באמצע מאי 2021, מנהיגה בכנסייה הגיעה לפתע לדבר איתי ושאלה אותי אם ידוע לי משהו לגבי האחות לילה, האם היא הוגנת כלפי אחרים, והאם היא הפגינה שיפוטיות. היא נראתה כה חמורת סבר ששאלתי אותה מיד מה קרה. היא אמרה שלילה היא בעלת צביון גאוותן מאוד ושהיא השמיעה דברים שיפוטיים מאוד מול האחים והאחיות בנוגע למנהיגים אחרים, ואמרה שמדובר במנהיגי שקר. היא גם אמרה שלילה היא חלקת לשון, ושבכינוסים היא מדברת על הכרה עצמית, אבל בעצמה לא מבינה זאת כלל וכלל. היא אמרה שרוב האחים והאחיות לא מזהים את לילה האמיתית ואוהבים את השיתופים שלה. מיד חשבתי על האופן שבו חלק מצוררי המשיח שסולקו מהכנסייה עשו את אותו הדבר, ושפטו מנהיגים ועובדים. זה דבר אחד לומר שמנהיג כלשהו הוא מנהיג שקר, אבל להגיד שיש כמה מנהיגים כאלה, זה כבר מעיד על גאוותנות. באותו הזמן אמרתי, "העובדה שהיא יכולה לומר דברים כאלה היא עניין רציני. האם השיפוטיות שהיא מפגינה לא זהה לשיפוטיות שמפגינים אותם צוררי משיח?" גם נזכרתי איך בבחירת המנהיגים בשנה שעברה, לילה דיברה בסתר על אחד המועמדים עם אחות אחרת, ואמרה שלאותו מועמד אכפת מדי מתדמית וממעמד, שהוא עושה דברים רק כלפי חוץ, ושהוא לא עושה כל עבודה אמיתית. בלית ברירה, נעשיתי מוטה כנגד לילה וחשבתי שהיא ממש שיפוטית.

ואז, המנהיגה עודדה אותי לכתוב הערכה לגבי לילה. חשבתי על האינטראקציה האחרונה שהייתה לי איתה, כשחלק מהאחים והאחיות התלוננו על משהו לגביה. היא אמנם התגוננה בתחילה, אבל מאוחר יותר הרהרה במצב, הכירה את עצמה, חוותה שינוי וכניסה, והצליחה לקבל את האמת. בשיחותיי עמה, ראיתי שהתבוננות עצמית והכרה עצמית חשובים לה, ושהיא התפללה, חיפשה את עקרונות האמת, וחיפשה להיכנס דרך דברי האל. חשתי שהיא אכן מחפשת אחר האמת. אבל כשחשבתי על כך שהמנהיגה אמרה שצביונה של לילה הוא צביון גאוותן, ושהיא חלקת לשון וטובה בהטעיה של אנשים, ושהיא כעת שופטת כלאחר יד מנהיגים ועובדים, אז אם אכתוב בהערכה שלי שהיא מישהי שמסוגלת לקבל את האמת ולחתור אליה, האם המנהיגה תאמר שחסרה לי הבחנה ושאני שוטה? אם אותיר רושם רע על המנהיגה, היא אולי לא תרשה לי לבצע חובות מסוימות בעתיד. לאור זאת, כתבתי בהערכה שלי שלילה היתה בעלת צביון גאוותן, ושהיא לפעמים שפטה אחרים על פי דמיונותיה שלה. כתבתי שהיא מתקשה לקבל את האמת, ושהיא נוטה למצוא לעצמה צידוקים כשאנשים פונים אליה עם בעיות. גם ציינתי חלק מהשחיתויות שהיא חשפה מדי פעם בחיי היומיום. למרות שגם כתבתי על חלק מהדרכים שבהן היא חתרה אל האמת, הוספתי הערה שאני לא בטוחה שהיא אכן מחפשת את האמת. לאחר שסיימתי לכתוב את ההערכה, חשתי אי נוחות מסוימת: מעולם לא הרגשתי שלילה נהגה כפי שהמנהיגה תיארה אותה. אמנם היה לה צביון גאוותן והיא לפעמים דיברה בצורה בוטה שהיה קשה לשמוע, אבל לא היה רוע בליבה. היא היתה נאמנה לאינטרסים של הכנסייה כשצצו בעיות, והיתה אמיצה מספיק לדבר כשראתה שאחרים מפרים את עקרונות-האמת. לדוגמה, כשלילה ראתה שאחות מסוימת מבצעת את חובתה בצורה