דברי אלוהים רלוונטיים:

ישועת האדם על ידי אלוהים אינה נעשית ישירות באמצעות רוח האל וזהותה של רוח האל, מכיוון שהאדם אינו יכול לגעת ברוח האל, לראותה או להתקרב אליה. אילו אלוהים ניסה להושיע את האדם ישירות דרך רוח הקודש, האדם לא יכול היה לקבל את ישועת האל. לולא אלוהים לבש צורה חיצונית של אדם שנברא, לא הייתה לבני האדם אפשרות לקבל את הישועה הזו. זאת מכיוון שלאדם אין דרך להתקרב לאלוהים, כשם שאיש לא היה יכול להתקרב לענן של יהוה. רק על ידי התגלמות כאדם שנברא, כלומר, רק על ידי הפיכת דברו לבשר ודם שבו הוא מתגלם, אלוהים יכול לעבוד בדבריו באופן אישי בכל חסידיו. רק אז האדם יוכל באופן אישי לראות ולשמוע את דבר האל ויותר מכך, להיווכח בתכונות של דברי האל, ועל ידי כך לזכות בישועה מלאה. לולא אלוהים התגלם כבשר ודם, שום בשר ודם לא היה מסוגל לזכות לישועה כה גדולה, ואף אדם לא היה נושע. אילו רוח האל עבדה ישירות בקרב בני האדם, האנושות כולה הייתה מוכית אפיים ארצה או נלקחת בשלמותה לשבי השטן, מפאת חוסר יכולתה ליצור קשר עם אלוהים. ההתגלמות הראשונה נועדה לגאול את האדם מחטא, באמצעות גופו של ישוע כבשר ודם, כלומר אלוהים הושיע את האדם מהצלב, אך הטבע השטני המושחת נותר עדיין בתוך האדם. ההתגלמות השנייה לא נועדה עוד לשמש כקורבן חטאת, אלא כדי להושיע לחלוטין את מי שנגאל מחטא. הדבר נעשה כדי שמי שנמחל לו יוכל להיגאל מחטאיו, להיטהר לגמרי ולהשיג שינוי בטבעו, ובכך להשתחרר מההשפעה האפלה של השטן ולשוב בפני כס המלכות של אלוהים. רק כך האדם יכול להתקדש באופן מלא.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (4)

האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועת האל בהתגלמותו כבשר ודם

(פרק נבחר מדברי אלוהים)

אלוהים התגלם כבשר ודם משום שמושא עבודתו אינו רוחו של השטן או כל דבר אחר שאינו גשמי, אלא האדם, שהוא בשר ודם ואשר הושחת על ידי השטן. הסיבה לכך שאלוהים הפך את האדם העשוי בשר ודם למושא עבודתו היא בדיוק משום שבשרו ודמו הושחתו. יתר על כן, היות שהאדם הוא מושא ההשחתה, אלוהים הפך את האדם למושא עבודתו היחידי בכל שלביה של עבודת הישועה שלו. האדם הוא יצור בן תמותה העשוי בשר ודם ואלוהים הוא היחידי שיכול להציל את האדם. על כן, על אלוהים להפוך לבשר ודם בעל אותן תכונות שיש לאדם כדי לבצע את עבודתו, כדי שלעבודתו תהיה השפעה טובה יותר. על אלוהים להפוך לבשר ודם כדי לבצע את עבודתו דווקא משום שהאדם עשוי בשר ודם ואינו מסוגל להתגבר על החטא או להשיל מעליו את בשרו ודמו. גם אם מהותו וזהותו של האל בהתגלמותו כבשר ודם שונות מאוד ממהותו וזהותו של האדם, הופעתו זהה לזו של האדם. הוא נראה כאדם רגיל וחייו הם חיי אדם רגיל וכל מי שרואה אותו לא יכול להבחין בהבדל כלשהו בינו לבין אדם רגיל. די לו בהופעה רגילה זו ובאנושיות רגילה זו כדי לבצע את עבודתו האלוהית באנושיות רגילה. בשרו ודמו מאפשרים לו לבצע את עבודתו באנושיות רגילה ומסייעים לו לבצע את עבודתו בקרב בני האדם. יתר על כן, אנושיותו הרגילה מסייעת לו לבצע את עבודת הישועה בקרב בני האדם. גם אם אנושיותו הרגילה גרמה למהומה רבה בקרב בני האדם, למהומה כזו לא היו ההשפעות הרגילות של עבודתו. בקיצור, עבודתו של אלוהים כבשר ודם רגילים מביאה לבני האדם תועלת עילאית. גם אם רוב בני האדם אינם מקבלים את אנושיותו הרגילה, עבודתו יכולה עדיין להשיג תוצאות ותוצאות אלו מושגות הודות לאנושיותו הרגילה. אין כל ספק בכך. התועלת שמפיק האדם מעבודת האל בהתגלמותו כבשר ודם גדולה עשרת מונים או תריסרי מונים מהתפיסות הקיימות בקרב בני האדם בנוגע לאנושיותו הרגילה של אלוהים ובסופו של דבר, עבודתו של אלוהים תבלע תפיסות כאלה. ההשפעה שהשיגה עבודתו, כלומר הידע של בני האדם בנוגע לאלוהים, עולה לאין שיעור על תפיסותיהם של בני האדם בנוגע אליו. לא ניתן כלל לדמיין או למדוד את העבודה שאלוהים עושה בהתגלמותו כבשר ודם, היות שבשרו ודמו אינם דומים לבשרו ודמו של אף יצור אנושי. גם אם הקליפה זהה, המהות אינה אותה מהות. בשרו ודמו של אלוהים יוצרים תפיסות רבות של האדם בנוגע לאלוהים, אך בשרו ודמו של אלוהים יכולים גם לאפשר לאדם לרכוש ידע רב ואף לכבוש כל אדם בעל קליפה דומה. זאת משום שאלוהים אינו אנושי בלבד אלא הוא אל עם קליפה של אדם ואיש אינו יכול לתהות על קנקנו או להבין אותו לגמרי. כולם אוהבים ומקדמים בברכה אל בלתי נראה ובלתי מוחשי. אם אלוהים הוא רק רוח שהאדם אינו יכול לראותה, כל כך קל לבני האדם להאמין באל. בני האדם יכולים לתת דרור לדמיונם, לבחור כל צלם שמוצא חן בעיניהם כצלמו של אלוהים כדי להתרצות ולשמוח בו. כך בני האדם יכולים לעשות את כל מה שהאל שלהם אוהב ביותר ואת מה שאותו אל הכי רוצה שיעשו ללא כל נקיפות מצפון. זאת ועוד, בני האדם מאמינים שאף אחד אינו נאמן ומסור לאלוהים יותר מהם ושכל השאר הם כלבים גויים שאינם נאמנים לאלוהים. ניתן לומר שזה מה שרוצים בני האדם שאמונתם באלוהים מעורפלת ומבוססת על דוקטרינות. הם רוצים אותו הדבר, בשינויים קלים בלבד. רק הצלמים שעוטה אלוהים בדמיונותיהם שונים, אך המהות זהה למעשה.

