הייתי אחראית על השקיית מאמינים חדשים בכנסייה. לא מזמן, היו כמה מצטרפים חדשים שלא יכולתי להיות בטוחה שמתאימים לטיפוח בתור מנהיגי צוות. חששתי שאם יתברר שאינם מתאימים לאחר שטיפחתי אותם, יהיה זה בזבוז של זמן ואנרגיה. אך אם לא הייתי מטפחת אותם, ייתכן והאחראית שלי הייתה אומרת שאני דורשת מהם יותר מדי ולא מקדישה מספיק תשומת לב לטיפוחם, או שפשוט חסרה לי היכולת לטפח אותם. הייתי בסוג של בעיה ולא ידעתי מה לעשות. הרגשתי שכדאי שאשאל על כך את האחראית שלי ואתן לה להחליט. כך לא אהיה אחראית באופן בלעדי במידה ומשהו ישתבש, ולא יהיה צורך לגזום אותי, אפילו אם המאמינים החדשים באמת לא יהיו מתאימים. כששוחחתי על כך עם האחראית שלי, לא ציינתי באופן ישיר שלא הייתי מוצלחת בהערכת אנשים ושלא ידעתי מה לעשות. במקום זאת, דיברתי עוד ועוד על הנסיבות והקשיים השונים של המאמינים החדשים: אחד חווה חיבור אינטרנט גרוע וקשה ליצור איתו קשר, אחרת עסוקה בעבודה, ומישהו אחר לא מדבר הרבה במהלך המפגשים... אז, כיוון שחששתי שהאחראית תגיד שאני מסווגת אנשים, הוספתי. "אבל הם פעילים במהלך המפגשים ונלהבים בחיפושיהם, אז אנסה כמיטב יכולתי לטפח אותם." בתחילה, חשבתי שהיא תאמר שהמאמינים החדשים הללו אינם מתאימים לטיפוח. כך זו יכלה להיות ההחלטה שלה. ואני לא אהיה אחראית ולא אסתכן בלשלם את המחיר שכרוך בטיפוחם. אז הופתעתי כאשר היא לא הציע תשובה ושאלה בחומרה, "מה את מנסה לומר? את מדברת סחור סחור וקשה להבין את כוונתך. הבחנתי בכך בעבר. קודם את מדברת על הבעיות של המאמינים החדשים וגורמת לזה להישמע כאילו אין טעם לטפח אותם, ואז את אומרת שתנסי איתם כמיטב יכולתך, אז בלתי אפשרי לדעת מה את חושבת באמת". הייתי מוטרדת למדי כששמעתי את זה: "האם היא מתכוונת שאני מזגזגת כמו נחש, במקום להתמודד עם העניין ישירות? האם אני באמת גרועה כל כך? או האם היא רק משחררת קיטור כיוון שהיא במצב רוח רע?" הבנתי שזו אינה הדרך הנכונה לחשוב על כך; שהאחות לא הייתה אומרת את מה שאמרה ללא סיבה כלל וכי עלי להרהר באיך שהרגישה באמת. חשפתי ציביון מושחת בלי להיות מודעת לכך והאחות עזרה בכך שהצביעה על כך. אז אמרתי לה, "אני לא לגמרי מבינה את הבעיה שאת מדברת עליה אבל אני מוכנה לקבל זאת ולהרהר בעצמי באופן מלא".

לאחר מכן, המשכתי לחשוב על דברי האחראית שלי והתפללתי לאלוהים וביקשתי ממנו להדריך אותי כדי שאוכל להבין את עצמי טוב יותר. זכרתי שדבריו של השטן הם נכלוליים באופן מיוחד וכי חסרה בהם שקיפות. האל יהוה שאל את השטן: "מֵאַ֣יִן תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת־יְהוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשּׁ֣וּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ" (איוב א' 7). אלוהים חושף ומנתח כאן את האופן שבו השטן מדבר ואומר: "אם כן, כיצד אתם מרגישים כשאתם רואים שהשטן עונה בצורה זו? (אנו מרגישים שהשטן הוא אבסורדי אך גם ערמומי.) האם יכולים אתם לנחש מה אני מרגיש? בכל פעם שאני רואה את המילים האלה של השטן אני נמלא בגועל, מפני שהוא מדבר מבלי לומר דבר. האם הוא ענה לשאלתו של אלוהים? לא, דבריו לא היוו תשובה, לא יצא מהם דבר. הם לא היוו תשובה לשאלתו של אלוהים. 'מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ'. מה אתה מבין מהמילים האלה? מנין בדיוק הגיע השטן? האם קיבלתם תשובה לשאלה? (לא.) זוהי ה'גאונות' בעורמתו של השטן – הוא לא מאפשר לאף אחד לגלות מה הוא בעצם אומר. לאחר ששמעת את המילים האלה, עדיין אינך יכולים להבין מה הוא אמר, אף על פי שהוא סיים לענות. הוא האמין שהוא ענה לשאלה בצורה מושלמת. לאור זאת, כיצד אתה מרגיש? אתה נגעל? (כן.) כעת מילים אלה מתחילות לעורר בך גועל. לדברי השטן יש מאפיין מסוים: דברי השטן גורמים לך לגרד את ראשך כיוון שאינך מסוגל לתפוס את מקור המילים שלו. לפעמים לשטן יש מניעים והוא מדבר במכוון ולפעמים, מכורח אופיו, מילים כאלו מופיעות באופן ספונטני ובוקעות היישר מפיוהשטן אינו מקדיש זמן רב לשקילת מילים כאלה. תחת זאת, הן מבוטאות ללא מחשבה. כשאלוהים שאל מאין הוא בא, השטן ענה בכמה מילים רב-משמעותיות. אתה מרגיש מבולבל מאוד, ואף פעם לא יודע בדיוק מאין הוא בא. האם יש ביניכם אנשים המדברים כך? איזו מין צורת דיבור היא זו? (זוהי צורת דיבור דו-משמעית, והיא אינה נותנת תשובה ודאית.) באיזה סוג של מילים עלינו להשתמש כדי לתאר צורת דיבור שכזו? היא מסיחה ומטעה, לא? נניח שמישהו לא רוצה שאחרים ידעו מה הוא עשה אתמול. תשאל אותו: 'ראיתי אותך אתמול. לאן הלכת?' הוא לא אומר לך בצורה ישירה לאן הוא הלך אתמול. הוא אומר: 'איזה יום היה לי אתמול. כל כך התעייפתי!' האם הוא ענה לשאלתך? כן, אך זו אינה