שטחית ובכך משפיעה על התקדמות עבודת הכנסייה, היא היתה מסוגלת לשים בצד את הקשר שלה עם אותה אחות, להצביע על הבעיה ללא דיחוי, ובכך לעזור לה, ואף דיווחה על כך למנהיגה. אם מביטים על התנהגותה של לילה במבט רחב, רואים שהיא נאמנה לאינטרסים של הכנסייה והיא מתאימה לתפקידה, אבל המנהיגה חשבה אחרת. תהיתי האם המנהיגה מוטה באופן כלשהו, והאם ההערכות שהיא מנסה לאסוף יגרמו לפיטוריה של לילה או לטיהור הכנסייה מנוכחותה. ככל שחשבתי על כך יותר, כך אי הנוחות שלי גברה יותר, אז שאלתי את המנהיגה אם היא שיתפה עם לילה לגבי בעיותיה, ולגבי האופן שבו היא מבינה אותן. אבל המנהיגה התחמקה מהשאלה ואמרה שלילה נטתה בעבר לשפוט מנהיגים ועובדים, וכעת היא עושה זאת שוב. היא אמרה שאחד המנהיגים חושב להתפטר בגלל ההאשמות של לילה, אז היא כבר הפכה לגורם משבש. כששמעתי זאת, הנחתי שהמנהיגה ודאי יודעת לזהות בעיות טוב יותר ממני, ושוודאי חסרה לי הבחנה ושהתנהגותה של לילה כלפי חוץ פשוט הוליכה אותי שולל. אז לא הוספתי עוד דבר.

כמה ימים לאחר מכן, מנהיג בכיר בחן את המצב ואמר שלילה לא שופטת מנהיגים ועובדים באופן שרירותי, אלא חושפת מנהיגי שקר ומדווחת עליהם, מתוך תחושת צדק. לילה דיווחה על המנהיגה, אז היא דיכאה אותה והענישה אותה ואמרה שלילה שופטת מנהיגים ועובדים באופן שרירותי... היא אפילו קטעה את חובתה של לילה באופן חד-צדדי! מנהיגי השקר שלילה דיווחה עליהם פוטרו כולם, וחובתה הושבה אליה. ליבי החסיר פעימה כששמעתי זאת. הייתי בהלם, אבל גם חשתי מוטרדת. שיתפתי פעולה עם המנהיגה שאמרה שלילה היא בעלת צביון גאוותן, שהיא שופטת מנהיגים באופן שרירותי ושהיא לא מקבלת היטב את האמת. האם בכך לא גיניתי בעצמי את לילה? זו היתה בעיה רצינית! חשתי שלא מדובר בעניין של מה בכך, ושעליי להרהר בכך עמוקות ולהכיר את עצמי. אז התפללתי לאל, וביקשתי ממנו שינחה אותי להבין את עצמי. מאוחר יותר, קראתי זאת בדברי האל: "כדי להאמין באל ולצעוד בנתיב הנכון בחיים, עליך לכל הפחות לחיות בכבוד ובצלם אנוש, אתה מוכרח להיות ראוי לאמונם של אנשים ושיראו אותך כאדם בעל ערך; אנשים מוכרחים להרגיש שבאופי וביושרה שלך יש מהות, שאתה מוציא לפועל עד הסוף את כל מה שאתה אומר ושאתה מקיים את הבטחותיך... לכל האנשים שיש להם כבוד יש קצת אישיות, לפעמים הם לא מסתדרים עם אחרים, אבל הם ישרים ואינם מתאפיינים בשקרים או בתחבולות. הם זוכים להערכה גבוהה מאנשים אחרים בסופו של דבר כי הם יכולים ליישם בפועל את האמת, הם ישרים, יש להם כבוד, יושרה ואופי, והם לעולם לא מנצלים אחרים, הם עוזרים לאנשים אחרים כשהם בצרות ומתייחסים לאנשים במצפוניות ובהיגיון ולעולם אינם שופטים אותם בחופזה. כשהם מבצעים הערכה של אנשים אחרים או משוחחים עליהם, כל מה שאנשים אלה אומרים הוא מדויק, הם אומרים את מה שהם יודעים ולא מברברים על מה שהם לא יודעים, הם לא מייפים ודבריהם יכולים לשמש כראיה או כנקודת התייחסות. כשהם מדברים ופועלים, אנשים שיש להם יושרה הם מעשיים יחסית ואמינים. איש אינו