פיקחתי על עבודת הווידאו בכנסייה. הייתי פקעת עצבים בכל יום בגלל עומס העבודה הרב. הייתי עסוקה בפתרון בעיות שונות ובמעקב אחר עבודתם של אחרים. לא יכולתי לתת לעצמי לנוח. כעבור זמן קצר, האחות ג'ניפר החלה לבקר את הסרטונים שלנו לעתים קרובות, ולומר שכל הבעיות הללו נבעו מחוסר המאמץ שלנו בביצוע חובתנו. הרגשתי התנגדות רבה כשראיתי את ההודעות האלה ממנה. עשינו כמיטב יכולתנו למזער טעויות, וזה לכשעצמו כבר היה הישג די טוב. האם היא לא גרמה לתהליך רק להיגרר בכך שהיא נטפלה לזוטות? מעולם לא לקחתי את הצעותיה לתשומת ליבי, כי חשבתי שהיא עושה עניין מכלום ומעכבת את העבודה שלנו. יום אחד, קבעתי פגישה עם ג'ניפר כדי לשוחח. שילבתי כמה עקרונות בשיתוף על האופן שבו הטרחנות שלה השפיעה על התקדמות העבודה שלנו. הופתעתי כשמיד לאחר השיתוף היא אמרה בטון נוקשה, "זהו היבט אחד של העיקרון הנוגע לעניין. אבל הרשי לי להזכיר לך – אל תחשבי שעקרונות הם תירוץ להתנהגות שטחית וחסרת אחריות בחובתכם. אלה שני דברים שונים. אל תבלבלי ביניהם." כששמעתי מה היא אמרה, סבלנותי פקעה בתוכי, אבל לא אמרתי כלום. חשבתי, "האם את מתכוונת שאני שטחית וחסרת אחריות בחובתי? ברור שזו את שטרחנית ומאטה את הדברים, ועם זאת את מבקרת אותי! מה העניין הגדול בכמה בעיות קטנות? הן לא ישפיעו כלל על איכות הסרטונים, ומה שהשגנו כבר די טוב. את לא יודעת כמה גדול עומס העבודה שלנו, אבל את פשוט נטפלת לזוטות ואז גוזמת אותי בצורה שכזו. את כל כך גאוותנית!" מאותו רגע, סירבתי לתקשר עם ג'ניפר. כל עוד היה מדובר בנושא שהיא הפנתה אליו את האצבע, התנגדתי, ועירבתי את הרגשות שלי בטיפול בסוגיות.

לאחר מכן, כמעט כל שבועיים, ג'ניפר הייתה מכינה עבורנו סיכום ובו משוב על סוגיות עבודה. פעם אחת היא אפילו שיתפה את המנהיגה במשוב הזה. כששמעתי על כך, רתחתי מזעם, וחשבתי, "עשינו כמה טעויות, אבל עם עומס עבודה כה רב מדי חודש, האם זה לא נורמלי שיהיו דברים קטנים שאינם נעשים נכון? האם באמת היה צריך לספר למנהיגה? את אובססיבית לגבי זוטות, הסטנדרטים שלך גבוהים מדי. האם את מתייחסת אלינו האחים והאחיות כאל מכונות? אסור לנו לטעות לפעמים?" ככל שחשבתי יותר, כך התעצבנתי יותר. כשהמנהיגה באה לדבר איתי, הצבעתי ישירות על ג'ניפר, ואמרתי שהיא גאוותנית ביותר. היא לא הייתה מודעת לעצמה, אלא רק הצביעה על הבעיות שלנו. המנהיגה ראתה שאין לי מודעות עצמית, ושיתפה שאני צריכה להתייחס לג'ניפר כראוי. היא אמרה לי להרהר בעצמי וללמוד לקח. אבל דברי המנהיגה נפלו על אוזניים ערלות. עיכבתי את פתרון הבעיות שג'ניפר ציינה במשוב שלה, ולא השקעתי כל מאמץ לחשוב איך להימנע מבעיות דומות בעתיד. הייתי מודעת במעורפל לכך שמצבי לא תקין, אז חיפשתי את האל באמצעות תפילה, לבקש ממנו שיוביל אותי ללמוד את הלקח שלי ולהשיג מודעות עצמית בעניין הזה.

