אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

הדבר מופיע בבשר

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

`

פירושים לאמירה החמש עשרה

ההבדל הגדול ביותר בין אלוהים והאדם הוא שדברי האל תמיד פוגעים במטרה, ושדבר לא נסתר. לכן אפשר לראות את ההיבט הזה של טבעו של אלוהים במילים הראשונות באמירה של היום. היבט אחד הוא שהן חושפות את האדם במערומיו, והיבט אחר הוא שהן מגלות בגלוי את טבעו של אלוהים. אלה שני מקורות לאופן שבו דברי האל מסוגלים להשיג תוצאות. עם זאת, בני האדם לא תופסים זאת. הם תמיד מכירים את עצמם דרך דברי האל אך הם מעולם לא "ניתחו" את אלוהים. נדמה שהם מפחדים מאוד לפגוע באלוהים, ונדמה שאלוהים יהרוג אותם משום "הרצינות" שלהם. למעשה, כשרוב בני האדם אוכלים ושותים את דבר האל, הם עושים זאת מהיבט שלילי ולא מהיבט חיובי. אפשר לומר שבני האדם התחילו "להתמקד בענווה ובציות" תחת הכוונתם של דברי האל. אפשר להבין מכך שבני האדם התחילו לנוע אל קיצון אחר, מחוסר תשומת לב לדברי האל לתשומת לב יתרה לדבריו. אולם מעולם לא היה אדם שנוכח מהיבט חיובי, ומעולם לא היה אדם שתפס באמת את המטרה של אלוהים ברצונו שהאדם ישים לב לדבריו. ידוע ממה שאלוהים אמר שהוא לא צריך לחוות באופן אישי את חיי הכנסייה כדי להיות מסוגל להבין במדויק וללא שגיאות את המצבים הממשיים של כל בני האדם בכנסייה. משום המעבר לשיטה חדשה, כל בני האדם עדיין לא השליכו מעליהם את הרכיבים השליליים שלהם, וריח הגוויות עדיין מרחף ברחבי הכנסייה. נדמה כאילו בני האדם פשוט נטלו תרופה, שהם עדיין שרויים בערפול חושים, ושהם עדיין לא חזרו להכרה מלאה. נדמה כאילו הם עדיין מאוימים מהמוות, ולכן הם עדיין בעיצומי אימתם והם לא יכולים להתעלות על עצמם. "האדם הוא יצור חסר הכרה עצמית": ההצהרה הזו עדיין נאמרת על סמך השיטה של בניית הכנסייה. בכנסייה, על אף שכולם מתייחסים לדברי האל, אופיים עדיין מושרש בהם לעומק והם לא מסוגלים להשתחרר. זו הסיבה לכך שאלוהים משתמש בשיטת הדיבור מהשלב הקודם כדי לשפוט את בני האדם, על מנת שהם יקבלו את דברי האל ההולמים בהם כשהם יותר מדי מלאים בעצמם. אף על פי שבני האדם עברו חמישה חודשים של זיכוך בבור התהום, מצבם בפועל הוא עדיין כזה של חוסר הכרה של אלוהים. הם עדיין מופקרים – הם פשוט הגבירו במידת מה את זהירותם כלפי אלוהים. רק בשלב הזה, בני האדם מתחילים להיווכח בדרך להכרת דברי האל. לכן, כשהם מתקשרים עם מהות דבריו של אלוהים, לא קשה לראות ששלב העבודה הקודם סלל את הדרך להיום, ושרק היום הכל עובר נורמליזציה. נקודת התורפה של בני האדם היא החיבה להפרדת רוח האל מגופו הבשר והדם כדי שהם יוכלו לזכות בחופש אישי, וכדי להימנע תמיד ממגבלות. זו הסיבה לכך שאלוהים מתאר את האדם כציפורים קטנות המרפרפות סביב בשמחה. זה מצבה של האנושות בפועל. זה מה שהופך את הפלת כל בני האדם לקלה ביותר, וזה מה שמקל עליהם ללכת לאיבוד. אפשר לראות מכך שזו בדיוק העבודה שהשטן עושה באנושות. ככל שהשטן עושה זאת יותר בבני האדם, כך הדרישות שאלוהים מציב מחמירות יותר. הוא דורש מבני האדם לשים לב לדבריו, והשטן פועל קשה כדי להשמיד את תשומת לבם. עם זאת, אלוהים תמיד מזכיר לבני האדם לשים יותר לב לדבריו – זה שיאה של המלחמה בעולם הרוחני. אפשר לתאר זאת כך: מה שאלוהים רוצה לעשות באדם הוא בדיוק מה שהשטן רוצה להשמיד, ומה שאלוהים רוצה להשמיד מבוטא באדם מבלי להיות מוסתר כלל. מה שאלוהים עושה בבני האדם מודגם בבירור – התנאים שלהם משתפרים יותר ויותר. השמדתו של השטן באנושות מיוצגת גם היא בבירור – בני האדם יותר ויותר מושחתים, והתנאים שלהם מידרדרים יותר ויותר. אם המצב יהיה מספיק חמור, השטן יוכל ללכוד אותם. אלה התנאים הממשיים של הכנסייה, כפי שהם הוצגו בדברי האל, וזה גם המצב הממשי של העולם הרוחני. זה שיקוף של הדינאמיקה של העולם הרוחני. אם אין לבני האדם הביטחון לשתף פעולה עם אלוהים, הם בסכנה שהשטן ילכוד אותם. זו עובדה. אם מישהו באמת מסוגל להעלות את לבו כקורבן מנחה כדי שאלוהים יכבוש אותו, הדבר הוא בדיוק כפי שאלוהים אמר: "נדמה שהוא חבוק בזרועותיי וטועם מחום החיבוק." זה מוכיח שהדרישות שאלוהים מציב לאנושות אינן קשות להשגה – הוא רק צריך שהם יקומו על רגליהם וישתפו איתו פעולה. האין זה דבר קל ומשמח? והדבר האחד הזה בלבל את כל הגיבורים? הדבר משול לכך שהגנרלים בשדה הקרב יידרשו לשבת בשו לואו[א] ולרקום – ה"גיבורים" האלה נעצרים במקומם משום הקושי והם לא יודעים מה עליהם לעשות.