רואה ערך באנשים חסרי יושרה, איש אינו שם לב למילותיהם ולפעולותיהם או מתייחס אליהן ברצינות, ואיש אינו סומך עליהם. זאת מכיוון ששקריהם מרובים מדי ודבריהם הכנים מעטים מדי, מכיוון שכאשר הם מקיימים אינטראקציה עם אנשים או עושים משהו בשבילם חסרה להם כנות, הם מנסים להוליך שולל ולשטות בכולם ואיש אינו מחבב אותם. האם מצאתם מישהו ראוי לאמון בעיניכם? אתם חושבים שאתם ראויים לאמונם של אנשים אחרים? אנשים אחרים יכולים לסמוך עליכם? אם מישהו שואל אותך על מצבו של אדם אחר, אסור לך להעריך ולשפוט את האדם הזה כרצונך, דבריך צריכים להיות אובייקטיביים, מדויקים והולמים את העובדות. עליך לדבר על דברים שאתה מבין ולא על דברים שאינך מבין בהם. אתה מוכרח לנהוג באדם הזה בצדק ובהגינות. זוהי דרך הפעולה האחראית. אם רק הבחנת בתופעות שטחיות ומה שאתה רוצה להגיד הוא השיפוט שלך על אודות אותו אדם ותו לא, אסור לך לפסוק את דינו בעיוורון ואסור לך בהחלט לשפוט אותו. אתה מוכרח להקדים לדבריך את המילים, 'זהו רק השיפוט שלי', או 'זה רק מה שאני מרגיש'. כך, דבריך יהיו אובייקטיביים יחסית ואחרי שבן השיח שלך ישמע את דבריך, הוא יוכל לחוש שהם נאמרו בכנות, הוא ירגיש בגישה ההוגנת שלך ויוכל לסמוך עליך. אתם בטוחים שאתם יכולים להשיג את זה?" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק אדם ישר יוכל להביא לידי ביטוי צלם אנוש אמיתי). מדברי האל הבנתי שאנשים ישרים והגונים מעריכים אחרים בצורה נכונה ואובייקטיבית, ולא סתם מדברים דברי סרק. הם אומרים מה שידוע להם, ולא יותר. אפשר לסמוך עליהם. אבל אלו שאינם ישרים פועלים מאינטרסים אישיים, אומרים כל מה שעולה בדימיונם, אפילו מעוותים עובדות, או הופכים דברים על ראשם כדי להשיג את מטרותיהם שלהם. אנשים כאלו משקרים יותר מדי, אומרים פחות מדי אמת, ואי אפשר לסמוך עליהם. הם נטולי כבוד עצמי או יושרה. חשבתי שוב על ההערכה שכתבתי לגבי לילה. כששמעתי את המנהיגה מגנה אותה כיהירה, צדקנית ושיפוטית, לא התאמצתי להבחין האם יש לכך בסיס עובדתי, ולא חקרתי האם המנהיגים שדיווחו על לילה היו מנהיגי שקר. פשוט הלכתי כעיוורת אחר המנהיגה שגינתה אותה. אמנם התחוור לי שדעתה של המנהיגה על לילה לא תאמה לחוויה שלי, וזה הטריד אותי, אבל חששתי שהיא תגיד שאני שוטה נטולת הבחנה ושאותיר עליה רושם גרוע, ושאולי אפסיק לקבל חובות בעלות חשיבות. לכן כתבתי הערכה שלילית לגבי לילה. הלכתי נגד העובדות, הפללתי אותה, ודיכאתי אותה. חשפתי בעצמי צביון זדוני. לילה גילתה יושר בכך שדיווחה על מנהיגי שקר וחשפה אותם מבלי להיות מוגבלת בידי מעמד וכוח. לא רק שכשלתי בתמיכתי בה, גם שיתפתי פעולה עם מנהיגת שקר בכך שגיניתי אותה וגרמתי לה סבל רב. בכך עשיתי רע וסייעתי לשטן. כשהבנתי זאת, התמלאתי חרטה ותחושת אשמה. חשתי שעליי לפרוע את חובי אצל לילה ושאיני מסוגלת לעמוד מולה. התפללתי לאל, "אלי, חסרה בי אנושיות. נהיתי אחר מנהיגת שקר, ודיכאתי וגיניתי את לילה. ביצעתי עבירה לפניך. אלי, טעיתי וברצוני להכות על חטא."