יום אחד בזמן ההקדשות שלי, קראתי כמה מדברי האל שעזרו לי להשיג קצת מודעות לגבי מצבי. בדברי האל נאמר: "לאהוב ויכוחים על נכון ולא נכון פירושו ניסיון להבהיר מה נכון או לא נכון בכל עניין ועניין, מבלי לעצור עד שהעניין הובהר ומובן מי צדק ומי טעה, ולהיתפס לקטנות בעקשנות. מה בדיוק הטעם לפעול כך? האם בסופו של דבר ראוי להתווכח על נכון ולא נכון? (לא.) היכן הטעות? האם יש קשר כלשהו בין דבר זה לבין יישום בפועל של האמת? (אין כל קשר.) מדוע אתם אומרים שאין כל קשר? ויכוח על נכון ולא נכון לא מהווה דבקות בעקרונות-האמת, הוא לא דיון או שיתוף על עקרונות-האמת; במקום זאת, אנשים תמיד מדברים על מי צודק ומי טועה, מי מדייק ומי שוגה, מי פועל נכון ומי לא, למי יש סיבה טובה ולמי לא, מי מבטא דוקטרינה גבוהה יותר; זה מה שהם חוקרים. כאשר האל מעמיד אנשים בניסיונות, הם תמיד מנסים להתווכח איתו, תמיד מוצאים תירוץ כזה או אחר. האם האל דן איתך בדברים כאלה? האם האל שואל מהו ההקשר? האם האל שואל מהם הנימוקים והמניעים שלך? לא. האל שואל אם יש לך גישה של התמסרות או התנגדות כאשר הוא מעמיד אותך בניסיון. האל שואל אם אתה מבין את האמת או לא, אם אתה מסור או לא. זה כל מה שהאל שואל, ולא שום דבר אחר. האל לא שואל אותך מה הסיבה לחוסר התמסרותך, הוא לא בוחן אם יש לך סיבה טובה – הוא בהחלט לא מתחשב בדברים כאלה. האל בוחן רק אם אתה מסור או לא. ללא קשר לסביבת המחיה שלך ולהקשר, האל בוחן רק אם יש התמסרות בליבך, אם יש לך גישה של התמסרות. האל לא מתווכח איתך על נכון ולא נכון; לאל לא אכפת מהן סיבותיך. לאל אכפת רק אם אתה מסור באמת – זה כל מה שהאל מבקש ממך. האין זה עיקרון-אמת? האם יש עקרונות-אמת בליבם של סוג האנשים שאוהבים להתווכח על נכון ולא נכון, שאוהבים לעסוק בעימותים מילוליים? (לא.) מדוע לא? האם אי-פעם הם הקדישו תשומת לב כלשהי לעקרונות-האמת? האם אי-פעם חתרו אליהם? האם אי-פעם חיפשו אותם? הם מעולם לא הקדישו להם תשומת לב כלשהי, או חתרו אליהם או חיפשו אותם, ועקרונות-האמת נעדרים לחלוטין מליבם. כתוצאה מכך, הם יכולים לחיות רק בתוך תפיסות אנושיות, כל מה שיש בליבם הוא נכון ולא נכון, נכון ושגוי, תירוצים, סיבות, פלפולי סרק וויכוחים, וזמן קצר לאחר מכן הם תוקפים, שופטים ומגנים זה את זה. צביונם של אנשים כאלה הוא שהם אוהבים להתווכח על נכון ולא נכון ולשפוט ולגנות אנשים. לאנשים כאלה אין אהבה לאמת או קבלה של האמת, הם עלולים לנסות להתווכח עם האל, ואף לפסוק דין על האל ולהתריס נגדו. סופם שייענשו" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (15)). מהחשיפה שבדברי האל, ראיתי שאנשים שתמיד מדברים על נכון ועל לא נכון בסיטואציה מסוימת, נוהגים קודם כל לחקור אותה ביסודיות: מי צודק, מי טועה, ולצידו של מי ההיגיון. במידה שהם יכולים לדבר סחור סחור מסביב לאנשים, הם מתחילים לטעון את הטיעונים שלהם, תולים את מבטם