דברי האל רלוונטיים:

שינוי בצביון מתייחס בעיקר לשינוי שחל בטבעו של אדם. לא ניתן להבין דברים שנוגעים לטבעו של אדם דרך התנהגויות חיצוניות. דברים אלה קשורים ישירות לערך ולחשיבות של קיומו, לנקודת מבטו על החיים ולערכיו והם נוגעים למה ששוכן בעמקי נשמתו ובעצם מהותו. אם אדם אינו יכול לקבל את האמת, לא יחול בו שינוי בהיבטים אלה. צביונו של אדם משתנה רק על ידי חוויה של עבודת האל, היווכחות מלאה באמת, שינוי הערכים ונקודות המבט בנוגע לקיום ולחיים, התאמת השקפותיו לדברי האל ויכולת להתמסר לאל באופן מלא ולהיות נאמן כלפיו באופן מוחלט. כיום, ייתכן שנראה כי אתה משקיע מאמץ מסוים ומגלה נחישות בפני קשיים בעת שאתה מבצע את חובתך, ייתכן כי אתה מסוגל לבצע סידורי עבודה שנקבעו על ידי העליון או שאתה יכול ללכת לכל מקום שאליו נאמר לך ללכת. על פני השטח נראה אולי שיש בך מידה מסוימת של צייתנות, אבל כאשר קורה דבר מה שאינו עולה בקנה אחד עם התפיסות שלך, המרדנות שבך מרימה ראש. למשל, אינך מתמסר לגיזום ואתה מתמסר עוד פחות כאשר מתחולל אסון; אתה אפילו מעז להתלונן על האל. לכן, ההתמסרות והשינוי המצומצמים שנראים כלפי חוץ אינם אלא שינוי קל בהתנהגות. יש אמנם מעט שינוי, אבל הוא אינו מספיק כדי שייחשב כשינוי צביון. ייתכן שאתה מסוגל לפסוע בנתיבים רבים, לסבול קשיים מרובים ולעמוד בפני השפלה גדולה; ייתכן שאתה חש קרוב מאוד לאל וייתכן שרוח הקודש מבצעת בך עבודה מסוימת. אבל כשהאל מבקש ממך לעשות דבר מה שאינו תואם לתפיסותיך, אתה עדיין עלול שלא להתמסר ולמעשה, אתה עשוי לחפש תירוצים, למרוד באל ולהתנגד לו ובמקרים חמורים אף להטיל בו ספק ולהיאבק בו. זו בעיה חמורה! היא מראה שעדיין יש בך טבע שמתנגד לאל, שאינך מבין את האמת לאשורה וכי לא חל כל שינוי בצביון החיים שלך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מה עליכם לדעת על שינוי צביונכם

אם לאדם התנהגויות טובות רבות, אין זה אומר שיש לו את מציאויות האמת. יהיו לך מציאויות האמת רק אם תיישם בפועל את האמת ותפעל על פי העקרונות. יהיו לך מציאויות האמת רק אם תירא את האל ותסור מרע. ישנם אנשים נלהבים שיכולים לדקלם דוקטרינות, לציית לחוקים ולהרבות במעשים טובים, אך כל שאפשר לומר עליהם הוא שיש להם שמץ של אנושיות. אלה שמסוגלים לדקלם דוקטרינות ותמיד מצייתים לחוקים לא בהכרח יכולים ליישם בפועל את האמת. אף שהם אומרים דברים נכונים ועושה רושם כי דבריהם חפים מבעיות, בסוגיות הנוגעות למהות האמת אין להם מה לומר כלל. לכן, לא משנה כמה דוקטרינות יכול אדם לדקלם, אין זה אומר שהוא מבין את האמת, ולא משנה כמה דוקטרינות הוא מבין, אין ביכולתו לפתור בעיות. תאורטיקנים דתיים יכולים להסביר את כתבי הקודש, אך בסופו של דבר הם כולם נופלים משום שאינם מסוגלים