הסיפור שלי מתחיל במרץ 2017. התחלתי לעשות עיצוב גרפי עבור הכנסייה, בעיקר פוסטרים לסרטים ותמונות ממוזערות לסרטי וידאו. בהתחלה לא ידעתי הרבה על הצד הטכני, אז כל הזמן למדתי את העקרונות ואת המיומנויות הטכניות. ביקשתי בצניעות עזרה מהאחים ומהאחיות והקפדתי ליישם עצות של אחרים בעיצובים שלי. אחרי זמן מה התחלתי להשתלט על הכישורים הטכניים שהיו דרושים לי בחובתי. נעשה שימוש בתמונות הממוזערות שלי ברשת והתגובות אליהן היו טובות. היה פוסטר אחד ספציפי לסרט דוקומנטרי שהרבה אחים ואחיות שיבחו. אחרים היו מתייעצים איתי הרבה על בעיות טכניות שנתקלו בהן אז הרגשתי שיש לי כישרון אמיתי בתחום של עיצוב גרפי. נהייתי שחצנית בלי לשים לב.

מאוחר יותר, כשעיצבתי תמונות ממוזערות שהיה קל יותר ליצור מאשר פוסטרים לסרטים, הרגשתי שאני סוף סוף מיומנת מספיק כדי לעשות אותן ממש מהר. אז הייתי עושה אותן על סמך הכישורים שהיו לי בלי יותר מידי מחשבה ובלי לחפש את העקרונות. כתוצאה מהגישה הזו, קיבלתי משוב, שגם האור וגם הצבע של שני העיצובים סטו מהנושא. לא שקלתי את המשוב שלהם או אפילו ניסיתי לקבל אותו, אלא חשבתי, "אין לכם שום טעם? זאת יצירתיות אמיצה. שקלתי את הכל ואין פה שום בעיה. אתם מציעים דברים מתוך בורות." ממש התעקשתי על הדעה שלי והמזג שלי אפילו התחמם. סירבתי לעשות שינויים. כתוצאה מכך, כמה מהתמונות הממוזערות שלי נדחו בגלל בעיות שהיו בהן. מאוחר יותר שמעתי שאחות הרגישה מאוד כבולה בגללי וחששה להציע לי הצעות נוספות. הרגשתי קצת רע כששמעתי את זה אבל לא הרהרתי במעשיי לאור מה שקרה.

עד מהרה, עבדתי על עיצוב של פוסטר נוסף לסרט. הסרט היה על מאמינה שהולכה שולל בידי כמרים ובכירים והוגבלה על ידי תפיסות דתיות, ולכן לא יכלה לקבל את עבודתו החדשה של האל. לבסוף היא קיבלה את עבודת אחרית הימים של האל הכל יכול אחרי שחיפשה את האמת והחלה לחיות לאורו של אלוהים. שקלתי את הנושא הזה וחשבתי לעצמי, "הפוסטר ללא ספק צריך לעבור מחשכה לאור איכשהו – אין רעיון טוב מזה." בזבזתי המון זמן בחיפוש אחר פוסטר לסרט דומה כדי להשתמש בו כמקור להתייחסות. כשסיימתי את הפוסטר, חשבתי שהוא היה ממש טוב, הוא נראה כמו פוסטר לסרט שובר קופות. ממש טפחתי לעצמי על השכם. ואז אחות ראתה את הפוסטר שלי ואמרה לי: "זה יותר מידי כהה בצד הזה. אין פרטים וזה משעמם מידי." ואז אחות אחרת הציעה: "זה יותר מידי כהה באופן כללי, זה לא ברור. זה נראה די עגום. הסרט הזה נושא עדות לאלוהים, אז התמונה לא צריכה להיות כהה מידי." הרגשתי התנגדות עזה לרעיונות שלהן, למה שהיה להן לומר. חשבתי, "אני חושבת שזה