רובכם נמלטתם מהדת וקיבלתם את עבודת האל של אחרית הימים. אתם אוכלים ושותים את דברי האל הנוכחיים מדי יום, נוכחים משתה החתונה של השה, והנחתם את היסודות לדרך הנכונה. אתם משקיעים מעצמכם בכנות למען האל והשגתם את אישורו. כעת, איזה ידע והערכה יש לכם ביחס למושג האמונה באל? במה הם שונים מהבנת האמונה באל שהייתה לכם במסגרת הדת? נכון לעכשיו, האם אתם באמת מבינים מה הם לאמיתו של דבר אמונה בדת ואמונה באל? האם יש הבדל בין אמונה בדת ואמונה באל? היכן טמון ההבדל? האם ירדתם לעומק הסוגיות האלו? איזה מין אדם הוא המאמין הרגיל בדת? במה הוא ממוקד? כיצד יש להגדיר אמונה בדת? אמונה בדת היא הכרה בכך שיש אל, ומאמינים בדת מבצעים שינויים מסוימים בהתנהגותם: הם אינם מכים או מקללים אנשים, הם אינם עושים דברים רעים שפוגעים באנשים, והם אינה מבצעים פשעים למיניהם או עוברים על החוק. בימי ראשון, הם הולכים לכנסייה. אלו מאמינים בדת. משמעות הדבר היא, שלהתנהג היטב ולנכוח באסיפות לעתים קרובות הם הוכחה לכך שאדם מאמין בדת. כשמישהו מאמין בדת, הוא מכיר בכך שיש אל, והוא חושב שלהאמין באל זה להיות אדם טוב; כל עוד הוא לא יחטא או יעשה דברים רעים, הוא יוכל לעלות לשמיים כשהוא ימות ויהיה לו סוף טוב. האמונה שלו מעניקה לו תמיכה ברמה הרוחנית. ככזאת, אפשר להגדיר אמונה בדת גם באופן הבא: להאמין בדת משמעו להכיר, בליבך, שיש אל; להאמין שתוכל להגיע לשמיים כשתמות; שיהיה לך בליבך עמוד תמיכה רוחני; לשנות מעט את התנהגותך; להיות אדם טוב. זה כל הסיפור. באשר לשאלה האם האל שאדם כזה מאמין בו קיים או לא, האם הוא יכול לבטא את האמת, מה הוא דורש מהאדם – אין לאדם כל מושג. הוא מסיק ומדמיין את כל זה על בסיס ההוראות בכתבי הקודש. זאת אמונה בדת. אמונה בדת היא בעיקר חתירה לשינויים בהתנהגות ולתמיכה רוחנית. אך הנתיב שאנשים כאלו הולכים בו – נתיב החתירה לברכות – לא השתנה. דעותיהם השגויות, תפיסותיהם ודמיונותיהם השגויים ביחס לאמונה באל לא השתנו. יסוד קיומם, והמטרות והכיוון שאליהם הם חותרים בחייהם, מבוססים על רעיונות ודעות של התרבות המסורתית, ולא השתנו כלל. זהו מצבו של כל מי שמאמין בדת. אם כך, מה היא אמונה באל? מה היא ההגדרה של האל לאמונה באל? (אמונה בריבונות האל). מדובר באמונה בקיום האל ובריבונותו – זה הדבר הבסיסי ביותר. להאמין באל זה להישמע לדבריו, להתקיים, לחיות, לבצע את חובתך, ולעסוק בכל הפעילויות של האנושות הרגילה כפי שדורשים דברי האל. ההשלכה היא שלהאמין באל פירושו לנהות אחר האל, לעשות מה שהאל מבקש, לחיות כפי שהוא מבקש; להאמין באל פירושו ללכת בדרך האל. האם המטרות והכיוון של חייהם של אנשים שמאמינים באל אינם שונים בתכלית מאלו של אנשים שמאמינים בדת? מה כוללת האמונה באל? היא כוללת את השאלה האם אנשים מסוגלים או לא מסוגלים לשמוע לדברי האל, לקבל את האמת, להשליך מעליהם צביונות מושחתים, לעזוב הכול כדי לנהות אחר האל, ולהיות נאמנים בחובותיהם. לדברים האלו יש קשר ישיר לשאלה האם הם יכולים להיוושע או לא. אתם יודעים כעת את הגדרת האמונה באל; כיצד, אם-כן, יש ליישם בפועל את האמונה באל? מה דורש האל מן המאמינים בו? (שהם יהיו אנשים ישרים, שהם יחתרו אל האמת, שיחול מהפך בצביון, וידיעת האל). אילו דרישות יש לאל ביחס להתנהגות החיצונית של אנשים? (הוא דורש שאנשים יקדישו את עצמם, שהם לא יהיו מופקרים, ושהם יממשו אנושיות רגילה). לאנשים צריכים להיות גינונים בסיסיים של קדוש ועליהם לממש אנושיות רגילה. אם-כן, מה צריך להיות לאדם כדי שתהיה לו אנושיות רגילה? הדבר קשור לאמיתות רבות שצריך ליישם בפועל כמאמין. רק בכך שיש לאדם את כל מציאויות-האמת האלו יש לו אנושיות רגילה. האם אדם מאמין באל אם הוא לא מיישם בפועל את האמת? מהן התוצאות של אי-יישום בפועל של האמת? איך בדיוק צריכים אנשים להאמין באל כדי להשיג ישועה ולהתמסר לאל ולסגוד לו? כל הדברים הללו קשורים ליישום דברי האל בפועל וליישום בפועל של אמיתות רבות. אם כך, אדם צריך להאמין באל לפי דברי האל ודרישותיו, ועליו ליישם בפועל על פי דרישותיו; רק זאת היא אמונה אמיתית באל. הדבר הזה יורד לשורש העניין. ליישם בפועל את האמת, ללכת בעקבות דברי האל ולחיות על פי דברי האל: זאת הדרך הנכונה לחיים אנושיים; אמונה באל מתייחסת לנתיב של חיים אנושיים. אמונה באל מתייחסת לאמיתות כה רבות, והנוהים אחר האל חייבים להבין את האמיתות האלו. כיצד יוכלו ללכת אחר האל