במהלך השנים האחרונות, השקיתי בכנסייה מאמינים חדשים ממדינה זרה. בגלל שהיה לי ניסיון בעבודת השקיה ודיברתי מעט משפתם, האחים והאחיות ביקשו ממני עזרה לעיתים קרובות כשהיו להם בעיות הקשורות להשקיית מאמינים חדשים, ובדרך כלל קיבלו את ההצעות שלי. לפעמים, האחיות והאחיות לא ידעו איך לפתור כמה מהבעיות של החדשים, אבל אני פתרתי אותן בקלות. לכן, האמנתי שאיכותי טובה ושיכולת העבודה שלי גבוהה מהממוצע. עד מהרה, נבחרתי כמפקחת והייתי אחראית על סידור וקבלת החלטות סופיות בעניינים גדולים וקטנים כאחד הנוגעים לעבודת ההשקיה. נהניתי מאוד מהתחושה הזו.

מאוחר יותר, כשמספר החדשים שהזדקקו להשקיה הלך וגדל, הכנסייה סידרה שאחות בשם אמילי תעבוד איתי בשיתוף פעולה ותחלוק איתי את האחריות לעבודה. בכינוס הראשון שלנו, אמילי השמיעה את הרעיונות והדעות שלה באשר לבעיות הקיימות בעבודת ההשקיה. האחים והאחיות הסכימו איתה כולם, אבל אני חשתי אי נוחות. לא ציפיתי, שלמרות הזמן הקצר שבמהלכו אמילי ביצעה את חובתה זו, כבר יהיו לה תובנות כה רבות באשר לעניינים מקצועיים. לפני שהיא הצטרפה אלינו, כולם הקשיבו לי במהלך הדיונים, אבל עכשיו היא באה ולקחה ממני את אור הזרקורים. בעתיד, אחרי שהיא תבלה יותר זמן עם האחים והאחיות, ותפגין יותר מהיתרונות והחוזקות שלה, כולם יגלו כלפיה הערכה רבה, וזה יסכן את המעמד שלי בקבוצה. ככל שחשבתי על כך יותר, כך נעשיתי מודאגת יותר. יום אחד, המנהיג עבר על העבודה יחד איתנו. הוא שם לב, שהחדשים שאמילי השקתה מתכנסים באופן קבוע ושרבים מהם מבצעים את חובתם, בעוד שרבים מהחדשים שאני השקיתי לא התכנסו בקביעות ורק מעטים ביצעו את חובתם. כשהמנהיג ראה את המצב הזה, הוא ביקש ממני שאעביר חלק מהמטלות שבאחריותי לאמילי. כששמעתי זאת, חשתי התנגדות חזקה בליבי, וחשבתי, "אמנם, תוצאות העבודה שלי אינן טובות, אבל אם רק אשקיע יותר מאמץ, יחול שיפור בכל העניינים הללו והם ייפתרו במוקדם או במאוחר. למה שאעביר את המטלות שלי לאמילי? אם האחים והאחיות ישמעו על זה, מה הם יחשבו עליי? הם לבטח יחשבו שכישורי העבודה שלי לא טובים מספיק. ואז איך אוכל להישאר בקבוצה? יתרה מכך, אם אמילי תיעשה מעורבת בתחום העבודה שלי, וכולם יתחילו להקשיב לה, מי יקשיב לי? האם זה לא יהפוך אותי ממפקחת לסוג של בובה?" אבל המנהיג כבר ערך את הסידור הזה ולא יכולתי לדחותו ישירות, ולכן העברתי לאמילי בחוסר רצון מטלות פחות חשובות. בדרך כלל לא נפגשתי איתה מיוזמתי כדי לדון בעבודה, ולפעמים כשהיא שלחה לי הודעות, סירבתי לענות לה.

