השיתוף של היום עוסק בנושא שמוכר לכולם. הוא קשור במידה רבה לאמונתו של האדם באל ולחתירה שלו, וזהו נושא שאנשים נתקלים בו ושומעים אודותיו מדי יום. ובכן, במה מדובר? הנושא הוא מה המשמעות של חתירה אל האמת. מה דעתכם על הנושא הזה? האם יש בו חדשנות מספקת עבורכם? האם הוא מרתק? לא משנה עד כמה הנושא הזה מרתק, אני יודע שהוא רלוונטי לכל אחד ואחד מכם; הוא רלוונטי לישועתם של אנשים, להיווכחותם של אנשים במציאות של דברי האל, לשינוי הצביון שלהם, וגם לסוף ולייעוד העתידיים שלהם. רובכם מוכנים כעת לחתור אל האמת והתחלתם להתעורר, אבל אינכם בטוחים כל כך מהי המשמעות של חתירה אל האמת, או כיצד יש לחתור אל האמת. זו הסיבה שעלינו לשתף על הנושא הזה היום. החתירה אל האמת היא נושא שבו אנשים נתקלים לעתים קרובות במהלך חיי היום-יום שלהם. זו בעיה מעשית, שעמה מתמודדים אנשים כאשר קורים להם דברים במהלך חייהם היומיומיים, כשהם מבצעים את חובותיהם וכן הלאה. כשדבר מה קורה לרוב האנשים, הם פשוט עושים מאמץ מתוך מוטיבציה פנימית וקוראים את דברי האל, והם מונעים ממחשבותיהם להפוך לשליליות, בתקווה שכך יצליחו להימנע משקיעה בשליליות או מחוסר הבנה של האל ויאפשרו לעצמם להתמסר לעבודתו. אנשים בעלי איכות טובה יותר יכולים לחפש באופן יזום וחיובי היבטים שונים של האמת בדברי האל. הם מחפשים את העקרונות, את דרישות האל ונתיבים של יישום בפועל. לחלופין, הם מסוגלים לבחון את עצמם, להרהר ולזכות בידע דרך הדברים שקורים להם, וכך הם מגיעים להבנה של עקרונות האמת ונכנסים למציאות האמת. עם זאת, עבור רוב האנשים מדובר עדיין במכשול משמעותי, ואין ודאות שיעלה בידם להשיג את הדברים האלה. רוב האנשים טרם נכנסו להיבט זה של המציאות. לכן, לא יהיה לכם קל להגיע לכדי הבנה מעשית, אובייקטיבית ואמיתית של נושא רגיל, שגרתי וספציפי זה, גם אם יינתן לכם זמן להרהר בו. אם נחזור לנושא העיקרי שלנו, הבה נשתף על המשמעות של חתירה אל האמת. אינכם מיומנים בהרהור, אבל אני מקווה שאתם טובים בהקשבה – לא רק עם אוזניכם, אלא גם עם לבכם. אני מקווה שתשקיע את לבך בהיכרות עם עניין זה ובהבנה שלו, תיקח לתשומת לבך ותכיר בחשיבות של כל מה שיעלה בידך להבין, כל מה שתואם למצבך ולצביון שלך, וכל היבט של הנסיבות שבהן אתה נתון. לאחר מכן, אני מקווה שתתחיל בתהליך לפתרון הצביון המושחת שלך ותשאף להפנים את כל עקרונות היישום בפועל, כך שאם יתעוררו סוגיות הקשורות בכך, יהיה לך נתיב לצעוד בו ותוכל להתייחס לדברי האל כנתיב של יישום בפועל, לממש אותם ולציית להם מתוקף היותם כאלה. זה יהיה הדבר הטוב ביותר.

מהי המשמעות של חתירה אל האמת? ייתכן שזו שאלה קונספטואלית, אבל היא גם השאלה המעשית ביותר בנוגע לאמונה באל. יכולתם של אנשים לחתור אל האמת קשורה ישירות להעדפותיהם, לאיכות שלהם ולחתירתם. החתירה אל האמת מקיפה אלמנטים מעשיים רבים. עלינו לשתף עליהם בזה אחר זה, כדי שתוכלו להבין את האמת מהר ככל האפשר ולדעת במדויק מהי המשמעות של החתירה אליה ואילו בעיות קשורות לחתירה זו. כך תוכלו בסופו של דבר להבין את המשמעות של חתירה אל האמת. ראשית, הבה נדון בעניין הבא: האם אתם חותרים אל האמת על ידי כך שאתם מקשיבים לדרשה הזו? (לא ממש). הקשבה לדרשות היא בסך הכול תנאי מוקדם ופעולה של הכנה לקראת החתירה אל האמת. אילו מרכיבים כלולים בחתירה אל האמת? יש נושאים רבים שנוגעים לחתירה אל האמת, ובאופן טבעי יש גם בעיות רבות שקיימות אצל אנשים ושעלינו לדון בהן כאן. לדוגמה, יש אנשים שאומרים "אם מישהו אוכל ושותה מדברי האל ומשתף על האמת מדי יום, אם הוא יכול לבצע את חובתו בצורה רגילה, אם הוא עושה את כל מה שמסדרת הכנסייה ולעולם אינו גורם להפרעות או לשיבושים – וגם אם הוא מפר לעתים את עקרונות האמת, הוא אינו עושה זאת במודע או בכוונה – האין זה מעיד על כך שהוא חותר אל האמת?" זו שאלה טובה. אנשים רבים מחזיקים ברעיון הזה. ראשית, עליכם להבין אם אדם מסוים יכול להשיג הבנה של האמת ולזכות באמת על ידי יישום בפועל באופן עקבי בדרך זו. שתפו את המחשבות שלכם. (אף על פי שיישום בפועל בדרך זו הוא נכון, הוא נראה יותר כמו ריטואל דתי – מדובר בהתנהלות על פי כללים. הוא אינו יכול להוביל להבנה של האמת או לזכייה באמת). אם כך, באיזה סוג של התנהגויות מדובר כאן באמת? (מדובר בהתנהגויות טובות בצורה שטחית). התשובה הזו מוצאת חן בעיני. אלה בסך הכול התנהגויות טובות שמתממשות כאשר אדם מתחיל להאמין באל, על בסיס המצפון וההיגיון של אדם זה, ולאחר שלמד שלל תכנים טובים וחיוביים. אבל לא מדובר ביותר מהתנהגויות טובות, והן רחוקות מאוד מחתירה אל האמת. מה, אם כן, נמצא ביסוד ההתנהגויות הטובות האלה? מה מעורר אותן? הן נובעות מן המצפון וההיגיון של האדם, מן המוסריות שלו, מן התחושות החיוביות שיש לו כלפי אמונה באל ומריסונו העצמי. כיוון שמדובר בהתנהגויות טובות, אין להן קשר לאמת וללא ספק הן אינן האמת. התנהגות טובה אינה זהה ליישום בפועל של האמת, ואם אדם מתנהג כראוי אין זה אומר שהוא זכה באישור האל. התנהגויות טובות ויישום בפועל של האמת הם שני דברים שונים – אין להם קשר זה לזה. יישום בפועל של האמת הוא דרישת האל והוא לחלוטין עולה בקנה אחד עם כוונותיו; התנהגות טובה נובעת מרצונו של אדם וטומנת בחובה את כוונותיו של אדם ומניעיו – בעיני האדם היא נתפסת כדבר טוב. אף על פי שהתנהגויות טובות אינן מעשים רעים, הן מפרות את עקרונות האמת ואין להן דבר וחצי דבר עם האמת. לא משנה כמה טובות ההתנהגויות האלה, או באיזו מידה הן תואמות לתפיסותיו ולדמיונותיו של אדם, אין להן כל קשר לאמת. לכן, התנהגות טובה בכל כמות שהיא לא תוכל להשיג את אישור האל. כיוון שהתנהגות טובה מוגדרת באופן שכזה, ברור שלהתנהגויות טובות אין כל נגיעה ליישום בפועל של האמת. אילו אנשים היו מחולקים לסוגים בהתאם להתנהגותם, אזי לכל היותר, התנהגויות טובות אלה היו פעולותיהם של נותני שירות נאמנים ולא מעבר לכך. אין להן כל קשר ליישום בפועל של האמת או להתמסרות אמיתית לאל. הן אינן אלא סוג של התנהגות, ואין להן כל רלוונטיות לשינוי הצביון של אנשים, להתמסרותם לאמת ולקבלתה, ליראת האל שלהם ולסורם מרע, או לכל מרכיב מעשי אחר אשר יש לו נגיעה ממשית לאמת. אם כך, מדוע הן מכונות התנהגויות טובות? הרי לכם הסבר, ובאופן טבעי מדובר גם בהסבר של מהות השאלה הזו. העניין הוא, שהתנהגויות אלה נובעות אך ורק מתפיסותיהם של אנשים, מהעדפותיהם, מרצונם וממאמציהם שמונעים על ידי מוטיבציה עצמית. לא מדובר בביטוי של החרטה שמגיעה עם זכייה בהיכרות עצמית אמיתית, על ידי קבלת האמת, השיפוט והייסור של דברי האל, וגם לא בהתנהגויות או בפעולות של יישום בפועל של האמת, אשר מתעוררות כאשר אנשים מנסים להתמסר לאל. האם אתם מבינים זאת? המשמעות היא, שהתנהגויות טובות אלה אינן כרוכות בשום אופן בשינוי צביונו של אדם, או במה שקורה לאחר שאדם עובר את השיפוט והייסור של דברי האל, או בחרטה הכנה שנובעת מכך שאדם לומד להכיר את צביונו המושחת. הן בהחלט אינן קשורות להתמסרותו הכנה של אדם לאל ולאמת; ועוד פחות מכך לקיומו של לב ירא-אל ואוהב-אל. להתנהגויות טובות אלה אין דבר וחצי דבר עם כל אלה; הן בסך הכול משהו שמגיע מן האדם, ומשהו שנתפס כטוב בעיני האדם. עם זאת, יש הרבה אנשים שרואים את ההתנהגויות הטובות האלה כסימן לכך שאדם מסוים מיישם בפועל את האמת. זו טעות חמורה, עמדה והבנה אבסורדיות. התנהגויות טובות אלה אינן אלא ביצוע של טקס דתי ויציאה ידי חובה. הן אינן קשורות כהוא זה ליישום בפועל של האמת. ייתכן שהאל אינו מוקיע אותן במפורש, אבל הוא בהחלט אינו מאשר אותן; זה בטוח. עליכם לדעת, שפעולות חיצוניות אלה, שתואמות לתפיסותיו של האדם, והתנהגויות טובות אלה אינן יישום בפועל של האמת והן אף אינן ביטוי של החתירה אל האמת. לאחר ששמעתם את השיתוף הזה, אתם מחזיקים בידע קונספטואלי מועט אודות המשמעות של רדיפה אחר האמת, בהבנה התחלתית של הקונספט הפשוט של חתירה אל האמת. אם ברצונכם להבין לאשורה את משמעות החתירה אל האמת, עלינו לשתף על דברים נוספים.

כדי לחתור אל האמת, על האדם להבין אותה; רק על ידי הבנת האמת ניתן ליישם אותה בפועל. האם ההתנהגויות הטובות של אנשים קשורות ליישום בפועל של האמת? האם התנהגויות טובות נובעות מחתירה אל האמת? אילו גילויים ופעולות שייכים ליישום בפועל של האמת? אילו גילויים הם מנת חלקם של אנשים שחותרים אל האמת? עליכם להבין את השאלות האלה. כדי לשתף על החתירה אל האמת, תחילה עלינו לדבר אודות הקשיים והגישות השגויות שבהן נוקטים אנשים כלפיה. חיוני לפתור את אלה תחילה. יש אנשים מסוימים בעלי הבנה טהורה, שיש להם נקודת מבט ברורה יחסית בנוגע למהות האמת. יש להם נתיב שבו הם חותרים אל האמת. יש אחרים, שאינם מבינים מהי האמת, ואף על פי שהם מתעניינים בה הם אינם יודעים כיצד ליישם אותה בפועל. הם מאמינים כי עשיית דברים טובים והתנהגות נאותה זהים ליישום בפועל של האמת – שיישום בפועל של האמת משמעותו לעשות דברים טובים. רק לאחר שהם קוראים הרבה מדברי האל הם מבינים, שעשיית דברים טובים והתנהגות טובה שונים לחלוטין מיישום בפועל של האמת. אתם יכולים לראות עד כמה אבסורדיים התפיסות והדמיונות של אנשים – אלה שאינם מבינים את האמת אינם יכולים לראות דבר בבירור! אנשים רבים מבצעים את חובתם במשך שנים, הם מעסיקים את עצמם מדי יום והם כבר עברו לא מעט תלאות, ולכן הם רואים בעצמם אנשים שמיישמים בפועל את האמת ומחזיקים במציאות האמת. עם זאת, הם אינם יכולים להציג כל עדות חווייתית. מה הבעיה כאן? אם הם מבינים את האמת, מדוע הם אינם יכולים לדבר על החוויות הממשיות שלהם? האם אין כאן סתירה מסוימת? יש כאלה שאומרים, "בעבר, כשביצעתי את חובתי, לא חתרתי אל האמת ולא קראתי קריאת-תפילה יסודית בדברי האל. בזבזתי זמן רב. הייתי שקוע כל כך בעבודתי, במחשבה שהעיסוק בחובה שלי זהה ליישום בפועל של האמת ולהתמסרות לעבודת האל – אבל פשוט בזבזתי את זמני". מה משתמע מכך? שהם דחו את החתירה אל האמת משום שהיו כל כך עסוקים בביצוע חובתם. האם זהו באמת העניין? אנשים אבסורדיים מסוימים מאמינים, שכל עוד הם יהיו עסוקים בחובתם, לא יהיה לצביונם המושחת זמן לחשוף את עצמו, והם כבר לא יגלו צביון מושחת ולא יחיו במצב מושחת, ולכן אין להם עוד צורך לאכול ולשתות את דברי האל כדי לפתור את הצביון המושחת שלהם. האם הרעיון הזה נכון? האם אנשים באמת אינם מגלים צביונות מושחתים כשהם עסוקים בחובותיהם? זה רעיון אבסורדי – זהו שקר גס. הם אומרים שאין להם זמן לחתור אל האמת כיוון שהם עסוקים בחובתם. זה דבר מופרך לחלוטין. הם משתמשים בכך שהם עסוקים כתירוץ. שיתפנו פעמים רבות על האמיתות בנוגע להיווכחות בחיים ולביצוע חובה: אדם יכול לצמוח בחייו רק על ידי חיפוש האמת לצורך פתרון בעיות במהלך ביצוע חובתו. לכן, אם כל מה שאדם עושה במהלך ביצוע חובתו הוא להעסיק את עצמו במשימות, והוא אינו מחפש את האמת כדי לפתור בעיות, הוא לעולם לא יבין את האמת. אנשים מסוימים שאינם אוהבים את האמת מסתפקים אך ורק במתן שירות, ומקווים לקבל תמורתו את הברכות של מלכות השמים. התירוץ שלהם הוא שהם כל כך עסוקים בביצוע חובתם, עד שאין להם זמן לחתור אל האמת; הם אפילו אומרים שהם כל כך עסוקים בביצוע חובתם, עד שהם אינם חושפים צביון מושחת. מכך משתמע שכיוון שהם עסוקים כל כך בחובה שלהם, צביונם המושחת נעלם והוא כבר אינו קיים. זהו שקר, הלא כן? האם הטענה שלהם תואמת לעובדות? כלל וכלל לא – אפשר לומר שזהו השקר הגדול מכולם. איך ייתכן שצביון מושחת כבר לא חושף את עצמו משום שאדם עסוק בחובתו? האם אנשים כאלה קיימים? האם עדות חווייתית שכזו קיימת? בהחלט לא. אנשים הושחתו עמוקות בידי השטן; לכולם יש טבע שטני וכולם חיים בצביון שטני. האם יש בקרבו של אדם דבר מה חיובי, משהו מלבד שחיתות? האם יש מישהו שנולד ללא צביון מושחת? האם יש מישהו שנולד כשהוא מסוגל לבצע חובה בנאמנות? האם יש מישהו שנולד כשהוא מסוגל להתמסר לאל ולאהוב אותו? בהחלט לא. כיוון שלכל האנשים יש טבע שטני והם מלאים בצביונות מושחתים, הרי שאם אין ביכולתם להבין את האמת וליישם אותה בפועל, הם יכולים לחיות אך ורק על פי הצביון המושחת שלהם. לכן, אבסורדי ומופרך לומר, שאדם לא יחשוף צביון מושחת אם יהיה עסוק בחובתו. זהו שקר גס, שמיועד להטעות אנשים. אנשים שאינם אוהבים את האמת ימצאו סיבות ותירוצים כדי שלא לחתור אליה, ולא משנה אם הם עסוקים בביצוע חובתם או לא, או אם יש או אין להם זמן לקרוא בדברי האל. אנשים אלה הם נותני שירות, חד וחלק. אם נותן שירות אינו אוכל ושותה את דברי האל ואינו מקבל את האמת, האם הוא יוכל לתת שירות טוב? בהחלט לא. כל מי שאינם מקבלים את האמת הם נטולי מצפון והיגיון, ואינם אלא אנשים שחיים על פי צביונותיהם המושחתים ועושים שלל מעשים רעים. הם בשום אופן אינם נותני שירות נאמנים, ואף על פי שהם נותנים שירות, אין בהם דבר טוב אחד. אתם יכולים להיות בטוחים בכך.

אנשים מסוימים מחויבים מדי למשפחותיהם, ולעתים קרובות מתבוססים בדאגות. כשהם רואים אחים ואחיות צעירים יותר שוויתרו על משפחותיהם ועל הקריירה שלהם כדי לנהות אחר האל ולבצע את חובותיהם, הם מקנאים בהם ואומרים, "האל היה נדיב לאנשים הצעירים האלה. הם התחילו להאמין בו בגיל צעיר, לפני שהתחתנו והביאו ילדים לעולם; אין להם קשרי משפחה והם אינם צריכים לדאוג להישרדות. אין להם דאגות שמונעות מהם לנהות אחר האל ולבצע את חובותיהם. הם הגיעו בדיוק בזמן לעבודת האל ולהפצת הבשורה באחרית הימים – האל העניק להם תנאים טובים כל כך. הם יכולים להקדיש את עצמם לביצוע חובותיהם, בגוף ובנפש. הם יכולים לחתור אל האמת, אבל אין זה כך עבורי. האל לא סידר עבורי סביבה מתאימה – יש לי יותר מדי מחויבויות משפחתיות ואני צריך להרוויח כסף כדי לתמוך בהם. כאן טמונות הבעיות האמיתיות שלי. זו הסיבה שאין לי זמן לחתור אל האמת. חתירה אל האמת מיועדת לאנשים שמבצעים את חובותיהם במשרה מלאה ואין להם קשרים כאלה. אני עמוס בהתחייבויות משפחתיות ולבי מלא בזוטות של הצורך לשרוד, כך שאין לי זמן או אנרגיה להקדיש לאכילה ושתייה של דברי האל או לביצוע חובתי. לא משנה באיזה היבט של הנסיבות שלי נתמקד, אין לי כל אפשרות לחתור אל האמת. אי אפשר להאשים אותי בכך. פשוט לא נועדתי לחתור אל האמת והנסיבות שלי לא מאפשרות לי לבצע חובה. כל שבאפשרותי לעשות הוא להמתין עד שההתחייבויות המשפחתיות שלי יפחתו, עד שילדיי יהיו עצמאיים ועד שאפרוש לגמלאות ואשתחרר מן הטרדות הגשמיות שלי – אז אוכל לחתור אל האמת". אנשים כאלה חווים קשיים בחייהם היומיומיים ומעת לעת הם מרגישים כיצד צביונם המושחת בא לידי ביטוי בעניינים הטריוויאליים של חיי היום-יום שלהם. הם יכולים לזהות את הדברים האלה, אבל כיוון שהם לכודים בעולם החילוני, הם מאמינים שהם פועלים כהלכה בכך שהם חיים, מאמינים באל, מקשיבים לדרשות ומצליחים להסתדר בנוחות בדרך זו. הם מאמינים שהחתירה אל האמת יכולה לחכות, ושלא יהיה מאוחר מדי לפתור את הצביונות המושחתים שלהם גם בעוד מספר שנים. כך הם מעכבים את הנושא המשמעותי של חתירה אל האמת ודוחים אותו שוב ושוב. מה הם תמיד אומרים? "לעולם לא מאוחר מדי לחתור אל האמת. אני אתן לזה כמה שנים. כל עוד עבודת האל לא הסתיימה, עדיין יש לי זמן – עדיין יש לי סיכוי". מה דעתכם על הגישה הזו? (היא שגויה). האם הם קיבלו על עצמם את העול של חתירה אל האמת? (לא). אם כן, איזה עול הם קיבלו על עצמם? האם אין זה העול של ההישרדות, של הדאגה למשפחותיהם, של גידול ילדיהם? הם מקדישים את כל האנרגיה שלהם לילדיהם, למשפחותיהם, לימיהם ולחייהם, והם מתכננים להתחיל לחתור אל האמת רק לאחר שהעניינים האלה יסתדרו. אם כן, האם התירוצים שלהם תקפים? האם הם אינם מהווים מכשול בדרך לחתירתם אל האמת? (אכן כן). אף על פי שאנשים אלה מאמינים בריבונות של האל ובהסדריו, הם גם מתלוננים על הסביבה שהאל סידר עבורם. הם מתעלמים מדרישות האל והם אינם משתפים עמן פעולה באופן יזום. במקום זאת, חשוב להם רק לתת מענה לצורכי הבשר שלהם, של משפחתם ושל קרוביהם. איזו סיבה הם נותנים לכך שאינם חותרים אל האמת? "אנחנו עסוקים ומותשים מדי בניסיון להתקיים. אין לנו זמן לחתור אל האמת; אין לנו סביבה מתאימה לחתירה אל האמת". באיזו גישה הם נוקטים? (לעולם לא מאוחר מדי לחתור אל האמת). "לעולם לא מאוחר מדי לחתור אל האמת. אעשה זאת בעוד מספר שנים". האין זה טיפשי? (כן). זה טיפשי – הם משטים בעצמם עם תירוציהם. האם עבודת האל תחכה לך? (לא). "אעשה זאת בעוד מספר שנים" – מה המשמעות של "מספר שנים"? המשמעות היא, שיש לך פחות סיכוי להיוושע ושיהיו לך פחות שנים לחוות את עבודת האל. מספר שנים יחלפו להן כך, ולאחר מכן עוד מספר שנים, ומבלי שתשים לב לכך יחלפו להן עשר שנים שבהן עדיין לא הבנת את האמת, לא נכנסת למציאות האמת, ואפילו שמץ מן הצביון המושחת שלך לא נפתר. אפילו אמירה של מילה ישרה אחת היא מאמץ עצום עבורך. האם זה לא מסוכן? האין זה חבל? (אכן כן). כשאנשים משתמשים בכל כך הרבה תירוצים וסיבות כדי להצדיק את העובדה שאינם חותרים אל האמת, במי הם פוגעים, בסופו של דבר? (בעצמם). זה נכון – בסופו של דבר, הם פוגעים בעצמם. וכאשר הם יהיו על ערש דווי, הם ישנאו את עצמם על כך שלא זכו באמת במהלך שנות אמונתם באל, והם יצטערו על חייהם במלואם!

