בהחלט לא. זוהי עדות למען עצמך. פירוש הדבר הוא שאתה אוחז בצביון מושחת. אם לא תעבור שיפוט וייסור, איך תוכל להשיג שינוי בצביונך? חלק ממפיצי הבשורה מדברים על עדויות חווייתיות מסוימות, והדבר מועיל מאוד למאזיניהם, הם מתרגשים, ומעריצים את הדוברים האלה בכל לבם. ועם זאת, לבבותיהם של מפיצי הבשורה האלה עדיין יראי-אל. הם לא בזים למקבלי בשורה פוטנציאליים. הם מסוגלים לדבר עם אנשים מעומק הלב, להסתדר עם אנשים ולהתיידד עמם באופן רגיל, והם אכן אוחזים במעט מן ההיגיון של אנושיות רגילה. כיצד הם משיגים זאת? זוהי הוכחה לכך שהם זכו במשהו במסגרת אמונתם באל. לכל הפחות, הם מבינים מספר אמיתות, מכירים את עצמם במידת מה, וחל שינוי מסוים בצביונות החיים שלהם, כך שהם כבר לא הופכים גאוותנים. כשהם רואים אנשים שלא קיבלו את הבשורה, הם חושבים, "גם אני הייתי כך פעם, לכן אל לי להמעיט בערכם. אני עצמי לא כזה נהדר". המנטליות שלהם כבר לא כפי שהייתה. ברגע שאנשים יזהו את טבעם שלהם, הם יחשבו שזה אך טבעי כשיראו מקבלי בשורה פוטנציאליים חושפים מעט בורות, אווילות או חולשה. אל לך ללעוג לאחרים, ולהתהדר בתחושה או בגישה שכל האחרים הם חלק מן הערב הרב של אנשים פשוטים מן השורה. אם תחזיק בגישה זו, היא תעכב ותעמיד בסכנה את עבודת הפצת הבשורה שלך. אך לעתים, מצבים מושחתים שכאלה יתגבשו בלבך כשתראה אנשים רבים שזה עתה החלו להאמין באל. לדוגמה, נניח שלפני עשרים שנים קיבלת את עבודת האל באחרית הימים, וזה עשר שנים שאתה מפיץ את הבשורה. כשאתה נמצא בקרב מקבלי בשורה פוטנציאליים, הם תמיד חשים שאתה נעלה עליהם, ואומרים, "אתה מאמין באל כבר עשרים שנים, ואנחנו זה עתה קיבלנו אותו. שיעור קומתנו עדיין נמוך עד מאוד, ובהשוואה אליך, אין ספק כי אנחנו נחותים בהרבה. אתה אדם בוגר, ואנו אך עוללים שנולדו זה עתה". מה עליך לחשוב כשהם עורכים השוואות כאלה? "אמנם קיבלתי את האל לפניהם ואני מאמין זמן רב יותר מהם, אך מבחינת היווכחות בחיים והאמת, אני עדיין בפיגור. טרם קיבלתי את השיפוט ואת הייסור האמיתיים של האל, ואני עדיין מצוי במרחק עצום מישועה ומהפיכה למושלם". בלבך, אתה יודע איך אתה באמת. אין זה משנה איך אנשים מעריצים אותך או כמה הם מעריכים אותך, איך תרגיש? "אני סתם אדם מן השורה, אל תעריצו אותי". אתה תיגעל ולא תחוש שום הנאה משום שבלבך פנימה, אתה רואה בבירור שאתה שום כלום, שאינך מבין אמיתות כלל, ושאתה רק מסוגל להשמיע מספר מילים ודוקטרינות. אנשים הם אוויליים ונוטים להעריץ אחרים. אם אתה נהנה בשמחה מכך שמעריצים אותך ומתענג על כך, אזי אתה בצרות. אם זה מרגיז אותך ואתה רוצה לעזוב מצב שכזה, אם אתה לא אוהב שאחרים מעניקים לך יחס כזה, זוהי הוכחה לכך שאתה מכיר את עצמך במידת מה. זהו המצב הנכון ובתוכו, סביר שלא תשגה או תפעל שלא כשורה.

המצבים עליהם אני מדבר הם בעיקרון מצבים שאנשים נוטים להיתקל בהם במסגרת הפצת הבשורה. בהיבט השלילי של הסוגייה, עליכם להימנע ממספר דרכים לא הולמות של דיבור, מנהגים והתנהגויות, ולוודא שצביונותיכם לא חושפים דברים לא הולמים שאינם עולים בקנה אחד עם האמת. בהיבט החיובי, בעודכם מבצעים חובה זו, עליכם להפגין גישה של נאמנות ושל לקיחת אחריות עד הסוף כלפי חובתכם. בתהליך זה, עליכם לחפש בהדרגה את האמת ואת העקרונות על מנת לרצות את כוונות האל, וכן לשאוף להתמיד ולהישאר נאמנים עד הסוף בעת ביצוע כל חובה המוטלת עליכם. תהיה אשר תהיה החובה אותה אתם מבצעים, עליכם להיות מסוגלים לרצות את האל ולוודא שהוא יזכור אתכם על המעשים שעשיתם באופן הולם וראוי לשבח. בעת תקופת הפצת הבשורה, עליך לשאוף לבצע פחות ופחות עבירות ולטעות פחות ופחות. בעודך מבצע את חובותיך, צריכים להיות פחות ופחות מקרים שבהם אתה עסוק בעשיית עסקאות, בחיפוש אחר תגמולים, או שיש בך שאיפה ורצון לעשות זאת. בה בעת, עליך לחפש באופן פעיל למלא את אחריותך, לממש אותה באופן מוחלט, ולהתייחס אל חובתך כדבר שהוטל עליך. כמו כן, שאף לבצע את חובתך כך, שמצפונך יהיה נקי כאשר תיזכר בה כעבור שנים רבות. פירוש הדבר הוא שעליך להפחית בהדרגה את מספר הדברים שגורמים לך לחוש שיש לך חוב. אינך יכול להתקדם מבלי להשתנות כלל. נניח שלא ביצעת היטב את חובתך כאשר הפצת את הבשורה למקבל בשורה פוטנציאלי, וכתוצאה מכך חשת אי נוחות, כאילו היה לך חוב, וכן שלא ביצעת עבודת הכנה מספקת. אך כאשר הפצת את הבשורה לאחר מכן, מצבך היה זהה ולא ערכת שום שינויים. פירוש הדבר הוא שלא צמחת כלל במהלך תקופה זו. מה מייצג היעדר הצמיחה הזה? משמעות הדבר היא, שלא יישמת בפועל היבט זה של האמת או זכית בו; משמעות הדבר היא שהדברים האלה שאני משתף עליהם היו אך ורק דוקטרינות מבחינתך. אם אתה מבצע פחות ופחות עבירות, טועה פחות ופחות, ותחושות החוב וייסורי המצפון שלך פוחתות, מה זה מייצג? משמעות הדבר היא שאתה מבצע את חובתך בטוהר שהולך ומתעצם, וכן שחוש האחריות שלך מתחזק עוד ועוד. במילים אחרות, אתה הופך נאמן יותר ויותר בעת ביצוע חובתך. לשם הדוגמה, בעבר, הפצת הבשורה נסמכה על שיטות אנושיות, ולא על שיתוף על האמת או על פרשנות של פסוקים מכתבי הקודש. כעת מסתבר כי גישה שכזו איננה הולמת, שאין זה מה שצריך לעשות אדם שקיבל את התפקיד שהטיל עליו האל, ושמדובר בהמטת חרפה על האל. האם הייתה לכם תחושה כזו? אולי אינכם חשים כך כעת, אך ביום מן הימים, כשתצטייד ביותר ויותר אמיתות מסוגים שונים ותזכה בשיעור קומה מסוים, תאמץ גישה והשקפה מדויקות ומעשיות יותר כשתבחן יישומים בפועל מעברך. זוהי הוכחה לכך שמצבך הפנימי נעשה רגיל. כעת, אינך מרגיש דבר כלפי היישומים בפועל הקודמים שלך, הם אינם פסולים בעיניך, ואינך רואה ומעריך אותם בצורה הנכונה. במקום זאת, אתה אדיש. האין זה מטריד ביותר? זוהי הוכחה לכך שאינך אוחז באף אחת מן האמיתות הרלוונטיות לסוגיות אלה. אתה אפילו מאמץ גישה של קהות חושים כלפי שלל המעשים והתכסיסים הרעים של האדם, והיישומים בפועל שלו שאינם עולים בקנה אחד עם האמת, ואתה מקבל אותם, מסכים איתם, ואף