לקבל את האמת שהביע האל. אנשים שחוו שינוי בטבעם הם שונים. הם מבינים את האמת. יש להם כושר הבחנה בכל דבר ועניין; הם יודעים איך לפעול בהתאם לרצונו של אלוהים, איך לפעול בהתאם לעקרון האמת ואיך לפעול באופן שישביע את רצונו של אלוהים והם מבינים את אופי השחיתות שהם מציגים. כאשר נחשפים הרעיונות והתפיסות שלהם, הם מסוגלים להפעיל כושר הבחנה ולזנוח את הבשר. כך בא לידי ביטוי שינוי בטבע. הביטוי העיקרי של אנשים שחל שינוי בטבעם הוא שהם הבינו את האמת בבירור וכאשר הם מוציאים דברים לפועל, הם מנהיגים את האמת באופן מדויק יחסית ואינם מציגים שחיתות לעתים קרובות כמו בעבר. באופן כללי, בני אדם שטבעם השתנה נראים הגיוניים למדי ובעלי כושר הבחנה ומכיוון שהם מבינים את האמת, הם אינם מפגינים צדקנות או יהירות כמו בעבר. הם מסוגלים להבין ולהבחין בבירור ברוב השחיתות שנגלית בהם, ולכן הם לא נעשים יהירים. יכולה להיות להם תפיסה שקולה של השאלות הבאות: מהו מקומם, כיצד עליהם לנהוג בהיגיון, כיצד להיות צייתנים, מה מותר ומה אסור לומר, ומה יש לומר ולעשות עם בני אדם שונים. לכן, בני אדם שחל שינוי בטבעם הם הגיוניים יחסית, ורק אנשים כאלה מביאים לידי ביטוי באמת ובתמים צלם אנוש. משום שהם מבינים את האמת, הם מסוגלים לדבר ולראות דברים בהתאם לאמת, וכל מעשה שלהם נעשה לפי עקרונות מנחים. הם לא נתונים להשפעתו של אף אדם, עניין או דבר, יש להם השקפות משלהם והם יכולים לשמור על עקרונות האמת. טבעם יציב יחסית, והם לא הפכפכים, ובלי קשר לנסיבות, הם מבינים איך למלא את חובתם כראוי ואיך לעשות דברים כדי להשביע את רצונו של אלוהים. אלה שטבעם השתנה אינם מתמקדים במה שעליהם לעשות למראית עין כדי לזכות בהערכתם של אחרים – הם זכו בבהירות לגבי מה עליהם לעשות כדי להשביע את רצונו של אלוהים. אם כן, ייתכן שכלפי חוץ נראה שהם אינם נלהבים במיוחד או שהם לא עשו שום דבר חשוב, אך כל מה שהם עושים הוא משמעותי, בעל ערך ומניב תוצאות מעשיות. אין ספק שמציאויות אמת רבות מצויות ברשותם של אלה שטבעם השתנה – ניתן לראות זאת בבירור על פי נקודת המבט שלהם לגבי עניינים שונים ועל פי עקרונות מעשיהם. אלה שלא זכו באמת לא חוו בשום אופן כל שינוי בטבע חייהם. איך בדיוק מושג שינוי בטבע? השטן השחית עמוקות את בני האדם, הם כולם מתנגדים לאל וניחנים בטבע המתנגד לאל. האל מושיע אנשים בכך שהוא הופך את אלה שניחנו בטבע המתנגד לאל ושיכולים להתנגד לו לאנשים שיכולים לציית לו ולירוא מפניו. זה פירוש הדבר, להיות אדם שחל שינוי בטבעו. לא משנה עד כמה בני האדם הם מושחתים או בכמה סוגי טבע מושחת הם ניחנים, כל עוד הם יכולים לקבל את האמת, לקבל את השיפוט ואת הייסור של האל, ולקבל ניסיונות וזיכוכים שונים, תהיה להם הבנה אמיתית של האל, ובה בעת הם יהיו מסוגלים