מובאה 49

טבעו המושחת של אדם מתבטא אך ורק בדברים מגוחכים ומרושעים. החמור ביותר מביניהם הוא היהירות וכל מה שנובע ממנה, כלומר צדקנות עצמית וחשיבות עצמית, האמונה שאדם מסוים חזק יותר מאחרים, חוסר רצון להישמע לאחרים, התעקשות לומר תמיד את המילה האחרונה, התרברבות בכל דבר ועניין, חיפוש מחמאות ושבחים במעשיו של אדם, רצון מתמיד להיות במרכז העניינים, אדם שתמיד מרוכז בעצמו, תמיד מטפח שאיפות ומאוויים ותמיד רוצה כתר ותגמולים, ושליטה כמלך – כל העניינים האלה הם ביטויים של טבע מושחת במיוחד. שאר הדברים הם סתם בעיות רגילות. למשל, אדם שמפגין השקפות כוזבות, חשיבה מגוחכת, נוכלות ורמאות, קנאה, אנוכיות, נטייה לווכחנות, התנהגות נטולת עקרונות וכן הלאה, אלה הם הביטויים הנפוצים ביותר לטבע מושחת. לטבע מושחת סוגים רבים של ביטויים שנכללים בטבעו של השטן, אך הברור מביניהם וזה שהכי מתבלט הוא טבע יהיר. יהירות היא שורש טבעו המושחת של אדם. ככל שבני אדם יהירים יותר, הם פועלים בחוסר היגיון גדול יותר, וככל שחוסר ההיגיון בפועלם גדול יותר, כך גדל הסיכוי שהם יתנגדו לאל. כמה רצינית הבעיה הזאת? לא זאת בלבד שאנשים בעלי טבע יהיר חושבים שהם מעל כל האחרים, גרוע מזה, הם אפילו מתנשאים על האל ואין יראת אלוהים בלבם. גם כשנדמה כי אנשים מאמינים באלוהים ודבקים בו, הם כלל אינם מתייחסים אליו כאל אלוהים. הם תמיד חשים שהאמת מצויה בחזקתם ויש להם דעה טובה ביותר על עצמם. אלה המהות והשורש של הטבע היהיר, ומקורם בשטן. לכן, יש לפתור את בעיית היהירות. ההרגשה שאתה טוב יותר מאחרים היא עניין שולי. העניין המכריע הוא שטבעו היהיר של האדם מונע ממנו להישמע לאלוהים, לשלטונו ולהסדריו. אדם כזה חש תמיד רצון להתחרות באלוהים על כוח ולשלוט באחרים. אדם כזה אינו ירא את אלוהים ולו במעט, ועל אחת כמה וכמה אינו אוהב את אלוהים או נשמע לו. אנשים יהירים ומתנשאים, בייחוד אלה שיהירים עד כדי כך שהם מאבדים את השכל הישר שלהם, אינם יכולים להישמע לאלוהים במסגרת אמונתם בו, או להתעלות ולשאת עדות בעצמם. אנשים כאלה הם המתנגדים התקיפים ביותר לאלוהים ואין בלבם שמץ של יראת אלוהים. אם בני האדם רוצים להגיע למקום שבו יהפכו להיות יראי אלוהים, אזי עליהם לתקן תחילה את טבעם היהיר. ככל שתתקן באופן יסודי יותר את טבעך היהיר, כך לבך יתמלא יותר ביראת אלוהים, ורק אז תוכל להישמע לו, לזכות באמת ולדעת את אלוהים. רק אלה שזוכים באמת הם בני אנוש של ממש.

מובאה 50

טבעו המושחת של האדם, כגון היותו יהיר, צדקן ועקשן, הוא סוג של מחלה עיקשת. הוא כמו גידול ממאיר הגדל בגוף האדם, שלא ניתן לרפאו ללא סבל. בניגוד למחלות זמניות שחולפות תוך כמה ימים, המחלה העיקשת הזו היא לא מחלה קלה, ויש לפעול נגדה באגרסיביות. עם זאת, אתם חייבים לדעת עובדה אחת – אין בעיה שאין לה פתרון. הטבע המושחת שלך יצטמצם בהדרגה ככל שתרדוף אחר האמת, תחווה צמיחה בחיים, וככל שהבנתך את האמת והחוויה שלך ממנה יעמיקו. עד לאיזו מידה צריך להצטמצם הטבע המושחת שלך כדי שהוא יוכל להיחשב כמטוהר? כשאתה כבר לא מוגבל על ידו, ואתה מסוגל להבחין בו ולזנוח אותו. למרות שלפעמים הוא עשוי לצוץ, אתה עדיין מסוגל לבצע את תפקידך וליישם את האמת כרגיל, ולהישאר נאמן למצפונך ואחראי, והוא אינו מגביל אותך. בנקודה זו, הטבע המושחת כבר לא מהווה בעיה עבורך, וכבר הצלחת לגבור עליו ולהתעלות מעליו. זו המשמעות של צמיחה בחיים, כאשר בנסיבות רגילות הטבע המושחת שלך כבר לא מגביל או כובל אותך יותר. יש אנשים, שלא משנה כמה מושחת הטבע שלהם, הם אינם מחפשים את האמת בכדי לתקן אותו. כתוצאה מכך, גם לאחר אמונה רבת שנים באלוהים, הטבע שלהם נותר ללא שינוי. הם חושבים "בכל פעם שאני עושה משהו אני חושף את הטבע המושחת שלי. אם אני אימנע מלעשות דברים, אז אני לא אחשוף אותו. האין זה פותר את הבעיה?" האם זה לא כמו להימנע מאוכל מחשש לחנק? מה תהיה התוצאה של זה? זה יכול רק להוביל לרעב. אם אדם חושף טבע מושחת ולא מתקן אותו, הדבר מקביל לאי קבלת האמת ומוות. מה ההשלכות של להאמין באלוהים מבלי לרדוף אחר האמת? אתה חופר את הקבר של עצמך. טבע מושחת הוא אויב האמונה שלך באלוהים: הוא מפריע לך ביישום האמת, בחוויה שלך את עבודת האל ובהתמסרות שלך אליו. כתוצאה מכך, לא תזכה בסוף בישועתו של האל. האין זה נקרא ׳לחפור את הקבר של עצמך׳? טבע שטני מפריע לך לקבל וליישם את האמת. אי אפשר להתעלם ממנו. אתה חייב להתעמת עמו. אם לא תגבר עליו, הוא ישלוט בך. אם תצליח לגבור עליו, הוא לא יכבול אותך יותר, ואתה תהיה חופשי. לפעמים, טבע מושחת עדיין יצוץ בלבך ויראה את פניו. הוא יעורר בך מחשבות ורעיונות שגויים, שיגרמו לך להרגיש זחוח ומלא כוח, ועקב כך תחצין מחשבות כאלו. אך כאשר אתה פועל, ידיך ורגליך כבר לא יהיו קשובות לו, ולבך כבר לא יהיה תחת שליטתו. אתה תאמר: "כוונתי היא לשקול את האינטרסים של בית האל, לפעול כדי לרצות את האל, ולמלא את חובתי ולהביע את מסירותי כמושא הבריאה. למרות שאני עדיין חושף טבע שכזה לעתים, אין לו שום השפעה עלי יותר." זה מספיק. טבע מושחת שכזה בסופו של דבר יעלם. האם שינוי טבעו של האדם מעורפל ובלתי מוחשי? (לא. הוא לא.) הוא מאוד מעשי. יש שאומרים "למרות שהגעתי להבנה מועטה של האמת, עדיין יש לי לפעמים רעיונות ומחשבות מושחתים, ואני עדיין חושף טבע מושחת. מה עלי לעשות?" אם אתה אדם שרודף אחר האמת, אז בכל פעם שיש לך מחשבות ורעיונות שגויים, או כשאתה חושף טבע מושחת, עליך להתפלל לאלוהים ולחפש את האמת בכדי לתקן אותו. זהו העיקרון הבסיסי ביותר של היישום בפועל. לא תשכח אותו, נכון? יתר על כן, אתה צריך לדעת שכאשר יש לך מחשבות ורעיונות שגויים, עליך לדחות אותם. אסור לך להיות כבול ומוגבל על ידם, ועל אחת כמה וכמה לפעול על פיהם. כל עוד אתה מבין מעט מהאמת, זה אמור להיות קל לביצוע. אם אתה חושף טבע מושחת, עליך להשקיע מאמץ בחיפוש אחר האמת בכדי לתקן אותו. אתה לא יכול לומר "הו אלוהים, שוב חשפתי טבע מושחת, אנא הטל עלי משמעת! אני לא מצליח לשלוט בטבע המושחת שלי". אם כך אתה מתפלל, זה מראה שאינך אדם שרודף אחר האמת. זה מראה עליך שאתה שלילי ופסיבי, ושוויתרת על עצמך – באותה מידה אתה יכול כבר להכין לעצמך ארון קבורה ולעשות את סידורי הלוויה שלך. אמור לי, איזה מין אדם נושא תפילה שכזו? רק אדם חסר תועלת יתפלל לאלוהים בצורה שכזו. אדם שאוהב את האמת לעולם לא יאמר דברים כאלה. אם אתה אדם שאוהב את האמת, עליך לבחור בדרך של חיפוש אחר האמת, ועליך גם לדעת כיצד ליישם אותה. אם אינך יודע כיצד ליישם אותה כאשר בעיות רגילות צצות, אז אתה חסר תועלת. תיקון טבע מושחת הוא משימה לכל החיים, לא הישג שניתן להגיע אליו בתוך כמה שנים. מדוע אתה מטפח פנטזיות על השגת האמת והחיים? האין זו טיפשות ובורות?

בתהליך החיפוש אחר שינוי בטבע החיים, המגבלות של הטבע המושחת הן אלו שמציבות את הקושי הגדול ביותר עבור האדם. כאשר אנשים חושפים מעט טבע מושחת, או חושפים אותו שוב ושוב, וכאשר הם מרגישים שהם אינם מסוגלים לשלוט בו, הם דנים את עצמם לחומרה, מחליטים שגורלם נחרץ ושהם לא יכולים להשתנות. מדובר בבלבול ובתפיסה מוטעית שקיימים אצל רוב האנשים. ובכן, חלק מהאנשים שמחפשים אחר האמת הבינו שכל עוד קיים בהם טבע מושחת, הוא יכול לצאת החוצה ולהשפיע על אופן ביצוע תפקידם ולהפריע להם ביישום האמת. כל עוד הם לא מסוגלים לעשות חשבון נפש בכדי לתקן את בעיית הטבע המושחת שלהם, הם לא יצליחו למלא את תפקידם כראוי. לפיכך, אנשים שתמיד מבצעים את תפקידם באופן שלילי, רשלני ושטחי, צריכים לעשות חשבון נפש רציני ולמצוא את שורש הבעיה בכדי לפתור אותה. עם זאת, לחלק מהאנשים יש הבנה מעוותת, והם חושבים, "כל מי שחושף טבע מושחת בעת מילוי תפקידו, צריך לעצור ולתקן את טבעו באופן מוחלט לפני שהוא ממשיך במילוי תפקידו." האם זו גישה הגיונית? זו אשליה אנושית, וזה לגמרי בלתי אפשרי. למעשה, עבור רוב האנשים, בלי קשר לסוג הטבע המושחת שהם חושפים בעת מילוי תפקידם, כל עוד הם מחפשים את האמת בכדי לתקן את טבעם, הם יכולים להפחית בהדרגה את מספר הפעמים שהוא נחשף, ולבסוף למלא את תפקידם כראוי. זהו התהליך של חוויית עבודת האל. ברגע שאתה חושף טבע מושחת, עליך לחפש את האמת בכדי לתקן אותו, להבחין בטבעך השטני ולנתח אותו. זהו תהליך המאבק נגד טבעך השטני, והוא הכרחי לחוויית החיים שלך. כאשר אתה חווה את עבודת האל ומשנה את טבעך, אתה משתמש באמיתות שאתה מבין בכדי להלחם בטבע השטני שלך, מה שבסופו של דבר מתקן את הטבע המושחת שלך ומנצח את השטן, ובכך אתה משיג שינוי בטבע שלך. תהליך שינוי טבעו של אדם הוא למעשה חיפוש אחר האמת וקבלתה במטרה להחליף את התפיסות והאשליות האנושיות ואת המילים והביטויים המבטאים דוקטרינות, ובכדי לעקור את פילוסופיות החיים ואת הכפירות והאשליות השונות שמגיעות מהשטן, ולהחליף אותן בהדרגה באמת ובדבר האל. זהו התהליך של השגת האמת ושל שינוי טבעו של האדם. אם ברצונך לדעת עד כמה טבעך השתנה, עליך לראות בבירור כמה אמיתות אתה מסוגל להבין, כמה אמיתות יישמת, וכמה אמיתות אתה מסוגל להביא לידי ביטוי. עליך לראות בבירור כמה אלמנטים מהטבע המושחת שלך הוחלפו באמיתות שהבנת והשגת, ובאיזו מידה הן מסוגלות לשלוט בטבע המושחת שבתוכך, כלומר, באיזו מידה האמיתות שאתה מבין מסוגלות להנחות את המחשבות והכוונות שלך ואת חיי היומיום והמנהגים שלך. עליך לראות בבירור האם כאשר דברים קורים לך, מה ששולט במצב הוא הטבע המושחת שלך או שהאמיתות שאתה מבין הן שגוברות עליו ומנחות אותך. זהו התקן, הסטנדרט שעל פיו נמדדים שיעור קומתך וההיווכחות שלך בחיים.

מובאה 51

מה קורה כשמישהו נתקל בתוכחה, בגיזום ובטיפול ונוטה להמציא תירוצים? זה טבע מסוג יהיר, צדקני ועקשן מאוד. אנשים יהירים ועקשנים מתקשים לקבל את האמת. כשהם שומעים משהו שאינו עולה בקנה אחד עם נקודות המבט, הדעות והמחשבות שלהם, הם לא מסוגלים לקבל זאת. לא אכפת להם אם הדברים שאנשים אומרים הם נכונים או שגויים, מי אמר אותם, באיזה הקשר נאמרו או אם הדבר קשור בתחומי האחריות והחובות שלהם. לא אכפת להם מהדברים האלה; דחוף להם קודם כול לספק את הרגשות שלהם. האין זו עקשנות? בסופו של דבר, מה אנשים מפסידים בגלל עקשנותם? הם מתקשים להגיע לאמת. אי־קבלת האמת נגרמת בשל טבעו המושחת של האדם, והתוצאה הסופית היא שאנשים אינם מסוגלים להגיע לאמת בקלות. כל דבר שנובע ממהות האופי של האדם עומד בסתירה לאמת ונטול כל קשר לאמת; שום דבר מסוג זה אינו עולה בקנה אחד עם האמת או מתקרב אליה. לכן, כדי לזכות בישועה, יש לקבל את האמת וליישם אותה בפועל. אדם שאינו מסוגל לקבל את האמת ותמיד רוצה להתנהג על פי העדפותיו האישיות הוא אדם שאינו יכול לזכות בישועה. אם ברצונך ללכת בדרכו של האל ולמלא את חובתך היטב, תחילה עליך להימנע מהתנהגות פזיזה כשדברים לא מסתדרים כפי שציפית. קודם כול הירגע והיה שקט בפני האל, והתפלל לאלוהים בליבך וחפש אחריו. אל תהיה עקשן; קודם כול, הישמע לו. רק הלך רוח כזה יוכל להוביל אותך להיטיב לפתור בעיות. אם תוכל להתמיד בחיים בפני האל, ואם תהיה מסוגל להתפלל לאלוהים ותתור אחריו בכל אשר יאונה לך, ותתמודד עם האירועים בהלך רוח של ציות, לא תהיה חשיבות לשאלה בכמה דרכים מתבטא טבעך המושחת או במה חטאת בעבר – את כל אלה אפשר לפתור כל עוד אתה תר אחר האמת. תוכל לעמוד איתן בכל ניסיון. כל עוד יהיה לך הלך הרוח הנכון, כל עוד תהיה מסוגל לקבל את האמת ולהישמע לאלוהים בהתאם לדרישותיו, תוכל ליישם את האמת בפועל. אמנם לפעמים אתה עלול להיות קצת מרדני ומתקומם, ומפעם לפעם אתה מחפש נימוקים כדי להתגונן ואינך מסוגל לציית, אבל אם תוכל להתפלל לאלוהים ולשנות את מצבך המרדני, תוכל גם לקבל את האמת. אחרי שעשית זאת, נסה לברר מדוע עלו בך מרדנות והתקוממות שכאלה. מצא את הסיבה ואז חפש את האמת כדי לפתור אותה, וכך אותו היבט של טבעך המושחת יוכל להיטהר. אחרי כמה פעמים שבהן תשתקם ממעידות ונפילות, ועד שתוכל ליישם את האמת בפועל, טבעך המושחת כבר ייזנח בהדרגה. אז האמת תמשול בליבך ותיהפך לחייך, ולא יהיו מולך עוד מכשולים בפני יישום האמת בפועל. תהיה מסוגל להישמע לאל באמת ובתמים, ותביא לידי ביטוי את מציאות האמת בחייך. במשך התקופה הזאת תיחשף ליישום האמת בפועל ולציות לאלוהים ותצבור בהם ניסיון ממשי. לימים, כשיאונה לך דבר־מה, תדע איך לפעול בדרך של ציות לאלוהים ותדע איזה סוג של התנהגות עומד בסתירה לו. כשתהיה בליבך בהירות בנוגע לדברים האלה, האם עדיין לא תהיה מסוגל לשתף במציאות האמת? אם תתבקש לחלוק עדויות מניסיונך, לא תחוש שזו בעיה, מפני שכבר התנסית בדברים רבים וכבר תכיר את עקרונות היישום בפועל. זו תהיה עובדה בלי קשר לאופן שבו תדבר, וזה יהיה מעשי בלי קשר לתוכן דבריך. ואם תתבקש לדון במילים ובפירושים המילוליים של דוקטרינות, תדחה זאת על הסף – הם יהיו מאוסים עליך. האין זה מעיד שנוכחת במציאות האמת? אנשים שנוהים אחר האמת יוכלו להתנסות בה אם יקדישו מאמץ במשך שנים ספורות בלבד, ואז הם ייווכחו במציאות האמת. אלה שאינם נוהים אחר האמת יתקשו להיווכח במציאות האמת, אפילו אם ירצו בכך. זאת מפני שבקרב אלה שאינם אוהבים את האמת קיימת מרדנות רבה מדי. בכל פעם שהם נדרשים ליישם את האמת בנושא מסוים, הם תמיד ממציאים לעצמם תירוצים וצצות להם כל מיני בעיות, כך שקשה להם מאוד ליישם את האמת בפועל. גם אם הם מתפללים, מחפשים אחר האמת ומוכנים ליישם אותה בפועל, כשמשהו קורה להם, כשהם נתקלים בקשיים, הבלבול שלהם עולה אל פני השטח ומערפל את שכלם. כמה חמור הוא טבעם המרדני! אם החלק הנחות בליבם הוא החלק שמבולבל, והחלק הנעלה יותר רוצה להישמע לאל, יהיה להם פחות קשה ליישם את האמת בפועל. אולי הם יוכלו להתפלל זמן־מה, ואולי מישהו ישתף אותם בָּאמת; כל עוד הם יבינו זאת באותו הרגע, יהיה להם קל יותר ליישם את הדברים. אם הבלבול שלהם כה גדול שהוא תופס את החלק הנעלה בליבם, חלק שבו המרדנות מושלת והציות הוא משני, לא יהיה להם קל ליישם את האמת בפועל, שכן שיעור הקומה שלהם נמוך מדי. ואלה שאינם אוהבים את האמת כלל הם מרדנים במידה מעוררת השתאות ומבולבלים לחלוטין. הם אנשים מבולבלים שלעולם לא יהיו מסוגלים ליישם את האמת בפועל, כך שאין טעם להשקיע בהם שום אנרגיה. אנשים שאוהבים את האמת ניחנים בדחף לאמת; אם זה החלק הגדול יותר או הרוב המכריע של מה שמניע אותם קדימה, ואם הם מבינים את האמת באמצעות תקשורת, אין ספק שהם יצליחו ליישם אותה בפועל. אהבת האמת אינה עניין פשוט; אין די ברצון מועט כדי לגרום למישהו לאהוב את האמת. עליו להגיע לשלב שבו ברגע שהוא מבין את דברי האל, הוא יכול לחתור קדימה ולהתמודד עם קשיים ולשלם את המחיר בשביל ליישם את האמת בפועל. זהו אדם שאוהב את האמת. אדם שאוהב את האמת יכול להתמיד בנהייתו אחריה, ואין חשיבות למידת הטבע המושחת שיביא לידי ביטוי או לכמות החטאים שיחטוא. יקרה אשר יקרה, הוא יוכל להתפלל לאלוהים, לתור אחר האמת ולקבל את האמת. כעבור שנתיים או שלוש של התנסות, מאמציו עשויים להשתלם וקשיים שבשגרה לא יעצרו בעדו. אם הוא ייתקל בקשיים משמעותיים, זה יהיה תקין אפילו אם הוא ייכשל, כי שיעור הקומה שלו נמוך מדי. כל עוד הוא יוכל ליישם את האמת בפועל בנסיבות רגילות, התקווה עומדת בעינה. כשיכיר את האל ויחשוש מפניו, אפילו אתגרים משמעותיים יהיו קלים לפתרון עבורו; שום אתגר לא יהווה בעיה. כל עוד אנשים יקראו יותר מדברי האל וישתפו יותר מהאמת, ויוכלו להתפלל לאלוהים, יהיו אשר יהיו הקשיים שייתקלו בהם, אם הם יסתמכו על עבודת רוח הקודש שתפתור את הקשיים, יהיה להם קל להבין את האמת וליישם אותה בפועל, וטבעם המושחת יתחיל להתפוגג בהדרגה. עם כל פעולה של יישום האמת בפועל הם משילים מעט מטבעם המושחת, וככל שהם מיישמים את האמת בפועל כן נושר מהם עוד מטבעם המושחת. זהו חוק טבע. אם הם מפגינים טבע מושחת ומנסים לפתור אותו בהסתמכות על ריסון עצמי וכוח סבל, האם יצליחו במשימה? זה לא יהיה קל. אילו יכלו לפתור את הטבע המושחת בדרך הזאת, לא היה צורך שאלוהים יעשה את עבודת השיפוט והייסור. בשביל לפתור טבע מושחת יש להסתמך על תפילה לאלוהים ועל אלוהים עצמו, וגם על חיפוש האמת והכרת העצמי תוך כדי התבוננות עצמית, ולהסתמך על רוח הקודש שתבצע את עבודתה. אלה הדברים שיכולים לפתור טבע כזה בהדרגה. אם אנשים אינם משתפים פעולה, אינם יודעים כיצד לבצע התבוננות עצמית, אינם יכולים לקבל את האמת, אינם מכירים בטבעם המושחת, נעדרים חרטה ואינם שונאים את הבשר ואת השטן, טבעם המושחת לא יתפוגג מעצמו. זה המקום שבו עבודת רוח הקודש נגלית במלוא תפארתה; כל עוד אנשים צמאים לאמת וחותרים לשנות את טבעם, אלוהים יהפוך אותם לנאורים וישמש להם מדריך. אנשים יבינו את האמת בלי שיהיו מודעים לכך ויהיו מסוגלים להכיר את עצמם בעת ובעונה אחת, ובשלב זה הם יתחילו לאהוב את האמת ולהשתוקק לה. הם יהיו מסוגלים לשנוא את אופיו ואת טבעו של השטן מתוך ליבם, ובכך יקלו על עצמם לזנוח את הבשר וגם ליישם את האמת בפועל. בשלב זה טבעם המושחת ישתנה אט־אט, והם כבר לא יפגינו מרדנות כלפי אלוהים; הם יהיו מסוגלים להישמע לו בכל מאודם, בלי ששום אדם, שום אירוע ושום דבר לא יגביל אותם. זו תהיה תמורה כוללת בטבע של חייהם.

