אילו האדם היה באמת יכול להיווכח בתיאום עם עבודתה של רוח הקודש, חייו היו צומחים במהירות כמו צמח הבמבוק לאחר גשם אביבי. על פי שיעור קומתם הנוכחי של רוב בני האדם, בני האדם לא מייחסים חשיבות לחיים. במקום זאת, בני האדם מייחסים חשיבות לעניינים שטחיים ושוליים. לחילופין, הם מתרוצצים אנא ואנה ועובדים ללא מטרה ובאופן לא ממוקד ואקראי, בלי לדעת באיזה כיוון לצעוד וקל וחומר למען מי. הם רק "מסתירים את עצמם בענווה". האמת היא שמעטים מכם יודעים מהן כוונותיו של אלוהים לאחרית הימים. כמעט אף אחד מכם לא מכיר את עקבותיו של אלוהים, אבל מה שאף חמור מכך, איש לא יודע מה יהיה ההישג הסופי של אלוהים. ובכל זאת, באמצעות נחישות וכושר עמידה בלבד, כולם חווים הטלת משמעת וטיפול מצד הזולת, כאילו הם נערכים^[א] ומתכוננים לקרב, בציפיה לשעת הניצחון שלהם. אני לא אציע פרשנות כלשהי בנוגע ל"מחזות המוזרים" האלה בקרב בני האדם, אך יש דבר אחד שעל כולכם להבין. כרגע, רוב בני האדם מתפתחים לכיוון של חריגות,^[ב] ובדרכם להיווכחות הם צועדים לקראת מבוי סתום.^[ג] רבים חושבים אולי שהאדם מייחל לאוטופיה שמחוץ לעולם האנושי, וסוברים שזהו מחוז החירות. אך למעשה, זה לא נכון. או אולי אפשר לומר שבני האדם כבר סטו מדרך הישר. אולם בלי קשר למעשיהם של בני האדם, אני בכל זאת רוצה לדבר על מה שהאדם צריך להיווכח בו. המעלות והחסרונות של ההמון הם לא הנושא העיקרי של הדיון הזה. אני מקווה שכולכם, אחים ואחיות, תהיו מסוגלים לקבל את דבריי כהווייתם ולא יטעו בהבנת כוונתי.