לראות בבהירות את מהות טבעם. כשהם יכירו את עצמם באמת, הם יהיו מסוגלים לשנוא את עצמם ואת השטן, ויהיו מוכנים לזנוח את השטן ולציית לאל לחלוטין. ברגע שאדם מתמלא נחישות שכזו, הוא מסוגל לחתור אל האמת. אם אנשים מכירים את האל באמת, אם טבעם השטני מטוהר ודברי האל מכים שורש בתוכם והופכים לחייהם ולבסיס קיומם, אם הם חיים על פי דברי האל, חל בהם שינוי מוחלט והם הפכו לאנשים חדשים – אפשר להחשיב זאת כשינוי בטבע חייהם. שינוי בטבע אין פירושו אנושיות בוגרת ומנוסה, או שטבעם של אנשים כלפי חוץ הוא צנוע מבעבר, שפעם הם היו יהירים אך כיום הם מסוגלים לתקשר בהיגיון, או שפעם הם לא הקשיבו לאיש וכיום הם מסוגלים להקשיב מעט לאחרים; שינויים שכאלה כלפי חוץ לא נחשבים מהפך של ממש בטבע. מהפכים של ממש בטבע כוללים מן הסתם דוגמאות כאלה, אך הדבר החשוב מכול הוא שחייהם עברו שינוי פנימי. זה לחלוטין משום שדברי האל והאמת הכו שורש בתוכם, שולטים בתוכם והפכו לחייהם. חל גם שינוי בהשקפותיהם. הם מבינים בדיוק מה קורה בעולם ולאנושות, כיצד השטן משחית את בני האדם, כיצד התנין הגדול האדום כאש מתנגד לאל, ואת מהות התנין הגדול האדום כאש. בלבם הם שונאים את התנין הגדול האדום כאש ואת השטן, והם לגמרי יכולים לפנות אל האל ולנהות אחריו. פירוש הדבר הוא שחי שינוי בטבע חייהם ושהם נפלו בנחלתו של האל. שינויים בטבע חיים הם שינויים מן היסוד, בעוד שינויים בהתנהגות הם שטחיים. רק אלה שחל שינוי בטבע חייהם הם אלה שיזכו באמת ורק הם יפלו בנחלתו של האל.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

בדת, אנשים רבים סובלים סבל רב לאורך כל חייהם: הם מכניעים את גופם ונושאים את הצלב שלהם, ואף ממשיכים לסבול ולעמוד בסבל כשהם על סף מוות! יש שעדיין צמים בבוקר יום מותם. כל חייהם הם מונעים מעצמם אוכל טוב ובגדים נאים, ומתמקדים רק בסבל. הם מסוגלים להכניע את גופם ולמרוד בבשרם. רוחם, המאפשרת להם לעמוד בסבל, ראויה לציון. אך חשיבתם, תפיסותיהם, גישתם הנפשית, ולמעשה כל טבעם הישן, לא עברו ולו שמץ של גיזום. אין להם שום הכרה אמיתית של עצמם. דימוי האל שקיים במחשבותיהם הוא אותו דימוי מסורתי של אל מעורפל. נחישותם לסבול למען האל נובעת מקנאותם ומן האופי הטוב של אנושיותם. על אף שהם מאמינים באל, הם לא מבינים אותו ולא יודעים את כוונותיו. הם רק עובדים וסובלים בעיוורון למען האל. הם אינם מייחסים כל ערך להבחנה, ולא אכפת להם כלל כיצד להבטיח ששירותם אכן מגשים את כוונות האל, וקל וחומר שאינם מודעים כיצד להשיג את הכרת האל. האל שהם משרתים אינו האל בדימויו האינהרנטי, אלא אל פרי דמיונם, אל ששמעו עליו או קראו אודותיו באגדות. לאחר מכן הם משתמשים בדמיונם הפורה ובאדיקותם כדי לסבול למען האל ולקחת על עצמם את העבודה שהאל רוצה