יש אנשים שעובדים מבוקר עד ערב ושוכחים לאכול או לישון כשהם מבצעים את חובתם, הם מסוגלים להכניע את הבשר, להתמרד נגד קושי פיזי, אפילו לעבוד כשהם חולים. למרות שיש להם תכונות חיוביות כאלה והם אנשים טובים וצדיקים, עדיין יש בליבם דברים שהם לא מסוגלים לשים בצד: תהילה, רווח, מעמד ויוהרה. אם הם לעולם לא שמים דברים אלו בצד, האם הם אנשים החותרים אל האמת? התשובה ברורה מאליה. החלק הקשה ביותר באמונה באל הוא להשיג שינוי בצביון. אולי תוכל להישאר רווק כל חייך, או לעולם לא לאכול מזון משובח או ללבוש בגדים יפים; יש אנשים שאפילו אומרים, "זה לא משנה אם אני סובל כל חיי, או אם אני בודד כל חיי, אני יכול לשאת את זה – כשהאל לצידי, אין לדברים האלו משמעות". קל להתגבר ולפתור כאב וקושי פיזי מסוג זה. על מה לא קל להתגבר? על הצביונות המושחתים של האדם. את הצביונות המושחתים לא ניתן לפתור רק באמצעות ריסון עצמי. אנשים יכולים לשאת סבל פיזי כדי לבצע את חובתם כראוי, לרצות את כוונות האל וגם להיכנס למלכות בעתיד – אך האם להיות מסוגל לסבול ולשלם מחיר אומר שהצביונות שלהם השתנו? לא. כדי לאמוד אם חל שינוי בצביון של מישהו, אל תתבונן על כמה סבל הוא מסוגל לשאת או כמה התנהגות טובה הוא מפגין על פני השטח. הדרך היחידה למדוד במדויק אם צביונו של אדם השתנה היא להסתכל על המטרות, המניעים והכוונות שמאחורי מעשיו, העקרונות לפיהם הוא מתנהל ומטפל בעניינים, ויחסו לאמת.

לאחר שהחלו להאמין באל, יש אנשים שלא חותרים יותר אחר מגמות ארציות ולא שמים עוד לב לבגדים ולמראה שלהם. הם מסוגלים לסבול ולעבוד קשה, ולהכניע את הבשר ולמרוד בו. אבל כשהם מבצעים את חובתם ובאים במגע עם אחרים ומטפלים בדברים, הם כנים רק לעיתים רחוקות. הם לא אוהבים להיות כנים, הם תמיד רוצים להתבלט ולהבדיל את עצמם, ויש כוונה מאחורי כל מה שהם אומרים ועושים. הם עושים חישובים קפדניים ומדוקדקים כדי להראות לאנשים כמה הם טובים, כדי לזכות בליבם של אנשים, ולגרום לאנשים לקבל אותם ולסגוד להם, עד כדי כך שאנשים יבואו כדי לחפש דרכם כשמשהו קורה להם. בעשותם כך, הם מתרברבים. איזו צביון הם חושפים? זהו צביון שטני. האם יש הרבה אנשים כאלה? כולם ככה. כלפי חוץ הם מקפידים על כל התקנות, הם מסוגלים לסבול קצת, ומוכנים להשקיע מעצמם במידה מסוימת. הם מסוגלים לוותר על כמה דברים ארציים, יש בהם מעט נחישות ונכונות לחתור אל האמת, והם הניחו יסודות בנתיב האמונה באל. אלא שהצביון המושחת שלהם נותר על כנו. הם לא השתנו כלל. גם אם הם מבינים את האמת, הם לא יכולים ליישם אותה בפועל. זו המשמעות של להישאר ללא שינוי. מי שחיים בתוך צביון שטני מתנהגים בעיקשות בכל מעשיהם. כשהכוונה מאחורי מעשיהם שגויה, הם לא מתפללים לאל, או מתכחשים לרצונם, הם לא מחפשים את עקרונות-האמת, והם גם לא מחפשים מאחרים או משתפים עמם. הם עושים מה שהם רוצים, כל מה שהם במקרה חפצים בו; הם פועלים בפזיזות וללא מעצורים. אולי כלפי חוץ הם לא עושים רע, אבל הם גם לא מיישמים בפועל את האמת. במעשיהם הם הולכים אחרי רצונם וחיים בתוך צביון שטני. משמעות הדבר שאין להם אהבה לאמת או לב ירא-אל, והם לא חיים בפני האל. חלקם אולי אפילו מבינים את דברי האל ואת האמת, אבל הם לא יכולים ליישם אותם בפועל. הסיבה לכך היא, שהם לא יכולים להתגבר על הרצונות והשאיפות שלהם. הם יודעים בבירור שמה שהם עושים שגוי, שזו הפרעה ושיבוש, שזה מתועב בעיני האל, אבל הם עושים זאת שוב ושוב, וחושבים, "האם להאמין באל אינו אומר לזכות בברכות? מה שגוי בזה שאני חותר להשיג ברכות? סבלתי די הרבה בשנים שבהן אני מאמין באל; עזבתי את עבודתי וויתרתי על סיכויי בעולם כדי לזכות באישור ובברכות האל. רק לאור כל הסבל שעברתי, האל צריך לזכור אותי. הוא צריך לברך אותי ולהעניק לי מזל טוב". מילים אלו מתאימות לטעם האנושי. כל מי שמאמין באל חושב כך – הם מרגישים שלהיות נגוע קצת בכוונה לזכות בברכות זו לא בעיה כה גדולה. אבל אם אתה שוקל היטב את המילים האלו, האם יש בהן ולו מילה העולה בקנה אחד עם האמת או עם חלק ממציאות-האמת? כל הוויתור והסבל האלה הם רק סוג של התנהגויות אנושיות טובות. פעולות אלו נשלטות על ידי הכוונה לזכות