מנקודת מבט אנושית, אלוהים הוא כה גדול, כה שופע, כה מופלא וכה בלתי נתפס. בעיניהם של בני האדם, דברי האל רמים ונישאים, והם נראים כיצירת מופת אדירה של העולם. אולם מפני שיש לבני האדם חסרונות רבים, ומפני שדעתם פשוטה מדי, ויתרה מכך, מפני שיכולות הקבלה שלהם עלובות מדי, בלי קשר לבהירות דיבורו של אלוהים, בני האדם נותרים ישובים במקומם ולא זזים, כאילו הם סובלים ממחלת נפש. כשהם רעבים, הם אינם מבינים שהם חייבים לאכול; כשהם צמאים, הם אינם מבינים שהם חייבים לשתות; הם פשוט ממשיכים לצעוק ולצרוח, כאילו הם חווים קושי בל יתואר במעמקי רוחם, אך אינם מסוגלים לדבר על כך. כשאלוהים ברא את האנושות, כוונתו היתה שהאדם יחיה באנושיות רגילה ויקבל את דברי האל בהתאם לאינסטינקט שלו. אולם משום שהאדם נכנע לפיתויי השטן עוד בראשית, כיום, האדם עדיין לא מסוגל להיחלץ, והוא עדיין לא מסוגל לזהות את המזימות הערמומיות שהשטן מוציא לפועל מזה אלפי שנים. בנוסף לכך, הוא לא מספיק חכם כדי להכיר את דבריו של אלוהים לחלוטין. כל זה הוביל למצב הנוכחי. במצב של היום, בני האדם עדיין חיים בסכנה ליפול בפיתויו של השטן, ולכן הם עדיין לא מסוגלים להעריך את דברי האל כהלכה. בטבעם של בני אדם רגילים, אין רמייה או הונאה. יש לבני האדם קשרים רגילים זה עם זה, הם לא עומדים לבדם, וחייהם אינם בינוניים או מנוונים. בנוסף לכך, כולם מהללים את אלוהים, דבריו מחלחלים בקרב בני האדם, ובני האדם חיים בשלום איש עם רעהו. תחת טיפולו והגנתו של אלוהים, העולם מתמלא בהרמוניה ללא הפרעתו של השטן, וכבודו של אלוהים נושא את החשיבות העליונה בקרב בני האדם. בני אדם כאלה הם כמו מלאכים: הם טהורים ומלאי חיים, הם אף פעם לא מתלוננים על אלוהים, והם מקדישים את כל מאמציהם לכבודו של אלוהים על פני האדמה. עכשיו הוא הזמן של הלילה השחור. כולם מגששים סביב בחיפושים. האפלה הגמורה גורמת לשערם לסמור, והם לא יכולים שלא לרעוד. כשמאזינים בקפידה, שומעים את יללותיה של רוח צפונית-מערבית, משב אחרי משב, ונדמה שהיא מלווה ביבבות עגמומיות של האדם. בני האדם אבלים ובוכים על גורלם. מדוע הם קוראים את דברי האל אך לא מסוגלים להבין אותם? נדמה שחייהם שרויים על סף ייאוש, שהמוות עומד לפקוד אותם, ושיומם האחרון מופיע לנגד עיניהם. נסיבות אומללות כאלה הן בדיוק הרגע שבו המלאכים השבריריים קוראים לאלוהים, ומספרים על הקשיים שלהם בקריאה עגמומית אחר קריאה עגמומית. זו הסיבה לכך שהמלאכים שעובדים בקרב בני האל ובני עמו של אלוהים לעולם לא ירדו עוד אל האדם. הדבר נועד למנוע מהם להילכד במניפולציה של השטן בהיותם מגולמים כבשר ודם, כך שהם לא יוכלו להיחלץ. לכן הם עובדים רק בעולם הרוחני, שאותו האדם לא יכול לראות. לפיכך, כשאלוהים אומר, "הרגע שבו אומלך על כס המלכות בלבו של האדם יהיה הרגע שבו בניי ובני עמי ימשלו בעולם", הוא מתייחס לעת שבה המלאכים על פני האדמה ייהנו מהברכה של מתן שירות לאלוהים בשמיים. מפני שהאדם הוא הביטוי של רוחותיהם של מלאכים, אלוהים אומר שעבור האדם, השהות בארץ היא כמו שהות בשמיים, ששירותו לאלוהים בארץ הוא כמו שירותם הישיר של המלאכים לאלוהים בשמיים – ולפיכך, במהלך ימיו בארץ, האדם נהנה מהברכות של הרקיע השלישי. זה מה שנאמר באמת במילים האלה.