לעשות. שירותם כל כך לא מדויק, עד שכמעט אף אחד מהם אינו מסוגל באמת לשרת בהתאם לכוונות האל. בלי קשר למידת נכונותם לסבול, נקודת המבט המקורית שלהם על השירות ודימוי האל שבשכלם נותרים ללא שינוי, מפני שהם לא עברו את המשפט, הייסור, הזיכוך וההבאה לידי שלמות של האל, ואיש גם לא הנחה אותם באמצעות האמת. גם אם הם מאמינים בישוע המושיע, איש מהם מעולם לא ראה את המושיע. הם יודעים עליו רק מאגדות ומשמועות. כתוצאה מכך, שירותם אינו אלא שירות אקראי בעיניים עצומות, כמו עיוור המשרת את אביו. מה בסופו של דבר ניתן להשיג משירות כזה? ומי יאשר אותו? מתחילתו ועד סופו, שירותם נותר זהה לחלוטין; הם מקבלים רק לקחים מעשה ידי אדם ומבססים את שירותם רק על טבעיותם ועל העדפותיהם האישיות. איזה גמול יכול הדבר להביא? אפילו פטרוס, שראה את ישוע, לא ידע כיצד לשרת בהתאם לכוונות האל; הוא הגיע לידיעה זו רק בסוף, בזקנתו. ומה נאמר על אותם עיוורים שלא חוו ולו שמץ של גיזום, ושלא היה איש שינחה אותם? האין שירותם של רבים מכם כיום כמו זה של העיוורים האלה? כל אלה שלא קיבלו משפט, לא קיבלו גיזום, ולא השתנו – האין הם כולם כאלה שלא נכבשו במלואם? איזו תועלת יש באנשים כאלה? אם בחשיבתך, בהכרתך את החיים ובהכרתך את האל לא חל כל שינוי חדש, ואם אינך משיג דבר מה אמיתי, לעולם לא תגיע להישג יוצא דופן בשירותך! ללא חזון והכרה חדשה של עבודת האל, אינך נכבש. נהייתך אחר האל תהיה אז כמו זו של הסובלים והצמים: בעלת ערך מועט! דווקא משום שאין כמעט עדות במעשיהם, אני אומר ששירותם הוא לשווא! לאורך כל חייהם, אנשים אלה סובלים ומבלים זמן בכלא; הם תמיד סבלניים, אוהבים, ותמיד נושאים את הצלב, העולם לועג להם ודוחה אותם, הם חווים כל קושי, ועל אף שהם צייתנים עד הסוף, הם עדיין לא נכבשים, ואינם יכולים לספק שום עדות על כך שנכבשו. הם סבלו סבל רב, אך בתוכם הם אינם מכירים את האל כלל. לא נעשה גיזום של אף אחת ממחשבותיהם ותפיסותיהם הישנות, ולא של נוהגיהם הדתיים, הידע שלהם מעשה ידי אדם ורעיונותיהם האנושיים. אין בהם ולו שמץ של הכרה חדשה. אף לא שמץ מהכרתם את האל הוא אמיתי או מדויק. הם הבינו לא נכון את כוונות האל. האם זה משרת את האל? לא משנה מה הייתה הכרתך את האל בעבר, אם היא נשארת כפי שהיא היום ואתה ממשיך לבסס את הידע שלך אודות האל על תפיסותיך ורעיונותיך שלך, בלי קשר למה שהאל עושה, כלומר, אם אין לך הכרה חדשה ואמיתית של האל ואם אינך מצליח להכיר את תדמיתו ואת צביונו האמיתיים של האל, אם הכרתך את האל עדיין מונחית על ידי חשיבה פיאודלית ואמונות טפלות ועדיין נובעת מדמיון ותפיסות אנושיים, אזי לא נכבשת. כל הדברים הרבים שאני אומר לך כעת נועדו לאפשר לך לדעת, ולאפשר להכרה זו להוביל אותך להכרה חדשה ומדויקת יותר; הם נועדו גם