מובאה 59

כשבני האדם מאמינים באלוהים, הם שואפים להשיג ברכות לעתיד. זו המטרה באמונתם. הכוונה והתקווה הזאת קיימות אצל כל בני האדם, אך את השחיתות שבאופיים יש לפתור באמצעות ניסיונות וזיכוך. כל היבט שבו אינכם עוברים טיהור ושבו אתם מגלים שחיתות הוא היבט שעליכם לזכך – זה ההסדר של אלוהים. אלוהים יוצר סביבה עבורך ובכך הוא מכריח אותך להזדכך, כדי שתכיר את השחיתות שלך. בסופו של דבר תגיעו לנקודה שבה תעדיפו למות ולוותר על המזימות והרצונות שלכם ולהישמע לריבונותו ולהסדריו של אלוהים. לכן אם בני אדם לא עברו מספר שנים של זיכוך ואם הם לא חוו מידה מסוימת של סבל, הם לא יוכלו להיחלץ מכבלי השחיתות של הבשר והדם במחשבתם ובלבם. בכל היבט שבו אנשים עדיין כפופים לכבלי השטן, ובכל היבט שבו עדיין יש להם רצונות ודרישות משלהם – אלו ההיבטים שבהם עליהם לסבול. רק מתוך הסבל ניתן ללמוד לקחים, כלומר לזכות באמת ולהבין את רצונו של אלוהים. למעשה, אמיתות רבות מובנות באמצעות חוויית ניסיונות כואבים. איש לא יכול לתפוס את רצונו של אלוהים, לזהות את כול-יכולתו וחוכמתו או להעריך עד תום את טבעו הצודק של אלוהים כאשר הוא מצוי בסביבה נוחה או בנסיבות טובות. זה יהיה בלתי אפשרי!

מובאה 60

יש אנשים שחוו כישלונות בעבר, כגון מנהיגים שהודחו בגין חוסר תפקוד מעשי או תאווה להטבות הכרוכות במעמד. לאחר מספר הדחות, יש שחווים מידה קטנה של שינוי אמיתי. אם כן, האם הדחה טובה או רעה לאדם? (טובה.) כאשר האדם מודח בראשונה, הוא מרגיש שעולמו חרב עליו. שליבו נשבר. הוא מאבד את העשתונות ואובד עצות. אבל בדיעבד הוא חושב, "לא נורא. מדוע הפגנתי קטנות נפש? כיצד יכולתי לנהוג בחוסר בגרות משווע?" ללמדכם על ההתקדמות בחייו ועל ההבנה המעטה של רצון האל, של האמת ושל תכלית ישועת האל את האדם. זהו תהליך ההתנסות בעבודת האל. עליך להכיר ולקבל את השיטות שאלוהים נוקט בעבודתו, הווי אומר, גיזום וטיפול בך, גזירת דינך, קביעות שאתה חסר תקנה וישע, ואף דינך לכף חובה והטלת קללות עליך. ייתכן שתשקע במרה שחורה, אך אם תחתור לאמת, תעשה חשבון נפש ותכיר את עצמך, תוכל להתאושש במהרה, להישמע לאל ולבצע את המוטל עליך כראוי. זו המשמעות של התקדמות בחיים. אם כן, האם טוב או רע להתנסות בהדחות נוספות? האם השיטה שאלוהים נוקט בעבודתו נכונה? (כן.) עם זאת, לעיתים אנשים לא מכירים בכך ולא מסוגלים לקבל זאת. בייחוד לאחר שמדיחים אותם בראשונה, הם מרגישים שנעשה להם עוול, מנסים כל העת לשכנע את אלוהים ומאשימים אותו, ולא צולחים את המשוכה הזו. מדוע אינם צולחים אותה? האם הם מנסים להסתבך עם אלוהים ועם האמת? האם זה מפני שאנשים לא מבינים את האמת, לא יודעים לעשות חשבון נפש בסתר ליבם ולא מחפשים בעיות בתוך־תוכם? הם תמיד מסרבים להישמע בליבם, וכאשר הם מודחים, הם מתחילים לקרוא תיגר על אלוהים. הם מלאים טינה ולא משלימים עם עצם הדחתם. בעת הזו טבעם המושחת חמור מנשוא, אבל כשהם בוחנים זאת לימים, מתחוור להם שמוטב היה שידיחו אותם – צמחה מכך תועלת שאפשרה להם להתפתח בחייהם. האם גם בעתיד הקושי לקבל את ההדחה יהיה כה גדול? (הוא יפחת מפעם לפעם.) הגיוני שיחול שיפור הדרגתי. אחרת, הרי שהם חסרי אמונה שדוחים את האמת מכול וכול. הם חשופים לגמרי, נידונו לאבדון ואינם יכולים להיוושע.

כישלונות, מעידות והדחות הם מנת חלקם של בני האדם בדרך לישועה ולשלמות, אל תתרגשו מכך. אם אתה רואה אנשים שהודחו סובלים ושוקעים במרה שחורה, אל תלעג להם, כי יום יבוא וגם אתה תודח ותרגיש גרוע מהם. אם תודחו, האם תשקעו במרה שחורה ותמררו בבכי? האם תתלוננו? האם תזנחו את אמונתכם? תלוי אם קיבלת את האמת בזמן האמונה באל, כמה אמיתות הבנת לאשורן והאם סיגלת כדרך חיים את האמיתות שאתה חושב שהבנת. אם סיגלת את האמיתות כדרך חיים, ניחנת בשיעור הקומה הנדרש להתגבר על הניסיון והזיכוך; אחרת, ההדחה תמיט עליך אסון, ואם סופה יהיה מר, זו תהיה מכה שלא תתאושש ממנה. יש שמפגינים מעט מצפון ואומרים, "נהניתי מאוד מחסדו של האל, הקשבתי לדרשות שנים רבות ואלוהים הרעיף עליי אהבה. לא אשכח זאת. לכל הפחות עליי לגמול לו על אהבתו." הם ממלאים את חובותיהם בגישה שלילית ופסיבית, לא חותרים לאמת וכלל לא נוכחים בחיים. מי שיקיים את חובתו, ייחשב בעל מצפון; יש לשאוף לכל הפחות לכך. אבל האם מי שבמסגרת חובתו פועל כל העת כלאחר יד וברשלנות, לא נשמע לעקרונות, לא נוכח בחיים וחובתו לא מניבה תוצאות הוא אדם שממלא את חובתו? אם אתם מקיימים את חובתכם כל העת כלאחד יד וברשלנות, האם תעמדו איתנים בשעת אסון? האם תוכלו להבטיח שלא תבגדו באל? לפיכך, כדי למלא את חובתכם, עליכם לכל הפחות להיות בעלי מצפון והיגיון; אפשר להשיג תוצאות של ממש רק אם ממלאים חובות בהלימה אמיתית עם המצפון וההיגיון. זהו הרף התחתון. מי שלא יכול לעמוד ברף, הרי שהוא פועל כלאחד יד וברשלנות, מסוגל לרמות את האל ולבגוד בו ואפילו לא משרתו כראוי. גם מי שלא עוזב את בית האל, אלוהים גירש אותו זה מכבר. אי אפשר להושיע אותו. הסיבה היא היעדר מצפון והיגיון ומילוי חובה דרך קבע כלאחד יד וברשלנות. השלפוחיות בכפות רגליכם הן תולדה של הנתיב שבו הלכתם והאשמה מוטלת עליכם בלבד. אם בסופו של דבר לא תיגאל אלא תוטל עליך קללה וגורלך יהיה כשל פאולוס, האשמה תוטל עליך בלבד. זו הדרך שבחרת. לפיכך, בשורה התחתונה, בני אדם יכולים להיגאל בעיקר אם יש להם מצפון והיגיון. מי שדבק בדרך הזאת ניחן במצפון ובהיגיון. יש לו סיכוי להיוושע. מי שיחצה את הגבול, יגורש. מהו הגבול שלכם? אתה