אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

הדבר מופיע בבשר

תוכן

פירושים לאמירה השבע עשרה

למען האמת, כל המילים שאלוהים אמר הן דברים שבני האנוש לא יודעים. אלה כל השפות שבני האדם לא שמעו, ולכן אפשר להגדיר זאת כך: דברי האל עצמם הם תעלומה. רוב בני האדם טועים וחושבים שרק דברים שבני האדם לא יכולים לתפוס באופן קונספטואלי, ענייני השמיים שאלוהים מאפשר לבני האדם להכיר כעת או האמת לגבי מה שאלוהים עושה בעולם הרוחני הם תעלומות. זה מוכיח שבני האדם לא מתייחסים לדברי האל באופן שווה, ושהם לא נוצרים אותם בלבם, אלא מתמקדים בדברים שהם חושבים שהם "תעלומות". זה מוכיח שבני האדם לא יודעים מה הם דברי האל ומה הן תעלומות – הם רק קוראים את דברי האל מתוך המושגים שלהם עצמם. האמת היא שאין אף אדם שאוהב את דברי האל באמת – זה שורש הסיבה לכך שנאמר ש"בני האדם מומחים בהונאתי". אלוהים בשום אופן לא אומר שבני האדם חסרי כל ערך או שהם שברי כלי. זה מצבה של האנושות בפועל. בני האדם עצמם לא בטוחים במיוחד כמה מקום אלוהים תופס בלבם – רק אלוהים עצמו יודע זאת באופן גמור. על כן, בני האדם הם כמו תינוקות יונקים כרגע – הם לא מודעים לחלוטין לסיבה לכך שהם שותים חלב ולמטרה שלשמה הם שורדים. רק אמם מבינה את הצרכים שלהם, והיא לא תיתן להם לגווע מרעב ולא תיתן להם לאכול יתר על המידה ולמות מכך. אלוהים מכיר הכי טוב את הצרכים של בני האדם, ולכן לפעמים אהבתו מתבטאת בדבריו, לפעמים מתבטא בהם השיפוט שלו, לפעמים דבריו פוגעים בלב לבם של בני האדם, ולפעמים דבריו כנים וישרים מאוד. זה מאפשר לבני האדם לחוש באדיבותו ובנגישותו של אלוהים, ובכך שהוא לא "הדמות המאיימת" שהם מדמיינים, ישות שלא ניתן לגעת בה, ושהוא לא "בן השמיים" שבדעתם של בני האדם, ישות שלא ניתן להביט ישירות בפניה, ושהוא במיוחד לא ה"תליין" שבני האדם מדמיינים, אשר רוצח את החפים מפשע. כלל טבעו של אלוהים מתגלה בעבודתו, טבעו של אלוהים כבשר ודם היום עדיין מתבטא בעבודתו, ולכן הכהונה שאלוהים מבצע היא כהונה של מילים, ולא מה שהוא עושה או מראהו החיצוני. בסופו של דבר, כל בני האדם יזכו בהנחיה מדברי האל ויושלמו בזכותם. בחוויותיהם, משום ההכוונה של דברי האל, הם יזכו בנתיב לנוהג, ובאמצעות הדברים שאלוהים מבטא, בני האדם יכירו את כלל טבעו. בזכות דברי האל, כל עבודתו תושג, בני האדם יתעוררו לחיים, וכל אויביו יובסו. זו העבודה העיקרית, ואיש לא יכול להתעלם ממנה. מוטב שנעיין בדבריו: "קולי מהדהד כרעם ומאיר את ארבע כנפות העולם ואת העולם כולו, ובעיצומם של הרעם והברק, האנושות מוכה אפיים ארצה. אף אדם לא עמד איתן בעיצומם של רעם וברק: רוב בני האדם מאבדים את העשתונות מרוב פחד בבוא אורי, והם לא יודעים מה לעשות." כשאלוהים פותח את פיו, דברים פשוט בוקעים ממנו. הוא מגיש הכל באמצעות דבריו, ודבריו מחוללים שינוי בכל הדברים, וכל בני האדם מתחדשים באמצעות דבריו. למה מתייחסות המילים "הרעם והברק"? ולמה מתייחסת המילה "אורי"? אין שום דבר