אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

מהם ההבדלים בין מילוי חובתו של אדם ועשיית שירות?

דברי אלוהים רלוונטיים:

חובתו של האדם והשאלה אם הוא מבורך או מקולל אינן קשורות זו בזו. חובה היא הדבר שהאדם אמור להגשים – זוהי חובתו המחייבת שלא צריכה להיות תלויה בפיצוי, בתנאים או בסיבות. רק כך הוא ממלא את חובתו. בן אדם מבורך נהנה מכל טוב משהוא הופך מושלם לאחר שיפוט. אדם מקולל בא על עונשו כשטבעו לא משתנה לאחר ייסורים ושיפוט, כלומר הוא לא הפך למושלם. כיציר נברא, על האדם למלא את חובתו, לעשות את מה שעליו לעשות ולעשות את מה שהוא מסוגל לעשות, בלי קשר לשאלה אם הוא יהיה מבורך או מקולל. זה המצב היסודי מאוד של האדם, כמי שמחפש אחר אלוהים. אסור לכם לעשות את חובתכם רק כדי להתברך ואסור לכם לסרב לנקוט מעשה מחשש להיות מקוללים. אומר לכם דבר אחד: אם האדם מסוגל למלא את חובתו, פירוש הדבר הוא שהוא עושה את מה שעליו לעשות. אם האדם לא מסוגל למלא את חובתו, הדבר מעיד על מרדנות האדם. רק באמצעות התהליך הזה של מילוי חובתו האדם משתנה בהדרגה, ובאמצעות תהליך זה הוא גם מפגין את נאמנותו. לכן, ככל שאתם יותר מסוגלים למלא את חובתכם, כן ירבו האמיתות שתקבלו, וכך גם הבעתכם תהפוך לאמיתית יותר. מי שרק יוצא ידי חובה במילוי חובתו ולא מחפש את האמת, יסולק בסוף, מפני שבני אדם כאלה לא ממלאים את חובתם בהנהגת האמת ולא מנהיגים את האמת במילוי חובתם. בני אדם כאלה הם אלה שלא ישתנו ואלה שיהיו מקוללים. לא רק שהבעותיהם לא טהורות, אלא שכל מה שהם מביעים אינו אלא רשעות.

מתוך "ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו וחובת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'