משתף פעולה עם דברים מלוכלכים אלה. אם כך, מהו מצבך הפנימי? אתה אוהב דברים שאין בהם צדיקות, אתה אוהב דברים הקשורים בחטא, ואתה אוהב דברים שאינם תואמים לאמת אלא מנוגדים לה. זה מטריד ביותר. אם תמשיך לפעול בהתאמה עם יישומים בפועל שכאלה, ההשלכה תהיה חמורה מאוד. מהי ההשלכה הזו? אתה צובר בהתאמה עוד ועוד מעשים רעים ומתרחק יותר ויותר מנתיב הישועה. מדוע אני אומר שאתה מתרחק יותר ויותר? משום שבמסגרת ביצוע חובתך, אתה נכשל בחיפוש האמת ואינך פועל על פי העקרונות במעשיך. אתה נוהה אחר רצונותיך והעדפותיך האישיים ותו לא. אם כך, כיצד תוכל לבצע את חובתך כראוי? המטרה בביצוע חובתך היא לא כניסה אל האמת, אלא מילוי משימה ונתינת הדין על עצמך. הדבר שאתה נוהה אחריו הוא לא רצון האל, ומה שאתה מקבל איננו התפקיד אותו הטיל עליך האל. טבעי הדברים האלה שונים. לכן, כאשר אתה מתחיל להפיץ את הבשורה, אינך הולך בנתיב שמוביל אל ישועה, כי אם בנתיב העמל, נתיבו של פאולוס שעשה עסקאות עם האל. במוקדם או במאוחר, בהתבסס על כל מעשיך, האל יקבע בעבורך את אותו הסוף כמו פאולוס. זאת תהיה התוצאה, הלא כן? אכן כך, בוודאות מוחלטת. לעומת זאת, אם במסגרת הפצת הבשורה, שיטותיך ואמצעיך מעשיים כולם, נקודת המוצא שלך וכוונתך הן לרצות את האל ולגמול לו על אהבתו, והעקרונות על פיהם אתה פועל והנתיב בו אתה הולך עולים בקנה אחד עם דרישות האל ותואמים לחלוטין לאמת, אילו תוצאות יניב יישום בפועל שכזה? הבנתך את האמת תעמיק עוד ועוד, אופן התמודדותך עם עניינים יעלה בקנה אחד עם העקרונות יותר ויותר, חייך יצמחו עוד ועוד, ואמונתך, אהבתך ונאמנותך כלפי האל יתעצמו בהדרגה. באופן זה, תעלה על נתיב הישועה. בה בעת, במסגרת ביצוע חובתך, תבחן בהדרגה את מרדנותך ואת שחיתותך, וכן תבחן את שלל צביונותיך המושחתים. אז, במסגרת ביצוע חובתך, יעלה בידך לרסן את עצמך יותר ויותר, ולאחוז בלב ירא-אל ובהתמסרות. לאחר מכן, תחושת האחריות שלך תתחזק, וטוהר נאמנותך יתעצם. גם יראת האל שלך תעמיק. בה בעת תזכה ביותר ויותר ניסיון והכרה של המציאות של שלל אמיתות. באופן זה, הנתיב שתלך בו יהיה ההפך הגמור מנתיבו של פאולוס. זהו נתיב החתירה אל האמת של פטרוס. נתיב זה הוא נתיב הישועה. באשר לתוצאה הסופית, אתה תחווה אותה על בשרך. האל יאשר אותך, ובלבך תדע יותר ויותר שלווה ואושר. בעיני האל, אין זה משנה כמה מפותל היה נתיבך, כמה מעקפים עשית, אילו שליליות וחולשה הפגנת, או אפילו אילו כישלונות ומעידות חווית. כאשר בוחנים כמקשה אחת את מה שעשית, את מה שחשפת, ואת מה שהבאת לידי ביטוי, הנתיב שאתה הולך בו יהיה נתיב הישועה. אם כך, כיצד יקבע האל את סופך? האל לא ימהר לקבוע את סופך. האל יתמוך בך, יעזור לך ויוביל אותך על נתיב הישועה בשיטתיות ובסבלנות עדינה. הוא יאפשר לך לקבל את השיפוט, את הייסור, את הניסיונות ואת הזיכוך שלו, ולבסוף יביאך לידי שלמות. כך תיוושע, באופן יסודי ומוחלט. אם כן, על פי נקודת מבט זו, האם לאנשים המבצעים את חובת הפצת הבשורה אין ההזדמנות והאפשרות לעלות על הנתיב לישועה? (כן). יש להם ההזדמנות הזו וזה אפשרי לחלוטין. הדבר רק תלוי בשאלה האם ביכולתם לחתור אל האמת ולבחור בנתיב החתירה אל האמת.

היום, שיתפנו בעיקר על אמיתות שונות העוסקות בביצוע החובה של הפצת הבשורה. הבה נשוב לנושא בו פתחנו את השיתוף שלנו. כיצד עלינו לקרוא לאלה המבצעים את חובת הפצת הבשורה? (אנשים המבצעים את חובת הפצת הבשורה). נכון. אי אפשר לקרוא להם עדים, מטיפים, ובהחלט לא שליחי הבשורה. בניתוח הסופי, הם אנשים המפיצים את הבשורה. אף פעם אל תקרא לעצמך עד. אנשים לא יכולים להיות עדים לדבר, ודי בכך שלא ימיטו בושה על האל. גרוע מכך הוא לקרוא לעצמך מטיף. אתה רחוק מכך אף יותר. הדבר שאתה מטיף הוא לא ה"דרך" והדברים עליהם אתה מטיף רחוקים עשרות מונים מה"דרך". לכן, אם נתפשר על השם "אנשים המפיצים את הבשורה", לכולם תהיה הגדרה מדויקת של חובה זו, כלומר, שהם פשוט אנשים המבצעים חובה זו. אין הם עדים או מטיפים כלל וכלל. הם רחוקים עשרות מונים מהדברים האלה. אם תקרא להם עדים או מטיפים, האם הם לא יחושו שהם מתעלים על אחרים? אנשים לא צריכים הרבה על מנת שיתרברבו ויתפארו בעצמם. האם טוב או רע להתרברב ולהתפאר כך? (רע). אם אתה לא משבח אנשים ומרומם אותם, הם תמיד רוצים להתפאר בעצמם. אם אתה כן משבח אותם, וקורא להם עדים, מטיפים או שליחי הבשורה, האם אתה מתאר לעצמך כיצד ינהגו לאחר שישמעו שבחים כאלה? הם יתפארו בעצמם עד כדי כך שיתעופפו להם באוויר. האם יש לכם כעת הבנה בסיסית של האמיתות השונות הקשורות בחובת הפצת הבשורה? (כן). על מנת לבצע היטב את חובת הפצת הבשורה, עליכם להצטייד באמיתות רבות. אנשים רבים אומרים, "אינני מפיץ את הבשורה, ואם כך האם עליי להצטייד באמת?" אחרים אומרים, "אינני יודע מתי יעלה בידי להפיץ את הבשורה. מעולם לא הפצתי את הבשורה ואינני מצטיין בדיבור, לכן איך אוכל להפיץ את הבשורה?" אולי לא יעלה בידך להפיץ את הבשורה, אבל האם אינך יכול להצטייד באמיתות הנוגעות להפצת הבשורה? האם אינך יכול ליישם בפועל דיבור לפני אנשים ופגישה עמם? אם אתה חדור משימה וניחנת בחוש אחריות, אם אתה רוצה לבצע חובה זו היטב ולשתף פעולה עם האל, אזי עליך להצטייד באמיתות הנוגעות להפצת הבשורה. עליך להצטייד באמיתות החזון והיישום בפועל. אנשיו הנבחרים של האל מוכרחים להצטייד באמיתות הנוגעות לשני ההיבטים האלה, משום שהצטיידות בהן היא תמיד נחוצה. לא זו בלבד שהן קשורות להפצת הבשורה, אלא שהאנושות מוכרחה להבין אמיתות אלה. איזו תועלת צומחת לאנשים מהבנת האמיתות האלה? אילו ברכות היא יכולה להביא להם? כולם אולי יכולים להבין את הרעיון הכללי, אך ככל שעבודת האל ממשיכה להתקדם ולהעמיק, אנשים ימשיכו לחוות את עבודת האל, וגם הבנתם את האמת תמשיך להתקדם ולהעמיק. מערכות היחסים שלהם עם האל יתהדקו עוד ועוד, והקשרים שלהם עמו יהיו תכופים יותר ויותר. צעד אחר צעד, אנשים ישוו את האמיתות הנוגעות לחזון ולעבודת האל עם מעשיו