אלוהים ברא את האנושות כולה והוביל את האנושות כולה אל היום הזה. לפיכך, אלוהים יודע את כול שקורה בקרב בני האדם: הוא מכיר את המרירות של העולם האנושי ומבין את המתיקות של העולם האנושי, ולכן הוא מתאר בכל יום את תנאי החיים של האנושות כולה, ויתרה מזאת, הוא מטפל בכל יום בחולשה ובשחיתות של האנושות כולה. רצונו של אלוהים אינו שהאנושות כולה תושלך לבור התהום או שהאנושות כולה תזכה בישועה. תמיד יש עיקרון במעשיו של אלוהים, אך איש אינו מסוגל לתפוס את החוקים מאחורי כל מה מעשיו. כאשר בני האדם מתוודעים למלכותיותו ולחרון אפו של אלוהים, אלוהים מיד משנה את הנימה שלו לנימה של רחמים ואהבה. לעומת זאת, כשבני האדם מתוודעים לרחמיו ולאהבתו של אלוהים, הוא מיד משנה שוב את הנימה שלו, והופך את דבריו לקשים למאכל, כאילו הם היו בשר עוף נא. בכל דברי האל, מעולם לא חזרה הראשית, ודבריו מעולם לא דוברו לפי העיקרון של אמירות יום האתמול. אפילו הנימה לא זהה, וגם אין כל קשר בַּתוכֶן. כל זה נועד לגרום לבני האדם לבלבול אפילו רב יותר. זו חוכמתו של אלוהים, וזהו גילוי טבעו. הוא משתמש בנימה ובאופן הדיבור שלו כדי להפריך את התפיסות של בני האדם, על מנת לבלבל את השטן ולגזול בכך מהשטן את ההזדמנות להרעיל את מעשיו של אלוהים. מופלאות מעשיו של אלוהים גורמת לדעתם של בני האדם להסתחרר לשמע דברי האל. הם בקושי מסוגלים למצוא את הדלת הקדמית של ביתם, והם אפילו לא יודעים מתי הם אמורים לאכול או לישון. כך הם מגשימים את האמירה "ויתור על שינה ומזון למען אלוהים". אולם אפילו בשלב הזה, אלוהים עודנו לא מרוצה מהנסיבות הנוכחיות, והוא תמיד כועס על האדם ומאלץ אותו לחשוף את לבו האמיתי. ולא, ברגע שאלוהים היה מפגין כל סימן לרכות, בני האדם היו מיד "נשמעים" ומתרשלים. זוהי שפלות רוחו של האדם. לא ניתן לשדל אותו, אלא שיש להכות בו או לגרור אותו כדי לגרום לו לזוז. "מבין כל בני האדם שאני מתבוננן בהם, איש מעולם לא חיפש אותי במכוון ובאופן ישיר. כל בני האדם מתייצבים בפניי לאחר שאחרים דחקו בהם לעשות זאת – הם נוהים אחר הרוב ולא רוצים לשלם את המחיר או להקדיש את הזמן כדי להעשיר את חייהם". אלו נסיבותיהם של בני האדם שעל פני האדמה. לפיכך, ללא עבודתם של השליחים או המנהיגים, כל בני האדם היו מתפזרים כבר מזמן, ועל כן, לאורך העידנים, לא היה מחסור בשליחים ובנביאים.

באמירות האלה, אלוהים מקדיש תשומת לב מיוחדת לסיכום תנאי החיים של האנושות כולה. מילים מהסוג הזה: "חיי האדם חסרים כל חמימות ונעדרים כל טעם אנושי או אור, אך הוא מתמכר לתשוקותיו ומעביר חיים שלמים ללא ערך שבהם הוא נחפז אנה ואנה מבלי להשיג דבר. יום המוות קרב כהרף עין, והאדם מת מוות מר". מדוע אלוהים כיוון את קיומה של האנושות עד היום, אך הוא גם מגלה את ריקנות החיים בעולם האנושי? ומדוע הוא מתאר את כל חייהם של כל בני האדם כ"הגעה נחפזת ועזיבה נחפזת"? אפשר לומר שזו תוכניתו של אלוהים – אלוהים גזר הכול מראש. משום כך, מבחינה אחרת, הדבר משקף את העובדה שאלוהים בז לכל דבר מלבד החיים באלוהיות. על אף שאלוהים ברא את האנושות כולה, הוא מעולם לא נהנה מחייה של האנושות כולה, ולכן הוא רק מניח לאנושות להתקיים תחת השחתתו של השטן. לאחר שהאנושות תעבור את התהליך הזה, הוא ישמיד את האנושות או יושיע אותה, וכך האדם ישיג חיים על פני האדמה שאינם ריקים מתוכן. כל זה הוא חלק מתוכניתו של אלוהים. על כן, תמיד