כל דברי האל מכילים חלק מטבעו. לא ניתן לבטא במילים באופן מלא את טבעו של אלוהים, ודי בכך כדי להוכיח כמה עושר יש בו. אחרי הכול, מה שבני האדם יכולים לראות ולמשש הוא מוגבל, וכך גם יכולתם של בני האדם. על אף שדברי האל ברורים, בני האדם אינם מסוגלים להבינם לגמרי. קחו לדוגמה את הדברים האלה: "לאורו של ברק, כל בעל חיים מתגלה בצורתו האמיתית. בדומה לכך, תחת אורי, האדם השיב לעצמו את הקדושה שהייתה לו בעבר. הו, העולם המושחת של העבר! סוף-סוף הוא קרס אל המים המזוהמים, שקע בהם והתמוסס בבוץ!" כל דברי האל כוללים את הווייתו, ואפילו שכל בני האדם מודעים למילים האלו, איש מעולם לא ידע מה פירושן. בעיני אלוהים, כל מי שמתנגד לו הוא אויבו, כלומר מי ששייך לרוחות רעות הוא חיה. מכך אפשר לראות את מצבה האמיתי של הכנסייה. כל בני האדם זוכים להארה מדברי אלוהים, ובאור זה הם בוחנים את עצמם מבלי לחוות הטפות, תוכחות או ביטול מצד אחרים, בלי לחוות דרכים אחרות שבהן בני אדם עושים דברים ובלי שאחרים יצביעו על דברים עבורם. הם רואים בבירור, מ"נקודת המבט המיקרוסקופית", כמה חולי יש בהם באמת. בדברי האל, רוח מכל סוג מסווגת ונחשפת בצורתה המקורית. בעלי רוחות המלאכים זוכים ביותר ויותר הארה ונאורות, ולכן אלוהים אומר: "האדם השיב לעצמו את הקדושה שהייתה לו בעבר". דברים אלה מבוססים על התוצאה הסופית שאלוהים משיג. כמובן, לא ניתן להשיג תוצאה זו באופן מלא כרגע – זה רק ניסיון מוקדם שבאמצעותו ניתן לחזות ברצונו של אלוהים. די בדברים אלה להראות שבני אדם רבים יתפרקו בתוך דברי האל ויובסו, בתהליך ההדרגתי שבו כל בני האדם הופכים לקדושים. המילים "התמוסס בבוץ" שמופיעות כאן אינן עומדות בסתירה לכך שאלוהים ישמיד את העולם באש, והמילה "ברק" מתייחסת לחרון אפו של אלוהים. כשאלוהים יפלוט את חרון אפו הרב, העולם כולו יחווה אסונות מסוגים שונים כתוצאה מכך, כגון התפרצות של הר געש. במבט מגובה השמיים, אפשר לראות שעל פני האדמה אסונות מכל הסוגים קרבים אל האנושות כולה, מדי יום הם קרבים קצת יותר. במבט מלמעלה, האדמה מציגה מגוון סצנות, כמו אלה שקודמות לרעידת אדמה. נוזל בוער זורם במהירות ללא בקרה, לבה זורמת בכל מקום, ההרים זזים ממקומם ואור קר מנצנץ מעל לכול. העולם כולו שקע לתוך אש. כך הדבר נראה כשאלוהים פולט את חרון אפו, וזו עת המשפט שלו. כל מי שעשוי בשר ודם לא יוכל להימלט. לפיכך, לא יהיה צורך במלחמות בין מדינות ובסכסוכים בין בני אדם כדי להחריב את העולם כולו. תחת זאת, העולם "ייהנה באופן מודע" בעריסה של ייסורים מאלוהים. איש לא יהיה מסוגל להימלט, וכולם חייבים לעבור את החוויה הקשה הזאת, בזה אחר זה. לאחר מכן, התבל כולה תנצנץ שוב באור קדוש, והאנושות כולה תפתח שוב בחיים חדשים. ואלוהים ינוח מעל התבל כולה ויברך את האנושות כולה מדי יום. השמיים לא יהיו שוממים באופן בלתי נסבל, אלא ישיבו לעצמם את החיוניות שלא הייתה להם מאז בריאת העולם, ו"היום השישי" יגיע כאשר אלוהים יתחיל בחיים חדשים. אלוהים והאדם יגיעו אל המנוחה והנחלה, והתבל לא תהיה עוד עכורה או מטונפת, אלא תתחדש. זו הסיבה לכך שאלוהים אמר: "הארץ כבר אינה דוממת ושקטה כמוות, והשמיים כבר אינם שוממים ועצובים". במלכות השמיים, מעולם לא היו רשעות או רגשות אנושיים, או דבר מהטבע המושחת של האנושות, משום שהפרעתו של השטן אינה נוכחת שם. כל "בני האדם" מסוגלים להבין את דברי האל והחיים בשמיים מלאי אושר. כל מי שנמצא בשמיים ניחן בחוכמה ובכבוד של אלוהים. משום ההבדלים בין השמיים והארץ, אזרחי השמיים אינם "בני אדם", אלא אלוהים קורא להם "רוחות". ישנם הבדלים מהותיים בין שני המונחים האלה - אלה המכונים כעת "בני אדם" הושחתו על ידי השטן, אך לא "הרוחות". בסופו של דבר, אלוהים יהפוך את בני האדם שעל פני האדמה ליצורים בעלי תכונות של הרוחות שבשמיים, ואז השטן לא יטריד אותם עוד. זו המשמעות האמיתית של הדברים: "הקדושה שלי מתפשטת ברחבי היקום". "הארץ במצבה הקדמוני שייכת לשמיים, והשמיים מאוחדים עם הארץ. האדם הוא החוט המאחד את השמיים והארץ, והודות לקדושתו של האדם והודות להתחדשותו, השמיים כבר אינם נסתרים מהארץ והארץ כבר אינה דוממת כלפי השמיים". הדבר נאמר ביחס לבני אדם שיש להם רוח של מלאך, ובנקודה זו ה"מלאכים" יוכלו לחיות שוב בדו-קיום ולזכות שוב במצבם המקורי, ולא תהיה עוד הפרדה באמצעות הבשר בין המישורים של השמיים והארץ. ה"מלאכים" על פני האדמה יהיו מסוגלים לתקשר עם המלאכים בשמיים, בני האדם על פני האדמה יכירו את תעלומות השמיים, והמלאכים בשמיים יכירו את סודות העולם האנושי. השמיים והארץ יתאחדו ללא כל מרחק ביניהם. זה היופי של התממשות המלכות. זה מה שאלוהים רוצה להשלים וזה דבר שכל בני האנוש והרוחות כמהים אליו. אולם בני האדם מעולם הדת אינם יודעים דבר על כך. הם פשוט מחכים שישוע המושיע יבוא על ענן לבן וייקח את נשמתם ויותיר "אשפה" מפוזרת על פני האדמה (המילה "אשפה" מתייחסת כאן לגוויות). האין זו תפיסתם של כל בני האנוש? זו הסיבה לכך שאלוהים אמר: "הו, עולם הדת! איך ייתכן שסמכותי על פני האדמה לא תשמיד אותו?" משום השלמת בני עמו של אלוהים על פני האדמה, עולם הדת יעבור מהפך. זו המשמעות האמיתית של ה"סמכות" שאלוהים דיבר עליה. אלוהים אמר: "האם יש בני אדם כלשהם שממיטים חרפה על שמי ביום שלי? כל בני האנוש מפנים אליי את מבטם המעריץ, ובלבם הם קוראים לי בסתר". זה מה שאלוהים אמר על ההשלכות של השמדת עולם הדת. כולו ישתחווה בפני כס מלכותו של אלוהים משום דבריו של אלוהים, ולא ימתין עוד לירידת הענן הלבן ולא יביט אל הרקיע, אלא ייכבש בפני כס מלכותו של אלוהים. לפיכך נאמר, "בלבם הם קוראים לי בסתר" – זו תהיה התוצאה עבור עולם הדת שאלוהים יכבוש את כולו. לכך מתייחסת כול יכולתו של אלוהים – הפלת כל בני האדם הדתיים, בני האדם המרדניים ביותר, אפיים ארצה, כדי שהם לעולם לא ישובו לדבוק בתפיסות שלהם, אלא יכירו את אלוהים.

על אף שדברי האל ניבאו פעם אחר פעם את יופייה של המלכות, דיברו על ההיבטים השונים שלה ותיארו אותה מנקודות מבט שונות, הם עדיין אינם יכולים לבטא באופן מלא כל תנאי של עידן המלכות, משום שיכולתם של בני האדם לקבל אותו לוקה מדי בחסר. כל המילים באמירות האל נאמרו, אך בני האדם לא הביטו בהן מבעד לפלואורוסקופ, כביכול בעזרת קרני רנטגן, וכך נשללו מהם הבהירות וההבנה והם אף מבולבלים ונבוכים. זה הפגם הגדול ביותר של הבשר והדם. על אף שבלבם בני האדם רוצים לאהוב את אלוהים, הם מתנגדים לו משום הפרעתו של השטן, ולכן אלוהים נוגע פעם אחר פעם בלבם קהה החושים ורפה השכל של בני האדם כדי להחיות אותם. כל מה שאלוהים חושף הוא את כיעורו של השטן, ולכן ככל שדברי האל מחמירים יותר, כך השטן מבויש יותר, כך לבם של בני האדם נעשה משוחרר יותר וכך ניתן יותר לעורר את אהבתם של בני האדם. כך אלוהים עובד. משום שהשטן נחשף ומשום שהוא נתגלה, הוא כבר אינו מעז להשתלט על לבם של בני האדם, וכך המלאכים אינם מוטרדים עוד. כך, הם אוהבים את אלוהים בכל לבם ובכל דעתם. רק אז ניתן לראות בבירור שטבעם האמיתי של המלאכים הוא לאהוב את אלוהים ושהוא שייך לאלוהים. רק בנתיב הזה ניתן להגשים את רצונו של אלוהים. "יש כעת בלבם מקום בשבילי. בני האדם כבר לא יסלדו ממני ויתכחשו אליי, משום שעבודתי האדירה כבר הושלמה ודבר אינו מפריע לה עוד". זו המשמעות של המתואר לעיל. משום הפרעתו של השטן, בני האדם אינם מוצאים את הזמן לאהוב את אלוהים והם מסתבכים כל הזמן בענייני העולם והשטן מוליך אותם שולל, כך שהם פועלים באופן מבולבל. זו הסיבה לכך שאלוהים אמר שבני האנוש "חוו מצוקות רבות כל כך של החיים, עוולות רבות כל כך של העולם, עליות ומורדות רבות כל כך של המישור האנושי. אך כעת הם שוכנים באורי. מי אינו בוכה על עוולות העבר?" כאשר בני האדם שומעים את הדברים האלה, הם חשים כאילו אלוהים הוא שותפם לאומללות, שהוא משתתף בצערם, ובה בשעה הוא שותף לטרוניות שלהם. לפתע, הם מרגישים את כאב העולם האנושי וחושבים: "זה נכון כל כך – מעולם לא נהניתי משום דבר בעולם. מאז שיצאתי מרחמה של אמי ועד היום, חוויתי חיים אנושיים ולא זכיתי בדבר, אך סבלתי רבות. הכול ריקני כל כך! וכעת, השטן השחית אותי כל כך! הו! אלמלא ישועתו של אלוהים, לכשתגיע שעת מותי, האם כל חיי לא יהיו לשווא? האם יש משמעות כלשהי לחיים האנושיים? אין פלא שאלוהים אמר שהכול ריק מתוכן תחת השמש. אלמלא אלוהים הפך אותי לנאור היום, עדיין הייתה שורה עליי חשכה. כמה עלוב!" בשלב זה, מתעורר ספק בלבם: "אם אינני יכול לזכות בהבטחתו של אלוהים, איך אוכל להמשיך לחוות את החיים?" כל מי שיקרא את המילים האלה יזיל דמעות בתפילתו. כזו היא נפש האדם. לא ייתכן שמישהו יקרא זאת ולא יגיב כלל, אלא אם כן אינו מאוזן נפשית. אלוהים מגלה את מצביהם של אנשים שונים. לפעמים, הוא נותן ביטוי לטרוניות בשמם. לפעמים, הוא עוזר לבני האדם להתגבר ולעבור בהצלחה סביבה מסוימת. לפעמים, הוא מצביע על ה"שינויים" של בני האדם, בעבורם. אחרת, בני האדם לא יידעו עד כמה הם צמחו בחייהם. לפעמים, אלוהים מצביע על חוויותיהם של בני האדם במציאות, ולפעמים, הוא מצביע על הליקויים והפגמים שלהם. לפעמים, הוא מציב להם דרישות חדשות, ולפעמים, הוא מצביע על מידת הבנתם אותו. אולם אלוהים גם אמר: "שמעתי דברים שאמרו בני אדם כה רבים מהלב, סיפורים שסיפרו בני אדם כה רבים אודות חוויותיהם הכואבות בעיצומם של הייסורים; ראיתי בני אדם כה רבים ששמרו על נאמנותם אליי ללא דופי גם במצוקות הקשות ביותר, וצפיתי בבני אדם כה רבים צועדים בדרך חתחתים ומחפשים מוצא". זהו תיאור של דמויות חיוביות. בכל פרק ב"דרמה של ההיסטוריה האנושית", לא היו רק דמויות חיוביות, אלא גם דמויות שליליות. לכן, אלוהים ממשיך וחושף את הכיעור של אותן דמויות שליליות. כך, רק לנוכח הניגוד מול ה"בוגדים", מתגלים הנאמנות הבלתי מתפשרת והאומץ חסר הפחד של ה"צדיקים". בחייהם של כל בני האדם ישנם גורמים שליליים, וללא יוצא מן הכלל, ישנם גם גורמים חיוביים. אלוהים משתמש בשניהם כדי לגלות את האמת אודות כל בני האדם, כדי שהבוגדים ירכינו את ראשם ויתוודו על חטאיהם, וכדי שהצדיקים ישאבו עידוד וימשיכו להיות נאמנים. ההשלכות של דברי האל עמוקות מאוד. לעתים, בני האדם מתפקעים מצחוק לאחר קריאתם, ולעתים, הם רק מרכינים את ראשם בדממה. לעתים, הם מעלים זיכרונות, לעתים, הם בוכים בכי תמרורים ומכירים בחטאיהם, לעתים, הם מגששים ולעתים, הם מחפשים. בסך הכול, מתחוללים שינויים בתגובותיהם של בני האדם בשל הנסיבות השונות שבהן אלוהים מדבר. כשאדם קורא את דברי האל, לפעמים עוברי אורח עשויים אף לחשוב בטעות שהאדם הזה הוא חולה נפש. חישבו על הדברים הבאים: "לכן אין עוד ויכוחים פולמוסיים, ובעקבות פרסום דבריי, 'כלי הנשק' המגוונים של העידן המודרני מוסגים אף הם לאחור". המילים "כלי נשק" ודאי יעוררו צחוק במשך יום שלם. בכל פעם כשמישהו ייזכר במקרה במילים "כלי נשק", הוא יצחק צחוק גדול בתוך-תוכו. האין זה כך? איך ייתכן שלא תצחק על כך?

כשאתה צוחק, אל תשכח לתפוס מה אלוהים דורש מהאנושות ואל תשכח לראות את מצבה האמיתי של הכנסייה: "האנושות כולה חזרה למצב רגיל והתחילה חיים חדשים. בני אדם רבים, המתגוררים כעת בסביבה חדשה, מביטים סביב ומרגישים כאילו נכנסו לעולם חדש לחלוטין, ומשום כך, הם אינם מסוגלים להסתגל מיד לסביבה הנוכחית שלהם או לעלות מיד על דרך הישר". זהו כרגע מצבה האמיתי של הכנסייה. אל תהיו קצרי רוח מדי ותרצו שכל בני האדם יעלו מיד על דרך הישר. ברגע שעבודתה של רוח האל תתקדם עד לשלב מסוים, כל בני האדם יעלו עליה מבלי להבחין בכך. כשתתפוס את מהותם של דברי האל, תדע לאיזה שלב הגיעה רוח האל בעבודתה. רצונו של אלוהים הוא: "אני רק 'מחנך' אותו במידה הראויה בהתאם לחטאיו [של האדם], כדי לאפשר לכולם לעלות בצורה טובה יותר על דרך הישר". זו השיטה שאלוהים נוקט בדיבור ובעבודה, וזה גם נתיב הנוהג הספציפי של האנושות. לאחר מכן, אלוהים ציין בפני בני האדם מצב נוסף של האנושות: "אם בני האנוש אינם מוכנים ליהנות מהאושר המצוי בי, אני יכול רק להצטרף למה שגמרו אומר בלבם ולשלוח אותם אל הבור ללא התחתית". אלוהים דיבר באופן מקיף ולא הותיר לבני האדם הזדמנות כלשהי להתלונן. זהו בדיוק ההבדל בין אלוהים לבין האדם. אלוהים תמיד מדבר אל האדם בפתיחות ובחופשיות. בכל דברי אלוהים אפשר לראות את לבו הכן, והדבר גורם לבני האדם להשוות את לבם ללבו של אלוהים, ומאפשר להם לפתוח בפניו את לבם, כדי שאלוהים יוכל לראות היכן במנעד של הקשת הם נופלים. אלוהים מעולם לא הריע לאמונתו או לאהבתו של אדם כלשהו, אלא הוא תמיד הציב דרישות לבני האדם וחשף את הצד המכוער שלהם. דבר זה מראה איזה "שיעור קומה" דל יש לבני האדם ועד כמה ה"הרכב" שלהם לוקה בחסר. עליהם "להתאמן" יותר כדי לפצות על חסרונותיהם, ולכן אלוהים תמיד "מתיר את זעמו" על בני האדם. יום אחד, לכשאלוהים יגלה את האמת המלאה אודות האנושות, בני האדם יושלמו, ואלוהים יירגע. בני האדם יחדלו לשדל את אלוהים והוא יחדל "לחנך" אותם. מאותו רגע ואילך, בני האדם יהיו מסוגלים "לחיות באופן עצמאי", אך זה איננו המועד לכך. עדיין יש דברים רבים בבני האדם שניתן לכנותם "מזויפים", ולכן נדרשים כמה סיבובי בדיקות נוספים, עוד כמה "נקודות ביקורת", שבהן הם יוכלו לשלם כראוי את ה"מיסים" שלהם. אם עדיין יהיו סחורות מזויפות, הן יוחרמו ולא יימכרו, ואז ערמת הסחורות המוברחות הזו תושמד. האין זו דרך טובה לעשות דברים?