של האל ועם גישתו כלפי כל פרט ופרט. תהליך זה של השוואה צעד אחר צעד הוא תהליך הכרת האל. כיציר בריאה, אתה מאמין באל כבר זמן רב, אך אינך יודע מיהו האל או כיצד הוא מתגלה ועובד. אמונה שכזו היא מבולבלת ומשובשת מדי, הלא כן? אתה מבצע את חובתך כבר שנים רבות. אך אם, בסופו של יום, עדיין אינך מכיר את האל כלל, אזי אמונתך באל הייתה לשווא. אם תשמע שדים מפיצים שמועות על אודות האל, האם תאמין להן? (לא נאמין). עכשיו אתה אומר שלא תאמין לדברים כאלה, אבל אם אינך מבין את האל באמת ובתמים, ביום בו תשמע את השמועות האלה, יהיו לך ספקות, ובלבך תתהה על קנקנן של המילים האלה ותחשוב, "האם ייתכן שזה נכון? האם האל יכול לעשות דבר כזה?" לא תהיה מוכן לבצע את חובתך משום שתחוש אי נוחות. משום שתהיה מצוי תחת השפעתן של שמועות, הדרך שלפניך תיראה לך עגמומית וקודרת, ולכן תהפוך אבוד ומבולבל. אנשים תמיד אבודים ומבולבלים, מדוע? אין הם יודעים היכן האל, או אפילו אם יש אלוהים, ועל כן הם תמיד אבודים ומבולבלים. באילו תנאים צומח הבלבול הזה? הוא צומח כאשר דברים רבים וסותרים לכאורה מסחררים אנשים במידה כזו שאין הם רואים בבירור את הכיוון שעליהם לבחור בו ואין הם יודעים אנה לפנות. לכן, הם הופכים אבודים ומבולבלים. האם אתם יכולים לראות בבירור, להבחין בדברים הרבים המצויים לנגד עיניכם ולנהות אחר הנתיב הנכון? הדבר כרוך בהבנתך את האל, בהבנתך את האמת, ובמידה שבה אתה מצויד באמת. כאשר אנשים תמיד אבודים ומבולבלים, מה פירוש הדבר? האם הם באמת לא רואים את הדרך שלפניהם? האם האבודים והמבולבלים באמת עיוורים? לא, מדובר בעיוורון של הלב, ובקהות חושים כלפי האמת, כלפי האל, וכלפי שיפוטים על כל האנשים, המאורעות והדברים. מדוע הם קהי חושים? משום שאינם מבינים את האמת, אינם מכירים את מעשי האל, אינם יודעים על צביונו של האל, ואין להם בסיס המאפשר להם שיפוטים מדויקים על כל הדברים כולם.

לכן, אין להם אמת מידה לפיה יוכלו לשפוט ולאפיין כל דבר שהוא. הם מטושטשים, כל מה שהם רואים איננו ברור או מובן, ואין הם מסוגלים לבצע שיפוטים. הם אף לא יכולים להגדיר את שורש העניין, או לזהותו. הדבר נקרא קהות חושים. קהות חושים מובילה לעיוורון, ועיוורון מוביל אנשים לחוש אבודים ומבולבלים. כך זה פועל. אם כן, כיצד ייתכן שאנשים שמאזינים לדרשות במשך שנים כה רבות עדיין לא מסוגלים להבחין בדברים? משום שאנשים אלה לא מבינים את האמת. אין הם מסוגלים לראות מבעד לדבר, ובמקום זאת מצייתים בעיוורון לתקנות וקופצים למסקנות. האם אפשר להחשיב זאת כעיוורון? אף שלא ניתן לומר שהם עיוורים לחלוטין, הם עיוורים חלקית. למעשה, אם אינך מבין את האמת, אינך יכול לזהות את שורש העניין. אין זה משנה כמה זמן אדם כבר מאמין באל או לכמה דרשות האזין, אם אף פעם לא עולה בידו להבין את האמת, פירוש הדבר הוא שהבעיה טמונה באיכותו. הדבר קשור קשר ישיר בשאלה האם יש לו הבנה רוחנית או לא. רוב האנשים שהאזינו לדרשות במשך שנים רבות יכולים להבין חלק מן האמת, ואולי אתם בעצם מבינים לא מעט, אך פשוט לא הייתה לך הסביבה המתאימה, ועל כן לא עשית שימוש באמיתות מסוימות ואתה עדיין חש שאינך מבין אותן. כשתחווה זאת על בשרך באמת ובתמים, כשיהיה עליך לקבל החלטה או לשקול דברים בכובד ראש, ייתכן וההיבט המתאים של האמת יתבהר לך בהדרגה. ברגע זה, רשמיך מלאים קווי מתאר גסים וריקים וכן דברי דוקטרינה. כשתצמח בהדרגה בניסיונך ובגילך, אמיתות רבות יהפכו בהדרגה למעשיות ולמציאותיות יותר בתוכך. כך יתאפשר לך לראות יותר ויותר את מהות האמת. באופן זה, יעלה בידך באמת ובתמים להשיג הבנה של האמת ולהתייחס לבעיות ברגישות. אין זה משנה לכמה דרשות מאזינים אנשים שאינם מבינים את האמת, גם עם שתי עיניים פקוחות לרווחה, הם לא יהיו מסוגלים לראות מבעד לגילויים של האנושות, של צביונות מושחתים, של מצבים אנושיים שונים, ושל המהויות של שלל סוגי אנשים. הם עיוורים. לעומת זאת, כלפי חוץ, נדמה כי אדם שחותר אל האמת איננו קשוב, אך בלבו הוא יגיב להתנהגות ולהתנהלות של אחרים ויגבש באופן לא מודע רושם על הסוגייה. מה מקור הרושם הזה, התחושה הזאת? האמיתות שאנשים מבינים מעניקות להם יכולת הבחנה. כך מקבלים אנשים הגדרה של מהות ההתנהגות, היישום בפועל או גילוי שכאלה. מהו מקור ההגדרה הזו? האמת היא זו שגורמת לאנשים להבין, והאמת היא זו שמעניקה לאנשים הבחנה ושיפוט. כעת אתם מבינים מספר אמיתות ואוחזים בהבחנה מועטה באשר לדברים מסוימים. אך הבחנתכם איננה מדויקת במיוחד, ולכן לא שורה בכם תחושת ביטחון כלשהי, ואתם עדיין מגששים את דרככם קדימה. יש אנשים שאומרים, "אם זה המצב, עליך לשתף איתנו על כל דבר ודבר". אין בכך צורך. לכל בן אנוש יש אחריות אנושית, ולאל יש טווח עבודה משלו. אמרתי לכם כל היבט של האמת, כעת נותר לכם לחוות את כל סוגי האנשים, המאורעות והדברים בחיי היום-יום שלכם. רוח הקודש תפעל ותתזמר. אנשים נדרשים לעשות דבר אחד: לעסוק בשיתוף פעולה אנושי ובחתירה אנושית. אם אינך עוסק בחתירה זו, אין זה משנה כמה ברור אסביר את הדברים, לא תזכה בהם. לא ארביץ בך תורה בכוח, לא אאלץ אותך לדעת, להבין ולזכות בכניסה. לא אעשה זאת, וגם רוח הקודש לא תעשה זאת. רק אם תיישם בפועל באופן פעיל, מתוך מוכנות ורצון, וכן תיכנס אל האמת, האמת תניב פרי בתוכך באופן לא מודע. כשהאמת תניב פרי, לבך יתמלא באור. זוהי הבנה של האמת. אך אם אינך מבין את האמת, תתייחס בקהות חושים לכל דבר, תגובותיך יהיו איטיות, ולא תצליח לרדת לעומקו של שום עניין. לדוגמה, כאשר מישהו עושה דבר מה, ומישהו אחר אומר שמדובר במעשה רע שטבעו כזה או אחר, לא תדע ולא תהיה מסוגל לראות זאת בעצמך. כשמישהו יאמר לך את התשובה, ייתכן שתקבל אותה ותודה בה על סמך דוקטרינות, אך מבחינת מהות, עדיין לא יעלה בידך לתת את הסכמתך. אם לא עולה בידך לתת את הסכמתך, האם אתה מבין באמת ובתמים? אם אינך מבין, אתה יכול אך ורק להסתמך על תקנות כדי להתמודד עם מה שנקרה על דרכך. זה קורה משום שאינך מבין את האמת.