אנשים מסוימים הם משכילים למדי, אולם איכותם ירודה ואין להם הבנה רוחנית. לא משנה לכמה דרשות הם מקשיבים, הם אינם מסוגלים להבין את האמת. תמיד יש להם שאיפות ותשוקות משלהם והם תמיד מתחרים על מעמד. אם אין להם מעמד, הם לא יחתרו אל האמת. הם אומרים, "בית האל אף פעם לא מסדר עבורי חובה שמשקפת את הערך שלי, כמו עבודה עם טקסט, עבודה אור-קולית, מינוי למנהיג כנסייה או לאחראי על קבוצה. הם לא נותנים לי לבצע אף אחת מהעבודות החשובות. בית האל אינו מקדם אותי ואינו מטפח אותי, ובכל פעם שיש בחירות בכנסייה, איש אינו מצביע עבורי ואיש אינו אוהב אותי. האם באמת אין בי תכונות רצויות? אני אינטלקטואל, אני משכיל, אבל בית האל אף פעם לא מקדם אותי ולא מטפח אותי, כך שאין בי כל מוטיבציה לחתור אל האמת. כל האחים והאחיות שהתחילו להאמין באל בערך באותו זמן כמוני מבצעים חובות חשובות ומכהנים כמנהיגים וכעובדים – מה הסיבה שלי אין מה לעשות? אני רק ממלא תפקידי משנה על ידי כך שאני מפיץ את הבשורה מעת לעת, וגם לא נותנים לי להעיד. בכל פעם שבית האל מקדם אנשים לחובות חשובות, אין כלום בשבילי; אפילו לא מתירים לי להוביל את הכינוסים וגם לא מטילים עלי אחריות כלשהי. אני מרגיש שעושים לי עוול. זו הסביבה שהאל סידר עבורי. מדוע אינני יכול להרגיש את הערך של קיומי? מדוע האל אוהב אנשים אחרים, אך לא אותי? מדוע הוא מטפח אחרים אך לא אותי? בית האל צריך להטיל עלי עול משמעותי יותר ולהפוך אותי לאחראי או למשהו דומה. כך תהיה לי מעט מוטיבציה לחתור אל האמת. כיצד אוכל לחתור אל האמת ללא מוטיבציה? אנשים תמיד זקוקים למעט מוטיבציה כדי לחתור אל האמת; אנחנו צריכים להיות מסוגלים לראות את התועלות שבחתירה אליה. אני יודע שיש לאנשים צביונות מושחתים שצריכים להשתנות, ואני יודע שחתירה אל האמת היא דבר טוב, שמאפשר לנו להיוושע ולהפוך למושלמים – אבל אף פעם לא משתמשים בי למטרות חשובות ואני מרגיש שאין לי כל תמריץ לחתור אל האמת! אני אתחיל לחתור אל האמת כשהאחים והאחיות יעריכו אותי ויתמכו בי – זה לא יהיה מאוחר מדי". האם אין אנשים מסוג כזה? (יש). מהי הבעיה שלהם? הבעיה היא שהם רוצים מעמד וחשיבות. ברור שאין הם אוהבי האמת, ובכל זאת הם מעוניינים במעמד ובמקום ליד השולחן בבית האל. האין זה חוסר בושה? די בכך שתהיה נותן שירות; עדיין לא ברור אם תצליח להיות נותן שירות נאמן. מדוע זה לא ברור לך? האם אתה סבור שאם יהיו לך מעמד וחשיבות תוכל להיוושע? שתהיה אדם שחותר אל האמת? האם יש תוקף לרגשות האלה שלך? (לא). האנשים האלה רוצים לבלוט, לגרום לכך שירגישו בנוכחותם, וכאשר הרצונות שלהם לא מתממשים הם מתלוננים שהאל אינו צודק, שהוא מתייחס לאנשים באופן מוטה, שביתו אינו מקדם אותם, שהאחים והאחיות לא בוחרים בהם – דברים אלה לבטח אינם הבסיס הדרוש לחתירה אל האמת. האם נאמר במקום כלשהו בדברי האל, שאדם שחותר אל האמת חייב לזכות בתמיכת הכול ולהיות מוערך על ידי אחיו ואחיותיו? או שעליו להיות מסוגל לקבל עליו חובה בעלת חשיבות ולבצע עבודה חשובה, וגם לתרום באופן משמעותי לבית האל? האם נאמר בדברי האל שרק אנשים כאלה יכולים לחתור אל האמת ושרק הם כשירים לחתור אל האמת? האם נאמר בדבריו שרק אנשים אלה עומדים בקריטריונים של חתירה אל האמת, שרק הם יכולים להיכנס אל מציאות האמת, או שבסופו של דבר רק הם יוכלו להיוושע? האם נאמר כך במקום כלשהו בדברי האל? (לא). ברור שהטענות שמשמיעים אנשים מסוג כזה אינן תקפות. אם כך, מדוע הם אומרים דברים כאלה? האם הם אינם מחפשים תירוצים לכך שאינם חותרים אל האמת? (אכן). הם אוהבים מעמד ויוקרה. במסגרת אמונתם באל, אכפת להם רק מטיפוח מוניטין, רווח אישי וחתירה למעמד. הם מרגישים שזה יהיה מביש לומר זאת בקול, ולכן הם ממציאים שפע של צידוקים, מגנים על עצמם נוכח העובדה שאינם חותרים אל האמת, ומטילים את האשמה על הכנסייה, על האחים ועל האחיות, ועל אלוהים. האם זה לא מרושע? האם הם אינם אנשים רעים, שמפנים אצבע מאשימה אל גורם חף מפשע? (כן). הם עושים צרות לא הגיוניות ומטרידים אחרים בדרישות חסרות היגיון; הם לחלוטין נטולי מצפון או היגיון! אי חתירה אל האמת מהווה בעיה חמורה דיה בפני עצמה, ועם זאת הם מנסים גם להתווכח ולהערים קשיים – זה באמת לא הגיוני, נכון? חתירה אל האמת היא מעשה רצוני. אם אתה אוהב את האמת, אזי רוח הקודש תעבוד בך. אם אתה אוהב את האמת, מתפלל לאל ותלוי בו, מהרהר בעצמך ומנסה להכיר את עצמך נוכח כל הרדיפות והתלאות שנקרות בדרכך, וגם מחפש באופן פעיל את האמת כדי לפתור את הבעיות שאתה מגלה בעצמך ומסוגל לבצע את חובתך בצורה נאותה, אתה תוכל לשאת עדות. כשאנשים אוהבים את האמת, כל הגילויים האלה מתקיימים בהם באופן טבעי. הם מתרחשים בצורה וולונטרית, בשמחה וללא כל כפייה או הצבת תנאים נוספים. אם אנשים יכולים לנהות אחר האל בדרך זו, בסופו של דבר הם יזכו באמת ובחיים, הם ייכנסו למציאות האמת והם יביאו לידי ביטוי צלם אנוש. האם אתה זקוק לכך שיתקיימו תנאים נוספים כלשהם, כדי שתחתור אל האמת? לא. האמונה באל היא וולונטרית, היא משהו שאדם בוחר לעצמו, והחתירה אל האמת היא טבעית ומוצדקת לחלוטין; האל נותן לה את אישורו. אלה שאינם חותרים אל האמת אינם מוכנים לוותר על תענוגות הבשר ובכל זאת רוצים לזכות בברכותיו של האל, אבל כאשר הם מתמודדים עם תלאות ורדיפות, או עם מעט לעג והשמצה, הם הופכים שליליים וחלשים וכבר אינם רוצים להאמין באל או לנהות אחריו. הם עשויים אפילו להאשים אותו ולהתכחש אליו. האין זה חסר הגיון? הם רוצים לזכות בברכות ובכל זאת הם חותרים אל תענוגות הבשר, וכאשר הם נתקלים בקשיים או ברדיפות, הם מאשימים את האל. אנשים אלה, שאינם אוהבים את האמת, הם עד כדי כך לא הגיוניים. יהיה להם קשה לנהות אחר האל עד הסוף; מיד כאשר ייקרו בדרכם קשיים או רדיפות, הם ייחשפו וינודו. יש יותר מדי אנשים כאלה. בלי קשר לסיבה שבגינה אתה מאמין באל, בסופו של דבר האל יקבע את סופך בכפוף לזכייתך באמת. אם לא זכית באמת, אזי לא תהיה כל תועלת באף אחד מן הצידוקים או מן התירוצים שלך. העלה נימוקים ככל שתרצה, התאמץ להסביר ככל שתחפוץ – האם לאל יהיה אכפת? האם האל ישוחח עמך? האם הוא יתווכח ויתדיין עמך? האם הוא יתייעץ בך? מהי התשובה? לא. בהחלט לא. לא משנה כמה חזקים הנימוקים שלך, לא תהיה בהם תועלת. אסור לך לשגות בהבנת כוונותיו של האל ולחשוב, שאם אתה מעלה כל מיני סיבות ותירוצים, אזי אינך צריך לחתור אל האמת. האל רוצה שתוכל לחפש את האמת בכל הסביבות ובכל דבר ועניין שנקרה בדרכך, ושבסופו של דבר תוכל להשיג כניסה למציאות האמת ולזכות באמת. לא משנה מהן הנסיבות שהאל סידר עבורך, אילו אנשים ואירועים נקרים בדרכך ובאילו סביבות אתה מוצא את עצמך, עליך להתפלל לאל ולחפש את האמת כדי להתמודד עמם. אלה בדיוק הם הלקחים שעליך ללמוד במהלך החתירה אל האמת. אם אתה תמיד מחפש תירוצים כדי לצאת מנסיבות אלה, לחמוק מהן, לסרב להן או להתנגד להן, האל יוותר עליך. אין כל טעם בהתפלפלות, בהתחפרות בעמדה או בהערמת קשיים – אם האל מתנער ממך, אתה תאבד את הסיכוי שלך להיוושע. עבור האל, אין בעיה שאין לה פתרון; הוא קבע סידורים עבור כל אדם ואדם, ויש לו דרך לטפל בהם. האל לא ידון עמך במידת הצדק של הסיבות והתירוצים שלך. האל לא יקשיב למידת הרציונליות של הטיעונים שתעלה להגנתך. הוא רק ישאל אותך, "האם דברי האל הם האמת? האם יש בך צביון מושחת? האם עליך לחתור אל האמת?" רק עובדה אחת צריכה להיות ברורה לך: האל הוא האמת, אתה בן אנוש מושחת, ולכן עליך לקבל על עצמך את החתירה אל האמת. אף בעיה או קושי לא יוכלו לשמש צידוק, ושום סיבות או תירוצים לא יועילו – אם לא תקבל את האמת, אתה תאבד. כל מחיר שאדם משלם כדי לחתור אל האמת ולהיכנס אל מציאות האמת הוא כדאי. אנשים צריכים לוותר על כל התירוצים, הצידוקים והצרות שלהם כדי לקבל את האמת ולזכות בחיים, משום שדברי האל והאמת הם החיים שעליהם להשיג, ואלה הם חיים שאין להם תמורה. אם תחמיץ את ההזדמנות הזו, לא רק שתצטער על כך למשך שארית חייך – אין זה עניין של צער גרידא – אתה תהרוס את עצמך לחלוטין. לא יהיו לך עוד סוף וייעוד, ואתה – שאינך אלא יציר בריאה – תגיע לסוף הדרך. לעולם לא יהיה לך עוד סיכוי להיוושע. האם אתם מבינים? (אנחנו מבינים). אל תחפשו תירוצים או סיבות כדי לא לחתור אל האמת. הם חסרי תועלת; אתם משטים אך ורק בעצמכם.

יש מנהיגים שלעולם אינם עובדים בהתאם לעקרונות, יש להם חוקים משל עצמם והם שרירותיים ופזיזים. האחים והאחיות עשויים להתייחס לכך ולומר, "רק לעתים רחוקות אתה מתייעץ עם אנשים אחרים לפני שאתה נוקט פעולה. אנחנו יודעים מהם השיקולים וההחלטות שלך רק לאחר שקיבלת אותם. מדוע אינך דן בהם עם אף אחד? מדוע אינך מיידע אותנו מראש כשאתה מקבל החלטה? גם אם מה שאתה עושה נכון והאיכות שלך גבוהה משלנו, עליך תחילה ליידע אותנו לגבי זה. לכל הפחות, יש לנו זכות לדעת מה קורה. על ידי כך שאתה עושה תמיד דין לעצמך, אתה הולך בנתיב של צורר המשיח!" ומה עונה המנהיג לדברים האלה? "בבית שלי, אני הבוס. אני מחליט לגבי כל העניינים, קטנים כגדולים. לכך אני רגיל. כשלמישהו במשפחתי המורחבת יש בעיה, הוא בא אלי כדי שאחליט מה לעשות. הם יודעים שאני טוב בפתרון בעיות. זו הסיבה שאני אחראי לענייני המשפחה שלי. כשהצטרפתי לכנסייה, חשבתי שכבר לא אצטרך להטריח את עצמי בדברים, אבל אז נבחרתי להיות מנהיג. אין לי ברירה – נולדתי לגורל הזה. האל העניק לי את היכולת הזו. נולדתי לקבל החלטות ולהיות הפוסק האחרון עבור אנשים אחרים". מדבריהם אלה משתמע שהם נועדו להיות בעלי תפקיד רשמי, בעוד שאנשים אחרים נועדו להיות פיונים ועבדים. הם סבורים שעליהם לומר את המילה האחרונה ושאנשים אחרים צריכים להקשיב להם. אפילו כאשר האחים והאחיות מבינים את הבעיה של המנהיג הזה ומפנים את תשומת לבו אליה, הוא לא מקבל זאת וגם לא מקבל גיזום. הוא ייאבק ויתנגד עד שהאחים והאחיות יידרשו את הרחקתו. וכל אותה העת, המנהיג יחשוב, "עם איכות כמו שלי, נועדתי להיות בשליטה בכל מקום שאליו אלך. עם איכויות כמו שלכם, תהיו תמיד עבדים ומשרתים. הגורל שלכם הוא לקבל פקודות מאנשים אחרים". איזה סוג של צביון הם מגלים בכך שהם אומרים דברים שכאלה לעתים תכופות? ברור שמדובר בצביון מושחת, בגאוותנות, ביוהרה ובאגואיזם קיצוני, ועם זאת הם מתרברבים בכך ללא בושה ומנופפים בדבר כאילו היה מדובר בחוזקה או בנכס. כאשר אדם חושף צביון מושחת, עליו להרהר בעצמו, להכיר את צביונו המושחת, להכות על חטא ולמרוד בו, ועליו לחתור אל האמת עד שיוכל לפעול בהתאם לעקרונות. אבל זו לא הדרך שבה המנהיג הזה מיישם בפועל. במקום זאת, הוא נשאר חסר תקנה, דבק בגישות ובשיטות של עצמו. מתוך התנהגויות אלה ניתן לראות שהוא אינו מקבל את האמת כלל ושהוא בהחלט איננו אדם שחותר אליה. הוא אינו מקשיב למי שחושפים וגוזמים אותו, ובמקום זאת הוא ממשיך להצטדק: "נו, כזה אני! זה נקרא יכולת וכישרון – האם מישהו מכם ניחן בכך? נועדתי להיות אחראי. בכל מקום שאליו אלך, אני מנהיג. אני רגיל לומר את המילה האחרונה ולקבל החלטות בנוגע לכל דבר מבלי להתייעץ עם אנשים אחרים. זה מי שאני, וזה הקסם האישי שלי". האין זה חוסר בושה מופקר? הוא אינו מודה בכך שיש לו צביון מושחת, וברור שהוא אינו מכיר בדברי האל ששופטים את האדם וחושפים אותו. נהפוך הוא, הוא רואה בדברי הכפירה ובתפיסות המופרכות שלו את האמת ומנסה לגרום לכל האחרים לקבל אותם ולכבד אותם. עמוק בפנים הוא מאמין שהוא – ולא האמת – צריך לשלוט בבית האל ושעליו להיות הפוסק האחרון שם. האין זה חוסר בושה מחוצף? הוא אומר שברצונו לחתור אל האמת, אבל התנהגותו היא ההיפך המוחלט. הוא אומר שהוא מתמסר לאל ולאמת, אבל הוא תמיד רוצה להשתמש בכוח, להגיד את המילה האחרונה ושכל האחים והאחיות יתמסרו ויצייתו לו. הוא לא מתיר לאחרים לפקח עליו או לייעץ לו, ולא משנה אם מעשיו נאותים או תואמים לעקרונות. במקום זאת, הוא מאמין שכל האנשים האחרים צריכים להיות קשובים לדבריו ולהחלטותיו ולציית להם. הוא אינו מהרהר כלל במעשיו. הוא אינו מהרהר בבעיותיו, גם אם האחים והאחיות מייעצים ועוזרים לו, וגם אם בית האל גוזם אותו, ואפילו אם הוא מפוטר מתפקידו מספר פעמים. בכל פעם הוא דבק במשפט הזה שלו: "בבית שלי, אני הבוס. אני מקבל את כל ההחלטות. רק לי יש את המילה האחרונה בכל העניינים. לכך אני רגיל ואין דרך אחרת". הוא באמת חסר היגיון וחסר תקנה! הוא מפיץ את ההתנהגויות השליליות האלה כאילו היה מדובר בדברים חיוביים, וכל העת מלא בהכרת ערך עצמו. הוא כל כך חסר בושה! האנשים האלה חסרי תקנה והם אינם מקבלים את האמת כלל – כך שאתם יכולים להיות בטוחים שהם אינם אוהבים אותה ואף לא חותרים אליה. בתוך לבם הם סולדים מן האמת ועוינים אותה. המחירים שהם משלמים והקשיים שהם עוברים כדי לרצות את תשוקותיהם ולזכות במעמד כולם לשווא. האל אינו מאשר אף אחד מדברים אלה, הוא מתעב זאת. זהו גילוי של התנגדותם לאמת ושל התנגדותם לאל. אפשר להיות בטוחים בדבר לחלוטין, וכל מי שמבינים את האמת יכולים להבחין בכך.

יש גם אנשים אשר מאמינים באל במשך שנים, אולם אינם מחזיקים בכל מציאות אמת; הם הקשיבו לדרשות במשך שנים, אולם אינם מבינים את האמת. אף על פי שיש להם איכות ירודה, יש להם "כישרונות" שבהם אין להם מתחרים: לספר שקרים ולהסוות אותם, וגם לרמות ולהטעות את האחרים בעזרת מילים יפות. כשהם אומרים תריסר משפטים, יהיו בהם תריסר טומאות – בכל משפט ומשפט תהיה טומאה, במידה זו או אחרת. ליתר דיוק, דבר ממה שהם אומרים אינו נכון. אבל כיוון שיש להם איכות ירודה ונראה שהתנהגותם נאותה, הם חושבים, "מטבעי אני אדם ביישן ותמים והאיכות שלי ירודה. מציקים לי בכל מקום שאליו אני הולך, וכאשר אנשים מציקים לי, אין לי ברירה אלא לספוג ולסבול זאת. אינני מעז להגיב או להילחם בחזרה – כל מה שאני יכול לעשות זה להסתתר, להיכנע ולספוג. אני 'האדם הישר אך הבור' שאליו מתייחסים דברי האל, אני אחד מאנשיו". אם מישהו שואל אותו, "אם כך, איך יכול להיות שאתה משקר?" הוא אומר, "מתי שיקרתי? את מי הולכתי שולל? לא שיקרתי! איך אדם תמים שכמותי יכול לומר דברי שקר? המוח שלי מגיב לדברים באיטיות ואני לא משכיל במיוחד – אינני יודע כיצד לשקר! האנשים הערמומיים שבעולם יכולים להמציא רעיונות וסיפורים מרושעים כהרף עין. אני לא ערמומי כמותם ותמיד מציקים לי. לכן אני האדם הישר שעליו מדבר האל, ואין כל בסיס לכך שאתם קוראים לי שקרן או תחבולן. זה פשוט לא נכון – אתם בסך הכול מנסים להכתים את שמי. אני יודע שכולכם מביטים עלי מגבוה: אתם חושבים שאני טיפש ושהאיכות שלי נמוכה, ולכן כולכם רוצים להציק לי. האל הוא היחיד שאינו מציק לי, הוא נוהג בי בחסד". סוג כזה של אדם לא יודה לעולם שהוא משקר, יש לו את עזות המצח לומר שהוא האיש הישר שעליו מדבר האל, ובעצם ההצהרה הזו הוא מרומם את עצמו הישר לכס מלכות. הוא מאמין כי מעצם טבעו הוא אדם ישר אך בור, וכי הוא נאהב על ידי האל. הוא סבור שאין הוא צריך לחתור אל האמת או להרהר בעצמו. הוא חושב, כי מן הרגע שנולד לא עלה על לשונו דבר שקר. לא משנה מה אומרים אחרים, הוא אינו מודה בכך שהוא משקר ובמקום זאת הוא שולף את אותם תירוצים ישנים כדי להתווכח ולהגן על עצמו. האם הוא הרהר בעצמו? במובן מסוים, הוא עשה זאת. מה התגלה לו במהלך אותו "הרהור עצמי"? "אני האדם הישר אך הבור שעליו מדבר האל. אני אולי מעט בור, אבל אני איש ישר". האם הוא אינו מתהדר בנוצות לא לו? לא ברור לו מה הוא בדיוק, אדם בור או אדם ישר, אבל הוא סבור שהוא אדם ישר. האם יש לו מודעות עצמית? אם מישהו הוא טיפש, סובל הצקות וחי חיים של פחדן, האם משמעות הדבר שהוא בהכרח אדם טוב? ואם מישהו נתפס כאדם טוב על ידי אחרים, האם המשמעות היא שהוא אינו צריך לחתור אל האמת? האם איכשהו, אנשים כאלה ניחנים באמת באופן טבעי? יש כאלה שאומרים, "אני אדם תמים למדי, אני תמיד מנסה לומר את האמת, אני פשוט קצת בור. אני לא צריך לחתור אל האמת, אני כבר אדם טוב וישר". באומרם כך, האם הם אינם רומזים שהם מחזיקים באמת ושאין להם צביון מושחת? האנושות כולה הושחתה בידי השטן. לכל האנשים יש צביונות מושחתים, וכאשר יש לאדם צביון מושחת, הוא מסוגל לשקר, לרמות ולהונות כראות עיניו. הוא אפילו מסוגל להתרברב בהישג או בתרומה חסרי חשיבות שלו ולחשוף צביון גאוותן. וכל אותה עת הם מלאים בתפיסות אודות האל ובדרישות מוגזמות כלפיו, ומנסים להתפלפל מולו. האם אלה אינן בעיות? האין זה צביון מושחת? האם הדבר הזה אינו מצריך בדיקה? אכן כן. ועם זאת, האנשים האלה כבר הכתירו את עצמם כאנשים ישרים, שלעולם אינם משקרים ואינם מוליכים אחרים שולל. הם מצהירים שאין בהם צביונות מושחתים ולכן הם אינם צריכים לחתור אל האמת. לכן, אף אחד מאלה שמתנהגים כך אינו חותר אל האמת ואף אחד מהם לא נכנס אל מציאות האמת. כאשר הם מתפללים לאל, לעתים קרובות הם בוכים בכי מר בגלל טיפשותם, בגלל הדרך שמציקים להם תמיד ובגלל האיכות הנמוכה במיוחד שלהם: "אלוהים, רק אתה אוהב אותי; רק אתה מרחם עלי ומתייחס אלי באדיבות. כל האנשים מציקים לי ואומרים שאני שקרן – אבל אני לא!" ואז הם מוחים את דמעותיהם וקמים על רגליהם, וכשהם רואים אנשים אחרים הם חושבים, "האל לא אוהב אף אחד מכם. רק אותי". אנשים אלה מעריכים את עצמם מאוד והם אינם מודים בכך שהם מפגינים את ההתנהגויות והביטויים השונים של צביונות מושחתים שעליהם דיבר האל. גם כאשר הם נתקלים בבעיה ספציפית, אשר גורמת למצב או לביטוי מושחת בתוכם, הם פשוט מודים בכך מן השפה ולחוץ לאחר רגע של מחשבה ובכך הם מסיימים את העניין. הם אינם חותרים אל האמת כלל והם אינם מקבלים את העובדה שיש בהם שחיתות ושהם בני אנוש מושחתים. עוד פחות מכך הם מוכנים להודות שהם נותנים ביטוי לצביון מושחת במקרים ספציפיים. לא משנה לכמה בעיות הם גורמים, ולא משנה לכמה צביונות מושחתים הם נותנים ביטוי, הם תמיד חותמים את העניין באותן מילים: "אני האדם הישר אך הבור שעליו מדבר האל. אני מושא לרחמיו והוא יברך אותי בברכות רבות". וכך, באמצעות מילים אלה, הם חשים שהם אינם צריכים לחתור אל האמת; המילים האלה הן התירוץ שבו משתמשים אותם אנשים לכך שהם אינם חותרים אל האמת. האם אנשים כאלה אינם אבסורדיים? (אכן). הם אבסורדיים ובורים. עד כמה הם אבסורדיים? עד כדי כך, שהם נתפסים לפסוק אחד מדברי האל אשר מיטיב עמם, ומשתמשים בו כלחש קסמים כדי להכפיף את האל למרותם ולזכות את עצמם מן האשמה של אי חתירה אל האמת. בה בעת הם מתייחסים אל דברי האל שחושפים את האדם ושופטים אותו כאילו אין לכך כל קשר אליהם. הם סבורים שהם אינם צריכים להקשיב לדברים האלה, כיוון שהם כבר ממילא אנשים ישרים. אם לדייק, אנשים כאלה הם עלובי נפש מעוררי רחמים. יש להם איכות ירודה, חוסר היגיון ומעט מאוד בושה, ובכל זאת הם משתוקקים לזכות בברכות. ואף על פי שיש להם איכות ירודה מאוד, ואין בהם היגיון או בושה, הם גאים מאוד והם מתנשאים מעל אנשים רגילים. אין להם כבוד כלפי אנשים בעלי איכות טובה שמסוגלים לחתור אל האמת ושיכולים לשתף על מציאות האמת. הם חושבים, "מה הטעם בחוזקות האלה שלכם, בכל מקרה? עם כל החתירה שלכם אל האמת וההיכרות העצמית שלכם – אני לא זקוק לכל זה. אני אדם ישר; יכול להיות שאני מעט בור, אבל זו לא ממש בעיה. ואין מה לדאוג גם לגבי הצביונות המושחתים שאני נותן להם ביטוי. כל עוד אחזיק בכמה התנהגויות טובות, אני אהיה בסדר". מה הם דורשים מעצמם? "האל מכיר את לבי בכל מקרה, ואמונתי בו כנה. זה מספיק. מה הטעם לדבר כל הזמן על עדות חווייתית ועל ידע של דברי האל? בסופו של דבר, אמונה כנה באל מספיקה". האין אלה דברים טיפשיים ביותר? ראשית, אנשים כאלה אינם מעוניינים כלל באמת; שנית, אפשר לומר שאין להם כל יכולת הבנה של האמת או של דברי האל. ובכל זאת, הם עדיין חושבים טובות על עצמם ומתנהגים בצורה מתנשאת כל כך. הם מחפשים צידוק לכך שאינם חותרים אל האמת, או שיטת חתירה או דבר מה שנתפס בעיניהם כחוזקה, כתחליף לחתירה אל האמת. האין זה טיפשי? (אכן כן).