נראה ממש נהדר. אתן לא מבינות בהצללות אבל אומרות לי איך לעשות את זה. אתן לא סתם נטפלות לקטנות?" אמרתי: "אבל האם זאת לא ההצללה המתאימה? צריך להיות הבדל בין אור לחושך. חוץ מזה, מדובר בפוסטר לסרט, אז העניין הוא לעבוד על ההצללה. ככה מעצבים פוסטרים לסרטים. אין בזה שום דבר לא נכון." ואז שלחתי להן עותק של הפוסטר לסרט ששימש לי כמקור התייחסות. ואז להפתעתי, הן אמרו שיש יותר מידי שטח כהה בפוסטר שלי ושהוא לא נראה יפה כמו הפוסטר האחר. רתחתי וכעסתי כשהן אמרו את זה, ואז חשבתי, "אל תשכחו שאתן תמיד מבקשות ממני עצה בנושא הצללות. אין לכן מושג קלוש בנושא, ואתן אומרות לי איך לעשות את זה. למה אתן מלמדות דג כיצד לשחות?" כדי להוכיח להן שאני צודקת, שלחתי את התמונה שעיצבתי לאחים ואחיות אחרים, אבל גם הם אמרו לי שהיא כהה מידי. הייתי פשוט צריכה לנשוך שפתיים ולשנות את זה. אבל עדיין חשבתי שהרעיון שלי היה נכון ושעיצבתי נכון את הפוסטר, אז עשיתי שינויים קטנים, אבל הוא עדיין לא התקבל. כתוצאה מכך, עבדתי על תמונה שהיתה צריכה לקחת שבוע במשך קרוב לחודש. לבסוף היא נזרקה הצידה בגלל בעיות. זה הרגיש כמו סטירה בפרצוף מבחינתי. הרגשתי ממש מיואשת ושהוציאו לי את הרוח מהמפרשים ולא רציתי להיפתח בשיתוף בפני האחרים. חוויתי רגשות אפלים וכואבים. ואז מנהיג הצוות הזכיר לי שאף אחד מהעיצובים האחרונים שלי לא היה מוצלח ושאני צריכה להרהר במעשיי לפני אלוהים תכף ומיד. רק אז באתי לפני אלוהים בשיקוף עצמי ומצאתי כמה קטעים רלוונטיים בדברי האל.

יום אחד קראתי את הפיסקה הבאה במהלך ההתמסרות שלי: "כאשר קורים לך דברים, אל תתחסד ותחשוב: 'אני מבין את העקרונות ואני אומר את המילה האחרונה. אינכם כשירים לדבר. מה אתם יודעים? אינכם מבינים. אני מבין!' זו התנהגות מתחסדת. התנהגות מתחסדת היא טבע מושחת ושטני. היא לא במסגרת של אנושיות רגילה." "אנשים מסוימים תמיד מתחסדים ומתעקשים על דרכיהם ואומרים, 'לא אקשיב לאף אחד. גם אם אעשה זאת, זה יהיה למראית עין – אני לא אשתנה. אעשה דברים בדרכי. אני מרגיש שאני צודק ומוצדק לחלוטין'. הצדק עשוי להיות עימך וייתכן שאין שגגה רבה במעשיך. ייתכן שלא עשית טעויות כלשהן ואולי יש לך הבנה טובה יותר בהיבט טכני של נושא מסוים מאשר לאחרים. בכל זאת, ברגע שתתנהג ותנהג בדרך זו, אחרים יראו זאת ויגידו: 'טבעו של אדם זה אינו טוב! כאשר קורים לו דברים, הוא אינו מקבל דבר שמישהו אחר אומר, נכון או לא נכון. כולו מלא התנגדות. אדם זה אינו מקבל את האמת'. ואם אנשים אומרים שאינך מקבל את האמת, מה יחשוב אלוהים? האם אלוהים מסוגל לראות את הביטויים