מעט לאחר מכן, גיליתי שאח בשם האנטר נמצא במצב לא טוב, אז התכוננתי לתמוך בו ולעזור לו, אבל באופן מפתיע, אמילי סיפרה לי שהיא כבר שיתפה עם האנטר. קצת כעסתי, וחשבתי, "אני תמיד הייתי זו ששיתפה עם האנטר, ועכשיו הלכת ושיתפת איתו בלי לספר לי על זה. הרי ברור שאת מנסה להתחרות בי." בעיקר כשהאנטר אמר במהלך אחד הכינוסים שהשיתוף של אמילי הועיל לו מאוד ועזר לו להשיג הבנה לגבי צביונו המושחת. הרגשתי מאוד לא בנוח. חשבתי, "האנטר אמר פעם שהשיתוף שלי מכיל דוקטרינות רבות, ועכשיו הוא מעריץ את אמילי כי היא הצביעה על הבעיות שלו בשיתוף שלה. אם המצב יימשך כך, האם לא יהיה ברור מי משתינו היא הטובה יותר? כולם יחשבו שאמילי מבינה את האמת ואוחזת במציאות, והם יעריכו אותה הרבה יותר בעתיד. האם זה לא יסכן את המעמד שלי בקבוצה?" מאותו רגע ואילך, ראיתי באמילי את האיום הגדול ביותר עליי. נעשיתי מגוננת מאוד על העבודה שהייתי אחראית לה אישית, ולא נתתי לה הזדמנות להשתתף. המנהיג נהג לבקש מאיתנו שנדון יחד בענייני עבודה, אבל סירבתי לערב אותה, כי הרגשתי שזה יהיה משפיל עבורי ויגרום לי להיראות חסרת יכולת. האם לא הסתדרתי בעבודה הזו בסדר גמור גם בלעדיה? אז השמעתי תירוצים וסירבתי לשתף אותה, ואמרתי למנהיג שהכול כבר תחת שליטה, או שהבעיות לא כאלה מסובכות ושאוכל לפתור אותן לבדי, ושאם אדון בהן עם אמילי זה רק יגרום לעיכובים, וכך הלאה. השמעתי תירוצים שונים ומשונים כדי לא לשתף אותה בעבודתי. פעם אחת, בדיוק סיימתי לדבר עם אחות בשם ג'ואן לגבי מצב העבודה שלה, כשאמילי ניגשה ושאלה אותה לגבי אותו עניין. ג'ואן התרגזה קצת ואמרה שלתקשר שוב ושוב לגבי העבודה מרגיש לה כמו בזבוז זמן. ידעתי מצוין שזה קרה כי לא תקשרתי כמו שצריך עם אמילי לפני כן, אבל במקום להרהר בבעיה שלי, שמחתי בסתר ליבי וחשבתי, "בדיוק! ממש מיותר לערב את אמילי. אם כולם יפסיקו לחבב אותה, היא כבר לא תאיים על המעמד שלי." לכן זרמתי עם ג'ואן ואמרתי, "זה באמת מעכב את העבודה." במהלך הדיונים לגבי העבודה, כשהיו אחים ואחיות שהציעו לערב את אמילי, נאלצתי להסכים כדי שלא לעמוד במצב לא נעים. אבל בתוכי, התנגדתי לכך מאוד, וחשבתי, "אמילי, אמילי! עכשיו היא היחידה שאכפת לכם ממנה. אי אפשר להמשיך לעבוד בלעדיה? לפני שהיא הצטרפה אלינו, אני הייתי זו שקיבלה החלטות, והעבודה לא התעכבה בשום צורה!" בכל פעם ששמעתי את האחים והאחיות מזכירים את שמה של אמילי, נעשיתי רגישה במיוחד, ותהיתי אם הם כולם מעריכים אותה כל כך. ברגע שהיא הייתה בסביבה, מיד הפעלתי את ההגנות שלי, כמו קיפוד שמתכדרר, מוכנה להגן על המעמד שלי בכל רגע. בשל מאמציי להפריע לה, אמילי לא הצליחה להשתלב בעבודה כלל וכלל, ולא היה לה מושג איך לשתף איתי פעולה, וזה הרגיז אותה מאוד. הבנתי שמצבה הקשה היה במידה רבה בגללי, וחשתי מעט אשמה. אבל אז חשבתי, "אם את לא מצליחה להשתלב, אז אל תתערבי בעבודה שלי. יהיה נחמד אם כל אחת מאיתנו תתרכז בעבודה שלה ולא תפריע לשנייה." אפילו ביקשתי מאלוהים שיסדר את הנסיבות כך שאמילי תועבר למקום אחר, ואני אוכל לעבוד בשלווה. בכל הזמן הזה חייתי במצב של התנגדות לאמילי ורצון להדיר אותה, ולעיתים קרובות חשתי עצבנית ועייפה בצורה לא ברורה. נעשיתי שלילית מאוד, ואפלה התפשטה בליבי. התפללתי לאל, "אלוהים, מאז שהתחלתי לשתף פעולה עם אמילי, רציתי תמיד להתחרות איתה וחששתי שהיא תעקוף אותי. אני יודעת שזה מצב שגוי, אבל אני לא מצליחה לראות לאשורה את תמצית הבעיה שלי. אנא הענק לי נאורות כדי שאוכל להבין את עצמי."

