בשנת 2011, בעת ששירתתי כדיקנית בשורה, הבחנתי שלעיתים קרובות המנהיגה שלי, ז'אנג מין, מתרברבת באמצעות דיבור על דוקטרינות. ידעתי שזה מזיק לאחים ולאחיות ולה עצמה, אז ציינתי בפניה את העניין כפי שראיתי אותו. להפתעתי, כעבור שבוע בלבד היא החליפה אותי ואמרה לאחים ולאחיות שזה משום שהתחריתי בה על מעמדה. מאוחר יותר, ז'אנג מין נחשפה כצוררת משיח וגורשה משום שתקפה אנשים ונקמה בהם, עשתה כל מיני מעשים רעים ולא היכתה על חטא. רק לאחר מכן הותר לי לחזור ולבצע את חובתי. לאחר שעברתי את זה, אמרתי לעצמי: "עליי להיזהר בדבריי מעתה והלאה. לדבר פחות, לעשות יותר ולא להתערב בענייניהם של אחרים. ובהחלט אסור לי לומר כל דבר שעולה בראשי כמו קודם. אם אתמודד שוב עם צורר משיח ובטעות אעליב אותו, ובסוף ידכאו ויחליפו אותי, אז שוב לא אוכל לבצע את חובתי. ואז איזה סיכוי יהיה לי לישועה?" לאחר מכן, הייתי זהירה מאוד והפעלתי שיקול דעת בתקשורתי עם אחרים.

לאחר מכן, ציוותו אותי עם ליו שיאו בעבודת הבשורה. במהלך כינוסים, הבחנתי כי ליו שיאו משתפת רק בהיבטים חיוביים של הכניסה שלה, כאילו שהיא כבר התגברה על בעיות רבות וכבר יש לה שיעור קומה. מעולם לא שמעתי אותה מנתחת את שחיתותה או מביעה בה הכרה. לא יכולתי שלא לומר לה: "אנחנו מכירות זמן כה רב, אך מעולם לא שמעתי אותך דנה בהכרתך העצמית." להפתעתי, ליו שיאו התרגזה מאוד וארשת פניה הפכה קודרת. היא השיבה בחומרה: "אי אפשר להסתפק רק בהכרת עצמנו; כל הכרה עצמית היא חסרת תועלת ללא שינוי צביון! מי לא יכול לדבר על הכרה עצמית בימינו? האם מישהו מהם עבר שינוי מקצה לקצה?" על סמך זה נראה היה לי שההבנה שלה מעוותת. המפתח לשינוי צביון הוא הכרה עצמית. אם אין לך הכרה בשחיתותך, איך תשתנה? היא לא קיבלה את השיפוט והייסור שבדברי האל, ולא הרהרה על עצמה בהתבסס על דברי האל. איך היא יכלה להעיר הערות כה מגוחכות? אז הסברתי לה את מה שהבנתי בהתבסס על דברי האל, אך לא רק שהיא לא קיבלה זאת, היא הטיחה חזרה: "לעיתים קרובות אני שומעת אותך דנה בהכרה עצמית, אבל האם עברת שינוי? אם את מכירה את עצמך, מדוע עודך חושפת שחיתות?" הרגשתי שהבנתה מעוותת מאוד, ושהיא מסרבת לקבל את האמת. לאחר מכן, גישתה של ליו שיאו כלפיי השתנתה. היא נהגה להתעלם ממני ודיברה אליי לעיתים רחוקות, מה שגרם לי להרגיש מאוד מוגבלת. לאור הבנתה המעוותת של ליו שיאו והעובדה שהיא לא קיבלה הצעות של אנשים אחרים, חשבתי שהיא לא מתאימה במיוחד להיות אחראית, וחשבתי לדווח עליה למנהיגה, אבל אז חשבתי: "ליו שיאו היא מאמינה ותיקה, אשר מפיצה את הבשורה כבר מזמן, והמנהיגה שלנו מעריכה אותה מאוד. אני רק התחלתי בחובתי זו; אם אדווח על בעייתה של ליו שיאו, מה תחשוב עליי המנהיגה? האם היא תאמר שאני מקנאה בליו שיאו ופועלת בקטנוניות? עזבי, כמה שפחות צרות יותר טוב. עדיף שקודם אדאג לעצמי. חוסר ההכרה העצמית שלה והבנתה המעוותת הן בעיה שלה, ואין לזה שום קשר אליי. בהמשך אני פשוט אימנע מלדון מולה בהבנתי העצמית. ככה היא לא תוכל להיטפל לפגמיי ולהכניס אותי לצרות."

