למען האמת, כל האמירות שנבעו מפי אלוהים אינן ידועות לבני האנוש. הן כל השפות שבני האדם לא שמעו. לפיכך, ניתן לומר שדברי האל עצמם הם תעלומה. רוב בני האדם טועים וחושבים שתעלומות כוללות רק דברים שבני האדם אינם יכולים לתפוס באופן קונספטואלי, ענייני השמיים שאלוהים מאפשר לבני האדם להכיר כעת או האמת לגבי מה שאלוהים עושה בעולם הרוחני. זו עדות לכך שבני האדם לא מתייחסים לכל דברי האל באופן שווה ושהם אינם נוצרים אותם, אלא מתמקדים בדברים שהם חושבים שהם "תעלומות". זה מוכיח שבני האדם אינם יודעים מהם דברי האל ומהן תעלומות – הם רק קוראים את דברי האל מתוך מנעד המושגים שלהם עצמם. במציאות, אין אף אדם שאוהב באמת את דברי האל, וזה שורש דבריו ש"בני האדם מומחים בהונאתי". אלוהים אינו אומר שבני האדם חסרי כל מעלה או שהם שבר כלי. זהו תיאור של מצב האנושות בפועל. בני האדם עצמם אינם מבינים לגמרי כמה מקום אלוהים תופס בלבם – רק אלוהים עצמו יודע זאת באופן מוחלט. על כן, ברגע זה, בני האדם הם כמו תינוקות יונקים. הם אינם מודעים לחלוטין לסיבה לכך שהם שותים חלב ומדוע הם שורדים. רק האם מבינה את צרכי התינוק. היא לא תניח לו לגווע מרעב ואף לא תאפשר לתינוק לאכול יתר על המידה ולמות מכך. אלוהים מכיר הכי טוב את הצרכים של בני האדם, ולכן לפעמים אהבתו מתגלמת בדבריו, לפעמים השיפוט שלו מתגלה בהם, לפעמים דבריו פוצעים את לב לבם של בני האדם ולפעמים דבריו כנים וישרים. הדבר מאפשר לבני האדם לחוש בנדיבותו ובנגישותו של אלוהים, בכך שהוא איננו "דמות כלשהי מדומיינת ומאיימת" שלא ניתן לגעת בה, שהוא איננו "בן השמיים" בדעתם של בני האדם, שלא ניתן להביט ישירות בפניו וודאי שאיננו ה"תליין" שבדמיונם של בני האדם טובח את החפים מפשע. כלל טבעו של אלוהים מתגלה בעבודתו, טבעו של אלוהים כבשר ודם כיום עדיין מתבטא בעבודתו, ולכן הכהונה שאלוהים מבצע היא כהונה של מילים ולא מעשיו או הופעתו החיצונית. בסופו של דבר, כל בני האדם יזכו בהנחיה מדברי האל ויושלמו בזכותם. בחווייתם, בהכוונה של דברי האל, הם יזכו בנתיב לנוהג ובאמצעות הדברים שאלוהים מבטא בפיו הם יכירו את כלל טבעו. בזכות דברי האל, כל עבודתו תתגשם, בני האדם יתעוררו לחיים וכל אויביו יובסו. זו העבודה העיקרית שאיש אינו יכול להתעלם ממנה. הבה נעיין בדבריו: "אמירותיי מהדהדות כרעם ומטילות אור לארבע כנפות תבל ולעולם כולו, ובעיצומם של הרעם והברק, האנושות מוכה אפיים ארצה. אף אדם לא עמד אי פעם איתן בעיצומם של רעם וברק: רוב בני האדם מאבדים את העשתונות מרוב פחד בבוא אורי ואינם יודעים מה לעשות". ברגע שאלוהים פותח את פיו, דברים פשוט בוקעים ממנו. הוא משיג הכול באמצעות דבריו, דבריו מחוללים שינוי בכל הדברים וכל בני האדם מתחדשים באמצעותם. למה מתייחסות המילים "רעם וברק"? ולמה מתייחסת המילה "אור"? דבר אינו יכול להימלט מדברי האל. הוא משתמש בהם כדי לחשוף את דעתם של בני האדם במערומיה ולבטא את כיעורה. הוא משתמש במילים