אומר, "גם אם אלוהים יכה אותי, ינזוף בי, ידחה אותי ולא יגאל אותי, לא יהיו לי תלונות. אתנהג כמו שור או סוס: אמשיך לשרת את אלוהים עד הסוף ואגמול לו על אהבתו." הכול טוב ויפה, אך האם תצליח לעמוד בכך? למי שניחן באופי ובנחישות הדרושים לשם כך, אומר בפשטות: יש לכם סיכוי להיוושע. מי שלא ניחן באופי הזה, שאין לו המצפון וההיגיון הדרושים, גם אם ירצה לשרת, הוא לא יעמוד איתן באמונתו עד הסוף. אתה יודע מה יעלה בגורלו? לא. אתה יודע איך אלוהים יעמיד אותך למבחן? גם לא. מי שאין לו שמץ של מצפון והיגיון בהתנהלות היום־יומית, מנסה להשיג דברים בדרך־לא־דרך והשקפת עולמו וערכיו לא עולים בקנה אחד עם האמת – כאשר יעמדו בפניו מהמורות וכישלונות, ניסיונות וזיכוכים, הוא לא יצליח לעמוד איתן ותישקף לו סכנה. מה תפקידם של המצפון וההיגיון? מי שאומר, "שמעתי דרשות רבות כל כך ואני אכן מבין מעט מן האמת. אך לא יישמתי אותה בפועל, לא ריציתי את אלוהים, אלוהים לא תומך בי – ואם בסופו של דבר אלוהים ייטוש אותי ולא ירצה בי עוד, זו תהיה עדות לצדקת האל. גם אם אלוהים יטיל עליי עונשים וקללות, לא אעזוב אותו. בכל אשר אלך, אהיה יציר אלוהים, לעד אאמין בו וגם אם אצטרך לעבוד כמו שור או סוס, אישמע לאל לעד, ולא אכפת לי מה יעלה בגורלי" – מי שניחן בנחישות, במצפון ובהיגיון הללו, יצליח לעמוד איתן. מי שאין לו הנחישות ומעולם לא חשב על הדברים הללו, אין ספק שדבק דופי באישיות, במצפון ובהיגיון שלו. משום שבסתר ליבו, הוא מעולם לא רצה למלא את חובתו כלפי האל. הוא רק דורש ממנו ברכות. הוא תמיד מחשב בראשו אילו ברכות יקבל אם יתאמץ או יסבול בבית האל. מי שעוסק בחישובים הללו, יתקשה מאוד לעמוד איתן. צריך מצפון והיגיון כדי להיגאל. מי שאין לו, לא יוכל להיגאל, כי אלוהים לא גואל שדים וחיות. אם תבחר לחתור לאמת וללכת בעקבות פטרוס, רוח הקודש תאיר אותך, תדריך אותך בהבנת האמת ותזמן לך מצבים שבהם תחווה ניסיונות רבים וזיכוכים שיעזרו לך להגיע לשלמות. אם תבחר לא לחתור לאמת אלא ללכת בעקבות פאולוס צורר המשיח, צר לי לאכזב אותך – אלוהים בכל זאת יעמיד אותך למבחן. אך אין חולק שלא תעמוד במבחן; כשיקרה לך משהו, תתלונן על אלוהים, וכשתעמוד למבחן, תזנח את אלוהים. ברגע שתפסיק להשתמש במצפון ובהיגיון, אתה תגורש. אלוהים לא גואל אנשים חסרי מצפון והיגיון, זהו הרף התחתון.

יש לעמוד לכל הפחות ברף המצפון וההיגיון. הווי אומר, אם אלוהים מאס בך, כיצד עליך לנהוג בו? יש לומר, "אלוהים הפיח נשמה באפי. אלוהים בחר בי. היום הכרתי את הבורא ולמדתי אמיתות רבות, אך לא יישמתי אותן בפועל. הסלידה מן האמת טבועה בי ואין לי מצפון. אך גם אם לא אוכל ליישם את האמת בפועל בעתיד אולהיגאל, תמיד אכיר באלוהים ובצדקת הבורא. עובדה זו לא תשתנה. אל לאדם להפסיק להכיר באלוהים ובבורא רק משום שאין לו סיכוי להיוושע, שגורלו נגזר או שאין לו יעד. זו מחשבה מרדנית. מי שיחשוב כך, תוטל עליו קללה. יש להישמע לאל ויהי מה; זו המשמעות של היגיון. שיעור הקומה שלי נמוך מכדי שאישמע לאל ויש להעניש אותי אם אמרה את פי האל או אבגוד בו. אולם אישאר נחוש להישמע לאל בלי קשר לשאלה כיצד אלוהים ינהג בי. תמיד אהיה יציר האל. גם אם אלוהים לא מקבל אותי, אני מוכן להיות כלי משחק, משרת וניגוד בריבונות האל. חייבת להיות לי הנחישות הזו." גם אם אינך חושב על כך כעת, לא חשבת על כך מעולם ולא הייתה לך הנחישות הדרושה, חייב להיות לך ההיגיון הנדרש בכל אופן. אם אין לך ההיגיון או האנושיות הדרושים, ישועה בעבורך הינה בגדר חלום באספמיה. האין זו עובדה? אלו הם פני הדברים. הוצג בפניך הרף התחתון. בעת התמודדות עם בעיות, עליך לחשוב על ההיבט הזה. זה לטובתך וכך תגן על עצמך. אם אין לך הפן האנושי הזה, נשקפת לך סכנה גדולה. עליך להתפלל, "אלוהים, מעולם לא נהגתי בך כאל. התייחסתי אליך כמו לאוויר, כמו למשהו עמום ובלתי נראה. כשאני מתמודד עם הבעיה הזו היום, אני מרגיש שגירשו אותי ואין לי שום יעד טוב. אני מוכן להישמע לך בלי קשר לאופן שבו תחרוץ את גורלי. אני מוכרח להישמע לך ואסור לי לעזוב אותך. מי שעוזב אותך ונתון לשליטתו של השטן אינו אנושי. הוא שד. אני לא רוצה להיות שד. אני רוצה להיות אנושי. אני רוצה להישמע לאל, לא לשטן." מי שיוכל להתפלל לכך מדי יום ביומו ולהעפיל גבוה, ליבו ילך ויתבהר ותהיה לו דרך ליישם זאת בפועל. לנוכח קשיים, מי שטבעו מרדני, ליבו יתקשח והוא לא יוכל לחתור לאמת. גם אם הוא יטעה, זה לא יפריע לו. הוא יעשה כאוות נפשו. הוא יפתח עקשנות, יתפקר ולא ירצה להתפלל עוד. מה יש לעשות בשלב זה? יש עיקרון בסיסי ביותר שיכול להגן עליך. ברגעי השליליות והחולשה הקשים ביותר, אם בליבך ישנן מילים שמורדות באל, מתנגדות לו, מחללות את שמו או שופטות אותו, אל תאמר אותן בקול רם ואל תסית אחרים להתנגד לאל. כך, כשתתפלל לאלוהים ותבקש את הגנתו, תוכל להתגבר על הקשיים. זהו הדבר החשוב ביותר. בעלי הרציונליות הרגילה, כאשר הם מפסיקים לשקוע במרה שחורה, חדלים להיות מושחתים, מתירנים ומתנגדים, הם חושבים לעצמם, "למרבה המזל, לא עשיתי זאת בהתחלה. אחרת, הייתי נחשב לחוטא, נידון לכף חובה מעתה ועד עולם ומואשם ברוע בלתי נסלח." איך הדרך הזו? (טובה.) מה טוב בה? (היא מונעת מאנשים לעלוב בטבעו של האל.) אל תעלבו בטבעו של האל. האם אפשר להתחרט על אמירות שעולבות בטבעו של האל? כל מילה שעולה על דל שפתיים היא בגדר עובדה מוגמרת. אלוהים דן זאת לכף חובה. אם אלוהים דן אותך לכף חובה, אתה בצרות. מי שמאמין באלוהים, בלי קשר לשאלה