האלה שלך? אלוהים יכול לראות את כולם בבהירות רבה. אלוהים אינו מחפש רק את הלב הפנימי ביותר של האדם, אלא גם צופה בכל מה שאתה אומר ועושה בכל עת, בכל המקומות. וכשהוא רואה את הדברים האלה, מה הוא עושה? הוא אומר: 'אתה מתקשח. אתה כך במקרים שבהם אתה צודק ואתה כך גם במקרים שבהם אתה טועה. בכל המקרים, כל הגילויים והביטויים שלך סותרים ומתנגדים. אינך מקבל דבר מהרעיונות או ההצעות של אחרים. כל מה שמצוי בלבך הוא סתירה, הגבלה וסירוב. אתה קשה מאוד!'" ("מי שלא יכול לחיות תמיד בפני אלוהים אינו מאמין באלוהים" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). אלוהים רואה את צפונות ליבנו ומחשבותינו. זה לגמרי חשף את המצב שלי. גיליתי טבע שטני של שחצנות. בזמן שהפוסטרים שלי קיבלו אישור וזכו לשבחים מהאחים והאחיות, חשבתי שזה היה בגלל הכישורים שלי ושאף אחד אחר לא יכול להשתוות ליכולות העיצוב ולידע שלי. כשאנשים אחרים נתנו לי הצעות סירבתי לקבל אותן, בהנחה שהם לא הבינו. גם כשהרבה אנשים העלו את אותה ההצעה, הייתי מאוד עקשנית. העמדתי פנים שאני מקבלת את מה שאמרו אבל בפועל נצמדתי לדרך המחשבה שלי. שיניתי רק מה שהתאים לרעיונות שלי וסירבתי לשנות את מה שלא היה מקובל עליי. מצאתי כל מיני תירוצים להתווכח עם אנשים. רמסתי אחות בגלל זה. הבנתי שהייתי שחצנית מעבר לכל דמיון. הייתי לא הגיונית לחלוטין! הייתי מאוד שחצנית וצדקנית בכך שהתעלמתי מהצעות. לא רק שנאלצתי לעשות שינויים כל הזמן, מה שעיכב את העבודה שלנו, גם מצבי האישי הדרדר. בלי להתעמת עם הכישלונות האלה לעולם לא הייתי באה בפני אלוהים כדי להרהר ולהכיר את עצמי. אם לא הייתי פונה לאחור, אלא ממשיכה לחיות לפי הטבע השחצני שלי, האחרים היו דוחים אותי מעליהם ואלוהים היה נגעל. הייתי מלאת חרטה וחשתי פחד. מיד באתי בפני אלוהים בתפילה כדי להכות על חטא.

לאחר מכן, נפתחתי בפני האחיות בצוות לגבי השחיתות שחשפתי ואמרתי להן שאני מוכנה לקבל כל הצעה ולהיות מטופלת. בחובה שלי מאז והלאה, האחים והאחיות נתנו לי מספר הצעות ובהתחלה זה היה די קשה לי לקבל אותן. אבל כשנזכרתי כיצד סבלתי מהכישלונות האחרונים שלי, התפללתי והושבתי את עצמי בצד כדי להרהר. חשבתי על הסיבה שבגללה הציעו את ההצעה, מה יושג אם איישם אותה, ומה מקור הבעיה. ואז שקלתי את זה על סמך עיקרון. עם הגישה חדשה הזו היה קל יותר להבין ולקבל את ההצעות של האחרים והשינויים שעשיתי התקבלו הרבה יותר טוב בקרב כולם. ראיתי גם כמה זה נפלא לנהוג לפי האמת. אבל הטבע השחצני שלי היה ממש טבוע בי עמוק, אז לא יכולתי לעקור אותו עם חוויה אחת של כישלון.