אלוהים התגלם כבשר ודם בסין היבשתית, שעמיתנו בהונג קונג וטאיוואן קוראים לה "היבשת". כשאלוהים ירד ארצה מהשמיים, אף אחד בשמים ובארץ לא ידע זאת, מכיוון שזו המשמעות האמתית של חזרתו של אלוהים באופן נסתר. הוא חי ועבד כבשר ודם כבר זמן רב, אך איש לא היה מודע לכך. אפילו עד עצם היום הזה, איש לא מכיר בכך. אולי זו תישאר חידה נצחית. התגלמותו הנוכחית של אלוהים כבשר ודם אינה דבר שבני האדם מסוגלים להיות מודעים לו. בלי קשר להיקף ולעוצמה הרבות של השפעת עבודתה של רוח האל, אלוהים תמיד נשאר שווה נפש ולעולם אינו מסגיר דבר. אפשר לומר שהשלב הזה בעבודתו של אלוהים כמו מתבצע במישור השמימי. אף שהדבר ברור מאליו לכל מי שעיניו בראשו, איש לא מכיר בכך. כשאלוהים ישלים את השלב הזה בעבודתו, כל בני המין האנושי יתעוררו מחלומם הממושך וישנו את גישתם הרגילה.^[ד] אני זוכר שאלוהים אמר פעם, "ההתגלמות כבשר ודם הפעם היא כמו נפילה לגוב האריות". הכוונה היא שבסבב הזה בעבודתו, אלוהים מתגלם כבשר ודם, ויתרה מכך נולד במקום משכנו של התנין הגדול האדום כאש, ולכן, בואו ארצה הפעם מלווה בסכנות חמורות יותר מאי פעם. הוא מתמודד עם סכינים, רובים, מחבטים ואלות; הוא מתמודד עם פיתוי; הוא מתמודד עם המונים שעל פניהם הבעת רצחנית. הוא מסתכן במוות בכל רגע. אלוהים בא והביא אתו חרון אף. עם זאת, הוא בא על מנת לבצע את עבודת ההבאה לידי שלמות, כלומר, הוא בא להשלים את החלק השני של עבודתו, שממשיך לאחר עבודת הגאולה. למען השלב הזה בעבודתו, אלוהים הקדיש הרבה מחשבה ודאגה והוא משתמש בכל אמצעי שיעלה על הדעת כדי להימנע ממתקפות של פיתוי, מסתיר את עצמו בענווה ולעולם אינו מתרברב בזהותו. כשישוע הציל את האדם על הצלב, הוא רק השלים את עבודת הגאולה. הוא לא ביצע את עבודת ההבאה לידי שלמות. לפיכך, רק מחצית מעבודתו של אלוהים בוצעה, והשלמת עבודת הגאולה הייתה רק מחצית מתוכניתו המלאה. כשהעידן החדש עמד להתחיל והעידן הקודם עמד לחלוף, אלוהים האב החל להרהר בחלק השני של עבודתו ולהתכונן לקראתו. ההתגלמות הזו באחרית הימים לא נובאה בבירור בימים עברו, מה שהניח את התשתית לסודיות המוגברת סביב התגלמותו של אלוהים כבשר ודם הפעם. עם עלות שחר, בלי שהמוני בני האדם ידעו זאת, בא אלוהים אל פני האדמה והתחיל את חייו כבשר ודם. בני האדם לא היו מודעים לבואו של הרגע הזה. אולי הם היו שקועים בשינה עמוקה, אולי רבים שהיו ערים המתינו בציפייה, ואולי רבים התפללו בדממה לאלוהים שבשמיים. אולם בין כל האנשים הרבים האלה, איש לא ידע שאלוהים כבר הגיע אל פני האדמה. אלוהים פעל כך כדי לבצע את עבודתו באופן חלק יותר ולהשיג תוצאות טובות יותר, וגם כדי להימנע מעוד פיתויים. כשהאדם יקיץ משנת האביב שלו, עבודתו של אלוהים כבר תושלם זה מכבר והוא יעזוב ויחתום את חיי הנדודים והשהייה הזמנית שלו על פני האדמה. משום שעבודתו של אלוהים דורשת ממנו לנהוג ולפעול בעצמו, ומשום שלאדם אין שום אפשרות להתערב, אלוהים נאלץ לשאת ייסורים גדולים כדי לבוא אל פני האדמה ולעשות את העבודה בעצמו. האדם אינו מסוגל למלא את מקומו של אלוהים בעבודתו. לפיכך, אלוהים התייצב בפני סכנות גדולות פי אלפי מונים מאלה שבפניהן התייצב במהלך עידן החסד כדי לרדת אל הארץ שבה שוכן התנין הגדול האדום כאש ולעשות שם את עבודתו, להקדיש את כל מחשבותיו ודאגתו לגאולת הקבוצה הזו של בני אדם חסרי כל, קבוצת בני האדם הזו, השקועה עמוק ברפש. על אף שאיש אינו יודע על קיומו של אלוהים, אלוהים אינו מוטרד, משום שהדבר מועיל מאוד לעבודתו. כיוון שכולם מרושעים ושפלים ביותר, כיצד יוכלו לשאת את קיומו של אלוהים? זו הסיבה לכך שמשהגיע אלוהים אל פני האדמה, הוא שומר על שתיקתו. אף שהאדם שקע באכזריות עצומה ונוראה, אלוהים לא לוקח את זה ללב, אלא פשוט ממשיך לעשות את העבודה שעליו לעשות כדי להגשים את המשימה האדירה ביותר שהפקיד בידיו האב שבשמיים. מי מבינכם זיהה את חביבותו של אלוהים? מי מתחשב בעול שנושא אלוהים האב יותר מבנו? מי מסוגל להבין את רצונו של אלוהים האב? רוחו של אלוהים האב בשמיים מודאגת לרוב, ובנו בארץ מתפלל ללא הרף למען רצונו של אלוהים האב ודואג עד שלבו נקרע לגזרים. האם מישהו יודע על אהבתו של אלוהים האב לבנו? האם מישהו מכיר את לבו של הבן האהוב שמתגעגע לאלוהים האב? השניים קרועים בין שמיים וארץ, מביטים זה בזה בלי-הרף ממרחקים ועוקבים זה אחר זה ברוחם. הו, בני אנוש! מתי תתחשבו בלבו של אלוהים? מתי תבינו את כוונתו של אלוהים? האב והבן תמיד נסמכו זה על זה. אם כן, מדוע הם צריכים להיות בנפרד, כשהאחד בשמיים ממעל והשני בארץ שמתחת? האב אוהב את בנו והבן אוהב את אביו. אם כן, מדוע מוכרח האב להמתין בכיסופים כה עזים ומכאיבים לבנו? הם לא נפרדו אולי לפני זמן רב, אך מי יודע כמה ימים ולילות מתגעגע האב בכיסופים עזים, וכמה זמן הוא עורג לשובו המהיר של בנו האהוב? הוא מביט, הוא יושב בשקט וממתין. כל מעשיו נועדו למען שובו המהיר של בנו. הבן שנודד אל קצווי תבל: מתי הם ישובו ויתאחדו? אמנם מרגע שיתאחדו הם יהיו יחד לנצח נצחים, אבל כיצד הוא יכול לשאת את אלפי הימים והלילות בנפרד, כשהאחד בשמיים ממעל והשני בארץ שמתחת? עשרות שנים על פני האדמה הם כמו אלפי שנים בשמיים. איך ייתכן שאלוהים האב לא יהיה מודאג? כשאלוהים בא אל פני האדמה, הוא חווה את התהפוכות הרבות של העולם האנושי בדיוק כפי שהאדם חווה אותן. אלוהים חף מכל פשע. אם כן, מדוע עליו לסבול את אותם ייסורים שהאדם חווה? לא פלא שאלוהים האב מייחל בבהילות כה רבה לשובו של בנו. מי יכול להבין ללבו של אלוהים? אלוהים נותן לאדם יותר מדי. כיצד יוכל האדם לגמול כראוי ללבו של אלוהים? ובכל זאת, האדם נותן לאלוהים מעט מדי. לכן, איך ייתכן שאלוהים לא יהיה מודאג?