אמונתו חסרת הדאגות של האדם באלוהים לא מפריעה לו והוא מאמין באלוהים כרצונו. זו אחת מ"זכויותיו וחירויותיו של האדם," שבהן איש אינו רשאי להתערב. זאת משום שבני האדם מאמינים באל שלהם ולא באל של אף אחד אחר. האל הזה הוא רכושם הפרטי וכמעט לכל אחד ישנו רכוש פרטי כזה. בני האדם רואים ברכוש הזה אוצר יקר ערך, אך בעיני אלוהים לא קיים דבר שפל יותר או חסר ערך יותר, מכיוון שאין ראיה ברורה יותר להתנגדות לאלוהים מאשר הרכוש הפרטי הזה של האדם. רק בזכות עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם, אלוהים הופך לבשר ודם בעל צורה מוחשית שהאדם יכול לראות ולגעת בה. הוא אינו רוח חסרת צורה אלא בשר ודם שהאדם יכול לראות ולבוא איתם במגע. עם זאת, רוב האלים שבני האדם מאמינים בהם הם אלוהויות לא גשמיות, חסרות צורה וגם בעלות דמות לא מוגדרת. כך האל בהתגלמותו כבשר ודם הפך לאויבם של רוב המאמינים באלוהים ובדומה לכך, אלה שאינם יכולים לקבל את עובדת התגלמותו של אלוהים כבשר ודם הפכו למתנגדיו של אלוהים. האדם מחזיק בתפיסות, לא בשל הלך מחשבתו או מרדנותו, אלא בשל הרכוש הפרטי הזה שלו. הרכוש הזה הוא הסיבה לכך שרוב בני האדם מתים והאל המעורפל הזה, שלא ניתן לגעת בו, שלא ניתן לראותו ושאינו קיים במציאות, הוא זה שהורס את חיי האדם. האדם מאבד את חייו לא בגלל האל בהתגלמותו כבשר ודם, קל וחומר לא בגלל האל שבשמיים, אלא בגלל האל שהאדם הוגה בדמיונו. הסיבה היחידה לכך שהאל בהתגלמותו כבשר ודם הפך לבשר ודם היא צרכיו של האדם המושחת. הסיבה לכך היא צרכיו של האדם ולא של אלוהים וכל קורבנותיו וסבלותיו של אלוהים הם למען האנושות ולא למען אלוהים עצמו. אצל אלוהים לא קיימים שיקולים של בעד ונגד ולא קיים כל גמול. הוא לא יקצור פירות עתידיים כלשהם, אלא את מה שהוא זכאי לו מלכתחילה. כל מעשיו וכל קורבנותיו למען האנושות לא נעשים כדי להפיק עבורו רווחים גדולים, אלא אך ורק למען האנושות. אף שעבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם כרוכה בקשיים שלא ניתן להעלותם על הדעת, ההשפעות שהיא משיגה בסופו של דבר עולות בהרבה על השפעותיה של העבודה שמבצעת רוח האל ישירות. העבודה המתבצעת על ידי הבשר והדם כרוכה בקשיים רבים והבשר והדם לא יכולים לשאת אותה זהות אדירה שנושאת רוח האל. הם אינם יכולים לבצע אותם מעשים על-טבעיים שמבצעת רוח האל ובוודאי שלא להחזיק באותה סמכות שמחזיקה בה רוח האל. עם זאת, מהות העבודה שמבצעים הבשר והדם חסרי החשיבות האלה עולה בהרבה על מהות העבודה שביצעה רוח האל ישירות ובשרו ודמו של אלוהים הם התשובה לצרכים של האנושות כולה. כדי להושיעם, הערך השימושי של רוח האל נחות בהרבה מזה של הבשר: עבודתה של רוח האל מסוגלת לכסות את התבל כולה, על פני כל ההרים, הנהרות, האגמים והאוקיאנוסים, אך עבודתו של הבשר מתייחסת באופן יעיל יותר לכל אדם שבא עמו במגע. זאת ועוד, האדם יכול להבין טוב יותר את הבשר והדם המוחשיים של אלוהים ולבטוח בהם יותר והם יכולים להעמיק את הכרתו את אלוהים ולהותיר באדם רושם עמוק יותר בנוגע למעשיו הממשיים של אלוהים. עבודתה של רוח האל אפופה במסתורין. קשה לבני תמותה לתפוס אותה וקשה להם אף יותר לראותה ולפיכך הם יכולים להישען רק על דמיונות נבובים. לעומת זאת, העבודה של הבשר ודם היא רגילה ומבוססת על המציאות ועשירה בחוכמה ומהווה עובדה שעינו הפיזית של האדם יכולה לראותה. האדם יכול לחוות באופן אישי את החוכמה שבעבודתו של אלוהים בלי שיצטרך להסתמך על דמיונו הפורה. זהו הדיוק והערך האמיתי של עבודת האל כבשר ודם. רוח האל יכולה רק לעשות דברים שעין האדם אינה מסוגלת לראותם ושהאדם מתקשה לדמיינם, כגון הנאורות של רוח האל, תנועתה של רוח האל וההכוונה של רוח האל, אך עבור אדם בר-דעת, דברים אלה אינם מספקים שום משמעות ברורה. הם מספקים רק משמעות מרגשת או רחבה, אך הם אינם יכולים לתת הוראות במילים. לעומת זאת, עבודתו של האל כבשר ודם שונה מאוד: יש בה הכוונה מדויקת במילים, יש בה רצון ברור ומטרות ברורות שהוא דורש. לכן האדם לא צריך לגשש באפלה או להפעיל את דמיונו, קל וחומר לנחש. זוהי בהירותה של העבודה כבשר ודם וזה ההבדל העצום בינה לבין עבודתה של רוח האל. עבודתה של רוח האל מתאימה אך ורק להיקף מוגבל ואינה יכולה להוות תחליף לעבודת הבשר והדם. עבודת הבשר והדם מציבה בפני האדם מטרות נחוצות ומדויקות בהרבה ומעניקה לו ידע רב-ערך ואמיתי בהרבה בהשוואה לעבודתה של רוח האל. העבודה שערכה רב ביותר עבור האדם שהושחת היא זו שניתן לראותה ולגעת בה, שמספקת מילים מדויקות ומטרות ברורות לעסוק בהשגתן. רק עבודה מציאותית והכוונה בעת הנכונה מתאימות לטעמו של האדם ורק עבודה אמיתית יכולה להציל את האדם מטבעו המושחת והרקוב. רק האל בהתגלמותו כבשר ודם יכול להשיג את הדברים האלה. רק האל בהתגלמותו כבשר ודם יכול להציל את האדם מטבעו המושחת לשעבר. אף שרוח האל היא מהותו הטבעית של אלוהים, אלוהים יכול לבצע עבודה כזו אך ורק כבשר ודם. אילו עבדה רוח האל לבדה, הרי שעבודת האל לא הייתה יכולה להיות אפקטיבית – זו האמת הפשוטה. אף שרוב בני האדם הפכו לאויביו של אלוהים משום הבשר והדם האלה, כשאלוהים ישלים את עבודתו, מתנגדיו לא רק יחדלו להיות אויביו, אלא, להיפך, יהפכו לעדיו. הם יהפכו לעדים שאלוהים כבש אותם, לעדים התואמים לאלוהים ושלא ניתן להפרידם ממנו. אלוהים יגרום לאדם להכיר את חשיבותה של עבודתו כבשר ודם לאדם והאדם יכיר את חשיבותם של הבשר והדם האלה למשמעות הקיום האנושי. הוא יכיר את ערכו האמיתי של אלוהים לצמיחת חיי האדם ויתרה מזאת, הוא יידע כי הבשר והדם האלה יהפכו למעיין שופע של חיים שהאדם לא יחפוץ להיפרד ממנו. אף שהתגלמותו של אלוהים כבשר ודם שונה מאוד מזהותו וממעמדו של אלוהים ונדמה לאדם שהיא לא עולה בקנה אחד עם שיעור קומתו הממשי של אלוהים, הבשר והדם האלה, שאינם ניחנים בצלמו האמיתי של אלוהים או בזהותו האמיתית של אלוהים, יכולים לבצע את העבודה שרוחו של אלוהים אינה יכולה לעשות באופן ישיר. כאלה הם המשמעות והערך האמיתיים של התגלמותו של האל ואלה הם המשמעות והערך שהאדם אינו מסוגל להעריך ולהכיר בהם. אף שכל האנושות רוחשת כבוד לרוח האל ומזלזלת בבשרו ובדמו של אלוהים, בלי קשר להשקפתה ולחשיבתה, החשיבות והערך האמיתיים של הבשר והדם עולים בהרבה על אלו של רוח האל. כמובן, הדבר מתייחס רק ביחס לאנושות המושחתת. לכל מי שמחפש אחר האמת ועורג להופעת האל, עבודתה של רוח האל יכולה להעניק רק ריגוש או השראה וכן תחושת פלא חסרת פשר שלא ניתן לדמיין אותה ותחושה שעבודה זו כה אדירה, נשגבה ונפלאה ועם זאת, בלתי ניתנת להשגה או לרכישה. האדם ורוח האל יכולים רק להביט זה בזה ממרחק רב, כאילו קיים מרחק עצום ביניהם, והם אינם יכולים לדמות זה לזה לעולם, כאילו שקיימת מחיצה בלתי נראית בין האדם לבין אלוהים. למעשה, זו אשליה שרוח האל העניקה לאדם, משום שרוח האל והאדם אינם שייכים לאותו מין ולעולם לא יתקיימו באותו עולם ומשום שרוח האל אינה חולקת דבר עם האדם. לכן האדם אינו זקוק לרוח האל, משום שרוח האל אינה מסוגלת לבצע ישירות את העבודה שהאדם זקוק לה ביותר. העבודה של הבשר והדם מספקת לאדם מטרות אמיתיות לעסוק בהן, דברים ברורים ותחושה שאלוהים הוא אמיתי ורגיל, שהוא צנוע ושגרתי. אף שייתכן שהאדם מפחד מאלוהים, רוב בני האדם מתחברים אליו בקלות. האדם יכול לראות את זיו פניו ולשמוע את קולו והוא אינו צריך להתבונן בו ממרחק. האדם מרגיש שהוא יכול להתקרב אל הבשר והדם האלה וכי הם לא מרוחקים ובלתי נתפסים אלא גלויים וניתנים למגע, משום שהבשר והדם האלה נמצאים באותו עולם כמו האדם.