התשובה שרצית. זוהי ה'גאונות' של תחבולות שפת האדם. לעולם לא תוכל לגלות למה הוא מתכוון ואף לא לתפוס את המקור או הכוונה שמאחורי דבריו. אינך יודע ממה הוא מנסה להתחמק, מפני שבליבו יש לו סיפור משלו – זוהי עורמה. האם יש ביניכם כאלו שמדברים כך גם כן לעתים קרובות? (כן.) מהי אם כן מטרתכם? האם היא לפעמים להגן על האינטרסים שלכם או לשמר את גאוותכם, עמדתכם ותדמיתכם, כדי להגן על הסודות של חייכם האישיים, על המוניטין שלכם? תהיה המטרה אשר תהיה, היא בלתי נפרדת מהאינטרסים שלכם, היא קשורה לאינטרסים שלכם. האין זהו אופיו של האדם?" (הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, האל עצמו, הייחודי ד'). מתוך מה שנחשף בדברי אלוהים, הבנתי כי דבריו ומעשיו של השטן תמיד מלאים במניעים נסתרים ותרגילים ערמומיים. כדי להסתיר את מניעיו המבישים, הוא מדבר סחור סחור ומתפתל. מה שמבלבל את המאזינים, אשר אינם יכולים לתפוס את כוונתו. הרהרתי לגבי הנטייה שלי לדבר עם אחיי ואחיותיי כפי שהשטן מדבר, בלבלתי אותם באופן שבו השתמשתי בשפה כדי לדבר סחור סחור. כשהם שאלו אותי כמה מאמינים חדשים ניתן לטפח בכנסייה שהייתי אחראית עליה וכיצד התקדמו המאמינים החדשים הללו, כל מה שנדרש ממני היה כמה מילים על מספר המאמינים החדשים ועל מצבם, אך מעולם לא סיפקתי תשובה ישירה. בחרתי דוגמאות של ביצועים גרועים של המאמינים החדשים וציינתי גורמים רלוונטיים שונים, כדי שהאחים והאחיות ישבו שהמאמינים החדשים לא מתאימים לטיפוח במקום לחשוב שהבעיה היא שאני לא מטפחת אותם. ואז הייתי משנה את הגישה שלי ואומרת, "אבל יש לטפח את המאמינים החדשים. בואו ננסה ונראה". רק דיברתי על כך שהם בעייתיים ואז אמרתי שאעבוד כדי לטפח אותם. זאת לא הייתה תשובה ישירה. זאת הייתה תגובה כה לא ישירה שאף אחד לא הבין למה התכוונתי. אלוהים אומר שהסיבה שהשטן משתמש בשפה עקיפה כל כך, כשהוא מסתיר מניעים נסתרים ותרגילים נכלוליים, היא כדי להגן על האינטרסים שלו. אז שאלתי את עצמי מה ניסיתי להשיג בכך שדיברתי באופן הזה אל אחיי ואחיותיי. כשחשבתי על זה, הבנתי שהתחלתי תמיד בהצגת הבעיות, כך שאחרים ידעו שהעניין אינו שאני לא ממוקדת בטיפוח אנשים, אלא כי הם, מסיבות שונות, לא היו מועמדים טובים. ואז סיימתי בכך שאמרתי שאנסה לטפח אותם ואראה איך הולך, כדי להראות לאחים ולאחיות שלקחתי אחריות מספקת על הטיפוח של המאמינים החדשים וכי אני בעלת גישה חיובית. כך הם לא היו יכולים לומר שאני מסווגת אנשים וכי לא רציתי להסתכן בלשלם את המחיר הכרוך בטיפוחם. מאחורי הדיבור העקיף הזה היו מניעים מתועבים. דיברתי על הבעיות בעקיפין כאשר שוחחתי עם האחראית שלי, ורציתי שהיא תנחש את כוונתי בלי לדעת אותה בוודאות ולגרום לה להחליט בסופו של דבר האם לטפח את המאמינים החדשים הללו. כך שהתוצאה תהיה בכל מקרה לטובתי. אם מישהו היה בודק מדוע לא טיפחתי אותם, הייתי יכולה להעביר את האשמה בקלות אל האחראית שלי. ואם המאמינים החדשים היו מתקדמים, כולם היו רואים שאני מסוגלת לטפח אנשים מעין אלה, מה שהיה מוכיח שאני מסוגלת לעבודה הזאת והיה גורם לי להיראות טוב. האופן שבו דיברתי היה בדיוק האופן שבו מדבר השטן, כפי שנחשף על ידי אלוהים – כשאני קוברת את המניעים שלי ומזגזגת, כמו נחש, כדי להשיג את מטרותיי בלי שאחרים ידעו מה אני עושה. הייתי נכלולית וערמומית, בדיוק כמו השטן. לכאורה, בדקתי יחד עם האחראית האם ניתן לטפח את המאמינים החדשים, אבל בפועל ניסיתי לגרום לה להחליט עבורי, כך שיכולתי להסיר מעצמי אחריות. זה היה בוגדני מאוד מצידי! בסיטואציה כזאת, אדם נורמלי מיישם עקרונות רלוונטיים כדי להתנהג בהתאם לעקרונות ולטפח מאמינים חדשים בצורה טובה יותר לטובת הכנסייה. אבל המטרה שלי הייתה להסיר מעצמי אחריות, כדי להגן על האינטרסים, המעמד והמוניטין שלי. כיצד יכולתי להיות נכלולית ובוגדנית כל כך? הסיבה שבגללה האחראית גזמה וחשפה אותי הייתה שדיברתי ונהגתי באופן קבוע בהתבסס על צביוני הערמומי ואף פעם לא הרהרתי בעצמי. הייתי דוחה בעיני אלוהים וכן בעיני אחרים. התפללתי ונשבעתי לאלוהים שמאותו הרגע אקדיש תשומת לב רבה יותר למניעים ולמטרות מאחורי מה שאמרתי ועשיתי ושאיישם בפועל כנות. בהמשך, כאשר אחיי ואחיותיי שאלו אותי לגבי מאמינים חדשים, לפעמים רציתי להתחיל שוב בדיבור על הבעיות שלהם, כך שזו לא תהיה אחריותי אם לא יהיה ניתן לטפח אותם. כשהבנתי ששוב הייתי ערמומית ואימצתי את המניע הלא נכון, התפללתי באופן מודע והתמרדתי נגד עצמי ודיברתי על המאמינים החדשים באופן הוגן ואובייקטיבי. כאשר יישמתי בפועל כנות באופן מודע, גיליתי שיש תחומים רבים שבהם יכולתי להיות ערמומית ונכלולית, וכי המניעים שלי היו לעתים קבורים עמוק, רחוק מהעין.

