האנושות מושחתת עמוקות כל כך על ידי השטן, עד שלכולם יש טבע שטני וצביון גאוותני; אפילו טיפשים ושוטים הם גאוותנים, חושבים שהם טובים יותר מאנשים אחרים ומסרבים לציית להם. ניתן לראות בבירור שהאנושות מושחתת באופן כה עמוק, ושקשה מאוד לאנשים להתמסר לאל. בגלל גאוותנותם וצדקנותם, אנשים הפכו לחסרי הגיון לחלוטין; הם לא מצייתים לאף אחד – גם אם מה שאנשים אחרים אומרים הוא נכון ותואם לאמת, הם לא יצייתו להם. בגלל גאוותנותם, אנשים מעזים לשפוט את האל, מוקיעים את האל ומתנגדים לו. אם כך, כיצד אפשר לפתור צביון גאוותני? האם ניתן לפתור אותו על ידי הסתמכות על ריסון אנושי? האם ניתן לפתור אותו רק על ידי זיהוי שלו והכרה בקיומו? בהחלט לא. יש רק דרך אחת לפתור צביון גאוותני, והיא לקבל את שיפוטו וייסורו של האל. רק אלה אשר יכולים לקבל את האמת יכולים להשליך מעליהם בהדרגה את צביונם הגאוותני; אלה שאינם מקבלים את האמת לא יוכלו לעולם לפתור את צביונם הגאוותני. אני רואה אנשים רבים אשר מראים כישרון כלשהו בתפקידם, והם נותנים לזה לעלות להם לראש. כשהם מראים שיש להם כמה יכולות, הם חושבים שהם מאוד מרשימים ואז הם חיים מהיכולות האלה ולא דוחפים את עצמם הלאה. הם לא מקשיבים לאחרים, ואין זה משנה מה הם אומרים. הם חושבים שהדברים הקטנים האלה שיש להם הם האמת, ושהם נַעֲלִים. איזה מן צביון זה? זהו צביון גאוותני. הם יותר מדי חסרי הגיון. האם אדם יכול למלא את חובתו היטב כאשר יש לו צביון גאוותני? האם הוא יכול להתמסר לאל ולנהות אחרי האל עד הסוף? זה אפילו יותר קשה. כדי לתקן צביון גאוותני, הוא חייב ללמוד כיצד לחוות את עבודת האל, את שיפוטו וייסורו, תוך כדי שהוא מבצע את חובתו. רק בדרך זו הוא יוכל להכיר את עצמו באמת. רק אם תראו בבירור את התמצית המושחתת שלכם, אם תראו בבירור את שורש הגאוותנות שלכם, ואז תבחינו בו ותנתחו אותו, תוכלו להכיר באמת את מהות טבעכם. עליכם להוציא לאור את כל הדברים המושחתים שבתוככם, להשוותם לאמת ולהכיר אותם על סמך האמת, ואז תדעו מה אתם: לא רק שאתם מלאים בצביון מושחת, ולא רק שחסרים לכם היגיון והתמסרות, אלא שתראו שחסרים לכם יותר מדי דברים, שאין לכם את מציאות-האמת, ותראו כמה אתם מעוררי רחמים. ואז לא תהיו מסוגלים לנהוג בגאוותנות. אם לא תנתחו ותכירו את עצמכם כך, אזי כשתבצעו את חובתכם לא תדעו מהו מקומכם ביקום. תחשבו שאתם גדולים מכל הבחינות, שהכל אצל אחרים הוא רע ושרק אתם הטובים ביותר. ואז תתרברבו בפני כולם כל הזמן, כדי שאחרים יעריצו אתכם ויעבדו אתכם. זה חסר מודעות עצמית לחלוטין. יש אנשים שתמיד מתרברבים. כאשר אחרים סולדים מכך, הם מבקרים אותם כגאוותנים. אך הם לא מקבלים זאת; הם עדיין חושבים שהם מוכשרים ומיומנים. איזה צביון זה? הם גאוותנים וצדקנים מדי. האם אנשים גאוותנים וצדקנים כאלה יכולים להיות צמאים לאמת? האם הם יכולים לחתור אל האמת? אם הם לעולם לא יכולים להכיר את עצמם, ואינם משליכים מעצמם את צביונם המושחת, האם הם יכולים למלא היטב את חובתם? בהחלט לא.

אנשים רבים מבצעים את חובתם כרצונם ולעולם אינם מקשיבים להצעות של אחרים. אם מישהו נותן להם תוכנית, הם ירשמו אותה באותה עת ויסכימו לבצע אותה, אך לאחר מכן הם לא יחשבו על כך יותר וימשיכו לעשות מה שהם רוצים. איזה מין צביון הוא זה? (צביון צדקני וגאוותני.) האם יש בכך עיקשות? (כן.) עיקשות וגאוותנות ניתן למצוא בכל אדם. כאשר אנשים שומעים מישהו אחר אומר דבר נכון והגיוני, אם הם היו ניגשים לעניין עם מצפון ובהיגיון, הם היו חושבים שצריך לקבל זאת, אך האם הם יוכלו ליישם זאת בפועל? (לא בהכרח.) איזה סוג של גישה נדרש על מנת שהם יוכלו ליישם זאת בפועל? ראשית, עליהם להיות בעלי גישה נכונה: עליהם להרפות מהדמיונות, מהשיפוטים או מההבנות המוטעות שלהם, ואז להרהר בהצעה הטובה של אותו אדם ולחפש את האמת. אם הם מחליטים שההצעה נכונה ותואמת את עקרונות האמת, עליהם לקבל אותה ולציית לה. האם אין זו הגישה שבה עליהם לנקוט? האם יש גאוותנות כלשהי בגישה זו? אין בה גאוותנות כלשהי; זוהי גישה רצינית ואחראית, גישה של קבלת האמת וגישה של אהבת דברים חיוביים. אם, כאשר אתם שומעים מישהו אחר מציע הצעה טובה, הצעה שאתם חושבים שהיא תואמת לעקרונות האמת, אתם אומרים שאתם מקבלים את ההצעה כדי להציל את כבודכם או מתוך הבנה רגעית, אך כשמגיע הזמן לעשות משהו, אתם פועלים רק על סמך רצונכם, עושים מה שאתם רוצים ומניחים בצד את ההצעה שליבכם הכיר בה כהצעה נכונה, איזה מן אנשים אתם? האם זו גישה של קבלת האמת? איזה מין צביון הוא זה? זו גאוותנות ומרדנות, זה לא לקבל את האמת, זה לתת עדיפות לרצון של עצמך ולתת לדעות ולרעיונות שלך לשלוט, ולא לחשוב על עקרונות האמת, על הדברים החיוביים ועל דבר האל. יש אנשים אחרים שמבטיחים הבטחות נחמדות באופן אישי, אך כשקורה משהו, הם לא מוכנים לקיים אותן והם עושים את החישובים שלהם: "אם אעשה זאת על פי העקרונות, אני אצטרך לשתף בצורה ברורה על האמת ולשנות את תפיסותיהם של אנשים, וזה יהיה מאוד קשה. אני אצטרך לדבר הרבה ואני חושש שאולי לא אדבר באופן ברור, וזה יהיה בזבוז זמן ואנרגיה ומטריד למדי! כדי להימנע מבעיות, עלי לעשות זאת כך וכולם יהיו חייבים להקשיב לי גם אם הם לא יסכימו איתי. תהיה לי המילה האחרונה בעניין." איזו מין גישה זו? זוהי גישה בוגדנית. כשהם מבטיחים את הבטחותיהם, הם נראים כנים, נאמנים, צייתנים וחסודים, המסוגלים לקבל את דעותיהם של אחרים ואת האמת, אך כשמגיע הזמן לפעול, הם משתנים לחלוטין והגישה שלהם משתנה. מדוע היא משתנה? מדוע הגישה שלהם עושה סיבוב של 180 מעלות? מה גורם לכך? הם מרגישים שמכביד מדי ומציק מדי לפעול בדרך זו, ולכן הם נרתעים ואינם מוכנים לסבול את הקושי הזה. ההתחייבויות או ההבטחות שהם הבטיחו קודם, כבר לא חשובות להם, וגם לא הטיפול בדברים על פי עקרונות האמת. הדבר החשוב להם ביותר הוא קודם כל לספק את בשרם, והם דוחים את מה שאלוהים מטיל ולא מתייחסים לזה ברצינות. האם זהו אדם אחראי? האם זהו אדם בעל יושרה? האם זה אדם האוהב את האמת? לא. האם זה אדם שאוהב את האמת? לא. יש גם אנשים שמבטיחים לאחרים שהם יטפלו כראוי בעניין כשהם יפגשו אותם פנים-אל-פנים, והם גורמים לאנשים אלה לחוש בנוח לחלוטין, אך כאשר הם נתקלים בקשיים בתהליך הטיפול בעניין, הם פשוט מניחים אותו בצד ומוותרים. האם אדם זה ראוי לאמון? האם זוהי דרך מבוססת-עקרונות לעשות דברים? במיוחד כאשר מבצעים חובה ועושים דברים עבור בית האל, עליהם לדבוק בעקרונות האמת ביתר שאת ולהגן על האינטרסים של בית האל, גם אם זה אומר לסבול לפעמים מאובדן ומהשפלה, ואסור להם לעולם לאפשר שעבודת הכנסייה תיפגע. אנשים העושים זאת הם כנים, הם מתחשבים בכוונותיו של האל והם חושבים על ביתו של האל בכל צעד ושעל. אלה שהם ערמומיים חושבים כל הזמן על האינטרסים שלהם בעת ביצוע חובתם ואף פעם אינם מוכנים לסבול את ההפסד קטן ביותר בכל דבר שהם עושים; הם מעדיפים שהאינטרסים של בית האל ייפגעו מאשר שהם עצמם יפסידו. אלוהים יודע אם אדם מבצע את חובתו בהתאם לעקרונות האמת או לא – אלוהים בוחן את מחשבותיהם ורעיונותיהם של האנשים. אם אלוהים יגלה שלבו של אדם הוא ערמומי ומרושע, שהוא פועל מתוך חמדנות למען האינטרסים הגשמיים שלו, שהוא לא אוהב את האמת והוא סולד מהאמת, הוא יוותר על אדם זה מיד כשהוא יבחן את הדברים הללו. אם כך, האם אדם זה בעצמו יוכל לחוש את כל זה? (לא.) מדוע הוא לא יוכל לחוש זאת? (מכיוון שכאשר טבעו של אדם שולט במעשיו, כל עוד האינטרסים הגשמיים שלו מסופקים, הוא לא יבחן את עצמו. כתוצאה מכך, הוא לא יחוש שעשיית דברים בדרך זו אינה תואמת לאמת.) אם כך, על מה שורד אדם זה, בפנימיותו? על צביונו המושחת של השטן. תמציתו של האדם היא תמציתו של השטן והאדם חי לפי צביונו השטני, מגן רק על יוהרתו, גאוותו והאינטרסים הגשמיים שלו. סוג זה של חשיבה אנוכית ומתועבת הפך לטבעם של אנשים, ולכן הם מרגישים שנדרש מאמץ רב ושזה מאוד מייגע ליישם את האמת בפועל, להתמסר לאל, להקשיב באופן מוחלט לדברי האל ולפעול על פי עקרונות האמת והסטנדרטים של האל. מה הבעיה כאן? הבעיה היא שהאדם כבול ונשלט על ידי צביון שטני ובלבו יש יותר מדי דברים שליליים, כך שהוא מרגיש שקשה לו מדי ולא קל בכלל ליישם את האמת בפועל. אם אנשים יתנקו מצביונם המושחת ויהיו מסוגלים להבין את האמת ולהתחשב בכוונותיו של האל, אזי הם לא יתמודדו עם מכשולים או קשיים ביישום האמת בפועל והם לא ירגישו שזה מייגע.

