אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

הדבר מופיע בבשר

תוכן

פירושים לאמירה השלוש עשרה

אלוהים שונא את כל צאצאיו של התנין הגדול האדום כאש, והוא שונא אפילו יותר את התנין הגדול האדום כאש. זה שורש החמה שבלבו של אלוהים. נדמה שאלוהים רוצה להשליך את כל הדברים ששייכים לתנין הגדול האדום כאש אל אגם האש והגופרית, כדי להעלות אותם באש באופן יסודי. ישנם אפילו זמנים שבהם נדמה שאלוהים רוצה להושיט את ידו ולמחות את התנין הגדול האדום כאש – רק מעשה כזה יוכל למחוק את השנאה שבלבו. כל אדם ואדם בביתו של התנין הגדול האדום כאש הוא חיה שחסרה לה אנושיות, וזו הסיבה שאלוהים מדחיק את כעסו בעוצמה כדי לומר את הדברים הבאים: "מבין כל בני עמי, ומבין כל בניי – כלומר, מבין אלה שבחרתי בהם מהאנושות כולה – אתם שייכים לקבוצה הנחותה ביותר." אלוהים החל קרב מכריע בתנין הגדול האדון כאש במדינה של התנין עצמו, וכשתוכניתו של אלוהים תתממש, הוא ישמיד את התנין הגדול האדום כאש ולא יתיר לו להשחית עוד את האנושות או להחריב את נשמות בני האדם. לא עובר יום אחד שבו אלוהים לא קורא אל בני עמו המתנמנמים כדי להושיע אותם, אך הם שרויים כולם במצב של עצלתיים, כאילו הם נטלו גלולות שינה. אם הוא לא מעיר אותם אפילו לרגע, הם חוזרים למצב השינה שלהם, ללא כל מודעות. נדמה שכל בני עמו משותקים בשני שלישים. הם לא יודעים מה הצרכים והליקויים שלהם עצמם, והם אפילו לא יודעים מה עליהם ללבוש או מה עליהם לאכול. זה מוכיח שהתנין הגדול האדום כאש הקדיש מאמץ רב כדי להשחית את בני האדם. כיעורו מתפשט בכל חבל ארץ בסין. הוא אפילו גרם לבני האדם לרוגז ולאי-נכונות להישאר עוד במדינה המושחתת והגסה הזו. מה שאלוהים שונא יותר מכל הוא מהותו של התנין הגדול האדום כאש, וזו הסיבה לכך שהוא מזכיר לבני האדם בחרון אפו מדי יום ביומו, ובני האדם חיים תחת השגחתו של חרון אפו מדי יום. אף על פי כן, מרבית בני האדם עדיין לא יודעים שהם צריכים לחפש את אלוהים, והם פשוט יושבים להם בציפייה וממתינים שיאכילו אותם בכפית. אפילו אם הם היו גוועים מרעב, הם לא היו מוכנים לצאת למצוא לעצמם אוכל. השטן השחית מזמן את המצפון של בני האדם והפך את מהות מצפונם לרוע לב. מה הפלא שאלוהים אומר, "אילולא עוררתי אתכם, לא הייתם מתעוררים עוד, אלא הייתם נותרים קפואים, כאילו אתם בתרדמת חורף." נדמה שבני האדם היו כמו בעלי חיים בשנת חורף, והם לא ביקשו לאכול או לשתות. זה בדיוק מצבם הנוכחי של בני עמו של אלוהים, וזו הסיבה לכך שאלוהים רק דורש מבני האדם להכיר את אלוהים בהתגלמותו עצמו באור. הוא לא מציב לבני האדם דרישה להשתנות באופן משמעותי או לגרום להם לצמוח באופן משמעותי בחייהם. די בכך כדי להביס את התנין הגדול האדום כאש, המלוכלך והמטונף, ולבטא בכך טוב יותר את עוצמתו האדירה של אלוהים.