אם הם אינם מבינים ומקבלים את האמת? אנשים שמאמינים בדת בסך הכול מכירים בכך שיש אל והם נותנים אמון בכך שיש אל – אך הם לא מבינים את האמיתות האלו והם גם לא מקבלים אותן, כך שאנשים שמאמינים בדת אינם נוהים אחר האל. כדי להאמין בדת, מספיק בסך הכול להתנהג היטב מבחינה חיצונית, להיות מאופק ולהישמע לתקנות, ולהיות בעל תמיכה רוחנית. אם אדם מתנהג היטב ויש לו עמוד תווך ותמיכה לרוחו, האם משתנה הנתיב שלו בחיים? (לא). יש אנשים שאומרים שאמונה בדת ואמונה באל הם היינו-הך. אם כך, האם האנשים האלו הולכים אחר האל? האם הם מאמינים באל לפי דרישותיו? האם הם קיבלו את האמת? אם מישהו לא עושה שום דבר מהדברים האלו, הרי שהוא לא מאמין באל ולא הולך אחריו. הדרך הברורה ביותר שבה אמונה באל מתבטאת באדם היא היעדר קבלה של העבודה הנוכחית של האל ושל האמת שהוא מבטא. זאת התכונה שמאפיינת מאמינים בדת; הם לא נוהים אחר האל בכלל. אמונה בדת היא רק חתירה לשינוי התנהגותי ולתמיכה רוחנית; היא אינה מערבת שום אמת. לכן, מאמינים בדת לא ישתנו מבחינת צביון החיים שלהם, והם גם לא יישמו בפועל את האמת או יהיו מסוגלים לשמוע את דברי האל ולהתמסר לו. הדבר קובע שלא תהיה להם גם שום ידיעה של האל. כשאדם מאמין בדת, טובה ככל שתהיה התנהגותו, יציבה ככל שתהיה הכרתו באל, ומרוממת ככל שתהיה תיאוריית האמונה שלו בו, הוא אינו נוהה אחר האל. אם כך, אחר מי הוא נוהה? מי שהוא נוהה אחריו הוא עדיין השטן. מה הבסיס למה שהוא מביא לידי ביטוי, נוהה אחריו וכמהָ לו, ומיישם בפועל? במה תלוי קיומו? בהחלט לא באמת שבדברי האל. הוא ממשיך לחיות לפי הצביון המושחת של השטן, ומתנהל על פי ההיגיון והפילוסופיה של השטן. כל מה שהוא אומר זה שקרים, ללא שמץ של אמת. הצביון השטני שלו לא השתנה כלל, והשטן הוא עדיין מי שהוא הולך אחריו. המבט שלו על החיים, הערכים שלו, דרכו להתנהל עם העולם ועקרונות ההתנהגות שלו כולם גילויים של טבעו של השטן. רק התנהגותו החיצונית השתנתה קלות, אך נתיב החיים שלו, דרך הקיום שלו ונקודת המבט שלו על הדברים לא השתנו כלל. אם מישהו הוא מאמין אמיתי באל, מה יכול להשתנות בו על פני שנים אחדות? (המבט שלו על החיים והערכים שלו ישתנו). עצם היסוד של קיומו של האדם הזה ישתנה. אם היסוד של קיומו משתנה, מה יהיה הבסיס לחייו? (חייו יהיו מבוססים על דברי האל ועל האמת). אם כך, האם אתם חיים כעת כל יום על פי דברי האל בדיבורכם ובמעשיכם? למשל, אתה כבר לא משקר: מדוע? מה הבסיס שלך לכך? (דרישת האל שתהיה אדם ישר). כשאתה מפסיק לשקר ולעסוק ברמייה, הדבר מבוסס על דברי האל, על הדרישה להיות אדם ישר, ועל האמת. והאם הנתיב שאתה הולך בו אז בחייך אינו שונה?

כעת, כדי לסכם: מהי אמונה בדת? מהי אמונה באל? מה ההבדלים העיקריים בין השתיים? להאמין בדת זה להיות משוכנע ביחס לדת, לקיים את התקנות שלה, לנהות אחר אנשים אחרים והשטן, ולחיות תחת השפעתו של השטן. להאמין באל זה לקבל את דבריו, לקבל את האמת, להתמסר לעבודתו ולבצע את חובתך על פי עקרונות האמת. זו המשמעות של לנהות אחר האל. אלו ההבדלים העיקריים בין אמונה בדת ואמונה באל. כשאתם מבצעים את חובותיכם בבית האל, אחדים מכם מקבלים את האמת ומשתנים מעט, בעוד אחרים לא מקבלים את האמת ולא משתנים. ובכן, האם אתם יכולים להבחין בין שני סוגי האנשים האלו, אלו שמאמינים בדת ואלו שיש להם אמונה באל? המפתח הוא להסתכל האם אדם חותר אל האמת ובאיזה נתיב הוא בוחר ללכת. אם אתה חותר להתנהגות טובה, לתמיכה רוחנית ולהיצמדות לתקנות, ואם אתה מבקש לעצמך רווח אישי בחתירתך, בלי לחתור אל האמת כלל, אלא רק אל ההיבטים החיצוניים של אדם טוב, אדם שיש לו מידה של התנהגות טובה, אך אין לו את מציאות-האמת – כמה טוב יכול להיות מישהו כמוך בסופו של דבר? הצביון המושחת של אדם כזה ומהות טבעו לא השתנו כלל. הוא עשוי לדבר יפה, אך כשהוא עומד בפני ניסיונות, הוא אינו יכול לעמוד איתן. הוא עלול אפילו להתלונן על האל ולבגוד בו. אלו הם מאמינים בדת. אלו שיש להם אמונה באל יכולים לקבל את כל האמיתות שהוא מבטא. הם יכולים להרהר ולדעת את עצמם על פי האמת, להתחרט בכנות, ובסופו של דבר ליישם בפועל את האמת, להתמסר לאל, ולחיות על פי דברי האל. כשהם ניצבים בפני ניסיונות וקשיים, הם יכולים לעמוד איתן, לשאת עדות נהדרת, וללכת בעקבות האל בנאמנות עד הסוף. אלו המאמינים האמיתיים באל. זה ההבדל בין אלו שמאמינים בדת ובין אלו שיש להם אמונה באל.