לגזום ממך את התפיסות הישנות ואת ההכרה הישנה שבך, כדי שתהיה ניחן בהכרה חדשה. אם באמת תאכל ותשתה את דבריי, הכרתך תשתנה במידה ניכרת. כל עוד תאכל ותשתה את דברי האל בלב של התמסרות, אזי נקודת המבט שלך תתהפך. כל עוד תהיה מסוגל לקבל את הייסורים החוזרים ונשנים, דפוס החשיבה הישן שלך ישתנה בהדרגה. כל עוד דפוס החשיבה הישן שלך יוחלף לחלוטין בחדש, גם הנוהג שלך ישתנה בהתאם. באופן זה, שירותך יהפוך מדויק יותר ויותר, ויהיה מסוגל יותר ויותר לעמוד בכוונות האל. אם תוכל לשנות את אורח חייך, את הכרתך את חיי האדם, ואת תפיסותיך הרבות לגבי האל, אזי טבעיותך תפחת בהדרגה. זו, התוצאה כאשר האל כובש אנשים, ולא פחות מכך. זהו השינוי המתרחש באנשים. אם באמונתך באל, כל מה שאתה יודע הוא להכניע את גופך ולסבול ולהתאפק, ואינך יודע אם הדבר נכון או לא, וקל וחומר שאינך יודע למען מי הדבר נעשה, כיצד נוהג כזה יכול להוביל לשינוי?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האמת הפנימית של עבודת הכיבוש (3)

ישנם כאלה שמרבים לדבר מן השפה ולחוץ על חובם לאל; ימיהם עוברים עליהם עם מצח מקומט מדאגה, והם מעמידים פנים ומתחזים לאומללים. כמה נתעב! אילו היית שואל אותם: "תוכל לספר לי כיצד אתה חייב לאל?" הם היו נאלמים דום. אם אתה נאמן לאל, אל תדבר על כך כלפי חוץ; במקום זאת, הפגן את אהבתך לאל באמצעות יישום מעשי בפועל, והתפלל אליו בלב אמיתי. אלה שמתנהלים מול האל רק באופן מילולי וכלאחר יד הם כולם צבועים! יש המדברים על כך שהם חייבים לאל בכל פעם שהם מתפללים, ומתחילים לבכות בכל פעם שהם מתפללים, גם מבלי שרוח הקודש תרגש אותם. אנשים כאלה אחוזים בתפיסות ובטקסים דתיים; הם חיים על פי טקסים ותפיסות אלה, ותמיד מאמינים שמעשים אלה מרצים את האל ושהוא מעדיף אדיקות שטחית או דמעות של צער. איזו טובה יכולה לצמוח מאנשים אבסורדיים שכאלה? יש המעמידים פני אדיבים כדי להפגין ענווה כשהם מדברים בנוכחות אחרים. יש המתנהגים בכוונה תחילה בהתרפסות בנוכחות אנשים אחרים, ככבשים חסרי כל שמץ של כוח. האם זו התנהגות הולמת לאנשי המלכות? אנשי המלכות צריכים להיות מלאי חיים וחופשיים, תמימים ופתוחים, כנים וחביבים, ולחיות במצב של חופש. הם צריכים להיות בעלי יושרה וכבוד, ולהיות מסוגלים לשאת עדות בכל מקום שאליו הם הולכים; אנשים כאלה אהובים הן על האל והן על האדם. לאלה שהם חדשים באמונה יש יותר מדי נוהגים חיצוניים; עליהם לעבור תחילה תקופה של גיזום ושבירה. כלפי חוץ, אנשים שמאמינים באל עמוק בלבם אינם נבדלים מאחרים, אך מעשיהם ופעולותיהם ראויים לשבח. רק אנשים כאלה יכולים להיחשב כמי שמביאים לידי ביטוי את דבר האל. אם אתה מטיף את הבשורה מדי יום לאנשים שונים במאמץ להביא אותם לישועה, אך בסופו של דבר אתה עדיין חי על פי כללים