כמה הוא סובל, כמה הוא משקיע למען האל וכיצד הוא בוחר להאמין, המטרה היא לא שאלוהים יטיל עליך קללה או ידון אותך לכף חובה, אלא לשמוע מהבורא, "אלוהים משבח אותך. תוכל להינצל, אתה מושא הישועה של אלוהים." זה לא קל, לכן על בני האדם לשתף פעולה. אין לומר משהו שעלול להזיק לישועה. יש לנהוג באיפוק בעיתות משבר ולא להסתבך. הקשיבו לי, מי שיסתבך ואלוהים ידון אותו לכף חובה, לא יוכל להחזיר את הגלגל לאחור. שקלו מילים. יש לנהוג באיפוק ולא להתפנק. מי שנוהג באיפוק, מוכיח שיש לו שורה תחתונה. מי שינהג באיפוק, יודה בקיומו של האל, יאמין בריבונותו של האל וירחוש יראת כבוד בליבו עד הסוף, אלוהים יראה זאת. לא הטחת עלבונות באל ולא חטאת. אלוהים בוחן את המחשבות הכמוסות. מאחר שאתה רוחש יראת כבוד לאל בליבך, על אף מחשבותיך המגוחכות, לא הבעת אותן בקול רם ולא עשית כל מעשה התנגדות לאל. אלוהים יקבל התנהגות זו. כיצד אלוהים ינהג בך? הוא יוסיף להנחות אותך כיצד להיחלץ ממצבים קשים כאלה. אם כן, האם עדיין יש לך סיכוי לישועה? סיכוי מזערי. מה יש לעשות לנוכח צרות? לנהוג באיפוק ולא להתפנק. פינוק הוא תולדה של אי־שליטה ברגשות. היהירות הטבועה בכם על סף התפרצות ואתם אכולי מרמור וצדקנות. הטינה מכריעה אתכם ואתם מביעים התנגדות. באותו רגע אתם חסרי כל רסן. בשל כך הפן המכוער של נטייתכם השטנית נחשף וככל הנראה עולב בטבעו של האל. מה מטרת האיפוק? לשקול מילים בזהירות, לכלכל מעשים וצעדים לשם הגנה עצמית, לא לעלוב בטבעו של האל ולהשאיר שמץ של סיכוי לישועה. לכן האיפוק נחוץ. גם אם נעשה לכם עוול גדול, גם אם ליבכם דואב ועצוב, יש לשמור על איפוק. זהו מעשה משתלם מאין כמותו! אם תשמור על איפוק, אין סיכוי שתתחרט על כך. יישום כזה מועיל לאדם באופן כללי, בין שהוא נעשה כחלק מאמונה באל ובין שהוא תכסיס סודי להגנה עצמית. מי שניחן בטבע מושחת מפגין לפעמים מידה של טירוף, ללא היגיון ועקרונות במעשיו. אין לדעת מתי טבעך המושחת יתלקח. כאשר מתפרצים ואומרים משהו שמתכחש לאל ומגנה אותו, אין טעם להתחרט. מאוחר מדי. ההשלכות עלולות להיות הרות אסון. למשל, גירוש ונטישה מצד רוח הקודש. האין פירוש הדבר שהכול נגמר? כך יחוסלו הסיכויים לישועה.

מובאה 61

כל אדם עבר עבירות במידה כזו או אחרת. כשאינכם יודעים שמשהו הוא עבירה, היחס שלכם אליו יהיה מתוך תודעה מעורפלת וייתכן שתיצמדו לדעות, לדרכים ולמנהגים האישיים שדרכם אתם מבינים אותו – אבל יום אחד, בין אם כתוצאה מקריאה בדברי האל, משיתוף בעבודת האל עם אחיכם ואחיותיכם, או מהתגלות אלוהית, תגלו שזוהי עבירה ופשע נגד האל. מה תהיה הגישה שלכם אז? האם תביעו חרטה אמיתית, או האם תצדיקו את עצמכם או תתווכחו עם העובדה הזו, תוך שאתם נצמדים לרעיונותיכם, ומתוך אמונה שאפילו שמה שעשיתם לא תואם את דרך האמת, זה גם לא עניין גדול כל כך? הגישה הזו קשורה ליחס שלכם אל האל. מה הייתה הגישה של דוד לעבירות שעבר? (חרטה.) חרטה – מה שאומר שהוא שנא את עצמו בליבו, ולעולם לא היה עובר שוב את אותה העבירה. אז מה הוא עשה? הוא התפלל, ביקש מהאל להעניש אותו ואמר: "אם אעשה שוב את הטעות הזו, שהאל יעניש אותי ויגרום לי למות!" כך הוא החליט לעשות, זאת הייתה חרטה אמיתית. האם אנשים רגילים יכולים להגיע למצב הזה? כשזה נוגע לאנשים רגילים, אם הם לא מנסים להצדיק את התנהגותם או אם הם יכולים להודות בטקט באשמה שלהם, המצב כבר די טוב. האם חוסר הנכונות להעלות שוב את העניין מפחד להיראות לא טוב בעיני אחרים מהווה חרטה אמיתית? האם להיות לחוצים ולהצטער על המבוכה החברתית לא מהווה סוג של חרטה? חרטה אמיתית היא לשנוא את עצמנו על כך שעשינו רע, להרגיש כאב וחוסר נוחות בשל העובדה שהיינו מסוגלים לעשות רע, להאשים את עצמנו ואפילו לקלל את עצמנו. זו היכולת להישבע לאחר מכן לעולם לא לעשות רע מסוג כזה שוב ולהיות מוכנים לקבל את עונשו של האל ולסבול ממוות נורא במידה ונעשה שוב רע. זוהי חרטה אמיתית. אם אנשים ירגישו בליבם תמיד שלא עשו כל רע, ושהמעשים שלהם פשוט לא התאימו לעקרונות הבסיסיים או קרו כתוצאה מחוסר ידיעה, ויאמינו שאם הם יתנהגו כך בסתר אז לא יקרה שום דבר, האם הם יוכלו להרגיש חרטה אמיתית עם קו המחשבה הזה? בהחלט לא, כי הם לא מבינים את מהות הרע שלהם. אפילו אם הם מתעבים את עצמים מעט, הם רק שונאים את עצמם על כך שלא הבינו או כי לא התמודדו נכון עם הסיטואציה. הם לא באמת מבינים שהסיבה שהם מסוגלים לעשות רע היא כתוצאה מבעיה עם טבעם המהותי, שזה קשור לחוסר האנושיות שלהם, לנטייה הרעה שלהם ולחוסר המוסריות שלהם. אנשים כאלה לעולם לא ירגישו חרטה אמתית. למה אנשים צריכים להרהר במעשיהם בפני האל כשעשו משהו רע או עברו עבירה? הסיבה היא שההכרה באופיינו המהותי אינה דבר קל. הקל הוא להודות בטעות ולדעת מה היא הייתה. עם זאת, לא קל להבין מה מקור הטעות ואיזו סוג של טבע נחשף בדיוק. מסיבה זו, כשרוב האנשים עושים משהו לא בסדר, הם רק מודים שטעו, אבל הם לא מרגישים חרטה בליבם, ואינם שונאים את עצמם. וכך אינם מגיעים למצב של חרטה אמיתית. כדי להגיע למצב של חרטה אמיתית, על אנשים לסור מן הרע שנעשה ולהיות מסוגלים להיות אחראים לכך שלעולם לא יעשו זאת שוב. רק אז ניתן להגיע למצב של חרטה אמיתית. אם תמיד תיגשו לדברים על בסיס הרעיונות והדמיונות האישיים שלכם, ואף פעם לא תהרהרו בעצמכם או תכירו את עצמכם, ופשוט תחיו בדרך שטחית ואדישה, אז לא באמת הכיתם על חטא ולא השתניתם כלל. אם רצונו של האל הוא לחשוף אתכם, מהי הגישה שאמורה להיות לכם לכך? איך