ההיבט שבו אלוהים מציב לאנושות את הדרישות הקשות ביותר הוא גם ההיבט שבו השטן מתקיף את האנושות באופן החמור ביותר, והמצבים של כל בני האדם מתגלים על ידי כך. "... מי מבין בני האדם הניצבים בפניי היה צחור כשלג וזך כאבן ירקן טהורה?" כל בני האדם עדיין מרמים ועדיין מסתירים משהו מאלוהים. הם עדיין עוסקים בעסקים המפוקפקים והייחודיים שלהם. הם לא נתנו את לבם לידי אלוהים לגמרי כדי לְרַצות אותו, אך הם רוצים לזכות בגמול באמצעות ההתלהבות שלהם. כשבני האדם אוכלים ארוחה ערבה לחיך, הם מציבים את אלוהים בצד, והוא כפוף לחסדיהם. כשיש לבני האדם לבוש יפהפה, הם פשוט עומדים מול הראי ונהנים מיופיים שלהם, והם לא מְרַצים את אלוהים ממעמקי לבם. כשיש להם מעמד וכשיש להם הנאה יוקרתית, הם פשוט יושבים במעמדם ומתחילים ליהנות ממנו, אך הם לא מצטנעים לנוכח רוממותו של אלוהים. במקום זאת, הם עומדים על מעמדם הגבוה על ידי דיבור בגבוהה גבוהה, ולא מתייחסים כלל לנוכחותו של אלוהים, וגם לא עוסקים בניסיון להכיר את ערכו היקר של אלוהים. כשיש לבני האדם אליל בלבם או כשדבר אחר שובה את לבם, הרי שהם כבר דחו את נוכחותו של אלוהים, ונדמה שאלוהים הוא פולש בלבם. הם מפחדים מאוד שאלוהים יגנוב מהם את אהבתם של אנשים אחרים ושהם ירגישו בודדים. בהתאם לכוונתו של אלוהים, לא יהיה דבר על פני האדמה שיגרום לבני האדם להתעלם מאלוהים. אפילו האהבה בין בני האדם לא תהיה מסוגלת להניס את אלוהים מה"אהבה" הזו. כל הדברים הארציים הם ריקים מתוכן, אפילו לרבות הרגשות שבין בני אדם שלא ניתן לראות או לגעת בהם. ללא קיומו של אלוהים, כל הברואים היו חוזרים לשום דבר. על פני האדמה, יש לכל בני האדם דברים משלהם שהם אוהבים, אך מעולם לא היה אדם שבחר בדברי האל כדבר שהוא אוהב. זה קובע את מידת הבנתם של בני האדם את דברי האל. על אף שדבריו קשים, בני האדם לא נפגעים, משום שהם לא מתייחסים לדבריו באמת ובתמים, ובמקום זאת הם מביטים בהם כמו בפרח. הם לא מתייחסים אליהם כאל פרי שהם יכולים לטעום בעצמם, ולכן הם לא יודעים את מהותם של דברי האל. "אילו בני אנוש היו מסוגלים לראות באמת את חדות חרבי, הם היו רצים כעכברושים לחוריהם." על סמך מצבו של אדם רגיל, לאחר קריאת דבריו של אלוהים, הוא יהיה המום ומבויש, ולא יעז להראות את פניו בפני אחרים. אולם כעת, בני האדם הם ההיפך הגמור – הם משתמשים בדברי האל ככלי נשק כדי לפגוע בזולת. אין להם בושה!