בברכות, והן אינן יישום בפועל של האמת. אם נשתמש ברף המוסרי של האדם למדוד את התנהגות האנשים האלה, הם ייחשבו שקדנים וחסכנים, חרוצים וקשוחים. לפעמים הם כה מרוכזים בעבודתם שהם שוכחים לאכול ולישון, וחלקם אפילו מוכנים להחזיר חפצים אבודים לבעליהם, להיות מועילים ונדיבים, להתייחס לאחרים בהבנה ובנדיבות, לא להיות קמצנים או קטנוניים, ואפילו לתת לאחרים את הדברים האהובים עליהם ביותר. האדם משבח ההתנהגויות כאלו, והם ייחשבו אנשים טובים. אנשים כאלה נראים מהוללים, נערצים וראויים לאישור; הם מוסריים, הוגנים והגיוניים באופן מצפוני במיוחד. הם גומלים לאחר על חסדיו ואכפת להם מאחווה, עד כדי כך שהם יקריבו את עצמם למען כל אחד מחבריהם, ויסבלו וילכו עד קצה העולם למען הקרובים להם ביותר. למרות שרבים עשויים לשבח סוג כזה של אדם טוב, האם אנשים כאלה אכן יכולים לקבל את האמת וליישמה בפועל? האם הם אכן יעניקו את חייהם כדי לרומם את האל ולשאת לו עדות? לא בהכרח. לכן, האם אפשר לקרוא להם אדם טוב? כשאתה מנסה לשפוט אם מישהו ירא את האל וסר מרע, או אם יש לו את מציאות-האמת, האם זה מדויק תמיד לאמוד אותו על סמך תפיסות, דמיונות, אתיקה ומוסר אנושיים? האם זה עולה בקנה אחד עם האמת? אם תפיסות, דמיונות, אתיקה ומוסר אנושיים היו האמת, האל לא היה צריך לבטא את האמת, וגם לא לעשות את עבודת השיפוט והייסור. עליך לראות בבירור שהעולם והמין האנושי הם אפלים ורעים, שהם נטולי אמת לחלוטין, ושהאנושות המושחתת זקוקה לישועת האל. עליך לראות בבירור שהאל לבדו הוא האמת, שרק דבריו יכולים לטהר את האדם, שרק הוא יכול להושיע את האדם, ולא משנה כמה התנהגותו של אדם טובה, היא לא מציאות-אמת, והיא אפילו רחוקה עוד יותר מן האמת עצמה. למרות שהתנהגויות טובות אלו הפכו נפוצות ומוכרות בקרב אנשים, הן לא האמת, ולעולם לא יהיו, והן לא יכולות לשנות דבר. האם תוכל לגרום לאדם, שמוכן להקריב עצמו למען חבריו וללכת עד קצה העולם למענם, לקבל את האל ואת האמת? ממש לא, כי אדם כזה הוא אתאיסט. האם תוכל לגרום לאדם שמלא בתפיסות ובדמיונות לגבי האל להשיג התמסרות אמיתית לאל? בהחלט לא, כי כשמלאים בתפיסות, קשה מאוד לקבל ולהתמסר לאמת. האם יש כמות מסוימת של התנהגות טובה שתגרום לאדם להתמסר לאל באמת? האם הוא באמת יכול לאהוב אותו? האם הוא יכול לרומם את האל ולשאת לו עדות? הוא בהחלט לא יכול. האם תוכל להבטיח שכל מי שמטיף ופועל למען האדון יהפוך לאוהב אמיתי של האל? זה לחלוטין בלתי אפשרי. לכן, לא משנה כמה התנהגויות טובות אדם מפגין, זה לא אומר שהוא אכן הכה על חטא באמת ובתמים והשתנה, ועוד פחות מכך שצביון חייו השתנה.

עליכם ללמוד להבחין מהי התנהגות טובה, ומהם יישום בפועל של האמת והשגת שינוי בצביון שלכם. שינוי בצביון כרוך ביישום בפועל של האמת, הקשבה לדברי האל, התמסרות אליו וחיים לפי דבריו. אז מה אדם צריך לעשות כדי ליישם בפועל ולחיות על פי דברי האל? נניח, למשל, שיש שני אנשים שהם חברים טובים מאוד. הם עזרו זה לזה בעבר, עברו זמנים קשים יחד, והיו נותנים את חייהם כדי להציל זה את זה. האם זה יישום בפועל של האמת? זו אחווה, זה להקריב את עצמך למען אחרים, זו התנהגות טובה, אבל זה בהחלט לא יישום בפועל של האמת. יישום בפועל של האמת משמעו לפעול בהתאם לדברי האל ודרישותיו; משמעו להתמסר לאל ולרצות אותו. התנהגות טובה פירושה הגשמת מערכות יחסים של הבשר ושימור קשרים רגשיים. לכן, אחווה, הגנה על מערכות יחסים, עזרה, סובלנות וריצוי, כל אלה הם עניינים פרטיים אישיים, והם כלל לא קשורים ליישום בפועל של האמת. אז איך אלוהים דורש מאנשים להתייחס לאחרים? (אלוהים דורש שנתייחס זה לזה על פי עקרונות. אם אדם אחר עושה משהו שגוי, משהו שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות האמת, אזי אנחנו לא יכולים להקשיב לו, גם אם מדובר באמא או באבא שלנו. אנחנו חייבים לדבוק בעקרונות האמת ולהגן על האינטרסים של בית האל). (האל דורש מאחים ומאחיות לעזור זה לזה. אם אנו רואים שלאדם אחר יש בעיה, עלינו להצביע עליה, לשתף לגביה, ולחפש יחד את עקרונות האמת כדי לפתור אותה. רק כך אנו באמת עוזרים לו). האל רוצה שהתנהגותם של אנשים זה כלפי זה תהיה