עבור כל מי שחיים בבשר, שינוי טבעם מחייב חיפוש יעדים והכרת אלוהים מחייבת ראיית המעשים האמיתיים ואת פניו האמיתיים של אלוהים. ניתן להשיג את שני הדברים האלה רק באמצעות בשרו ודמו של האל בהתגלמותו ורק בשר ודם רגילים ואמיתיים יכולים להגשימם. זו הסיבה לכך שהתגלמות האל כבשר ודם הכרחית וזו הסיבה לכך שהאנושות המושחתת כולה זקוקה לה. מכיוון שנדרש מבני האדם להכיר את אלוהים, יש לעקור מלבם את הצלמים של האלים המעורפלים והעל-טבעיים ומכיוון שנדרש מבני האדם להתנער מטבעם המושחת, ראשית עליהם להכיר את טבעם המושחת. אם האדם לבדו יבצע את עבודת עקירת צלמי האלים המעורפלים מלבם של בני האדם, הרי שהוא ייכשל בהשגת התוצאה הראויה. לא ניתן לחשוף, לסלק או לעקור לחלוטין את הצלמים של האלים המעורפלים שבלבם של בני האדם באמצעות מילים בלבד. בסופו של דבר, מעשה כזה לא יוכל לעקור דברים מושרשים אלה מלבם של בני האדם. רק על-ידי החלפת הדברים המעורפלים והעל-טבעיים האלה באל המעשי ובצלמו האמיתי של אלוהים ועל-ידי מתן אפשרות לבני האדם להכירם באופן הדרגתי, ניתן להשיג את התוצאה ההולמת. האדם מכיר בכך שהאל שהוא חיפש בימים עברו הוא מעורפל ועל-טבעי. התוצאה הזו ניתנת להשגה לא באמצעות הנהגתה הישירה של רוח האל, קל וחומר לא באמצעות תורתו של אדם מסוים, אלא באמצעות האל בהתגלמותו כבשר ודם. תפיסותיו של האדם נחשפות במערומיהן כשהאל בהתגלמותו מבצע את עבודתו באופן רשמי. זאת משום שרגילותו ומציאותו של האל בהתגלמותו עומדים כאנטי-תזה לאל המעורפל והעל-טבעי שבדמיונו של האדם. תפיסותיו המקוריות של האדם יכולות להתגלות אך ורק על ידי הנגדתן למול האל בהתגלמותו כבשר ודם. ללא ההשוואה לאל בהתגלמותו כבשר ודם, תפיסותיו של האדם אינן יכולות להיחשף. במילים אחרות, ללא הניגודיות שמספקת המציאות, לא ייחשפו הדברים המעורפלים. איש אינו מסוגל להשתמש במילים כדי לבצע את העבודה זאת ואיש אינו מסוגל לבטא את העבודה הזאת במילים. רק אלוהים בכבודו ובעצמו יכול לבצע את עבודתו שלו ואיש מלבדו אינו יכול לעשות את העבודה זאת מטעמו. לא משנה כמה עשירה שפתו של האדם, הוא אינו מסוגל לבטא את המציאות ואת הרגילות של אלוהים. האדם יכול להכיר את אלוהים באופן מעשי יותר ולראות אותו ביתר בהירות רק אם אלוהים עובד בקרב בני האדם באופן אישי ומציג בגלוי את צלמו ואת הווייתו. אף בן אנוש עשוי בשר ודם אינו יכול להשיג את ההשפעה הזו. כמובן, גם רוחו של אלוהים אינה מסוגלת להשיג את ההשפעה הזאת. אלוהים יכול להציל את האדם המושחת מהשפעתו של השטן, אך רוחו של אלוהים אינה יכולה לבצע את העבודה הזאת ישירות. רק הבשר והדם שעוטה רוח האל יכולים לעשות זאת, בהתגלמותו של האל כבשר ודם. הבשר הזה הוא הן אדם והן אלוהים. הוא אדם שניחן באנושיות רגילה וגם אל שגדוש באלוהיות. לכן, גם אם הבשר והדם האלה אינם רוח האל וגם אם הם נבדלים מאוד מרוחו, בכל זאת האל בהתגלמותו כבשר ודם הוא שמושיע את האדם, הוא רוח האל וגם הבשר והדם. אין זה משנה כיצד מכנים אותו, בסופו של דבר, אלוהים עצמו הוא שמושיע את האנושות. זאת משום שרוח האל בלתי נפרדת מהבשר והדם ועבודתם של הבשר והדם היא גם עבודתה של רוח האל. העניין הוא פשוט שהעבודה הזאת לא מתבצעת תוך שימוש בזהותה של רוח האל אלא בזהותם של הבשר והדם. עבודה שיש לבצעה ישירות על ידי רוח האל אינה דורשת התגלמות כבשר ודם ועבודה שלשם ביצועה יש צורך בבשר ודם אינה יכולה להתבצע ישירות על ידי רוח האל אלא רק על ידי האל בהתגלמותו. זה מה שנדרש לשם העבודה הזאת וזה מה שדרוש לאנושות המושחתת. מבין שלושת שלביה של עבודת האל, רוח האל ביצעה ישירות רק שלב אחד ושני השלבים הנותרים מתבצעים על ידי האל בהתגלמותו ולא ישירות על ידי הרוח. עבודת עידן החוק שביצעה רוח האל לא כללה את שינוי טבעו המושחת של האדם ולא היה לה כל קשר להכרתו של האדם את אלוהים. לעומת זאת, עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם בעידן החסד ובעידן המלכות קשורה לטבעו המושחת של האדם ולהכרתו את אלוהים וזהו חלק חשוב וחיוני של עבודת הישועה. לפיכך, האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם וזקוקה יותר לעבודתו הישירה של האל בהתגלמותו כבשר ודם. האנושות זקוקה לאל בהתגלמותו כבשר ודם כדי שירעה אותה, יתמוך בה, ישקה אותה, יאכיל אותה, ישפוט וייסר אותה. היא זקוקה לחסד רב יותר ולגאולה גדולה יותר מהאל בהתגלמותו כבשר ודם. רק האל בהתגלמותו כבשר ודם יכול להיות איש סודו של האדם, רועה האדם, העוזר הנוכח של האדם וכל אלו הן הסיבות לנחיצותה של ההתגלמות, הן כיום והן בימים עברו.

