עבודה והיווכחות (3)

אלוהים הטיל דברים רבים על בני האנוש וכן התייחס להיווכחותם בדרכים רבות מספור. אולם מפני שאיכותם של בני האדם ירודה באופן ניכר, רבים מדברי האל לא הצליחו להכות שורש. יש מגוון סיבות לאיכות הירודה הזו, כגון השחיתות המאפיינת את החשיבה והמוסר האנושיים והיעדר חינוך ראוי; האמונות הטפלות הפאודליות שכבשו באופן יסודי את לבו של האדם; אורחות חיים מסואבים ומנוונים שהחדירו רעות חולות רבות לעומקי הלב האנושי; ותפיסה שטחית של אוריינות תרבותית, כשכמעט תשעים ושמונה אחוזים מהאוכלוסייה לא חונכו לאוריינות תרבותית, ובנוסף רק מעטים זוכים להשכלה תרבותית ברמות גבוהות יותר. לכן, הלכה למעשה, אין לבני האדם שום מושג מה הכוונה במילים "אלוהים" או "רוח האל", אלא רק רושם מעורפל ולא ברור אודות אלוהים, המבוסס על אמונות טפלות פאודליות. השפעות זדוניות שאלפי שנים של "הרוח הנשגבת של הלאומנות" הותירו בעומק הלב האנושי; וכן החשיבה הפאודלית שבני האדם כפותים וכבולים אליה, בלי אף שמץ של חירות, בלי רצון לשאוף או להתמיד ובלי משאת נפש להתקדם, כאשר במקום זאת הם נותרים פסיביים ורגרסיביים, שקועים במנטליות עבדים, וכן הלאה – הגורמים האובייקטיביים האלה שפכו טינופת וכיעור על ההשקפה האידאולוגית, האידיאלים, המוסר והטבע של האנושות. בני האנוש, כך נדמה, חיים בעולם טרוריסטי חשוך שאף אחד מהם לא שואף להתעלות עליו, ואף אחד מהם לא חושב לעבור לעולם אידאלי. במקום זאת, הם שמחים בחלקם, ומבלים את חייהם בהעמדת ילדים וגידולם, בשאיפה, בהזעה ובביצוע מטלותיהם; וכן בחלומות על משפחה נוחה ומאושרת, על אהבה זוגית, על ילדים טובים, על האושר שלהם בזקנתם כשהם יעבירו את שארית חייהם בשלווה... במשך עשרות, אלפים ורבבות של שנים עד היום, בני האדם בזבזו כך את זמנם, מבלי שאיש יצר חיים מושלמים. כולם מתמקדים רק בטבח הדדי בעולם החשוך הזה, במרוץ לפרסום ועושר ובמזימות זה נגד זה. מי אי-פעם חיפש את רצונו של אלוהים? מי אי-פעם נתן דעתו לעבודתו של אלוהים? כל חלקי האנושות ששקועים בהשפעת החושך הפכו לפני זמן רב לאופי האנושי, ולכן קשה לבצע את עבודתו של אלוהים, ובני האדם אפילו פחות מעוניינים להקדיש תשומת לב למה שאלוהים מטיל עליהם כיום. בכל מקרה, אני מאמין שלא יהיה אכפת לבני האדם אם אבטא מילים אלה, מכיוון שהדבר שאני מדבר עליו נוגע להיסטוריה של אלפי שנים. דיבור על היסטוריה פירושו דיווח עובדות, ויתרה מזאת, דיווח שערוריות שמובנות מאליהן לכל בני האדם. אם כן, מה הטעם באמירת דברים שסותרים את העובדות? אולם אני גם מאמין שבני אדם הגיוניים יתעוררו למראה המילים האלה, וישאפו להתקדם. אלוהים מקווה שבני האנוש יכולים לחיות ולעבוד בשלווה ובסיפוק ובה-בעת להיות מסוגלים לאהוב את אלוהים. אלוהים רוצה שהאנושות כולה תזכה במנוחה. יתרה מכך, רצונו העז ביותר של אלוהים הוא שהארץ כולה תתמלא בכבודו. מצער שבני האנוש נותרים שקועים בעיוורונם וטרם התעוררו. השטן השחית אותם באופן כה חמור עד שכיום הם חסרי כל צלם אנוש. לכן החשיבה, המוסר והחינוך האנושיים מהווים חוליה חשובה, והכשרה באוריינות תרבותית מהווה חוליה שנייה, בשרשרת שמטרתה לשפר את איכותם התרבותית של בני האנוש ולשנות את השקפתם הרוחנית.