יום אחד, קראתי קטע מדברי האל שעוסק בחשיפת צוררי משיח וזכיתי בהבנה מסוימת לגביי. האל הכול יכול אומר: "אחד המאפיינים הברורים ביותר של מהותם של צוררי משיח הוא אחיזתם במונופול על הכוח והעובדה שהם מנהלים דיקטטורות משלהם: הם לא מקשיבים לאחרים, הם לא מכבדים אף אחד, והם לא שמים לב לאיש, ולא משנה איזה חוזקות יש לאנשים, או אילו השקפות נכונות או דעות חכמות הם עשויים להביע, או אילו שיטות מתאימות הם עשויים להציג; נדמה שאיש אינו כשיר לשתף איתם פעולה או לקחת חלק בדבר מן הדברים שהם עושים. זהו סוג הצביון שיש לצוררי משיח. יש אנשים שאומרים שזו אנושיות רעה – אך איך ייתכן שאנושיות רעה שגרתית? זהו צביון שטני לחלוטין, וצביון כזה הוא מרושע ביותר. מדוע אני אומר שצביונם מרושע ביותר? צוררי משיח מפקיעים הכול מבית האל ומרכוש הכנסייה, מתייחסים לכך כאל רכושם הפרטי שאותו הם מנהלים, ולא מרשים לאיש להתערב בכך. כשהם מבצעים את עבודת הכנסייה, הם חושבים אך ורק על האינטרסים האישיים שלהם, מעמדם שלהם וגאוותם. הם לא מאפשרים לאיש לפגוע באינטרסים שלהם, וקל וחומר שהם שלא מאפשרים לאף אחד שהוא בעל איכות, או לכל מי שמסוגל לשאת עדות חווייתית, לאיים על שמם הטוב ועל מעמדם. וכך, הם מנסים לדכא ולהדיר כמתחרים את אלה שמסוגלים לשאת עדות חווייתית ושיכולים לשתף על האמת ולדאוג לאנשיו הנבחרים של האל, והם מנסים נואשות לבודד לחלוטין את האנשים האלה, להכתים את שמם ולהשפילם. רק אז צוררי המשיח ירגישו שלווים... למעשה, לאנשים האלה יש עדות חווייתית כלשהי והם ניחנים במציאות-אמת מסוימת. הם בעלי אנושיות טובה יחסית, יש להם מצפון והיגיון, והם מסוגלים לקבל את האמת. ואף על פי שייתכן שיש להם כמה חסרונות, ליקויים וגילויים מזדמנים של צביון מושחת, הם מסוגלים להרהר בעצמם ולהכות על חטא. אלה הם האנשים שהאל יושיע, ושיש להם תקווה להפוך למושלמים בידי האל. לסיכום, אנשים אלה מתאימים לבצע חובה. הם עומדים בדרישות ובעקרונות לביצוע חובה. אך צוררי המשיח חושבים לעצמם: 'אין שום סיכוי שאני אשלים עם זה. אתה רוצה שיהיה לך תפקיד בתחום שלי, להתחרות בי. זה בלתי אפשרי; אל תחשוב על כך אפילו. אתה יותר משכיל ממני, רהוט יותר ממני, יותר פופולרי ממני, ואתה חותר אל האמת בחריצות רבה יותר ממני. אם הייתי משתף איתך פעולה ואתה היית לוקח את כל הקרדיט, מה הייתי עושה אז?' האם הם מתחשבים באינטרסים של בית האל? לא" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')). האל חושף שצוררי משיח מעניקים חשיבות מיוחדת לכוח ומעמד, ולא מאפשרים לאיש לפגוע באינטרסים שלהם. אם הם רואים מישהו טוב מהם שמאיים על המעמד שלהם, הם מדכאים ומרחיקים אותו. כשהשוויתי זאת להתנהגותי, הבנתי שהתנהגתי כמו צוררת משיח. כשראיתי שאמילי לא רק שיתפה על האמת ופתרה בעיות בצורה טובה יותר ממני, אלא שגם היו לה תובנות מעמיקות לגבי המקצוע שלנו, חששתי ששיתוף פעולה עימה ימנע ממני להפגין את יכולתי. לכן, הרחקתי אותה וסירבתי לתת לה להשתתף בעבודתי, והכול כדי להגן על המעמד שלי ולהימנע מלחלוק בכוח שלי. המנהיג