מובאה 52

יש אנשים שאף פעם לא מחפשים את האמת בעת מילוי חובותיהם. הם עושים מה שמתחשק להם, פועלים על סמך דמיונותיהם שלהם ומתנהגים באופן שרירותי ופזיז. הם פשוט לא הולכים בנתיב יישום האמת בפועל. מה פירוש הדבר להתנהג באופן "שרירותי ופזיז"? פירוש הדבר הוא שכשאדם נתקל בבעיה, הוא פועל כפי שהוא מוצא לנכון, מבלי להקדיש לעניין מחשבה או מבלי לחפש. שום דבר ממה שאומרים לך לא נוגע ללבך או גורם לך לשנות את דעתך. אפילו כשמשתפים איתך על האמת אינך מסוגל לקבל זאת; אתה דבק בדעותיך האישיות, לא מקשיב כשאחרים אומרים משהו נכון מתוך אמונה שאתה צודק, ואינך מרפה מרעיונותיך האישיים. גם אם אופן החשיבה שלך נכון, עליך להביא בחשבון גם את דעותיהם של אחרים. ואם אינך עושה זאת כלל, האם אין פירוש הדבר שאתה נוהג באופן צדקני במיוחד? אנשים עיקשים וצדקניים במיוחד מתקשים לקבל את האמת. כשאתה עושה משהו לא בסדר ואחרים מבקרים אותך ואומרים, "אינך פועל לפי האמת!" תשובתך היא, "גם אם זה נכון, עדיין אפעל כך", ואז אתה מוצא סיבה כלשהי שתצדיק את מעשיך לפניהם. כשהם נוזפים בך ואומרים, "ההתנהגות שלך משבשת את עבודת הכנסייה ומזיקה לה", לא רק שאינך מקשיב, אתה גם ממשיך לתרץ: "לדעתי זוהי הדרך הנכונה, ולכן אפעל כך." איזה מין טבע הוא זה? (יהיר.) זוהי יהירות. טבע יהיר הופך אותך לאדם עיקש. אם ניחנת בטבע יהיר, אתה תתנהג באופן שרירותי ופזיז, ותזלזל בדברי אחרים. אם כך, איך תתקן את התנהגותך השרירותית והפזיזה? לדוגמה, נגיד שקורה לך משהו, ויש לך רעיונות ותוכניות משלך. לפני שתחליט מה לעשות, עליך לחפש את האמת, ולכל הפחות עליך לשתף עם כולם על מחשבותיך ועל דעותיך בעניין, לבקש מהם לומר לך אם מחשבותיך נכונות הן ועולות בקנה אחד עם האמת, ולבדוק זאת בשבילך. זוהי השיטה הטובה ביותר לתיקון התנהגות שרירותית ופזיזה. ראשית, אתה חושף את דעותיך ומחפש את האמת – זהו שלב הפעולה הראשון לתיקון התנהגות שרירותית ופזיזה. השלב השני מתרחש כאשר אחרים מביעים דעות מנוגדות – כיצד עליך ליישם בפועל כדי להימנע מהתנהגות שרירותית ופזיזה? תחילה עליך לנהוג בצניעות, להניח בצד את כל מה שנכון לדעתך, ולאפשר לכולם לשתף. גם אם אתה מאמין שהדרך שלך היא הנכונה, אל לך להתעקש על כך. אפשר לומר שזוהי התקדמות; ניכרים בה גישה של חיפוש האמת, איפוק וסיפוק רצון האל. משאימצת גישה זו, במקביל לכך שתחדל להישמע לדעותיך האישיות, עליך להתפלל, לחפש את האמת מהאל, ואז לחפש בסיס בדברי האל – עליך לקבוע דרך פעולה בהתבסס על דברי האל. זו הדרך המתאימה והמדויקת ביותר ליישום בפועל. כשאתה מחפש את האמת ומעלה בעיה כדי שכולם ישתפו ויחפשו עליה יחדיו, זהו הרגע שבו רוח הקודש מעניקה נאורות. אלוהים מעניק נאורות לאנשים על סמך עקרונות. הוא מביא בחשבון את גישתם. אם אתה מתבצר בעמדתך בכל מחיר בין אם עמדתך נכונה או לא, האל יסתיר פניו ממך ויתעלם ממך; הוא יוביל אותך אל מבוי סתום. הוא יחשוף אותך ואת המצב הכעור שאתה נמצא בו. מצד שני, אם גישתך נכונה ואינה מביעה התעקשות לפעול דווקא בדרך שלך, או אינה מביעה התנהגות צדקנית, שרירותית או פזיזה, אלא מעידה על קבלה ועל חיפוש האמת, אז אם תשתף עם כולם, רוח הקודש תתחיל לפעול בקרבך, ואולי תוביל אותך להבנה דרך דבריו של מישהו. לעתים, כשרוח הקודש מעניקה לך נאורות, היא גורמת לך להבין את שורש העניין במילים או במשפטים ספורים, או בכך שהיא מקנה לך מושג כלשהו. באותו רגע אתה מבין שהדבר שלא הרפית ממנו שגוי הוא, ובה בעת מתחוורת לך דרך הפעולה המתאימה ביותר. משהגעת לרמה כזאת, האם לא הצלחת בכך להימנע מעשיית מעשה מרושע, כמו גם לשאת בהשלכות הטעות שביצעת? האם לא מדובר כאן בהשגחה אלוהית? (כן.) איך משיגים דבר שכזה? רק מי שיראת האל נמצאת בלבו, שמחפש את האמת ומציית לאל מכל הלב יכול להשיג זאת. ברגע שתקבל את הנאורות מרוח הקודש ותבין את העקרונות ליישום בפועל, היישום בפועל שלך יעלה בקנה אחד עם האמת ותוכל לספק את רצון האל. במה תלויה יכולתך ליישם בפועל את האמת בצורה כזאת? בראש ובראשונה, היא תלויה בכך שיהיו לך הכוונות והגישה הנכונות. דבר זה חשוב מאין כמותו. כשרוח הקודש פועלת, היא בוחנת בקפידה את כוונותיהם ואת גישותיהם של בני האדם, ומחליטה בהתבסס על גורמים אלה האם להעניק להם נאורות או להוביל אותם. אם אנשים יוכלו להבין היטב את עבודת האל ואת סוגייה זו, הם ידעו איך להתפלל לאל ולחפש את האמת. האם אתם מבינים זאת היטב? לעתים תכופות אנשים רוצים להימנע מעשיית מעשי רשע, ליישם בפועל את האמת ולנהוג על פי עקרונות. אך הדבר תלוי בגישתם של אנשים כלפי האמת, ובשאלה האם לבם ירא אלוהים ונשמע לו. אם תוכל להניח לכוונותיך האישיות ותפעל בכנות מתוך הלך רוח של ציות לאל, של תפילה וחיפוש מהאל, האל יעניק לך נאורות תוך זמן קצר. הוא ינקוט במספר שיטות על מנת לגרום לך להבין מהם עקרונות האמת והיכן שוכנות נקודות המפתח של האמת. כשאתה מתפלל ומחפש מהאל, כל עוד אתה פועל בכנות ומתוך הלך הרוח הנכון, האל יעניק לך נאורות. הדבר המדאיג היחיד הוא אם אנשים לא מחפשים את האמת בכנות אלא מתנהלים למראית עין וכדי לצאת ידי חובה. במקרה כזה, הם לא יוכלו לזכות בנאורות מהאל. אם אתה פועל מתוך גישה של התבצרות בעמדותיך, הכחשת האמת, דחיית הצעותיהם של אחרים, אי חיפוש האמת, אמונה אך ורק בעצמך, ועשייה כרצונך ותו לא – כל זאת תוך התעלמות ממעשיו ומבקשותיו של האל, מהי תגובתו? האל לא מתייחס אליך, הוא דוחק אותך הצדה. האם אינך עיקש? האם אינך יהיר? האם אינך חושב תמיד שהצדק איתך? אם אינך צייתן, אם אינך מחפש אף פעם ומתנגד לאל בכל לבך, אז האל מתעלם ממך. מדוע האל מתעלם ממך? משום שאם לבך סגור בפני האל, האם תוכל לזכות ממנו בנאורות? כשהאל ינזוף בך, האם תוכל לחוש זאת? כשאנשים מסרבים להתפשר, כשטבעם השטני והבהמיות שבתוכם פורצים מהם, הם לא חשים דבר ממעשי האל, כי אין במעשים הללו שום טעם – לכן, האל לא עושה עבודה שאין בה כל תועלת. אם תפגין עוינות עיקשת שכזו, האל ימשיך להסתתר מפניך, שכן הוא לא עושה מעשים מיותרים. כל עוד תפגין עוינות עיקשת ותיוותר סגור לפני האל, האל אף פעם לא יעשה בך משהו בכוח ולא יכפה עליך דבר. הוא לא ינסה שוב ושוב להניע אותך או להעניק לך נאורות – האל לא פועל בצורה כזאת. מדוע האל לא פועל בצורה כזאת? בעיקר משום שהוא זיהה בך טבע מסוים, בהמיות שמאסה באמת ואטומה להיגיון. והאם נראה לך שאנשים יכולים לשלוט בחיית פרא כאשר הבהמיות שבקרבה פורצת ממנה? האם יש טעם לצעוק ולצרוח לעברה? האם יש תועלת בלהחדיר בה היגיון או להציע לה נחמה? האם אנשים מעזים להתקרב אליה? יש דרך טובה לתאר זאת: זו חיית פרא שאטומה להיגיון. כשהבהמיות שבתוכך משתלטת עליך ואתה נעשה אטום להיגיון, מה עושה האל? האל לא מתייחס אליך. מה עוד יוכל האל לומר לך כשאתה אטום להיגיון? אין טעם להכביר במילים. ומעצם כך שהאל לא מתייחס אליך, האם באה ברכה על ראשך או שמא אתה סובל? האם אתה זוכה ביתרונות מסוימים, או שמא אתה סופג אובדן? אתה סופג אובדן, ללא כל צל של ספק, ומי גרם לכך? (אנחנו גרמנו לכך.) אתה גרמת לכך. איש לא אילץ אותך להתנהג כך, אך אתה עדיין חש נסער. האם לא הבאת זאת על עצמך? האל לא מתייחס אליך, אינך יכול לחוש באל, לבך מלא חשכה ונשקפת סכנה לחייך – אתה הבאת זאת על עצמך, וזה מגיע לך.

כשאנשים נתקלים בבעיה, אם הם עיקשים מדי ומתבצרים בעמדותיהם מבלי לחפש את האמת, זה מסוכן מאוד. האל יתעב וידחה אנשים כאלה וידחק אותם הצדה. אילו השלכות יהיו לכך? ניתן בהחלט לומר שהם מצויים בסכנת נידוי. אך מי שמחפש את האמת יכול לזכות בנאורות ובהדרכה מידי רוח הקודש, וכתוצאה מכך, לזכות בברכת האל. שתי הגישות השונות של חיפוש ואי חיפוש האמת יכולות ליצור בך שני מצבים שונים שיובילו לשתי תוצאות שונות. איזו תוצאה אתם מעדיפים? (אני מעדיף לזכות בנאורות האל.) אם אנשים רוצים שהאל יעניק להם נאורות והדרכה ואם הם רוצים לזכות בחסדיו, איזו גישה עליהם לאמץ? עליהם להפגין לעתים תכופות גישה של חיפוש ושל ציות בפני האל. בין אם אתה ממלא את חובתך, מתקשר עם אחרים או מתמודד עם בעיה כזו או אחרת, עליך להפגין גישה של חיפוש ושל ציות. עם גישה כזאת ניתן לומר שלבך ירא אלוהים במידת מה. היכולת לחפש את האמת ולציית לה היא הנתיב לירוא את אלוהים ולסור מרע. אם אינך מפגין גישה של חיפוש ושל ציות ובמקום זאת אתה דבק בדעותיך, מפגין עוינות עיקשת, ומסרב לקבל את האמת ואף מואס בה, אז באופן טבעי תבצע מעשים מרושעים מאין כמותם. לא תהיה לך שליטה על כך! אם אנשים אף פעם לא יחפשו את האמת במטרה לתקן זאת, אז לא משנה כמה הם יתנסו, בכמה מצבים הם ימצאו את עצמם וכמה פעמים האל ילמד אותם לקח, הרי שבסופו של יום, הם עדיין לא יוכלו להבין את האמת ולא יתאפשר להם להיווכח במציאות האמת. אנשים שאינם ניחנים במציאות האמת אינם מסוגלים לנהות אחר האל, ואם הם אינם מסוגלים לנהות אחר האל, הם אינם אנשים שיראים את אלוהים וסרים מרע. אנשים מדברים שוב ושוב על כך שהם רוצים למלא את חובותיהם ולנהות אחר האל. אך האם הדברים פשוטים עד כדי כך? כלל וכלל לא. אלה דברים בעלי חשיבות עצומה בחייהם של אנשים! אין זה פשוט למלא את החובה לשביעות רצונו של האל ולהגיע למצב שבו אדם ירא את אלוהים וסר מרע. אך אגלה לכם עיקרון ליישום בפועל: כשמשהו קורה לך, אם תפגין גישה של חיפוש ושל ציות, הדבר יגן עליך. מטרת העל היא לא שתהיה מוגן, אלא שתהיה מסוגל להבין את האמת, שתהיה מסוגל להיווכח במציאות האמת ולזכות בישועת האל – זוהי מטרת העל. אם תפגין גישה כזו בכל התנסויותיך, תחדל להרגיש שמילוי חובתך וסיפוק רצון האל הן מילים וסיסמאות ריקות מתוכן; הדבר כבר לא ייראה לך כעול. במקום זאת, לפני שתקלוט מה קורה, תתחיל להבין לא מעט אמיתות. אם תתנסה בכך בצורה כזו, אין כל ספק כי תזכה לגמול. אין זה משנה מי אתה, בן כמה אתה, כמה משכיל אתה, כמה שנים אתה כבר מאמין באל, או מהי החובה שאתה ממלא. כל עוד אתה מפגין גישה של חיפוש ושל ציות, כל עוד זו ההתנסות שלך, בסופו של דבר תבין לבטח את האמת ותיווכח במציאות האמת. לעומת זאת, אם לא תפגין גישה של חיפוש ושל ציות בכל דבר שקורה לך, הרי שלא תהיה מסוגל להבין את האמת או להיווכח במציאות האמת. אלה שאף פעם לא מבינים את האמת ואינם יכולים להיווכח במציאות האמת חושבים, "מהי האמת ומהן דוקטרינות? מהי מציאות האמת ומה הכוונה שאינני ניחן במציאות האמת? למה אינני מבין זאת?" הם מרבים להקשיב לדרשות ולשתף על האמת, הם מתעוררים מוקדם בבוקר והולכים לישון מאוחר בלילה משום שהם קוראים בדברי האל, הם מקשיבים יותר, לומדים יותר וכותבים יותר. הם מסכמים במחברותיהם את ההסברים שהם שומעים וממלאים כך ספרים שלמים. הם אמנם השקיעו מאמץ רב, אך לרוע המזל אף פעם אינם מבינים את האמת. משום כך, הם חשים שהאמת עמוקה מדי. לאחר שהקשיבו במשך מספר שנים הם מבינים מספר דוקטרינות, אך מדוע אין הם יכולים ליישמן בפועל? מדוע הם מתבלבלים כשהם נתקלים בקשיים? בעבורם, הבנת האמת והיווכחות במציאות האמת הן דבר מופשט מאוד ולתחושתם קשה מאוד להשיג את הדברים האלה. למעשה, הם הבינו לא נכון. האמונה באל והבנת האמת אין משמען משחקי מילים, ולא היכולת לבטא כמה מילים ודוקטרינות ותו לא – זה לא העניין. הדגש העיקרי באמונה באל הוא יישום האמת בפועל והיכולת להפנים את העקרונות תוך כדי כך. רק כאשר אדם מבין את מהות היישום בפועל, ומה פירוש הדבר לטפל בעניינים בהתבסס על עקרונות, ניתן לומר שהוא הבין את האמת ונוכח במציאות. הדבר החשוב ביותר הוא היכולת ליישם בפועל את האמת ולהיווכח במציאות.