כדי לטפל באופי הישן שלהם ולהשלים את כל בני עמו. האין זו בדיוק חשיבותם של דברי האל? בתבל כולה, אלמלא התמיכה והחיזוק של דברי האל, האנושות כולה הייתה מושמדת וחדלה להתקיים לפני זמן רב. זה העיקרון של מעשי האל וזו שיטת העבודה שלו בתוכנית הניהול שלו בת ששת אלפי השנים. זה מראה את חשיבותם של דברי האל. הם חודרים ישירות אל מעמקי נשמותיהם של בני האדם. ברגע שבני האדם רואים את דבריו, הם חשים תדהמה ובעתה והם נסים על נפשותיהם במהירות. הם רוצים להימלט מהמציאות של דבריו, וזו הסיבה לכך שניתן לראות "פליטים" כאלה בכל מקום. מיד לאחר שדברי האל נאמרים, בני האדם מתחילים לברוח. זהו היבט אחד של צלם כיעורם של בני האדם שאלוהים מבטא. ברגע זה, כל בני האדם מתעוררים בהדרגה מערפול החושים שלהם. נדמה שכל בני האדם פיתחו בעבר מקרי שיטיון וכעת הם רואים את דברי האל, ונדמה שהם סובלים מהשפעות הלוואי של מחלה זו ואינם מסוגלים לשוב למצבם הקודם. זה מצבם של כל בני האדם בפועל וזה גם תיאור אמיתי של הדברים הבאים: "כשנצנוץ קלוש של אור מתחיל להבליח במזרח, בני אדם רבים מתעוררים בן-רגע מאשליותיהם, משום הנהרה הקלושה. אולם איש מעולם לא הבין שבא היום שבו אורי יורד ארצה". זו הסיבה לכך שאלוהים אמר, "רוב בני האדם מוכים בהלם לנוכח הופעת האור". זהו ניסוח ראוי לחלוטין. האופן שבו אלוהים מתאר את האנושות לא מותיר מרווח אפילו לחודה של מחט ואלוהים באמת ובתמים ניסח זאת במדויק וללא שגיאות, וזו הסיבה לכך שכל בני האדם משתכנעים לגמרי. יתר על כן, בלא יודעין, אהבתם לאלוהים התחילה לצמוח ממעמקי לבם. רק כך הופך מקומו של אלוהים בלבם לאמיתי יותר וזו גם דרך אחת שבה אלוהים עובד.

"רוב רובם של בני האדם פשוט מבולבלים. האור פוצע את עיניהם ומשליך אותם לבוץ". מפני שבני אדם כאלה מתנגדים לרצונו של אלוהים (כלומר, מתנגדים לאלוהים), כשדברי האל מגיעים, הם סובלים ייסורים משום המרדנות שלהם. זו הסיבה לכך שנאמר שהאור פוצע את עיניהם. בני אדם כאלה כבר נכנעו לשטן, ולכן, כשהם נוכחים בעבודה החדשה, אין להם הארה או נאורות. כל בני האדם שאין להם את עבודתה של רוח הקודש נכבשו בידי השטן, ואין מקום לאלוהים במעמקי לבם. לכן נאמר שאנשים אלה "מושלכים לבוץ". בני האדם ששרויים במצב זה מצויים כולם באי-סדר. הם אינם יכולים לעלות על דרך הישר וגם אינם יכולים לשוב למצב רגיל. כל מחשבותיהם מתריסות. השטן השחית את כל בני האדם על פני האדמה באופן קיצוני. אין לבני האדם חיוניות והם מדיפים צחנה של גוויות. כל בני האדם על פני האדמה שורדים בעיצומה של מגפת חיידקים שאיש אינו יכול להימלט ממנה. הם אינם מוכנים לשרוד על פני האדמה, אך הם תמיד מרגישים שיקרה משהו גדול יותר כדי שבני האדם ייווכחו במו עיניהם. לכן, כל בני האדם מכריחים את עצמם להמשיך לחיות. זה זמן רב אין כוח בלבם של בני האדם. הם פשוט משתמשים בתקוות הבלתי נראות שלהם כעמוד תווך רוחני ובכך הם רק תומכים את ראשיהם ומעמידים פנים שהם בני