שיכול להימלט בדברי האל. הוא משתמש בדבריו כדי לחשוף את דעתם של בני האדם במערומיה ולבטא את כיעורה. הוא משתמש בדבריו כדי לטפל באופי הישן של בני האדם ולהשלים את כל בני עמו. האין זו החשיבות של דברי האל? בתבל כולה, אלמלא התמיכה והחיזוק של דברי האל, האנושות כולה הייתה מושמדת וחדלה מלהתקיים לפני זמן רב. זה העיקרון של מה שאלוהים עושה, וזו שיטת העבודה של תוכנית הניהול שלו בת ששת אלפי השנים. ניתן לראות בכך בבירור את חשיבותם של דבריו. דבריו של אלוהים חודרות ישירות אל מעמקי נשמותיהם של בני האדם. ברגע שהם רואים את דבריו, הם מוכי תדהמה ובעתה והם נסים על נפשותיהם בפזיזות. הם רוצים להימלט מהמציאות של דבריו, וזו הסיבה לכך שיש "פליטים" כאלה בכל מקום. מיד לאחר שדברי האל נאמרים, בני האדם קמים על רגליהם. זה היבט אחד של צלם כיעורם של בני האדם שאלוהים מבטא. ברגע זה, כל בני האדם מתעוררים בהדרגה מערפול החושים שלהם. נדמה שכל בני האדם פיתחו בעבר שיטיון, ושכעת הם רואים את דברי האל ונדמה ושהמחלה ממשיכה לתת את אותותיה, ושהם לא מסוגלים לשוב למצבם הקודם. זה מצבם של כל בני האדם בפועל, וזו ההתגשמות האמיתית של המשפט הבא: "כשנצנוץ קלוש של אור מתחיל להבליח במזרח, בני אדם רבים מתעוררים בן-רגע מאשליותיהם, משום הנהרה המרגשת. אולם איש מעולם לא הבין שבא היום שבו אורי יורד ארצה." זו הסיבה לכך שאלוהים אמר, "רוב רובם של בני האדם מוכים בהלם לנוכח הופעת האור." זה ניסוח ראוי לחלוטין. האופן שבו אלוהים מתאר את האנושות לא מותיר מקום אפילו לחודה של מחט – הוא באמת עשה זאת באופן מדויק וללא שגיאות, וזו הסיבה לכך שכל בני האדם משתכנעים לגמרי, ובלא יודעין, אהבתם לאלוהים התחילה לצמוח ממעמקי לבם. רק כך הופך מקומו של אלוהים בלבם של בני האדם לממשי יותר, וזו גם דרך אחת שבה אלוהים עובד.

"רוב רובם של בני האדם פשוט מבולבלים. האור פוצע את עיניהם ומשליך אותם לבוץ." מפני שבני אדם כאלה מתנגדים לרצונו של אלוהים (כלומר מתנגדים לאלוהים), הם סובלים ייסורים משום המרדנות שלהם כשבאים דבריו של אלוהים. זו הסיבה לכך שנאמר שהאור פוצע את עיניהם. אדם כזה כבר נכנע לשטן, ולכן, כשהוא נוכח בעבודה חדשה, אין לו הארה או נאורות. כל בני האדם שאין להם עבודתה של רוח הקודש נכבשו בידי השטן, ובעומק לבם, אין מקום לאלוהים. לכן נאמר שהאור "משליך אותם לבוץ". בני האדם ששרויים במצב זה נמצאים כולם במצב של אי-סדר. הם לא יכולים לעלות על דרך המלך, הם לא יכולים לשוב למצב רגיל, והם תמיד חושבים על דרך הניגוד. השטן השחית את כל בני האדם על פני האדמה באופן קיצוני. אין להם כוח חיים והם אפופים בצחנה של גוויות. כל בני האדם על פני האדמה שורדים בעיצומה של מגפת חיידקים שאיש לא יכול להימלט ממנה. הם לא מוכנים לשרוד על פני האדמה, אך הם תמיד מרגישים שיש משהו גדול יותר שיקרה ויגרום לבני האדם להיווכח בעצמם, ולכן כל בני האדם מכריחים את עצמם להמשיך לחיות. אין חוזקה בלבם של בני האדם מזה זמן רב. הם פשוט משתמשים בתקוות הבלתי נראות שלהם כעמוד תווך רוחני, כך שהם רק מחזיקים את ראשיהם ומתנהגים כמו בני אדם, ומעבירים את ימיהם על פני האדמה. נדמה שכל בני האדם הם בניו של השטן בהתגלמותו. זו הסיבה לכך שאלוהים אמר, "הארץ מכוסה בתוהו ובוהו, והמראה כה עלוב שכל מי שבוחן אותו מקרוב נתקף מרה שחורה מוחצת."