נכנסנו למצב הזה לצד דברי האל: "במלכות, לא רק שפי מבטא אמירות, אלא שרגליי צועדות ברוב-טקס בכל מקום על פני הקרקע." במלחמה בין אלוהים והשטן, אלוהים מנצח בכל שלב. הוא מרחיב את עבודתו בהיקף רחב ברחבי התבל כולה, ואפשר לומר שעקבותיו נמצאות בכל מקום, וסימני ניצחונו נראים בכל מקום. במזימותיו של אלוהים, הוא רוצה להשמיד את ניהולו של אלוהים על ידי פירוק מדינות, אך אלוהים ניצל זאת כדי לארגן מחדש את התבל כולה, אך לא למחות אותה. אלוהים עושה דבר חדש בכל יום, אך בני האדם לא היו מודעים לכך. בני האדם לא שמים לב לדינאמיקה של העולם הרוחני, ולכן הם לא מסוגלים לראות את עבודתו החדשה של אלוהים. "ביקום כולו, כל דבר מתחדש בזוהר כבודי ומציג היבט מרגש המענג את החושים ומרומם את הרוח, כאילו האדם קיים כעת בשמיים מעבר לשמיים, כפי שהוא נתפס בדמיון האנושי, ללא הפרעה של השטן ומתקפות של אויבים חיצוניים." הדברים האלה חוזים את המראה המשמח של מלכות המשיח על פני האדמה, והם גם מפגישים את בני האדם עם המצב ברקיע השלישי: יש רק קיום של דברים קדושים ששייכים לאלוהים ללא כל מתקפות של כוחות השטן. אולם הדבר החשוב ביותר הוא לאפשר לבני האדם לראות את הנסיבות של עבודתו של אלוהים עצמו על פני האדמה: השמיים הם שמיים חדשים, וכתוצאה מכך, גם הארץ מתחדשת. משום שבני האדם חיים חיים תחת הכוונתו של אלוהים עצמו, הם כולם מאושרים עד בלי די. להבנתם של בני האדם, השטן הוא אסיר של האנושות, והם לא מתביישים או חוששים מקיומו כלל וכלל. משום ההנחיה וההכוונה האלוהית הישירה, כל מזימותיו של השטן העלו חרס, וזה אפילו מוכיח שהוא כבר לא קיים יותר – שעבודתו של אלוהים חיסלה את השטן. זו הסיבה לכך שנאמר שהאדם קיים בשמיים מעבר לשמיים. כשאלוהים אמר, "מעולם לא נוצרה כל הפרעה ואחדות התבל לא הופרה מעולם," הדבר נגע למצבו של עולם הרוח. זו ההוכחה שאלוהים משתמש בה כדי להכריז על ניצחונו על השטן, וזה הסימן לניצחונו הסופי של אלוהים. איש לא יכול לשנות את דעתו של אלוהים, ואיש לא יכול לדעת מה עובר בדעתו. על אף שבני האדם קראו את דברי האל ושהם בחנו אותם ברצינות, יהיה אשר יהיה, הם לא מסוגלים לומר מה מהותן. לדוגמה, אלוהים אמר: "אני מזנק מעל הכוכבים, וכשהשמש שולחת את קרניה, אני מנקה את חומן ושולח על משבי רוח ענקיים פתיתי שלג בגודל נוצות אווז הנסחפים מתוך ידיי. אולם כשאני משנה את דעתי, כל השלג נמס והופך לנהר. האביב החל תחת השמיים כהרף עין, וכל הנוף על פני האדמה נצבע בירוק ברקת." על אף שבני האדם מסוגלים לדמיין את המילים האלה בדעתם, כוונתו של אלוהים לא כזו פשוטה. כשכולם תחת השמיים מוכים בבלבול, אלוהים משמיע את קול הישועה ומעיר את לבם של בני האדם. אולם משום כל מיני האסונות המתרחשים, הם מרגישים את קדרות העולם, ולכן הם כולם מחפשים מוות ומצויים במערות הקרות והקפואות. הם קפואים מהצינה של סופות שלג ענקיות עד כדי כך שהם לא יכולים לשרוד משום שאין עוד חום על פני האדמה. שחיתותם של בני האדם היא הסיבה לכך שבני האדם הורגים זה את זה באופן אכזרי יותר יותר. ובכנסייה, התנין הגדול האדום כאש ייבלע את מרביתם של בני האדם בנגיסה אחת. לאחר שיעברו כל הניסיונות, ההפרעות של השטן יוסרו. בעיצומיהם של שינויים, אביב יחלחל בעולם כולו וחום ימלא את העולם. העולם יהיה מלא באנרגיה. כל אלה הם שלבים בתוכנית הניהול הכוללת. חשיבותו של ה"לילה" שאלוהים דיבר עליו היא ברגע שבו שיגעונו של השטן יגיע לשיאו, מה שיקרה במהלך הלילה. האין זה המצב הנוכחי? על אף שכל בני האדם שורדים תחת הכוונת אורו של אלוהים, הם כולם עוברים את האומללות של חשכת הלילה. הם יחיו לעד בלבה של חשכת הלילה אם הם לא יוכלו להימלט מכבלי השטן. לאחר מכן, הביטו במדינות שעל פני האדמה: משום השלבים בעבודתו של אלוהים, המדינות על פני האדמה "מתרוצצות", והן כולן מחפשות את יעדן הראוי. משום שיומו של אלוהים עדיין לא בא, כל הדברים על פני האדמה עדיין נראים במצב של ערבוביה בוצית. כשאלוהים יופיע בגלוי בפני התבל כולה, כבודו ימלא את הר ציון, וכל הדברים יהיו מסודרים ובמקומם לפי הסדרת ידיו. דברי האל לא מדברים רק על היום אלא מנבאים גם את מה שיקרה ביום המחר. היום הזה הוא היסוד של יום המחר, ולכן בני האדם במצב הנוכחי לא מסוגלים להבין לגמרי את דברי האל. רק לאחר שדברי האל יתגשמו לחלוטין, יוכלו בני האדם להבין אותם לגמרי.