מובאה 53

כשאנשים אינם לוקחים שום אחריות על החובות שלהם ומבצעים אותן ללא מחשבה שטחיות, פועלים כ"יֶסמנים" ואינם מגינים על האינטרסים של בית האל, באיזה צביון מדובר? מדובר בערמומיות, זהו הצביון של השטן. ההיבט הבולט ביותר בפילוסופיות החיים של האדם הוא ערמומיות. אנשים חושבים שאם הם אינם ערמומיים, הם עלולים להעליב אחרים ולא יהיו מסוגלים להגן על עצמם; הם סבורים שעליהם להיות ערמומיים דיים על מנת לא לפגוע או להעליב אף אחד ובכך לשמור על ביטחונם, להגן על פרנסתם ולרכוש מעמד יציב בקרב אנשים אחרים. כל הכופרים חיים על פי הפילוסופיות של השטן. הם כולם יֶסמנים ואינם מעליבים אף-אחד. אתה באת לבית האל, קראת את דבר האל והקשבת לדרשות בבית האל, אז מדוע אינך מסוגל ליישם את האמת, לדבר מן הלב ולהיות אדם ישר? מדוע אתה תמיד נוהג כיסמן? יסמנים רק מגינים על האינטרסים של עצמם ולא על האינטרסים של הכנסייה. כשהם רואים מישהו שעושה רע ופוגע באינטרסים של הכנסייה, הם מתעלמים. הם אוהבים להיות יסמנים ואינם מעליבים אף אחד. זהו חוסר אחריות ואדם כזה הוא ערמומי מדי ואינו ראוי לאמון. כדי להגן על היוהרה והגאווה שלהם וכדי לשמור על שמם הטוב ועל מעמדם, יש אנשים ששמחים לעזור לאחרים ולהקריב למען חבריהם בלי קשר למחיר. אך כשהם צריכים להגן על האינטרסים של ביתו של האל, על האמת ועל הצדק, הכוונות הטובות שלהם נעלמות כלא היו. כשעליהם לנהוג לפי האמת, הם אינם נוהגים לפיה כלל. מה קורה כאן? כדי להגן על כבודם וגאוותם, הם ישלמו כל מחיר ויעמדו בכל סבל. אך כשעליהם לעשות עבודה אמיתית ולטפל בעניינים מעשיים, להגן על עבודת הכנסייה ועל דברים חיוביים ולהגן על אנשיו הנבחרים של האל ולדאוג להם, מדוע אין להם עוד את הכוח לשלם כל מחיר שהוא ולעמוד בכל סבל? זה דבר שאין להעלותו על הדעת. למעשה, יש להם סוג של צביון שסולד מהאמת. מדוע אני אומר שהצביון שלהם סולד מן האמת? כיוון שבכל פעם שמשהו כרוך בנשיאת עדות למען האל, ביישום האמת בפועל, בהגנה על אנשיו הנבחרים של האל, במאבק במזימות של השטן או בהגנה על עבודת הכנסייה, הם בורחים ומסתתרים ואינם מטפלים בשום עניינים ראויים. היכן גבורתם ועוז רוחם, שמאפשרים להם לעמוד בסבל? היכן הם מיישמים את הדברים הללו? קל לראות זאת. אפילו אם מישהו מוכיח אותם ואומר שהם לא צריכים להיות כל כך אנוכיים ובזויים ולהגן על עצמם, ושעליהם להגן על עבודת הכנסייה, לא באמת אכפת להם. הם אומרים לעצמם: "אני לא עושה את הדברים האלו והם לא קשורים אליי בכלל. במה תועיל התנהגות כזו לחתירה שלי ליוקרה, לרווח ולמעמד?" הם לא אנשים שחותרים לאמת. הם רק אוהבים לבקש לעצמם יוקרה, רווח ומעמד והם אינם עושים כלל את העבודה שהאל הפקיד בידיהם. לכן, כשצריך שהם יעשו את עבודת הכנסייה, הם פשוט בוחרים לברוח. משמעות הדבר היא, שבליבם הם אינם אוהבים דברים חיוביים והם אינם מעוניינים באמת. זה סימן ברור לכך שהם מואסים באמת. רק אלו שאוהבים את האמת ושניחנים במציאות האמת יכולים להיענות כשהם נדרשים לכך על ידי העבודה של בית האל ועל ידי נבחרי האל, רק הם יכולים לקום, באומץ ומתוך מחויבות לחובתם, כדי לשאת עדות בפני האל, לחלוק את האמת ולהוליך את נבחרי האל אל הנתיב הנכון וכך לאפשר להם לממש את הציות לעבודת האל. רק זאת היא גישה של אחריות וביטוי לכך שרצון האל חשוב לכם. אם אין לכם את הגישה הזאת ואתם מטפלים בדברים ברשלנות וחושבים: "אעשה את הדברים שהם בתחום החובה שלי, אבל לא אכפת לי משום דבר אחר. אם אתם תשאלו אותי דבר מה, אשיב לכם, ובלבד שאהיה במצב רוח טוב. אחרת, לא אשיב. זאת הגישה שלי", הרי שזהו סוג של צביון מושחת, האין זאת? הגנה של אדם על המעמד שלו, על שמו הטוב ועל גאוותו, כמו גם על דברים הקשורים לאינטרסים שלו בלבד – האם זו הגנה על מטרה צודקת? האם זה נחשב להגנה על האינטרסים של בית האל? מאחורי המניעים הקטנוניים והאנוכיים הללו מצוי צביון שמואס באמת. לעתים תכופות, רובכם נותנים ביטוי לגילויים כאלה וברגע שאתם נתקלים בדבר הקשור לאינטרסים של בית האל, אתם מתחמקים על ידי כך שאתם אומרים "לא ראיתי" או "איני יודע" או "לא שמעתי". בין אם באמת אינך מודע או שאתה רק מעמיד פנים שאינך מודע, הרי שאם אתה מגלה צביון מושחת שכזה ברגעים מכריעים, קשה לומר אם אתה מישהו שבאמת מאמין באל; מבחינתי, או שאתה אדם מבולבל באמונתו, או שאתה חסר אמונה. אתה בשום פנים ואופן לא אדם שאוהב את האמת.

יתכן שאתם מבינים את המשמעות של מאיסה באמת, אך מדוע אני אומר שמאיסה באמת היא צביון? לצביון של אדם אין שום קשר לגילויים מזדמנים וזמניים וגילויים מזדמנים וזמניים אינם נחשבים לבעיה של צביון. יהיה אשר יהיה סוג הצביון המושחת שיש לאדם, צביון זה יבוא לידי ביטוי לעתים קרובות ואפילו כל העת והוא יתגלה כל אימת שהאדם הזה יימצא בהקשר הנכון. לכן, אינך יכול לאפיין בעיית צביון באופן שרירותי על בסיס גילוי מזדמן וזמני. אם כך, מהו צביון? סוגים של צביון קשורים לכוונות ולמניעים, הם קשורים לחשיבה של אדם ולנקודת המבט שלו. נדמה שאתה יכול לחוש שהם שולטים בך ומטים אותך, אך הצביון יכול גם להיות נסתר וסמוי, כשעליו מאפילות תופעות שטחיות. בקיצור, כל עוד יש בך צביון, הוא יפריע לך, יגביל אותך וישלוט בך ויעורר בך התנהגויות וגילויים רבים – זהו צביון. אילו התנהגויות, מחשבות, נקודות מבט וגישות מעורר לעתים קרובות הצביון המואס באמת? אחד המאפיינים העיקריים של מאיסה באמת, כפי שהם מתגלים אצל אנשים, הוא חוסר עניין בדברים חיוביים ובאמת וכן חוסר אכפתיות, אדישות, היעדר רצון להגיע אל האמת ומחשבה שכל זה בסדר גמור כאשר מדובר ביישום בפועל של האמת. אתן דוגמה פשוטה. עניין של שכל ישר שאנשים מדברים עליו לא פעם ביחס לבריאות טובה הוא אכילת יותר פירות וירקות, אכילת יותר מזונות קלים ופחות בשר ובמיוחד פחות מאכלים מטוגנים; זאת הנחיה חיובית בנוגע לבריאותם ולרווחתם של בני האדם. כל אחד יכול להבין ולקבל ממה צריך לאכול יותר וממה לאכול פחות. ובכן, האם מדובר בקבלה המבוססת על תאוריה או על יישום בפועל? (על תאוריה). כיצד מתבטאת הקבלה התאורטית הזאת? בסוג של הכרה בסיסית. מדובר במחשבה שהאמירה הזאת נכונה, ושהאמירה טובה מאוד, וזאת דרך הבחנה שמבוססת על השיפוט שלך. אבל האם יש לך איזו הוכחה שמדגימה את האמירה הזאת? האם יש לך בסיס כלשהו לאמונה בה? בלי שתחווה זאת בעצמך, ללא כל יסוד או בסיס שתומכים בכך שהאמירה נכונה או שגויה ובוודאי ללא כל הפקת לקחים מטעויות קודמות וללא שום דוגמאות מהחיים הממשיים, אתה פשוט קיבלת את הדעה הזאת – זוהי קבלה תאורטית. בין אם אתה מקבל אותה תאורטית או מעשית, עליך תחילה לאשר שהאמירה "אכול יותר ירקות ופחות בשר" אכן נכונה ושהיא דבר חיובי. אם כך, כיצד אפשר לראות את הצביון שלך, של מאיסה באמת? על פי האופן שבו אתה מתייחס לאמירה הזאת בחייך ומיישם אותה; זה מראה את הגישה שלך כלפי האמירה, האם קיבלת אותה תאורטית ובמונחי דוקטרינה, או שיישמת אותה בחיים הממשיים והפכת אותה למציאות שלך. אם רק קיבלת את האמירה במונחי דוקטרינה, אך מה שאתה עושה בחיים הממשיים סותר לחלוטין את האמירה, או שאינך מפגין כל יישום בפועל שלה, האם אתה אוהב את הקביעה או שאתה מואס בה? למשל, כשאתה אוכל ורואה ירקות ירוקים ואתה חושב: "ירקות ירוקים טובים לבריאות, אבל הם לא טעימים, בשר טעים יותר, לכן אוכל קודם בשר", ואז אתה אוכל רק בשר ולא ירקות ירוקים – על איזה צביון הדבר מעיד? על צביון שאינו מקבל אמירות נכונות, שמואס בדברים חיוביים ושמוכן לאכול רק על פי העדפות של הבשר. אדם מהסוג הזה, שהוא גרגרן וחומד הנאות, כבר הפך למי שמואס בדברים חיוביים, מתנגד להם וסולד מהם, וזהו סוג של צביון. יש מי שעשוי להסכים שהאמירה הזאת נכונה בהחלט, אך אינו מסוגל לעשות זאת בעצמו, ואף על פי שהוא עצמו אינו מסוגל, הוא עדיין אומר לאחרים לנהוג כך; לאחר שהוא אומר זאת פעמים רבות, האמירה הזאת הופכת למין תאוריה מבחינתו ואין לה כל השפעה עליו. אותו אדם יודע יפה בלבו שאכילת יותר ירקות היא דבר טוב ושאכילת יותר בשר אינה דבר טוב, אבל הוא חושב: "לא משנה, לא הפסדתי, לאכול בשר זה לזכות ביתרון ואני לא מרגיש שזה לא בריא". התאוותנות והתשוקות שלו גרמו לו לבחור בסגנון חיים לא נכון וגורמות לו לנהוג בקביעות בניגוד לשכל הישר ולסגנון החיים הנכון. יש לו סוג של צביון מושחת, שמשתוקק ליתרונות ולהנאות הבשר, ולכן, האם יהיה לו קל לקבל אמירות נכונות ודברים חיוביים? לא יהיה לו קל בכלל. אם כך, האם סגנון החיים שלו אינו נשלט על ידי הצביון המושחת שלו? זהו ביטוי חיצוני של הצביון המושחת שלו והוא משקף אותו. ההתנהגויות והגישה הן אלה שבאות לידי ביטוי חיצוני, אך למעשה, הצביון הוא ששולט בהן. איזה צביון הוא זה? של מאיסה באמת. הצביון של מאיסה באמת קשה לגילוי; איש אינו מרגיש שהוא מואס באמת, אך די בעובדה שהוא מאמין באל במשך שנים אחדות ועדיין אינו יודע כיצד ליישם בפועל את האמת כדי להראות שהוא מואס באמת. אנשים מקשיבים לדרשות רבות כל כך וקוראים כל כך הרבה מדברי האל, ורצון האל הוא שהם יקבלו את דבריו בלבבותיהם ויביאו את הדברים הללו אל חייהם הממשיים כדי לנהוג על פיהם ולהשתמש בהם, כדי שיבינו את האמת ויהפכו את האמת לחייהם. לרוב בני האדם קשה לעמוד בדרישה הזאת וזאת הסיבה שבגללה נאמר שלרוב בני האדם יש צביון של מאיסה באמת.

כשאדם מבין את האמת, לא קשה לו לנהוג לפי האמת, ומרגע שאדם מסוגל לנהוג לפי האמת הוא יכול להיווכח במציאות האמת. האם אכן קשה כל-כך להפוך את האמיתות שאדם מבין למציאויות שאותן הוא מביא לידי ביטוי? אתן לכם דוגמה. נאמר שמזג האוויר קר ושאתה מנסה לצאת מהבית כשמצחך עדיין מכוסה זיעה, ואמא שלך אומרת לך לנגב את הזיעה לפני שאתה יוצא כדי שלא תצטנן. אתה יודע שאמא שלך מבקשת את טובתך, אך אינך לוקח את העצה שלה ברצינות, ואתה מתעלם ממנה למרות שאתה מרגיש שההצעה שלה נכונה. אתה יוצא כשמצחך מזיע בכל זאת, ולפעמים אתה אכן מצטנן לאחר שאתה יוצא כך, אבל אתה בכל זאת ממשיך לא לנהוג על פי עצתה בפעם הבאה שאתה יוצא מהבית. ברור שאתה יודע שהעצה שלה נכונה ושהיא לטובתך, ושהמניעים והכוונות של אמא שלך הם תמיד לטובתך, אבל אתה עדיין מתעלם מהם ואינך שומע בקולה – האם אין זה צביון? אלמלא היה לך הצביון הזה, מה היית בוחר לעשות? (לשמוע בקולה). היית יודע כמה חשובה העצה הזאת, והיית יודע את התוצאות ומכיר את הכאב שהיית סובל מכך שלא שמעת בעצתה, והיית מבין וקולט את משמעות ההצעה הזאת. היית מסוגל להישמע בקפידה לעצה ולשאת אותה איתך תמיד, ואז לא היית מועד להצטננות. זאת רק דוגמה אחת. דבר דומה חל על אמונה באל, ועל קריאה של דברי האל והקשבה להם, אז כיצד על בני-האדם להתייחס לדברי האל? זאת השאלה המכרעת ביותר. אם מישהו מדבר בהתאם לאמת ונוהג נכון, בני-אדם יפיקו תועלת מכך שהם יקבלו את דבריו. דברי האל הם האמת, ואם בני-אדם מסוגלים לקבל אותם, לא רק שהם יפיקו תועלת אלא גם יזכו בחיים. בני-אדם רבים אינם יכולים לראות את העניין הזה בבהירות, והם תמיד בזים לדברי האל. בלי קשר למה שאומר האל, בין אם הוא מוכיח, מזכיר, מנחם או פונה לאנשים בכנות, ובלי קשר לאופן שבו הוא מדבר, הוא אינו יכול לעורר את לבם. הם אינם מסוגלים לפעול על פי דבריו, ולאחר שהם מקשיבים לדבריו הם פשוט מתעלמים מהם. זהו אחד הצביונות של האדם – עיקשות ומאיסה באמת. אם אינך יכול לנהוג על פי דברי האל בכל הנוגע לגישה לדברים שהאל אומר לך ופוקד עליך לעשות, הרי שלא תוכל לשנות את הצביון הזה. גם אם אתה מקבל כל מילה של האל ואומר אחריה אמן, וגם אם אתה מהלל באופן מילולי את דברי האל כאמת, אין בכך תועלת. עליך לקבל את דברי האל, ועליך לנהוג על פי דברי האל ולחוות אותם, ולהפוך את דברי האל לחייך, ולמציאות שלך, רק בכך יש תועלת. למשל, אם אדם בעל צביון ערמומי מחליט להיות כן ולדבר דברי אמת, דבר כזה יחסית קל להשגה, אך הדבר הקשה ביותר הוא לשנות את הצביון של מאיסה באמת ועיקשות. בלי קשר למה שהאל אומר, בני-אדם בעלי צביון שכזה, אינם לוקחים זאת לליבם ברצינות, ובלי קשר לגישה שהאל נוקט, הדבר אינו מגיע אל לבם, בין אם הןא מזהיר, מזכיר, מוכיח או מפציר בכנות, מציג עובדות או מנמק את הגיון הדברים, וקשה להתמודד עם זה. קשה לבני-אדם להכיר בצביון של מאיסה באמת, ועל פי רוב הם מחפשים את האמת ומהרהרים על מצבם שלהם, ועל הסיבות לכך שהם אינם מסוגלים לקבל את האמת, ומדוע הם אינם יכולים לנהוג לפי האמיתות שהם מבינים. אם הם יבינו את הבעיה הזאת באורח יסודי, הם ידעו את המשמעות של מאיסה באמת.