סידר שהעבודה תתחלק ביני לבין אמילי ושנשתף פעולה זו עם זו, במטרה לשפר את תוצאות עבודת ההשקיה. אולם, אני התנגדתי לכך בליבי. גם אם הסכמתי בחוסר רצון לערב אותה, נתתי לה רק משימות בעלות חשיבות פחותה, כי חששתי שאם כולם יקשיבו לה אני אאבד את מעמדי בקבוצה. כשמצבו של האנטר היה לא טוב, אמילי מיהרה לשתף איתו כדי לפתור זאת, אבל במקום שאהיה מרוצה מכך, השמעתי תירוצים מירוצים שונים כדי לדכא אותה ולהגן על מעמדי, וכדי למנוע ממנה להיות מעורבת בעבודה שהייתה באחריותי. כשג ואן הייתה ביקורתית כלפי אמילי, זה שימח אותי בסתר, וקיוויתי שכולם יפנו כעת נגדה כדי שהיא לא תוכל יותר לאיים על מעמדי. בגלל שהדרתי את אמילי, היא לא יכלה להיות מעורבת בעבודה שבאחריותי, וזה השפיע על מצבה. במקום להרהר בעצמי, קיוויתי שהיא תעזוב ומיד. פעלתי באופן אוטוקרטי לחלוטין, וחשפתי תשוקה עזה למעמד. כדי לשמור על מעמדי וכוחי, הדרתי את אמילי ודיכאתי אותה בכל מה שעשיתי, מבלי להתחשב כלל בעבודת הכנסייה. הייתי אנוכית ונבזית ביותר, ונטולת כל אנושיות. התנהגותי ביטאה במדויק את צביונו של צורר משיח!

מאוחר יותר, קראתי קטע נוסף מדברי האל שעזר לי לזכות בהבנה מסוימת לגבי ההשלכות של מעשיי. בדברי האל נאמר: "כאשר לאנשים יש צביונות שטניים, הם יכולים למרוד באל ולהתנגד לו בכל עת ובכל מקום. אנשים שחיים על פי צביונות שטניים יכולים להתכחש לאל, להתנגד לו ולבגוד בו בכל עת. צוררי המשיח טיפשים מאוד, הם לא מבינים זאת, הם חושבים: 'היה לי מספיק קשה להשיג שליטה, למה שאחלוק אותה עם מישהו אחר? מתן שליטה לאחרים משמעו שלא יהיה לי שום דבר לעצמי, לא? איך אני יכול להפגין את הכישרונות והיכולות שלי ללא שליטה?' הם לא יודעים שמה שהאל הפקיד בידי אנשים אינו כוח או מעמד, אלא חובה. צוררי משיח מקבלים רק כוח ומעמד, הם מתעלמים מחובותיהם ואינם עושים עבודה מעשית. במקום זאת, הם רק חותרים אל תהילה, רווח ומעמד, ורק רוצים לתפוס את השליטה, לשלוט באנשיו הנבחרים של האל ולהתענג על יתרונות המעמד. מסוכן מאוד לעשות כך דברים – זו התנגדות לאל! כל מי שחותר אל תהילה, רווח ומעמד במקום לבצע כראוי את חובתו, משחק באש ומשחק בחייו. מי שמשחק באש ובחייו יכול לחרוץ את גורלו בכל רגע. כיום, אתה משרת את האל כמנהיג או כעובד, וזה לא דבר רגיל. אינך עושה דברים עבור אדם מסוים, וקל וחומר שאתה לא עובד כדי לשלם חשבונות ולספק מזון; במקום זאת, אתה מבצע את חובתך בכנסייה. במיוחד לאור העובדה שחובה זו באה מהתפקיד שהאל הטיל, מה משתמע מביצועה? שאתה נושא באחריות על חובתך בפני האל, בין אם אתה מבצע אותה היטב ובין אם לא; בסופו של דבר, יש לתת דין וחשבון לאל, חייבת להיות תוצאה. קיבלת את מה שהאל הטיל עליך, וזו אחריות מקודשת, כך שלא משנה כמה חשובה או שולית אחריות זו, מדובר בעניין רציני. עד כמה הוא רציני? בקנה מידה קטן, הוא נוגע לשאלה אם אתה יכול לזכות בָּאֱמֶת בחיים האלה, והוא נוגע לאופן שבו האל מתייחס אליך. בקנה מידה גדול יותר, הוא קשור באופן ישיר לסיכויים ולגורל שלך, לקץ שלך; אם תבצע מעשים