רוח האל ממלאת את כל מרחבי התבל, אך היא גם עובדת בתוך כל בני האדם. כך, בלבם של בני האדם, נדמה שדמותו של אלוהים נמצאת בכל מקום, ושכל מקום מכיל את עבודתה של רוח האל. בהחלט, הופעתו של אלוהים כבשר ודם נועדה לכבוש את הדוגמאות האלה למעשיו של השטן ולזכות בהן בסופו של דבר. אולם בעת העבודה כבשר ודם, רוח האל גם משתפת פעולה עם הבשר והדם כדי לחולל שינוי בבני האדם האלה. אפשר לומר שמעשיו של אלוהים מקיפים את העולם כולו, ושרוחו ממלאת את התבל כולה, אך משום שלבי עבודתו, בני האדם שעושים מעשים רעים לא נענשו, ואילו בני האדם שעושים מעשים טובים לא זכו לגמול. על כן, לא כל בני האדם על פני האדמה העריכו את מעשיו של אלוהים. אלוהים נמצא מעל הכל ובתוך כל הדברים, ויותר מכך, הוא נמצא בקרב כל בני האדם. די בכך כדי להוכיח את קיומו של אלוהים בפועל. משום שהוא לא הופיע בפני האנושות בגלוי, בני האדם פיתחו אשליות כגון: "בעיני האנושות, ... אין לי קיום אמיתי אך גם אין לי הוויה." עד כה, מתוך כל בני האדם שמאמינים באלוהים, אף אחד לא בטוח במאת האחוזים שאלוהים אכן קיים. הם כולם בטוחים בשלוש חמישיות ומאמינים בשתי חמישיות. זה מצבה של האנושות בפועל. כל בני האדם כיום נמצאים בנסיבות הבאות: הם מאמינים שיש אלוהים, אך הם לא ראו אותו. לחלופין, הם לא מאמינים שיש אלוהים, אך יש הרבה קשיים שהאנושות לא יכולה לפתור. נדמה שתמיד יש איזשהו סבך שבני האדם לכודים בו ללא יכולת מילוט. אף על פי שהם מאמינים באלוהים, נדמה שהם תמיד מרגישים ערפול מסוים. אולם אם הם היו מאמינים, הם היו מפחדים לצאת מופסדים אם האמונה צודקת. זו האמביוולנטיות שלהם.