למעשה, אלוהים לא דורש הרבה מהאנושות, אך מכיוון שהפער בין איכותם של בני האדם והרף שאלוהים דורש הוא כה רחב, רוב בני האדם פשוט מביטים מעלה לעבר דרישותיו של אלוהים אך נעדרים את היכולת לעמוד בהן. כשרונם המולד של בני האדם, יחד עם הדברים שהם הצטיידו בהם לאחר לידתם, רחוקים מעמידה בדרישותיו של אלוהים. אולם הכרה בעובדה הזו לא מהווה פתרון מובטח. מים מרוחקים לא יכולים להרוות צמא מיידי. אפילו אם בני האדם יודעים שהם יותר נחותים מעפר, אם אין להם את הנחישות לְרַצות את לבו של אלוהים, קל וחומר לעלות על הדרך המתקדמת לעמוד בדרישותיו של אלוהים, מה הערך בידע כזה? האין זה מאמץ שווא, כמו דליית מים בסל נצרים? מהות דבריי נוגעת להיווכחות. זה הנושא המרכזי.

במהלך היווכחותו של האדם, החיים תמיד משעממים, מלאים במרכיבים החד-גוניים של חיי הרוח, כגון תפילה, אכילה ושתייה של דברי האל או אסיפות, ולכן בני האדם תמיד מרגישים שאמונה באלוהים לא מסבה כל הנאה. פעילויות רוחניות כאלה תמיד מתבצעות על בסיס הטבע האנושי המקורי שהשטן השחית. על אף שבני האדם יכולים לפעמים לקבל את הנאורות של רוח הקודש, חשיבתם, טבעם, אורח חייהם ומנהגיהם המקוריים עדיין מושרשים בהם, ולכן אופיים לא משתנה. הפעילויות המבוססות על אמונות טפלות שבני האדם עוסקים בהן הן מה שאלוהים שונא יותר מכול, אך בני אדם רבים עדיין אינם מסוגלים להרפות מהן, במחשבה שאלוהים ציווה לקחת חלק בפעילויות האלה, ולכן הם לא התנערו מהן לחלוטין עד היום. דברים כגון ההכנות שצעירים עורכים לקראת מסיבת חתונה, נדוניות, מתנות בדמות כסף מזומן, סעודות חגיגיות, ודרכים דומות לחגוג אירועים משמחים, נוסחאות עתיקות שהתקבלו בירושה, וכל הפעילויות חסרות המשמעות, המבוססות על אמונות טפלות, שמתבצעות עבור המתים וטקסי ההלוויה שלהם – אלוהים מתעב אותן אפילו עוד יותר. אלוהים מתעב אף את יום עבודת הקודש (כולל את השבת, כפי שהיא נשמרת בעולם הדתי), והוא בז לקשרים החברתיים והאינטראקציות הארציות בין אדם לחברו ודוחה אותם. אפילו חג האביב וחג המולד, שכולם מכירים אותם, לא נובעים מצווים של אלוהים, ועל אחת כמה וכמה הצעצועים והקישוטים של חגים אלה – שירים, זיקוקים, פנסים, מתנות חג מולד, מסיבות חג מולד וטקס אכילת הלחם הקדוש – האין אלה אלילים בראשם של בני האדם? בציעת הלחם ביום ראשון, היין והמצעים החגיגיים הם אלילים מובהקים אף יותר. כל החגים המסורתיים הפופולאריים בסין, כגון יום העלאת ראשי הדרקונים, חג סירות הדרקון, חג אמצע הסתיו, חג הלבה, וראש השנה הסינית, והחגים בעולם הדתי, כגון פסחא, יום הטבילה, חג המולד – כל החגים הבלתי מוצדקים האלה אורגנו והועברו מדור לדור מימי קדם ועד היום בידי בני אדם רבים. הדמיון העשיר והתפיסות היצירתיות של האנושות הם שאפשרו למסורות האלה לעבור מדור לדור עד היום. נדמה שהן ללא דופי, אך למעשה הן