בכינוס האחרון שלנו שיתפנו על אודות המשמעות של חתירה אל האמת. הבה נתחיל בסקירה: מה פירוש הדבר לחתור אל האמת? האם יש לכם תשובה לשאלה זו? האם הרהרתם בכך לאחר השיתוף הקודם שלנו? כשאנו מסיימים לשתף על נושאים מסוימים, עליכם להרהר בהם ולאחר מכן לחוות ולעבור אותם באופן מעשי בחייכם האמיתיים. רק אז תוכלו לזכות בידע אמיתי; רק אז תוכלו להבין ולהעריך באמת את הנושאים שבהם הרהרתם; רק אז תוכלו לספק חוויה וידע אמיתיים. האין זה כך? (זה אכן כך). אם כן, האם הרהרתם בשאלה? מה המשמעות של חתירה אל האמת? אילו מרכיבים מעורבים בחתירה אל האמת? מהם הדברים העיקריים הכרוכים בכך? האם סיכמתם את הדברים האלה? (בפעם שעברה, האל התחיל בשיתוף על הרעיונות, הגישות והתפיסות השגויים השונים שיש לאדם בנוגע לחתירה אל האמת, ולאחר מכן האל שיתף בצורה מפורטת אודות חמשת השלבים של חתירה אל האמת). לשיתוף האחרון שלנו היו בעיקרון שני חלקים עיקריים: מצבים שליליים או גישות שגויות מסוימות שיש לאנשים רבים בהקשר של חתירה אל האמת, ההבנות הלקויות של האדם בנוגע לחתירה אל האמת, וכן התירוצים והצידוקים שאנשים מעלים לכך שאינם חותרים אל האמת – זה היה החלק העיקרי הראשון. החלק השני היה שיתוף על האופן שבו יש לחתור אל האמת, אשר כלל חמישה שלבים. אף על פי שהיו רק שני חלקים, נגענו בפרטים ועניינים רבים בתוך כל אחד מהם. חשפתי חלק מן הידע וההבנה המעוותים של האדם בנוגע לחתירה אל האמת, וגם חשפתי מספר קשיים שיש לאדם בעת חתירה אל האמת, וכן תירוצים, צידוקים ואמתלות שונים שמעלים אלה שסולדים מן האמת לכך שאינם חותרים אליה. הגישות וההבנות השליליות והפסיביות שמגלים אנשים בכל הנוגע לחתירה אל האמת תואמים לסגנונות החיים ולשאיפות שבהם הם דבקים בחייהם האמיתיים, כמו גם ליחס שהם מטפחים כלפי האמת – כל אלה קשורים להתנהגויות ולביטויים הספציפיים של האנשים. ואז, על בסיס ההתנהגויות השונות של האדם, הצעתי מספר שיטות ספציפיות ושלבים של יישום בפועל בנוגע לנתיב החתירה אל האמת. האם כל זה ברור לכם? (כן). זה באמת ברור? אם כך, מדוע אינכם אומרים משהו? נראה שזה עדיין לא ברור לכם; יש דברים נוספים שעליהם צריך לשתף.

העניין המשמעותי ביותר באמונה באל הוא החתירה אל האמת. מה פירוש הדבר לחתור אל האמת? בכל הנוגע לנושא של חתירה אל האמת, כל הגילויים של האנשים חושפים חלק ניכר מן הבעיות והקשיים שלהם, ואנשים מעלים כל מיני צידוקים ותירוצים לכך שאינם חותרים אל האמת – המחסומים פשוט גדולים מדי. בגלל הקשיים השונים של האנשים, נראה כי הם לחוצים מאוד וחשים אי נוחות רבה בכל הנוגע לחתירה אל האמת, והם סבורים כי זהו דבר קשה מאוד. למעשה, קל מאוד להשיב על השאלה עצמה – "מה פירוש הדבר לחתור אל האמת?" – ואם כך, מדוע אנשים אינם יכולים לחתור אל האמת? מהי הסיבה? כולם מתרברבים בכך שיש להם מצפון והיגיון, שהם מאמינים באל באמת ובתמים, שהם יכולים לבצע את חובתם, שהם מוכנים לסבול ומוכנים לשלם מחיר. איך ייתכן, נוכח ההתנהגויות הטובות האלה שמשמשות להם כיסודות, שהם לא מסוגלים לעלות על נתיב החתירה אל האמת? יש בהם אנושיות טובה כל כך, יושרה ומוניטין מעולים; יש להם רצון משלהם, שאיפות ותשוקות בנוגע לחתירה שלהם; יש להם מאמצים סובייקטיביים משל עצמם, רצון לעמוד בקשיים ונכונות לשלם מחיר; יש להם יחס פעיל, חיובי ומלא כבוד של כמיהה לקבלת האמת. נוכח העובדה שדברים אלה הם היסודות שלהם, איך ייתכן שהם לא מתאימים לחתירה אל האמת? מהי הסיבה שהם אינם יכולים להשיג את החתירה אל האמת? היכן טמון שורש הבעיה? (האדם אינו אוהב את האמת והוא סולד ממנה מטבעו). זו תשובה מדויקת. הסיבה הבסיסית ביותר היא, שלאנשים יש צביונות מושחתים. צביונו המושחת של האדם מגיע מן השטן, וכל דבר שמגיע מן השטן עוין לאל ולאמת. לפיכך, כשאנשים מתבקשים לחתור אל האמת, הדבר שווה ערך לבקשה שימרדו בחיים ובמאפיינים המולדים שלהם, וכן באופן המובנה בהם של שאיפה וגישה לחיים. זה הדבר שהם מתקשים לעשות – לוותר על הדברים השגויים האלה, למרוד בהעדפות הבשר שלהם ובמקום זאת לחתור וליישם בפועל את דברי האל ואת האמת, שבשרם אינו אוהב, שבהם הם אינם ניחנים, ושלהם הם בזים ושאותם הם דוחים בתיעוב. כשאתה מתבקש לחתור אל האמת, הדבר דומה לבקשה שתוותר על החיים הטבועים בך. האין זה דומה לוויתור על החיים מצדך? (אכן). זהו ויתור על החיים מצדך. האם אנשים מוותרים על חייהם מרצון לטובת דברים כלשהם? (לא). במעמקי לבם הם אומרים: "לא אעשה זאת" – מאה פעמים, אלף פעמים, עשרת אלפים פעמים: "לא אעשה זאת". לאנשים קשה לוותר על הדברים השטניים הטבועים בהם, שבהם הם ניחנים, ויהי מה. זו עובדה, עובדה שחוויתם לעומק ובאופן אמיתי. בעומק לבם, אנשים אינם מוכנים למרוד בבשר; או למרוד בחייהם, שמהות טבעם היא זו של השטן; או למרוד במאפיינים השטניים המובנים בהם או בטבעם השטני לטובת חתירה אל האמת. לכן, עבור מי שיש בהם טבע שטני, אשר חיים לפי צביונות שטניים, אהבת האמת וחתירה אליה מנוגדות לרצונם והם אינם רוצים לעשות זאת. מהי סיבת היסוד לכך? העובדה שהמאפיינים שבקרבו של אדם מגיעים מן השטן, והם עוינים את האל מעצם טבעם. לכן, לאחר שאנשים שומעים ומבינים את האמת, רק אלה שאוהבים את האמת, שמוכנים לשאוף אליה ולשלם מחיר, שיש בהם רצון, שאיפה וכמיהה כזו, מסוגלים ליישם בפועל את האמת מיד עם הבנתה. רק הם מסוגלים לחיות על פי האמת ולהביא לידי ביטוי את המציאות שלה. יש אנשים רבים שמוכנים ליישם בפועל את האמת, אבל הטבע והצביונות השטניים שלהם חוסמים אותם; גם אם הם רוצים בכך, הם אינם מסוגלים ליישם בפועל את האמת. עובדה היא, שבחיים האמיתיים יישום בפועל של האמת הוא דבר שקשה מאוד לעשות. לבקש ממך לוותר על הבגדים והתכשיטים המועדפים עליך, או על הדברים שמהם אתה נהנה, או על העבודה והקריירה שאתה אוהב, או על החוזקות והתחביבים שלך, או על כל דבר דומה, זה עניין אחד. אתה מסוגל למרוד בכל אחד מאלה; קל לוותר עליהם. אבל לבקש ממך למרוד בבשרך ובצביון השטני שלך, ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל – זה הרבה יותר קשה. אם להשתמש בתיאור לא מדויק, הדבר דומה לכך שניאלץ ברווז לעלות על ענף, או נכריח שור לטפס על עץ – הדברים האלה קשים מדי עבורם. יהיה קל לגרום לחתול לטפס על עץ; זה דבר טבעי עבורו. אבל זה יהיה בלתי אפשרי לגרום לו לאכול חציר במקום בשר. אם תבקש מאדם לסבול מעט, לשלם מחיר קטן ולחיות בצניעות במשך יתרת חייו, זהו דבר שכל מי שיש בו רצון יכול להשיג. למעשה, קושי פיזי אינו מהווה בעיה של ממש עבור אדם שמאמין באל באמת ובתמים ומשתוקק לאמת. התנזרות מתענוגות הבשר, למשל; או הפחתת שעות השינה היומיות; או התמודדות עם חיים קשים במשך עשר שנים; או הסתפקות במועט מבחינת מזון, בגדים, דיור ותחבורה – כל אחד יכול לעמוד בקשיים ובמחירים כאלה, כל עוד יש בו את הרצון לעשות זאת, וכל עוד הוא מוכן לחתור אל האמת ויש בו שמץ של ריסון עצמי. אבל אם תבקש מאדם למרוד בבשר ובשטן, לפעול אך ורק בהתאם לדרישות האל ועל בסיס דבריו, ליישם בפועל בהתאם לאמת וכך להשיג התמסרות לאל, כל אחד יתקשה לעשות זאת. כאן טמונים הקשיים של האדם. לכן, במקרה של חתירה אל האמת, אנשים אינם יכולים סתם כך לקבל החלטה ולנסות, או ליישם בפועל איפוק ולפעול על פי הכללים, ואז יעלה בידם ליישם בפועל את האמת ולאחוז באמת. חתירה אל האמת היא הדבר הקשה והמסובך ביותר עבור האנושות המושחתת. מנין מגיע שורש הבעיה הזו? (הוא מגיע מצביונו של השטן). זה נכון. צביונו של השטן הוא האתגר הגדול ביותר שעמו מתמודד האדם. לאדם יכולה להיות איכות ירודה, או מזג ואישיות רעים, וייתכן שלא יהיו בו חוזקות, כישרונות או כישורים כלשהם – אף אחד מן הדברים האלה לא יהווה אתגר גדול בפניו. בסופו של דבר, הבעיה נובעת מצביונו המושחת של האדם. צביון מושחת לופת באחיזת המוות של שליטתו את ידיהם ורגליהם של אנשים, את השכל ואת הרעיונות שלהם, את המחשבות שלהם, את דרך החשיבה שלהם ואת עומק נשמתם, כך שכל סנטימטר בדרך החתירה אל האמת קשה עבורם. אדם עשוי להאמין באל במשך שלוש או חמש שנים מבלי שיזכה בדבר; יש אפילו אנשים שמאמינים במשך עשר, עשרים או שלושים שנה וזוכים רק בקומץ של דברים. כמה מהם לא זוכים אפילו בדבר אחד – כמה דלים ומעוררי רחמים הם האנשים האלה, שנותרו כשידיהם ריקות! הם האמינו באל במשך שלושים שנה, אבל נותרו מרוששים ועיוורים, ללא כל הישג. כאשר הם שוקעים בשליליות, הם אינם יודעים כיצד להשתחרר ממנה; כאשר הם שוקעים באי הבנות לגבי האל, הם אינם יודעים כיצד להפיג אותם; כאשר הם נתקלים בצרה, הם אינם יודעים כיצד להתמודד איתה או כיצד לפתור את הקושי הזה. האם ניתן לפתור בעיות על ידי שימוש בכוח רצון סובייקטיבי לצורך ריסון עצמי, או על ידי הסתמכות על סבלנותו של אדם שתאפשר לו להחזיק מעמד ללא גבול? אנשים עשויים להשתרך ולפלס את דרכם צעד אחר צעד בין המצבים השונים עד שיחלפו, אבל הצביונות המושחתים שלהם נותרים בעינם. הם לא נפתרים. לא משנה כמה פעמים הם חווים שליליות, או הבנות לקויות בנוגע לאל, או מחזיקים בתפיסות לגבי האל, או נכשלים, מועדים ומפגינים חולשות, עד עצם היום הזה הם עדיין לא יכולים לספק ולו שמץ של עדות חווייתית, ואין להם דבר אחד לומר אודות הידע, החוויה או הניסיון שלהם בנוגע לדברי האל. לבבותיהם ריקים; בעומק נשמתם יש ריקנות. אין להם כל הבנה חווייתית של האמת ואין להם ידע אמיתי של דברי האל, והם אפילו רחוקים עוד יותר מהשגת ידע בנוגע לעבודתו ולצביונו. האם הם אינם מרוששים, עיוורים ומעוררי רחמים? (אכן). אם מישהו אינו חותר אל האמת, אזי לא משנה במשך כמה שנים הוא מאמין באל, אין בכך טעם. מדוע, אם כן, אדם מאפשר לעצמו להגיע לנקודה הזו? היכן טמונה הסיבה? גם במקרה זה, הבעיה נובעת מן הצביון המושחת של האדם. זו הסיבה האובייקטיבית.

כבר הבהרנו מהי הסיבה האובייקטיבית שבגינה אנשים אינם חותרים אל האמת. כעת נדבר מעט על הסיבה הסובייקטיבית. הסיבה הסובייקטיבית היא, שאף על פי שאנשים עשויים היו ללמוד שיש להם צביון מושחת מתוך עבודת האל וכל דבריו, או מתוך חייהם האמיתיים, הם אף פעם לא מעמידים את עצמם אל מול דברי האל ואל מול האמת לצורך השוואה, הם אף פעם לא זוכים בידע ומורדים בצביונות המושחתים שלהם, והם אף פעם לא מיישמים בפועל בהתאם לדברי האל. הסיבה היא, שגם אם אנשים מתאמצים ומשקיעים מעצמם מאוד בדרך האמונה באל, גם אם הם עובדים קשה מאוד, סובלים סבל רב ועשויים לשלם מחיר כבד על כך, כל אלה אינן אלא התנהגויות חיצוניות. הן אינן מוכיחות שהאדם אכן עלה על הנתיב של חתירה אל האמת. האנשים שסבלו ביותר הם אלה שהחלו לנהות אחר האל בצעירותם, שקיבלו עליהם חובות כשהיו בני עשרים בקירוב. אנשים אלה הם כעת בני חמישים בערך, ועדיין אינם נשואים. אפשר לומר שהם הקדישו את שנות הנעורים שלהם לאמונה באל, וויתרו על משפחה ועל נישואין. האם זה מחיר גדול? (כן). הם ויתרו על נעוריהם ונתנו את כל חייהם, ומה יצא מכך? המחיר שהם שילמו היה גדול, אבל מה שהם זוכים בו בסופו של דבר אינו שווה ואינו תואם למה שנתנו. מה הבעיה כאן? על בסיס היחס והנחישות שבהם הם שילמו את המחיר, ועל פי משך הזמן, הכמות והרמה של מה שהשקיעו, נראה שהם היו אמורים להבין את האמת ולהיות מסוגלים ליישם אותה בפועל. היית חושב שיהיו להם עדות ולבבות יראי-אל; שיהיה להם ידע אודות האל; שהם כבר יהיו על הנתיב של לירוא את האל ולסור מרע; שהם כבר ייכנסו אל מציאות האמת. אבל למעשה, זהו רק היקש – בין שני הדברים האלה יש רק קשר לוגי, וזה אינו עולה בקנה אחד עם העובדות או עם מה שאנשים אלה מביאים לידי ביטוי. מה הבעיה כאן? האם איננו צריכים להעלות זאת לחקירה ולדיון? האין זו בעיה שראויה למחשבה עמוקה? (כן). בקרב אלה שקיבלו את השלב הזה של עבודת האל למשך שנתיים או שלוש שנים, לא חסרים אנשים בעלי ניסיון ועדות. הם מעידים על האופן שבו דברי האל שינו אותם והפכו אותם לאנשים ישרים; הם מעידים על הדרך שבה דברי האל אפשרו להם להבין את האמת בדרך של החתירה אליה; הם מעידים כיצד דברי האל פתרו את הצביונות המושחתים שלהם, את הגאוותנות ואת הערמומיות שלהם, את מרדנותם, את הכמיהה למעמד, את השאיפות והתשוקות שלהם, וכן הלאה. אנשים אלה מסוגלים להגיע לחוויה ולעדות לאחר שנתיים או שלוש שנים בלבד של אמונה באל; יש להם הבנה חווייתית עמוקה של דברי האל והם יכולים להרגיש את האמיתיות של דבריו. מדוע, אם כן, אנשים מסוימים מאמינים באל במשך עשרים או שלושים שנה, משלמים מחירים כה רבים, סובלים כל כך ומתרוצצים כל כך הרבה, אבל עומק לבבם והעולמות הרוחניים שלהם נשארים ריקים וחלולים? לעתים קרובות, אנשים רבים שנמצאים במצב כזה מרגישים אבודים. הם אומרים תמיד, "אני אבוד כל כך". אני אומר, "אתם כבר מאמינים באל במשך עשרים או שלושים שנה. איך ייתכן שאתם עדיין אבודים? אפשר לראות בבירור שלא זכיתם בדבר". עד היום, אנשים מסוימים עדיין שליליים ונרפים. הם אומרים, "אני מאמין באל במשך שנים רבות כל כך, ובמה זכיתי?" לעתים קרובות, כאשר הם שליליים וחלשים, או כאשר נגזלים מהם מעמד והטבות, או כאשר היהירות שלהם אינה באה על סיפוקה, הם מאשימים את האל ומצטערים שהאמינו בו במשך שנים רבות כל כך. הם מצטערים על כך שהאמינו בדבריו מלכתחילה, ומצטערים על כך שוויתרו בנחישות על עבודתם, על נישואיהם ועל משפחתם, על הסיכוי שלהם ללמוד באוניברסיטה, למען הנהייה אחר האל. כמה מהם אפילו חושבים לעזוב את הכנסייה. הם מלאים כעת בחרטות רבות כל כך לגבי אמונתם – מדוע הם בכלל טרחו והאמינו מלכתחילה? הם מאמינים באל במשך עשרים או שלושים שנה, הם שמעו אמיתות רבות כל כך וחוו כל כך הרבה עבודת אל, ועם זאת עומק לבבם עדיין ריק והם שוקעים לעתים קרובות למצב של כאוס, בלבול, חרטה, חוסר רצון ואפילו חוסר ודאות לגבי העתיד שלהם – מה גורם לכך? האם אנשים כאלה ראויים לרחמים? (לא). בכל פעם שאני רואה את האנשים האלה, בכל פעם שאני שומע חדשות לגביהם ומתעדכן במה שקרה להם לאחרונה, מתעוררת בי תחושה מוקדמת לגביהם. עולה בי מחשבה בנוגע להם. איך ייתכן שהמצב שלהם ועולמותיהם הפנימיים נראים לי מוכרים כל כך? הם נשארים אפילו כעת בבית האל ומבצעים חובות – על מה הם מסתמכים? האם זהו הלך רוח של ישועה דרך חסד? האם זהו הלך רוח אשר על פיו, אם אדם הולך אחרי האל עד הסוף, הדבר יוביל באופן בלתי נמנע לישועה? או שזוהי מנטליות שמושתתת על מזל ועל מקריות? אין זה אף אחד מן הדברים האלה. אם כן מה זה? זה כפי שאמר פאולוס: "אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה נִלְחַמְתִּי, אֶת הַמֵּרוֹץ הִשְׁלַמְתִּי, אֶת הָאֱמוּנָה שָׁמַרְתִּי. מֵעַתָּה שְׁמוּרָה לִי עֲטֶרֶת הַצְּדָקָה" (טימותיאוס ב', ד' 7-8). אם ננתח את הפסקה הזו ונאמר זאת במילים פשוטות, לדברים האלה יש מהות של עסקה, גלומים בהם מחשבה, רעיון ותוכנית של עשיית עסקה, והם נובעים ממקום של תשוקה ושל שאיפה. איזו עובדה אתם רואים בדברים האלה? אל מה אנשים חותרים באמונתם באל? (כתר וברכות). כן. הם חותרים אל ברכות ואל ייעוד טוב. ומה הם היו נותנים בתמורה לייעוד הטוב הזה ולברכות? במה הם היו מחליפים אותם? (עמלם ועבודתם, הקורבנות וההשקעה שלהם, הסבל ותשלום המחיר). אם להשתמש במילותיו של פאולוס, הם נלחמו את מלחמותיהם, הם השלימו את המרוץ שלהם. הם מאמינים שהם עשו את כל שהיו אמורים לעשות, ושעל כן עליהם לזכות בייעוד הטוב ובברכות שהאל הכין לאנושות. הם סבורים כי זה מובן מאליו שזה מה שצריך האל לעשות – מה ששומה עליו לעשות – ושאם לא יעשה כן, הוא לא יהיה אלוהים. ברור שאין בכך כל התמסרות לאל, או גישה של חתירה אל האמת, ואין כאן כוונה או תוכנית לבצע את חובתו של יציר בריאה. זהו רק רצון להמיר כמה דברים שהם מסוגלים לעשות בברכות שהאל הבטיח לאנושות. אם כן, האנשים שעליהם אנחנו מדברים מרגישים לעתים קרובות כי בעולמותיהם הפנימיים יש ריקנות, וכי אין להם על מה להסתמך במעמקי לבם, ובכל זאת הם ממשיכים להתנהל כפי שהתנהלו תמיד, לשלם מחירים שכאלה ולסבול כל כך הרבה, ומתמידים במלחמותיהם ובמרוץ שלהם. על מה הם מסתמכים? ציטוטיו של פאולוס, שהם דבקים בהם ומאמינים בהם בעיוורון, הם שתומכים ב"אמונתם". הם מסתמכים על שאיפותיהם ועל רצונם להיות מתוגמלים ולזכות בכתרים. הם מסתמכים על החלום של שימוש בעסקת חליפין כדי לקבל ברכות רבות. הם אינם מסתמכים על ההבנה של עבודת האל או על החוויה והידע שבהם זוכה האדם על ידי חתירה אל האמת, תוך שהוא משקיע מעצמו למען האל. לא על כך הם מסתמכים.