האדם הושחת על ידי השטן והוא העליון מבין יצירי האל, לפיכך האדם זקוק לישועת האל. מושא ישועת האל הוא האדם – לא השטן – ומה שיינצל הוא בשרו ודמו של האדם ונשמתו של האדם – לא השטן. השטן הוא מושא ההשמדה של אלוהים ואילו האדם הוא מושא ישועתו של אלוהים. השטן השחית את בשרו ודמו של האדם ולפיכך יש להושיע ראשית את בשרו ודמו של האדם. בשרו ודמו של האדם הושחתו באופן מעמיק מאוד והפכו לדברים שמתנגדים לאלוהים, אף בגלוי, ומכחישים את קיומו של אלוהים. הבשר והדם המושחתים האלה פשוט סוררים מדי ואין דבר שקשה יותר לטפל בו או לשנותו מאשר טבעם המושחת של הבשר והדם. השטן נכנס לבשרו ודמו של האדם כדי לעורר מהומה ומשתמש בבשרו ובדמו של האדם כדי להפריע לעבודת האל ולקלקל את תוכניתו של אלוהים וכך הפך האדם לשטן ולאויבו של אלוהים. כדי שניתן יהיה להושיע את האדם, יש קודם כול לכבוש אותו. זו הסיבה שאלוהים נענה לאתגר ועטה בשר ודם כדי לבצע את העבודה שבכוונתו לעשות ולהילחם בשטן. מטרתו היא ישועת האנושות שהושחתה והבסתו והשמדתו של השטן המורד נגדו. אלוהים מביס את השטן באמצעות עבודת כיבוש האדם ובה-בעת מושיע את האנושות המושחתת. לפיכך, זו עבודה שמשיגה שתי מטרות בו זמנית. הוא עובד כבשר ודם ומדבר כבשר ודם ומבצע את כל עבודתו כבשר ודם כדי ליצור קשר טוב יותר עם האדם ולכבוש את האדם טוב יותר. בפעם האחרונה שבה אלוהים יהפוך לבשר ודם, עבודתו באחרית הימים תושלם בהתגלמותו כבשר ודם. הוא יסווג את כל בני האדם על פי סוגיהם, ישלים את כל ניהולו וישלים גם את כל עבודתו כבשר ודם. עם תום כל עבודתו בעולם, הוא יזכה לניצחון מלא. בעבודתו כבשר ודם, אלוהים יכבוש כליל את האנושות ויזכה באנושות באופן מלא. האין פירוש הדבר שכל ניהולו יגיע לסופו? כשאלוהים ישלים את עבודתו כבשר ודם, משהביס לחלוטין את השטן וזכה לניצחון, לא יהיו לשטן הזדמנויות נוספות להשחית את האדם. עבודתה של ההתגלמות הראשונה של אלוהים כבשר ודם הייתה גאולת האדם מחטאיו ומחילה עליהם. כעת מדובר בעבודת כיבוש האנושות והזכייה המלאה בה, כדי שלשטן לא תהיה עוד דרך לבצע את עבודתו והוא ינחל מפלה גמורה ואלוהים יזכה לניצחון גמור. זוהי עבודתם של הבשר והדם וזוהי עבודה שאלוהים יבצע בעצמו. העבודה הראשונית של שלושת השלבים של עבודת האל בוצעה ישירות על ידי רוח האל ולא על ידי הבשר והדם. לעומת זאת, העבודה הסופית של שלושת השלבים של עבודת האל מתבצעת על ידי האל בהתגלמותו כבשר ודם, לא ישירות על ידי רוח האל. עבודת הגאולה בשלב הביניים התבצעה אף היא על ידי האל בהתגלמותו כבשר ודם. במהלך כל עבודת הניהול, העבודה החשובה ביותר היא ישועתו של האדם מהשפעת השטן. העבודה העיקרית היא הכיבוש המלא של האדם המושחת. בכך תושב יראת האל המקורית ללבו של האדם שנכבש והאדם יוכל לזכות בחיים רגילים, כלומר בחיים רגילים של ברוא אל. העבודה הזו קריטית והיא מהווה את עיקר עבודת הניהול. בשלושת שלביה של עבודת הישועה, השלב הראשון של עבודת עידן החוק היה מרוחק מעיקר עבודת הניהול. היא נראתה רק במידה מועטה כעבודת ישועה ולא היוותה את תחילת עבודתו של אלוהים בהושעת האדם מתחומו של השטן. רוח האל עשתה את השלב הראשון בעבודה ישירות משום שעל פי חוק, האדם ידע רק לציית לחוק ולא הייתה לו אמת מעבר לכך ומשום שהעבודה בעידן החוק בקושי נגעה לשינויים בטבעו של האדם, קל וחומר שהעבודה לא נגעה לעבודת הושעת האדם מתחומו של השטן. באופן זה השלימה רוח האל את השלב הפשוט ביותר הזה של העבודה שלא נגע כלל לטבעו המושחת של האדם. השלב הזה בעבודה היה קשור רק במקצת לעיקר הניהול ולא היה לו קשר רב לעבודה הרשמית של ישועת האדם ולכן הוא לא חייב את אלוהים להפוך לבשר ודם כדי לבצע את עבודתו באופן אישי. העבודה שמבצעת רוח האל היא מרומזת ובלתי נתפסת, היא מטילה על האדם מורא גדול והיא בלתי-נגישה עבורו. רוח האל אינה מתאימה לבצע ישירות את עבודת הגאולה ואינה מתאימה להעניק לאדם חיים באופן ישיר. עבור האדם, הדבר המתאים ביותר עבור האדם הוא להפוך את עבודתה של רוח האל לגישה הקרובה לאדם, כלומר הדבר הראוי ביותר עבור האדם הוא שאלוהים יהפוך לאדם שגרתי ורגיל כדי לעשות את עבודתו. לשם כך אלוהים צריך להתגלם כבשר ודם כדי לתפוס את מקומה של רוח האל בעבודתה, ועבור האדם אין דרך הולמת יותר שבה אלוהים יכול לעבוד. מבין שלושת שלבי העבודה האלה, הבשר והדם מבצעים שני שלבים ושני השלבים האלה הם מהלכי המפתח של עבודת הניהול. שתי ההתגלמויות משלימות זו את זו באופן מושלם. השלב הראשון בהתגלמותו של אלוהים הניח את היסודות לשלב השני ואפשר לומר ששתי התגלמויותיו של אלוהים יוצרות שלמות אחת ואינן סותרות זו את זו. אלוהים בזהותו כבשר ודם מבצע את שני השלבים הללו בעבודתו, היות שהם כה חשובים לעבודת הניהול בכללותה. אפשר כמעט לומר שללא עבודתן של שתי התגלמויות האל, הייתה לכל עבודת הניהול סיבה להיעצר ועבודת הושעתה של האנושות הייתה רק מילים נבובות. חשיבותה של עבודה זו מבוססת על צרכיה של האנושות, על המציאות של שחיתותה של האנושות, על חומרת מרדנותו של השטן ועל המידה שבה היא מפריעה לעבודה. העובד הנכון לביצוע העבודה נקבע לפי אופייה של העבודה שהעובד מבצע וחשיבותה. כאשר מדובר בחשיבותה של עבודה זאת ובשאלה באיזו שיטת עבודה יש לנקוט – עבודה שתבצע רוח האל ישירות, עבודה שיבצע האל בהתגלמותו או עבודה שתתבצע דרך האדם – ראשית יש לפסול את העבודה דרך האדם ובהתבסס על אופייה של העבודה ועל אופייה של עבודת רוח האל לעומת העבודה של הבשר והדם, ההכרעה הסופית היא שהעבודה הנעשית כבשר ודם מיטיבה יותר עם האדם בהשוואה לעבודה שרוח האל מבצעת ישירות וכי הראשונה מציעה יתרונות רבים יותר. זו הייתה מחשבתו של אלוהים כאשר החליט אם יש לעשות את העבודה כרוח או כבשר ודם. לכל שלב בעבודה יש חשיבות ובסיס. אלה אינם דמיונות בעלמא והם אינם מתבצעים באופן שרירותי – יש בהם חוכמה מסוימת. כזו היא האמת מאחורי כל עבודת האל. בייחוד בעבודה כה אדירה, כמו עבודתו של האל בהתגלמותו באופן אישי כבשר ודם בקרב בני האדם, יש חלק גדול אף יותר מתוכניתו של אלוהים. לכן חוכמתו של אלוהים ומלוא הווייתו משתקפים בכל פעולה, מחשבה ורעיון בעבודתו. זוהי הווייתו הקונקרטית והשיטתית יותר של אלוהים. לאדם קשה להעלות על דעתו מחשבות ורעיונות כה מעודנים וקשה לו להאמין בהם. יתרה מזאת, קשה לאדם להכיר אותם. האדם עושה עבודה על פי עקרון כללי שמשביע את רצונו ביותר. עם זאת, בהשוואה לעבודתו של אלוהים, השוני פשוט גדול מדי. אף שמעשיו של אלוהים אדירים ושעבודתו היא בקנה מידה עצום, מאחוריהם עומדים תוכניות והסדרים דקדקניים ומדויקים ביותר שהאדם אינו יכול להעלותם על הדעת. כל שלב בעבודת האל לא רק מתבצע על פי עיקרון אלא גם כולל דברים רבים שלא ניתן לבטאם בשפת אנוש ואלו הדברים הנסתרים מעינו של האדם. בין אם מדובר בעבודתה של רוח האל או בעבודתו של האל בהתגלמותו, כל אחת מהן כוללת את תוכניות העבודה של אלוהים. אלוהים אינו עובד ללא יסוד ואינו עושה עבודה לא חשובה. כשרוח האל עובדת ישירות, היא עושה זאת על פי מטרותיו וכשאלוהים הופך לאדם (כלומר, כשהוא משנה את קליפתו החיצונית) כדי לעבוד, הדבר נעשה אף יותר לשם תכליתו. לשם מה עוד הוא ישנה מרצונו את זהותו? לשם מה עוד הוא יהפוך מרצונו לאדם שנחשב שפל כל כך ולאדם שנרדף?