תכסיסים של השטן נגד האנושות. ככל שהשטן צר יותר על מקום מסוים, וככל שהמקום יותר מיושן ונחשל, כך המנהגים הפאודליים של המקום מבוססים יותר. אלה דברים שכובלים את בני האדם באופן הדוק, ולא משאירים להם שום מרחב תנועה. רבים מהחגים בעולם הדתי נראים מקוריים ונדמה שהם יוצרים גשר אל עבודתו של אלוהים, אך הם למעשה הקשרים הנסתרים שהשטן קושר בהם את בני האדם ומונע מהם להכיר את אלוהים – הם כולם תחבולות ערמומיות של השטן. למעשה, כשאלוהים משלים שלב בעבודתו, פירוש הדבר שהוא כבר השמיד את הכלים והסגנון של אותה עת מבלי להותיר להם זכר. עם זאת, "מאמינים אדוקים" ממשיכים לעבוד את האובייקטים המוחשיים והחומריים האלה, ובינתיים מעבירים את אשר לאלוהים לפינה נידחת בדעתם ולא חושבים עליו יותר. נדמה שהם מלאים באהבה לאלוהים, אך בפועל הם סילקו אותו מביתם לפני זמן רב והציבו את השטן על השולחן כדי לעבוד אותו. דיוקנאות של ישוע, של הצליבה, של מריה, של הטבילה של ישוע ושל הסעודה האחרונה – בני האדם מוקירים אותם כאילו היו אלוהים שבשמיים, תוך שהם זועקים שוב ושוב "אלוהים, האב שבשמיים". האין זו בדיחה גדולה? עד עצם היום הזה, אלוהים שונא אמרות ומנהגים רבים שהאנושות מעבירה מדור לדור. הם חוסמים באופן משמעותי את התקדמותו של אלוהים, ויתר על כן, הם יוצרים עכבות עצומות להיווכחותה של האנושות. גם אם נתעלם מהמידה שבה השטן השחית את האנושות, קרביהם של בני האדם מלאים עד אפס מקום בדברים כמו חוקיו של המטיף 'העד לי', החוויות של לורנס, הסקרים של וואצ'מן ני ועבודתו של פאולוס. לאלוהים אין כל דרך לבצע עבודה על בני האנוש, משום שיש בתוכם כל כך הרבה אינדיבידואליזם, חוקים, כללים, מערכות וכן הלאה. הדברים האלה, בנוסף על הנטיות הפאודליות דמויות האמונה הטפלה של בני האדם, לכדו וטרפו את האנושות. נדמה שהמחשבות של בני האדם הן סרט מעניין המספר מעשייה בצבע, שבה יצורי פלא רוכבים על עננים. הסרט הזה מלא בכל כך הרבה דמיון עד שהוא מדהים את בני האדם ומותיר אותם המומים וללא מילים. למען האמת, העבודה שאלוהים בא לעשות היום היא בעיקר להפריך את האמונות הטפלות האלה של בני האדם ולשנות מן הקצה אל הקצה את ההשקפה המנטלית שלהם. עבודתו של אלוהים לא התמידה עד היום הודות למורשת שהאנושות העבירה מדור לדור. זוהי עבודה שהוא עצמו יוזם ומשלים, ללא כל צורך בהמשך המורשת של איש רוח דגול כלשהו, ובלי כל צורך לרשת עבודה ייצוגית כלשהי שאלוהים עשה בתקופה אחרת כלשהי. בני האנוש לא צריכים לדאוג לדברים כאלה. כיום יש לאלוהים סגנון חדש של דיבור ושל עבודה. אם כן, מדוע שבני האדם ידאגו? אם בני האנוש יצעדו בנתיב של היום בתוך הזרם הנוכחי, תוך שהם ממשיכים את המורשת של "אבותיהם", הם לא יגיעו ליעדם. אלוהים סולד עד מאוד מצורה זו של ההתנהגות האנושית, בדיוק כשם שהוא מתעב את השנים, החודשים והימים בעולם האנושי.