כה הרבה משמעות חבויה בדברי האל. המילים "בבוא היום, בני האדם יכירו אותי בעומק לבם ויזכרו אותי במחשבותיהם" מכוונות לרוחו של האדם. משום שבריריותם של המלאכים, הם תמיד תלויים באלוהים בכל הדברים, והם תמיד נמשכו לאלוהים והעריצו אותו. אולם משום הפרעתו של השטן, הם אינם יכולים להתאפק ואינם יכולים לשלוט בעצמם. הם רוצים לאהוב את אלוהים, אך הם אינם מסוגלים לאהוב אותו בלב שלם, ולכן הם סובלים כאב. רק כאשר עבודתו של אלוהים מגיעה לשלב מסוים, יכולה להתגשם משאלת לבם של המלאכים המסכנים האלה לאהוב באמת את אלוהים, וזו הסיבה שאלוהים אמר את המילים האלה. מאופיים של המלאכים לאהוב את אלוהים, להוקיר אותו ולהישמע לו, אך הם אינם מסוגלים להשיג זאת על פני האדמה, ולא הייתה להם ברירה אלא להמתין בסבלנות עד לימינו. ייתכן שאתם מביטים בעולם של היום: יש אל בלבם של כל בני האדם, אך הם אינם מסוגלים להבדיל אם האל שבלבם הוא האל האמיתי או אלוהי שקר, ועל אף שהם אוהבים את האל שלהם, הם אינם מסוגלים לאהוב את אלוהים באמת. הכוונה בכך היא שהם אינם מסוגלים לשלוט בעצמם. הפרצוף המכוער של האדם שאותו אלוהים חושף הוא הפרצוף האמיתי של השטן במישור הרוחני. האדם היה תמים במקור וחף מחטא, ולכן כל ההתנהגויות המושחתות והמכוערות של האדם הן פעולותיו של השטן במישור הרוחני, והן תיעוד מהימן של ההתפתחויות במישור הרוחני. "כיום, לבני האדם יש הסמכות, והם מאמינים שהם מסוגלים להלך לפניי בגאוותנות, לצחוק ולהתבדח איתי בלי כל עכבה, ולפנות אליי כאילו אני ברמתם. אולם האדם עדיין לא מכיר אותי והוא עדיין מאמין שאנחנו דומים באופיינו, ששנינו בשר ודם וששנינו חיים בעולם האנושי". זה מה שהשטן עשה בלבו של האדם. השטן משתמש בתפיסותיו ובעיניו הבלתי מזוינות של האדם כדי להתנגד לאלוהים, אך אלוהים מספר לאדם על ההתרחשויות האלה באופן שלא משתמע לשתי פנים, כדי שהאדם יוכל להימנע כאן מאסון. נקודת התורפה של כל בני האדם היא שהם רואים רק "גוף של בשר ודם, ואינם תופסים את רוח האל". זה הבסיס של היבט אחד של האופן שבו השטן מפתה את האדם. כל בני האדם סבורים שאפשר לקרוא בשם "אלוהים" רק לרוח האל בהתגלמותה כבשר ודם. איש לא מאמין שהיום, רוח האל התגלמה כבשר ודם והופיעה בפועל לנגד עיניו. בני האדם רואים את אלוהים כשני חלקים – "הלבוש והבשר" – איש לא רואה באלוהים את התגלמותה של רוח האל, ואיש לא רואה שמהות הבשר והדם היא טבעו של אלוהים. בדמיונם של בני האדם, אלוהים הוא רגיל במיוחד, אך האם הם יודעים שברגילות הזו, נסתר היבט אחד של החשיבות העמוקה של אלוהים?