יום אחד, האחראית אמרה שמאמין חדש שהשקתי משתתף במפגשים שארגנה האחות אליינה, ושהוא אהב את שיתוף שלה. התחלתי לחשוב שהמאמין החדש הזה היה די גאוותן, שהיו לו תפיסות שונות ושהוא אהב מגמות חילוניות. הוא לא השתתף באופן קבוע במפגשים שלי וההשקיה שלו היה מאמץ רציני, אז חשבתי שתהיה לי פחות עבודה אם אליינה תשקה אותו במקומי. אם הייתי מעלה באופן ישיר את הרעיון של להעביר אותו לאליינה, האחראית הייתה עשויה לומר שאני מתנהגת באופן ערמומי וכי רציתי להעביר לאחרים מאמינים חדשים שהיה קשה להשקות אותם. אבל אם האחראית עצמה הייתה מציעה להעביר אותו, יכולתי להעביר את הנטל כדבר מובן מאליו. אז, בדקתי עם שאלה מנחה: "האם המאמין החדש אמר שהוא מעדיף את השיתף של אליינה"? האחראית אמרה שכן. מיהרתי להמשיך, "אם זה המקרה, אולי כדאי ללכת עם מה שהוא מעדיף? בכל מקרה, הוא לא משתתף במפגשים שלי לעתים קרובות. מה דעתך"? חיכיתי שהיא תאמר שיש להעביר אותו. אבל היא לא החליטה מיד. לאחר מכן, הרגשתי תחושה עמומה של חוסר נוחות: האם לא דיברתי שוב ממניעים נסתרים? למה אני תמיד בעלת כוונות מבישות כל כך? מדוע לא יכולתי פשוט לדבר בפתיחות ובאופן ישיר על מחשבותיי?

יום אחד, חיפשתי את דבריו של אלוהים כדי לאכול ולשתות את אלה שהיו רלוונטיים למצבי וקראתי את המילים הללו שלו: "יש אנשים שמדברים תמיד בצורה שמקשה על אחרים להבין אותם. לפעמים למשפטים שלהם יש התחלה אך אין להם סוף, לפעמים יש סוף אבל אין התחלה. אינך יכול לדעת כלל מה הם מתכוונים לומר, דבר ממה שהם אומרים אינו הגיוני בעיניך, ואם תבקש מהם להסביר בבירור, הם לא יעשו זאת. לעתים קרובות הם משתמשים בדבריהם בכינויי גוף. לדוגמה, הם מדווחים על משהו ואומרים: 'הבחור הזה – אממ, הוא חשב כך, ואז האחים והאחיות לא היו כל כך...' הם יכולים להמשיך לדבר שעות על גבי שעות ועדיין לא לבטא את עצמם בבירור, הם מגמגמים ונכשלים בלשונם ולא מסיימים את המשפטים שלהם, רק משמיעים כמה מילים בודדות שאין ביניהן קשר, ומותירים אותך ללא כל הבנה לאחר ששמעת זאת – ואפילו חרד. למעשה, הם למדו הרבה והם משכילים – אם כך, מדוע הם לא מסוגלים לבטא משפט שלם? זו בעיה של צביון. הם כל כך חלקלקים שנדרש מהם מאמץ רב כדי לומר אפילו מעט מהאמת. בשום דבר שצוררי המשיח אומרים אין התמקדות, תמיד יש התחלה אבל אין סוף; הם פולטים חצי משפט ואז בולעים את חציו השני, והם תמיד בוחנים את המצב, מכיוון שהם לא רוצים שתבין למה הם מתכוונים, הם רוצים שתנחש. אם הם ידברו אליך באופן ישיר, אתה תבין מה הם אומרים ותראה אותם לאשורם, נכון? הם לא רוצים שהדבר יקרה. מה הם רוצים? הם רוצים שתנחש בעצמך, והם שמחים לאפשר לך להאמין שמה שאתה משער הוא נכון – במקרה כזה, הם לא אמרו את הדבר, ולכן הם לא נושאים בשום אחריות. מעבר לכך, מה הם משיגים בכך שאתה אומר להם מהו הניחוש שלך לגבי משמעות דבריהם? הניחוש שלך הוא בדיוק מה שהם רוצים לשמוע, מכיוון שכך הם מגלים מהם הרעיונות וההשקפות שלך בעניין. מנקודה זו, הם ידברו באופן סלקטיבי, יבחרו מה לומר ומה לא לומר, וכיצד לומר זאת, ואז הם יעשו את הצעד הבא בתוכנית שלהם. כל משפט מסתיים במלכודת, וכשאתה מקשיב להם, אם תשלים את המשפטים שלהם, תיפול לגמרי למלכודת. האם מעייף אותם לדבר כך תמיד? צביונם מרושע – הם לא מתעייפים. הדבר לגמרי טבעי עבורם. מדוע הם רוצים ליצור את המלכודות האלה עבורך? מכיוון שהם לא יכולים להבין באופן ברור את השקפותיך, והם חוששים שאתה תראה אותם לאשורם. בה בעת, הם מנסים למנוע ממך להבין אותם, והם מנסים להבין אותך. הם רוצים לשאוב ממך את השקפותיך, את רעיונותיך ואת שיטותיך. אם הם יצליחו, אזי המלכודות שלהם עבדו. יש אנשים שמשתהים על ידי כך שהם אומרים לעתים קרובות 'הממ' ו'אה'; הם לא מבטאים נקודת מבט ספציפית. אחרים משתהים ואומרים 'כאילו' ו'טוב...', וכך הם מחפים על מה שהם באמת חושבים, ומשתמשים בזה במקום מה שהם באמת רוצים לומר. יש הרבה מילות תפקוד, תארי פועל ופעלי עזר חסרי תועלת בכל משפט שהם אומרים. אם הייתם מתעדים את דבריהם וכותבים אותם, הייתם מגלים ששום דבר מדבריהם לא חושף את השקפותיהם או את עמדותיהם לגבי הנושא. כל דבריהם מכילים מלכודות, הטעיות ופיתויים נסתרים. מהו הצביון הזה? (רשעות.) רשעות גדולה מאוד! האם מדובר בתחבולות? מלכודות, הטעיות ופיתויים אלה שהם יוצרים נקראים תחבולות. זהו מאפיין נפוץ של אנשים עם המהות המרושעת