כשבני האדם קוראים את דברי האל, הם יכולים להבין רק את המשמעות המילולית של הדברים, והם לא מסוגלים להבין את החשיבות הרוחנית. שתי המילים "הגלים הסוערים" בלבלו את כל אחד מהגיבורים. כשאלוהים מפגין את חרון אפו, דבריו, מעשיו וטבעו הם כמו הגלים הסוערים, הלא כן? כשאלוהים שופט את האנושות כולה, זה גילוי של חרון אפו, הלא כן? זה הרגע שבו הגלים הסוערים האלה באים לידי ביטוי, הלא כן? מי לא חי בעיצומי גלים הסוערים משום שחיתותו של האדם? כלומר מי לא חי בעיצומי חרון אפו של אלוהים? כשאלוהים רוצה לקצוב אסון לאנושות, מה שבני האדם רואים הוא "ערבוביה פרועה של העננים הכהים", הלא כן? מבין בני האדם, מי לא נס מאסון? חרון אפו של אלוהים מכה בבני האדם כגשם כבד ומעיף אותם סביב כרוח עזה. כל בני האדם מטוהרים באמצעות דברי האל כאילו שהכתה בהם סופת שלג מסתחררת. דברי האל הם הדבר הכי בלתי נתפס עבור האנושות. באמצעות דבריו, אלוהים ברא את העולם, ובאמצעות דבריו, הוא מוביל את האנושות כולה ומטהר אותה. ובסופו של דבר, הוא ישחזר את הטהור של התבל כולה באמצעות דבריו. אפשר לראות בכל חלק מדבריו שקיומה של רוח האל אינו חלול. בני האדם יכולים לראות קצת מדרך ההישרדות רק בדברי האל. כל בני האדם יכולים לנצור את דבריו בלבם משום שהם מכילים אספקה של חיים. ככל שהאדם מתרכז יותר בדברי האל, כך אלוהים מציג לאדם עניינים רבים יותר – זה גורם להם לאובדן עשתונות גמור ואין להם זמן להגיב. די בשאלות החוזרות והנשנות של אלוהים כדי לגרום לבני האדם להרהר בדברים במשך זמן מה, ועל אחת כמה וכמה שדי בדבריו לשם כך. באלוהים, הכל מלא ושופע ודבר לא חסר. עם זאת, בני האדם לא מסוגלים ליהנות מכך במיוחד. הם רק מכירים את הצד השטחי של דבריו, כאילו כל מה שהם רואים הוא העור של העוף, אך הם לא יכולים לאכול מהבשר שלו. זה מוכיח שהברכות של בני האדם מוגבלות מדי, ושהם למעשה לא מסוגלים ליהנות מאלוהים. במושגים של בני האדם, כל אחד מהם מחזיק אל מסוים בלבו, וזו הסיבה לכך שלאיש אין מושג מהו אל מעורפל, או מהו צלם השטן. לכן, כשאלוהים אמר "זאת משום שמה שאתם מאמינים בו הוא בסך הכל צלם השטן ואין לו כל קשר לאלוהים עצמו," כל בני האדם נדהמו שהם מאמינים מזה שנים כה רבות, אך שהם עדיין לא הבינו שהם מאמינים בשטן ולא באלוהים עצמו. הם חשו בחלל פתאומי, אך הם לא ידעו מה לומר. באותו רגע, הם התחילו להתבלבל שוב. רק על ידי עבודה כזו, בני האדם יכולים לקבל טוב יותר את האור החדש, ולדחות כך את הדברים הישנים. גם אם הם נראים טובים מאוד, הם לא מספיקים. זה מועיל יותר לבני האדם להבין את האל המעשי עצמו, וכך להיות מסוגלים להיפטר מהמעמד של המושגים האנושיים בלבם ולאפשר לאלוהים עצמו לכבוש את בני האדם. רק כך ההתגלמות כבשר ודם יכולה לממש את חשיבותה, ורק כך בני האדם יכולים להכיר את האל המעשי עצמו בעיניהם המוחשיות.

אלוהים סיפר לבני האדם על התנאים של העולם הרוחני פעמים רבות: "כשהשטן בא בפניי, אני לא נרתע מאכזריותו הפראית, ולא נבהל מהגועל שלו – אני פשוט מתעלם ממנו." מה שבני האדם הבינו מכך הוא רק המצב במציאות. הם לא יודעים את האמת בעולם הרוחני. משום שאלוהים התגלם כבשר ודם, השטן נקט שיטות שונות של האשמה, מתוך רצון להתקיף כך את אלוהים. עם זאת, אלוהים לא נסוג משום כך – הוא פשוט מדבר ועובד בקרב בני האדם ומאפשר להם להכיר אותו באמצעות בשרו ודמו. עיניו של השטן מאדימות מרוב זעם – הוא הקדיש מאמץ רב כדי לגרום לבני עמו של אלוהים להיות שליליים, לסגת ואפילו לאבד את דרכם. אולם משום השפעתם של דברי האל, השטן נכשל, וזה מוסיף להפקרות שלו. זו הסיבה לכך שאלוהים מזכיר לכולם: "יכול להיות שיבוא יום בחייכם שבו תיתקלו במצב כזה. האם תאפשרו לעצמכם ברצון ליפול בשבי השטן, או שמא תתנו לי לזכות בהם?" על אף שבני האדם לא מודעים לדברים שמתרחשים בעולם הרוחני, ברגע שהם שומעים דברים כאלה מאלוהים, הם נזהרים ומפוחדים – זה מתקיף את השטן בחזרה על מתקפותיו, ודי בכך כדי להפגין את כבודו של אלוהים. על אף שבני האדם נכנסו לשיטת עבודה חדשה זה מכבר, הם עדיין לא מבינים בבירור את החיים במלכות – אפילו אם הם מבינים אותם, הבנתם אינה ברורה מספיק. לכן, לאחר שאלוהים הזהיר את בני האדם, הוא הציג להם את מהות החיים במלכות: "החיים במלכות הם החיים של בני האדם ושל אלוהים עצמו." מאז שאלוהים עצמו התגלם כבשר ודם, הושגו חיים של הרקיע השלישי כאן על פני האדמה. לא רק שזו תוכניתו של אלוהים, אלא שהוא גם משיג זאת. בחלוף הזמן, בני האדם מכירים את אלוהים עצמו יותר ויותר, וכך הם מסוגלים יותר לטעום את החיים בשמיים, משום שהם חשו באמת את אלוהים בארץ והבינו שהוא לא האל המעורפל בשמיים. על כן, החיים בארץ הם כמו אלה בשמיים. המציאות היא שאלוהים מתגלם כבשר ודם וטועם את המרירות של העולם האנושי, וככל שהוא מסוגל יותר לטעום את המרירות כבשר ודם, כך הדבר מוכיח יותר שהוא האל המעשי עצמו. זו הסיבה לכך שדי בדברים הבאים כדי להוכיח את המעשיות של אלוהים של היום: "במקום שכינתי – שהוא המקום שבו אני נסתר – הבסתי את כל אויביי; במקום שכינתי, רכשתי ניסיון אמיתי בחיים על פני האדמה; ממקום שכינתי, אני צופה בכל מילה ומעשה של האדם ומשגיח על האנושות כולה ומכתיב לה את חייה." החיים הממשיים כבשר ודם, החוויה הממשית של חיים אנושיים כבשר ודם, ההבנה הממשית של האנושות כולה כבשר ודם, הכיבוש הממשי של האנושות כבשר ודם, העריכה הממשית של הקרב המכריע בתנין הגדול האדום כאש כבשר ודם ועשיית כל עבודתו של אלוהים כבשר ודם – האין זה בדיוק קיומו של האל המעשי עצמו? עם זאת, נדיר שבני האדם יכולים לראות את הכישרון בדברי האל הרגילים האלה. הם רק מרפרפים בהם במהירות ולא חשים בערך הרב או בנדירות של דברי האל.