יש משהו נסתר בצביון של בני-האדם, שמתבטא בגישה שאינה שתלטנית ואף לא מתרפסת. יש להם את צורת המחשבה שלהם, דרך משלהם לבטא את עצמם, והם חושבים שזאת הדרך הנאותה ביותר. בלי קשר למה שאחרים אומרים או עושים, הם אינם מושפעים מהם; הם מתעקשים לעשות כל דבר אשר לדעתם יגרום לאנשים להביט בהם בהערצה, מתוך אמונה שזהו הדבר הנכון לעשות; הם אינם מקבלים את האמת כהוא-זה, הם אינם מסוגלים ללהתמודד עם העובדות בצורה נכונה, והם נעדרים כל עקרון של אמת. איזה מין צביון הוא זה? זהו הצביון של יהירות וצדקנות ושל מאיסה באמת. אלו השייכים לשטן ומואסים באמת חירשים ועיוורים לדברי האל ולמעשיו, בלי קשר לכמה האל מדבר או עושה. השטן לעולם אינו מתייחס לדברי האל כאל האמת, הוא מתעלם מהם, הוא אינו נותן לבני-האדם לקבל את דברי האל ואת האמת של האל, והוא גם מבלבל את בני-האדם כדי שהם יתמסרו לו – כך השטן מתנגד לאל. האל מבטא את האמת כדי להושיע, לעורר ולטהר את האנושות, והשטן מנסה בכל כוחו להפריע לאל ולהרוס את עבודתו; המטרה של השטן בכך שהוא מבלבל את האנושות היא להשחית את האנושות ולהרעיל אותה, ובסופו של דבר לכלות ולהשמיד את האנושות. למשל, האל נתן לאנושות כל מיני מזונות, והוא גם ברא כל מיני תבואות וירקות, וכן אדמה המתאימה כדי לגדל אותם. כל עוד בני-האדם עובדים קשה, יהיה להם מספיק כדי לאכול ולעשות בו שימוש, והם יוכלו להבטיח שתהיה להם תזונה בריאה. אך בני-האדם אינם יודעים שובע ותמיד רוצים להתעשר והם מתעקשים לחקור דרכים שיאפשרו לבצע שינויים גנטיים כדי להגדיל את תפוקת היבולים, דבר שהורס את הערך התזונתי הממשי של התבואות והופך מזון אורגני למזון לא-אורגני. לאחר שבני-האדם אוכלים את הדברים הללו, כל מיני מחלות מופיעות בגופם – האם אין זה מעשה של השטן? בני-אדם הושחתו על ידי השטן עד לנקודה מסוימת, וכולם הפכו לשטנים חיים ולשדים חיים. בעבר, היו אלו רק השטן והרוחות הרעות שהתנגדו לאל, אך כיום כל האנושות המושחתת מתנגדת לאל. אם כך, האם בני אנוש מושחתים אינם שדים ושטנים? האם אינם צאצאי השטן? (הם אכן כאלו). זאת התוצאה שנגרמה על ידי כך שהשטן השחית את האנושות במשך אלפי שנים. כיצד אתה יכול לדעת ולהבחין בצביון שטני? על פי הדברים שהשטן עושה, וכן על פי השיטות והתכסיסים שבאמצעותם הוא עושה דברים, אפשר לראות שהוא לעולם אינו אוהב דברים חיוביים, שהוא אוהב רע, ושהוא תמיד חושב את עצמו למיומן ולמי שמסוגל לשלוט בכול. זהו הטבע היהיר של השטן. זאת הסיבה שהשטן מתכחש לאל, מתנגד לו ועומד נגדו ללא נקיפות מצפון. השטן הוא הנציג והמקור של כל הדברים השליליים ושל כל הדברים המרושעים. אם אתה יכול לראות זאת בבהירות, הרי שיש לך יכולת להבחין בצביונות שטניים. לא פשוט לאנשים לקבל את האמת ולנהוג לפי האמת, כיוון שלכולם יש צביונות שטניים, וכולם מוגבלים וכבולים על ידי הצביונות השטניים שלהם. למשל, בני-אדם מסוימים מכירים בכך שטוב להיות אדם ישר, והם חשים קינאה כשהם רואים שאחרים מתנהגים ביושר, דוברים אמת ומדברים באורח פשוט ובלב פתוח, אך אם אתה מבקש מהם להיות אנשים ישרים בעצמם, הדבר קשה להם. הם אינם מסוגלים, באורח מוחלט, לומר דברים ישרים ולעשות דברים ישרים. האם אין זה צביון שטני? הם אומרים דברים שנשמעים יפה, אך אינם נוהגים לפיהם. זאת מאיסה באמת. אלו שמואסים באמת מתקשים לקבל את האמת ואין להם שום דרך להיווכח במציאויות-אמת. המצב הבולט ביותר של בני-אדם שמואסים באמת הוא שהם אינם מתעניינים באמת ובדברים חיוביים, הם אפילו נרתעים מהם ומתעבים אותם, והם בעיקר אוהבים ללכת בעקבות טרנדים. הם אינם מקבלים בליבם את הדברים שהאל אוהב ואת מה שהאל דורש מבני-האדם לעשות. במקום זאת, הם מזלזלים בהם ואדישים כלפיהם, ובני-אדם מסוימים אפילו בזים לעתים קרובות לסטנדרטים ולעקרונות שהאל דורש מן האדם. הם סולדים מדברים חיוביים ולבם מלא תמיד ברתיעה, התנגדות ובוז כלפיהם. זה הגילוי העיקרי של מאיסה באמת. בחיי הכנסייה, הקריאה בדבר האל, תפילה, שיתוף על האמת, מילוי חובות ופתרון בעיות באמצעות האמת – כולם דברים חיוביים. הם נעימים לאל, אך אנשים מסוימים סולדים מהדברים החיוביים הללו, הדברים הללו אינם חשובים להם והם אדישים להם. הדבר הנתעב ביותר הוא שהם מאמצים גישה של בוז כלפי אנשים חיוביים, כמו אנשים ישרים, כאלה שחותרים אל האמת, אלו שממלאים את חובתם בנאמנות ואלו ששומרים על העבודה של בית האל. הם תמיד מנסים לתקוף ולהדיר את האנשים הללו. אם הם מגלים שיש לאנשים הללו פגמים או גילויי שחיתות, הם מנצלים זאת, עושים מזה עניין גדול, ומזלזלים בהם בשל כך ללא הרף. איזה מין צביון הוא זה? מדוע הם שונאים כל-כך בני-אדם חיוביים? מדוע הם אוהבים כל-כך וסובלניים כל-כך כלפי אנשים רשעים, אנשים חסרי-אמונה וצוררי משיח, ומדוע הם מתעסקים לעתים קרובות עם אנשים כאלו? בכל הקשור לדברים שליליים ומרושעים, הם חשים התרגשות והתעלות-נפש, אך כשמדובר בדברים חיוביים, התנגדות מתחילה להופיע בגישתם; במיוחד, כשהם שומעים בני-אדם חולקים את האמת או פותרים בעיות תוך שימוש באמת, הם מרגישים משועממים וחסרי-סיפוק בליבם, והם משמיעים את טרוניותיהם. האם אין הצביון הזה מאיסה באמת? האם אין זה גילוי של צביון מושחת? ישנם בני-אדם רבים שמאמינים באל, שאוהבים לעשות עבודה עבורו ומתרוצצים עבורו בהתלהבות, וכשמדובר בשימוש מועיל בכישרונות ובחוזקות שלהם, בסיפוק ההעדפות שלהם ובהתהדרות בפני אחרים, יש להם אנרגיה ללא גבולות. אך אם אתה מבקש מהם לנהוג לפי האמת ולפעול על פי עקרונות האמת, הדבר מוציא להם את הרוח מהמפרשים, והם מאבדים את ההתלהבות שלהם. אם לא מרשים להם להתרברב, הם שוקעים באדישות ובדכדוך. מדוע יש להם אנרגיה כדי להתרברב? ומדוע אין להם אנרגיה כדי לנהוג לפי האמת? מה הבעיה פה? כל בני-האדם אוהבים לבלוט; כולם חומדים תהילה ריקה מתוכן. לכולם יש אנרגיה בלתי-נדלית כשמדובר באמונה באל שמטרתה לזכות בברכות ובתמורות, אז מדוע הם נעשים אדישים, מדוע הם מדוכדכים כשמדובר ביישום בפועל של האמת ובזניחת הבשר? מדוע זה קורה? הדבר מוכיח שלבם של בני-האדם אינו נקי. הם מאמינים באלוהים אך ורק כדי לזכות בברכות – אם לומר זאת במלים פשוטות, הם עושים כן כדי להיכנס למלכות השמיים. כשאין להם ברכות או תועלות לבקש לעצמם, בני-אדם נעשים אדישים ומדוכדכים, ואין בהם שום התלהבות. כל זה נגרם על ידי צביון מושחת שמאס באמת. כשבני-אדם נשלטים על ידי הצביון הזה, הם אינם מוכנים לבחור בנתיב של חתירה אל האמת, הם הולכים בדרכם שלהם והם בוחרים בדרך הלא-נכונה – הם יודעים היטב שאין זה נכון לבקש יוקרה, רווח ומעמד, ועם זאת הם עדיין אינם מסוגלים לוותר על הדברים הללו או להניח אותם בצד, והם עדיין מבקשים אותם לעצמם והולכים בדרכו של השטן. במקרה כזה, הם אינם הולכים בעקבות האל, אלא הולכים בעקבות השטן. כל מה שהם עושים הוא בשירות השטן, והם משרתי השטן.

האם קל לשנות צביון מושחת של מאיסה באמת? מאיסה באמת היא מאפיין של השחיתות העמוקה של האנושות, והיא הקשה ביותר לשינוי. כיוון שאפשר להשיג שינוי בצביון רק באמצעות קבלת האמת. אדם שמאס באמת אינו יכול לקבל את האמת בקלות, בדיוק כפי שאדם שחולה במחלה סופנית דוחה אוכל. זה מסוכן מאוד, ואי-אפשר להושיע בקלות אדם שמואס באמת, אפילו אם הוא מאמין באל. אם אדם מאמין באל מזה שנים אחדות אך אינו יודע מהי האמת, ומהם דברים חיוביים, ולא ברורה לו אפילו מטרת החיים של חתירה לאמת כדי להשיג ישועה, האם אין זה אדם עיוור שאיבד את דרכו? לכן, מאיסה באמת גורמת לכך שאין אפשרות לקבל את האמת, ולא קל לשנות סוג כזה של צביון מושחת. אנשים שמסוגלים לבחור בקבלת האמת וללכת בנתיב הנכון הם אלו שאוהבים את האמת, ואנשים כאלו יכולים לשנות בקלות את הצביונות המושחתים שלהם. אם לאדם יש צביון של מאיסה באמת, אך בלבו הוא עדיין מקווה להיוושע על ידי האל, היכן עליו להתחיל? איזו נקודת התחלה תקל על כך? מהי הדרך המהירה ביותר? (לאחר שהוא יבין מהם דברים חיוביים, ומהם עקרונות, עליו להשתמש בעקרונות ובסטנדרטים כקנה המידה שלו כשהוא ממלא את חובתו, ואם משהו נוגד את העקרונות ואינו מתאים לרצון האל, הוא צריך להיצמד לעקרונות ולא לעשות את הדבר). עליו ראשית לתפוס את העקרונות של כל אמת – זה חשוב מאוד. ואז מה? (כשהוא מבטא מצב של מאיסה באמת, ומעורבים בכך חובתו והעקרונות, עליו לנטוש את הבשר ולנהוג לפי העקרונות). זה נכון, צריך להיות לו נתיב, והמטרה והנתיב האלה צריכים להיות ברורים. כעת, הדבר המכריע הוא שרוב האנשים אינם יודעים איזה היבט של הצביון שלהם מתבטא באיזה הקשר ומתי, וכיצד הוא מתגלה. אילו הם ידעו את כל זה, האם לא היה להם קל להשתנות? אם מביטים כעת, הרי שצביונותיהם של אנשים מעורבים למעשה בסוגי המחשבה והיחס שלהם; ללא הדומיננטיות של צביונות שונים, ואילו לא היו מאותגרים או מובלים על ידי הצביונות המושחתים שלהם, היה לאנשים קל לתקן את מחשבותיהם השגויות. למשל, נניח שאמא שלך אומרת לך למחות את הזיעה לפני שאתה יוצא מהבית. אם אתה ילד צייתן, המכבד את אמו, הרי שבנוסף לכך שאתה חש בכוונות הטובות של אמך, אתה גם יכול להבין את הנכונות של העצה הזאת, ולדעת את היתרון שיש בה, ואתה יכול להכיר בה ולקבל אותה. אם אין לך צביון מושחת שמתעורר ועוצר בעדך, יהיה לך קל לקבל את ההצעה הזאת. ולמרות שהעצה הזאת פשוטה מאוד וקלה לביצוע, ואתה יודע שהיא נכונה, כיוון שיש לך צביון עיקש שמואס באמת, הוא עלול לגרום לך לנהוג ביודעין בניגוד לעצה, והדבר עלול לפגוע ברגשותיה של אמך ולגרום לה לדאוג לך ולסבול, זאת התוצאה. בקיצור, האופן שבו אדם מתמודד עם דברים כשהם קורים לו – כיצד הוא מתמודד עם דברים חיוביים, וגם כיצד הוא לוחם ונאבק ללא הרף בצביונות המושחתים שלו – זה מייצג את הנחישות שלו לחתור לאמת. אם יש בך את הנחישות הזאת ואתה מוכן להשליך מעליך את הצביון המושחת שלך, לקבל את האמת, להפוך את דבר האל לחייך, ולחיות עם צלם אנוש, אתה יכול להשתנות. כגודל הנחישות שלך לחתור אל האמת, כך יהיה גודל השינוי שלך.

למה מתייחסת הישועה, בעיקר? היא מתייחסת בעיקר לשינוי בצביון. רק כשצביונו של אדם משתנה הוא יכול להשליך מעליו את השפעת השטן ולהיוושע. לכן, עבור המאמינים באל, שינוי בצביון הוא עניין חשוב במיוחד. כשצביונו של אדם משתנה, הוא יממש צלם אנוש וישיג ישועה באופן מלא. יכול להיות שאדם אינו נאה ביותר למראה, בעל יכולות או מוכשר. הוא עשוי לדבר בגמלוניות ולא להתנסח ברהיטות, לא להצטיין בלבושו, או להיראות רגיל מאוד מבחינה חיצונית. אבל הוא מסוגל לחתור לאמת כשמשהו קורה לו, במקום לפעול לפי רצונו שלו או לזמום למען עצמו, וכשהאל מצווה עליו למלא חובה, הוא מסוגל לציית לו ולהגשים את מה שהוא מפקיד בידו. מה אתם חושבים על אדם כזה? למרות שמבחינה חיצונית הוא אינו מושך או בולט בחזותו, יש לו לב שירא את האל ומציית לו, ובכך החוזקות שלו מתגלות. כשאנשים יראו זאת, הם יאמרו: "לאדם הזה יש צביון יציב, וכשדברים קורים, הוא יכול לבקש בשקט בפני האל בלי להיות רשלן ובלי לעשות משהו מטופש או טיפשי. יש לו גישה רצינית ואחראית; הוא ממלא חובתו ויכול להקדיש את עצמו באורח מלא להשלמת חובתו בנאמנות". האדם הזה מאופק בדיבורו ובמעשיו, יש לו רציונליות רגילה, ועל בסיס מה שהוא מביא לידי ביטוי והצביון שהוא מראה, יש לו לב שירא את האל. אם יש לו לב שירא את האל, האם יש עקרונות למעשיו? הוא בהחלט חותר לעקרונות ואינו עושה מעשים לא ראויים מתוך פזיזות. זאת התוצאה הסופית שמושגת על ידי כך שאדם נוהג לפי האמת וחותר לשינוי בצביון. הדיבור שלו מדוד ומדויק, הוא אינו מדבר ללא מחשבה, הוא פועל בדרך שמשרה ביטחון ומעוררת אמון, והוא אוחז במציאויות של ציות לאל ודחיית הרע. אפשר לראות באדם הזה את כל הגילויים האלו. זה אדם שנכנס למציאות האמת ושצביונו השתנה. אי-אפשר לזייף את הדברים האלו. צביונו של אדם הוא חייו; הצביון שניחן בו אדם קובע את התנהגותו. התנהגותם של אנשים וגם הביטויים שלהם נשלטים על ידי הצביונות שלהם, ומה שאנשים מבטאים בעקביות הוא הביטוי החיצוני של הצביון שלהם, לא אופיים. היכולת להכיר בבעיות הקשורות בצביון ובביטוי של צביונות מושחתים והיכולת לפתור אותם על ידי חיפוש האמת – זהו הדבר הבסיסי ביותר שעל אדם להשיג כשהוא חותר לשינוי בצביון.

מובאה 54

ללא קשר לסוג החובה שאתם מבצעים או למקצוע שאתם לומדים, אתם אמורים להפוך למיומנים יותר ככל שאתם לומדים יותר, ועליכם לשאוף לשלמות; או-אז, ביצוע החובה שלכם ישתפר עוד ועוד. אנשים מסוימים אינם מגלים נאמנות למצפונם בביצוע של שום חובה ואינם מבקשים את האמת כדי לפתור קשיים שהם נתקלים בהם. הם תמיד רוצים שאחרים ידריכו אותם ויסייעו להם, ואף מבקשים מאחרים ללמד אותם באורח צמוד ולעשות דברים עבורם, בלי להשקיע מאמץ משלהם. הם נסמכים כל העת על אחרים ואינם מסוגלים לתפקד ללא עזרה מצדם. בשל כך, הם לגמרי בלתי ראויים, האין זאת? ללא קשר לחובה שאתם מבצעים, עליכם להשקיע רצון בלמידה של דברים. אם חסר לכם ידע מקצועי, למדו ידע מקצועי. אם אינכם מבינים את האמת, בקשו את האמת. אם תבינו את האמת ותרכשו ידע מקצועי, תהיו מסוגלים ליישם אותם כשאתם מבצעים את חובתכם, ולהשיג תוצאות. זהו חותמו של אדם בעל כישרון אמיתי וידע אמיתי. אם אינם לומדים שום ידע מקצועי במהלך ביצוע החובה שלכם, אם אינכם משחרים אחר האמת, הרי שאפילו השירות שתתנו יהיה מתחת לרמה הנדרשת; אם כך, כיצד תוכלו לומר שאתם מבצעים את חובתכם? כדי לבצע את חובתכם היטב, עליכם ללמוד ידע שימושי רב ולהצטייד באמיתות רבות. אל לכם לחדול מללמוד, ולעולם אל תפסיקו לחפש, לעולם אל תפסיקו להשתפר ולהתגבר על החולשות שלכם על ידי למידה מאחרים. ללא קשר למהות החוזקות של אנשים אחרים, או לאופן שבו הם חזקים מכם, עליכם ללמוד מהם. קל וחומר שעליכם ללמוד מכל אדם שמבין את האמת טוב מכם. על ידי ביצוע החובה שלכם באופן הזה במשך שנים אחדות, תבינו את האמת ותיווכחו במציאות שלה, וגם ביצוע החובה שלכם יהיה ברמה הנדרשת. או-אז, תהפכו לאדם שניחן באמת ובאנושיות, אדם שניחן במציאות האמת. תוכלו להשיג זאת רק אם תשחרו לאמת. כיצד תוכלו להשיג תוצאות כאלה בלי לבצע חובה? זוהי רוממות האל. אם אינכם משחרים לאחר האמת בשעה שאתם מבצעים את חובותיכם ואתם מסתפקים במתן שירות ותו-לא, מה תהיינה ההשלכות? מבחינה אחת, לא תבצעו את חובותיכם כראוי. מבחינה אחרת, לא תהיה לכם העדות החווייתית האמיתית ולא תשיגו את האמת. אם לא תגיעו לשום הישג מאף אחת מהבחינות הללו, האם תוכלו לזכות באישורו של האל? הדבר יהיה בלתי-אפשרי. לכן, אם נסתפק רק במתן שירות, אין סיכוי שנזכה באישורו של האל. לחשוב שתהיו ראויים לבוא בשעריה של מלכות השמיים בזכות מתן שירות ותו לא, זו משאלת לב ריקה! איזו מין גישה היא זאת? הרצון להשיג ברכות בזכות מתן שירות ותו לא משול בעליל להתמקחות עם האל ולניסיון להערים עליו. האל אינו רואה בעין טובה נותני שירות כאלו. אילו תכונות אופי מושלות באדם כשהוא נוהג בחוסר תשומת לב ובשטחיות אגבית, או כשהוא עוסק בהולכת שולל בשעה שהוא מבצע את חובותיו? יהירות, גישה נוקשה וסרבנית, ואי-אהבת האמת – האם הם לא נשלטים על ידי הדברים הללו? (כן.) האם מופיעים אצלכם ביטויים כאלו? (כן.) לעתים קרובות, מדי פעם, או רק בעניינים מסוימים? (לעתים קרובות.) כשאתם מכירים במצבים כאלו אתם מפגינים גישה כנה למדי ואתם ישרי-לבב, אך לא מספיק רק להכיר בהם; הכרה במצבים הללו לא תשנה אותם. אם כך, מה צריך יש כדי לשנות אותם? כאשר, תוך ביצוע חובותיכם, אתם מתרשלים ונוקטים בגישה שטחית ואגבית, כאשר אתם חושפים בעצמכם טבע יהיר, או כאשר אתם נוקטים בגישה מזלזלת, עליכם למהר לבוא בתפילה בפני האל, להרהר במעשיכם, ולזהות איזה סוג של טבע מושחת אתם מגלים. יתרה מכך, עליכם להבין כיצד סוג זה של טבע נוצר וכיצד אפשר לשנותו. מטרת ההבנה הזאת היא להביא לשינוי. אם כך, מה עליכם לעשות כדי להביא לשינוי? עליכם להגיע להכרה באמצעות החשיפה והשיפוט שבדברי האל, של מהות הטבע המושחת שלכם – עד כמה הוא מכוער וערמומי ולא שונה במהותו מהטבע של השטן או השדים. רק אז תוכלו לבוז לעצמכם ולבוז לשטן; רק אז תוכלו לזנוח את עצמכם ולזנוח את השטן. כך תוכלו ליישם את האמת הלכה למעשה. כשאתה נחוש בדעתך ליישם את האמת ולנהוג על פיה, עליך לקבל גם את היותך תחת עינו הבוחנת של האל ואת היותך כפוף למשמעת שהאל מטיל. או-אז צריך להיות יסוד של שיתוף פעולה פעיל מצדך. כיצד על אנשים לשתף פעולה? כשהם מבצעים חובה, ברגע שעולה בהם המחשבה "זה טוב דיו", עליהם לתקן אותה. אל לכם לשקוע במחשבות כאלו. כשטבעכם יהיר נחשף, עליכם להתפלל לאל, להכיר בטבע המושחת שלכם, למהר להרהר במעשיכם ולבחון את לבבכם, לחפש את דבר האל ולקבל את משפטו ואת ייסוריו. כך, ליבכם יכה על חטא, ומצבכם הפנימי ישתנה. לשם מה עליך לעשות זאת? המטרה היא שתשתנה באמת, שתוכל לתפקד מתוך נאמנות, ושתכפיף את עצמך לתוכחותיו של האל ולמשמעת שהוא מטיל ושתקבל אותן ללא סייג. אם תעשה כן, מצבך יתהפך. אם שוב תהיה במצב שבו אתה חסר תשומת לב ושטחי בגישתך, ושוב מתייחס לחובותיך בזלזול, הרי שאם תוכל לשנות את גישתך מיד תודות למשמעת ולתוכחה של האל, האם זה לא ימנע ממך מלעבור עבירה? האם זהו דבר טוב או רע לצמיחה שלך בחיים? זהו דבר טוב. כשאתה מיישם את האמת ומשביע את רצון האל, ליבך נינוח, מלא שמחה וחף מחרטות. אלו שלווה ושמחה אמיתיות.