כמעט אף אדם לא מבין את הדחיפות בהלך רוחו של אלוהים, משום שיעור קומתם של בני האדם נחות מדי ונפשם משמימה למדי, לכן הם לא שמים לב למעשיו של אלוהים ולא מבחינים בהם. לפיכך, אלוהים תמיד מוטרד מהאדם, כאילו אופיו החייתי עלול להתפרץ בכל רגע. מכך ניתן להסיק בבהירות רבה עוד יותר שבואו של אלוהים אל פני האדמה מלווה בפיתויים גדולים ביותר. אולם על מנת להביא לידי שלמות קבוצה של בני אדם, אלוהים שתהילתו רבה, גילה לאדם את כל כוונותיו מבלי להסתיר ממנו דבר. הוא גמר בדעתו בנחישות להביא את קבוצת בני האדם הזו לכלל שלמות, ועל כן הוא מסיט את מבטו מכל קושי או פיתוי, ומתעלם מהם. הוא רק עושה בשקט את עבודתו, באמונה מוצקה שבבוא היום בו אלוהים יזכה בתהילתו, האדם יכיר אותו, ומתוך אמונה שמרגע שאלוהים יביא את האדם לידי שלמות, הוא יבין לגמרי ללבו של אלוהים. כרגע, ייתכן שיש אנשים שמנסים לפתות את אלוהים, או אינם מבינים אותו, או מאשימים אותו. אלוהים לא לוקח ללב שום דבר מכל זה. כשאלוהים ירד לתוך התהילה, כל בני האדם יבינו שכל מה שאלוהים עושה נועד למען אושרה של האנושות, וכל בני האדם יבינו שכל מה שאלוהים עושה נועד לכך שהאנושות תוכל לשרוד. בואו של אלוהים מלווה בפיתויים, ובואו של אלוהים גם מלווה במלכותיות ובחרון אף. כשאלוהים יעזוב את האדם, זה יהיה זמן רב אחרי שכבר זכה בתהילתו, והוא יעזוב עטור כולו בתהילה וגדוש בשמחת החזרה. אלוהים העובד על פני האדמה אינו נעלב משום דבר, יהיה אשר יהיה האופן שבו בני האדם דוחים אותו. הוא פשוט ממשיך לעשות את עבודתו. אלוהים ברא את העולם לפני אלפי שנים. הוא חזר אל פני האדמה כדי לעשות עבודה אינסופית וחווה במלואן את הדחייה וההשמצות של העולם האנושי. איש לא מקבל את פניו של אלוהים בברכה. הוא מתקבל בקרירות. לאורך אלפי שנות המצוקה האלה, התנהגותו של האדם פגעה זה מכבר בעומק לבו אלוהים. הוא כבר לא מתייחס להתקוממותם של בני האדם, אלא גיבש תוכנית אחרת כדי לחולל שינוי באדם ולטהר אותו. הלגלוג, ההשמצה, הרדיפה, הסבל, ייסורי הצליבה, הנידוי מצד בני האדם, וכל דבר אחר שאלוהים חווה מאז התגלמותו כבשר ודם – אלוהים טעם מספיק מכל אלה. ובאשר לקשיי העולם האנושי, אלוהים כבשר ודם סבל מכל אלה במלואם. רוח האל, האב שבשמיים, כבר מזמן אינה יכולה לשאת מראות אלה, ולכן אלוהים האב מטה את ראשו לאחור ועוצם את עיניו, בציפייה לשובו של בנו האהוב. הוא רק מבקש שכל בני אנוש יקשיבו, יצייתו, ובבושה רבה בפניו כבשר ודם, יהיו מסוגלים לחדול מהתקוממותם נגדו. הוא רוצה רק שבני אנוש יהיו מסוגלים להאמין בקיומו של אלוהים. הוא הפסיק כבר מזמן להציב דרישות גדולות יותר לאדם, משום שאלוהים שילם מחיר יקר מדי, אך האדם שווה נפש^[ה] ואינו מתייחס כלל ברצינות לעבודתו של אלוהים.