באחרים, הופכים ללא צייתניים, למתנגדים, ואפילו תוקפים אחרים מבלי לחפש את האמת או להרהר בבעיות שלהם. הם לא נכנעים למצבים שהאל מתווה להם. חשבתי על כך שאני מתנהגת באופן הזה. כשג'ניפר הצביעה על כמה בעיות בעבודה שלנו, ידעתי שהבעיות הללו קיימות, אבל מצאתי סיבות ותירוצים להצדיק את עצמי, כי חשבתי שמה שהשגתי בעבודה היה כבר הישג גדול בהתחשב בעומס העבודה שלנו, ושבעיות קטנות היו דבר בלתי נמנע. אפילו ניסיתי להפריך את דבריה בעזרת עקרונות כדי למנוע ממנה להצביע על בעיות, כי חשבתי שהדרישות שלה גבוהות מדי, ושהבעיות היו חסרות משמעות ושזה לא ממש משנה אם הן ייפתרו או לא. כשג'ניפר מתחה עליי ביקורת על היותי שטחית וחסרת אחריות, לא רק שלא קיבלתי שזה מהאל, אלא פיתחתי דעה נגדה וחשבתי שהיא טרחנית. כשהיא דיברה בחומרה והמילים שלה פגעו בגאווה שלי, תייגתי את הצביון שלה כגאוותני, ואפילו שפטתי אותה בפני המנהיגה, מתוך כוונה לגרום למנהיגה לצדד בי ולהסתכל עליה באור שלילי. כשהמנהיגה עזרה לי, סירבתי להקשיב. לא קיבלתי מצבים מהאל, ולא הרהרתי בבעיות שלי. במקום זאת, הבאתי צידוקים ותירוצים ודנתי במי צודק או לא צודק. כל מה שהפגנתי היה התלהמות, בלי שמץ של גישה מתמסרת. איך יכולתי לקרוא לעצמי מאמינה? התנהגתי כחסרת אמונה.

בהמשך, קראתי עוד קטע מדברי האל מה שעזר לי להבין יותר את כוונות האל. בדברי האל נאמר: "כל דבר שאנשים עושים קשור בחיפוש האמת וביישום בפועל של האמת; כל דבר שנוגע לאמת קשור לאיכות האנושיות של בני האדם וליחס שבו הם נוקטים כשהם עושים דברים. רוב הזמן, כשאנשים עושים דברים שלא על בסיס עקרונות, הסיבה היא שהם אינם מבינים את העקרונות שמאחוריהם. אבל במקרים רבים, לא רק שאנשים אינם מבינים את העקרונות, הם גם אינם רוצים להבין אותם. אף על פי שהם עשויים לדעת מעט אודותיהם, הם בכל זאת אינם רוצים להשתפר. הרף הזה אינו קיים בלבם ואף לא הדרישה הזו. לכן, קשה להם מאוד לעשות דברים היטב, ובדרך שעולה בקנה אחד עם האמת ומשביעה את רצון האל. הדברים שאליהם שואפים אנשים, החתירה שלהם אל האמת ואהבתם כלפי דברים חיוביים הם בעלי חשיבות מרכזית ליכולתם למלא את חובותיהם בצורה קבילה. אם אנשים אינם אוהבים דברים חיוביים, אין זה קל עבורם לקבל את האמת והדבר מטריד מאוד – אף על פי שהם ממלאים חובה, הם רק נותנים שירות. בלי קשר ליכולתך להבין את האמת או לתפוס את העקרונות, הרי שאם אתה ממלא את חובתך על בסיס מצפונך, תוכל, לכל הפחות, להשיג תוצאות ממוצעות. רק זה קביל. אם תוכל בהמשך לחפש את האמת ולעשות דברים בהתאם לעקרונות-האמת, תצליח לעמוד בדרישות האל במלואן ולהיות תואם לרצון האל. מהן דרישות האל? (שאנשים ישקיעו את כל לבם ומאודם במילוי חובותיהם כראוי.) כיצד יש להבין את 'ישקיעו את כל לבם ומאודם'? אם אנשים מקדישים את נפשם למילוי חובותיהם, הרי הם משקיעים את כל לבם. אם הם משתמשים בכל שביב של כוחם כדי למלא את