אדם ונחלצים מימיהם על פני האדמה. נדמה שכל בני האדם הם בניו של השטן בהתגלמותו. זו הסיבה לכך שאלוהים אמר, "הארץ מכוסה בתוהו ובוהו, והמראה כה עלוב שכל מי שבוחן אותו מקרוב נתקף מרה שחורה מוחצת". בשל היווצרותו של מצב זה, אלוהים החל "לפזר בידיי את זרעי רוחי" ברחבי התבל כולה והוא החל לבצע את עבודת הישועה שלו על כל פני הארץ. משום התקדמות העבודה הזו אלוהים התחיל להמטיר אסונות שונים, וכך הוא מושיע את בני האנוש קשי הלב. בשלבי עבודתו של אלוהים, הישועה עדיין לובשת צורה של אסונות שונים וכל מי שנגזר גורלו אינו יכול להימלט מהם. רק בסוף ניתן יהיה להגיע על פני האדמה למצב של "שלווה כמו הרקיע השלישי: כאן, יצורים חיים, קטנים כגדולים, חיים יחד בהרמוניה ולעולם לא שרויים ב'קונפליקטים של פה ולשון'". היבט אחד של עבודתו של אלוהים הוא לכבוש את האנושות כולה ולזכות בעם הנבחר באמצעות דברי האל. היבט אחר הוא לכבוש את כל בני המרדות באמצעות אסונות שונים. זה חלק אחד של העבודה רחבת ההיקף של אלוהים. רק כך ניתן להשיג באופן מלא את המלכות על פני האדמה שאלוהים רוצה בה, וזה החלק בעבודתו של אלוהים שהוא זהב טהור.

אלוהים תמיד דורש שבני האדם יבינו את הדינמיקה של השמיים. האם הם באמת יכולים להשיג זאת? האמת היא שעל סמך מצבם של בני האדם בפועל כיום, לאחר שהשטן השחית אותם במשך 5,900 שנים, הם אינם יכולים להשתוות לפטרוס, ולכן הם פשוט אינם מסוגלים לעשות זאת. זו אחת משיטות העבודה של אלוהים. אלוהים אינו מעוניין לתת לבני האדם להמתין באופן פסיבי. תחת זאת, הוא מעוניין שהם יחפשו באופן פעיל. רק כך תהיה לאלוהים הזדמנות לעבוד בבני האדם. מוטב להציע לך קצת יותר הסבר, אחרת תהיה לבני האדם רק הבנה שטחית. לאחר שאלוהים ברא את בני האדם ונתן להם רוח, הוא ציווה עליהם שאם הם לא יקראו אל אלוהים, הם לא יהיו מסוגלים להתחבר עם רוחו, וכך "הטלוויזיה בלוויין" משמיים לא תוכל להיקלט על פני האדמה. כשאלוהים איננו עוד ברוחם של בני האדם, מתפנה מקום לדברים אחרים, וכך השטן מנצל את ההזדמנות כדי להיכנס. כשבני האדם יוצרים קשר עם אלוהים בלבם, השטן מיד מוכה בבהלה וממהר להימלט. באמצעות קריאותיה של האנושות, אלוהים נותן לה את מה שהיא צריכה, אך הוא לא "שוכן" בה בהתחלה. הוא פשוט מסייע לה ללא-הרף משום קריאותיה, ובני האדם זוכים בחוסן מהחוזק הפנימי הזה, כך שהשטן אינו מעז להיכנס ו"לשחק" כאוות נפשו. ובכן, אם בני האדם מתחברים לרוחו של אלוהים ללא-הרף, השטן אינו מעז לבוא להפריע. ללא הפרעות מצד השטן, חייהם של כל בני האדם רגילים ואז יש לאלוהים הזדמנות לעבוד בתוכם. באופן זה, אלוהים יכול להשיג את מבוקשו באמצעות בני האנוש. מכך אפשר לדעת מדוע אלוהים תמיד דרש מבני האדם לחזק את אמונתם, ומדוע הוא גם אמר: "אני מציב דרישות ראויות לפי שיעור קומתו של האדם על פני האדמה. מעולם לא הקשיתי על אף אחד ומעולם לא דרשתי ממישהו 'להקיז את דמו' להנאתי". דרישותיו של אלוהים מבלבלות את