לאנשים מסוימים אשר אינם חותרים אל האמת אין בעיות משמעותיות במונחים של אנושיותם. הם דבקים בכללים ומתנהגים כיאות. נשים כאלה הן עדינות וחסודות, מכובדות והגונות, והן אינן עושות שטויות. בסביבת הוריהן הן ילדות טובות, בחיי המשפחה שלהן הן נשים ואימהות טובות, והן מעבירות את זמנן בצייתנות בדאגה לביתן. גברים כאלה הם תמימים וצייתנים והם מתנהגים כיאות; הם בנים שמכבדים את הוריהם, אינם שותים ואינם מעשנים, אינם גונבים או שודדים, אינם מהמרים ולא הולכים לזונות – הם בעלים למופת ומחוץ לבית הם כמעט שאינם רבים או מתווכחים עם אחרים בנוגע לצדקתם. יש כאלה שסבורים, שכמאמין באל מספיק להשיג את הדברים האלה, וכי מי שעושים זאת הם אנשים רגילים וטובים מספיק. הם סבורים, כי אם לאחר שהחלו להאמין באל הם מגלים נדיבות ונכונות לעזור, צניעות, סבלנות ואורך רוח, ואם הם עושים את כל מה שהכנסייה סידרה עבורם בחריצות, כראוי ומבלי להיות שטחיים, אזי הם השיגו את מציאות האמת והם קרובים לעמידה בדרישות האל. הם חושבים שאם הם ישנסו מותניים וישקיעו עוד מעט מאמץ, ואם הם יקראו יותר מדברי האל, יזכרו יותר מפסוקיו ויטיפו אותם יותר באוזני אחרים, אזי הם יחתרו אל האמת. אבל הם אינם מכירים בביטויי השחיתות שנובעים מהם, הם אינם יודעים באילו צביונות מושחתים הם מחזיקים ועוד פחות מכך הם יודעים כיצד מתעורר צביון מושחת או כיצד יש להכירו ולפתור אותו. הם אינם יודעים אף אחד מדברים אלה. האם יש אנשים כאלה? (כן). הם מתייחסים ל"טוב" הטבעי שלהם כאל רף שבו צריכים לעמוד אלה שחותרים אל האמת. אם מישהו מכנה אותם גאוותנים, ערמומיים ומרושעים, הם אינם מתווכחים על כך בגלוי ומפגינים יחס של ענווה, סבלנות וקבלה. אבל עמוק בפנים, במקום להתייחס לכך ברצינות, הם מתנגדים לדברים: "אני גאוותן? אם אני גאוותן, אין אדם טוב אחד על פני האדמה! אם אני ערמומי, אזי אף אחד בעולם אינו ישר! אם אני מרושע, אף אחד בעולם אינו הגון! האם כיום קל למצוא אדם טוב כמוני? לא – זה בלתי אפשרי!" אין טעם לכנות אותם ערמומיים או גאוותנים, או לומר שהם אינם אוהבים את האמת, ובהחלט אין טעם לקרוא להם חסרי אמונה. הם פשוט יהלמו בשולחן באגרופיהם ויטענו: "אז אתה אומר שאני חסר אמונה? אם אני לא יכול להיוושע, אין אחד ביניכם שאותו אפשר להושיע!" מישהו עשוי לחשוף אותם באומרו, "אינך מקבל את האמת. כשאנשים מצביעים על הבעיות שלך, אתה נראה שפל רוח וסבלני, אבל עמוק בפנים אתה מלא התנגדות. הדברים שאתה מטיף כשאתה משתף על האמת נכונים, אבל זו עובדה שאינך מקבל אף אחד מדברי האל שחושפים ושופטים את תמצית הצביון המושחת של האדם. אתה מתנגד להם וסולד מהם. יש לך צביון מרושע". כשמכנים אותם "מרושעים" הם פשוט לא יכולים לקבל זאת. "אני מרושע? אילו הייתי מרושע, הייתי רומס את כולכם כבר מזמן! אילו הייתי מרושע, הייתי כבר משמיד את כולכם!" הם אינם יכולים להבין את הדברים שאתם חושפים אודותיהם או לשתף עליהם בצורה נכונה. מהי המשמעות של להבין דברים בצורה נכונה? המשמעות היא שבלי קשר לבעיות שאנשים חושפים בכם, אתם מציבים אותן אל מול דברי האל לצורך השוואה, כדי לבחון אם אכן היו שגיאות כלשהן בכוונות ובמחשבות שלכם, ובלי קשר לכמות הבעיות שמתגלה בכם, אתם מתייחסים לכולן מתוך קבלה והתמסרות. כך אדם יכול לזכות באמת ובתמים בידע אודות בעיותיו. אדם אינו יכול לזכות בידע אודות הצביון המושחת שלו על בסיס תפיסותיו ודמיונותיו, הדבר צריך להתבצע על בסיס דברי האל. אם כן, מהו התנאי המוקדם להיכרות עצמית? עליכם להכיר בעובדה שהשטן הוליך שולל את האנושות והשחית אותה, ושלכל האנשים יש צביונות מושחתים. רק על ידי קבלת עובדה זו תוכלו להרהר בעצמכם בהתאם לגילוי של דברי האל, ותוך כדי התהליך של הרהור עצמי זה תחשפו בהדרגה את בעיותיכם. הבעיות יצוצו על פני השטח מבלי שתדע זאת, בזו אחר זו, ואז תבין בבהירות מהו הצביון המושחת שלך. על בסיס זה תוכל לזכות בידע בנוגע לסוג האדם שהנך ולגבי תמציתך. כך תשיג קבלה של כל מה שהאל אומר ושל הדברים שהוא חושף, ואז תמצא בדברי האל את נתיב היישום בפועל שהוא הכין לאדם, ותיישם בפועל ותחיה בהתאם לדבריו. זו המשמעות של חתירה אל האמת. אבל האם זו הדרך שבה אדם מסוג כזה מקבל את דברי האל? לא – ייתכן שהוא מתיימר להכיר בכך שדברי האל הם האמת ושדבריו החושפים את האנושות המושחתת כולם אמת, אבל אם תבקשו ממנו להכיר בצביונו המושחת, הוא לא יקבל זאת ואף לא יכיר בכך. הוא מאמין שאין לכך קשר אליו. הסיבה היא שהם רואים את עצמם כאנשים מכובדים והגונים – אנשים ישרים ואנשי כבוד. האם העובדה שאדם הוא ישר משמעה שהוא מחזיק באמת? היותו של אדם ישר אינה אלא ביטוי חיובי של אנושיותו; היא אינה מייצגת את האמת. לכן, גם אם יש בך מאפיין אחד של אנושיות רגילה, אין זה אומר שאינך צריך לחתור אל האמת, או שכבר זכית באמת – לא כל שכן שאתה אדם שהאל אוהב. האין זה המקרה? (אכן). "אנשי הכבוד" האלה, לכאורה, מאמינים שאין בהם צביונות גאוותניים וערמומיים, או צביון של סלידה מן האמת, ושללא ספק אין בהם צביונות מרושעים ורעים. הם סבורים שאף אחד מצביונות מושחתים אלה אינו קיים בתוכם, משום שהם אנשי כבוד, הם מטבעם הגונים ונדיבים, הם תמיד סובלים הצקות מידי אחרים ואף על פי שהם בעלי איכות ירודה ובורים, הם אנשים ישרים. "יושרה" זו אינה יושרה אמיתית, אלא תמימות, ביישנות ובורות. האם אנשים כאלה אינם טיפשים גדולים? כולם רואים אותם כאנשים טובים. האם הדעה הזאת נכונה? האם האנשים שנתפסים כטובים על ידי אחרים הם בעלי צביונות מושחתים? התשובה היא "כן" – זה ודאי. האם אנשים תמימים אינם משקרים? האם הם אינם מרמים אחרים או מעמידים פנים? האם הם אינם אנוכיים? האם הם אינם חמדנים? האם הם אינם מייחלים לעמדות כוח? האם הם נטולי דרישות מוגזמות? בהחלט לא. הסיבה היחידה שהם לא עשו רע היא, שלא הייתה להם הזדמנות מתאימה. והם מתגאים בכך – הם מכריזים על עצמם שהם אנשי כבוד ומאמינים שאין להם צביון מושחת. לכן, אם מישהו מצביע על סוג כלשהו של צביון, ביטוי או מצב מושחת שקיים בהם, הם טוענים כנגדו: "זה לא נכון! זה לא מי שאני, וזו לא הדרך שבה אני פועל, או שבה אני חושב. הבנתם אותי לא נכון. כולכם רואים שאני תמים, שאני טיפש, שאני ביישן, ולכן אתם מציקים לי". מה אפשר לעשות לגבי אנשים כאלה, שתוקפים כך בחזרה? אם מישהו מעז להרגיז אדם כזה, הוא יירדף על ידו לנצח. לא יהיה לכך סוף אף פעם; הוא לא יצליח להתנער מהאדם הזה גם אם ינסה בכל מאודו. האנשים חסרי ההיגיון האלה, המרגיזים באופן מתמיד, עדיין סבורים שהם חותרים אל האמת, שהם תמימים ובורים ושאין בהם צביונות מושחתים. לעתים קרובות הם אפילו אומרים, "יכול להיות שאני בור, אבל אני תמים – אני אדם ישר והאל אוהב אותי!" מבחינתם, זהו הון. האם אין בכך שמץ של חוסר בושה? אתה אומר שהאל אוהב אותך. באמת? האם יש בסיס לדברים האלה? האם עבודתה של רוח הקודש מתקיימת בך? האם האל אמר שהוא יביא אותך לידי שלמות? האם האל מתכננן לעשות בך שימוש? אם האל לא אמר לך את הדברים האלה, הרי שאינך יכול לומר שהוא אוהב אותך – אתה יכול לומר רק שהוא מרחם עליך, וזה לכשעצמו הוא דבר גדול. אם אתה אומר שהאל אוהב אותך, אין זו אלא ההבנה האישית שלך, אין בכך הוכחה שהאל באמת אוהב אותך. האם האל היה אוהב אדם שאינו חותר אל האמת? האם האל היה אוהב אדם בור וביישן? האל מרחם על הבורים ועל הביישנים – זה נכון. האל אוהב את הישרים באמת, את אלה שחותרים אל האמת, את מי שיכולים ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לו, את אלה שיכולים לרומם אותו ולהעיד עבורו ושמסוגלים להתחשב בכוונותיו ולאהוב אותו בכנות. רק מי שיכולים להשקיע מעצמם באמת למען האל ולבצע את חובותיהם בנאמנות זוכים באהבת האל; רק מי שיכולים לקבל את האמת, וגם את הגיזום, זוכים באהבת האל. מי שאינם מקבלים את האמת, מי שאינם מקבלים את הגיזום, הם אלה שהאל מתעב ודוחה. אם אתה סולד מן האמת ומתנגד לכל הדברים שאמר האל, אזי האל יסלוד ממך ויתעב וידחה אותך. אם אתה חושב על עצמך תמיד כאדם טוב, אדם פשוט, תמים ומעורר רחמים, אולם אינך חותר אל האמת, האם האל יאהב אותך? זה בלתי אפשרי; אין כל בסיס לכך בדבריו. האל אינו מסתכל על היותך תמים וגם לא אכפת לו עם איזה סוג של אנושיות או איכות נולדת – הוא בוחן אם לאחר ששמעת את דבריו אתה מקבל אותם או מתעלם מהם, אם אתה מתמסר אליהם או מתנגד להם. הוא בוחן אם לדבריו יש השפעה עליך והם מניבים בך פירות, אם אתה יכול לשאת עדות אמיתית על הדברים הרבים שביטא. אם כל ניסיונך מסתכם בסופו של דבר במילים, "אני תמים, אני ביישן, כל אדם שאני פוגש מציק לי. כולם מתנשאים מעליי", אזי האל יאמר שזו אינה עדות. אם תוסיף, "אני האדם הישר אבל הבור שעליו מדבר האל", האל יאמר שאתה מלא בשקרים ושאין בפיך מילה אחת של אמת. אם, כאשר האל מציב בפניך דרישות, אינך רק נכשל בהתמסרות להן אלא גם מנסה להתמקח עם האל ולתרץ תירוצים למען עצמך, באומרך "סבלתי ושילמתי מחיר, ואני אוהב את האל", לא תהיה בכך תועלת. האם אתה חותר אל האמת? היכן העדות החווייתית האמיתית שלך? היכן באה לידי ביטוי האהבה שלך כלפי האל? אם אינך יכול לספק הוכחות, איש לא ישתכנע. אתה אומר, "אני איש של כבוד ואני פועל בהגינות. אינני עוסק בניאוף ובמעשיי אני פועל לפי כל הכללים. אני אדם שהתנהגותו טובה. אינני חוטא בשתייה, בזנות ובהימורים. אני לא גורם לשיבושים או להפרעות בבית האל ואף איני זורע מחלוקות, אני חווה סבל ועובד קשה. האין אלה סימנים לכך שאני חותר אל האמת? אני כבר בתהליך החתירה אל האמת". והאל יאמר: האם פתרת את הצביון המושחת שלך? היכן העדות שלך על חתירתך אל האמת? האם תוכל להשיג את האישור וההערכה של אנשיו הנבחרים של האל? אם אינך יכול לספק כל עדות חווייתית, ואתה אומר בכל זאת שאתה אדם ישר שאוהב את האל, אזי אתה אדם שמטעה אחרים באמצעות דברי שקר – אתה שד ושטן חסר היגיון, ואתה ראוי לקללה. כל שנותר לך הוא להיות מוקע ומנודה על ידי האל.

יש אנשים שפועלים לעתים קרובות בצורה אקראית ופזיזה במהלך ביצוע חובותיהם. הם נוהגים בגחמנות רבה: כאשר הם שמחים הם עושים מעט מעבודתם, וכאשר הם אינם שמחים, הם מזעיפים פנים ואומרים: "היום אני במצב רוח רע. לא אוכל דבר ולא אבצע את חובתי". אנשים אחרים צריכים אז לנהל איתם משא ומתן ואומרים: "אי אפשר ככה. אתה לא יכול לנהוג בגחמנות". ומה עונים לכך האנשים האלה? "אני יודע שאי אפשר ככה, אבל גדלתי במשפחה עשירה ומיוחסת. הסבים והדודות שלי פינקו אותי, וההורים שלי היו עוד יותר גרועים. הייתי יקירם, בבת עינם, והם נכנעו לי בכל דבר ופינקו אותי. הדרך שבה גדלתי הותירה בי את המזג הקפריזי הזה, ולכן כשאני מבצע חובה בבית האל, אינני משוחח על דברים עם אחרים, אינני מחפש את האמת וגם אינני מתמסר לאל. האם אפשר להאשים אותי בכך?" האם ההבנה שלהם נכונה? האם זו גישה של חתירה אל האמת? (לא). בכל פעם שמישהו מתייחס לפגם קטן כלשהו בהם, למשל הדרך שבה הם לוקחים לעצמם את נתחי המזון הטובים ביותר בארוחות, או האופן שבו אכפת להם רק מעצמם מבלי לחשוב על אחרים, הם אומרים, "אני כזה מאז שהייתי ילד. ככה אני רגיל. מעולם לא חשבתי על אחרים. תמיד היו לי חיים של פינוק, עם הורים שהעריצו אותי וסבים שאהבו אותי ללא גבול. אני בבת עינם של כל בני המשפחה". זה גיבוב של שטויות וקשקושים מופרכים. האם אין בכך שמץ של חוסר בושה ועזות מצח? ההורים שלך אוהבים אותך ללא גבול – האם זה אומר שגם אנשים אחרים חייבים לנהוג כך? הקרובים שלך מעריצים ואוהבים אותך – האם זו סיבה לנהוג בפזיזות ובשרירותיות בבית האל? האם זו סיבה תקפה? האם זהו היחס הנכון כלפי הצביון המושחת שלך? האם זהו יחס של חתירה אחר האמת? (לא). בכל פעם שמשהו קורה לאנשים האלה, בכל עת שהם נתקלים בבעיה שקשורה בצביון המושחת שלהם או בחייהם, הם מחפשים צידוקים אובייקטיביים כדי לתרץ אותה, להסביר אותה או להצדיק אותה. הם לעולם לא מחפשים את האמת ולא מתפללים לאל, והם אינם מתייצבים לפני האל כדי להרהר בעצמם. ללא הרהור עצמי, האם אדם יכול להכיר את בעיותיו את שחיתותו? (לא). והאם הוא יכול להכות על חטא מבלי שיכיר את שחיתותו? (לא). אם אדם אינו יכול להכות על חטא, באיזה מצב הוא יחיה תמיד? האם זה לא יהיה מצב של מחילה עצמית? של תחושה, כי גם אם הוא נתן ביטוי לשחיתות, הוא לא עשה רע ולא הפר את הצווים המנהליים – וגם אם מה שעשה אינו תואם לעקרונות האמת, הרי שהדבר לא היה מכוון ולכן הוא נסלח? (כן). ובכן, האם זהו סוג המצב שבו צריך להימצא אדם שחותר אל האמת? (לא). אם מישהו אינו מכה על חטא אף פעם וחי תמיד במצב מעין זה, האם הוא יוכל להפוך את מצבו? לא, הוא לעולם לא יוכל לעשות זאת. ואם אדם אינו הופך את מצבו, הוא לא יוכל באמת ובתמים להתנער מן הרוע שבו. מהי המשמעות של חוסר יכולת להתנער מן הרוע שיש באדם? המשמעות היא שהאדם אינו יכול ליישם בפועל את האמת ולהיכנס למציאות האמת. זו התוצאה הברורה. אם אינך יכול להתנער מן הרוע שבך או ליישם בפועל את האמת ולהיכנס למציאות, האם יהיה אפשרי לגרום לאל לשנות את דעתו לגביך, להשיג את עבודתה של רוח הקודש, לזכות בנאורות ובהארה של האל ולגרום לאל למחול על העבירות שלך ולפתור את שחיתותך? (לא). אם זה אינו אפשרי, האם אמונתך באל תוכל להוביל לישועתך? (לא). אם אדם חי במצב של מחילה והערכה עצמית, הוא רחוק מרחק שנות אור מחתירה אל האמת. הדברים שבהם הוא עוסק, שבהם הוא מתבונן, שלהם הוא מקשיב ושאותם הוא עושה עשויים להיות קשורים במידה מסוימת לאמונה באל, אבל אין להם דבר וחצי דבר עם חתירה אל האמת או עם יישומה בפועל. התוצאה הזו ברורה. וכיוון שאדם זה אינו קשור לחתירה אל האמת או ליישומה בפועל, הוא לא מהרהר על עצמו וגם אין לו ידע לגבי עצמו. הוא אינו מודע להיקף השחיתות שלו ואינו יודע כיצד ליישם בפועל הכאה על חטא, כך שהסיכוי שישיג הכאה על חטא באמת ובתמים או יגרום לאל לשנות את דעתו לגביו קטן עוד יותר. אם אתה חי במצב כזה ורוצה שהאל ישנה את דעתו לגביך, ימחל לך או יאשר אותך, הדבר יהיה ללא ספק קשה מאוד. מה המשמעות של "לאשר" במקרה זה? שהאל מאשר את מעשיך, מקבל אותם וזוכר אותם. אם אינך יכול לזכות באף אחד מדברים אלה, יש בכך הוכחה שאינך חותר אל האמת במעשיך, במאמציך, בדברים שאתה מביע ובהתנהגותך. אין זה משנה מה אתה חושב, גם אם אתה מסוגל להפגין התנהגויות טובות מסוימות, התנהגויות אלה מייצגות רק את שמץ המצפון וההיגיון שבאנושיות שלך. אבל התנהגויות טובות אלה אינן ביטוי של חתירה אל האמת, כיוון שנקודת המוצא שלך, כוונותיך והמניעים שלך אינם אלה של חתירה אל האמת. מהו הבסיס לאמירה הזו? הבסיס הוא שאף אחד ממעשיך, מחשבותיך או פעולותיך אינו מבוצע כדי לחתור אל האמת, ואין להם כל קשר אל האמת. אם כל מה שעושה אדם אינו מיועד לזכות באישורו של האל ובהכרתו, אזי דבר ממה שהוא עושה לא יוכל לזכות באישורו או בהכרתו של האל, וברור שהתנהגויות ומנהגים אלה יכולים להיקרא התנהגויות אנושיות טובות ותו לא. הם אינם סימנים לכך שאדם זה מיישם בפועל את האמת, והם בהחלט לא מעידים על כך שהוא חותר אליה. אנשים גחמנים מאוד, אשר מתנהגים לעתים קרובות בפזיזות ובשרירותיות, אינם מקבלים את השיפוט והייסור של דברי האל וגם אינם מקבלים גיזום. לעתים קרובות הם גם מתרצים תירוצים בנוגע לחוסר יכולתם לחתור אל האמת ולכך שאינם מסוגלים לקבל גיזום. איזה צביון זה? ברור שזהו צביון שסולד מן האמת – צביונו של השטן. האדם מחזיק בטבעו ובצביונו של השטן, ולכן אין ספק שהאנשים שייכים לשטן. הם שדים, צאצאיו של השטן ויוצאי חלציו של התנין הגדול האדום כאש. יש כאלה שמסוגלים להודות שהם שדים, שטנים וצאצאיו של התנין הגדול האדום כאש, והם מדברים במילים יפות מאוד על הידע העצמי שלהם. אבל כאשר הם מגלים צביון מושחת ומישהו חושף אותם וגוזם אותם, הם מנסים בכל כוחם להצדיק את עצמם ואינם מקבלים את האמת כלל. מה הבעיה כאן? במקרה זה, האנשים האלה נחשפים לחלוטין. הם מדברים במילים יפות כל כך כשהם מתייחסים להיכרותם העצמית, אז מדוע הם אינם מסוגלים לקבל את האמת כאשר הם מתמודדים עם גיזום? יש כאן בעיה. האם דבר שכזה אינו נפוץ למדי? האם קל להבחין בו? האמת היא שכן. יש לא מעט אנשים שמודים כי הם שדים ושטנים כאשר הם מדברים על הידע העצמי שלהם, אבל אינם מכים על חטא ואינם משתנים בהמשך. אם כך, האם הידע העצמי שעליו הם מדברים אמיתי או כוזב? האם יש להם ידע אמיתי לגבי עצמם, או שאין זו אלא תחבולה שמיועדת להוליך אחרים שולל? התשובה ברורה מאליה. לכן, כדי לראות אם לאדם יש ידע עצמי אמיתי, אין זה מספיק להקשיב לו כשהוא מדבר על כך – עליך לבחון את הגישה שלו לקבלת גיזום, ולראות אם הוא יכול לקבל את האמת. זהו הדבר המכריע מכול. מי שאינו מקבל גיזום, יש בו תמצית של אי קבלת האמת, של סירוב לקבל אותה, וצביונו סולד מן האמת. בכך אין ספק. אנשים מסוימים אינם מתירים לאחרים לגזום אותם, איש אינו יכול לגזום אותם – ולא משנה כמה שחיתות הם גילו. הם עצמם רשאים לדבר על הידע העצמי שלהם בכל דרך שיחפצו, אבל כאשר מישהו אחר חושף אותם, מעביר עליהם ביקורת או גוזם אותם הם מסרבים לקבל זאת, גם אם הדבר נעשה באובייקטיביות ותואם לעובדות. לא משנה מהו סוג הביטוי של צביון מושחת שאנשים אחרים חושפים בהם, הם יהיו מלאי התנגדות ולא יפסיקו להשמיע צידוקים מטעים, מבלי שיהיה בהם שמץ של התמסרות אמיתית. אם אנשים כאלה אינם חותרים אל האמת, זה פתח לצרות. בכנסייה אי אפשר לגעת בהם או להוכיח אותם. כאשר אנשים אומרים עליהם משהו טוב, זה משמח אותם; כאשר אנשים מצביעים על משהו רע בהם, הם מתרגזים. אם מישהו חושף אותם ואומר: "אתה אדם טוב, אבל אתה קפריזי מאוד. אתה תמיד מתנהג באופן שרירותי ופזיז. עליך לקבל גיזום. האם לא יהיה לך טוב יותר אם תיפטר מכל הליקויים והצביונות המושחתים האלה?" הם אומרים בתגובה, "לא עשיתי שום דבר רע. לא חטאתי. מדוע אתה גוזם אותי? בבית זכיתי לאהבה מאז שהייתי ילד, הן מצד ההורים והן מצד הסבים שלי. אני האהוב שלהם, בבת עינם. ועכשיו, כאן בבית האל, איש אינו אוהב אותי כלל – לא נעים לחיות כאן! אתם תמיד נטפלים לפגם זה או אחר שלי ומנסים לגזום אותי. איך אני אמור לחיות ככה?" מה הבעיה כאן? חדי האבחנה יזהו מיד שאנשים אלה פונקו על ידי הוריהם ומשפחתם, ושגם כעת הם אינם יודעים כיצד להתנהג או לחיות בצורה עצמאית. המשפחה שלך העריצה אותך כאילו שהיית אליל, ואתה אינך יודע מה מקומך ביקום. פיתחת את המידות הרעות של גאוותנות, צדקנות וגחמנות קיצונית, אינך מודע להן ואינך יודע כיצד להרהר בהן. אתה מאמין באל אבל אינך מקשיב לדבריו ואינך מיישם בפועל את האמת. האם תוכל לזכות באמת על בסיס אמונה כזו באל? האם תוכל להיכנס למציאות האמת? האם תוכל להביא לידי ביטוי צלם אנוש אמיתי? בהחלט לא. כמאמין באל, עליך לכל הפחות לקבל את האמת ולהכיר את עצמך. רק כך תוכל להשתנות. אם תסתמך באמונתך תמיד על התפיסות ועל הדמיונות שלך, אם תחפש אך ורק שלווה ואושר במקום לחתור אל האמת, ואם לא תהיה מסוגל להכות באמת על חטא ולחולל שינוי בצביון החיים שלך, אזי אמונתך באל חסרת משמעות. כמאמין באל, עליך להבין את האמת. עליך להשקיע מאמצים בהכרת עצמך. עליך לחפש את האמת בלי קשר למה שקורה לך, ועליך לפתור את הצביון המושחת שנובע ממך על ידי שיתוף על האמת בהתאם לדברי האל. כאשר מישהו מצביע על הצביון המושחת שלך, או שאתה נוקט ביוזמה ובוחן אותו בעצמך, אם תהיה מסוגל להציב אותו כנגד דברי האל לצורך השוואה ותתבונן פנימה, תבדוק ותכיר את עצמך, ואז תתקדם לפתרון הבעיה ותיישם בפועל חרטה, או-אז תוכל לחיות כבן אנוש. מי שמאמינים באל חייבים לקבל את האמת. אם אתה תמיד מתענג על התחושה של להיות נערץ על ידי בני משפחתך, ותמיד נהנה להיות בבת עינם, אהוב לבם, במה תוכל לזכות? גם אם אתה בבת עינם של בני משפחתך ויקירם, הרי שאם אינך מחזיק במציאות האמת, אתה פסולת. לאמונה באל יש ערך רק אם אתה חותר אל האמת. כשאתה מבין את האמת, תדע כיצד להתנהג ותדע כיצד לחיות כדי לחוות אושר אמיתי ולהיות אדם שמרצה את האל. אף סביבה משפחתית ואף חוזקה אישית, מעלה או כישרון אינם יכולים להחליף את מציאות האמת, ואף אחד מאלה אינו יכול לשמש כתירוץ לאי-חתירה אל האמת. זכייה באמת היא הדבר היחיד שיכול להעניק לאנשים אושר אמיתי, לאפשר להם לחיות חיים בעלי משמעות ולתת להם ייעוד יפיפה. אלה הן העובדות.