לעבודת האל כבשר ודם יש חשיבות עילאית ודבר זה נאמר ביחס לעבודתו ומי שבסופו של דבר משלים את העבודה הוא האל בהתגלמותו כבשר ודם, לא רוח האל. יש שמאמינים שבמועד לא ידוע כלשהו אלוהים יירד ארצה ויופיע בפני האדם ואז ישפוט באופן אישי את כל האנושות ויבחן את בני האדם בזה אחר זה בלי להחמיץ איש. מי שחושב כך לא מכיר את השלב הזה בעבודת ההתגלמות. אלוהים אינו שופט את בני האדם בזה אחר זה ואינו בוחן אותם בזה אחר זה. מעשה כזה לא יהיה עבודת שיפוט. האם לא הושחתו כל בני האנוש באותו האופן? האין מהותה של האנושות כולה זהה? מהותה המושחתת של האנושות היא שנשפטת, מהותו של האדם שהושחתה על ידי השטן וכן כל חטאי האדם. אלוהים אינו שופט את פגמיו הפעוטים והבלתי חשובים של האדם. עבודת השיפוט היא ייצוגית ואינה מתבצעת באופן מיוחד עבור אדם מסוים. זו עבודה שבמסגרתה קבוצה של בני אדם נשפטת באופן שמייצג את השיפוט של האנושות כולה. בכך שהאל בהתגלמותו כבשר ודם מבצע את עבודתו באופן אישי על קבוצת בני אדם הוא משתמש בעבודתו כדי לייצג את עבודתה של האנושות כולה, ולאחר מכן עבודה זו תתפשט בהדרגה. כזו היא גם עבודת השיפוט. אלוהים אינו שופט בן אדם מסוג מסוים או קבוצה מסוימת אלא, תחת זאת, הוא שופט את רשעותה של האנושות בכללותה – למשל את התנגדותו של האדם לאלוהים, את חוסר היראה של האדם כלפיו או את ההפרעה של האדם לעבודתו של אלוהים וכדומה. מהותה של ההתנגדות האנושית לאלוהים היא שנשפטת ועבודה זו היא עבודת הכיבוש של אחרית הימים. עבודתו ודבריו של האל בהתגלמותו כבשר ודם שהאדם עד להם הם עבודת השיפוט בפני כס המלכות הלבן הגדול באחרית הימים, דבר שהאדם הגה בימים עברו. העבודה שמבצע האל בהתגלמותו כבשר ודם כיום היא בדיוק השיפוט בפני כס המלכות הלבן הגדול. האל בהתגלמותו כבשר ודם כיום הוא האל השופט את האנושות כולה באחרית הימים. הבשר והדם האלה ועבודתו, דבריו וכלל טבעו של אלוהים הם כל-כולו. אף שהיקפה של עבודתו מוגבל ואינו כולל באופן ישיר את היקום כולו, מהותה של עבודת השיפוט היא שיפוט ישיר של כלל האנושות, לא רק עבור העם הנבחר בסין או עבור מספר מצומצם של בני אדם. במהלך עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם, אף שעבודה זו אינה כוללת את היקום כולו, היא מייצגת את העבודה למען היקום כולו ולאחר שהאל בהתגלמותו כבשר ודם ישלים את העבודה בתחום של בשרו ודמו, הוא ירחיב מיד את העבודה הזו ליקום כולו, כפי שבשורתו של ישוע התפשטה לכל קצוות תבל לאחר תחייתו ועלייתו השמיימה. בין שזו עבודתה של רוח האל ובין שזו עבודת הבשר והדם, מדובר בעבודה שמתבצעת בהיקף מצומצם, אך כזו שמייצגת את עבודת היקום כולו. באחרית הימים האל מבצע את עבודתו באמצעות הופעה בזהותו כבשר ודם והאל בהתגלמותו כבשר ודם הוא האל השופט את האדם בפני כס המלכות הלבן הגדול. בין שהוא הרוח ובין שהוא הבשר והדם, האל שעושה את עבודת השיפוט הוא האל השופט את האנושות באחרית הימים. הדבר מוגדר על פי עבודתו של אלוהים ולא על פי מראהו החיצוני או גורמים אחרים. אף שיש לאדם תפיסות בנוגע לדברים אלה, איש אינו יכול להתכחש לעובדת המשפט של האל בהתגלמותו כבשר ודם ולעובדת כיבושו את האנושות כולה. בלי קשר למה שהאדם חושב על כך, בסופו של דבר עובדות הן עובדות. איש אינו יכול לומר ש"אלוהים הוא שמבצע את העבודה, אך הבשר והדם אינם אלוהים." אלו שטויות, כיוון שאיש מלבד האל בהתגלמותו כבשר ודם אינו יכול לבצע את העבודה הזאת. מכיוון שהעבודה הזו כבר הושלמה, לאחר העבודה הזו לא תופיע בשנית עבודת השיפוט של אלוהים את האדם. האל בהתגלמותו השנייה כבר השלים את כל עבודת הניהול במלואה ולא יהיה שלב רביעי לעבודתו של אלוהים. מכיוון שמי שנשפט הוא האדם – האדם העשוי בשר שהושחת – ולא רוחו של השטן נשפטת ישירות, לפיכך, עבודת השיפוט אינה מתבצעת בעולם הרוח, אלא בקרב בני האדם. איש אינו ראוי יותר ומוסמך יותר מאשר האל בהתגלמותו כבשר ודם לעבודת שיפוט ההשחתה של בשרו של האדם. אילו רוח האל הייתה שופטת ישירות, הרי שהשיפוט לא היה מקיף. יתר על כן, האדם היה מתקשה לקבל עבודה כזאת היות שרוח האל אינה מסוגלת להתייצב פנים-אל-פנים מול האדם. לכן ההשפעות לא היו מידיות וקל וחומר שהאדם לא היה יכול לחזות בבירור בטבעו של אלוהים החסין מפני פגיעה. ניתן להביס את השטן באופן מלא רק אם האל בהתגלמותו כבשר ודם שופט את שחיתותה של האנושות. מכיוון שהאל בהתגלמותו כבשר ודם ניחן, כמו האדם, באנושיות רגילה, הוא מסוגל לשפוט את רשעותו של האדם ישירות. זהו האות של קדושתו הטבעית ושל הייחוד שלו. רק אלוהים מוסמך ומסוגל לשפוט את האדם היות שהוא מחזיק באמת ובצדק ולכן הוא יכול לשפוט את האדם. מי שאינו מחזיק באמת ובצדק אינו כשיר לשפוט אחרים. אילו רוח האל הייתה מבצעת את העבודה הזו, משמעות הדבר לא הייתה ניצחון על השטן. רוח האל נעלית יותר מטבעה בהשוואה לבני תמותה והיא קדושה מטבעה וגוברת על הבשר. אילו ביצעה רוח האל את העבודה הזו ישירות, היא לא הייתה מסוגלת לשפוט את מלוא מרדנותו של האדם ולא הייתה מסוגלת לגלות את מלוא רשעותו של האדם. זאת משום שעבודת השיפוט מתבצעת גם באמצעות תפיסותיו של האדם לגבי אלוהים ולאדם לא היו מעולם תפיסות לגבי רוח האל. לכן רוח האל אינה מסוגלת לחשוף היטב את רשעותו של האדם וקל וחומר שאינה מסוגלת לגלות רשעות כזו במלואה. האל בהתגלמותו כבשר ודם הוא אויבו של כל מי שלא מכיר אותו. כשהוא שופט את תפיסותיו של האדם ואת התנגדותו של האדם אליו, הוא מגלה את מלוא מרדנותה של האנושות. השפעותיה של עבודת האל כבשר ודם בולטות יותר לעין מאשר השפעות עבודתה של רוח האל. לפיכך, רוח האל לא שופטת ישירות את האנושות כולה אלא זו עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם. האדם מסוגל לראות את האל בהתגלמותו כבשר ודם ולגעת בו והאל בהתגלמותו כבשר ודם מסוגל לכבוש את האדם באופן מלא. במסגרת יחסיו של האדם עם האל בהתגלמותו כבשר ודם הוא עובר מהתנגדות לציות, מרדיפה לקבלה, מתפיסות לידע ומדחייה לאהבה. אלה השפעותיה של עבודת האל בהתגלמותו כבשר ודם. האדם יכול להינצל רק באמצעות קבלת שיפוטו של אלוהים. האדם מכיר את אלוהים רק בהדרגה באמצעות מוצא פיו. אלוהים כובש את האדם כשהאדם מתנגד לו והאדם מקבל מאלוהים אספקת חיים כשהוא מקבל את הייסורים מידי האל. כל העבודה הזאת היא עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם ולא עבודתו של האל בזהותו כרוח. העבודה שמבצע האל בהתגלמותו היא העבודה האדירה ביותר, העבודה המעמיקה ביותר, והחלק החיוני ביותר מתוך שלושת שלבי עבודתו של אלוהים הוא שני שלבי עבודת ההתגלמות. שחיתותו העמוקה של האדם היא מכשלה משמעותית בפני עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם. העבודה שמתבצעת על בני האדם באחרית הימים קשה ביותר באופן מיוחד והסביבה עוינת ואיכותו של כל אחד מסוגי בני האדם דלה למדי. אולם עם תום העבודה הזו, היא עדיין תשיג את ההשפעה הראויה ללא כל דופי. זו השפעתה של עבודת הבשר והדם והשפעה זו משכנעת יותר מאשר השפעתה של עבודת רוח האל. שלושת שלביה של עבודת האל יושלמו בבשר והאל בהתגלמותו חייב להשלימם. העבודה החשובה והחיונית ביותר נעשית בבשר והאל בהתגלמותו כבשר ודם חייב להושיע את האדם באופן אישי. אף שהאנושות כולה חשה שהאל בהתגלמותו כבשר ודם נראה בלתי קשור לאדם, למעשה הבשר הזה נוגע לגורלה ולקיומה של האנושות כולה.