בהמשך, המפלגה הקומוניסטית הסינית פעלה נגד מאמינים ביד קשה, באופן מתואם ונרחב וליו שיאו הפסיקה להפיץ את הבשורה משום שפחדה והיססה. כעבור מספר ימים המנהיגה שלנו כתבה ושאלה להתקדמותנו בעבודת הבשורה ועודדה אותנו לעשות כמיטב יכולתנו כדי להמשיך בהפצת הבשורה כל עוד בטוח לעשות כן. ליו שיאו אמרה: "המצב כרגע מסוכן. מה אם ניעצר בעודנו מפיצות את הבשורה? המנהיגה שלנו עושה כאן החלטה מפוקפקת; זו לא הפעם הראשונה שהיא מקבלת החלטות בעייתיות." הביקורת של ליו שיאו השפיעה גם על דעתי על המנהיגה. חשבתי: "מה אם מישהו ייעצר בזמן הפצת הבשורה? מי ייקח אחריות? אולי מוטב שנחכה מעט." וכך, עבודת הבשורה נעצרה ליותר מחודש. המנהיגה כתבה לנו מכתב נוסף בו הדגישה את חשיבות עבודת הבשורה והבהירה שעבודת הבשורה היא התפקיד שהטיל האל ואין להפסיקה לעולם. אפילו במצבי מצוקה כגון אלה, עדיין ניתן להפיץ את הבשורה למכרים, קרובי משפחה וחברים. המנהיגה גם שאלה מדוע הפסקנו את עבודת הבשורה שלנו. כשקראתי את המכתב, הבנתי שסטינו מן המסלול ביישום בפועל שלנו, אך כאשר הראיתי לליו שיאו את המכתב היא נראתה אדישה ולא מוטרדת כלל, ולא הייתה לה שום כוונה לתקן את טעותנו. כשראיתי את גישתה של ליו שיאו, חשבתי לעצמי: "אם היא לא תפיץ את הבשורה אז אלך בעצמי." וכך, הלכתי ושיתפתי עם האחים והאחיות על תיקון הטעויות שלנו. ליו שיאו פשוט נשארה בחדרה כל היום ואף פעם לא התעניינה בעבודת הבשורה. לפעמים אפילו הייתה צופה בטלוויזיה במשך שעות ארוכות. ממש רציתי לציין זאת באוזניה, אבל חשבתי על כך שבפעם האחרונה שהעליתי בפניה הצעה לא רק שהיא לא קיבלה אותה, היא אפילו השתמשה בגילוי השחיתות שלי כאמצעי לחץ כנגדי והתעלמה ממני לאחר מכן, אז התחלתי להסס: "אם אצביע שוב על הבעיות שלה, מי יודע כיצד היא עלולה להגיב. זה יהיה מעיק להתמודד עם יחס צונן שלה כלפיי אם אעליב אותה! לא, אני פשוט אשתוק ואמשיך בענייניי כרגיל." בהמשך, המנהיגה שלנו שיתפה איתנו כיצד אחים ואחיות מכנסיות אחרות הפיצו את הבשורה ולאילו תוצאות הם הגיעו. הרגשתי אשמה למדי. הזמנים היו קשים, אך אחים ואחיות מכנסיות אחרות התמידו בהפצת הבשורה. לעומת זאת, הכנסייה שלנו הפסיקה לחלוטין את עבודת הבשורה שלנו ולא הגיעה לשום תוצאות. רציתי מאוד לכתוב למנהיגה ולספר לה על התנהגותה של ליו שיאו ועל מצבה הנוכחי של עבודה הבשורה, אבל בכל פעם שנטלתי את העט כדי לכתוב, חשבתי כמה נורא היה כשצוררת המשיח ההיא גינתה ודיכאה אותי ואז היססתי: "האם המנהיגה תאמין לי אם אדווח על בעייתה של ליו שיאו? אם היא לא תאמין לי ותחקור את מצבי האם משמעות הדבר לא תהיה יותר צרות עבורי? יתר על כן, אני לא מכירה את המנהיגה, מה אם היא במקרה צוררת משיח שלא יכולה לפתור בעיות באופן הוגן, והיא תדכא אותי? כרגע אני נהנית מתחושת היציבות והשלווה בחובתי. אני לא רוצה להביא על עצמי צרות בכך שאדווח על הבעיה." כשהבנתי את זה, שוב בחרתי לשתוק. אבל כשראיתי שאנחנו ממשיכים להגיע לתוצאות עלובות בעבודה שלנו, הדבר גרם לי לחרדה וסערת רגשות. הייתי במקום אפל והתייסרתי, לא ידעתי כיצד לחוות את המצב הזה. אז התפללתי לאלוהים הפצרתי בו שינחה אותי ויעזור לי להבין כיצד לחוות את המצב הזה.