אם אדם אינו משתוקק כלל לאמת ואינו רוצה לקבל אותה, אזי אין בתוכו שום דבר בעל ערך, ובכל פעם שיקרה לו משהו הוא פשוט יחיה לפי הפילוסופיות של השטן וייראה עלוב, פתטי ועיוור במידה שלא תאמן. במילים אחרות, הוא חסר כל ואין בתוכו כלום; אין לו יכולת להתגבר על חטא, אין לו יכולת למרוד בבשרו, אין לו מוטיבציה ליישם את האמת בפועל, אין בו נחישות לשנות את השקפותיו ולהתמסר לחלוטין לאל. הוא פשוט עלוב, מעורר רחמים ועיוור, והוא כלום. כשמדובר בהשתוללות מטורפת יש לו הרבה מאוד אנרגיה, אך הוא אינו מסוגל לנהוג על פי דרישות האל ועקרונות האמת. אם תסתכלו על צורת הופעתו, חלק מאנשים אלה רהוטים, הם משכילים ויש להם כמה כישרונות וחוזקות, והם אנשים בעלי יכולת. אם כך, מדוע אני אומר שהם עלובים ומעוררי רחמים? איך מודדים זאת? מי שאין לו אמיתות כלל הוא עלוב ומעורר רחמים. האם השכלה וידע, או כישרונות ויכולות, יכולים להחליף את האמת? האם הם יכולים לעזור למישהו להבין את האמת ולעבור זמנים קשים? האם הם יכולים לגרום למישהו לשמש כעד ולזכות באישורו של האל? בהחלט לא. אנשים אוהבים לפעול על סמך העדפותיהם, רצונותיהם, תפיסותיהם ודמיונותיהם בכל דבר שהם עושים, והם מרגישים שמחים מאוד, מרוצים ורגועים לגבי זה. אך אם הם היו מיישמים את האמת בפועל ומתמסרים לאלוהים, הם היו מרגישים חסרי אונים וחסרי עניין לחלוטין, או אפילו כאילו הם משותקים. מה קורה שם? איפה הלב שלהם? את מי הם משרתים? מדוע זה, שכאשר אנשים עושים דברים תוך שימוש בכישרונות ובידע שלהם, ובהתאם לכוונותיהם הטובות והעדפותיהם, הם מצליחים מאוד, יש להם טריקים רבים ויש להם פשוט אנרגיה ללא גבול, אך כאשר הם מתבקשים ליישם את האמת בפועל, להיכנס למציאות האמת ולעשות דברים על פי עקרונות האמת, אין זה משנה עד כמה דמותם בולטת, הם נעשים חסרי ישע וחסרי אונים? מה עומד בשורש העניין הזה? מדוע ביישום האמת בפועל ובחיפוש עקרונות האמת אנשים הם כמו שוטים, כל כך עלובים ומעוררי רחמים, ובכל זאת הם מתפארים ומתרברבים, חושבים שהם טובים יותר מכולם ומסרבים לציית לאיש? מדוע זה? (אנשים לא מכירים את עצמם.) אי הכרת עצמם, זהו היבט אחד של העניין – הסיבה העיקרית היא שלאנשים יש צביון מושחת. לפני שהם מבינים את האמת, זהו מצבם המכוער, אופיים והמראה מעורר-הרחמים שלהם – הם כלום. כל מי שאין לו את האמת, הוא כזה; אין זה משנה עד כמה הידע או המעמד שלהם גבוהים, כל מה שהם מציגים הוא מצב מכוער ומראה עלוב. בפני אלוהים והאמת, כך האדם נראה, עלוב ומעורר רחמים, אין לו כלום והוא עצמו כלום. יש לי קשר עם כמה אנשים, וכשאני מדבר איתם ועובד איתם, אני רואה את המראה שלהם, האדיש, רפה-השכל, העלוב והמעורר רחמים. הם יכולים לדבר מעט על דברים חיצוניים, אך כשמשהו כרוך בעקרונות האמת, השקפותיהם נוטות לימין או לשמאל, או שאין להם השקפות כלל. כשמישהו האמין באלוהים זמן כה רב, קרא כל כך הרבה מדברי האל, הקשיב לכל כך הרבה דרשות וחי חיים רוחניים כל יום, איך הוא יכול להיות כל כך אדיש, רפה-שכל, עלוב ומעורר רחמים? כאשר קורה דבר מה, מדוע אין לו נקודת מבט נכונה? מדוע זווית הראייה שלו על דברים לא משתנה אף פעם? (הוא לא קיבל את האמת או לא יישם אותה בפועל.) זה נכון. הוא שמע הרבה דרשות, אבל כל מה שהוא שמע זה דוקטרינות; הוא קרא די הרבה מדברי האל, אבל הבין מהם דוקטרינות בלבד; הוא הלך למספר לא קטן של התכנסויות, אבל הוא השיג מכך רק כמה דברים מילוליים ותקנות. למה זה קשור? למה אלה הדברים שהוא משיג? האל מספק לאדם את האמת, את החיים ואת מציאות-האמת, אז מדוע אנשים אלה מניבים את הפירות הללו? האם הרהרתם אי פעם בשאלה זו? זו בעיה רצינית, בעיה גדולה. אז איך אפשר לפתור בעיה זו? עליך לאכול ולשתות את דבר האל ולקחת אותו אל לבך ולתת לו להפוך למציאות שלך; עליך לשנות את הנסיבות ואת מצבך הפנימיים ולהיות בעל השקפה נכונה וגישה נכונה כלפי כל דבר שבו אתה נתקל. האם זה לא הנתיב שעליך ליישם בפועל? האם זה לא הכיוון שעליך לחפש? חשבו על כך, איך אתם יכולים לעלות על הנתיב הזה? מה כולכם חושבים? (אלוהים, אני מרגיש שכאשר קורים לי דברים, עלי להרהר על הכוונות שלי, על המניעיםשלי ועל הגילויים של הצביון המושחת שלי, ואז עלי למרוד באופן מודע בכוונותיי השגויות ובגילויי השחיתות שלי, ולפעול על פי האמת שבדבר האל.) זהו הנתיב הנכון, אך בתהליך ביצועו, האם תהיו מסוגלים לגלות את הבעיות שלכם? (לפעמים אני יכול לגלות אותן, אך לפעמים אני לא יכול.) זה מחייב אותך להתפלל לאל, להרהר על עצמך ולבחון את מעשיך לעתים קרובות. רוח הקודש תאיר לאנשים את הדברים שהם אינם מבינים, וכשתהיה לכם הארה של רוח הקודש, האם בעיותיכם לא ייפתרו? כאשר סומכים על אלוהים, אין בעיה שלא ניתן לפתור.