"למען שמי, למען רוחי, למען כל תוכנית הניהול שלי – מי מסוגל להקדיש לי את כל הכוח שבגופו?" והוא גם אומר: "כיום, כשהמלכות נמצאת בעולמם של בני האדם, זו העת שבה באתי באופן אישי לעולמם של בני האדם. ... האם יש מישהו שיכול לצאת לקרב בשמי, ללא חת?" המטרה של דברי האל היא זו: אלמלא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם היה עושה את עבודתו האלוהית ישירות, או אם אלוהים היה עובד דרך הכמרים במקום להתגלם כבשר ודם, הרי שאלוהים לעולם לא היה מסוגל לכבוש את התנין הגדול האדום כאש, והוא לא היה מסוגל למשול כמלך על האנושות. האנושות לא הייתה מסוגלת להכיר את אלוהים עצמו במציאות, ולכן בני האדם היו עדיין נתינים של השטן. לפיכך, שלב העבודה הזה חייב להתבצע באופן אישי באמצעות התגלמותו של אלוהים כבשר ודם. אם בשרו ודמו של אלוהים היו משתנים, השלב הזה בתוכנית לא היה מושג לעולם, משום שחשיבותם ומהותם של גופים שונים של בשר ודם הן לא זהות. בני האדם יכולים להבין רק את הפירוש המילולי של המילים האלה משום שאלוהים תופס את השורש. אלוהים אמר: "אולם בסופו של דבר, איש לא מבין אם זו עבודתה של הרוח או הביצוע של הבשר והדם. האדם יכול לחוות את הדבר האחד הזה בפרוטרוט משהו במשך חיים שלמים." השטן משחית את בני האדם דרך קבע מזה מספר שנים, והם איבדו זה מכבר את היכולת לתפוס עניינים רוחניים. זו הסיבה שמשפט אחד מדברי האל כמוהו כחגיגה לעיניהם של בני האדם. משום הפער שבין רוח האל ורוחותיהם של בני האדם, כל בני האדם שמאמינים באלוהים חשים כמיהה אליו, והם מוכנים כולם להתקרב אליו ולומר לו את כל מה שעל לבם, אך הם לא מעזים לבוא איתו במגע, והם נשארים רק מלאי יראה. זה כוח המשיכה של רוח האל. משום שאלוהים הוא אל למען אהבתם של בני האדם, ומשום שיש בו יסודות אינסופיים שהם יכולים לאהוב, כל בני האדם אוהבים אותו, והם כולם רוצים לספר לו את סודותיהם הכמוסים ביותר. למען האמת, לכולם יש לב מלא באהבה לאלוהים, אלא שהפרעתו של השטן גזלה מבני האדם קהי החושים, רפי השכל ומעוררי הרחמים את היכולת להכיר את אלוהים. זו הסיבה לכך שאלוהים מבטא את רגשותיה האמיתיים של האנושות כלפי אלוהים: "האדם מעולם לא בז לי בלב לבו, אלא דבק בי בעומק רוחו. ... המציאות שלי גורמת לאדם לאובדן עצות, הלם ובלבול, אך הוא מוכן לקבל את כולה." אלה התנאים הממשיים בלבם של בני האדם שמאמינים באלוהים. כשבני האדם יכירו את אלוהים באמת, הם יהיו מסוגלים להלל אותו מעומק לבם, בזכות תפקידה של רוחם. אלוהים נמצא עמוק ברוחם של בני האדם, אך משום ההשחתה של השטן, הם מבלבלים בין אלוהים והשטן. אלוהים עובד היום בדיוק מההיבט הזה, וזה היה המיקוד שלו בקרב בעולם הרוחני מתחילתו ועד סופו.

הערות שוליים:

א. שו לואו היה מקום מסוים ששימש נשים לעבודת רקמה בסין העתיקה.

קודם:פירושים לאמירה הארבע עשרה

הבא:פירושים לאמירה השש עשרה

ייתכן שתאהב גם...