יש אנשים, שכאשר הם הופכים למנהיגים ועובדים בכנסיה, הם מאמינים שהם עשויים זהב וסבורים שסוף-סוף הגיעה שעתם לזהור. הם מרגישים טוב לגבי עצמם ומתחילים להשתמש בחוזקות שלהם; הם נותנים דרור לשאיפותיהם ומפגינים את יכולותיהם במלואן. לאנשים אלה יש סגנון והשכלה, כישורים ארגוניים, והתנהלות ודרכי פעולה של מנהיגים. הם היו התלמידים הטובים בכיתה וראשי מועצת התלמידים של בית הספר, הם כיהנו כמנהלים או נשיאים של החברה שבה עבדו, וכאשר התחילו להאמין באל והגיעו לביתו, הם נבחרו כמנהיגים ולכן חושבים לעצמם, "השמיים אף פעם לא מאכזבים אותי. למישהו מוכשר כמוני קשה לשמור על פרופיל נמוך. מיד כשפרשתי מתפקיד נשיא החברה הגעתי לבית האל וקיבלתי עלי את תפקיד המנהיג. אפילו אם הייתי מנסה, לא הייתי מצליח להיות אדם מן השורה. זו הדרך שבה האל מרומם אותי, זה מה שהוא סידר עבורי ולכן אתמסר לכך". לאחר שהם הופכים למנהיגים, הם משתמשים בניסיון, בידע, בכישורים הארגוניים ובסגנון המנהיגותי שלהם. הם סבורים שהם אנשים בעלי יכולות ונועזים, וגם בקיאים ומוכשרים באמת. לכן מצער שיש כאן בעיה. מנהיגים מיומנים ומוכשרים אלה, שנולדו עם היכולת להנהיג – מה הדבר שהם מיטיבים לעשות בכנסיה? הקמת מלכות עצמאית, נטילת כל הסמכויות לידיהם והשתלטות על השיחות. לאחר שהם הופכים למנהיגים, הם לא עושים דבר מלבד לעבוד, להתרוצץ ממקום למקום, לעבור קשיים ולשלם מחיר למען יוקרתם ומעמדם האישי. לא אכפת להם משום דבר אחר. הם מאמינים שההתעסקות שלהם ועבודתם עולות בקנה אחד עם כוונות האל, שאין להם צביון מושחת, שהכנסייה תמיד זקוקה להם ושגם האחים והאחיות זקוקים להם. הם מאמינים שהעבודה לא תתבצע בלעדיהם, שהם יכולים לקחת את הכול על כתפיהם ולהחזיק במונופול על הכוח. ויש להם דרך משלהם להקים את מלכותם העצמאית. הם מבצעים כל מיני דברים חדשניים ומקוריים, הם בעלי מיומנות מיוחדת שמאפשרת להם להתנהל כמו פקידים רשמיים ולהתרברב, והם מורגלים בהטפת מוסר לאחרים מתוך עמדת התנשאות. יש רק דבר חשוב אחד שהם אינם יכולים לעשות: לאחר שהם הופכים למנהיגים, הם כבר לא יכולים לדבר אל אנשים אחרים מתוך הלב, להכיר את עצמם, להבחין בשחיתותם שלהם או להקשיב להצעות של האחים ושל האחיות. אם מישהו מעלה רעיונות שונים במהלך הדיונים על העבודה, לא רק שמנהיגים אלה דוחים אותם – הם גם מצדיקים את הדחייה על ידי כך שהם אומרים, "לא חשבתם על ההצעה הזאת עד הסוף. אני מנהיג הכנסייה – אם אעשה כדבריכם ודבר לא ישתבש, זה יהיה בסדר, אבל אם כן יקרה משהו רע, האחריות תיפול עלי בלבד. לכן, ברוב המקרים אתם יכולים להשמיע את דעותיכם – אפשר להקפיד על הנוהל הפורמלי הזה – אבל בסופו של דבר, אני בלבד חייב לבחור ולהחליט כיצד הדברים יתבצעו". עם הזמן, רוב האחים והאחיות מפסיקים להשתתף בדיונים או בשיתופים על העבודה, והמנהיגים האלה כבר אינם טורחים לשתף עמם על בעיות כלשהן הקשורות בעבודה. הם ממשיכים לקבל החלטות ולשפוט מבלי לומר מילה לאף אחד אחר והם ממשיכים להיות מלאים בצידוקים משלהם. הם מאמינים ש"הכנסייה היא כנסייתו של המנהיג, המנהיג מתווה את הדרך. למנהיג יש את המילה האחרונה בנוגע לכיוון שבו הולכים האחים והאחיות והנתיב שבו הם פוסעים". באופן טבעי, מנהיגים אלה משתלטים על ההיווכחות בחיים של האחים ושל האחיות, על הנתיב שבו הם הולכים ועל כיוון החתירה שלהם. לאחר שהם ממונים ל"מפקדים", הם לוקחים מונופול על הכוח ומקימים מלכות עצמאית. אין בפעולותיהם שקיפות, ומבלי משים הם מדכאים כמה אנשים ומרחיקים מספר אחים ואחיות שחותרים אל האמת ואשר ניחנים ביכולת הבנה. כל אותה העת, הם עדיין סבורים שבעשותם כן הם מגינים על עבודת הכנסייה ועל האינטרסים של האנשים הנבחרים של האל. הם עושים הכול על בסיס הנמקה מדויקת כל כך, עם שלל צידוקים ותירוצים – ומהי השורה התחתונה? כל מה שהם עושים נועד להגן על מעמדם ועל המונופול שיש להם על הכוח. הם מביאים את העקרונות, הדרכים ואמצעי ההתנהגות מן החברה החילונית ומחיי המשפחה לתוך בית האל וחושבים שבעשותם כך, הם מגינים על האינטרסים שלו. עם זאת, הם כלל אינם מכירים את עצמם ואינם מהרהרים בעצמם. גם אם מישהו היה מצביע על כך שהם מפרים את עקרונות האמת, וגם אם הם היו נתקלים בנאורות, במשמעת ובתוכחה של האל, הם לא היו מודעים לכך כלל. היכן טמונה הבעיה? מן היום שבו הם קיבלו על עצמם את תפקיד המנהיג הם מתייחסים לחובתם כאל קריירה, וזה מה שגוזר עליהם ללכת בנתיב של צוררי משיח ומבטיח שלא יוכלו לחתור אל האמת. ועם זאת, במהלך ה"קריירה" הזו, הם מאמינים שכל מעשיהם הם חתירה אל האמת. כיצד הם מתייחסים אל החתירה אל האמת? הם מגוננים על מעמדם ועל סמכותם במסווה של הגנה על האינטרסים של האחים והאחיות ושל בית האל, והם מאמינים שזהו ביטוי לחתירתם אל האמת. הם אינם יודעים דבר וחצי דבר אודות הצביון המושחת שבא לידי ביטוי ונובע מהם כשהם מכהנים במשרה זו. גם אם לפעמים יש להם שמץ של תחושה שמדובר בצביון מושחת, שהאל מתעב אותו, ושזהו צביון מרושע ועיקש, הם ממהרים לשנות את דעתם וחושבים: "זה לא ילך. אני המנהיג ואני צריך להפגין התנהלות מכובדת של מנהיג. אני לא יכול לאפשר לאחים ולאחיות לראות צביון מושחת שכזה נובע ממני". וכך, גם אם הם מבינים שהם נתנו ביטוי להרבה מאוד שחיתות, ושהם עשו דברים רבים שמהווים הפרה של העקרונות על מנת להגן על מעמדם וסמכותם, כאשר מישהו חושף אותם הם נוקטים בהתפלפלות או מנסים לחסום זאת, כדי שאף אחד אחר לא ישמע על כך. מיד כאשר הם זוכים בסמכות ובמעמד, הם מציבים את עצמם בעמדה מקודשת שאין לחלל אותה, מתוך מחשבה שהם נעלים, צודקים, חסרי דופי ולא מוטלים בספק. לאחר שהם מקבלים על עצמם מעמד שכזה, הם מתנגדים ודוחים באופן חד משמעי קולות שמביעים הסתייגות, הצעות או עצות שיכולות להועיל להיווכחות בחיים של האחים ושל האחיות ולעבודת הכנסייה. אילו תירוצים יש להם לכך שאינם חותרים אל האמת? הם אומרים, "יש לי מעמד, אני אדם בעמדה בכירה – המשמעות היא שיש לי כבוד ושאני קדוש ולא ניתן לחלל אותי". האם לאחר שהם משמיעים נימוקים ותירוצים כאלה הם יכולים לחתור אל האמת? (לא). הם לא יכולים. הם תמיד מדברים ופועלים מעמדתם הגבוהה, כשהם נהנים מיתרונות המעמד. בעשותם כך הם משחקים באש, וגורמים לכך שיהיה צורך לחשוף אותם. האם אנשים כאלה אינם מעוררי רחמים? הם מעוררי רחמים ותיעוב וגם מאוסים – הם מבחילים! כמנהיגים, הם עוטים תדמית של קדוש. קדוש, אדם נעלה, מפואר וראוי – מהם התיאורים האלה? הם כבלים, וכל מי שעוטה אותם כבר אינו יכול לחתור אל האמת. אם מישהו עוטה על עצמו את הכבלים האלה, המשמעות היא שכבר אין לו כל קשר לחתירה אל האמת. מהי הסיבה העיקרית לכך שאנשים אלה אינם חותרים אל האמת? למעשה, הסיבה היא שהם מוגבלים על ידי המעמד. הם תמיד חושבים לעצמם: "אני המנהיג. אני האחראי כאן. אני אדם שיש לו מעמד וחשיבות. אני אדם מכובד. לא ייתכן שיהיה לי צביון גאוותן או מרושע. אינני יכול להיפתח ולשתף על הצביון המושחת שלי – עלי להגן על כבודי ועל היוקרה שלי. עלי לגרום לאנשים לכבד ולהעריץ אותי". הם תמיד מוגבלים על ידי הדברים האלה, ולכן הם אינם יכולים להיפתח או להרהר ולהכיר את עצמם. הדברים האלה הורסים אותם. האם הגישות והלך הרוח שלהם תואמים לאמת? ברור למדי שלא. האם ההתנהגויות שאותן הם מפגינים בדרך כלל במהלך ביצוע חובותיהם – גאוותנות וצדקנות, עשיית דין לעצמם, העמדת פנים, תחבלנות וכן הלאה – האם מנהגים אלה הם חתירה אל האמת? (לא). ברור למדי שאף אחד מאלה אינו חתירה אל האמת. ומהו הצידוק או הסיבה שהם נותנים לכך שאינם חותרים אל האמת? (הם מאמינים שמנהיגים הם אנשים בעלי מעמד וכבוד, ושגם אם יש להם צביון מושחת, אסור לחשוף אותו). האין זו נקודת מבט אבסורדית? אם מישהו מודה בכך שיש לו צביון מושחת אולם אינו מאפשר את חשיפתו, האם זהו אדם שמקבל את האמת? אם כמנהיג אינך יכול לקבל את האמת, כיצד תחווה את עבודת האל? כיצד השחיתות שלך תטוהר? ואם לא ניתן לטהר את השחיתות שלך ואתה ממשיך לחיות על פי צביונך המושחת, אזי אתה מנהיג שאינו יכול לעשות עבודה מעשית – אתה מנהיג שקר. כמנהיג אמנם יש לך מעמד, אבל אין זה אלא עניין של עבודה שונה, חובה שונה – אין זה אומר שהפכת לאדם נעלה. אינך הופך להיות מכובד יותר מאחרים או בעל סטטוס מיוחד משום שזכית במעמד הזה וביצעת חובה שונה. אם יש אנשים שבאמת חושבים כך, האם הם אינם חסרי בושה? (אכן כן). אם להשתמש בשפה פשוטה יותר, הם חוצפנים, לא? כשהם אינם מנהיגים, הם מתייחסים לאנשים בכנות; הם מסוגלים להיפתח בנוגע לביטויי השחיתות שלהם ולנתח את צביונותיהם המושחתים. כאשר הם מתמנים למנהיגים, הם הופכים להיות אנשים אחרים לגמרי. מדוע אני אומר שהם הופכים לאנשים אחרים? משום שהם עוטים מסיכה, והאדם האמיתי נשאר מאחוריה. המסכה אינה חושפת הבעות, בכי או צחוק, עונג או כעס, צער או שמחה, רגשות או תשוקות – ועל אחת כמה וכמה צביון מושחת. ההבעה והמצב שלה נשארים בכל עת ללא שינוי, בעוד שהמצבים האמיתיים, המחשבות האישיות והרעיונות של המנהיג נשארים מוסתרים מאחורי המסכה, כך שאיש אינו יכול לראות אותם. מנהיגים ועובדים מסוימים תמיד חושבים על עצמם כבעלי מעמד וכבוד. הם חרדים שיאבדו את כבודם אם מישהו יגזום אותם, ולכן הם אינם מקבלים את האמת. הם מסתמכים על מעמדם וסמכותם, מדברים במתק שפתיים ומשתמשים בדברי שקר כדי לחפות על צביונם המושחת. בה בעת הם אוחזים באמונה שגויה כי הם מכובדים וקדושים יותר מאחרים בגלל מעמדם, וכי משום כך הם אינם צריכים לחתור אל האמת – חתירה אל האמת היא דבר שאחרים צריכים לעשות. דרך חשיבה זו היא מוטעית, ויש בה חוסר בושה וחוסר היגיון. כך מתנהגים אנשים שכאלה. על סמך תמצית ההתנהגות של אנשים כאלה, ברור שהם אינם חותרים אל האמת. במקום זאת, הם חותרים אל מעמד ואל יוקרה. כשהם עובדים, הם מגנים על מעמדם וסמכותם ומשלים את עצמם במחשבה שהם חותרים אל האמת. בדיוק כמו פאולוס, הם מסכמים לעתים תכופות את העבודה שעשו ואת החובות שביצעו, את המשימות שבהן טיפלו במסגרת עבודת הכנסייה ואת ההישגים שאליהם הגיעו במהלך ביצוע העבודה של בית האל. לעתים קרובות הם עורכים רשימה של הדברים האלה, כמו פאולוס כאשר אמר, "אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁלַמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי. מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה" (טימותיאוס ב' ד' 7-8). בדבריו אלה הוא התכוון לומר כי לאחר שסיים את המסלול שיועד לו ולאחר שנלחם מלחמה ראויה, הגיעה העת לחשב את סיכוייו להיוושע, את היקף תרומתו ואת הגמול שנכון לו, והגיעה העת גם לבקש מן האל לגמול לו על תרומתו. כוונתו הייתה שאם האל לא יגמול לו בכתר, הוא לא יראה בו אל צודק, יסרב להתמסר ואף יתלונן על חוסר צדקתו. האם אדם כזה, שיש בו הלך רוח וצביון כאלה, חותר אל האמת? האם זהו אדם שמתמסר לאל באמת ובתמים? האם הוא מסוגל לקבל את סידוריו של האל? האם אין זה דבר שמתברר כהרף עין? הם סבורים שההשתתפות שלהם במרוצים והמלחמות שהם מנהלים הם החתירה אל האמת, הם אינם מחפשים את האמת כלל והם אינם מחזיקים בביטויים של חתירה כנה אליה – לכן הם אינם אנשים שחותרים אל האמת.

אילו מבעיותיו של האדם נחשפו זה עתה על ידי השיתוף שלנו? באופן ספציפי, אילו מן הצביונות המושחתים של האדם נחשפו על ידי השיתוף? בעיה בסיסית אחת היא סלידתו של אדם מן האמת וסירובו לקבל אותה; זהו סוג מסוים מאוד של התנהגות. בעיה עיקרית נוספת היא משהו שקיים במהות הצביון של כל אדם: עיקשות. גם דבר זה בא לידי ביטוי בצורה מוחשית וברורה מאוד, הלא כן? (נכון). אלה הן שתיים מן הדרכים העיקריות שבהן צביונו המושחת של האדם מביע את עצמו ובא לידי ביטוי. התנהגויות ספציפיות אלה, הגישות, נקודות המבט המסוימות וכן הלאה, ממחישות בצורה כנה ומדויקת כי בצביונו המושחת של האדם יש יסוד של סלידה מן האמת. מובן, שמה שבולט יותר בצביונו של אדם הם גילויי העיקשות: לא משנה מה אומר האל, ולא משנה אילו צביונות מושחתים של האדם נחשפים במהלך עבודתו של האל, אנשים מסרבים בעקשנות להכיר בכך ומתנגדים לכך. מעבר להתנגדות ברורה או לדחייה בזויה יש כמובן סוג התנהגות נוסף, והוא חוסר העניין של אנשים בעבודת האל, כאילו שלעבודת האל אין כל קשר אליהם. מהי המשמעות של חוסר עניין באל? הדבר בא לידי ביטוי כאשר אדם אומר, "תגיד מה שתרצה – אין לכך כל קשר אלי. לשיפוט או לחשיפה שלך אין קשר אלי. אני לא מקבל אותם ולא מכיר בהם". האם ניתן לכנות יחס כזה כ"עיקש"? (כן). זהו גילוי של עיקשות. אנשים אלה אומרים, "אני חי כראות עיני, בכל דרך שגורמת לי להרגיש נוח, ובכל דרך שמסבה לי אושר. ההתנהגויות שעליהן אתה מדבר, כמו גאוותנות, ערמומיות, סלידה מן האמת, רשעות, רוע וכן הלאה – אפילו אם אני מתנהג כך, אז מה? אני לא מוכן לבחון אותן, להכיר בהן או לקבל אותן. זו הדרך שלי להאמין באל, מה תעשה לגבי זה?" זהו יחס של עיקשות. כאשר אנשים אינם מגלים עניין בדברי האל ואינם מתייחסים אליהם, כלומר מתעלמים באופן גורף מן האל, בלי קשר לדבריו ובין אם הוא מדבר בצורה של תזכורות או אזהרות או תוכחות, ולא משנה באיזו צורת דיבור הוא משתמש או מהם המקורות והמטרות של דבריו, הם מגלים בכך יחס של עיקשות. המשמעות היא שהם אינם מתייחסים לכוונתו הדוחקת של האל ועוד פחות מכך לרצונו הכן והמיטיב להושיע את האדם. לא משנה מה האל עושה, לאנשים אין רצון לשתף פעולה והם אינם מעוניינים לשאוף אל האמת. גם אם הם מכירים בכך שהשיפוט של האל וההתגלות שלו הם עובדתיים לחלוטין, אין כל חרטה בלבם והם ממשיכים להאמין כפי שהאמינו בעבר. בסופו של דבר, לאחר שהם מקשיבים לדרשות רבות, הם אומרים אותו דבר: "אני מאמין אמיתי, ובכל מקרה האנושיות שלי אינה לקויה, לא אעשה רע בכוונה, אני מסוגל לזנוח דברים ולהתמודד עם קשיים ואני מוכן לשלם מחיר תמורת אמונתי. האל לא ינטוש אותי". האין זה בדיוק כפי שאמר פאולוס: "אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁלַמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי. מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה"? זה סוג היחס שמפגינים אנשים. מהו הצביון מאחורי יחס שכזה? עיקשות. האם קשה לשנות צביון עיקש? הם יש נתיב שמאפשר לעשות זאת? השיטה הפשוטה והישירה ביותר היא לחולל שינוי ביחס שלך כלפי דברי האל וכלפי האל עצמו. כיצד תוכל לשנות דברים אלה? על ידי ניתוח והכרה של המצבים ושל הלכי הרוח שמתעוררים בעקבות היחס העיקש שלך, ועל ידי כך שתבחן אילו מפעולותיך ודבריך, אילו מן הגישות ומן הכוונות שבהן אתה דבק ואפילו אילו מן המחשבות והרעיונות שנובעים ממך מושפעים מהצביון המושחת שלך. עליך לבחון ולפתור את ההתנהגויות, הביטויים והמצבים האלה בזה אחר זה ולאחר מכן להפוך אותם על פיהם – מיד לאחר שתבחן ותזהה דבר מה, מהר והפוך אותו על פיו. לדוגמה, זה עתה דיברנו על פעולה על בסיס העדפותיו של אדם ומצבי הרוח שלו, שאינה אלא גחמנות. צביון הגחמנות טומן בחובו תכונה של סלידה מן האמת. אם אתה מבין שאתה אדם כזה, שיש בו סוג כזה של צביון מושחת, ואינך מהרהר בעצמך או מחפש את האמת כדי לפתור זאת, וממשיך לחשוב שאתה בסדר גמור, זוהי עיקשות. לאחר הדרשה הנוכחית, אתה עשוי פתאום להבין: "אמרתי דברים כאלה, ואני מחזיק בדעות כאלה. הצביון הזה שלי סולד מן האמת. אם זהו המצב, אתחיל לפתור את הצביון הזה". אם כן, כיצד תתחיל לפתור אותו? התחל בכך שתשתחרר מתחושת העליונות שלך, מן הקפריזיות שיש בך ומן השרירותיות שלך; נהג לפי דרישות האל, בין אם מצב הרוח שלך טוב או רע. אם תוכל למרוד בבשר וליישם בפועל בהתאם לדרישות האל, כיצד הוא יתייחס אליך? אם תוכל באמת ובתמים להתחיל לפתור את ההתנהגויות המושחתות האלה, יהיה זה סימן שאתה משתף פעולה עם עבודת האל באופן חיובי ובצורה יזומה. אתה תמרוד במודע בצביון שסולד מן האמת ותפתור אותו, ובה בעת, תפתור את הצביון העיקש שלך. לאחר שתפתור את שני הצביונות המושחתים האלה תוכל להתמסר לאל ולרצות אותו, והוא יהיה שבע רצון מכך. אם הבנתם את התוכן של שיתוף זה ואם תיישמו בפועל את המרידה בבשר באופן כזה, אשמח מאוד, כי פירוש הדבר יהיה שלא אמרתי את הדברים האלה לשווא.