יום אחד נתקלתי בשני פסוקים של דברי האל, שעוררו קצת רגש בליבי הרדום. האל הכול יכול אומר: "בני אדם אנוכיים ונבזיים פועלים כלאחר יד ולא מתערבים במה שלא נוגע להם באופן אישי. הם לא מביאים בחשבון את טובת בית האל ולא מתחשבים ברצון האל. הם אינם טורחים למלא את חובותיהם או להעיד על האל, והם אינם חשים בנטל האחריות... ישנם כאלה שלא נוטלים אחריות במסגרת אף חובה שהם ממלאים. הם גם לא מייד מדווחים לממונים עליהם על בעיות שהם מגלים. כאשר הם מבחינים באנשים שמפריעים לסדר התקין ומשבשים אותו, הם מעלימים עין. כאשר הם רואים אנשים רעים עושים מעשה רע, הם לא מנסים לעצור בעדם. הם לא מגוננים על טובת בית האל ולא מביאים בחשבון את חובתם ואחריותם. אנשים כאלה, בעת מילוי חובתם, לא תורמים באמת. הם טיפוסים מרצים שתאבים לנוחות. הם מדברים ופועלים רק למען היוהרה, התדמית, המעמד והטובה האישית שלהם, והם מוכנים להשקיע מזמנם וממרצם רק בדברים שמיטיבים עימם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מי שמוסר את ליבו לאלוהים, יכול להשיג את האמת). "אם יש לך לעתים קרובות תחושה של הַאֲשָׁמָה בחייך, אם לבך לא יכול למצוא מנוח, אם אתה חסר שלווה ושמחה ולעתים קרובות אתה מוטרד מדאגה וחרדה לגבי כל מיני דברים, מה הדבר מוכיח? אך ורק שאתה לא מיישם את האמת בפועל, שאתה לא נושא עדות לאל. כשאתה חי בתוך צביונו של השטן, אתה עלול להיכשל לעתים קרובות ביישום האמת בפועל, לבגוד באמת, להיות אנוכי ונאלח; אתה שומר רק על התדמית שלך, על השם והמעמד שלך ועל האינטרסים שלך. לחיות תמיד למען עצמך – הדבר גורם לך כאב גדול. יש לך כל כך הרבה תשוקות אנוכיות, הסתבכויות, מגבלות, חששות ועצבנות, עד שאין לך שמץ של שלווה או שמחה. לחיות למען בשר מושחת פירושו לסבול באופן מוגזם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, היווכחות בחיים מתחילה בביצוע החובה). לאחר שקראתי את דברי האל, הרגשתי אשמה למדי. הבנתי כי הסיבה שלא העזתי לדווח על בעייתה של ליו שיאו למנהיגה היא שאני אנוכית מדי ובזויה. התחשבתי רק בטובתי האישית, מתוך רצון פשוט לבצע את חובתי בשלווה, ולהימנע מלהעליב אחרים ולהביא על עצמי צרות. ברגע שראיתי שיש לליו שיאו הבנה מעוותת ושהיא לא מכירה באמת, רציתי לדווח עליה למנהיגה אבל חששתי שהמנהיגה תבין אותי לא נכון ותחשוב שאני מקנאה בליו שיאו ושאני נאחזת בפגמיה כדי לתקוף אותה. ולכן שמרתי על שתיקה. כשראיתי שהיא הפסיקה להפיץ את הבשורה, שהיא כל היום צופה בטלוויזיה בביתה, לא מביעה עניין בעבודה ורק נהנית מיתרונות מעמדה, היה עליי לדווח עליה מיד למנהיגה, אך בחרתי להגן על עצמי ולא שקלתי כלל את צרכי עבודה הכנסייה. אפילו כאשר ראיתי כמה עלובות היו תוצאותינו בעבודת הבשורה, עדיין שמרתי על שתיקה, ולא משנה כמה אשמה הרגשתי, התעקשתי לא לדווח על מה שקרה באמת. שמרתי על פי חתום וסגור. הייתי באמת אנוכית, בזויה ונטולת אנושיות חשתי חוב כלפי האל, ושנאתי את עצמי על כך שלא יישמתי בפועל את האמת, דבר אשר הוביל לעיכובים רבים בהתקדמות העבודה.