משום הופעתו של המצב הזה, אלוהים אומר שהוא החל "[לפזר] בידיי את זרעי רוחי" ברחבי כל התבל, ומשום כך הוא החל לבצע את עבודת הידועה שלו בעולם כולו. משום התקדמות העבודה הזו, אלוהים התחיל להמטיר אסונות שונים על העולם, וכך הוא מושיע את בני האנוש קשי הלב. בשלבי עבודתו של אלוהים, שיטת ההודעה היא עדיין באמצעות אסונות שונים, וכל בני האדם שנמנים לא יכולים להימלט מהם. רק בסוף, יוכל להופיע על פני האדמה מצב של "שלווה כמו הרקיע השלישי: כאן, בעלי חיים קטנים כגדולים חיים יחד בהרמוניה ולעולם לא שרויים ב'קונפליקטים של פה ולשון'." היבט אחד של עבודתו של אלוהים הוא לכבוש את האנושות כולה ולזכות בעם הנבחר באמצעות דברי האל. היבט אחר הוא לכבוש את כל בני המרד באמצעות אסונות שונים. זה חלק אחד של העבודה רחבת ההיקף של אלוהים. רק כך ניתן להשיג את המלכות על פני האדמה שאותה אלוהים רוצה, וזה החלק בעבודתו של אלוהים שהוא כמו זהב טהור.

אלוהים תמיד דורש שבני האדם יבינו את הדינאמיקה של השמיים. האם הם באמת יכולים להשיג זאת? האמת היא שעל סמך מצבם של בני האדם בפועל כיום, לאחר שהשטן השחית אותם במשך 5,900 שנים, הם לא יכולים להשתוות לפטרוס, ולכן הם פשוט לא מסוגלים לעשות זאת. זו אחת מהשיטות של עבודתו של אלוהים. הוא לא נותן לבני האדם להמתין באופן פסיבי, אלא שהוא דואג שהם יחפשו באופן פעיל. רק כך יש לאלוהים הזדמנות לעבוד בבני האדם. מוטב להסביר זאת קצת יותר, כדי שלא תהיה לבני האדם רק הבנה שטחית של הדברים. לאחר שאלוהים ברא את בני האדם ונתן להם רוחות, הוא ציווה עליהם שאם הם לא יקראו אל אלוהים, הם לא יהיו מסוגלים להתחבר עם רוחו, וכך "הטלוויזיה בלוויין" משמיים לא תיקלט בארץ. כשאלוהים כבר לא נמצא ברוחם של בני האדם, מתפנה מושב לדברים אחרים, וכך השטן מנצל את ההזדמנות כדי להיכנס כשבני האדם יוצרים קשר עם אלוהים בלבם, השטן מיד מוכה בבהלה וממהר להימלט. באמצעות קריאותיה של האנושות, אלוהים נותן לה את מה שהיא צריכה, אך הוא לא "שוכן" בה בהתחלה. הוא פשוט מסייע לה ללא-הרף משום קריאותיה, ובני האדם זוכים בחוסן מהחוזקה הפנימית הזו, כך שהשטן לא מעז לבוא הנה ו"לשחק" כאוות נפשו. כך, אם בני האדם מתחברים לרוחו של אלוהים ללא-הרף, השטן לא מעז לבוא להפריע. ללא הפרעתו של השטן, חייהם של כל בני האדם רגילים ויש לאלוהים הזדמנות לעבוד בתוכם ללא כל הפרעה. כך, אלוהים יכול להשיג את מה שהוא רוצה לעשות באמצעות בני האנוש. מכך אפשר לדעת מדוע אלוהים תמיד דורש מבני האדם לחזק את אמונתם, ומדוע הוא גם אמר: "אני מציב דרישות ראויות לפי שיעור קומתו של האדם. מעולם לא הקשיתי על אף אחד ומעולם לא דרשתי ממישהו "להקיז את