כיצד תוכל לבצע היטב את חובת הפצת הבשורה? ראשית, עליך להבין את האמיתות השונות הכרוכות בחובת הפצת הבשורה. לדוגמה, באשר להגדרה ולמיצוב של חובת הפצת הבשורה, וכן לגישה הנאותה שיש לאמץ, לסבל ההולם שיש לשאת בו, למחיר הנכון שיש לשלם ולאמיתות הנכונות שיש ליישם בפועל ולהיכנס לתוכן כאשר מבצעים חובה זו, אם מבינים את האמיתות האלה, יהיה קל לבצע גם את חובת הפצת הבשורה. נוסף לכך, בהיבט השלילי, יש להרהר בשאלות הנוגעות ליישומים בפועל השגויים שמהם יש להימנע, לאלה המסווגים ככוונותיו הטובות של האדם וכן האם הרעיונות והיישומים בפועל של אנשים בסופו של דבר תואמים לעקרונות הפצת הבשורה. פירוש הדבר הוא שיש לבחון בבירור כל התנהגות, כל יישום בפועל, כל עיקרון, וכל מסקנה בתהליך הפצת הבשורה על מנת לראות האם בסופו של דבר הוא תואם לעקרונות-האמת. יש להתמיד רק בדברים האלה התואמים את עקרונות-האמת. את אלה שאינם תואמים לעקרונות-האמת יש לנטוש. רק באופן זה ישתפרו בהדרגה התוצאות שמקורן במילוי חובת הפצת הבשורה. יתרה מכך, עליך ליישם בפועל שיתוף פעולה הרמוני, המועיל מאוד לעבודת הבשורה. בהיעדר שיתוף פעולה הרמוני, קשה לבצע עבודה. אחים ואחיות מוכרחים לנהוג זה בזה בסובלנות ובסבלנות, ולתמוך זה בזה. נדרש תיאום הרמוני על מנת לבצע היטב את חובותיהם. יש לציית למי שאומר את הדבר הנכון. אל לך תמיד לקפוץ למסקנה שאתה צודק ושכל השאר טועים. עליך לבצע קביעות בהתאם לדברי האל. שתף על האמת על פי העקרונות אותם קבע בית האל על מנת להגיע להסכמה כללית. בנוסף לכך, במסגרת שיתוף הפעולה למען ביצוע חובתכם, עליכם ללמוד זה מזה, לאפשר לחוזקותיו של האחד לפצות על חולשותיו של האחר, ולא להחמיר עם אחרים יתר על המידה. בנוסף עליך להפגין אכפתיות ומתינות וכן להסתמך על אהבה ביחסך כלפי אלה החוקרים את הדרך האמיתית. זאת משום שכל מי שחוקר את הדרך האמיתית הוא כופר – אפילו הדתיים בקרבם הם פחות או יותר כופרים – והם כולם שבריריים: אם משהו לא עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם, סביר להניח שיסתרו אותו, ואם משפט כלשהו איננו תואם לרצונם, סביר להניח שיחלקו עליו. לכן אנו נדרשים להפגין סובלנות וסבלנות כשאנו מפיצים להם את הבשורה. היא דורשת מאיתנו אהבה קיצונית, וכן שיטות וגישות מסוימות. אך הדבר המכריע הוא לקרוא להם את דברי האל, למסור להם את כל האמיתות אותן הביע האל על מנת להושיע את האדם, ולאפשר להם לשמוע את קול האל ואת דברי הבורא. באופן זה, הם יזכו בהטבות. העיקרון החשוב ביותר בהפצת הבשורה הוא לאפשר למי שצמא להופעת האל ואוהב את האמת לקרוא את דברי האל ולהאזין לקול האל. לכן, השמע באוזניהם פחות את דברי האדם, והקרא להם יותר מדברי האל. כשתסיים לקרוא, שתף על האמת כדי שיוכלו להאזין לקולו של האל ולהבין חלק מן האמת. או-אז, סביר שהם ישובו אל האל. הפצת הבשורה היא האחריות והמחויבות של כולם כולל כולם. אין זה משנה על מי מוטלת מחויבות זו, אל לו להתנער ממנה או להשתמש בתירוצים ובסיבות כלשהם על מנת לסרב לה. יש אנשים שאומרים, "אינני מצטיין בדיבור, אינני מבין את כתבי הקודש, ואני גם צעיר מאוד. מה אוכל לעשות לו פיתוי או סכנה ייקרו על דרכי?" מילים שכאלה הן שגויות. הפצת הבשורה אין משמעה שמוטל עליך לעשות דברים מסוכנים. בית האל לא יאפשר לך ללכת למקום שאורבת בו סכנה. כשהכנסייה מטילה על אנשים את הפצת הבשורה, היא עושה זאת על סמך עקרונות. המטרה איננה שאנשים יסתכנו, אלא עריכת סידורים הגיוניים בהתבסס על תנאים פרטניים, איכות וחוזקות. אחים ואחיות משתפים פעולה זה עם זה, ועבודה תוקצה למי שמתאים לבצעה. אי אפשר לומר שלא קיים שום סיכון. כל יצור חי ייתקל בסכנה מפעם לפעם. אם האל מזמן אותך ישירות, אתה מחויב מוסרית להסכים, גם אם פירוש הדבר הוא שתתמודד עם פיתוי, עם כאב או עם סכנה. מדוע עליך להחשיב את עצמך מחויב מוסרית להסכים? (זוהי אחריותם של אנשים). נכון, רק כך אתה באמת מתייחס אל הפצת הבשורה כאל אחריותך וחובתך. זוהי הגישה הנאותה שבה אדם מוכרח לאחוז. זוהי האמת, ומשום כך, על אנשים לקבלה, ולעשות זאת ללא סייגים. אם ביום מן הימים לא תתאים לביצוע חובות אחרות, או אם יהיה צורך באנשים שיפיצו את הבשורה, ועל כן יוטל עליך להפיץ את הבשורה, מה תעשה? עליך לקבל זאת כמשהו שאתה מחויב אליו מוסרית, ללא רגשות מעורבים, ניתוח או בחינה. זהו התפקיד שהטיל עליך האל. זוהי אחריותך; זוהי חובתך. הדבר לא נתון לבחירתך. משום שאתה נוהה אחר האל, אינך מבצע בחירות בכוחות עצמך. מדוע אל לך לבצע בחירות? משום שהפצת הבשורה היא תפקיד אותו הטיל האל, וכל אנשיו הנבחרים של האל לוקחים חלק בביצוע העבודה הזאת. יש אנשים שאומרים, "אני בן למעלה משמונים שנים, אני אפילו לא יכול לצאת מהבית. האם האל עדיין יכול להפקיד בידיי את התפקיד הזה?" אחרים אומרים, "אני רק בן 18 או 19, לא ראיתי הרבה מן העולם, ואינני יודע כיצד לתקשר עם אנשים. אני ביישן מאוד וחושש לדבר בפומבי. האם האל עדיין יכול להפקיד בידיי את החובה הזאת?" כך או כך, האל מטיל עליך את התפקיד הזה. אין זה משנה בן כמה אתה, עליך לעשות כל שביכולתך על מנת לבצע את חובתך להפיץ את הבשורה. הפץ אותה כמה שתוכל לאנשים רבים ככל שתוכל. אין זה משנה איזו חובה אתה מבצע כעת, עליך לעשות כל שביכולתך על מנת להפיץ את הבשורה. אם ביום מן הימים תהיה לך הזדמנות להפיץ את הבשורה למישהו, האם עליך לעשות זאת? (כן). נכון. לאנשים רבים חובות משלהם, אך בזמנם הפנוי הם יכולים להפיץ את הבשורה ואף להשיג תוצאות. האל מאשר זאת. על כן, האחריות להפצת הבשורה מוטלת על כולם. אל לך לבצע בחירות בכוחות עצמך או להתנער מהאחריות הזאת, אלא עליך לשתף פעולה מרצון ובאופן יזום. אל תאמץ גישה סבילה או שלילית, אל תסרב, ואל תמציא סיבות או תירוצים כדי לא לבצע את החובה הזאת. יש אנשים שאומרים, "הסביבה שבה אני מצוי מסוכנת מדי. האם אני יכול להימנע מהפצת הבשורה?" אם שיעור קומתך נמוך כרגע, אם יש מישהו אחר שיכול להחליף אותך, ואם אתה כשיר לבצע חובות אחרות, אזי אתה רשאי להחליף את החובה הזו באחרת. אך מה תעשה אם אתה זה שמוכרח לבצע את חובת הפצת הבשורה? (אני מחויב מוסרית לקבלה). נכון. אתה מחויב מוסרית לקבלה ולקבלה מן האל. זוהי אחריותו ומחויבותו של כל יציר בריאה. יש אנשים שאומרים, "אני חלש גופנית, ולכן אינני יכול לשאת את הקושי שביציאה להפיץ את הבשורה". אם אינך יכול לשאת את הקושי הרב הזה, האם תוכל לפחות לשאת קשיים פחותים ממנו? אם אינך יכול לשאת שום קושי, האין עליך לשאת בקושי הרב שבענישה? כל עוד אתה חי ונושם, עליך לבצע את חובתך, עליך