זמן קצר לאחר מכן שקעתי בחזרה לתוך שחצנות. היתה פעם אחת שעיצבתי תמונה ממוזערת בשביל כל המזמורים של הכנסייה. באמת חשבתי, שמכיוון שאלה אחים ואחיות שמביעים שבחים לאלוהים אחרי שחוו את העבודה שלו צריכה להיות לתמונות תחושה חמימה, רומנטית ויפה. חשבתי על תיאוריית צבע שלמדתי שאמרה שסגול גילם סוג כזה של תחושה, והיה בעל משמעות מכובדת. הרגשתי שאני לא יכולה לטעות אם אשתמש בסגול כצבע העיקרי. כשסיימתי את הפרויקט, כמה אחים ואחיות אמרו שהם אהבו את הרעיון שלי ושהצבעים היו יפים. הייתי מרוצה מאוד ממה שעשיתי וחשבתי שהיתה לי איכות מסוימת ויכולת עיצוב. הופתעתי כשאחות שרק התחילה לעצב שלחה לי הצעה שאמרה, "מזמורי כניסה הם חוויות ממשיות ולקחים שנלמדים מהמתפללים. השימוש בצבע סגול הוא חלומי מידי ולא מתאים כלל וכלל. קצת לא נעים להביט בו. אני מציעה להחליף אותו." קראתי את ההצעה שלה אבל חשתי התנגדות פנימית. חשבתי, "קראתי הרבה חומרי לימוד שאמרו שסגול מבטא תחושות חמימות. חוץ מזה, יש הרבה עיצובים שעושים שימוש בסגול באופן הזה. למה את אומרת שלא נעים להביט בו? בנוסף לזה, את רק התחלת לעסוק בזה ובקושי עיצבת משהו בעצמך, אבל את נותנת לי הצעות. את לא מכירה את המגבלות של עצמך." אבל עדיין לא הרגשתי בנוח לסתור אותה בבת אחת, אז דחיתי את התשובה שלי ואמרתי לה שאני אבקש עצות מעוד אנשים. אחר כך לא באמת הלכתי לבקש את הדעה של אף אחד אחר, פשוט התנערתי מזה.

כמה ימים מאוחר יותר אחות אחרת נתנה לי את אותו משוב ואמרה שהצבע שהשתמשתי בו מאוד מדכא, והציעה שאחליף אותו. בדיוק אז, מנהיג הצוות הזכיר לי לא להיות עקשנית ושאני צריכה לעשות שינויים לקראת הביקורת הבאה. לא העזתי להתבצר בעמדה שלי, אז ניסיתי לעשות כמה שינויים. אבל לא באמת הייתי מוכנה לוותר על העיצוב הסגול. ואז חשבתי, "העיצוב שלי עם הצבע הזה לא יכול להיות עד כדי כך רע. כמה מהאחרים ממש אהבו אותו, אז למה אני חייבת לשנות אותו?" אבל התקשיתי לשנות אותו כשזו היתה דרך המחשבה שלי. זה לא נראה טוב אחרי כמה ניסיונות. ואז הופיעה טעות באחד העדכונים שעשיתי שגם אחרי הרבה שעות, לא הצלחתי למצוא דרך לתקן. הייתי מאוד מתוסכלת, אובדת עצות, ואפילו רציתי לוותר. חשבתי על איך שעבדתי חודש על התמונה הזו וערכתי אותה שש פעמים, ואיך האחרים נתנו לי כל כך הרבה הצעות. עדיין לא סיימתי אותה ועיכבתי את העבודה של כולנו. הייתי ממש עצבנית. נזכרתי איך עיכבתי את העבודה שלנו בגלל שהייתי שחצנית ולא מסוגלת לקבל משוב. כעת שוב הייתי שחצנית ודחיתי הצעות. האם לא היתה זו אותה בעיה ישנה? מיהרתי לבוא בפני אלוהים בתפילה, ואמרתי, "אלוהים, הטבע השחצני שלי מאוד חמור. אני לא יכולה להתמסר במצב הזה. בבקשה הענק לי הארה והנחה אותי להבין את רצונך, כדי להכיר את עצמי באמת ולצאת מתוך המצב הזה."