חובותיהם, אזי הם משקיעים את כל מאודם. האם קל להשקיע את כל לבך ומאודך? לא קל להשיג זאת ללא מצפון והיגיון. אם לאדם אין לב, אם חסרה בו בינה והוא אינו מסוגל להרהר, ואם כאשר הוא מתמודד עם בעיה אין הוא יודע כיצד לחפש את האמת ואין לו דרכים או אמצעים לעשות זאת, האם הוא מסוגל להשקיע את כל לבו? בהחלט לא" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, האדם הוא המרוויח העיקרי מתוכנית הניהול של אלוהים). לאחר שהרהרתי בדברי האל, הבנתי את כוונתו. האל אינו דורש מאנשים להגיע לשלמות בחובותיהם, אבל הוא בוחן האם הם עשו כמיטב יכולתם, והאם גישתם היא כזו שהם ינסו להשתפר בחובתם. האל בוחן את ליבם של אנשים. הרהרתי בגישה שלי לחובתי בהשוואה לדברי האל. תמיד הרגשתי שמוטל עליי עומס עבודה כבד, ושעליי לשקול דברים רבים ולטפל בהם, ושזה דבר נורמלי שבעיות קטנות יצוצו במהלך העבודה. לפעמים, גם אם ידעתי שניתן למנוע את הבעיות הללו, לא רציתי להשקיע מאמץ כדי לשפר דברים, מה שגרם לכך שהבעיות נמשכו במקום להיפתר. אך למעשה, האל לא דורש שאף פעם לא אטעה בחובתי. הוא פשוט מתעב את הגישה השטחית והבלתי אחראית שלי. בכך שהצביעה על הבעיה, ג'ניפר הפנתה את תשומת ליבי אליה כדי לעזור לי לתקן אותה בזמן ולמלא את חובתי היטב. ברגע שהבנתי את זה, המצב שלי השתפר במקצת. לאחר מכן, שיתפתי וסיכמתי את הדברים עם האחרים, וחשבתי איך להשתנות. בפעם הבאה שמישהו הצביע על בעיה, לא התנגדתי או התייחסתי אליה כלאחר יד, אלא פתרתי אותה עם כולם.

בהמשך, הרהרתי בעצמי. מדוע כל כך התנגדתי להצעותיה של ג'ניפר? אחר כך, קראתי עוד קטע מדברי האל וזכיתי למעט מודעות עצמית. האל אומר: "הגישה הבסיסית של צוררי המשיח כלפי גיזום היא לסרב בתוקף לקבל זאת או להודות בכך. אין זה משנה כמה רוע הם מחוללים או כמה נזק הם גורמים לעבודה של בית האל ולהיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, הם לא חשים שמץ חרטה או מחויבות כלשהי. מנקודת מבט זו, האם לצוררי המשיח יש אנושיות? בשום פנים ואופן. הם גורמים כל מיני נזקים לאנשיו הנבחרים של האל ומזיקים לעבודת הכנסייה – אנשיו הנבחרים של האל יכולים לראות זאת בבירור והם יכולים לראות את רצף מעשיהם הרעים של צוררי המשיח. ובכל זאת, צוררי המשיח אינם מקבלים עובדה זו או מכירים בה; הם מסרבים בעקשנות להכיר בעוול שעשו ואינם מודים שהם טועים בעניין הזה, שהם נושאים באחריות. האין זה סימן לכך שהם סולדים מן האמת? צוררי משיח סולדים מן האמת עד כדי כך – ואין זה משנה כמה דברים רעים הם עושים, הם מסרבים בעקשנות להודות בכך ולא מוותרים לעולם. די בזה להוכיח שצוררי משיח אף פעם אינם לוקחים ברצינות את עבודת בית האל או מקבלים את האמת. הם לא הגיעו לכדי אמונה באל; הם משרתי השטן, שבאו להפריע לעבודת בית האל ולשבש אותה. בליבם של צוררי משיח יש רק מוניטין ומעמד. הם סבורים שאם יכירו בשגיאתם, אזי יהיה עליהם לשאת