בלי קשר לכישרונות, היתרונות המולדים והכישורים של בני אדם, הם פשוט משתמשים בכוחם כדי למלא את חובתם ולעשות דברים. בלי קשר למעשיהם, הם מסתמכים על הדמיונות, התפיסות או הדחפים שלהם. הם לעולם לא מבקשים לדעת את רצון האל, ואין להם מודעות או רצון להנהיג את האמת בלבם. הם אומרים, "אני מבצע את חובתי. אני חייב להנהיג את האמת." נקודת הפתיחה היחידה של חשיבתם היא מילוי תפקידם היטב והשלמת המשימה. אם כן, האם אלה בני אדם שרק היתרונות המולדים שלהם, כישרונותיהם, יכולותיהם וכישוריהם הם שמנחים אותם בחייהם? באמונתם של בני אדם כאלה, הם חושבים רק על שימוש בכוחם, על מכירת פרי עמלם או על מכירת הכישורים שלהם. רוב בני האדם ניגשים לדברים מתוך השקפה זו, במיוחד כאשר בית האל נותן להם משימות כלליות. מה שהם עושים הוא להשקיע מאמצים. לפעמים, הם משתמשים בפיהם, לפעמים הם משתמשים בידיהם ובכוח גופני, לפעמים הם משתמשים בעיניהם, ולפעמים הם מתרוצצים סביב. מדוע חיים שהדברים האלה מנחים אותם נחשבים לשימוש בכוח אישי, לעומת הנהגת האמת? אדם כלשהו מקבל משימה מבית האל, והוא רק חושב איך יוכל להשלים את המשימה בהקדם האפשרי כדי שיוכל לעדכן את ראשי הכנסייה ולזכות לשבח. ייתכן שהוא יגבש תוכנית הדרגתית. נראה שהוא פועל ביושר רב, אך הוא מתמקד יותר מכל בהשלמת המשימה רק כדי להיראות טוב. לחלופין, כשהוא מבצע את המשימה, הוא מציב לעצמו רף משלו: איך לעשות זאת כך שהוא ירגיש שמח או מרוצה, איך להשיג את רמת השלמות שהוא שואף לה. בלי קשר לתוכנית או לרף שהוא מציב, אם הוא מנותק מהאמת, אם אינו מחפש את האמת או שואף להבין ולוודא את שאלוהים מבקש ממנו לפני שהוא מתחיל לפעול, אלא להיפך, הוא פועל בעיוורון, בבלבול, הרי שהוא רק משקיע מאמצים. הוא פועל לפי רצונותיו שלו, לפי שכלו או היתרונות המולדים שלו, או לפי היכולות והכישורים שלו עצמו. מהן ההשלכות של ביצוע המשימה כך? ייתכן שתבצעו את המשימה בהצלחה ושאיש לא יוכל למצוא שום פגם בהתנהלותכם, ואף תהיו מרוצים מאוד. אולם במהלך ביצוע המשימה, ראשית: לא הבנתם את כוונתו של אלוהים; ושנית: לא הקדשתם למשימה את כל לבבכם, כל שכלכם וכל מאודכם – לא ביצעתם אותה מכל הלב. אם הייתם מחפשים את עקרונות האמת, ואם הייתם מבקשים את רצון האל, הרי שהייתם אפקטיביים ב-90% בביצוע המשימה, הייתם גם מסוגלים להיווכח במציאות האמת, והייתם מבינים במדויק שמעשיכם תואמים את רצון האל. אולם אם הייתם רשלנים ולא שיטתיים, אולי הייתם מבצעים את המשימה, אך לא הייתם יודעים בליבכם בבירור כמה טוב ביצעתם אותה. לא הייתה לכם נקודת השוואה, לא הייתם יודעים אם ביצוע המשימה תאם את רצונו של אלוהים, ולא הייתם יודעים אם ביצוע המשימה תאם את האמת. לפיכך, כשאתם ממלאים את חובתכם במצב כזה, ניתן להתייחס לכך בשתי מילים –אתם מתאמצים. ...

כל מי שמאמין באלוהים צריך להבין את רצונו. רק מי שממלאים את חובתו כראוי יכולים לספק את אלוהים, ורק על ידי ביצוע המשימות שהוא מפקיד בידיהם, הם יוכלו למלא את חובתם כראוי. בעת השלמת משימה, כשבני אדם לא מנהיגים את האמת או לא מחפשים את האמת, כשהם לא מקדישים את לבם לאמת – כלומר כשהם רק משתמשים במוחם כדי לשנן דברים, רק משתמשים בידיהם כדי לפעול, ורק משתמשים ברגליהם כדי לרוץ – הם לא ממלאים באמת את התפקיד שהטיל עליהם אלוהים. יש רף למילוי התפקיד שאלוהים מטיל עליכם. מהו הרף? ישוע אדוננו אמר: "ואהבת את יהוה אלֹהיך בכל-לבבך ובכל-נפשך ובכל-מאֹדך". אהבה לאלוהים היא היבט אחד מהדרישה שאלוהים דורש מבני האדם. למעשה, כשאלוהים מטיל על בני אדם תפקיד, וכשהם ממלאים את חובתם מתוך אמונה, הרף שהוא מציב בפניהם הוא זה: עליכם להקדיש למשימתכם את כל לבבכם, כל נפשכם, כל שכלכם וכל מאודכם. אם אתם מבצעים משימה אך לא עושים זאת מכל הלב; אם אתם חושבים על משימות בראשכם ומשננים אותן, אך אינכם עושים אותן מכל הלב; ואם אתם מבצעים דברים באמצעות היכולות שלכם, האם אתם ממלאים את התפקיד שאלוהים הטיל עליכם? אם כן, באיזה רף יש לעמוד על מנת למלא את חובתכם כראוי, לבצע את התפקיד שאלוהים הפקיד בידיכם ולמלא את חובתכם בנאמנות? הרף הוא מילוי חובתכם תוך הקדשת כל לבבכם, כל נפשכם, כל שכלכם וכל מאודכם. אם אין לכם לב שאוהב את אלוהים, הקי שלא תצליחו למלא את חובתכם כראוי. אם אהבתכם לאלוהים תתחזק ותהפוך לאמיתית יותר ויותר, תוכלו באופן טבעי לבצע את חובתכם תוך הקדשת כל לבבכם, כל נפשכם, כל שכלכם וכל מאודכם.