ודוקטרינות, אינך יכול להביא כבוד לאל. אנשים כאלה הם דמויות דתיות, וגם צבועים. בכל פעם שאותם אנשים דתיים מתאספים, הם עשויים לשאול: "אחות, מה שלומך בימים אלה?" היא עשויה להשיב: "אני מרגישה שאני חייבת לאל ושאני לא מסוגלת לרצות את כוונותיו." אדם אחר עשוי לומר: "גם אני מרגיש שאני חייב לאל ולא מסוגל לרצות אותו." המשפטים והמילים המעטים האלה לבדם מבטאים את הדברים הנאלחים שקיימים עמוק בתוכם; מילים כאלה הן המתועבות ביותר, ודוחות עד מאוד. טבעם של אנשים כאלה עומד בניגוד לאל. אלה שמתמקדים במציאות מבטאים כל מה שעולה על דעתם, ופותחים את לבם בשיתוף. הם אינם עוסקים ולו במעשה שקרי אחד, ואינם מפגינים נימוסים או גינונים ריקים. הם תמיד ישירים, ואינם כפופים לשום כלל חילוני. יש אנשים בעלי נטייה להפגנת חיצוניות, עד כדי חוסר היגיון מוחלט. כשמישהו שר, הם מתחילים לרקוד, ואפילו לא שמים לב שהאורז בסירים שלהם כבר נשרף. אין באנשים כאלה יראת שמיים או כבוד, והם קלי דעת עד מאוד. כל הדברים האלה הם ביטויים של היעדר מציאות. כשאנשים מסוימים משתפים על עניינים של חיים רוחניים, אף על פי שהם אינם מדברים על חוב כלשהו לאל, הם אכן שומרים על אהבה אמיתית אליו עמוק בלבם. לתחושת החוב שלך לאל אין שום קשר לאנשים אחרים; אתה חייב לאל, לא לאנושות. מה התועלת בכך שאתה מדבר על כך ללא הרף עם אחרים? עליך לייחס חשיבות לכניסה למציאות, לא לשום קנאות או הפגנה חיצוניות. מה מייצגים המעשים הטובים השטחיים של בני האדם? הם מייצגים את הבשר, ואפילו הנוהגים החיצוניים הטובים ביותר אינם מייצגים חיים; הם יכולים להראות רק את המזג האישי שלך. הנוהגים החיצוניים של האדם אינם יכולים לרצות את כוונותיו של האל. אתה מדבר ללא הרף על חובך לאל, אך אינך יכול לספק את חייהם של אחרים או לעורר את לבם לאהוב את האל. האם אתה מאמין שמעשיך אלה ירצו את האל? אתה מרגיש שכוונתו של האל היא שתפעל כך, ושמעשיך רוחניים, אך למען האמת, הם כולם אבסורדיים! אתה מאמין שמה שמוצא חן בעיניך ומה שאתה מוכן לעשות הם בדיוק הדברים שהאל מתענג עליהם. האם העדפותיך יכולות לייצג את האל? האם אופיו של אדם יכול לייצג את האל? מה שמוצא חן בעיניך הוא בדיוק מה שהאל מתעב, והרגליך הם אלה שהאל דוחה בתיעוב. אם אתה מרגיש שאתה חייב, לך והתפלל בפני האל; אין צורך לדבר על כך עם אחרים. אם אינך מתפלל בפני האל, ובמקום זאת אתה מושך כל הזמן תשומת לב בנוכחות אחרים, האם זה יכול לרצות את כוונותיו של האל? אם מעשיך קיימים תמיד רק במראית עין, פירוש הדבר שאתה יהיר עד מאוד. איזה סוג של בני אדם הם אלה שמבצעים רק מעשים טובים שטחיים וחסרי מציאות? אנשים כאלה הם פשוט פרושים צבועים ודמויות דתיות! אם לא תשילו מעליכם את נוהגיכם החיצוניים ולא תהיו מסוגלים לחולל שינוי, אזי יסודות הצביעות שבכם רק יתעצמו. ככל שיסודות הצביעות שלכם יגדלו יותר, כך תגבר התנגדותכם לאל. בסופו של דבר, אנשים כאלה יסולקו לבטח!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, באמונה יש להתמקד במציאות – עיסוק בטקסים דתיים אינו אמונה