בעודי מחפשת, נתקלתי בפסוק הבא מדברי האל. "עבור כל אלו שמבצעים חובה, לא משנה כמה עמוקה או שטחית הבנתם את האמת, הדרך הפשוטה ביותר ליישם בפועל כניסה למציאות האמת היא לחשוב על האינטרסים של בית האל בכל דבר, ולהרפות מתשוקות אנוכיות, כוונות עצמיות, מניעים, גאווה ומעמד. שים את האינטרסים של בית האל במקום הראשון – זה המעט שעל אדם לעשות. אם אדם שמבצע חובה אינו יכול לעשות אפילו את זה, אזי כיצד ניתן לומר שהוא מבצע את חובתו? כך לא מבצעים חובה. תחילה עליך לחשוב על האינטרסים של בית האל, להתחשב ברצון האל, ולשקול את עבודתה של הכנסייה. שים את הדברים האלה בראש סדר העדיפויות; רק לאחר מכן תוכל לחשוב על יציבות מעמדך או על הדרך שבה אחרים רואים אותך. האם אינכם מרגישים שזה נהיה מעט קל יותר כשאתם מחלקים את זה לשני שלבים ועושים כמה פשרות? אם תיישם בפועל באופן הזה במשך זמן מה, אתה תרגיש שלא כל כך קשה לרצות את האל. יתר על כן, עליך להיות מסוגל למלא את האחריות שלך, לבצע את מחויבויותיך וחובותיך ולשים בצד את התשוקות, הכוונות והמניעים האנוכיים שלך; עליך להתחשב ברצון האל, ולשים במקום הראשון את האינטרסים של בית האל, עבודת הכנסייה והחובה שעליך לבצע. לאחר שתחווה זאת במשך זמן מה, אתה תרגיש שזו דרך טובה לנחם את עצמך. זה אומר לחיות ביושר ובכנות, ולא להיות אדם בזוי ומתועב; זה אומר לחיות בצדק ובכבוד ולא להיות מתועב, בזוי וחסר תועלת. אתה תרגיש שכך על אדם להתנהג ולכך עליו להידמות. בהדרגה, רצונך לספק את האינטרסים העצמיים שלך יפחת" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונו המושחת מעליו). דברי האל הפנו אותי לנתיב של יישום בפועל. כשאנו עומדים בפני בחירה בין עבודת הכנסייה לבין עניין אישי, עלינו תמיד לתת עדיפות לעבודת הכנסייה. הדבר החשוב ביותר הוא לשמר תחילה את עבודת הכנסייה. זו חובה שלא ניתן לחמוק ממנה ושעל כולנו לבצע. היה עליי ליישם בפועל לפי דברי האל ולהפסיק להביט מהצד באדישות. היה עליי לדווח למנהיגה מיד על בעיית העבודה שלנו. אם אכן הייתה בעיה עם התנהגותה של ליו שיאו, המנהיגים והעובדים יוכלו מיד לפתור אותה ולהימנע מעיכובים בעבודה. אם הבנתי חלק מהבעיות באופן שגוי, אוכל לשפר את מגרעותיי באמצעות חיפוש. כיצד יראו אותי המנהיגים והעובדים, זה פחות חשוב מהדברים האלה. כשהבנתי את כל זה הרגשתי קצת יותר משוחררת, והגשתי למנהיגה שלי דיווח מפורט על המצב של ליו שיאו. אבל חלפו יותר משבועיים וטרם ראיתי יישום של תגובה. חשבתי לעצמי: "האם המנהיגה לקחה ברצינות את הדיווח שלי על הבעיות האלה? למה היא לא באה לפתור את הבעיות האלה? האם היא עדיין חושבת שאין שום בעיה בהתנהגותה של ליו שיאו, ושאני הגשתי דיווח שגוי?" חשתי מצוקה קשה ורציתי לדווח על הבעיות למנהיגה אחרת, אבל אז חשבתי: "טוב, כבר דיווחתי על הבעיה למנהיגה אחת, אז ביצעתי את חובתי. עדיף שאשמור על שתיקה; אחרת, אם לא אזהר, אני עלולה להעליב מישהו ואז ידכאו ויענישו אותי." לא רציתי להיכנס יותר לעומק העניין, אבל עדיין הרגשתי אשמה למדי. חשבתי לעצמי: "אני מדווחת על הבעיות האלה כדי לחפש את האמת ולתחזק את עבודת הכנסייה, לא כי אני מנסה להקשות על חייו של מישהו. האל בוחן הכול, אז איזו סיבה יש לי לדאוג? מדוע אני תמיד זהירה יתר על המידה ולא החלטית בנוגע לדיווח על בעיות, כאילו שהפה שלי סגור וחתום?" באתי בפני האל בחיפוש ובתפילה, ביקשתי שינחה אותי כדי שאבין את בעיותיי, אמרוד בעצמי ואיישם בפועל את האמת.