מתוך "היסודות המנחים בני אדם בחייהם" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'

בני אדם מסוימים, כשהם נתקלים בבעיה מכל סוג בעת מילוי חובתם, לא מחפשים את האמת אלא תמיד פועלים בהתאם לתפיסות, לדמיונות ולרצונות שלהם עצמם. הם תמיד מספקים את הרצונות האנוכיים שלהם עצמם, וטבעם המושחת תמיד שולט במעשיהם. על אף שהם עשויים למלא את החובה המוטלת עליהם, הם לא זוכים בשום אמת. אם כן, על מה מסתמך אדם כזה בעת מילוי חובתו? הוא לא מסתמך על האמת ולא על אלוהים. מעט האמת שהוא מבין לא הִשְׁלִיטָה ריבונות בלבו. הוא מסתמך על הכישורים והיכולות שלו עצמו, על הידע שהוא רכש ועל כישרונותיו, וכן על כוח רצונו או כוונותיו הטובות, כדי למלא את חובתו. על אף שלפעמים אתם מסתמכים על האופי, הדמיונות, התפיסות, הידע והלמידה שלכם בעת מילוי חובתכם, לא מופיעים שום עניינים עקרוניים במעשיכם. על פני השטח, נראה שאתם לא צועדים בנתיב שגוי, אבל מדבר אחד אי-אפשר להתעלם: לאורך כל התהליך של מילוי חובתכם, אם תפיסותיכם, דמיונותיכם והרצונות האישיים שלכם לעולם לא משתנים ולעולם לא מתחלפים בָּאמת, ואם פעולותיכם ומעשיכם לעולם לא תואמים את עקרונות האמת, מה תהיה התוצאה הסופית? אתם תהיו לעושי שירות, בדיוק כפי שמתועד בכתבי הקודש: "רבים יאמרו לי ביום ההוא, 'אדוני, אדוני, הלא ניבאנו בשמך? הלא גירשנו בשמך שדים? הלא עשינו בשמך נפלאות?' ואז אני אטען בפניהם, 'מעולם לא הכרתי אתכם. סורו ממני, עושי רשע!'"

מתוך "כיצד תחוו את דברי האל בעת מילוי חובתכם" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'

פטרוס הפך למושלם באמצעות חוויית הטיפול והזיכוך. הוא אמר, "עליי לרצות את רצונו של אלוהים בכל עת. בכל מעשיי, אני רק שואף לרצות את רצונותיו של אלוהים, וגם אם יומטו עליי ייסורים, וגם אם אשפט, אני עדיין אשמח לעשות זאת". פטרוס הקדיש את כל כולו לאלוהים, ועבודתו, דבריו וכל חייו נועדו כולם לאהוב את אלוהים. הוא היה אדם שחיפש קדושה, וככל שהוא חווה יותר דברים, כך גדלה אהבתו לאלוהים בעומק לבו. פאולוס, לעומתו, עשה רק עבודה כלפי חוץ, ועל אף שגם הוא עבד קשה, מאמציו הוקדשו לעשיית עבודתו כראוי כדי לזכות בגמול. אילו הוא ידע שהוא לא יקבל גמול, הוא היה מפסיק לעבוד. לפטרוס היו חשובים אהבת האמת בתוך לבו והדברים המעשיים שניתן להשיג. לא היה אכפת לו אם הוא יקבל גמול – היה אכפת לו אם טבעו יכול להשתנות. לפאולוס היה אכפת מעבודה קשה, מעבודה ומסירות כלפי חוץ, ומהדוקטרינות שבני אדם רגילים לא חוו. לא היה אכפת לו כלל מהשינויים העמוקים בתוכו ומאהבת אמת כלפי אלוהים. החוויות של פטרוס נועדו להשיג אהבת אמת כלפי אלוהים והכרה אמיתית שלו. חוויותיו נועדו לזכות בקשר קרוב יותר עם אלוהים ולהביא לידי ביטוי דברים מעשיים בחייו. עבודתו של פאולוס נבעה ממה שישוע הטיל עליו, והיא נועדה להשיג את הדברים שהוא חפץ בהם, אך הדברים האלה לא היו קשורים לאופן שבו הוא הכיר את עצמו ואת אלוהים. עבודתו נועדה אך ורק להימנע מייסורים וממשפט. מה שפטרוס חיפש היה אהבה טהורה, ומה שפאולוס חיפש היה כתר הצדקה. פטרוס חווה שנים רבות של עבודת רוח הקודש, והוא הכיר את המשיח באופן מעשי, וכן הכיר את עצמו לעומק. משום כך, אהבתו לאלוהים הייתה טהורה. שנים רבות של זיכוך העצימו את האופן שבו הוא הכיר את ישוע ואת החיים, ואהבתו הייתה אהבה שלא תלויה בדבר – הייתה זו אהבה ספונטנית, והוא לא ביקש דבר בתמורה ולא קיווה לגמול. פאולוס עבד במשך שנים רבות, אך הוא לא הכיר את המשיח באופן מעמיק, והאופן שבו הוא הכיר את עצמו היה עלוב. פשוט לא הייתה לו אהבה למשיח, ועבודתו ומסלול צעידתו נועדו לאפשר לו לנוח על זרי הדפנה. הוא חיפש את הכתר המשובח ביותר, ולא את האהבה הטהורה ביותר. הוא לא חיפש באופן פעיל, אלא רק באופן פסיבי. הוא לא מילא את חובתו, אלא נאלץ לעסוק בחיפוש לאחר שעבודתה של רוח הקודש השתלטה עליו. משום כך, עיסוקו לא מוכיח שהוא היה ברוא אל כשיר. פטרוס היה ברוא האל הכשיר שמילא את חובתו.