אתן לכם דוגמה כדי שכולכם תוכלו לנתח ולראות אם אתם יודעים כיצד להרהר על עצמכם, ואם תוכלו לזהות את הבעיות שלכם דרך הבעיות של אחרים. פעם שהיתי עם מישהו ובהתחלה הוא היה זהיר. הוא שאל אותי מה היו כוונותיי כשעשיתי דבר מה, והוא הנהן וקד קידות והקשיב היטב לכל מה שאמרתי. היה לו גבול פנימי: "אתה אלוהים, אני לא יכול להעליב אותך, אני לא יכול לחצות את הגבול הזה, אני אקשיב למה שאתה אומר, אעשה כל מה שתגיד לי לעשות." ככלל, לא נראה שהיו לו בעיות. אבל אחרי שבילינו זמן מסוים ביחד והיו בינינו חילופי דברים, הוא התרגל לצורת הדיבור שלי ולטון הדיבור שלי – הדברים האלה נעשו מוכרים לו, והוא חשב, "למרות ששנינו לא שווים, והזהויות שלנו ומצבינו אינם זהים, נוח לי לדבר איתך, אני לא צריך להסתיר כלום, אני יכול לומר מה שאני רוצה." עם הזמן, היחסים בין האדם לאלוהים נותקו, והוא חשב, "אני יודע איזה סוג של אופי יש לך, אני יודע איזה מין אדם אתה. אני יודע אילו דברים לא יכעיסו אותך ויגרמו לך לגזום אותי, ואני אמנע מלעשות את הדברים שבגללם תגזום אותי. גם אם אעשה אותם, אני לא אאפשר לך לראות אותם או ללמוד עליהם. כדי למנוע ממך לגלות, אני לא אספר אפילו לאנשים הקרובים אליך מה אני עושה מאחורי גבך. כך, לא תגלה זאת, נכון? אם לא תגלה, לא תגזום אותי, נכון? לא אצטרך להתבזות ולסבול בגלל זה, נכון? מצוין! אני אעשה כל דבר אחר שתאמר לי לעשות, ואני אתמסר, אבל אני חייב שיהיה לי חופש במידת מה." האם לא צצה כאן בעיה? (כן.) איזו בעיה צצה? האם אין כאן ערמומיות לבו של האדם? (יש.) אנשים מנסים תמיד להסתיר עמוק בליבם את הדברים שהם לא רוצים לספר לאחרים, בין אם זה לאנשים אחרים או בפני אלוהים, ומצב הנפש הזה והצביון הם של ערמומיות, שיש לכל אדם. יש כאן צביון נוסף – גאוותנות. היכן גאוותנות באה כאן לידי ביטוי? אדם זה חשב לעצמו, "גם אתה מפטפט ומדבר ככה. אין משהו מרשים במיוחד בצורת הדיבור שלך, אתה יכול פשוט לומר את הדברים האלה, ואם אני אכיר אותך טוב יותר, אני אוכל לומר אותם אפילו יותר טוב ממך. ככה אתה מתלבש? לי יש חוש אופנתי טוב יותר משלך, אני יותר אטרקטיבי ממך, לך יש רק יותר אמיתות ממני. אז עם הזמן, אחרי שאכיר אותך טוב יותר, אני אעז לפלוט כל מה שארצה להגיד ולא אכשל בלשוני." האם אין זו גאוותנות? (כן.) אלה שני צביונות. יש עוד צביון נסתר, האם גיליתם אותו? כאשר מישהו מגלה גאוותנות, רמיה וצביעות בפני האל, האם יש לו מודעות לכך עמוק בלבו? (כן.) כאשר יש לו מודעות זו, מה הוא עושה איתה? האם הוא מרסן את עצמו? האם הוא נמנע? האם הוא מהרהר על עצמו? (לא.) איזה סוג של צביון הוא זה כאשר אדם יודע שהוא חשף צביון גאוותני אך עדיין אינו מהרהר על עצמו או מנסה להכיר את עצמו, ואם מישהו מצביע על כך, הוא עדיין לא מקבל את הדבר ובמקום זאת הוא מנסה להגן על עצמו? (עיקשות.) נכון, זוהי עיקשות. לא משנה איך סוג זה של צביון עיקש בא לידי ביטוי בפני אנשים אחרים, ובלי קשר להקשרים שבהם גישה כזו נחשפת, מדובר באדם עם צביון עיקש. אין זה משנה עד כמה אנשים ערמומיים ומחופשים, צביון עיקש זה נחשף בקלות. מכיוון שאנשים לא חיים בחלל ריק, ואין זה משנה אם הם נמצאים מול אנשים אחרים או לא, כל האנשים חיים בפני האל, והאל בוחן כל אדם. אם מישהו עקשני, מופקר, חסר מעצורים בדרך כלל ויש לו את הנטיות האלה ואת גילויי השחיתות האלה, ואם, גם כשהוא חש בכך הוא אינו חוזר בו, וכאשר הוא מזהה זאת הוא לא מכה על חטא, אינו נפתח לשיתוף ואינו מחפש את האמת כדי לפתור בעיה זו, זוהי עיקשות. במונחים של גילויי העיקשות, קיימים שני סוגים שונים: "עקשנות" ו"נוקשות."^[א] "עקשנות" פירושה להיות מאוד עקשן, לא לשנות כיוון ולא להיות רך. "נוקשות" פירושה שאנשים אחרים אינם מעזים להתקרב לזה וחשים כאב כשהם עושים זאת. בדרך כלל אנשים לא מוכנים להיות בקשר עם מי שהוא בעל צביון עיקש, בדיוק כפי שאנשים אינם מוכנים לבוא במגע עם דברים קשים והם ירגישו אי נוחות אם יעשו זאת; אנשים אוהבים דברים רכים, המרקם של דברים רכים גורם לאנשים להרגיש בנוח וזה מביא להם הנאה, בעוד שעיקשות זה בדיוק להיפך. עיקשות גורמת לאנשים להפגין גישה, וגישה זו היא חזירות ועקשנות. איזה צביון בא כאן לידי ביטוי? זהו צביון העיקשות. המשמעות היא שכאשר אדם נתקל במשהו, למרות שהוא מודע לכך שהגישה הזאת לא טובה ולא נכונה, או שיש לו תחושה קלה שכך הדבר, הוא מוּנָע על ידי צביונו העיקש לחשוב: "אז מה אם מישהו יגלה? כזה אני!" איזו מין גישה היא זו? הוא מתכחש לבעיה, הוא לא חושב שהגישה הזו רעה או מרדנית נגד אלוהים, הוא לא חושב שהיא מגיעה מהשטן או שהיא גילוי של צביון השטן; הוא אינו חש או מבין כיצד אלוהים רואה זאת ועד כמה אלוהים מתעב זאת – זו חומרת הבעיה. האם צביון עיקש הוא טוב או רע? (הוא רע.) זהו צביון שטני. הוא מקשה על אנשים לקבל את האמת, והוא מקשה עליהם אף יותר להכות על חטא. כל הצביונות השטניים הם דברים שליליים, כולם שנואים על האל, ואף אחד מהם אינו דבר חיובי.