אתם אמורים להתייחס לכך? (אקבל את עונשו של האל.) לקבל את עונשו של האל – זוהי הגישה שאמורה להיות לכם. באותו הזמן, עליכם לקבל את האל כשופט. זוהי הדרך העדיפה, כך שתוכלו להכיר את עצמכם באמת ולהביע חרטה אמיתית. אם אדם לא מגיע למצב של חרטה אמיתית, לא תהיה לו אפשרות לסור מרע. בכל בזמן ובכל מקום, הוא יהיה מסוגל לחזור לדרכיו הקודמות, של חיים לפי נטייה שטנית, ואפילו לחזור על אותן טעויות שוב ושוב. כך, לא מדובר באדם שהגיע למצב של חרטה אמיתית. בדרך זו, אופיו נחשף באופן עמוק. אז, מה יכולים אנשים לעשות כדי להשתחרר לגמרי ממעשים רעים? עליהם לחפש אחר האמת כדי לפתור בעיות ועליהם גם להיות מסוגלים לחיות לפי האמת. זוהי הגישה הנכונה שאמורה להיות לאנשים לגבי האמת. אז באיזה אופן יש לחיות לפי האמת? לא משנה באיזה פיתויים או ניסיונות אתם נתקלים, עליכם להתפלל אל האל באמת בליבכם ולהישמע לתזמוריו של אלוהים. יש ניסיונות שהם גם פיתויים – מדוע האל מאפשר לכם להיתקל במצבים כאלה? האל לא מאפשר לדברים כאלה לקרות לכם בטעות או במקרה. האל בוחן ובודק אתכם. אם אתם לא מקבלים את המבחן הזה, אם אתם לא מתייחסים לעניין זה, האם הגישה שלכם לאלוהים לא נחשפת בזמן זה? מהי הגישה שלכם כלפי האל? אם יש לכם גישה אדישה ומלאת בוז כלפי המציאויות שהאל יצר עבורכם והניסיונות שהוא מעמיד אתכם בהם, ואינכם מתפללים או מחפשים או מוצאים דרך לעבודת האל בתוך המצב הזה, אתם מתגלים כמי שאין להם גישה כנועה כלפי האל. כיצד יכול האל להציל אדם כזה? האם יוכל אותו אדם להפוך למושלם על ידי האל? בהחלט לא. הסיבה לכך היא שאין לכם גישה כנועה כלפי האל, ואפילו אם האל יוצר עבורכם מציאות, לא תחוו אותה ולא תשתפו איתה פעולה. כך נחשף הבוז שלכם כלפי האל, והעובדה כי אינכם לוקחים את עבודת האל ברצינות, ושאתם אפילו מסוגלים לדחות את דבריו ואמיתותיו של האל, מה שאומר שאתם לא חווים את עבודת האל. במקרה כזה, כיצד תוכלו להיגאל? אלה שאינם אוהבים את האמת אינם יכולים לחוות את עבודתו של האל. בעודכם מאמינים באל באופן הזה, לא תוכלו להיגאל. משמעות הדבר היא שיחסו של האדם כלפי האל והאמת חשוב מאוד וקשור ישירות לשאלה האם ניתן להיגאל. אלו שאינם שמים לב לכך הם טיפשים ובורים.

מובאה 62

נאמר, כי "מי אשר יהיה חסיד אל עד הסוף, ייוושע", אולם האם קל ליישם בפועל את הנאמר? לא, ורבים מאלה שניצודים ונרדפים על ידי התנין הגדול האדום כאש הופכים הססנים וחששנים מכדי שיוכלו לדבוק באל. מדוע הם נפלו? משום שחסרה להם אמונה אמיתית. יש כאלה שיכולים לקבל את האמת, להתפלל לאל, לסמוך על האל והם ניצבים איתנים נוכח הניסיונות והסבל שהם חווים, בעוד שאחרים אינם יכולים להחזיק מעמד עד לסוף. בנקודה כלשהי במהלך הניסיונות והסבל שפוקדים אותם, הם נופלים, מאבדים את עדותם ואינם יכולים להרים את עצמם ולהמשיך הלאה. כל הדברים שמתעוררים בכל יום, גדולים כקטנים, שיכולים לערער את נחישותך, להעסיק את לבך או להגביל את יכולתך למלא את חובתך ואת ההתקדמות שלך, דורשים טיפול יסודי. יש לבחון אותם בקפידה ולחפש את האמת. כל אלה הן בעיות שיש לפתור כשחווים אותן. יש אנשים שהופכים שליליים, מתלוננים ומתנערים מחובותיהם והם אינם מסוגלים להתרומם ולעמוד שוב על רגליהם לאחר כל מכשול. כל האנשים האלה הם שוטים שאינם אוהבים את האמת, והם לא יזכו בה אפילו בתום חיים שלמים של אמונה. איך שוטים כאלה יכולים להיות חסידי אל עד הסוף? אם אותו דבר קורה לך עשר פעמים אבל אינך משיג כלום ממנו, אזי הנך אדם בינוני וחסר תועלת. אנשים נבונים ובעלי איכות אמיתית, שבורכו בהבנה רוחנית, מחפשים את האמת. אם משהו יקרה להם עשר פעמים, אז אולי בשמונה מהמקרים הללו הם יוכלו לזכות בנאורות מסוימת, ללמוד לקח מסוים, להבין אמת מסוימת ולהתקדם במקצת. כשדברים קורים עשר פעמים לאדם שוטה – כזה שאין בו הבנה רוחנית – הם לא יועילו לחייו ולו פעם אחת, לא ישנו אותו ולו פעם אחת ולא יגרמו לו להכיר במציאות המכוערת. וזה הסוף מבחינתו. בכל פעם שקורה לו משהו, הוא נופל, ובכל פעם שהוא נופל, הוא זקוק למישהו אחר שיתמוך בו וידחוף אותו קדימה. בלי תמיכה ודחיפה הוא אינו יכול להתרומם ובכל פעם שמשהו קורה, הוא בסכנת נפילה והתדרדרות. האין זה הסוף מבחינתו? האם יש סיבות אחרות כלשהן להושיע אנשים חסרי תועלת כאלה? הישועה של אלוהים לאנושות היא ישועה לאלה שאוהבים את האמת, ישועה של אלה מתוכם שיש להם רצון ונחישות, ושל אותו חלק בלבם שיש בו כמיהה לאמת ולצדק. נחישותו של האדם היא אותו חלק בלבו שכמהַ לצדק, לטוב ולאמת ואשר ניחן במצפון. אלוהים מושיע את החלק הזה של בני האדם ובאמצעותו הוא משנה את טבעם המושחת, כדי שהם יבינו את האמת ויזכו בה, כך שהשחיתות שלהם תוכל להיטהר וכדי שטבע חייהם יוכל להשתנות. אם אין בך את הדברים האלה, אינך יכול להיוושע. אם אין בתוכך אהבה לאמת או שאיפה לצדק ולאור, אם בכל פעם שאתה נתקל בדברים רעים, אין לך את הרצון להרחיק אותם מעליך או את הנחישות לסבול קושי, אם, יתרה מכך, מצפונך רדום, אם גם יכולתך לקבל את האמת משותקת ואינך מבחין באמת או באירועים שמתרחשים, ואם אינך בעל כושר הבחנה בכל דבר ועניין ואם נוכח הדברים שנקרים בדרכך אינך מסוגל לחפש את האמת על מנת לפתור בעיות ואתה תמיד שלילי, אזי אין לך שום דרך להיוושע. אין לאדם כזה שום דבר שיעיד לטובתו. אין בו דבר שראוי כי האל ישקיע בו עבודה. מצפונו רדום, מוחו מבולבל והוא אינו אוהב את האמת ואינו מייחל לצדק במעמקי לבו, ואין זה משנה באיזו בהירות או שקיפות אלוהים