מאוחר יותר קראתי את הפסקה הזו מדברי האל: "יהירות היא שורש טבעו המושחת של האדם. ככל שבני אדם יהירים יותר, כך חזקה נטייתם להתנגד לאלוהים. עד כמה בעיה זו חמורה? בני אדם בעלי טבע יהיר לא רק מתייחסים לכל האחרים כאל נחותים מהם, אלא, גרוע מכול, הם אפילו מתנשאים כלפי אלוהים. למרות שמבחינה חיצונית נראה שאנשים מסוימים מאמינים באלוהים ודבקים בו, הם כלל אינם מתייחסים אליו כאל אלוהים. הם תמיד חשים שהאמת מצויה בחזקתם ויש להם דעה טובה ביותר על עצמם. אלה המהות והשורש של הטבע היהיר, ומקורם בשטן. לכן, יש לפתור את בעיית היהירות. ההרגשה שאתה טוב יותר מאחרים היא עניין שולי. העניין הקריטי הוא שטבעו היהיר של האדם מונע ממנו להישמע לאלוהים, לשלטונו ולהסדריו. אדם כזה חש תמיד רצון להתחרות באלוהים על שליטה באחרים. אדם מהסוג הזה אינו ירא את אלוהים ולו במעט, ועל אחת כמה וכמה אינו אוהב את אלוהים או נשמע לו. אנשים יהירים ומתנשאים, בייחוד אלה שיהירים עד כדי כך שהם מאבדים את השכל הישר שלהם, אינם יכולים להישמע לאלוהים באמונתם בו, או להתעלות ולשאת עדות בעצמם. אנשים כאלה הם המתנגדים התקיפים ביותר לאלוהים. אם בני האדם רוצים להגיע למקום שבו הם יהפכו להיות יראי אלוהים, אזי עליהם לפתור תחילה את טבעם היהיר. ככל שתפתור באופן יסודי יותר את טבעך היהיר, כך תהיה בך יותר יראה כלפי אלוהים, ורק אז תוכל להישמע לו ותצליח לזכות באמת ולדעת את אלוהים" (שיתוף האל). זה עזר לי להבין ששחצנות היא שורש ההתנגדות לאלוהים. כשנשלטתי בידי הטבע השחצני שלי, חשבתי שאני תמיד צודקת כאילו נקודות המבט שלי היו האמת היחידה, כאילו הן היו מקור סמכות. לא היה בי שום רצון לחפש את האמת ולהתמסר לאלוהים. פשוט לא קיבלתי הצעות של אף אחד. במיוחד כשמישהו לא היה מיומן כמוני או לא הבין היבטים טכניים מסוימים, ועדיין נתן לי את ההצעות שלו, התנגדתי מאוד. התנהגתי כאילו קיבלתי את דעתם, אבל בפועל לא התייחסתי ברצינות להצעות שלהם. אלוהים הזכיר לי פעמים רבות באמצעות אחרים לשים בצד את הרצון שלי, להתמקד בעבודת הכנסייה, לחפש, ולנסות, ולספק את הגרסה הטובה ביותר. אבל הייתי מאוד עקשנית ויהירה. התייחסתי לרעיונות ולניסיון שלי בתור האמת ולא הסכמתי לזוז מילימטר כשההצעות של האחרים לא נראו לי הגיוניות. כל זה הפריע לעבודה של בית האל. ואז סוף סוף התחלתי להבין את דברי האל האלה: "בני אדם בעלי טבע יהיר לא רק מתייחסים לכל האחרים כאל נחותים מהם, אלא, גרוע מכול, הם אפילו מתנשאים כלפי אלוהים." "ככל שבני אדם יהירים יותר, כך חזקה נטייתם להתנגד לאלוהים." השתכנעתי לחלוטין מדברי האל האלה. גם פחדתי קצת. הם הזכירו לי את צוררי המשיח בכנסייה. הם היו מאוד שחצנים וסמכותניים, ומעולם לא הקשיבו להצעות של אחרים. הם אפילו השתלחו באנשים והדירו אותם, מה ששיבש את העבודה של בית האל ופגע בטבעו של האל. את כולם ניכש האל כמו עשבים שוטים. לא עשיתי את סוג הרוע שעשו צוררי המשיח, אבל במה היה הטבע שלי שונה משלהם? ואז הבנתי כמה חמורות יהיו ההשלכות אם לא אתקן את זה. באתי בפני אלוהים בתפילה תכף ומיד, מוכנה להכות על חטא.