האם יש ביניכם כאלה שמאמינים בליבם רק באל מעורפל שנמצא בשמיים, אך תמיד יש להם תפיסות ביחס לאל בהתגלמותו? אם אכן יש אנשים כאלו, הרי שהם מאמינים בדת. מאמינים בדת לא מכירים בליבם באל בהתגלמותו, ואפילו אם הם מכירים בו, תמיד יש להם תפיסות ביחס אליו והם לעולם לא מסוגלים להתמסר. האם אין זה כך? למען הדיוק, אנשים כאלו אינם מאמינים באל. על אף שהם עשויים לטעון שהם מאמינים באל, למעשה, הם לא שונים בהרבה ממאמינים בדת. כל מה שהם מאמינים בו בליבם הוא אל מעורפל; הם נשמעים לתפיסות ולתקנות דתיות. אם כך, באשר לכל מי שלא חותר אל האמת, מי שמתמקד רק בהתנהגות טובה ובהיצמדות לתקנות, מי שאינו מיישם בפועל את האמת, ושצביונו לא משתנה ולו במידה הקטנה ביותר, מה שהאדם הזה עושה זה להאמין בדת. איזו תכונה מייחדת את אלו שמאמינים בדת? (הם מתמקדים רק בנוהגים החיצוניים ובלהיראות כמי שמתנהגים יפה). מה העקרונות והבסיס למעשים שלהם? (פילוסופיות שטניות להתנהלות בעולם). אילו פילוסופיות שטניות להתנהלות בעולם ואילו צביונות שטניים ומושחתים ישנם? נכלוליות וערמומיות; לקבוע לך חוק לעצמך; גאוותנות ויוהרה; להיות מי שיש לו את המילה האחרונה בכל העניינים; לעולם לא לחפש את האמת או לשתף עם האחים והאחיות; וכשאתה נוקט פעולה, לחשוב תמיד על האינטרסים שלך עצמך, על הגאווה שלך, ועל המעמד שלך – כל אלו משמעם לפעול על בסיס צביון שטני. זה לנהות אחר השטן. אם אדם מאמין באל אך לא נשמע לדבריו, לא מקבל את האמת ולא מתמסר לסידורים ולתזמורים שלו; אם הוא מגלה רק התנהגויות טובות מסוימות, אך אינו מסוגל למרוד בבשר, ואינו זונח דבר מגאוותו או מן האינטרסים שלו; אם, על אף שלכאורה הוא מבצע את חובתו, הוא עדיין חי על פי צביונו השטני, ולא זנח או שינה את הפילוסופיות השטניות שלו ואת אופני הקיום שלו ולו במעט, כיצד, אם-כן, יתכן בכלל שהוא מאמין באל? זאת אמונה בדת. אנשים כאלו מוותרים על דברים ומשקיעים מעצמם באורח שטחי, אבל במבט על הנתיב שהם הולכים בו ועל המקור ונקודת ההתחלה של כל מה שהם עושים, הם אינם מבססים את הדברים הללו על דברי האל או על האמת; במקום זה, הם ממשיכים לפעול על פי התפיסות והדמיונות שלהם, על פי ההנחות הסובייקטיביות שלהם, ועל פי השאיפות והרצונות שלהם. הפילוסופיות והצביונות של השטן עדיין משמשים בסיס לקיומם ולמעשיהם. בעניינים שבהם הם אינם מבינים את האמת, הם אינם מחפשים אותה; בעניינים שבהם הם כן מבינים את האמת, הם אינם מיישמים אותה בפועל, אינם מכבדים את האל כגדול, או מוקירים את האמת. על אף שלהלכה וברמה המילולית הם מאמינים באל ומכירים בו, ועל אף שהם עשויים להיראות כמי שמסוגלים לבצע חובה ולנהות אחר האל, הם חיים על פי הצביון השטני שלהם בכל מה שהם אומרים ועושים. הדברים שהם אומרים ועושים הם כולם גילויים של צביון מושחת. לא תראו אותם מיישמים בפועל או חווים את דברי האל, ועוד פחות מכך תראו ביטוי לכך שהם מחפשים את האמת ומתמסרים לה בכל הדברים. במעשיהם, הם שוקלים ראשית את האינטרסים שלהם, ומספקים קודם כל את הרצונות ואת הכוונות שלהם. האם אלו אנשים שנוהים אחר האל? (לא). והאם אנשים שלא נוהים אחר האל יכולים להשיג שינוי בצביון שלהם? (לא). ואם הם אינם יכולים להשיג שינוי בצביון שלהם, האם אין הם פתטיים? הם שמעו והבינו את דברי האל, אך כשהם עושים דברים, הרצונות שלהם פשוט חזקים מדי; הם לא מסוגלים ליישם בפועל לפי דבר האל או לפי האמת, קל וחומר לפי עקרונות. לאחר שנים אחדות של אמונה באל, נראה שהם הרבה יותר נוחים ובעלי נימוסין הרבה יותר טובים. יש להם הרבה התנהגויות טובות, והחיים הרוחניים שלהם נראים רגילים למדי. אין שום בעיה גדולה באופן שבו הם מתקשרים עם אחרים, והם מבצעים חובות מסוימות, עם תוצאות מסוימות – אבל יש להם בעיה אחת, והיא הרצינית מכולן. היכן טמונה הבעיה הזאת? שמחשבותיהם. אף על פי שהם מאמינים במשך שנים רבות, הם לא יצרו יחסים רגילים עם האל; בלי קשר למה שהם עושים או למה שקורה להם, הדבר הראשון שהם חושבים הוא: "מה אני רוצה לעשות, מה יתאים לאינטרס שלי ומה לא; מה יכול לקרות אם אעשה כך וכך?" – אלו הדברים שהם חושבים עליהם לפני כל דבר אחר. הם אינם שוקלים ולו לרגע איזה יישום בפועל יהלל את האל ויישא עדות בפניו או ירָצה את כוונות האל, והם גם לא מתפללים כדי לחפש מה הדרישות של האל ומה אומרים דבריו הם לעולם לא מקדישים תשומת לב לכוונות או לדרישות של האל, ולאופן שבו על אנשים ליישם בפועל כדי לרצות את האל. על אף שלעתים הם עשויים להתפלל בפני האל ולשתף איתו, הם בסך הכול מדברים אל עצמם, ולא מחפשים בכנות את האמת. כשהם מתפללים לאל וקוראים את דבריו, הם לא קושרים אותם לעניינים שהם נתקלים בהם בחיים הממשיים. אם כך, בסביבה שהאל סידר, כיצד הם מתייחסים לריבונותו, לסידוריו ולתזמוריו? כשהם ניצבים בפני דברים שאינם מספקים את רצונותיהם, הם נמנעים מהם ומתנגדים להם בליבם. כשהם ניצבים בפני דברים שגורמים להפסד מבחינת האינטרסים שלהם או מונעים את סיפוק האינטרסים שלהם, הם מנסים כל דרך כדי לחפש מוצא, משתדלים למקסם את התועלות שלהם ונלחמים כדי להימנע מכל הפסד. הם לא מבקשים לרצות את הכוונות של האל, אלא רק את רצונותיהם. האם זאת אמונה באל? האם לאנשים כאלו יש יחסים עם האל? לא. הם חיים באופן שפל, מזוהם, עיקש ומכוער. לא רק שאין להם שום יחסים עם האל, אלא שהם גם יוצאים נגד הריבונות של האל והסידורים שלו בכל רגע. לעתים קרובות הם אומרים: "שהאל יהיה ריבון על כל דבר בחיי וימשול עליו. אני מוכן לתת לאל את כס המלכות ושהוא ימלוך וימשול בליבי. אני מוכן להתמסר לסידורים ולתזמורים של האל". יחד עם זאת, כשהדברים שהם עומדים בפניהם מזיקים לאינטרסים