רעים ותתנגד לאל, האל יגנה אותך ויעניש אותך. כשאתה מבצע את חובתך, האל מתעד את כל מה שאתה עושה ויש לו עקרונות ואמות מידה משלו לגבי האופן שבו ביצוע חובתך נמדד ומוערך. האל קובע את קיצך על סמך כל מה שבא לידי ביטוי כשאתה מבצע את חובתך" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')). דברי האל מסבירים באופן ברור את מה שקורה כשצורר משיח רודף אחר מעמד. צוררי משיח לא חותרים אל האמת, אלא רק חותרים להשגת מוניטין ומעמד. עבורם, אין חשוב יותר מכוח ומעמד. הם נאחזים בכוח ומסרבים להרפות ממנו. הם רוצים להיות הסמכות היחידה ולא לאפשר לאף אחד לקחת חלק בעבודתם. בסוף הם נחשפים ומסולקים בגלל התנגדותם לאל. כשחשבתי על עצמי, ראיתי שלאחר שנבחרתי לפקח על עבודת ההשקיה, אני קיבלתי את כל ההחלטות בענייני העבודה, גדולות כקטנות. כולם פנו אליי כדי לשאול על הבעיות שלהם וכדי להקשיב לי, ונהניתי מההרגשה שאני זו שמקבלת החלטות. לאחר שאמילי הצטרפה אלינו, שמתי לב שהיא מוכשרת יותר ממני בתחומים רבים, וחששתי שכולם יתחילו לפנות אליה עם הבעיות שלהם, מה שיגרום לי לאבד את ההשפעה שלי ואת מעמדי כמקבלת ההחלטות, אז הדרתי אותה בכל דרך שיכולתי. בין אם המנהיג ביקש ממני לחלוק איתה בעבודה ולשתף עימה פעולה, ובין אם האחים והאחיות רצו שהיא תצטרף לדיוני העבודה, התנגדתי לכך בליבי. אפילו המצאתי תירוצים כדי שהיא לא תשתתף בעבודה, ורציתי לשלוט בקבוצה כדי שהאחים והאחיות יקשיבו רק לי כשהם נתקלים בבעיות. הכנסייה מינתה אותי לתפקיד חשוב מאוד, אבל מעולם לא חשבתי איך לבצע היטב את עבודתי. במקום זאת, ביליתי את כל הזמן שלי במחשבות איך למנוע ממנה להאפיל עליי ואיך לשמר את מעמדי. תשוקתי למוניטין ומעמד הייתה חזקה מדי. אלוהים אומר: "כל מי שחותר אל תהילה, רווח ומעמד במקום לבצע כראוי את חובתו, משחק באש ומשחק בחייו. מי שמשחק באש ובחייו יכול לחרוץ את גורלו בכל רגע" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')). כשקראתי את דברי האל התחלתי לפחד, כי הבנתי שצביונו של האל הוא צודק ואינו סובל פגיעה. אם אמשיך לחתור לתהילה, רווח ומעמד מבלי להכות על חטא, ואמשיך להדיר ולתקוף את אמילי, אפגע לבסוף בצביונו של האל ואז איחשף ואסולק. גם חשבתי על כל אותם צוררי משיח שסולקו מהכנסייה. כשהגיע מישהו טוב מהם שאיים על מעמדם, הם ראו בו אויב והשתמשו באמצעים בזויים שונים כדי לדכא אותו, להדיר אותו או לענות אותו וכך להשיג את מטרתם, להיות היחידים בעלי כוח. בסופו של דבר, הם גורשו מהכנסייה בגלל מעשיהם הרעים הרבים. באופן דומה, המפלגה הקומוניסטית הסינית, כדי לחזק את המשטר שלה, רוצה נואשות שכולם יצייתו לה. היא לא מגלה רחמים כלפי אלו שמאיימים על מעמדה ורוצה לחסלם לחלוטין בניסיון לשמר את מעמדה וכוחה לעולמי עד. בהביטי על עצמי, האם הדברים שעשיתי כדי לחזק את מעמדי על-ידי הדרתה של אמילי היו שונים בטבעם ממעשיהם של צוררי משיח ושל הדרקון הגדול האדום כאש? ההבנה הזו הבהילה אותי, אז היכיתי על חטא והתפללתי לאל וביקשתי ממנו שינחה אותי כדי שאפתור את בעיותיי.