במבט על הדברים שזה עתה שיתפנו, ניתן לראות כי אף על פי שבנתיב החתירה אל האמת יש אתגרים מעשיים רבים, כמו גם אילוצים ומגבלות של צביונות מושחתים, ושפע של קשיים ומכשולים, על האדם להאמין כי כל עוד יש בו אמונה אמיתית, אם יסתמך על ההנחיה של דברי האל ועל עבודת רוח הקודש, הוא יוכל לחלוטין לעלות על הנתיב של חתירה אל האמת. פטרוס הוא תקדים לכך. במהלך אמונתם באל, אנשים רבים מתמקדים אך ורק בעבודה למען האל, הם מסתפקים בחוויית סבל ובתשלום מחיר, אבל הם אינם חותרים אל האמת כלל. כתוצאה מכך, לאחר שהם מאמינים באל במשך עשר שנים, עשרים שנה, שלושים שנה, אין להם ידע אמיתי של עבודת האל והם אינם יכולים לדבר על חוויה או על ידע כלשהו של האמת או של דברי האל. בכינוסים, כאשר הם מנסים לדבר מעט אודות העדות החווייתית שלהם, אין להם דבר לומר; אין להם כל מושג אם הם ייוושעו או לא. מה הבעיה כאן? כאלה הם אנשים שאינם חותרים אל האמת. לא משנה במשך כמה שנים הם מאמינים, הם אינם מסוגלים להבין את האמת, קל וחומר ליישם אותה בפועל. כיצד יכול מישהו שאינו מקבל את האמת כלל להיכנס למציאות-האמת? יש כאלה שאינם מצליחים לראות את הבעיה הזו לעומקה. הם סבורים, כי אם אנשים שחוזרים כתוכי על מילים ודוקטרינות מיישמים בפועל את האמת, גם הם יכולים להיכנס למציאות-האמת. האם זה נכון? אנשים שחוזרים כתוכי על מילים ודוקטרינות במהותם אינם מסוגלים להבין את האמת – ואם כך, כיצד יוכלו ליישם אותה בפועל? על פניו נראה כי מה שהם מיישמים בפועל אינו מהווה הפרה של האמת, וכי מדובר במעשים טובים ובהתנהגויות טובות, אבל כיצד ייתכן לכנות את המעשים הטובים וההתנהגויות הטובות האלה בשם מציאות-האמת? אנשים שאינם מבינים את האמת לא יודעים מהי מציאות-האמת; הם סבורים שמעשים טובים והתנהגויות טובות של בני אדם הם-הם היישום בפועל של האמת. זה אבסורד, הלא כן? כיצד זה שונה מן המחשבות והדעות של אנשים דתיים? וכיצד ניתן לפתור בעיות כאלה, של הבנה מעוותת? אנשים צריכים תחילה להבין את הכוונות של האל מתוך דבריו, עליהם לדעת מהי הבנת האמת ומהו היישום בפועל של האמת, על מנת שיוכלו להתבונן באחרים ולהבחין מה הם באמת, ועל מנת שיוכלו לומר אם הם מחזיקים במציאות-האמת או לא. עבודת האל וישועת האדם מיועדות לגרום לאנשים להבין את האמת וליישם אותה בפועל; רק אז יוכלו אנשים להשליך מעליהם את צביונותיהם המושחתים, לפעול בהתאם לעקרונות ולהיכנס למציאות-האמת. אם אינך חותר אל האמת ואתה מסתפק בהשקעת מאמצים, סבל ותשלום מחיר לאל בהתאם לתפיסות ולדמיונות שלך, האם כל מעשיך מייצגים את היישום בפועל של האמת ואת התמסרותך לאל? האם זה יוכיח כי שינית את צביון החיים שלך? האם זה מעידים כי אתה אוחז בידע אמיתי של האל? לא. אם כך, מה מייצג כל מה שאתה עושה? הוא יכול לייצג אך ורק את העדפותיך האישיות, ההבנה ומאוויי הלב שלך. אלה יהיו אך ורק דברים שאתה אוהב לעשות, שאתה מוכן לעשות; כל מה שאתה עושה מספק את תשוקותיך, החלטותיך והאידיאלים שלך, ותו לא. ברור שלא מדובר בחתירה אל האמת. לאף אחת מן הפעולות או ההתנהגויות שלך אין קשר לאמת, או לדרישות האל. כל הפעולות וההתנהגויות שלך נעשות למען תועלתך האישית; אתה עובד, נאבק ומתרוצץ ממקום למקום אך ורק למען האידיאלים, המוניטין והמעמד שלך – בכך אינך שונה מפאולוס, שעמל ועבד כל חייו אך ורק כדי להיות מתוגמל, לזכות בכתר ולהיכנס למלכות השמיים – זה מראה באופן ברור, שאתה מהלך בנתיבו של פאולוס. יש כאלה שאומרים, "אני עמל ועובד ברצון. לא ניסיתי לעשות עסקה עם האל". אין זה משנה כלל אם ניסית לעשות עסקה עם האל או לא, אם יש מאחורי המחשבות או הגישה שלך כוונה מפורשת לעשות עסקה עם האל או לא – אם יש לך תוכנית ומטרה כזו או לא – אתה מנסה לקבל את הפרסים והכתר של מלכות השמיים בתמורה לעמלך ולעבודתך, לקשיים שלך ולמחירים ששילמת. תמצית הבעיה הזו טמונה בכך שאתה מנסה לעשות עסקה עם האל – אתה פשוט לא מודע לכך שאתה עושה זאת. בלי קשר, כל עוד אדם עובר קשיים ומשלם מחירים כדי לזכות בברכות, תמצית החתירה שלו זהה לזו של פאולוס. באיזה מובן הן זהות? בשני המקרים מדובר בניסיון לסחור בהתנהגותו הטובה של האדם – עמלו, הקשיים שהוא עובר, המחירים שהוא משלם וכן הלאה – תמורת ברכותיו של האל, בברכות שהוא מבטיח לאנושות. האם הדברים האלה אינם זהים בתמציתם? (כן). הם זהים בתמציתם; אין הבדל ממשי. אם אינך רוצה ללכת בנתיבו של פאולוס אלא בנתיב של פטרוס, ואתה רוצה לזכות באישור האל, כיצד עליך ליישם בפועל? אין כל ספק: עליך ללמוד לחתור אל האמת. עליך להיות מסוגל לקבל את האמת, כמו גם את השיפוט והייסור של האל וגם את הגיזום; עליך להתמקד בהכרת עצמך ובקידום שינוי בצביונך, ולחפש את היישום בפועל של אהבת האל. זו המשמעות של הליכה בנתיב של חתירה אל האמת והליכה בנתיבו של פטרוס. כדי לפסוע בנתיבו של פטרוס, תחילה עליך להבין מה האל דורש מן האדם ומהו הנתיב שהתווה האל לאדם. עליך להיות מסוגל להבחין בין נתיב האמונה באל, אשר מוביל לישועה, לבין הנתיב שמוביל לאבדון ולהרס. עליך להרהר באמת ובתמים על הסיבה שבגינה יכולת להלך בנתיבו של פאולוס, ולוודא מהו בדיוק הצביון שפוקד עליך להלך בנתיב הזה. עליך להבין בדברים הבולטים והברורים ביותר שקיימים בצביונותיך המושחתים, כמו גאוותנות, ערמומיות או רשעות. התחל בצביונות המושחתים האלה, הרהר, נתח והשג ידע אודות עצמך. אם תוכל להשיג ידע עצמי אמיתי ושנאה של עצמך, יהיה לך קל להתנער מצביונותיך המושחתים ויהיה לך קל ליישם בפועל את האמת. אם כך, כיצד יש ליישם זאת בפועל באופן ספציפי? הבה נשתף על כך בפשטות, תוך שימוש בדוגמה של צביון גאוותן. בחיי היום-יום שלך, כשאתה מדבר, מתנהל ומטפל בעניינים, מבצע את חובתך, משתף עם אחרים וכן הלאה, בלי קשר לעניין המסוים, או למקום שבו אתה נמצא, או לנסיבות, עליך להתמקד בכל עת בבחינת סוג הצביון הגאוותן שאתה מביע. עליך לחפור לתוך כל הגילויים, המחשבות והרעיונות שנובעים מן הצביון הגאוותן שלך, אשר להם אתה מודע ושבהם אתה מבחין, וגם לתוך הכוונות והמטרות שלך – במיוחד הרצון המתמיד להטיף לאחרים מתוך התנשאות; אי ציות לאחרים; ראיית עצמך כטוב מאחרים; אי קבלה של דברי אחרים, גם אם הם צודקים; אילוץ אחרים לקבל את דבריך ולהתמסר להם, גם כאשר אתה טועה; הפגנת נטייה מתמדת להוביל אחרים; אי ציות והצטדקות כאשר מנהיגים ועובדים גוזמים אותך, תוך הוקעתם ככוזבים; הוקעה מתמדת של אחרים תוך שאתה מרומם את עצמך; אמונה מתמדת שאתה טוב מכל אחד אחר; רצון קבוע להיות אדם ידוע ובולט; אהבת ההתרברבות, מתוך רצון שאחרים יעריצו אותך ויסגדו לך. דרך היישום בפועל של הרהור על הבעות השחיתות האלה וניתוחן, תוכל להבין עד כמה מכוער הצביון הגאוותן שלך, ותוכל למאוס ולתעב את עצמך ולשנוא את הצביון הגאוותן שלך עוד יותר. כך תהיה מוכן להרהר אם אכן נתת ביטוי לצביונות גאוותנים בכל העניינים או לא. חלק אחד של העניין הזה הוא להרהר בצביונות הגאוותנים והצדקנים שמובעים דרך הדיבור שלך – אילו דברים מתרברבים, גאוותנים וחסרי היגיון אתה אומר. החלק האחר הוא הרהור על הדברים האבסורדיים וחסרי ההיגיון שאתה עושה כשאתה פועל בהתאם לתפיסותיך, דמיונותיך, השאיפות שלך ותשוקותיך. רק סוג כזה של הרהור עצמי יכול להניב ידע עצמי. לאחר שתשיג ידע אמיתי אודות עצמך, עליך לחפש את הנתיבים והעקרונות של היישום בפועל לקראת הפיכה לאדם ישר מתוך דברי האל, ולאחר מכן ליישם בפועל, לבצע את חובתך, ולגשת לאחרים ולקיים עמם אינטראקציה בהתאם לנתיבים ולעקרונות שמפורטים בדברי האל. לאחר שתיישם כך בפועל במשך זמן מה, אולי חודש או חודשיים, תרגיש בהירות בלבך בקשר לכך ותזכה בדבר מה ובטעימה של הצלחה. תרגיש כי יש לך נתיב לקראת הפיכה לאדם ישר והגיוני ותרגיש כי הרבה יותר יציב. אף על פי שטרם תהיה מסוגל לדבר על ידע עמוק במיוחד של האמת, תזכה לידע תפיסתי מסוים שלה, כמו גם בנתיב של יישום בפועל. אף על פי שלא תוכל להביע זאת בבירור במילים, תהיה לך הבחנה מסוימת לגבי הנזק שצביון גאוותן גורם לאנשים ולגבי האופן שבו הוא מעוות את האנושיות שלהם. לדוגמה, אנשים גאוותנים ויהירים אומרים לעתים קרובות דברים רברבניים ופראיים ומשתמשים במילים שטניות כדי להטעות אחרים; הם מדברים גבוהה-גבוהה, צועקים סיסמאות ופולטים דברי תוכחה מתנשאים. האם אלה אינם גילויים של צביון גאוותן? האם אין זה חסר היגיון לתת ביטוי לצביונות גאוותנים שכאלה? אם אתה מסוגל באמת ובתמים להבין כי אם אתה מביע צביונות גאוותנים שכאלה פירושו של דבר שאיבדת את ההיגיון האנושי הרגיל שלך, וכי חיים בצביון גאוותן משמעותם להביא לידי ביטוי שטניות ולא אנושיות, אזי אתה תכיר באמת ובתמים בכך שצביון מושחת הוא צביון שטני, ותוכל לשנוא את השטן ואת הצביונות השטניים מעומק לבך. בתוך שישה חודשים או שנה מן החוויה הזו, תהיה מסוגל לידע עצמי אמיתי, ואם תביע שוב צביון גאוותן, תהיה מודע לכך מיד ותוכל למרוד בו ולהתכחש לו. תתחיל להשתנות ותהיה מסוגל להשליך מעליך בהדרגה את הצביון הגאוותן שלך ולהסתדר עם אחרים בצורה רגילה. תוכל לדבר בכנות מתוך הלב; כבר לא תספר שקרים ולא תאמר דברים גאוותניים. האם לא יהיו בך אז מעט היגיון, וצלם כלשהו של אדם ישר? האם לא תזכה בהיווכחות כזו? בשלב הזה תתחיל לזכות בדבר מה. כשתיישם בפועל התנהלות כזו של אדם ישר, תוכל לחפש את האמת ולהרהר בעצמך, בלי קשר לסוג הצביון הגאוותן שאתה מביע, ולאחר שתחווה התנהלות כזו של אדם ישר במשך זמן מה, תגיע באופן בלתי מודע ובהדרגה לכדי הבנה של האמיתות ושל הדברים הרלוונטיים של האל בנוגע להתנהלות כאדם ישר. וכאשר תשתמש באמיתות האלה כדי לנתח את צביונך הגאוותן, במעמקי לבך יהיו נאורות והארה בנוגע לדברי האל, ובלבך תתחיל לחוש בבהירות רבה יותר. תראה בבירור את השחיתות שצביון גאוותן גורם לאנשים ואת הכיעור שהוא גורם להם להביא לידי ביטוי, ותוכל להבחין בכל אחד מן המצבים המושחתים שבהם אנשים מוצאים את עצמם כשהם מביעים צביון מושחת. באמצעות ניתוח נוסף תראה את כיעורו של השטן בבהירות רבה יותר, ותשנא את השטן עוד יותר. כך יהיה לך קל להשליך מעליך את צביונך הגאוותן. כאשר הידע שלך יגיע להיקף כזה, האמת הרלוונטית שבדברי האל תהיה מובנת לך בשקיפות, ותדע כי כל מה שדורש האל מן האדם הם הדברים שבהם אמורים להיות ניחנים אנשים בעלי אנושיות רגילה ושאותם הם אמורים להביא לידי ביטוי. או-אז כבר לא תרגיש שיישום בפועל של האמת קשה עבורך. במקום זאת, אתה תאמין שיישום בפועל של האמת הוא טבעי לחלוטין ומוצדק, שזו הדרך שבה אדם צריך לחיות. בשלב הזה, היישום בפועל של דברי האל והאמת יהיו מבחינתך ספונטניים לחלוטין, חיוביים ויזומים, ובה בעת תאהב את האמת אפילו יותר. מספר הדברים החיוביים שבלבך יגדל, לצד הידע האמיתי של אלוהים. זו המשמעות של הבנת האמת לאשורה. יהיו לך תפיסה ונקודת מבט נכונות לגבי כל העניינים, והידע האמיתי הזה, והתפיסות הנכונות האלה, יכו בהדרגה שורש בתוך לבך. זו המשמעות של כניסה למציאות-האמת – זהו דבר שאיש אינו יכול לגזול ממך או למנוע ממך. לאחר שתצבור בהדרגה את הדברים החיוביים האלה, תרגיש עושר גדול במעמקי לבך. כבר לא תרגיש כי אין טעם להאמין באל, והתחושה החלולה תיעלם מתוך לבך. לאחר שתרגיש כמה נפלאה ההבנה של האמת ולאחר שתראה את האור שבחיים האנושיים, תתעורר בך אמונה אמיתית. וכשתהיה בך האמונה כדי לחוות את עבודת האל, ולראות כמה אמיתיות ומעשיות הן החתירה אל האמת והשגת הישועה, אתה תיישם בפועל את דברי האל ותחווה אותם באופן חיובי ויזום. אתה תשתף על החוויה והידע האמיתיים שלך וכך תישא עדות לאל ותסייע לאנשים נוספים להכיר את עוצמתם של דברי האל ואת התועלות שהאמת מביאה לבני האדם. אז תהיה בך אמונה רבה יותר, שתאפשר לך ליישם בפועל את האמת ולבצע את חובתך היטב – ובזכות כל אלה, תתמסר באמת ובתמים לאל. כשתדבר אודות העדות החווייתית האמיתית שלך, לבך יתבהר עוד יותר. תרגיש כי יש לך נתיב ממשי יותר ליישום בפועל של האמת, ובה בעת תראה כי יש בך חסרונות רבים כל כך, כי יש כל כך הרבה אמיתות שעליך ליישם בפועל. עדות חווייתית שכזו היא לא רק מיטיבה ובונה עבור אחרים – גם אתה תרגיש כי זכית בדבר מה בחתירתך אל האמת, ושקיבלת באמת ובתמים את ברכות האל. כאשר אדם חווה את עבודת האל בדרך זו, עד שהוא מסוגל להעיד למען האל, לא רק שהדבר מאפשר להוביל אנשים נוספים להכרת הצביונות המושחתים שלהם, להשלכה מעליהם של הכבלים, ההגבלות והמכאובים של צביונות אלה, ולהשתחררות מהשפעתו של השטן – הוא גם יכול להעניק לאדם כזה אמונה רבה יותר בהליכתו בנתיב החתירה אל האמת ובהפיכתו למושלם. האם חוויה שכזו אינה הופכת לעדות אמיתית? זו המשמעות של עדות אמיתית. האם אדם שמסוגל לשאת עדות כזו למען האל ירגיש שהאמונה בו היא משעממת, חסרת טעם או חלולה? בהחלט לא. כאשר אדם מסוגל להעיד למען האל וכאשר יש לו ידע אמיתי של האל, מעמקי לבבו מתמלאים בשלווה ובשמחה, והוא מרגיש מועשר ומבוסס להפליא. כאשר אדם חי במצב כזה ובממלכה כזו, אין זה אלא טבעי שהוא לא יאלץ את עצמו לסבול, לשלם מחיר, להיות מוגבל. הוא לא יכריח את עצמו להטיל משמעת על גופו ולמרוד בבשר ותו לא. הוא יתמקד יותר בהשגת ידע אודות צביונותיו המושחתים בדרכים חיוביות. הוא גם יחתור אל ידע אודות צביונו של האל, אודות תכונות האל ומהותו, ויבין מה צריך אדם לעשות כדי להתמסר לאל ולרצות אותו. כך הוא יבין את כוונות האל מתוך דבריו וימצא את העקרונות של יישום בפועל של האמת, במקום להתעמק ברגשות בני החלוף שבתוך לבו. למשל, חוסר יכולת לרסן את עצמו כשדברים קורים, היותו בעל מזג רע, היותו נתון במצב רוח רע, הגעתו לכדי כעס פעם נוספת באותו יום, עשיית דבר כלשהו בצורה גרועה או פחות ממושלמת פעם נוספת ביום אחד או כל עניין שולי אחר. כל עוד הדברים האלה אינם מפריעים ליישום בפועל של האמת מצדך, אין צורך לדאוג לגביהם. עליך להישאר ממוקד בפתרון צביונותיך המושחתים ובחיפוש הדרך ליישום בפועל באופן שירצה את האל ויהיה תואם לכוונותיו. יישם את האמת בפועל בדרך זו, וכך תתקדם במהירות בחייך, ותעלה על הנתיב של חתירה אל האמת ושל הפיכתך למושלם. לבך כבר לא יהיה חלול; תהיה בך אמונה אמיתית באל, יהיה לך עניין רב מתמיד בדברי האל ובאמת, ואתה תעריך אותם עוד יותר. תבין יותר ויותר מכוונות האל ומדרישותיו. כאשר אדם מגיע לרמה כזו, הוא נכנס באופן מלא לדברי האל ולמציאות-האמת.