יש משאלה בתודעתו של האדם, ולכן איש לא שמח למות מוות תמים – אך היחידים שזוכים להגשים את המשאלה הזו הם בני האדם של אחרית הימים. היום, בני האדם עדיין חיים בריקנות בלתי הפיכה, והם עדיין ממתינים למשאלה הבלתי נראית הזו: "כשאני מכסה את פניי בידיי ומבריח את בני האדם אל מתחת לאדמה, הם מיד חווים קוצר נשימה ובקושי מסוגלים לשרוד. הם כולם קוראים אליי בפחד עז שאשמיד אותם, משום שהם כולם רוצים לחזות ביום שבו אזכה בתהילה". אלו נסיבותיו של כל בני האדם כיום. הם חיים כולם ב"רִיק", ללא "חמצן", והדבר מקשה עליהם לנשום. אלוהים משתמש במשאלה שבתודעתו של האדם כדי לתמוך בהישרדותה של האנושות כולה. ולא, כולם היו "עוזבים את הבית והופכים לנזירים", וכתוצאה מכך, האנושות הייתה נכחדת ומפסיקה להתקיים. לפיכך, ההבטחה שאלוהים נתן לאדם היא הסיבה לכך שהאדם שרד עד היום. זו האמת, אך האדם מעולם לא גילה את החוק הזה, ולכן הוא לא יודע מדוע הוא מפחד "פחד עז שהמוות יבוא אליו בשנית". כבן אנוש, איש מעולם לא העז להמשיך לחיות, אך איש גם מעולם לא העז למות, ולכן אלוהים אומר שבני האדם מתים "מוות מר". זה המצב האמיתי בקרב בני האדם. ייתכן שבסיכוייהם העתידיים, בני אדם מסוימים חוו עכבות וחשבו על המוות, אך המחשבות האלה מעולם לא נשאו פרי. ייתכן שבני אדם מסוימים חשבו על המוות משום סכסוכים משפחתיים, אך מתוך דאגה לאהוביהם לא היו מסוגלים להגשים את משאלתם. ייתכן שבני אדם מסוימים חשבו על המוות משום קשיים בנישואיהם, אך הם היו מוכנים לעשות מעשה. לפיכך, בני האדם מתים עם תלונות או חרטות נצחיות בלבם. אלה מצביהם השונים של כל בני האדם. בהסתכלות בעולם האנושי הרחב, ניתן לראות כיצד בני האדם באים והולכים בזרם אינסופי, ועל אף שהם מרגישים שמותם עדיף על חייהם, הם ממשיכים לשלם מס שפתיים. איש מעולם לא עשה מעשה ומת וקם לתחייה, ואז סיפר לבני האדם החיים על עונג המוות. בני האדם הם חדלי אישים בזויים: אין להם בושה או כבוד עצמי, והם תמיד מפרים את הבטחותיהם. בתוכניתו של אלוהים, הוא הועיד קבוצה של בני האדם שתיהנה מהבטחתו, ולכן אלוהים אומר, "נפשות ... רבות חיו כבשר ודם, ורבות מתו ונולדו מחדש על פני האדמה. אולם אף אחת מהן לא זכתה מעולם להזדמנות ליהנות מברכות המלכות כיום". אלוהים הועיד מראש את כל מי שנהנה מהמלכות היום עוד מאז שברא את העולם. אלוהים דאג שהרוחות האלה יחיו בבשר באחרית הימים, ובסופו של דבר, אלוהים יזכה בקבוצת בני האדם הזו וידאג שהם יהיו בארץ הסינים. משום שבאופן מהותי, רוחותיהם של בני האדם הן מלאכים, אלוהים אומר, "האם באמת לא היה ברוחו של האדם שום שמץ משלי?" למעשה, כשבני האדם חיים כבשר ודם, הם לא מודעים לענייני המישור הרוחני. מהמילים הפשוטות, "האדם ... מביט בי בזהירות", אפשר להבין את מצב רוחו של אלוהים. במילים פשוטות אלו באה לידי ביטוי הפסיכולוגיה המורכבת של אלוהים. מהבריאה ועד היום, תמיד היה בלבו של אלוהים צער המלווה בחרון אף ובמשפט, מכיוון שבני האדם על פני האדמה לא מסוגלים להיות קשובים לרצונו של אלוהים, בדיוק כפי שאלוהים אומר, "האדם הוא כמו ברברי השוכן בהרים". אולם אלוהים גם אומר, "יום יבוא שבו האדם ישחה אליי באוקיינוס רב-העוצמה, כדי ליהנות מכל השפע שעל פני האדמה ולהותיר מאחור את סכנת הטביעה בים". זו השגת רצונו של אלוהים, ואפשר גם לתאר זאת כמגמה בלתי נמנעת, והדבר מסמל את הגשמת עבודתו של אלוהים.