כמה ימים לאחר מכן, התראת טייפון פתאומית נשמעה באזור מגוריה של אמילי. בפגישה שלנו לפני הגעת הטייפון, היא חשה נרגשת מאוד ואמרה, "כשאסון מכה, אני מרגישה שההזדמנות לבצע את החובה שלי היא מיוחדת מאוד. אבל לא ניצלתי את ההזדמנות הזו או נתתי את המיטב שבי כדי לרצות את האל..." כששמעתי זאת, חשתי הלקאה עצמית. בכל הזמן הזה, התחריתי עם אמילי על תהילה ורווח, והדרתי אותה בכל דרך אפשרית כדי לשמר את מעמדי ולא שיתפתי עימה פעולה כמו שצריך או מילאתי היטב את חובתי. פתאום חשתי חמלה כלפי אמילי ואלוהים כאחד. התפללתי לאל בדממה בלבי "אלוהים, אם לא תהיה לי הזדמנות נוספת לשתף פעולה עם אמילי בעתיד, אישאר אך ורק עם תחושת חרטה. אם אוכל להתחיל מחדש, אנצל את ההזדמנות לשתף עימה פעולה כמו שצריך." באותו אחר צהריים, גיליתי שסופת הטייפון חלפה, ושאזור מגוריה של אמילי לא נפגע. הודיתי לאל שוב ושוב על הגנתו.

לאחר מכן, התפללתי לאל וחיפשתי נתיב ליישום בפועל ולכניסה. אז קראתי את דברי האל שאומרים: "בלי קשר לכיוון או ליעד החתירה שלך, אם אינך מהרהר על העיסוק במעמד ובמוניטין, ואם אתה מתקשה מאוד לוותר על כך, אזי הדבר ישפיע על ההיווכחות שלך בחיים. כל עוד יש למעמד מקום בליבך, הוא ישלוט לחלוטין בכיוון שלך בחיים ובמטרות שאתה שואף אליהן וישפיע עליהם, ובמקרה כזה יהיה לך קשה מאוד להיכנס למציאות-האמת, שלא לדבר על השגת שינויים בצביון שלך; ולמותר לציין כמובן את השאלה אם תהיה מסוגל בסופו של דבר לזכות באישור האל. יתרה מזו, אם לא תצליח לעולם לוותר על המרדף שלך אחר מעמד, הדבר ישפיע על היכולת שלך לבצע את חובתך באופן שעומד בדרישות, דבר שיקשה עליך מאוד להפוך ליציר בריאה שעומד בדרישות. למה אני אומר את זה? אין דבר שהאל מתעב יותר מאשר אנשים שרודפים אחרי מעמד, משום שהמרדף אחרי מעמד הוא צביון שטני, הוא נתיב שגוי, הורתו בשחיתות השטן, זהו דבר שהאל מוקיע וזהו בדיוק הדבר שהאל שופט ומטהר. אין דבר שהאל מתעב יותר מאנשים שרודפים אחרי מעמד, ואף על פי כן אתה עדיין מתחרה בנחישות על מעמד, אתה נוצר אותו ומגן עליו בלי הרף, מנסה תמיד ליטול אותו לעצמך. ומטבע הדבר, האין כל זה מנוגד לאל? אלוהים לא ציווה לבני האדם מעמד. אלוהים מעניק לבני האדם את האמת, את הדרך ואת החיים כדי שבסופו של דבר הם יהפכו ליציר בריאה שעומד בדרישות, ליציר בריאה קטן וחסר משמעות – לא למישהו בעל מעמד ויוקרה שנערץ על ידי אלפי אנשים" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ג')). לאחר שקראתי את דברי האל, הבנתי שחתירה לעבר מוניטין ומעמד מנוגדת לחלוטין לכוונות האל. ככל שאתה חותר יותר לעבר מעמד, כך האל מתעב אותך יותר, וכך אתה מתרחק יותר מדרישותיו. אנשים כאלה בסופו של דבר מתנגדים לאל במידה כזו שהוא מעניש ומסלק אותם. יציר בריאה אמיתי צריך להתמסר באופן מצפוני לריבונותו של האל ולבצע את חובתו באופן מעשי כדי לרצות את האל. זה הדבר שאנשים צריכים לחתור אליו. העובדה שהאל גילה העדפה כלפיי והעניק לי הזדמנות ליישם בפועל בעבודתי כמפקחת, הייתה אמורה לעזור לי לבצע את חובתי כהלכה ולרתום את החוזקות שלי לביצוע נאות של העבודה. המטרה לא הייתה להעניק לי כוח, קל וחומר לאפשר לי לחתור אל מוניטין ומעמד. הייתי צריכה להרפות משאיפותיי ומרצונותיי, לשתף פעולה כהלכה עם אמילי, ולבצע היטב את חובתי.