דברי האל עוברים בין נושאים באופן טוב מאוד – המילים "כשהאנושות שוכבת בתרדמת" עוברות מתיאורו של אלוהים עצמו לתיאור מצבה של האנושות כולה. כאן, המילים "ההדף העצום הזה של זוהר קר" לא מייצגות את הברק ממזרח, אלא את דברי האל, כלומר את שיטת העבודה החדשה שלו. לפיכך, אפשר לראות בכך דינאמיקות שונות של בני האדם: לאחר הכניסה לשיטה החדשה, כל בני האדם מאבדים את חוש הכיוון, ולא יודעים מאין הם באים ולאן מועדות פניהם. המילים "רוב בני האדם מוכים בקרני אור דמויות לייזר" מתייחסות לבני האדם אשר מסולקים באמצעות השיטה החדשה, אלה שלא יכולים לעמוד בניסיונות או לשאת את הזיכוך של הסבל, ואשר מושלכים שוב לבור התהום משום כך. דבר האל חושף את האנושות במידה מסוימת. נדמה שבני האדם מפחדים כשהם רואים את דברי האל, והם לא מעזים לומר דבר, כאילו הם ראו קנה של רובה המכוון ישירות לעבר לבם. עם זאת, הם גם מרגישים שיש דברים טובים בדברי האל. יש ניגוד עמוק בלבם, והם לא יודעים מה עליהם לעשות, אך משום אמונתם, כל מה שהם עושים הוא לאזור עוז ולהעמיק עוד יותר בדברי האל מפחד שאלוהים ייטוש אותם. בדיוק כפי שאלוהים אמר, "מי מהאנושות לא שרוי במצב הזה? על מי האור לא שורה? אפילו אם אתם חזקים, וגם בהנחה שאתם חלשים, כיצד אתם יכולים להימנע מבואו של אורי?" אם אלוהים משתמש במישהו, אפילו אם הוא חלש, אלוהים עדיין מאיר אותו ומעניק לו נאורות בייסורים שהוא ממיט עליו. על כן, ככל שבני האדם קוראים יותר את דברי האל, כך הם מבינים יותר את אלוהים, כך הם יראים אותו יותר וכך הם פחות מעזים לפעול בפזיזות. עצם העובדה שבני האדם הגיעו עד הלום נובעת לגמרי מעוצמתו האדירה של אלוהים. משום הסמכות של דבריו, כלומר בזכות רוח האל בדבריו, בני האדם מפחדים מאלוהים. ככל שאלוהים חושף יותר את פניה האמיתיים של האנושות, כך בני האדם רוחשים לו כבוד רב יותר, ובעקבות זאת, כך הם בטוחים יותר בעובדת קיומו. זו המשואה של אלוהים בנתיב שבו האנושות יכולה להבין את אלוהים. זה המסלול שאלוהים נתן לאנושות כדי שהיא תוכל להתקדם בו. אם אתם חושבים על כך בקפידה, האם לא כך הדבר?

הדברים שנאמרו לעיל הם המשואה בנתיב הפרוש בפני האנושות, הלא כן?