דמו" להנאתי." דרישותיו של אלוהים מבלבלות את רוב בני האדם, והם אומרים שבהתחשב בעובדה שבני האדם נעדרים את יכולת ההבנה ושהשטן השחית אותם באופן שלא ניתן לתקנו, מדוע אלוהים עדיין מציב להם דרישות? אלוהים מציב את בני האדם במצב קשה, הלא כן? לנוכח פניהם הרציניים של בני האדם, ולנוכח ארשת פניהם שמשוועת אי-נוחות, אתם לא יכולים שלא לצחוק. הכיעורים השונים של בני האדם הם מצחיקים ביותר – לעתים, הם כמו ילד שאוהב לשחק, ולעתים הם כמו ילדה קטנה המשחקת ב"משפחה". לפעמים הם כמו כלב שאוכל עכבר. כל המצבים המכוערים שלהם פשוט משעשעים באופן מגוחך, ועתים קרובות, ככל שבני האדם לא יכולים להבין את רצונו של אלוהים, כך הם עלולים יותר להסתבך בצרות. זו הסיבה לכך שאפשר להבין מדברי האל, "האם אני האל שבסך הכל כופה שקט על הבריאה?" כמה בני האדם מטופשים, וזה מוכיח שאיש לא יכול להבין את רצונו של אלוהים. אפילו אם אלוהים מדבר בגלוי על רצונו, בני האדם לא יכולים להתחשב בו. הם רק עושים את עבודתו של אלוהים על סמך רצון אנושי, ולכן איך ייתכן שהם יבינו את רצונו כך? "אני מתהלך על פני האדמה ומפיץ את ניחוחי לכל עבר, ובכל מקום אני מותיר מאחוריי את דמותי. בכל מקום ומקום, קולי מהדהד. בני אדם בכל מקום מביטים בנוסטלגיה במראות היפהפיים של העבר, משום שהאנושות כולה נזכרת בעבר..." זה יהיה המצב שבו המלכות תיווצר. למעשה, במספר מקומות, אלוהים ניבא את היופי של התממשות המלכות, ואם משלבים ביניהם, מקבלים תמונה מלאה של המלכות. אולם בני האדם לא שמים לכך לב – הם פשוט צופים בכך כמו בסרט מצויר.

משום אלפי שנות ההשחתה מצד השטן, בני האדם תמיד חיים בחשכה, ולכן החשכה לא מפריעה להם והם לא כמהים לבוא האור. זה מה שהוביל לכך כשהאור הגיע היום: "כל בני האדם מתנגדים לבואי ומגרשים את האור, כאילו הייתי אויבו של האדם בשמיים. האדם מקבל את פניי בעיניים המנצנצות במגננה." על אף שרוב בני האדם אוהבים את אלוהים בכנות, הוא עדיין לא מרוצה והוא עדיין מגנה את האנושות. זה מבלבל את בני האדם. משום שבני האדם חיים בחשכה, שירותם לאלוהים עדיין מתבצע באותה דרך כמו במצב של היעדר אור. כלומר, כל בני האדם משרתים את אלוהים באמצעות המושגים שלהם עצמם, וכשאלוהים בא, כל בני האדם שרויים במצב כזה ולא מסוגלים לשרת את אלוהים על ידי קבלת אור חדש, אלא שהם כולם משתמשים בחוויות שלהם עצמם כדי לשרת אותו. אלוהים לא מפיק הנאה מה"מסירות" של האנושות, ולכן האנושות לא יכולה להלל את האור בחשכה. זו הסיבה לכך שאלוהים אומר זאת – זה בשום אופן לא סותר את המציאות, ואלוהים לא מתנהג אל האנושות באופן לא ראוי ולא עושה לה עוול. מבריאת העולם ועד היום, אף אדם לא טעם באמת את חומו של אלוהים – בני האדם תמיד דרוכים כלפי אלוהים, ומפחדים עד מאוד שאלוהים יכה אותם אפיים ארצה וישמיד אותם. על כן, במהלך ששת אלפי השנים האלה, אלוהים תמיד השתמש בחום בתמורה לכנותם של בני האדם, ותמיד כיוון אותם בסבלנות בכל צעד ושעל. זאת משום שבני האדם כל כך חלשים, ושהם