בנויה על יסוד עקרונות האמת, ללא קשר למערכת היחסים ביניהם. כל דבר מחוץ לעקרונות אלה אינו נחשב כיישום בפועל של האמת. למשל, אדם עושה משהו שפוגע בעבודת הכנסייה, שכולם חושפים ומתנגדים לו. חברו אומר, "לא צריך לחשוף אותו רק בגלל שעשה טעות! אני חבר שלו; לפני הכול, עלי להיות מבין כלפיו; עלי להיות סובלני כלפיו ולעזור לו. אני לא יכול לחשוף אותו כמותכם. אני חייב לנחם אותו, לא לפגוע בו, והייתי אומר לו שהטעות היא לא עניין גדול. אם מישהו מכם יחשוף אותו ויקשה עליו שוב, תצטרכו להתמודד איתי. אף אחד מכם לא קרוב אליו כמוני. אנחנו חברים טובים. אני אעמוד לצדו אם אצטרך". האם זה יישום בפועל של האמת? (לא, זו פילוסופיה של התנהלות בעולם). כמו כן, המנטליות של האדם מבוססת גם על יסוד תיאורטי אחר: הוא מאמין כי "חבר שלי עזר לי בתקופה הכי קשה וכואבת בחיי. כולם נטשו אותי, רק הוא דאג ועזר לי. עכשיו הוא בצרה, ותורי לעזור לו – אני מרגיש שזו המשמעות של להיות בעל מצפון ואנושיות. איך אפשר לקרוא לעצמך אנושי אם אתה מאמין באל אבל אין לך אפילו כמות קטנה זו של מצפון? האם זה לא הופך את האמונה שלך באל ואת היישום בפועל של האמת למילים ריקות?" המילים האלה נשמעות נכונות כביכול. רוב האנשים לא יכולים להבחין בדברים לאשורם – אפילו לא האדם שאמר אותם, שחושב שהמניע מאחורי מעשיו תואם את האמת. אבל האם מעשיו נכונים? למעשה, הם לא. התבונן מקרוב, כל מילה שהוא אומר נולדה מתוך אתיקה, מוסר ומצפון אנושיים. אם היו שופטים אותו על סמך אתיקה אנושית, יש לו מצפון והוא אדם נאמן. עמידה כזו לצד חברו הופכת אותו לאדם טוב. אבל האם מישהו יודע איזו צביון ותמצית מסתתרים מאחורי "האדם הטוב" הזה? הוא לא מאמין אמיתי באל. קודם כל, כשמשהו קורה, הוא לא רואה את המצב לפי דברי האל. הוא לא מחפש את האמת בדברי האל, אלא בוחר לראות את העניין לפי המוסר והאתיקה וחוקי החיים של הכופרים. הוא לוקח את הכפירות והדברים המופרכים של השטן כאמת, ודוחק הצידה את דברי האל, מתעלם ממה שנאמר בדברי האל. בכך הוא בז לאמת. זה מראה שהוא לא אוהב את האמת. הוא מחליף את האמת בחוקי חיים שטניים ובתפיסות, באתיקה ובמוסר של האדם, והוא פועל לפי פילוסופיות שטניות. הוא אפילו אומר בביטחון שזהו יישום בפועל של האמת וריצוי כוונות האל, שזו הדרך הצודקת בה יש לפעול. האם הוא לא משתמש במסווה זה של צדק כדי להפר את האמת? האם סוג מצב זה אינו נפוץ בכל הנוגע לאופן בו אנשים מתנהלים ומטפלים בעניינים? כשאתה תמיד משמיע את המילים והדוקטרינות, אתה מודע לכך שהאמת חסרה לך, ושבעצם שיתוף האמת הוא בעל הערך, ואתה גם יודע שבעולם אפל ורע זה, רק לחייהם של אלה שהשיגו את האמת יש תקווה וערך. ובכל זאת, כשמתרחש אירוע גדול הדורש ממך להתמודד עמו ולעשות בחירות, אתה תרגיש שהפילוסופיות, המוסר והאתיקה של השטן הם האמת והם מועילים. באותו הזמן, האמת שבדברי האל, שאליה אתה שואף לחתור, אינה מועילה. איזו בעיה זו? אם אתה יכול להכיר בכך שדברי האל הם האמת, מדוע אינך יכול ליישם אותם בפועל? מדוע אתה לא מעז ליישם את האמת בפועל? ממה אתה מפחד? אתה מפחד מההשמצות ומהשיפוטיות של אנשים אחרים, מלאבד את הסיכויים הארציים שלך ומפגיעה באינטרסים האישיים שלך. כשאתה לא מיישם בפועל את האמת, כשאתה הופך לנוטש, ומתכחש לערך של האמת בדברי האל ברגע המכריע, די בזה כדי להוכיח שאתה לא מישהו שאוהב את האמת, ושבמקום זה אתה אוהב את הפילוסופיות, הכפירות והדברים המופרכים של השטן, שאתה חותר אחר סיכויים ארציים, אינטרסים של הבשר והמוניטין והמעמד שלך. עם זאת, אתה טוען שאתה אוהב את האמת – זו צביעות. די בכל זה כדי להוכיח שמעולם לא קיבלת את האמת או יישמת בפועל את האמת באמונתך באל. במקרה זה, האם יש לך לב ירא-אל? האם יש מקום לאל בליבך? למרות שאתה בדרך כלל מכיר בכך שדברי האל הם האמת, כשקורה משהו, האל לא ימצא בליבך ואתה תעריך את עצמך מעל הכול, ותתייחס כאמת למערכות יחסים אנושיות, לפילוסופיות של התנהלות בעולם, לכללים ולצווים אתיים, ולאמות מידה של מצפון ומוסר. הדברים האלה, השייכים לשטן, כבר הפכו בליבך לתחליפי האמת – אז האם לא התנוונת? בגדת לחלוטין באל ונפלת לגמרי לתוך האופל.