עיקשות היא בעיה של צביון מושחת; זהו דבר-מה שטמון בטבעו של אדם ולא קל לפתור אותו. כאשר למישהו יש צביון עיקש, הוא בא לידי ביטוי בעיקר בנטייה להשתמש בצידוקים ובטיעונים שונים, לדבוק ברעיונותיו שלו ולא לקבל בקלות דברים חדשים. לעתים אנשים יודעים שהרעיונות שלהם שגויים ובכל זאת הם דבקים בהם, רק מטעמי יהירות וגאווה, וממשיכים להתעקש עד הסוף. קשה לשנות צביון עיקש שכזה, גם אם האדם מודע לו. כדי לפתור את בעיית העיקשות יש להכיר את הגאוותנות, הרמייה, הרשעות, הסלידה מן האמת וצביונות דומים נוספים שמאפיינים את האדם. כאשר אדם מודע לגאוותנות, לרמייה ולרשעות שלו, יודע שהוא סולד מן האמת ושאינו מוכן למרוד בבשר אף על פי שהוא מעוניין ליישם בפועל את האמת, ושהוא תמיד מתרץ תירוצים ומנמק את קשייו למרות רצונו להתמסר לאל, יהיה לו קל להכיר בכך שהוא סובל מבעיית עיקשות. כדי לפתור את הבעיה הזו, אדם צריך להיות ניחן בהיגיון אנושי רגיל ולהתחיל בכך שילמד להקשיב לדברי האל. אם ברצונך להיות כבשת האל, עליך ללמוד להקשיב לדבריו. וכיצד עליך להקשיב להם? על ידי הקשבה לבעיות שהאל חושף בדבריו ושיש להן רלוונטיות אליך. אם תמצא בעיה כזו, עליך לקבל אותה; אל לך להאמין שזו בעיה שיש לאנשים אחרים, שזו בעיה של כולם, או בעיה של האנושות, וכי אין לה שום קשר אליך. יהיה זה שגוי מצדך להחזיק באמונה כזו. דרך הגילוי של דברי האל עליך להרהר אם המצבים המושחתים או הגישות המעוותות שאותם חשף האל מתקיימים בך. למשל, כשאתה שומע כיצד דברי האל חושפים גילויים של צביון גאוותן שאדם מסוים מביע, עליך לחשוב לעצמך: "האם אני מראה גילויים של גאוותנות? אני בן אנוש מושחת, ולכן אני מוכרח להראות כמה מגילויים אלה; עלי להרהר במקרים שבהם אני עושה זאת. אנשים אומרים שאני גאוותן, שאני תמיד מתנשא, שאני מגביל אנשים כשאני מדבר. האם זהו באמת הצביון שלי?" דרך הרהור תגלה בסופו של דבר כי החשיפה של דברי האל מדויקת לחלוטין – שאתה אדם גאוותן. וכיוון שהחשיפה של דברי האל מדויקת לחלוטין, כיוון שהיא תואמת בצורה מושלמת למצבך ללא כל פער ונראית מדויקת עוד יותר לאחר הרהור נוסף, עליך לקבל את השיפוט והייסור של דבריו, ולהבחין ולהכיר לפיהם בתמצית צביונך המושחת. אז תוכל להרגיש חרטה אמיתית. באמונתך באל תוכל להכיר את עצמך אך ורק על ידי אכילה ושתיה של דבריו בדרך זו. כדי לפתור את הצביונות המושחתים שלך, עליך לקבל את השיפוט והחשיפה של דברי האל. אם לא תוכל לעשות זאת, לא תהיה לך דרך להשליך מעליך את צביונותיך המושחתים. אם אתה אדם חכם שרואה כי החשיפה של דברי האל מדויקת בדרך כלל, או אם אתה יכול להודות שמחצית ממנה נכונה, עליך לקבל אותה מיד ולהתמסר לאל. עליך גם להתפלל אליו ולהרהר בעצמך. רק אז תבין שכל דברי החשיפה של האל מדויקים, שהם כולם עובדות ולא פחות מכך. אנשים יכולים להרהר בעצמם בכנות רק על ידי התמסרות לאל בלב ירא-אל. רק אז הם מסוגלים לראות את מגוון הצביונות המושחתים שקיימים בקרבם, וכי הם באמת גאוותנים וצדקנים שאין בהם אפילו שמץ של היגיון. אם אדם הוא אוהב אמת, הוא יוכל להשתטח בפני האל, להודות בפניו כי הושחת עמוקות ולהיות נכון לקבל את שיפוטו ואת הייסור שלו. כך יעלה בידו לפתח לב מלא חרטה, להתחיל להתכחש לעצמו ולשנוא את עצמו, ולהצטער על כך שלא חתר אל האמת מוקדם יותר, מתוך מחשבה: "מדוע לא יכולתי לקבל את השיפוט והייסור של דברי האל כשהתחלתי לקרוא אותם? היחס שהפגנתי כלפי דבריו היה יחס של גאוותנות, נכון? איך יכולתי להיות גאוותן כל כך?" לאחר הרהור עצמי לעתים קרובות ובמשך זמן מה, הוא יכיר בכך שהוא אכן גאוותן, שאינו מסוגל לגמרי להודות בכך שדברי האל הם אמת ועובדות, ושבאמת ובתמים אין בו שמץ של היגיון. אבל קשה עד מאוד להכיר את עצמך. בכל פעם שאדם מהרהר, הוא יכול להשיג רק מעט יותר ידע, קצת יותר לעומק, אודות עצמו. השגת ידע ברור אודות צביון מושחת אינה משהו שניתן להשיג בתוך פרק זמן קצר; על האדם לקרוא יותר בדברי האל, להתפלל יותר ולהרהר יותר בעצמו. רק כך יעלה בידו להכיר את עצמו בהדרגה. כל מי שמכירים את עצמם באמת נכשלו ומעדו כמה פעמים בעבר, ולאחר מכן הם קראו בדברי האל, התפללו אליו והרהרו בעצמם, וכך הצליחו לראות בבירור את האמת של שחיתותם ולהרגיש כי הם אכן מושחתים עמוקות ונטולים לחלוטין כל מציאות-אמת. אם תחווה כך את עבודת האל, תתפלל אליו ותחפש את האמת כאשר קורים לך דברים, תלמד בהדרגה להכיר את עצמך. ואז, ביום מן הימים, יתבהר סוף-סוף לבך: "ייתכן שיש לי איכות מעט טובה יותר משל אחרים, אבל היא ניתנה לי על ידי האל. אני תמיד מתרברב, מנסה להאפיל על אחרים כשאני מדבר ומנסה לגרום לאחרים לעשות דברים בדרך שלי. אני באמת חסר היגיון – אלה הן גאוותנות וצדקנות! דרך הרהור למדתי אודות הצביון הגאוותן שלי. אלה הם הנאורות של האל וחסדו, ואני מודה לו על כך!" האם ההיכרות עם הצביון המושחת שלך היא דבר טוב או רע? (דבר טוב). מאותו רגע עליך לחפש כיצד לדבר ולפעול בהיגיון ובצייתנות, כיצד להיות במעמד שווה לאחרים, כיצד להתייחס לאחרים בצורה הוגנת מבלי להגביל אותם, כיצד להתייחס בצורה נכונה לאיכות שלך, לכישרונותיך, לחוזקות שלך וכן הלאה. בדרך זו הצביון הגאוותן שלך ייפתר, ממש כמו הר שפטיש מכה בו ומפוררו לאבק, מהלומה אחר מהלומה. לאחר מכן, כשתקיים אינטראקציה עם אחרים או תעבוד עמם לצורך ביצוע חובה, תוכל להתייחס לדעותיהם בצורה נכונה ולהקשיב להם בתשומת לב רבה במיוחד. וכאשר תשמע אותם מביעים דעה נכונה, אתה תגלה: "נראה שהאיכות שלי היא לא הטובה ביותר. עובדה היא, שלכל אחד חוזקות משלו; הם לא נחותים ממני כלל. בעבר חשבתי תמיד שיש לי איכות טובה יותר מאשר לאחרים. זו הייתה הערצה עצמית ובורות צרת אופקים. התפיסה שלי הייתה מוגבלת מאוד, כמו של צפרדע בקרקעית באר. החשיבה הזו הייתה באמת חסרת היגיון – היא הייתה חסרת בושה! הצביון הגאוותן שלי גרם לי להיות עיוור וחירש. דבריהם של אנשים אחרים לא הגיעו אלי וחשבתי שאני טוב מהם, שאני צודק, כאשר למעשה אינני טוב יותר מאף אחד מהם!" מנקודה זו ואילך יהיו לך תובנות אמיתיות וידע בנוגע לחסרונות שלך ולשיעור קומתך הנמוך. ולאחר מכן, כשתשתף עם אחרים, תקשיב בקפידה לדעותיהם ותבין ש"יש כל כך הרבה אנשים שיותר טובים ממני. האיכות ויכולת ההבנה שלי בינוניות, במקרה הטוב". עם ההבנה הזו, האם לא תשיג שמץ של מודעות עצמית? על ידי כך שתחווה זאת, ותהרהר לעתים קרובות בעצמך בהתאם לדברי האל, תוכל לזכות בהיכרות עצמית אמיתית, שתמשיך להעמיק עוד ועוד. תוכל להבחין באמת של שחיתותך, בדלותך ובעליבותך, בכיעור מעורר הרחמים שלך, ובאותה עת תחוש סלידה מעצמך ותשנא את צביונך המושחת. אז יהיה לך קל למרוד בעצמך. כך תחווה את עבודת האל. עליך להרהר בביטויי השחיתות שלך בהתאם לדברי האל. במיוחד, לאחר חשיפה של צביון מושחת בכל מצב שהוא, עליך להרהר לעתים מזומנות ולהכיר את עצמך. אז יהיה לך קל לראות בבירור את התמצית המושחתת שלך ותוכל לשנוא את השחיתות שלך, את בשרך ואת השטן מעומק הלב. ומתוך לב זה תוכל לאהוב את האמת ולשאוף אליה. כך הצביון המושחת שלך ילך ויפחת, ובהדרגה תשליך אותו מעליך. תזכה בהיגיון רב יותר ויותר, ויהיה לך קל יותר להתמסר לאל. בעיני אחרים תיראה יציב ומעוגן יותר, ודבריך יישמעו אובייקטיביים יותר. תהיה מסוגל להקשיב לאחרים ותיתן להם זמן לדבר. כשהצדק יהיה עם אנשים אחרים יהיה לך קל לקבל את דבריהם, והאינטראקציות שלך עם אנשים לא יהיו מעיקות כל כך. תוכל לשתף פעולה בהרמוניה עם כל אדם. אם זו הדרך שבה תבצע את חובתך, האם לא יהיו בך אז היגיון ואנושיות? זו הדרך לפתור סוג כזה של צביון מושחת.

הבה נשתף מעט על הדרך לפתרון צביונות מושחתים דרך סוגיית הצביון העיקש שזה עתה הזכרתי. כדי לפתור צביון מושחת, תחילה על אדם להיות מסוגל לקבל את האמת. לקבל את האמת משמעו לקבל את שיפוט האל וייסורו; לקבל את דבריו שחושפים את תמצית השחיתות של האדם. אם תלמד להכיר ולנתח את ביטויי השחיתות שלך, את המצבים המושחתים ואת הכוונות וההתנהגויות המושחתות שלך על בסיס דברי האל, ואם תוכל לחשוף את תמצית הבעיות שלך, אזי תזכה בידע אודות צביונך המושחת ותתחיל בתהליך של פתרונו. מצד שני, אם לא תיישם בפועל בדרך זו, לא רק שלא תוכל לפתור את צביונך העיקש, לא תהיה לך גם כל דרך לעקור מן השורש את צביונותיך המושחתים. כל אדם מחזיק במספר צביונות מושחתים. איפה צריך להתחיל כדי לפתור אותם? ראשית, על האדם לפתור את העיקשות שלו, שכן צביון עיקש מונע מאנשים להתקרב לאל, לחפש את האמת ולהתמסר לאל. עיקשות היא המכשול הגדול ביותר בפני תפילת האדם ושיתופו עם האל; זהו הדבר שמפריע ביותר לקשריו הרגילים של אדם עם האל. לאחר שתפתור את הצביון העיקש שלך, יהיה קל לפתור את הצביונות האחרים. פתרון של צביון מושחת מתחיל בהרהור עצמי ובהיכרות עצמית. עליך לפתור כל צביון מושחת שאליו אתה מודע – ככל שתשיג ידע אודות צביונות רבים יותר, כך תוכל לפתור צביונות רבים יותר; ככל שהידע שלך אודותיהם יהיה מעמיק יותר, כך תוכל לפתור אותם בצורה יסודית יותר. זהו התהליך של פתרון צביונות מושחתים; הוא מתבצע על ידי תפילה לאל ועל ידי הרהור עצמי, היכרות של האדם עם עצמו וניתוח תמצית הצביון המושחת של האדם דרך דברי האל, עד שביכולתו למרוד בבשר וליישם בפועל את האמת. אין זו משימה פשוטה כלל ועיקר להכיר את תמצית הצביון המושחת שלך. להכיר את עצמך אין משמעו לומר, בהכללה, "אני אדם מושחת; אני שד; אני צאצא השטן, יוצא חלציו של התנין הגדול האדום כאש; אני מתנגד לאל ועוין כלפיו; אני אויבו". דברים כאלה אינם מעידים בהכרח שיש לך ידע אמיתי בנוגע לשחיתותך. ייתכן שלמדת את המילים האלה ממישהו אחר ואינך יודע הרבה אודות עצמך. ידע עצמי אמיתי אינו מבוסס על הלימוד של האדם או על שיפוטו אלא על דברי האל – משמעותו היא להבין את התוצאות של הצביונות המושחתים ואת הסבל שחווית כתוצאה מהם, ולהרגיש כיצד צביון מושחת פוגע לא רק בך אלא גם באנשים אחרים. משמעותו היא להכיר בעובדה כי צביונות מושחתים מקורם בשטן, כי הם הרעלים והפילוסופיות של השטן, וכי הם עוינים לחלוטין לאמת ולאל. כשתראה את הבעיה הזו לאשורה, תכיר את הצביון המושחת שלך. לאחר שאנשים מסוימים מכירים בכך שהם שדים ושטנים, הם עדיין אינם מקבלים את הגיזום. הם אינם מודים בכך שעשו משהו שגוי או שהפרו את האמת. מה הבעיה שלהם? הם עדיין אינם מכירים את עצמם. יש כאלה שאומרים שהם שדים ושטנים, אבל אם תשאל אותם "מדוע אתה אומר שאתה שד ושטן?" הם לא יוכלו לענות. הדבר מלמד שהם אינם מכירים את הצביון המושחת שלהם ולא את מהות טבעם. אילו הם היו מסוגלים לראות כי טבעם הוא טבע השטן, כי הצביון המושחת שלהם הוא צביון השטן, ולהודות כי משום כך הם שד ושטן, אזי הם היו מצליחים לראות את מהות הטבע שלהם. ידע עצמי אמיתי מושג דרך החשיפה, השיפוט, היישום בפועל והחוויה של דברי האל. הוא מושג דרך הבנת האמת. אם אדם אינו מבין את האמת, אזי הידע העצמי שלו חלול ולא מעשי, ולא משנה מה הוא יאמר עליו, משום שהוא אינו יכול למצוא או להבין את הדברים שנמצאים ביסוד ושהנם חיוניים. כדי שאדם יכיר את עצמו, עליו להכיר בצביונות המושחתים שחשף במקרים ספציפיים, מה הייתה כוונתו, כיצד התנהג, איזו טומאה הייתה בו ומדוע לא עלה בידו לקבל את האמת. עליו להיות מסוגל להצהיר את הדברים האלה בבירור, ורק אז יוכל להכיר את עצמו. כשאנשים מסוימים ניצבים בפני גיזום, הם מודים שהם סולדים מן האמת, שיש להם חשדות והבנות מוטעות בנוגע לאל ושהם מסויגים בקשר אליו. הם גם מכירים בכך שכל דברי האל אשר שופטים אנשים וחושפים אותם הם עובדות. הדבר מראה שיש להם מעט היכרות עצמית. אבל כיוון שאין להם ידע בנוגע לאל או לעבודתו, כיוון שהם אינם מבינים את כוונותיו, ההיכרות העצמית שלהם רדודה למדי. אם אדם מכיר בשחיתותו שלו אולם טרם מצא את שורש הבעיה, האם ניתן לפתור את חשדותיו, הבנותיו המוטעות וההסתייגויות שלו בקשר לאל? לא, אי אפשר. זו הסיבה לכך שהיכרות עצמית היא יותר מאשר הכרה בלבד בשחיתותו של אדם ובבעיותיו – נדרשים גם הבנה של האמת ופתרון של הצביון המושחת מן היסוד. זו הדרך היחידה להבין את האמת של שחיתותו של אדם ולהשיג חרטה אמיתית. כאשר מי שאוהבים את האמת מגיעים לכדי היכרות עצמית, הם גם מסוגלים לחפש את האמת ולהבין אותה לצורך פתרון בעיותיהם. רק סוג זה של היכרות עצמית מניב תוצאות. בכל עת שמישהו שאוהב את האמת קורא פסוק של דברי האל שחושף את האדם ושופט אותו, לפני כל דבר אחר יש בו אמונה שדברי האל אשר חושפים את האדם הם אמיתיים ועובדתיים, וכי דברי האל ששופטים את האדם הם האמת, ושהם מייצגים את צדקתו של האל. לכל הפחות, על אוהבי האמת להיות מסוגלים להכיר בכך. אם מישהו אינו מאמין אפילו בדברי האל, ואינו מאמין שדברי האל שחושפים ושופטים את האדם הם עובדות ואמת, האם הוא יכול להכיר את עצמו דרך דברי האל? בהחלט לא – אפילו אם היה רוצה, הוא לא היה מסוגל לכך. אם אתה מסוגל לעמוד איתן באמונתך שכל דברי האל הם אמת, ולהאמין לכולם, בלי קשר למה שאומר האל או לאופן שבו הוא מדבר, ואם אתה יכול להאמין לדברי האל ולקבל אותם גם אם הם אינם מובנים לך, אזי יהיה לך קל להרהר בעצמך ולהכיר את עצמך דרכם. הרהור עצמי חייב להיות מבוסס על האמת. זה מעבר לכל ספק. רק דברי האל הם האמת – אף אחד מדברי האדם ומדברי השטן אינו אמת. השטן השחית את האנושות עם כל מיני סוגים של למידה, לימוד ותאוריות במשך אלפי שנים, והאנשים הפכו כל כך חסרי תחושה וקהי שכל, עד שלא רק שאין להם שמץ של ידע אודות עצמם, אלא שהם גם דבקים בדברי כפירה ובאמירות מופרכות ומסרבים לקבל את האמת. אנשים שכאלה הם חסרי תקנה. מי שיש להם אמונה אמיתית באל מאמינים שרק דבריו הם האמת, הם יכולים להכיר את עצמם על בסיס דברי האל והאמת וכך משיגים חרטה אמיתית. יש כאלה שאינם חותרים אל האמת; הם מבססים את ההרהור העצמי שלהם אך ורק על למידתו של האדם והם מודים אך ורק בהתנהגות חוטאת, ובה בעת הם אינם מסוגלים לראות את התמצית המושחתת שלהם-עצמם. היכרות עצמית מעין זו היא מאמץ חסר תועלת, שאינו מניב כל תוצאות. האדם צריך לבסס את ההרהור העצמי שלו על דברי האל, ולאחר ההרהור עליו להכיר בהדרגה את הצביונות המושחתים שאותם הוא חושף. עליו להיות מסוגל לאמוד ולהכיר את חסרונותיו, את המהות האנושית שלו, את דעותיו לגבי דברים שונים, את תפיסת החיים שלו וערכיו על בסיס האמת, ולאחר מכן להגיע לכדי הערכה מדויקת ופסיקה לגבי כל הדברים האלה. בדרך זו הוא יוכל בהדרגה להשיג ידע אודות עצמו. אבל הידע העצמי מעמיק ככל שאדם חווה יותר בחייו, ולפני שאדם זוכה באמת יהיה זה בלתי אפשרי עבורו לראות את מהות טבעו לאשורה. אם אדם באמת מכיר את עצמו, הוא מסוגל לראות כי בני אדם מושחתים הם אכן הצאצאים וההתגלמויות של השטן. הוא ירגיש כי אינו ראוי לחיות לפני האל, כי הוא אינו ראוי לאהבתו ולישועתו, והוא יוכל להשתטח לחלוטין לפניו. רק מי שמסוגלים להגיע לדרגת ידע כזאת מכירים את עצמם באמת. היכרות עצמית היא תנאי מוקדם לכניסה למציאות האמת. אם מישהו רוצה ליישם בפועל את האמת ולהיכנס למציאות, עליו להכיר את עצמו. לכל האנשים יש צביונות מושחתים ובעל כורחם הם תמיד כבולים ונשלטים על ידי צביונות מושחתים אלה. הם אינם יכולים ליישם בפועל את האמת או להתמסר לאל. לכן, אם ברצונם לעשות את הדברים האלה, תחילה עליהם להכיר את עצמם ולפתור את צביונותיהם המושחתים. רק דרך תהליך הפתרון של הצביון המושחת יוכל האדם להבין את האמת ולזכות בהיכרות עם האל; רק אז הוא יוכל להתמסר לאל ולשאת עדות עבורו. כך זוכה אדם באמת. תהליך הכניסה למציאות האמת הוא תהליך הפתרון של צביונו המושחת של האדם. אם כך, מה נדרש אדם לעשות כדי לפתור את צביונו המושחת? ראשית, עליו להכיר את תמציתו המושחתת. באופן ספציפי, המשמעות היא לדעת כיצד התעורר צביונו המושחת של אדם, ואילו מן השקרים ומדברי ההטעיה של השטן שאותם קיבל גרמו לו להתעורר. כאשר האדם מגיע לכדי הבנה מלאה של סיבות היסוד האלה על בסיס דברי האל, וכאשר הוא אוחז בהבחנה לגביהם, הוא כבר לא יסכים לחיות על פי צביונו המושחת וירצה רק להתמסר לאל ולחיות על פי דבריו. בכל עת שהוא חושף צביון מושחת, הוא יוכל לזהות זאת, ידחה אותו וימרוד נגד בשרו. על ידי יישום בפועל וחוויה בדרך זו, הוא ישליך מעליו בהדרגה את כל צביונותיו המושחתים.