כל אחד משלבי עבודתו של אלוהים מיושם למען האנושות כולה ומכוון לכלל האנושות. אף שזו עבודת האל כבשר ודם, היא עדיין מכוונת לאנושות כולה. הוא האל של האנושות כולה והוא האל של כל יצור שנברא ושלא נברא. אף שהיקפה של עבודתו כבשר ודם מוגבל ואף שמושא עבודתו מוגבל גם הוא, בכל פעם שהוא מתגלם כבשר ודם כדי לבצע את עבודתו, הוא בוחר מושא לעבודתו שיהיה ייצוגי ביותר. הוא לא בוחר קבוצה של בני אדם פשוטים וחסרי חשיבות כדי לעבוד עליה, אלא במקום זאת בוחר כמושא לעבודתו קבוצה של בני אדם המסוגלים לייצג את עבודתו בבשר. קבוצת בני האדם הזו נבחרת משום שהיקפה של עבודתו כבשר ודם מוגבל והוכן במיוחד עבור התגלמותו כבשר ודם ונבחר במיוחד עבור עבודתו כבשר ודם. בחירתו של אלוהים במושאי עבודתו אינה חסרת בסיס אלא נעשית על פי עיקרון: מושא העבודה חייב להועיל לעבודתו של האל כבשר ודם וחייב להיות מסוגל לייצג את כלל האנושות. למשל, היהודים היו מסוגלים לייצג את כלל האנושות כשקיבלו את הגאולה האישית של ישוע, והסינים מסוגלים לייצג את כלל האנושות כשהם מקבלים את הכיבוש האישי של האל בהתגלמותו כבשר ודם. ישנו בסיס לייצוג שייצגו היהודים את כלל האנושות וישנו גם בסיס לייצוג שמייצגים הסינים את כלל האנושות כשהם מקבלים את הכיבוש האישי של אלוהים. דבר אינו מגלה את חשיבותה של הגאולה יותר מאשר עבודת הגאולה שבוצעה בקרב היהודים, ודבר אינו מגלה את היסודיות וההצלחה של עבודת הכיבוש יותר מאשר עבודת הכיבוש הנעשית בקרב הסינים. עבודתו ודבריו של האל בהתגלמותו כבשר ודם נראים כמכוונים אך ורק כלפי קבוצה קטנה של בני אדם, אך לאמיתו של דבר, עבודתו בקרב אותה קבוצה קטנה היא העבודה למען היקום כולו ודבריו מכוונים לכלל האנושות. עם תום עבודתו של אלוהים כבשר ודם, חסידיו יתחילו להפיץ את העבודה שהוא עשה בקרבם. הדבר הטוב ביותר בנוגע לעבודתו כבשר ודם הוא יכולתו להותיר לחסידיו מילים ודברי תוכחה מדויקים ואת רצונו המדויק מהאנושות, כדי שלאחר מכן יוכלו חסידיו להעביר הלאה את כל עבודתו כבשר ודם ואת רצונו מכלל האנושות ביתר דיוק ובאופן קונקרטי יותר למי שיקבלו את הדרך הזאת. רק עבודתו של האל כבשר ודם בקרב בני האדם מקיימת באמת את עובדת הווייתו של אלוהים יחד עם בני האדם ואת חייו בקרבם. רק עבודה זו מגשימה את רצונו של האדם לראות את פניו של אלוהים, להיות עד לעבודתו של אלוהים ולשמוע את דבר האל האישי. האל בהתגלמותו כבשר ודם מביא לסופו של העידן שבו רק גבו של יהוה הופיע בפני האנושות וכן חותם את העידן שבו האמינה האנושות באל המעורפל. באופן ספציפי, עבודתה של התגלמותו האחרונה של אלוהים מביאה את כל האנושות לעידן מציאותי יותר, מעשי יותר ויפה יותר. לא זאת בלבד שהוא חותם את עידן החוק והדוקטרינה, אלא, חשוב מכך, הוא מגלה לאנושות אל אמיתי ורגיל, צודק וקדוש, אשר חושף את עבודת תוכנית הניהול ומדגים את המסתורין של האנושות ואת ייעודה, זה שברא את האנושות ושמסיים את עבודת הניהול וזה שהיה נסתר במהלך אלפי שנים. הוא מביא את קצו המוחלט של עידן הערפול. הוא חותם את העידן שבו כלל האנושות רצתה לחפש את פניו של אלוהים אך לא הייתה מסוגלת לעשות זאת. הוא מסיים את העידן שבו כלל האנושות שירתה את השטן ומוליך את כלל האנושות כל הדרך לתקופה חדשה לגמרי. כל זה הוא תוצאה של עבודתו של האל כבשר ודם במקומה של רוח האל. כשאלוהים עובד כבשר ודם, חסידיו חדלים לחפש את אותם דברים מעורפלים שנדמה שהם קיימים ולא קיימים ואינם מגששים עוד אחריהם והם חדלים לנחש את רצונו של האל המעורפל. כשאלוהים יפיץ את עבודתו כבשר ודם, חסידיו יעבירו הלאה את העבודה שעשה כבשר ודם לכל הדתות והזרמים, ואלה ישדרו את כל דבריו באוזני האנושות כולה. כל מה שישמעו אלה שיקבלו את בשורת האל יהיו העובדות שבעבודתו, יהיו דברים שבני האדם ראו ושמעו באופן אישי ויהיו עובדות ולא שמועות. העובדות האלה הן הראיות שבאמצעותן אלוהים מפיץ את העבודה והן גם הכלים שבהם הוא משתמש בהפצת העבודה. ללא קיומן של עובדות, בשורתו של האל לא תתפשט לכל המדינות ולכל המקומות. ללא עובדות אלא רק עם דמיונותיו של האדם, אלוהים לא יוכל לעולם לבצע את עבודת כיבוש היקום כולו. רוח האל אינה מוחשית עבור האדם ובלתי נראית עבורו ועבודתה של רוח האל אינה יכולה להותיר ראיות או עובדות נוספות בדבר עבודתו של אלוהים עבור האדם. האדם לא יחזה לעולם בפניו האמיתיים של אלוהים והוא יאמין תמיד באל מעורפל שאינו קיים. האדם לא יחזה לעולם בפניו של אלוהים ולא ישמע לעולם דברים שהאל אמר באופן אישי. אחרי הכול, דמיונותיו של האדם ריקים מתוכן ואינם יכולים להוות תחליף לפניו האמיתיים של אלוהים. האדם לא יכול לחקות את טבעו הפנימי של אלוהים ואת העבודה של אלוהים עצמו. האל הבלתי נראה נמצא בשמיים ורק האל בהתגלמותו כבשר ודם, המבצע את עבודת האל באופן אישי בקרב בני האדם, יכול להביא את עבודתו לפני האדמה. זוהי הדרך האידיאלית ביותר עבור אלוהים להופיע בפני האדם, דרך שבה האדם רואה את אלוהים ומכיר את פניו האמיתיים של אלוהים. דבר זה אינו בר השגה על ידי אל שאינו מתגשם כבשר ודם. משביצע אלוהים את עבודתו עד שלב זה, עבודתו כבר השיגה את ההשפעה המיטבית ונחלה הצלחה מלאה. עבודתו האישית של האל בהתגלמותו כבר השלימה תשעים אחוזים מכל עבודת הניהול שלו. הבשר הזה אפשר התחלה טובה יותר לכל עבודתו של אלוהים וסיכום של כל עבודתו. בנוסף, הוא הכריז על כל עבודתו של אלוהים וביצע את ההשלמות המקיפות האחרונות של כל העבודה הזאת. מכאן ואילך, לא תהיה עוד התגלמות של אלוהים כדי לבצע את השלב הרביעי בעבודתו של אלוהים ולעולם לא תהיה עבודה פלאית כלשהי מצד התגלמות שלישית של אלוהים.