להפיץ את הבשורה. זה אך טבעי ומוצדק. אם אתה דוחה את חובתך, לא מטיף את הבשורה, ובוחר לחמוק ולהימלט מכל אחריות שהוטלה עליך, אין זו גישה ההולמת בן אנוש, ואנשים אף לא צריכים לאמץ גישה של התנגדות ושל מגננה. בכל עת ובכל מקום, אנשים צריכים להיות נכונים להתייחס להפצת הבשורה כאל מחויבותם. יש אנשים שאומרים, "אני מאמין באל כבר שנים רבות, אך הכנסייה מעולם לא הטילה עליי את הפצת הבשורה". האם זה דבר טוב או דבר רע? אין זו שאלה של טוב או רע. אולי לאל עדיין אין צורך בכך שתצא להפיץ את הבשורה, אך הוא צריך שתבצע חובות אחרות. כל החובות הן חשובות, ואם כך כיצד עליך לבחור מבניהן? עליך להתמסר להסדרי הכנסייה, מבלי שיהיו לך רצונות אישיים. כשהאל זקוק לך לשם הפצת הבשורה, הוא אומר, "אין זה מתאים או חשוב שתבצע את חובתך הנוכחית. חובת הפצת הבשורה חשובה יותר". מה עליך לעשות אז? עליך לקבל זאת כדבר מה שאתה מחויב לו מוסרית, מבלי לנתח, לשפוט ולבחון את הדבר, קל וחומר מבלי להתנגד לו או לדחות אותו. זוהי הגישה הנכונה שיציר בריאה מוכרח לאחוז בה כלפי הבורא. כאשר אנשים מפגינים גישה שכזו, האם אפשר לומר כי במובן מסוים, מערכת היחסים שלהם עם האל היא רגילה ונאותה? כיצד מתבטאת מערכת היחסים בין האדם לבין האל? היא מתבטאת ביחסך כלפי הדברים שהאל מטיל עליך לעשות. אם האל מפקיד בידיך מטלה כלשהי, ואתה מתמהמה ומהרהר בה, ושואל, "מדוע אתה רוצה שאעשה זאת? האם הדבר יועיל לי?" – אם אתה יכול לחשוב באופן זה, אזי מערכת היחסים שלך עם האל איננה רגילה, ולא עלה בידך להתמסר לו. אם אתה אומר, "מה שהאל הטיל עליי לעשות הוא חשוב מאוד. אל לי להתרשל בו. עליי לנקוט משנה זהירות. יהיה אשר יהיה הדבר שהאל מטיל עליי לעשות, הדבר שהוא מפקיד בידיי, זוהי חובתי. אני אקשיב לאל ואעשה כל מה שהוא מסדר. אינני יכול לסרב. אם לא אוכל לבצע את חובתי כראוי, אם אסרב, אם לא אתייחס אליה ברצינות, אם לא אמלאה היטב, אזי זוהי בגידה באל" – אזי אתה אוחז בהיגיון שראוי שיהיה ליציר בריאה ואימצת את הגישה הנכונה שעל יציר בריאה להפגין כלפי חובתו. אם אתה עדיין מסרב לקבל את התפקיד ומצדיק התחמקות זו מחובתך אף שידוע לך היטב שמדובר בתפקיד אותו הטיל עליך האל, אז טבעה של הבעיה הוא חמור. אין זו מרדנות כנגד האל ותו לא, כי אם בגידה באל. אם אתה מאמין באל, עליך לנהוג בהתאם למעמדו של יציר בריאה, לקבל את התפקידים אותם הטיל עליך הבורא ולהתמסר להם. זוהי הגישה הנכונה. אם אינך מפגין את הגישה הנכונה כלפי חובתך, טבעה של בעיה זו חמור ביותר. אם זה עתה התחלת להאמין ואינך מבין את האמת, אין צורך לנהוג בך בחומרה. אם אתה מאמין באל כבר מספר שנים ומבין מספר אמיתות, אך אתה עדיין מסוגל לדחות את התפקידים שהאל מטיל עליך, אם אינך מפיץ את הבשורה ועדיין מבצע את חובתך בשטחיות, מהו טבע הבעיה הזאת? זוהי ראיה להיעדר מצפון והיגיון, אך חשוב מכל, זוהי מרדנות באל והתנגדות לו, זוהי בגידה באל. אפשר לומר כי מדובר באי ציות חמור. לא תהיה זו הגזמה. אדם שכזה אינו ראוי להיקרא בן אנוש, והוא ייענש בהכרח. משום שאתה מודה שאתה יציר בריאה, מהו ההיגיון הראוי ליצירי בריאה? לעשות כל מה שמורה לך הבורא, ולהתמסר לכל הסדרי הבורא. אלה הם המצפון וההיגיון ההולמים לבני אנוש. מאלה שמבינים את האמת מצופה אף יותר להתמסר לתזמורים ולהסדרים של האל. אל להם להפגין ולו שמץ של מרדנות אף פעם.

האמת בנוגע להפצת הבשורה קשורה למגוון רחב של אנשים. היא מוכרחה להיות קשורה לכולם. בתחילה, כשמספר אנשים שמעו שיתוף על היבט זה של האמת, הם סברו שאין הוא קשור אליהם. אך כעת, כולם מוכרחים לאחוז בגישה של קבלה באשר לחובה של הפצת הבשורה, וכולם מוכרחים להיות מודעים להיבט זה של האמת. מוכרחה גם להיות להם הגדרה מדויקת של חובה זו. אם כן, באיזו עמדה אנשים הציבו את עצמם? (בעמדה של יצירי בריאה). אתה יציר בריאה, ולפיכך, מהי העדיפות העליונה של יציר בריאה? (התמסרות לבורא). מהו הביטוי הממשי הראשון של התמסרות לבורא? (ביצוע חובתנו כיצירי בריאה). אם כך, מהי החובה הראשונה שעל יציר בריאה לבצע? (הפצת הבשורה ונשיאת עדות לאל). נכון. זוהי התשובה שאני מחפש. צעדתם בדרך פתלתלה עד מאוד בטרם הגעתם אל התשובה הנכונה. העדיפות העליונה של כל יציר בריאה היא הפצת הבשורה, וכן נשיאת עדות לעבודת האל והפצתה ברחבי העולם ועד קצות הארץ. אלה הן האחריות והמחויבות של כל מי שמקבל את בשורת האל. זה משהו שהם כולם מחויבים לו מוסרית. ייתכן שכרגע אינך מבצע חובה זו, שהיא מרוחקת ממך, או שמעולם לא חשבת שעליך לבצעה. עם זאת, הדבר מוכרח להיות ברור לך בלבך: חובה זו קשורה אליך. אין היא רק אחריותם של אחרים, אלא גם אחריותך וחובתך. גם אם בעת זו לא הוטל עליך לבצע חובה זו, אין זה אומר שאין לה שום קשר אליך, שאינך אמור לבצעה או שהאל לא הפקיד את ביצועה בידיך. אם הבנתך יכולה לצמוח לכדי רמה זו, האין זה אומר שההשקפה על החובה של הפצת הבשורה אשר קיימת בלבך עולה בקנה אחד עם האמת ועם כוונת האל? כאשר הבנתכם תצמח לכדי רמה זו, ביום מן הימים, כאשר תסיימו את העבודה שלפניכם, האל יפקוד לפזר אתכם ולהפיץ אתכם אנה ואנה, גם למקומות שנראים לכם משונים, לא נעימים וקשים במיוחד. מה תעשו אז? (נהיה מחויבים מוסרית לקבל זאת). אתם אומרים זאת כעת, אך בבוא היום, ייתכן מאוד שדמעות ייקוו בעיניכם. כך עליכם להתכונן: זוהי המודעות שעליך לאחוז בה: "זהו העידן שבו נולדתי. התמזל מזלי לקבל את עבודת האל באחרית הימים ולקחת חלק בעבודת תוכנית הניהול של האל. לכן, הערך והמשמעות של חיי טמונים בהקדשה של אנרגיית חיי במלואה להרחבת עבודת הבשורה של האל. לא אחשוב על שום דבר אחר." האם יש לכם השאיפה הזאת? (כן). מוכרחה להיות לכם השאיפה הזאת, ועליכם להתכונן ולתכנן באופן זה. רק כך תוכל להיות יציר בריאה של ממש, יציר בריאה שהאל אוהבו ושהוא ראוי בעיניו. יש אנשים שאומרים, "אינני מוכן, והייתי פוחד לו הייתי מתבקש להפיץ את הבשורה כעת". אל חשש, האל לא יאלץ אותך לעשות זאת בטרם תהיה מוכן. ואם תאמר שאתה מוכן, ייתכן והאל לא יעשה בך שימוש עדיין. אם כן, מתי ייעשה בך שימוש? זה תלוי באל, לכן אין זה צריך להדאיג אותך. כשהאל ירצה לעשות בך שימוש, הוא יכין את הכול. כשיהיו לך שיעור הקומה והניסיון הדרושים ותענה על כל שאר התנאים הנחוצים, ייתכן והוא יסדר שתפיץ את הבשורה בכל מיני מקומות. בבוא הרגע ההוא, האם אפשר יהיה לכנותך שליח הבשורה? (לא). בשום רגע אי אפשר לכנות את מבצעי החובה הזו שליחי הבשורה. זה לא ישתנה לעולם. איך יש לכנות אנשים אלה? (אנשים המפיצים את הבשורה). זה מדויק יותר.