קל לבני-אדם להפר את מצוות האל ולהתנגד לו כשיש להם טבע מושחת, אך אין משמעות הדבר שאבדה להם התקווה לישועה. האל בא לעשות את עבודת הישועה של בני-האדם וביטא אמיתות רבות; השאלה היא האם בני-האדם מסוגלים לקבל את האמיתות הללו. אם תהיה מסוגל לקבל את האמת, תהיה מסוגל להשיג ישועה. אם אינך מקבל האמת ואתה מסוגל להתכחש לאל ולבגוד בו – גורלך נחרץ – אתה יכול רק לחכות להיות מושמד באסון. איש אינו יכול לחמוק מהגורל הזה. על בני-האדם להתעמת עם עובדה הזו. יש שאומרים: "כל הזמן נובעים ממני גילויים של טבע מושחת, ואני פשוט לא מצליח להשתנות. מה עליי לעשות? האם זה פשוט מי שאני? האם האל אינו אוהב אותי? האם הוא מתעב אותי?" האם זאת גישה נכונה? האם זאת הדרך הנכונה לחשוב? (לא.) כשבאדם מתגלות נטיות של טבע מושחת, הן יתבטאו בו באורח טבעי. הוא אינו יכול לבלום אותן, אם כי הוא היה רוצה לעשות כן, וכך הוא מרגיש שאין לו תקווה. למעשה, אין זה בהכרח כך. הדבר תלוי ביכולתו של האדם לקבל את האמת, בשאלה האם הוא יכול להיסמך על האל ולשאת אליו את עיניו. העובדה שבני-אדם מגלים לעתים קרובות טבע מושחת מוכיחה שחייהם נשלטים בידי הטבע המושחת של השטן, ושמהותם היא מהות השטן. על אנשים להכיר בעובדה הזאת ולקבל אותה. יש הבדל בין המהות הטבעית של האדם ובין המהות של האל. מה עליהם לעשות לאחר שהכירו בעובדה הזאת? כשאנשים מגלים ביטויים של טבע מושחת: כשהם מתמסרים להנאות הבשרים ומתרחקים מן האל; או כשהאל פועל בדרכים שאינן עולות בקנה אחד עם מה שהם חושבים, ואז עולות בהם תלונות, עליהם לעורר בעצמם מיד מודעות לכך שמדובר בבעיה ובטבע מושחת; מדובר במרידה באל, בהתנגדות לאל; הדבר אינו תואם את האמת, והוא תועבה בעיני האל. כשאנשים מבינים את הדברים הללו, אל להם להתלונן או להפוך לשליליים ולהשתמט ממעש, ובוודאי שאסור להם להתרגז; במקום זאת, עליהם להיות מסוגלים להכיר את עצמם באורח עמוק יותר. בנוסף, עליהם להיות מסוגלים לבוא בפני האל מראש, כצעד מונע, ולקבל את התוכחה של האל ואת המשמעת שהוא מטיל, ועליהם להפוך מיד את מצבם, כך שיהיו מסוגלים ליישם על פי האמת ועל פי דברי האל, ולפעול על פי העקרונות. כך, מערכת היחסים שלך עם האל תהפוך להיות יותר ויותר תקינה, כמו גם מצבך הפנימי. תהיה מסוגל לזהות נטיות של טבע מושחת, כמו גם את מהות השחיתות, ואת המצבים המכוערים למיניהם של השטן, בבהירות גוברת והולכת. לא תאמר עוד דברים מטופשים וילדותיים כגון: "זה היה השטן ששיבש את ההתנהגות שלי", או "זה היה רעיון שהשטן נתן לי". במקום זאת, אתה תכיר באופן מדויק את הטבע המושחת על כל צורותיו, כמו גם את המהות האנושית שמתנגדת לאל ואת מהותו של השטן. תעמוד לרשותך דרך מדויקת יותר לטפל בדברים הללו והם לא יגבילו אותך יותר. אתה גם לא תיחלש ולא תאבד אמונה באל ובגאולתו רק כי חשפת מעט מטבעך המושחת, או כי עברת עבירה, או כי ביצעת את חובתך כלאחר יד, או כיוון שלעתים קרובות אתה מוצא את עצמך במצב פסיבי ושלילי. לא תחיה במצבים כאלו, אלא תתמודד עם הטבע המושחת שלך עצמך באורח נכון, ותהיה מסוגל לחיות חיים רוחניים תקינים. כשאנו חושפים טבע מושחת, אם אנו מסוגלים להתבונן בעצמנו, לבוא בתפילה בפני האל, לחפש את האמת, ולזהות את טבענו המושחת ולנתח אותו כך שאנו חדלים להיות נתונים לשליטתו ולמגבלותיו ויכולים ליישם את האמת בפועל, נמצא אז בדרך הנכונה לישועה. אדם המיישם כך והמתנסה בכך, יכול להשיל מעליו את טבעו המושחת ולהשתחרר מהשפעת השטן. האם מי שעושה זאת לא בא אז לחיות בפני האל? האם הוא לא משיג בכך חירות ושחרור? זוהי הדרך ליישום האמת ולהשגתה, וכן הדרך לישועה. הטבע המושחת נטוע עמוק בבני-האדם; מהותו של השטן וטבעו שולטים במחשבותיהם של בני-האדם, בהתנהגותם ובשכלם. אולם, כל זאת מחוויר בפני האמת, לעומת עבודת האל, ובפני ישועת האל; ניתן להשיג זאת ללא שום מכשולים. אין זה משנה איזה טבע מושחת יש לאדם, לא משנה בפני אילו קשיים הוא ניצב, ולא משנה מהן המגבלות שלו, יש דרך שניתן ללכת בה, שיטה לפתרון הבעיות, ואמיתות מתאימות כדי לעשות כן. בדרך זאת, האם אין תקווה לישועת בני האדם? כן, יש תקווה.

מובאה 55

בין כשהאדם ממלא את תפקידו ובין כשהוא לומד ידע מקצועי, עליו להיות שקדן ולבוא בגישה העקרונית המתאימה. אסור לבוא בגישה רשלנית או לפעול כלאחר יד. התכלית של לימוד הידע המקצועי היא שהאדם ימלא את תפקידו היטב, ועל האדם להשקיע מאמץ בכך – זהו דבר שעל אנשים לשתף פעולה איתו. אם האדם אינו רוצה למלא את תפקידו היטב ותמיד מוצא סיבות ותירוצים לא ללמוד ידע מקצועי, סימן שהוא אינו משקיע מעצמו לטובת אלוהים ושאינו רוצה למלא את תפקידו היטב כדי להחזיר לאלוהים על אהבתו. נכון שזהו אדם שאין לו מצפון והיגיון? נכון שאדם בעל אופי כזה הוא אדם בעייתי? נכון שקשה מאוד לנהל אדם כזה? אף כי האדם לומד מקצוע, עליו גם לחפש את האמת ולהתאים את העשייה שלו לעקרונות האמת. אסור לאדם לחרוג מעבר לכך ואסור שראשו יהיה מבולבל כמו ראשו של כופר. איזו גישה לעבודה יש לכופרים? רבים מהם פשוט נסחפים בחיי היומיום ומבזבזים את זמנם, עובדים מדי יום בפיזור נפש בשביל משכורתם היומית בלבד ואינם מחמיצים שום הזדמנות להתרשל בעבודתם. לא אכפת להם מיעילות או מעשייה מצפונית ואין להם גישה רצינית ואחראית. הם לא אומרים, "המשימה הזאת הופקדה בידיי ולכן מחובתי לקבל אחריות עליה עד שאסיים אותה, מחובתי לטפל בעניין זה היטב ולשאת באחריות זאת." המצפון הזה חסר אצלם. זאת ועוד, לכופרים יש טבע מושחת מסוג מסוים. כשהם מלמדים אנשים אחרים פיסת ידע או מיומנות מקצועית, הם חושבים "ברגע שהתלמיד יודע את כל מה שהמורה יודע, המורה מאבד את פרנסתו. אם אלמד אחרים את כל מה שאני יודע, אנשים יפסיקו לקחת ממני דוגמה או להעריץ אותי ואאבד את מעמדי כמורה. זה לא מקובל עליי. אסור לי ללמד אותם את כל מה שאני יודע, אני מוכרח להסתיר חלק מהידע שלי. אלמד אותם שמונים אחוזים בלבד מהידע שלי ואת השאר אשמור לעצמי כך שאוכל לשלוף אותו בשעת הצורך כמו קוסם ששולף משהו מהשרוול; זוהי הדרך היחידה להראות שכישוריי עולים על כישוריהם של אחרים." איזה מין טבע זה? זהו טבע ערמומי. כשאתם מלמדים אחרים, עוזרים להם או משתפים איתם ידע שלמדתם, איזו גישה עליכם לאמץ? (אסור לי לחסוך במאמצים ולא להסתיר שום דבר.) איך לא מסתירים שום דבר? אם אתה אומר, "אני לא מסתיר שום דבר כשמדובר בדברים שלמדתי, ואין לי בעיה לספר עליהם לכולכם. ממילא אני באיכות גבוהה יותר מכם ואני עדיין יכול להבין דברים ברמה גבוהה יותר" – האמירה הזאת עדיין מהווה הסתרה והיא אמירה ערמומית לחלוטין. לחלופין, אם אתה אומר, "אלמד אתכם את כל הדברים הבסיסיים שלמדתי, זה לא עניין גדול. עדיין יש לי ידע ברמה גבוהה יותר ואפילו אם תלמדו את כל זה, עדיין לא תהיו בעלי ידע מתקדם כמו שלי" – האמירה הזאת עדיין מהווה הסתרה. אם האדם אנוכי מדי, לא תהיה לו ברכה מאלוהים. אנשים צריכים ללמוד להתחשב ברצונו של אלוהים. מחובתך לתרום לבית האל את הדברים החשובים והמהותיים ביותר שלמדת כדי שנבחרי האל יוכלו ללמוד אותם ולהתמקצע בהם – זוהי הדרך היחידה להשיג את ברכת האל והוא יעניק לך עוד יותר דברים אפילו. שנאמר, "טוב לתת מלקחת." הקדש לאלוהים את כל כישרונותיך ואת המתנות שקיבלת ממנו ושלב אותם במילוי תפקידך כדי שכולם יוכלו להפיק מהם תועלת ולהשיג תוצאות במילוי תפקידיהם. אם תתרום את מלוא המתנות שקיבלת מאלוהים ואת מלוא כישרונותיך, הם יועילו לכל אילו שממלאים את התפקיד הזה ולעבודת הכנסייה. אל תספר לכולם דברים פשוטים אחדים ותחשוב שבזה מילאת את תפקידך היטב או לא הסתרת שום דבר – זה לא מספיק. בכך שעשית זאת, לימדת רק תיאוריות או דברים אחרים שאנשים יכולים להבין את משמעותם המילולית, אבל המהות והעיקרים הם מעבר ליכולת ההבנה של מתחילים. אתה נותן סקירה כללית בלבד בלי להרחיב או לפרט ובכל אותו הזמן אתה עדיין חושב לעצמך, "טוב, בכל מקרה, סיפרתי לך ולא הסתרתי שום דבר בכוונה. אם אינך מבין, הסיבה היא שהאיכות שלך נמוכה מדי, אז אל תאשים אותי. נצטרך פשוט לראות איך אלוהים יוביל אותך עכשיו." נכון שיש בהרהורים אלה ערמומיות? נכון שהם אנוכיים ומבישים? למה אתה לא יכול ללמד אנשים את כל מה שבליבך ואת כל מה שאתה מבין? למה במקום זאת אתה מסתיר ידע? זוהי בעיה הטמונה בכוונותיך ובטבעך. כשרוב האנשים נחשפים לראשונה להיבט ספציפי כלשהו של ידע מקצועי הם מסוגלים להבין את המשמעות המילולית שלו בלבד; את הידע יש ליישם במשך זמן מה כדי להצליח לקלוט את העיקרים ואת המהות. אם כבר התמקצעת בדקויות האלה, עליך לחלוק אותם עם אחרים במישרין; אל תיתן להם ללכת בדרכים עקלקלות ולבזבז זמן רב כל כך בגישושים. זוהי האחריות שלך; זהו הדבר שעליך לעשות. אם תספר להם את מה שאתה מאמין שהם העיקרים והמהות, אז לא תסתיר מהם דבר ולא תהיה אנוכי. אם אינכם יכולים לפתור את ההיבטים האנוכיים והנבזיים של הטבע המושחת שלכם כשאתם מלמדים מיומנויות לאחרים, מעבירים להם אינפורמציה על המקצוע שלכם או משתפים בנושא היווכחות בחיים, לא תוכלו למלא את חובותיכם היטב; במקרה זה, אינכם בעלי אנושיות או מצפון והיגיון ואינכם מיישמים בפועל את האמת. חובה עליך לחפש את האמת כדי לפתור את הטבע המושחת שלך ולהגיע למצב שבו אתה נטול מניעים אנוכיים ומתחשב אך ורק ברצון אלוהים. בדרך הזאת תהיה לך מציאות האמת. אם אנשים חיים לפי הטבע השטני כמו הכופרים ואינם חותרים אל האמת, הדבר מעייף מדי. קיימת תחרות רבה מאוד בין הכופרים לבין עצמם. התמקצעות במהות של מיומנות או של מקצוע כלשהם אינה דבר פשוט וברגע שמישהו אחר מגלה אותם ומתמקצע בהם בעצמו, הפרנסה שלך נתונה בסיכון. לאנשים יש מניע חזק מאוד לנהוג כך כדי להגן על פרנסתם – הם מוכרחים לעמוד על המשמר כל העת. המקצוע שרכשו הוא הדבר בעל הערך הגדול ביותר שיש להם להציע, הוא הפרנסה שלהם, ההון שלהם, דמם, ואסור להם לגלות את רזי מקצועם לאיש. אבל אתה מאמין באלוהים – אם אתה חושב כך ופועל כך בבית האל, אין הבדל בינך לבין כופר. אם אינך מקבל את האמת כלל וכלל ואתה ממשיך לחיות לפי השקפות עולם שטניות, אינך אדם שמאמין באלוהים באמת ובתמים. אם בעת מילוי תפקידך יהיו לך תמיד מניעים אנוכיים ותנהג בקטנוניות, לא תזכה בברכת האל.