קטעים לעיון מתוך דרשות ושיתוף:

בעולם הדתי, יש הרבה בני אדם אדוקים שאומרים, "השתנינו עקב אמונתנו בישוע אדוננו. אנחנו מסוגלים להשקיע מאמצים למען האדון, לעבוד למען האדון ולסבול מאסר למען האדון, ואנחנו לא מתכחשים לשמו. אנחנו מסוגלים לעשות הרבה דברים הגונים, לתת כספים לצדקה, לתרום ולעזור לעניים. אלה שינויים גדולים! לכן, אנחנו כשירים להיכנס למלכות השמיים." מה אתם חושבים על הדברים האלה? האם יש לכם יכולת הבחנה בכל הנוגע לדברים האלה? מה פירוש הדבר לעבור טיהור? האם אתם חושבים שאם התנהגותכם השתנתה ואתם עושים מעשים טובים, פירוש הדבר שעברתם טיהור? מישהו אומר, "השלכתי הצדה את הכל. השלכתי הצדה את העבודה שלי, את משפחתי ואת רצונות הבשר והדם כדי להשקיע למען אלוהים. האם השינויים האלה שווי ערך לטיהור?" אפילו אם עברתם את כל השינויים האלה, זו לא הוכחה מוצקה לכך שעברתם טיהור. אם כך, מה הנקודה העיקרית? באיזה היבט תוכלו לעבור טיהור שיוכל להיחשב לטיהור של ממש? טיהור שממגר את הטבע השטני שמתנגד לאלוהים פירושו טיהור של ממש. מהם הביטויים של טבע שטני שמתנגד לאלוהים? הביטויים המובהקים ביותר הם יהירות, שחצנות, צדקנות וגאווה עצמית, כמו גם רמייה, בוגדנות, שקרים, הונאה וצביעות. כשהטבע המושחת הזה כבר אינו חלק ממישהו, פירוש הדבר שהוא עבר טיהור של ממש. נאמר שיש 12 ביטויים עיקריים בטבעו השטני של האדם, כגון להתייחס לעצמכם כמכובדים ביותר; לאפשר למי שמציית לכם לשגשג, ולגרום למי שמתנגד אליהם למות; לחשוב שרק אלוהים נעלה מכם, לסרב להישמע לאף אחד אחר, ולא להתייחס לאחרים; ליצור מלכות עצמאית ברגע שיש לכם סמכות; לרצות להיות בעלי הסמכות היחידים, למלוך בכל הדברים ולהחליט על כל הדברים בעצמכם. כל הביטויים האלה הם טבע שטני. חייבים לטהר את הטבע השטני הזה כדי שמישהו יוכל לחוות שינוי בטבע חייו. שינוי בטבע חייו של אדם הוא לידה מחדש הנובעת מכך שמהותו השתנתה. לפני כן, כשהוא קיבל סמכות, הוא היה מסוגל להקים מלכות עצמאית משלו. כעת, כשהוא מקבל סמכות, הוא משרת את אלוהים, נושא עדות על אלוהים והופך למשרת של אנשיו הנבחרים של אלוהים. האין זה שינוי של ממש? לפני כן, הוא התרברב בכל מצב ורצה שאחרים יעריכו אותו ויעבדו אותו. כעת, הוא נושא עדות על אלוהים בכל מקום ולא מתרברב. בלי קשר לאופן שבו שבני אדם נוהגים בו, הוא חש שזה בסדר. גם אם בני אדם מעירים עליו הערות, הוא חש שזה בסדר. לא אכפת לו. הוא מתמקד רק במתן שבחים לאלוהים, בנשיאת עדות