כשאלוהים החל להקיף את העולם כולו, הוא התכסה בחושך שחור משחור. בזמן שבני האדם ישנו, אלוהים ניצל את ההזדמנות כדי לרדת אל בני האדם, והוא התחיל באופן רשמי לפרוש את רוח האל לכל קצוות העולם – להתחיל את העבודה של הושעת האנושות. אפשר לומר שכאשר אלוהים התחיל לאמץ את צלם הבשר והדם, אלוהים עבד באופן אישי על פני האדמה. לאחר מכן, החלה עבודתה של רוח האל, וכך נפתחה רשמית כל העבודה על פני האדמה. במשך אלפיים שנים, רוח האל תמיד עבדה בכל רחבי התבל. בני האדם לא ידעו זאת ולא חשו בכך, אך במהלך אחרית הימים, בזמן שבו העידן הזה קרוב לסיום, אלוהים ירד אל פני האדמה כדי לעבוד באופן אישי. זו הברכה שזוכים לה בני האדם שנולדו באחרית הימים, אשר זוכים לחזות באופן אישי בצלם אלוהים שחי כבשר ודם. "כשהיה עוד חושך על פני תהום, התחלתי לטעום את מרירות העולם בקרב בני האדם. רוחי נודדת ברחבי העולם ומתבוננת בלבבות כל בני האדם, וגם כך, אני כובש את לבם של בני האדם בהתגלמותי כבשר ודם". כזהו שיתוף הפעולה ההרמוני בין אלוהים שבשמיים ואלוהים שבארץ. בסופו של דבר, במחשבותיהם, בני האדם יאמינו שאלוהים שבארץ הוא אלוהים שבשמיים, שאלוהים שבארץ הוא שברא את השמיים והארץ וכל צבאם, שאלוהים שבארץ הוא ששולט באדם, שאלוהים שבארץ עושה את העבודה בשמיים ובארץ, ושאלוהים שבשמיים התגלם כבשר ודם. זו המטרה הסופית של עבודתו של אלוהים על פני האדמה, ועל כן, השלב הזה הוא רף העבודה הגבוה ביותר בתקופת הבשר והדם, והוא מתבצע באלוהיות וגורם לכל בני האדם להשתכנע באמת ובתמים. ככל שבני האדם יוצאים יותר לחפש את אלוהים בתפיסותיהם, כך הם מרגישים יותר שאלוהים שבארץ הוא לא אמיתי. לפיכך, אלוהים אומר שבני האדם יוצאים לחפש את אלוהים בין מילים ודוקטרינות ריקות מתוכן. ככל שבני האדם מכירים את אלוהים יותר בתפיסותיהם, כך הם משתפרים באמירת המילים והדוקטרינות האלה, וכך הם הופכים ליותר ראויים להערכה. ככל שבני האדם אומרים מילים ודוקטרינות, כך הם סורחים יותר מאלוהים, כך אינם מסוגלים להכיר את מהותו של האדם, כך הם יותר ממרים את פיו של אלוהים, וכך הם מתרחקים מדרישותיו של אלוהים. הדרישות שאלוהים מציב לאדם אינן על-טבעיות כפי שבני האדם מדמיינים, אך איש מעולם לא הבין באמת את רצונו של אלוהים. לכן אלוהים אומר, "בני האדם מחפשים אותי אך ורק בשמיים חסרי-הגבול, או בים הגלי, או באגם הרגוע, או במכתבים ודוקטרינות ריקים מתוכן." ככל שאלוהים מציב לאדם דרישות רבות יותר, כך בני האדם מרגישים יותר שאלוהים לא ניתן להשגה, וכך הם מאמינים יותר שאלוהים גדול. לפיכך, בתודעתם, כל הדברים שאלוהים אמר במו פיו אינם ניתנים להשגה בידי האדם, מה שלא מותיר לאלוהים ברירה אלא לפעול באופן אישי. יחד עם זאת, אין לאדם כל נטייה לשתף פעולה עם אלוהים, והוא בסך הכול ממשיך להשתחוות ולהתוודות על חטאיו, בניסיון להיות ענו וצייתן. משום כך, מבלי להבין זאת, בני האדם נכנסים לדת חדשה, לטקס דתי נוקשה אפילו יותר מזה של הכנסיות הדתיות. זה דורש שבני האדם יחזרו לתנאי חייהם הרגילים באמצעות הפיכת מצבם השלילי למצב חיובי. ולא, האדם ייפול עמוק יותר במלכודת.