מדבר אודות האמת, הוא אינו מגיב אפילו באופן קל שבקלים, כאילו לבו כבר מת. האין זה כבר הסוף עבורו? אדם שנותרה בו נשימה עשוי להינצל בזכות הנשמה מלאכותית, אבל אם הוא כבר מת ונשמתו עזבה, הנשמה מלאכותית לא תשיג דבר. אם אדם נרתע ונמנע מבעיות וקשיים כאשר הוא נתקל בהם, אינו מחפש את האמת כלל ובוחר להיות שלילי ומרושל בעבודתו, אז מתגלה אופיו האמיתי. לאנשים כאלה אין כל עדות חווייתית. אדם כזה הוא טפיל, מעמסה, הוא לא מביא כל תועלת בבית האל והוא נידון לאבדון. רק מי שיכולים לחפש את האמת כדי לפתור בעיות הם אנשים בעלי שיעור קומה ורק כך הם יכולים לשאת עדות. כשאתה נתקל בבעיות ובקשיים, עליך להתמודד איתם בראש צלול ולהגיב להם בדרך הנכונה, ובנוסף עליך לעשות בחירה. עליך ללמוד כיצד להשתמש באמת כדי לפתור בעיות. בין אם האמיתות שאתה מבין כדבר שבשגרה הן עמוקות או שטחיות, עליך להשתמש בהן. אמיתות אינן רק מילים שיוצאות מפיך כשמשהו קורה לך, והן אינן משמשות באופן מפורש לפתרון בעיות של אחרים; במקום זאת, הן משמשות לפתרון הבעיות והקשיים שלך. זהו הדבר החשוב ביותר. רק כשתפתור את הבעיות שלך, תוכל לפתור גם את בעיותיהם של אחרים. מדוע נאמר כי פטרוס הוא פרי? כיוון שיש בו דברים ראויים, דברים שראוי להביא לכדי שלמות. הוא חיפש את האמת בכל הדברים, היה נחוש והחלטי ברצונו; היה בו היגיון והוא היה נכון לסבול קשיים ואהב את האמת בלבו; הוא לא התעלם מן הדברים שהתרחשו וידע להפיק לקחים מכל דבר. כל אלה הן נקודות של חוזקה. אם אין בך אף אחת מחוזקות אלה, המשמעות היא צרות. לא יהיה לך קל לזכות באמת ולהיוושע. אם אינך יודע כיצד לחוות דברים או שאין לך ניסיון, לא תוכל לפתור בעיות של אחרים. כיוון שאינך מסוגל לנהוג לפי דברי האל ולחוות אותם, ואין לך כל מושג מה לעשות כאשר דברים קורים לך, כיוון שאתה מתרגז ופורץ בבכי כשאתה נתקל בבעיות וכיוון שאתה הופך שלילי ובורח כשאתה נתקל אפילו במכשול קטן, ואינך מסוגל להגיב בדרך הנכונה – בגלל כל אלה, אינך יכול לזכות בהיווכחות בחיים. איך תוכל לדאוג לאחרים, ללא היווכחות בחיים? כדי לדאוג לחייהם של אנשים, עליך לשתף את האמת בבירור ולהיות מסוגל לשתף את עקרונות היישום בפועל בצורה ברורה, על מנת לפתור בעיות. במקרה של אדם שיש בו לב ושאר רוח, לא תצטרך לומר הרבה, והוא יבין אותך. אבל הבנה של חלק קטן מן האמת אינה מספיקה. יש צורך גם במסלול ובעקרונות של יישום בפועל. רק אלה יסייעו להם ליישם בפועל את האמת. גם אם יש לאנשים הבנה רוחנית ונדרשות רק מילים מועטות כדי לעורר בהם הבנה, ללא יישום בפועל של האמת לא תהיה היווכחות בחיים. אם הם אינם יכולים לקבל את האמת, הכול נגמר עבורם, והם לעולם לא יצליחו להגיע למציאויות האמת. יש כאלה, שאם אתה אוחז בידם כשאתה מלמד אותם, הם ייראו באותו רגע כאילו הם מבינים, אולם כשתעזוב אותם הם יחזרו להיות מבולבלים. זה איננו אדם שיש בו הבנה רוחנית. אם אתה שלילי וחלש בלי קשר לבעיות שבהן אתה נתקל, אם אין בך עדות כלל ואינך משתף פעולה בדברים שעליך לעשות ושמצריכים שיתוף פעולה, זה מוכיח כי האל אינו בלבך ואתה אינך אדם שאוהב את האמת. בלי קשר לאופן שבו עבודתה של רוח הקודש מניעה אנשים, מעצם זה שאדם חווה את עבודת האל במשך שנים רבות ומקשיב לאמיתות רבות כל כך, שיש לו קצת מצפון ושהוא מסתמך על איפוק עצמי, הוא אמור לעמוד ברף מינימלי ולא להתייסר בגלל מצפונו. אנשים אינם אמורים להיות אדישים וחלשים כפי שהם כיום, ופשוט בלתי נתפס שהם במצב שכזה. ייתכן שבשנים האחרונות הייתם במצב של הלם, לא חתרתם אל האמת כלל, או לא התקדמתם כהוא זה. אחרת, איך יכול להיות שאתם בכל זאת אדישים וחסרי רגש כל כך? כשאתם כאלה, הדבר נובע אך ורק מן הטיפשות והבורות שלכם ואינכם יכולים להאשים אנשים אחרים. האמת אינה מפלה בין אנשים. אם אינך מקבל את האמת, ואינך מחפש את האמת כדי לפתור בעיות, כיצד תוכל להשתנות? יש מי שמרגישים, שהאיכות שלהם ירודה מדי וכי חסרה להם היכולת להבין, ולכן הם מגבילים את עצמם מתוך תחושה כי גם אם יחתרו אל האמת, הם לא יצליחו לעמוד בדרישות האל. הם סבורים כי גם אם יתאמצו מאוד אין בכך כל טעם ובזה נגמר העניין. לכן הם תמיד שליליים וכתוצאה מכך אינם מצליחים לזכות באמת גם לאחר שנים של אמונה באל. אתה אומר שהאיכות שלך ירודה מדי, אתה מוותר מראש ואתה חי תמיד בהלך רוח שלילי, וכל זאת מבלי שתשקיע בעבודה הקשה הכרוכה בחתירה אל האמת. כתוצאה מכך, אינך מבין את האמת שאתה אמור להבין ואינך מיישם בפועל את האמת במסגרת היכולות שלך – האם לא אתה הוא זה שמעכב את עצמך? אם אתה אומר תמיד שהאיכות שלך אינך טובה מספיק, האם אין בכך התחמקות והשתמטות מאחריות? אם אתה מסוגל לסבול, לשלם מחיר ולזכות בעבודתה של רוח הקודש, הרי שבהכרח תהיה מסוגל להבין אמיתות אחדות ולהיווכח במציאויות מסוימות. אם אינך נושא עיניך אל האל ואינך סומך עליו, ואם אתה מתייאש מראש, לא משקיע כל מאמץ או משלם מחיר כלשהו, אלא פשוט נכנע, הרי שאין בך כל תועלת ואין בך שמץ של מצפון ושל היגיון. בין אם האיכות שלך ירודה או יוצאת דופן, אם יש בך שמץ של מצפון והיגיון, עליך להשלים את מה שמוטל עליך לעשות ואת המשימה שלך; להיות עריק זה דבר נורא ובגידה באל. זהו דבר חסר תקנה. חתירה אל האמת מצריכה רצון נחוש, ואנשים שליליים או חלשים מדי לא ישיגו דבר. הם לא יוכלו להאמין באל עד הסוף ואם ירצו לזכות באמת ולשנות את טבעם, הרי שתהיה להם עוד פחות תקווה. רק מי שנחוש וחותר אל האמת יוכל לזכות בה ולהפוך למושלם בידי האל.