שלושת סוגי הצביונות שזה עתה הזכרתי, ערמומיות, גאוותנות ועיקשות, שלושתם דברים קטלניים. אם אתם מגלים גאוותנות, ערמומיות או עיקשות כלפי אנשים אחרים, יש לכם רק צביון רע או אנושיות עלובה; אם אתם מגלים גאוותנות, ערמומיות או עיקשות כלפי האל, זהו ביטוי של התנגדות לאל, והדבר עלול לפגוע בצביונו – אם לא תכו על חטא, זה יהיה מסוכן מאוד. אם תחשוף את הצביונות האלה בפני אנשים אחרים, הם לא יתייחסו לכך ברצינות; אם תחשוף את הצביונות המושחתים האלה באותו אופן בפני האל, אזי תתנגד לאל ותפגע בצביונו. למרות שזה לא יהיה מכוון או מחושב, אתה תעשה זאת באופן לא רצוני תחת שליטתו של טבעך השטני. לכן, כאשר צביונך המושחת נחשף, אם לא תוכל להרהר על עצמך ולפתור זאת עם האמת, במוקדם או במאוחר זה יהפוך למחלה, וברגע שהמחלה הישנה הזאת תישנה, היא תטריד מאוד. אם תפגע שוב ושוב בצביונו של האל, אתה בהחלט תסולק.

בדוגמה שנתתי זה עתה, איזה צביון נוסף מציג אותו אדם? (הוא סולד מהאמת.) איזה חלק מראה שהוא סולד מהאמת? כלפי חוץ, הוא אוהב את האמת, הוא מרגיש שחובה עליו לעשות כל מה שהאל דורש, כל מה שבמסגרת חובתו וכל מה שבמסגרת עבודת הכנסייה. אם כך, איך אפשר לומר עליו שהוא סולד מהאמת? (הוא מעולם לא חיפש את האמת.) הוא מעולם לא חיפש את האמת; זו ראיה ברורה. אם כך, מבחינת הפרטים, אילו גילויים מראים שהוא סולד מהאמת? (כאשר מה שהאל דורש מתנגש עם רצונו שלו, הוא בוחר לנהות אחר רצונו שלו במקום לחפש את רצונו של האל.) אלה הם הפרטים. כיצד בעיקר בא לידי ביטוי אצל אנשים הצביון של סלידה מהאמת? כשהם רואים דבר חיובי, הם לא מודדים אותו על פי האמת – במה הם משתמשים כדי למדוד אתו? הם משתמשים בהיגיון של השטן כדי למדוד אותו וכדי לראות אם הדבר הזה נעשה עם סטייל, איך הוא נראה כלפי חוץ ועד כמה הוא מרשים. הם מודדים הכל בשיטות שבהן משתמש השטן כדי להעריך אנשים, כלומר, על פי העקרונות והשיטות שבהם משתמשים כופרים כדי להעריך אנשים. הם לא מחפשים את האמת כשהם עושים דברים, ונקודת המוצא של כל פעולותיהם היא למדוד אותן תוך שימוש בדמיונם ובנקודות המבט של עצמם, בפילוסופיות להתנהלות בעולם ובידע שצברו, תוך שהם משליכים הצידה את האמת – כך הם עושים הכל. הם משתמשים בנקודות מבט אנושיות ובהיגיון השטן כמדדים שלהם, ולאחר שהם מודדים ומודדים, הם מגלים שבעיניהם, אף אחד אחר אינו טוב כמוהם אף פעם – הם הטובים ביותר. האם יש בליבם את דרישותיו של האל מהאנושות? האם יש שם עקרונות אמת כלשהם? לא, אין כאלה. הם אינם רואים את דרישותיו של האל מהאנושות, הם אינם רואים שהאמת היא המציאות של כל הדברים החיוביים, הם אינם רואים שהאמת היא מעל כל הדברים, כך שבאופן טבעי הם מסתכלים מלמעלה על האל בהתגלמותו כבשר ודם, ותמיד יש להם תפיסות לגבי אופן הלבוש, הדיבור וההתנהלות של התגלמות האל כבשר ודם. וכך, לאחר קשר ממושך, הם חושבים, "אתה אינך מכובד, מלכותי ועמוק כפי שדמיינתי, ואפילו אין לך מעמד כמו שלי. בשעה שאני עומד כאן, האם אין לי מעמד של אישיות בכירה? למרות שאתה דובר אמת, אינני רואה בך דבר שנראה כמו אלוהים. אתה תמיד מדבר על האמת, אתה תמיד מדבר על כניסה למציאות, מדוע שלא תחשוף כמה דברים מסתוריים? למה שלא תדבר קצת בשפת הרקיע השלישי?" איזה סוג של היגיון ושל נקודת מבט על דברים הוא זה? (זוהי נקודת המבט של השטן על דברים.) זה בא מהשטן. מהי לדעתכם גישתי לדברים האלה? (אתה מתעב אדם מהסוג הזה ואינך מוכן להיות איתו באינטראקציה.) אתם טועים. להיפך, אם אתקל באדם כזה, אני אתקרב אליו ואחלוק איתו כרגיל, ואספק מה שאוכל ואעזור ככל שאוכל. אם הוא עיקש ועקשן, לא רק שאהיה מסוגל להסתדר איתו כרגיל, אני גם אדון איתו על דברים ככל האפשר. אני אגיד, "האם אתה חושב שעשיית דברים בדרך כזאת היא יעילה? השתמש באיזו מהשיטות האלה שאתה מרגיש שהיא מתאימה, ואם אתה מרגיש שאף אחת מהן אינה מתאימה, חשוב על דרך משלך לפתור את הבעיה הזו." ככל שאדם מסוג זה חושב שהוא טוב יותר, כך אני מסתדר איתו יותר באופן זה; אני לא אתנשא על אף אחד. אם יש שני שרפרפים, אחד גבוה ואחד נמוך, אני אתן לו לשבת על השרפרף הגבוה ואני אשב על הנמוך. אני אדבר איתו כשראשי מוטה כלפי מעלה, ולבסוף אגרום לו לחוש בושה ואגרום לו להבין, לאט לאט, שאין לו שום אמיתות, שהוא עלוב ומעורר רחמים, קהה חושים ורפה-דעת. מה דעתכם על השיטה הזאת? (היא טובה.) אם כך, אם הייתי מבטל אותו בהינף יד, האם זה היה טוב עבורו? למעשה, אין בזה שום דבר רע, אבל זה לא יועיל לו. אם הוא מאמין באל בכנות מסוימת, אם יש לו קצת אנושיות והוא יכול להיוושע, אז זה בסדר גמור מצידי לקיים איתו אינטראקציה. בסופו של דבר, אם הוא יבין את האמת, יבוא יום שהוא עצמו יבחר לשבת על השרפרף הנמוך, והוא לא יהיה גאה יותר. אם אבטל אותו, הוא יישאר בור וטיפש לנצח, הוא יאמר ויעשה דברים מטופשים, והוא יהיה תמיד אדם טיפש, עלוב ומעורר רחמים – זהו המצב המכוער של אנשים שאינם חותרים אל האמת. אנשים מביטים בזלזול בדברים חיוביים ובזים להם, וכשהם רואים מישהו שהוא כן, אוהב, ושתמיד מיישם את האמת בפועל אך לפעמים חסרה לו חוכמה, הם מזלזלים בו מתוך ליבם. הם חושבים שאדם כזה הוא חסר תועלת ולא-יוצלח, בעוד שהם עצמם ממולחים, טובים בחישובים, מיומנים בתכנון ובתחבולות, בעלי אמצעים וכישרונות, מוכשרים ומדברים היטב. הם חושבים שזה הופך אותם למושא ישועתו של האל, אבל למעשה, ההיפך הוא הנכון – זה סוג של אנשים שהאל מואס בהם. זהו צביון של אי אהבת האמת וסלידה ממנה.