מתוך "ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד" ב'הדבר מופיע בבשר'

עבודתו של פאולוס נוגעת לקיום הכנסיות ולתמיכה בכנסיות. פטרוס חווה שינויים בטבע חייו – הוא חווה את האהבה לאלוהים. עכשיו, כשאתם יודעים את ההבדל במהותם, אתם יכולים להבין מי מהם האמין באלוהים באמת ומי מהם לא האמין באלוהים באמת. אחד מהם אהב את אלוהים באמת, והשני לא אהב את אלוהים באמת; האחד עבר שינויים בטבעו והשני לא; האחד שירת בצניעות ובני האדם לא מיהרו להבחין בו, והשני זכה בהערצתם של בני האדם ולצלם אדיר; האחד חיפש קדושה והשני לא, ועל אף שהוא לא היה טמא, לא הייתה לו אהבה טהורה; האחד ניחן באנושיות אמיתית והשני לא; האחד ניחן בהיגיון של ברוא אל והשני לא. אלה ההבדלים במהותם של פאולוס ופטרוס. הדרך שפטרוס צעד בה היא דרך ההצלחה, וזו גם הדרך להשגת החזרה לאנושיות רגילה ולחובתו של ברוא אל. פטרוס מייצג את כל המצליחים. הדרך שפאולוס צעד בה היא דרך הכישלון, והוא מייצג את כל בני האדם שנשמעים לאלוהים ומשקיעים מאמצים רק באופן שטחי, ולא אוהבים את אלוהים באמת ובתמים. פאולוס מייצג את בני האדם שלא מחזיקים באמת.

מתוך "ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד" ב'הדבר מופיע בבשר'

קטעים לעיון מתוך דרשות ושיתוף:

כל עוד אדם, שלא עלה על הדרך הנכונה של אמונה באלוהים, שלא חווה כל שינוי בטבע חייו ושכלל אינו מבין את האמת, מסתמך על התלהבותו ועל שאיפתו כדי לזכות בברכות, וכל עוד הוא מוכן להשקיע מאמץ כלשהו, הוא יכול להעניק שירות. כאשר אדם בעל אמונה אמיתית באלוהים מבין מספר אמיתות, וכאשר הוא אינו מטיל כלל ספק באלוהים, אלא מבין את עבודתו של אלוהים, מבין שעבודתו של אלוהים נועדה להושיע בני אדם ולהפוך אותם למושלמים ומבין שאהבתו של אלוהים לאדם היא אכן עצומה, וכאשר הוא מפתח בקרבו לב שאוהב את אלוהים ושמשיב לאלוהים את האהבה שהוא מעניק לנו, או-אז ניתן לומר שהחובות שאדם כזה מבצע הם מעשים טובים. ניתן להגדיר רשמית חובות שאדם כזה ממלא כחובות שממלא אחד מברואיו של אלוהים, ולא להתייחס אליהן כעשיית שירות. מילוי חובות פירושו שאתה מוכן למלא את חובותיך כראוי כדי להשיב לאלוהים על אהבתו. זה ההבדל בין מילוי חובות לעשיית שירות, כלומר ההבדל הוא במניע של האדם. המצב והנסיבות שבלב האדם אינם זהים. עשיית שירות היא מילוי חובה כלשהי כאשר אדם נשלט בידי שאיפתו להשיג בברכות ובידי התלהבותו. מילוי חובה אמיתי נעשה על יסוד הבנת האמת, והוא מבוסס על ההבנה שלפי חוק משמיים על הברואים למלא את חובותיהם. הרצון למלא חובות מופיע באדם על בסיס ההכרה באהבתו של אלוהים ועל בסיס הרצון להשיב לאלוהים על אהבתו זו. זו המשמעות של מילוי חובות אמיתי וראוי.

מתוך 'דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים'

כל בני האדם שמתמקדים בחיים ושואפים להיות אנשיו של אלוהים מסוגלים לקבל על עצמם את מילוי חובתם כאחריות שלא ניתן להשתמט ממנה. הם עושים זאת כדי להשיב לאלוהים כגמולו על אהבתו. הם לא מתמקחים על גמולים במילוי חובתם, ואין להם דרישות. ניתן לקרוא לכל דבר שהם עושים מילוי של חובתם. הקטגוריה של בני האדם שנקראים עושי שירות משקיעים מאמץ מועט במקרה הטוב על מנת לפייס את אלוהים בתקווה שהוא יברך אותם. אהבתם מוכתמת. אין להם מצפון או היגיון, וקל וחומר שהם לא עוסקים בחיפוש של האמת או החיים. מפני שהם יכולים לראות כמה הם איומים לפי אופיים, ושמכיוון שכך, הם לא יכולים להפוך לאנשיו של אלוהים בשום אופן, הם נוטשים את עיסוקם בשאיפה להפוך לאנשיו של אלוהים ותמיד חיים במצב של שליליות. לפיכך, כל מה שהם עושים הוא לשרת, מפני שתפיסתם המעוותת את רצון האל מגבילה אותם. הנתיב שאדם צועד בו קובע אם מעשיו מהווים מילוי של חובתו או מתן שירות. אם הוא עוסק בחיפוש האמת ומתמקד בחיים, ממלא את חובתו היטב כדי לגמול לאלוהים על אהבתו ולְרַצות את אלוהים, אם הוא עובד קשה כדי להשיג המטרה של להימנות עם אנשיו של אלוהים, ואם חזון כזה הוא מה שתומך בו, הרי שמעשיו בהחלט מהווים מילוי של חובתו. כל בני האדם חסרי האמת והמיואשים שחיים במצב של שליליות פשוט מקדישים מאמץ מועט כדי לפייס את אלוהים ולהונות את אלוהים – אלה סוגים של בני אדם שרק משרתים. ניתן לראות בבירור שכל עושי השירות הם בהחלט בני אדם ללא מצפון או היגיון, ושהם בני האדם שלא עוסקים בחיפוש האמת ולא מחזיקים בחיים. מכך ניכר שבני האדם חסרי הנחישות, שלא עוסקים בחיפוש האמת ולא מתמקדים בחיים, אולי אפילו לא ראויים להיות עושי שירות. אופיים נורא, הם לא מוכנים לקבל את האמת והם לא מאמינים באלוהים אפילו יש להם ספקות לגבי דברי האל. ההונאה שלהם היא בדיוק הדבר שפוגע בהם. אם מישהו הוא באמת עושה שירות, הוא בכל זאת צריך לשרת היטב ולא רק לצאת ידי חובה ולהתרשל. רק כך הוא יוכל להיות כשיר להיות עושה שירות שיישאר. כך יתמזל מזלו מאוד. לא פשוט להפוך לעושה שירות באמת.

משיתופיהם של בכירים

פוסט בנושא דומה