מובאה 63

אנשים מסוימים סובלים ממחלות לעתים קרובות, אבל אינם מצליחים להחלים גם אם הם מרבים להתפלל לאל. גם אם הם מאוד רוצים, הם אינם מסוגלים להיפטר ממחלתם. לפעמים הם אפילו עלולים להימצא בסכנת חיים ונאלצים להתמודד עם המצב ישירות. למעשה, אם אדם מאמין באל בתוככי לבו, ראשית עליו לדעת שמשך חייו של אדם נתון בידי האל. מועדי הולדתו ומותו נקבעים מראש על ידי האל. כשהאל נותן לבני אדם מחלה, יש לכך סיבה – יש לכך משמעות. מבחינתם התחושה היא של מחלה, אבל בפועל ניתן להם חסד ולא מחלה. ראשית כל, בני האדם צריכים להכיר בעובדה הזאת ולהיות בטוחים לגביה ואף לקחת אותה ברצינות. כאשר אנשים סובלים ממחלה, הם יכולים לבוא לפני האל לעתים קרובות ולהקפיד לעשות את מה שמוטל עליהם בשיקול-דעת ובזהירות ואף להתייחס לחובתם ביתר תשומת-לב ומסירות מאשר אחרים. מבחינת בני האדם, מדובר באמצעי הגנה ולא בכבלים. זאת הדרך השלילית לטפל בדברים. בנוסף, משך חייו של כל אדם נקבע מראש על ידי האל. מחלה יכולה להיראות סופנית מנקודת המבט הרפואית, אך מנקודת מבטו של האל, אם חייך עדיין צריכים להימשך וזמנך טרם הגיע, הרי שלא תוכל למות אפילו אם תרצה. אם האל הטיל עליך תפקיד והמשימה שלך טרם הסתיימה, הרי שלא תמות גם ממחלה שאמורה להיות סופנית – האל עוד לא ייקח אותך. אתה לא תמות אפילו אם אינך מתפלל ואינך מחפש את האמת וגם אם אינך דואג לטפל במחלתך ואף דוחה את הטיפול. הדבר נכון במיוחד לגבי מי שהאל הטיל עליהם תפקיד: אם המשימה שלהם טרם הושלמה, הם לא ימותו מיד, בלי קשר למחלה שנפלה עליהם; עליהם לחיות עד לרגע האחרון של השלמת המשימה. האם אתה מאמין בכך? אם אינך מאמין בכך, הרי שתציע לאל רק תפילות שטחיות ותאמר "אלוהים! עלי להשלים את התפקיד שהטלת עלי. אני רוצה לבלות את ימיי האחרונים בהתמסרות מוחלטת לך, כדי שלא אותיר אחריי כל חרטה. עליך להגן עליי!" אף על פי שאתה מתפלל כך, הרי אם אינך נוקט יוזמה ומחפש את האמת, לא יהיו בך הרצון והכוח לנהוג בנאמנות. כיוון שאינך מוכן לשלם את המחיר האמיתי, אתה משתמש לעתים קרובות בתירוץ מהסוג הזה ובשיטה הזאת כדי להתפלל לאל ולהתמקח איתו – האם זהו אדם שמבקש את האמת? אילו נרפאת ממחלתך, האם באמת היית מסוגל למלא את חובתך היטב? לא בהכרח. בין אם העמידה שלך על המקח מיועדת לאפשר לך להירפא ממחלתך, או שיש לך כוונה או מטרה אחרת, העובדה היא, שאם מנקודת המבט של האל אתה עדיין מסוגל למלא את חובתך ועדיין יש בך תועלת והאל החליט לעשות בך שימוש, אתה לא תמות. אתה לא תמות גם אם תרצה בכך. אך אם אתה מחולל צרות, עושה כל מיני מעשים מרושעים ומרגיז את טבעו של האל, תמות במהרה; חייך ייגדעו. משך חייו של כל אדם נקבע על ידי האל עוד לפני בריאת העולם. אם אדם מסוגל לציית לסידורים ולתיזמורים של האל, הרי שהוא יחיה את מספר השנים שנקבע על ידי האל ולא משנה אם הוא חולה או לא ואם בריאותו טובה או לא. האם יש בך האמונה הזאת? אם אתה מכיר בכך רק על בסיס דוקטרינות, הרי שאין בך אמונה אמיתית ואין טעם לומר מילים שנשמעות יפה; אם אתה מאשר מעומק לבך שהאל יעשה זאת, הגישה שלך והאופן שבו תנהג ישתנו באופן טבעי. כמובן, על בני-אדם להיות בעלי מידה של שכל ישר בכל הקשור לשמירה על בריאותם במהלך חייהם, בין אם הם חולים ובין אם לאו. זהו האינסטינקט שהאל נתן לאדם. זה ההיגיון והשכל הישר שצריך להיות לאדם במסגרת הרצון החופשי שהאל נתן לו. כשאתה חולה, עליך לנהוג במידה של שכל ישר בכל הקשור לבריאות ולטיפול כדי להתמודד עם המחלה – זה מה שעליך לעשות. יחד עם זאת, הטיפול במחלתך בדרך הזאת אינו אמור לקרוא תיגר על משך החיים שנקבע לך על ידי האל, והוא גם אינו מבטיח שתוכל לחיות את משך החיים המלא שהוא קבע לך. מה משמעות הדבר? אפשר לומר זאת כך: מנקודת מבט פסיבית, אם אינך לוקח ברצינות את מחלתך ואם אתה ממלא את חובתך בכל דרך שאתה אמור למלא אותה ואם אתה נח מעט יותר מאחרים, הרי שאם לא דחית את חובתך, מחלתך לא תחמיר והיא לא תהרוג אותך. הכול תלוי במה שהאל עושה. במילים אחרות, אם לדעת האל משך החיים שנקבע לך מראש עוד לא הגיע לסיומו, הרי שגם אם תחלה, הוא לא יאפשר לך למות. אם המחלה שלך אינה סופנית, אך זמנך הגיע, האל ייקח אותך בכל עת שהוא יראה לנכון. האם אין הדבר נתון לחלוטין בידי מחשבתו של האל? הוא נתון בידי מה שנקבע מראש בידי האל! כך עליך לראות את העניין הזה. אתה עשוי ללכת לרופא, ליטול תרופה כלשהי, לדאוג לבריאותך ולעשות פעילות גופנית, אך עליך להבין בעומק לבך, כי חייו של אדם נתונים בידי האל, משך חייו של אדם נקבע מראש על ידי האל ואף-אחד אינו יכול לחרוג אל מעבר למה שהאל קבע מראש. אם אין בך אפילו את מידת ההבנה הקטנה הזאת, הרי שאין לך באמת אמונה ולמעשה אינך מאמין באל.