לאחר שהאמונה באלוהים הפכה לחלק מחייך, ולאחר שאכלת ושתית מדבריו וקיבלת עליך את המשפט ואת הייסור שבדברי האל, האם גם הרהרת על אודות הטבע המושחת שלך ולמדת להכירו? האם השתנו העקרונות שלפיהם אתה מדבר ופועל, השקפת העולם שלך והעקרונות והיעדים של התנהגותך? אם עדיין אין שום הבדל בינך לבין כופר, אלוהים לא יכיר באמונתך בו. הוא יאמר שאתה עדיין כופר ושאתה עדיין הולך בנתיבו של הכופר. על כן, בין שמדובר בהתנהגותך ובין שמדובר במילוי חובתך, עליך ליישם בפועל על סמך דברי האל ובהתאם לעקרונות האמת ולהשתמש באמת לפתרון בעיות, לפתרון הטבע המושחת שאתה חושף ולפתרון של הטעויות במחשבותיך, בהשקפותיך וביישום בפועל שאתה עושה. מבחינה אחת, מחובתך לגלות בעיות דרך התבוננות עצמית ובחינה עצמית. מבחינה אחרת, מחובתך גם לחפש את האמת כדי לפתור בעיות, וכשאתה מגלה טבע מושחת מחובתך לפתור אותו לאלתר, למרוד בבשר ולזנוח את רצונך. ברגע שתפתור את הטבע המושחת שלך כבר לא תפעל לפיו, ותוכל לשחרר את הכוונות ואת האינטרסים שלך וליישם בפועל בהתאם לעקרונות האמת. זוהי מציאות האמת שחסיד אותנטי של האל מוכרח להיות ניחן בה. אם אתה יכול להתבונן בעצמך, להכיר את עצמך ולחפש את האמת כדי לפתור בעיות בדרך זאת, אתה אדם שחותר אל האמת. האמונה באלוהים דורשת שיתוף פעולה מעין זה, והיכולת ליישם בפועל בדרך זאת זוכה לברכה מיוחדת מאלוהים. מדוע אני אומר זאת? כיוון שאתה פועל למען עבודת הכנסייה, למען האינטרסים של בית האל ולטובת האחים והאחיות ובאותו הזמן אתה מיישם בפועל את האמת. זהו בדיוק הדבר שאלוהים רואה בחיוב; אלה הם מעשים טובים וכשאתה מיישם בפועל את האמת בדרך הזאת, אתה נושא עדות עבור האל. אולם, אם אינך עושה זאת ואין שום הבדל בינך לבין כופר, ואתה פועל לפי עקרונות הפעולה של הכופרים ושיטות פעולתם, האם לזאת ייקרא נשיאת עדות? (לא.) מה התוצאות שדבר זה מביא? (זה משפיל את אלוהים.) זה משפיל את אלוהים! מדוע אתם אומרים שזה משפיל את אלוהים? (כיוון שאלוהים בחר בנו, ביטא אמיתות כה רבות, הדריך אותנו אישית, סיפק לנו והשקה אותנו מים, ובכל זאת איננו מקבלים את האמת או מיישמים אותה בפועל ואנחנו עדיין חיים על סמך דברים שטניים ואיננו נושאים עדות לפני השטן. זה משפיל את אלוהים.) (אם אדם שמאמין באלוהים שמע אותו מעביר לנו אמיתות כה רבות ודרכים רבות כל כך ליישום בפועל, ובכל זאת, במעשיו הוא עדיין חי בהתאם לפילוסופיות החיים של הכופרים והוא ערמומי ואינטרסנטי במיוחד, הוא גרוע יותר מהכופרים ואף רשע יותר מהם.) ייתכן שאתם מבינים חלק קטן מעניין זה. אנשים אוכלים ושותים את דברי האל, נהנים מכל מה שאלוהים מספק ועדיין הולכים בעקבות השטן. לא משנה איזה דברים קשים קורים להם או לאיזה סביבות מאתגרות הם נקלעים, הם עדיין לא מסוגלים להאזין לדברי האל או לציית לו, הם לא מחפשים את האמת והם לא נושאים עדות. האם זו לא בגידה באלוהים? מובן שכן. כשאלוהים זקוק לך, אתה לא מקשיב לקריאתו או לדבריו, אלא במקום זאת פועל לפי המגמות החילוניות: שומע לשטן, נוהה אחריו, מיישם בפועל לפי ההיגיון של השטן וחי לפי שיטותיו ועקרונותיו המנחים. זוהי בגידה באלוהים. האם בגידה שכזו אינה בבחינת השפלת אלוהים וחילול הקודש? חישבו על אדם וחווה בגן עדן – אלוהים אמר, "וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֨עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת׃" (בראשית ב' 17). של מי המילים האלו? (המילים הן של אלוהים.) האם אלו מילים רגילות? (לא.) מהן? הן האמת, אלו המילים שעל אנשים לציית להם וזו הדרך שעל אנשים ליישם בפועל. אלוהים אמר לאדם וחווה כיצד להתייחס לעץ הדעת טוב ורע. העיקרון שאותו היה עליהם ליישם בפועל היה לא לאכול מפרותיו; לאחר מכן, אלוהים אמר לאדם וחווה מה תהיה התוצאה של אכילת הפרי – הם ימותו ביום שבו יאכלו את הפרי. לאדם וחווה נאמר מה העיקרון ליישום בפועל והסכנה הנשקפת להם אם לא יישמו בפועל את העיקרון. האם בני האדם הבינו זאת אחרי ששמעו את הדברים האלה? (הם הבינו זאת.) הם למעשה הבינו את דברי אלוהים, אבל אחר כך הם שמעו את הנחש אומר "אלוהים אמר שתמותו ביום שבו תאכלו מפרי העץ הזה, אבל אתם לא תמותו. אתם יכולים לטעום אותו," ואחרי שהשטן דיבר הם שמעו לדבריו ואכלו מפרי עץ הדעת טוב ורע. זו הייתה בגידה באלוהים. הם בחרו שלא לשמוע לדברי אלוהים וליישם בפועל לפיהם. הם לא עשו כמצוות אלוהים ובמקום זאת הם האמינו לדברי השטן, קיבלו אותם ופעלו לפיהם. מה הייתה התוצאה של פעולה זו? בבסיס התנהגותם וגישתם הייתה הבגידה באלוהים והשפלתו, והתוצאה הייתה שהם הושחתו בידי השטן והידרדרו. האנשים כיום דומים למי שאדם וחווה היו אז. הם שומעים את דברי אלוהים אבל לא מיישמים אותם בפועל, הם אפילו מבינים את האמת אבל לא מיישמים אותה בפועל. אופי ההתנהגות הזו זהה לאופי ההתנהגות של אדם וחווה: הסירוב לשמוע לדברי אלוהים או לדברותיו – זוהי בגידה באלוהים והשפלתו. כשאנשים בוגדים באלוהים ומשפילים אותו, התוצאה היא שהשטן ממשיך להשחית אותם ולשלוט בהם והטבע השטני שלהם שולט בהם. משום כך הם אינם יכולים להשתחרר מהשפעתו של השטן או לחמוק משידוליו, מפיתוייו, מהתקפותיו ומהמניפולציות שלו והם נופלים כטרף בידיו. אם לעולם לא תצליח להשתחרר מדברים אלה, חייך יהיו בעיקר מלאי כאב ובעיות וחסרי שלווה ואושר. אתה תרגיש שהכול חסר משמעות וייתכן שתרצה למות כדי לסיים עם כל זה. זהו מצבם מעורר הרחמים של אלו שחיים תחת שלטונו של השטן.

מובאה 56

יש בני אדם שכאשר הם משמשים כמנהיגים או כעובדים, הם חיים בחשש תמידי לעשות שגיאה כי אז הם יחשפו ויודחו מתפקידם, ולכן לא פעם הם אומרים לאחרים: "לא כדאי לך להפוך למנהיג. ברגע שמשהו ישתבש אתה תודח, ולא תהיה דרך חזרה!" האם ההצהרה הזו שגויה? מה הכוונה ב"לא תהיה דרך חזרה?" אילו מנהיגים ועובדים מודחים מתפקידם? הם כולם בני אדם מרושעים, שאינם מטים אוזן לאזהרות חוזרות ונשנות ופועלים כאחוזי אמוק כדי לשבש את עבודת הכנסייה ולהפריע לה. אם מישהו טועה רק כי שיעור הקומה שלו או איכותו נמוכים, או מפני שהוא חסר ניסיון, בהינתן שאדם כזה יכול לקבל את האמת ולהתחרט בלב שלם, האם בית האלוהים ידיח אותו? אפילו אם אדם כזה אינו יכול לבצע עבודה מעשית כלשהי, אפשר יהיה פשוט להטיל עליו תפקיד שיותאם לכישוריו. אם כך, האם בני האדם שאומרים דברים כאלה אינם מעוותים את העובדות? האם הם לא מפיצים תפיסות כדי להוליך אחרים שולל? המנהיגים והעובדים בבית האלוהים נבחרים באופן דמוקרטי, הרי לא כל מי שרוצה את התפקידים האלו יכול לקבל אותם. בית האלוהים מתייחס אל המנהיגים ואל העובדים על בסיס עקרונות האמת; רק מנהיגי השקר שאינם יכולים לקבל כלל את האמת, וצוררי המשיח הנמצאים במרדף מתמיד אחר יוקרה, רווח ומעמד, וכן אלו הנחושים בסירובם להתחרט, יהיו אלו שיודחו. בני האדם שמסוגלים לקבל את האמת, לקבל את זה שיעברו גיזום וטיפול, ואשר מתחרטים בלב שלם, לא יודחו. לבני אדם שמפיצים את התפיסה לפיה "מסוכן מדי להיות מנהיג" יש כוונות ויעדים. מטרתם היא להוליך שולל בני אדם, למנוע מאחרים מלהפוך למנהיגים, ולנצל את ההזדמנות שיניבו מעשים אלו. האם לא מדובר כאן במניע נסתר? אם אתה חושש מהדחה, עליך לנהוג בזהירות, להתפלל לאל ולהביע את חרטתך כלפיו, ולקבל את האמת כך שתוכל לתקן את שגיאותך. אם כן, האם הדבר לא יפתור את הבעיה? אלו ששוגים ואז, כשהם צריכים להתמודד עם כך שיעברו גיזום וטיפול, אינם מקבלים את האמת, ואין להם שום כוונה להתחרט בלב שלם, והם ממשיכים לגלות חוסר אכפתיות ושטחיות ולהתפרע, הם אלו שצריכים להיות מודחים. יש בני אדם שתפקידם כמנהיגים וכעובדים גורם להם להיות נועזים וחצופים; הם מדברים ופועלים ללא כל נקיפות מצפון, ורוצים להסתיר מכולם את האמת. לא זו בלבד שהם אינם משתמשים באמת לשם פתרון בעיות; בנוסף לכישלונם לעשות זאת הם מאתרים ומבודדים כל מי שמדווח לבכיר על בעיות. כשהבכיר לומד על בעיה זו ומבין שהם האחראים לקיומה, הם הופכים להיות מבוהלים כמו שפנים ומפגינים סירוב עיקש להודות במעשה. הם חושבים שאם יסרבו להכיר בו, הם יוכלו לחמוק מעונש ובית האלוהים לא ימשיך לחקור את הנושא. האם זה באמת כל כך פשוט? בית האלוהים יאמת את הדברים בבהירות, ואז יטפל בהם על יסוד העקרונות; מי שהאחריות בידיו לא יוכל לחמוק. כאשר אנשים אינם מחפשים את האמת במה שהם עושים ופועלים באופן שרירותי, חסר אחריות, ובהתאם לגחמות שלהם, משתמשים בהתחכמות ובהעמדת פנים ומסרבים באופן עיקש להודות בטעויותיהם כאשר הדברים משתבשים, איזה סוג של בעיה זו? האם זו הגישה הנכונה? האם אימוץ של התחכמות והעמדת פנים, וסירוב עיקש להכיר במעשיהם יפתרו את הבעיה? האם הגישה הזו שלהם מתיישבת עם האמת? האם יש בה התמסרות אמיתית? הם חוששים מכך שיעשו שגיאות ואז ייחשפו וידווחו עליהם, הם חוששים שבית האלוהים יראה בהם אחראים, והם חוששים מכך שיישפטו, יגונו ויודחו. האם יש בעיה עם הפחד הזה? הפחד הזה אינו דבר חיובי; מהיכן הוא מגיע? (נטיותיהם השטניות והמושחתות). זה נכון. אז מה בדיוק יש בפחד הזה? בואו ננתח זאת. למה הם פוחדים? הפחד שלהם נובע מהחשש שברגע שהדברים ייחשפו, הם יפוטרו ויוחלפו וכך יאבדו את מעמדם ואת פרנסתם. לפיכך הם נוקטים בדרכי שקר והתחכמות ומתעקשים בסירובם להכיר במעשיהם. על יסוד גישה זו, התשובה לשאלה האם הם אנשים שמקבלים את האמת, האם הם אנשים שחצנים וצדקנים, והאם הם אנשים העושים מעשי מרמה, נחשפת כאן. האם הם אינם שדים? הם סוף סוף הראו את טבעם האמתי. מתי אנשים נחשפים יותר מכל? כאשר קורים להם דברים, ובייחוד כאשר מעשיהם הרעים נחשפים, תראו מהי הגישה שלהם – רגעים אלו חושפים אותם יותר מכל. חשיבתם המוגבלת, הרמאות והתחבולנות שלהם וסירובם העיקש להכיר בשגיאותיהם וכו׳ – כל הנטיות המושחתות האלו מתפרצות בבת אחת. האם אין זה הזמן שבו הכי קל להבחין בין אנשים? יש אנשים שאינם מאמינים שבית האלוהים יכול לנהוג באנשים בהוגנות. הם אינם מאמינים שהאלוהים מושל בביתו, ושהאמת מושלת שם. הם מאמינים שללא קשר לתפקיד שממלא אדם, אם צצה בעיה בתפקיד זה, בית האלוהים יטפל באדם זה מיד, ייטול מידיהם את זכותם לבצע תפקיד זה, יְשַלֵח אותם מעליו, או אף יסלק אותם משורות הכנסייה. האם זה באמת עובד ככה? בוודאי שלא. בית האלוהים מתנהג כלפי כל אדם בהתאם לעקרונות האמת. האל צדיק באופן שבו הוא מתייחס לכל אדם. הוא לא בוחן רק את האופן שבו אדם מתנהג במקרה פרטני; הוא מביט על אופיו הטבעי של האדם, על כוונותיהם, על גישתם לחיים, והוא בוחן בייחוד האם אדם יכול להביט בנפשם כאשר עם עושים טעות, האם הם מלאי חרטה, והאם הם יכולים להגיע למהות הבעיה בהתבסס על דבריו, להגיע להבנת האמת, לשנוא את עצמם, ולהתחרט באמת. אם מישהו אינו ניחן בגישה הנכונה, ומעשיהם מעורבים לחלוטין בכוונות אישיות, אם הם מלאים במזימות ערמומיות ובפרצי נטיות מושחתות, וכאשר צצות בעיות, הם פונים לדרך של התחכמות, העמדת פנים וצידוק עצמי ומגלים סירוב עיקש להודות במעשיהם, אז אי אפשר להציל אדם כזה. הם אינם מקבלים כלל את האמת והם נחשפו לחלוטין. אנשים שאינם צודקים, ושאינם מסוגלים לקבל אפילו שמץ מן האמת, הם כופרים במהותם ונותר רק להדיח אותם. איך אפשר שלא לחשוף ולא להדיח כופרים המשמשים כמנהיגים וכעובדים? כופר, ללא קשר לתפקיד שהם מבצעים, נחשף מהר יותר מכולם, מכיוון שהנטיות המושחתות שהם מפגינים רבות מדי וברורות מדי. יתר על כן, הם אינם מקבלים כלל את האמת ופועלים באופן חסר אחריות ושרירותי. בסופו של דבר, לאחר שהם נודו, ואיבדו את ההזדמנות למלא את תפקידם, הם מתחילים לחשוש, מתוך המחשבה, "אני גמור. לא מתירים לי לבצע את תפקידי, אי אפשר להושיע אותי. מה עליי לעשות?". למעשה, גן העדן תמיד ישאיר לאדם פתח מילוט. יש נתיב סופי אחד, שהוא להביע חרטה אמתית, ולמהר להפיץ את הבשורה ולזכות באנשים, לכפר על מעשיהם על ידי עשיית מעשים טובים. אם הם אינם בוחרים בנתיב זה, הם באמת גמורים. אם יש להם היגיון כלשהו והם יודעים שאין להם כל כישרון, עליהם להצטייד עם האמת באופן נאות ולהתאמן בהפצת הבשורה – גם זו המשמעות של ביצוע תפקיד. הדבר אפשרי לחלוטין. אם מישהו מודה שהם הודחו מכיוון שלא ביצעו כיאות את תפקידם, ועם זאת הם עדיין אינם מקבלים את האמת ואין להם ולו גם שמץ של חרטה, ובמקום זאת הם מזניחים עצמם לרגשות יאוש, האם אין מדובר במעשה טפשי ובור? תאמרו לי, אם אדם עשה טעות, אבל הם מסוגלים לגלות הבנה אמתית ומוכנים להתחרט, האם בית האלוהים לא ייתן להם סיכוי? כאשר תוכנית הניהול בת 6,000 השנים מתקרבת לסיומה, יש כל כך הרבה תפקידים שיש למלאם. אבל אם לכם כל מצפון או היגיון, ואינכם מטפלים בעבודתכם האמיתית, אם קיבלתם את ההזדמנות לבצע תפקיד אך אינכם יודעים לנצור אותה, אינכם לפחות רודפי אמת, נותנים לתקופה הטובה ביותר לחלוף על פניהם, אז אתם תיחשפו. אם באופן עקבי אתם מבצעים את תפקידכם ברשלנות ובשטחיות, ואינכם מגלים כלל התמסרות כאשר אתם עוברים גיזום וטיפול, האם בית האלוהים עדיין ישתמש בכם לשם מילוי תפקיד? בבית האלוהים השלטון הוא בידי האמת, לא השטן. המילה האחרונה, בנוגע לכל דבר, היא של האלוהים. הוא זה שעושה את העבודה של הצלת האדם, הוא השולט על הכול. אין לכם כל צורך לנתח מה טוב ומה רע, עליכם רק להקשיב ולציית. כאשר אתם מתמודדים עם הצורך לעבור גיזום וטיפול, עליכם לקבל את האמת ולהיות מסוגלים לתקן את שגיאותיכם. אם תעשו זאת, בית האל לא ישלול מכם את זכותכם למלא חובה. אם תמיד תחששו מכך שתנודו, תספקו תירוצים ותצדיקו את עצמכם, זו תהיה בעיה. אם אנשים אחרים יוכלו לראות שאתם לא מקבלים את האמת ולו גם במעט, ושאינכם מסוגלים לחשוב בהיגיון, זו תהיה בעיה שלכם. הכנסייה תהיה מחויבת לטפל בכם. אם לא תקבלו כלל את האמת כשאתם ממלאים את חובתכם ותמיד תחששו מחשיפה או מנידוי, החשש הזה שלכם יוכתם בכוונה אנושית ובטבע שטני ומושחת, וכן בחשדות, בצורך להישמר, ובאי הבנה – גישות שלא צריכות להיות לאף אדם. עליכם להתחיל בכך שתשתחררו מהפחד שלכם, ותפתרו את אי ההבנות שלכם בנוגע לאל. כיצד יכולות לצוץ אצל אדם אי הבנות בנוגע לאל? אם הדברים בחייו של אדם מסתדרים, אין ספק שהוא לא יחווה אי הבנה של האל. הוא יאמין שהאל טוב, צודק, מלא רחמים ואוהב, שהוא אינו שוגה בשום דבר שהוא עושה. עם זאת, כשאדם כזה יתמודד עם משהו שאינו תואם את תפיסותיו, הוא יחשוב "נראה שהאל לא כל כך צודק, לפחות לא בנושא הזה". האם לא מדובר כאן באי הבנה? איך ייתכן שהאל לא צודק? מה גרם לכך שצצה אי ההבנה הזו? מה גרם לכם לגבש את הדעה ואת ההבנה האלו שהאל לא צודק? האם אתם יכולים לומר בוודאות מהו הגורם? באיזה משפט מדובר? באיזה נושא? באיזה מצב? אמרו במה מדובר, כך שכולם יוכלו לעבד את טענותיכם ולראות אם הן מבוססות. ואם אדם אינו מבין את האל או מתמודד עם משהו שאינו תואם לתפיסותיו, איזו גישה עליו לאמץ? (גישה המבקשת לחפש את האמת ולציית). עליו לציית תחילה ולחשוב: "אני לא מבין, אבל אציית כי זה מה שהאל עשה ולא משהו שבן אנוש צריך לנתח. יתר על כן, אני לא יכול להטיל ספק בדברי האל או בעבודתו כי דבר האל הוא אמת". האם לא זו הגישה שצריכה להיות לאדם? עם גישה כזו, האם אי ההבנות שלכם עדיין יהוו בעיה? (לא). הן לא ישפיעו על ביצועיכם במילוי חובתכם ולא ישבשו אותם. מי לדעתכם מסוגל להפגין נאמנות – אדם הנושא בתוכו אי הבנות בעת מילוי חובתו, או מי שאינו עושה זאת? (אדם שאינו נושא בתוכו אי הבנות במילוי חובתו מסוגל להפגין נאמנות). אם כך, ראשית עליכם לנהוג בצייתנות. יתר על כן, עליכם להאמין שהאל הוא האמת, שהאל צודק, ושכל דבר שעושה האל נכון. אלו הם התנאים המקדימים הקובעים אם תוכלו להיות נאמנים במילוי חובתכם. אם תעמדו בשני תנאים מקדימים אלו, האם אי ההבנות שבלבכם יוכלו להשפיע על ביצוע חובתכם? (לא). הם לא יוכלו. משמעות הדבר היא שלא תוכלו לערב את אי ההבנות האלו במילוי חובתכם. ראשית, עליכם לפתור את אי ההבנות מההתחלה, ולוודא שהן יישארו בשלב הראשוני מאוד שלהן. מה עליכם לעשות לאחר מכן? לפתור אותן מהשורש. כיצד עליכם לפתור אותן? תקראו יחד עם כולם כמה פסקאות רלוונטיות של דברי האל בנוגע לנושא זה. ואז, תשתפו ביניכם מדוע האל פועל באופן כזה, מהו רצון האל, ואילו תוצאות שאפשר להשיג מכך שהאל יפעל כך. שתפו דברים אלו בדיון מעמיק, ואז תבינו את האל ותוכלו להתמסר. אם לא תפתרו את אי ההבנות שלכם בנוגע לאל ותמשיכו להחזיק ברעיונותיכם בעת מילוי חובתכם, ותאמרו "בנושא זה, האל פעל באופן שגוי, ואני לא אתמסר. אני אחלוק על כך, אני אעלה טענות בנושא בבית האל. אני לא מאמין שמדובר במעשה האל" – איזה טבע זה? זהו טבע שטני טיפוסי. אסור שבני אדם יבטאו מילים כאלו; לא זו הגישה שיציר האל צריך להחזיק בה. אם אתם יכולים להתנגד לאל באופן זה, האם אתם ראויים למלא את חובתכם? אינכם ראויים. מכיוון שאתם השטן, ואתם נעדרי אנושיות, ואתם לא ראויים למלא חובה. מי שיש בו היגיון כלשהו, וצצות בתוכו אי הבנות לגבי האל, יתפלל לאל וגם יחפש את האמת בדברי האל, ובמוקדם או במאוחר, יראה את הנושא בבהירות. זה מה שאנשים חייבים לעשות.