מדוע אלוהים מתמקד בתיאור הרים ומים בכה רבות מאמירותיו? האם יש פירוש סמלי למילים האלה? לא זאת בלבד שאלוהים מאפשר לאדם לחזות במעשיו כבשר ודם, אלא שהוא גם מאפשר לאדם להבין את כוחותיו בכיפת הרקיע. כך, במקביל לכך שבני האדם מאמינים ללא ספקות שזה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, הם מתחילים להכיר את מעשיו של האל המעשי. לכן, אלוהים שבארץ נשלח לשמיים, ואלוהים בשמיים יורד ארצה, ורק אז בני האדם מסוגלים לחזות באופן מלא יותר בכל מה שאלוהים הינו ולזכות להכיר באופן עמוק יותר את כול יכולתו של אלוהים. ככל שאלוהים מסוגל יותר לכבוש את האנושות כבשר ודם ולהתעלות על הבשר והדם כדי לנוע ברחבי התבל ומעליה, כך בני האדם מסוגלים לחזות במעשיו של אלוהים על סמך ההסתכלות באל המעשי, להכיר בכך את אמיתות עבודתו של אלוהים ברחבי התבל כולה ולהבין שעבודתו אמיתית ולא שקרית. כך הם מגלים שהאל המעשי של היום הוא התגלמותה של רוח האל, ושהוא לא עשוי מאותו גוף בשר שיש לאדם. לפיכך, אלוהים אומר, "אולם כשאני משחרר את זעמי, ההרים מיד נקרעים לגזרים, הקרקע מיד מתחילה להזדעזע, מים מיד מתייבשים ואסון מיד מכה באנושות." כשבני האדם קוראים את דבריו של אלוהים, הם מקשרים אותם לבשרו ודמו של אלוהים, ולכן, העבודה והדברים במישור הרוחני מצביעים ישירות על אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, מה שמשפר את היעילות. כשאלוהים מדבר, הוא עושה זאת לרוב מהשמיים אל הארץ, ואז שוב מהארץ אל השמיים, דבר המונע מבני האדם לתפוס את המניעים ואת המקור של דברי האל. "בהיותי בשמיים, הכוכבים מעולם לא נבהלו מנוכחותי. במקום זאת, הם משקיעים את לבם בעבודה למעני". כזהו מצבם של השמיים. אלוהים מסדיר את כל הדברים ברקיע השלישי בשיטתיות, כאשר כל המשרתים שעובדים למען אלוהים עושים את העבודה המיוחדת שלהם למען אלוהים. הם מעולם לא המרו את פיו של אלוהים, ולכן הם מעולם לא נאחזו בבהלה שאלוהים דיבר עליה, אלא הם הקדישו את לבם בעבודתם. לעולם אין כל אי-סדר, ולכן כל המלאכים חיים באורו של אלוהים. בינתיים, משום מרדנותם, ומשום שאינם מכירים את אלוהים, בני האדם על פני האדמה חיים כולם באפלה, וככל שהם מתנגדים יותר לאלוהים, כך הם חיים באפלה רבה יותר. כשאלוהים אומר, "ככל שהשמיים בהירים יותר, כך העולם שלמטה חשוך יותר", הוא מתייחס לכך שיומו של אלוהים מתקרב יותר ויותר אל האנושות כולה. לפיכך, מאמציו העסוקים של אלוהים ברקיע השלישי במשך ששת אלפי שנים יסתיימו בקרוב. כל הדברים על פני האדמה נכנסו לפרק האחרון שלהם, והם בקרוב יילקחו מידו של אלוהים. ככל שבני האדם נכנסים יותר לתקופה של אחרית הימים, כך הם מסוגלים יותר לטעום מהשחיתות בעולם האנושי. ככל שהם נכנסים יותר לתקופה של אחרית הימים, כך הם מפנקים יותר את בשרם. יש אפילו בני אדם רבים שהיו רוצים להפוך על פניו את המצב האומלל של העולם, אך הם כולם מאבדים תקווה לנוכח אנחותיהם משום מעשי אלוהים. לפיכך, כשבני האדם חשים בחומו של האביב, אלוהים מכסה את