רוב בני האדם. הם תוהים מדוע בהתחשב בכך שבני האדם נעדרים את היכולת הזו ושהשטן השחית אותם באופן שלא ניתן לתקנו אלוהים עדיין מציב להם דרישות. האין אלוהים מציב את בני האדם בעמדה קשה? לנוכח פניהם הרציניים ולנוכח ארשת פניהם שמשוועת אי-נוחות, אי אפשר שלא לצחוק. ההופעות המכוערות השונות של בני האדם הן מצחיקות ביותר. לעתים, הם כמו ילדים שאוהבים לשחק ולעתים הם כמו ילדה קטנה שמשחקת ב"אימא". לעתים הם כמו כלב שאוכל עכבר. אי אפשר לדעת אם לצחוק או לבכות לנוכח כל המצבים המכוערים האלה שלהם, ולעתים קרובות, ככל שבני האדם מבינים פחות את רצונו של אלוהים, כך הם עלולים יותר להיקלע לצרות. לכן די בדברי האל הבאים, "האם אני האל שרק כופה שקט על הבריאה?" כדי להראות עד כמה בני האדם מטופשים, והם גם מראים שאיש אינו יכול להבין את רצונו של אלוהים. אפילו אם אלוהים משמיע את רצונו, בני האדם אינם מסוגלים להתחשב בו. הם רק עושים את עבודת האל על סמך הרצון האנושי. לפיכך, איך ייתכן שהם יבינו את רצונו? "אני מתהלך על פני האדמה ומפיץ את ניחוחי לכל עבר, ובכל מקום אני מותיר מאחוריי את דמותי. קולי מהדהד בכל מקום. בני אדם בכל מקום מביטים ארוכות במראות היפהפיים של העבר, משום שהאנושות כולה נזכרת בעבר..." זה יהיה המצב שבו המלכות תיווצר. למעשה, במספר מקומות, אלוהים כבר ניבא את היופי של התממשות המלכות, ואם משלבים את כל אלה, מקבלים תמונה מלאה של המלכות. אולם בני האדם לא שמים לכך לב – הם פשוט צופים בכך כאילו היה זה סרט מצויר.

משום אלפי שנות ההשחתה מצד השטן, בני האדם תמיד חיו בחשכה, ולכן החשכה לא מפריעה להם והם אינם כמהים לבוא האור. לכן זו התוצאה כשהאור מגיע כיום: "כל בני האדם מתנגדים לבואי ומגרשים את האור, כאילו הייתי אויבו של האדם בשמיים. האדם מקבל את פניי בעיניים המנצנצות במגננה". על אף שרוב בני האדם מנסים לאהוב את אלוהים בכנות, אלוהים עדיין אינו מרוצה והוא עדיין מגנה את האנושות. זה מבלבל את בני האדם. משום שבני האדם חיים בחשכה, הם עדיין משרתים את אלוהים כמו במצב של היעדר אור. כלומר, כל בני האדם משרתים את אלוהים באמצעות המושגים שלהם עצמם, וכשאלוהים בא, זה המצב שלהם והם אינם מסוגלים לשרת את אלוהים על ידי קבלת אור חדש, אלא הם משרתים אותו באמצעות הניסיון שהיה להם בעבר. אלוהים אינו מפיק הנאה מה"מסירות" של האנושות, ולכן האנושות אינה יכולה להלל את האור בחשכה. לכן אלוהים אמר את הדברים לעיל. אין זו בשום אופן סתירה של המציאות ואין מדובר בכך שאלוהים מתנהג אל האנושות באופן לא ראוי או עושה לה עוול. מאז בריאת העולם שום אדם לא טעם באמת את חומו של אלוהים. כל בני האדם תמיד במגננה ביחס לאלוהים ופוחדים עד מאוד שאלוהים יכה אותם אפיים ארצה וישמיד אותם. על כן, במהלך ששת אלפי השנים האלה, אלוהים תמיד המיר את חומו בכנותם של בני האדם והמשיך להנחות אותם בסבלנות בכל צעד ושעל. זאת משום שבני האדם חלשים כל כך ואינם יכולים לדעת באופן מלא