יש אנשים שאומרים, "כשקראתי את דברי החשיפה והשיפוט של האל, הרהרתי בעצמי והבנתי שאני גאוותן, ערמומי, אנוכי, מרושע, עיקש וחסר אנושיות". יש כאלה שאומרים אפילו שהם גאוותנים מאוד, שהם חיות, שהם שדים ושטנים. האם זהו ידע עצמי? אם הם מדברים מן הלב, ולא רק מעתיקים משהו, הדבר מלמד שיש בהם לפחות ידע עצמי מסוים, והשאלה היחידה היא אם הוא רדוד או מעמיק. אם הם מעתיקים או חוזרים על דברים של מישהו אחר, אזי זה אינו ידע עצמי. ידע אודות צביונו המושחת של אדם צריך להיות מוחשי ולרדת לעומקו של כל עניין וכל פרט – המשמעות היא פרטים כמו מצבים, ביטויים, התנהגויות, מחשבות ורעיונות שקשורים לצביון המושחת. רק אז אדם יוכל להכיר את עצמו באמת. וכאשר אדם מכיר את עצמו באמת, לבו מתמלא בחרטה והוא מסוגל להכות על חטא באמת ובתמים. מהו הדבר הראשון שיש ליישם בפועל כדי להכות על חטא? (על האדם להודות בטעויות שעשה). "הודאה בטעויות" אינה הדרך הנכונה להביע זאת; למעשה, זהו עניין של הכרה ושל ידיעה כי לאדם יש צביון מושחת מסוים. אם אדם אומר שצביונו המושחת הוא סוג של טעות, הוא שוגה. צביון מושחת הוא משהו ששייך לטבעו של אדם, משהו ששולט באדם. הוא שונה מטעות מקרית. יש אנשים, אשר לאחר חשיפת שחיתות מתפללים לאל: "אלוהים, עשיתי טעות. אני מצטער". זה לא מדויק. "הודאה בחטא" יהיה תיאור מתאים יותר. הדרך הספציפית שבה אנשים מיישמים בפועל חרטה היא על ידי כך שהם מכירים את עצמם ופותרים את בעיותיהם. כאשר אדם חושף צביון מושחת או מבצע עבירה, ומבין כי הוא מתנגד לאל ומעורר את שנאתו, עליו להרהר על עצמו ולהכיר את עצמו במסגרת הדברים הרלוונטיים של האל. כתוצאה מכך הוא יזכה בידע מסוים אודות צביונו המושחת ויכיר בכך שהוא מגיע מן הרעלים והשחיתות של השטן. לאחר מכן, כשימצא את העקרונות של יישום בפועל של האמת ויוכל ליישם את האמת בפועל, זו תהיה הכאה אמיתית על חטא. אם אדם מסוגל תחילה להכיר את צביונו המושחת, לחפש את האמת כדי לפתור אותו ולהגיע לכדי יישום בפועל של האמת, אזי זוהי הכאה אמיתית על חטא, ולא משנה מהי השחיתות שחושף אותו אדם. אנשים מסוימים יודעים מעט אודות עצמם, אבל אין בהם כל סימני חרטה, ואף לא עדויות לכך שהם מיישמים בפועל את האמת. אם הם נשארים ללא שינוי לאחר שהם זוכים בידע עצמי, הדבר רחוק מהכאה אמיתית על חטא. כדי להשיג חרטה אמיתית, אדם חייב לפתור את צביונותיו המושחתים. אם כן, כיצד צריך אדם ליישם בפועל ולהיכנס באופן ספציפי כדי לפתור את צביונותיו המושחתים? הנה דוגמה. לאנשים יש צביונות מושחתים, הם תמיד משקרים ומרמים. אם אתה מבין זאת, אזי העיקרון הפשוט והישיר ביותר של יישום בפועל לצורך פתרון הערמומיות שלך הוא להיות אדם ישר, לומר את האמת ולעשות דברים ישרים. ישוע אדוננו אמר: "אַךְ תְּהֵא מִלַּתְכֶם 'כֵּן', כֵּן; 'לֹא', לֹא". כדי להיות אדם ישר, יש לפעול על פי העקרונות של דברי האל. התנהגות פשוטה זו היא האפקטיבית מכול, היא קלה להבנה וליישום בפועל. עם זאת, כיוון ששחיתותם של אנשים עמוקה כל כך ומשום שלכולם יש טבע שטני והם חיים על פי צביונות שטניים, קשה להם למדי ליישם את האמת בפועל. הם רוצים להיות ישרים, אבל אינם יכולים. אין להם ברירה אלא לשקר ולהשתמש בתחבולות, וגם אם הם מרגישים חרטה לאחר שהם מכירים בכך, הם עדיין אינם מסוגלים להשליך מעליהם את מגבלות הצביון המושחת שלהם והם ימשיכו לשקר ולרמות כפי שעשו בעבר. כיצד יש לפתור בעיה זו? חלק מכך הוא לדעת, שתמצית הצביון המושחת של האדם היא מכוערת ובזויה, ולהיות מסוגל לשנוא אותה מעומק הלב; חלק נוסף הוא לאמן את עצמך ליישום בפועל בהתאם לעיקרון האמת, "אַךְ תְּהֵא מִלַּתְכֶם 'כֵּן', כֵּן; 'לֹא', לֹא". כשאתה מיישם בפועל את העיקרון הזה, אתה בתהליך של פתרון הצביון הערמומי שלך. מובן שאם אתה מסוגל ליישם בפועל בהתאם לעקרונות האמת במהלך פתרון הצביון הערמומי שלך, זהו גילוי של הדרך שבה אתה משנה את עצמך ותחילת ההכאה על חטא האמיתית שלך, והאל מאשר זאת. המשמעות היא, שכאשר תשנה את עצמך, האל ישנה את דעתו לגביך. למעשה, העובדה שהאל עושה זאת היא מעין מחילה על הצביונות המושחתים ועל המרדנות של האדם. הוא סולח לאנשים ואינו זוכר את חטאיהם או את העבירות שלהם. האם זה ספציפי מספיק? האם הבנתם זאת? הרי לכם דוגמה נוספת. נניח שיש לך צביון מושחת, ולא משנה מה קורה לך, אתה עקשן מאוד – אתה תמיד רוצה להכתיב את הכללים, ושאחרים יצייתו לך ויעשו כרצונך. ואז מגיע יום שבו אתה מבין כי הדבר נגרם על ידי צביון גאוותן. ההודאה שלך שמדובר בצביון גאוותן היא צעד ראשון לקראת היכרות עצמית. אז יהיה עליך לחפש מספר פסקאות של דברי האל אשר חושפות צביון מושחת, כדי להשוות את עצמך אליהן, להרהר בעצמך ולהכיר את עצמך. אם אתה מגלה התאמה מלאה דרך ההשוואה, ואתה מודה כי הצביון הגאוותן שחושף האל קיים בך, ולאחר מכן אתה מבחין וחושף מאין מגיע הצביון הגאוותן שלך, מדוע הוא מתעורר ואילו מן הרעלים, דברי הכפירה וההטעיות של השטן שולטים בו – אזי, לאחר שתרד לעומקן של כל השאלות האלה, תגיע גם אל שורש הגאוותנות שלך. זהו ידע עצמי אמיתי. כשתהיה בידיך הגדרה מדויקת יותר של האופן שבו אתה מגלה את הצביון המושחת הזה, הדבר יקדם ידע עמוק ומעשי יותר של עצמך. מה עליך לעשות בהמשך? עליך לחפש את עקרונות האמת בדברי האל ולהבין איזה סוג של התנהגות ודיבור אנושיים הם גילויים של אנושיות רגילה. לאחר שתמצא את נתיב היישום בפועל עליך ליישם בפועל בהתאם לדברי האל, ולאחר שלבך ישתנה תגיע לכדי חרטה אמיתית. לא רק שלדבריך ולפעולות שלך יהיו עקרונות, אלא שאתה גם תביא לידי ביטוי צלם אנוש ובהדרגה תשיל מעליך את הצביון המושחת שלך. אנשים אחרים יראו אותך כאדם חדש: כבר לא תהיה אותו אדם מוכר ומושחת שהיית בעבר, אלא אדם שנולד מחדש מתוך דברי האל. זהו אדם שצביון החיים שלו השתנה.

ההיכרות של אדם את עצמו אינה משימה פשוטה. היא מושגת על ידי קבלת האמת, כמו גם על ידי יישום בפועל וחוויה של דברי האל, וידע עצמי אמיתי ניתן להשגה אך ורק על ידי קבלת השיפוט והייסור של האל. מי שלא חוו שיפוט וייסור יכולים, לכל היותר, להודות בטעויות שעשו ובדברים שלא עשו כראוי. יהיה להם קשה מאוד לראות את תמצית הטבע שלהם בבירור. בעידן החסד, כאשר מאמינים הפסיקו לבצע חטאים מסוימים ושיפרו את התנהגותם, מה הייתה הסיבה לכך שהם מעולם לא השיגו שינוי של צביון חייהם? מדוע הם התנגדו לאל ואפילו בגדו בו, אף על פי שהאמינו בו? קשה לאנושות המושחתת להכיר במקור של בעיה זו. מדוע יש לכל האנשים צביונות שטניים? הסיבה היא שהשטן השחית את האנושות, ובני האדם קיבלו את שקריו ואת הפילוסופיות שלו. דבר זה גרם לצביונות מושחתים, וכך צביונו של השטן הפך למקור של התנגדות האדם לאל. זהו הדבר שבו קשה לאנשים להכיר יותר מכול. האל עושה את עבודת השיפוט באחרית הימים כדי להושיע את האנושות מהשפעתו של השטן וכדי לפתור את מקור החטא של האדם והתנגדותו לאל. השטן השחית את האנושות במשך אלפי שנים וטבעו הכה שורש בלב האדם. לכן לא ניתן לפתור צביונות מושחתים כלשהם, או להתנער מהם, אך ורק באמצעות ניסיון אחד או שניים של הרהור עצמי והיכרות עצמית. הצביונות המושחתים באים לידי ביטוי באופן מתמיד וחוזר, ולכן אנשים צריכים לקבל את האמת ולהיאבק לאורך זמן בצביונותיהם השטניים, עד שיתגברו על השטן. רק אז הם יוכלו להתנער לחלוטין מצביונותיהם המושחתים. לפיכך, אנשים צריכים להתפלל לאל ללא הפסקה, לחפש את האמת, להרהר בעצמם, להכיר את עצמם וליישם בפועל את האמת, עד שלא יהיה עוד ביטוי לשחיתותם, צביון חייהם ישתנה והם ישיגו התמסרות לאל. רק אז הם יזכו באישור האל. ייתכן שהתוצאות של כל קרב כזה לא יהיו גלויות באופן מידי, ואתם עשויים לתת ביטוי לצביונות מושחתים גם אחריו. אתה עשוי להרגיש מעט שלילי ומיואש, ועם זאת להתעקש שלא לוותר, ואתה עדיין יכול להמשיך ולנסות בכל מאודך, תוך שאתה נושא עיניך אל האל ומסתמך עליו. אם תמשיך בדרך זו במשך שנתיים או שלוש, תוכל באמת ליישם בפועל את האמת ולבך יתמלא בשלווה ובשמחה. אז תראה בבירור שכל כישלון, כל מאמץ וכל רווח שהשגת היה סימן טוב להתקדמות לקראת שינוי צביונך, באופן שיגרום לאל לשנות את דעתו לגביך. אף על פי שכל שינוי בפני עצמו אינו נתפס על ידי המודעות האנושית, שינוי הצביון שמתלווה לכל שלב אינו ניתן להשגה באמצעות כל פעולה אחרת או כל דבר אחר. זהו הנתיב שבו צריך ללכת אדם במהלך שינוי הצביון וההיווכחות בחיים שלו. זהו האופן שבו יש ליישם בפועל את החתירה אל שינוי הצביון. מובן שלאנשים צריכה להיות הבנה מדויקת בנוגע לאופן שבו קורה שינוי הצביון: שלא כמו שהם מדמיינים לעצמם, לא מדובר בשינוי פתאומי שמרעיד את אמות הספים, מפתיע ומענג. לא כך קורים הדברים. מדובר בשינוי שמתרחש שלא באופן מודע, באיטיות ובהדרגה. כאשר האדם יצליח ליישם בפועל את האמת, הוא יראה את פרי עמלו. אם תביט לאחור לאחר שתפסע בנתיב הזה במשך שלוש, חמש, עשר שנים, תופתע לגלות שהצביון שלך השתנה במידה עצומה במהלך עשר השנים האלה, ושאתה שונה לחלוטין. ייתכן שהאישיות והמזג שלך לא ישתנו, או שסגנון חייך וכן הלאה לא השתנה, אבל הצביונות, המצבים וההתנהגויות שאתה מפגין יהיו שונים לגמרי, כאילו שבאמת ובתמים הפכת לאדם אחר. מדוע ששינוי כזה יתרחש? מפני שבאותן עשר שנים תעבור שיפוט, ייסור, גיזום, ניסיונות וזיכוך פעמים רבות על ידי דברי האל, ותבין שלל אמיתות. זה יתחיל בשינוי שיחול בדעותיך על דברים מסוימים, בשינוי של גישתך לחיים ובערכים שלך, ולאחר מכן יתחולל שינוי בצביון חייך, שינוי ביסוד שעליו אתה מסתמך כדי לשרוד – וככל ששינויים אלה יתרחשו, תהפוך בהדרגה לאדם אחר, אדם חדש. אף על פי שהאישיות, המזג, סגנון החיים שלך ואפילו הדיבור וההתנהגות שלך עשויים שלא להשתנות, אתה תשנה את צביון חייך וזהו שינוי יסודי ומהותי בפני עצמו. מהם הסימנים של שינוי הצביון? כיצד הוא בא לידי ביטוי באופן ספציפי? הוא מתחיל בשינוי בדעותיו של אדם לגבי דברים – כאשר שלל הדעות שיש לכופרים בנוגע לדברים ואשר אותם האדם מטפח משתנות, בד בבד עם זכייתו בהבנה של האמת, והדעות האלה הולכות ומתקרבות לאמת של דברי האל. זהו השלב הראשון של שינוי הצביון. מעבר לכך, אנשים יכולים להתמקד ביישום בפועל של האמת דרך הרהור עצמי והיכרות עצמית. על ידי הרהור בכוונות, במניעים, במחשבות וברעיונות, בתפיסות, בנקודות המבט ובגישות שמתעוררות בקרבם, הם יכולים לאתר את בעיותיהם ולהתחיל להרגיש חרטה עליהן. אז הם יוכלו למרוד בבשר וליישם בפועל את האמת. ובעשותם כן, הם ילמדו להעריך עוד יותר את דברי האל ואת האמת ויכירו בכך שהמשיח הוא האמת, הדרך והחיים. הם יהיו נכונים יותר לנהות אחר המשיח ולהתמסר לו, והם ירגישו שהאל מביע אמיתות כדי לחשוף את האדם, לשפוט אותו ולייסרו, ועל מנת לשנות את הצביון המושחת של האדם, וכי על ידי כך האל מושיע את האדם ומביא אותו לידי שלמות בדרך מעשית. הם ירגישו כי ללא השיפוט והייסור של האל, וללא הצידה וההנחיה של דבריו, לא תהיה לאנשים כל דרך להשיג ישועה והם לא יוכלו לזכות בגמול שכזה. הם יתחילו לאהוב את דברי האל וירגישו כי הם תלויים בהם בחיים האמיתיים, כי הם זקוקים לדבריו כדי שידאגו להם, ינחו אותם ויפנו עבורם את הדרך. לבם יתמלא בשלווה, וכאשר יקרה להם דבר מה הם יחפשו באופן בלתי מודע את דברי האל כדי שישמשו להם כבסיס, ויחפשו את העקרונות ואת נתיב היישום בפועל בתוכם פנימה. זו תוצאה אחת שתושג באמצעות היכרות עצמית. יש תוצאה נוספת: אנשים כבר לא יתייחסו לגילויי הצביונות המושחתים שלהם בעיקשות, כפי שנהגו בעבר. במקום זאת, הם יוכלו להשקיט את לבותיהם ולהקשיב לדברי האל מתוך יחס של כנות, והם יוכלו לקבל את האמת ודברים חיוביים. המשמעות היא שכאשר הם יפגינו צביון מושחת, הם כבר לא יהיו עיקשים, קשים לריסון, פראיים בתוקפנותם, גאוותנים, חצופים ומרושעים כפי שהיו בעבר – במקום זאת הם יהרהרו בעצמם באופן יזום ויזכו בידע אודות בעיותיהם האמיתיות. ייתכן שהם לא ידעו מהי התמצית של צביונם המושחת, אבל הם יוכלו להשקיט את עצמם, להתפלל לאל ולחפש את האמת, ואז הם יודו בבעיותיהם ובצביונם המושחת, יכו על חטא בפני האל ויגמרו אומר בנפשם להתנהג אחרת בעתיד. זהו לחלוטין יחס של התמסרות. בדרך זו הם יזכו בלב של התמסרות לאל. לא משנה מה האל יאמר, מה הוא ידרוש מהם, איזו עבודה או אילו סביבות הוא יסדר עבורם, יהיה לאנשים קל להתמסר לכך. הצביונות המושחתים שלהם לא יהוו עבורם מכשול משמעותי כל כך, ויהיה להם קל לפתור אותם ולהתגבר עליהם. בנקודה זו, היישום בפועל של האמת לא יהיה כרוך במאמץ מבחינתם והם יוכלו להשיג התמסרות לאל. אלה הם סימניו של שינוי הצביון. כאשר אדם יכול ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל באמת ובתמים, ניתן לומר שצביון החיים שלו כבר עבר שינוי – שינוי אמיתי, כזה שמושג במלואו דרך חתירה אל האמת. וכל אותן התנהגויות שמתעוררות בקרבם של אנשים לאורך התהליך הזה, בין אם הן התנהגויות חיוביות או שליליוּת וחולשות רגילות, הנן חיוניות ובלתי נמנעות. כיוון שיש התנהגויות חיוביות, שומה שיהיו גם התנהגויות של שליליוּת וחולשה – אבל השליליות והחולשה הן זמניות. כאשר אדם מחזיק בשיעור קומה מסוים, יהיו לו פחות מצבים שליליים וחלשים ויותר התנהגויות חיוביות והיווכחות, ופעולותיו יתבססו על עקרונות במידה גוברת והולכת. זהו אדם שמתמסר לאל, ושצביון חייו השתנה לאחר שהצביונות המושחתים שלו טוהרו. ניתן לומר שאלה הן התוצאות שמשיגים מי שחותרים אל האמת, על ידי כך שהם חווים את השיפוט ואת הייסור של דברי האל, ועל ידי כך שהם עוברים גיזום, ניסיונות וזיכוך באופן חוזר ונשנה.

כיוון שכל האנשים כבר שמעו והבינו את התהליכים הספציפיים והרגילים של חתירה אל האמת, אל להם להמשיך לבדות תירוצים או צידוקים שונים לגבי הסיבה לסלידתם מן האמת, או להתנגדותם לה, או לכך שאינם חותרים אליה. כיוון שהבנתם את האמיתות האלה וראיתם את הנושא הזה בבירור, האם יש לכם כעת הבחנה בנוגע לצידוקים ולתירוצים שמעלים אנשים לכך שאינם חותרים אל האמת? אם אדם מבוגר אומר, "אני זקן. אין לי מוטיבציה או התלהבות כשל אדם צעיר. עם הגיל אני מאבד את האגרסיביות ואת השאפתנות של הנעורים, וכבר אינני מתנהג בגאוותנות. לכן, האמירה שלך שאני גאוותן היא שטות – אינני כזה!" האם הוא צודק? (לא). ברור שלא. לכולכם יש הבחנה בנוגע לדברים כאלה כעת. אתם תוכלו לחשוף את האדם הזה ולומר, "אף על פי שאתה זקן, עדיין יש בך צביון גאוותן. היית גאוותן במשך כל חייך מבלי לפתור זאת. האם אתה רוצה להמשיך ולהיות גאוותן?" יש אנשים צעירים יותר שאומרים, "אני כל כך צעיר, לא חוויתי את החלקים הכאוטיים של החברה, ולא נאבקתי ולא התעריתי בקבוצות שונות. אין לי את הניסיון שיש לאנשים אשר הסתובבו בעולם – וחשוב מכך, כמובן, אינני חלקלק או בוגדני כמו אותם שועלים ותיקים. כאדם צעיר, אין זה אלא נורמלי שיהיה בי שמץ של צביון גאוותן; לפחות אינני קטנוני, ערמומי ומרושע כמו אדם זקן". האם ראוי לומר זאת? (לא). לכל אדם יש צביון מושחת. אין לכך קשר לגיל או למין. יש לך את מה שיש לאחרים, ולהם יש את מה שיש לך. אין כל צורך להפנות אצבעות מאשימות. מובן שאין זה מספיק להכיר בכך שלכולם יש צביון מושחת. כיוון שהכרת בכך שיש לך צביון מושחת, עליך לחפש את האמת כדי לפתור אותו – לא תגיע ליעד שלך עד שתזכה באמת ועד שצביונך ישתנה. בסופו של דבר, פתרון של צביון מושחת תלוי בקבלתך את האמת, בוויתור על הצידוקים ועל התירוצים שלך וביכולתך להתמודד כראוי עם צביונך המושחת. אינך צריך להימנע ממנו או לחמוק ממנו בתירוצים, ובהחלט אל לך לדחות אותו. אלה דברים שקל להשיג. מהו הדבר הקשה ביותר לעשות? יש משהו שעולה בדעתי. אנשים מסוימים אומרים, "נניח שאחתור אל האמת או שלא אעשה זאת, נניח שלא אוהב את האמת או שאסלוד ממנה, אם תחשוף אותי כבעל צביון מושחת – אני פשוט אתעלם ממך. אני עושה את כל מה שבית האל מבקש ממני לעשות ואת העבודה שצריך לבצע. אני מקשיב במהלך דרשות וכינוסים, אני מצטרף לקריאה כשכולם אוכלים ושותים את דברי האל, אני יושב וצופה בסרטונים של עדות חוויתית לצדכם ואני אוכל כשאתם אוכלים. אני בתיאום מלא עמכם. מי מביניכם יכול לומר שאינני חותר אל האמת? זו הדרך שלי להאמין, כך שאתם יכולים לעשות או לומר את כל שעולה על רוחכם, לי לא אכפת!" סוג כזה של אדם אינו משתמש לכאורה בתירוצים או צידוקים, אבל אין לו שום כוונה לחתור אל האמת. כאילו לעבודת הישועה של האל אין כל קשר אליו, כאילו שאין לו צורך בה. אנשים כאלה אינם אומרים במפורש, "האנושיות שלי טובה, אני מאמין באל באמת, אני מוכן לנטוש דברים, אני מסוגל לסבול ולשלם מחיר. האם בנוסף לכל זה עלי לקבל השיפוט ואת הייסור של האל?" הם אינם אומרים זאת במפורש, אין להם יחס ברור אל האמת והם אינם מוקיעים את עבודת האל כלפי חוץ. עם זאת, איך מתייחס האל לאנשים כאלה? אם הם אינם חותרים אל האמת, אם הם אדישים במיוחד לדברי האל ומתעלמים מהם, אזי יחסו של האל כלפיהם ברור מאוד. הדבר דומה לאותה שורה מכתבי הקודש, אשר אומרת, "וּבְכֵן, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה פּוֹשֵׁר וְלֹא חַם וְלֹא קַר, אֲנִי עָתִיד לְהָקִיא אוֹתְךָ מִפִּי" (ההתגלות ג', 16). האל אינו רוצה אותם, והמשמעות היא צרות. האם יש כאלה אנשים בכנסיה? (כן). אם כן, כיצד יש לסווג אותם? לאן צריך לסווג אותם? אין כל צורך לסווגם. בקצרה, אנשים אלה אינם חותרים אל האמת. הם אינם מקבלים את האמת ואינם מהרהרים בעצמם או מכירים את עצמם, ואין להם לבבות שמכים על חטא – במקום זאת, יש להם אמונה מבולבלת ומשובשת באל. הם עושים את כל מה שבית האל מבקש מהם לעשות מבלי לגרום להפרעות או לשיבושים. אם תשאלו אותם, "האם יש לך תפיסות כלשהן?" "לא". "האם יש לך צביונות מושחתים?" "לא". "האם אתה רוצה להשיג ישועה?" "אינני יודע". "האם אתה מכיר בכך שדברי האל הם האמת?" "אינני יודע". אם תשאלו אותם כל דבר שהוא, הם יאמרו שאינם יודעים. האם יש בעיה באנשים כאלה? (כן). אכן כן, ועם זאת הם סבורים שלא מדובר בבעיה ושאין צורך לפתור אותה. בכתבי הקודש נאמר, "וּבְכֵן, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה פּוֹשֵׁר וְלֹא חַם וְלֹא קַר, אֲנִי עָתִיד לְהָקִיא אוֹתְךָ מִפִּי". הביטוי הזה – לְהָקִיא אוֹתְךָ מִפִּי – הוא העיקרון להתמודדות עם אנשים כאלה; זו התוצאה הראויה להם. להיות לא חם ולא קר משמעו להיות חסר דעות; המשמעות היא, כי לא משנה כיצד תשתף עמם על עניינים של שינוי צביון או של ישועה, הם ימשיכו להיות אדישים. מה המשמעות של "אדישים" במקרה זה? המשמעות היא, שאין להם עניין בנושאים כאלה והם אינם מוכנים לשמוע עליהם. יש כאלה שיאמרו, "מה כל כך לא בסדר בזה שאין דעות או ביטויים של שחיתות?" אילו שטויות גמורות! אלה אנשים חסרי נשמה, מתים, שאינם קרים ואינם חמים, ואין כל דרך שהאל יוכל לבצע בהם עבודה. בכל מה שנוגע לאנשים שאינם יכולים להיוושע, האל פשוט מקיא אותם מפיו ונפטר מהם. הוא אינו מבצע בהם עבודה ואנחנו לא נאמוד כלל את ערכם של אנשים כאלה, פשוט נתעלם מהם. אם יש אנשים כאלה בכנסיה, הם יכולים להישאר כל עוד הם אינם גורמים להפרעות – אם הם מפריעים, יש להיטהר מהם. זהו דבר שקל לפתור. הדברים שלי מכוונים אל מי שיכולים לקבל את האמת, אל מי שרוצים לחתור אליה ושיחסם אליה ברור, אל מי שמכירים בכך שיש להם צביונות מושחתים ויכולים להיוושע; הם מכוונים אל מי שמסוגלים להבין את דברי האל ולשמוע את קולו, הם מכוונים אל צאן מרעיתו של האל – אלה האנשים שאליהם מכוונים דברי האל. דברי האל אינם מכוונים אל מי שאינם קרים ואינם חמים ביחסם אליו. אנשים כאלה אינם מעוניינים באמת ואין הם מפגינים לא קור ולא חום כלפי דברי האל ועבודתו. הדרך להתמודד עם אנשים כאלה היא לומר: "לכו. מצבך אינו מענייני" – יש להתעלם מהם ולא לבזבז עליהם כל מאמץ.