שלהם, הם אינם מסוגלים להתמסר. במקום לחפש את האמת בסביבה שהאל סידר, הם מבקשים לפנות לאחור ולהימלט מאותה סביבה. הם לא רוצים להתמסר לסידורים של האל ותזמוריו, אלא לעשות דברים על פי רצונם שלהם, רק כל עוד האינטרסים שלהם לא ייפגעו. הם מתעלמים לחלוטין מכוונות האל, ואכפת להם רק מהאינטרסים שלהם, מהנסיבות שלהם וממצבי הרוח והרגשות שלהם עצמם. האם זה להאמין באל? (לא). מה הוא האל עבורם, בליבם? האם אין הוא סוג של אגדה? האם אין הוא סוג של תמיכה רוחנית? האל עבורם הוא גורם חיצוני, הוא זר מבחינתם. כשהכול כשורה, האל הוא הריבון שלהם, הוא הכול מבחינתם. אך אם מה שהאל עושה לא יניב להם רווחים, או יגרום נזק לאינטרסים שלהם, או לכבוד שלהם, ויגרום להם להיגזם או יעמיד אותם בפני ניסיונות וסבל, כיצד הם יגיבו? הם יימלטו, יתנגדו, יסרבו ואפילו יתלוננו. אנשים מסוימים לא יאמרו את זה בקול רם, אבל הם חשים בליבם כאב, אי-נוחות ושליליות. מה המשמעות של להיות שליליים? משמעות הדבר היא, שהם לא מקבלים את האמת בליבם והם תמיד מתנגדים ומתמרדים כנגד האל. יש אנשים שלא מקבלים ניסיונות וזיכוך, וחושבים שזה לא צודק מצד האל לעשות דברים כאלו. כשהם ניצבים בפני כל קושי שהוא בדמות מעצר ורדיפה על ידי הדרקון הגדול האדום כאש, יש אנשים שמלינים לעצמם שהאל לא הוגן כלפיהם. מה דעתכם על הגישה הזאת? אם הם יכולים להשמיע את תלונותיהם נגד האל באופן גלוי כל כך כשמה שהוא עושה גורם להם לסבל, האם הוא עדיין יכול להיות האל שהם מאמינים בו? אם הם לא מסוגלים להתמסר, הרי שהוא אינו האל שלהם ולכן הם מעזים להתנגד לו. הם היו רוצים שיהיה אל אחר פרט לאל, והם חושבים: "רק אם הוא יממש את מה שאני חושב ועושה, בדיוק על פי ההעדפות שלי – רק אז הוא יהיה האל; רק זה יהיה הסידור והתזמור שלו. אם האל אינו נשמע לרצוני, ותמיד פועל בניגוד למה שאני אוהב ומדמיין, הרי שאני לא יכול להתמסר לו, והוא לא האל שלי. אם הוא האל, הוא צריך לרצות אנשים. כיוון שאנשים הם בבת עינו של האל, האל אמור לעשות הכול כדי להגן עליהם ולהוקיר אותם. כיצד הוא יכול לתת להם לחוות קשיים, ניסיונות ומכשולים?" האם אין זאת הגישה שיש לרוב האנשים בליבם כלפי האל? זה אכן המקרה. עבור רוב האנשים, כשאין להם בעיות, כשהכול הולך חלק מבחינתם, הם מרגישים שהאל אדיר, צודק וחביב. כשהאל מנסה אותם, גוזם אותם, מוכיח אותם ומטיל עליהם משמעת, כשהוא מבקש מהם להניח בצד את האינטרסים שלהם, להתמרד נגד הבשר וליישם בפועל את האמת, כשהאל עושה עליהם עבודה ומתזמר ומולך על גורלם ועל חייהם, המרדנות שלהם מופיעה ואז יש קרע בינם ובין האל, כך שנוצר עימות ותהום נפערת בינם ובין האל. ברגעים כאלו, בליבם, האל אינו חביב כלל ועיקר. הוא כבר אינו אדיר כל כך, שכן מה שהוא עושה אינו מספק את רצונותיהם. האל גורם להם לעצב: הוא מרגיז אותם; הוא גורם להם לכאב ולסבל; הוא גורם להם להרגיש לא בנוח. לכן הם לא מתמסרים לאל כלל, אלא מתמרדים נגדו וסרים ממנו. בעשותם כך, האם הם מיישמים בפועל את האמת? האם הם נוהים אחר האל? לא. בלי קשר לכמה רבות התפיסות שלך ולכמה רבים הדמיונות שלך ביחס לעבודת האל, ובלי קשר לאופן שבו פעלת בעבר על פי הרצון שלך והתמרדת נגד האל, אם אתה אכן חותר אל האמת ומקבל את השיפוט והייסורים של דברי האל, ואת העובדה שהם גוזמים אותך; אם, בכל מה שהוא מתזמר, אתה מסוגל ללכת בדרך האל, להישמע לדבריו, ללמוד לתפוס את כוונותיו, ליישם בפועל לפי דבריו ורצונותיו, ואתה מסוגל להתמסר על ידי חיפוש; ואם אתה יכול לוותר על כל הרצון שלך, על התשוקות, השיקולים והכוונות שלך, ולא להיות בעימות עם האל, הרי שאתה נוהה אחר האל. אתה יכול לומר שאתה נוהה אחר האל, אבל אם אתה עושה את הכול על פי הרצון של עצמך ועם המטרות והתוכניות שלך, בלי להותיר את הדבר בידי האל, האם האל עדיין האל שלך? לא, הוא לא. ואם האל אינו האל שלך, אזי כשאתה אומר שאתה נוהה אחר האל, האם אין אלו מילים ריקות? האם מלים כאלה אינן ניסיון לשטות באנשים? אתה יכול לומר שאתה נוהה אחר האל, אבל אם כל הפעולות והמעשים שלך, המבט שלך על החיים והערכים שלך, והגישה והעקרונות שאיתם אתה ניגש לדברים ומתמודד איתם, כולם באים מן השטן – אם אתה מתמודד עם כל זה אך ורק בהתאם לחוקים ולהיגיון של השטן, האם אתה נוהה אחר האל? (לא). אתה מבין, כשישוע אדוננו הודיע לתלמידיו שהוא יסבול קשיים רבים, שהוא ייהרג ושהוא יקום מחדש ביום השלישי, פטרוס אמר לישוע אדוננו: "חָלִילָה לְךָ, אֲדוֹני. אַל יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְךָ" (מתי ט''ז 22). כיצד השיב ישוע אדוננו לפטרוס? ("סוּר מִלְּפָנַי, שָׂטָן" (מתי ט''ז 23).) מה הייתה ההגדרה של ישוע אדוננו למה שפטרוס עשה באותה עת? (עבודת השטן). מדוע הוא אמר שזאת עבודת השטן? האם פטרוס השטן? פטרוס לא הבין את המשמעות של מעשיו של ישוע אדוננו, והוא גם לא זיהה מי הוא. לכן, הוא הפך לשופר של השטן, דיבר בשמו, ביקש למנוע מישוע אדוננו מלנהות אחר רצון האל. מנקודת המבט של האל, פטרוס הפך לשופר של השטן. אם אדם רק נראה, מן החוץ, כמי שנטש הכול וביצע את חובתו, כמי שהולך לכאורה אחר האל, ועם זאת כל המחשבות וכל הפעולות שלו תואמות להיגיון ולפילוסופיה של השטן, האם הוא אכן נוהה אחר האל? (לא). הוא לא, כיוון שהוא מתמרד נגד האל כל העת, אינו מיישם בפועל את האמת, אינו מתמסר לאל. אם-כן, מדוע הוא מאמין באל? מה הוא באמת רוצה להרוויח? הדבר הזה בלתי נתפס. האם אנשים כאלו באמת מאמינים באל? לא; אם לומר זאת באופן מעט יותר נעים, הם מאמינים בדת. הם עשויים לטעון שיש להם אמונה באל, אך האל אינו מכיר בהם. האל יראה בהם עושי רע, והוא לא יושיע אנשים כאלו.