אנשים רבים היו כה עסוקים בשנים הרבות בהן האמינו באל, אז למה אין להם את מציאות-האמת? למעשה, שורש הבעיה הוא שאנשים אלו לא אוהבים את האמת. אם תגיד להם שהם לא אוהבים את האמת, הם ייפגעו, אבל במציאות, האם העלבון שלהם הגיוני? לא, הוא לא. לא משנה כמה דרשות אנשים אלו שמעו או כמה דוקטרינות הם הבינו, בבוא העת הם לא מיישמים בפועל את האמת; הם לא פועלים, מטפלים בעניינים, או מתיחסים לאנשים, לאירועים ולדברים סביבם לפי עקרונות האמת, ותמיד יש להם דעות משלהם. כשמישהו מדבר איתי, אנשים אלה תמיד אומרים, "תקשיב לי, תן לי להביע את נקודת המבט שלי; זו נקודת המבט שלי, לזה אני מתכוון", וגם "אני רוצה לפעול בדרך זו, אולי תקשיב לי?" אני יודע למה אתה מתכוון גם בלי שתגיד; אתה לא תמיד צריך לדבר על מה שאתה מתכוון, זו לא האמת, ולהגיד את זה בבירור לא יהפוך את זה לאמת. אם אתה מאמין שאתה אוחז באמת מלידה, למה אתה עדיין מאמין באל? אם אתה יכול להבין אינטואיטיבית את כל האמיתות שהאל מביע – וכביכול אתה מסוגל לתפוס את כל האמיתות ואתה היא האמת עצמה ואתה יכול לפתור את הבעיות כולן – אז למה אתה עדיין מאמין באל? יש אנשים שאומרים, "למה אתה תמיד צודק ומקבל את כל ההחלטות? למה אתה לא מקשיב לי?" איזה מין מילים אלו? אחרי שהקשבתי לך כל כך הרבה שנים, לא שמעתי מילה אחת נכונה או כזו שתואמת את האמת, אז למה שאקשיב לך? הייתי רוצה לשמוע מאדם כמה דעות שהן יחסית נכונות. זה היה חוסך לי קצת מחשבה ואנרגיה, אבל אני לא שומע. כל מה שאני שומע הם דברים מופרכים ומילים מרדניות, קיטורים ודיבור שלילי; הכול מנוגד לאמת, אז למה לי להקשיב לזה? אם כולם היו נדרשים להקשיב לך, הם היו מתמרדים נגד האל, מתנגדים לאל ויוצאים כנגד השמים, כולם היו נוהים אחרי השטן ובסופו של דבר הולכים לאבדון. אם תקשיבו לדברי ותהרהרו בדברי, תבינו את האמת, תוכלו לבוא בפני האל וללכת בנתיב הישועה. רק דברי האל יכולים להושיע אנשים, ורק על ידי הבנת האמת, יישום בפועל של האמת, והשגת התמסרות לאל אנשים יכולים להשיג את ישועת האל. לאנשים לא קל לקבל את האמת. כשאני בחברת אנשים, אני רוצה לשמוע איך האחים והאחיות נכנסו לאחרונה אל האמת; איזו התקדמות הם עשו בהבחנה בין אנשים, אירועים ודברים, וביישום בפועל של האמת; מהן הנסיבות שלהם; האם הפכו ושינו את המצבים השגויים שלהם; כמה ידע יש להם על הצביונות המושחתים שלהם; כמה הבנה הם השיגו על עצמם מגילויי הצביונות המושחתים שלהם; כמה מתוך חוסר ההבנות שלהם לגבי האל התבדו; ועד כמה ידיעת האל שלהם התעצמה. הייתי רוצה לשמוע על החוויות ועל הידע הללו, אבל לצערי רוב האנשים לא יכולים להפיק עדות חווייתית מסוג זה. חסרה להם מציאות-אמת, והם רק מדברים את המילים והדוקטרינות הריקות; מילים מעוותות מוטות, ותלונות; או מילים שמנסות להתרברב ולתבוע הערכה ולחפש גמול. איך אתם חושבים שאני מרגיש כשאני שומע אותן? האם יעשו לי מצב רוח טוב? (לא.) לעתים רחוקות מאוד אנשים אומרים משהו על החוויה המעשית שלהם ועל תובנה בנוגע לאמת, מילים שגורמות לאנשים להרגיש טוב יותר לאחר ששמעו אותן, וללא מילים מסוג זה, מה שאנשים אומרים מיועד לקבל הערכה ולחפש גמול, או מילים לא רלוונטיות, ריקות. האם אתה צריך לדבר איתי על הדוקטרינות הנבובות האלה? אתה בקושי מסוגל להוליך שולל אנשים בורים בדיבור על הדוקטרינות האלה, אז האם זה לא חסר הגיון לדבר עליהם איתי? כשכמה אנשים משוחחים איתי, הם תמיד מדברים על דוקטרינות רוחניות כוזבות, וכאשר דנים בעניין כלשהו, הם תמיד אומרים, "הכול בידי האל, הכול נקבע בידי האל". הם חושבים שלדבר על עניינים חיצוניים זה לא רוחני ושרק לדעת לדבר על דוקטרינות רוחניות זה רוחני. כשאני אומר כמה מילים מעשיות ומדבר איתם על הפרטים של החיים, הם לא מפנימים זאת; הם רק רוצים לשמוע דרשות גבוהות ותורות רוחניות גדולות. האם לאנשים כאלה יש מציאות? לא רק שחסרה להם מציאות, הם גם חסרי הגיון לחלוטין. הם באמת אנשים יהירים ובורים.

חתירה לשינוי בצביון דורשת תחילה להבין אילו דברים לא קשורים לשינוי צביוני ולא נופלים בגדר שינוי צביוני, אלא הם התנהגויות טובות כלפי חוץ, וכן להבין לְמה מתייחס השינוי הצביוני שהאל מדבר עליו, ומה האל רוצה לשנות באדם – אנשים חייבים להבין נושאים אלו. מה שהאדם חושב שהוא שינוי צביוני הוא רק שינוי בהתנהגות, וזה דבר שונה ונתיב שונה מהשינוי הצביוני שהאל מדבר עליו. האם מה שהאדם חושב שהוא שינוי צביוני יכול להבטיח שאנשים לא ימרדו באל, יתנגדו לו, או יבגדו בו? האם זה יכול לגרום להם בסופו של דבר לשאת עדות ולרצות את כוונות האל? השינוי הצביוני עליו מדבר האל אומר שדרך יישום בפועל של האמת, דרך חווית שיפוט וייסור של האל, ודרך גיזום, עמידה בניסיון, וזיכוך על ידו, אנשים משיגים הבנה לגבי כוונות האל ועקרונות-האמת, ואז חיים לפי עקרונות-האמת, משיגים לבבות שמתמסרים לאל ויראים אותו ללא אי-הבנות לגבי האל, ומחזיקים בידע אמיתי ובסגידה אמיתית לאל. מה שהאל מדבר עליו הוא שינוי בצביון של האדם, אבל למה מתייחס השינוי הצביוני שהאדם מדבר עליו? הוא מתייחס להתנהגות משופרת, לנימוס ורוגע למראית-עין, ולחוסר גאוותנות; הכוונה היא לדבר בצורה תרבותית וממושמעת, לא להיות שובב ומרושע, ולהיות בעל