לא יכולים להכיר את רצונו של אלוהים באופן מלא, ושהם לא יכולים לאהוב אותו בלב שלם, מכיוון שהם לא יכולים שלא להיות כפופים לתמרון של השטן. אולם אפילו שכך הדבר, אלוהים בכל זאת סובלני, ולאחר שהוא יהיה סובלני זמן מסוים, כלומר לאחר שהוא יחדש את העולם, הוא כבר לא ישגיח על בני האדם כמו אם. במקום זאת, הוא יספק לאנושות גמול ראוי, וזו הסיבה לכך שלאחר מכן, בני האדם יהיו: "גוויות נסחפות אנה ואנה על פני האוקיינוס", בעוד "במקומות היבשים, בני אדם אחרים עדיין נהנים בצחוק ושיר מההבטחות שהענקתי להם". זו ההשוואה בין היעדים של בני האדם שיקבלו גמול לבין אלה של בני האדם שייענשו. המילים "על פני האוקיינוס" מתייחסות לבור התהום של ייסורי האנושות שאלוהים דיבר אליו. זה היעד הסופי של השטן, וזה "מקום המנוחה" שאלוהים מכין לכל מתנגדיו. אלוהים תמיד רצה את האהבה האמיתית של האנושות, אך בלא יודעין, בני האדם עדיין עושים את עבודתם שלהם. זו הסיבה לכך שאלוהים תמיד הציב דרישות לבני האדם בדבריו ולכך שהוא הצביע על חסרונותיהם וכן על הנתיב שלהם לנוהג, כדי שהם יוכלו לנהוג בהתאם לדברים האלה. אלוהים גם שפך אור על גישתו שלו לבני האדם: "אך מעולם לא לקחתי חיים אפילו של אדם אחד כבדרך אגב כדי לשחק בהם כמו בצעצוע. אני מבין ללבו של האדם, ואני תופס את המחיר שהוא שילם. כשהוא ניצב לפניי, אני לא רוצה לנצל את הפגיעות של האדם כדי לייסר אותו, וגם לא כדי להעניק לו דברים לא רצויים. במקום זאת, כל הזמן הזה רק קיימתי אל האדם והענקתי לו דברים." כשבני האדם קוראים את המילים האלה מאלוהים, הם מיד מרגישים את חומו: בהחלט, בעבר שילמתי מחיר למען אלוהים, אך גם יצאתי ידי חובה בהתנהגותי כלפיו, והיו תקופות שבהן התלוננתי בפניו. אלוהים תמיד כיוון אותי בדבריו והוא מתייחס לחיי במלוא קשב, ובכל זאת, אני לפעמים משחק בהם כאילו הם צעצוע. זה באמת לא לעניין. אלוהים אוהב אותי כל כך, אז מדוע אני לא יכול להתאמץ מספיק? כשבני האדם חושבים על כך, הם באמת רוצים לסתור לעצמם, או במקרה של בני אדם מסוימים, אפם אפילו מתעוות והם מזדעקים בקול רם. אלוהים מבין את לבם של בני האדם ומדבר בהתאם, ומעט המילים האלה לא מעוררות את אהבתם של בני האדם לאלוהים לא בכוח ולא ברכות. לבסוף, אלוהים ניבא שהשינוי בעבודתו בתקופת המלכות יתקיים על פני האדמה: כשאלוהים יהיה על פני האדמה, בני האדם יהיו מסוגלים להשתחרר מהאסונות והמשברים ויהיו מסוגלים להתענג על החסד, אך הזמן שבו הוא יתחיל את השיפוט של היום הגדול יהיה גם הזמן שבו הוא יופיע בפני כל בני האדם, ושבו כל עבודתו על פני האדמה תושלם לחלוטין. בזמן הזה, משום שיומו בא, יהיה בדיוק כפי שנאמר בספרי הקודש: "הרשע – שימשיך להיות רשע... והקדוש – שימשיך להיות קדוש." הרשע יחזור לייסורים, והקדוש יחזור להתייצב בפני כס המלכות. אף אדם לא יהיה מסוגל לזכות בקבלתו, אפילו לא בני הממלכה ועם הממלכה. הכל יהיה הצדק של אלוהים, והכל יהיה חשיפת טבעו. הוא לא יפגין בשנית דאגה לחולשותיה של האנושות.