בתהליך של חווית עבודת האל, יש דברים רבים שאנשים אינם יכולים להבין או להשלים איתם. בהנחה שיש צייתנות בליבותיהם, עניינים אלו ייפתרו בהדרגה, ויימצאו להם תשובות בדברי האל. אפילו אם הם אינם יכולים להשיג תוצאות כרגע, הם יבינו דברים אלו לאחר מספר שנות ניסיון. אם, לאחר התמודדות עם בעיות, אדם אינו יכול להבין את טבען ופונה לתקוף את המנהיגים ואת העובדים, או מתווכח עם בית האל, האם מדובר באדם בעל היגיון? כדי ללכת בעקבות האל, על אדם להיות לפחות בעל היגיון של אנושיות רגילה ואמונה בסיסית, ורק אז יהיה לו קל להתמסר לאל. אם תמיד תתנגדו לאלוהים ותתייצבו נגדו, ולאחר מכן לא תחפשו את האמת או לא תתמלאו חרטה, לא תהיו כשירים למלא חובה או להיות חסידי האל, ואינכם ראויים לקבל את הזכות להפיץ את דבריו. אם אין בקרבכם אמונה אמתית, אבל אתם עדיין ממלאים חובה והולכים בעקבות האל, לא תוכלו לקבל אחיזה יציבה וללא ספק תנודו. האם דבר זה אין משמעותו שאתם גורמים בעיות לעצמכם? קוראים לזה "להביך את עצמך". לפיכך, לשם פתרון אי הבנות לגבי האל, אנשים צריכים קודם כול לציית, ולהאמין שהאל צודק בכל דבר שהוא עושה. אל תסמכו על מראה עיניכם ועל השיפוט שלכם – אם תמיד תסמכו עליהם, תהיו בבעיה. אתם לא אלוהים; האמת לא אצלכם. אתם בני אדם בעלי טבע מושחת; אתם עלולים לעשות טעויות, ואתם עדיין לא מבינים את האמת. אם אינכם מבינים את האמת, האם האל מגנה אתכם? האל לא מגנה אתכם, אבל עליכם לחפש את האמת. האל נותן לכם את ההזדמנות והזמן לחפש, והוא ממתין. ממתין למה? ממתין שתחפשו את האמת בזמן הזה. לאחר שתבינו ותתמסרו הכול יסתדר, והאל לא יזכור זאת ולא יגנה אתכם. לעומת זאת, אם תחזרו ותעשו אותן שגיאות, גורלכם אכן נחרץ ואתם חסרי תקנה.

מובאה 57

כעת אתם מסוגלים להבחין, במידה מסוימת, בטבע המושחת שנחשף אצלכם. ברגע שתהיו מסוגלים לראות בבירור אילו דברים מושחתים עדיין עלולים להיחשף אצלכם באופן קבוע ואילו דברים שאינם עולים בקנה אחד עם האמת עדיין סביר שתעשו, קל יהיה לכם לטהר את טבעכם המושחת. למה אנשים אינם מסוגלים לשלוט בעצמם בעניינים רבים? כיוון שהם עדיין נשלטים בידי טבעם המושחת, שמגביל אותם ומפריע להם בכל הדברים, בכל זמן ומכל בחינה. יש אנשים שתמיד מרגישים ששיעור קומתם גבוה כשהכול בסדר אצלם והם לא מעדו או נעשו שליליים, וכשהם רואים כיצד אדם רשע, מנהיג כוזב או צורר משיח נחשף ומנודה הם לא מייחסים לכך חשיבות. הם אפילו מתגאים מול כולם ואומרים, "כל אדם אחר עלול למעוד, אבל לא אני. כל אדם אחר אולי אינו אוהב את אלוהים, אבל אני כן אוהב אותו." הם חושבים שהם יכולים לשאת עדות בכל מצב ובכל הנסיבות. ומה התוצאה? מגיע יום שבו הם עומדים למבחן ואז הם מתלוננים ורוטנים על אלוהים. האין זה כישלון, האין זו מעידה? מבחן הוא הדבר שחושף אנשים יותר מכל. אלוהים בוחן כליות ולב ולאדם אסור להתרברב אף פעם. לא משנה במה הוא מתרברב, דווקא אותו הדבר יהיה הסיבה למעידתו, במוקדם או במאוחר. כשהם רואים אחרים מועדים ונופלים בנסיבות מסוימות, הם לא מייחסים לכך חשיבות ואפילו חושבים שהם בעצמם אינם יכולים לטעות, שהם יוכלו לעמוד איתן – אבל גם הם בסופו דבר מועדים ונכשלים באותן נסיבות. איך זה ייתכן? זה ייתכן כי אנשים לא מבינים לעומק את מהות טבעם; הידע שלהם על הבעיות הקיימות במהות טבעם עדיין אינו עמוק מספיק ולכן הם מתקשים מאוד ליישם בפועל את האמת. לדוגמה, יש אנשים שהם ערמומיים מאוד ודבריהם ומעשיהם אינם ישרים, אבל אם תשאל אותם באיזה תחום מתבטא הטבע המושחת שלהם במידה החמורה ביותר, הם יגידו, "אני ערמומי במקצת." הם רק אומרים שהם ערמומיים במקצת, אבל הם לא אומרים שטבעם עצמו הוא ערמומי ואינם אומרים על עצמם שהם אנשים ערמומיים. הידע שלהם על מצבם המושחת אינו עמוק כל כך, והם לא בוחנים אותו ברצינות וביסודיות כמו אנשים אחרים. מנקודת המבט של אנשים אחרים, אנשים אלה הם ערמומיים ומושחתים מאוד, בכל מילה שלהם יש הונאה ודבריהם ומעשיהם לעולם אינם ישרים – אבל הם אינם מסוגלים להגיע להיכרות מעמיקה כל כך עם עצמם. הידע שברשותם הוא שטחי ולא יותר. בכל פעם שהם מדברים ופועלים, הם חושפים חלק מסוים של טבעם, ובכל זאת הם אינם מודעים לכך. הם מאמינים שאופן פעולתם אינו חושף שום שחיתות, הם חושבים שהם כבר יישמו בפועל את האמת – אבל בעיני המתבוננים בהם, אנשים אלה מושחתים וערמומיים ומילותיהם ומעשיהם אינם ישרים כלל. זאת אומרת, לאנשים יש הבנה שטחית מאוד של טבעם ויש אי התאמה עצומה בין הבנתם לבין דברי האל, ששופטים וחושפים אותם. אין זאת טעות במה שאלוהים מגלה לבני האדם, אלא שבני האדם לא מבינים לעומק את טבעם. אנשים לא מבינים את עצמם באופן יסודי או מהותי; במקום זאת, הם מתמקדים בהכרת מעשיהם ובאופן בו הם נראים כלפי חוץ, ולאלה הם מקדישים את מרצם. אפילו אם אנשים מסוימים מסוגלים לפעמים לומר דבר מה על ההכרה העצמית שלהם, הדבר שיגידו לא יהיה עמוק במיוחד. שום אדם מעולם לא חשב שהוא אדם מסוג מסוים או שיש לו טבע מסוג מסוים כי הוא עשה מעשה מסוג מסוים או כי נחשף אצלו דבר מסוים. אלוהים חשף את טבע האדם ואת מהותו, אך מה שאנשים מבינים הוא שאופני העשייה והדיבור שלהם פגומים ולקויים; משום כך, יישום בפועל של האמת הוא משימה קשה יחסית בשבילם. אנשים חושבים שטעויותיהם הן רק התגלמויות רגעיות המתגלות במקרה, במקום לחשוב שהן נובעות מטבעם. כשאנשים חושבים כך, קשה להם מאוד להכיר את עצמם באמת, להבין את האמת וליישמה בפועל. כיוון שאינם יודעים את האמת ואין להם צימאון לאמת, כשהם מיישמים בפועל את האמת הם מצייתים לכללים כדי לצאת ידי חובה ולא יותר. אנשים אינם רואים את טבעם כרע ביותר והם מאמינים שהם אינם רעים עד כדי כך שמגיע להם שישמידו אותם או יענישו אותם. אולם בהתאם לאמות המידה של אלוהים, השחיתות של אנשים היא עמוקה מדי, הם עדיין רחוקים מהסף הקובע אם יזכו בישועה, כיוון שבסך הכול יש להם גישות מסוימות שכלפי חוץ נראה שאינן מפרות את האמת, ולמעשה הם אינם מיישמים בפועל את האמת ואינם מצייתים לאלוהים.

שינויים בהתנהגות או בהתנהלות של אנשים אינם סימן לכך שחל שינוי בטבעם. הסיבה לכך היא ששינויים בהתנהלות של אנשים אינם יכולים לשנות מן היסוד את חזותם המקורית, ואת טבעם עוד פחות. רק כשאנשים מבינים את האמת, כשיש להם ידע על מהות טבעם והם מסוגלים ליישם בפועל את האמת, אז היישום בפועל שלהם יהיה עמוק במידה ההולמת, לא סתם דבקות במערכת כללים. הדרך שבה אנשים מיישמים בפועל את האמת כיום עדיין אינה מספקת והיא אינה יכולה לעמוד בכל דרישות האמת. אנשים מיישמים בפועל רק חלק של האמת ורק כשהם נתונים בנסיבות ובמצבים מסוימים הם יכולים ליישם בפועל שמץ מהאמת; אין זה נכון שהם מסוגלים ליישם בפועל את האמת בכל הנסיבות ובכל המצבים. לפעמים, כאשר אדם שמח ומצבו טוב, או כשהוא משתף עם אחרים ויש בלבבו נתיב ליישום בפועל, הוא מסוגל זמנית לעשות דברים מסוימים העולים בקנה אחד עם האמת. אולם כשאדם חי עם אנשים שליליים שאינם חותרים אל האמת וכאשר אנשים אלה משפיעים עליו, הוא מאבד את הנתיב שהיה בלבבו והוא לא יכול ליישם בפועל את האמת. הדבר מראה ששיעור קומתו נמוך מדי ושעדיין לא הבין את האמת ממש. ישנם כאלה שמסוגלים ליישם בפועל את האמת תחת הדרכה והנהגה של האנשים הנכונים; עם זאת, אם מנהיג כוזב או צורר משיח מוליך אותם שולל ומפריע להם, לא רק שאינם יכולים ליישם בפועל את האמת, סביר גם שיולכו שולל עד כדי כך שיאפשרו לאנשים אלה להנהיג אותם. נכון שאנשים כאלה הם עדיין בסיכון? לא ייתכן שאנשים כאלה, בעלי שיעור קומה מסוג זה, יוכלו ליישם בפועל את האמת בכל העניינים ובכל המצבים. גם כשהם כן מיישמים בפועל את האמת, הם עושים זאת רק כשהם במצב רוח טוב או תחת הדרכתם של אנשים אחרים; ללא אדם טוב שינהיג אותם, הם עלולים לפעמים לעשות דברים המפירים את האמת ולסטות מדברי האל. ומדוע זה קורה? הדבר קורה כיוון שלמדת להכיר רק מצבים אחדים מתוך שלל מצביך, אין לך ידע של מהות טבעך וטרם השגת את שיעור הקומה שבמרידה בבשר וביישום בפועל של האמת; לכן אין לך שליטה על מה שתעשה בעתיד ואינך יכול להבטיח שתהיה מסוגל לשאת עדות בכל הנסיבות או המבחנים. לפעמים אתה נתון במצב כלשהו ואתה יכול ליישם בפועל את האמת ונדמה שהשתנית קצת, אך בנסיבות אחרות, אינך מסוגל ליישם בפועל את האמת. הדבר הזה מתרחש באופן בלתי רצוני. לפעמים אתה יכול ליישם בפועל את האמת ולפעמים אינך יכול לעשות זאת. ברגע אחד אתה מבין וברגע הבא אתה מבולבל. ברגע זה, אינך עושה שום דבר רע, אבל אולי תעשה דבר רע עוד מעט. זוהי הוכחה שבתוכך עדיין קיימים דברים מושחתים ואם אינך מסוגל להגיע לידי הכרה אמיתית של עצמך, לא יהיה קל לפתור את הדברים האלה. אם אינך מסוגל להגיע לידי הבנה מלאה של טבעך המושחת ואתה עלול לעשות דברים המתנגדים לאלוהים, נשקפת לך סכנה. אם תוכל לראות לעומק את טבעך ולשנוא אותו, אז תוכל לשלוט על עצמך, למרוד בעצמך וליישם בפועל את האמת.

אנשים כיום אינם נותנים עדיפות ליישום בפועל של האמת ולהיווכחות באמת, הם מתמקדים אך ורק בהבנה ובאמירה של המילים ועקרונות היסוד, הם חושבים שדי בכך שיספקו את הצרכים הפסיכולוגיים של עצמם ושלא ירגישו נסערים או שליליים. לא משנה עד כמה שיתוף על האמת עוזר לך באותו הרגע, אתה לא מיישם בפועל את האמת אחר כך – מה הבעיה כאן? הבעיה היא שאתה מקדיש תשומת לב להבנת האמת או להקשבה לאמת, אבל אינך מתמקד ביישומה בפועל. האם מישהו מכם סיכם כיצד ליישם בפועל היבט כלשהו של האמת או לכמה מצבים ההיבט הזה רלוונטי? לא! איך אפשר לסכם את הדברים האלה? אנשים מוכרחים לחוות אותם בעצמם כדי לסכם אותם; אין שום תועלת בשיתוף של כמה מילים ועקרונות. זהו הקושי הגדול ביותר מבין קשיי האדם – חוסר עניין ביישום בפועל של האמת. היכולת של האדם ליישם בפועל את האמת תלויה בשאיפותיו. יש אנשים שמצטיידים באמת כדי להפיץ את הבשורה, ויש אנשים שמצטיידים באמת כדי לספר עליה לאחרים ולהתרברב, לא כדי ליישם בפועל את האמת ולהשתנות. אנשים ששמים לב לדברים אלה מתאמצים כדי ליישם בפועל את האמת. זהו עוד אחד מקשיי האדם. יש אנשים שאומרים, "אני מרגיש שעכשיו אני יכול ליישם בפועל אמיתות מסוימות; זה לא שאינני מסוגל ליישם בפועל שום אמת. בנסיבות מסוימות אני מסוגל לעשות דברים בהתאם לאמת, כלומר אני נחשב לאדם שמיישם בפועל את האמת והיא נמצאת ברשותו." בהשוואה למצב שבו היית ברגע שבו התחלת להאמין באלוהים או לפני כן, מצבך השתנה במקצת. בעבר לא הבנת כלום ולא ידעת מהי האמת או מהו טבע מושחת. עכשיו למדת להכיר היבטים מסוימים שלהם, ויש לך כמה גישות נכונות, אבל מה שהשתנה בך הוא רק חלק קטן; זה לא מהפך מוחלט של טבעך, כיוון שאתה לא מסוגל ליישם בפועל אמיתות גדולות ועמוקות יותר שנוגעות לטבעך. אכן השתנית במידה מסוימת לעומת העבר, אבל המהפך הזה הוא שינוי קטן בלבד באנושיות שלך; בהשוואה לשינוי שצריך להתחולל בטבע שלך, אתה עוד רחוק מאוד מכך. זאת אומרת שעוד לא הגעת ליעדך, יישום בפועל של האמת. לפעמים אנשים נתונים במצב שבו הם אינם שליליים ויש להם כוח, אבל הם מרגישים שאין להם נתיב לידיעת האמת וליישומה בפועל והם לא מעוניינים לברר כיצד ליישם בפועל את האמת. איך זה קורה? לפעמים אינך יכול לקלוט בשכלך את הנתיב, לכן אתה מציית לכללים ולא יותר, ואתה חושב שאתה מיישם בפועל את האמת ומשום כך עדיין אינך מסוגל לפתור את קשייך. בלבבך אתה מרגיש שאתה מיישם בפועל את האמת ומביע מסירות ואתה מתפלא למה עדיין מופיעות בעיות. הסיבה לכך היא שאתה פועל על סמך כוונותיך הטובות ומשתמש במאמציך הסובייקטיביים – אינך מחפש את רצון אלוהים ואינך פועל בהתאם לדרישות האמת או מציית לעקרונות. משום כך אתה תמיד מרגיש שאתה הרבה מתחת לרף של אלוהים, אתה חש אי נוחות בלבבך ונעשה שלילי מבלי משים. הרצונות והמאמצים הסובייקטיביים של האדם רחוקים מאוד מדרישות האמת והם גם שונים בטבעם. הגישות של אנשים כלפי חוץ אינן יכולות להחליף את האמת ואי אפשר ליישמן בהתאמה מלאה לרצון אלוהים; לעומת זאת, האמת היא הביטוי האמתי של רצון אלוהים. כמה מהאנשים שמפיצים את הבשורה חושבים, "סבלתי די הרבה ושילמתי מחיר ואני עסוק כל היום בהפצת הבשורה. איך אפשר לומר שאני לא מיישם בפועל את האמת?" אז הרשה לי לשאול אותך: כמה אמיתות ישנן בלבבך? כשאתה מפיץ את הבשורה, כמה מהדברים שאתה עושה הם בהתאם לאמת? האם אתה מבין את רצון האל? אתה אפילו לא יכול לומר בעצמך אם אתה עושה דברים סתם או מיישם בפועל את האמת, כי אתה ממוקד רק בשימוש במעשיך על מנת לספק את אלוהים וכדי לזכות בחסדו, ואינך משתמש באמת המידה של "סיפוק אלוהים על ידי חיפוש רצונו כדי לפעול בהתאם לאמת בכל הדברים" כדי למדוד את עצמך. אם אתה אומר שאתה מיישם בפועל את האמת, כמה השתנה הטבע שלך במהלך תקופה זו? כמה גדלה אהבתך לאלוהים? כשתמדוד את עצמך בדרך זו, תוכל לדעת בבירור בלבך אם אתה מיישם בפועל את האמת או לא.