באחריות, ואז מעמדם והמוניטין שלהם ייפגעו קשות. כתוצאה מכך הם מתנגדים על ידי נקיטת הגישה 'הכחש עד שתמות.' לא משנה איך אנשים חושפים או מנתחים אותם, הם עושים את המיטב להכחיש זאת. בקצרה, בין אם ההכחשה שלהם מכוונת אם לאו, במובן אחד ההתנהגויות האלה חושפות את מהות טבעם של צוררי משיח, הסולדת מן האמת ושונאת אותה. בהקשר אחר, הדבר מראה עד כמה צוררי משיח מוקירים את המעמד, המוניטין והאינטרסים שלהם. לעומת זאת, מה יחסם לעבודה ולאינטרסים של הכנסייה? זהו יחס של זלזול ושל חוסר אחריות. אין להם שום מצפון והיגיון. האין התחמקותם של צוררי משיח מאחריות מעידה על סוגיות אלו? במובן אחד, ההתחמקות מאחריות מוכיחה את מהות הטבע שלהם, הסולדת מן האמת ושונאת אותה, ובמובן אחר, הדבר מראה את היותם חסרי מצפון, היגיון ואנושיות. אין זה משנה עד כמה נפגעת ההיווכחות בחיים של האחים והאחיות בגלל ההפרעה והרע שהם עושים, הם לא חשים שום תוכחה ולעולם אינם מודאגים מכך. איזה מין יצור זה? אפילו הודאה חלקית בטעות שלהם הייתה נחשבת כאילו יש להם שמץ של מצפון והיגיון, אבל לצוררי משיח אין אפילו קמצוץ כזה של אנושיות. אז מה הייתם אומרים שהם? צוררי משיח הם במהותם שדים" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ג')). דברי האל חושפים שצוררי משיח לא מקבלים את האמת. מטבעם, הם סולדים מהאמת ושונאים אותה. כשגוזמים וחושפים אותם, הם מיד מתחילים להמציא תירוצים, ולא מרגישים כל חרטה גם אם הם גורמים נזק חמור לעבודה. הם עיקשים במיוחד ואפילו לא מסוגלים להודות בטעויות שלהם. הרהרתי לאחר שהשוויתי את עצמי לדברי האל. ברור שהייתי שטחית בחובתי, ושהיו הרבה שגיאות ובעיות, אבל לא הרגשתי אשמה או חרטה. כשגזמו אותי והזכירו לי את בעיותיי, לא קיבלתי זאת. תמיד מצאתי סיבות להצדיק את עצמי ולהתנער מזה. לא הייתי מוכנה להודות בטעויות שלי. חשבתי שהודאה בטעויות תגרום לי להיראות רע, תפגע במוניטין, במעמד ובתדמית שלי, ותגרום לאחרים לזלזל בי. הייתי לגמרי לא הגיונית. חשפתי צביון של סלידה מהאמת. אחרים הציעו לי הצעות לעזור לי לראות דרכים שבהן חובתי לקתה בחסר, וכדי שאוכל לתקן בעיות בזמן ולבצע את חובתי טוב יותר. אבל מעולם לא קיבלתי זאת מהאל, וגם לא הרהרתי בעצמי. לכן מעולם לא נפתרה סוגית היותי שטחית בחובתי, ומעולם לא מילאתי את תפקידי כמפקחת, מה שגרם גם לאחרים להיות שטחיים בחובתם ולעשות טעויות לעתים קרובות. בשלב הזה סוף סוף הבנתי שבכך שלא פתרתי את הצביון השטני הזה של סלידה מהאמת הקשתי על עצמי לקבל את האמת ואת הצעותיהם של אחרים. אם אמשיך לא להכות על חטא ולא לפתור את הצביון המושחת הזה, הבעיות והטעויות בחובתי יגדלו, ובסופו של דבר אעשה מעשה רע, אתנגד לאל ואהיה נתעבת בעיניו ואסולק על ידו. ההבנה הזו ממש הרגיזה אותי, והתפללתי לאל כמכה על חטא, ומעתה ואילך הייתי מוכנה ליישם את האמת בפועל במסגרת חובתי, ולא לחיות בשחיתות.