של צוררי משיח. כיצד מאפיין נפוץ זה בא לידי ביטוי? הם מדווחים על החדשות הטובות אך לא על החדשות הרעות, הם מדברים אך ורק במונחים נעימים לאוזן, הם מדברים בצורה מקוטעת, הם מסתירים באופן חלקי את המשמעות האמיתית של דבריהם, הם מדברים באופן מבלבל, הם מדברים בצורה מעורפלת, ודבריהם מכילים פיתויים. כל הדברים האלה הם מלכודות, וכולם אמצעי תחבולה" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ב')). אלוהים אומר לנו שצוררי משיח תמיד מדברים סחור סחור. הם מדברים בעמימות, ומאזיניהם אינם מבינים את כוונתם. כדי להשיג את מטרותיהם ולהתחמק מאחריות בסופו של דבר. בדיוק כמו שהשטן אמר לחווה שהיא לא בהכרח תמות אם תאכל את הפרי. מילותיו של השטן הוא מלאות בפיתויים, בלי לחשוף באופן ישיר את מטרותיו אבל תוך פיתוי אחרים לחטא בלא לקחת אחריות. כפי שאלוהים חשף: "בכל אדם ואדם חבוי צביון שטני. וכל לב אנושי מלא בשלל הרעלים של השטן, שבהם הוא משתמש כדי ללכוד את האדם ולפתות את האל. לעיתים, בדברי האדם שזורים קולו וטון דיבורו של השטן, וכוונה לפתות ולהסית. הרעיונות והמחשבות של האדם מלאים ברעליו של השטן ומדיפים את צחנתו. לעיתים, מעשי האדם מצחינים מאותו ריח של פיתוי וריגוש" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, בחירת הנתיב הנכון היא החלק הקריטי ביותר באמונה באל). התנהגתי באופן דומה, דיברתי תמיד סחור סחור עם האחים והאחיות, פיתיתי ולפתתי עבור המניעים הנתעבים שלי. לא רציתי לבזבז את זמני ואת האנרגיה שלי על מאמין חדש. רציתי להשתמש בהזדמנות הזאת כדי להיפטר ממנו. אבל לא רציתי שהאחראית תדע שסיווגתי ודחיתי מאמין חדש. כדי לשמור על תדמית של מישהי מצפונית ואוהבת כלפי מאמינים חדשים, הצעתי לה בהיסוס שכדאי לחשוב על רגשותיו של המאמין החדש ולעשות כרצונו. ניסיתי לכוון אותה כך שתציע שהוא יועבר למפגשים של אליינה, כדי שאוכל להשיג את מטרתי. האופן שבו דיברתי היה בדיוק כפי שחשף אלוהים: "אם הייתם מתעדים את דבריהם וכותבים אותם, הייתם מגלים ששום דבר מדבריהם לא חושף את השקפותיהם או את עמדותיהם לגבי הנושא. כל דבריהם מכילים מלכודות, הטעיות ופיתויים נסתרים. מהו הצביון הזה? (רשעות.) רשעות גדולה מאוד!" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ב')). בכל פעם שמשהו עלה, מה שיצא מפי היה מבחן ופיתוי, ללא מילה אחת כנה. האם לא היה זה צביון רע בפעולה? העדפתי לדבר סחור סחור במקום לתת למישהו לראות את כוונתי האמיתית. חשבתי שיהיה זה טיפשי לחשוף את החולשות שלי בלפלוט את מה שרציתי. זאת דרך פעולה של אידיוטים! חשבתי שהאופן הערמומי שבו דיברתי היה מחוכם – שהתנהגתי באופן גאוני, אינטליגנטי ושחשבתי כמה צעדים לפני כולם – ושזו הדרך להגן על האינטרסים שלי. להיות נכלולית וערמומית היה העיקרון שלפיו חייתי וביטלתי את מה שאלוהים אומר לנו על להיות כנים ושקופים במילים ומעשים. הרגשתי שאפספס אם אחיה ככה. התפיסה שלי הייתה מעוותת כבר תקופה ארוכה. אימצתי את דרכיו של השטן בתור נורמה התנהגותית, והייתי ערמומית ונכלולית בכל צעד. היה מפחיד מעט להרהר בכך ולראות את האופל והרוע שבי. הבנתי שהשטן השחית אותי עמוקות ושכמעט ולא הייתי אנושית כלל. דיברתי והתנהגתי כך גם בחיי היום-יום שלי. זכרתי שפעם אהבתי מאוד תיק מעצבים שדודתי קנתה. לא יכולתי לבקש אותו ישירות אבל לא רציתי להוציא כסף רב כדי לקנות אחד לעצמי, אז אמרתי בקול מודאג, "אפילו לא ייעשה בו שימוש – איזה בזבוז! כבר יש לך תיק של המותג הזה. למה קנית אותו"? מבחינתה של דודתי, נראה היה כאילו אני מתחשבת ואני לא רוצה שהיא תבזבז כסף על דברים שהיא לא צריכה. אבל כוונתי האמיתית הייתה שהתיק מתבזבז כשהוא פשוט יושב שם, אז למה שלא תיתן לי אותו? והיא באמת נתנה לי את התיק. גרמתי לה בכמה מילים "להציע" לי את התיק. תמיד הייתי ככה, לא ציינתי ישירות את מה שרציתי אבל גרמתי לאנשים לתת לי מרצונם החופשי. במבט לאחור על כל הדברים האלה, תהיתי כיצד יכולתי להיות ערמומית כל כך. רציתי להחזיר את הזמן לאחור ולחזור בי מהדברים המחליאים שאמרתי. בשלב זה הבנתי שהייתי מלאה באופן שבו צוררי משיח מדברים ופועלים, ובצביון הרע שלהם, כפי שנחשף על ידי אלוהים. הייתי כך במשך שנים, והייתי חוזרת לאופן הדיבור הערמומי הזה בלי להרגיש בכך כלל. הצביון המושחת שלי היה בעיה רצינית. זה היה יכול להיות מסוכן מאוד אם לא הייתי מתמודדת עם זה ועושה שינוי.