מצפון, הגיון ואמות מידה מוסריות בדיבור ובהתנהגות. האם יש הבדל בין שינוי בצביון שהאדם מדבר עליו לבין שינוי בצביון שהאל דורש? מה ההבדל? השינוי בצביון שהאדם מדבר עליו הוא שינוי בהתנהגות החיצונית, שינוי שמתיישב עם התפיסות והדמיונות האנושיים. השינוי בצביון שהאל דורש הוא השלכת הצביון המושחת של האדם, זהו שינוי בצביון החיים הבא מתוך הבנת האמת, שינוי בנקודת המבט של האדם על דברים, שינוי בהשקפת חייו ובערכיו. יש הבדל. לא משנה אם אתה מתמודד עם אנשים או עם דברים, המניעים שלך, העקרונות של מעשיך ואמות המידה שלך חייבים להיות כולם בהתאם לאמת, ועליך לחפש את עקרונות-האמת; זו הדרך היחידה להשיג שינוי בצביון. אם אתה תמיד מודד את עצמך לפי רף התנהגותי, אם אתה תמיד מתמקד בשינויים בהתנהגותך החיצונית, ואתה חושב שאתה מביא לידי ביטוי צלם אנוש ושקיבלת את אישור האל רק בגלל שיש לך קצת התנהגות טובה, זה שגוי לחלוטין. בגלל שיש לך צביונות מושחתים, ואתה יכול לצאת נגד האל, ונמצא בסכנה לבגוד באל, אם לא תחפש את האמת כדי לפתור את הצביון המושחת שלך, לא משנה כמה ההתנהגות החיצונית שלך טובה, לא תוכל להשיג התמסרות אמיתית לאל ולא תוכל לירוא את האל ולסור מרע. האם התנהגות טובה כלפי חוץ, כשלעצמה, יכולה לייצר לב ירא-אל? האם היא יכולה לגרום לאדם להיות ירא-אל ולסור מרע? אם אנשים לא יכולים להיות יראי-אל ולסור מרע, אז שום כמות של התנהגות טובה לא תהווה סימן שיש להם התמסרות אמיתית לאל. לכן, שום כמות של התנהגות טובה לא תהווה סימן לשינוי בצביון. יש אנשים שמדברים בצורה מאוד תרבותית, לעולם לא משתמשים בשפה גסה, הם כמו מלומדים – המילים אפילו זורמות מפיהם כמו מעטיהם של טובי הכותבים – סופרים או נואמים. בהתבוננות על התנהגויות וגילויים שטחיים אלו, לא ניתן לראות בכלל בעיות, אבל איך תוכל לגלות אם יש בעיות בצביון שלהם? איך תוכל לאמוד אם חל שינוי כלשהו בצביון שלהם? דרך מה אפשר לראות את זה? (על ידי התבוננות ביחס שלהם לאמת). זהו סממן אחד למדידה של הדבר. האם יש אחרים? (להתבונן על העקרונות שלפיהם הם עושים דברים, ועל השקפותיהם לגבי דברים). זה ממצה את הדברים בעיקרם. אין להתבונן על האופן בו הם מדברים, בין אם הוא אלגנטי או גס, או אם מדובר בשפה אינטלקטואלית – אל תתבונן על פני השטח. יש אנשים שמדברים באריכות, לא יודעים להתבטא, ומתנועעים באי נוחות כשהם בחרדה – האם זה קשור לצביון שלהם? (לא). זו רק התנהגות חיצונית, שקשורה לכל היותר לאופי האישי או לחינוך המשפחתי שלהם, לא קשור לצביון שלהם. אז איך תוכל לראות איזה סוג צביון יש להם, האם הצביון שלהם השתנה, והאם הם אנשים שמיישמים בפועל את האמת? על ידי התבוננות בתוכן הדיבור שלהם. אם כל מילה שלהם אמת, ובאה מעומק ליבם, נטולת רצון או שאיפה, ואין כוונות מאחורי דיבורם, אם הם מדברים רק מילים גלויות-לב וכנות, והם מסוגלים להיפתח בפני אחרים לגבי הקשיים והחולשה שלהם, ומשתפים וחולקים עם אחרים את האור והנאורות שהם מקבלים, אם הם ישרים לגבי כל מה שהם רוצים לעשות, נפתחים וחושפים את עצמם לחלוטין, האם אין אלה אנשים החותרים אל האמת? לעת עתה, בואו לא נשאל האם הצביון שלהם השתנה או לא, או כמה הוא השתנה. אם נשפוט לפי החשיפה והגילויים הללו, אלה אנשים שמיישמים בפועל את האמת. עכשיו, בואו נתבונן על הדרך בה הם מתייחסים לאנשים אחרים. הם מסוגלים להתייחס לאנשים בהגינות ולא לדכא אותם, הם תומכים ועוזרים לאחים ולאחיות חלשים, והם לא לועגים להם. כמו כן, בביצוע חובותיהם הם נאמנים ומתחשבים בכוונות האל, ולא משנה באילו קשיים הם נתקלים, הם לא אומרים נואש, והם מסוגלים להגן על האינטרסים של בית האל. האם אלו לא גילויים של אנשים המיישמים בפועל את האמת? (כן). אנשים כאלה הם ישרים יחסית ואוהבים את האמת במידה גבוהה יחסית. מישהו יכול לדבר בצורה מאוד תרבותית, להתלבש כמו שצריך ולהיראות מאוד אדוק כלפי בחוץ, אבל מה תוכן הדיבור שלו? הוא אומר, "פעם הייתי מצוות למנהיג פלוני, והיה לו פגם בדיבור, אז הייתי צריך לדבר יותר במהלך השיתוף במפגשים – מי שיש לו יכולות תמיד חייב לעבוד יותר, נכון? כתוצאה מכך, האחים והאחיות החלו להעריץ אותי, לא יכולתי למנוע את זה, הייתי צריך להמשיך בשיתוף. אחרי שהשקיתי אותם באופן אישי, אחים ואחיות רבים הפכו די קרובים אליי, אז כשהייתה לאחד מהם בעיה, יכולתי בדרך כלל לפתור אותה. כשכמה אנשים נחלשו, פשוט הייתי חייב לשתף איתם, וכוחם שב אליהם. אין לי פגמים אחרים, הפגם הכי גדול שלי הוא הלב הרך שלי. אני לא מסוגל לראות אחרים סובלים; כשמישהו סובל, זה מעורר בי מצוקה. הלוואי ויכולתי לסבול במקומם". מה משמעות המילים האלה? המילים האלה לא נשמעות בעייתיות, אבל האם יש בעיה במניעים שמאחורי הדיבור? (כן, הם משבחים ונושאים עדות על עצמם.) מה הצביון של אדם כזה? הצביון שלו גאוותן וערמומי, הוא רוצה להשתמש בשיטה זו ובכל המילים האלה כדי לייצר השפעה, לרמוז קצת על משהו אחר, לגרום לאחרים להעריץ אותו ולסגוד לו. זו הכוונה והתכלית של דבריו. אנשים מבולבלים וחסרי הבחנה יקשיבו לו ויחשבו, "האדם הזה באמת נהדר, לא פלא שהוא מנהיג, הוא טוב מאיתנו, הוא קורץ מחומר של מנהיג". זו החשיבה של אדם מבולבל שלא יכול לראות את הדברים לאשורם. מי שמסוגל