יש אנשים המקיימים איתי קשר זמן רב ומכירים אותי יותר, ולמרות שהם לא מתייחסים אלי כאל חבר שלהם או כמישהו שהוא במעמד שווה אליהם, הם אינם חשים כלל שהם מרוסנים, וככל שהזמן עובר הם נעשים יותר ויותר נועזים והגבולות בליבם נעלמים בהדרגה. הם תמיד חושבים שהם מבינים הכל ולעתים קרובות הם אומרים לי את הדברים שהם מבינים, מתוך מחשבה שאף אחד מלבדם אינו מבין כלום. איזה צביון הוא זה? (גאוותנות.) זוהי גאוותנות. אפשר להבין את הדברים החיצוניים האלה במבט חטוף, ובכל זאת, אנשים אלה חושבים שהם חכמים מאוד, וזה מחליא. אם צביונו הגאוותני של אדם מגיע לנקודה בה הוא מאבד כל היגיון, זה יכול להוביל אותו לעשות רע, וצביונו הגאוותני יהפוך אז לצביון מרושע. אם מישהו חכם, אם דבריו ופעולותיו מלאים תמיד במזימות, אם הוא בעל אופי אימתני, וכאשר אתה נמצא איתו הוא תמיד רוצה לשלוט בך ולתפוס פיקוד עליך, האם תרגיש שזה אדם בעל לב טוב או אדם מרושע? (מרושע.) אתה חושש ממנו וחושב: "האדם הזה תמיד רוצה לשלוט בי. אני חייב להתרחק ממנו מהר ככל האפשר. אם לא אעשה כדבריו, הוא ימצא דרך לנקום בי, ומי יודע באילו שיטות הוא ינקוט כדי להעניש אותי." אתה יכול לחוש שצביונו מרושע, הלא כן? (כן.) כיצד אתה יכול לחוש זאת? (הוא תמיד גורם לאנשים לעשות דברים על פי דרישותיו ורעיונותיו.) האם זה לא בסדר מצידו לדרוש שאחרים יעשו דברים בדרך מסוימת? האם זה בהכרח לא בסדר אם אנשים אחרים מציבים בפניך דרישות? האם ההיגיון הזה נכון? האם זה תואם את האמת? (זה לא תואם את האמת.) מה גורם לך להרגיש אי נוחות – השיטות שלו או הצביון שלו? (הצביון שלו.) נכון, הצביון שלו גורם לך להרגיש אי נוחות. זה גורם לך להרגיש שהצביון הזה בא מהשטן, שהוא לא עולה בקנה אחד עם האמת, ושזה מטריד, שולט בך וכובל אותך. לא רק שזה גורם לך אי נוחות, אתה גם חש פחד, וזה גורם לך לחשוב שאם לא תעשה כדבריו, קיימת אפשרות שהוא יעניש אותך. הצביון של אדם מסוג זה הוא כל כך מרושע! הוא לא סתם אומר דברים – הוא רוצה לשלוט בך. הוא מציב בפניך דרישות נחרצות לעשות דברים, והוא דורש ממך שתעשה אותם בדרך מסוימת, וזה טעון בסוג מסוים של צביון. הוא לא רק דורש ממך לעשות משהו, הוא רוצה לשלוט בך. אם הוא ישלוט בך, אתה תהפוך לבובה שלו, בובה בידיו. אם תקשיב לו לחלוטין בכל מה שאתה אומר, בכל מה שאתה עושה ובאופן שבו אתה עושה זאת, הוא יהיה מאושר. כאשר אתה חש בצביון זה, מה אתה מרגיש בלבך? (אני מרגיש פחד.) וכאשר אתה מרגיש פחד, כיצד אתה מגדיר את הצביון הזה שלו? האם זהו צביון אחראי, טוב לב, או מרושע? אתה מרגיש שהוא מרושע. כאשר אתה תופס שצביונו של מישהו הוא מרושע, האם אתה מרגיש מרוצה, או אתה מרגיש תיעוב, סלידה ופחד? (תיעוב, סלידה ופחד.) הרגשות הרעים האלה מתעוררים בך. כאשר אתה מרגיש תיעוב, סלידה ופחד, האם אתה מרגיש משוחרר וחופשי, או שאתה מרגיש כבול? (כבול.) מהיכן באים הרגשות והתחושות האלה? הם באים מהשטן. וכאשר דברים באים מהאל, מאלו רגשות אנשים נהנים? (שחרור וחופש.) הלב שלך מאוד משוחרר וחופשי. גם אם אתה נתון לגיזום, לתוכחה, להטלת משמעת או לשיפוט ולייסור, איך אתה חווה את הרגש והתחושה האלה? (יש בליבי תחושת אסירות תודה וחרטה, והרגשה שעשיתי משהו לא בסדר, ואז אני יכול באמת להכות על חטא ולפנות לכיוון הנכון. למרות שאני מרגיש קצת כאב בלבי, רוחי נהנית מאהבת האל ומשלווה ושמחה.) התוצאה שהושגה היא חיובית, וזה מעשה ידיו של האל. מהן ההשלכות של מעשי השטן? (הוא משעבד אנשים והם לא יכולים להשתחרר. הם סובלים בליבם ולא יודעים כיצד לשחרר את עצמם.) זה מגביל אנשים, זה מחדיר בהם פחד בלתי מוסבר ומוזר, זה כובל ומגביל את ליבם. ברגע שהם מנסים לפעול, ידיהם ורגליהם כבולות, והדבר מבעית אותם. זהו מעשה השטן והוא בא מהשטן. איזה צביון מתגלה כאשר השטן וצוררי משיח פועלים בדרך זו? זהו צביון מרושע.

אנשים בעלי צביון מרושע תמיד רוצים לשלוט באחרים. מה זה אומר לשלוט באנשים? האם זה פשוט לאסור עליך לומר מילים מסוימות? האם זה פשוט לאסור עליך לחשוב בדרך מסוימת? בהחלט לא – זו אינה בעיה של מילה או מחשבה, הבעיה היא שהצביון שלהם מרושע. בהתבסס על המילה "מרושע", מהם הדברים שייתכן שאדם יעשה כאשר הוא חושף את הצביון הזה? קודם כול, הוא ירצה לתמרן אנשים. מה זה אומר לתמרן? זה אומר שהוא ירצה להתערב, לבחוש בעניינים ולעשות הסדרים בכל מה שקורה בכנסייה. הוא יקבע עבורך כלל, ואתה תצטרך לדבוק בו. אם לא תעשה זאת הוא יכעס. הוא ירצה לתמרן אותך: אם הוא יגיד לך ללכת מזרחה, תצטרך ללכת מזרחה, ואם הוא יגיד לך ללכת מערבה, תצטרך ללכת מערבה. יש לו את הרצון הזה, ואז הוא פועל בצורה כזו – זה נקרא מניפולציה. האנשים האלה רוצים לתפוס פיקוד על יעודו של אדם, לתפוס פיקוד ולשלוט בחייו, בנפשו, בהתנהגותו ובהעדפותיו של האדם כך שנפשו, רעיונותיו, העדפותיו ורצונותיו יתאימו למה שהם אומרים ולמה שהם רוצים, ולא למה שהאל אומר – זה נקרא מניפולציה. הם תמיד רוצים לגרום לכך שאנשים יעשו דבר זה או אחר לפי רצונם שלהם. הם לא פועלים על פי העקרונות אלא על סמך הכוונות וההעדפות של עצמם. לא אכפת להם איך אתה מרגיש, הם פוקדים עליך בכוח, ועליך לעשות כל מה שהם אומרים לך; אם לא תפעל על פי רצונם, הם יטפלו בך ויגרמו לך להרגיש שבאמת אין לך ברירה ושלא ניתן לעשות דבר בעניין. אתה יודע בלבך שמטעים אותך ושולטים עליך, אך אתה עדיין לא יודע כיצד להבחין בזה ואתה בוודאי לא מעז להתנגד. האם מעשיהם אינם התנהגותו של השטן? (כן.) זוהי התנהגותו של השטן. כך השטן משטה באנשים ושולט בהם, ולכן צביון שטני בא לידי ביטוי באנשים שמנסים תמיד לשלוט באחרים ולתמרן אותם. בין אם הם יכולים להשיג מטרה זו של שליטה באחרים ותמרון שלהםובין אם לא, לכל האנשים יש סוג זה של צביון. מהו הצביון הזה? (רשעות.) זוהי רשעות. מדוע זה נקרא רשעות? מהם הגילויים הברורים של צביון זה? האם יש בו תחושה של כפייה? (כן.) יש בו תחושה של כפייה, כלומר, אין זה משנה אם אתה מקשיב או לא, אין זה משנה איך אתה מרגיש, אם אתה נהנה מזה או מבין את זה, הם דורשים ממך בכוח להקשיב להם ולעשות מה שהם אומרים, בלי שום דיון, בלי לאפשר לך לדבר ובלי לתת לך שום חופש – האם אין לכך את רובד המשמעות הזה? (כן.) זה נקרא "אכזריות," שהיא היבט אחד של רשעות.^[ב] ההיבט האחר של רשעות הוא "רוע",^[ג] למה מתייחס המונח "רוע"? הוא מתייחס לאנשים המשתמשים בשיטות של אינדוקטרינציה כפויה ושל דיכוי כדי לשלוט בך וכדי לגרום לך לציית למניפולציות שלהם, ובכך לגרום לעצמם סיפוק. זה נקרא "רוע". השטן, במעשיו, רוצה למנוע ממך בחירה חופשית, למנוע ממך ללמוד להרהר, להבחין, ולהבין את האמת כדי שחייך יוכלו להבשיל. השטן לא מאפשר לך לעשות את הדברים האלה והוא רוצה לשלוט בך. השטן לא מאפשר לך לחפש את האמת ולהבין את כוונותיו של האל, והוא לא מביא אותך בפני האל. במקום זאת, הוא מביא אותך בפני עצמו וגורם לך להקשיב לו, כאילו הוא האמת וכל מה שהוא אומר נכון, וכאילו שהוא לב כל הדברים ולכן עליך להקשיב לו ולא לנסות לנתח אם דבריו נכונים או לא. הצביון של תמרון בכפייה ובאלימות ושליטה בהתנהגותם ובנפשם של אנשים נקרא רשעות. האם אתם רואים את הביטויים האלה לעתים קרובות בחיי היום-יום שלכם? (כן.) כאשר אתם באים איתם במגע, האם אתם מבינים שהם גילויים של צביון מרושע? (אני לא הבנתי את זה קודם, אבל עכשיו אני מבין.) אם אנשים אחרים עושים לכם דברים כאלה וחושפים צביון כזה, אתם יכולים לחוש ולהבחין בו, אך אם אתם עצמכם תעשו דברים כאלה ותחשפו צביון כזה, האם תבינו שזו בעיה? האם תבינו ש"סוג זה של צביון הוא מרושע! פעולה בדרך זו היא בעיה גדולה מאוד! להיות תמיד עם הרצון והשאיפה למשול באנשים, לשלוט בכוח באנשים, זה לא בסדר, זה של השטן, זהו צביון שטני. אני לא יכול להתנהג כך, אני צריך לחפש דרך שעולה בקנה אחד עם האמת להתייחס לאנשים ולקיים איתם אינטראקציה"? האם תגיעו להכרה זו? (לא.) אם אינכם מסוגלים להבין זאת, ואתם חושפים לעתים קרובות את הצביון הזה, מה יהיו ההשלכות? האם אתם יודעים? (אחים ואחיות לא יהיו מוכנים לשהות במחיצתי והם ידחו אותי.) זו אחת ההשלכות. אדם כזה לא יכול להסתדר בהרמוניה עם אחרים, ואנשים יסלדו ממנו מאוד. הוא כמו מגפה; ברגע שהוא מגיע כולם צריכים לעזוב, ולמה זה? אף אחד לא רוצה שהוא ישלוט בו. אנשים מאמינים באלוהים ומוכנים לנהות אחר האל, והם לא מוכנים לנהות אחר השטן, ובכל זאת, אדם מסוג זה רוצה תמיד לשלוט באחרים. אם כך, איך אנשים לא ידחו אותו? קודם כול, לעתים קרובות האחים והאחיות ידחו אותו, והוא יגרום לאנשים לתעב אותו. אם אדם כזה לא יכול להכות על חטא, ייתכן שהוא אפילו לא יוכל לבצע את חובתו כראוי, או במשך תקופה ארוכה, כיוון שהוא לא יכול לעבוד בהרמוניה עם אחרים. לכן הוא יסולק. מהן ההשלכות הנוספות? (חיי הכנסייה יופרעו.) זו תוצאה נוספת. אדם זה יהפוך לכבשה שחורה בין האחים והאחיות, והוא יפריע לחיי הכנסייה. מה הם יפסידו באופן אישי בגלל זה? (הם לא יוכלו לצמוח בחיים.) הם בהחלט לא יוכלו לצמוח בחיים, ומה תהיה התוצאה הסופית? הם בהחלט ייענשו ויסולקו. מי שתמיד נדחה על ידי אחיו ואחיותיו, שלעולם לא צומח בחיים ושתמיד רוצה לשלוט באנשים, לגרום לאנשים להקשיב לו, לתפוס את מקומו של האל בליבם, ובסופו של דבר הוא מבודד, ומי שעדיין לא מכה על חטא ולא משתנה לעולם, כיצד האל יטפל באדם כזה? אמרו לי, האם האל מושיע בני אנוש או את מי שאינם בני אנוש? (בני אנוש.) ואיך אלוהים מגדיר אדם שכזה? (כמי שאינו בן אנוש.) האל מגדיר אדם שכזה כמי שאינו בן אנוש והוא לא מושיע אותו. אם כך, האם התוצאה שלו לא נקבעה כבר? לאדם כזה אין תקווה, אין ערך לחייו. להיות מוגדר על ידי האל כמי שהוא לא בן אנוש זה כל כך מעורר רחמים!