בקרב האנושות הרעה והמושחתת הזאת, אותם מאמינים בדת הם אנשים שמכירים בקיומו של האל, שרוצים להיות אנשים טובים, שרוצים להתנהג היטב ולהימנע מלעשות דברים רעים. הם חוששים מתגמול אם הם יעסקו יתר על המידה בעשיית מעשים רעים, והם חוששים שהם ילכו לגיהינום וייענשו ויידונו לאבדון לנצח. הם חושבים שלהיות אדם טוב מבטיח שלווה, כמו באמרה הנפוצה בקרב הכופרים: "לטובים יש חיים של שלווה". בהשפעת חשיבה כזאת והיות שהם נגועים בזרמי מחשבה כאלו, הם סבורים שהאמונה שלהם בדת היא דבר טוב; הם חושבים שהם טובים יותר מאלו שאינם מאמינים, שאפילו אין להם תמיכה רוחנית, שלא לדבר על הגבלות. מי שלא מאמינים עושים כל מה שמתחשק להם, ומסוגלים לבצע כל מעשה רע כדי להשיג את מטרותיהם. לאנשים כאלו אין ייעוד ממשי, והסוף שלהם לאחר המוות יהיה הגיהינום. אותם מאמינים בדת גם חושבים: "כופרים לא מאמינים במעגל החיים והמוות או בכך שיש תגמול על עשיית רע, שאלו שעושים רע ילכו לגיהינום וייענשו. הם לא מאמינים שהאל הוא ריבון על הכול. אבל אנו המאמינים בדת מבורכים על ידי האל ונשיג חיי נצח לאחר המוות". הם רואים את עצמם כאנשים אצילים, שנבדלים מיתר המין האנושי כאנשים קדושים. על אף שההתנהגויות שלהם ודפוסי החשיבה שלהם עשויים להשתנות במידת-מה, הם פשוט לא מקבלים את האמת. זאת המשמעות של אמונה בדת. כיצד יכול אדם לעבור מאמונה בדת לאמונה באל? זה לא דבר פשוט. אלו שזה עתה הגיעו לאמונה באל לא מבינים שום אמיתות. הם רק יודעים שלהאמין בדת זה דבר טוב, שמשמעות הדבר היא להיות אדם טוב. הם לא מסוגלים להבחין כלל בין אמונה בדת ואמונה באל. לכן, כדי לעבור מאמונה בדת לאמונה באל יש צורך לעבור שלב עד שמבינים אמיתות אחדות, מה שמאפשר מידה של הבחנה. אם לאחר חמש או שש שנים של אמונה באל, או אפילו שבע או שמונה שנים, אתה עדיין חי לפי הצביון השטני שלך, עדיין נוהה אחר השטן, לא מקבל את האמת כלל, לא מיישם בפועל אפילו את האמת שאתה כן מבין, ואתה דוחה את עבודת האל ומסרב לקבל את הגיזום שלו, את השיפוט ואת הייסור שלו וכן את הריבונות והסידורים שלו, הרי שהאמונה שלך באל איבדה משמעות וערך. הדרך הפשוטה ביותר לתאר אמונה באל היא לתת אמון בכך שיש אל, ועל הבסיס הזה, לנהות אחריו, להתמסר לו, לקבל את ריבונותו, את התזמורים ואת הסידורים שלו, להישמע לדבריו, לחיות על פי דבריו, לעשות הכול על פי דבריו, להיות יציר בריאה אמיתי, ולירוא מפניו ולסור מרע; רק זאת היא האמונה האמיתית באל. רק זאת המשמעות של הליכה אחר האל. אם אתה אומר שאתה נוהה אחר האל, אך בליבך אינך מקבל את דברי האל, ואתה ממשיך להיות בעל גישה ספקנית כלפיהם, ואינך מקבל את הריבונות שלו, את התזמורים והסידורים שלו, ויש לך תמיד תפיסות ואי-הבנות באשר למה שהוא עושה, ואתה מתלונן על כך, ואתה תמיד לא מרוצה; ואם אתה תמיד מודד ומתייחס למה שהוא עושה באמצעות התפיסות והדמיונות שלך; ואם יש לך תמיד מחשבות והבנות משלך – הדבר יגרום לצרות. זה לא נקרא לחוות את עבודת האל, וזאת לא הדרך לנהות אחריו באמת. זאת לא אמונה באל.