קראתי את דברי אלוהים: "זה שהאל מבקש מאנשים להיות ישרים מוכיח שהוא באמת מתעב אנשים ערמומיים וסולד מהם. הסלידה של האל מאנשים ערמומיים היא סלידה מהדרך שבה הם עושים דברים, מהצביונות שלהם, מהכוונות שלהם ומשיטות ההונאה שלהם; האל סולד מכל הדברים האלה. אם אנשים ערמומיים יוכלו לקבל את האמת, להודות בצביונות הערמומיים שלהם ויהיו מוכנים לקבל את הישועה של האל, אז גם להם תהיה תקווה להיוושע – כיוון שהאל מתייחס לכל האנשים בצורה שווה, כפי שהאמת עושה. ולכן, אם אנחנו רוצים להפוך לאנשים שמשביעים את רצונו של האל, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא לשנות את עקרונות ההתנהלות שלנו. אנחנו כבר לא יכולים לחיות יותר בהתאם לפילוסופיות שטניות, אנחנו כבר לא יכולים להסתדר בעזרת שקרים והונאה. אנחנו מוכרחים להשליך מעלינו את כל השקרים שלנו ולהפוך לאנשים ישרים. ואז השקפתו של האל לגבינו תשתנה. בעבר, אנשים תמיד הסתמכו על שקרים, על העמדת פנים ועל הונאה בעודם חיים בקרב אנשים אחרים, והם השתמשו בפילוסופיות שטניות כבסיס לקיומם ולחייהם וכיסוד להתנהלותם. זה היה דבר שהאל תיעב. אם תאמר את האמת ותנסה להיות אדם ישר בקרב כופרים, ישמיצו אותך, ישפטו אותך וידחו אותך. לכן אתה נוהה אחר המגמות של העולם הזה וחי על פי פילוסופיות שטניות; המיומנות שלך בשקרים משתפרת ואתה הופך ערמומי יותר ויותר. אתה גם משתמש באמצעים בוגדניים כדי להשיג את מטרותיך ובכך להגן על עצמך. אתה משגשג יותר ויותר בעולמו של השטן ולכן אתה שוקע עמוק יותר ויותר בתוך החטא ואינך יכול לחלץ את עצמך. בבית האל, המצב הפוך לחלוטין. ככל שאתה מיומן יותר באמירת שקרים וברמיה, כך אנשיו הנבחרים של האל יסלדו ממך וידחו אותך. אם תסרב להכות על חטא ועדיין תדבק בפילוסופיות שטניות ובהיגיון שטני, וגם תשתמש בתחבולות ובמזימות ובטקטיקות מתוחכמות כדי להסוות את עצמך ולהציג חזות כוזבת, סביר מאוד שתיחשף ותסולק. זאת כיוון שהאל מתעב אנשים ערמומיים. רק אנשים ישרים יכולים לשגשג בבית האל וכל האנשים הערמומיים יידחו ויסולקו בסופו של דבר. את כל זה האל קבע מראש זה מכבר. רק אנשים ישרים יכולים לקבל חלק במלכות השמיים. אם לא תנסה להיות אדם ישר, ואם לא תחווה ותיישם בפועל בכיוון של חתירה אל האמת, אם לא תחשוף את הכיעור שלך ואם לא תחשוף לחלוטין את עצמך, אזי לעולם לא תוכל לקבל את עבודתה של רוח הקודש ולזכות באישור האל" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הנוהג הבסיסי ביותר של להיות אדם ישר). דברי אלוהים לימדו אותי שהוא אוהב אנשים כנים וכי אלה שמתנהגים בערמומיות דוחים בעיניו. רק אנשים כנים יכולים לזכות בישועתו, בזמן שהערמומיים ייחשפו ויוסרו. מתוך האנשים שראיתי שהוסרו והורחקו מהכנסייה לאורך שנות אמונתי, היו כאלה שהיו רדודים ועסוקים ברמייה באופן קבוע בעת מילוי חובתם, ואלה אשר, עבור יוקרה ומעמד, הסתתרו מאחורי חזות שקרית או אפילו הטעו אנשים בעזרת תוכניות מזימות שונות. אבל אלוהים רואה הכול, והוא מארגן נסיבות כדי לחשוף ולהסיר כל אחד מהם. אנשים ערמומיים לא מוצאים אחיזה בביתו של אלוהים. כשאני חושבת לאחור על הזמן שבו השקיתי וטיפחתי מאמינים חדשים, היו הרבה סטיות ובעיות באופן שבו התנהגתי אבל לא התמקדתי בחיפוש אחר האמת כדי להתמודד איתן. הייתי תמיד ערמומית ונכלולית, מצאתי סיבות ותירוצים להסתיר את השחיתות ואת הליקויים שלי, וכתוצאה מכך, המאמינים החדשים לא זכו לטיפוח. אם הדברים היו ממשיכים כך, גם אותי היה אלוהים מתעב, דוחה ומסיר. תוך התבוננות באחים ובאחיות הפשוטים והכנים שסביבי, יכולתי לראות שיש הרבה שהם לא הבינו לגבי חובותיהם, וכי התרחשו טעויות ומשגים, אך הם לא התחמקו מאחריות. כדי להבין את האמת, לתפוס עקרונות ולבצע את חובותיהם לשביעות רצונו של אלוהים, הם הצליחו להניח בצד גאווה אישית, להיות פשוטים ופתוחים, להתוודות על כשלונותיהם וליקוייהם ולחפש הדרכה מאחרים. היה ברור שאלוהים מציע להם הארה והדרכה. אפילו אם הם היו באיכות ממוצעת או אפילו, לפעמים, מעט טיפשים, אלוהים עדיין הדריך אותם ועזר להם ללמוד בהדרגה את עקרונות האמת ולהשתפר במילוי חובותיהם. מתוך כך הבנתי שאלוהים מברך את הפשוטים והכנים. זה הצדק שלו. כשהבנתי את זה, ראיתי שהמשמעות של לדבר