להבחין יבין: "הוא דיבר כל כך הרבה על כמה הוא טוב, כמה קשה הוא עובד והשירותים שביצע, על איך הוא הועיל ועזר לאחים ולאחיות, כדי שאנשים יעריצו אותו בעודו אומר שאינו רוצה שאנשים יעריצו אותו. למעשה, הוא ממהר ומתרוצץ ללא לאות רק כדי שאנשים יעריצו אותו ויסגדו לו. הוא לא רק יהיר אלא גם ערמומי מאוד! הוא רוצה לכבוש את לבם של אנשים, להתחרות עם אלוהים על מעמד, והוא משתמש בשיטה זו כדי להוליך אנשים שולל. האם הוא לא בדיוק כמו פאולוס? הוא שד! הוא דיבר כל כך הרבה זמן בלי להזכיר שום שגיאות או חסרונות שלו, כאילו אין לו צביונות מושחתים; הפגמים שהוא דיבר עליהם גורמים לאנשים לקנא בו ולהעריץ אותו מאוד, ולהרגיש לא שווים. למרות שהוא לא גורם לאנשים לסגוד ולהלל אותו באופן ישיר, ההשפעה של דבריו היא לגרום לאנשים להלל ולסגוד לו; הוא כובש וגונב את ליבם של אנשים, והוא מוליך שולל אנשים מבולבלים ואת אלה שהם בורים ובעלי שיעור קומה לא מפותח. האם זו לא הולכת שולל של אנשים? המניעים מאחורי דבריו כל כך חתרניים וזדוניים למדי! האדם הזה מתאים לקטגוריה של צורר משיח, קל להבחין בזה". יש הבדל ברור בין שני סוגי האנשים האלה. סוג אחד של אנשים מדבר בצורה מאוד פשוטה ורגילה, אבל הם אנשים אמיתיים, והם מדברים ביושרה ומכל הלב; לא משנה מה יגידו, אנשים לא יסגדו להם, אלא רק יקבלו אותם בליבם. סוג זה של אדם לא יגנוב את ליבם של אנשים או יתפוס מקום בליבם, והם יכולים להתייחס לאנשים כשווים להם; אנשים לא יהיו מוגבלים על ידם, לא יעשו עליהם מניפולציות או יישלטו עליהם. מדובר באדם טוב באמת. שום דבר בדיבור שלהם, באופן בו הם מתנהלים ומטפלים בעניינים, לא חושף שאיפות או רצונות, או מראה שהם רוצים לשלוט באנשים או לתפוס מקום בליבם של אנשים; אין להם את הצביון הזה, הם אנשים עם אנושיות. אנשים מרושעים, שהם תמיד בעלי שאיפות ורוצים לשלוט באחרים, מעריצים מאוד כוח ומעמד, אז הם מרבים להגיד דברים רברבניים שמעידים עליהם-עצמם, ועושים דברים שמוליכים שולל ושולטים באנשים. זהו צביון שטני בעליל; אלה אנשים ללא אנושיות. יש אנשים ללא כישרון, ללא חוזקות, וללא יכולות, וכלפי חוץ הם נראים מנומסים ופשוטים. נראה שהם סובלים מבריונות ומנודים מקבוצות של אנשים, והם עובדים בחריצות ובאלמוניות. האם זה אומר שהם רודפי אמת? יש להם שאיפות? (כן). מדוע אנחנו אומרים שגם לאדם כזה יש שאיפות? (כי לכל האנשים יש צביונות מושחתים). זה נכון, יש להם צביון מושחת, אז יש להם שאיפות, אבל פשוט אין להם מקום להוציא לפועל את השאיפות האלה. אף אחד לא נותן להם את ההזדמנות, והם לא יכולים למצוא הזדמנות, אז השאיפות שלהם מוסתרות. ברגע שאדם מסוג זה מקבל הזדמנות להוציא לפועל את השאיפות שלו, בהקשר מתאים, בזמן מתאים, השאיפות שלו ייחשפו. באותו זמן, תגלה שהאדם המנומס והפשוט הזה, שבקושי יכול לומר משהו ברור, אינו חף מצביון מושחת. אתה תראה שהם לא חפים משאיפות, ועוד פחות מכך שיש בהם אנושיות טובה או פחות שחיתות. אם לא הייתי שופך אור על עניין זה, אדם כזה היה עדיין חושב, "אני אדם טוב, אני לא צריך לשנות את הצביון שלי, אני מבין את האמת, אני אדם המתמסר לאל, יש לי את מציאות-האמת זה זמן רב. לכולכם יש צביונות מושחתים, אתם צריכים להישפט, להתייסר ולהיגזם כי אתם מושחתים מאוד, כולכם בעלי איכות, ואתם גאוותנים במיוחד". האם ההצדקה הזו שהם מוצאים לא מעוותת? זה סוג אחר של גאוותנות. לאנשים יש צביונות מושחתים, וגאוותנות מתגלה בדרכים רבות ובצורות שונות, מה שמקשה על אנשים להבחין, וכמעט בלתי אפשרי עבורם להתגונן מפניהם. האם לאותם אנשים חסרי ערך וקשי תפיסה אין צביונות גאוותניים? האם אין להם צביונות מושחתים? גם להם יש את הצביונות האלה; אפילו שוטים הם גאוותניים. אלה שיש להם מעט ידע הם לא רק גאוותניים, אלא גם למדו להסוות את עצמם, והם טובים יותר בלהוליך שולל אנשים; לא קל להבחין בכך. כשכופרים מבחינים באחרים, הם מבדילים בין אנשים טובים ורעים אך ורק לפי אמות המידה המוסריות של התרבות המסורתית, וחורצים משפט לגבי זה רק על סמך הההתנהגות והגילויים של האדם. האם זה מאפשר להם לראות לאשורה את מהות הטבע של אותו אדם? (לא). אז איך תוכל להבחין באנשים, בדיוק? על סמך מה תוכל להבחין באנשים בצורה מדויקת ולראות אותם לאשורה? ללא ספק, ניתן להבחין באנשים בצורה מדויקת רק על סמך האמת ודבר האל, זה וודאי לחלוטין. יש אנשים שמבחינים באחרים רק על ידי השוואת התנהגותם לתפיסות ולדמיונות אנושיים ולמוסר מסורתי; האם אפשר לראות אנשים לאשורם בדרך זו? בהחלט לא. חיוני להבחין במחשבות, בהשקפות ובכוונות שאנשים חושפים, על סמך דבר האל; חיוני להתבונן על המניעים והמטרות של הדברים והפעולות של אנשים – זו הדרך היחידה לגלות מה הם אכן הצביונות והטבע המושחתים שלהם. לא משנה מיהו האדם, כל עוד הם חושפים השקפות רבות על דברים, ומסוגלים להביע דעות משלהם לגבי כל העניינים, קל מאוד להבחין בצביון המושחת שלהם ובמהות הטבע שלהם. אם השקפותיהם ודעותיהם לחלוטין לא עולות בקנה אחד עם האמת, אז האם הצביון המושחת והטבע השטני שלהם לא נחשפים כליל? לכן, כל עוד תבחין באנשים לפי דבר האל והאמת, תוכל לראות שלכל האנשים יש צביונות מושחתים וטבע שטני, ושכולם זקוקים לישועת האל.