כיום, הדברים שאנשים רבים מיישמים בפועל ושאליהם הם נכנסים אינם מציאות-האמת, אלא סוג של מצב שאליו הם נכנסים ושבו הם מפגינים התנהגויות טובות כלפי חוץ, מוכנים לשלם מחיר ונכונים לסבול וגם להשקיע כל דבר. אבל בעומק לבם נשארת ריקנות ואין להם דבר שיתמוך בהם בעולמותיהם הפנימיים. מדוע אין להם כל תמיכה? משום שכאשר קורה להם דבר מה, חסר להם נתיב; הם סומכים על מאוויי לבם ואין להם עקרונות ליישום בפועל של האמת. כאשר נובע מהם צביון מושחת, הם יכולים רק ליישם בפועל ריסון עצמי ואינם מסוגלים לחפש את האמת כדי לפתור אותו. למזלם של אנשים, לבשרם יש מאז ומעולם יכולת אינסטינקטיבית: הוא מסוגל לסבול. בין הכופרים רווחת האמרה: "אין סבל שבו אי אפשר לעמוד, רק ברכות שמהן אי אפשר ליהנות". לבשרו של האדם יש יכולת אינסטינקטיבית מובנית: הוא אינו מסוגל להתענג על יותר מדי ברכות, אבל הוא מסוגל לסבול, לעמוד בכל סבל ולרסן את עצמו. האם זה דבר טוב? האם זו חוזקה או ליקוי, פגם? האם האמרה הזו שלהם היא האמת? (לא). היא לא, ואם משהו איננו אמת, אלה הן שטויות. האמרה הזו היא רק מילים ריקות, היא לא יכולה לפתור אף אחת מבעיותיך, והיא גם לא יכולה לפתור את הקשיים המעשיים שלך. אם לומר זאת במדויק, היא לא יכולה לפתור את הצביונות המושחתים שלכם. לכן אין כל טעם לומר אותה. גם אם יש לך ידע מסוים לגביה, ואתה מודע לה ואף חווית זאת לעומק, עדיין אין בה כל תועלת. לכופרים יש גם אמרות נוספות, כמו "אינני פוחד למות, אם כך מדוע שאפחד מהחיים?" וגם "אם החורף כבר כאן, עד כמה רחוק יכול להיות האביב?" אלה הצהרות מרשימות למדי, לא? מעוררות השראה ופילוסופיות, הלא כן? הכופרים מכנים את האמרות הללו בשם "מרק עוף בשביל הנפש". האם האמרות האלה מוצאות חן בעיניכם? (לא). מדוע לא? יש כאלה שיאמרו, "אנחנו פשוט לא אוהבים את זה. אלה דבריהם של כופרים; אנחנו אוהבים את דברי האל". אם כך, איזה חלק של דברי האל אתה אוהב? איזה פסוק נתפס בעיניך כאמת? מהו הפסוק שחווית, יישמת בפועל, נכנסת אליו ובו זכית? אין תועלת בסתם סלידה מאמרותיהם של הכופרים; ייתכן שאינך אוהב אותן, אבל אינך יכול להבחין בבירור בתמציתן. האם האמרות האלה נכונות? (לא). נכונות או לא, לדבריהם של הכופרים אין קשר לאמת. גם אם אנשים מתייחסים אליהם כטובים ונכונים, הם אינם תואמים לאמת והם אינם מתעלים לרמתה של האמת. כולם מהווים הפרה של האמת והם האויבים שלה. כופרים אינם מקבלים את האמת, ולכן אין כל צורך להתווכח איתם בנוגע למה נכון ומה לא נכון. כל מה שאנו יכולים לעשות הוא להתייחס לדבריהם כאל שטויות מבולבלות ובזה לסיים את העניין. מה המשמעות של "שטויות"? המשמעות היא דברים שאינם תורמים ושאין בהם ערך לאנשים, לחייהם, לנתיבים שבהם הם הולכים, או לישועתם. כל הדיבורים האלה הם שטויות; ניתן גם לקרוא להם מילים ריקות מתוכן. אין להם דבר וחצי דבר עם חייו ומותו של האדם, או עם הנתיבים שבהם הוא הולך, ואין הם אלא שטויות שלא יכול להיות להן כל תפקיד חיובי. אנשים שומעים משפט שכזה וחיים את חייהם כרגיל, כפי שחיו תמיד; משפט שכזה לא משנה עובדות כלשהן, משום שהוא אינו האמת. האמת לבדה תורמת לאדם; יש בה ערך עצום. מדוע אני אומר זאת? משום שהאמת יכולה לשנות את גורלם של אנשים, את מחשבותיהם ואת הגישות שלהם, וגם את עולמותיהם הפנימיים. חשוב מכול, האמת יכולה לגרום לצביונות המושחתים של האדם להתפוגג; היא מסוגלת לשנות את מאפייניו של האדם, להפוך את מאפייניו השטניים למאפייני האמת – היא יכולה לגרום לאדם שחי על פי צביונות מושחתים להפוך לאדם שחי על פי האמת ועל פי דברי האל. כאשר אדם מביא לידי ביטוי את מציאות-האמת, כשדברי האל הם הבסיס שלו, האם חייו אינם משתנים? כאשר חייו של אדם משתנים, המשמעות היא שמחשבותיו והגישות שלו השתנו; המשמעות היא שתפיסתו, היחס שלו ודעותיו לגבי אנשים ודברים השתנו; המשמעות היא שעמדתו וגישתו בנוגע לאירועים ודברים שונות מכפי שהיו קודם. אמרות אלה של הכופרים אינן אלא מילים ריקות ושטויות. הן אינן יכולות לפתור בעיות כלשהן. האמרה שזה עתה ציטטתי – "אין סבל שבו אי אפשר לעמוד, רק ברכות שמהן אי אפשר ליהנות" – האין אלה שטויות ומילים ריקות מתוכן? (אכן). אתה יכול לסבול – אז מה? אינך סובל כדי לזכות באמת; אתה סובל כדי ליהנות מיוקרה וממעמד. לסבל שלך אין כל ערך או חשיבות. הבט בעובדות: סבלת כל כך הרבה ושילמת מחיר כה גדול, ובכל זאת עדיין אינך מכיר את עצמך ואין לך אפילו שמץ של מושג לגבי המחשבות והרעיונות שנובעים מן הצביון המושחת שלך, ואינך יכול לפתור אותם. האם אתה סבור, אפוא, שאתה יכול להשיג היווכחות בחיים? האם לסבל שלך יש ערך? אין לו ערך כלל. לסבל של אנשים מסוימים יש ערך. הסבל שאנשים עוברים כדי לזכות באמת, למשל, הוא בעל ערך: כאשר אדם זוכה באמת, הוא יכול לתרום לאחרים ולדאוג להם. אנשים רבים סובלים ומשלמים מחיר כדי להפיץ את הבשורה וכך מסייעים להרחיב את העבודה של הכנסייה ושל בית האל ולהפיץ את הבשורה של מלכות השמיים. מכאן ניתן לראות כי כל מי שסובלים ומשלמים מחיר כדי לזכות באמת ולרצות את האל אכן יזכו בדבר מה בשל כך. אנשים אלה יזכו לאישור האל. אבל יש כאלה שאינם חותרים אל האמת, ואף על פי שהם עשויים להשקיע מעצמם ולסבול למען האל וגם לקבל את נדיבותו, נדיבות זו אינה אלא רחמיו של האל וסבלנותו, וביטוי ליחסו הטוב כלפי האדם ולחסד שהוא עושה עם האדם. איזה סוג של חסד? כמה ברכות חומריות – לא יותר מכך. האם זה מה שאתה רוצה? האם זו מטרתך הסופית בעת אמונתך באל? אני סבור שלא. מאז היום שבו התחלת להאמין באל, האם ייחלת רק לנדיבותו, להגנתו ולכמה מן הברכות החומריות שהוא מרעיף? האם אלה הדברים שאתה רוצה? האם לאלה אתה חותר באמונתך? (לא). האם הדברים האלה יכולים לפתור את בעיית הישועה שלך? (לא). נראה שאתם חושבים בצורה ברורה למדי. אתם מבינים מה חיוני ומה חשוב. אינכם מבולבלים. אתם יודעים מה משמעותי ומה לא. אבל האם תצליחו לעלות על הנתיב של חתירה אל האמת – זה עדיין לא ידוע.

אמונה באל לא נסובה על זכייה בחסד או בסבלנות וברחמים של האל. אם כך, על מה היא נסובה? על הישועה. מהו אפוא הסימן לישועה? מהן אמות המידה שנדרשות על ידי האל? מה נדרש כדי להיוושע? הפתרון של צביונו המושחת של האדם. זהו לב העניין. אם כך, בסופו של יום, אחרי ככלות הכול, לא משנה כמה סבלת או כמה גדול המחיר ששילמת, או עד כמה אתה מצהיר שאמונתך אמיתית – אם, בסופו של דבר, הצביון המושחת שלך לא נפתר כלל, המשמעות היא שאינך אדם שחותר אל האמת. לחלופין, אפשר לומר שמשום שאינך חותר אל האמת, הצביון המושחת שלך לא נפתר. המשמעות היא שלא עלית כלל על נתיב הישועה; המשמעות היא, שכל דבריו של האל וכל העבודה שהוא עושה כדי להושיע את האדם לא השיגו בך דבר, לא הובילו לכל עדות מצדך ולא נשאו כל פרי בקרבך. האל יאמר, "משום שסבלת ושילמת מחיר, נתתי לך את החסד, הברכות, הטיפול וההגנה שמגיעים לך בחיים האלה ובעולם הזה. אבל אין לך כל חלק במה שמגיע לאדם לאחר ישועתו. מדוע? משום שכבר הרעפתי עליך את הדברים המגיעים לך בחיים האלה ובעולם הזה; באשר למה שמגיע לאדם לאחר הישועה, אין עבורך דבר, משום שלא עלית על הנתיב של חתירה אל האמת". אינך נמנה עם אלה שייוושעו, לא הפכת ליציר בריאה אמיתי והאל אינו רוצה אותך. האל אינו רוצה באלה שמסתפקים אך ורק בעבודה, מתרוצצים ממקום למקום, סובלים ומשלמים מחיר עבורו, שיש בהם מידה מסוימת של אמונה אמיתית ושמץ של אמון, ותו לא. ניתן למצוא אנשים כאלה בכל מקום בקרב קבוצות מאמיניו. במילים אחרות, יש לא מעט כאלה, שעובדים ועמלים למען האל, והם רבים מספור. אם מדובר באדם שיועד מראש ונבחר על ידי האל, ואשר הובל בחזרה אל בית האל על ידי האל, אזי איש מהם לא יסרב לעבוד ולעמול עבורו. מדוע? משום שקל כל כך לעשות את הדברים האלה. זו הסיבה שיש אנשים רבים כל כך שעמלים ועובדים קשה למען האל. יש אפילו צוררי משיח ואנשים רעים שמסוגלים לעשות זאת, כמו פאולוס. האם אין יותר מדי אנשים כמו פאולוס? (יש). אילו היית נכנס לכנסייה ומטיף באופן הבא – "כל עוד אתה מוכן להתרוצץ, לסבול ולשלם מחיר למען האל, אזי עטרת צדקה תמתין לך" – האם אתה סבור שאנשים רבים היו מגיבים לקריאתך? רבים כל כך היו מגיבים. אבל למרבה הצער, בסופו של דבר, אלה לא האנשים שהאל יושיע או שניתן להושיעם. אנשים כאלה פשוט מתמהמהים בשלב העבודה; הם מוכנים רק לעמול למען האל. במילים אחרות, האנשים האלה נכונים אך ורק לסחור בעמלם בתמורה למזל הטוב של האל, לחסדו ולברכותיו. הם אינם רוצים לשנות את שיטות ההישרדות שלהם, או את אורחות חייהם, או את היסוד שעליו הם מסתמכים כדי לשרוד; הם אינם רוצים לקבל את השיפוט והייסור של האל על מנת לשנות את צביונותיהם המושחתים או לחתור אל האמת לצורך השגת הישועה. מובן, שאפשר גם לומר שאנשים אלה מוכנים רק לסבול ולשלם מחיר, שהם מוכנים רק לנטוש ולוותר על כל מה שיש להם, שהם משקיעים ככל יכולתם, ולא משנה המחיר, ושהם נכונים לעמול בכל דרך אפשרית – אבל אם תבקש מהם להכיר את עצמם, לקבל את האמת, לפתור את צביונותיהם המושחתים, למרוד בבשר, ליישם בפועל את האמת, לזנוח את הרוע שיש בהם ולחזור אל האל, כפי שעשו אנשי נינווה, להיות קשובים לדבריו ולחיות על פיהם, זה יהיה קשה עד מאוד עבורם. האין זה כך? (אכן כן). האם זה לא מטריד למדי? האל עשה עבודה רבה כל כך והשמיע דברים רבים כל כך, אז מדוע אנשים מרגישים שהחתירה אל האמת קשה כל כך? מדוע הם תמיד אדישים כלפיה? גם לאחר שהם מקשיבים לדרשות במשך שנים, עדיין אין להם כוונה להשתנות. בעומק לבם הם מעולם לא הכו על חטא בכנות וגם מעולם לא הכירו או קיבלו באמת את העובדה שיש להם צביונות מושחתים. בכל מה שנוגע לדעותיהם וגם למעשים שלהם הם לא ויתרו מעולם על גישותיהם ולא חיפשו את האמת; הם אינם ניגשים לעניינים מתוך נכונות לחולל שינוי בתפיסותיהם ולהכות על חטא בפני האל. לכן, יש אנשים רבים אשר חוו דברים רבים ועשו עבודה רבה, אשר מבצעים את חובותיהם במשך זמן לא מבוטל, אבל עדיין אינם יכולים להפיק עדות כלשהי. עדיין אין להם ידע או חוויה של דברי האל, וכאשר הם מדברים אודות החוויה והידע שלהם בנוגע לדברי האל, הם נבוכים מאוד וחסרי אונים, ונראים חסרי מיומנות עד מאוד. הסיבה לכך היא שאין להם כל ידע אודות האמת, או שאין להם עניין בה. העמל, לעומת זאת, הוא כה פשוט וכה קל. לכן כולם מוכנים לעבוד למען האל, אבל הם בוחרים שלא לחתור אל האמת.

לאחר שאמרנו כל זאת, מהי בדיוק המשמעות של חתירה אל האמת? אמרנו דברים רבים כל כך; האם איננו צריכים להגדיר את המשמעות של חתירה אל האמת? האם תוכלו להגדיר זאת? זו אמורה להיות הגדרה פשוטה למדי, לא? האם תגיעו אליה אם תהרהרו, תחשבו ותתעמקו בדברים? יש בוודאי כאלה שיאמרו: "חתירה אל האמת היא נושא גדול. לא ניתן להביע זאת בבירור במשפטים ספורים. אינני יודע מה לומר לגבי זה. אילו מילים יכולות לתאר אותה? חתירה אל האמת היא עניין עצום, ורק המילים הנשגבות ביותר יוכלו לתאר ולהגדיר אותה כיאות – זו הדרך היחידה להרשים באמת את כולם!" האם אתם סבורים שכך יש לתאר זאת? (לא). ובכן, הגדירו את החתירה אל האמת בשפת היום-יום. (חתירה אל האמת משמעותה שימוש באמת לצורך פתרון הצביון המושחת שלנו). האם זה מהווה הגדרה? האם אתם מסיקים מסקנה באמצעותה? האם קל להגדיר את החתירה אל האמת? הגדרתה אינה משימה קלה כלל ועיקר; עליכם להשקיע מאמץ מסוים במחשבה עליה. מה המשמעות של חתירה אל האמת? הבה ננסה להגדיר זאת. השפה האנושית היא במיטבה כאשר היא פשוטה, דיבורית ואמיתית. לא נדבר בשפה זרה או במילים גבוהות. נדבר בשפת היום-יום של אנשים מן השורה, בדרך רהוטה, מדוברת וקלה להבנה, כדי שאנשים יוכלו להבין מיד את מה שנאמר. מלבד ילדים, או אלה שהבנתם השכלית או המנטלית לקויה, כל אדם בוגר שחושב בצורה רגילה יוכל להבין את השפה שבו אנו משתמשים מיד כאשר הוא שומע אותה. זו המשמעות של שפה מדוברת; זו הסיבה שהיא נקראת שפה יומיומית. אם כך, מה המשמעות של חתירה אל האמת? להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל, בהתאם לדברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלנו – זו המשמעות של חתירה אל האמת. כך נשמעת הגדרה מדויקת של חתירה אל האמת. שאלה: מה המשמעות של חתירה אל האמת? תשובה: להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלנו. זו ההגדרה של חתירה אל האמת. פשוט, לא? כמה מכם עשויים לומר: "שיתפת כל כך הרבה זמן על המשמעות של חתירה אל האמת, כשההגדרה שלה היא רק המשפט האחד הזה. זה עד כדי כך פשוט?" כן, זה עד כדי כך פשוט. זו הגדרה פשוטה כל כך, ועם זאת היא נוגעת בכל כך הרבה נושאים קשורים – וכל הנושאים הקשורים האלה נוגעים בנושא של חתירה אל האמת. הנושאים האלה כוללים את הקשיים של האדם, את המחשבות והדעות של האדם וגם את שלל התירוצים, הצידוקים, השיטות והגישות שיש לאדם כלפי החתירה אל האמת. יש גם את נושא ההתנגדות של האדם לחתירה אל האמת וסירובו לעשות זאת, שנגרמים על ידי צביונותיו המושחתים של האדם. מובן, שהדברים שעליהם סיפרתי לכם – הנתיבים והשלבים השונים של חתירה אל האמת, הדרך שבה אדם חותר אל האמת, התוצאות שמושגות על ידי חתירה אל האמת, ומציאות-האמת שניתן לראות באנשים אשר מביאים אותה לידי ביטוי – גם לכל אלה יש נגיעה לנושא החתירה אל האמת. התוצאה הסופית של דבר זה היא העדות החווייתית לדברי האל ולעבודת האל של ישועת האדם, אשר מתעוררת כאשר אנשים חותרים אל האמת, ומיישמים בפועל וחווים את דברי האל. זו התוצאה הגדולה מכול. אחת התכונות של עדות זו היא העובדה שהיא משמשת כעדות לתוצאות עבודתו של האל; תכונה נוספת היא העובדה שהיא מעידה על ההשפעות החיוביות שניתן לראות אצל אנשים אשר חתרו אל האמת, כלומר פתרון צביונותיהם המושחתים, במידה זו או אחרת. לדוגמה, אדם שהיה גאוותן מאוד, שנהג בשרירותיות, בקלות דעת ועשה חוק לעצמו בכל פעולותיו, לומד שזהו צביון מושחת דרך קריאה בדברי האל, ואז מקבל זאת ומכיר בכך. בהדרגה הוא לומד להכיר את הנזק שהצביון המושחת הזה גורם לו ולאחרים: בפרספקטיבה צרה, הוא מסב נזק לאנשים, ובפרספקטיבה רחבה יותר הוא מפריע, משבש ומזיק לעבודת הכנסייה. זהו חלק מן התוצאות; זהו דבר שאדם לומד כאשר הוא מבין את דברי האל. בנוסף, על בסיס הגילוי של דברי האל, האדם מכיר בצביונו המושחת ולאחר מכן, במסגרת מצבים שמוסדרים על ידי האל, הוא מכה על חטא בהדרגה וזונח את אורחות החיים והתפיסות שאפיינו את התנהלותו ואת מעשיו בעבר. הוא מוצא עקרונות ונתיבים של יישום בפועל בתוך דברי האל ומטפל בעניינים בהתאם לעקרונות היישום בפועל שהאל נתן לו. זוהי הכאה אמיתית על חטא ושינוי אמיתי באדם. הוא מסוגל להתנהל ולפעול על בסיס דברי האל, ובסופו של דבר הוא מגיע לכדי חיפוש של עקרונות האמת בכל מעשיו ומביא לידי ביטוי את חלק המציאות של קבלת דברי האל כבסיס להתנהלותו. זו דוגמה לפתרון של צביון גאוותן. התוצאה הסופית שמושגת על ידי כך היא שאדם זה כבר אינו מביא לידי ביטוי גאוותנות; במקום זאת יש בו מצפון והיגיון, הוא מסוגל לחפש את עקרונות האמת והוא מתמסר בכנות לאמת; הדברים שהוא מיישם בפועל ומביא לידי ביטוי כבר אינם נשלטים על ידי צביונו המושחת, ובמקום זאת הוא מתייחס לאמת כקריטריון שלו והוא מביא לידי ביטוי את המציאות של דברי האל – זו התוצאה. האם תוצאה זו אינה מושגת על ידי חתירה אל האמת? (אכן). זה סוג התוצאה שהחתירה אל האמת משיגה באדם. מבחינת האל, חיים בצורה כזו הם עדות אמיתית לו ולעבודתו; זו תוצאה שמושגת כאשר יציר בריאה עובר את השיפוט, הייסור והחשיפה של דברי האל. זו עדות אמיתית, וזהו דבר מפואר עבור האל. מבחינת האדם, כמובן, זה אינו דבר מפואר; ניתן להגדיר זאת רק כדבר מכובד ומעורר גאווה, וזו העדות שצריכה להיות ליציר בריאה ושאותה הוא צריך להביא לידי ביטוי לאחר שהוא חווה את עבודת האל. זו השפעה חיובית שמושגת באדם אשר חותר אל האמת. האל גם מתייחס לחוויה ולידע כאלה, ולמה שאנשים אלה מביאים לידי ביטוי, כתוצאות שהושגו באמצעות עבודתו. עבורו, זו עדות שמכה בחזרה בשטן בעוצמה רבה. זה מה שהאל אוהב ומעריך.