אף שבדברים שאני אומר היום על עבודתו של אלוהים יש אולי מידה רבה של "חוסר היגיון לא מבוסס",^[ו] הם בכל זאת קשורים קשר עמוק להיווכחותו של האדם. אני רק מדבר מעט על עבודה, ואז מדבר קצת על היווכחות, אבל שני ההיבטים הכרחיים באותה מידה, וכשמשלבים ביניהם, הם מועילים עוד יותר לחייו של האדם. שני ההיבטים האלה משלימים זה את זה^[ז] ומועילים מאוד. הם מאפשרים לבני האדם להבין טוב יותר את רצונו של אלוהים ומקדמים את הקשר בין בני האדם לאלוהים. השיחה היום על עבודה משפרת עוד יותר את הקשר בין האנושות ואלוהים, מעמיקה את ההבנה ההדדית ומאפשרת לאדם להתחשב יותר בעולו של אלוהים ולגלות כלפיו אמפתיה. האדם יכול להרגיש את מה שאלוהים מרגיש, לסמוך יותר על אלוהים שישנה אותו, ולהמתין להופעתו מחדש של אלוהים. זו הדרישה היחידה שאלוהים מציב לבני האדם כיום – לחיות בצלמו של אדם שאוהב את אלוהים, כדי שהאור של התגבשות חוכמתו של אלוהים יאיר לכל עבר בעידן של חושך, וכדי שחייו של האדם יותירו דף קורן בעבודתו של אלוהים, שיאיר לעולמים במזרח העולם, וידרוש את תשומת הלב של העולם כולו ואת הערצתם של כל בני האדם. זו בפירוש היווכחות טובה יותר עבור בני האדם שאוהבים את אלוהים בעידן הזה.

הערות שוליים:

א. "נערכים ומתכוננים" נאמר בלעג.

ב. המשמעות של "חריגות" היא שהיווכחותם של בני האדם סוטה ושחוויותיהם חד-צדדיות.

ג. המשמעות של "מבוי סתום" היא שבני האדם צועדים בנתיב שעומד בניגוד לרצונו של אלוהים.

ד. האמירה "ישנו את גישתם הרגילה" מתייחסת לאופן שבו התפיסות וההשקפות של בני האדם לגבי אלוהים משתנות ברגע שהם מכירים את אלוהים.

ה. המשמעות של "שווה נפש" היא שבני האדם אדישים לעבודתו של אלוהים ולא סבורים שהיא חשובה.

ו. המשמעות של "חסר היגיון ולא מבוסס" היא שבני האדם לא מסוגלים באופן מהותי לתפוס את בסיס המילים שאלוהים אומר ואין להם מושג על מה הוא מדבר. המשפט הזה מנוסח באירוניה.

ז. המשמעות של "משלימים זה את זה" היא ששילוב שני ההיבטים "עבודה" ו"היווכחות" יועיל עוד יותר לידע שלנו על אלוהים.