קראתי כמה קטעים נוספים מדברי האל שעזרו לי להבין את עצמי טוב יותר. האל הכול יכול אומר: "צוררי המשיח עיוורים לאל; אין לו כל מקום בלבם. כשהם פוגשים את המשיח, הם מתייחסים אליו בדיוק כאל אדם מן השורה, תמיד מחפשים איתותים מתוך הבעות פניו ובנימת קולו ומשנים את עמדתם בהתאם לנסיבות. הם לעולם לא מספרים מה באמת מתרחש, לעולם לא אומרים דבר כלשהו בכנות – הם אומרים רק מילים ריקות ומדברים בדוקטרינות, מנסים להטעות ולהונות את האל המעשי שניצב לנגד עיניהם. יראת האל לא מצויה כלל וכלל בלבם. הם לא מסוגלים אפילו לדבר אל האל מתוך לבם, לומר משהו אמיתי. הם מדברים כזחול הנחש – במסלול עקלקל ועקיף. האופן והכיוון של דבריהם דומים לזלזל של מלון שמטפס על עמוד. למשל, כשאתה אומר שאדם מסוים הוא בעל איכות טובה וניתן לקדמו, הם מייד מדברים בשבחיו ומספרים על מה שבא לידי ביטוי ומתגלה אצלו; ואם אתה אומר שמישהו הוא רע, הם ממהרים לספר כמה הוא רע ומרושע, כמה הוא גורם להפרעות ושיבושים בכנסייה. כשאתה חוקר אודות מצבים אמיתיים מסוימים, אין להם דבר לומר; הם מדברים בצורה מעורפלת, ממתינים לכך שתגיע למסקנה, קשובים בניסיון למצוא את המשמעות שבדבריך כדי להתאים את דבריהם למחשבותיך. כל מה שהם אומרים הוא מילים יפות, דברי חנופה וכניעות; אף מלה כנה לא יוצאת מפיהם" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק ב')). "אנושיותם של צוררי משיח אינה ישרה, ופירוש הדבר הוא שהם לא דוברי אמת כלל. כל דבר שהם אומרים ועושים אינו טהור, מכיל את כוונותיהם ומטרותיהם האישיות, וחבויים בו תכסיסיהם ומזימותיהם שאסור להזכיר או לדבר עליהם. אם כן, דבריהם ומעשיהם של צוררי משיח מזוהמים מדי ומסולפים מדי. אין זה משנה כמה הם מדברים, בלתי אפשרי לדעת מה מדבריהם הוא אמת, מה שקר, מה נכון ומה לא נכון. זאת משום שהם לא ישרים, ומוחותיהם סבוכים ביותר, מלאים מזימות בוגדניות ושופעים תכסיסים. דבר ממה שהם אומרים אינו ישיר. הם לא אומרים שאחד הוא אחד, שניים הם שניים, כן הוא כן, ולא הוא לא. במקום זאת, בכל עניין שהוא, הם מדברים סחור-סחור, ובמוחם הם הופכים בדברים שוב ושוב, מחשבים את ההשלכות, שוקלים מכל זווית את היתרונות ואת החסרונות. או-אז הם משנים את מה שהם רוצים לומר ומתנסחים כך שכל דבריהם נשמעים מסורבלים למדי. אנשים ישרים אף פעם לא מבינים מה הם אומרים, ולכן מרומים על ידם ונופלים בפח בנקל, ומי שמדבר עם אנשים כאלה ומקיים איתם אינטראקציה מגלה כי מדובר בחוויה מתישה ומייגעת. הם אף פעם לא אומרים שאחד הוא אחד ושניים הם שניים, הם אף פעם לא אומרים מה הם חושבים, והם אף פעם לא מתארים דברים כפי שהם. כל דבר שהם אומרים הוא בלתי מובן, והמטרות והכוונות של מעשיהם מורכבות