זה עתה הגדרנו את המשמעות של חתירה אל האמת. האם בעקבות הגדרה זו ההשקפה שלכם בנוגע למשמעות החתירה אל האמת הפכה קרובה יותר למציאות? (כן). כעת, משהגדרנו את החתירה אל האמת בדרך שאתם מבינים, כיצד עליכם להתייחס לחתירות הקודמות שלכם? ייתכן שברובכם המכריע אינכם אנשים שחותרים אל האמת. יכול להיות שלא כל כך נעים לכם לשמוע את זה, הלא כן? קראו שוב את ההגדרה. (מה המשמעות של חתירה אל האמת? תשובה: להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלנו). כעת אתם יכולים לומר זאת במדויק. לאחר חשיבה נוספת, האם זה נכון? (כן). אם תמדדו את החתירות והיישומים בפועל הקודמים שלכם על בסיס הגדרה זו, מה תהיה התוצאה? תוכלו ללמוד אם אתם מחזיקים כעת במציאות-האמת ותוכלו לוודא אם ההתנהלות הנוכחית שלכם היא חתירה אל האמת. זו אינה דרך מופשטת לומר את הדברים, נכון? זו שפה מדוברת למדי, הלא כן? (כן). זו שפה רגילה, שכל אדם מן השורה יכול להבין. אף על פי שהדברים עשויים להיראות קלים למדי להבנה, לאנשים יש בעיה. איזו בעיה זו? שלאחר הם מבינים את ההגדרה, הם מרגישים אי נוחות ודאגה. מדוע הם דואגים? משום שהם מרגישים, שהסבל שסבלו והמחירים ששילמו בעבר מוקעים, שהם היו לשווא, וכל זה גורם להם לטלטלה רגשית. יש אנשים, אשר לאחר שהם שומעים זאת, אומרים: "אז זאת ההגדרה של חתירה אל האמת. על פי ההגדרה זו, האם כל המחירים ששילמנו וההשקעה שהשקענו בעבר היו לשווא? אם לא היית מגדיר מהי המשמעות של חתירה אל האמת, היינו ממשיכים לחשוב שאנחנו פועלים היטב בחתירות שלנו; עכשיו, לאחר שהצגת את ההגדרה הזו, האם כל החתירות והמחירים ששילמנו ירדו לטמיון? האם כל החלומות שלנו על זכייה בעטרת וקבלת גמול נהרסו? כשאנחנו מבינים את האמת, עלינו להיות מבורכים והחלומות שלנו צריכים להתגשם, אם כך מדוע אנחנו נשפטים כעת, עם הבנת האמת? מדוע אנחנו חיים באופל ללא תקווה? העבר וההווה שלנו הוקעו, ואי אפשר לדעת מה צופן העתיד. נראה שאין לנו תקווה לזכות בברכה". האם אלה הם פני הדברים? האם נכון שאנשים יחשבו על כך בדרך זו? (לא). אם כן, האם אנשים צריכים לחשוב על כך בדרך כזו? (לא). הם לא צריכים לחשוב כך. אבל יש בזה דבר אחד טוב: אתה יכול לחזור ולקרוא את ההגדרה הזו של חתירה אל האמת בקריאת-תפילה, ואז להביט לאחור אל עברך, לבחון את ההווה שלך ולהתבונן קדימה, אל העתיד. ייתכן שתהיה מוטרד, אבל ההרגשה הזו מעידה שאינך חסר רגשות. אתה יודע כיצד לבחון את העבר, ההווה והעתיד שלך, ואתה יודע לתכנן תוכניות לעתיד ולחשוב עליהן, לדאוג לגביהן ולהיות מוטרד בגללן. זה דבר טוב. זה מוכיח שאתה עדיין חי, שאתה אדם חי ונושם, ושלבך לא מת. מה שמדאיג הוא אדם שנשאר אדיש, בלי קשר למה שנאמר לו ולמידת הבהירות שבה משתפים עמו על נתיב החתירה אל האמת. הוא חושב: "כזה אני; למי אכפת אם אזכה בברכה או שיקרה לי אסון? שפטו אותי, הוקיעו אותי – עשו כראות עיניכם!" הוא קהה חושים, ולא משנה מה נאמר לו. זה מעיד על צרות. מה כוונתי בצרות? המשמעות היא, שלא משנה איך תשתף עמו על האמת, הוא לא יבין זאת; זהו אדם מת, שאין בו רוח. אין לו מושג לגבי דברים כמו אמונה באל, חתירה אל האמת, ישועה או עבודת האל של הושעת האדם, והוא אינו מבין דברים כאלה. הדבר משול לניסיון ללמד אדם שאין לו שמיעה מוסיקלית לשיר, או ללמד עיוור צבעים לערבב צבעים שונים: זה פשוט לא ייתכן. שיתוף על דברים אלה הוא חסר כל משמעות או ערך עבורם, כיוון שלא משנה מה תאמר, ואם הדברים עמוקים או רדודים, ספציפיים או כלליים, לא יהיה כל הבדל – הם לא ירגישו דבר בכל מקרה. הם דומים לאדם עיוור שמרכיב משקפיים – בין אם הוא מרכיב אותם או לא, אין לכך כל השפעה על הראייה שלו. יש כאלה שאומרים, "אם החורף כבר כאן, עד כמה רחוק יכול להיות האביב?" וגם "אני לא מפחד מן המוות, אם כך מדוע שאפחד לחיות?" וכן "אני מנער את ידיי, ושום קרע ענן לא זז". כל אלה הן מילים של אנשים מתים וחסרי רוח, אשר חושבים שהם חכמים מאוד. במונחים רוחניים, אין להם הבנה רוחנית. מי שחסרה להם הבנה רוחנית הם אנשים מתים, אפילו בעודם בחיים. האם אנשים מתים יכולים להבין את דברי החיים? הם סבורים, "כל הדיבורים האלה אודות החתירה אל האמת, וגישותיו של אדם לאנשים ולדברים, וההתנהלות והפעולות של האדם – איזה קשר יש לזה אלי? אני לא מפחד מן המוות, אם כך, מדוע שאפחד לחיות?". מי שחושב כך – גורלו נגזר. הוא אחד מן המתים. כך זה גם עם ההגדרה של חתירה אל האמת. הכול נוגע לחתירה האישית שלך, ולא משנה אילו כוונות או תוכניות יהיו לך בנוגע לנתיב העתידי שלך לאחר קריאת ההגדרה הזו, או כיצד תשתנה. אלה הדברים שעלי לומר וזו העבודה שעלי לעשות. אמרתי את כל מה שהייתי צריך לומר, ואמרתי את כל מה שיש לי לומר. אם אתם אוהבים את האמת בכנות ואם יש בכם את הרצון לחתור אליה, כדאי לכם לאמץ את ההגדרה של חתירה אל האמת אשר נתתי, כיעד וכמטרה של החתירה שלכם בקשר לאופן שבו אתם מתייחסים בדרך כלל לאנשים ולדברים, ולאופן ההתנהלות והפעולה שלכם, או לאמץ אותה לצורך ייחוס, כדי שתוכלו באמצעותה להיכנס בהדרגה לתוך המציאות של דברי האל ולמציאות-האמת. אם תעשו כן, אזי בעתיד הקרוב אין ספק שתזכו בדבר מה בנתיב של חתירה אל האמת. יש אנשים שעשויים לומר, "אף פעם לא מאוחר מדי לחתור אל האמת". זה לא מדויק – אם לא תחתור אל האמת עד שתסתיים עבודת האל, זה אכן יהיה מאוחר מדי. איך ניתן להסביר את הרעיון הזה? החתירה אל האמת צריכה להתבצע לפני סיום עבודתו של האל. במילים אחרות, הצהרה זו תקפה עד שהאל יצלצל בפעמון כאות לכך שעבודתו הושלמה. אבל כאשר עבודת האל תסתיים, והוא יאמר: "לא אעסוק עוד בעבודת הישועה של האדם, ולא אביע עוד מילים שיסייעו לאנשים להשיג ישועה, או שקשורות בישועת האדם. לא אומר עוד דברים כאלה", אזי עבודתו אכן תגיע לסיומה באמת ובתמים. אם תחכה עד אז כדי לחתור אל האמת, זה באמת יהיה מאוחר מדי. אם תתחיל לחתור אל האמת עכשיו, עדיין יהיה לך זמן ויהי מה – עדיין יהיה לך סיכוי להשיג ישועה. מעתה ואילך, עשה ככל יכולתך כדי להתייחס לאנשים ולדברים, להתנהל ולפעול יותר ויותר לפי דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלך. עליך לשאוף לקרוא ולהבין תוך פרק זמן קצר את כל דברי האל אשר חושפים את הצביונות המושחתים של האדם, וליישם בפועל הרהור עצמי והכרת עצמך. אם תעשה כן, תהיה לכך תועלת עצומה להיווכחות בחיים שלך. לדוגמה, מתוך דברי האל שחושפים את הצביונות המושחתים של האדם, הבה נסתכל על אלה שנוגעים בצביון של צוררי משיח. האין אלה דברים בסיסיים ביותר? (אכן כן). ומה עליך לעשות כשהדברים האלה הם הבסיס שלך? להוקיע את עצמך? לקלל את עצמך? לנשל את עצמך מעתידך ומן הייעוד שלך? לא – עליך להשתמש בהם כדי להכיר את הצביון המושחת שלך. אל תנסה לברוח מכך. זהו שלב הרה גורל, שכל אדם חייב לעבור. מה פירוש הדבר, 'כל אדם חייב לעבור'? זה בדיוק כפי שכל אדם נולד לאם ולאב, ואז מתבגר, ומזדקן והולך לעולמו. אלה הם שלבים שכל אדם חייב לעבור בזה אחר זה. עד כמה חשובה החתירה אל האמת? היא חשובה כמו המזון והמשקה שצורך אדם ביום-יום. אם תפסיק לאכול ולשתות מדי יום, בשרך לא ישרוד; חייך לא ימשיכו. "על בסיס דברי האל" משמעו שעליך להתייחס לאנשים ולדברים, להתנהל ולפעול, באופן מוחלט בהתאם לדברי האל, ושדבר זה בתורו מעורר השקפות, שיטות ויישום בפועל. מובן ש"על בסיס דברי האל" הנו שווה ערך ל"כשהאמת היא הקריטריון שלנו". לכן, במסגרת ההגדרה של חתירה אל האמת, "על בסיס דברי האל" מספק בפני עצמו. מדוע צריך להוסיף את "כשהאמת היא הקריטריון שלנו?" כיוון שיש מספר בעיות ספציפיות, שאינן מקבלות מענה בדברי האל. במקרים כאלה עליך לחפש את עקרונות האמת ולהתייחס לאנשים ולדברים, להתנהל ולפעול, במסגרת עקרונות אלה. בעשותך כן, תשיג ללא ספק דיוק מוחלט. לפני השגת הדיוק המוחלט, על האדם להכיר את צביונו המושחת ולהכיר בביטויים המושחתים ובתמצית המושחתת שלו. לאחר מכן עליו להכות על חטא בכנות וכך לחולל שינוי אמיתי בעצמו. כל אחד מן התהליכים שבסדרה זו הוא חיוני, ממש כמו מזונו של אדם: יש להכניס את המזון לפה ולאחר מכן עליו לעבור דרך הוושט ולתוך הקיבה, לקראת עיכול וספיגה. רק אז הוא יכול בהדרגה לחדור לדם ולהפוך לתזונה שגופו של האדם זקוק לה. אנשים חותרים אל האמת ולומדים להתייחס אליה כקריטריון שלהם, ולאחר מכן הם יכולים ליישם אותה בפועל, להביא אותה לידי ביטוי ולהיכנס למציאות-האמת. כל אחד מן התהליכים הרגילים ברצף זה הוא חיוני; אלה הם שלבי חובה, שכל אדם שחותר אל האמת חייב לעבור במהלך החתירה אל כל אחד ממרכיבי האמת. יש כאלה שעשויים לומר, "אינני זקוק לשלבים ולתהליכים האלה כדי לחתור אל האמת. אני פשוט אחפש את האמת ישירות ולאחר מכן איישם אותה בפועל ואהפוך אותה למציאות שלי". זו הבנה פשטנית, אבל אם היא יכולה להניב תוצאות, אזי מובן שזו דרך טובה יותר. היא מראה שכבר צברת כמות מסוימת של ידע והצלחה, בעודך לומד באופן שגרתי להכיר את הצביון המושחת שלך, כך שאתה יכול לוותר על התהליכים של בחינה, הכרה, קבלה, חרטה וכן הלאה, ולעבור ישר לחיפוש עקרונות האמת. כדי שאדם יוכל לעבור ישר לחיפוש עקרונות האמת, עליו להיות ניחן בשיעור קומה מסוים. מה זה אומר, להיות ניחן בשיעור קומה שכזה? המשמעות היא שיש לו ידע אמיתי בנוגע לצביון המושחת שלו, וכי כאשר הוא אינו מבין את האמיתות אודות דבר-מה שקורה לו, הוא כבר אינו צריך להכיר את עצמו, או להכות על חטא או לשנות את מסלולו. כל שעליו לעשות הוא להשיג ישירות הבנה של עקרונות האמת ואז להתקדם ליישום בפועל בהתאם לעקרונות אלה. זה מספיק. זה אינו שיעור קומה של אדם רגיל. אדם שמחזיק בשיעור קומה שכזה חווה לכל הפחות תהליך של שיפוט מחמיר, ייסור, הטלת משמעת ומבחן על ידי האל. הוא התמסר לאל וכבר מתקדם בדרך לקראת הפיכתו למושלם. אנשים כאלה אינם זקוקים לתהליכים כמו ידע של שחיתותם ואז הכרה בה, הכאה על חטא ושינוי מוחלט. אם כך, מה באשר לכם? האם רובכם צריכים להתחיל בהכרת עצמכם? אם אינך מכיר את עצמך, לא תשוכנע, לא יהיה לך קל לקבל את האמת, וגם לא תהיה מסוגל להכות על חטא באמת ובתמים. אם לא תכה על חטא באמת ובתמים, האם תוכל להתמסר לאמת? האם תוכל להתמסר לאל? בהחלט לא, ובמקרה זה, אינך אדם שיזכה לישועה.

לאחר שיתוף זה, האם יש לכם נתיב כלשהו של חתירה אל האמת? האם יש לכם את הביטחון כדי לחתור אליה? (כן). זה טוב; אילו לא היה לכם, זה היה מדאיג. ייתכן שכמה מכם מרגישים שליליים לאחר הדרשה. "אוי לא – יש לי איכות נמוכה. הקשבתי לדרשה, אבל אינני יכול להבין ממנה כלום; אני מבין רק מעט דוקטרינה. נראה שאין לי הרבה הבנה רוחנית. אני מרגיש אדישות בנוגע לחתירה אל האמת. כשאני מבצע את חובתי, כל שאני יכול לעשות זה לעמול מעט. יש לי יותר מדי חסרונות ואני מלא בצביונות מושחתים. אני מתאר לעצמי שזה לא יכול להשתנות. זה פשוט יהיה כך. מספיק לי להיות עובד". האם מישהו עם מחשבות שליליות כאלה יכול לעלות על נתיב החתירה אל האמת? זה נראה מעט מסוכן, שכן המחשבות השליליות האלה מהוות מחסום גדול בפני חתירתו של אדם אל האמת. אם האדם לא פותר אותן, הוא לא יוכל לעלות על הנתיב הזה, ולא משנה כמה הוא טוב. אנשים מסוימים נכשלו ומעדו פעמים רבות בדרך החתירה אל האמת, ובסופו של דבר הם מתייאשים: "זהו זה – אני לא צריך לחתור אל האמת יותר. זה לא הגורל שלי לזכות בברכות. האם האל לא אמר זאת בעצמו: 'האם יש לך פנים של אדם שיכול לקבל ברכות?' מבט במראה מבהיר לי שאני בעל הופעה ממוצעת, עם עיניים נטולות רוח ותווים שהפרופורציות שלהם לקויות, ללא כל שמץ של עידון. איך שלא תסתכלו על כך, אני פשוט לא נראה כמו מישהו שזכה בברכות. אנשים יכולים לחתור כאוות נפשם, אך אם האל לא קבע זאת מראש, לא יהיה בכך כל טעם!" ראו את המנטליות של האנשים האלה: כשבלבם יש עוד כל כך דברים זוועתיים שצריכים להיפתר, איך הם יוכלו לעלות על הדרך של חתירה אל האמת? החתירה אל האמת היא העניין הגדול ביותר בחיים, והדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות הוא לקשר אותה תמיד אל זכייה בברכות. ראשית, על האדם לפתור את כוונתו לזכות בברכות. לאחר מכן, החתירה אל האמת תתנהל בצורה מעט חלקה יותר. בכל מה שנוגע לחתירה אל האמת, הדבר הקריטי ביותר הוא לא לבדוק אם יש אנשים רבים על הנתיב הזה, ולא ללכת אחרי בחירת הרוב, אלא להתמקד אך ורק בשאיפה לעמוד בדרישות האל, תוך חיקוי של פטרוס. הדבר החשוב ביותר הוא לראות את ההווה בבירור ולחיות בו, לדעת איזה צביון מושחת הוא זה שאתה מביע כעת, ובאופן מידי ובו במקום לחפש את האמת שתפתור אותו, תחילה תוך ניתוחו והכרתו לעומק ולאחר מכן על ידי הכאה על חטא בפני האל. כשאתה מכה על חטא, יש חשיבות עליונה ליישום בפועל של האמת – זו הדרך היחידה להשיג תוצאות ממשיות. אם אתה רק אומר לאל: "אלוהים, אני מוכן להכות על חטא. אני מצטער. שגיתי. אנא, סלח לי!" ואתה סבור שזה כל מה שעליך לעשות כדי לזכות באישור האל, האם זה יעבוד? (לא). אם אתה תמיד מוכן לומר לאל: "אלוהים, אני מצטער, שגיתי", כשאתה מקווה, כדרכך, כי האל יאמר "זה בסדר. המשך קדימה" – אם אתה חי תמיד במצב כזה, לא תוכל להיכנס לאמת. אם כן, כיצד עליך להתפלל ולהכות על חטא בפני האל? האם יש נתיב? כל מי שחווה זאת יכול לדבר על כך מעט. אף אחד? נראה, שבדרך כלל אינכם מתפללים תפילות של חרטה וגם אינכם מתוודים על חטאיכם ואינכם מכים על חטא לפני האל. אם כך, כיצד עליכם להשתחרר מן הרצונות האישיים והכוונות שלכם? כיצד עליכם לפתור את השחיתות שלכם? האם יש לכם נתיב של יישום בפועל? לדוגמה, אם אין לך נתיב לפתרון צביון גאוותן, עליך להתפלל לאל כך: "יש לי צביון מושחת. אני חושב שאני מוצלח יותר מאחרים, טוב מאחרים, חכם יותר מאחרים, ואני רוצה לגרום לאחרים לנהוג לפי דבריי. זה כל כך חסר היגיון. מדוע אינני יכול להשתחרר מכך, אף על פי שאני יודע כי מדובר בגאוותנות? אני מתחנן שתטיל עלי משמעת ותוכיח אותי. אני מוכן להיפטר מן הגאוותנות שלי ומכוונותיי האישיות כדי לחפש במקום זאת את כוונותיך. אני מוכן להקשיב לדבריך ולקבל אותם כחיי וכעקרונות שעל פיהם אני פועל. אני מוכן להביא לידי ביטוי את דבריך. אני מתחנן שתנחה אותי, אני מתחנן שתסייע לי ותוביל אותי". האם בדברים האלה יש יחס של התמסרות? האם יש רצון להתמסר? (כן). יש כאלה שיאמרו: "תפילה חד פעמית איננה עובדת. כשמשהו קורה לי, אני עדיין חי לפי הצביון המושחת שלי ואני עדיין רוצה לשלוט בעניינים". במקרה כזה, המשך להתפלל: "אלוהים, אני כל כך גאוותן, כל כך מרדן! אני מתחנן לפניך להטיל עלי משמעת, לעצור את עשיית הרע שלי בעודה באיבה ולרסן את הצביון הגאוותן שלי. אני מתחנן לפניך להנחות ולהוביל אותי, כדי שאוכל להביא לידי ביטוי את דבריך ולפעול וליישם בפועל לפי דבריך ודרישותיך". התייצב יותר לפני האל בתפילה ובתחינה והנח לו לעבוד. ככל שדבריך יהיו כנים יותר, וככל שלבך יהיה כן יותר, כך גדול יותר יהיה רצונך למרוד בבשרך ובעצמך. כאשר רצון זה יגבר על רצונך לפעול לפי רצונותיך האישיים, לבך ישתנה בהדרגה – ואז תהיה תקווה שתוכל ליישם בפועל את האמת ולפעול בהתאם לעקרונות האמת. כשתתפלל, האל לא יאמר לך דבר וגם לא ייתן לך שום סימן ולא יבטיח לך דבר, אבל הוא יבחן את לבך ואת הכוונה שמאחורי דבריך; הוא יראה אם הדברים שאתה אומר כנים ואמיתיים, ואם אתה מתחנן ומתפלל אליו בלב ישר. כאשר האל יראה כי לבך ישר, הוא יוביל וינחה אותך כפי שביקשת וכפי שהתפללת שיעשה, וכמובן, הוא גם יוכיח אותך ויטיל עליך משמעת. כאשר האל יממש את הדבר שאליו התחננת, לבך יזכה בנאורות וישתנה במידה מסוימת. לעומת זאת, אם התפילות והתחינות שאתה נושא לאל אינן כנות, ואם אין בך רצון אמיתי להכות על חטא, ואתה רק מנסה לפייס את האל בצורה שטחית ולשטות בו בדבריך, אזי לאחר שהאל יבחן את לבך, הוא לא יעשה דבר למענך והוא ידחה אותך בתיעוב. בנסיבות כאלה, אתה גם לא תרגיש שהאל אומר לך דבר מה, או עושה משהו, או נוקט בכל פעולה שהיא, והאל גם לא יעשה בך כל עבודה, משום שלבך אינו כן. וכאשר האל אינו עושה כל עבודה, מה יקרה? ממש כפי שהתכוונת, בלבך לא יהיה רצון להכות על חטא והוא לא ישתנה כלל. וכך, באותה סביבה ובמסגרת האירוע שקרה לך, הדברים שתעשה יוכתבו עדיין על ידי רצון אנושי וצביונות מושחתים במקום להתבסס על עקרונות האמת. אתה תמשיך לפעול וליישם בפועל לפי רצונותיך ותשוקותיך. התוצאה של תפילותיך לאל תהיה זהה למצב שהתקיים לפני שהתפללת; לא יהיה כל שינוי. אתה תמשיך לעשות ככל העולה על רוחך, מבלי להשתנות כהוא זה. המשמעות היא שבמהלך החתירה אל האמת יש חשיבות למאמצים הסובייקטיביים של האנשים, כמו גם ליכולתם להבין את האמת. בה בעת, כאשר אנשים מבינים את האמת ורוצים ליישם אותה בפועל, אבל מתקשים לעשות כן, עליהם לסמוך על האל ולהציע לו את לבם ואת תפילותיהם הכנות. זה גם חשוב מאוד; הדברים האלה כולם חיוניים. אם כל מה שתעשה הוא להתפלל לאל בדרך חפוזה ושטחית, כשאתה אומר: "אלוהים, שגיתי. אני מצטער", ואם בתוך לבך יחסך לאל שטחי ממש כמו מילות התפילה שלך, אזי האל לא יעבוד וגם לא ישים אליך לב. אם תאמר, "אלוהים, אני מצטער, שגיתי", האל בוודאי לא יאמר: "זה בסדר". בגלל המילים החפוזות והשטחיות שהשמעת באוזניו, האל ישאל אותך: "באיזה מובן שגית? מה בכוונתך לעשות? האם תכה על חטא? האם תנטוש את הרוע שלך ותחולל בעצמך שינוי? האם תיפטר מרצונותיך האישיים, כוונותיך והאינטרסים שלך ותמהר לשנות את עצמך? האם תוכל להחליט שתחולל בעצמך שינוי?" ייתכן שבמהלך ההתרחשות לא תוכל לשמוע כלל את שאלות האל, אבל אם תאמר לאל: "אלוהים, אני מצטער, שגיתי", מנקודת המבט של האל, יחסו יהיה בדיוק כפי שאמרתי: הוא יפנה אליך שאלות במילים אלה. כיצד הוא ישאל אותך? הוא ימשיך לעקוב אחרי מעשיך ואחרי הבחירות שתקבל בהמשך לדבריך: "אלוהים, אני מצטער, שגיתי". הוא יתבונן כדי לראות אם יש בך חרטה כנה, שמקורה בהכרה אמיתית ובשנאה ממשית של שחיתותך שלך. האל יתבונן כדי לראות מה יחסך כלפיו, מהו יחסך אל האמת, כיצד אתה מתייחס אל צביונך המושחת ומהן דעותיך לגביו, והאם בכוונתך להיפטר מן הדעות השגויות ומן הדרכים השגויות שלך; הוא יתבונן בבחירותיך, יראה אם תבחר ללכת בדרך של חתירה אל האמת, את האופן שבו אתה פועל ואת העקרונות שבהם עליך לדבוק כשאתה מתקדם, את יכולתך ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לו. האל יבחן כל תנועה שלך, כל כוונה שלך וכל בחירה, ובעשותו כן, הוא יראה אם הדברים שתעשה לאחר ביצוע הבחירות האלה הם באמת ובתמים פעולות של הכאה על חטא ושל שינוי מהותי בעצמך. זהו העניין המכריע.