אמת ולהיות כנה עשויה להיות שאנשים יבינו מי אני באמת אבל שזה לא דבר רע. זה יכול להיות מביך מעט ברגע עצמו אבל התנהגות כזו היא פתוחה וגלויה והיא טובה בעיני אלוהים. בנוסף, בעוד שייתכן ואחשוף את הבעיות שלי על ידי התנהגות באופן פשוט ופתוח, אחיי ואחיותיי לעולם לא יזלזלו בי בשל כך. הם יעזרו לי לבצע תיקון וידריכו אותי יחד איתם אל תוך העקרונות. ויישום בפועל מעין זה לא יפגע בחובתי. בשורת המלכות מתרחבת במהירות רבה כל כך והיא דורשת את עזרתם של מאמינים חדשים רבים. אך בקושי טיפחתי מאמינים חדשים. האם זה לא פגע והפריע לעבודת הכנסייה? התנגדתי לאלוהים! האל אומר: "ככל שאתה מיומן יותר באמירת שקרים וברמיה, כך אנשיו הנבחרים של האל יסלדו ממך וידחו אותך. אם תסרב להכות על חטא ועדיין תדבק בפילוסופיות שטניות ובהיגיון שטני, וגם תשתמש בתחבולות ובמזימות ובטקטיקות מתוחכמות כדי להסוות את עצמך ולהציג חזות כוזבת, סביר מאוד שתיחשף ותסולק. זאת כיוון שהאל מתעב אנשים ערמומיים. רק אנשים ישרים יכולים לשגשג בבית האל וכל האנשים הערמומיים יידחו ויסולקו בסופו של דבר. את כל זה האל קבע מראש זה מכבר." דבריו של אלוהים ברורים כל כך. כל דרך שבה בוחרים אנשים וכל אדם שהם בוחרים להיות, היא בעלת השפעה ישירה על התוצאה והאמונה שלהם. חשבתי על האופן שבו, במקרים רבים, פשוט נקלעתי למצבים בלי לחפש אחר האמת או להרהר כדי להכיר את עצמי טוב יותר. חייתי לפי הטבע השטני שלי. אפילו לא נכנסתי לאמת הבסיסית ביותר של להיות כנה, או לעשות שינויים בצביון השטני שלי. נשארתי מישהי ערמומית ששייכת לשטן. כיצד יכולתי לקוות להיוושע? רק על ידי יישום בפועל של הפיכה לאדם כן אוכל ללכת בדרך הנכונה.

בהמשך, המשכתי לחפש ועל ידי קריאה בדבריו של אלוהים הדרך שלי ליישום בפועל של כנות הפכה להיות מעט ברורה יותר. בדברי האל נאמר: "כאשר אנשים עוסקים ברמיה, מאילו כוונות היא נובעת? איזו מטרה הם מנסים להשיג? ללא יוצא מן הכלל, הם מנסים להשיג תהילה, רווח ומעמד; בקצרה, זה למען האינטרסים שלהם. ומה עומד בשורש החתירה אל האינטרס האישי? שורש החתירה הוא שאנשים רואים את האינטרסים שלהם כחשובים יותר מכל דבר אחר. הם עוסקים ברמיה כדי להועיל לעצמם, ובכך נחשף הצביון הערמומי שלהם. כיצד צריך לפתור בעיה זו? ראשית, עליך להבחין ולדעת מהם אינטרסים, מה בדיוק הם מביאים לאנשים, ומהן ההשלכות של החתירה אליהם. אם לא תוכל להבין זאת, יהיה לך קל יותר לומר שאתה נוטש אותם מאשר לעשות זאת בפועל. אם אנשים לא מבינים את האמת, אין דבר שקשה להם יותר לוותר עליו מאשר על האינטרסים שלהם. הסיבה לכך היא שפילוסופיות החיים שלהם הן 'כל אדם לעצמו והשד ייקח את האחרון' ו'האדם הורג את עצמו למען העושר כפי שציפורים עושות למען מזון.' ברור שהם חיים למען האינטרסים של עצמם. אנשים חושבים שבלי האינטרסים שלהם – אם הם יאבדו את האינטרסים שלהם – הם לא יוכלו לשרוד. רוב האנשים עיוורים להכול מלבד לאינטרסים שלהם, כאילו הישרדותם והאינטרסים שלהם הם היינו-הך. הם מתייחסים לאינטרסים שלהם כחשובים יותר מכל דבר אחר, הם חיים למען האינטרסים שלהם, ולגרום להם לוותר על האינטרסים שלהם זה כמו לבקש מהם לוותר על חייהם. אם כך, מה צריך לעשות בנסיבות כאלה? אנשים חייבים לקבל את האמת. רק כאשר יבינו את האמת הם יוכלו להבין את מהות האינטרסים שלהם; רק אז הם יוכלו להתחיל לוותר עליהם ולמרוד בהם, ולהיות מסוגלים לשאת את הכאב של ההשתחררות ממה שהם אוהבים כל כך. וכאשר תוכל לעשות זאת ולנטוש את האינטרסים שלך, תרגיש נינוח יותר ושלו יותר בלבך, ובכך תתגבר על הבשר. אם תאחז באינטרסים שלך ותסרב לוותר עליהם, ואם לא תקבל את האמת אף במעט, ייתכן שתאמר בלבך: 'מה רע בלנסות להועיל לעצמי ולסרב לסבול הפסדים כלשהם? האל לא העניש אותי, ומה אנשים יכולים לעשות לי?' אף אחד לא יכול לעשות לך כלום, אך עם האמונה הזו באל, בסופו של דבר לא תצליח להשיג את האמת ואת החיים. זה יהיה הפסד עצום עבורך – לא תוכל להשיג ישועה. האם יש חרטה גדולה יותר? זה מה שיקרה בסופו של דבר מחתירה אל האינטרסים שלך. אם אנשים יחתרו רק אל תהילה, רווח ומעמד – אם הם יחתרו רק אל האינטרסים שלהם – אזי הם לעולם לא יזכו באמת ובחיים, ובסופו של דבר, הם יהיו אלה שיסבלו מהפסד. האל מושיע