הדרך הטובה ביותר לשינוי הטבע האנושי הוא לרפא את החלקים העמוקים ביותר בלבם של בני האדם שהורעלו קשות, ולאפשר לבני האדם להתחיל לשנות את החשיבה והמוסר שלהם. ראשית, בני האדם צריכים לראות בבירור שכל הטקסים הדתיים, הפעילויות הדתיות, המועדים לאורך השנים והחודשים, והחגים האלה – הם שנואים על אלוהים. עליהם להשתחרר מכבלי החשיבה הפאודלית ולבער כל זכר לנטייה העמוקה שלהם לאמונות טפלות. כל הדברים האלה כלולים בהיווכחות של האנושות. עליכם להבין מדוע אלוהים מוביל את האנושות אל מחוץ לעולם החילוני, ומדוע הוא מוביל את האנושות הרחק מהכללים והתקנות. זה השער שמבעדו תיווכחו, ועל אף שהדברים האלה לא נוגעים כלל לחוויה הרוחנית שלכם, אלה הם המכשולים הגדולים ביותר להיווכחות שלכם ולהכרת אלוהים. הם מהווים רשת שבני האדם נלכדים בה. בני אדם רבים קוראים את ספרי הקודש כל כך הרבה עד שהם אפילו יכולים לדקלם בעל פה קטעים רבים מתוכם. בהיווכחותם כיום, בני האדם משתמשים בספרי הקודש באופן לא מודע כאמת מידה לעבודתו של אלוהים, כאילו הבסיס לשלב העבודה הזה של אלוהים הוא ספרי הקודש, וכאילו ספרי הקודש הם המקור לעבודה הזו. כשעבודתו של אלוהים עולה בקנה אחד עם ספרי הקודש, בני האדם תומכים בהתלהבות בעבודתו של אלוהים ומתייחסים אליו בהערכה חדשה. כשעבודתו של אלוהים לא תואמת את ספרי הקודש, בני האדם מתמלאים בחרדה כה רבה עד שהם מתחילים להזיע ומחפשים בספרי הקודש את הבסיס לעבודתו של אלוהים. אם עבודתו של אלוהים לא מוזכרת בהם, בני האדם מתעלמים מאלוהים. אפשר לומר שבכל הנוגע לעבודתו של אלוהים כיום, רוב בני האדם מקבלים אותה בזהירות רבה, נשמעים אליה באופן בררני ומרגישים אדישות כלפי הכרתה. בכל הנוגע לדברים בעבר, הם דבקים במחצית מהם ומרפים מהשאר. האם אפשר לקרוא לזה היווכחות? בני האדם מחזיקים את הספרים של אחרים כאילו היו אוצרות, ומתייחסים אליהם כאל מפתח זהב לשער המלכות – הם לא מפגינים שום עניין במה שאלוהים דורש מהם כיום. יתרה מזאת, "מומחים חכמים" רבים מחזיקים ביד שמאלם את דברי האל וביד ימינם את "יצירות המופת" של אחרים, כאילו הם רוצים למצוא את הבסיס לדברי האל ביצירות המופת האלה, במטרה להוכיח לגמרי שדברי האל הם נכונים. הם אפילו מסבירים את דברי האל לאחרים בכך שהם משלבים אותם ביצירות המופת האלה, כאילו הם בעצמם עושים עבודה. למען האמת, יש "חוקרים מדעיים" רבים בקרב בני האנוש שמעולם לא ייחסו חשיבות רבה להישגים המדעיים החדשים של ימינו – הישגים מדעיים חסרי תקדים (כלומר עבודתו של אלוהים, דברי האל והנתיב להיווכחות בחיים). לכן, כל בני אדם "עצמאיים", "מטיפים" לכל עבר באמצעות פיהם המפיק מרגליות ומתרברבים ב"שמו הטוב של אלוהים". בינתיים, ההיווכחות שלהם עצמם נמצאת בסכנה ונדמה שהם רחוקים מעמידה בדרישותיו של אלוהים כפי שרגע הבריאה רחוק מרגע זה. כמה קל לעשות את עבודתו של אלוהים? נדמה שבני האדם כבר גמרו בדעתם להותיר מחצית מעצמם ליום האתמול ולהביא מחצית להיום, להעניק מחצית לשטן ולהגיש מחצית לאלוהים, כאילו זו הדרך להקל על מצפונם ולהרגיש נחמה כלשהי. העולמות הפנימיים של בני האדם הם כל כך בוגדניים עד שהם פוחדים לא רק לאבד את יום המחר אלא גם את יום האתמול, וחוששים עד מאוד לפגוע גם בשטן וגם באלוהים של היום, שנדמה שקיים אך גם לא קיים. מפני שבני האדם לא הצליחו לטפח את החשיבה והמוסר שלהם כראוי, יכולת האבחנה שלהם לקויה במיוחד, והם פשוט לא מסוגלים לדעת אם העבודה של היום היא עבודתו של אלוהים. ייתכן שמשום שחשיבתם הפאודלית של בני האדם ודעותיהם הקדומות כל כך מושרשות, הם כבר שמים בסל אחד אמונות טפלות ואמת, אלוהים ואלילים, מבלי לטרוח להבדיל בין הדברים האלה; ונדמה שהם לא מסוגלים להבחין ביניהם בבירור אפילו אם הם מתאמצים מאוד. זו הסיבה לכך שבני האדם עצרו במקומם והפסיקו להתקדם. כל הבעיות האלה נובעות מכך שבני האדם חסרים את החינוך האידאולוגי הנכון, מה שמקשה מאוד על היווכחותם. כתוצאה מכך, בני האדם אף פעם לא מתעניינים כלל בעבודתו של האל האמיתי, אלא דבקים בהתמדה[1] בעבודתו של האדם (למשל זו של בני האדם שהם סבורים שהם דגולים), כאילו הוטבע בהם חותמה של אותה עבודה. אלה הנושאים האחרונים שהאנושות צריכה להיווכח בהם, הלא כן?

הערות שוליים:

1. המילים "דבקים בהתמדה" משמשות בלעג. הן מעידות שבני האדם עקשנים וסוררים, ושהם דבקים בדברים מיושנים ולא מוכנים להרפות מהם.

קודם: עבודה והיווכחות (2)

הבא: עבודה והיווכחות (4)

אסונות הפכו כעת לאירוע שכיח ברחבי העולם. האם תרצו להילקח למלכות השמיים לפני האסונות הגדולים? הצטרפו לקבוצת אונליין כדי לדון בכך ולמצוא את הדרך.

הגדרות

  • טקסט
  • ערכות נושא

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

מרווח בין שורות

רוחב דף

תוכן

חיפוש

  • חיפוש טקסט
  • חיפוש בספר זה