לאחר שאנשים בוחרים להכות על חטא, כיצד הם צריכים להתנהל כדי לחולל שינוי בעצמם? עליכם להיפטר מן הרצונות שלכם, ממחשבותיכם, מדעותיכם ומן הדרכים הישנות שבהן פעלתם, כדי ליישם את האמת בפועל ולהשתנות באמת ובתמים. זו המשמעות של לחולל שינוי אמיתי בעצמך. אם כל שתעשה הוא לטעון שאתה מוכן להשתנות, אבל בלבך תמשיך לדבוק ברצונותיך הישנים, תוך נטישת האמת והמשך ההתנהלות בדרכיך הישנות, אזי אינך באמת מחולל בעצמך שינוי. אם בעת התפילה כל מה שתאמר לאל הוא "אלוהים, אני מצטער. שגיתי", אבל לאחר מכן, בכל התנהלותך, תמשיך לעשות בחירות, לפעול, ליישם בפועל ולחיות בהתאם לרצונך שלך ובניגוד לאמת, אזי מנקודת מבטו של האל, איך צריך יהיה להגדיר אותך? לא חוללת בעצמך שינוי. לכל הפחות, הוא יאמר שאינך מתכוון לחולל בעצמך שינוי. אתה יכול לומר לאל, "אלוהים, אני מצטער. שגיתי", אבל אלה רק מילים שטחיות, אין בהן הכאה על חטא ווידוי שמגיעים ממעמקי לבך. הן לא משקפות יחס של הודאה בכשלים ושל חרטה; אלה הן רק מילים ריקות מתוכן. האל אינו מקשיב למה שאתה אומר – הוא מתבונן במה שאתה חושב, מתכנן וזומם. וכאשר האל רואה שהבסיס והעקרונות של פעולותיך עדיין מנוגדים לאמת, הוא יפסוק את דינך באופן אמיתי, ממשי ומדויק. הוא יאמר: "לא חוללת בעצמך שינוי, ואינך משתנה". וכאשר האל יאמר זאת, כאשר הוא יפסוק את דינך באופן זה, אתה כבר לא תהיה מעניינו, ובימים שלאחר מכן לבך יהיה אפל ובכל מעשיך יחסרו נאורות והארה, ואתה לא תהיה מודע כלל כשתביע צביון מושחת וגם לא תוטל עליך משמעת בשל כך. אתה תמשיך בדרכך, קהה חושים וחסר תחושה, ותרגיש חלול, ושאין לך דבר להסתמך עליו. גרוע מכול, תמשיך להתענג על התנהגותך השרירותית והפוחזת ותמשיך לאפשר לצביון המושחת שלך להתנפח ולגדול ללא מעצורים. זה מה שיקרה. מה יהיה סופו של אדם שפועל בדרך זו? כאשר אדם נוטש את האמת, התוצאה שהוא מביא על עצמו היא חוסר עניין של האל בו. אתה תוכל לחוש בכך, גם אם האל לא יאמר דבר או ייתן לך סימן ברור. על בסיס המחשבות והרעיונות שלך, המצבים האמיתיים שלך ויחסך אל האמת, יהיה ברור שאתה נתון במצב כולל של קהות חושים, חוסר תחושה, עקשנות ועוד גילויים דומים. הדברים האלה משתקפים באנשים. לכן, לאחר שתשוו את חייכם האמיתיים ואת הדברים שאתם מיישמים בפועל לכך, ייתכן שכדאי יהיה לכם לחקור או ללמוד את הדברים הבאים: אם לא חזרת כלל אל האלוהים, אתה יכול לומר לו שלל מילים יפות ומסברות אוזן, אבל באיזה מצב ובאיזה תנאי אתה נתון כשאתה עושה זאת? וכאשר באמת ובתמים חוללת בעצמך שינוי, גם אם אינך מתפלל לאל במילים יפות ורהוטות, ופשוט מדבר מעט מתוך לבך, באיזה מצב ובאיזה תנאי אתה נתון אז? שני המצבים שונים לחלוטין זה מזה. האל עשוי שלא לתת סימן ברור לאנשים במהלך חיי היום-יום, או לא לדבר אליהם במילים ברורות, אבל בחייהם היום-יומיים אנשים אמורים להרגיש את עבודתה של רוח הקודש, וכל דבר שהאל עושה, וכל כוונה שברצונו להביע. באופן טבעי, גם משקיפים מן הצד יכולים לזהות את הדברים האלה. אדם שהיה קהה חושים וחסר תחושה עשוי להפוך פתאום לחכם, או שאדם שהוא בדרך כלל חכם עשוי פתאום להפוך לקהה חושים, חסר תחושה וחסר תועלת. שני התנאים או המצבים האלה יכולים להופיע בו זמנית באדם אחד, או אצל אנשים שונים – זה דבר שקורה לעתים תכופות למדי. מתוך כך אפשר לראות שבמקרים רבים, אין קשר בין היותו של אדם חכם או אוויל למוחו, למחשבותיו או לאיכותו; הדבר נקבע על ידי האל. האם זה ברור? (כן). לעולם לא תבין את הדברים האלה עד שתחווה אותם. לאחר שתחווה אותם, אתה תדע – ככל שהחוויה שלהם תהיה עמוקה יותר, כך הבנתך תהיה מעמיקה יותר, וכך גם ההערכה שלך כלפיהם. כוונות האל טמונות במעשיו; הוא לא ייתן לך סימן ברור לגביהן, וגם לא יספר לך עליהן מפורשות ולא ידבר איתך עליהן, אבל אין זה אומר שאין לו עמדה לגביך. אין זה אומר שלאל אין כל דעה בנוגע למחשבות, לרעיונות, למצבים או לגישות שבהם אתה מחזיק. כאשר אדם מטפח כוונות ותוכניות משלו כשקורה לו דבר מה, כאשר הוא מביע בבירור צביון מושחת – אלה הם בדיוק הרגעים שבהם עליו להרהר בעצמו ולחפש את האמת, ואלה הם גם רגעים מכריעים, שבהם האל בוחן את האדם המסוים. לכן, האם אתה מסוגל לחפש את האמת, לקבל את האמת ולהכות על חטא באמת ובתמים – אלה הם הרגעים שבהם אדם נחשף במידה הרבה ביותר. בזמנים כאלה עליך להודות כי יש לך צביון מושחת, ולהיות נכון להתחרט באמת. עליך להשמיע הצהרה כנה באוזני האל, ולא לומר לו כלאחר יד, "אלוהים, אני מצטער. שגיתי". מה שהאל זקוק לו מצדך אינו ההתנהלות האגבית שלך, אלא יחס של הכאה אמיתית על חטא. אם יש לך קשיים, האל יסייע לך, ידריך אותך ויוביל אותך צעד אחר צעד בתהליך השינוי שלך, לעבר הנתיב של קבלת האמת וחתירה אליה. מובן שאם ההכאה שלך על חטא מתקיימת אך ורק במילים, או אם בכוונתך להתחרט ואתה מעוניין להשתחרר מכוונותיך ומרצונותיך, אבל אינך כן לגבי דברים אלה ואין בך את כוח הרצון לעשות זאת, האל לא יכריח אותך. בכל מה שנוגע לאל, אין כל "חובה" ביחסו כלפי האדם; האל נותן לך חופש והאל נותן לך בחירה, והוא מחכה. למה הוא מחכה? הוא מחכה לראות מה תהיה בחירתך בסופו של דבר ואם בכוונתך להכות על חטא. אם אתה מתכוון להכות על חטא, מתי תעשה זאת? כיצד ההכאה שלך על חטא תבוא לידי ביטוי? אם בכוונתך להתחרט ואתה מוכן לעשות זאת, אבל אתה עדיין מנסה להגן על האינטרסים שלך כשאתה פועל, ועדיין אינך רוצה לאבד את מעמדך, אזי ברור שאינך מתחרט באמת ובתמים ושאינך כן לגבי הדבר. אתה רק קצת מעוניין להכות על חטא, אך אינך מכה על חטא באמת ובתמים. האם האל יעבוד בקרבך אם אתה רק מתכוון להכות על חטא, אבל אינך מתחרט באמת? לא. הוא יאמר: "ובכן, מתי בכוונתך להכות על חטא?" אתה לא תדע. האם האל ישאל אותך שוב? לא – הוא יאמר: "ובכן, אינך מתחרט באמת ובתמים. אם כך, אני פשוט אמתין". ייתכן שאין בכוונתך להכות על חטא, ייתכן שאינך רוצה להכות על חטא, או לוותר על המעמד ועל האינטרסים שלך. בסדר גמור. האל נותן לך חופש, ואתה יכול לבחור כראות עיניך. האל לא יכריח אותך. אבל עליך לקחת בחשבון גורם אחד, אם כמו בני נינווה, לא תשתנה ולא תכה על חטא, מה יקרה? אתה תושמד. אם בהווה אתה רק מתכוון להכות על חטא, אבל לא נקטת בכל פעולה ממשית למען החרטה, אזי האל לא יטריד את עצמו בך. מדוע הוא לא יטריד את עצמו בך? האל אומר: "אינך כן, אינך מצהיר מהי עמדתך ולבך עדיין מהסס". לאחר רגע של מחשבה אתה עשוי לומר שאתה מוכן להכות על חטא, אבל אין זו אלא מחשבה שעולה בך, הצהרה חלולה, ללא כל פעולה או תוכנית ממשית. זו הסיבה שהאל אומר: "אני פשוט אניח אנשים כמוך בצד. אינך מענייני. עשה כראות עיניך!" כאשר ביום מן הימים תבין, "אוי לא, עלי להכות על חטא", מה יהיה עליך לעשות? לא תוכל לשטות באל בדבריך והוא לא יתחיל לעבוד מתוך עיוורון, באומרו "הוא מתכוון להכות על חטא, לכן כעת עלי לברך אותו, הלא כן?" האל לא יעשה זאת. מה הוא יעשה? הוא יבחן אותך. אתה מתכוון להכות על חטא, אתה רוצה להכות על חטא, והרצון שלך לכך חזק מעט יותר מכפי שהיה, אבל מי יודע כמה זמן יעבור עד שתעשה זאת בפועל. אם לא נקטת פעולות ממשיות, או שאין לך תוכנית ממשית ליישום בפועל של החרטה, אזי זו אינה הכאה אמיתית על חטא. עליך לנקוט פעולות אמיתיות. לאחר שתנקוט פעולה ממשית, עבודתו של האל תגיע. האם לעבודת האל וליחסו אל אנשים אין עקרונות? כאשר האל מתחיל לעבוד, האדם זוכה בנאורות, עיניו בורקות, הוא מסוגל להבין את האמת ולהיכנס למציאות, והרווח שלו מוכפל פי מאה, פי אלף. כאשר דבר זה קורה, אתה באמת ובתמים מבורך. אם כך, אילו יסודות צריכים אנשים לבנות כדי להשיג את הדברים האלה? (היכולת להכות על חטא באמת ובתמים). זה נכון. כאשר אנשים מוותרים באמת ובתמים על האינטרסים ועל הרצונות שלהם, כאשר הם מכים על חטא באמת לפני האל – כלומר מפסיקים את מעשי הרוע שלהם באיבם, משתחררים מן הרוע, מרצונותיהם ומן הכוונות שלהם; ומתוודים לפני האל; ומקבלים את דרישות האל ואת דבריו – או-אז הם יתחילו להיכנס למציאות של שינוי עצמי. רק זו היא חרטה אמיתית.

זה עתה שיתפנו על בעיות שמתגלות לעתים קרובות במהלך חתירתו של אדם אל האמת, ועל בעיות שאלה שחותרים אל האמת יכולים לזהות ולהכיר. אלה הן אותן בעיות שיש לפתור. ייתכן שבעבר לא הסברנו או לא ניתחנו את הבעיות האלה מספיק, ייתכן אפילו שלא הגענו למסקנות ברורות לגביהן, אבל בכל מה שנוגע לכל אחד מן השלבים שהאדם חווה במהלך החתירה אל האמת, ולהתנהגויות ולמצבים השונים שבהם הוא עשוי להיות נתון לאורך התהליך הזה, לאל יש עבודה ודברים תואמים, ויש לו דרכים ושיטות רלוונטיות לגשת אליהם ולפתור אותם. אנשים עשויים לחוות ולהבין מעט מכל הדברים האלה; אל להם לשגות בהבנתו של האל, או לטפח תפיסות או דמיונות כלשהם בנוגע לאל שאינם תואמים למציאות. בנוסף, האל נותן לאנשים חופש וסמכות מספיקים כדי לעשות בחירות בנוגע לכל שלב, לכל דרך התנהלות ולכל דרך של יישום בפועל שמעורבים בחתירה אל האמת – הוא אינו מאלץ אנשים. ואף על פי שהדברים והדרישות האלה מופיעים בכתב ומושמעים בשפה ברורה ומדויקת, עדיין כל אדם נדרש לבחור מרצונו החופשי כיצד לגשת לאמיתות האלה. האל אינו מכריח אנשים. אם אתה מוכן לחתור אל האמת, אזי יש לך תקווה להינצל. אם אינך מוכן לחתור אל האמת, אם לא אכפת לך מן האמיתות האלה ואתה מבטל אותן, אם אינך מגלה שמץ של עניין בדרכים האלה של יישום בפועל של החתירה אל האמת – גם זה בסדר. האל לא יכריח אותך. זה גם בסדר אם אתה מוכן רק לעמול למען האל. כל עוד אינך מפר את העקרונות, בית האל יאפשר לך לעשות את הבחירה שלך. אף על פי שהחתירה אל האמת קשורה בעבותות אל השגת הישועה וכרוכה בה, יש עדיין מספיק אנשים שאינם מתעניינים בחתירה אל האמת, שאין להם כל מחשבות בנוגע אליה או כל כוונה לממש אותה, ואף לא תוכניות לעשות זאת. האם אנשים אלה מוקעים, אפוא? לא בדיוק. אם אנשים אלה עומדים בדרישות של בית האל בנוגע לביצוע חובותיהם, הם יכולים להמשיך לבצע שם את חובותיהם. בית האל לא יגזול ממך את זכותך לבצע חובה משום שאינך חותר אל האמת. אבל עד כה, ביצוע חובה בדרך כזו סווג כ"עמל". "עמל" הוא דרך יפה לומר זאת, זהו מונח שבו משתמש בית האל, אבל למעשה, אפשר פשוט לכנות זאת "ביצוע עבודה". כמה מכם עשויים לומר: "כשאתה מבצע עבודה, אתה מקבל משכורת". כן, אתה מקבל משכורת על כך שאתה מבצע עבודה. אם כך, מהי המשכורת שלך? כל החסדים שהעניק לך האל – זו המשכורת שלך. ובאשר לחתירה אל האמת, לא משנה מה אתה מתכוון לעשות, מתכנן לעשות או רוצה לעשות, אני יכול לומר לך כעת בבירור שאתה חופשי. אתה יכול לחתור אל האמת, זה בסדר גמור; אם לא תעשה זאת, זה גם בסדר. אבל הדבר האחרון שאומר לכם הוא שאדם יכול להיוושע רק דרך חתירה אל האמת. אם לא תחתרו אל האמת, התקווה שלכם להיוושע היא אפסית. זו העובדה שברצוני לומר לכם. צריך לומר לכם את זה, כדי שהדברים יהיו צרובים על לוח לבכם באופן ברור, מפורש, מדויק וחד – כדי שתדעו באופן ברור בתוך לבכם על איזה יסוד בנויה התקווה לישועה. אם אתה מסתפק בעמל בלבד, מתוך מחשבה "זה יהיה בסדר אם פשוט אבצע את חובתי ולא יגרשו אותי מבית האל; אינני צריך להטריד את עצמי במשהו קשה כמו חתירה אל האמת", האם הגישה הזו שלך תחזיק מעמד? אף על פי שאתה עדיין מאמין באל כעת, או מבצע חובה, האם אתה סמוך ובטוח שתוכל לנהות אחר האל עד הסוף? יהיה אשר יהיה, החתירה אל האמת היא עניין גדול בחיים, היא חשובה יותר מנישואין ומהבאת ילדים לעולם, מאשר גידול בנים ובנות, מאשר ניהול חיים וצבירת הון. היא אפילו חשובה יותר מביצוע חובה ומחתירה אל עתיד בבית האל. בסופו של יום, חתירה אל האמת היא הדבר המשמעותי ביותר בנתיב חייו של אדם. אם טרם פיתחתם עניין בחתירה אל האמת, איש לא ישפוט אתכם ויאמר שלא תחתרו אל האמת בעתיד. גם אני לא אשפוט אתכם ולא אומר שאם אינכם חותרים אל האמת כעת, לא תעשו זאת אף פעם בעתיד. זה לא מה שקורה. אין כאן קשר לוגי; זו אינה העובדה. יהיה אשר יהיה, אני מקווה שבעתיד הקרוב, או אפילו ברגע זה ממש, תוכלו לעלות על הנתיב של חתירה אל האמת, להפוך לאנשים שחותרים אל האמת, ולהימנות עם אלה שיש להם תקווה לישועה.

החתירה אל האמת קשורה ישירות בהשגת ישועה, ולכן הנושא של חתירה אל האמת אינו עניין של מה בכך. אף על פי שזהו נושא נפוץ, הוא נוגע באמיתות רבות מאוד. למעשה, נושא זה קשור במידה רבה לעתידו של אדם ולייעודו, ואף על פי שאנו משתפים עליו לעתים קרובות, האמיתות והבעיות השונות שאותן אנשים צריכים להבין בנוגע לחתירה אל האמת עדיין לא ברורות להם במיוחד. במקום זאת, מתוך בלבול, הם מאמצים התנהגויות וגישות שונות שנתפסות כטובות בעיני אנשים, כמו גם מחשבות ודעות שאנשים סבורים כי הן יחסית פעילות, שאפתניות וחיוביות, וחותרים אליהן כאילו היו האמת. זו טעות איומה. יש דברים רבים שאנשים תופסים כטובים, נכונים וצודקים, ואשר – אם נדייק – אינם האמת. לכל היותר, כמה מדברים אלה עשויים לעלות בקנה אחד עם האמת, אבל אי אפשר לומר שהם האמת. רוב האנשים שוגים עמוקות בהבנת החתירה אל האמת, והם מטפחים לא מעט הבנות מוטעות והטיות כלפיה. זו הסיבה שעלינו לשתף על כך בבירור, ולגרום לאנשים להבין את האמיתות שמצויות בתוכה ושעליהם להבין, ואת הבעיות שעליהם לפתור. האם יש לכם מחשבות כלשהן בנוגע לתוכן הספציפי שקשור לחתירה אל האמת אשר עליו שיתפנו זה עתה? האם יש לכם תוכניות או כוונות כלשהן? עכשיו, לאחר שהגדרנו באופן ספציפי יותר דרך השיתוף שלנו מהי המשמעות של חתירה אל האמת, אנשים רבים תוהים בנוגע לדברים שהם נהגו לעשות ולהביע, כמו גם לגבי הדברים שבכוונתם לעשות בעתיד. הם מוטרדים, וכמה מהם מרגישים אפילו שאין להם כל תקווה, ושהם בסכנת סילוק. אם השיתוף על האמת בוצע בצורה ברורה, ובכל זאת אנשים מרגישים מיואשים, האם מצבם נכון? האם זה רגיל? (לא, זה לא רגיל). אם חתרת אל האמת בעבר וקיבלת אישור לכך על ידי הקשבה לשיתוף זה, האם אינך אמור להרגיש מלא אנרגיות יותר? (כן). אם כך, מדוע אנשים מרגישים מיואשים? מהו שורש הייאוש הזה? ככל שהשיתוף על האמת הוא שקוף וברור יותר, כך צריך להיות לאנשים יותר נתיב – אם כך, אם יש לאנשים יותר נתיב, מדוע הם מרגישים מיואשים יותר? האם אין כאן בעיה? (יש). איזו בעיה? (אם מישהו יודע שטוב לחתור אל האמת אבל אינו מוכן לחתור אליה, זה מפני שאינו אוהב את האמת). אנשים אינם אוהבים את האמת ואינם מתכוונים לחתור אליה – זו הסיבה שהם מרגישים מיואשים. ומה באשר לפעולותיהם הקודמות? (הן מוקעות). "מוקעות" היא לא בדיוק המילה הנכונה – אם לומר זאת ביתר דיוק, הפעולות הקודמות שלהם לא זכו להכרה. איזה מין סוג של תוצאה הוא זה, כאשר פעולותיו של אדם אינן זוכות להכרה? מה קורה כאשר פעולותיו של אדם אינן זוכות להכרה? מהי המשמעות? זה פשוט – אם פעולותיו של אדם אינן זוכות להכרה, הדבר מראה שהוא אינו חותר אל האמת, ושבמקום זאת הוא חותר אל דברים שנתפסים בעיני בני אדם כנכונים וכטובים, ושהוא עדיין חי על פי התפיסות והדמיונות שלו. האם זה לא מה שקורה? (אכן כן). זה מה שקורה. כאשר פעולותיהם של אנשים אינן זוכות להכרה על ידי האל, הם כועסים. בזמנים כאלה, האם אין להם שמץ כלשהו של נתיב חיובי ונכון של יישום בפועל? האם זה נכון שאדם יהפוך שלילי, יזנח את חובתו ויקבע בייאוש כי הוא חסר תקווה, רק משום שפעולותיו לא זכו להכרה? האם זהו הנתיב הנכון של יישום בפועל? (לא). זה אינו הנתיב הנכון של יישום בפועל. כאשר משהו מעין זה קורה לאדם, והוא מגלה את בעיותיו, עליו לשנות מיד את מסלולו. אם גילית, דרך השיתוף שלנו על משמעות החתירה אל האמת, כי הפעולות וההתנהגויות הקודמות שלך לא היו קשורות כהוא זה לחתירה אל האמת, אזי הדבר הראשון שעליך לעשות הוא לשנות לחלוטין את דרכיך ואת שיטות היישום בפועל הישנות והשגויות שלך, וגם את נתיב החתירה המוטעה שלך, בין אם הדבר מרגיז אותך או לא. עליך לשנות לחלוטין את הדברים האלה באופן מידי. כאשר פעולותיהם הקודמות של אנשים מסוימים נדחות ואינן זוכות להכרה על ידי האל, כאשר האל אומר שפעולות אלה לא היו אלא עמל, ושאין להן דבר וחצי דבר עם חתירה אל האמת, הם חושבים, "אנחנו בני האנוש טיפשים ועיוורים ללא ספק. איננו מבינים את האמת ואיננו יכולים לראות דברים לאשורם – ובמשך כל הזמן הזה האמנו שאנחנו מיישמים בפועל את האמת, חותרים אל האמת ומרצים את האל. רק עכשיו אנחנו למדים, שהדברים שעשינו במסגרת ה'חתירה אל האמת' לכאורה שלנו לא היו אלא התנהגויות אנושיות טובות – הם בסך הכול היו דברים שאנשים עושים על בסיס היכולות האינסטינקטיביות השונות, האיכויות והכישרונות של בשרם. הם רחוקים מאוד מן התמצית, ההגדרה והדרישות של החתירה אל האמת; פשוט אין להם כל קשר אליה. מה עלינו לעשות לגבי זה?" זו בעיה חמורה, ויש לפתור אותה. מהי הדרך לפתור אותה? השאלה הועלתה: לאור העובדה שההתנהגויות והגישות שנתפסו בעבר כטובות בעיני אנשים נדחו כולן, ושהאל אינו זוכר אותן ולא הגדיר אותן כחתירה אל האמת – מהי, אם כן, החתירה אל האמת? כדי להשיב על כך יש לקרוא בעיון קריאת-תפילה של הגדרת החתירה אל האמת, למצוא דרך של יישום בפועל מתוך הגדרה זו, ולהפוך אותה למציאות חיים. בעבר, אנשים לא יישמו בפועל את החתירה אל האמת, ולכן מעתה ואילך עליהם להתייחס להגדרת החתירה אל האמת כבסיס שלהם, וכיסוד להתנהלותם. אם כך, מהי ההגדרה של חתירה אל האמת? ההגדרה היא זו: להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלנו. אי אפשר לנסח זאת בצורה ברורה או מפורשת יותר. מה היו כל אותן פעולות והתנהגויות קודמות של האדם? האם הן עלו בקנה אחד עם דברי האל, ועם האמת כקריטריון שלהן? נסו להיזכר – האם כך היה? (לא). אפשר לומר שפעולות והתנהגויות כאלה מתגלות פעם ביובל, שכמעט ואי אפשר למצוא אותן. אם כך, האם האדם באמת ובתמים לא השיג דבר במהלך כל שנות האמונה הרבות באל, ובמהלך הקריאה והשיתוף על דבריו? האם אנשים לא יישמו בפועל אפילו דבר אחד בהתאם לדברי האל? למה מכוונת ההגדרה שעליה דיברנו כאן, "להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלנו" איזו בעיה היא מיועדת לפתור? באילו מבעיותיו של האדם ובאילו היבטים של מהות צביונו של האדם היא ממוקדת? אנשים עשויים להבין כעת את ההגדרה של חתירה אל האמת, אבל בכל מה שנוגע לסיבה לכך שפעולותיהם הקודמות לא זכו להכרה, ולסיבה שהן הוגדרו כפעולות שאינן חתירה אל האמת, הדברים האלה עדיין אינם ברורים, בלתי מובנים ועלומים מבחינתם. יש כאלה שאומרים: "ויתרנו על כל כך הרבה מאז שקיבלנו את שמו של האל: ויתרנו על המשפחות שלנו ועל עבודתנו, וזנחנו את התוכניות שלנו לעתיד. כמה מאיתנו התפטרו ממשרות טובות; כמה מאיתנו נטשו משפחות מאושרות; לאחדים מאיתנו היו קריירות מוצלחות עם שכר טוב ושפע של תוכניות לעתיד, וויתרנו על הכול. אלה הדברים שעליהם ויתרנו. מאז שהתחלנו להאמין באל, למדנו להיות ענווים, סבלנים וסובלנים. איננו נקלעים לוויכוחים עם אחרים כשאנחנו מקיימים עמם אינטראקציה, אנחנו עושים כמיטב יכולתנו כדי להתמודד עם עניינים שעשויים להתעורר בכנסייה, ואנחנו עושים את המירב כדי לסייע לאחינו ולאחיותינו באהבה בכל פעם שיש להם קשיים. אנחנו נמנעים מלגרום נזק לאחרים ואנחנו נמנעים במידת האפשר מפגיעה באינטרסים של אנשים אחרים. האם לגישות האלה באמת אין דבר וחצי דבר עם חתירה אל האמת?" חשבו בזהירות: למה קשורים הוויתורים של האדם, השקעתו, מאמציו, סבלנותו, סובלנותו ואפילו הסבל שלו? כיצד מושגים דברים אלה? על מה הם מבוססים? איזה כוח מניע גורם לאנשים לעשות את הדברים האלה? חשבו על כך. האם הדברים האלה אינם ראויים למחשבה עמוקה? (כן). ובכן, כיוון שהם ראויים למחשבה עמוקה, הבה נבחן ונחקור אותם היום; הבה נראה אם לדברים האלה, שהאדם החשיב מאז ומתמיד כטובים, נכונים ונאצלים, יש או אין קשר לחתירה אל האמת.

