מאת ייפיי, סין

מימי קדם בסין, קיים הפתגם: "אישה מתייפה למען הגבר החפץ ביקרה". נשים רבות, כדי להציג לראווה את קסמן ולרצות את הגברים אשר מעריצים אותן, משקיעות מאמץ רב בטיפוח ובלבוש. אני לא הייתי שונה מהן. כשהייתי בת שבע-עשרה, התקבלתי לבית ספר מקצועי בבירת המחוז. עזבתי את עיר הולדתי הכפרית ובאתי ללמוד בעיר הגדולה. הכול היה כל כך חדש ונפלא. במהלך הלימודים, פגשתי את החבר שלי, והרבינו לשוחח ולהיפגש. כדי להשאיר עליו רושם טוב, תמיד הקפדתי על הופעתי כשנפגשנו. כמו כן, לעתים קרובות הוא לקח אותי לפגוש את משפחתו וחבריו. כולם חיבבו אותי מאוד ולעתים קרובות שיבחו אותי על יופיי ועל קסמי. בכל פעם שהם החמיאו לי, זה שימח מאוד את החבר שלי. הוא אמר שהוא גאה להיראות איתי, ולכן הוא תמיד רצה לקחת אותי איתו לכל מקום שהלך. אי אפשר היה להפריד בינינו באותה תקופה. מאוחר יותר התחתנו. בהתחלה, הוא היה מתחשב מאוד כלפיי. אני זוכרת שכשהייתי בהיריון, סבלתי מבחילות בוקר קשות מאוד, ולא יכולתי לאכול או לשתות כלום. הוא תמיד היה חושב עליי כשהיה בעבודה, והיה חוזר הביתה לטפל בי בכל פעם שהיה לו זמן. הדבר ניחם אותי מאוד. אבל אחרי שהילד שלנו נולד, החיים שלי התהפכו. הגזרה שלי השתנתה, וכבר לא הייתי רזה או יפה כבעבר. כל יום, הייתי שקועה לחלוטין בטיפול בילד שלנו, ולא היו לי הזמן או מצב הרוח להתלבש יפה. כשבעלי ראה אותי הופכת מנערה צעירה לעקרת בית שחוקה, יחסו כלפיי השתנה. הוא כבר לא הוציא אותי לבלות, ובמקום זאת הוא בילה כמעט כל יום עם החברים שלו, וכמעט שלא היה איתי בבית. בכל פעם שרציתי שהוא ייצא איתי ועם הילד שלנו להירגע, לא היה לו כוח, אבל אם חבריו התקשרו, הוא היה עוזב מיד בלי לחשוב פעמיים. הוא אהב לגדל כלבים. פעם אחת, לא סגרתי את הדלת כמו שצריך, ובזמן שלא שמתי לב, הכלב ברח ולא חזר. הוא כעס עליי בגלל זה ולא חזר הביתה במשך יומיים. היו עוד מקרים רבים כאלה. הרגשתי שבכלל לא אכפת לו ממני, וסבלתי כאב עמוק. בהתחלה, לא יכולתי להבין מדוע יחסו של בעלי אליי השתנה כל כך. יום אחד, בת דודתי באה לביתי, והיא אפילו הרחיקה לכת ולעגה לי באומרה: "הסתכלת במראה לאחרונה? את נראית כל כך מוזנחת – איזה גבר ירצה אותך? את יודעת למה בעלך לא אוהב לחזור הביתה? גם אני לא הייתי חוזרת הביתה לפנים כמו שלך." דבריה פגעו בי מאוד. התברר שבעלי התייחס אליי כך כי כבר לא הייתי יפה כבעבר, ונמאס לו ממני. הייתי עבורו חפץ שהוא כבר לא נהנה ממנו, אך התקשה להשליך. סבלתי כאב רב, אבל לא ידעתי איך לשקם את היחסים בינינו. בהמשך, החלטתי להתחיל בניסיון לשנות את גזרתי. התחלתי להתמקד בטיפולי יופי ובירידה במשקל. כדי לרדת במשקל, הרביתי לקחת כדורי הרזיה וקניתי בגדים מחטבים. אפילו הלכתי לדיקור סיני ולטיפול בכוסות רוח. ניסיתי כל מיני שיטות לרדת במשקל. מכיוון שהגזמתי עם הירידה במשקל, לעתים קרובות הרגשתי סחרחורת ובחילה, וכשהמצב החמיר, לא יכולתי אפילו לזוז כששכבתי במיטה. סבלתי כאב רב ולא רציתי להרוס את עצמי כך, אבל כשחשבתי על לזכות מחדש בליבו של בעלי, חרקתי שיניים והמשכתי. העבודה הקשה שלי השתלמה – בהתמדתי במשטר הירידה במשקל, לבסוף רזיתי מאוד. בעלי התחיל להסתכל עליי אחרת, והוא התייחס אליי הרבה יותר טוב מבעבר. לפעמים, הוא אפילו היה לוקח אותי למפגשים עם חבריו. נדמה היה שהאושר האבוד שלי סוף סוף חזר, והייתי מאושרת עד הגג. בלבי, השתכנעתי עוד יותר שהפתגם "אישה מתייפה למען הגבר החפץ ביקרה" אכן נכון.