אנשים מסוימים עושים כל דבר אפשרי ומשתמשים בשיטות שונות כדי לטפל במחלותיהם, אך לא משנה באיזה טיפול נעשה שימוש, אי-אפשר לרפא אותם. ככל שהם מטופלים יותר, כך המחלה שלהם מחמירה. במקום להתפלל לאל כדי לגלות מה בדיוק קורה עם המחלה ולחפש את שורש סיבתה, הם לוקחים את העניינים לידיהם. סופם שהם משתמשים בשיטות רבות ומוציאים לא מעט כסף, אך מחלתם עדיין אינה מתרפאת. ואז, לאחר שהם נואשים מהטיפול ובחלוף זמן מה, המחלה נרפאת מעצמה באורח בלתי צפוי והם אינם יודעים כיצד הדבר קרה. בני-אדם מסוימים מפתחים מחלה לא חמורה ואינם באמת מודאגים בגללה, אך יום אחד מצבם מחמיר והם מתים פתאום. מה קורה כאן? אנשים אינם מסוגלים לקלוט, שלמעשה, מנקודת המבט של האל, הדבר קורה כיוון שהמשימה של אותו אדם בעולם הושלמה ולכן הוא לקח אותו. אנשים אומרים לעתים קרובות, "אנשים לא מתים אם הם לא חולים". האם זה באמת כך? יש אנשים שנבדקו בבית-החולים ואז התברר שהם אינם חולים כלל. הם היו בריאים מאוד, אך מתו בתוך ימים אחדים. לכך קוראים למות ללא מחלה. זה קורה לרבים. משמעות הדבר היא, שאדם הגיע לסוף חייו ונלקח בחזרה אל העולם הרוחני. יש כאלה ששרדו סרטן ושחפת וחיו עד לשנות השבעים והשמונים שלהם. יש לא מעט אנשים כאלה. כל זה תלוי במה שהאל קובע. להבין זאת משמעו להיות בעל אמונה אמיתית באל. אם אתה סובל ממחלה פיזית ואתה צריך ליטול תרופה כלשהי כדי לטפל במצב שלך, עליך לקחת את התרופה ולעסוק בפעילות גופנית סדירה, לנוח ולטפל בעניין ברוגע. איזו מין גישה זאת? זאת גישה של אמונה אמיתית באל. נניח שאינך לוקח את התרופה, אינך מקבל זריקות, אינך עוסק בפעילות גופנית, אינך דואג לבריאותך ובכל זאת אתה עדיין מודאג ביותר ומתפלל כל הזמן: "הו, אלוהים, עלי למלא היטב את חובתי, המשימה שלי טרם הושלמה, אני לא מוכן למות. אני רוצה למלא את חובותיי ולהשלים את התפקיד שהטלת עלי. אם אמות, לא אוכל להשלים את התפקיד שהטלת עלי. אני לא רוצה להותיר אחריי שום חרטות. אלוהים, אנא שמע לתפילותיי; תן לי להמשיך לחיות כדי שאוכל למלא את חובותיי ולהשלים את התפקיד שהטלת עלי. אני רוצה לשבח אותך לנצח ולחזות ביום תהילתך מהר ככל האפשר". כלפי חוץ אינך לוקח תרופות ואינך מקבל זריקות ואתה נראה חזק מאוד ומלא אמונה באל. למעשה, האמונה שלך קטנה יותר מגרגר של חרדל. אתה מבוהל עד מוות ואין לך אמונה באל. איך זה שאין לך שום אמונה? איך זה קרה? בני האדם פשוט אינם מבינים את הגישה של הבורא, את העקרונות שלו ואת הדרכים שבהם הוא מתנהל מול הברואים שלו ולכן הם מנסים לנחש מה יעשה האל באמצעות נקודות המבט, התפיסות והדמיונות המוגבלים שלהם. הם רוצים להמר מול האל כדי לראות אם האל ירפא אותם ויאפשר להם לחיות חיים ארוכים. האין זה טיפשי? אם האל מאפשר לך לחיות, לא תמות גם אם תהיה חולה מאוד. אם האל אינו מאפשר לך לחיות, הרי שתמות גם אם אינך חולה, אם זה מה שצריך לקרות. משך חייך נקבע מראש על ידי האל. הידיעה הזאת – היא ידע אמיתי ואמונה אמיתית. אם כך, האם האל גורם לאנשים לחלות באופן אקראי? זו אינה אקראיות; זאת דרך לזכך את אמונתך. זהו סבל שבו אנשים נדרשים לעמוד. אם האל גורם לך לחלות, אל תנסה לחמוק מכך; אם הוא אינו גורם לך לחלות, אל תבקש זאת. הכול בידי הבורא ועל בני-אדם ללמוד כי יש להניח לטבע לעשות את שלו. מהו הטבע? שום דבר בטבע אינו אקראי; הכול בא מן האל. זה נכון. מקרב אנשים הסובלים מאותה מחלה, אחדים מתים ואחרים חיים; כל זה נקבע מראש על ידי האל. אם אתה יכול לחיות, הדבר מוכיח שטרם השלמת את המשימה שהאל נתן לך. עליך לעבוד קשה כדי להשלים אותה ולהוקיר את הזמן הזה; אל תבזבז אותו. זו משמעות הדבר. אם אתה חולה, אל תנסה לחמוק מכך ואם אינך חולה, אל תבקש להיות חולה. בכל מקרה, אינך יכול לקבל את מה שאתה רוצה רק על ידי כך שתבקש זאת, ואף אינך יכול לחמוק מדברים מסוימים רק כיוון שאתה רוצה בכך. איש אינו יכול לשנות את מה שהאל החליט לעשות.

לפני שמוסמר לצלב, ישוע אדוננו נשא תפילה. מה היה הנוסח המדויק שלה? ("אָבִי, אִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר, הַעֲבֵר נָא מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹס הַזֺּאת, אַךְ לֹא כִּרְצוֹנִי אֲנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ אַתָּה" (מתי כ"ו 39).) כמי ששייכים לאנושות שנבראה, על כל בני-האדם לעבור תהליך כזה של חיפוש, כיוון שהם אינם מבינים את רצון האל. זהו תהליך רגיל. יחד עם זאת, בכל דרך שתחפש, וגם אם תהליך החיפוש יהיה ארוך, מפרך או קשה, דבר ממה שהחליט האל לעשות לא השתנה מאז ההתחלה והוא לא החליט מעולם לשנות את הדברים האלה. בני האדם יכולים לחפש ולחכות והאל אכן מאפשר להם תהליך שבאמצעותו הם יכולים לזכות בהבנה, בידע ובבהירות בנוגע למה שנכון באמת, אך הוא לעולם לא ישנה אף החלטה. לכן, אינך צריך להרגיש שדברים קורים לך באופן אקראי, או שאם חמקת איכשהו מאסון וממוות בטוח, אין זה אלא מזל סתמי וצירוף מקרים. אין זה כך. לאל יש תכנית קבועה מראש והסדרים ספציפיים עבור כל יציר בריאה, מהגדול ביותר ועד לקטן ביותר, מהמקרוסקופי – כוכבי הלכת והיקום – עד לאנושות הברואה ואפילו עד למיקרו-אורגניזמים. זאת כל-יכולתו של האל. יש כאלה שלוקים במחלה ואומרים שמקור מחלתם בתשישות שנגרמה בשל פעילות מסוימת או משום שאכלו בטעות משהו שלא היו אמורים לאכול. אל תחפש סיבות כאלה; אלו הן כולן גישות שליליות, שיש בהן התנגדות. עליך להתמודד באופן חיובי עם הסביבות, האנשים, האירועים והדברים שהאל סידר לך. אל תחפש סיבות אובייקטיביות; במקום זאת, עליך לחפש ולהבין בדיוק מה היא הכוונה והגישה של האל כשהוא מעמיד אותך בפני המצב הזה, ואיזו גישה צריכה להיות לך כיציר בריאה כשאתה מתמודד עם המצב; זהו הנתיב שעליך לחפש. כשאדם שורד, הדבר לעולם אינו מקרי והוא גם אינו בלתי-נמנע; ההסדרים של הבורא, כוונותיו וריבונותו נמצאים שם תמיד. שום דבר אינו חלול. האם אתה חושב שדבריו של האל, רצונו והאמת שלו חלולים? הם אינם חלולים! כשאנשים לא מבינים את רצון האל, הם נוטים לתפיסות ולדמיונות מסוימים והם מרגישים כאילו התפיסות והדמיונות הללו נכונים