אלו שמבינים את האמת יכולים בקלות לראות את הדברים לאשורם ולהבחין בין אנשים. האם אתם יודעים להבחין בין אנשים? האם אתם יודעים איך להבחין בכל מיני אנשים, אירועים ודברים בחייכם? אם לא, זה מראה שאתם עדיין לא ממש מבינים את האמת. כדי להיות מסוגל להבחין בין אנשים, עליך להיות מסוגל קודם כל להבחין אם מה שאתה אומר תואם את האמת והאם למה שאתה עושה יש עקרונות. כשאתה יודע להבחין במילים ובמעשים שלך, ויכול לזהות בעיות ולפתור אותן, תוכל להבחין בין אנשים. לדעת להבחין בכל מיני אנשים, אירועים ודברים זה לא עניין פשוט; זה לא משהו שניתן להשיג רק מתוך כך שיודעים להביע כמה מילים ודוקטרינות. עליך לחוות הרבה דברים, ולכל הפחות לחוות הרבה כישלונות ונסיגות. רק אז תוכל להכיר את עצמך. התחל ליישם בפועל על ידי כך שתתחיל להכיר את עצמך, ולאט לאט תלמד להבחין בכל מיני אנשים, אירועים ודברים. ללמוד קודם להבחין בעצמך, להיות מסוגל להבחין בבירור בהתנהגות שלך ובצביון המושחת שלך, כמו גם בסטיות, במצבים ובחוסר ההתאמות שלך, ולהיות מסוגל לראות את הדברים לאשורם עד תמצית הדברים הללו – זה מה שזה אומר להיות בעל כושר הבחנה. אם אתה יכול להבחין בעצמך ביסודיות, תוכל גם להבחין באחרים; אם אינך יכול להבחין ביסודיות בעניינים שלך, ההבחנה שלך כלפי אחרים לא בהכרח תהיה מדויקת. יש אנשים שיכולים להבחין בבעיות של אחרים בצורה ברורה למדי, אבל לא מודים שיש להם בעיות כשהם עושים את אותן טעויות. מה הבעיה כאן? האם זו לא בעיה בצביון שלהם? בנסיבות רגילות, הבחנה באחרים היא, למעשה, כמו להבחין בעצמך. אם אתה יכול להבחין ביסודיות באחרים אבל לא מהרהר על עצמך ומכיר את עצמך, ואפילו חושב שאתה חזק מאחרים, אז אתה בצרה – יש לך כוונות לא נאותות ויש בעיה עם הצביון שלך. יש אנשים שהם מבריקים בלהבחין באחרים, וכל מה שהם אומרים ברור והגיוני, אבל הם לא יכולים להבחין בבעיות שלהם עצמם. הם זה נכון? זו חזות, זה ערמומי. למעשה, זה לא שהאנשים האלה חסרי איכות; יש להם הבחנה בעצמם, אבל הם לא מדברים על זה בכנות. הם יודעים בליבם מה קורה, אבל הם לא מבטאים זאת במילים. סוג אדם זה מדבר בכפל לשון והוא מאוד לא כן; אדם שמדבר בחוסר כנות אינו אדם ישר, אלא אדם נכלולי וערמומי, אדם שמספר שקרים. אם מישהו יכול להבחין בעצמו בבירור, ויכול לנתח ולגלות את עצמו לטובת אחרים, זהו אדם שבאמת מבין את האמת, שדמותו ישרה וכנה, ושנפתח בצורה טהורה. זה לא עניין פשוט; אדם מסוג זה יכול ליישם בפועל את האמת ברגע שהוא מבין אותה, והוא בהחלט אדם החותר אל האמת, ואדם שהאל מתענג בו. כדי ליישם את האמת ברגע שאתה מבין אותה, קודם כל עליך להיות בעל אופי טוב, ולהיות אדם כן. למרות שכולם מוכנים לחתור אל האמת, כניסה לתוך מציאות-אמת אינה עניין פשוט כלל. המפתח הוא להתמקד בחיפוש האמת וביישום בפועל של האמת. אתה צריך להרהר בדברים האלה בליבך כל יום. לא משנה באילו בעיות או קשיים אתה נתקל, אל תוותר על יישום בפועל של האמת; עליך ללמוד כיצד לחפש את האמת ולהרהר על עצמך, ובסופו של דבר ליישם בפועל את האמת. זה הדבר החשוב מכל. בשום אופן אל לך לנסות להגן על האינטרסים שלך, ואם תשים את האינטרסים שלך בראש, לא תוכל ליישם בפועל את האמת. התבונן באנשים המחפשים את עצמם – מי מהם יכול ליישם בפועל את האמת? אף לא אחד מהם. אלו שמיישמים בפועל את האמת הם כולם כנים, אוהבי האמת וטובי-לב. הם כולם אנשים עם מצפון והיגיון, שיכולים לוותר על האינטרסים, היוהרה והגאווה שלהם, שיכולים למרוד בבשר. אלה האנשים שיכולים ליישם בפועל את האמת. הדבר הראשון שאתה צריך לפתור כדי ליישם בפועל את האמת הוא האנוכיות שלך וצביון החיפוש העצמי שלך; ברגע שבעיה זו תיפתר, לא יהיו לך קשיים גדולים. כל עוד אתה יכול לקבל את האמת, לדעת את הצביון המושחת שלך ולחפש את האמת כדי לפתור אותו, תוכל ליישם בפועל את האמת. אם לא תקבל את