לאחר מכן, קראתי את הפסקה הזו מדברי האל: "אם נתבונן בזה עכשיו, האם קשה למלא את חובתו של האדם כראוי? למעשה, אין זה כך. אנשים חייבים רק להיות מסוגלים לנקוט עמדה מתוך ענווה, להיות בעלי מעט היגיון ולאמץ עמדה מתאימה. אין זה משנה כמה משכיל אתה חושב שאתה, באילו פרסים זכית או כמה דברים השגת ואין זה משנה כמה גבוהות האיכות והדרגה שלך לפי דעתך, עליך להתחיל בוויתור על כל הדברים האלה – הם אינם נחשבים כלל. דברים אלה, גדולים וטובים ככל שיהיו, אינם יכולים להיות מעל האמת בבית האלוהים. הם אינם האמת והם אינם יכולים לתפוס את מקומה. לכן אני אומר שחייב להיות לך מה שמכונה היגיון. אם אתה אומר, 'אני מוכשר מאוד, יש לי מוח חד מאוד, יש לי רפלקסים מהירים, אני לומד מהר ויש לי זיכרון טוב ביותר' ואתה תמיד משתמש בדברים אלה כהון, אזי הדבר יגרום לצרות. אם אתה רואה בדברים האלה את האמת או כמצויים מעל האמת, אזי יהיה לך קשה לקבל את האמת וליישם אותה בפועל. אנשים גאוותנים ויהירים שתמיד מתנהגים באופן מתנשא מתקשים ביותר לקבל את האמת ונוטים ביותר ליפול. אם אדם מצליח לפתור את סוגיית ההתנשאות שלו, אזי קל לו יותר ליישם את האמת בפועל. לפיכך, עליך קודם כול לעזוב את הדברים האלה שנראים על פניהם כנחמדים וכנשגבים ושמעוררים את קנאתם של אחרים, ולהתכחש להם. הדברים האלה אינם האמת. במקום זאת, הם יכולים לחסום אותך מלהיווכח באמת" ("מהו ביצוע הולם של חובתכם?" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). לאחר מכן הבנתי שאני חייבת לשים את עצמי בצד ולשלול את עצמי כדי לפתור את הטבע השחצני שלי. מיומנויות, יכולות, ניסיון וכשרון אנושיים אינם האמת, ולא משנה עד כמה הם מדהימים. הם רק כלים לעזור לנו למלא את חובתנו. אסור לנו להפיק מהם רווח. הניסיון לחפש אחר האמת, עשיית דברים לפי העקרונות, שיתוף פעולה טוב עם אחרים, ולמידה מאחרים הם כולם חשובים מאוד. זו הדרך היחידה למלא את חובתנו היטב. ואז עברתי על כמה מהפוסטרים היותר טובים שעיצבתי בעבר וראיתי שהיו שם בעיות ברורות, למשל עם הקונספט, עם ההצללה, הצבעוניות והקומפוזיציה שהיו בתמונות המקוריות שיצרתי. אבל אחרי שערכתי אותם על סמך המשוב שנתנו לי האחים והאחיות הם השתפרו כל כך, וכמה מהם עברו שינוי כולל ומלא. זה מאוד הביך אותי לראות את זה. חשבתי שהיתה לי הצלחה מסוימת בעבודה שלי ושקיבלתי כמה תשבחות מאחרים בגלל שהיו לי יותר מיומנויות טכניות ויותר ניסיון מהם. הפקתי מזה רווח, וסירבתי להקשיב לאף אחד. אבל המציאות היתה, שהעיצובים שלי הצליחו בגלל שפעלתי לפי העקרונות של האמת וקיבלתי הצעות של אנשים אחרים. הם נעשו עם ההדרכה וההארה של אלוהים ובאמצעות עבודה