כל שלב בעבודתו של האל כבשר ודם מייצג את עבודתו למשך העידן כולו ואינו מייצג רק פרק זמן מסוים, כמו שעושה עבודתו של האדם. לפיכך, סופה של עבודת ההתגלמות האחרונה של אלוהים אין פירושו שהעבודה הגיעה לסופה המוחלט, משום שעבודתו כבשר ודם מייצגת את העידן כולו ולא רק את פרק הזמן שבו הוא מבצע את עבודתו כבשר ודם. העניין הוא רק שאלוהים משלים את עבודת העידן כולו בפרק הזמן שבו הוא מתגלם כבשר ודם ולאחר מכן העבודה מתפשטת לכל המקומות. לאחר שהאל בהתגלמותו ישלים את כהונתו, הוא יפקיד את עבודתו העתידית בידי חסידיו. כך עבודתו בעידן כולו תימשך ללא הפסקה. העבודה בעידן ההתגלמות כולו תיחשב כעבודה שבוצעה במלואה כאשר היא תופץ לכל קצוות היקום. עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם פותחת תקופה חדשה ואלה שימשיכו את עבודתו הם אלה שאלוהים ישתמש בהם. העבודה שיבצעו בני אדם כלולה כולה בכהונתו של האל בהתגלמותו כבשר והיא לא מסוגלת לחרוג מההיקף הזה. אם האל בהתגלמותו כבשר ודם לא היה מגיע כדי לבצע את עבודתו, האדם לא היה מסוגל להביא את העידן הישן לסיומו ולא היה מסוגל להכריז על בואה של תקופה חדשה. העבודה שמבצע האדם שייכת בסך הכול לטווח חובתו שניתן להגשמה אנושית והיא אינה מייצגת את עבודתו של אלוהים. רק האל בהתגלמותו כבשר ודם מסוגל לבוא ולהשלים את העבודה שעליו לבצע ואיש מלבדו אינו מסוגל לבצע עבודה זאת מטעמו. כמובן, שאני מדבר על דברים שנוגעים לעבודת ההתגלמות. אל זה בהתגלמותו מבצע תחילה שלב של עבודה שאינו תואם את תפיסותיו של האדם ולאחר מכן אלוהים מבצע עבודה נוספת שאינה תואמת את תפיסותיו של האדם. מטרתה של העבודה היא כיבושו של האדם. מבחינה אחת, התגלמותו של האל אינה תואמת את תפיסותיו של האדם ונוסף לכך, אלוהים מבצע עוד עבודה שאינה תואמת את תפיסותיו של האדם, לכן האדם מפתח השקפות ביקורתיות אף יותר לגביו. אלוהים רק מבצע את עבודת הכיבוש בקרב בני אדם האוחזים בכמות עצומה של תפיסות לגביו. בלי קשר לאופן שבו בני האדם מתייחסים אל אלוהים, ברגע שאלוהים ישלים את כהונתו, כל בני האדם יהיו נתונים לריבונותו. עובדת העבודה הזו אינה משתקפת אך ורק בקרב הסינים אלא היא מייצגת גם את האופן שבו תיכבש האנושות כולה. ההשפעות המושגות על בני האדם האלה מבשרות על ההשפעות שיושגו על כלל האנושות והשפעות העבודה שאלוהים יעשה בעתיד יתעלו יותר ויותר אפילו על ההשפעות המושגות על בני האדם האלה. עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם אינה מלווה בתרועות רמות ואינה לוטה בערפל. זו עבודה אמיתית וממשית וזו עבודה שבה אחד ועוד אחד הם שניים. היא אינה נסתרת מאיש ואינה מוליכה איש שולל. הדברים שבני האדם רואים אמיתיים וממשיים והאדם זוכה באמת ובידע אמיתיים. כשתסתיים העבודה, יהיה לאדם ידע חדש על אלוהים ולמי שמחפש את אלוהים באמת לא יהיו עוד תפיסות לגביו. זו לא רק השפעת עבודתו של אלוהים על הסינים, אלא גם ייצוג של השפעת עבודתו בכיבוש כלל האנושות, זאת משום שדבר אינו מועיל יותר לעבודת כיבוש כלל האנושות מאשר הבשר והדם האלה ועבודתם של הבשר והדם האלה וכל הקשור לבשר והדם האלה. הם מועילים לעבודת האל כיום ומועילים לעבודתו בעתיד. הבשר והדם האלה יכבשו את כלל האנושות ויזכו בכלל האנושות. לא קיימת עבודה טובה יותר שבאמצעותה כלל האנושות תחזה באלוהים, תישמע לאלוהים ותכיר את אלוהים. העבודה שהאדם מבצע מייצגת היקף מוגבל בלבד וכאשר אלוהים עושה את עבודתו הוא אינו מדבר אל בן אדם מסוים, אלא אל האנושות בכללותה ואל כל מי שמקבל את דבריו. הסוף שהאל מכריז עליו הוא קצה של האנושות כולה, לא רק סופו של בן אדם מסוים. הוא אינו מעניק יחס מיוחד לאיש ואינו הופך איש לקורבן והוא עובד עבור כלל האנושות ומדבר אל כלל האנושות. לפיכך, אל זה בהתגלמותו כבר סיווג את כלל האנושות לסוגיה, כבר שפט את כלל האנושות וארגן ייעוד הולם לכלל האנושות. על אף שאלוהים מבצע את עבודתו רק בסין, למעשה הוא כבר פתר את עבודת היקום כולו. הוא אינו יכול להמתין עד שעבודתו תתפשט בקרב כלל האנושות לפני שיבטא את אמירותיו ויסדיר את הסדריו שלב אחרי שלב. האם לא יהיה זה מאוחר מדי? כעת הוא מסוגל לחלוטין להשלים מראש את העבודה העתידית. היות שמי שעובד הוא האל בהתגלמותו כבשר ודם, הוא מבצע עבודה בלתי מוגבלת בהיקף מוגבל ולאחר מכן הוא יגרום לאדם למלא את החובה שעליו למלא. זה עקרון עבודתו של אלוהים. הוא יכול לחיות בקרב בני אדם רק לפרק זמן מצומצם ואינו יכול ללוות את בני האדם עד שתושלם העבודה של כל התקופה. משום שהוא אלוהים, הוא מספר מראש על עבודתו העתידית. לאחר מכן, הוא יסווג את כלל האנושות לסוגיה באמצעות דבריו והאנושות תיווכח בעבודתו, שלב אחר שלב, על פי דבריו. איש לא יחמוק וכולם חייבים להנהיג כך. לפיכך, בעתיד, דברי האל הם שיכוונו את העידן ולא רוח האל.