על אלוהים, בסיוע לאחרים להבין את אלוהים ובסיוע לאחרים לציית בפני אלוהים. האין זה שינוי בטבע חייו? "אנהג באחים ובאחיות באהבה. אהיה רחום עם הזולת בכל מצב. לא אחשוב על עצמי, ואספק תועלת לזולת. אעזור לאחרים לקדם את חייהם ואמלא את תחומי האחריות שלי עצמי. אעזור לאחרים להבין את האמת ולזכות באמת." זו הכוונה באהבה לרעכם כמוכם! בכל הנוגע לשטות, אתם יכולים לזהות אותו, להחזיק בעקרונות, למתוח קו גבול בינכם לבינו ולחשוף באופן יסודי את הרשע של השטן, כדי להציל את אנשיו הנבחרים של אלוהים מפגיעת השטן. כך תגנו על אנשיו הנבחרים של אלוהים, וזו דוגמה אף עוצמתית יותר לאהבה לרעכם כמוכם. בנוסף, עליכם לאהוב את מה שאלוהים אוהב ולשנוא את מה שאלוהים שונא. הדברים שאלוהים שונא הם צוררי משיח, רוחות רעות ורשעים. פירוש הדבר הוא שגם אנחנו צריכים לשנוא צוררי משיח, רוחות רעות ורשעים. עלינו להתייצב לצדו של אלוהים. אסור לנו להתפשר איתם. אלוהים אוהב את בני האדם שהוא רוצה להושיע ולברך. באשר לבני האדם האלה, עלינו להיות אחראים, לנהוג בהם באהבה, לעזור להם, להוביל אותם, לקיים אותם ולתמוך בהם. האין זה שינוי בטבע החיים? בנוסף, אם תבצעו עבירות או טעויות, ואם תזנחו את העקרונות במעשיכם, תוכלו לקבל את הביקורת, התוכחה, הטיפול והגיזום מצד האחים והאחיות; תוכלו להתייחס לכל הדברים האלה בדרך הנכונה ולקבל אותם מאלוהים, ותוכלו להיות חסרי שנאה ולחפש את האמת כדי לפתור את השחיתות שלכם עצמכם. האין זה שינוי בטבע חייכם? כן...

האם השינוי בהתנהגות שמדובר בו בעולם הדתי הוא דוגמה לשינוי בטבע חיים? כולם אומרים שלא. מדוע? הסיבה העיקרית לכך היא שאנשים כאלה עדיין מתנגדים לאלוהים. הדבר זהה לפרושים, שהיו אדוקים מאוד כלפי חוץ. הם הרבו להתפלל, הם הסבירו את כתבי הקודש, והם נצמדו היטב להוראות שבחוק. אפשר לומר שכלפי חוץ, לא היה בהם דופי. בני האדם לא הצליחו לזהות שום פגם. עם זאת, מדוע הם עדיין היו מסוגלים להתנגד לאלוהים ולגנות אותו? על מה זה מעיד? גם אם בני אדם נראים טובים, אם האמת לא בידם, ולפיכך, הם לא מכירים את אלוהים, הם בכל זאת יתנגדו לאלוהים. כלפי חוץ, הם היו טובים כל כך. אולם מדוע זה לא נחשב לשינוי בטבע חיים? הסיבה לכך היא שטבעם המושחת לא השתנה כהוא זה, והם היו עדיין יהירים, שחצנים, ובמיוחד צדקנים. הם האמינו בידע ובתיאוריות שלהם עצמם, והם האמינו שהם מבינים את כתבי הקודש יותר טוב מכולם. הם האמינו שהם מבינים הכל ושהם טובים מבני אדם אחרים. זו הסיבה לכך שהם התנגדו וגינו את ישוע אדוננו כשהוא הטיף ועשה את עבודתו. זו הסיבה לכך שכאשר העולם הדתי שומע שהמשיח של אחרית הימים ביטא את כל האמת, הם מגנים אותו אפילו שהם יודעים שזו האמת.

– דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים