נדמה שבדמיונם של בני האדם, אלוהים מאוד נשגב ובלתי נתפס. נדמה שאלוהים לא שוכן בקרב בני האדם, ושהוא מביט בבני האדם בבוז, משום שהוא כל כך נשגב. אולם אלוהים מנתץ את התפיסות של בני האדם, ומסלק וקובר אותן בתוך "קברים" שבהם הן הופכות לאפר. גישתו של אלוהים כלפי תפיסותיהם של בני האדם דומה לגישתו כלפי בני אדם מתים, והוא מגדיר אותן כרצונו. נדמה ש"תפיסות" אינן גוררות תגובות. על כן, מבריאת העולם ועד היום, אלוהים עושה את עבודתו והוא מעולם לא עצר. משום הבשר והדם, השטן משחית את בני האדם, ומשום פעולותיו של השטן על פני האדמה, בני האדם מפתחים תפיסות שונות במהלך חוויותיהם. זו נקראת "היווצרות טבעית". זהו השלב האחרון של עבודתו של אלוהים על פני האדמה, ולכן שיטת עבודתו של אלוהים הגיעה לשיאה, והוא מעצים את הכשרת בני האדם כדי שהוא יוכל להשלים אותם בעבודתו הסופית, וכדי שרצון האל יסופק בסופו של דבר. בעבר, היו רק הנאורות וההארה של רוח הקודש בקרב בני האדם, אך אלוהים עצמו לא אמר אף מילה. כשאלוהים דיבר בקולו שלו, כולם הזדעזעו, וכיום, דבריו אפילו יותר מבלבלים. אפילו קשה יותר לפרש את משמעות דבריו, ונדמה שבני האדם מוכים בסנוורים, משום שמחצית מדבריו באה בין מירכאות. "כשאני מדבר, בני האדם מקשיבים לקולי מרותקים, אך כשאני מפסיק לדבר, הם ממשיכים שוב ב'עסקים' שלהם". יש בקטע הזה מילה במירכאות. ככל שדברי האל מצחיקים יותר, כך הם יכולים יותר למשוך את בני האדם לקרוא אותם. בני האדם מסוגלים לקבל את טיפולו של אלוהים כשהם רגועים. עם זאת, הסיבה העיקרית היא למנוע מבני האדם להתייאש או להתאכזב כאשר הם לא מבינים את דברי האל. זו טקטיקה במלחמתו של אלוהים בשטן. רק בדרך זו יוכלו בני האדם להמשיך להתעניין בדברי האל ולשים אליהם לב אפילו כשהם לא מצליחים להבין אותם. אולם יש גם קסם רב בכל המילים שאינן מוקפות במירכאות, ולכן קל יותר להבחין בהן, והן גורמות לבני האדם לאהוב את דברי האל אפילו יותר, ולחוש במתיקות של דברי האל בלבם שלהם. מאחר שדברי האל מגיעים במבחר צורות ומאחר שהם עשירים ומגוונים, ומפני שאין חזרה על אותם שמות עצם לאורך דבריו הרבים של אלוהים, במשמעותם השלישית, בני האדם מאמינים שאלוהים תמיד חדש ולעולם לא ישן. לדוגמה: "אני לא מבקש מבני האדם להיות 'צרכנים' בלבד, אני מבקש מהם גם להפוך ל'יצרנים' המסוגלים להביס את השטן". המילים "צרכנים" ו"יצרנים" במשפט הזה נושאות משמעות דומה למילים מסוימות שדוברו בעבר, אך אלוהים לא נוקשה. הוא דווקא דואג לכך שהאדם יהיה מודע לרעננות שלו, כדי שהוא ינצור בלבו את אהבתו של אלוהים. ההומור בדיבור של אלוהים מכיל את השיפוט שלו ואת הדרישות שהוא מציב לאדם. מכיוון שיש לכל דברי האל מטרות ומשמעות, ההומור שלו לא נועד סתם להקל את האווירה או כדי לגרום לבני האדם להתפרץ בצחוק, ולא נועד פשוט להרפות את השרירים שלהם. במקום זאת, ההומור של אלוהים נועד לשחרר את בני האדם מחמשת אלפי שנות עבדות ולהבטיח שהם לא יהיו שוב עבדים, כדי שהם יוכלו לקבל טוב יותר את דברי האל. השיטה של אלוהים היא לשתות את התרופה עם קצת סוכר. הוא לא מאלץ את בני האדם לשתות תרופה מרה. יש מרירות בתוך המתוק, אך יש גם מתיקות בתוך המר.

"כשנצנוץ קלוש של אור מתחיל להופיע ממזרח, כל בני האדם בתבל מפנים אליו קצת יותר תשומת לב. האנושות כבר אינה שקועה בתרדמה, והיא הולכת להתבונן במקור האור המזרחי, אך משום יכולתם המוגבלת, איש לא הצליח עדיין לראות את מקור האור". הדבר קורה בכל מקום בעולם, לא רק בקרב בניו של אלוהים ועמו. החוגים הדתיים והלא-מאמינים חווים כולם את התגובה הזו. ברגע שבו אורו של אלוהים מאיר, לב כולם משתנה בהדרגה, והם מתחילים לגלות בלא יודעין שחייהם חסרי משמעות, ושאין ערך לחיים האנושיים. בני האדם לא מחפשים עתיד, לא חושבים על יום המחר או דואגים מיום המחר, אלא נאחזים ברעיון שעליהם לאכול ולשתות יותר כל עוד הם עדיין "צעירים", שהכל יהיה שווה זאת כשיבוא היום האחרון. האדם לא מעוניין כלל להחיל סדר על העולם. "השטן" גנב את כל המרץ של אהבת האנושות לעולם, אך איש לא יודע מה השורש לכך. בני האדם יכולים רק להתרוצץ הלוך ושוב ולדווח על כך איש לרעהו, משום שיומו של אלוהים עדיין לא בא. יום יבוא וכולם יראו את התשובות לכל התעלומות הבלתי נתפסות. זו המשמעות המדויקת של דברי האל ש"האדם יתעורר משנתו ומחלומו, ורק אז הוא יבין שיומי בא אל העולם אט-אט". בבוא הרגע הזה, כל בני האדם ששייכים לאלוהים יהיו כמו עלים ירוקים שמחכים "בציפייה לבצע את תפקידם עבורי כשאהיה על פני האדמה". רבים מבני עמו של אלוהים בסין בכל זאת חוזרים לסורם אחרי שאלוהים מבטא את קולו, ולכן אלוהים אומר "אך מכיוון שאין להם כל יכולת לשנות את המצב הנתון, הם יכולים רק לחכות עד שאכריז את פסק הדין". עדיין יהיו ביניהם כאלה שיסולקו – לא כולם יישארו ללא שינוי. בני האדם יכולים לעמוד ברף רק אחרי שהם עוברים מבחנים, ואז הם יקבלו "תעודות איכות". אחרת, הם יהפכו לאשפה בערימת הפסולת. אלוהים מצביע ללא-הרף על מצבו האמיתי של האדם, ולכן האדם חש יותר ויותר במסתוריות של אלוהים. "אילו הוא לא היה אלוהים, איך היה מסוגל להכיר טוב כל כך את המצב האמיתי שלנו?" אולם משום חולשתם של בני האדם, "בלבם של בני האדם, אני לא נישא ולא שפל. ככל שהדבר נוגע להם, אין זה משנה אם אני קיים או לא". האין זה בדיוק תיאור המצב של כל בני האדם שתואם למציאות במידה הרבה ביותר? מבחינת האדם, אלוהים קיים כשהאדם מחפש אותו, והוא לא קיים כשהאדם לא מחפש אותו. במילים אחרות, אלוהים קיים בלבו של האדם מיד שהוא זקוק לעזרתו, אך כשהוא כבר לא זקוק לאלוהים, הוא כבר לא קיים. זה מה שנמצא בלבם של בני האדם. במציאות, כל בני האדם על פני האדמה חושבים כך, לרבות כל ה"אתאיסטים", וה"רושם" שלהם מאלוהים גם הוא מעורפל ומופשט.

"לפיכך, ההרים הופכים לגבולות בין אומות על פני הקרקע, המים הופכים למחסומים המפרידים בין בני אדם מארצות שונות, והאוויר הופך לדבר שזורם מאדם לאדם במרחבים שמעל פני האדמה". זו הייתה העבודה שאלוהים עשה במהלך בריאת העולם. האמירה הזו כאן מבלבלת את בני האדם: האם ייתכן שאלוהים רוצה לברוא עולם נוסף? נכון לומר את הדברים הבאים: בכל פעם שאלוהים מדבר, דבריו מכילים בריאה, ניהול והשמדה של העולם. העניין הוא שלפעמים הדברים ברורים ולפעמים הם יכולים להשתמע לשתי פנים. כל ניהולו של אלוהים מתגלם בדבריו. הבעיה היחידה היא שבני האדם לא יכולים להבחין בהם. ברכתו של אלוהים את בני האדם מעצימה את אמונתם פי מאה. כלפי חוץ, נדמה שאלוהים מבטיח לבני האדם הבטחה, אך ביסודה, זוהי אמת המידה של דרישותיו של אלוהים מבני האדם במלכותו. הוא ישמור את בני האדם שמתאימים למטרותיו, ובני האדם שאינם מתאימים ייבלעו באסון שיומט משמיים. "הרעם המרעים ברקיע יכה את האדם ארצה; ההרים הגבוהים יקברו את האדם בקריסתם; חיות הפרא יטרפו אותו ברעבן; והאוקיינוסים הגואים יסגרו עליו. כשהאנושות תיאבק בינה לבין עצמה במלחמת אחים, כל בני האדם יביאו לאובדנם באסונות הנובעים מקרבם". זה ה"יחס המיוחד" שיינתן לכל בני האדם שלא עומדים ברף, שלא יזכו בישועה במלכותו של אלוהים. ככל שאלוהים אומר יותר דברים כמו "תחת ההכוונה של אורי, תיחלצו לבטח מאחיזת החנק של כוחות החושך. לבטח לא תאבדו את האור המכוון אתכם בחשכה", כך בני האדם נעשים מודעים יותר לכבודם, וכך יש להם יותר אמונה לחפש חיים חדשים. אלוהים מספק לבני האדם כל דבר שהם מבקשים. ברגע שאלוהים חושף אותם במידה מסוימת, הוא משנה את סגנון הדיבור שלו ומשתמש בנימה של ברכה כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר. הצבת דרישות מהאדם באופן הזה משיגה תוצאות מעשיות יותר. משום שבני האדם מוכנים כולם לדבר על עסקים עם עמיתיהם – הם כולם מומחים בעסקים – זה בדיוק הדבר שאלוהים מתמקד בו כשהוא אומר זאת. אם כן, מהי "ארץ סינים"? כוונתו של אלוהים כאן היא לא למלכות על פני הארץ שאותה השחית השטן, אלא דווקא לאספת כל המלאכים שנבעו מאלוהים. המילים "נחושים ואיתנים" מרמזות שהמלאכים יסתערו ויפרקו את כל כוחותיו של השטן כדי שניתן יהיה לייסד את ארץ סינים בתבל כולה. אם כן, המשמעות האמיתית של ארץ סינים היא התאספות של כל המלאכים על פני האדמה. כאן ההתייחסות היא למלאכים שעל פני האדמה. על כן, המלכות שתתקיים לאחר מכן על פני האדמה תיקרא "ארץ סינים", ולא "המלכות". אין משמעות אמיתית ל"מלכות" על פני האדמה, והיא "ארץ סינים" במהותה. על כן, רק על ידי קישורן להגדרה של ארץ סינים, אפשר להבין את המשמעות האמיתית של המילים "לבטח תאירו את כל קצווי התבל בתהילתי". הדבר מדגים את קביעת דירוגם של כל בני האדם על פני האדמה בעתיד. אנשי סינים יהיו כולם מלכים שימשלו על כל בני האדם על פני האדמה לאחר שהם יסבלו ייסורים. כל בני האדם על פני האדמה יתפקדו כשורה משום ניהולם של אנשי סינים. זהו בסך הכל שרטוט כללי של המצב. כל בני האדם יישארו בתוך מלכותו של אלוהים, כלומר הם יישארו בתוך ארץ סינים. בני האדם על פני האדמה יהיו מסוגלים לתקשר עם המלאכים. במובן זה, השמיים והארץ יהיו מחוברים, או במילים אחרות, כל בני האדם על פני האדמה יישמעו לאלוהים ויאהבו אותו כמו שאוהבים אותו המלאכים בשמיים. באותה עת, אלוהים יופיע בגלוי בפני כל בני האדם על פני האדמה ויאפשר להם לראות את פניו האמיתיים בעיניהם הבלתי מזוינות, והוא יופיע בפני כל בני האדם בכל עת.