מאוד. אם האמת מתגלה – אם אחרים רואים את פרצופם האמיתי ומגלים מה הם זוממים – הם ממהרים להמציא שקר נוסף כדי לחמוק מכך... העיקרון והשיטה שלפיהם האנשים האלה מתנהלים ומתמודדים עם העולם הם רמיית אנשים בעזרת שקרים. הם דו פרצופיים ומתאימים את עצמם לקהל שלהם כשהם מדברים; הם מגלמים כל תפקיד שהמצב דורש. הם חלקלקים וערמומיים, פיותיהם מלאי שקרים, ואי אפשר לבטוח בהם. כל מי שנמצא איתם בקשר במשך זמן מה מוּלך שולל או חווה הפרעה ולא יכול לקבל אספקה, עזרה או חיזוק" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב רביעי: סיכום של אופי צוררי המשיח ומהות הצביון שלהם (חלק א')). דברי האל חשפו שצוררי משיח תמיד מסתירים תחבולות במילותיהם ומעשיהם. הם מדברים בצורה עקיפה, מוליכים שולל אחרים, ואין בהם שמץ אמינות. אפילו כשהם באים במגע עם המשיח, הם מחפשים אחר רמזים במילותיו, בודקים לאן הרוח נושבת, ומתחנפים אליו. אין בהם שום דבר אמיתי. הם חלקלקים, ערמומיים ורעים. מעולם לא באתי במגע ישיר עם המשיח, אבל כן הקשבתי לאותות, קראתי את המצב, וניחשתי מה אחרים רוצים. הפגנתי צביון של צורר משיח. מספר חודשים קודם לכן, המנהיגה ביקשה שאעריך את לילה. באותו זמן, עדיין לא שמעתי את דעתה השלילית של המנהיגה לגביה. חשבתי שהיא כנראה רצתה לקדם אותה. אז אמרתי שלילה יודעת לחפש אחר האמת ולקבל אותה בעומדה מול בעיות, ושהיא ניחנת בתחושת צדק ונאמנה לאינטרסים של הכנסייה. למעשה כתבתי רק לגבי החוזקות שלה ובקושי הזכרתי את החולשות שלה. אבל הפעם, כששמעתי שהמנהיגה אמרה שלילה היא לא האדם המתאים ושהיא מבקשת הערכות לגביה, ידעתי שלכל אחת מאיתנו היתה חוויה שונה עם לילה. אולם, כדי שהמנהיגה תגיד שיש לי יכולת הבחנה, שיתפתי איתה פעולה ואמרתי שלילה היא בעלת צביון גאוותן, שהיא שיפוטית, ושהיא מתקשה לקבל את האמת כשדברים קורים. שתי ההערכות עסקו באותו אדם, אבל אמרו דברים שנים לחלוטין. הייתי רחוקה מלהיות הוגנת או אובייקטיבית. חשבתי על דבריו של ישוע אדוננו: "אַךְ תְּהֵא מִלַּתְכֶם 'כֵּן', כֵּן; 'לֹא', לֹא" (מתי ה' 37). אולם, כשכתבתי על לילה, רציתי להותיר רושם טוב על המנהיגה, אז ניסיתי לנחש מה היא רצתה לשמוע. הייתי צריכה לעבור על דברים בראשי כמה פעמים לפני שהשמעתי דעה, וזה סיבך את התהליך המחשבתי שלי. כל מה שעשיתי ואמרתי היה נגוע באינטרס אישי. אף מילה מתוך זה לא היתה אמיתית או נכונה. הייתי ערמומית ורעה בצורה בלתי רגילה. מילותיי ומעשיי היו נטולי מצפון, ולא היו ראויים לאמונו של האל או לאמונם של אחרים. לא נותרו בי שמץ של כבוד עצמי או יושרה. חשתי יותר ויותר נגעלת מעצמי. לפני כן, כשראיתי מנהיגי שקר וצוררי משיח מדכאים ומגנים אחרים כדי להגן על שמם ומעמדם שלהם, זה הכעיס אותי. מעולם לא דמיינתי שאעשה את אותו הרע. עיוותי את העובדות רק כדי להשיג את מטרותיי ולהגן על האינטרסים שלי. תיארתי לא נכון מישהי בעלת תחושת צדק שהגנה על האינטרסים של הכנסייה כמישהי שיפוטית. הפללתי אדם טוב ועשיתי לו עוול. עמדתי לצדה של מנהיגת שקר וגיניתי ודיכאתי את לילה.