נתחיל בבחינת הוויתורים, המאמצים והמחירים שהאדם משלם. בלי קשר להקשר או לסביבה של ויתורים, מאמצים ומחירים אלה, מנין מגיע הכוח המניע העיקרי שמאחורי הדברים הללו? לפי הסיכום שלי, יש שני מקורות. הראשון הוא כאשר אנשים חושבים, על סמך הרעיונות והתפיסות שלהם, "אם אתה מאמין באל, עליך לוותר ולהשקיע מעצמך ולשלם מחיר למענו. האל אוהב שאנשים עושים זאת. הוא אינו אוהב שאנשים מתענגים על נוחות וחותרים אל דברים גשמיים, או כאשר הם נשארים אדישים וממשיכים לחיות את חייהם לאחר שהם מתיימרים לקבל את שמו ולהפוך לחסידיו. האל אינו אוהב כשאנשים עושים זאת". במונחים של הרצון הסובייקטיבי של אנשים, המחשבה הזו היא ודאות. לא משנה מהי הסיבה שבגינה אדם מקבל את האל ואת עבודתו החדשה, רצונו הסובייקטיבי מסכים לפעול בדרך זו מתוך אמונה שהאל אוהב רק התנהלות כזו של בני האדם, וכי האדם יזכה באושרו ובשביעות רצונו של האל רק אם ינהג בדרך זו. הוא סבור, כי כל עוד אנשים נאבקים באדיקות ועושים מאמצים, ומשקיעים מבלי לבקש תמורה, וכל עוד אנשים מוכנים לשלם מחיר בזמנים טובים ובזמנים קשים כאחד, ולהמשיך להשקיע מאמצים ולשאת במחירים, ולהשקיע מעצמם ולהציע את עצמם לאל, אין ספק שהאל יהיה מאושר. ולכן, כאשר אדם מאמין בכך, הוא מרכין את ראשו ללא מחשבה נוספת, ובלי קשר לכל דבר אחר הוא מוותר על כל שביכולתו לוותר, מציע את כל שביכולתו להציע ועומד בכל סבל שבו הוא נדרש לעמוד. אנשים נוקטים בגישות אלה, אבל האם מישהו מהם הרים את ראשו ושאל את האל: "אלוהים, האם הדברים שאני עושה הם מה שאתה צריך? אלוהים, האם אתה מכיר בהשקעה שלי, במאמצים שלי, בסבל שלי ובמחירים שאני משלם?" אנשים אף פעם אינם מפנים את השאלה הזו לאל, וברוב תקווה הם ממשיכים להשקיע מאמצים, ולהעניק ולהשקיע מעצמם, מתוך אמונה שהאל יהיה שמח ושבע רצון רק אם הם יסבלו בדרך זו. אנשים מסוימים אפילו מוותרים על אכילת כיסונים, מתוך חשש שהאל לא יהיה שבע רצון מכך. במקום זאת, הם אוכלים לחם תירס מאודה, מתוך אמונה שאכילת כיסונים היא פינוק. הם מרגישים בנוח רק כשהם אוכלים לחם תירס מאודה, פיתה עבשה או ירקות כבושים, וכאשר הם מרגישים בנוח, הם סבורים שהאל מן הסתם שבע רצון. הם מזהים בטעות את רגשותיהם, את שמחתם שלהם, צערם, כעסם ואושרם, עם רגשותיו של האל, עם שמחתו, צערו, כעסו ואושרו. האם זה לא אבסורד? אנשים רבים מתייחסים לדברים שנתפסים כנכונים בעיני האדם כאל האמת, והם משליכים אותם על האל ומתארים אותם כדרישותיו של האל מבני האדם, משום שזה מה שמאמינים כל האנשים. וכל עוד אנשים מחזיקים באמונה כזו, סביר מאוד וטבעי שהם יאפיינו את ההצהרות ואת ההתנהגויות ואת הגישות האלה באופן תת מודע כאמת. וכיוון שאנשים קבעו שהדברים האלה הם האמת, הם סבורים שאלה חייבים להיות עקרונות היישום בפועל אשר להם נדרש האדם לציית, וכי אם אדם מיישם בפועל ומציית להם בדרך זו, הוא מיישם בפועל את דברי האל, חותר אל האמת, כמובן נוהה אחר רצונו של האל. וכיוון שאנשים "נוהים אחר רצון האל", האם הקשיים שהם סובלים אינם כדאיים? האם הם לא משלמים את המחיר הזה כראוי? האין זה דבר שמרצה את האל ושאותו הוא זוכר? אנשים חושבים שאלה הם ללא ספק פני הדברים. זהו המרחק וההבדל בין מה שהאדם מאמין שהוא ה"אמת", לבין דברי האל. כל מה שבעיני אנשים תואם למוסריות האנושית והוא טוב, נאצל ונכון על פי תפיסותיהם ודמיונותיהם מסווג על ידם באופן גורף כאמת, ועל סמך זה הם מנסים לפעול וליישם בפועל באותו כיוון, תוך שהם מציבים לעצמם דרישות מחמירות. הם מאמינים כי כך הם חותרים אל האמת, כי הם לא פחות מאנשים שחותרים אל האמת, וכמובן שהם בהחלט יכולים להיוושע. העובדה היא שלדברי האל ולאמת אין כל קשר לדברים אשר לפי תפיסותיהם של אנשים הם טובים, נכונים וחיוביים. ובכל זאת, גם כאשר אנשים קוראים את דברי האל ואוחזים בהם בידיהם, הם מתייחסים לכל מה שעל פי תפיסותיהם הוא טוב, נכון, יפה, נדיב, חיובי ומוצג על ידי האדם כאמת כדברים חיוביים, והם חותרים אליהם ללא לאות, ודורשים לא רק מעצמם לחתור אליהם ולהשיגם, אלא גם מאחרים לעשות כן. אנשים טועים באופן מתמיד וסבורים שהדברים שאדם רואה כטובים הם האמת, הם חותרים בהתאם לאמות המידה ולכיוון שנדרשים מתוקף דברים אלה, ולכן הם מאמינים שהם כבר חותרים אל האמת ומביאים לידי ביטוי את מציאות האמת. זהו היבט אחד של ההבנות השגויות שיש לאנשים בנוגע לחתירה אל האמת. הבנה שגויה זו היא בעצם ההתייחסות של אנשים אל הדברים, שבשל תפיסותיהם הם מאמינים כי הם טובים, נכונים וחיוביים, כאל אמות המידה שלהם, כך שהם מחליפים את דרישותיו של האל מן האדם וגם את הדרישות ואת אמות המידה של דבריו. אנשים סבורים בטעות כי אותם הדברים אשר על פי תפיסותיהם הם נכונים וטובים הם האמת, ולא רק זאת – הם גם מתנהלים על פי דברים אלה וחותרים אליהם. האם זו לא בעיה? (אכן). זו בעיה במחשבות ובדעות של האדם. מה מניע את האנשים כאשר הם עושים דברים אלה? מהי סיבת השורש שגורמת להם להחזיק ברעיונות ובהבנות המוטעות האלה? סיבת השורש היא, שאנשים מאמינים שהאל אוהב את הדברים האלה, ולכן הם משליכים אותם עליו. למשל, התרבות המסורתית אומרת לאנשים להיות חרוצים וחסכנים; חריצות וחסכנות הן שתי מעלות אנושיות. "עליך לעמוד בסבל רב כדי לצאת כדי כשידך על העליונה", גם היא מעלה שכזו, ממש כמו "עשה כפי שמורה אדונך, או שלא תזכה בדבר למרות מאמציך המפרכים ביותר" ועוד רעיונות מעין אלה. בכל גזע ובכל קבוצה, אנשים מאמינים כי הדברים שנתפסים בעיניהם כטובים, נכונים, חיוביים, פעילים ומרוממים הם האמת, והם מתייחסים אל הדברים האלה כאל האמת, כשהם מחליפים את כל האמיתות שהביע האל. הם סבורים בטעות כי הדברים שבהם האדם דבק, ואשר מקורם בשטן, הם האמת והם אמות המידה של דרישות האל. הם מפנים את החתירה שלהם אל האידיאלים, הכיוונים והיעדים אשר לפי דמיונותיהם ואמונתם הם הנכונים. זו טעות איומה. הדברים האלה מגיעים מן התפיסות ומן הדמיונות של האדם, הם כלל לא עולים בקנה אחד עם דברי האל והם מנוגדים לחלוטין לאמת.

כדי שהרעיון לא יהיה מופשט כל כך ותוכלו להבינו, אתן מספר דוגמאות לדרך שבה אנשים שוגים ומזהים כאמת את הדברים אשר לפי תפיסותיהם הם טובים ונכונים. למשל, נשים מסוימות מפסיקות להתאפר ולענוד תכשיטים לאחר שהן מתחילות להאמין באל. הן מניחות את האיפור ואת התכשיטים שלהן בצד, מתוך מחשבה שמאמינים באל צריכים להתנהג כיאות, וכי הן אינן יכולות להתאפר או להתלבש בהידור. לאנשים מסוימים יש מכוניות אבל הם לא נוסעים בהן, ובמקום זאת הם רוכבים על אופניים. הם סבורים שנהיגה היא פינוק. לאנשים מסוימים יש את האמצעים לאכול בשר, אבל הם אינם עושים זאת, מתוך מחשבה כי אם יאכלו בשר, ואם יגיעו זמנים שבהם הנסיבות לא יאפשרו להם לעשות זאת עוד, הם עלולים להפוך לשליליים וחלשים והם יבגדו באל. לכן, כדי למנוע זאת, הם לומדים לסבול בלי בשר. אחרים סבורים כי כמאמינים באל עליהם להיראות כמי שמתנהגים כהלכה, ולכן הם טורחים לזהות פגמים והרגלים רעים שיש בהם, עובדים קשה כדי לשנות את טון דיבורם ולרסן את המזג שלהם, ועושים כמיטב יכולתם להתנהל בעידון וללא וולגריות. הם סבורים כי כאשר אדם מתחיל להאמין באל, עליו להגביל ולרסן את עצמו, כי עליו להיראות בעיני אחרים כאדם טוב שהתנהגותו טובה. הם סבורים שבעשותם כן הם משלמים מחיר, מרצים את האל ומיישמים בפועל את האמת. אנשים אחרים מתלבשים מעת לעת בהידור ויוצאים לקניות, והם מרגישים אשמה כשהם עושים זאת. הם סבורים שכעת, כשהם מאמינים באל, אסור להם להתאפר ולהתגנדר, או ללבוש בגדים יפים. הם מאמינים כי אם יתאפרו, יתגנדרו ויתלבשו בהידור, האל יתעב וישנא זאת. הם מאמינים שהאל אוהב אנושות פרימיטיבית, שהוא לא אוהב את התעשייה או את המדע המודרני, או כל מגמות שהן. הם סבורים שהם יחתרו אל האמת רק אם יוותרו על החתירה אל הדברים האלה. האם זו איננה הבנה מעוותת? (אכן). האם האנשים האלה קראו את דברי האל בעיון? האם הם קיבלו את דבריו כאמת? (לא) וכיוון שהם לא קיבלו את דברי האל כאמת, האם הם חותרים אל האמת? (לא). זו הסיבה שהגישות והגילויים האלה אינם אלא סברות מוטעות של אנשים, לפיהן הדברים שעל פי תפיסותיהם הם נכונים וטובים הם האמת, והם משתמשים בדברים אלה כתחליף לאמת. הם מיישמים בפועל את הדברים האלה מתוך תקווה, ולאחר מכן סבורים שהם חותרים אל האמת, ושהם אנשים שמחזיקים במציאות-האמת. לדוגמה, יש אנשים שלא צפו בתוכנית טלוויזיה, לא צפו בחדשות ואפילו לא יצאו לקניות מאז שהחלו להאמין באל. כיוון שהם עסקו בהפצת הבשורה ובביצוע חובותיהם, הם ישנו לילות רבים על ערמות חציר ובילו ימים רבים ליד מלונות כלבים. הם סבלו כאבי בטן לרוב בגלל אכילת מזון קר, ירדו במשקל וסבלו מחוסר שינה ומתזונה דלה. הם מכירים את כל הדברים האלה היטב, והם מונים אותם, בזה אחר זה. מדוע הם מקפידים על תיעוד ברור כל כך של דברים אלה? הסיבה היא, שהם מאמינים כי ההתנהגויות והגישות האלה הן יישום בפועל של האמת וריצוי האל, וכי אם הם ישיגו את כל ההתנהגויות הטובות האלה, האל יאשר אותם. וכך, אנשים אינם מתלוננים, והם מיישמים בפועל את הדברים האלה ללא היסוס. הם אף פעם לא מתעייפים מלדבר עליהם, ומלחזור עליהם שוב ושוב, ומלהיזכר בהם, ולבבותיהם מרגישים מלאים מאוד. ועם זאת, כאשר הם מתמודדים עם ניסיונותיו של האל, וכאשר הסביבה שהוא מסדר אינה כפי שהיו רוצים שתהיה, כאשר מה שהוא דורש מהם ופעולותיו אינם תואמים לתפיסותיהם, אזי הדברים שנתפסים כנכונים בעיניהם של אנשים אלה, כמו גם המחירים שהם משלמים ודרכי היישום בפועל שלהם, כל אלה יהיו חסרי תועלת לחלוטין. הדברים האלה לא יעזרו להם כהוא זה להתמסר לאל, או להכירו בסביבות שעמן הם מתמודדים. נהפוך הוא, הם יהפכו למכשולים ומחסומים בפני כניסתם למציאות של דברי האל ובפני התמסרותם לאל. הסיבה לכך היא, שאנשים מעולם לא למדו שהדברים אשר לפי אמונתם הם נכונים הם באופן יסודי לא האמת, וכי מה שהם מיישמים בפועל אינו חתירה אל האמת. מה, אם כן, יכולים אנשים להרוויח מדברים אלה? סוג של התנהגות טובה ותו לא. אנשים לא יזכו דרכם באמת ובחיים. ובכל זאת הם מאמינים בטעות כי ההתנהגויות הטובות האלה הן מציאות-האמת, והם מרגישים נחושים מתמיד כי הדברים האלה אשר על פי תפיסותיהם הם נכונים הם אכן האמת ודברים חיוביים, וכתוצאה מכך הנחישות הזו מכה שורש בלבם. ככל שאנשים סוגדים ומאמינים בעיוורון לדברים האלה, אשר על סמך תפיסותיהם נתפסים כנכונים, כך הם דוחים את האמת וכך הם הולכים ומתרחקים מדרישות האל ומדבריו. בה בעת, ככל שאנשים מרבים לשלם מחירים, כך הם סבורים יותר ויותר כי הם זוכים בהון, וכך הם מאמינים יותר ויותר שהם ראויים להיוושע ולקבל את הבטחת האל. האם זה לא מעגל קסמים? (אכן כן). מהו שורש הבעיה הזו? מיהו האשם העיקרי? (אנשים שסבורים בטעות כי תפיסותיהם הן דברים חיוביים ומחליפים את דברי האל בהן). אנשים מחליפים את דברי האל בתפיסות שלהם, הם דוחקים את דברי האל הצדה ובעיקרון מתעלמים מהם. במילים אחרות, הם אינם מתייחסים אל דברי האל כאמת כלל. אפשר לומר בביטחון כי לאחר שאנשים מתחילים להאמין באל, הם עשויים לקרוא את דברי האל, אבל הדברים שאליהם הם חותרים ושאותם הם בוחרים ומיישמים בפועל עדיין מבוססים על התפיסות ועל הדמיונות של האדם, וכי הם לא עולים על נתיב האמונה באל בהתאם לדברי האל ולדרישותיו. מנין בדיוק נובעת הבעיה של אנשים שמאמינים באל על בסיס תפיסותיהם ודמיונותיהם? מנין נובעים התפיסות והדמיונות של האדם? מנין הם מגיעים? ניתן לומר כי הם מגיעים בעיקר מן התרבות המסורתית וממורשתו של האדם, כמו גם מן ההתניה וההשפעה של העולם הדתי. התפיסות והדמיונות של האדם קשורים ישירות לדברים אלה.