בהמשך, נתקלתי בשני פסוקים מדברי האל אשר סיפקו לי קצת הכרה עצמית. האל הכול יכול אומר: "אנשים מסוגם של צוררי המשיח מתייחסים תמיד לצדקתו ולצביונו של האל באמצעות תפיסות, ספקות והתנגדות. הם חושבים: 'זו רק תיאוריה, שהאל הוא צודק. האם קיים באמת צדק בעולם? בכל שנות חיי, מעולם לא מצאתי ולא ראיתי אותו. העולם הוא כה אפל ומרושע, רשעים ושדים מסתדרים יפה ומרוצים מחייהם. לא ראיתי אותם מקבלים את מה שמגיע להם. איני יכול לראות היכן נמצאת כאן צדקת האל; אני תוהה, האם צדקת האל אפילו קיימת? מי ראה אותה? איש לא ראה אותה ואיש אינו יכול להעיד עליה'. כך הם חושבים לעצמם. הם לא מקבלים את כל עבודת האל, את כל דבריו ואת כל תזמוריו על בסיס האמונה שהוא צודק, אלא תמיד מפקפקים וחורצים משפט, תמיד מלאים בתפיסות, שהם לעולם לא מחפשים את האמת כדי ליישבן. זהו תמיד האופן שבו צוררי משיח מאמינים באל... בזמני שגרה אנשים לא מסוגלים להבחין בכך, אך כשצורר משיח נקלע לצרה, הכיעור שבו נחשף. כמו קיפוד שכל קוציו דרוכים, הוא מגונן על עצמו בכל מאודו ומעוניין להימנע מלקיחת כל אחריות שהיא. איזו מין גישה היא זאת? האין זו גישה של אי-אמונה בצדקתו של האל? הוא לא מאמין שהאל בוחן את הכול או שהוא צודק; הוא שואף להשתמש בשיטותיו-הוא כדי לגונן על עצמו. הוא מאמין ש'אם לא אגונן על עצמי, איש לא יגן עליי וגם האל לא מסוגל להגן עליי. הם אומרים שהוא צודק, אך כשאנשים נכנסים לצרות, האם הוא באמת מתייחס אליהם בהגינות? בשום אופן – האל לא עושה כך'. כשהוא ניצב בפני בעיה או רדיפה, הוא חש שאינו מקבל עזרה וחושב: 'אז איפה האל? אנשים לא יכולים לראותו או לגעת בו. איש אינו יכול לעזור לי; איש אינו יכול להעניק לי צדק ולתמוך בהגינות כלפיי'. הוא חושב שהדרך היחידה לגונן על עצמו היא בשיטותיו-הוא, אחרת הוא יספוג הפסד, יפול קרבן לבריונות ורדיפה – ושבית האל אינו יוצא מכלל זה. עוד לפני שצורר המשיח ייקלע לצרות, הוא כבר יתכנן הכול למען עצמו. חלק מהעניין הוא הקדשת מאמץ רב לנסיון להסוות עצמו כאדם כה רב-עוצמה, שאיש לא יעז להטרידו, להתעסק עמו או לנהוג בו בבריונות. החלק האחר הוא נאמנותו לפילוסופיות של השטן ולחוקי הקיום שלו בכל דבר ועניין. מהם אלה בעיקר? 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן יקח את האחרון', 'תן לדברים להדרדר אם הם אינם משפיעים עליך במישרין', 'בני אדם נבונים שומרים על עצמם ותמיד שואפים רק להימנע מטעויות', לפעול כפי שמתירות הנסיבות, להיות חלקלק, 'לא נתקיף אלא אם נותקף', 'הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות', 'אמור דברים נאים התואמים את רגשותיהם והגיונם של אחרים – דברים כנים מרגיזים את הזולת', 'אדם חכם נכנע לנסיבות', וכעוד כהנה וכהנה פילוסופיות שטניות. הם לא אוהבים את האמת, אך מקבלים את הפילוסופיות של השטן כאילו מדובר בדברים חיוביים, ומאמינים שהן יוכלו לגונן עליהם. הם חיים על פי הדברים הללו; הם לא אומרים את האמת לאיש אלא, ללא יוצא מן הכלל, אומרים דברי נועם ודברי חנופה, אינם פוגעים באיש, וחושבים על דרכים להציג עצמם לראווה כדי שאחרים יעריכו אותם. אכפת להם רק מחתירתם לתהילה, לרווח ולמעמד, והם לא עושים דבר כדי לתמוך בעבודת הכנסייה. כשמישהו עושה דבר רע ופוגע באינטרסים של בית האל, צורר המשיח אינו חושף אותו ולא מדווח עליו, אלא נוהג כאילו לא הבחין בכך. כשבוחנים את עקרונותיהם לטיפול בדברים וכיצד הם מטפלים במתרחש סביבם, האם יש להם ידע כלשהו אודות צביונו הצודק של האל? האם יש בהם אמונה כלשהי בכך? כלל לא. המשמעות של 'כלל לא' בהקשר זה אינה שאין בהם מודעות לכך, אלא שיש בלבם ספקות אודות צביונו הצודק של האל. הם לא מכירים בכך שהאל הוא צודק ואינם מודים בכך" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק א')). "אנשים מסוימים חוששים מנקמתם של צוררי משיח ולא מעזים