מהי בדיוק אמונה באל? האם אמונה בדת שקולה לאמונה באל? להאמין בדת זה ללכת אחר השטן; להאמין באל זה לנהות אחר האל – ורק אלו שהולכים אחר המשיח הם אלו שבאמת מאמינים באל. מי שלא מקבל את דברי האל כחייו ולו במידה הקטנה ביותר אינו מאמין אמיתי באל. אדם כזה הוא חסר אמונה, ובלי קשר לכמה שנים הוא מאמין באל, אין בכך כל תועלת. אם מאמין באל רק עוסק בטקסים דתיים אבל לא מיישם בפועל את האמת, הרי שהוא לא מאמין באל, והאל לא מכיר בו. מה אתה צריך שיהיה לך, כדי שהאל יכיר בך כמי שהולך אחריו? האם אתה מכיר את אמות המידה שלפיהן האל מודד אדם? האל מעריך האם אתה עושה את הכול לפי דרישותיו, האם אתה מיישם בפועל ומתמסר לאמת על יסוד דבריו. זו אמת המידה שלפיה האל מודד אדם. המדידה של האל לא מבוססת על מספר השנים שאתה מאמין בו, על כמה רחוק נסעת, על כמה התנהגויות טובות יש לך, או על כמה מילים או דוקטרינות אתה מבין. הוא מודד אותך על פי השאלה האם אתה חותר אל האמת ובאיזה נתיב אתה בוחר. הרבה אנשים מאמינים באל באופן מילולי ומשבחים אותו, אך בליבם, הם לא אוהבים את הדברים שהאל אומר. הם לא מעוניינים באמת. הם תמיד מאמינים שלחיות לפי הפילוסופיות של השטן או כל מיני תיאוריות ארציות זה מה שאנשים רגילים עושים, שכך אתה יכול להגן על עצמך, ושזאת הדרך לחיות עם ערך בעולם. האם אלו אנשים שמאמינים באל והולכים אחריו? לא, הם לא. המילים של אנשים גדולים ובעלי שם נשמעות חכמות במיוחד ויכולות להטעות אחרים בקלות. אתה עשוי להיאחז במילים שלהם כבאמיתות או כבסיסמאות שיש להישמע להן. אבל אם, כשמדובר בדברי האל, בדרישה פשוטה שהוא מעמיד בפני אנשים, כמו להיות אדם ישר, או לשמור על מקומך באורח ממושמע וקפדני, לבצע את חובתך כיציר בריאה ולהיות בעל התנהגות יציבה וישרה, אתה לא יכול ליישם את המילים האלו בפועל ואתה לא רואה בהן אמיתות, הרי שאתה לא אדם שהולך אחר האל. אתה טוען שאתה מיישם את האמת בפועל, אבל אם האל שואל אותך: "האם ה'אמיתות' שאתה מיישם בפועל הן דברי האל? האם העקרונות שאתה אוחז בהם מבוססים על דברי האל?" – כיצד תסביר את עצמך? אם הבסיס שלך אינו דברי האל, הרי שהוא דברי השטן. אתה מממש את דברי השטן ועם זאת אתה טוען שאתה מיישם בפועל את האמת ומרצה את האל. האם אין זו נאצה נגד האל? למשל, האל מורה לאנשים להיות ישרים, ועם זאת יש אנשים שלא מהרהרים במה כרוך בכך שאדם באמת יהיה ישר, אילו דברים שהם מממשים בחיים וחושפים אינם ישרים, וגם לא אילו דברים שהם מממשים בחיים וחושפים הם ישרים. במקום להרהר בתמצית האמת בדברי האל, הם פונים לספרים של הכופרים. הם חושבים: "גם האמירות של הכופרים טובות למדי – גם הן מלמדות אנשים להיות טובים! למשל 'לטובים יש חיים שלווים', 'אנשים תמימים מנצחים תמיד', 'לסלוח לאחר זה לא טיפשי, זה מניב הטבות לאחר מכן'. גם האמירות האלו נכונות, והן תואמות לאמת!" וכך הם דבקים במילים האלו. בתור איזה סוג של אדם הם יכולים לחיות כשהם דבקים במימרות הכופרים האלה? האם הם יכולים לממש בחיים את מציאות-האמת? (לא). האם אין הרבה אנשים כאלו? הם רוכשים קצת ידע; הם קראו כמה ספרים וכמה יצירות מפורסמות; הם רכשו מידה של פרספקטיבה ושמעו כמה אמירות מפורסמות ופתגמים עממיים, ואז הם מתייחסים לזה כאמת, פועלים ומבצעים את חובתם לפי המילים האלו, מיישמים אותן לחייהם כמאמינים באל וחושבים שהם מרצים את ליבו של האל. האם אין זאת החלפת האמת בזיוף? האם אין זה עיסוק בהונאה? מבחינת האל, זאת נאצה! הדברים האלו מתבטאים בכל אדם, ולא בכמות קטנה. מבחינת מישהו שמתייחס למילים נעימות ולדוקטרינות נכונות מקרב האנשים כאל אמת שיש להחזיק בה, תוך הנחת דברי האל בצד והתעלמות מהם, בלי להפנים אותם ובלי קשר למספר הפעמים שהם נקראים, ובלי להחשיב את דברי האל כאמת, האם אדם כזה הוא מאמין באל? האם הוא אדם שנוהה אחר האל? (לא). אנשים כאלו מאמינים בדת; הם עדיין הולכים אחר השטן! הם מאמינים שהמילים שהשטן אומר הן פילוסופיות, שהן מאוד עמוקות וקלאסיות. הם רואים בהן אמירות מפורסמות שהן אמת שאין נעלה ממנה. בלי קשר לדברים נוספים שהם מוותרים עליהם, הם לא מסוגלים לוותר על המילים הללו. לזנוח את המילים הללו יהיה עבורם כמו לאבד את יסודות חייהם, כמו ריקון ליבם. איזה מין אנשים אלו? הם מי שהולכים אחר השטן, וזאת הסיבה שהם. מקבלים את האמירות המפורסמות של השטן כאמת. האם אתם יכולים לנתח ולזהות את המצבים השונים שבהם אתם מוצאים את עצמכם בהקשרים שונים? למשל, יש אנשים שמאמינים באל וקוראים את דבריו לעתים קרובות, אך כשדברים קורים להם, הם אומרים תמיד: "אמא שלי אמרה", "סבא שלי אמר", "האדם המפורסם הזה והזה אמר פעם" או "ספר כזה וכזה אומר". הם לעולם לא אומרים "דברי האל אומרים את זה", "הדרישות של האל מאיתנו הן כאלה", "האל אומר את זה". הם לעולם לא אומרים את המילים האלו. האם הם הולכים אחר האל? (לא). האם אלו מצבים שקל לאנשים לגלות? לא, הם לא, אבל קיומם באנשים הוא לרעתם. אולי את מאמין באל במשך שלוש, חמש, שמונה או עשר שנים, ועם זאת אתה עדיין לא יודע כיצד להתמסר לאל או ליישם בפועל את דברי האל. בלי קשר למה שקורה לך, אתה עדיין מתייחס לדברים שטניים כאל הבסיס שלך; אתה עדיין מחפש בסיס בתרבות המסורתית. האם זאת אמונה באל? האם אינך הולך אחר השטן? אתה חי על פי מילים שטניות וחי לפי צביונות שטניים, אם כך האם אינך מתנגד לאל? היות שאתה לא מיישם בפועל או חי לפי דבר האל, ואתה לא נוהה בעקבות האל, ואתה לא יכול להישמע לכל מה שהאל אומר ולא יכול להתמסר בלי קשר למה שהאל מתזמר או דורש, אתה לא נוהה אחר האל. אתה עדיין נוהה אחר השטן. היכן השטן? השטן נמצא בלבבות של האנשים. הפילוסופיות, ההיגיון והכללים, והמילים השטניות של השטן מזמן השתרשו בליבם של האנשים. זאת הבעיה הרצינית ביותר. אם אינך יכול לפתור את הבעיה הזאת באמונתך באל, הרי שלא תוכל להיוושע על ידי האל. לכן אתם חייבים להעמיד לעתים קרובות את כל מה שאתם עושים, את המחשבות והדעות שלכם, ואת הבסיס שלכם לעשיית דברים אל מול דברי האל לצורך השוואה, ולנתח את הדברים במחשבותיכם. עלים לדעת אילו מן הדברים בתוככם הם פילוסופיות להתנהלות בעולם, מימרות עממיות, תרבות מסורתית וכן אילו מגיעים מידע אינטלקטואלי. עליכם לדעת באילו מן הדברים אתם מאמינים תמיד שהם נכונים ותואמים את האמת, על פי אילו מהם אתם נוהגים כאילו היו אמת, ולאילו מהם אתם מאפשרים לתפוס את מקומה של האמת. עליכם לנתח את הדברים האלו. במיוחד, אם אתם מתייחסים לדברים שאתם מאמינים שהם נכונים ויקרים כאל האמת, הרי שלא קל להביט לעומקם – אבל אם תביטו לעומקם, תפרצו מחסום משמעותי. הדברים הללו הם מכשולים שמונעים מאנשים להבין את דברי האל, ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל. אם אתה מבלה את כל היום מבולבל ובמבוכה, ולא חושב על הדברים האלו או מתמקד בפתרון הבעיות האלו, הרי שהם שורש חוסר הנוחות שלך, הם מרעילים את ליבך. אם הם לא יוסרו, אתה לא תהיה מסוגל באמת לנהות אחר האל, ולא תהיה מסוגל ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל, ולא תהיה לך כל דרך לזכות בישועה.