אילו עוד דברים נתפסים, במחשבותיהם ודעותיהם של אנשים, כטובים, נכונים וחיוביים? אתם יכולים לציין כמה מהם, כדוגמאות. אנשים אומרים לעתים קרובות, "לטובים יש חיים שלווים", וגם "אנשים תמימים מצליחים תמיד" – אלה כמה דוגמאות, נכון? (כן). ויש גם: "הטוב מתוגמל בטוב, והרע ברע; אם לא היום, אז בקרוב", "דבקות ברע מובילה להשמדה עצמית", "את אלה שהאל מתכוון להשמיד, תחילה הוא מוציא מדעתם", "עליך לעמוד בסבל גדול כדי לצאת כשידך על העליונה", "תחומי עיסוק אחרים הם קטנים, הספרים עולים על כולם", וכן הלאה. כל המילים השטניות האלה מחליאות. כשאני שומע מילים כאלה אני מתמלא בזעם, ובכל זאת אנשים אומרים אותן כל כך בקלות. מדוע הם יכולים לומר את המילים האלה בקלות שכזו? מדוע אני לא מצליח לומר אותן? אינני אוהב את המילים האלה, את האמרות הללו. העובדה שאתם תמיד מוכנים לומר אותן, שהן זורמות הישר מפיכם, והדרך שבה אתם מדקלמים אותן בצורה חלקה כל כך מוכיחות שאתם אוהבים במיוחד את הדברים האלה וסוגדים להם. אתם סוגדים לדברים הריקים, המתעתעים והלא-אמיתיים האלה, ובה בעת אתם מתייחסים אליהם כאל המוטו שלכם, וכאל העקרונות, הקריטריונים והבסיס לפעולותיכם. ואז, אתם אפילו סבורים שגם האל מאמין בדברים האלה, ושדבריו אינם אלא גישה שונה לאותם רעיונות, ושהדברים האלה הם המשמעות הכללית של דבריו שלו: קריאה לאנשים להיות טובים. האם הדעה הזו נכונה? האם הדברים האלה הם המשמעות של דברי האל ושל האמיתות שהוא מביע? כלל וכלל לא; לכוונתו של האל אין כל קשר לדברים האלה. לכן, יש להפוך לחלוטין את היחס של אנשים כלפי האמת, ויש לתקן את ההכרה שלהם באמת – כשהמשמעות היא, שאמת המידה שעל פיה הם ממקמים את האמת צריכה לעבור תיקון ושינוי מוחלט. אם לא כן, יהיה להם קשה לקבל את האמת ולא תהיה להם כל דרך לעלות על נתיב החתירה אליה. מהי האמת? בהכללה, כל דברי האל הם האמת. ובאופן ספציפי יותר – מהי אם כן האמת? אמרתי לכם בעבר. מה אמרתי? ("האמת היא הקריטריון להתנהלות האדם, למעשיו ולעבודת האל" (הדבר, כרך רביעי – חשיפת צוררי משיח, סעיף שמיני, (חלק ג')). זה נכון. האמת היא הקריטריון להתנהלות האדם, למעשיו ולעבודת האל. אם כן, האם לאמת יש קשר לדברים שאנשים מאמינים מתוך תפיסותיהם כי הם נכונים וטובים? (אין לה קשר). מהיכן מגיעים הדברים האנושיים האלה? (מן הפילוסופיה של השטן להתנהלות בעולם, וממחשבות מסוימות שמושרשות באדם על ידי התרבות המסורתית). זה נכון. למען הדיוק, הדברים האלה נובעים מהשטן. ומיהם האנשים המפורסמים ובעלי השם שמשרישים את הדברים האלה באדם? האם הם אינם השטן? (הם השטן). כל אותם פטריארכים שלכם הם השטן – הם השטן החי והנושם. פשוט ראו את כל אותן אמרות שאימצו לעצמם האנשים הסינים: "איזו שמחה היא, כשחבר בא מרחוק", "אם כבר הגעת, אתה יכול להישאר", "אל תרחיק לנסוע כל עוד הוריך בחיים", "כיבוד אב ואם הוא מעלה שיש להחשיב מעל לכל האחרות", "מתוך שלוש ההפרות של כיבוד הורים, היעדר יורש היא הגרועה ביותר", "המתים ראויים בעיני החיים", "כאשר אדם על ערש דווי, דבריו הם אמיתיים ונדיבים". נתחו את הדברים האלה בקפידה – האם אי אילו מהם הם האמת? (לא). אלה כולם דברים מופרכים ושטניים. אמרו לי, כמה טיפשים צריכים להיות אנשים כדי לטעות ולחשוב שהדברים המופרכים והשטניים האלה הם האמת, לאחר שקיבלו עליהם את עבודת האל? האם לאנשים אלה יש יכולת להבין את האמת? (לא). אנשים כאלה הם מן הסוג המגוחך ולחלוטין אינם מסוגלים להבין את האמת. ואתם – לאחר שקראתם כה הרבה מדברי האל, האם אינכם מחזיקים בידע כלשהו אודות האמת? (כן). מנין מגיעה האמת? (היא מגיעה מן האל). האמת מגיעה מן האל. אל תאמינו לדברים שאינם נאמרים על ידי האל. הפילוסופיות השטניות האלה להתנהלות בעולם והרעיונות שמקורם בתרבות המסורתית אינם האמת, ואין להתייחס לאנשים ולדברים או להתנהל ולפעול על פיהם, או כשהם משמשים כקריטריונים, משום שהם אינם מגיעים מן האל. כל עוד דבר מסוים מגיע מן האדם, אין זה משנה אם מקורו בתרבות מסורתית או באישיות מפורסמת כלשהי, או אם מדובר בתוצר של למידה או של החברה, או מאיזו שושלת או מאיזה גזע אנושי הוא נובע – הוא אינו האמת. ועם זאת, אלה בדיוק הדברים שנתפסים כאמת על ידי אנשים, שאליהם הם חותרים ושאותם הם מיישמים בפועל במקום את האמת. וכל אותה עת, הם מאמינים שהם מיישמים בפועל את האמת ושהם קרובים לריצוי כוונותיו של האל, בעוד שלמעשה ההיפך הוא הנכון: כשאתה חותר ומיישם בפועל על בסיס הדברים האלה, אתה הולך ומתרחק מדרישות האל ומתרחק עוד יותר מן האמת.

זהו אבסורד בסיסי, שאנשים סבורים בטעות שהדברים שנתפסים בעיני האדם כטובים וכחיוביים הם האמת, וחותרים אליהם כאילו היו האמת. איך ייתכן שאנשים שקיבלו את עבודת האל ושקראו רבים מדבריו עדיין ממשיכים לחשוב בטעות שהדברים שנתפסים בעיני האדם כטובים הם האמת, ולחתור אליהם כאילו היו האמת? מהי הבעיה כאן? די בדברים האלה כדי להוכיח שאנשים אינם מבינים מהי האמת, ושאין להם ידע ממשי של האמת. זהו גורם אחד בשאלה שזה עתה שאלתי: "לאור העובדה שדברים אלה אינם האמת, כיצד יכולים אנשים להמשיך ליישם אותם בפועל, ולחשוב שהם מיישמים בפועל את האמת?" אתייחס לגורם נוסף, אשר יש לו נגיעה לצביון המושחת של האדם. אנשים מאמינים כי הדברים שנחשבים בעיניהם לטובים, נכונים וחיוביים על סמך תפיסותיהם הם האמת, ועל בסיס זה הם רוקמים מזימה, מתוך אמונה כי לאחר שירצו את האל והאל יהיה שמח, הוא ירעיף עליהם את הברכות שהבטיח לאדם. האם המזימה הזו אינה ניסיון לעשות עסקה עם האל? (אכן כן). מצד אחד, אנשים דבקים בדברים האלה וחותרים אליהם תוך כדי שהם מטפחים הבנה מופרכת, ובה בעת הם מנסים לעשות עסקה עם האל על סמך הרצונות והשאיפות שלהם. האין זה גורם נוסף? (כן). בעבר שיתפנו לעתים קרובות על הגורם הזה, ולכן לא נדבר עליו כעת בפירוט. אז אני שואל אתכם: כאשר מישהו שמאמין באל מוותר, סובל, משקיע מעצמו ומשלם מחירים למען האל, האם אין לו כוונה ומטרה בעשותו כך? (יש לו). האם יש בנמצא אדם שאומר, "אינני רוצה דבר ואינני מבקש דבר. אני אוותר ואשקיע מעצמי, ואשלם מחיר, ללא קשר לנסיבות. זה הכול. אין לי כל רצונות וכל שאיפות אישיות. כל דרך שבה יתייחס אלי האל היא בסדר. ייתכן שהוא יגמול לי, ייתכן שלא – בכל מקרה, פעלתי בהתאם לדרישותיו, נתתי לו את כולי, ויתרתי על הכול, שילמתי מחיר וסבלתי"? האם יש אנשים כאלה? (לא). עד כה, לא נולד אדם כזה. יש כאלה שיאמרו: "אדם כזה יצטרך לחיות בוואקום". אפילו אם אדם יחיה בוואקום, הוא לא ינהג כך: עדיין יהיו בו צביונות מושחתים ושאיפות ורצונות, והוא עדיין ינסה לעשות עסקה עם האל. אם כן, הגורם השני בשאלה זו הוא העובדה, שכאשר אנשים סבורים שהאמת היא אותם דברים שהם רואים כנכונים על סמך תפיסותיהם, הם רוקמים מזימה. ומהי אותה מזימה? ליישם בפועל את הדברים האלה כדי להמיר אותם בברכות שהאל הבטיח לאדם, ובייעוד יפיפה. הם מאמינים כי כל עוד דבר מה נתפס על ידי האדם כחיובי, הוא מוכרח להיות נכון, ולכן הם חותרים אל כל מה שבעיניהם נחשב לנכון ועושים זאת, והם סבורים כי על ידי כך שהם מיישמים בפועל בדרך זו, שומה עליהם שיבורכו בידי האל. זו מזימתו של האדם. גורם שני זה נוגע אך ורק לכך, שאנשים מנסים לרצות את השאיפות והרצונות שלהם ומנסים לעשות עסקה עם האל. אם אינך מאמין בכך, נסה לאסור על אנשים לעשות עסקאות ולמנוע מהם את רצונותיהם ושאיפותיהם – לגרום להם לוותר על הרצונות והשאיפות שלהם. הם יאבדו מיד את כל האנרגיה שמאפשרת להם לסבול ולשלם מחירים. מדוע הם יאבדו את האנרגיה לעשות את הדברים האלה? כיוון שהם ירגישו שהם איבדו את סיכוייהם לעתיד ואת ייעודם, שאין להם עוד כל תקווה לזכות בברכות, ושאין להם דבר להרוויח. הדבר שאותו הם מיישמים בפועל אינו האמת, והדבר שאליו הם חותרים אינו האמת, אלא דברים שהם מדמיינים כחיוביים, ועם זאת, כאשר הרצונות והשאיפות שלהם מתנפצים, הם כבר לא מוכנים אפילו להשקיע את הדברים האלה. אמרו לי, מה יש לאנשים? האם יש להם אמונה אמיתית? (לא). ואם ניקח זאת צעד קדימה, האם אנשים נאמנים? יש כאלה שעשויים לומר: "לא משנה מה האל יאמר כעת, אנחנו נלך אחריו. לא משנה מה הוא יאמר, לא נהפוך שליליים או מיואשים, ולא ניסוג, לא כל שכן נוותר. גם אם האל לא ירצה בנו, ויאמר שאנו אלה שעובדים ועמלים, שאיננו אנשים שחותרים אל האמת, ושאין לנו תקווה להיוושע, בכל זאת ננהה אחריו ללא היסוס ונמשיך לבצע את חובותינו. האם זו לא נאמנות? האם זו לא אמונה? האם נאמנות ואמונה אינן זהות לחתירה אל האמת? האין זה אומר שאנו חותרים אל האמת במידה מסוימת?" אמרו לי, האם זו חתירה אל האמת? (לא). מהי המשמעות של האמירה שזו אינה חתירה אל האמת? המשמעות היא, שכל "חבלי ההצלה" של האדם נותקו, שאין לו עוד אפילו קרש הצלה אחד להיאחז בו. אם כן, מה אפשר לעשות? האם אפשר לעשות משהו? בין אם יש באפשרותם לעשות דבר מה ובין אם לאו, איך אנשים מרגישים לאחר שהם שומעים זאת? הם מרגישים מאוכזבים עד מאוד: "האם זה באמת אומר שאין לי תקווה לזכות בברכות? מה בדיוק קורה פה?" בנסיבות כאלה, אנשים מאבדים לחלוטין את הצפון. ועכשיו, לאחר שהדברים שלי ניתקו את כל חבלי ההצלה שלכם, אראה לאן תלכו מכאן. יש כאלה שאומרים: "אין זה נכון לעמול, או לנסות לעשות עסקאות, או להחזיק בהבנות מעוותות, או לסבול ולשלם מחיר – אם כך, מה בדיוק הוא הדבר הנכון לעשות? לא משנה מה האל אומר, אנחנו לא נעזוב אותו. נמשיך לבצע את החובות שלנו. האם אין זה שווה ערך ליישום בפועל של האמת?" יש להבין את השאלה הזו בבירור. כיוון שאנשים אינם מבינים את האמת ותמיד מטפחים הבנות מעוותות של משמעות היישום בפועל של האמת, הם סבורים שוויתור, השקעת מאמצים ותשלום של מחירים הם יישום בפועל של האמת והתמסרות לאל. זו טעות איומה. יישום בפועל של האמת הוא יישום בפועל של דברי האל, אבל אנשים מוכרחים ליישם אותם בפועל על בסיס עקרונות – הם אינם יכולים בשום פנים ואופן לעשות זאת על בסיס התפיסות והדמיונות של האדם. מה שהאל רוצה הוא לב כן, לב אוהב-אל ולב שמרצה אותו. רק יישום בפועל של דברי האל בדרך זו הוא יישום בפועל של האמת. אם אדם אשר משקיע מעצמו למען האל רוצה תמיד לעשות עמו עסקה, ולרצות את שאיפותיו ורצונותיו האישיים, הוא לא מיישם בפועל את האמת: הוא משחק בה משחקים ורומס אותה, ואינו אלא אדם צבוע. לכן, אם אדם מסוגל לקבל את דברי השיפוט של האל, לא עוזב את האל וממשיך לבצע את חובתו למרות שכוונותיו ורצונותיו בברכות התנפצו, ואף על פי שאין לו דבר לצפות אליו ודבר שימריץ אותו, האם כל זה שווה ערך לחתירה אל האמת וליישומה בפועל? כפי שאני רואה את הדברים, אם נאמוד זאת על בסיס ההגדרה של משמעות החתירה אל האמת, אזי עדיין לא מדובר בחתירה אל האמת, וזה עדיין רחוק מאוד מן הרף של חתירה אל האמת. כעת, כשיש לנו הגדרה מדויקת של חתירה אל האמת, עלינו להקפיד להיצמד אליה כשאנו מעריכים את הפעולות, ההתנהלות והגילויים של האנשים. לאיזו הערכה אפשר להגיע על בסיס יכולתו של אדם להישאר עם האל ולהמשיך בביצוע חובותיו, אף על פי שאין לו ברכות שהוא יכול לצפות להן? שאנשים, כיצירי בריאה, נולדים עם שני דברים ראויים לציון באנושיותם, ושתשכיל לעשות בהם שימוש, הדבר יבטיח שלכל הפחות תנהה אחר האל. האם אתם יודעים מהם שני הדברים האלה? (מצפון והיגיון). נכון. באנושיותו של אדם יש שני דברים שהם בעלי ערך רב – כאשר אנשים אינם מבינים את האמת, כשיש להם איכות ירודה וכשהם נטולי כל ידע או כניסה בנוגע לדרישות של האל ולאמת, ובכל זאת הם מסוגלים לעמוד איתן, מהו התנאי המוקדם הבסיסי שמאפשר להם להשיג זאת? הם צריכים להחזיק במצפון ובהיגיון של אנושיות רגילה. התשובה, אם כן, ברורה. כיוון שאנשים אינם חותרים אל האמת, ואין להם כל רצון או שאיפה לזכות בברכות, כיוון שנלקחה מהם התשוקה לזכות בברכות, ועדיין הם מסוגלים לנהות אחר האל ולבצע את חובותיהם, על בסיס מה הם עושים זאת? מה מניע אותם? אין כל בסיס או כוח מניע מאחורי פעולותיהם – כל עוד אנשים הם בעלי מצפון והיגיון של אנושיות רגילה, הם יכולים לעשות את הדברים האלה. אלה הם פני הדברים כעת: אינך מבין את האמת, זו עובדה – והבנת הדוקטרינות שיש לך היא חסרת תועלת, ואינה מעידה שנכנסת אל מציאות-האמת. אתה יודע כי הניסיון לעשות עסקה עם האל כדי לחתור אל סיכויים עתידיים ואל ייעוד עבורך הוא שגוי, אבל זה היה מדהים אילו היית נוהה אחר האל ומבצע את חובתך בשמחה גם לאחר שהחתירה אל סיכויים עתידיים ואל ייעוד, וגם התשוקה לזכות בברכות, היו מוקעות ונלקחות ממך. אילו היית מסוגל לנהות אחר האל מבלי שזכית באמת, במה היה הדבר תלוי? הוא היה תלוי במצפון ובהיגיון שלך. המצפון וההיגיון של אדם יכולים לשמר את קיומו הרגיל, את חייו ואת יחסו אל אנשים ואל דברים. אם כך, מהו הפער בין ביצוע חובתך על בסיס מצפון והיגיון לבין יישום בפועל של האמת? הביטוי של אדם שחותר אל האמת הוא התייחסותו לאנשים ולדברים, והתנהלותו ופעולתו אך ורק על בסיס דברי האל, כאשר האמת היא הקריטריון לכל אלה, בעוד שמי שפועלים אך ורק על סמך המצפון וההיגיון שלהם אמנם לא חותרים אל האמת, אבל הם עדיין יכולים לעמול, לבצע את חובותיהם ולהישאר בבית האל, מבלי שהדבר ייזקף לרעתם. במה תלוי דבר זה? הם מתייחסים לאנשים ולדברים, וגם מתנהלים ופועלים על בסיס הקריטריונים של מצפונם ושל ההיגיון שלהם, במקום לעשות זאת על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון. לכן, לאור כל זאת, אם אתה מבצע את חובתך אך ורק על בסיס המצפון וההיגיון שלך, האם לא קיים פער בין זה לבין חתירה אל האמת? (קיים). ביצוע חובה על בסיס מצפונו של אדם וההיגיון שלו משמעו להסתפק בעמל בלבד; משמעו לפעול על פי אמות מידה כמו עבודה בצורה נאותה, הימנעות מגרימת שיבושים או הפרעות, ציות והתמסרות, אחיזה בהתנהגויות טובות וקשרים נאותים עם אנשים והיעדר נקודות שנזקפו לחובתו של אדם. האם כל אלה מגיעים לרמה של חתירה אל האמת? לא. אם לאדם אין כל ידע אודות צביונותיו המושחתים, או כל ידע אודות מרדנותו, תפיסותיו, הבנותיו השגויות בנוגע לאל ומצביו השליליים השונים; אם זה בלתי אפשרי עבורו לפתור את הדברים האלה; אם בלתי אפשרי עבורו להבין את העקרונות של יישום בפועל של האמת; אם לא נפתר אפילו אחד מביטויי הצביונות המושחתים שלו; ואם הוא עדיין גאוותן וצדקן, שרירותי ופוחז, נכלולי וערמומי, ולעתים הוא אפילו הופך שלילי וחלש ומפקפק באל, וכן הלאה – אם הדברים האלה עדיין קיימים בקרבו, ובלי קשר להתנהגויות הטובות שהוא מפגין, האם הוא יוכל להשיג התמסרות אמיתית לאל? אם הצביונות המושחתים האלה עדיין קיימים בתוכו, האם הוא יוכל לחוות באמת ובתמים את עבודת האל? אם אדם מחזיק בהתנהגויות טובות ותו לא, האם מדובר בגילוי של חתירה אל האמת? (לא). מהם הדברים הטובים ביותר באדם? רק המצפון של האדם וההיגיון שלו; אלה הם שני הדברים החיוביים היחידים, והם הדברים הראויים לציון באדם. עם זאת, אף אחד מהם אינו קשור לאמת; הם לא יותר מאשר התנאים המוקדמים הבסיסיים ביותר לחתירתו של אדם אל האמת, כשהמשמעות היא שאם אתה ניחן במצפון ובהיגיון הרגילים של האנושיות, ואתה מסוגל להבין את האמת, תוכל לעשות את הבחירות הנכונות כשיקרו לך דברים. המצפון וההיגיון שבהם אוחז האדם הם אלה: האל הוא אדון הבריאה, ואתה יציר בריאה; האל בחר בך, לכן אין זה אלא נכון שתקדיש את עצמך לאל ותשקיע מעצמך למענו, ואין זה אלא נכון שתקשיב לדבריו. הדבר ש"אינו אלא נכון" נקבע על ידי מצפונך וההיגיון שלך – אבל האם הקשבת לדברי האל? מהם העקרונות והשיטות שמאחורי פעולותיך? יש בך צביון מושחת – האם מרדת בו? האם פתרת אותו? לכל אלה אין דבר וחצי דבר עם מה ש"אינו אלא נכון". אם לא תתקדם אל מעבר לבסיס של מה שאינו אלא נכון לעשות ושל האופן שבו נכון לפעול, ותחיה על פי הפרמטרים של מה ש"אינו אלא נכון" בלבד, האם לא תהיה זו ההשפעה של המצפון ושל ההיגיון שלך? (אכן כן). מצפונך אומר לך, "האל הושיע אותי, ולכן עלי להשקיע מעצמי למענו. האל הציל את חיי ונתן לי חיים נוספים, לכן אין זה אלא נכון שאגמול על אהבתו. האל הוא אדון הבריאה, ואני יציר בריאה, לכן עלי להתמסר לסידוריו". האם זו לא ההשפעה של מצפונך ושל ההיגיון שלך? (כן). ההתנהגויות השונות, מצבי היישום בפועל, הגישות והדעות שמתעוררים בקרב אנשים כתוצאה מן ההשפעה של מצפונם ושל ההיגיון שלהם אינם יותר מאשר הפרמטרים שאליהם מסוגלים להגיע באופן טבעי המצפון וההיגיון האלה, והם אינם מגיעים לרמה של יישום בפועל של האמת. האין זה כך? (אכן). יש כאלה שיגידו, למשל, "בית האל רומם אותי על ידי כך שאפשר לי לבצע חובה, ובית האל מזין אותי, מלביש אותי ודואג לי לדיור. בית האל דואג לכל היבט של חיי. אני נהנה מחסדים רבים כל כך של האל, ולכן עלי לגמול לו על אהבתו; לכן אסור לי להתייחס לאל בשטחיות במהלך ביצוע חובתי, קל וחומר לעשות דברים משבשים או מפריעים. אני מוכן להתמסר לכל מה שבית האל יסדר עבורי. כל מה שבית האל ירצה שאעשה, לא אתלונן". טוב ויפה להצהיר הצהרה שכזו; האין זה קל למדי עבור מי שיש בו מצפון והיגיון לעשות זאת? (כן). האם היא יכולה להתעלות לרמה של יישום בפועל של האמת? (לא). היא אינה מגיעה לרמה של יישום בפועל של האמת. לכן, לא משנה כמה ראוי מצפונו של אדם או כמה רגיל ההיגיון שלו, או אם הוא מסוגל לעשות הכול בהתאם לצו המצפון וההיגיון, ולא משנה כמה ראויות ונאותות פעולותיו, או כמה אחרים מעריכים את הפעולות האלה, לא מדובר ביותר מאשר התנהגות אנושית טובה. אפשר רק לשייך אותן לתחום של התנהגות אנושית טובה; באופן עקרוני, הן אינן מגיעות לרמה של יישום בפועל של האמת. כשאתה מבסס את האינטראקציות שאתה מקיים עם אחרים על ההיגיון שלך, אזי דיבורך יהיה מעט רך יותר, ואתה לא תתקוף אחרים, לא תכעס וגם לא תדכא, תשלוט, תציק או תנסה להשפיע על אנשים אחרים, וכן הלאה – כל אלה הם דברים שאפשר להשיג באמצעות ההיגיון של האנושיות הרגילה – אבל האם הם קשורים ליישום בפועל של האמת? לא, הם אינם קשורים לכך. אלה הם דברים שאפשר להשיג באמצעות הגיונו של אדם, ויש מרחק מסוים בינם לבין האמת.