אבל הזמנים הטובים לא נמשכו זמן רב. נראה היה שהשינויים שלי היו רק חידוש חולף בעיני בעלי, ועם הזמן, הוא חזר לסורו, וכמעט שלא בילה איתי בבית כבעבר. גם כשלא היו לו אירועים חברתיים, הוא היה פשוט ישן או צופה בטלוויזיה בבית, וכמעט אף פעם לא גילה כלפיי דאגה או ניהל איתי שיחת חולין. הייתי מיוסרת ומאוכזבת מאוד. עזבתי את עבודתי וניתקתי את כל הקשרים החברתיים שהיו לי אז, ותליתי בו את כל תקוותיי. למענו, לא רק שנטלתי על עצמי את כל מטלות הבית, אלא גם טיפלתי בצעירים ובמבוגרים במשפחתנו, ולצד זאת התמקדתי בירידה במשקל ובטיפולי יופי כדי לזכות בליבו. אבל בתמורה, כל מה שקיבלתי ממנו היה אדישות וקרירות. לעתים קרובות הרגשתי בודדה, חסרת אונים, כאובה ומיואשת. פעמים כה רבות פסעתי לבדי בדרך או לצד התעלה, ובאמת רציתי לשים קץ לחיי. אבל כשחשבתי על ילדי הקטן ועל הוריי המבוגרים, פשוט לא יכולתי לוותר. פעם אחר פעם, נשאתי את עיניי לשמיים, וזעקתי בליבי, "ריבונו של עולם! מדוע חיי כה כואבים? מה עליי לעשות?"

מאוחר יותר, הגיעה אליי ישועת האל באחרית הימים. בכינוסים, אכלתי ושתיתי את דברי האל עם האחים והאחיות, וכך הבנתי שהאל משגיח על האנושות יומם וליל, אך האנושות הושחתה על ידי השטן. איננו יודעים מאין באנו, לאן אנו הולכים, ועל אחת כמה וכמה כיצד לחיות. אנו יכולים רק להיאבק בחוסר אונים בתוך הכאב. כל זה קורה מפני שאיננו מקשיבים לדברי האל וסטִינו מהשגחתו, והדבר נגרם כתוצאה מכך שהשטן מוליך אותנו שולל ופוגע בנו. הבנתי גם שכְּיציר בריאה, עליי לחתור אל האמת ולמלא את חובותיי, ושרק אז יש לחיים משמעות. כשראיתי אחים ואחיות מטיפים את הבשורה, מבצעים את חובותיהם וחיים חיים מספקים ושמחים מדי יום, קינאתי מאוד. חיי סבבו סביב מטלות המטבח ובעלי. חייתי חיים ריקים וחסרי משמעות, וכתוצאה מכך, לא השגתי דבר, ונותרתי רמוסה, מכוסה בפצעים ומוצפת בכאב בלתי נסבל. איזה ערך או משמעות היו לחיים כאלה? בחנתי את לבי, ושאלתי את עצמי, "האם אלה באמת החיים שאני רוצה? לא. לא, אלה לא. אני לא יכולה לחיות כך." לכן התחלתי לבצע את חובותיי בכנסייה.