חתירה להיווכחות בחיים מחייבת את האדם לבחון את דבריו, מעשיו, מחשבותיו ורעיונותיו בכל ענייני היום-יום, לתפוס את מצבו, ולהציב אותם להשוואה אל מול דברי האל, לחפש את האמת ולממש אותה ככל שהוא מבין. בתהליך היישום בפועל וההתנסות, האדם צריך תמיד לבחון את מצבו-שלו, לחפש אילו מצבים ודברים שליליים נוספים, המהווים עבורו מכשול ביישום האמת בפועל, נשארו בליבו, ולאחר הוצאתם לאור עליו להתפלל לאלוהים ולהתחנן שהמצבים החריגים הללו ייפתרו – זה יבטיח שהוא יוכל ליישם בפועל את האמיתות שהוא מבין. פתרון מתמיד של מצבים, תפיסות ודימיונות שליליים הוא הדרך היחידה להבטיח את יישום האמת בפועל. אין זה משנה איזה היבט של האמת מיושם בפועל, יהיו קשיים מסוימים, וכאשר הסביבה וההקשר ישתנו, יתעוררו קשיים חדשים. יתר על כן, התפיסות והדמיונות השונים של אנשים, וכוונותיהם הטמאות, יכולים למנוע מהם ליישם את האמת בפועל, ולכן עליהם להיפתח ולשתף לעתים קרובות עם אלה אשר מבינים את האמת, לחפש נתיב לכניסה למציאות-האמת ולחפש את עקרונות-האמת, על מנת להבטיח שהם יוכלו ליישם את האמת בפועל בהתאם לעקרונות-האמת בסביבות ובהקשרים שונים, ובמגוון עניינים. ניתן להשיג כניסה למציאות-האמת רק על ידי חיפוש ויישום בפועל של כניסה בדרך זו. אם אנשים לא יהרהרו על עצמם לעתים קרובות, הם לא יוכלו לתפוס את המצבים שלהם, והם לא יידעו היכן טמונים הקשיים ועד כמה גדולים המכשולים ביישום האמת בפועל, וכך הם לא יוכלו להבטיח שהם יוכלו ליישם את האמת בפועל. רק אלה שמכירים את עצמם ומבינים את מצבם יכולים לסמוך על האל ולהסתכל אליו, וליישם את האמת בפועל בקלות. אלה שאינם מכירים את עצמם נצמדים תמיד לתקנות על סמך תפיסותיהם ודמיונותיהם, כך שרבים המכשולים העומדים בפניהם והקשיים שלהם גדולים. למעשה, הקושי הגדול ביותר שאיתו מתמודדים אנשים טמון בצביון המושחת שלהם, והקושי הבא אחריו הוא שהם לא מבינים את עקרונות היישום בפועל. כאשר שתי הבעיות האלה ייפתרו, יהיה קל לאנשים ליישם את האמת בפועל. כדי להפוך למישהו המתמסר לאל, וכדי להיכנס למציאות-האמת, קודם כול צריך לעבוד על יישום האמת בפועל; אם אדם יכול ליישם בפועל כמה היבטים של האמת בעניינים השונים שהוא נתקל בהם בכל יום, הוא כבר נכנס למציאות-האמת. אם תתאמן באופן קבוע בדרך זו, ותהרהר על עצמך ותמצא נתיב ליישום בפועל של דבר האל, תוכל לפתור בהדרגה את מצבך המושחת ויהיה לך נתיב ליישום האמת בפועל ולכניסה לאמת. במקביל, תשיג הבנה בסיסית של העקרונות ליישום כל היבטי האמת בפועל. כאשר לאדם יש הבנה אמיתית של המצבים הללו ושל כל היבטי האמת, הוא מרגיש שליבו מתמלא והוא נעשה יותר ויותר מועשר; הוא כבר לא נראה חסר תחושה ורפה-שכל, או עלוב ומעורר רחמים. כיום, רוב האנשים יכולים לדבר מעט על עניינים חיצוניים, אך כשהם מתבקשים להביע נקודות מבט נכונות על עניינים של נכון ולא-נכון, ולדבר על הבנתם בעניינים אלה, כמו גם על שיטותיהם להתמודדות איתם ועל דרכי היישום בפועל, לרוב האנשים אין הבנה ברורה והם ריקים לחלוטין בתוכם. יש אנשים שיאמרו: "אתה טועה, אנחנו לא ריקים לחלוטין בתוכנו. אנחנו יודעים שלאל יש ריבונות על הגשם, שהאל גורם לכך שהעצים ילבלבו באביב, שהחוקים שהאל קבע מגדירים מתי הציפורים בונות את קיניהן ולמה מגוון הפרחים שונה ויש להם כל כך הרבה צבעים, ומדוע עלי העצים ירוקים – אלה הם חוקי הבריאה של כל הדברים והם נקבעו על ידי האל. אנחנו יודעים שעלינו לחיות על פי החוקים שהאל קבע, לקום בבוקר, ללכת לישון בלילה ולאכול שלוש ארוחות ביום, ואנחנו גם יודעים שיש חוקים של לידה, הזדקנות, מחלה ומוות לבני אדם, ואף אחד לא יכול להפר אותם. יתר על כן, אנחנו לא מתלוננים על האל – אנו מודים לאל שאנחנו יכולים לחיות היום, וכן נודה לאל אם נמות מחר. אנחנו לא עלובים, חסרי תחושה ורפי-שכל." האם הבנת הדוקטרינות האלה זהה כשלעצמה להבנת האמת? האם זוהי כניסה למציאות-האמת? (לא.) הבנת הדברים האלה היא רק הצעד הראשון, ואלה גם דברים שאנשים חייבים להבין, אך הדבר שהם צריכים להבין יותר מכול הוא כיצד עליהם לחיות, לפי מה עליהם לחיות ואיזה חובות עליהם לבצע. אם אינך יכול לחפש את האמת כדי לפתור את הצביונות המושחתים שלך, לא תהיה לך היווכחות בחיים ולא תזכה באמת ובחיים. האם סוג זה של אמונה באל אינו ריק? המשמעות היא שאתה ריק לגמרי בתוכך. אחרים אומרים: "בעבר הייתי בעל שיעור קומה נמוך ולא ידעתי שכל מה שקורה לי מתוזמר על ידי האל, לא ידעתי כיצד לראות או להתמודד עם הדברים האלה, וכשהדברים האלה קרו, הרגשתי שאני אובד עצות והתמודדתי איתם בשיטות אנושיות. עכשיו אני מבין שהדברים שמתרחשים מדי יום, שוליים ככל שיהיו, כולם מתוזמרים על ידי האל, ושהכל נקבע על ידי האל, ואני אגיד: 'אלוהים, אני מודה לך על ריבונותך. אני מוכן להפקיד את גורלי בידיך ואני נתון לרחמי התזמור שלך; אני לא רוצה למרוד, אני רוצה להקשיב לדבריך, ואני בהחלט אמלא היטב את חובתי, אהיה נאמן ואשקיע בכך את כל מאמציי!' אני מבין את כל זה, אז איך ייתכן שאני עדיין עלוב ומעורר רחמים?" למעשה, אנשים אלה עלובים ומעוררי רחמים. מדוע אני אומר זאת? (כיוון שהם נטולי ידע על הצביון השטני שלהם ועל מהות טבעם; הם יכולים לדבר על כל כך הרבה דוקטרינות רוחניות, אבל כשמשהו קורה, הם עדיין חיים על פי צביונם השטני, ולאחר שנים של אמונה באל, צביון החיים שלהם לא השתנה אפילו במעט.) מה שהם מבינים הוא רק מַעטֶה רוחני כוזב שהם עוטים; הם נראים כמו אנשים המאמינים באל והגונים כקדושים, ונראה שהם שולטים בכמה תיאוריות תיאולוגיות עמוקות ורוחניות, אך מה שהם מבינים אינו האמת אלא רק סוג של תיאוריה תיאולוגית, שאינה יכולה לשנות את כיוון חייו של אדם, את השקפותיו על דברים או את עקרונותיו להתנהלות בעולם, ובוודאי שלא לשנות את צביונו המושחת. התיאוריות התיאולוגיות הללו, הדוקטרינות הרוחניות הללו, בהחלט לא יכולות להפוך את יחסיו של אדם עם האל ליחסים רגילים, או לאפשר לו לזהות את צביונו המושחת, או לגרום לו להשליך מעליו את הצביונות המושחתים הללו, ובוודאי שהן לא מאפשרות לו להגיע ל ידיעת האל ולהתמסרות לו באמצעות החוויה של עבודת האל. לכן, המילים והדוקטרינות הרוחניות הללו, כביכול, אינן מביאות ולו שמץ של תועלת לאנשים, אלא רק הופכות אותם לגאוותנים ויהירים, ולמרדנים ומתנגדים לאל יותר ויותר, כיוון שלדברים המקולקלים האלה אין שום קשר לאמת והם כולם צביעות שיש לזנוח ולהתנער ממנה לחלוטין.