האמת, לא תוכל לפתור את בעיית הצביון המושחת שלך, ובדרך זו, לא תוכל ליישם בפועל את האמת. הקושי הגדול ביותר ביישום בפועל של האמת הוא צביון מושחת, בעיקר צביון אנוכי, בזוי המחפש את עצמו. כל עוד בעיית הצביון המושחת שלך נפתרת, קשיים אחרים לא יהוו עבורך בעיה כלל. כמובן, הסיבה לכך שכמה אנשים לא יכולים ליישם בפועל את האמת היא כי סוג אחד של צביון מושחת עדיין מתקיים בתוכם, כלומר, הצביון הגאוותן והצדקן. הם תמיד נוהגים ביהירות, ותמיד חושבים שהדעות שלהם נכונות, תמיד רוצים לעשות דברים בדרך שלהם, זו גאוותנות וצדקנות וחוסר יכולת לקבל את האמת. זה הקושי הגדול ביותר עמו מתמודדים אנשים אלו ביישום בפועל של האמת. אם הם יכולים לחפש את האמת כדי לפתור את הקושי הזה, לא יהיו להם בעיות גדולות ליישם בפועל את האמת. באשר לבעיות אחרות, כל עוד הם יכולים להרהר על עצמם, להכיר את המצבים שלהם, לחפש את האמת ולמצוא כמה קטעים רלוונטיים של דברי האל להרהר בהם ולשתף עליהם, כל בעיה יכולה להיפתר בקלות. מי שחותר אל האמת חייב להרהר ולחפש את האמת כדי לפתור את בעיותיו בכל יום, כי מלבד ביצוע חובותיהם, אנשים יכולים להיתקל בכל יום במספר דברים הקשורים ישירות ביישום בפועל של האמת; גם אם הם לא יוצאים החוצה או באים במגע עם אנשים אחרים, יתכן שייגעו בכמה עניינים של יישום בפועל של האמת. למשל, איך אתה חי באותו יום, מה אמור להיות המוקד העיקרי של חייך באותו יום, איך כדאי לסדר אותו, אילו חובות עליך לבצע, איך עליך לחפש את האמת כדי לפתור קשיים בהם אתה נתקל בביצוע חובתך, אילו דברים מושחתים קיימים בליבך שעליך להרהר בהם, להבין ולפתור – כל הדברים הללו נוגעים בהיבטים של האמת, ואם לא תחפש את האמת כדי לפתור אותם, יתכן ולא תוכל לבצע את חובתך היטב באותו יום, והאם זו לא בעיה אמיתית? אם כל מה שאתה חושב עליו בשעות הפנויות שלך בכל יום קשור באיך לפתור את הצביון המושחת שלך, באיך ליישם בפועל את האמת ובאיך להבין את עקרונות האמת, אזי אתה תלמד להשתמש באמת כדי לפתור את הבעיות שלך בהתאם לדברי האל. כך תקבל את היכולת לחיות באופן עצמאי, תהיה לך היווכחות בחיים, לא תתמודד עם קשיים גדולים במיוחד בלנהות אחר האל, ובהדרגה, תיכנס אל תוך מציאות-האמת. אם בליבך אתה עדיין מקובע על יוקרה ועל מעמד ועסוק בלהתרברב ולגרום לאחרים להעריץ אותך, אז אתה לא מישהו שחותר אל האמת, ואתה הולך בנתיב הלא נכון. מה שאתה חותר אליו זה לא האמת, וגם לא החיים, אלא הדברים שאתה אוהב, זה תהילה, רווח ומעמד – ובמקרה זה, שום דבר שתעשה לא קשור לאמת, אין אלה אלא עשיית רע ועבודה. אם, בליבך, אתה אוהב את האמת, ותמיד שואף לאמת, אם אתה חותר לשינוי צביוני, יכול להשיג התמסרות אמיתית לאל, ויכול לירוא את האל ולסור מרע, ואם אתה מאופק בכל מעשיך, ומסוגל לקבל את בחינת האל, אז המצב שלך ימשיך וישתפר, ואתה תהיה מישהו שחי בפני האל. אנשים שאוהבים את האמת הולכים בנתיב שונה מאלה שלא: אנשים שלא אוהבים את האמת תמיד מתמקדים בלחיות לפי הפילוסופיות של השטן, הם מרוצים מהפגנות חיצוניות של התנהגות טובה ואדיקות, אבל בליבם יש עדיין שאיפות ורצונות, והם עדיין חותרים לתהילה, לרווח ולמעמד, עדיין רוצים להיות מבורכים ולהיכנס למלכות – אבל בגלל שהם לא חותרים אל האמת, והצביונות המושחתים שלהם לא הושלכו, הם תמיד חיים תחת השפעתו של השטן. אלה שאוהבים את האמת מחפשים אותה בכל דבר, הם מהרהרים על עצמם ומנסים להכיר את עצמם, הם מתמקדים ביישום בפועל האמת, ותמיד יש להם לב של התמסרות לאל ולב ירא-אל. אם עולות בהם תפיסות או אי הבנות לגבי האל, הם מיד מתפללים לאל ומחפשים את האמת כדי לפתור אותן. הם מתמקדים בלבצע את חובותיהם היטב, כדי לרצות את כוונות האל; והם שואפים אל האמת ורודפים אחר ידע לגבי האל, וכך נוצר בהם לב ירא-אל והם סרים מכל מעשה רע. אלה אנשים שחיים תמיד בפני האל.

1 בפברואר, 2018