לחשוף אותם. האין זה מטופש? אינך מסוגל להגן על האינטרסים של בית האל, מה שמוכיח באופן אינהרנטי שאינך נאמן לאל. אתה חושש שצורר משיח עשוי למצוא נקודת תורפה כדי לנקום בך – מה הבעיה? האם ייתכן שאינך בוטח בצדקת האל? אינך יודע שבבית האל מושלת האמת? אל לך לפחד, גם אם צורר משיח מצליח לאתר אצלך כמה בעיות של שחיתות ומקים מהומה בגללן. בבית האל, בעיות מטופלות על בסיס עקרונות-האמת. ביצוע עבירות אין פירושו שאדם כלשהו הוא רע. בית האל לעולם לא מטפל במישהו בגלל גילוי רגעי של שחיתות או בגלל עבירה אקראית. בית האל מטפל באותם צוררי משיח ואנשים רעים שבעקביות מפריעים ועושים רע ואינם מקבלים ולו שמץ של האמת. בית האל לעולם לא יעשה עוול לאדם טוב. הוא מתייחס לכולם באופן הוגן. גם אם מנהיגי שקר או צוררי משיח מאשימים אדם טוב שלא בצדק, בית האל יזכה אותם. הכנסייה לעולם לא תרחיק ולא תטפל באדם טוב שיכול לחשוף צוררי משיח וניחן בחוש צדק. אנשים מפחדים תמיד שצוררי משיח ימצאו נקודת תורפה שלהם בשביל לנקום בם. אבל האם אינכם מפחדים לפגוע באל לגרום לו לדחות אתכם בתיעוב?" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ח')). האל חושף כיצד צוררי משיח לא מאמינים בצדקת האל וכי הוא בוחן את כל הדברים כולם. בכל היבטי החיים, הם פועלים על פי הפילוסופיה של עצמם להתנהלות בעולם, משתמשים בשיטות משלהם כדי להגן על עצמם והם חלקלקים וערמומיים להדהים. כשהשוויתי את עצמי להתגלות שבדבריו של האל, ראיתי שאיני שונה מצורר משיח. לא ידעתי דבר על צביונו הצודק של האל, לא האמנתי שהאמת שולטת בבית האל ובכל ההיבטים חייתי על פי פילוסופיות שטניות להתנהלות בעולם. בילדותי, הוריי הזהירו אותי לעיתים קרובות, "פיו של שוטה יביא להשמדתו, תני למעשייך לדבר עבורך" לאחר שגדלתי והתחלתי לעבוד ראיתי את האופל, הרוע וחוסר הצדק בחברה והגעתי לכדי אמונה שרק אם אלמד להיות בעלת טקסט וערמומית, להתרפס ולא לדבר בכנות, אוכל להגן על עצמי ולחיות בשלווה. פילוסופיות השטן להתנהלות בעולם, כגון "שתיקה שווה זהב, ומי שמדבר הרבה טועה הרבה" ו"כשידוע לך שמשהו שגוי, עדיף לומר פחות", הפכו לעקרונות המנחים של חיי. חייתי על פי אמונות אלה, ולא רק שהפכתי להיות שתקנית שמסתייגת מלדבר, אלא הייתי גם אנוכית למדי, אדישה, חלקלקה וערמומית. גם כשהייתה לי תובנה בנושא מסוים, לא הבעתי ברצון את נקודת מבטי. לא חלקתי את מחשבותיי הכמוסות ולא דיברתי בכנות, ותמיד חששתי שאומר את הדבר הלא נכון, אעליב מישהו ואכניס את עצמי לצרות. לאחר כניסתי לאמונה, המשכתי להשתמש בפילוסופיות שטניות להגנה עצמית. אמרתי לעצמי שעליי לעשות יותר ולדבר פחות כדי להימנע מלהעליב מישהו ולהכניס את עצמי לצרות. כשראיתי שליו שיאו לא מתאימה לתפקידה כאחראית, ידעתי שעליי לדווח על כך מיד למנהיגה שלי, אבל חששתי שהמנהיגה שלי לא תתמודד עם הבעיה באופן הוגן, ושידכאו ויענישו אותי. לכן, על מנת להגן על עצמי, שתקתי, ולא העזתי לומר אפילו דבר כן אחד. הייתי אנוכית, חלקלקה וערמומית ביותר ולא היה לי אפילו שמץ של חוש צדק. חייתי באופן בזוי ונקלה. למעשה, מהחוויה האישית שלי הבנתי שלמרות שדיכאו והחליפו אותי לאחר שהעליתי הצעה בפני מנהיגה, אותה המנהיגה נחשפה כצוררת משיח וגורשה כעבור זמן קצר. בעקבות זאת, התחלתי לבצע שוב את חובתי ולא החמצתי את ההזדמנות לחתור אל האמת ולהשיג ישועה. בשל הדיכוי הזמני שחוויתי מצורר המשיח ההוא. ראיתי במו עיניי כיצד בית האל נשלט על ידי אמת וצדק. בית האל דואג לכל הדברים ומתייחס לכל האנשים באופן הוגן ועל פי עקרונות-האמת, ובכך מבטיח שלא נעשה עוול לאיש. עם זאת, אני הייתי ערמומית ורעה מטבעי, ולא ידעתי את צדקתו של אלוהים. האמנתי שבית האל הוא כמו החברה, ושמנהיגים ועובדים הם כמו רשויות הממשלה. חשבתי שלא יהיה לי מקום בכנסייה אם אעליב אותם. המחשבות וההשקפות האלה היו רעות כל כך!