בהמשך, קראתי עוד קטע מדברי האל שסיפק לי נתיב שיאפשר לי לתקן את צביוני שסולד מהאמת. בדברי האל נאמר: "אם מישהו נותן לך עצה כשאינך מבין את האמת, ואומר לך כיצד לפעול בהתאם לאמת, אתה צריך ראשית לקבל את זה ולאפשר לכולם לשתף על זה, ולראות אם הנתיב הזה נכון או לא, והאם הוא תואם את עקרונות האמת או לא. אם אתה מוודא שזה תואם את האמת, אזי יישם בפועל בדרך הזאת; אם אתה קובע שזה לא תואם את האמת, אז אל תיישם בפועל בדרך הזאת. זה פשוט עד כדי כך. כשאתה מחפש את האמת, עליך לחפש אותה מאנשים רבים. אם יש למישהו משהו לומר, עליך להקשיב לו, ולהתייחס לכל דבריו ברצינות. אל תתעלם או תדחה אותם מעליך, כי הדבר מתייחס לעניינים בתחום החובה שלך ואתה חייב להתייחס לכך ברצינות. זאת הגישה הנכונה והמצב הנכון. כשאתה במצב הנכון, ואתה לא מגלה צביון שסולד מן את האמת ושונא את האמת, אז יישום בפועל בדרך הזאת יחליף את הצביון המושחת שלך. זהו יישום בפועל של האמת. אם אתה מיישם בפועל את האמת בדרך הזאת, אילו פירות יהיו לכך? (אנו נהיה מודרכים על ידי רוח הקודש.) לקבל הדרכה מרוח הקודש זה היבט אחד. לעתים העניין יהיה פשוט מאוד ואפשר להשיג אותו באמצעות שימוש בשכל שלך; לאחר שהאחרים יסיימו לתת לך את ההצעות שלהם ואתה תבין, תהיה מסוגל ליישר את הדברים ולפעול בהתאם לעקרונות. אנשים עשויים לחשוב שזה עניין קטן, אך מבחינת האל זה עניין גדול. מדוע אני אומר את זה? כי כשאתה מיישם בפועל בדרך הזאת, מבחינת האל אתה אדם שמסוגל ליישם בפועל את האמת, אדם שאוהב את האמת, אדם שלא סולד מן האמת – כשהאל מביט אל לבבך, הוא גם רואה את הצביון שלך, וזה עניין גדול. במלים אחרות, כשאתה מבצע את חובתך ופועל בנוכחות האל, הדברים שאתה מביא לידי ביטוי ונובעים ממך הם כולם מציאויות-אמת שצריכות להיות לאנשים. הגישות, המחשבות והמצבים שיש לך בכל מה שאתה עושה הם הדברים החשובים ביותר לאל, והם מה שהאל בוחן" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי כך שנחיה לעתים קרובות בפני האל יוכלו להיות לנו יחסים רגילים איתו). דברי האל הצביעו על נתיב של יישום בפועל. כשהאחים והאחיות מציעים הצעות או גוזמים אותי, עלי קודם כל להיות בעלת גישה מקבלת וצייתנית. כשאיני יודעת איך לבצע זאת, אני לא צריכה להתנגד לזה או לא לאהוב את זה, אלא קודם כל לקבל את זה, ולחפש שיתוף ממישהו שמבין את האמת, ואז, ברגע שיש לי הבנה נכונה של העקרונות, ליישם זאת בפועל. זהו ביצוע חובתי על פי כוונתו של האל. חשבתי על איך כשאחרים מבחינים בבעיות ומצביעים עליהן או על ליקויים בעבודתי, כשהם מציעים לי הצעות וגוזמים אותי, הם פועלים לחלוטין כאחראים לעבודת הכנסייה, ואינם מבודדים אותי או מקשים עליי. עליי לקבל זאת מהאל ולהיות צייתנית ולהרהר בבעיות שלי, ולשנות ולתקן אותן בזמן. זו הדרך היחידה בה עבודתי יכולה להשתפר אט אט, והדרך היחיד למנוע מצב בו הצביון המושחת שלי ישבש את עבודת הכנסייה.

יום אחד, ג'ניפר שלחה הודעה שהצביעה על כמה בעיות בסרטונים שלנו. כשראיתי זאת, לרגע הרגשתי התנגדות. כבר דיברתי על הנושאים האלה עם האחרים וטיפלתי בהם. למה היא מעלה אותם שוב? רציתי להגיד משהו להגנתי, אבל כשחשבתי על כך לרגע, אם היא הצביעה על כך, מן הסתם יש עדיין שגיאות או ליקויים בעבודה. לכן, נטלתי יוזמה ושאלתי את ג'ניפר על זה. לאחר שהשגתי הבנה מעמיקה, הבנתי לבסוף שרק דיברתי עם האחים והאחיות על הנושאים הללו, מבלי לעקוב אחר עבודתם בזמן, כך שהבעיות האלה לא נפתרו במלואן. הבנתי גם שלא גיליתי יוזמה ואחריות בעבודתי, ושלא פתרתי בעיות אלא המתנתי באופן פסיבי שאחרים יצביעו עליהן. לכן, נטלתי יוזמה ושאלתי את האחרים אילו בעיות עדיין קיימות בסרטונים שלנו, שיתפתי עליהן ופתרתי אותן בזמן. לאחר זמן מה, היה ברור שיש פחות ופחות בעיות, והרגשתי שלווה והקלה בחובתי. גם הרגשתי בליבי שרק על ידי זה שאהיה מסוגלת לקבל הצעות של אחרים, לחפש את האמת ולפתור את הבעיות שלי אוכל לבצע את חובתי היטב. תודה לאל!