את אלה אשר חותרים אל האמת. אם אינך מקבל את האמת, ואם אינך מסוגל להרהר על עצמך ולהכיר את הצביון המושחת שלך, אזי לא תכה על חטא באמת, ולא תהיה לך היווכחות בחיים. קבלת האמת והכרת עצמך הן הנתיב לצמיחה בחיים ולהשגת ישועה, זו ההזדמנות עבורך לבוא בפני האל כדי לקבל את בחינתו, שיפוטו וייסורו, ולהשיג את האמת והחיים. אם תוותר על חתירה אל האמת לטובת חתירה אל תהילה, רווח, מעמד והאינטרסים שלך, הדבר שקול לוויתור על ההזדמנות לקבל את שיפוטו וייסורו של האל, ולהשיג ישועה. אתה בוחר בתהילה, רווח ומעמד ובאינטרסים שלך, אך הדבר שעליו אתה מוותר הוא האמת ואתה מפסיד את החיים ואת הסיכוי להיוושע. מה חשוב יותר? אם תבחר באינטרסים שלך ותוותר על האמת, האם זה לא טיפשי? אם לנסח זאת במונחים פשוטים, זה אומר לסבול הפסד גדול למען יתרון קטן. תהילה, רווח, מעמד, כסף ואינטרסים, כולם זמניים, כולם מתפוגגים כעשן, בעוד שהאמת והחיים הם נצחיים ולא ניתנים לשינוי. אם אנשים יפתרו את הצביונות המושחתים שגורמים להם לחתור אל תהילה, רווח ומעמד, אזי תהיה להם תקווה להשיג ישועה. יתר על כן, האמיתות בהן בני אדם זוכים הן נצחיות; השטן לא יכול לקחת את האמיתות האלה מאנשים, וגם אף אחד אחר לא יכול. אתה תוותר על האינטרסים שלך אבל תרוויח את האמת והישועה; התוצאות האלה הן שלך ואתה תשיג אותן בעצמך. אם אנשים יבחרו ליישם את האמת בפועל, אזי למרות שהם יאבדו את האינטרסים שלהם, הם יזכו בישועת האל ובחיי נצח. אלה הם האנשים החכמים ביותר. אם אנשים יוותרו על האמת למען האינטרסים שלהם, הם יאבדו את החיים ואת ישועת האל; האנשים האלה הם הטיפשים ביותר. בחירתו של אדם – האינטרסים שלו או האמת – חושפת את פני הדברים במידה שלא תאמן. אלה האוהבים את האמת יבחרו באמת; הם יבחרו להתמסר לאל ולנהות אחריו. הם יעדיפו לנטוש את האינטרסים שלהם כדי לחתור אל האמת. אין זה משנה כמה הם יצטרכו לסבול, הם נחושים לשאת עדות כדי לרצות את האל. זהו הנתיב הבסיסי ליישום האמת בפועל ולכניסה למציאות-האמת" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הכרת צביונך היא היסוד לשינויו). "לעתים קרובות ישנן כוונות מאחורי השקרים של אנשים, אבל לשקרים מסוימים אין שום כוונה מאחוריהם והם לא מתוכננים בכוונה. במקום זאת, השקרים פשוט יוצאים באופן טבעי. קל לפתור שקרים כאלה; השקרים שיש מאחוריהם כוונות הם השקרים שקשה לפתור. זאת מכיוון שהכוונות האלו באות מהטבע של האדם והן מייצגות את התחבולות של השטן, והן כוונות שאנשים בוחרים בכוונה. אם אדם כלשהו אינו אוהב את האמת, הוא לא יהיה מסוגל למרוד בבשר – לכן עליו להתפלל לאלוהים ולהסתמך עליו ולחפש את האמת כדי לפתור את העניין. אבל אי אפשר לפתור את כל בעיית השקרים בבת אחת. האדם יחזור לסורו מדי פעם, אפילו פעמים רבות. זהו מצב רגיל וכל עוד אתה פותר כל שקר ושקר שאתה מספר ומתמיד לעשות זאת, יבוא היום שבו כבר תפתור את כולם. פתרון בעיית השקרים הוא מלחמה ממושכת: כששקר אחד יוצא ממך, הרהר על אודות עצמך ואז התפלל לאל. כשעוד שקר יוצא, הרהר על אודות עצמך והתפלל לאל שוב. ככל שתרבה להתפלל כך תגדל שנאתך לצביונך המושחת וכך תגדל תשוקתך ליישם בפועל את האמת ולהביאה לידי ביטוי בחייך. כך יהיה לך הכוח לנטוש את השקרים. אחרי תקופה של חוויה ויישום בפועל כאלה, תוכל לראות ששקריך התמעטו, שהחיים שלך נעשו קלים יותר ושאינך צריך לשקר או לכסות על שקריך עוד. אולי לא תדבר הרבה ביום-יום אבל כל משפט יבוא מהלב, הוא יהיה אמת ויהיו בו שקרים מעטים מאוד. מה תהיה ההרגשה לחיות ככה? האם חיים כאלה לא יהיו חופשיים ומשוחררים? צביונך המושחת כבר לא יגביל אותך ואתה לא תהיה כבול על ידיו, ואתה תתחיל, לכל הפחות, לראות את התוצאות של להיות אדם ישר. מובן שכאשר תיתקל בנסיבות מיוחדות אולי תיתן לפעמים לשקר קטן להתחמק. ייתכן שיהיו זמנים שבהם תיתקל בסכנה או בצרה מסוג כלשהו, או תרצה לשמור על ביטחונך; בזמנים כאלה אי אפשר להימנע מלשקר. בכל זאת, מחובתך להרהר אודות זה, להבין את זה ולפתור את הבעיה. עליך להתפלל לאל ולומר: 'עדיין יש בי שקרים ותחבולות. הלוואי שהאל יציל אותי מצביוני המושחת פעם אחת ולתמיד'. כשהאדם פועל בחכמה מתוך כוונה, הדבר אינו נחשב לגילוי שחיתות. זה דבר שהאדם מוכרח להתנסות