ואז נתקלתי בעוד שני פסוקים מדברי האל: "כמה פילוסופיות חיים קיימות בתוכך? האם נפטרת מהן? אם לבך אינו מסוגל לפנות אל אלוהים באופן מלא, אזי אינך שייך לאלוהים – אתה נובע מהשטן, ובסופו של דבר, תשוב אל השטן. אינך ראוי להימנות על אנשיו של אלוהים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חשוב מאוד לייסד קשר הולם עם אלוהים). "אני קובע את יעדו של כל אדם לא על בסיס גיל, ותק, או כמות הסבל, ובוודאי שלא על בסיס עליבותו, אלא על פי השאלה אם הוא ניחן באמת. אין ברירה אחרת מלבד זו. עליכם להבין שכל אלה שאינם נוהים אחר רצון האל ייענשו, ללא יוצא מן הכלל. זהו דבר שאיש אינו יכול לשנותו" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכן מספיק מעשים טובים למען ייעודך). כשהרהרתי בדברי האל, הבנתי שמה שקובע אם מאמין יכול להשיג ישועה הוא אחיזתו באמת ואם הוא מיישם את האמת בפועל. אם מישהו לא מסוגל לחיות על פי האמת באמונתו, ובמקום זאת מתנהל בעולם באמצעות פילוסופיות שטניות, אז הוא מאנשי השטן, לא מאנשי האלוהים. אפילו אם כלפי חוץ הוא ממלא תפקיד חיוני, או שמנהיג כלשהו חושב עליו טובות, סופו שאלוהים יסלקו, כי הוא לא מיישם את האמת בפועל, ולא השיג את האמת. במו עיניי ראיתי את ליו שיאו משבשת את עבודת הכנסייה ומפריעה לה. אבל לא העזתי לדווח על כך למנהיגה שלי, מחשש שצורר משיח ידכא אותי ואאבד את חובתי, וכך אחמיץ את ההזדמנות להשיג ישועה. כמה טיפשית ומגוחכת הייתה החשיבה שלי! אחרים לא יכולים לקבוע את היכולת שלי להשיג ישועה יישום האמת בפועל על ידי הוא שיקבע זאת. אם אמשיך לחיות על פי פילוסופיות שטניות, אגן על עצמי ולא אתחזק את עבודת הכנסייה, אז אפילו אם אבצע את חובתי, לא אשיג ישועה כשהבנתי זאת, הרגשתי מלאת חרטה ואשמה למדי. אז התפללתי לאלוהים, הפצרתי בו שינחה אותי ביישום בפועל של האמת, ובהפיכה לאדם ישר והגון.

באמצעות חיפוש והרהור גם הבנתי שהסיבה שחששתי שהמנהיגה תדכא אותי אם אדווח על הבעיה הייתה שחסרה לי הבנה של הריבונות הכול-יכולה של האל, שלא קיבלתי את המצבים שהאל העמיד בפניי, ובמקום זאת האמנתי שהם התרחשו משום שהתערבתי יתר על המידה. האין אלו השקפות של חסר אמונה? ראיתי את הפסוק הזה מדברי האל. "בכנסיות שונות מופיעים צוררי משיח ואנשים רעים שגורמים להפרעות, ובעשותם כן הם מטעים אנשים מסוימים – האם זה דבר טוב או דבר רע? האם זו אהבת האל, או האם זהו האל שמשחק באנשים וחושף אותם? אינך מסוגל להבין זאת, נכון? האל מכניס את כל הדברים לשירותו, על מנת להביא לידי שלמות ולהושיע את אלה שהוא רוצה להושיעם, ומי שבאמת ובתמים מחפשים את האמת ומיישמים אותה בפועל זוכים בסופו של דבר באמת. עם זאת, אנשים מסוימים שאינם מחפשים את האמת מתלוננים, 'אין זה ראוי שהאל יעבוד בדרך הזו. זה גורם לי לסבל רב כל כך! כמעט שהתחברתי עם צוררי המשיח. אם הדבר הזה באמת הוסדר על ידי האל, איך ייתכן שהוא מאפשר לאנשים להתחבר לצוררי משיח?' מה קורה כאן? העובדה שאינך נוהה אחר צוררי משיח מוכיחה שיש לך את הגנת האל; אם אתה מתחבר לצוררי משיח, אזי מדובר בבגידה באל והאל כבר איננו רוצה בך. אם כך, האם זה שאותם צוררי