כרגע, מהו הדבר המכריע שאליו צריכים לחתור המאמינים באל? (שינוי צביון.) האם דיבורים על דוקטרינות רבות יכולים לשנות את צביונו של אדם? (לא.) מהו בעצם שינוי בצביון? האם שינוי צביון משמעותו שאופיו של אדם משתנה, ושהוא הופך לאדם רגוע להפליא, קל להסתדר איתו והוא אהוב על כולם? האם שינוי בצביון משמעותו שאדם נעשה שקט והוא ממאן לדבר או לצחוק? האם שינוי בצביון משמעותו שאדם נעשה מחושל, מנוסה ובוגר? (לא.) אם כך, מהו שינוי בצביון? מה הדבר הראשון שצריך להבין כדי לשנות צביון? קודם כול, האדם חייב להבין מהו הבסיס להשגת שינוי צביון, כלומר, תחילה עליו לזהות למה הפכה מהות טבעו ולמה הפך צביונו לאחר שהושחת על ידי השטן. כך האדם יוכל לזהות את האמת על השחיתות שלו. למשל, יש אנשים ערמומיים במיוחד וערמומיות זו היא טבעם וגם צביונם; יש אנשים גאוותנים במיוחד וגאוותנות זו היא טבעם וגם צביונם. אתן לכם דוגמה. נניח שכאשר קורה לך דבר מה, יש לך כוונות משלך. כאשר הכוונות האלה מופיעות, מהו הדבר השולט? ראשית, זו בהחלט לא האישיות שלך ששולטת, וגם לא הרקע המשפחתי שלך, ובוודאי שלא אדם אחר כלשהו. הכוונות שלך הן תחת שליטתו של צביונך. לכן, קודם כול עליך לבחון את עצמך כדי לגלות איזה צביון הוא זה, בין אם זו גאוותנות, רשעות, אכזריות או עיקשות. לאחר שתבין זאת, בחן את עצמך עוד כדי לגלות לאילו מצבים צביון זה יגרום. נניח, לדוגמה, שזו ערמומיות. כאשר אנשים עוסקים ברמיה, מאילו כוונות היא נובעת? איזו מטרה הם מנסים להשיג? ללא יוצא מן הכלל, הם מנסים להשיג תהילה, רווח ומעמד; בקצרה, זה למען האינטרסים שלהם. ומה עומד בשורש החתירה אל האינטרס האישי? שורש החתירה הוא שאנשים רואים את האינטרסים שלהם כחשובים יותר מכל דבר אחר. הם עוסקים ברמיה כדי להועיל לעצמם, ובכך נחשף הצביון הערמומי שלהם. כיצד צריך לפתור בעיה זו? ראשית, עליך להבחין ולדעת מהם אינטרסים, מה בדיוק הם מביאים לאנשים, ומהן ההשלכות של החתירה אליהם. אם לא תוכל להבין זאת, יהיה לך קל יותר לומר שאתה נוטש אותם מאשר לעשות זאת בפועל. אם אנשים לא מבינים את האמת, אין דבר שקשה להם יותר לוותר עליו מאשר על האינטרסים שלהם. הסיבה לכך היא שפילוסופיות החיים שלהם הן "כל אדם לעצמו והשד ייקח את האחרון" ו"האדם הורג את עצמו למען העושר כפי שציפורים עושות למען מזון." ברור שהם חיים למען האינטרסים של עצמם. אנשים חושבים שבלי האינטרסים שלהם – אם הם יאבדו את האינטרסים שלהם – הם לא יוכלו לשרוד. רוב האנשים עיוורים להכול מלבד לאינטרסים שלהם, כאילו הישרדותם והאינטרסים שלהם הם היינו-הך. הם מתייחסים לאינטרסים שלהם כחשובים יותר מכל דבר אחר, הם חיים למען האינטרסים שלהם, ולגרום להם לוותר על האינטרסים שלהם זה כמו לבקש מהם לוותר על חייהם. אם כך, מה צריך לעשות בנסיבות כאלה? אנשים חייבים לקבל את האמת. רק כאשר יבינו את האמת הם יוכלו להבין את מהות האינטרסים שלהם; רק אז הם יוכלו להתחיל לוותר עליהם ולמרוד בהם, ולהיות מסוגלים לשאת את הכאב של ההשתחררות ממה שהם אוהבים כל כך. וכאשר תוכל לעשות זאת ולנטוש את האינטרסים שלך, תרגיש נינוח יותר ושלו יותר בלבך, ובכך תתגבר על הבשר. אם תאחז באינטרסים שלך ותסרב לוותר עליהם, ואם לא תקבל את האמת אף במעט, ייתכן שתאמר בלבך: "מה רע בלנסות להועיל לעצמי ולסרב לסבול הפסדים כלשהם? האל לא העניש אותי, ומה אנשים יכולים לעשות לי?" אף אחד לא יכול לעשות לך כלום, אך עם האמונה הזו באל, בסופו של דבר לא תצליח להשיג את האמת ואת החיים. זה יהיה הפסד עצום עבורך – לא תוכל להשיג ישועה. האם יש חרטה גדולה יותר? זה מה שיקרה בסופו של דבר מחתירה אל האינטרסים שלך. אם אנשים יחתרו רק אל תהילה, רווח ומעמד – אם הם יחתרו רק אל האינטרסים שלהם – אזי הם לעולם לא יזכו באמת ובחיים, ובסופו של דבר, הם יהיו אלה שיסבלו מהפסד. האל מושיע את אלה אשר חותרים אל האמת. אם אינך מקבל את האמת, ואם אינך מסוגל להרהר על עצמך ולהכיר את הצביון המושחת שלך, אזי לא תכה על חטא באמת, ולא תהיה לך היווכחות בחיים. קבלת האמת והכרת עצמך הן הנתיב לצמיחה בחיים ולהשגת ישועה, זו ההזדמנות עבורך לבוא בפני האל כדי לקבל את בחינתו, שיפוטו וייסורו, ולהשיג את האמת והחיים. אם תוותר על חתירה אל האמת לטובת חתירה אל תהילה, רווח, מעמד והאינטרסים שלך, הדבר שקול לוויתור על ההזדמנות לקבל את שיפוטו וייסורו של האל, ולהשיג ישועה. אתה בוחר בתהילה, רווח ומעמד ובאינטרסים שלך, אך הדבר שעליו אתה מוותר הוא האמת ואתה מפסיד את החיים ואת הסיכוי להיוושע. מה חשוב יותר? אם תבחר באינטרסים שלך ותוותר על האמת, האם זה לא טיפשי? אם לנסח זאת במונחים פשוטים, זה אומר לסבול הפסד גדול למען יתרון קטן. תהילה, רווח, מעמד, כסף ואינטרסים, כולם זמניים, כולם ארעיים, בעוד שהאמת והחיים הם נצחיים ולא ניתנים לשינוי. אם אנשים יפתרו את הצביונות המושחתים שגורמים להם לחתור אל תהילה, רווח ומעמד, אזי תהיה להם תקווה להשיג ישועה. יתר על כן, האמיתות בהן בני אדם זוכים הן נצחיות; השטן לא יכול לקחת את האמיתות האלה מאנשים, וגם אף אחד אחר לא יכול. אתה תוותר על האינטרסים שלך אבל תרוויח את האמת והישועה; התוצאות האלה הן שלך ואתה תשיג אותן בעצמך. אם אנשים יבחרו ליישם את האמת בפועל, אזי למרות שהם יאבדו את האינטרסים שלהם, הם יזכו בישועת האל ובחיי נצח. אלה הם האנשים החכמים ביותר. אם אנשים יוותרו על האמת למען האינטרסים שלהם, הם יאבדו את החיים ואת ישועת האל; האנשים האלה הם הטיפשים ביותר. בחירתו של אדם – האינטרסים שלו או האמת – חושפת את פני הדברים במידה שלא תאמן. אלה האוהבים את האמת יבחרו באמת; הם יבחרו להתמסר לאל ולנהות אחריו. הם יעדיפו לנטוש את האינטרסים שלהם כדי לחתור אל האמת. אין זה משנה כמה הם יצטרכו לסבול, הם נחושים לשאת עדות כדי לרצות את האל. זהו הנתיב הבסיסי ליישום האמת בפועל ולכניסה למציאות-האמת.