זה עתה שיתפנו על כמה דוגמאות שליליות שנוגעות לנושא החתירה אל האמת. לעתים קרובות, אנשים ממציאים באופן לא מודע צידוקים, תירוצים ואמתלות שונים כדי להתכחש לביטויי הצביונות המושחתים שהם מפגינים – מובן שלעתים קרובות הם גם מסתירים את קיומם של צביונותיהם המושחתים ומשלים את עצמם ואחרים. אלה הן דרכיו המטופשות של האדם. מצד אחד, אנשים מכירים בכך שכל דברי האל ששופטים את האדם הם האמת; מצד שני הם מכחישים את קיומם של צביונותיהם המושחתים וגם את ההתנהגויות השגויות שמפרות את האמת. זהו סימן ברור לכך שהם אינם מקבלים את האמת. לא משנה אם אתה מכחיש או מכיר בכך שיש לך צביון מושחת, או אם אתה מעלה תירוצים, צידוקים או טיעונים מזויפים בנוגע לביטויי ההתנהגות המושחתת שלך – בקצרה, אם אינך מקבל את האמת, לא תוכל לזכות בישועת האל. אין עוררין על כך. כל מי שאינו חותר אל האמת כלל ייחשף וינודה בסופו של דבר, ולא משנה כמה שנים הוא מאמין. זהו סוף נורא. לא יחלוף זמן רב בטרם יכו האסונות ואתה תיחשף, וכאשר יגיעו האסונות, אתה תחוש פחד. ייתכן שיהיו לך שלל צידוקים ושפע תירוצים, או שתסווה ותעטוף את עצמך היטב, אבל יש עובדה אחת שאינה מוטלת בספק: צביונך המושחת נותר כמות שהוא, לא חל בו כל שינוי. אינך מסוגל להכיר את עצמך באמת, אינך מסוגל להכות על חטא באמת, ובסופו של דבר לא תוכל להשתנות באמת ולא להתמסר לאל, והאל לא ישנה את דעתו לגביך. האם לא תהיה אז בבעיה חמורה? תהיה בסכנת נידוי. זו הסיבה שאדם חכם היה מוותר על התירוצים המטופשים ועל הצידוקים הטיפשיים ומתנער מן התחפושות ומן ההסוואות שלו. הוא היה מתמודד כראוי עם הצביונות המושחתים שלהם הוא נותן ביטוי ומשתמש בשיטות הנכונות כדי לטפל בהם ולפתור אותם, מתוך שאיפה שכל מעשיו ופעולותיו יהיו ראויים, כדי שהאל ישנה את דעתו לגביו. אם האל משנה את דעתו לגביך, הדבר מוכיח שהוא מחל באמת ובתמים על המרדנות ועל ההתנגדות שהיו בך בעבר. אתה תרגיש שלווה ושמחה וכבר לא תרגיש מדוכא, כאילו מעמסה הוסרה מעל כתפיך. תחושה זו היא האישור של הרוח שלך; כעת יש לך תקווה להיוושע. התקווה הזו היא התמורה למחירים ששילמת במהלך חתירתך אל האמת ולמעשיך הטובים. היא התוצאה שהשגת בחתירתך אל האמת ובהכנת מעשים טובים. לעומת זאת, ייתכן שאתה סבור שאתה חכם מספיק כבר עכשיו, ושתוכל למצוא שלל צידוקים שיאפשרו לך להגן על עצמך ולהתנער מאחריות בכל פעם שתביע צביון מושחת. אתה עשוי להסוות ולעטוף את הצביון המושחת שלך, וכך להימנע בדרך מתוחכמת מן הצורך להרהר בו ולהכיר אותו, ממש כאילו לא נתת כלל ביטוי לשחיתות כלשהי. ייתכן שאתה חושב שאתה חכם במיוחד, כי אתה מצליח לחמוק שוב ושוב מחשיפה על ידי הסביבות השונות שהאל סידר. לא הרהרת ולא הכרת את עצמך, לא זכית באמת והחמצת הזדמנויות רבות להפוך למושלם בידי האל. מה יהיו התוצאות של דבר זה? נניח לרגע בצד את יכולתך להכות על חטא או להשיג ישועה, ונאמר רק שאם האל מזמן לך שוב ושוב הזדמנויות להכות על חטא, ואף אחת מאלה אינה גורמת לך אף פעם לשנות את דעתך, אזי אתה בבעיה גדולה. מה זה משנה עד כמה אתה מסוגל להגן על עצמך, עד כמה אתה מצליח להציג את עצמך כראוי, באיזו מידה אתה מצליח להסוות את עצמך ועד כמה עולה בידך לתרץ ולהצדיק את עצמך? אם האל נותן לך הזדמנויות פעם אחר פעם, והדבר לא גורם לך אפילו לשנות את דעתך, אזי אתה בסכנה. האם אתה יודע מהי הסכנה הזו? אתה ממשיך בעקשנות לתרץ תירוצים בנוגע לצביון המושחת שלך, לספק תירוצים וצידוקים על כך שאינך חותר אל האמת, ולהתנגד ולדחות את שיפוטו של האל ואת עבודתו, ועם זאת אתה סבור שאתה לגמרי בסדר ומאמין שמצפונך נקי. אתה מסרב לקבל פיקוח וגיזום מידי בית האל, חומק שוב ושוב מן השיפוט, הייסור והישועה של האל, כשלבך מלא במרדנות כלפיו – האל כבר מתעב אותך והוא נטש אותך זה מכבר, ועדיין אתה סבור שאתה יכול להיוושע. האם אינך יודע שכבר הרחקת לכת במורד הנתיב השגוי, ושכבר איבדת את הסיכוי לגאולה? אלוהים הוא השולט בבית האל. האם אתה סבור, כי כשאתה מתנגד לאל ועושה את שלל מעשיך הרעים אתה מעבר לסמכותו של האל? אינך מקבל את השיפוט ואת הייסור של האל, לא זכית באמת ובחיים ואין לך עדות חווייתית כלל. בגלל כל אלה, האל מוקיע אותך. אתה ממיט על עצמך אסון. אין בכך שמץ של חוכמה – זו טיפשות, טיפשות עצומה! זה הרה אסון! תיארנו כל זאת כאן – אם אינך מאמין לכך, פשוט חכה וראה. אל תחשוב שבית האל לא יכול לעשות לך דבר, רק משום שיש לך שלל צידוקים לכך שאינך חותר אל האמת, משום שיש לך רהיטות דיבור ותחבלנות, משום שאיש אינו מסוגל לגבור עליך בוויכוחים והאחים והאחיות אינם יכולים לחשוף אותך, ומשום שלכנסייה אין הצדקה לטהר אותך מקרבה. אתה טועה לגבי העניין הזה. אתה ממשיך להתמודד עם האל; נראה במשך כמה זמן תוכל להתחרות בו! האם תוכל להתחרות בו עד ליום שבו האל יגמול לטובים ויעניש את הרעים, בסיום עבודתו? האם תוכל להבטיח שלא תמות באסונות – שתצליח לשרוד אותם? האם באמת ובתמים יש לך ריבונות על גורלך שלך? ייתכן שהצידוקים והתירוצים שלך מאפשרים לך לחמוק מן החקירות של בית האל במשך זמן מה; ייתכן שהם מאפשרים לך להאריך את קיומך הבזוי למשך פרק זמן מסוים. ייתכן שאתה מצליח לסמא את עיניהם של אנשים באופן זמני ושאתה ממשיך להסוות את עצמך, לרמות אנשים בכנסייה ולשמור על מקומך שם – אבל אינך יכול לחמוק מן החקירה או הבחינה של האל. האל קובע את סופו של אדם על סמך הצלחתו של זה להחזיק באמת; הוא עושה את עבודתו ומפריד את התבן מן המוץ. לא משנה איזה אדם או איזה שד אתה, לא תוכל לחמוק מן השיפוט ומן ההוקעה של האל. מיד כאשר אנשיו הנבחרים של האל יבינו את האמת ויזכו בהבחנה, איש לא יוכל להימלט ואז תטוהר מתוך הכנסייה. ייתכן שאנשים מסוימים לא ישתכנעו וירטנו, "התרוצצתי כל כך הרבה למען האל, עשיתי כל כך הרבה עבודה בשבילו ושילמתי מחיר כבד. נטשתי את משפחתי ואת חיי הנישואין שלי; נתתי את נעוריי למען האל ולמען עבודתו. נטשתי את הקריירה שלי והשקעתי מחצית מהאנרגיה של חיי, מתוך מחשבה שאזכה בוודאות בברכות שהוא מרעיף. מעולם לא תיארתי לעצמי שינדו אותי על כך שאינני חותר אל האמת ועל כך שאף פעם לא יישמתי אותה בפועל!" האם אינך יודע שהאמת היא ששולטת בבית האל? האם לא ברור לך את מי האל מתגמל ואת מי הוא מברך? אם הוויתורים שלך והמאמצים שהשקעת הובילו לעדות חווייתית אמיתית, והם גם מעידים על עבודת האל, אזי האל יתגמל ויברך אותך. אם הוויתור והמאמצים שלך אינם עדות חווייתית אמיתית, וקל וחומר עדות לעבודת האל, אם במקום זאת הם אינם אלא עדות עבור עצמך ובקשה מן האל להכיר בהישגיך, אז אתה מהלך בנתיב זהה לזה של פאולוס. מה שאתה עושה הוא רע, התנגדות לאל, והאל יאמר לך, "התרחק ממני, עושה רע!" ומה תהיה המשמעות של דבר זה? זו תהיה הוכחה לכך שאתה נגוע, שנגזר גורלך לשקוע באסונות ולהיענש. אסונות ייפלו עליך. פאולוס התעלה על האדם הממוצע בן זמנו מבחינת מעמד, העבודה שעשה, כישוריו וכישרונותיו – אבל מה יצא מכך? לאורך כל אמונתו באל, מן ההתחלה ועד הסוף, פאולוס ניסה לעשות עסקה עם האל, לקבוע תנאים; הוא שאף לגמול ולכתר מידי האל. בסופו של דבר הוא לא היכה על חטא באמת ולא הכין שפע של מעשים טובים – ובאופן טבעי, הוא היה רחוק מלהחזיק בעדות חווייתית אמיתית של ממש. האם הוא היה יכול לזכות במחילת האל מבלי להתחרט באמת? האם הוא היה יכול לגרום לאל לשנות את דעתו לגביו? זה היה בלתי אפשרי. פאולוס הקדיש את חייו למען האדון, אבל כיוון שהוא הלך בנתיב של צורר משיח וסירב לחלוטין להכות על חטא, לא רק שהוא לא תוגמל – הוא נענש על ידי האל. למותר לציין שהוא נאלץ להתמודד עם תוצאות קטסטרופליות. לכן אני אומר לך עכשיו בצורה ברורה, שאם אינך אדם שחותר אל האמת, אזי לכל הפחות אתה צריך להיות בעל שמץ של היגיון ולא להתווכח עם האל או לסכן את הסוף ואת הייעוד שלך, כאילו שמדובר בהימורים. זהו ניסיון לעשות עסקה עם האל, שאינו אלא דרך להתנגד לו. איזה סוף טוב יכול להיות למי שמאמינים באל ובכל זאת מתנגדים לו? אל מול פני המוות, אנשים מפגינים התנהגות טובה; מי שאטומים להיגיון לא יזנחו את דרכיהם עד לספו של המוות. השיטה הטובה, הפשוטה והחכמה ביותר להיוושע היא לזנוח את כל התירוצים, הצידוקים והתנאים שלך, לקבל את האמת ולחתור אליה כשרגליך נטועות היטב בקרקע, וכך לאפשר לאל לשנות את דעתו לגביך. כאשר האל משנה את דעתו לגביך, יש לך תקווה להיוושע. תקוותו של אדם לישועה מוענקת על ידי האל, והתנאי המוקדם לכך שהאל יעניק תקווה זו הוא שתוותר על כל היקר לך ותזנח את הכול כדי לנהות אחריו ולחתור אל האמת, מבלי שתנסה לעשות עמו עסקה. אין זה משנה אם אתה מבוגר או צעיר, גבר או אישה, משכיל או חסר השכלה, ואין זה משנה היכן נולדת. האל אינו מסתכל על אף אחד מן הדברים האלה. אתה עשוי לומר, "יש לי מזג טוב. אני סבלני, סובלני וחומל. אם אמשיך להיות סבלני עד הסוף, זה יגרום לאל לשנות את דעתו לגבי". אלה דברים חסרי טעם. האל אינו מסתכל על המזג שלך, או על אישיותך, או על השכלתך, או על גילך, וגם אין זה משנה כמה סבלת או כמה עבודה עשית. האל ישאל אותך, "בכל שנות האמונה שלך, האם צביונך השתנה? על פי מה אתה חי? האם חתרת אל האמת? האם קיבלת את דברי האל?" ייתכן שתאמר, "הקשבתי להם וקיבלתי אותם". ואז ישאל אותך האל, "מאז שהקשבת להם וקיבלת אותם, האם צביונך המושחת נפתר? האם היכית באמת על חטא? האם התמסרת באמת לדברי האל וקיבלת אותם?" אתה תאמר, "סבלתי ושילמתי מחיר; השקעתי מאמצים וזנחתי דברים, והקרבתי קורבנות – גם את ילדיי הצעתי כקורבן לאל". כל הקורבנות שלך חסרי תועלת. לא ניתן להמיר דברים כאלה בברכות של מלכות השמיים או להשתמש בהם כדי לגרום לאל לשנות את דעתו לגביך. הדרך היחידה לגרום לאל לשנות את דעתו לגביך היא לעלות על הנתיב של חתירה אל האמת. אין כל אפשרות אחרת. בכל מה שנוגע לישועה, האדם אינו יכול להיות אופורטוניסטי או ערמומי, ואין כל דרך עקיפה. האם אתה מבין? זה חייב להיות ברור לך. אסור לך להתבלבל לגבי זה – גם אם אתה מבולבל, האל אינו כזה. אם כן, מה עליך לעשות מעתה ואילך? הפוך את היחס שלך, שנה את נקודת מבטך ואפשר לדברי האל להיות היסוד שלך, בלי קשר למעשיך. אין דבר שיכול להוות תחליף לאמת – לא "טוב" מעשה ידי אדם, לא תירוצים אנושיים, לא פילוסופיה, ידע, מוסר, אתיקה או אפילו מצפון אנושיים, ולא אותם יושרה וכבוד, לכאורה, שהם מנת חלקו של האדם. הנח את הדברים האלה בצד, השקט את לבך ומצא את היסוד להתנהגותך ולכל מעשיך בדברי האל. וכשתעשה זאת, מצא בדברי האל את חשיפת ההיבטים השונים של הצביון המושחת של האדם על ידי האל. הצב את עצמך מולם לצורך השוואה ופתור את צביונותיך המושחתים. שאף להכיר את עצמך מהר ככל האפשר, התנער משחיתות ומהר להכות על חטא ולהשתנות. הנח לרוע שלך וחפש את עקרונות האמת בכל התנהגותך ומעשיך, תוך שאתה מבסס את כולם על דברי האל – אל לך בשום אופן לבסס את הדברים האלה על תפיסות ודמיונות אנושיים. בשום פנים אל תנסה לעשות עסקה עם האל; אסור לך לנסות ולהמיר את הסבל והקורבנות חסרי החשיבות שלך בגמול ובברכות של האל. הפסק לעשות דברים מטופשים שכאלה, אם לא כן כעסו של האל כלפיך יתעורר והוא יקלל אותך ויבער אותך. האם זה ברור? האם כולכם הבנתם זאת? (כן). ובכן, הרהרו על כך בקפידה בהמשך הדרך.

כל מה ששיתפנו עליו זה עתה היה קשור לחתירה אל האמת, וגם אם לא נתנו תשובה ספציפית לשאלה הקונספטואלית בנוגע למשמעות החתירה אל האמת, כן עסקנו בשיתופים שהיו ממוקדים בהבנה הלקויה ובידע המעוות של האדם בנוגע לחתירה אל האמת, כמו גם בקשיים ובבעיות השונים שקיימים בעת החתירה אל האמת. לסיום, ברצוני לסכם את המשמעות של החתירה אל האמת, את הדרכים שבהן היא באה לידי ביטוי ומהו בדיוק נתיב היישום בפועל של החתירה אל האמת. אם כן, מה המשמעות של חתירה אל האמת? חתירה אל האמת משמעותה להתחיל ליישם בפועל את דברי האל ולחוות אותם, ולאחר מכן להשיג הבנה של האמת, להיכנס לתוך מציאות-האמת דרך תהליך החוויה של דברי האל ולהפוך לאדם שמכיר את האל באמת ומתמסר לו. זו התוצאה הסופית שמושגת באמצעות חתירה אל האמת. מובן שהחתירה אל האמת היא תהליך הדרגתי והיא מחולקת למספר שלבים. כשתקרא את דברי האל ותגלה שהם האמת והמציאות, תתחיל להרהר בעצמך בהקשר של דברי האל ותזכה בידע אודות עצמך. תראה שאתה מרדן כל כך, ושאתה נותן ביטוי לשחיתות רבה עד מאוד. אתה תשתוקק להיות מסוגל ליישם את האמת ולהשיג התמסרות לאל, ותתחיל לשאוף לעבר האמת. זו בדיוק התוצאה שמתקבלת לאחר הרהור עצמי והיכרות עצמית. מאותו רגע ואילך, חוויית החיים שלך מתחילה. כשתתחיל לחקור ולבחון את המצבים ואת הבעיות שמתעוררים בעקבות הצביון המושחת שלך, זו תהיה הוכחה כי התחלת לחתור אל האמת. תוכל להרהר ולבחון באופן יזום בעיות כלשהן שמתרחשות, או כל גילוי שחיתות שנובע ממך. וכאשר תבין שאלה אכן ביטויים של שחיתות ושל צביון מושחת, תחפש באופן טבעי את האמת ותתחיל לפתור את הבעיות האלה. היווכחות בחיים מתחילה בהרהור פנימי; זהו השלב הראשון של חתירה אל האמת. מיד לאחר מכן, תראה דרך הרהור פנימי והיכרות עצמית כי כל דברי החשיפה של האל עולים בקנה אחד עם העובדות. אז תוכל להתמסר להם מתוך לבך ולקבל את השיפוט ואת הייסור של דברי האל. זהו השלב השני של חתירה אל האמת. רוב האנשים מסוגלים לקבל את דברי האל שחושפים את ההתנהגויות המושחתות של האדם, אולם הם אינם יכולים לקבל בקלות את דברי האל שחושפים את מהותו המושחתת של האדם. לאחר קריאה בדברי האל, הם אינם מכירים בעומק הרב של שחיתותם-הם; הם מכירים אך ורק בדברי האל שחושפים את ההתנהגויות המושחתות של האדם. משום כך הם אינם יכולים לקבל את השיפוט ואת הייסור של האל מתוך לבם. במקום זאת, הם דוחקים אותם הצדה. יש כאלה שאומרים: "יש לי רק כמה התנהגויות מושחתות, אבל אני מסוגל לעשות כמה דברים טובים. אני אדם טוב, אינני שייך לשטן. אני מאמין באל, לכן עלי להשתייך לאל". האין אלה שטויות? נולדת לעולם האנושי, חיית תחת השפעתו של השטן וקיבלת את החינוך של התרבות המסורתית. המורשת המובנית בך והידע שלמדת מגיעים מן השטן. כל האנשים הדגולים והמפורסמים שאתה מעריץ מגיעים מן השטן. האם זה שתאמר שאינך שייך לשטן יאפשר לך לחמוק מן השחיתות שלו? הדבר דומה לאופן שבו ילדים קטנים מסוגלים לשקר ולפגוע באחרים מן הרגע שבו הם פותחים את פיותיהם. מי מלמד אותם לעשות זאת? אף אחד. מה זה, אם לא תוצאה של השחתת השטן? אלה הן העובדות. אנשים אינם יכולים לראות את השטן ואת הרוחות הרעות של ממלכת הרוח, אבל העולם האנושי שורץ שדים חיים ומלכי שדים. כולם התגלמויות של השטן. זו עובדה שכל האנשים צריכים להכיר בה. אלה שמבינים את האמת יכולים לראות את הדברים האלה לאשורם, והם יכולים להכיר בכך שכל דברי החשיפה של האל הם עובדות. אנשים מסוימים עשויים לדבר על כך שהם מכירים את עצמם, אבל הם אף פעם לא מכירים בכך שהשחיתויות שנחשפות על ידי דברי האל הן אכן עובדות, או שדבריו הם האמת. הדבר שווה ערך לחוסר יכולת לקבל את האמת. אם אדם אינו מכיר בעובדה שיש לו צביון מושחת, הוא לא יוכל להכות על חטא באמת. מובן שאדם צריך לחוות את עבודת האל במשך זמן מה כדי להכיר ולקבל את העובדה שלכל האנשים יש צביונות מושחתים. לאחר שייתן ביטוי לצביונות מושחתים רבים, הוא ירכין את ראשו באופן טבעי מתוך התמסרות לאל נוכח העובדה הזו. לא תהיה לו ברירה אלא להכיר בכך שכל דברי האל אשר חושפים, שופטים ומוקיעים את האדם כולם עובדות ואמת, ולקבל אותם באופן מלא. זו המשמעות של להיכבש על ידי דברי האל. כאשר אנשים מסוגלים להכיר את צביונותיהם המושחתים ואת מהותם המושחתת על בסיס דברי האל, ולהודות כי יש בהם צביון שטני וכי השחיתות שלהם עמוקה, הם יכולים לקבל את השיפוט ואת הייסור של האל באופן מלא ולהתמסר להם. הם יהיו מוכנים להתמסר לדברי האל אשר חושפים את האנושות ושופטים אותה, ולא משנה עד כמה חמורים או נוקבים הדברים האלה. כשתבין ותדע מעט אודות האופן שבו דברי האל מגדירים, מסווגים ומוקיעים את האנושות המושחתת, וגם כיצד הם שופטים וחושפים את האנושות המושחתת, כשתקבל באמת ובתמים את השיפוט ואת הייסור של דברי האל ותתחיל להכיר בצביונך המושחת ובמהותך המושחתת, כשתתחיל לשנוא את הצביון המושחת שלך, את השטן ואת בשרך שלך – וכאשר תשתוקק לזכות באמת, לחיות כפי שבן אנוש אמור לחיות ולהפוך לאדם שמתמסר באמת לאל – אז תתחיל להתמקד בחתירה לשינוי בצביונך. זהו השלב השלישי בחתירה אל האמת.