פעם במהלך כינוס, אחת האחיות אמרה שהיא שמעה שהמנהיגה מחפשת לאסוף הערכות לגבי לילה, אבל שהיא מרגישה שלילה אינה האדם שהמנהיגה מתארת. האחות הזו לא הקשיבה למנהיגה בצורה עיוורת. במקום זאת, היתה לה יכולת הבחנה באשר לדברים שהמנהיגה אמרה ועשתה. היא גם סיפרה למנהיגים הבכירים על כך ובכך בלמה את היחס הזה כלפי לילה. כשהיא מצאה עצמה באותו מצב כמוני, האחות הזו הצליחה לחפש את האמת. היה לה לב ירא-אל, ומילותיה היו כנות והוגנות. היא הגנה על לילה ונותרה נאמנה לאינטרסים של הכנסייה, בשעה שאני האמנתי לשקרים ולתחבולות של מנהיגת השקר ועודדתי את הרוע הבלתי מרוסן שלה, ובכך פעלתי כמשרתת השטן. ממש שנאתי את עצמי על כך. הרהרתי בסיבה שבגללה נכנעתי כל כך בקלות כשהמנהיגה אמרה את הדברים הללו על לילה. זה היה בגלל שלא הבנתי עד תום את האמת לגבי משמעותה של שיפוטיות. למעשה, המפתח לידיעה האם מישהו הוא שיפוטי הוא להסתכל על הכוונה שמאחורי דבריו, והאם לבעיות שעליו הוא מדווח יש בסיס עובדתי. אם מישהו מגלה שמנהיגי שקר פועלים כנגד העקרונות ולא עושים עבודה אמיתית, ואז משתפים ומבחינים יחד עם אחים ואחיות שכן מבינים את האמת, אז אם כוונתו של אותו אדם היא להישאר נאמן לאינטרסים של הכנסייה, אז הוא לא מתנהג בשיפוטיות, אלא מפגין תחושת צדק. אלו שבאמת שיפוטיים הם בעלי כוונה אישית משלהם. הם מעוותים עובדות והופכים דברים על ראשם. הם מכפישים ותוקפים אנשים. הם מוצאים נקודות לחץ להפעיל על אנשים, או עושים עניין גדול מהשחיתות שאנשים מפגינים, ומתייגים אותם ללא אבחנה. כל שהם עושים זה לדכא ולגנות אחרים. זו המשמעות של שיפוטיות. לא ניחנתי בהבנה טהורה לגבי משמעות השיפוטיות. לכן, האמנתי בטעות שאם אנו מגלים בעיות אצל מנהיג או עובד, עלינו לומר זאת להם ישירות או לדווח על כך למנהיג בכיר, ושאם אנו דנים בבעיותיהם מאחורי גבם עם אחים ואחיות אחרים, הרי שבכך אנו מפגינים שיפוטיות. לא בחנתי את ההקשר או את תמצית המצב. כששמעתי שלילה דיברה בארבע עיניים עם חלק מהאחיות, ואמרה שמנהיגים מסוימים לא עושים עבודה אמיתית ושהם מנהיגי שקר, חשבתי שהיא מפגינה שיפוטיות, אז גיניתי אותה באופן שרירותי. לא חשבתי על האפשרות שדבריה שיקפו את המציאות. אבל כעת, העובדות הראו שמה שהיא דיווחה עליו היה נכון. היא העזה לומר את האמת ולהגן על האינטרסים של הכנסייה. היא ניחנה בתחושת צדק, ולא היתה שיפוטית.