אין זה משנה איך נקראים אנשים אלה, זוהי החובה שהם מבצעים. זוהי האמת והיא לא תשתנה לעולם. אם השם ישתנה וזהות האנשים תשתנה, אזי מהות העבודה תשתנה. ברגע שתשתנה המהות, היא תסטה מנתיב האמת. ברגע שהעבודה תסטה מנתיב האמת, היא תהפוך להתנהגות דתית. במקרה כזה, אנשים יתרחקו יותר ויותר מנתיב הישועה, ויפנו דרומה כשכוונתם תהיה לפנות צפונה. לכן, אף פעם אל תפסעו בנתיב הלא נכון. בכל פעם שמזמנים מפיצי בשורה והם נשלחים למקומות שונים, הם מבצעים את חובתם להפיץ את הבשורה, ולא יותר מכך. אין הם עדים, אין הם מטיפים, וקל וחומר שאין הם שליחי הבשורה. זוהי אמת נצחית שאינה משתנה.

לאור מה שאמרתי עד כה, אין ספק כי רוב האנשים יחושו ניצוץ קליל בלבם, ורבים מהם יחככו את ידיהם בציפייה נלהבת, בחושבם, "זה נפלא, העתיד נראה מבטיח מאוד! הנתיב שהאל הכין בעבורנו מנצנץ באור בהיר!" זה לא בהכרח כך. לאל יש תוכנית בעבור כל מי שנוהה אחריו. לכל אחד מהם יש סביבה אותה עיצב האל למענו, על מנת לבצע בה את חובתו, ועומדים לרשותו חסדו וקבלתו של האל על מנת שייהנה מהם. כמו כן, לכל אחד יש נסיבות מיוחדות אותן מתווה האל בעבור האדם, וכן יש גם סבל רב שעליו לעבור – אין זו הדרך החלקה שהאדם מדמיין כלל ועיקר. מעבר לכך, אם אתה מכיר בכך שאתה יציר בריאה, עליך להיערך לסבול ולשלם מחיר על מנת שתוכל לממש את אחריות הפצת הבשורה ולבצע את חובתך היטב. המחיר עשוי להיות תחלואים או קשיים גופניים, רדיפות של הדרקון הגדול האדום כאש, או אי הבנות של אנשים חומרניים, וכן התלאות אותם חווים אנשים כאשר הם מפיצים את הבשורה: בגידה, ספיגת מכות וגידופים, הוקעה – אפילו תקיפה בידי אספסוף וסכנת מוות. ייתכן שבמסגרת הפצת הבשורה, תמות בטרם תושלם עבודת האל, ולא תחיה על מנת לחזות ביום תהילת האל. עליכם להתכונן לכך. זה לא נאמר במטרה להפחיד אתכם; זוהי עובדה. כעת משהבהרתי זאת, ואתם הבנתם, אם עדיין מצויה בכם השאיפה הזאת ואתם בטוחים שהיא לא תשתנה, ותישארו נאמנים עד המוות, הדבר מוכיח שאתם אוחזים בשיעור קומה מסוים. אל תניחו שהפצת הבשורה בארצות רחוקות בהן יש חירות דתית וזכויות אדם תהיה נטולת סכנות ושתוכלו להתנהל באין מפריע, שיורעפו עליכם ברכות האל וכן שכוחו וסמכותו האדירים ילוו אתכם. אלה הם תפיסות ודמיונות אנושיים. גם הפרושים האמינו באל, ועם זאת הם לקחו את האל בהתגלמותו כבשר ודם וצלבו אותו. אם כך, אילו מעשים רעים מסוגל העולם הדתי הנוכחי לעשות לאל בהתגלמותו כבשר ודם? מעשיהם הרעים היו כה רבים – הם שפטו את האל, הוקיעו אותו וניאצו אותו – הם מסוגלים לכל מעשה רע באשר הוא. אל תשכחו כי מאמינים הם אלה שלקחו את ישוע אדוננו וצלבו אותו. רק להם הייתה ההזדמנות לעשות דבר שכזה. הכופרים לא התעניינו בדברים כאלה. המאמינים הם אלה ששיתפו פעולה עם הממשל על מנת לקחת את ישוע אדוננו ולצלוב אותו. יתרה מזאת, איך מתו תלמידיו של ישוע אדוננו? מבין תלמידיו, היו כאלה שנסקלו באבנים, שנגררו מאחורי סוס, שנצלבו במהופך ושבותרו בידי חמישה סוסים – הומטו עליהם מיתות שונות ומשונות. מה הייתה הסיבה למותם? האם הם הוצאו להורג על פשעיהם על פי חוק? לא. הם הוקעו, הוכו, ננזפו, והומתו משום שהפיצו את בשורת האדון ואנשי העולם דחו אותם – כך הם הפכו לקדושים מעונים. הבה לא נדבר על הקץ הסופי של הקדושים המעונים האלה, או על האופן שבו מגדיר האל את התנהלותם, ובמקום זאת נשאל: כשהם הגיעו לסוף, האם האופן שבו סיימו את חייהם תאם לתפיסות אנושיות? (לא). מנקודת מבט של תפיסות אנושיות, הם שילמו מחיר כבד על שהפיצו את עבודת האל, אך בסופו של דבר השטן הרגם. אין זה עולה בקנה אחד עם תפיסות אנושיות, אך זה בדיוק מה שקרה להם. זה מה שאפשר האל. איזו אמת טמונה כאן? האם עצם כך שהאל אפשר להם למות כך הוא קללה והוקעה מצדו, או שמא תוכניתו וברכתו? לא זה ולא זה. אז מה כן? כיום אנשים מהרהרים במותם בכאב לב גדול, אך אלה היו פני הדברים. איך אפשר להסביר את העובדה שאנשים שמאמינים באל מתו כך? כשאנו מזכירים את הנושא הזה, אתם מציבים את עצמכם במקומם, ואם כך, האם לבכם נמלא עצב ואתם חשים בכאב נסתר? אתם חושבים, "האנשים האלה ביצעו את חובתם והפיצו את בשורת האל, והיו צריכים להיחשב כאנשים טובים, אז איך ייתכן שזה היה סופם וזה היה קצם?" למעשה, גופם הוא שמת ונפטר באופן זה; כך הם עזבו את עולם בני האנוש, אך אין זה אומר שגם קצם היה כזה. אין זה משנה כיצד הם מתו ועזבו את העולם, ואף לא איך זה קרה, לא כך הגדיר האל את הקץ הסופי של החיים האלה, של יצירי הבריאה האלה. עליך לראות זאת בבירור. ההפך הוא הנכון, אמצעים אלה בדיוק שימשו אותם להוקיע את העולם הזה ולשאת עדות למעשי האל. יצירי הבריאה האלה השתמשו בחייהם היקרים – הם השתמשו ברגעי החיים האחרונים שלהם על מנת לשאת עדות למעשי האל, ולכוחו האדיר של האל, וכדי להצהיר לפני השטן והעולם כולו שמעשי האל צודקים, שישוע אדוננו הוא האל, שהוא האדון, והאל בהתגלמותו כבשר ודם. הם מעולם לא התכחשו לשמו של ישוע אדוננו, גם לא ברגעי חייהם האחרונים. האם לא הייתה זו צורת שיפוט על העולם הזה? הם השתמשו בחייהם על מנת להצהיר לפני העולם, על מנת לאשר לבני האדם כי ישוע אדוננו הוא האדון, כי ישוע אדוננו הוא המשיח, כי הוא האל בהתגלמותו כבשר ודם, כי עבודת הגאולה שהוא ביצע באנושות כולה מאפשרת לאנושות להמשיך ולחיות – זוהי עובדה שלא משתנה לעולם. באיזו מידה ביצעו את חובתם אלה שהפכו קדושים