בהחלט, ושהם ללא ספק עולים בקנה אחד עם כוונות האל. אנשים אינם יודעים מהן כוונות האל, ולכן הם סבורים "צורת המחשבה שלי נכונה. יש לי אמונה אמיתית. אני ירא את האל ומציית לו, אני אדם שאוהב את האל". למעשה, האל מתעב לחלוטין את התפיסות והדמיונות שלך. אתה אמנם חושב שאתה צודק כל כך, אבל למעשה אינך מבין את האמת כלל וגם לא השגת את האמת. יום אחד, כשתראה את כל הדברים הללו בבהירות ותבין שבסופו של דבר כל הדברים נקבעים, מסודרים ומוכתבים על ידי הבורא, אתה תפיק את הלקחים שלך מכל אותם אנשים, אירועים ודברים שבהם נתקלת ותשיג את התוצאות הראויות לך. רק אז תבין באמת את רצון האל ותבין שכל מה שהאל עושה מיועד להושיע בני-אדם, ושהכוונות הטובות של האל ומאמציו הכנים כלולים במעשיו. כשאתה מגיע להבנה הזאת, עליך להודות לאל ולשבח אותו ולעולם לא להרגיש "אלוהים הורה לי למלא את החובה הזאת כך שאני בוודאי חשוב מאוד בליבו של האל. האל אינו יכול לנטוש אותי והוא לא ייתן לי למות". זה לא נכון. לאל יש שיטה בכל מה שהוא עושה. מה פירוש הדבר? האל קובע מתי אדם ייוולד, מתי הוא ימות וכמה משימות יהיו לו בחייו. האל קבע את משך חייך. הוא לא יקצר את משך חייך בשל ביצועיך הגרועים בחיים האלה והוא גם לא יאריך את חייך במספר שנים בשל ביצועים טובים בחיים אלה. זו המשמעות של התנהלות על פי שיטה. על אותם אנשים רעים שעושים כל מיני מעשים רעים בעולם, שגורמים נזק רב לעולם ושביצעו מעשים מזיקים שסיכנו אחרים במועד כלשהו, יש מי שאומרים: "האל עיוור. מדוע אין הוא משמיד אנשים כאלה?" האם אתה יודע מה הסיבה לכך? מהי הסיבה היסודית לדבר? הסיבה היא זאת: דמויות חיוביות ממלאות תפקיד חיובי ודמויות שליליות ממלאות תפקיד שלילי. לכל אחד יש משימה, לכל אחד יש תפקיד, חייו ומותו של כל אדם נקבעו לפני זמן רב; האל לעולם לא יפר זאת. כשנולדת, באת לעולם הזה בדיוק בזמן, לא דקה אחת ולא שנייה אחת שלא בהתאם ללוח הזמנים; גם כשתמות ונשמתך תעזוב, זה לא יקרה דקה אחת או שנייה אחת שלא בהתאם ללוח הזמנים. האל לא ישנה את משך החיים שנקבע במקור לאדם מסוים בשל תרומתו הגדולה של אותו אדם למין האנושי ולא ייתן לאדם כזה לחיות עוד עשרים או שלושים שנה. האל מעולם לא עשה זאת וגם לא יעשה זאת בעתיד. הוא גם לא יגרום לאדם מסוים למות לפני הזמן רק כיוון שהוא מזיק במיוחד למין האנושי. האל לעולם לא יעשה זאת. זה הכלל והחוק של השמיים, והאל לא יפר אותו לעולם. מה הבנתם מן העניין הזה? (איש אינו יכול לשנות את הדברים שנקבעים על ידי האל). האל עצמו לעולם לא ישבש או ישנה את הדברים שהוא קבע או תכנן. זאת עובדה; יתרה מכך, מן העניין הזה אנו מבינים את עוצמתו וחוכמתו של האל. האל כבר תכנן בשלמות את ההתהוות, ההגעה לעולם, משך החיים והסוף של כל ברואי האל וכן את משימות חייהם ואת התפקיד שהם ממלאים במסגרת האנושות. אף אחד אינו יכול לשנות את הדברים הללו; זאת סמכותו של הבורא. בואם לעולם של כל היצורים הנבראים, משימתם בחיים, המועד שבו יסתיימו חייהם – כל החוקים הללו נקבעו על ידי האל לפני זמן רב, בדיוק כפי שהאל קבע את מסלולו של כל גוף שמיימי; המסלול שבו נעים גרמי השמיים הללו, במשך כמה שנים, כיצד הם נעים, לאילו חוקים הם מצייתים – כל זה נקבע על ידי האל לפני זמן רב, ונותר ללא שינוי במשך אלפי, עשרות אלפי ומאות אלפי שנים. זה נקבע על ידי האל וזאת סמכותו. אם כך, מה לגבי האדם, אותו יציר בריאה זעיר? הבה נניח בצד את האדם ונדבר תחילה על כלבים. האל קבע שהם יחיו כעשר שנים ושעליהם למות בהגיעם לגיל הזה. האם אפשר לשנות את מסגרת הזמן הזאת? (לא.) לא ניכנס למקרים מיוחדים. משך החיים של בעל חיים קטן, שבני-האדם אינם יכולים אפילו לשנות, נקבע מראש על ידי האל – איך ייתכן שזה יהיה אחרת במקרה של האדם עצמו? לכן, בלי קשר למה שאנשים מבקשים, הדבר האחרון שעליהם לבקש הוא הארכה של משך חייהם. הברכות והאסונות בחייו של אדם, ומועד פטירתו של אדם – הדברים הללו נקבעים מראש על ידי האל. אף אחד אינו יכול לשנות אותם ושום כמות של בקשות לא תשפיע. אתה יכול לבקש מן האל להעניק לך נאורות לגבי דברים מסוימים, כמו למשל הדברים שאתה חווה, מכיר ומפיק מסביבה מסוימת. כלומר, אתה יכול לחפש אמת ולהתפלל לאל למען היווכחות בחיים ולשינוי בנטיית חייך. אם הכנות שלך תצליח להניע את האל, אתה תוכל להשיג את עבודת רוח הקודש. זה מה שהאל מוכן לעשות. אך עליך להיות בעל שכל ישר. אינך יכול לבקש מן האל אורך ימים או אלמותיות, כיוון שמשך חייך נקבע על ידי האל. אנשים אינם יכולים לשנות אותו ושום כמות של בקשות לא תשנה זאת. ככל שהדבר נקבע על ידי האל, הוא לא ישנה זאת. אם אתה מכיר בכך שהאל הוא הבורא, שהוא הריבון שלך, האל שלך והאדון שלך, אל לך לבקש את הדברים הללו לעולם. מה אומר האל לאנשים לבקש? מה אומרת תפילת האדון? "תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ, יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כְּבַשָּׁמַיִם כֵּן בָּאָרֶץ" (מתי ו' 10). מה עוד עליכם לבקש? האם אתם יודעים? עליכם למלא את חובותיכם כיצירי בריאה במסגרת עבודת הניהול של האל. עליכם להשלים את התפקידים שהאל הטיל עליכם, לבצע כראוי את המשימות שלכם, להימנע מלהיכשל במשימה שלכם, להיות ראויים לחיים ולקיום שלכם שניתנו לכם על ידי האל ולא לתת לחיים הללו להתבזבז או להיות לשווא. בחיים האלו, עליכם לדעת את הבורא, לחיות כבעלי צלם שמתאים ליציר בריאה ולרצות את הבורא – אלו הדברים שעליכם לבקש. מה לבקש ומה לא לבקש, אילו דברים שאפשר לבקש עולים בקנה אחד עם רצונו של האל ואילו דברים אינם עולים בקנה אחד עם רצונו, האם מה שאתה רוצה לבקש יכול להינתן – דברים אלו צריכים להיות ברורים קודם כל בלבך פנימה. אל תנהג בצורה טיפשית. אם מה שאתה מבקש כבר נקבע על ידי האל, תפילותיך הן לשווא. אם כך, האם אין זה טיפשי להתפלל לכך? האם אין בכך התנגשות עם האל? האל קובע שתחיה שמונים שנה, אבל אתה דורש לחיות עד גיל מאה; האל קובע שתחיה שלושים שנה, אבל אתה דורש להגיע לגיל שישים. האם אין זאת מרדנות? האם אין זאת התנגדות לאל? אנשים צריכים להיות בעלי שכל ישר ולא לעשות דברים מטופשים.