בהרמוניה ובצניעות עם האחים והאחיות. כאשר רק הסתמכתי על המיומנויות הטכניות שלי בלי לחפש את העקרונות של האמת או לקבל משוב מאחרים, התמונות שלי לא היו טובות בכלל, וזה מאוד הפריע לעבודת הכנסייה. כל כך התביישתי כשחשבתי על הזמנים שהייתי מאוד שחצנית וצדקנית בגישה שלי. ברור שלא הייתי מיוחדת בכלל. הייתי רק בתחילת הדרך בכל מה שקשור בעיצוב והייתי רחוקה מאוד מלהיות מקצוענית אמיתית. אבל הייתי כל כך בטוחה בעצמי ומאוד שחצנית. הייתי כל כך חצופה. כשהבנתי את זה, אמרתי תפילה והרפיתי מהדעות שלי. פעלתי לפי המשוב של אחרים, ובאמת חשבתי איך לבצע שינויים כדי להשיג תוצאות טובות יותר. לא רק שהבעיה העיקרית נפתרה, גם מצאתי צבע טוב יותר להשתמש בו. ערכתי את התמונה מהר מאוד והאחים והאחיות אמרו שהיא נראתה הרבה יותר יפה אחרי כל השינויים. התביישתי מאוד לראות ולהבין את זה. עברנו הרבה עדכונים של התמונה ההיא אך ורק בגלל השחצנות שלי, בזבזתי כל כך הרבה זמן יקר וגרמתי אי נוחות לאחרים. זה שיבש באופן חמור את העבודה של בית האל. לא רק שהמיומנויות שלי לא התפתחו, גם ההיווכחות בחיים שלי סבלה מנסיגה. ראיתי שחיים לפי הטבע השחצני שלי רק גרמו נזק. היתה בי כל כך הרבה חרטה והחלטתי בשקט: "לא משנה איזה משוב ייתנו לי אני אלמד לשים את עצמי בצד, לחפש אחר האמת, ולשים את האינטרסים של בית האל במקום הראשון. אני לא יכולה להמשיך לחיות בשחצנות."

לאחרונה עיצבתי תמונה ממוזערת לסרט וידאו של קריאה בדברי האל וכשהראיתי את הגרסה הראשונה לאחים ולאחיות הם אמרו שהתמונה של הגלובוס היתה גדולה מידי ונדחסה לכיוון המרכז, כך ששדה הראיה לא היה מספיק פתוח. הם שלחו לי כמה תמונות כדוגמה כדי לעזור לי לעשות שיפורים. התחלתי לחשוב, "הגלובוס מוכרח להיות כזה גדול כדי להשיג את האפקט המתאים ולכם אין ניסיון מקצועי בעיצוב גרפי או כל הכשרה מעשית. אני יותר מיומנת בתחום הזה. אין לי מה להרוויח מהמשוב שלכם." אז עברתי באקראי על המשוב שלהם והתחשבתי רק בדעה של עצמי. באותה נקודה הבנתי שאני שוב מראה את השחצנות שלי, שלא באמת שקלתי בנחת את המשוב או את התוצאה הסופית. קיבלתי רק החלטות עיוורות וזה היה מנוגד לרצון האל. אמרתי תפילה תכף ומיד וביקשתי מאלוהים להשקיט את הלב שלי כדי שאוכל לנהוג לפי האמת ולמרוד בבשרי. לאחר מכן קראתי את הפסקה הבאה מדברי האל: "תחילה, עליך לנקוט בגישה של ענווה, לשים בצד את מה שאתה מאמין שהוא הדבר הנכון ולאפשר לכולם לשתף. גם אם אתה מאמין שדרכך היא הנכונה, אינך צריך להמשיך להתעקש עליה. זהו, קודם כול, סוג של שיפור. הדבר מעיד על גישה של חיפוש האמת, של התכחשות עצמית ושל סיפוק רצונו של אלוהים. ברגע שאתה ניחן