באותה תקופה, לא הרהרתי אם הפתגם "אישה מתייפה למען הגבר החפץ ביקרה" נכון, או חשבתי אם החתירה שלי בעייתית. רק מאוחר יותר, כאשר קראתי על כך שהאל חושף את ההיבטים המופרכים של הפתגם "אישה מתייפה למען הגבר החפץ ביקרה", התחלתי להיזכר בכל מה שקרה לי, ולהרהר ולהבין עד כמה מגוחכות ומטופשות היו החתירות שלי בעבר. האל הכול יכול אומר: "האימרה 'אישה מתקשטת למען זה שחפץ בה' כשלעצמה ממקמת נשים בעמדה לא שוויונית לגברים. היא דורשת מנשים להתקשט כדי לְרַצוֹת גברים, לחיות למען אושרם של גברים, ולהרגיש כבוד בכל פעם שמישהו מחבב ומעריץ אותן. זה לא שוויוני; מצב זה כשלעצמו הוא שיקוף אמיתי של מעמדן הנמוך של נשים. מה שמשתמע מהאימרה 'אישה מתקשטת למען זה שחפץ בה' הוא שבין אם אישה זוכה לחיבה מאחרים בגלל יופייה, ובין אם היא מושכת את חיבתם של גברים משום שהיא יודעת להתקשט כדי להיות נעימה לעין, עליה להרגיש שמחה וכבוד בשל כך. תפיסה זו כשלעצמה היא ביזוי של נשים. האימרה הזאת מעבירה לנשים מסר שערך קיומן ומקור אושרן תלויים בכך שיהיה מישהו שיחבב אותן, ואם אין אדם כזה, עליהן להרגיש אומללות ומתוסכלות, ועליהן להרהר מדוע איש אינו מחבב אותן, והאם, כנשים, הן חיות חיים כושלים וחסרי ערך. אם כן, האם האימרה 'אישה מתקשטת למען זה שחפץ בה' אינה מבזה נשים? (כן.) בביטוי 'אישה מתקשטת למען זה שחפץ בה', האם 'זה שחפץ בה' אינו בדרך כלל גבר? האימרה הזאת כשלעצמה מציבה את הגברים בעמדת אדונים, מעל הנשים. משמעותה היא שאישה צריכה להרגיש כבוד כאשר גבר – אדון – מחבב ומעריך אותה. ואם גבר – אדון – לא מחבב אותה, הרי שמשהו לא בסדר איתה, שהיא לא ראויה לאהבה, שהיא כישלון בחיים, ושהיא לא כשירה להיות אישה. אתה מבין, כך, באופן בלתי מורגש, מעמדם של גברים עולה על מעמדן של נשים, ומאפשר להם לדרוך על צווארן של נשים ולהתנשא מעליהן. כאן טמונה הטעות באימרה 'אישה מתקשטת למען זה שחפץ בה'" (הדבר, כרך שביעי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (14)). אחרי שקראתי את דברי האל, הבנתי שהאמרה "אישה מתייפה למען הגבר החפץ ביקרה" שגויה מיסודה. הצבת גברים מעל נשים ללא ספק ממעיטה מערכן. היא גורמת לנשים לתפוס גברים כעליונים מהן, לחשוב שגברים צריכים להיות מרכז חייהן, ולהיות מאושרות כשהן זוכות להערכתם ולהערצתם של גברים, כל זאת באופן לא מודע. הרעיון גורם לנשים לחשוב שלחייהן אין כל ערך ללא הערכה והערצה של גבר, כאילו מטבען, נשים חיות רק למען הנאתם של גברים. השקפה זו מאוד מגוחכת ולא הוגנת כלפי נשים. מאז שהייתי נערה, האמרה הזאת השפיעה עליי עמוקות. האמנתי שאם אישה יכולה לזכות בחיבתו של גבר, חייה יהיו מאושרים ונטולי דאגות. לכן תמיד חלמתי למצוא בעל שיאהב אותי וידאג לי, וחשבתי שהדרך היחידה לחיים מאושרים באמת היא להזדקן יחדיו יד ביד. מאוחר יותר, הכרתי את בעלי הנוכחי, ואז הייתי צעירה, יפה וחטובה, והוא חיבב אותי מאוד. הוא לקח אותי לבלות בכל פעם שהיה לו זמן פנוי, והוא גם הכיר לי את המשפחה והחברים שלו. כולם התפעלו מהמראה שלי, וזה גרם לו להתאהב בי עוד יותר. האהבה הנפלאה הזאת הציפה אותי והייתי מאושרת מאוד. כדי לשמור על גחלת