היכרות עצמית אמיתית משמעותה שהאדם מהרהר ומכיר את הצביון המושחת שלו על בסיס דברי האל, וכך משיג ידע אודות המהות המושחתת שלו ואודות עובדת שחיתותו. כאשר אדם יעשה זאת, הוא יראה את העומק הרב של שחיתותה של האנושות בבהירות מלאה – הוא יבין כי האנושות אינה חיה כפי שאנשים אמורים לחיות, כי האנושות מביאה לידי ביטוי אך ורק צביונות מושחתים, וכי אין בה אפילו שמץ של מצפון או של היגיון. הוא יראה כי דעותיהם של אנשים בנוגע לדברים מגיעות כולן מן השטן, שאף אחת מהן אינה נכונה ואינה תואמת לאמת, שההעדפות, השאיפות והנתיבים שאנשים בוחרים מזוהמים כולם ברעלים של השטן, וכולם מכילים את התשוקות המוגזמות של האדם ואת כוונתו לזכות בברכות. הוא יראה כי הצביונות שהאדם מבטא הם בדיוק הצביון ומהות הטבע של השטן. היכרות עצמית שכזו אינה פשוטה כלל ועיקר; ניתן להשיגה אך ורק על בסיס דברי האל. אם היא מתבצעת על בסיס תאוריות מוסריות, הצהרות ומחשבות שמקורן בתרבות המסורתית, האם ניתן יהיה להשיג היכרות עצמית? בהחלט לא. הצביון המושחת שלך מגיע מתוך הפילוסופיות והתאוריות השטניות האלה. האם זה לא יהיה אבסורדי לבסס את הידע העצמי שלך על הדברים האלה, ששייכים לשטן? האם לא יהיו אלה שטויות ועיוורון? היכרות עצמית צריכה לפיכך להיות מבוססת על דברי האל. רק דברי האל הם האמת ורק דברי האל הם הקריטריון שעל פיו נמדדים כל האנשים, כל הנושאים וכל הדברים. אם אתה רואה בבירור שדברי האל הם האמת, ושהם הבסיס הנכון היחיד שעל פיו יש לאמוד את כל האנשים, הנושאים והדברים, אזי יש לך דרך קדימה. אז תוכל לחיות באור, כשהמשמעות היא חיים לפני האל. כאשר אנשים זוכים בידע אמיתי אודות מהותם המושחתת מתוך דברי האל, כיצד הם יתנהגו ויישמו בפועל לאחר מכן? (הם יכו על חטא). זה נכון. לאחר שאדם זוכה בידע אודות מהות הטבע שלו, החרטה תתעורר באופן טבעי בתוך לבו והוא יתחיל להכות על חטא. המשמעות היא, שהוא ישאף להיפטר מן הצביונות המושחתים שלו וכבר לא יחיה על פי צביונות שטניים. במקום זאת, הוא יחיה ויתנהג בהתאם לדברי האל ויהיה מסוגל להתמסר לתזמורים ולהסדרים של האל. זוהי הכאה אמיתית על חטא. זהו השלב הרביעי בחתירה אל האמת. כעת ברור לכולכם מהי הכאה אמיתית על חטא, ואם כך, כיצד צריך ליישם אותה בפועל? יישמו בפועל שינוי מלא של עצמכם. המשמעות היא לוותר על הדברים שבהם אתם דבקים ושלדעתכם הם נכונים, לא לחיות על פי צביון שטני, ולהיות מוכנים ליישם בפועל את האמת בהתאם לדברי האל. זו המשמעות של שינוי מלא. באופן ספציפי, תחילה עליכם להתכחש אל עצמכם ולאפיין על בסיס דברי האל את המחשבות, הרעיונות, הפעולות והמעשים שלכם כדי לראות אם הם עולים בקנה אחת עם האמת וכיצד התעוררו. אם תקבעו כי מקורם של הדברים האלה הוא בצביון מושחת וכי הם נובעים מפילוסופיות שטניות, אזי תוכלו לאמץ יחס של הוקעה וקללה כלפיהם. הדבר יוביל למרידה בבשר ובשטן. איזו התנהגות היא זו? האין אלה ההתכחשות, הנטישה, הוויתור והמרידה בצביון המושחת שלכם? אין זה פשוט כל כך להתכחש לדברים אשר לדעתכם הם נכונים, לוותר על האינטרסים שלכם, למרוד בכוונותיכם השגויות וכך להשיג שינוי של המסלול שלכם, ויש לכך פרטים ספציפיים רבים. אם אתה נכון להכות על חטא, אבל אתה רק אומר זאת ואינך מתכחש, נוטש, מוותר או מורד בצביון המושחת שלך, אזי זה אינו ביטוי של הכאה על חטא וטרם נכנסת באופן מעשי להכאה על חטא. כיצד מתבטאת הכאה אמיתית על חטא? ראשית, אתה דוחה את הדברים אשר אתה מאמין כי הם נכונים, לדוגמה: התפיסות והדרישות שיש לך מאלוהים, דעותיך לגבי דברים, השיטות ודרכי הטיפול שלך בבעיות, החוויה האנושית שלך וכן הלאה. התכחשות לכל הדברים האלה הוא יישום בפועל באופן ממשי של הכאה על חטא מתוך הלב ושל פנייה לאל. ניתן לוותר על דברים שגויים רק לאחר שרואים אותם נכוחה ודוחים אותם. אם לא תתכחש לדברים האלה, ואם אתה עדיין מאמין שהם טובים ונכונים, לא תוכל לוותר עליהם גם אם אחרים אומרים לך לעשות כן. אתה תאמר, "אני משכיל מאוד, ויש לי שפע של ניסיון. אני מאמין שהדברים האלה נכונים, מדוע עלי לוותר עליהם?" אם אתה דבק בדרכיך ומתמיד בכך, האם תוכל לקבל את האמת? זה לא יהיה קל כלל וכלל. אם אתה רוצה לזכות באמת, תחילה עליך להתכחש לדברים שאתה סבור שהם נכונים וחיוביים, ואז לראות בבירור שהם שליליים במהותם, שמקורם בשטן ושכולם הטעיות מופרכות – וכי הדבקות בדברים שטניים רק תגרום לך לעשות רע, להתנגד לאל ובסופו של דבר להיענש ולהיות מושמד. אם תוכל לראות בבירור כי המחשבות והרעלים שבאמצעותם השטן משחית את האדם יכולים לגרום להשמדת האדם, תוכל לנטוש אותם לגמרי. מובן שדחייה, נטישה, ויתור, מרידה וכן הלאה הן כולן גישות ושיטות שאדם מאמץ כנגד כוחותיו וטבעו של השטן, כמו גם כנגד הפילוסופיות, ההיגיון, המחשבות והגישות שבהם משתמש השטן כדי להטעות אנשים. לדוגמה, ויתור על האינטרסים של הבשר; נטישת ההעדפות והשאיפות של הבשר; ויתור על הפילוסופיות, המחשבות, דברי הכפירה וההטעיות המופרכות של השטן; מרידה בהשפעתו של השטן ובכוחותיו הרעים. כל סדרת התנהגויות זו היא שיטות ונתיבים שבאמצעותם אנשים יכולים ליישם בפועל הכאה על חטא. כדי להיכנס להכאה אמיתית על חטא, על האדם להבין אמיתות רבות, ורק אז הוא יוכל להתכחש לחלוטין לעצמו ולמרוד בבשרו. לדוגמה, נניח שאתה מאמין שאתה בעל ידע רב ועתיר ניסיון, ושעליך להיות נכס לבית האל ולהביא לו תועלת רבה. ועם זאת, לאחר שנים של הקשבה לדרשות אודות האמת והבנה של מספר אמיתות, אתה מרגיש שהידע והלימוד שלך חסרי ערך ושאין בהם ולו שמץ של תועלת לבית האל. אתה מבין כי זו האמת וכי דברי האל יכולים להושיע אנשים, וכי זו האמת שיכולה להיות חייו של אדם. אתה מגיע לכדי תחושה שלא משנה כמה ידע או ניסיון יש לאדם, אין זה אומר שהוא מחזיק באמת, ושלא משנה כמה הדברים האנושיים תואמים לתפיסות האנושיות, הם אינם האמת. אתה מבין שכולם מגיעים מן השטן ושכולם דברים שליליים ללא קשר לאמת. לא משנה כמה משכיל, בעל ידע או מנוסה אתה, אין בכך תועלת רבה אם אין לך הבנה רוחנית ואם אינך יכול להבין את האמת. אם תשרת כמנהיג, לא תאחז במציאות האמת ולא תהיה מסוגל לפתור בעיות. אם תכתוב חיבור של עדות חווייתית, לא תהיה מסוגל להפיק מילים. אם תישא עדות לאל, לא יהיה לך ידע לגביו. אם תפיץ את הבשורה, לא תוכל לשתף על האמת כדי לפתור תפיסות של אנשים. אם תשקה מאמינים חדשים, אמת החזיונות לא תהיה ברורה לך ותוכל רק להטיף את המילים והדוקטרינות. אם אינך יכול לפתור את תפיסותיך שלך, כיצד תוכל לפתור תפיסות של מאמינים חדשים? לא תוכל לבצע כלל את העבודה הזו – ואם כך, מה תוכל לעשות? אם תתבקש לעסוק בעמל, תחשוב שזהו בזבוז של כישרונך. אתה אומר שאתה מוכשר, ועם זאת אינך מסוגל להתמודד עם אף משימה או לבצע אף חובה כראוי – אם כך, מה בדיוק אתה מסוגל לעשות? זה לא שבית האל אינו מעוניין להשתמש בך, אלא שאתה לא מילאת את החובה שהיית אמור למלא. אינך יכול להאשים את הכנסייה בכך. ועדיין, ייתכן שאתה חושב לעצמך, "האם האל אינו מצפה ליותר מדי מן האדם? אינני מבין את הדרישות האלה. מדוע מבקשים ממני כל כך הרבה?" אם מישהו מטפח אי הבנה חמורה כל כך של האל, הדבר מוכיח שאין לו כל ידע אודות האל ושהוא אינו מבין אפילו שמץ מן האמת. אם אתה מרגיש כי הדעות שלך נכונות ושאינך זקוק לשינוי, ואם אתה מכיר בכך שדברי האל הם האמת בתיאוריה אבל אינך מסוגל לזנוח את הזבל שבו אתה דבק, הדבר מוכיח שאינך מבין את האמת. עליך להתייצב בפני האל ולהמשיך לחפש אודות האמת, ועליך לקרוא עוד מדברי האל ולהקשיב לדרשות נוספות ולשתף, ואז תבין בהדרגה שדברי האל הם האמת. כאדם, הדרך הראשונה שבה עליך להתייחס לאמת ולאל היא בהתמסרות. זו חובתו המצפונית של האדם. אם אתה מסוגל להבין את הדברים האלה, המשמעות היא שאתה משנה את מסלולך. שינוי המסלול הוא נתיב היישום בפועל של ההכאה על חטא; משמעו לנטוש לחלוטין את הדברים שחשבת בעבר שהם נכונים, ואשר מגיעים מן השטן, ולבחור מחדש את הדרך שבה תלך. המשמעות היא ליישם בפועל את דברי האל בהתאם לדרישותיו ולעקרונות האמת, וללכת בדרך של חתירה אל האמת. זו המשמעות של שינוי המסלול. המשמעות היא להתייצב באמת ובתמים לפני האל ולהיכנס אל מציאות ההכאה על חטא. כאשר אדם מסוגל ליישם בפועל את האמת, למותר לומר כי הוא החל בכניסה אל מציאות החיים והיכה על חטא באמת ובתמים. רק כאשר אדם מכה על חטא באמת אפשר לומר כי הוא עלה על הדרך לעבר הישועה. המעשה הזה הוא מימוש השלב הרביעי של החתירה אל האמת.

לאחר שאדם מכה על חטא באמת ובתמים, הוא יעלה על הדרך של חתירה אל האמת, לא יהיו בו בעיקרון כל תפיסות או אי הבנות בנוגע לעבודת האל, הוא יהיה נכון להתמסר לשיפוט ולייסור של האל והוא יתחיל באופן רשמי לחוות את עבודת האל. בין תחילת האמונה באל מצד האדם לבין תחילת החוויה הרשמית של השיפוט והייסור של האל יש תקופת מעבר ממושכת. תקופת מעבר זו היא השלב שנמשך מראשית אמונתו של אדם באל עד להכאתו האמיתית על חטא. אם אדם אינו אוהב את האמת, הוא לא יקבל ולו שמץ מן השיפוט והייסור של האל, ואף לא שמץ מן האמת, והוא לעולם לא יהיה מסוגל להכיר את עצמו. אנשים כאלה ינודו. אם אדם אוהב את האמת, אזי בעת קריאה של דברי האל וגם בעת הקשבה לדרשות הוא יוכל באמת ובתמים לזכות בדבר מה, וידע כי עבודת האל היא זו של ישועת האדם, יהרהר בעצמו ויכיר את עצמו במסגרת האמיתות שהוא מבין. הוא ישנא יותר ויותר את צביונותיו המושחתים ויתעניין יותר ויותר באמת, הוא יזכה מבלי משים בהיכרות עצמית אמיתית והוא יהיה באמת ובתמים מלא חרטה והכאה על חטא. כאשר אנשים שאוהבים את האמת קוראים את דברי האל או מקשיבים לדרשות, הם משיגים תוצאות כאלה באופן טבעי. הם מכירים את עצמם בהדרגה ומשיגים חרטה אמיתית. כאשר אדם מכה על חטא באמת, כיצד עליו ליישם בפועל? עליו לחפש את האמת בכל דבר; לא משנה מה נקרה בדרכו, עליו להיות מסוגל למצוא את העקרונות והנתיבים של היישום בפועל על בסיס דברי האל ולאחר מכן להתחיל ביישום בפועל של האמת. זהו השלב החמישי של חתירה אל האמת. מהי המטרה של חיפוש האמת? ליישם בפועל את האמת ולהשיג התמסרות לאל. אבל כדי ליישם בפועל את האמת, יש לעשות זאת לפי עקרונות האמת. זה ורק זה הוא היישום בפועל המדויק של האמת; זה ורק זה מאפשר לאדם לזכות באישור האל. לכן, היכולת לפעול בהתאם לעקרונות האמת היא מה שאמורה להשיג החתירה אל האמת. משמעות ההגעה לשלב זה היא, שהאדם נכנס למציאות של יישום בפועל של האמת. חיפוש האמת מתבצע כדי לפתור את הצביונות המושחתים של האדם. כאשר אדם מסוגל ליישם בפועל את האמת, הוא ישיל באופן טבעי את צביונותיו המושחתים והיישום בפועל של האמת מצדו ישיג את התוצאה שדורש האל. זהו התהליך שמוביל מהכאה אמיתית על חטא ליישום בפועל של האמת. בעבר, כשאדם חי בתוך צביונות מושחתים, הוא חי תחת השפעתו של השטן, וכל פעולותיו והתנהגויותיו עוררו את הוקעתו ותיעובו של האל. עכשיו, כשהוא מסוגל לקבל את האמת לאחר שהיכה על חטא באמת ובתמים, כשהוא מסוגל ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל וכשהוא חי על פי דבריו – מובן, שכל אלה זוכים לאישור האל. מי שחותרים אל האמת צריכים להרהר בעצמם לעתים קרובות. עליהם להכיר בצביונותיהם המושחתים ולקבל את השיפוט ואת הייסור של האל, עליהם לזכות בידע אמיתי אודות מהותם המושחתת ולפתח לב מלא חרטה; לאחר שיכו על חטא, עליהם להתחיל לחפש את האמת בכל הדברים, ליישם בפועל בהתאם לעקרונות האמת ולהשיג התמסרות לאל. זה מה שניתן להשיג על ידי חתירה אל האמת והעמקה הדרגתית של ההיווכחות בחיים. אם אדם אינו מכיר את עצמו באמת, בלתי אפשרי עבורו להתמסר לשיפוט ולייסור של האל או להכות על חטא באמת ובתמים. ואם אדם אינו מכה על חטא באמת ובתמים, הוא ימשיך לחיות על פי צביון שטני. לא יתחולל בו שינוי אמיתי, ולא משנה במשך כמה שנים הוא מאמין באל. התנהגותו תשתנה קמעה; זה הכול. אין זה אפשרי עבור מי שאינם חותרים אל האמת לקבל את האמת כחייהם, ולכן בטוח שמעשיהם וההתנהגויות שלהם ימשיכו להיות ביטויים של צביון מושחת, ושדברים אלה לא יהיו תואמים לאמת ואף יתנגדו לאל. מי שחותרים אל האמת יכולים לקבל את האמת כחייהם, הם מסוגלים להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים, ליישם בפועל את האמת ולהשיג התמסרות אמיתית לאל. אלה שחותרים אל האמת מחפשים אותה כאשר מתרחשים דברים שאינם ברורים להם. הם כבר לא ירקמו מזימות למען עצמם והם יסורו מרע, בלב שתואם לאל. מי שחותרים אל האמת מתמסרים לאל ביתר שאת והם יכולים לירוא את האל ולסור מרע, כשהם חיים יותר ויותר כפי שהאדם אמור לחיות. שינויים כאלה אינם אפשריים עבור מי שאינם חותרים אל האמת. אל מה חותרים אלה שאינם חותרים אל האמת? הם חותרים אל יוקרה, רווח ומעמד; הם חותרים אל ברכות ופרסים. שאיפותיהם והרצונות שלהם מתעצמים יותר ויותר ואין להם מטרה נכונה בחיים. לא משנה אל מה ברצונם לחתור, הם לא יוותרו אם לא יצליחו להשיג את מטרתם, ועל אחת כמה וכמה לא ישנו את דעתם. מיד כאשר הנסיבות יאפשרו זאת והמצב יתאים, הם יהיו מסוגלים לעשות רע ולהתנגד לאל, והם עשויים לנסות ולהקים מלכות עצמאית. הסיבה היא שאין להם לבבות יראי-אל ושהם אינם מתמסרים לו, ובסופו של דבר, אין דרך אחרת מלבד השמדתם על ידי האל, על כך שהם מבצעים שלל מעשים רעים ובוגדים בו. כל מי שאינם חותרים אל האמת סולדים מן האמת וכל מי שסולדים מן האמת הם אוהבי רע. ההערצה ליוקרה, לרווח, למעמד ולהשפעה היא ברוחם, בדמם ובעצמותיהם; הם שמחים לחיות על פי צביונות שטניים ולהילחם בשמים, באדמה ובאדם כדי להשיג את מטרותיהם. הם סבורים שחיים כאלה משמחים; הם רוצים לחיות כאנשים יוצאי דופן ולמות כגיבורים. ברור שהם פוסעים בדרך השטנית של ההשמדה. ככל שאלה שחותרים אל האמת מבינים אותה יותר, כך הם אוהבים יותר את האל ומרגישים עד כמה יקרה האמת. הם נכונים לקבל את השיפוט והייסור של האל, והם נחושים לחתור אל האמת ולזכות בה, לא משנה כמה קשיים ייקרו בדרכם. המשמעות היא שהם עלו על נתיב הישועה וההפיכה למושלמים, וכי הם מסוגלים להשיג תאימות לאל. חשוב מכול, הם מסוגלים להתמסר לאל, הם חזרו למצבם המקורי כיצירי בריאה ויש להם לבבות יראי-אל. הם יכולים לזכות בצדק בהנהגתו, בהנחייתו ובברכותיו של האל, והם כבר אינם מעוררים באל תיעוב ודחייה. איזה דבר נפלא! מי שאינם חותרים אל האמת אינם יכולים להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים, ולכן לבבותיהם מתרחקים עוד יותר מן האל והם סולדים מן האמת ודוחים אותה. כתוצאה מכך הם מתנגדים לאל יותר ויותר ועולים על דרך של התנגדות לאל. הם ממש כמו פאולוס, מבקשים מן האל את גמולם באופן גלוי. אם הם אינם מקבלים אותו, הם מנסים להתווכח עם האל ולהתנגד לו, ובסופו של דבר הם יהפכו לצוררי משיח, יחשפו באופן מלא את פרצופו הזוועתי של השטן, ולאחר מכן האל יקלל וישמיד אותם. אלה שפוסעים בדרך של חתירה אל האמת, לעומת זאת, יכולים לקבל את האמת ולהתמסר לה. הם יכולים להשליך מעליהם את צביונו המושחת של השטן, הם נכונים לזנוח הכול כדי לבצע את חובותיהם כראוי ולגמול לאל על אהבתו, והם מסוגלים להפוך לאנשים שמתמסרים לאל ועובדים אותו. אדם שנכון להתמסר לאל ושעושה זאת באופן מוחלט חזר באופן מלא למצב המקורי של יציר בריאה, ומסוגל להתמסר לתזמורים ולהסדרים של האל בכל דבר. המשמעות היא שהם ניחנים בצלם אנוש בסיסי. למה הכוונה בצלם אנוש אמיתי? למצב שבו אדם מתמסר לבורא וירא אותו, כפי שעשו איוב ופטרוס. אלה הם האנשים שהאל מברך באמת ובתמים.

השלבים העיקריים של חתירה אל האמת שעליהם שיתפנו היום הם עד כדי כך פשוטים. חזרו עבורי על השלבים. (ראשית, הרהר בעצמך בהתאם לדברי האל; שנית, הכר וקבל את העובדות שחושפים דברי האל; שלישית, הכר את צביונך ומהותך המושחתים והתחל לשנוא את הצביון המושחת שלך ואת השטן; רביעית, יישם בפועל הכאה על חטא והשלך הצדה את כל מעשיך הרעים; חמישית, חפש את עקרונות האמת ויישם בפועל את האמת). אלה הם חמשת השלבים. יישום בפועל של כל אחד משלבים אלה קשה מאוד עבור אנשים שחיים בתוך צביונות מושחתים, בכל אחד מהם כרוכים עיכובים וקשיים רבים, כולם מחייבים השקעה של מאמץ גדול לצורך יישום בפועל והשגה, ומובן שלא ניתן להימנע מלחוות כמה כישלונות ועיכובים לאורך הדרך – אבל ברצוני לומר לכם: אל תתייאשו. אחרים עשויים להוקיע אתכם ולומר: "אתה אבוד", "אתה חסר תועלת", "כזה אתה – אין לך דרך לשנות את המצב" – גם אם דבריהם אינם נעימים, ההבחנה שלך צריכה להיות ברורה. אל תתייאש ואל תוותר, כיוון שרק נתיב החתירה אל האמת, רק הכניסה לשלבים אלה ויישומם בפועל, יאפשרו לך באמת לחמוק מאסון. אנשים חכמים יבחרו להניח בצד את כל קשייהם; הם לא יימנעו מכישלונות ומעיכובים, והם ימשיכו קדימה, לא משנה עד כמה זה קשה. גם אם אתה משתהה בשלב של בחינה ושל היכרות עצמית במשך שלוש או חמש שנים, או אם לאחר שמונה או עשר שנים אתה יודע רק אילו צביונות מושחתים יש בך, אבל עדיין אינך מסוגל להבין את האמת או להשליך מעליך את צביונך המושחת, בכל זאת אומר לך אותו דבר: אל תתייאש. גם אם אינך מסוגל עדיין להשיג מהפך אמיתי, כבר נכנסת לתוך שלושת השלבים הראשונים, ואם כך, למה לך לדאוג שלא תצליח להיכנס לתוך השניים הנותרים? אל דאגה; עבוד קשה יותר, התאמץ יותר ותגיע לשם. יש כאלה שעשויים להגיע לשלב הרביעי של ההכאה על חטא, אולם אינם מצליחים לחפש את עקרונות האמת ואינם יכולים להיכנס לשלב זה. אם כך, מה אפשר לעשות? גם אתם אינכם צריכים להתייאש. כל עוד יש בך את הרצון לעשות זאת, עליך להתמיד בחתירה שלך אל האמת בכל הדברים ולהתפלל יותר לאל – הדבר נושא לעתים קרובות פרי. חתור ככל יכולתך, על בסיס האיכות שלך ונסיבותיך, ועבוד קשה כדי להשיג את שתוכל. כל עוד תעשה את כל שביכולתך, מצפונך יהיה נקי ותוכל להשיג זכיות גדולות יותר. אפילו הבנה של עוד אמת אחת היא דבר טוב – חייך יהפכו מעט מאושרים יותר ומעט שמחים יותר בזכותה. לסיכום, החתירה אל האמת איננה דבר חלול; לכל אחד מן השלבים שלה יש נתיב ספציפי של יישום בפועל, והיא מחייבת אנשים לסבול מכאוב מסוים ולשלם מחיר כלשהו. האמת אינה תחום של מחקר אקדמי, או תיאוריה, או סיסמה או טיעון; היא אינה חלולה. כל אמת מחייבת אנשים לחוות אותה וליישם אותה בפועל במשך מספר שנים, בטרם יוכלו להבינה ולהכיר אותה. אבל לא משנה מהו המחיר שתשלם או מהם המאמצים שתשקיע, כל עוד הגישה, השיטה, הנתיב והכיוון שלך נכונים, אזי במוקדם או במאוחר יגיע היום שבו תקצור שפע רב, תזכה באמת ותוכל להכיר את האל ולהתמסר לו – ואז תהיה שבע רצון לחלוטין.

8 בינואר, 2022