מאוחר יותר, קראתי קטע נוסף מדברי האל שעוסק בשיתוף פעולה עם אחרים: "מה דעתכם, האם קשה לשתף פעולה עם אנשים אחרים? האמת היא שזה לא קשה. אפשר אפילו לומר שזה קל. אך מדוע אנשים עדיין מרגישים שזה קשה? מפני שיש להם צביונות מושחתים. לאלה שניחנים באנושיות, במצפון ובהיגיון, קל יחסית לשתף פעולה עם אחרים, והם יכולים להרגיש שזה דבר מהנה. הסיבה לכך היא שלאף אחד לא קל להשיג דברים בכוחות עצמו, ולא משנה באיזה תחום הוא עוסק או מה הוא עושה, תמיד טוב שיש מישהו שיצביע על דברים ויציע עזרה – כך הרבה יותר קל מאשר לעשות זאת לבד. כמו כן, יש גבולות למה שאיכותם של אנשים מסוגלת לעמוד בו ולמה שהם יכולים להתנסות בו באופן אישי. איש לא יכול להיות מומחה בכל התחומים: בלתי אפשרי שאדם אחד יידע הכול, שיהיה מסוגל להכול, שישיג הכול – הדבר בלתי אפשרי, וכל אחד צריך להיות ניחן בהיגיון כזה. וכך, לא משנה מה אתה עושה, בין אם זהו דבר חשוב או לא, תמיד תזדקק למישהו שיעזור לך, ידגיש דברים בפניך, ייתן לך עצות או יעשה איתך דברים בשיתוף פעולה. זו הדרך היחידה להבטיח שתעשה דברים בצורה נכונה יותר ושתעשה פחות טעויות, והסיכון שתסטה מהדרך יהיה קטן יותר – זה דבר טוב" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')). האל מדבר באופן ברור מאוד על משמעות וחשיבות שיתוף הפעולה. לא משנה עד כמה אדם הוא מוכשר, אף אחד לא מושלם. כולם יכולים להיעזר באחרים. שיתוף פעולה מאפשר לנו לפצות על חסרונות האחר ולהימנע מלסטות מהדרך, מה שתורם גם לעבודת הכנסייה. שיתוף פעולה עם אחרים והקשבה לדעותיהם הוא משהו שאדם בעל אנושיות והיגיון רגילים אמור לעשות. כשהרהרהתי בעצמי, למרות שהייתי המפקחת על עבודת ההשקיה והאמנתי שיש לי ניסיון ואיכות מסוימים, שידעתי קצת שפות זרות, ושעל פניו הייתי מסוגלת לעשות עבודה מסוימת, לעתים קרובות ביצעתי את חובתי בעזרת השכל והניסיון, במקום לחפש אחר עקרונות-האמת. הסתמכתי על המעט שניחנתי בו כדי לעבוד לבד, ונקודת המבט שלי על העניינים לא הייתה תמיד מדויקת או מקיפה, היו בה סטיות לא מעטות, ותוצאות העבודה שלי היו תמיד גרועות למדי. בהשוואה אליי, אמילי הייתה בעלת איכות טובה יותר והבינה טוב יותר את האמת. היא חיפשה אחר עקרונות-האמת כשנתקלה בבעיות, והרהרה בעצמה והבינה את עצמה כשהתגלתה אצלה שחיתות. החוזקות שלה היו בדיוק אלה שהיו חסרות אצלי. האל הציב לצדי מישהי טובה יותר ממני כדי שנשלים זו את זו ונבצע היטב את חובתנו. זה לא רק תרם לעבודת הכנסייה אלא גם תרם לחיי שלי. האל הראה לי את אהבתו כלפיי. לאחר שהבנתי את כוונות האל, התפללתי אליו, "אלוהים, תמיד קינאתי באמילי והתחריתי בה, ואפילו דיכאתי אותה ולעגתי לה. כעת, אני