האהבה, השקעתי המון בטיפוח המראה שלי בכל פעם שנפגשנו כדי שהוא יראה את הצד הכי זוהר שבי. אחרי שהתחתנו ילדתי ילד והפכתי מנערה צעירה לעקרת בית זקנה ועייפה. היחס של בעלי כלפיי החמיר, וההערצה שלו הפכה אט אט לבוז. כדי לזכות מחדש בחיבתו של בעלי ולשמור על נישואינו המאושרים, עברתי טיפולי יופי, רזיתי וניסיתי כל תכסיס שקיים בניסיון לשנות את עצמי. גם אם הדבר היה כרוך בפגיעה בגוף שלי, לא היה לי אכפת. כשראיתי שיפור ביחס של בעלי כלפיי, הייתי מרוצה מאוד, והאמרה "אישה מתייפה למען הגבר החפץ ביקרה" נראתה לי יותר ויותר כסוד לשימור הנישואים שלנו. כמו כן, לקחתי על עצמי את כל עבודות הבית, דאגתי שהבית יהיה מצוחצח והתלבשתי יפה. הקדשתי את כל ליבי ומחשבותיי לבעלי, אך הוא נותר אדיש כלפיי. הרגשתי שאין שום תקווה בחיי, ואפילו לא רציתי להמשיך לחיות. כשאכלתי ושתיתי את דברי האל, הגעתי להבנה שהשטן המיט עליי את כל הסבל שעברתי. נשמעתי לאמרה השטנית הכוזבת והמופרכת "אישה מתייפה למען הגבר החפץ ביקרה", בזבזתי את כל זמני בניסיון להבין איך לרצות אותו ולהחזיק בליבו, וכתוצאה מכך, אושרי נעשה תלוי בבעלי. אבל בתמורה, קיבלתי רק כאב ומרמור. הייתי כה תמימה ומטופשת!

לאחר מכן קראתי קטע נוסף מדברי האל, שגרם לי לראות ביתר בהירות את המופרכות באמרה "אישה מתייפה למען הגבר החפץ ביקרה". האל הכול יכול אומר: "האם גברים מחבבים נשים רק בגלל המראה שלהן וקישוטיהן? או שמא הם מחבבים נשים רק משום שהן עדינות, צנועות, מכובדות וחינניות? האם גברים מחבבים נשים רק כדי לענג את עיניהם? (לא, הם רוצים לספק את התשוקה המינית של הבשר.) אם כן, מהי מטרתן של נשים כשהן מנסות לְרַצוֹת גברים ולשמח אותם? (גם זה כדי להתענג על התשוקה המינית של הבשר.) כלומר, הן לגברים והן לנשים יש צרכים אלה כלפי אלה, והצורך הבסיסי ביותר מביניהם הוא התשוקה המינית של הבשר. הצורך של גבר באישה לא מסתכם רק בחיבה שהוא חש כלפי המראהּ שלה, אלא, על בסיס זה, הצורך שלו הוא להשיג אותה באופן פיזי – ובמילים בוטות יותר, להשיג את גופה כדי לספק את תשוקתו המינית. לכן, המטרה העומדת מאחורי האימרה 'אישה מתקשטת למען זה שחפץ בה' היא למעשה סיפוק תשוקתם המינית של גברים. לא זו בלבד שהיא דורשת מנשים לשוות להופעתן ולקישוטיהן חזות נעימה עבור גברים, אלא גם לספק את תשוקתם המינית. האין זו דרך חיים שפלה ביותר? אם נשים עדיין חושבות שהאימרה הזאת נכונה, שעליהן להשיג את הדבר הזה ולדבוק בו, הרי שהן מבזות את עצמן. לגברים יש צרכים מיניים כלפי נשים והם רוצים להשתעשע בגופן; ואם נשים, במקום לראות בכך דבר נתעב ושנוא, ממשיכות להתקשט למען אלה החפצים בהן, ומרגישות שזהו הכבוד הגדול ביותר בחייהן, הכבוד העילאי, האין הן מבזות את עצמן? (כן.) זוהי שלילה מוחלטת של זכויות הנשים. לא זו בלבד שנשללים מהן זכות הקיום, כבודן וזכויות האדם שלהן, אלא שהדבר גם גורם להן לחשוב שזהו הכבוד הגדול ביותר. האין זה אכזרי? זה אכזרי עד מאוד! מעבר לכך שאין להן אוטונומיה וזכויות אדם כלשהן, נשים יכולות לממש אושר, שמחה והנאה רק על בסיס של ריצוי גברים וסיפוקם המלא. לא משנה איזה יחס בלתי אנושי נשים סובלות, הן עדיין נדרשות להתגאות בכך. האין אלה התעללות ורמיסה של נשים? כל הנשים, הן בימינו והן בעבר, אימצו את האימרה 'אישה מתקשטת למען זה שחפץ בה' כמוטו שלהן, כמטרת חייהן. האין זה שגוי לחלוטין? האין זה תכסיס שהשטן משתמש בו כדי להתעלל באנשים ולהטעות אותם? (כן.)... מטרתם של אנשים האומרים 'אישה מתקשטת למען זה שחפץ בה' בהחלט לא מסתכמת בכך שגבר מעריך אישה. היא מציבה את הגברים בעמדה מתנשאת מעל נשים. ליתר דיוק, האימרה הזאת צמחה מתוך תפיסה שלפיה גברים נעלים ונשים נחותות. בנוסף, המציאות היא שנשים הן קבוצה פגיעה בכל מערכת חברתית, והן נתפסות כנספחות וככלי משחק בידי גברים. לכן, האימרה 'אישה מתקשטת למען זה שחפץ בה' היא חרפה מוחלטת לכל הנשים. אם נשים תומכות במיוחד באימרה הזאת, הרי שזה מצער, ויש לחוש בוז כלפי כל הנשים התומכות בה" (הדבר, כרך שביעי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (14)). מדברי האל, ראיתי בבירור שבין אם גברים נמשכים לנשים ובין אם נשים מבקשות לרצות גברים, מטרתם היא להתענג על תאוות הבשר. לאנושות המושחתת אין תפיסת חיים נכונה, והיא אינה יודעת כיצד למלא את אחריותה כדי לקיים חיי נישואין תקינים. כשגברים ונשים נפגשים, מדובר בעיקר בפורקן תאוות הבשר שלהם. נשים, כדי לספק את תאוותיהם של הגברים, צריכות לעשות מאמצים גדולים כדי להתקשט ולנסות לרצות אותם. עם זאת, גברים משתעשעים בנשים בעודם מצפים מהן להתייפות להנאתם. ההיגיון בזה מגוחך לחלוטין. זוהי אך ורק תחבולה של השטן לרמוס ולהרוס נשים! לולא האל חשף את כל זה, עדיין הייתי חושבת שהפתגם הזה נכון. הייתי כה טיפשה ושפלה! כשהייתי צעירה, יפה וחטובה, היציאה עם בעלי גרמה לו להיראות טוב, וסיפקה את יהירותו בשפע, ולכן הוא התייחס אליי יפה. אחרי הלידה, כבר לא הייתי רזה ויפה כבעבר, וכך נחשף פרצופו האמיתי. הערצתו וחיבתו מפעם הפכו בהדרגה לבוז ולקרירות. כדי לזכות מחדש בליבו של בעלי, ניסיתי למצוא דרכים לרצות אותו, וניסיתי כל תחבולה אפשרית כדי להתייפות ולרדת במשקל. אבל זה סיפק אותו רק כחידוש זמני, ולא תרם כהוא זה לשיפור חיי הנישואין שלנו. חיינו תחת אותה קורת גג, אבל היינו כזרים זה לזה. התחושה הזו גרמה לי לעתים קרובות לחרדה ולכאב, ואף הובילה אותי למחשבות לשים קץ לחיי. רק לאחר שקראתי את דברי האל הרהרתי, והבנתי שחיבתו הקודמת של בעלי אליי לא הייתה אמיתית. הוא אהב רק את המראה שלי. במילים פשוטות, הוא פשוט אהב אותי בגלל נעוריי ויופיי, וכשיופיי דהה והגזרה שלי השתנתה, כל הבוז והקרירות שלו נחשפו. מעולם לא היה לו אכפת ממני באמת, והוא לא הבין כיצד למלא את חובותיו כבעל. איך נישואין כאלה יכולים להיות מאושרים? קשרתי את תפיסותיי על החיים ועל ערכים לריצוי בעלי, וחשבתי בטעות שזכייה בחסדו תאפשר לי לשמור על ליבו, ושרק כך חיי יהיו מאושרים ושמחים. כתוצאה מכך, ייסרתי את עצמי עד כדי אומללות בלתי נסבלת. כל זה נבע מנקודות המבט המוטעות שעמדו מאחורי החתירה שלי. רק אז ראיתי בבירור שאם אישה חיה על פי הפתגם "אישה מתייפה למען הגבר החפץ ביקרה", היא יכולה רק להיות מולכת שולל על ידי השטן ובסופו של דבר להפוך לקורבנו. זה באמת מעורר רחמים וטרגי!

קראתי עוד מדברי האל והבנתי כיצד להבין נכונה את היחסים בין גברים לנשים. האל הכול יכול אומר: "האם כעת אתם רואים בבירור אם האמרה 'אישה מתקשטת למען זה שחפץ בה' נכונה או לא? (היא לא נכונה.) אמרה זו אינה דבר חיובי וגם לא מחשבה או נקודת מבט נכונה. הביטו בכתבי הקודש ובדברים שביטא האל – האם יש ולו משפט אחד האומר שנשים צריכות להתקשט למען אלה החפצים בהן? האם יש ולו משפט אחד שמחלק את מעמדם של גברים ונשים לדרגות, ואומר שגברים נעלים על נשים? לא, אין. בספר בראשית שבכתבי הקודש נאמר שהאישה היא עצם מעצמותיו ובשר מבשרו של האדם. גברים ונשים כאחד הם בני אנוש שנבראו על ידי האל; הם שווים בפני האל, ללא חלוקה לדרגות וללא הבחנה בין נעלה לנחות. חלוקת אנשים לנעלים ונחותים והבחנה בין דרגות מעמד היא מעשה ידיו של השטן; זוהי הוכחה ממשית לדיכוי נשים ולרדיפתן על ידי השטן. מאז שהאל ברא את האנושות בראשיתה, גברים ונשים היו שווים בעיניו. שני המינים הם יצירי בריאה ומושאים לישועת האל. האל מעולם לא אמר שגברים נעלים ונשים נחותות, והוא גם לא אמר שגברים צריכים להיות ראש לנשים או אדוניהן, שגברים צריכים להתנשא מעל נשים, שגברים צריכים לקבל קדימות על פני נשים בכל עבודה, או שלגברים יש דעות משלהם והם עמודי התווך בעוד שנשים צריכות להקשיב יותר לגברים. האל מעולם לא אמר דברים כאלה. רק בגלל השחתת השטן צצו בקרב אנשים אמרות על כך שגברים נעלים ונשים נחותות, ואז המגמה הזו נוצרה בכל החברה ובאנושות כולה, שדיכאה ללא הרף את הנשים תחת סמכות גברית. בשל חוסר הבנה של האמת, ולאחר שנשים הושפעו והוטעו על ידי כל מיני מגמות רעות של השטן, הן החלו לחוש שהן משניות לגברים או נחותות מהם במעמדן. זו הסיבה שעד עצם היום הזה נשים רבות עדיין מאמינות שהאמרה 'אישה מתקשטת למען זה שחפץ בה' היא נכונה. זה דבר עצוב מאוד. כאשר אנשים לא מבינים את האמת, הם עדיין מוטעים ונשלטים על ידי מחשבות ונקודות מבט שונות של השטן בעניינים ספציפיים רבים. אפילו העניין הקטן הזה ממחיש זאת היטב, הלא כן? (כן.)... כחלק מהאנושות הנבראת, נשים נבדלות מגברים רק מבחינת המגדר והמבנה הפיזיולוגי; בהיבטים אחרים אין כל הבדל. בעיני האל אין כל הבדל במעמד בין גברים לנשים. אף פעם ובשום מצב האל לא הציב לנשים דרישות שונות מאלה שהציב לגברים. ביסודו של דבר, נשים שוות לגברים בהיבטים כגון מספר האנשים שהאל בוחר, התקווה לישועה, ההזדמנויות לבצע חובות, החובות והעבודה שניתן לבצע והעבודה שהן יכולות לעשות; נשים אינן פחותות מגברים. זהו המצב לאשורו" (הדבר, כרך שביעי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (14)). מדברי האל, הבנתי שבין אם גבר או אישה, כל בני האדם הם יצירי בריאה ושווים בפני האל. אין דבר כזה עליונות גברית או נחיתות נשית. האל ברא את הגבר והאישה, וסידר עבורם נישואין ומשפחה, בתקווה שבני האדם ילוו זה את זה וימלאו את אחריותם. אבל השטן מחדיר באנשים כפירות ואמרות מופרכות כמו "אישה מתייפה למען הגבר החפץ ביקרה" ו"גברים עליונים על נשים", במטרה לדכא ולרדוף נשים. בעבר, תמיד חייתי על פי הפתגם המופרך "אישה מתייפה למען הגבר החפץ ביקרה" והתייחסתי לבעלי כאל משענתי, הוא היה הכול בעבורי. שברתי את הראש במחשבה על דרכים לרצות אותו, ואף שיניתי את עצמי ללא הרף למענו. אבל הדברים לא הסתדרו כפי שדמיינתי, ולא משנה כמה ניסיתי לרצות אותו, מעולם לא זכיתי בחיבתו האמיתית, והפכנו זרים זה לזה. התלוננתי שלא אכפת לו ממני או שהוא לא אוהב אותי, והוא התלונן שאני לא מבינה אותו. לא הייתה בינינו אהבה או התחשבות, הגענו למצב של טינה הדדית, והיחסים שלנו הידרדרו בהדרגה לקראת קריסה. אבל על ידי אכילה ושתייה של דברי האל, הבנתי שבחיי המשפחה, כרעיה, עליי רק למלא את האחריות שלי, ואל לי להתעסק בניסיון להיאחז בליבו של בעלי, ואף לא לנסות כל שביכולתי על מנת לרצות אותו. מעשים כאלה הם בחזקת הרס עצמי. בעל ואישה שווים זה לזה, ולכל אחד יש את האחריות והחובות שלו. כלומר, במסגרת הנישואין שקבע האל, עליהם למלא את אחריותם זה כלפי זה ולתמוך זה בזה בכל שלב בחיים.

מדברי האל, הבנתי גם את אחת האמיתות החשובות ביותר: כְּיציר בריאה, אדם נדרש למלא את השליחות והמשימה שהאל הטיל עליו. אלה הם המשמעות והערך האמיתיים של החיים, וזוהי גם החתירה הנכונה ביותר. בדיוק כפי שהאל אומר: "מה ערך חייו של אדם? האם זה רק בשביל להתמכר לתענוגות הבשר כמו אכילה, שתייה ובידור? (לא, זה לא.) אז מה זה? אנא שתפו את מחשבותיכם. (כדי לבצע את חובתו של יציר בריאה, זה מה שאדם צריך להשיג בחייו לכל הפחות.) זה נכון... מצד אחד, מדובר בהשלמת חובתו של יציר בריאה. מצד שני, מדובר בעשיית כל מה שביכולתכם ובאפשרותכם בצורה הטובה ביותר, ולפחות להגיע לנקודה שבה המצפון שלכם לא מאשים אתכם, שבה תוכלו להיות שלמים עם מצפונכם ולהיות מקובלים בעייני אחרים. אם ניקח את זה צעד קדימה, לאורך כל חייך, ללא קשר למשפחה אליה נולדת, לרקע החינוכי שלך, או לאיכותך, אתה חייב להבין את העקרונות אותם אנשים צריכים להבין בחיים. לדוגמה, באיזה סוג של נתיב אנשים צריכים ללכת, איך הם צריכים לחיות ואיך לחיות חיים משמעותיים – עליך לפחות לחקור מעט מן הערך האמיתי של החיים. את החיים האלה אי אפשר לחיות לשווא, ואי אפשר להגיע לכדור הארץ הזה לשווא. מצד שני, במהלך חייך, עליך להשלים את שליחותך; זה חשוב מכול. אנחנו לא מדברים על השלמת שליחות, חובה או אחריות גדולה; אך לכל הפחות, אתה צריך להשיג משהו. למשל, בכנסייה, יש אנשים שמשקיעים את כל המאמצים שלהם בעבודת הפצת הבשורה, מקדישים את האנרגיה של כל חייהם, משלמים מחיר גדול וזוכים בליבם של אנשים רבים. בשל כך, הם מרגישים שחייהם לא היו לשווא, ושיש להם ערך ונחמה. כשהם מתמודדים עם מחלה או מוות, כשהם מסכמים את כל חייהם וחושבים על כל מה שעשו אי פעם, בנתיב בו הלכו, הם מוצאים נחמה בליבם. אין להם חוויה של אשמה או חרטה. יש אנשים שלא חוסכים במאמץ כשהם מנהיגים בכנסייה או אחראים להיבט מסוים בעבודה. הם מממשים את מירב הפוטנציאל שלהם, נותנים את כל כוחם, משקיעים את כל האנרגיה שלהם ומשלמים את המחיר על העבודה שהם עושים. באמצעות השקיה, מנהיגות, עזרה ותמיכה, הם עוזרים לאנשים רבים השקועים בחולשות ובשליליות שלהם להתחזק ולעמוד איתן, לא להתרחק, אלא לשוב אל נוכחות האל ואף להעיד עליו לבסוף. בנוסף, במהלך תקופת המנהיגות שלהם, הם משלימים משימות משמעותיות רבות, מרחיקים לא מעט אנשים רעים, מגנים על רבים מאנשיו הנבחרים של האל ומצליחים להתאושש מכמה וכמה הפסדים משמעותיים. כל ההישגים הללו מתרחשים בזמן מנהיגותם. כשהם מסתכלים אחורה על הנתיב בו הלכו, נזכרים בעבודה שעשו ובמחיר ששילמו במשך השנים, הם לא חשים חרטה או אשמה. הם מאמינים שלא עשו דבר שמצדיק חרטה, והם חיים עם תחושת ערך ויציבות ונחמה בליבם. כמה נפלא זה! האם זו לא התוצאה? (כן.) תחושת היציבות והנוחות הזו, חוסר החרטה הזה, הם התוצאה והתגמול של חתירה אל דברים חיוביים ואל האמת. בואו לא נציב סטנדרטים גבוהים לאנשים. בואו ניקח בחשבון מצב שבו אדם מתמודד עם משימה שהוא צריך לעשות או רוצה לעשות במהלך חייו. לאחר שמצא את מקומו, הוא עומד איתן בעמדתו, דבק בעמדתו, מתאמץ מאוד, משלם את המחיר ומקדיש את כל מרצו כדי לבצע ולסיים את מה שהוא צריך לעבוד עליו ולהשלים אותו. כשהוא סוף סוף עומד בפני האל כדי לתת דין וחשבון, הוא מרגיש מרוצה יחסית, בלי האשמות או חרטות בליבו. יש לו תחושה של נוחות ושל תגמול, שהוא חי חיים בעלי ערך" (הדבר, כרך שישי: אודות החתירה אל האמת, כיצד לחתור אל האמת (6)). חשבתי על כמה נשים חיות למען בעליהן, ומעבירות את כל חייהן בניסיון לרצות אותם. ייתכן והן מסוגלות לשמור היטב על נישואיהן ומשפחתן, אולם אין הן יודעות למען מה יש לחיות, או כיצד לחיות חיים בעלי ערך אמיתי. מבלי לדעת זאת, איזו משמעות יש לחייהן? בסופו של יום, האין הן חיות לשווא? נזכרתי כיצד פעם חתרתי אל אושר בנישואין. עשיתי כל מיני דברים חסרי משמעות רק כדי לנסות ולרצות את בעלי, וסבלתי כל כך הרבה סבל מיותר, אבל בסופו של דבר, מה השגתי, מלבד גוף מרוסק? במחשבה לאחור, החוויה הזו באמת נחרטה בזיכרוני. הייתה זו נקודת השפל בחיי, והזמן שבו הייתי הכי מיואשת וכאובה. דברי האל הם שגרמו לי להבין שהאנושות המושחתת מלאה בצביונות של השטן, מלאה בתאווה, ובורה לחלוטין באשר לשאלה מהי אהבה אמיתית, לא כל שכן כיצד לשמור על הנישואים שלהם. אנשים פשוט מנצלים ומרמים זה את זה. אין אהבה אמיתית. רק אהבת האל לאנושות היא חסרת אנוכיות, ללא תמורה, וללא דרישות. זוהי האהבה האמיתית והממשית ביותר. אם אישה חיה רק כדי לרצות את בעלה מבלי לחתור אל האמת או למלא את חובתו של יציר בריאה, אז חיים כאלה הם באמת שפלים!

עכשיו, עזבתי את הבית כדי לבצע את חובתי, ובתהליך ביצוע חובתי, אני מתמקדת בבחינת הצביונות המושחתים, וכן המחשבות וההשקפות המופרכות שיש לי, ואני מחפשת במודע את האמת כדי לפתור אותם. אני מרגישה שרק בחיים כאלה יש משמעות. תודה לאל שהוביל אותי אל מחוץ למחשבה ולהשקפה המוטעות, על פיהן "אישה מתייפה למען הגבר החפץ ביקרה"!