מדוע אני אומר שהתנהלות על בסיס המצפון וההיגיון של אדם אינה קשורה ליישום בפועל של האמת? אתן לכם דוגמה. נניח שאדם מסוים היה נדיב כלפיך ואתה ביחסים טובים איתו, והוא מקבל את עבודת האל של אחרית הימים ולאחר מכן מפיץ את הבשורה לך – במילים אחרות, האל משתמש בו כדי שיפיץ לך את הבשורה. לאחר שאתה מקבל את עבודתו החדשה של האל, אתה מרגיש אפילו יותר אסיר תודה כלפיו ותמיד רוצה לגמול לו. לפיכך, אתה נותן לו מרחב תמרון בכל מה שאתה עושה, ובכל דבריך אליו אתה מנומס במיוחד. אתה תמיד מכבד, מלא הערכה וסבלני במיוחד כלפיו, ולא משנה אילו דברים רעים הוא עושה, או מהו אופיו, אתה נוהג בו בסבלנות ובנינוחות, עד כדי כך שבכל עת שהוא פונה אליך לעזרה כשהוא מתמודד עם אתגר כלשהו, אתה מסייע לו ללא תנאי. מדוע אתה עושה זאת? מה משפיע על הפעולות שלך? (המצפון שלי). זה נעשה בהשפעת המצפון שלך. לא ניתן להגדיר השפעה זו של מצפונך כחיובית או שלילית; כל שאפשר לומר הוא שיש לך מצפון ומעט אנושיות, וכשמישהו נדיב כלפיך, אתה מכיר תודה וגומל לו. מנקודת המבט הזאת, אתה אדם חיובי. אבל אם נאמוד זאת לפי האמת, ייתכן שנגיע למסקנה אחרת. נניח שביום מן הימים, אותו אדם עושה רע ועומד להיות מורחק על ידי הכנסייה, ואתה עדיין אומד אותו לפי מצפונך, ואומר: "הוא זה שהפיץ לי את הבשורה. לא אשכח את הנדיבות שלו כל עוד אני חי; אלמלא הוא, לא הייתי היכן שאני נמצא כעת. אף על פי שהוא עשה רע היום, אינני יכול לחשוף אותו. אף על פי שראיתי שמה שהוא עושה שגוי, אינני יכול לומר זאת, כיוון שהוא עזר לי כל כך הרבה. אולי לא אצליח לגמול לו, אבל אינני יכול לתקוף אותו. אם מישהו אחר רוצה לדווח עליו – בבקשה, אבל אני לא אעשה זאת. אני לא יכול לזרות מלח על פצעיו – אם אעשה זאת, איזה מין אדם אהיה? האם זה לא יהפוך אותי לאדם חסר מצפון? האם אדם חסר מצפון אינו פשוט בהמה?" מה אתם חושבים? מהי ההשפעה שיש למצפון בנסיבות כגון אלה? האם ההשפעה שיש כאן למצפון איננה הפרה של האמת? (היא כן). אפשר ללמוד מכך, שלעתים ההשפעות של המצפון מוגבלות ומכוונות על ידי רגשות, וכתוצאה מכך, החלטותיו של אדם עומדות בסתירה לעקרונות האמת. ניתן אפוא לראות עובדה אחת בבירור: השפעת מצפונו של אדם נחותה מרף האמת, ולעתים, כאשר אנשים פועלים על בסיס מצפונם, הם מפרים את האמת. אם אתה מאמין באל אבל אינך חי לפי האמת, ובמקום זאת אתה פועל על בסיס מצפונך, האם אתה מסוגל לעשות רע ולהתנגד לאל? אין ספק שתוכל לעשות כמה דברים רעים – בהחלט לא ניתן לומר, שפעולה על בסיס המצפון אף פעם אינה שגויה. הדבר מראה, כי אם אדם רוצה לרצות את האל ולהיות תואם לכוונותיו, אזי לחלוטין אין זה מספיק לפעול על פי המצפון בלבד. כדי למלא את דרישותיו של האל, על האדם לפעול על בסיס האמת. כשאתה מתייחס למצפונך כאל האמת ורואה אותו כעליון לכל דבר אחר, היכן אפוא אתה ממקם את האמת? החלפת אותה במצפונך; האם זו לא התנגדות לאמת? האם זו לא עמידה כנגד האמת? אם אתה חי לפי מצפונך, אתה עלול להפר את האמת, ולהפר את האמת משמעו להתנגד לאל. יש אנשים רבים אשר לאחר שהם מתחילים להאמין באל, קובעים את דיבורם ואת פעולותיהם לפי צו מצפונם, וגם מתנהלים על פי מצפונם. האם פעולה על בסיס מצפונו של אדם היא יישום בפועל של האמת, או לא? האם מצפונו של אדם יכול להוות תחליף לאמת? באיזו דרך בדיוק הפעולה על בסיס מצפונו של אדם שונה מפעולה על בסיס האמת? אנשים מסוימים מתעקשים תמיד לפעול על בסיס מצפונם, וסבורים שהם אנשים שחותרים אל האמת. האם הדעה הזו נכונה? (לא). האם הרגשות של מצפונו של אדם יכולים להוות תחליף לאמת? (לא). איזו טעות עושים האנשים האלה? (מפרים את האמת, וזו אינה אלא התנגדות לאל). זה נכון. הם רואים את רגשות מצפונם כשווים לאמת, ולכן הם מועדים להפרת האמת. אנשים מסוג זה מתייחסים תמיד לאנשים ולדברים וגם מתנהלים ופועלים על בסיס צו מצפונם, כאשר המצפון הוא הקריטריון שלהם. הם מסובכים ונשלטים על ידי מצפונם ובה בעת, ההיגיון שלהם גם הוא נשלט על ידו. אם מישהו נשלט על ידי מצפונו, האם הוא עדיין יכול לחפש את האמת וליישם בפועל בהתאם לה? לא. האם המצפון יכול אפוא להוות תחליף לאמת? לא. יש כאלה שישאלו: "כיוון שאיננו יכולים להשתמש במצפון שלנו כדי לאמוד את הדרך שבה אנו מתייחסים לאנשים אחרים, ואיננו יכולים להתייחס למצפון שלנו כאל האמת, האם נכון להשתמש בסטנדרטים של המצפון כדי לאמוד את האופן שבו אנו מתייחסים אל אלוהים?" שאלה זו ראויה למחשבה. בכל מקרה, מצפונו של אדם אינו יכול להוות תחליף לאמת. אם אינך מחזיק באמת ואתה מתקרב אל האל על בסיס מצפונך, הדבר ייחשב כנאות בהתאם לאמת המידה האנושית, אבל לא תוכל להשיג אהבה או התמסרות לאל על ידי הסתמכות על אמת המידה הזו – לכל היותר, תוכל להימנע מהפרת האמת או מהתנגדות לאל, וזהו דבר טוב כשלעצמו. יש כאלה שיאמרו: "אינך צריך להשתמש במצפון שלך עם אנשים אחרים, ואינך צריך להשתמש במצפון שלך גם עם האל". האם זה נכון או לא? מנקודת המבט של דוקטרינות ותאוריה, זה נראה שגוי, הלא כן? אם כן, השתמש באמת כדי לאמוד זאת – האם זה נראה לך נכון? האם האל אומר לאנשים לגשת אליו באמצעות מצפונם? מה דורש האל מן האדם? כיצד הוא דורש מן האדם לגשת אליו? ייתכן שיש לך מצפון, אבל האם אתה כן? אם יש לך מצפון אבל אינך כן, זה פשוט לא יעזור. האל דורש שהאדם ייגש אליו בכנות. כך נאמר בכתבי הקודש: "וְאָהַבְתָּ אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל שִׂכְלְךָ וּבְכָל־מְאֺדֶךָ" (מרקוס י"ב 30). מה דורש האל? (שאנשים יאהבו את האל בכל לבבם, ובכל נפשם ובכל שכלם). מה רוצה האל מבני האדם? (את כנותם). נכון. האם האל אמר "עליכם לאהוב אותי עם מצפונכם והגיונכם ועם האינסטינקטים שלכם"? האם האל אמר זאת? (לא, הוא לא אמר זאת) מדוע האל לא אמר זאת? (משום שהמצפון אינו האמת). מהו מצפון? (הסטנדרט הנמוך ביותר של האנושות). זה נכון, מצפון והיגיון הם הסטנדרטים הנמוכים והבסיסיים ביותר של האנושות. כיצד אפשר לדעת אם אדם הוא טוב, ואם יש בו אנושיות? איך אפשר לאמוד זאת? באמצעות מה מודדים זאת? הרף הנמוך והבסיסי ביותר הוא אם לאדם יש מצפון והיגיון. זו אמת המידה שלפיה ניתן לאמוד אם באדם יש אנושיות. אם כך, מהו הסטנדרט שמודד אם אדם חותר אל האמת? ניתן לומר אם אדם חותר אל האמת או לא על בסיס היותו בעל מצפון והיגיון – האם מילים אלה הן האמת? האם הן נכונות? (לא). אם כך, מה רוצה האל מן האדם? (כנות). האל רוצה את כנותו של אדם. ממה מורכבת הכנות הזו? מה צריך אדם לעשות כדי להפגין כנות? אם האדם רק אומר, כאשר הוא מתפלל, כי הוא מקדיש את כנותו לאל, אבל לאחר מכן הוא לא משקיע מעצמו בכנות למען האל ולא מבצע את חובתו נאמנה, האם זו כנות? זו אינה כנות – זו הונאה. אם כך, איזו התנהגות היא ביטוי של כנות? מהו היישום בפועל הספציפי? האם אתם יודעים? האם אין זה יחס של התמסרות לאל? (אכן כן). אדם הוא כן רק אם יש בו יחס של התמסרות. האין זה נעלה לאין שיעור על המצפון? המצפון וההיגיון של האדם אינם קרובים אפילו לכנות, יש ביניהם מרחק. המצפון וההיגיון של בני האדם אינם יותר מאשר התנאים הבסיסיים ביותר לשמירה על קיומם, על חייהם הרגילים ועל קשריהם עם אנשים אחרים. אם אנשים יאבדו את מצפונם ואת ההיגיון שלהם, הם לא יוכלו להתקיים, או לנהל חיים רגילים, או לקיים קשרים עם אנשים אחרים אפילו ברמה הבסיסית ביותר. פשוט הסתכלו על אותם אנשים שאין להם מצפון או היגיון, אותם אנשים רעים – האם מישהו בקבוצה יתקשר איתם מרצון? (לא). איש לא יתקשר איתם מרצון. מה מרגישים אנשים כאשר הם מתקשרים עמם? גועל, דחייה – ייתכן שהם אפילו חשים מפוחדים, מוגבלים וכבולים על ידם. אנשים כאלה אפילו אינם מחזיקים במצפון ובהיגיון של אנושיות רגילה, ואיש אינו מקיים עמם אינטראקציה מרצון. אמרו לי, האם האל יושיע אנשים כאלה? (לא). אם אדם רע מגיב לכל מי שפוגע בו באומרו: "אם הנסיבות יאפשרו זאת אי פעם, אני אהרוג אותך – אני אשמיד אותך!", האם העובדה שהוא מסוגל לומר דברים כאלה, בין אם הוא אכן מסוגל לעשות את הדברים האלה או לא, לא הופכת אותו לאדם רע? (אכן). אם כך, איזה סוג של אדם הוא זה, שדבריו מעוררים פחד באחרים? האם הוא אדם בעל מצפון והיגיון? (לא). והאם אלה שאין בהם מצפון והיגיון הם בעלי אנושיות? (לא). מי יעז לקיים אינטראקציה עם סוג כזה של אנשים רעים, שאין בהם אנושיות? האם אנשים רעים אלה מקיימים קשרים רגילים עם אנשים אחרים? (לא). מהו מצב הקשרים שלהם עם אנשים אחרים? כולם יראים אותם, כולם מוגבלים וכבולים על ידם – הם רוצים להציק לכל אדם שהם פוגשים ולהעניש את כולם. האם לאנשים כאלה יש אנושיות רגילה? איש אינו מעז לקיים אינטראקציה עם אדם כזה, שאין לו מצפון והיגיון. הם אפילו אינם יכולים לחיות חיים אנושיים רגילים, ולכן הם אינם שונים משדים ומבהמות. בקבוצות, הם תמיד משתלחים באחרים, ומענישים אנשים בזה אחר זה. בסוף, כולם שומרים מרחק מהם, כולם נמנעים מהם. כמה מפחידים הם בוודאי! הם אפילו לא מסוגלים לקיים קשרים אנושיים רגילים והם אינם יכולים לכבוש להם מעמד בקבוצה – איזה מין דבר הם? אנשים כאלה אפילו אינם ניחנים באנושיות – האם הם יכולים לחתור אל האמת? (לא). לאיזה מין אדם אין אנושיות? בהמות, שדים. האל מרעיף את האמיתות שהוא מביע על האנושות, ולא על בהמות ועל שדים. רק מי שיש בהם מצפון והיגיון ראויים להיקרא אנושיים. אמרו לי שוב: האם נוכחות של מצפון ושל היגיון היא כל שנדרש כדי שאדם יביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה במלואה? ניתן לומר שנותר פער, משום לאנשים יש צביונות מושחתים. עליהם לחתור אל האמת בטרם יוכלו להיפטר מן הצביונות המושחתים שלהם ולהביא לידי ביטוי אנושיות רגילה. יש כאלה שיאמרו: "יש בי מצפון והיגיון. כל עוד אקפיד שלא לעשות רע, אני אחזיק במציאות-האמת". האם זה נכון? אם למישהו יש מצפון והיגיון, אין זה אומר שהוא כבר חותר אל האמת – וגם העובדה שהוא חי לפי מצפונו ועל פי ההיגיון אינה אומרת זאת. אם כך, מה בדיוק הם המצפון וההיגיון? המצפון וההיגיון של האדם אינם אלא הסמנים והאיכויות הבסיסיים ביותר של האנושיות שבה נדרשים בני האדם לאחוז כדי לחתור אל האמת. החיים על פי שני דברים אלה אינם מעידים על כך שאדם חותר אל האמת, ועוד פחות מכך הם מוכיחים שהוא מחזיק במציאות-האמת. הדוגמה שעליה דיברתי זה עתה מראה, כי כאשר אדם מתייחס אל אנשים ואל דברים ומתנהל ופועל על בסיס המצפון וההיגיון, הוא מועד להפר את האמת ואת העקרונות. הוא אינו עומד ברף של עשיית דברים אלה על פי דברי האל, כאשר האמת היא הקריטריון. לפיכך, אם אינך יכול להתייחס לאנשים ולדברים ולהתנהל ולפעול בהתאם לדברי האל, כאשר האמת היא הקריטריון שלך, הרי שאינך חותר אל האמת – ולא משנה כמה מצפון יש בך וכמה רגיל ההיגיון שלך. בדומה לכך, לא משנה כמה אתה סובל ועמל במסגרת האינסטינקטים של המצפון וההיגיון שלך, אי אפשר לומר שאתה חותר אל האמת.

זה עתה ניתחנו שלושה דברים, שכולם היו הטיות ואי-הבנות שיש לאנשים בקשר לחתירה אל האמת. אמרו לי, מה היו שלושת הדברים האלה? (הראשון היה, שאנשים טועים וסבורים שדברים שעל פי תפיסותיהם הם טובים, נכונים וחיוביים הם האמת, ומשתמשים בהם כאמות המידה שלהם – תוך החלפת הדרישות של האל מן האדם והדרישות ואמות המידה של דבריו – ולאחר מכן הם חותרים אל הדברים האלה ומיישמים אותם בפועל. השני היה, כי על בסיס היצמדותם של אנשים להבנות מופרכות, הם מנסים לעשות עסקאות עם האל, תוך שהם מטפחים תשוקות ושאיפות. אנשים מאמינים כי לאחר שהם מרצים את האל והאל שמח, האל ירעיף עליהם את הדברים שהבטיח. השלישי היה אמונתם של אנשים, כי על ידי התנהלות ופעולה על בסיס מצפונם וההיגיון שלהם, הם כבר מיישמים בפועל את האמת). אם נניח את שלושת הדברים האלה בצד, מהי בדיוק המשמעות של חתירה אל האמת? הבה נחזור להגדרה שלנו עבור החתירה אל האמת: "להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלנו." די במילים האלה כדי לגרום לאנשים להבין מהי המשמעות של חתירה אל האמת וכיצד לעשות זאת. כבר דיברנו הרבה על המשמעות של חתירה אל האמת. אם כך, כיצד יש לחתור אליה? שיתפנו לא מעט על כך, הן עכשיו והן בעבר: בין אם אתה מתייחס אל אנשים ואל דברים, או מתנהל ופועל, הדבר צריך להתבצע בהתאם לדברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלך. זוהי החתירה אל האמת. כל דבר אחר, שאינו קשור למילים האלה, אינו בגדר חתירה אל האמת. מובן, שאם המשפט "להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלנו" אינו מכוון אל צביונותיו המושחתים של האדם, הוא כן מתייחס לכמה מן המחשבות, הדעות והתפיסות של האדם. ואם הוא מתייחס לדברים אלה, והוא מיועד להשיג את המטרה – שהאדם יוכל ליישם בפועל בהתאם לעקרונות האמת, ולהתמסר לדבריו של האל ולאמת – אזי באופן טבעי, זו תהיה השפעתו האולטימטיבית. המשפט "להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלנו." ברור ומפורש. הנתיב שהוא מספק לאנשים בסופו של דבר מאפשר להם להשליך מעליהם את ההטיות שמאפיינות את דרכי היישום בפועל שלהם ולזנוח את הרצונות והשאיפות שלהם. בה בעת, אנשים אינם יכולים לחיות כשהם מסתתרים מאחורי אמונה שהם נעלים, ושהם ניחנים באנושית, במצפון ובהיגיון, ולהשתמש בכך כתחליף לעיקרון היישום בפועל של התייחסות לדברי האל כאל בסיסו של אדם, ולאמת כקריטריון שלו. לא משנה אילו צידוקים יש לך, ומהם החוזקות והיתרונות שמאפיינים אותך, הם אינם מספיקים כתחליף להתייחסות לאנשים ולדברים ולהתנהלות ופעולה לפי דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלך. זו ודאות מוחלטת. בניגוד לכך, אם נקודת המוצא ליחסך כלפי אנשים ודברים, ולהתנהלות שלך ולפעולותיך, תואמת באופן מלא לדברי האל, כשהאמת משמשת כעקרונות היישום בפועל שלך, אזי אתה מיישם בפועל את האמת. אחרת, אינך עושה זאת. לסיכום, אנשים שחיים בתוך תפיסות ודמיונות אנושיים, פועלים מתוך כוונה לעשות עסקאות, או מחליפים באופן מתמיד את החתירה אל האמת ואת יישומה בפועל באמונה שהם ניחנים במידה רבה של התנהלות מוסרית טובה – כל הגישות האלה הן טיפשיות. אף אחת מהן איננה ביטוי של חתירה אל האמת, ובסופו של דבר, התוצאה של גישות טיפשיות אלה תהיה אי הבנה של האמת מצדם של אנשים, חוסר יכולת שלהם להבין את כוונות האל, וחוסר יכולת שלהם לעלות על דרך הישועה. האם אתם מבינים? (כן). מובן, שבקרב אלה שאינם חותרים אל האמת – למעט מי שאינם יכולים להיוושע – יש אחדים שמוכנים להיות עובדים שיישרדו. זה בסדר גמור, וניתן להתייחס לכך כחלופה טובה לאי חתירה אל האמת. הנתיב שבו תבחרו באופן ספציפי תלוי בכם. ייתכן שיש כאלה שיאמרו: "אחרי כל השיתוף הזה, טרם אמרת לנו כיצד להתייחס לאנשים ולדברים, או כיצד להתנהל ולפעול". האם לא אמרתי? (אמרת). לפי מה צריך אדם להתייחס לאנשים ולדברים, להתנהל ולפעול? (על בסיס דברי האל). וכאשר מהו הקריטריון? (כשהאמת היא הקריטריון שלנו). אם כך, מהם דברי האל? היכן האמת? (דברי האל הם האמת). יש דברים רבים כל כך של האל, הם מספרים לאנשים אודות כל היבט והיבט של האופן שבו יש להתייחס לאנשים ולדברים, וכיצד להתנהל ולפעול, ולכן לא נפרט אודות הדברים האלה כעת. קראו שוב מהי המשמעות של חתירה אל האמת. (מהי המשמעות של חתירה אל האמת? להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלנו). עליכם לחקוק את המילים האלה בלבכם ולהשתמש בהן כמוטו שלכם לחיים. שלפו אותן לעתים קרובות, כדי שתוכלו לחשוב עליהן ולשקול אותן; הציבו את ההתנהלות שלכם, את יחסכם בחיים, את דעותיכם לגבי דברים ואת הכוונות והמטרות שלכם מולן, לצורך השוואה. אז תוכל להרגיש באופן ברור מהו מצבך האמיתי, ואיזו מהות צביון אתה מביע. השווה את כל הדברים האלה למילים הללו והתייחס למילים הללו כעקרונות היישום בפועל שלך, וכנתיב וככיוון של היישום בפועל שלך. כאשר תחתור בדרך זו, כשתוכל להיכנס באופן מלא למילים האלה ולהביא אותן לידי ביטוי, תבין מה המשמעות של חתירה אל האמת. באופן טבעי, כשתיכנס למציאות של המילים האלה, כבר תימצא בנתיב של חתירה אל האמת. כשתעלה על הנתיב של חתירה אל האמת, אילו תוצאות יהיו לכך? המצוקה שנגרמה על ידי ההפרעה, השליטה וההגבלות של הצביון המושחת שלך תלך ןתפחת. מדוע? משום שאתה תרגיש כי יש לך נתיב לפתרון הצביון המושחת שלך, וכי יש לך תקווה להיוושע. רק אז תרגיש כי חיים של אמונה אמיתית באל ושל אכילה ושתייה של דבריו הם ממלאים, שלווים ומאושרים. לאחר שנים רבות של אמונה באל, מי שאינם אוהבים את האמת עדיין מרגישים כי החיים חלולים מאוד, וכי אין להם דבר שעליו יוכלו להסתמך. לעתים קרובות הם אפילו מרגישים שהחיים בתוך צביון מושחת מכאיבים עד מאוד, ואף על פי שהם רוצים להשליך אותו מעליהם, הם לא מסוגלים לעשות זאת. הם נשארים לנצח מוגבלים, כבולים ואזוקים על ידי צביונם המושחת, שגורם להם למצוקה רבה, ועם זאת אין להם כל נתיב ללכת בו. ימיהם מלאי המרירות הם אינסופיים. אילו היו מסוגלים לקבל את האמת ולהשיג ישועה, אזי הימים המרירים האלה היו חולפים. עם זאת, התוצאות של כל זה תלויות בחתירה ובכניסה העתידיות שלכם.

29 בינואר, 2022