מבינה סוף סוף שסידרת שהיא תעבוד לצדי כדי לפצות על חסרונותיי. אני מודה לך ממעמקי ליבי. מעתה והלאה, אני מוכנה לשתף פעולה כמו שצריך עם אמילי ולבצע היטב את חובתי, ואפסיק לחתור אל מוניטין ומעמד." לאחר מכן, נקטתי יוזמה ונפתחתי בפני אמילי לגבי השחיתות שנחשפה אצלי. לאחר השיתוף, חשתי הקלה רבה, ושתינו התקרבנו זו לזו. לאחר מכן, כשביצעתי את חובתי, כבר לא ראיתי אותה כמתחרה, אלא כעוזרת. כשהתגלו בעיות בקבוצה, פניתי אליה לגביהן וניהלנו דיון. חיפשנו יחד כשהיה משהו שלא הבנו, ושיתפנו על התובנות שלנו. בדרך הזו, חשנו בנאורות ובהנחיה של האל ויכולנו לפתור בעיות רציניות.

זמן קצר לאחר מכן, היה אח שהשפיע על העבודה מפני שבאופן עקבי הוא מילא את חובתו בצורה שטחית, והיה צורך לשתף עמו ולפטר אותו מעבודתו. דאגתי שלא אוכל לשתף עימו בבהירות ולהצביע על הבעיות שלו. חשבתי שאם אמילי תשתף עימו על האמת, הוא יזכה להארה רבה יותר אז שקלתי לבקש ממנה להצטרף אליי בשיתוף. עם זאת, עדיין חששתי וחשבתי, "אם אנקוט יוזמה ואערב אותה בעבודתי, זה לא יגרום לי להיראות חסרת יכולת?" כשהמחשבה הזאת עלתה בי, הבנתי שמצבי אינו תקין – שוב ניסיתי להגן על המוניטין והמעמד שלי. לכן התפללתי לאל. קראתי את דברי האל שאומרים: "אנשים משיגים תוצאות בכל דבר שהם מתמקדים בו, בכל עניין שהם משקיעים בו מאמץ. אם אתה מתמקד תמיד בדוקטרינה, הרי שתשיג רק דוקטרינה; אם אתה מתמקד בהשגת מעמד וכוח, יתכן שהמעמד והכוח שלך יהיו יציבים, אבל לא תשיג את האמת, ואתה תסולק. בלי קשר לחובה שאתה מבצע, היווכחות בחיים היא דבר חשוב. אינך יכול להרפות במובן הזה, ואתה גם לא יכול להזניח אותה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, שישה סימנים להתקדמות בחיים). "רק אם אנשים משתפים פעולה בהרמוניה, הם יכולים להתברך בפני האל, וככל שהם מרבים לחוות דברים, כך הם מגיעים לכדי אחיזה במציאות רבה יותר, וככל שהם מרבים ללכת בנתיב שלהם, כך הוא הופך לנהיר עוד יותר, והםחשים נינוחים עוד יותר" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אודות שיתוף פעולה הרמוני). דברי האל העניקו לי נתיב ברור ליישום בפועל; חתירה אל מוניטין ומעמד היא נתיב התנגדות לאל, שבסופו של דבר מוביל רק לסילוק. לא יכולתי להמשיך ולחשוש לגבי שימור המעמד שלי, ולגבי מה שהאחים והאחיות חושבים עליי. היה עליי להתחשב בעבודת הכנסייה ולעשות את מה שייטיב עימה. כשהבנתי זאת, חשתי הקלה והזמנתי את אמילי להצטרף אלי לשיתוף עם האח. לאחר השיתוף, הוא זכה בהבנה מסוימת לגבי הטבע של בעיותיו. סוף סוף חוויתי את האושר שבשיתוף פעולה מוצלח, וגם את השלווה והאושר שנובעים מיישום בפועל לפי האמת. תודה לאל הכול יכול!