כשהמלכות תרד ארצה במלואה, כל בני האדם ישובו לדמותם המקורית. לפיכך, אלוהים אומר, "אני נהנה על כס מלכותי ואני שוכן בין הכוכבים. המלאכים מגישים לי כמנחה שירים וריקודים חדשים. שבריריותם כבר לא גורמת להם להזיל דמעות. אני כבר לא שומע את המלאכים בוכים בפניי, ואיש כבר לא מתלונן בפניי על מצוקה". זה מוכיח שהיום שבו אלוהים ישיג כבוד גמור הוא גם היום שבו האדם יבוא אל המנוחה והנחלה. בני האדם כבר לא יתרוצצו כתוצאה מהפרעתו של השטן, העולם יפסיק להתקדם הלאה, ובני האדם יבואו אל המנוחה והנחלה – מכיוון ששפע כוכבי המרום יתחדשו, והמאור הגדול, המאור הקטן, הכוכבים וכן הלאה, וכל ההרים והנהרות בשמיים ובארץ ישתנו כולם. ומשום שהאדם השתנה ומשום שאלוהים השתנה, ישתנו גם כל הדברים. זו המטרה הסופית של תוכנית הניהול של אלוהים, וזה מה שיושג בסופו של דבר. המטרה העיקרית של אלוהים באמירתו את כל המילים האלה היא לגרום לאדם להכיר אותו. בני האדם לא מבינים את הצווים המנהליים של אלוהים. אלוהים עצמו מתזמר ומסדיר את כל מעשיו, ואלוהים לא מוכן להניח לאף אחד להפריע לו. במקום זאת, הוא מאפשר לבני האדם לראות שהוא מסדיר את הכול ושהאדם לא מסוגל להשיג דבר מכך. אף על פי שהאדם יכול לראות זאת או מתקשה לדמיין זאת, אלוהים שולט בכול לבדו, ואינו רוצה להיות נגוע אפילו במחשבה האנושית הקטנה ביותר. אין ספק שאלוהים לא יסלח לאף אדם שייקח חלק, אפילו הקטן שבקטנים. אלוהים הוא האל שמקנא באדם, ונדמה שרוח האל רגישה במיוחד מהבחינה הזו. לפיכך, אלוהים יעלה בלהבות המאכלות את כל מי שיש לו ולו כוונה קלה ביותר להפריע לאלוהים, ויהפוך אותו לאפר באש. אלוהים לא מרשה לבני האדם להפגין את הכישרונות שלהם כאוות נפשם, מכיוון שכל מי שהתברך בכישרונות הוא חסר חיים. הדברים האלה המכונים כישרונות משרתים את אלוהים בלבד, ומקורם בשטן. משום כך, אלוהים מתעב אותם במיוחד, ללא כל יוצא דופן. אולם בני אדם חסרי חיים הם לרוב אלה שסביר שייקחו חלק בעבודתו של אלוהים. יתרה מזאת, השתתפותם לא נחשפת, מכיוון שכישרונותיהם מסווים אותם. לאורך העידנים, בני האדם המוכשרים מעולם לא עמדו איתן, מכיוון שאין להם חיים, ולכן הם נעדרים כוחות התנגדות. לפיכך, אלוהים אומר, "אם לא אדבר בפשטות, האדם לעולם לא יתעשת ובלא יודעין, ייגזרו עליו ייסורים. זאת מכיוון שבני האדם לא מכירים אותי כבשר ודם". אלוהים מכוון את כל בני האדם העשויים בשר ודם, אך הם גם חיים בכבלי השטן. מסיבה זו, מעולם לא היו לבני האדם קשרים רגילים איש עם רעהו, בין אם בגלל תאווה, הערצה או הסדרי סביבתם. קשרים חריגים כאלה הם הדבר שאלוהים מתעב יותר מכל, ולכן, קשרים כאלה הם הסיבה שמילים כמו אלו מגיעות מפי אלוהים: "הדבר שאני רוצה הוא יצורים חיים מלאי-חיים, ולא גוויות ספוגות מוות. מכיוון שאני יושב בנינוחות אל שולחן המלכות, אצווה על כל בני האדם על פני האדמה לקבל את הפיקוח שלי". כשאלוהים נמצא מעל התבל כולה, בכל יום הוא רואה כל מעשה של בני האדם העשויים בשר ודם, והוא מעולם לא החמיץ אף מעשה שלהם. אלה מעשיו של אלוהים. על כן, אני מפציר בכל בני האדם לבחון את המחשבות, הרעיונות והמעשים של עצמם. אני לא דורש שתהיו אות קלון של אלוהים, אלא שתהיו התגלמות של כבודו של אלוהים – שלא תהפכו למושא הלעג של השטן בכל מעשיכם, דבריכם וחייכם. זו דרישתו של אלוהים מכל בני האדם.