למדתי כמה לקחים מהכישלון הזה שלי. בהערכות שאבצע בעתיד, יהיה עליי להיות בעלת לב ירא-אל ואסור לי לבטוח באחרים בצורה עיוורת. אני חייבת להבחין בתמצית הדברים בהתאם לעובדות ולדברי האל. אם לא אבין את האמת ולא אוכל לראות את הדברים בבירור, עליי להיות לכל הפחות גלויה, ולא להתחנף ולעוות דברים. דברי האל אומרים: "כשאני אומר 'ללכת בדרך האל', מה פירוש 'דרך האל'? יראת האל וגירוש הרוע. ומהי יראת האל ומהו גירוש הרוע? כשאתה משבח אדם אחר, לדוגמה – זה קשור ליראת האל וגירוש הרוע. כיצד אתה משבח אותו? (עלינו להיות ישרים, צודקים והוגנים, והמילים שלנו לא צריכות לנבוע מרגש.) כשאתה אומר בדיוק מה אתה חושב ומה ראית, אתה נוהג ביושר. ראשית, התנהלות ביושר עולה בקנה אחד עם הליכה בדרך האל. זה מה שאלוהים מלמד את האדם, זו דרכו של האל. מהי דרך האל? יראת האל וגירוש הרוע. האם להיות ישר אינו חלק מיראת האל וגירוש הרוע? והאם זו הליכה בדרך האל? (כן.) אם אינך ישר, מה שראית ומה שאתה חושב שונה ממוצא פיך. מישהו שואל אותך, 'מה דעתך על האדם הזה? האם הוא מבצע את עבודת הכנסייה באחריות?' ואתה משיב, 'הוא נהדר. הוא אחראי יותר ממני, שיעור הקומה שלו גבוה משלי, והוא אדם טוב. הוא בוגר ויציב.' אבל האם כך אתה חושב בסתר ליבך? מה שאתה רואה בפועל הוא שעל אף שהאדם בעל שיעור קומה, הוא לא אמין, ערמומי למדי, ומחושב מאוד. כך אתה באמת חושב בראשך, אבל כשמגיעה העת לדבר, עולה בדעתך ש'אני לא מסוגל לומר את האמת. אל לי לפגוע באף אחד', אז אתה ממהר לומר משהו אחר, ובוחר מילים יפות כדי לתאר את אותו אדם, אבל אין לכך קשר למה שאתה באמת חושב. הכול שקר וכזב. האם זה מצביע על כך שאתה הולך בדרך האל? לא. בחרת בדרך השטן, בדרך השדים. מהי דרך האל? זו האמת, זהו הבסיס שלפיו אנשים צריכים להתנהל, וזו הדרך של יראת האל וגירוש הרוע. גם אם אתה מדבר עם אדם אחר, אלוהים מקשיב. הוא מתבונן בליבך, ובוחן אותו בדקדקנות. אנשים מקשיבים למה שאתה אומר, אבל אלוהים בוחן בדקדקנות את ליבך. האם אנשים מסוגלים לבחון בדקדקנות את ליבו של האדם? לכל היותר, אנשים מסוגלים לזהות שאינך דובר אמת. הם רואים את מה שעל פני השטח, אבל רק אלוהים מתבונן בלב ליבך. רק אלוהים רואה מה אתה חושב ומתכנן, ואילו מזימות, דרכים בוגדניות ומחשבות פעילות יש בסתר ליבך. כאשר אלוהים רואה שאינך דובר אמת, מה דעתו עליך וכיצד הוא אומד אותך? שלא הלכת בדרך האל בעניין הזה משום שלא אמרת את האמת" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). מדברי