צביונות מושחתים מושרשים עמוק בכל האנשים, ואף אחד אינו מושחת יותר מהאחר. השקפותיהם של אנשים על דברים, תפיסותיהם, דמיונותיהם ומידת המרדנות שלהם, אינם שונים מאוד והם זהים במידה רבה. כל האנשים חיים תחת כוחו של השטן, וכולם חיים על פי צביונות שטניים. הדבר השווה הוא, שהאל נותן לכל אדם את אותה הזדמנות, האל מתייחס לכולם באופן שווה והוא נותן את האמת ואת החיים באופן שווה לכולם, ולכן גם הסטנדרטים והדרישות של האל מכל אדם זהים. אם אתה חושב שאתה חסר תקנה, שאתה מושחת יותר מאחרים, ושהאל לא יושיע אותך מפני שחשפת כמה צביונות מושחתים שאחרים ראו וסלדו מהם, ואתה מתייחס לעצמך כאל מקרה אבוד, לא יכול לעורר בעצמך שום התלהבות, ואין בלבך רצון לעשות דבר ואתה חושב שאין טעם לחיות ועדיף לך למות, איזו מין גישה זו? זהו לא גילוי של בגרות וזה לא מה שהאל רוצה לראות; האל אינו אוהב סוג כזה של אדם או סוג כזה של גישה. בתהליך החתירה אל האמת, אנשים צריכים לשנות מצבים שגויים רבים, והם צריכים לתקן באופן קבוע את השקפותיהם על החתירה שלהם, ולבוא בפני האל באופן קבוע ולבקש ממנו לבחון אותם, ולבקש ממנו להעניק להם נאורות ולהדריך אותם. האל ייתן להם עזרה וחסד, והאל יוביל כל אדם ואדם בסבלנות עצומה, בטוב-לב, ברחמים ובסליחה. לכן, אל תפקפק בגישות הנכונות של אנשים וברצונם לחתור אל האמת ובהשתוקקותם לצדק ולאור, וכן אל תטיל ספק בכך שמהותו של האל היא להושיע את האנושות ולרחם ולסלוח לאנושות. עליכם לזכור את המילים הללו! מה המשמעות של אמירת המילים האלה לאנשים? המשמעות היא שבכל עת, אסור להם לוותר על החתירה אל האמת, שהם לא צריכים להתייחס לעצמם כאל מקרים אבודים או להיות שליליים. כאשר אתה שוקע בשליליות, עליך לחשוב לעצמך: מדוע האל ביטא כל כך הרבה אמיתות? כדי שאפילו יותר אנשים יבינו את האמת ויוכלו לפתור את הבעיות האמיתיות שלהם. לא רק שתרוויח מאוד באופן ישיר מדברי האל, אלא תרוויח הרבה גם כאשר תשתף על האמת עם אחיך ואחיותיך – האין זה זהה למה שהאל נתן לך באותה עת? אם אתה חושב כך, ואתה יכול לחוש בזה, מדוע אתה רוצה לוותר? מדוע מתעוררות תלונות בלבך? מדוע אתה מפקפק בכנות רצונו של האל להושיע אותך? אנשים יכולים להיות טיפשים, בעלי שיעור קומה נמוך וחלשים, אך הם לא יכולים לאבד אמונה בכל הנוגע לישועה. אני מקווה שיום אחד, כאשר אדבר איתכם ואהיה איתכם שוב באינטראקציה, אני אראה שאינכם נראים עלובים ומעוררי רחמים, או קהי חושים ורפי-דעת, אלא שהשגתם והרווחתם משהו. שמעתם הרבה, ראיתם הרבה, הבנתם הרבה, אך אם השגתם את האמת או לא, ואם תוכלו להיות מושלמים או לא, תלוי בחתירה שלכם אל האמת. זוהי עובדה שאם מישהו חותר אל האמת, הוא יכול להשיג אותה, אך אם הוא לא מקשיב ולא חותר אליה, הוא לא יקבל אותה לעולם. כל עוד תחתרו בכנות אל האמת, ותחתרו אל אהבת האל ושינוי צביון כפי שעשה פטרוס, תזכו באישורו של האל; בוודאות.

6 בפברואר, 2018

הערות שוליים:

א. הטקסט המקורי אינו מכיל את הביטוי "קיימים שני סוגים שונים: 'עקשנות' ו'נוקשות.'"

ב. הטקסט המקורי אינו מכיל את הביטוי "שהיא היבט אחד של רשעות."

ג. הטקסט המקורי אינו מכיל את הביטוי "ההיבט האחר של רשעות הוא 'רוע.'"