עיניהם, וכך הם צפים על פני הגלים הסוערים מבלי שאיש מהם יוכל להגיע לסירת ההצלה המרוחקת. משום שבני האדם חלשים מטבעם, אלוהים אומר שאף אחד לא יכול לשנות את המצב. כשבני האדם מאבדים תקווה, אלוהים מתחיל לדבר אל התבל כולה. הוא מתחיל להושיע את האנושות כולה, ורק לאחר מכן, בני האדם מסוגלים ליהנות מחיים חדשים שבאים לאחר שהמצב השתנה. בני האדם של היום מצויים בשלב של הונאה עצמית. משום שהדרך לפניהם כה שוממת ובלתי מובחנת, ומשום ש"אין מגבלה" ו"אין גבולות" לעתידם, אין לבני האדם של העידן הזה כל נטייה להילחם, והם יכולים רק להעביר את ימיהם כמו ציפור האנהאו.^[א] מעולם לא היה אדם שעסק ברצינות בחיפוש חיים, ועסק בשאיפה להכיר את הקיום האנושי. במקום זאת, בני האדם מחכים ליום שבו המושיע משמיים ירד לפתע כדי לשנות את המצב האומלל של העולם, ורק לאחר מכן הם ינסו באמת לחיות. זה מצבה הממשי של האנושות כולה וזו המנטליות של כל בני האדם.

כיום, אלוהים חוזה את חייו העתידיים של האדם לאור המנטליות הנוכחית שלו. זהו נצנוץ האור שאלוהים מדבר עליו. מה שאלוהים חוזה הוא מה שאלוהים ישיג בסופו של דבר, ואלה פירות ניצחונו של אלוהים על השטן. "אני נע מעל כל בני האדם וצופה בכל מקום. דבר לעולם לא נראה ישן, ואף אדם איננו כשהיה. אני נח על כס מלכותי, רכון מעל כל התבל..." זו התוצאה של העבודה הנוכחית של אלוהים. כל בני עמו הנבחר של אלוהים חוזרים לצורתם המקורית, ומשום כך, המלאכים, שסבלו במשך שנים כה רבות, משוחררים, בדיוק כפי שאלוהים אמר, "פניו של כל אחד מהם הוא כפנים הקדושים המצויים בלבו של האדם." משום שהמלאכים עובדים על פני האדמה ומשרתים את אלוהים על פני האדמה, ומשום שכבודו של אלוהים מתפשט בכל רחבי העולם, השמיים באים אל הארץ, והארץ מרוממת אל השמיים. לפיכך, האדם הוא החולייה שמקשרת את השמיים והארץ. השמיים והארץ כבר אינם נפרדים, כבר אינם מופרדים, אלא מחוברים זה לזה כיחידה אחת. בכל רחבי העולם, רק אלוהים והאדם קיימים. אין כל אבק או עפר, וכל הדברים מתחדשים, כמו שה קטן השכוב באחו ירוק מתחת לרקיע ונהנה מכל חסדו של אלוהים. ומשום בואו של הירוק הזה, רוח החיים מאירה, מכיוון שאלוהים בא אל העולם כדי לחיות לצד האדם לנצח נצחים, כפי שנאמר מפיו של אלוהים, "אני יכול לשכון שוב בציון לבטח." זה הסמל של תבוסת השטן והוא יום מנוחתו של אלוהים. כל בני האדם יכריזו על היום הזה, יהללו אותו וינציחו אותו. הזמן שבו אלוהים נח על כס מלכותו הוא גם הזמן שבו אלוהים חותם את עבודתו על פני האדמה, וזה גם בדיוק הרגע שבו כל תעלומותיו של אלוהים מוצגות לאדם. אלוהים והאדם יהיו בהרמוניה לעד, ולעולם לא ייפרדו – אלה המראות היפהפיים של המלכות!

בתעלומות מסתתרות תעלומות, ודברי האל הם באמת עמוקים ובלתי נתפסים!

הערות שוליים:

א. משל ציפור ההאנהאו דומה מאוד למשל הנמלה והצרצר של איזופוס. ציפור ההאנהאו מעדיפה לישון במקום לבנות קן כאשר מזג האוויר חמים, למרות אזהרות חוזרות ונשנות משכנה העקעק. עם הגיע החורף, הציפור קופאת למוות.