מה רצונו של אלוהים או לאהוב אותו בלב שלם, מכיוון שהם אינם יכולים לא להשתעבד לתחבולותיו של השטן. למרות זאת, אלוהים נותר סובלני, ויום אחד, לאחר שהיה סובלני כל כך זמן מסוים, כלומר כאשר הוא יחדש את העולם, הוא יחדל להשגיח על בני האדם כמו אם. במקום זאת, הוא ישית על האנושות גמול ראוי. זו הסיבה לכך שהדבר הבא יתרחש: "גוויות נסחפות אנה ואנה על פני האוקיינוס", ואילו "במקומות היבשים, בני אדם אחרים עדיין נהנים בצחוק ושיר מההבטחות שהענקתי להם". זו ההשוואה בין ייעודם של בני האדם שייענשו לבין זה של אלה שיתוגמלו. המילים "על פני האוקיינוס" מתייחסות לבור התהום של ייסורי האנושות שאלוהים דיבר עליו. זהו ייעודו של השטן וזה "מקום המנוחה" שאלוהים מכין לכל מתנגדיו. אלוהים תמיד רצה את האהבה האמיתית של האנושות, אך בני האדם אינם יודעים זאת והם עדיין חסרי רגישות כלפי העניין וממשיכים לעשות את עבודתם שלהם. זו הסיבה לכך שאלוהים תמיד מבקש דבר מה מבני האדם בדבריו ומצביע על חסרונותיהם ועל הנתיב שלהם לנוהג, כדי שהם יוכלו לנהוג בהתאם לדברים האלה. אלוהים גם הראה מהי גישתו כלפי בני האדם: "בכל זאת, מעולם לא נטלתי חיים אפילו של אדם אחד כדי לשחק בהם כאילו היו צעצוע. אני רואה את מכאובי לבו של האדם ואת המחיר שהוא שילם. כשהוא ניצב בפניי, אינני רוצה לתפוס אותו לא מוכן כדי לייסר אותו, וגם לא להעניק לו דברים לא רצויים. תחת זאת, בכל הזמן הזה רק קיימתי את האדם והענקתי לו דברים". כשבני האדם קוראים את המילים האלו של אלוהים, הם מיד מרגישים את חומו וחושבים: אכן, בעבר שילמתי מחיר למען אלוהים, אך גם יצאתי ידי חובה בהתנהגותי כלפיו ולעתים התלוננתי בפניו. אלוהים תמיד הנחה אותי בדבריו והוא מקדיש תשומת לב רבה כל כך לחיי, ובכל זאת, לעתים אני משחק בהם כאילו היו צעצוע. באמת אינני צריך לעשות זאת. אלוהים אוהב אותי כל כך, אז מדוע אינני יכול להתאמץ מספיק? כשמחשבות כאלו עולות בראשם של בני האדם, הם באמת רוצים לסטור לעצמם, ויש כאלה שאפם אף מתעוות והם מזדעקים בקול רם. אלוהים מבין את מחשבותיהם ומדבר בהתאם, ומעט המילים האלה, שאינן קשות או רכות, מעוררות את אהבתם של בני האדם לאלוהים. לבסוף, אלוהים ניבא שינוי בעבודתו כאשר המלכות תיווצר על פני האדמה: כשאלוהים יהיה על פני האדמה, בני האדם יוכלו להשתחרר מאסונות וממשברים ולהתענג על החסד, אולם המועד שבו אלוהים יתחיל את השיפוט של היום הגדול יהיה גם המועד שבו הוא יופיע בקרב כל בני האדם ושבו תושלם כל עבודתו על פני האדמה. במועד ההוא, משום שיומו יבוא, יתרחש בדיוק כנאמר בספרי הקודש: "הַמְעַוֵּל – שֶׁיּוֹסִיף לַעֲשׂוֹת עָוֶל… הַקָּדוֹשׁ – שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ עוֹד". הרשע ייקלע לייסורים והקדוש יבוא בפני כס המלכות. אף אדם לא יוכל לזכות במחילתו, אפילו לא בני הממלכה ועם הממלכה. כל זה הצדק של אלוהים והכול יגלה את טבעו. הוא לא יפגין בשנית דאגה לחולשותיה של האנושות.