בגישה זו, בה בשעה שאינך דבק בדעה שלך, אתה מתפלל. מכיוון שאינך יודע להבחין בין טוב לרע, אתה מאפשר לאלוהים להתגלות ולומר לך מהו הדבר הטוב ביותר והמתאים ביותר שיש לעשותו. כשכולם מצטרפים לשיתוף, רוח הקודש מביאה לכולכם נאורות. אלוהים מעניק לבני האדם נאורות על פי תהליך, שלפעמים לוקח בחשבון את הגישה שלך. אם הגישה שלך היא של עמידה נוקשה על שלך, אלוהים יסתיר את פניו ממך ויסתגר מפניך. הוא יחשוף אותך ויוודא שתיתקל בקיר. אם, לעומת זאת, הגישה שלך נכונה, לא מתעקשת על הדרך שלך, לא מתחסדת, לא שרירותית ונמהרת, אלא גישה של חיפוש וקבלת האמת, אזי כאשר תשתף עם הקבוצה ורוח הקודש תתחיל לפעול בקרבך, ייתכן שאלוהים יוביל אותך להבנה באמצעות מילותיו של מישהו" (שיתוף האל). אחר כך הבנתי שכשנתקלתי ברעיונות שונים של האחרים בחובה שלי, זה היה משהו שאלוהים אפשר. אלוהים בוחן כל מחשבה ומעשה שלנו, אז אני צריכה לנהוג לפי האמת ולקבל את הבחינה של אלוהים. אני לא יכולה לקחת את הדברים כפשוטם ולשפוט את תחושת המקצועיות של אנשים אחרים. אפילו אם היה לי יותר ידע מאשר להם, לא משנה כמה חשבתי שהרעיון שלי הגיוני, אני צריכה לרדת מהעץ, לשים בצד את המחשבות שלי, לחפש את העקרונות של האמת, ולעשות את מה שיהיה הכי יעיל. אפילו אם בסוף יתברר שצדקתי, לפחות חיפשתי ונהגתי לפי האמת כמו שאלוהים דורש. זה חשוב לאין שיעור. אלוהים תיעב את הטבע השטני שלי שהיה עוין לו, כך שכשהפגנתי את השחצנות שלי זה היה גרוע מלעשות טעות. חשבתי על איך שהשחצנות שלי ממש שיבשה את עבודת בית האל ולא אהבתי את זה וממש הרגשתי שאני לא יכולה יותר להיות כל כך עקשנית. הייתי צריכה לגשת אל הצעות לעדכונים בנחת ולשאוף להפוך את התמונה לטובה יותר. לאחר מכן, התחלתי לקחת את ההצעות של האחרים ברצינות ומצאתי תמונה לדוגמה שהיתה ממש מסוגננת כך שיכולתי ללמוד ממנה. הפעם דיברתי על זה עם חברי צוות אחרים וכולם הסכימו שיש לעשות את העדכונים כמו שהוצע. שיניתי את מתווה התמונה ועוד כמה היבטים וזה נעשה כהרף עין. הרגשתי שכל זה הושג באמצעות ההארה וההדרכה של אלוהים. למרות שקיבלתי עוד כמה הצעות, התמודדתי עם זה באופן הולם ולא הרגשתי שאני מתנגדת. שמחתי לשנות אותה כמה פעמים שהיה צריך כדי לשאת עדות לאלוהים. אחרי כמה עדכונים, כולם אמרו שזה נהדר ולא היו להם שום הצעות. ראיתי כמה זה נפלא למלא את חובתי באופן הזה.

אחרי שהוטלה עלי משמעת על-ידי קריאת דברי האל, סוף סוף הבנתי ושנאתי את הטבע השחצני השטני שלי. ראיתי כמה הכרחי לחפש ולקבל את האמת. אני לא שחצנית כמו שהייתי ואני יכולה לקבל הצעות מאחרים. השתניתי כך אך ורק בגלל השיפוט, הייסורים, והטלת המשמעת של האל.