משיח ואנשים רעים גורמים להפרעות בכנסיה הוא דבר טוב או דבר רע? כלפי חוץ, נראה שזהו דבר רע, אבל כאשר אותם צוררי משיח ואנשים רעים נחשפים, ההבחנה שלך צומחת, הכנסייה מטוהרת מהם ושיעור הקומה שלך גדל. כשתיתקל שוב באנשים כאלה בעתיד, תהיה לך הבחנה לגביהם עוד לפני שיחשפו את פרצופם האמיתי ואתה תדחה אותם. הדבר יאפשר לך להפיק לקחים ותועלת; אתה תדע כיצד להבחין בצוררי משיח וכבר לא תלך שולל אחרי השטן. אם כן, אמרו לי, האין זה דבר טוב שצוררי משיח מפריעים לאנשים ומטעים אותם? רק כאשר אנשים מגיעים בחוויותיהם לשלב זה הם יכולים לראות שהאל לא פעל בהתאם לתפיסות ולדמיונות שלהם, וכי האל מתיר לדרקון הגדול האדום כאש ליצור הפרעות מתוך טירוף ומאפשר לצוררי משיח להוליך שולל את אנשיו הנבחרים של האל כדי שהוא יוכל להשתמש בשטן בשירותו, על מנת להביא את אנשיו הנבחרים לידי שלמות, ורק אז אנשים יכולים להבין את כוונותיו העמוקות של האל" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי פתרון תפיסותיו יכול אדם לעלות על המסלול הנכון של אמונה באל (1)). דרך דברי האל הבנתי שאלוהים מאפשר לצוררי משיח להופיע בכנסייה כדי שנוכל להשיג אמת והבחנה, ולהשתחרר מהולכת השולל והשליטה של השטן. אם לא ניתקל בצוררי משיח, לא נלמד להבחין בהם וצוררי משיח יוכלו עדיין להמשיך ולהוליך אותנו שולל. דרך הדיכוי על ידי צוררת משיח, זכיתי במעט הבחנה בצוררי משיח ואף הרהרתי בצביון צורר המשיח שלי עצמי וזכיתי בידע אודותיו. באותה תקופה תמיד חיפשתי מעמד בחובתי והייתי מלאה ברצונות ובשאיפות. הלכתי בנתיב של צורר משיח, אך הייתי לחלוטין לא מודעת לכך. רק לאחר שצוררת המשיח ההיא דיכאה והחליפה אותי התחלתי להרהר בעצמי. דרך הנאורות וההארה של דברי האל הבנתי שחיפוש אחר מעמד זו דרך לחורבן. וגם למדתי, שבאמונתנו עלינו לשאוף למלא את חובותינו כיצירי בריאה. לשם עלינו לחתור. התחלתי להתמקד בחתירה אל האמת, ופעלתי במודע לעשות כמיטב יכולתי בכל חובה שאליה הקצו אותי. השינוי הקטן הזה היה ישועת האל והגנה נפלאה. למרות שסבלתי במידה מסוימת, למדתי רבות מהתהליך וזה היה מועיל מאוד עבור חיי. ככל שהרהרתי יותר, כך נהייתי צלולה יותר. ידעתי שמה שעליי לעשות זה לבצע את החובה ואת האחריות שלי ולדווח למנהיגים אודות הבנתי את המצב. ובאשר ליחס המנהיגים כלפיי ובאיזה מצב אתקל, הכול היה ברשות האל. עליי לשים עצמי בידיו של האל ולהתמסר לריבונותו ולסידוריו. אז דיווחתי למנהיגה אחרת על הבעיה.

לאחר שקיבלה את מכתבי ואישרה את דיווחי, המנהיגה החליפה את ליו שיאו ללא דיחוי. כל זה השאיר אותי מוצפת ברגש. מהרגע שבו הבחנתי בבעייתה של ליו שיאו ועד שדיווחתי למנהיגה התעכבתי מעל חודשיים. כשחשבתי על ההשפעה על עבודת הבשורה וכיצד היא התעכבה בחודשיים, הרגשתי מלאת חרטה ואשמה ושנאתי את עצמי על כך שהשטן השחית אותי כל כך, ועל היותי כה אנוכית וערמומית. כשחייתי על פי פילוסופיות שטניות להתנהלות בעולם, פגעתי לא רק בעצמי, אלא גם השפעתי על עבודת הכנסייה. רק לאחר שקראתי את דברי האל זכיתי במעט הכרה עצמית, מעמד וסמכות הפסיקו להגביל אותי ודיווחתי בכנות על הבעיה המדוברת. תודה לאל!