כעת ששיתפנו על אודות הדברים האלו, האם חשבתם על המצבים, הרעיונות ונקודות המבט המוטות בתוככם שסותרים את רצונות האל, את דרישות האל ואת האמת, ושעם זאת אתם ראיתם בהם אמת ויישמתם אותם בפועל ודבקתם בהם ככאלה? (הייתה לי נקודת מבט לפיה כאדם, אתה צריך לשאוף להיות טוב, מישהו שכולם אוהבים ורוצים להיות איתו בקשר. כשלא הבנתי את האמת, חשבתי שהשאיפה הזאת נראתה מוצדקת ונכונה. אך כעת, כשאני מודד אותה לעומת האמת, אני מבין שאדם כזה הוא מישהו שמחפש לרָצות אחרים. במיוחד לאחר שקראתי את החשיפה של האל ביחס לאנשים ערמומיים, הבחנתי שהיו לי כוונות ערמומיות בכך שעשיתי זאת, תוך שאני מנסה לשמור על שמי הטוב ועל המעמד שלי בכל הדברים על ידי כך שריציתי אחרים, יצרתי אצלם התרשמויות שקריות והולכתי אותם שולל. לפעמים אפילו הקרבתי את האינטרסים של בית האל כדי לרָצות אחרים. לא הייתי אדם טוב כלל, וגם לא היה לי הצלם של אדם אמיתי. כשגיליתי את הדברים האלו, היה לי רצון לחפש את האמת, להיות אדם ישר לפי הדרישות של האל, במקום להיות מישהו שמחפש לרצות אחרים. רציתי להיות מישהו שמדבר על פי עובדות ואומר אמת, אדם שהוא ישיר בכל הדברים, שכן הדבר תואם את כוונות האל). (במשך התקופה הזאת שמתי לב שאני מתמקד בשינויים בהתנהגות החיצונית. למשל, כשאחים ואחיות מסוימים אמרו לי שאני גאוותן ושלא קל לשתף איתי פעולה, הייתי מנסה להיות נוח ולדון איתם בדברים באופן עדין וידידותי. עשיתי כל מה שהם אמרו לי, ואם ראיתי מישהו עושה שגיאה בזמן ביצוע חובתו, לא הייתי מצביע עליה, אלא שומר על שלווה והרמוניה. בשעה שהקשבתי לשיתוף של האל זה עתה, הבנתי שלא פעלתי על פי דברי האל. פעלתי על פי הפילוסופיות של השטן להתנהלות בעולם. השתמשתי בהתנהגות החיצונית הטובה שלי כדי להטעות אחרים, כשלמעשה, הצביון המושחת שלי לא הושלך. לא הייתי אדם שחותר אל האמת, ובזבזתי הרבה זמן). כעת אתם יכולים לראות ולהיות מודעים לנקודות מבט שגויות אחדות וליישומים בפועל מן העבר, אך כשאתם מיישמים בפועל את האמת הדבר מהווה עבורכם מאמץ גדול. לאחר שזיהיתם את המצבים האלו וקלטתם אותם, מה המחשבות והרגשות שלכם לגבי המצוקה של האנושות המושחתת? האם חשתם שהאנושות המושחתת הזו נשלטת על ידי השטן ביד החלטית וחזקה? האם נעשיתם מודעים לכך? (כן). מתי נעשיתם מודעים לכך? (כשרציתי ליישם בפועל את האמת, טבעו של השטן שלט בי וכלא אותי בתוכי. נאבקתי בתוך ליבי אך לא יכולתי ליישם את האמת בפועל, כאילו היו עלי שלשלאות. זה היה עינוי). האם הרגשת אז שהשטן מתועב ביותר? או שנעשית חסר תחושה עם הזמן ולא היית מסוגל עוד לזמן שנאה? (יכולתי להרגיש שהשטן מתועב). האם הבנת את הצורך המוחלט של עבודת האל להושיע את האנושות? האם אתה יכול להבין שהמילים והאמיתות שהאל מבטא, כולל אלו שחושפות את המין האנושי, הן כולן מציאויות, ללא משפט אחד שאינו אמיתי, ושכולן תואמות לחלוטין לעובדות והן המילים שהאנושות זקוקה להן יותר מכל כדי לקבל את האמת ולהיוושע? האנושות זקוקה באורח נואש לישועת האל! אילו האל לא התגלם כבשר ודם כדי לעשות את עבודתו, אילו האל לא ביטא אמיתות כה רבות, היכן יכול היה המין האנושי למצוא את הנתיב לישועה? כל הסתמכות על השטן ועל רוחות רעות כדי לקבל סימנים ופלאות תוליך לאבדון. אנשים שחיים על פי הפילוסופיות, ההיגיון והחוקים של השטן הם כולם מטרות להשמדה. האם אתם מודעים לכך כעת? אם אתם רק מודעים לכך, זה לא מספיק. זאת בסך-הכול כמיהה של הלב לישועת האל. אך האם אתם מסוגלים לקבל את האמת, ואתם מסוגלים לקבל שיפוט וייסור, ויכולים להשליך מעליכם את צביונכם המושחת – אלו השאלות המכריעות. מי שמאמינים באל חייבים לאהוב את האמת ודברים חיוביים, והם גם חייבים לשנוא את הרע וכל דבר שבא מן השטן. הם חייבים להתמקד בהרהור בעצמם ובהבנה של עצמם, ובהבחנה בגילויים של הצביון המושחת שלהם. הם חייבים לראות בבירור שמהות טבעם נוראה ומרושעת, עומדת בניגוד לאל ונדחית על ידו בתיעוב, ולהיות מסוגלים להרגיש דחייה מעצמם ולתעב את עצמם מתוך ליבם. רק אז יכולים להיות להם הנחישות והכוח להשתחרר מן הכבלים והמגבלות של טבע השטן ולהשליכם, וליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל. ללא הנחישות הזאת, יהיה לך קשה ליישם בפועל את האמת, אפילו אם תידרש לעשות זאת. אנשים חייבים להתאמץ עד שהם מתים למחצה במצבים כאלו של שבי, מניפולציה, עינויים, חורבן ופגיעה מצד הצביון המושחת שלהם. רק כשאדם