האל הבנתי שכל מה שקורה נובע מהיכולת או אי היכולת שלנו לירוא את האל ולסור מרע. האל יכול לראות אל תוך ליבנו ומחשבותינו. האל רואה כל מה שאנו חושבים ועושים. כשאנו מעריכים אחרים, עלינו להיות בעלי לב ירא-אל. אסור שכוונות או אינטרסים אישיים ישלטו בנו, אלא במקום זאת, עלינו להיצמד לעובדות ולומר רק מה שידוע לנו ולהיות כנים בהתאם לדרישות האל. אם איננו מבינים לגמרי את התנהגותו של אדם, או את עקרונות-האמת הרלוונטיים למצב, עלינו לחפש ולהתפלל יותר, כדי שלא נשפוט ונתייג מישהו בצורה שרירותית. גם חשבתי על עבודת טיהור הכנסייה. אינטרסים אישיים ואי יכולת להעריך אנשים בצורה אובייקטיבית ובהתאם לעובדות עלולים להוליך שולל אחרים. במקרים חמורים, מישהו עלול להיות מגורש או מורחק בטעות, ובכך נעשה לו עוול. דיבורים ומעשים המבוססים על תחושות, הגנה על חסר אמונה או על אדם רע, יכולים להביא לכך שמישהו שאותו צריך לגרש או להרחיק נשאר בכנסייה ויכול לגרום שיבושים נוספים. אותו הדבר לגבי השינוי בחובה. אם הערכה אינה מדויקת, היא עלולה למנוע קידום וטיפוח של אנשים טובים, בשעה שאנשים רעים שומרים על מקומם. זה לא רק מעכב את ההיווכחות בחיים של האחים והאחיות, אלא גם משבש את עבודת הכנסייה ומפריע לה. מלבד זאת גם הבנתי שהערכות צריכות להיות מבוססות על התנהגות כוללת. עליהן להיות הוגנות ואובייקטיביות. אסור לנו להתקבע על חולשותיהם של אנשים או על גילוי רגעי של שחיתות, ואז להגזים בחשיבותם ולתייג את אותם אנשים. לאחר שהבנתי זאת, התחלתי להזכיר לעצמי שבעתיד עליי להיות בעלת לב ירא-אל כשאני מעריכה אחרים, ועליי להיצמד לעובדות ולהיות הוגנת ואובייקטיבית. מאוחר יותר, הייתי צריכה לכתוב הערכה נוספת לגבי לילה במסגרת חובתי. ידעתי שזה מבחן, לראות אם אוכל ליישם את האמת בפועל, להיכנס לעקרונות, ולהעריך את אחותי בצורה הוגנת ואובייקטיבית. לכן, השקטתי את ליבי לפני האל ונשאתי תפילה, וביקשתי מהאל שיביט לתוך ליבי. רציתי להיות כנה. היה עליי לקרוא לדברים בשמם ולא לדבר מתוך כוונה אישית. היה עליי לכתוב את הידוע לי, ואם לא ידעתי משהו, להודות בכך. הרגשתי הרבה יותר טוב כשהתחלתי ליישם זאת בפועל.

הערכתי זו את לילה עזרה לי לראות את הצביון הערמומי והמושחת שלי, ושאם אדבר ואפעל מתוך כוונה אישית שלי, אעשה רע ואפגע באנשים, ללא ספק. גם ראיתי שחיים לפי דברי האל ולפי האמת, דיבור ומעשי אמת כפי שהאל לימד אותנו, והתנהגות של אנשים ישרים, הם הדרך היחידה להביא לידי ביטוי צלם אנושי אמיתי ולזכות באישורו של האל.