מעונים על שהפיצו את בשורת ישוע אדוננו? האם עד קצה גבול יכולתם? איך בא לידי ביטוי קצה גבול היכולת הזה? (הם הקריבו את חייהם). נכון, הם שילמו את המחיר בחייהם. משפחה, עושר והדברים החומריים של החיים האלה הם כולם דברים חיצוניים; החיים הם הדבר היחיד שקשור לעצמיותו של אדם. חייו של כל אדם חי באשר הוא הם הדבר שעליו לשמור מכל משמר, הדבר היקר ביותר, וכפי שמסתבר, האנשים האלה היו מסוגלים להציע את הרכוש היקר להם מכל – החיים – כאישור וכעדות לאהבת האל כלפי האנושות. הם לא התכחשו לשם האל, ואף לא לעבודתו, עד ליום מותם, והם השתמשו ברגעי חייהם האחרונים על מנת לשאת עדות לקיומה של עובדה זו – האין זו עדות בצורתה הנעלה ביותר? זוהי הדרך הטובה ביותר לבצע את חובתו של אדם; זוהי משמעות הדבר, מילוי אחריותו של אדם. כשהשטן איים עליהם והטיל עליהם מורא, ובסופו של דבר אף אילץ אותם לשלם בחייהם, הם לא נטשו את האחריות שלהם. זוהי משמעות הדבר, אדם המבצע את חובתו עד קצה גבול יכולתו. למה כוונתי? האם אני מתכוון שתשתמשו באותה שיטה על מנת לשאת עדות לאל ולהפיץ את בשורתו? אינך צריך לעשות זאת בהכרח, אך עליך להבין שזוהי אחריותך, שאם האל צריך שתעשה זאת, עליך לקבל זאת כדבר שאתה מחויב אליו מוסרית. אנשים כיום מלאים פחדים ודאגות, אך מהי מטרת הרגשות האלה? אם האל לא צריך שתעשה דבר מה, מה הטעם לדאוג מפניו? אם האל צריך שתעשה זאת, אל לך להתנער מהאחריות הזאת או לדחות אותה. עליך לשתף פעולה באופן יזום ולקבלה ללא דאגה. אין זה משנה איך אדם מת, אל לו למות לפני השטן, ואף לא מידיו. אם נגזר על אדם למות, עליו למות מידי האל. אנשים באים מן האל, ושבים אל האל – אלה הם ההיגיון והגישה שיצירי בריאה צריכים לאחוז בהם. זוהי האמת הסופית שאדם מוכרח להבין בעת הפצת הבשורה וביצוע חובתו – אדם מוכרח לשלם בחייו על מנת להפיץ את הבשורה על עבודת האל בהתגלמותו כבשר ודם ועל הושעתו את האנושות, ולשאת לה עדות. אם מצויה בך השאיפה הזאת, אם עולה בידך לשאת עדות באופן זה, הרי זה נפלא. אם עדיין לא מצויה בך שאיפה שכזאת, עליך לכל הפחות לבצע היטב את החובה ואת האחריות המוטלות עליך, ולהפקיד את השאר בידי האל. אולי אז, עם חלוף החודשים והשנים, וכאשר יגדלו ניסיונך וגילך, והבנתך את האמת תעמיק, תבין שיש לך מחויבות ואחריות להקריב את חייך למען העבודה של בשורת האל, גם עד רגעי חייך האחרונים.

כעת זהו הזמן המתאים להתחיל לדבר על הנושאים האלה משום שההפצה של בשורת המלכות כבר החלה. פעם, בעידן החוק ובעידן החסד, היו נביאים וקדושים מימי קדם שהקריבו את חייהם בעת הפצת הבשורה, על כן אלה שנולדו באחרית הימים יכולים אף הם להקריב את חייהם למען מטרה זו. אין זה דבר חדש או פתאומי, וקל וחומר אין זו דרישה מוגזמת. זה מה שיצירי בריאה מחויבים לעשות וזוהי החובה שעליהם לבצע. זוהי האמת; זוהי האמת הגבוהה ביותר. אם אתה רק צועק סיסמאות באשר למה שאתה רוצה לעשות למען האל, לאופן בו אתה רוצה למלא את חובתך, ולמידה בה אתה רוצה להשקיע מעצמך ולהתאמץ למען האל, אין בכך תועלת. כאשר המציאות מכה בך, כשאתה מתבקש להקריב את חייך, שיעור הקומה שלך עומד למבחן, בין אם אתה מתלונן ברגע האחרון, מוכן, או מתמסר באמת ובתמים. אם ברגע שבו חייך עומדים להילקח ממך, אתה נינוח, מוכן ומתמסר ללא תלונה, אם אתה חש שמילאת עד הסוף כל אחריות, מחויבות וחובה שהוטלו עליך, אם לבך מאושר ושלו – אם אתה מת כך, אזי בעיני האל לא מתת כלל וכלל. במקום זאת, אתה חי בממלכה אחרת ובצורה אחרת. אופן חייך השתנה, ותו לא. אינך מת באמת בשום צורה. האדם מבין זאת כך, "האדם הזה מת בגיל כה צעיר, כמה נורא!" אך בעיני האל, לא מתת ולא מתת לשם סבל. במקום זאת, מתת כדי ליהנות מברכות וכדי להתקרב לאל. משום שכיציר בריאה, ביצוע חובתך כבר טוב מספיק בעיני האל, וכעת כשהשלמת את חובתך, האל כבר לא צריך שתבצע חובה זו בין שורותיהם של יצירי הבריאה. בעיני האל, "מותך" לא נקרא "מוות", אתה "נלקחת", "הועברת" או "הובלת הרחק", וזה דבר טוב. אתם מייחלים שהאל יובילכם הרחק? (אנחנו מייחלים לכך). אל תייחלו לכך. בחיים האלה, האדם איננו מבין דברים רבים. אל תמהרו להגיע לשלב הזה. בטרם יגיע היום הזה, עליך לשאוף להבין יותר מן האמת ולדעת יותר על אודות הבורא. אל תותיר מאחור שום חרטות. מדוע אני אומר לא להותיר מאחור שום חרטות? בחיים האלה, לאנשים יש זמן מוגבל לעבור מהבנת דברים לזכייה בהזדמנות הזו, לאחיזה באיכות הזו, ולעמידה בתנאים לקיום דו שיח עם הבורא, על מנת שיוכלו להבין ולהכיר את הבורא באמת ובתמים ולירוא מפניו, וכן ללכת בנתיב שירא את האל וסר מרע. אם כעת אתה רוצה שהאל ימהר להובילך הרחק, אינך מגלה אחריות כלפי חייך. על מנת לגלות אחריות, עליך לעבוד קשה יותר על מנת להצטייד באמת, להרהר בעצמך יותר כשקורים לך דברים, ולמהר לפצות על מגרעותיך. עליך ללמוד ליישם בפועל את האמת, לפעול באופן התואם לעקרונות, להיכנס אל מציאות-האמת, לדעת יותר על אודות האל, להיות מסוגל להכיר ולהבין את כוונות האל, ולא לחיות את חייך לשווא. עליך ללמוד לדעת היכן הבורא, מהן כוונותיו, וכיצד הוא מביע אושר, כעס, צער ושמחה – גם אם לא עולה בידך להשיג מודעות עמוקה או הכרה מוחלטת, עליך לכל הפחות לאחוז בהבנה בסיסית של האל, לא לבגוד בו אף פעם, להיות תואם עמו באופן מוחלט, לגלות התחשבות כלפיו, להציע לו נחמה בסיסית, ולעשות כל מעשה הולם ובר השגה של יציר בריאה. אין אלה