מרגיש את הכאב של הדבר הזה הוא יכול לשנוא את השטן ולהיות בעל ההחלטיות והנחישות לשנות את כל זה. רק לאחר שהוא עומד במספיק סבל הוא יכול לפתח נחישות ולהיות בעל מוטיבציה לחתור אל האמת ולהשתחרר מכל זה. אם אתה מרגיש שהדברים של השטן טובים למדי, ושהם יכולים לרצות את הבשר ולספק את התפיסות והדמיונות של אנשים, את הרצונות המופרזות שלהם, ואת ההעדפות העדפותיהם השונות, בלי להרגיש כל כאב ובלי לחוש כיצד השטן מתאכזר לאנשים, אזי האם אתה מוכן להשתחרר מכל זה? (לא). נניח שאדם ערמומי מודע לכך שהוא ערמומי, שהוא אוהב לשקר ולא אוהב לומר את האמת, ושהוא תמיד מסתיר דבריו בהתנהלות שלו עם אחרים, אך הוא מתענג על כך, וחושב לעצמו: "לחיות ככה זה נהדר. אני כל הזמן מטעה אנשים, אבל הם לא יכולים לעשות לי את אותו הדבר. אני כמעט תמיד מרוצה ככל שהדבר נוגע לאינטרסים שלי, לגאווה, למעמד וליוהרה שלי. דברים הולכים לפי התוכניות שלי, ללא דופי, בלי בעיות, ואף אחד לא יכול לראות את מה שמסתתר מאחוריהם". האם זה אדם שמוכן להיות ישר? לא. האדם הזה מאמין שערמומיות ונכלוליות הן אינטליגנציה וחוכמה, שהן דברים חיוביים. הם מוקירים את הדברים האלו ולא יכולים לסבול להתנהל בלעדיהם. "זאת הדרך המושלמת להתנהג, והדרך המזינה היחידה לחיות בה", הם חושבים. "זאת הדרך היחידה לחיות שיש בה ערך, הדרך היחידה לחיות שגורמת לאחרים לקנא בי ולהעריץ אותי. יהיה זה מטופש ואידיוטי אם לא אחיה לפי פילוסופיות שטניות. תמיד אפסיד, תמיד יתעללו בי, יַפלו אותי ויתייחסו אלי כאל משרת. אין ערך בחיים כאלו. לעולם לא אהיה אדם ישר!" האם אדם כזה יוותר על צביונו הערמומי וינקוט ביישום בפועל של התנהגות ישרה? בהחלט לא. בלי קשר לכמה זמן הם מאמינים באל, לכמה דרשות הם שמעו ולכמה אמיתות הם הבינו, אנשים כאלו לעולם לא ילכו באמת אחר האל. הם לעולם לא ילכו בשמחה אחר האל, שכן הם מרגישים שכדי לעשות כן, הם יצטרכו לוותר על הרבה מאוד, לנטוש הרבה מאוד ולסבול כאב ואובדן. לכך הם פשוט לא יסכימו. הם חושבים: "להאמין באל זה להאמין בדת. להיות מאמין לכאורה בלבד, להיות בעל התנהגויות טובות אחדות, ושיהיה לך משהו לתמיכה רוחנית, זה הכול. אין צורך לשלם מחיר, לסבול, או לנטוש שום דבר. כל עוד אתה מאמין בליבך ואומר שאתה מכיר באל, הרי שאמונה מהסוג הזה באל יאפשר לך להיוושע ולהיכנס למלכות השמיים! כמה אדירה אמונה כזאת!" האם אנשים כאלו יוכלו לזכות באמת בסוף? (לא). מדוע הם לא יוכלו לזכות באמת? אין בהם שום אהבה לדברים חיוביים, הם לא כמהים לָאור, והם לא אוהבים את הדרך של האל או את האמת. הם אוהבים ללכת אחר מגמות של העולם, הם מאוהבים בתהילה, ברווח ובמעמד, הם אוהבים לבלוט בהמון, הם סוגדים לתהילה, לרווח ולמעמד, והם מעריצים אנשים דגולים ומפורסמים, אבל לאמיתו של דבר, הם עובדים שדים ושטנים. מה שהם חותרים אליו בליבם הוא לא האמת או דברים חיוביים; במקום זה, הם סוגדים לידע. בליבם, הם לא מאשרים את אלו שחותרים אל האמת ומעידים בפני האל; במקום זה הם מאשרים ומעריצים אנשים שיש להם כישרונות ומתנות מיוחדים. באמונה שלהם באל, הם לא הולכים בנתיב החתירה אל האמת, אלא בנתיב החתירה לתהילה, לרווח, למעמד ולכוח; הם שואפים להיות מישהו בעל עורמה רבה, שמנצח באמצעות תחבולות מבריקות; הם מנסים להשתלב ברמות הגבוהות של החברה כדי להפוך לאנשים דגולים ובעלי שם. הם רוצים שיקבלו את פניהם בהערצה ויקדמו את פניהם אותם בכל האירועים שיזדמן להם להיות בהם; הם רוצים להיות אלילים עבור אנשים. זה סוג האדם שהם רוצים להיות. איזו מין דרך היא זאת? זאת הדרך של השדים, נתיב הרע. זו לא הדרך שמאמין באל בוחר בה. הם משתמשים בפילוסופיות של השטן, בלוגיקה שלו, הם משתמשים בכל תחבולה שלו, בכל תכסיס, בכל נסיבות שהן, כדי להונות אנשים ולרכוש את אמונם, לגרום להם לסגוד להם וללכת אחריהם. זה לא הנתיב שאנשים שמאמינים באל צריכים ללכת בו; לא רק שאנשים כאלו לא ייוושעו, אלא שהם גם ייענשו על ידי האל – בכך לא יכול להיות שמץ של ספק. מה הבסיס שיקבע אם אדם יכול להיוושע או לא? הדבר מבוסס על האפשרות שלו לקבל את האמת, להתמסר לעבודת האל, ללכת בנתיב של חתירה אל האמת. הדבר נקבע על פי הגורמים האלו. מה הנתיב שבו אדם יכול לזכות בישועת האל באמונה? עליו ללכת אחר האל, להישמע לדבריו, להתמסר לתזמורים ולסידורים שלו, ולחיות לפי הדרישות שלו ולפי האמת. זה הנתיב היחיד שבו אפשר להגיע לישועה.

4 בינואר, 2018