מובאה 58

מה אתם יודעים על שינויים בטבע? שינויים בטבע שונים במהותם משינויים בהתנהגות, וכן משינויים ביישום בפועל – כל אלה שונים במהותם. רוב האנשים מתמקדים בהתנהגות באמונתם באל, וכתוצאה מכך מתחוללים שינויים מסוימים בהתנהגותם. לאחר שהם מתחילים להאמין באל, הם מפסיקים לעשן ולשתות, ואינם מתעמתים עוד עם אחרים משום שהם מעדיפים לנהוג בסבלנות כשהם סופגים אובדן. חלים מספר שינויים בהתנהגותם. יש אנשים שסבורים, שברגע שהם מתחילים להאמין באל וקוראים את דברי האל הם מבינים את האמת; הם התנסו בעבודת רוח הקודש ולבם מלא הנאה אמיתית, ומשום כך הם להוטים במיוחד ומסוגלים לוותר על כל דבר ולסבול כל דבר. אך לאחר שמונה, עשר או אפילו עשרים או שלושים שנות אמונה, משום שלא חל שינוי בטבע חייהם, בסופו של דבר הם חוזרים לסורם; יהירותם וגאוותנותם מתעצמות, הם נעשים תאבי כוח וממון, הם חומדים את כספי הכנסייה, הם מקנאים באלה שניצלו לטובה את בית האל. הם הופכים לטפילים ולמזיקים בבית האל, וחלקם אף נחשפים ומנודים כמנהיגי שקר וכצוררי משיח. ומה מוכיחות עובדות אלה? אי אפשר להסתמך על שינויי התנהגות בלבד; ללא מהפך בטבע חייהם של אנשים, במוקדם או במאוחר ייחשף פרצופם האמיתי. זאת משום ששינויים בהתנהגות מקורם בלהט, ובשילוב עם עבודת רוח הקודש באותו הרגע, קל להם מאוד להפוך להוטים או להתמלא כוונות טובות לזמן קצר. כדברי הכופרים, "קל לעשות מעשה טוב אחד; הדבר הקשה הוא חיים שלמים של מעשים טובים." למה אנשים לא מסוגלים לעשות מעשים טובים לאורך כל חייהם? משום שאנשים הם מרושעים, אנוכיים ומושחתים מטבעם. טבעו של אדם מנחה את התנהגותו; לא משנה מהו טבעו של אדם, ההתנהגות שיחשוף תשקף אותו, ורק התנהגות שנחשפת באופן טבעי מייצגת את טבעו של אדם. זיופים לא יכולים להחזיק מעמד. כשהאל פועל על מנת להושיע את האדם, הוא לא עושה זאת במטרה להרעיף על האדם התנהגות טובה – מטרת עבודת האל היא לשנות את טבעם של אנשים, לגרום להם להיוולד מחדש כאנשים חדשים. השיפוט, הייסור, הניסיונות והזיכוך שמעביר האל את בני האדם מטרתם לשנות את טבעם כך שישיגו התמסרות ואדיקות מוחלטות כלפי האל, ויסגדו לו באופן רגיל. זו המטרה של עבודת האל. התנהגות טובה אינה אותו הדבר כמו התמסרות האדם לאל, והיא ודאי לא זהה לתאימות עם ישוע. שינויים בהתנהגות מבוססים על דוקטרינה ונולדים מתוך להט; הם לא מבוססים על הכרה אמיתית את האל או על האמת, ו-ודאי שלא על הדרכה של רוח הקודש. אף שישנם מקרים בהם מעשיהם של אנשים מוארים על ידי רוח הקודש או נעשים בהדרכתה, אין זה ביטוי של חייהם. הם טרם נוכחו במציאויות האמת, וטבע חייהם לא השתנה כלל. התנהגותו של אדם, לא משנה עד כמה היא טובה, אינה הוכחה לכך שהוא מציית לאל או שהוא מיישם בפועל את האמת. שינויים בהתנהגות אינם מייצגים שינויים בטבע חיים ואי אפשר להחשיבם כביטויי חיים. לכן, כשאתם רואים אנשים שמסוגלים לעשות משהו למען הכנסייה ברגעי הלהט שלהם, ואפילו מסוגלים לוותר על דברים מסוימים, אל תשבחו אותם או תחמיאו להם, אל תגידו שיש להם מציאות אמת או שהם אוהבים את האל. אמירות כאלה הן שגויות, מטעות, ומזיקות להם. אך מנגד, אל תדכאו את רוחם; רק הדריכו אותם אל עבר האמת ואל עבר נתיב החתירה אל החיים. בדרך כלל, אלה הלהוטים לעתים תכופות מלאים נחישות ורצון להתקדם. רובם משתוקקים לאמת ואותם האל בחר מראש. אלה שלבם מלא להט ומשקיעים למען האל ביודעין בדרך כלל מאמינים בו בכנות. אלה שאינם כנים בהשקעתם עבור האל ואינם ממלאים את חובתם ברצון אינם מאמינים באל בכנות. אלה שאמונתם פושרת ונוטים להפוך סבילים אינם יכולים, לרוב, לשאת עדות. כשהם נתקלים בקושי קל, הם נסוגים, וכאשר הם נרדפים או חווים זעזוע, הם נמלטים וזונחים את אמונתם. רק כאלה המלאים להט ושאמונתם חזקה יכולים להחזיק מעמד במשך זמן רב, לחפש את האמת כדי לפתור בעיות, ולהיכנס בהדרגה אל הנתיב הנכון של אמונה באל. אך אלה נטולי הלהט שאמונתם קטנה מתקשים ללכת בעקבות האל עד הסוף.

אם לאדם התנהגויות טובות רבות, אין זה אומר שיש לו את מציאויות האמת. יהיו לך מציאויות האמת רק אם תיישם בפועל את האמת ותפעל על פי העקרונות. יהיו לך מציאויות האמת רק אם תירא את האל ותסור מרע. ישנם אנשים נלהבים שיכולים לדקלם דוקטרינות, לציית לחוקים ולהרבות במעשים טובים, אך כל שאפשר לומר עליהם הוא שיש להם שמץ של אנושיות. אלה שמסוגלים לדקלם דוקטרינות ותמיד מצייתים לחוקים לא בהכרח יכולים ליישם בפועל את האמת. אף שהם אומרים דברים נכונים ועושה רושם כי דבריהם חפים מבעיות, בסוגיות הנוגעות למהות האמת אין להם מה לומר כלל. לכן, לא משנה כמה דוקטרינות יכול אדם לדקלם, אין זה אומר שהוא מבין את האמת, ולא משנה כמה דוקטרינות הוא מבין, אין ביכולתו לפתור בעיות. תאורטיקנים דתיים יכולים להסביר את כתבי הקודש, אך בסופו של דבר הם כולם נופלים משום שאינם מסוגלים לקבל את האמת שהביע האל. אנשים שחוו שינוי בטבעם הם שונים. הם מבינים את האמת. יש להם כושר הבחנה בכל דבר ועניין; הם יודעים איך לפעול בהתאם לרצונו של אלוהים, איך לפעול בהתאם לעקרון האמת ואיך לפעול באופן שישביע את רצונו של אלוהים והם מבינים את אופי השחיתות שהם מציגים. כאשר נחשפים הרעיונות והתפיסות שלהם, הם מסוגלים להפעיל כושר הבחנה ולזנוח את הבשר. כך בא לידי ביטוי שינוי בטבע. הביטוי העיקרי של אנשים שחל שינוי בטבעם הוא שהם הבינו את האמת בבירור וכאשר הם מוציאים דברים לפועל, הם מנהיגים את האמת באופן מדויק יחסית ואינם מציגים שחיתות לעתים קרובות כמו בעבר. באופן כללי, בני אדם שטבעם השתנה נראים הגיוניים למדי ובעלי כושר הבחנה ומכיוון שהם מבינים את האמת, הם אינם מפגינים צדקנות או יהירות כמו בעבר. הם מסוגלים להבין ולהבחין בבירור ברוב השחיתות שנגלית בהם, ולכן הם לא נעשים יהירים. יכולה להיות להם תפיסה שקולה של השאלות הבאות: מהו מקומם, כיצד עליהם לנהוג בהיגיון, כיצד להיות צייתנים, מה מותר ומה אסור לומר, ומה יש לומר ולעשות עם בני אדם שונים. לכן, בני אדם שחל שינוי בטבעם הם הגיוניים יחסית, ורק אנשים כאלה מביאים לידי ביטוי באמת ובתמים צלם אנוש. משום שהם מבינים את האמת, הם מסוגלים לדבר ולראות דברים בהתאם לאמת, וכל מעשה שלהם נעשה לפי עקרונות מנחים. הם לא נתונים להשפעתו של אף אדם, עניין או דבר, יש להם השקפות משלהם והם יכולים לשמור על עקרונות האמת. טבעם יציב יחסית, והם לא הפכפכים, ובלי קשר לנסיבות, הם מבינים איך למלא את חובתם כראוי ואיך לעשות דברים כדי להשביע את רצונו של אלוהים. אלה שטבעם השתנה אינם מתמקדים במה שעליהם לעשות למראית עין כדי לזכות בהערכתם של אחרים – הם זכו בבהירות לגבי מה עליהם לעשות כדי להשביע את רצונו של אלוהים. אם כן, ייתכן שכלפי חוץ נראה שהם אינם נלהבים במיוחד או שהם לא עשו שום דבר חשוב, אך כל מה שהם עושים הוא משמעותי, בעל ערך ומניב תוצאות מעשיות. אין ספק שמציאויות אמת רבות מצויות ברשותם של אלה שטבעם השתנה – ניתן לראות זאת בבירור על פי נקודת המבט שלהם לגבי עניינים שונים ועל פי עקרונות מעשיהם. אלה שלא זכו באמת לא חוו בשום אופן כל שינוי בטבע חייהם. איך בדיוק מושג שינוי בטבע? השטן השחית עמוקות את בני האדם, הם כולם מתנגדים לאל וניחנים בטבע המתנגד לאל. האל מושיע אנשים בכך שהוא הופך את אלה שניחנו בטבע המתנגד לאל ושיכולים להתנגד לו לאנשים שיכולים לציית לו ולירוא מפניו. זה פירוש הדבר, להיות אדם שחל שינוי בטבעו. לא משנה עד כמה בני האדם הם מושחתים או בכמה סוגי טבע מושחת הם ניחנים, כל עוד הם יכולים לקבל את האמת, לקבל את השיפוט ואת הייסור של האל, ולקבל ניסיונות וזיכוכים שונים, תהיה להם הבנה אמיתית של האל, ובה בעת הם יהיו מסוגלים לראות בבהירות את מהות טבעם. כשהם יכירו את עצמם באמת, הם יהיו מסוגלים לשנוא את עצמם ואת השטן, ויהיו מוכנים לזנוח את השטן ולציית לאל לחלוטין. ברגע שאדם מתמלא נחישות שכזו, הוא מסוגל לחתור אל האמת. אם אנשים מכירים את האל באמת, אם טבעם השטני מטוהר ודברי האל מכים שורש בתוכם והופכים לחייהם ולבסיס קיומם, אם הם חיים על פי דברי האל, חל בהם שינוי מוחלט והם הפכו לאנשים חדשים – אפשר להחשיב זאת כשינוי בטבע חייהם. שינוי בטבע אין פירושו אנושיות בוגרת ומנוסה, או שטבעם של אנשים כלפי חוץ הוא צנוע מבעבר, שפעם הם היו יהירים אך כיום הם מסוגלים לתקשר בהיגיון, או שפעם הם לא הקשיבו לאיש וכיום הם מסוגלים להקשיב מעט לאחרים; שינויים שכאלה כלפי חוץ לא נחשבים מהפך של ממש בטבע. מהפכים של ממש בטבע כוללים מן הסתם דוגמאות כאלה, אך הדבר החשוב מכול הוא שחייהם עברו שינוי פנימי. זה לחלוטין משום שדברי האל והאמת הכו שורש בתוכם, שולטים בתוכם והפכו לחייהם. חל גם שינוי בהשקפותיהם. הם מבינים בדיוק מה קורה בעולם ולאנושות, כיצד השטן משחית את בני האדם, כיצד התנין הגדול האדום כאש מתנגד לאל, ואת מהות התנין הגדול האדום כאש. בלבם הם שונאים את התנין הגדול האדום כאש ואת השטן, והם לגמרי יכולים לפנות אל האל ולנהות אחריו. פירוש הדבר הוא שחי שינוי בטבע חייהם ושהם נפלו בנחלתו של האל. שינויים בטבע חיים הם שינויים מן היסוד, בעוד שינויים בהתנהגות הם שטחיים. רק אלה שחל שינוי בטבע חייהם הם אלה שיזכו באמת ורק הם יפלו בנחלתו של האל.

כל בני האדם המושחתים חיים למען עצמם. כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון – זהו סיכום האופי האנושי. אנשים מאמינים באלוהים למען עצמם. כשהם זונחים דברים ומשקיעים את עצמם למען אלוהים, הדבר נעשה כדי לזכות בברכות, וכשהם נאמנים לו, הדבר נעשה במטרה לקבל גמול. לסיכום, כל זה נעשה על מנת לזכות בברכות, לקבל גמול ולהיכנס למלכות השמיים. בחברה האנושית אנשים עובדים למען התועלת האישית שלהם, ובבית האל הם ממלאים חובה כדי לזכות בברכה. במטרה לזכות בברכות, אנשים נוטשים הכול ומסוגלים לשאת סבל רב: זוהי הראיה הטובה ביותר לאופיו השטני של האדם. אנשים שטבעם השתנה הם שונים. הם חשים שהמשמעות נובעת מחיים על פי האמת, שהבסיס להיות האדם אנושי הוא ציות לאלוהים, לירוא את האל ולסור מרע, שקבלת התפקיד שאלוהים מטיל על אדם היא אחריות טבעית ומוצדקת לחלוטין, שרק אנשים שממלאים את חובותיו של יציר נברא ראויים להיקרא בני אנוש – ואם הם אינם מסוגלים לאהוב את אלוהים ולגמול לו על אהבתו, הם אינם ראויים להיקרא בני אנוש. הם חשים שחיים עבור עצמך הנם חיים ריקניים וחסרי משמעות, שעל בני האדם לחיות על מנת להשביע את רצונו של אלוהים, למלא את חובותיהם היטב ולחיות חיים בעלי משמעות, כך שגם כאשר יגיע זמנם למות, הם יהיו מרוצים, בלי אף חרטה, וירגישו שחייהם לא היו לשווא. בהשוואה בין שני המצבים השונים הללו, ניתן לראות שהאחרון הוא של אנשים שטבעם השתנה. אם טבע חייהם של אנשים השתנה, גם השקפתם על החיים השתנתה בהחלט. עכשיו, משיש להם ערכים שונים, הם לעולם לא יחיו עוד למען עצמם והם לעולם לא יאמינו עוד באלוהים על מנת לזכות בברכות. אדם שכזה יוכל לומר, "כדאי מאוד להכיר את האל. אם אמות לאחר שהגעתי להיכרות של אלוהים, יהיה זה נהדר! אם אוכל להכיר את אלוהים ולציית לו, ואוכל לחיות חיים בעלי משמעות, אז חיי לא יהיו לשווא ולא אמות עם חרטה כלשהי. לא יהיו לי תלונות כלל". השקפת האדם הזה על החיים השתנתה. הסיבה העיקרית לשינוי בטבע חייו של האדם היא העובדה שיש לו את מציאות האמת, שהוא זכה באמת ושהוא מכיר את אלוהים. כך השקפתו של האדם על החיים משתנה וערכיו שונים מבעבר. השינוי מתחיל בתוך לבו ובתוך חייו של האדם. זה בהחלט לא שינוי חיצוני. מאמינים חדשים אחדים, לאחר שהחלו להאמין באלוהים, מותירים את העולם החילוני מאחוריהם. כאשר הם נתקלים מאוחר יותר בכופרים, יש למאמינים אלה מעט מה לומר ולעתים נדירות הם יוצרים קשר עם קרובי משפחתם וחבריהם הכופרים. הכופרים אומרים, "אדם זה השתנה". המאמינים חושבים אז, "טבע חיי השתנה. הכופרים האלה אומרים שהשתניתי". האם טבעם של אנשים כאלה אכן השתנה בפועל? לא. הם מציגים שינויים חיצוניים בלבד. לא חל שינוי אמיתי בחייהם ואופיים השטני נותר מושרש בתוכם, ללא כל פגע. לפעמים, אנשים נתפסים בלהט בזכות עבודתה של רוח הקודש. שינויים חיצוניים אחדים עשויים להתרחש והם עשויים לעשות אי-אילו מעשים טובים. עם זאת, אין זה זהה להשגת שינוי בטבע האדם. אם אינך מחזיק באמת וראייתך את הדברים לא השתנתה, אפילו עד כדי כך שהיא אינה שונה מזו של הכופרים, אם השקפתך על החיים וערכיך לא השתנו גם כן ואם אינך אפילו ירא את האל בלבך – שזה מה שצריך להיות לך לכל הפחות – אזי אינך קרוב אפילו להשגת שינוי בטבעך. נקודת המפתח להשגת שינוי בטבעכם היא שאתם מוכרחים לחתור להבין את אלוהים והבנתכם אותו מוכרחה להיות אמיתית. קחו למשל את פטרוס. כשאלוהים רצה למסור אותו לידי השטן, הוא אמר: "גם אם תמסור אותי לידי השטן, אתה עדיין אלוהים. אתה כול-יכול והכול נמצא בידיך. כיצד ייתכן שלא אהלל אותך עבור הדברים שאתה עושה? אך לא יהיה זה עדיף אם אוכל להכירך לפני שאמות?" הוא חש שהדבר החשוב ביותר בחייהם של בני אדם הוא להכיר את אלוהים; לאחר שמכירים את אלוהים, כל מיתה תהיה כשרה וכל צורה שאלוהים יטפל בכך תהיה בסדר. הוא חש שהכרת אלוהים היא הדבר הקריטי ביותר; אם הוא לא היה זוכה באמת, הוא לעולם לא היה שבע רצון, אך הוא גם לא היה מתלונן בפני אלוהים. הוא רק היה שונא את העובדה שלא חתר אל האמת. לאור רוחו של פטרוס, השאיפה הכנה שלו להכיר את האל היא הוכחה לשינוי שחל בתפישת חייו ובערכיו. כמיהתו העמוקה להכיר את האל מוכיחה שהוא הכיר את האל באמת. לכן, מהצהרה זו ניתן לראות שחל שינוי בטבעו; הוא היה אדם שחל מהפך בטבעו. בסוף ניסיונו, האל אמר שהוא זה שהכיר את האל יותר מכל; הוא זה שאהב את האל באמת ובתמים. ללא האמת, אף פעם לא יכול להתחולל שינוי של ממש בטבע חייו של אדם. אם ביכולתכם לחתור את האמת ולהיכנס אל מציאות האמת, רק אז יתחולל שינוי בטבע החיים שלכם.