דברים קלים. בעודם מבצעים את חובותיהם, אנשים יכולים בהדרגה ללמוד להכיר את עצמם, ומעצם כך להכיר את האל. תהליך זה הוא למעשה אינטראקציה בין הבורא לבין יצירי בריאה, וראוי שאדם ייזכר בו במהלך חייו. תהליך זה אמור להסב לאנשים הנאה, ולא מכאובים וקשיים. לכן, על אנשים להוקיר את הימים והלילות, את השנים והחודשים, בהם הם מבצעים את חובותיהם. עליהם להוקיר את השלב הזה בחיים, ולא לראות בו מעמסה או עול. עליהם להתענג על השלב הזה בחייהם ולזכות ממנו בהכרה חווייתית. או-אז, הם ישיגו הבנה של האמת ויביאו לידי ביטוי מראית עין של בן אנוש, יאחזו בלב ירא-אל, ומעשיהם הרעים יפחתו. אתה מבין הרבה מן האמת, אינך עושה מעשים שמצערים את האל או שהוא מתנגד להם. כשאתה בא לפני האל, אתה חש שהוא כבר לא מתעב אותך. כמה נפלא! ברגע שמישהו משיג זאת, האם הוא לא יחוש נינוח גם אם עליו למות? לכן, מה העניין עם אלה שמתחננים למות עכשיו? הם רק רוצים להימלט, ואינם רוצים לסבול. הם פשוט רוצים סוף מהיר לחיים האלה, כדי שיוכלו למות ולהתפקד לפני האל. אתה רוצה להתפקד לפני האל, אך האל עדיין לא רוצה בך. מדוע שתתפקד לפני האל אם הוא טרם זימן אותך? אל תתפקד לפניו טרם זמנך. אין זה דבר טוב. אם אתה מביא לידי ביטוי חיים מלאי משמעות ובעלי ערך והאל אוסף ולוקח אותך הרחק, הרי שזה דבר נפלא!

כולכם מבינים על מה דנו היום? כולי תקווה כי הדברים האלה לא הכבידו עליכם אף יותר, וכן כי תוכן השיתוף של היום לא הפחיד אתכם. במקום זאת, כולי תקווה שהוא אפשר לכם להבין כמה אמיתות שעליכם להבין, כך שתוכלו לתפוש טוב יותר את סוגיית האמונה באל, ותחושתכם כלפיה תהיה מבוססת וברורה יותר. האם דבריי השיגו מטרה זו? (אכן). תארו לי זאת. (פעם, לא באמת התייחסתי להפצת הבשורה כאל חובתי. בלבי החזקתי בדעות מופרכות רבות. חשבתי שתוטל עליי הפצת הבשורה רק אם לא אבצע היטב את חובותיי האחרות. נדמה היה לי כי הפצת הבשורה היא החובה הגרועה ביותר, ולא ממש החשבתי את הפצת הבשורה כתפקיד אותו הטיל האל על האדם. היום, בשיתוף של האל, נאמר לנו שהפצת הבשורה ונשיאת עדות לאל הן אחריותו של האדם, ושעל אנשים לחוש מחויבים מוסרית לצאת ולממש אחריות זו. רק אז חשתי כי דעותיי היו מגוחכות מדי, ושהן הביאו לכך שלא באמת רציתי לבצע כראוי את החובה של הפצת הבשורה. ההאזנה לשיתוף האל היום שינתה את דעותיי מקצה אל קצה). מצוין. עוד מישהו רוצה לדבר? (פעם חשבתי שאני יציר בריאה זניח ותו לא, ולא ייחסתי חשיבות רבה לביצוע חובתי זו. חשבתי שחובתי איננה חשובה ואיננה ראויה להתייחסות. עם זאת, היום שמעתי את האל אומר שהוא בעצמו קבע את החובות אותן מבצעים האנשים שאותם הוא ייעד מראש, ושהוא תכנן והסדיר בקפידה כל אחת מהן. אנשים שלא מבצעים את חובותיהם בנאמנות חומקים מכל אחריות ומכל מחויבות שהוטלה עליהם. בפרט, כאשר שמעתי בשיתופו של האל כי הפצת הבשורה ונשיאת עדות לאל הן תפקידים אותם מפקיד האל בידי כולם, וכן האחריות המוטלת על יצירי בריאה, התמלאתי אמונה גדולה ושאיפה עזה ללכת בנתיב שנקבע מראש על ידי האל. אני רוצה לקחת אחריות על חיי, לבצע היטב את חובתי, ולהשלים את שליחותי. אז יעלה בידי להעניק לאל מעט נחמה. לאחר שהאזנתי לשיתופו של האל, חשתי התפעמות של ממש בלבי. הרגשתי שכבר אינני יכול להמעיט בערך התפקיד אותו הטיל עליי האל). יפה אמרת. כולם מרגישים כך, נכון? (כן). כפי שאתה רואה, כאשר אנשים לא מבינים את האמת, הם נעשים מבולבלים ויכולים להתעלם אפילו מדבר כה גדול כמו הפצת הבשורה. אך כאשר משתפים בבירור על האמת, אנשים מבינים את חשיבות הסוגייה הזו, לומדים להכיר את עמדתם שלהם ולהבין את הערך של חייהם. האם פירוש הדבר הוא שיש להם כיוון? (כן). האמת יכולה לחולל שינוי בלבבותיהם של אנשים. האם ישנה תאוריה מלבד האמת אשר יכולה לגעת בלבך ולשנות את השקפותיך? אין כזו, רק דרכה של האמת יכולה לשנות את השקפותיך. איך ייתכן שדרך זו יכולה לשנות את השקפותיך? משום שהאמיתות האלה הן כה מעשיות שאיש לא יכול להפריכן. האמיתות האלה קשורות לחיי האדם ולשליחות שבחיי האדם. הן קשורות קשר קרוב לבני אנוש; הן נוגעות להם מאוד. אין הם דברים חסרי חשיבות, אלא הן קשורות לשליחות שבחיי האדם, וכן לערך ולמשמעות של החיים. לפיכך, כאשר הדברים האלה נאמרים בבירור, הם יכולים לחולל שינוי בלבבותיהם של אנשים, כך שאלה ילמדו לקבלם ולשנות את השקפותיהם. השיתוף של היום נועד למלא תפקיד מסוים בשינוי גישותיהם של אנשים כלפי חובותיהם. אם בכוחן של האמיתות האלה לשנות את חייהם של אנשים, את האופן שבו הם חיים, ואת הכיוון אחריו הם נוהים בחתירתם, הרי זה נפלא. פירוש הדבר הוא שלא דיברתי לשווא היום. כעת, משהשלמתי את השיתוף על האמיתות האלה, עליכם להחילן, להתנסות בהן ולהפנים אותן בחיי היום-יום שלכם בהדרגה. כאשר האמיתות האלה יהפכו למציאות שלך ולחייך, האל לא ימחק את תואר יציר הבריאה שלך, ואתה תזכה במשהו באמת ובתמים. ברגע שכזה, כאשר האל באמת יבקש ממך להקריב את חייך ולהשתמש בהם על מנת להעיד על מעשיו ולשאת עדות לבשורה שלו, תהיה חופשי מדאגה ומפחד, ובהחלט לא תסרב. אתה תקבל זאת בשמחה. משום שהבורא הטיל עליך תפקיד זה, אתה תקבלו מידי האל. לכן, על מנת להמתין ליום זה ולקבלו בברכה, לצד הצורך להבין אמיתות אלה, אנשים מוכרחים כעת לעבוד קשה על מנת להצטייד בדברי האל ולזכות בידע רב ועמוק יותר של עבודת האל ושל צביונו. זהו הדבר החשוב מכל.

25 בדצמבר, 2018