בו על מנת להיות אדם ישר. בדרך הזאת שקריך יתמעטו בהתמדה. כיום אתה אומר עשרה שקרים, מחר אולי תאמר תשעה, למחרת אולי תאמר שמונה. מאוחר יותר אולי תאמר שניים או שלושה. אתה תאמר אמת יותר ויותר והיישום בפועל מצדך של להיות אדם ישר יתקרב בהתמדה לרצונות של האל, לדרישותיו ולסטנדרטים שלו – וכמה טוב זה יהיה! כדי ליישם בפועל את הנושא של להיות אדם ישר, אתה מוכרח שיהיו לך נתיב ומטרה. תחילה, פתור את בעיית השקרים שאתה אומר. מחובתך לדעת את המהות שמאחורי הפעולה של אמירת השקרים האלה. מחובתך גם לנתח איזה כוונות ומניעים דוחפים אותך לומר את השקרים האלה, למה יש לך כוונות כאלו ומהי תמציתן. לאחר שתברר את כל העניינים האלה, אתה תדע את טבעה האמיתי של בעיית השקרים וכשמשהו יקרה לך, יהיו לך עקרונות ליישום בפועל. אם תמשיך עם יישום בפועל וחוויות מסוג זה, ודאי הוא שתראה תוצאות. יום אחד תגיד: 'קל להיות ישר. כל כך מעייף להיות ערמומי! אני לא רוצה יותר להיות אדם ערמומי ותמיד להצטרך לחשוב על איזה שקר לומר ועל איך לכסות על השקרים שלי. זה כמו להיות אדם עם מחלת נפש שמדבר בסתירות – אדם שאינו ראוי להיקרא 'אנושי'! חיים מהסוג הזה מעייפים כל כך ואני לא רוצה יותר לחיות ככה!' בשלב זה תהיה לך תקווה להיות אדם ישר באמת והדבר יוכיח שהתחלת להתקדם לקראת התנהלות כאדם ישר. זוהי פריצת דרך. מובן שיהיו בכם אנשים שכאשר יתחילו ליישם בפועל יבואו במבוכה גדולה לאחר שיאמרו דברי אמת ויחשפו את עצמם לחלוטין. הם יסמיקו וירגישו בושה והם יפחדו מהלעג של אנשים אחרים. מה צריכים לעשות אפוא? צריכים להתפלל לאל בכל זאת ולבקש שייתן כוח. אתה אומר: 'הו אלוהים, אני רוצה להיות אדם ישר, אבל אני מפחד שאנשים יצחקו עליי כשאומר אמת. אני מבקש שתחלץ אותי מכבלי הצביון השטני שלי; תן לי לחיות בהתאם לדבריך כדי שאהיה חופשי ומשוחרר.' כשתתפלל כך, הבהירות בליבך תגבר ואתה תאמר לעצמך: 'טוב ליישם את הדבר הזה. היום יישמתי בפועל את האמת. סוף סוף הייתי אדם ישר לשם שינוי'. כשתתפלל כך, האל יעניק לך נאורות. הוא יעבוד בליבך והוא יניע אותך תוך שהוא מאפשר לך להעריך את ההרגשה של להיות אדם ישר. זהו האופן שבו יש ליישם בפועל את האמת. ברגע שבו תתחיל לא יהיה לך נתיב, אבל אתה תמצא נתיב באמצעות חיפוש האמת. כשאנשים מתחילים לחפש את האמת, הם לא בהכרח בעלי אמונה. קשה לאנשים להיות ללא נתיב, אבל ברגע שהם מבינים את האמת ויש להם נתיב ליישום בפועל, ליבם מגלה את ההנאה שיש בזה. אם הם יכולים ליישם בפועל את האמת ופועלים בהתאם לעקרונות, ליבם ימצא נחמה והם יזכו להיות חופשיים ומשוחררים" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הנוהג הבסיסי ביותר של להיות אדם ישר). בדבריו של אלוהים מצאתי את העקרונות ליישום בפועל עבור התמודדות עם שקרים ורמייה. קודם כל, עלינו לשחרר אינטרסים אישיים. ההיבט הזה של יישום בפועל חשוב באופן מיוחד. מטרת השקר היא להגן על האינטרסים שלכם ולהשיג את המטרות שלכם וכאשר זאת המטרה, אתם פונים לשקרים ורמייה. אז, חיוני לשחרר בראש ובראשונה אינטרסים אישיים. זה עוזר להתמודד עם בעיית הרמיה שבלב. חשוב גם להרהר בעצמנו באופן תדיר, מה שמאפשר לאלוהים לבחון כל מילה ומעשה שלנו. כשאנחנו מוצאים את עצמנו רוצים לדבר ולפעול באופן ערמומי, עלינו לשאול מה אנחנו רוצים להשיג. אם אנחנו הופכים מודעים לכך שאנחנו מסתירים מניעים ערמומיים או חושפים צביון רע, עלינו למהר להתפלל בפני האל ולשנות את דרכינו. עלינו ליישם בפועל כנות באופן וללמוד להיפתח אל אחינו ואחיותינו באופן מודע, ולחשוף את המחשבות, התפיסות, השחיתות והליקויים שלנו, ולתור אחר האמת כדי לפתור אותם. זו הדרך היחידה לנקות בהדרגה צביון ערמומי, רע ושטני. לאחר שהבנתי את זה, הלכתי לאחראית שלי ודיברתי איתה בפתיחות על המניעים הבזויים והתנצלתי. לא רק שהיא לא דחתה אותי – גם היא נפתחה בפני ומנינו את החסרונות שלנו במילוי חובותינו יחד. יישום בפועל באופן הזה גרם לי להרגיש בנוח. הרגשתי שאני כבר לא חיה בצללים וזה נתן לי שקט נפשי.

אני לא לגמרי חופשיה מהצביון הערמומי, הרע והמושחת שלי אבל יש בי אמונה ואני רוצה להיות אדם כן שטוב בעיני אלוהים, ולהתמקד בלהיות כנה ופתוחה לבחינתו של אלוהים בכל דבר שאני אומרת ועושה בחיים.