עבודתו של האל בהתגלמותו חייבת להתבצע בבשר. לו רוח האל הייתה מבצעת אותה ישירות, היא לא הייתה מביאה לתוצאות כלשהן. אפילו אם רוח האל הייתה מבצעת אותה, העבודה לא הייתה חשובה ביותר ובסופו של דבר, לא הייתה משכנעת. כל היצורים רוצים לדעת אם יש לעבודתו של הבורא חשיבות, מה היא מייצגת, לשם מה היא נעשית, אם עבודתו של אלוהים מלאה בסמכותיות ובחוכמה ואם היא בעלת ערך וחשיבות מרביים. העבודה שאלוהים עושה נועדה להושיע את כלל האנושות, להביס את השטן ולשאת עדות על אלוהים בקרב כל הדברים. ככזאת, לעבודה שאלוהים מבצע חייבת להיות חשיבות עצומה. בשרו ודמו של האדם הושחתו על ידי השטן והאדם התעוור מאוד וניזוק מאוד. הסיבה היסודית ביותר שבשלה אלוהים עובד באופן אישי בבשר היא שמושא ישועתו הוא האדם העשוי בשר ודם ומשום שהשטן משתמש בבשרו ודמו של האדם כדי לשבש את עבודתו של אלוהים. הקרב עם השטן הוא למעשה עבודת כיבוש האדם ובו בזמן, האדם הוא גם מושא ישועתו של אלוהים. באופן זה, עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם חיונית. השטן השחית את בשרו ודמו של האדם והאדם הפך להתגלמותו של השטן והיה למושא של תבוסה בידי אלוהים. באופן זה, עבודת ניהול הקרב מול השטן והצלת האדם מתרחשת עלי אדמות ואלוהים חייב להפוך לאנושי כדי להילחם בשטן. זו עבודה מעשית ביותר. כשאלוהים עובד כבשר ודם, הוא למעשה מנהל קרב עם השטן כבשר ודם. כשאלוהים עובד כבשר ודם, הוא מבצע את עבודתו במישור הרוחני והופך את מלוא עבודתו שבמישור הרוחני לאמיתית עלי אדמות. האדם הוא זה שנכבש, הוא זה שמתמרד באלוהים וזה שמובס הוא התגלמותו של השטן (כמובן, גם זהו האדם) שעוין את אלוהים וזה שבסופו של דבר נושע גם הוא האדם. באופן זה, ישנו הכרח גדול אף יותר שאלוהים יהפוך לאנושי בעל קליפה של בריאה כדי שיוכל לנהל קרב של ממש עם השטן, לכבוש את האדם, המתמרד בו ואשר עוטה קליפה חיצונית כשל אלוהים, ולהציל את האדם, העוטה קליפה חיצונית כשל אלוהים ואשר ניזוק על ידי השטן. אויבו הוא האדם, מושא כיבושו הוא האדם ומושא ישועתו הוא האדם, שאלוהים עצמו ברא. לכן על אלוהים להפוך לאנושי ובאופן זה תהפוך עבודתו לקלה בהרבה. הוא מסוגל להביס את השטן ולכבוש את האנושות ויתרה מכך, הוא מסוגל להושיע את האנושות. אף שהבשר והדם האלה רגילים ואמיתיים, הם לא בשר ודם שגרתיים: אלוהים כבשר ודם אינו אנושי בלבד, אלא בשרו ודמו הם אנושיים ואלוהיים גם יחד וזה ההבדל בינו לבין האדם וזהו חותם זהותו של אלוהים. רק בשר ודם כאלה מסוגלים לבצע את העבודה שאלוהים מתכוון לבצע, למלא את כהונתו של אלוהים כבשר ודם ולהשלים את עבודתו בקרב בני האדם. לולא היה זה כך, עבודתו של אלוהים בקרב בני האדם הייתה תמיד ריקה מתוכן ופגומה. אף על פי שאלוהים מסוגל לנהל קרב עם רוחו של השטן ולהביס אותה, אופיו הישן של האדם המושחת לא ייפתר לעולם ומי שמתמרד באלוהים ומתנגד לו לא יוכל לעולם להיות באמת ובתמים כפוף לריבונותו. כלומר, אלוהים לא יוכל לעולם לכבוש את האנושות ולא יוכל לעולם לזכות בכלל האנושות. אם לא ניתן יהיה להשלים את עבודתו של אלוהים על פני האדמה, הרי שניהולו לא יסתיים לעולם והאנושות בכללותה לא תוכל לנוח. אם אלוהים לא יוכל לנוח עם כל יציריו, הרי שעבודת ניהול כזאת לעולם לא תישא פרי וכבודו של אלוהים ייעלם כתוצאה מכך. אף שאין כל סמכות לבשרו ודמו של אלוהים, העבודה שהוא מבצע תשיג את ההשפעה שלה. זהו הכיוון הבלתי נמנע של עבודתו. בין שיש סמכות לבשרו ודמו ובין שלא, כל עוד הם מסוגלים לבצע את עבודתו של אלוהים בכבודו ובעצמו, הרי שהם אלוהים בכבודו ובעצמו. אין זה משנה עד כמה הבשר והדם האלה רגילים ושגרתיים, הם מסוגלים לעשות את העבודה המוטלת עליהם היות שהבשר והדם האלה הם אלוהים ואינם רק אנושיים. הסיבה לכך שהבשר והדם האלה מסוגלים לבצע את העבודה שהאדם אינו יכול לבצעה היא שמהותו הפנימית של אלוהים אינה דומה לזו של אף בן אנוש והסיבה שהם יכולים להציל את האדם היא שזהותו של אלוהים שונה מזאת של כל בן אנוש. הבשר והדם האלה כה חשובים לאנושות משום שאלוהים הוא אדם אבל הוא אל מעל הכול, מכיוון שהוא יכול לבצע את העבודה שאף אדם פשוט העשוי בשר ודם אינו יכול לבצע ומפני שהוא מסוגל להושיע את בני האדם המושחתים שהוא חי בקרבם בעולם. אף שהאל בהתגלמותו כבשר ודם זהה לאדם, הוא חשוב לאנושות יותר מכל אדם בעל ערך, היות שהוא יכול לעשות את העבודה שרוח האל אינה יכולה לבצע, הוא כשיר יותר מאשר רוח האלוהים להעיד על אלוהים עצמו ולזכות באנושות באופן מלא. כתוצאה מכך, אף שהבשר והדם האלה רגילים ושגרתיים, תרומתם לאנושות וחשיבותם לקיומה של האנושות הופכים אותם לחשובים ביותר ושום בן אנוש אינו יכול למדוד את ערכם וחשיבותם של הבשר והדם האלה. אף שהבשר הזה אינו יכול להשמיד את השטן ישירות, הוא יכול להשתמש בעבודתו כדי לכבוש את האנושות ולהביס את השטן ולגרום לשטן להיכנע באופן מוחלט לריבונותו. אלוהים מסוגל להביס את השטן ולהושיע את האנושות משום שהוא מתגלם כבשר ודם. הוא לא משמיד את השטן ישירות, אלא הופך לבשר ודם כדי לבצע את העבודה שתביא לכיבוש האנושות שהשטן השחית אותה. כך הוא מסוגל להעיד על עצמו טוב יותר בקרב ברואיו ולהושיע טוב יותר את האדם המושחת. נצחונו של האל בהתגלמותו כבשר ודם על השטן משכנע יותר ומהווה עדות חזקה יותר מאשר השמדתו הישירה של השטן בידי רוח האל. האל בהתגלמותו כבשר ודם מסוגל לסייע טוב יותר לאדם להכיר את הבורא ומסוגל טוב יותר להעיד על עצמו בקרב ברואיו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו