אנשים לא מבינים את האמת כשהם מתחילים להאמין באל, ויש להם הרבה תפיסות ודמיונות לגביו. כעבור מספר שנים שבהן האמנתם באל, קראתם כל כך הרבה מדבריו והקשבתם לכל כך הרבה דרשות, כמה מהתפיסות והדמיונות האלה נפתרו? אפילו אחרי שהאמינו באל במשך מספר שנים, לחלק מהאנשים עדיין יש תפיסות לגבי שיפוטו, ייסוריו וגיזום האדם על ידו, בעוד שלאחרים יכולות להיות תפיסות אחרי שהם רואים את חומרת דבר האל. האם ניתן לפתור את הדברים האלה על ידי חיפוש האמת? אם אתם יכולים לחפש את האמת בכל דבר, ולהשתמש בה כדי לפתור כל בעיה שבה אתם נתקלים, אזי אתם אנשים שחותרים אל האמת. האם אתם מסוגלים לחפש את האמת כדי לפתור בעיות עכשיו? כשאתם נתקלים במשהו שמעורר תפיסות או כשאתם מבצעים עבירה, איך אתם מחפשים את האמת כדי לפתור זאת? מי יכול לדבר על החוויה שלו בדברים מהסוג הזה? (כשהייתי מנהיג לא עשיתי שום עבודה מעשית, רק משימות שגרמו לי להיראות טוב, ותמיד נלחמתי על יוקרה ומעמד. זה שיבש והפריע לעבודתה של הכנסייה, וכאשר עמדתי בפני גיזום, עדיין ניסיתי להצדיק את עצמי ולא היו לי הרהורים וידע אמיתיים או חרטה ושינוי. מאוחר יותר הכנסייה נישלה אותי, אבל לבי עדיין התריס ולא היה מרוצה, ותמיד התלוננתי והפצתי שליליות. מנהיגים גזמו אותי על כך שלא קיבלתי את האמת כלל והתנגדתי לאל, שזה משהו שפוגע בצביונו, ואמרו לי שאם עדיין לא אכה על חטא, אז ירחיקו ויסלקו אותי. באותה תקופה לא הבנתי את האמת ולחלוטין לא הבנתי את האל. למרות שמעולם לא אמרתי שאני לא מאמין באל, חשבתי שבגלל שפגעתי בו, הוא בהחלט לא יציל אותי, אז מוטב שפשוט אעבוד. לאחר מכן לא הקדשתי הרבה תשומת לב לחתירה אל האמת, ורק לאחר שיום אחד שמעתי את שיתוף האל, סוף סוף השתניתי.) לאחר שהשתנית, האם היה לך נתיב נכון של יישום בפועל? מה היית עושה אם אותו הדבר היה קורה שוב? (כרגע, אין לי נתיב של יישום בפועל עבור ההיבט זה.) למעשה, ניתן לפתור את כל הבעיות הללו עם האמת. אם אנשים רוצים לפתור את אי ההבנות שלהם לגבי האל, אז מצד אחד, עליהם להכיר בצביונם המושחת ולנתח ולהבין את הטעויות הקודמות שלהם, הנתיבים השגויים, העבירות והרשלנות שלהם. כך הם יוכלו להבין ולראות את טבעם בבירור. בנוסף, עליהם לראות בבירור מדוע אנשים מאבדים את דרכם ועושים כל כך הרבה דברים שמפרים את עקרונות-האמת, ואת טבע הפעולות הללו. יתרה מזאת, עליהם להבין מהן בדיוק כוונותיו ודרישותיו של האל לאנושות, מדוע אנשים תמיד אינם מסוגלים לפעול על פי דרישות האל, ומדוע הם תמיד פועלים נגד כוונותיו ועושים כרצונם. הביאו את הדברים האלה בפני האל והתפללו, הבינו אותם בבירור, ואז תוכלו לשנות את מצבכם, לשנות את דפוס החשיבה שלכם ולפתור את אי הבנתכם לגבי האל. יש אנשים שתמיד מטפחים כוונות לא ראויות בלי קשר למה הם עושים, תמיד יש להם רעיונות מרושעים, והם אינם יכולים לבדוק אם מצבם הפנימי נכון או לא, ולא להבחין בו על פי דבר האל. האנשים האלה מבולבלים. אחד המאפיינים הברורים ביותר של אדם מבולבל הוא שאחרי שהוא עושה משהו רע, הוא נשאר שלילי כשהוא מתמודד עם גיזום, אפילו נכנע לייאוש וקובע שהוא גמור ולא ניתן להצילו. האם זו לא התנהגות מעוררת רחמים ביותר של אדם מבולבל? הוא לא יכול להרהר בעצמו על פי דבר האל, ואינו יכול לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה כאשר הוא מתמודד עם קשיים. האם זה לא להיות מאוד מבולבל? האם התמסרות לייאוש יכולה לפתור בעיות? האם מאבק תמידי מתוך שליליות יכול לפתור בעיות? אנשים צריכים להבין שאם הם עושים טעות, או שיש להם בעיה, הם צריכים לחפש את האמת כדי לפתור אותה. הם צריכים קודם כול להרהר ולהבין מדוע הם ביצעו מעשה רע, מה הייתה כוונתם ונקודת המוצא שלהם בעשותם זאת, מדוע הם רצו לעשות זאת ומה הייתה מטרתם, והאם מישהו עודד, הסית או הטעה אותם לעשות זאת או האם הם עשו זאת במודע. יש להרהר בשאלות הללו ולהבין אותן בבירור, ואז הם יוכלו לדעת אילו טעויות הם עשו ומי הם בעצמם. אם אינך יכול לזהות את מהות עשיית הרע שלך או ללמוד מזה לקח, אזי לא ניתן לפתור את הבעיה. אנשים רבים עושים דברים רעים ולעולם אינם מהרהרים בעצמם, אז האם אנשים כאלה יכולים אי פעם להכות על חטא באמת? האם יש תקווה לישועתם? האנושות היא תולדה של השטן, ולא משנה אם הם פגעו בצביונו של האל או לא, מהות הטבע שלהם היא זהה. עליהם להרהר בעצמם ולהכיר את עצמם יותר, לראות בבירור באיזו מידה הם מרדו באל והתנגדו לו, והאם הם עדיין יכולים לקבל וליישם בפועל את האמת. אם הם יראו זאת בבירור, הם יידעו באיזו סכנה הם נמצאים. למעשה, בהתבסס על מהות הטבע שלהם, כל בני האדם המושחתים נמצאים בסכנה; נדרש מהם מאמץ רב לקבל את האמת וזה לא קל להם. יש אנשים שעשו מעשים רעים וחשפו את מהות הטבע שלהם, בעוד שאחרים עדיין לא עשו מעשים רעים, אבל הם לא בהכרח טובים בהרבה מאחרים – פשוט לא היו להם מצב או הזדמנות לעשות זאת. מכיוון שעברת את העבירות הללו, עליך להיות ברור בלבך לגבי הגישה שצריכה להיות לך עכשיו, על מה עליך לתת דין וחשבון בפני האל, ומה הוא רוצה לראות. עליך להבהיר את הדברים האלה באמצעות תפילה וחיפוש; אז תדע כיצד עליך להמשיך בעתיד, ולא תהיה עוד מושפע או מוגבל מהטעויות שעשית בעבר. עליך לצעוד בנתיב קדימה ולבצע את חובתך כפי שאתה צריך, ולא להתמסר עוד לייאוש; אתה חייב לצאת לגמרי משליליות ואי הבנה. מצד אחד, זה שלילי ולא מאוד מומלץ לבצע את חובתך עכשיו כדי לפצות על עבירות וטעויות העבר שלך, אבל זה דפוס החשיבה שצריך להיות לך לכל הפחות. מצד שני, אתה צריך לשתף פעולה באופן חיובי ויזום, לעשות כמיטב יכולתך לבצע היטב את החובה שאתה צריך לבצע, ולמלא את האחריות והחובות שלך. זה מה שיציר בריאה צריך לעשות. לא משנה אילו תפיסות יש לך לגבי האל, או אם אתה מגלה שחיתות או שפגעת בצביונו, כל זה חייב להיפתר על ידי הרהור בעצמך וחיפוש האמת. למד מהכישלונות שלך, וצא לגמרי מצל השליליות. ברגע שתבין את האמת ותשתחרר, לא תהיה מוגבל עוד על ידי שום אדם, אירוע או דבר, אז יהיה לך את הביטחון ללכת בנתיב קדימה. לאחר שהשגת כמה הישגים וקצת התקדמות בחיים, וכבר אין לך תפיסות לגבי האל, אתה תיכנס בהדרגה למסלול הנכון של אמונה באל.

מישהו אולי ביצע עבירה בעבר או סטה מדרך הישר, אך למעשה הוא לא אדם ערמומי או מרושע במיוחד, הוא פשוט גאוותן מדי, כל כך גאוותן עד שהפך לבלתי הגיוני, איבד את האיפוק ולא הצליח לשלוט בעצמו, עשה דברים שהאל מתעב ובז להם, ואף הגעיל את עצמו. אך לאחר שהלך בדרך האל עד עכשיו הוא בוודאי התקדם במידה מסוימת. באשר לשאלה האם הוא יכול להישאר בסופו של דבר, האל יקבע זאת על סמך התנהגותו הנוכחית, כמו גם יחסו הנוכחי כלפיו וכלפי חובתו. מישהו יכול לומר: "ביצעתי עבירות חמורות בעבר, אך לאחר מכן הבנתי את האמת. אני באמת מתחרט על העבירות שלי, אך אני לא יכול לקחת אותן בחזרה, גם אם אני מיישם בפועל את האמת עכשיו. אני תמיד מרגיש כאילו אני מוכתם, ולבי אינו בטוח אם האל רוצה בי או לא". זה אתה שחורץ משפט על עצמך, לא האל; המשפט שלך לא מייצג את זה של האל, וגם הגישה שלך לא מייצגת את הגישה שלו. עליך להבין מהי הגישה של האל ומהי השורה התחתונה שלו כלפי כל אדם מושחת וכלפי אלו שניתן להציל. האם זה ברור לכם? האל מסתכל על הגישה, הנחישות וההחלטיות של האדם בחתירה אל האמת. לא אכפת לו מי היית קודם, מה היו העבירות שלך או כמה השקעת מעצמך, הקרבת או סבלת. האל לא מסתכל על הדברים האלה. מישהו יכול לומר שהוא מאמין באל והיה בכלא שמונה פעמים, והאל אומר: "אני לא מסתכל על הדברים האלה אצלך. אני רק מסתכל על ההתנהגות שלך עכשיו, האם אתה אדם שחותר אל האמת, האם נשאת עדות כשהיית בכלא, אילו דברים השגת, האם אתה מכיר את האל, והאם נכנסת למציאות-האמת." זו התוצאה שאותה רוצה האל. יש אנשים שאומרים: "ביצעתי עבירות וסטיתי מדרך הישר, אבל עכשיו אני מכיר בכך, ובאמצעות הרהורים מעמיקים נעשיתי מוכן להכות על חטא, ונחוש לבצע את חובתי בצורה טובה, לא להיות שטחי, ולעשות כמיטב יכולתי כדי שאוכל לרצות את האל, לגמול על אהבתו ולפצות על טעויות העבר שלי. אני רוצה לחתור אל האמת וליישם אותה בפועל במהלך ביצוע חובתי. אני לא רק אשקיע או אעמול, אני אנסה ליישם בפועל את האמת, להביא לידי ביטוי צלם אנוש, ואכבד את האל על ידי ביצוע חובתי בצורה טובה." עם גישה שכזו, האם האל עדיין יסתכל על העבירות שלך? הוא לא. לכן עליך להיות בטוח בכך בליבך, כדי שלא תוגבל יותר על ידי עבירות מהעבר. יש אנשים שתמיד מוגבלים על ידי עבירות מהעבר, וחושבים: "האל אינו יכול לסלוח על שום דבר שפוגע בצביונו. הלב שלו דחה אותי כבר מזמן, וזה חסר טעם עבורי לחתור אל האמת". איזו מין גישה זו? זה נקרא לחשוד באל ולא להבין אותו. למעשה, לפני שבכלל עשית משהו שפגע בצביונו של האל, הייתה לך גישה חסרת כבוד, מזלזלת ושטחית כלפיו, ולא התייחסת לאל כאל. אנשים חושפים את צביונם השטני בגלל רגע של בורות או אימפולסיביות, ואם אין מי שיטיל עליהם משמעת או יעצור אותם, הם מבצעים עבירות. לאחר שהעבירות שלהם מובילות להשלכות, הם לא יודעים להכות על חטא ועדיין חשים לא בנוח. הם דואגים לגבי הסוף והייעוד העתידיים שלהם, נושאים את כל הדברים האלה בליבם ותמיד חושבים: "אני גמור והרוס, אז אני פשוט אתייחס לעצמי כחסר תקווה. אם האל יום אחד לא ירצה בי ויתעב אותי לגמרי, הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות הוא שאני אמות. אני מפקיר את עצמי לחסדי תזמור האל". על פניו הם מדברים על הפקרה של עצמם לחסדי תזמור האל והתמסרות להסדריו ולריבונותו, אבל מהו מצבם האמיתי? הוא חסין, בלתי מתפשר, ללא חרטות. מה זה אומר להיות ללא חרטות? זה אומר שהם דבקים ברעיונותיהם, לא מאמינים או מקבלים שום דבר שהאל אומר, ותמיד חושבים: "דברי השכנוע והנחמה של האל לא נועדו עבורי, אלא עבור אנשים אחרים. באשר אליי, אני גמור, אני כבר אבוד, אני חסר ערך – האל כבר מזמן ויתר עליי, ולא משנה איך אתוודה על חטאיי, אתפלל או אבכה בחרטה, הוא לעולם לא ייתן לי עוד הזדמנות." איזו מין גישה זו, כשבליבם הם מודדים ומפקפקים באל? האם זו גישה של וידוי והכאה על חטא? כמובן שלא. גישה מהסוג הזה מייצגת סוג של צביון – עיקשות, עיקשות בלתי נתפסת. כלפי חוץ הם נראים צדקניים במיוחד, לא מקשיבים לאף אחד, מבינים כל דוקטרינה אבל לא מיישמים בפועל שום דבר. למעשה, יש להם צביון עיקש. מנקודת המבט של האל, האם עיקשות היא התמסרות או מרדנות? זו ללא ספק מרדנות. עם זאת, הם מרגישים שנגרם להם עוול גדול, "פעם כל כך אהבתי את האל, אבל הוא לא יכול לשכוח טעות אחת קטנה שעשיתי ועכשיו הסוף שלי אבוד. האל חרץ משפט על אנשים כמוני. אני פאולוס." האם האל אמר שאתה פאולוס? האל לא אמר זאת. אתה אומר שאתה פאולוס – מאיפה זה בא? אתה אומר שהאל יכה, יעניש וישלח אותך לגיהינום. מי החליט על הסוף הזה? ברור שהחלטת זאת בעצמך, כי האל מעולם לא אמר שאתה תישלח לגיהינום לאחר שעבודתו תושלם, ושאינך יכול להיכנס למלכות השמיים. כל עוד האל לא אומר שהוא דוחה אותך בתיעוב, יש לך הזדמנות וזכות לחתור אל האמת, ואתה פשוט צריך לקבל את השיפוט והייסורים של דבר האל. אתה חייב להיות בעל גישה כזו, מכיוון שזו הגישה של קבלת האמת וישועת האל, ושל הכאה על חטא אמיתית. אתה תמיד נאחז בתפיסות, דמיונות ואי-הבנות משלך; אתה כבר מלא ועסוק בדברים האלה, ואפילו החלטת שהאל לא יציל אותך, ואז טיפחת דפוס חשיבה שטחי בזמן ביצוע חובתך, דפוס חשיבה שקובע שאתה חסר תקווה, דפוס חשיבה שלילי ופסיבי, דפוס חשיבה של הישרדות יומיומית, דפוס חשיבה של התקדמות בחיים ללא תכנית. האם תוכל להשיג את האמת? לא תוכל להשיג את האמת עם המנטליות הזו ולא תזכה לישועה. האם אנשים כאלה אינם מעוררי רחמים? (הם כן.) מה גרם להם להיות כל כך מעוררי רחמים? זה בגלל בורות. כשדברים קורים, הם לא מחפשים את האמת אלא תמיד חוקרים ומשערים, ואפילו רוצים להתעמק בדברי האל כדי לראות אילו מהם מדברים על מצבם, מהי גישתו של האל, כיצד הוא חורץ משפטים, ומה יהיה הסוף שלהם – ובאמצעות זה לקבוע מה תהיה תוצאת העניין. האם גישה זו היא חיפוש אחר האמת? בוודאי שלא. הם תולים את דברי הגנאי וקללות האל מעל ראשם, חיים בשליליות – מה שנראה כשבריריות, חולשה ושליליות, אך הוא למעשה סוג של התנגדות. מהו הצביון מאחורי התנגדות? זו עיקשות. בעיני האל, סוג כזה של עיקשות הוא סוג של מרדנות, וזה הדבר שהוא מתעב יותר מכול. אם האל לא רצה להציל אותך, למה שהוא יספר לך כל כך הרבה אמיתות, ייתן לך כל כך הרבה נתיבי יישום בפועל או יפציר בך במילים כל כך כנות? ובכל זאת אתה עדיין אומר שהאל לא יציל אותך. מה הבסיס לכך? ליבו של האל תמיד מקווה שאנשים יכו על חטא, אך האנשים הם אלו שאפילו לא נותנים לעצמם הזדמנות. מה הבעיה כאן? הבעיה היא שטבע האדם ערמומי מדי. אנשים לא מאמינים באל או בדבריו, וזו הגישה שבה הם מתייחסים אליו. מישהו עשוי לומר: "האל נאמן, ובתוך דבריו יש שיפוט, חשיפה, גינוי, קללות, רחמים וסליחה. אני יודע שכל הדברים האלה מייצגים את צביונו של האל, אך איני יודע אילו מהם מכוונים למצב שלי. אני תמיד מרגיש שדברי הגנאי וקללות האל נועדו עבורי, בעוד שדברי הברכה והאישור שלו נועדו למי שחותר אל האמת. אני גמור בכל מקרה." יש להם מין גישה יומרנית שכזו מההתחלה עד הסוף, והם משתמשים בה כתירוץ לומר שהאל לא יושיע אותם. הם יחשבו: "אלוהים, מאחר ואתה לא תציל אותי, אז מוטב כבר שאבצע את חובתי בשטחיות. אם לא תיתן לי שום פרס, למה לי לעבוד קשה כל כך?" דפוס החשיבה שלהם משתנה והופך לבלתי הגיוני. הם לא מקבלים את האמת, אלא מביאים את כוונותיהם, מצבם השלילי ודמיונותיהם האנושיים, ההשערות והתירוצים שלהם כדי להתנגד ולהיאבק באל. הם חיים בשליליות, לא מעוניינים לחפש את האמת או לשתף עליה, ולא חשוב להם ליישם אותה בפועל או להיות אנשים כנים. הם מאמצים כלפיה גישה מתחמקת, ואפילו עכשיו לא התעוררו ועדיין חיים במצב שלילי. האל אומר שאנשים מסוג זה הם הכי מעוררי רחמים. מההתחלה ועד הסוף, אלה תמיד אנשים שנאבקים באל, אנשים שמעלים השערות לגביו ולא מבינים אותו, ומייסרים את עצמם לשליליות באמצעות התפיסות והדמיונות האנושיים שלהם. הם מתנכרים לאל, ובכל זאת רוצים לנצל אותו ולעשות איתו עסקה מבלי להשתנות אפילו במעט. האם הם לא גורמים זאת לעצמם? זה בדיוק כמו שאומרות מילות השיר, הם "מרעיבים את עצמם בסעודה גדולה". זה כל כך מעורר רחמים. האל מעניק שפע לאדם, אך האדם עדיין הולך ומקבץ נדבות עם קערה שבורה. האם זהו לא קבצן שמגיע לו לסבול?

מהרגע הראשון, לא פעם הפצרתי בכם ואמרתי כי כל אחד מכם חייב לחתור אל האמת. כל עוד יש סיכוי לעשות זאת, אל תוותרו; חתירה אל האמת היא המחויבות, האחריות והחובה של כל אדם, והנתיב בו כל אדם צריך ללכת, כמו גם הנתיב בו כל מי שייוושע חייב ללכת. אבל אף אחד לא מקשיב לזה – אף אחד לא חושב שזה עניין בעל חשיבות, כל אדם מאמין שזו רק התחסדות וחושב מה שהוא רוצה. מהרגע הראשון ועד היום, למרות שרבים אוחזים בידיהם ספרים של דבר האל וקוראים אותם, מקשיבים לדרשות, ונראה שכולם קיבלו את משפטו וייסורו של האל ואת הדרכתו במהלך ביצוע חובתם, למעשה לא נוצרה מערכת יחסים בין אדם לאל, וכל האנשים חיים לפי דמיונם, תפיסותיהם, אי-הבנותיהם והשערותיהם, כך שהם חיים כל יום בספק ושליליות באופן שבו הם מתייחסים לדברי האל ועבודתו, כמו גם הדרכתו. אם אתה חי במצבים כאלה, איך אתה יכול להשליך מעליך שליליות? איך אתה יכול להשליך מעליך מרדנות? איך אתה יכול להשליך מעליך את דפוס החשיבה והגישה של ערמומיות ורשעות או השערות ואי-הבנות שבאמצעותם אתה ניגש אל התפקיד והחובה שהאל נתן לך? ברור שאי אפשר להשליך אותם. לכן, אם ברצונך לצאת לדרך של חתירה אל האמת ויישומה בפועל וכניסה למציאות-האמת, עליך לבוא מיד בפני האל, להתפלל אליו ולחפש את כוונותיו – ולהבין את רצונותיו זה הדבר החשוב ביותר. זה יותר מדי לא מעשי לחיות תמיד בתפיסות ודמיונות; אתה צריך ללמוד להרהר בעצמך בכל דבר ועניין, ולזהות אילו צביונות מושחתים עדיין יש לך אותם צריך לטהר, אילו דברים מונעים ממך ליישם בפועל את האמת, אילו אי-הבנות או תפיסות יש לך לגבי האל, ואילו דברים הוא עושה שאינם תואמים את התפיסות שלך, אלא גורמים לך לפקפק ולהבין לא נכון. אם תהרהר בעצמך בדרך הזו, תוכל לגלות אילו בעיות עדיין יש לך שצריכות להיפתר על ידי חיפוש האמת, ואם תיישם זאת בפועל, חייך יתפתחו במהירות. אם לא תהרהר בעצמך, אלא תמיד תחזיק בליבך תפיסות ואי-הבנות לגבי האל, תמיד תתעקש על הרעיונות שלך, תמיד תחשוב שהאל מאכזב אותך או שהוא לא הוגן כלפיך, ותמיד תיאחז במסקנות שלך, אז אי-ההבנה שלך לגבי האל רק תלך ותעמיק והיחסים שלך איתו יהיו מרוחקים יותר ויותר, בעוד שהמרדנות וההתנגדות של הלב שלך אליו יגדלו יותר ויותר. אם מצבך יתדרדר עד כדי כך זה יהיה מסוכן, כי זה כבר ישפיע ברצינות על יעילות ביצוע חובתך. תוכל להתייחס לחובתך ואחריותך רק עם גישה מרושלת, שטחית, חסרת כבוד, מרדנית ומתנגדת, ומה תהיה התוצאה הסופית? זה יוביל אותך להיות אדיש בביצוע חובתך, שקרי ומתנגד לאל. לא תוכל להשיג את האמת וגם לא להיכנס למציאויות-האמת. מה הסיבה העיקרית לתוצאה הזו? הסיבה לכך היא שלאנשים עדיין יש בליבם תפיסות ואי-הבנות לגבי האל, והבעיות המעשיות הללו לא נפתרו. אז תמיד תהיה תהום בין אנשים לאל. לכן, אם אנשים רוצים לבוא לפני האל, עליהם להרהר תחילה אילו אי-הבנות, תפיסות, דמיונות, ספקות או השערות יש להם לגביו. יש לבחון את כל הדברים הללו. להחזיק בתפיסות ואי-הבנות לגבי האל זה לא עניין פשוט, שכן זה נוגע בגישה של אנשים לאל וכן במהות הטבע שלהם. אם אנשים לא מחפשים את האמת כדי לפתור את התפיסות ואי-ההבנות האלה, הדברים האלה לא פשוט ייעלמו באוויר. גם אם הם לא משפיעים עליך בביצוע חובתך או בחתירה אל האמת, כשמשהו קורה או תחת נסיבות מיוחדות, הם עדיין יפריעו לנפשך ולביצוע חובתך. לכן, אם יש לך תפיסות ואי-הבנות, אתה חייב לבוא בפני האל ולהרהר בעצמך, לחפש את האמת ולהבין בבירור את הסיבה והמהות העיקרית לכך שהתפיסות ואי-ההבנות הללו מתעוררות באנשים. רק אז הן יוכלו להיעלם, מערכת היחסים שלך עם האל תוכל להיות תקינה, וחייך יוכלו להתפתח בהדרגה. העובדה שלאנשים יש יותר מדי תפיסות ואי-הבנות לגבי האל מוכיחה שהאנושות מתנגדת ובלתי תואמת לו. רק על ידי פתרון מתמיד של תפיסות ואי-הבנות אלה יכולה התהום בין אנשים לאל להיסגר בהדרגה. הם יוכלו להתמסר לאל, ולהיות בעלי אמונה גדולה יותר בו; עם אמונה גדולה יותר, יישום האמת בפועל שלהם יהיה הרבה פחות מזויף, ויהיו הרבה פחות זיופים ומכשולים בחתירתם אל האמת.

אילו אנשים הם פחות מזויפים בעת ביצוע חובתם ופחות זוממים מזימות עבור עצמם? (אנשים פשוטים יותר, אלה שאין להם אי-הבנה לגבי האל.) זה סוג אחד, אך יש גם אנשים ישרים, אנשים טובי לב, כאלה שחותרים יותר אל האמת – האנשים האלה פחות מזויפים בביצוע חובתם. אלה שיש להם אי-הבנות או דמיונות לגבי האל, או שיש להם רצונות או דרישות מוגזמות ממנו, הם מזויפים מאוד בעת ביצוע חובתם. הם רוצים יוקרה, מעמד ותגמולים, ואם תגמול גדול כלשהו עדיין רחוק ומחוץ לטווח ראייתם, הם יחשבו: "מכיוון שאיני יכול לקבל זאת מיד, פשוט אצטרך לחכות ולהחזיק מעמד. אך קודם כול אני צריך קצת הטבות עכשיו, או לפחות מעמד כלשהו. ראשית אשאף להיות מנהיג בכנסייה, להיות אחראי על עשרות אנשים. זה די זוהר שתמיד סובבים סביבך אנשים". וכך מופיע הזיוף הזה באמונתם באל. כאשר לא ביצעת שום חובה ולא עשית שום דבר מעשי למען בית האל, תרגיש שאתה לא כשיר, והדברים האלה לא יתעוררו בך. אך כשאתה מסוגל לעשות משהו, ומרגיש שאתה קצת נעלה מרוב האנשים, ושאתה יכול להטיף כמה דוקטרינות, אז הדברים האלה יתעוררו. לדוגמה, בזמן בחירת מנהיג, אם האמנת באל רק במשך שנה או שנתיים אז תרגיש ששיעור קומתך קטן, שאינך מסוגל להטיף שום דרשות ושאינך כשיר, לכן תיקח צעד אחורה בזמן הבחירות. לאחר שלוש או חמש שנים של אמונה, תוכל להטיף כמה דוקטרינות רוחניות, ואז כשיגיע הזמן לבחור שוב מנהיג, תנסה להשיג את התפקיד הזה באופן יזום ותתפלל: "אלוהים! אני נושא בעול, אני מוכן להיות מנהיג בכנסייה ומוכן להתחשב בכוונותיך. אך לא משנה אם אבחר או לא, אני תמיד מוכן להתמסר להסדרים שלך". אתה תגיד שאתה מוכן להתמסר, אבל בלבך תחשוב: "אבל זה יהיה נהדר אם תיתן לי לנסות להיות מנהיג!" אם יש לך דרישה שכזו, האם האל יספק אותה? כמובן שלא, כי הדרישה הזו שלך היא לא בקשה לגיטימית אלא רצון ראוותני. גם אם אתה אומר שאתה רוצה להיות מנהיג כדי שתוכל להראות התחשבות בעול האל, משתמש בתירוץ הזה כהצדקה שלך ומרגיש שזה עומד בקנה אחד עם האמת, מה תחשוב כשהאל לא יספק את דרישתך? אילו סימנים תציג? (אני אבין לא נכון את האל, ואתהה מדוע הוא לא מרצה אותי כשכל מה שרציתי הוא להראות התחשבות בעול שלו. אהפוך להיות שלילי, מתנגד ואתלונן.) תהפוך להיות שלילי ותחשוב: "האדם אותו הם בחרו לא האמין באל זמן רב כמוני, הוא לא משכיל כמוני, והוא פחות איכותי ממני. גם אני יכול להטיף דרשות, אז באיזה אופן הוא טוב ממני?" אתה תהרהר ותהרהר, אך לא תוכל להבין זאת, אז יתעוררו בך תפיסות, ותשפוט את האל כבלתי צודק. האם זהו לא צביון מושחת? האם עדיין תוכל להתמסר? לֹא. אם לא היה לך את הרצון הזה להיות מנהיג, אם היית יכול לחתור אל האמת, ואם היה לך ידע עצמי, היית אומר: "זה בסדר מבחינתי להיות חסיד רגיל. אין לי את מציאות-האמת, יש לי אנושיות ממוצעת ואני לא רהוט במיוחד. יש לי קצת ניסיון אך אני לא ממש יכול לדבר עליו. אני רוצה לדבר עליו יותר אך אני לא יכול להסביר את עצמי בבירור. אם אדבר יותר, סביר להניח שיימאס לאנשים להקשיב לי. אני ממש לא מתאים לתפקיד הזה. אני לא מתאים להיות מנהיג וצריך פשוט להמשיך ללמוד מאחרים, לבצע את חובתי כמיטב יכולתי ולחתור אל האמת עם רגליים על הקרקע. יום אחד, כשיהיה לי שיעור קומה ואהיה כשיר להנהיג, לא אסרב אם אבחר על ידי אחיי ואחיותיי". זהו הלך הרוח הנכון. אם יום אחד האחים והאחיות שלך יראו אותך כמי שמתאים להיות מנהיג ויבחרו בך, זה בהחלט יהיה בגלל שהאל התיר זאת, אז תנהיג או לא? (כן, בהחלט, הייתי מתמסר.) איך היית מתמסר? נניח שאתה חושב: "לדעתי אני יכול לעשות זאת. אף אחד אחר לא יותר טוב ממני, אז אני בהחלט יכול לעשות זאת. זה האל שמניע את אחיי ואחיותיי לבחור בי. מבין האנשים האלה, אני האמנתי באל הכי הרבה זמן, אני בגיל המתאים, יש לי ניסיון בחברה ואני עובד כשיר, אני רהוט ומשכיל, ביצעתי כל מיני חובות ויש לי ניסיון. אני מתאים מכל הבחינות. אם אחיי ואחיותיי היו תחת הנהגתי, אז חיי הכנסייה בהחלט היו פורחים וממשיכים להשתפר". אז מתעוררת בך גאוותנות. האם יש לכך סיבה? מה תעשה אחר כך? תעשה דברים רעים ומרושעים, ואז תיאלץ להיגזם ולהתמודד עם משפט וייסורים. האם הלך הרוח של אדם הוא חשוב? (כן, הוא חשוב.) לא משנה מה אתה עושה, עליך להרהר ולהבין את המניעים שלך, נקודת המוצא שלך, כוונותיך, מטרותיך וכל מחשבותיך על פי האמת, ולקבוע אם הם נכונים או לא. דברי האל חייבים להיות היסוד והבסיס של כל הדברים האלה כדי שלא תלך בנתיב הלא נכון. לא משנה מה אתה רוצה לעשות או מה אתה מחפש, מתפלל או מבקש בפני האל, זה חייב להיות לגיטימי והגיוני, זה חייב להיות משהו שאפשר לשים על השולחן ולאשר אותו על ידי כולם. אין טעם לחפש ולהתפלל על דברים שאי אפשר להוציא החוצה. לא משנה כמה תתפלל על הדברים האלה, זה לא יועיל.

אנשים תמיד מזויפים בזמן ביצוע חובתם; הם תמיד מזויפים בשל כוונותיהם והעדפותיהם. האם אנשים מרשים לעצמם להיות מזויפים בכוונה? לא, זה לא רצוני. מספר הזיופים שיש לאדם תלוי בצביונו ובחתירתו. אם אדם חותר אל האמת, יהיו לו פחות כוונות, מניעים אנוכיים, רצונות ומצבים שליליים בעת ביצוע חובתו. אם הוא לא חותר אל האמת, יהיו לו יותר זיופים, והוא צפוי להפוך לשלילי בעת התמודדות עם כישלון או מכשולים – לפעמים אפילו בגלל משפט בודד. אתם תמיד אומרים שאתם "מרגישים מיוסרים על ידי גאווה, מעמד וחיבה" – אתם מרגישים מיוסרים על ידי הכול, כל היום. זה לא הגיוני. אנשים נשלטים לעיתים קרובות על ידי הטבע השטני שלהם, הם חיים תחת שליטה של הצביונות השטניים שלהם ויש להם כל מיני רצונות ראוותניים, אך לא מחפשים את האמת כדי לפתור אותם. לא משנה איזה סוג של שחיתות הם מגלים, הם תמיד מרגישים שליליים ומיוסרים. אם אתה מרגיש מיוסר, אז אתה בצרות; בכל פעם שמוזכרת תחושת ייסורים, זה אף פעם לא דבר טוב. מדוע? המילה "מיוסר" עצמה אפילו לא מוצדקת – אנשים מרגישים מיוסרים רק בנסיבות מיוחדות, וזה לא ביטוי שאלו החותרים אל האמת מרבים להציג. כשאדם מרגיש תמיד מיוסר, זה לא בסדר. יש בעיה עם אנשים כאלה – זה מצב של שליליות והתנגדות. כמו כן, זה לא נכון ולא הולם להשתמש במילה "מיוסר" בצורה זו. למה אנשים שמרגישים מיוסרים כל הזמן לא משיגים מזה תוצאות בסופו של דבר? בגלל שהם לא מחפשים את האמת, אלא תמיד שליליים ומתנגדים, מתנגדים לאל. התוצאה היא שהם סובלים הרבה אך לא מרוויחים כלום. אנשים שאוהבים את האמת תמיד יתמסרו לריבונותו ולהסדרו של האל, לא משנה באילו קשיים או בעיות הם נתקלים. הם יקבלו את תזמורי האל, יבואו בפניו כדי לחפש את האמת, וילכו בנתיב של חתירה אל האמת. אל תרגיש מיוסר ללא סיבה טובה, כי זה לא יוביל אותך לשום מקום. לדוגמה, אתה מרגיש מיוסר בגלל חיבה, אך האם הצלחת אי פעם לחלץ עצמך ממנה? אתה מרגיש מיוסר בגלל מעמד, אך האם יש לך תובנה אמיתית לגבי מעמד? אתה מרגיש מיוסר מעתידך וגורלך, אך האם אתה מסוגל להשתחרר מהאילוצים של עתידך וגורלך? האם אתה יכול ללהשתחרר מהרצון שלך בברכות? (לא, אני לא יכול.) אז איך אתה יכול לפתור את הבעיות האלה? יש לפתור את כולן על ידי חתירה אל האמת. חתירה אל האמת יכולה לפתור את הדרישות הבלתי-סבירות ואת הרצונות המוגזמים של אנשים, כמו גם את אי-הבנותיהם לגבי האל ואת דמיונותיהם, השערותיהם, ספקותיהם והקביעות שלהם לגביו. האם אנשים עדיין ירגישו מיוסרים כאשר כל המצבים האלה ייפתרו? כל המצבים האלה של תחושת ייסורים פשוט ייעלמו, לא? כשזה יקרה, מה יהיו מחשבותיך, השקפותיך, גישתך ומצבך? אתה תוכל להתמסר ולחכות, ולא תילחם נגד ריבונותו והסדרו של האל, ולא תמרוד בו או תשפוט אותו. יתרה מכך, כאשר ידו של האל נופלת עליך או שהוא מתזמר סביבה עבורך, אתה תוכל לשתף פעולה ולהתמסר בפניו במקום להתנגד או להתחמק, קל וחומר שפחות תנסה לברוח מזה. יהיו לך יותר ויותר מצבים חיוביים כאלה, וזה מוכיח שאתה חותר אל האמת. עם זאת, אם הדברים השליליים האלה מעסיקים את דעתך כל הזמן ומשפיעים על הפעולות, המחשבות והרעיונות היומיומיים שלך, ומשפיעים על מצבך, זה מוכיח שאתה לא חותר אל האמת כלל, ובסופו של דבר תסולק.

כשאנשים רבים מבצעים את חובותיהם, הם תמיד מזויפים בכוונותיהם, הם תמיד מנסים לבדל את עצמם, הם תמיד אוהבים לקבל שבחים ועידוד, ואם הם עושים משהו היטב, הם תמיד רוצים איזושהי תמורה או תגמול; אם אין תגמול, הם אדישים לביצוע חובתם, ואם אין מי שישים לב אליהם או יעודד אותם, הם הופכים לשליליים. הם לא יציבים, כמו ילדים. מה קורה כאן – מדוע אנשים תמיד מזויפים בכוונותיהם בחובתם ואף פעם לא מסוגלים לשים אותן בצד? זה בעיקר בגלל שהם לא מקבלים את האמת; כתוצאה מכך, לא משנה איך אתה משתף איתם את האמת, הם לא מסוגלים לשים את הדברים האלה בצד. אם הבעיות הללו לא נפתרות, אז ככל שעובר הזמן, הם הופכים בקלות לשליליים ולאדישים יותר כלפי ביצוע חובתם. כשהם רואים דברי אישור או ברכה מהאל, הם מקבלים מוטיבציה ומתלהבים מעט; אבל אם אף אחד לא משתף אותם באמת, אם אף אחד לא מדרבן או משבח אותם, הם נעשים אדישים. אם אנשים מרבים להלל, להחמיא ולשבח אותם, הם מרגישים שהם נפלאים במיוחד, ובליבם הם בטוחים שהאל מגן עליהם ומברך אותם. בזמנים כאלה הרצונות שלהם להתבלט מעל ההמונים מושגים ומתגשמים, כוונתם לזכות בברכה נרגעת זמנית, ונעשה שימוש בכישוריהם ובכישרונותיהם, דבר שמזכה אותם בכבוד. הם כל כך שמחים עד שהם מדלגים ברחוב כשפניהם קורנים. האם זו ההשפעה של חתירה אל האמת? (לא.) זה פשוט שהרצונות שלהם מתגשמים. באיזה צביון מדובר? זה צביון גאוותן. אין להם שמץ של מודעות עצמית, אך יש להם רצונות ראוותניים. כאשר הם מתמודדים עם מצוקה או קושי, או אם הגאווה והיהירות שלהם לא מתממשים, או אם האינטרסים שלהם נפגעים אפילו במעט, הם הופכים שליליים ונופלים. לפני כן הם עמדו זקופים כמו ענקים, אבל תוך כמה ימים הם התפוררו לערימת אבק – ההבדל הוא כה עצום. אם הם אנשים שחותרים אל האמת, איך הם יכולים ליפול כל כך מהר? ברור שאנשים שמבצעים את חובותיהם על סמך קנאות, רצונות ושאפתנות הם חלשים מאוד; כשהם נתקלים במכשול או כישלון, הם נופלים. כשהם רואים שדמיונותיהם אינם מתממשים, רצונותיהם אינם מתגשמים, ואין להם תקווה להיות מבורכים, הם מיד נופלים. מה שזה מראה הוא שלא משנה כמה הם התלהבו מחובותיהם בעבר, זה לא היה בגלל שהם הבינו את האמת. הם ביצעו את חובתם מתוך רצון להתברך ובגלל קנאות. לא משנה כמה אנשים קנאים או כמה דברים ודוקטרינות הם יכולים להטיף, אם הם לא מסוגלים ליישם את האמת בפועל, אם הם לא יכולים לבצע את חובותיהם על פי העקרונות, אם הם מסתמכים רק על קנאות, הם לא יוכלו להחזיק מעמד לאורך זמן, וכאשר יעמדו בפני צרה או אסון, הם לא יוכלו לעמוד איתן, וייפלו. יש אנשים שפשוט קורסים כשהם מתמודדים עם כישלון או מכשולים, אחרים קורסים כשגוזמים אותם, בעוד שאחרים קורסים כשמטילים עליהם משמעת. אלה שאין ברשותם את האמת תמיד נופלים במכשול הראשון בדרך הזו. אז מה הם הביטויים של מי שחותר אל האמת? (לא משנה עם איזה סוג של זיכוך הם מתמודדים, למרות שהם עשויים לסבול מכאבים גדולים, הם לא יהפכו לשליליים. הם יחפשו את האמת וייכנעו לריבונותו ולסידורו של האל.) לא להיות שלילי זה ביטוי אחד, אך לא הבנתם את הביטוי העיקרי, שהוא שאנשים שחותרים אל האמת אינם נמנעים או מושפעים בביצוע חובתם, לא משנה אילו קשיים, כאב או חולשה הם חווים. אלה שאינם חותרים אל האמת מתלהבים בביצוע חובותיהם כשהם מאושרים; לא משנה כמה הם סובלים, הם לא מרגישים מותשים, והם מסוגלים לשים בצד את כל העניינים האישיים ולא לנטוש את חובותיהם. אך זה שונה כשהם לא מאושרים. הם מרגישים עייפים מדי אחרי שעבדו אפילו קצת, ואם הם סובלים מעט אז הם מתלוננים, ותמיד חושבים על חזרה הביתה כדי להעביר את ימיהם ולהתעשר, ועל דרך מילוט עבורם. אך אלה שחותרים אל האמת חושבים: "לא משנה כמה אני סובל, אני חייב לבצע את חובתי היטב ולגמול על אהבתו של האל. רק אם אבצע את חובתי בצורה טובה יהיו לי מצפון והיגיון, ואהיה ראוי להיקרא אנושי". מלבד התמקדות בביצוע חובתם היטב, הם מסוגלים לאכול ולשתות את דבר האל ולשתף על האמת עם אחיהם ואחיותיהם, לא משנה עם אילו צרות הם מתמודדים, והם מחפשים את האמת כדי לפתור את הקשיים שלהם. הם מהרהרים על הדברים האלה שוב ושוב: "איך אני יכול לפתור את המצב הזה? היכן טמונה הבעיה? למה אני מרגיש שלילי? למה גוזמים אותי? איך עשיתי את זה לא נכון? איפה הייתה הטעות שלי? האם זו בעיה של צביון, האם אני לא בקיא בתחום הזה או שמא אני שומר בלבי כמה כוונות משלי?" הם משיגים תוצאות לאחר בחינת הדברים הללו במשך כמה ימים, והם מבינים שעבודת הכנסייה סבלה כי הם טיפחו את כוונותיהם, חששו לפגוע באחרים, ולא התחשבו באינטרסים של בית האל. איזו גישה כדאי לאמץ אחרי שמגיעים למסקנה מהסוג הזה? איך כדאי לפתור את הבעיה הזו? עליך לקבל את השיפוט, הייסורים והגיזום של דבר האל, להרהר בעצמך בעזרת דבריו, להשוות את מצבך כנגד דבריו, ולהשיג הבנה של הצביונות המושחתים שלך. כך תדע אם אתה אדם שאוהב את האמת ומתמסר לאל או לא. האם זה מספיק להגיע למסקנה הזו? עדיין תצטרך להתוודות ולהתחרט בפני האל ולומר: "מה שעשיתי לא עומד בקנה אחד עם האמת, מעשיי הוכתבו על ידי הצביון השטני שלי. אני מוכן להכות על חטא, ולעולם לא אמרוד באל שוב. לא משנה מה יקרה, תמיד אחפש את האמת ואפעל בהתאם לדרישותיו של האל. אם לא אוכל, שהאל יטיל עליי משמעת ויעניש אותי". זהו לב שבאמת מכה על חטא. אם אתה יכול להתפלל ולקבל החלטה נחרצת בדרך הזו, ואם אתה יכול ליישם כך בפועל, אז זהו דפוס חשיבה מסור. אם אתה חווה בדרך הזו, אתה תתמסר בהדרגה לעבודת האל, תבין אותו באמת, תראה שצביונו צודק וקדוש באמת, ותפתח לב ירא-אל. אתה תהיה אחראי ונאמן בביצוע חובתך, וכך יהיה לך ניסיון מעשי ותיכנס למציאויות-האמת.

יש אנשים שהולכים אחר רצונם בפעולותיהם. הם מפרים את העקרונות, ואחרי שנגזמו הם מודים מן השפה ולחוץ שהם מתנשאים, ושטעו רק בגלל שאין להם את האמת. אך בליבם הם מתלוננים: "אף אחד אחר לא מסתכן, רק אני – ובסופו של דבר, כשמשהו משתבש, הם זורקים את כל האחריות עליי. זה לא טיפשי מצידי? אני לא יכול לעשות אותו הדבר בפעם הבאה, להסתכן ככה. הציפור שמוציאה את ראשה החוצה היא זו שנוֹרֵית!" מה דעתך על הגישה הזו? האם זו גישה של הכאה על חטא? (לא.) איזו גישה זו? האם הם לא הפכו חמקמקים וערמומיים? בליבם הם חושבים: "יש לי מזל שהפעם זה לא הפך לאסון. כמו שאומרים, מי שנפל לבור, ילמד מהסתכלות לאחור. אני צריך להיות זהיר יותר בעתיד". הם אינם מחפשים את האמת, משתמשים בתחבולות הקטנוניות ובמזימות הערמומיות שלהם כדי להתעסק ולטפל בעניין. האם הם יכולים להשיג את האמת בדרך הזו? הם לא יכולים, כי הם לא הכו על חטא. הדבר הראשון שצריך לעשות כשמכים על חטא הוא לזהות מה עשית לא בסדר: לראות היכן הייתה הטעות שלך, מהם מהות הבעיה והצביון המושחת שחשפת; אתה חייב להרהר בדברים האלה ולקבל את האמת, ואז ליישם בפועל על פי האמת. זוהי בלבד גישה של הכאה על חטא. מצד שני, אם אתה שוקל ביסודיות דרכים ערמומיות, הופך להיות חמקמק יותר מבעבר, הטכניקות שלך חכמות ונסתרות יותר, ויש לך יותר שיטות להתמודד עם דברים, אז הבעיה היא לא פשוטה כמו סתם להיות ערמומי. אתה משתמש באמצעים חשאיים ויש לך סודות שאתה לא יכול לחשוף. זוהי רשעות. לא רק שלא הכית על חטא, אלא הפכת ליותר חמקמק וערמומי. האל רואה שאתה עיקש ומרושע יתר על המידה, שעל פני השטח אתה מודה שטעית ומקבל את הגיזום, אך במציאות אין לך ולו במעט גישה של חרטה. למה אני אומר את זה? כי בזמן שהאירוע הזה התרחש או בעקבותיו, לא חיפשת כלל את האמת, לא הרהרת, לא ניסית להכיר את עצמך ולא יישמת בפועל על פי האמת. הגישה שלך היא של שימוש בפילוסופיות, לוגיקה ושיטות של השטן כדי לפתור את הבעיה. בפועל אתה מתחמק מהבעיה, עוטף אותה באריזה יפה כך שאחרים לא יראו ממנה זכר, ולא נותן לשום דבר לחמוק. בסוף אתה מרגיש שאתה די חכם. אלו הם הדברים שהאל רואה, במקום שבאמת תהרהר, תתוודה ותכה על חטאיך לנוכח העניין שפקד אותך, ואז תחפש את האמת ותיישם בפועל על פי האמת. הגישה שלך היא לא של חיפוש האמת או של יישומה בפועל, וגם לא של התמסרות לריבונות ולסדרי האל, אלא של שימוש בטכניקות ובשיטות של השטן כדי לפתור את הבעיה שלך. אתה יוצר רושם מוטעה על אחרים ומתנגד לחשיפה על ידי האל, ואתה מתגונן ומתעמת בנוגע לנסיבות שהאל תיזמר עבורך. הלב שלך סגור יותר מבעבר ונפרד מהאל. האם יכולה לנבוע מזה תוצאה טובה? האם אתה עדיין יכול לחיות באור, ליהנות משלווה ושמחה? אתה לא יכול. אם תתנער מהאמת ומהאל, בוודאי תיפול לחושך ותבכה ותחרוק שיניים. האם זהו מצב שכיח אצל אנשים? (כן.) יש אנשים שמזהירים את עצמם לעיתים קרובות ואומרים: "הפעם נגזמתי. בפעם הבאה אני צריך להיות מחושב וזהיר יותר. אני צריך להיות על המשמר בכל העניינים כדי שלא אפסיד בסופו של דבר; אנשים שאינם מחושבים הם טיפשים". אם אתה תמיד מנחה ומזהיר את עצמך, האם אי פעם תוכל להגיע לתוצאות טובות? האם תצליח להשיג את האמת? אם בעיה פוקדת אותך, עליך לחפש ולהבין היבט של האמת, ולהשיג את ההיבט הזה של האמת. מה ניתן להשיג על ידי הבנת האמת? כשאתה מבין היבט של האמת, אתה מבין היבט של כוונות האל; אתה מבין למה האל עשה לך את הדבר הזה, למה הוא דורש ממך את זה, למה הוא מתזמר נסיבות כדי להוכיח אותך ולהטיל עליך משמעת כזו, למה הוא משתמש בעניין הזה כדי לגזום אותך, ולמה נפלת, נכשלת, ונחשפת בעניין הזה. אם תבין את הדברים האלה, תוכל לחתור אל האמת ותשיג היווכחות בחיים. אם אינך מבין את הדברים הללו ולא מקבל את העובדות הללו, אלא מתעקש לסתור אותן ולהתנגד להן, להשתמש בטכניקות שלך כדי להסוות את עצמך, ולהתמודד מול כל האחרים והאל בהעמדת פנים, אז לנצח לא תוכל להשיג את האמת. אם יש לך גישה ישרה של קבלה והתמסרות לאמת, ולא משנה מה יקרה, לא משנה כמה כאב יש בליבך או כמה אתה חש מושפל, אתה תמיד מסוגל לקבל ולהתמסר לאמת, ואתה עדיין מסוגל להתפלל אל האל ולומר: "כל מה שהאל עושה הוא נכון, ואני חייב לקבל את זה", אז זו גישה מסורה. עם זאת, בזמן תהליך הקבלה עליך להרהר בעצמך בלי הפסקה, להרהר היכן טמונות הטעויות במעשיך ובהתנהגות שלך, ואילו היבטים של האמת הפרת. אתה חייב גם לנתח את הכוונות שלך, כדי שתוכל לראות בבירור את המצב האמיתי שלך ואת שיעור הקומה שלך. אם אז תחפש את האמת, תדע ליישם אותה בפועל בהתאם לעקרונות. אם אתה מיישם בפועל וחווה בדרך הזו, אז אתה תשיג התקדמות תוך זמן קצר מאוד. האמת תשתרש בתוכך; היא תפרח, תניב פרי ותהפוך לחייך. כל בעיות גילויי השחיתות שלך ייפתרו בהדרגה. כשדברים יקרו, גישתך, דעותיך ומצביך יטו יותר ויותר לכיוון החיובי. האם אז עדיין תהיה מנוכר לאל? אולי עדיין תהיה מנוכר לו, אך פחות ופחות, וגם הספקות, ההשערות, אי-ההבנות, התלונות, המרדנות וההתנגדות שלך כלפי האל יפחתו. כשהם יפחתו, יהיה לך קל יותר להשקיט את עצמך בפני האל כשדברים קורים, ולהתפלל אליו, לחפש את האמת ולחפש נתיב של יישום בפועל. אם אתה לא יכול לראות מבעד לדברים בזמן שהם קורים לך, אם במקום זאת אתה מבולבל לגמרי ועדיין לא מחפש את האמת, יהיו צרות. אתה בוודאי תטפל בעניינים באמצעות פתרונות אנושיים, ואז הפילוסופיות שלך להתנהלות בעולם, השיטות הערמומיות והטכניקות החכמות שלך תצאנה כולן החוצה. כך אנשים מגיבים לראשונה לדברים שבליבם. יש אנשים שאף פעם לא משקיעים את ליבם בחתירה אל האמת כאשר דברים קורים, ובמקום זאת תמיד חושבים לטפל בדברים האלה באמצעים אנושיים. כתוצאה מכך הם מתלבטים זמן רב, מייסרים את עצמם עד שפניהם חיוורות מעייפות, אך הם עדיין לא מיישמים בפועל את האמת. אלה שאינם חותרים אל האמת הם עד כדי כך מעוררי רחמים. גם אם אתה יכול כעת לבצע את חובתך ברצון, ואתה יכול לנטוש דברים ולהשקיע מעצמך ברצון, אם עדיין יש לך אי-הבנות, השערות, ספקות או תלונות לגבי האל, או אפילו מרדנות והתנגדות לו, או אם אתה משתמש בשיטות וטכניקות שונות כדי להתנגד לו ולדחות את ריבונותו עליך – אם לא תפתור את הדברים האלה – אז זה יהיה כמעט בלתי אפשרי שהאמת תשלוט בך, וחייך יהיו מתישים. לעתים קרובות אנשים נאבקים ומתייסרים במצבים השליליים האלה, כאילו שקעו בביצה, והם תמיד עסוקים ברעיון של טוב ורע. איך הם יכולים לגלות ולהבין את האמת? כדי לחפש את האמת, צריך קודם כל להתמסר. ואז, לאחר תקופה של ניסיון, הם יוכלו לזכות בהארה מסוימת, ובשלב הזה קל להבין את האמת. אם מישהו תמיד מנסה להבין מה טוב ומה רע וחושב תמיד על מה נכון ומה לא, אין לו סיכוי לגלות או להבין את האמת. ומה יקרה אם אדם אף פעם אינו יכול להבין את האמת? אי-הבנת האמת מולידה תפיסות ואי-הבנות לגבי האל; כשיש לאדם אי-הבנות לגבי האל, הוא צפוי להתלונן עליו. כאשר התלונות הללו מתפרצות, הן הופכות ליריבוּת; יריבות עם האל היא התנגדות אליו, וזו עבירה חמורה. אם אדם ביצע עבירות רבות, אז הוא ביצע מעשים רעים רבים וצריך להיענש. זה מסוג הדברים אשר נובעים מחוסר יכולת תמידי להבין את האמת. אם כך, החתירה אל האמת נועדה לא רק לגרום לך לבצע את חובתך היטב, להיות צייתן, להתנהג לפי הכללים, להיראות מסור או להיות בעל גינונים קדושים. זה לא נועד רק כדי להשיג את הדברים האלה; באופן עקרוני זה נועד לפתור את הדעות השגויות השונות שיש בליבך כלפי האל. מטרת הבנת האמת היא לפתור את הצביונות המושחתים של אנשים; כאשר הצביונות המושחתים הללו ייפתרו, לאנשים לא יהיו עוד אי-הבנות לגבי האל. שני הדברים האלה קשורים זה לזה. בזמן שאנשים פותרים את הצביונות המושחתים שלהם, היחסים בינם לבין האל משתפרים בהדרגה ונהפכים לרגילים יותר. לכן, ברגע שהצביונות המושחתים של אנשים ייפתרו, החששות, החשדות, המבחנים, אי-ההבנות, השאלות והתלונות של אנשים בנוגע לאל, ואפילו התנגדותם, לאט לאט ייפתרו כולם. איזה ביטוי מיידי מתרחש כאשר הצביונות המושחתים של אנשים נפתרים? יחסם לאל משתנה. הם יכולים להתמודד עם הכול בלב מסור לאל, ואז מערכת היחסים שלהם איתו תשתפר. אם הם יבינו את האמת, הם יוכלו ליישם אותה בפועל. יש להם לב מסור לאל ולכן הם לא יהיו שטחיים בביצוע חובתם, ובוודאי שלא יערימו על האל. כך יהיו להם פחות ופחות תפיסות ואי-הבנות לגבי האל, מערכת היחסים שלהם איתו תהפוך לרגילה יותר, והם יוכלו להתמסר לאל במלואם בעת ביצוע חובתם. אם הם לא יפתרו את סוגיית הצביונות המושחתים שלהם, הם לעולם לא יוכלו להשיג מערכת יחסים רגילה עם האל, ולעולם לא יהיה להם לב מסור אליו. בדיוק כמו כופרים, הם יהיו מרדניים מדי, תמיד יתכחשו ויתנגדו לאל בליבם, וזה יהיה בלתי אפשרי עבורם לבצע היטב את חובתם. זו הסיבה שחתירה אל האמת ויישומה בפועל חשובות כל כך! אתה לא חותר אל האמת, אך עדיין רוצה לפתור את התפיסות, אי-ההבנות והתלונות שלך לגבי האל – האם אתה יכול להשיג זאת? בהחלט לא. יש אנשים שאומרים: "אני אדם פשוט, אין לי שום דבר כמו תפיסות, אי-הבנות או תלונות. אני לא חושב על הדברים האלה". אתה יכול להבטיח שאין לך תפיסות אם אתה לא חושב על זה? אתה יכול להימנע מלחשוף את הצביונות המושחתים שלך אם לא תחשוב על זה? לא משנה איזו שחיתות אדם חושף, היא תמיד תיקבע על פי טבעו. כל האנשים חיים לפי הטבע השטני שלהם; הצביונות השטניים שלהם מושרשים עמוק בתוכם והפכו למהות הטבע שלהם. לאנשים אין אמצעים למגר את הצביונות השטניים שלהם, רק באמצעות האמת ודבר האל הם יכולים לפתור בהדרגה את כל הבעיות של הצביונות המושחתים שלהם.

היכן באים לידי ביטוי שיפור במערכת היחסים של אדם עם האל או היעדרו? הם מתבטאים בגישה ובהשקפות שיש לך כשאתה מתמודד עם אנשים, מאורעות ודברים. אם הגישה וההשקפות שלך באות מפילוסופיות שטניות להתנהלות בעולם, או מידע ותיאוריות, ואתה מחזיק בדברים האלה בתור פילוסופיית החיים והמוטו שלך, האם אתה אדם שחותר אל האמת? האם זכית באמת? (לא.) לא ניתן לומר באופן מוחלט שאתה לא אדם שחותר אל האמת; אולי אתה בדרך לחתירה אל האמת, אך לכל הפחות זה מראה שלא נכנסת למציאויות-האמת. כשאתה מתמודד עם משהו שלא תואם את תפיסותיך, אם אתה מיד כועס, דופק על השולחן וצועק על אנשים, מסרב לקבל זאת ולא מתמסר, מה הבעיה כאן? האם זה אדם שחי בפני האל? למה אינך מסוגל לחפש את האמת? זה מראה שהאמת עדיין לא השתלטה על לבך! אם אתה אפילו לא יכול לשמור על קור רוח לנוכח עניין כה פעוט, והוא חושף את מצבך המכוער, זה מוכיח שאתה לא טוב בשימוש באמת כדי לפתור בעיות, ושאתה מוותר על חיפוש האמת כשאתה מאבד את העשתונות. אם זה המצב, איך תוכל לזכות בהיווכחות בחיים? יש אנשים שמאמינים באל במשך שנים רבות, אך לא משנה מה קורה, הם מתנהגים כמו כופרים, חיים לפי פילוסופיות שטניות ולעולם לא מחפשים את האמת או משנים את נקודת מבטם לגבי האופן שבו הם מתקשרים עם אחרים ומטפלים בעניינים. למרות שהם לא ביצעו שום מעשים מרושעים ברורים או עשו טעויות חמורות כלשהן, והם נראים אנשים טובים, הם האמינו באל במשך שנים רבות אך אין להם היווכחות בחיים, והם מעולם לא יישמו את האמת בפועל. האם אנשים כאלה יכולים להשיג את ישועתו של האל? אני חושש שהם יתקשו להשיגה. יש אנשים שמאמינים באל שנים רבות, ולא משנה מה קורה, הם תמיד אומרים: "דעתי היא כזו וכזו...", "אני מתכנן כך וכך...", ו"אני חושב כך וכך...," או שהם אומרים: "יש פתגם ישן שמתאים לזה מאוד...", ו"זה כמו שהאדם המפורסם ההוא אמר...." לאנשים שתמיד מדברים ככה יש בעיה, שכן זה מוכיח שהם שייכים לשטן ואין להם שמץ של אמת בליבם. כשמשהו קורה, אם אתה תמיד אומר: "אני זוכר שדברי האל אומרים...", "האל אמר פעם...", או "באחת מדרשות בית האל הטיפו ש...", "יש שורה במזמור של דברי האל שאומרת...", אם אתה תמיד חושב על בעיות ומדבר ככה, זה מוכיח שאתה אדם שאוהב את האמת ושיש לו חלק ממציאות-האמת. לא משנה מה יקרה למישהו שמאמין באל, עליו קודם כול להבין מה אומרים דברי האל, להשוות הכול אל מול דברי האל, ולהשתמש בדברי האל כבסיס, היסוד ונקודת המוצא שלהם. האם זו לא הגישה שצריכה להיות להם בחתירה אל האמת וביישומה בפועל? זה המינימום ההכרחי. כיום, למרות שאנשים מאזינים לדרשות וקוראים את דברי האל כל יום, כשדברים קורים הם עדיין אומרים: "אימא שלי אמרה...", "יש פתגם ישן...", "אדם מפורסם אחד אמר...", "יש משל שאומר...", ו"כמו שאומר הפתגם הידוע..." לאן נעלמו דברי האל אותם הם אכלו ושתו? מהגישה ומהתגובות של האנשים האלה, אפשר לראות שהם טרם זכו באמת או נכנסו למציאויות-האמת, שליבם אינו ירא אל ושהם תמיד מדברים בנימה של כופרים. לאנשים כאלה יש ארשת פנים אדישה ורפת שכל. מה גורם לזה? (אי חתירה אל האמת גורמת לזה.) אנשים אולי נראים אדישים ורפי שכל כלפי חוץ, אך איך הם נראים מבפנים? הם קמולים בפנים, במילים אחרות, האמת טרם השקתה והזינה אותם. הם עדיין רעבים ועדיין לא זכו באמת. אז חייהם אדישים ומותשים, הם מגיבים באיטיות, וכשמשהו קורה הם חסרי אונים במיוחד ומדי פעם אומרים: "אלוהים, אני לא יודע מה לעשות!" "אני מבולבל!" או "אין לי נתיב!" הם תמיד אומרים את המילים הללו. האם אלו מילים טובות? (לא.) אז למה יש אנשים שתמיד לומדים אותן? הן אפילו הפכו לפופולריות. למה המילים האלה נשמעות לי כל כך מוזרות? הן לא מילים טובות ואין צורך ללמוד אותן. אל תשים לב לדברים פופולריים, במקום זאת התרכז באמת ובפתרון הבעיות המעשיות שלך. אתה חייב להרהר האם השקפותיך, גישתך, כוונתך ונקודת המוצא שלך חושפים צביון מושחת כאשר דברים קורים לך. אתה חייב להרהר בזה. לא משנה מה קורה, האם אתה מסתמך על פילוסופיות שטניות ומשתמש בשיטות אנושיות כדי לפתור זאת, מחפש את האמת ופותר את הבעיה לפי דברי האל, או נוקט בגישת פשרה ניטרלית? הבחירה שלך חושפת בצורה הטובה ביותר האם אתה אדם שאוהב את האמת וחותר אליה. אם תבחר תמיד לפתור בעיות על ידי הסתמכות על פילוסופיות שטניות ושיטות אנושיות, התוצאה תהיה שלא תוכל לזכות באמת, ולא בנאורות, בהארה ובהדרכה של רוח הקודש. יתרה מכך, יתעוררו בך תפיסות ואי-הבנות לגבי האל, ובסופו של דבר הוא ידחה אותך בתיעוב ויסלק אותך. אך אם תוכל לחפש את האמת בכל הדברים ולפתור אותם על פי דברי האל, תוכל להשיג את הנאורות, ההארה וההדרכה של רוח הקודש. הבנתך את האמת תתבהר יותר ויותר, ותלמד להכיר את האל יותר ויותר; כך תוכל באמת ובתמים להתמסר לאל ולאהוב אותו. לאחר יישום בפועל והתנסות בדרך הזו במשך תקופה, הצביונות המושחתים שלך יטוהרו יותר ויותר, ויהיו לך פחות ופחות מקרי המרידה באל, עד שבסופו של דבר תשיג תאימות מלאה איתו. אם אתה תמיד בוחר בגישת הפשרה הניטרלית, אתה למעשה עדיין מסתמך על פילוסופיות שטניות כדי לטפל בבעיות. חיים בצורה כזו לעולם לא יזכו אותך באישורו של האל, אתה רק תיחשף ותסולק. אם בחרת בדרך הלא-נכונה להאמין באל, בדרך הדתית, אתה צריך להפוך את המסלול שלך במהירות, לקחת צעד אחורה מהקצה ולאמץ את הדרך הנכונה. אז אולי עדיין תהיה תקווה שתשיג ישועה. אם אתה רוצה להשיג את הדרך הנכונה להאמין באל, אתה חייב לחפש ולגשש אחריה בעצמך. מי שיש לו הבנה רוחנית ימצא את הנתיב הנכון לאחר תקופה של ניסיון.

אז במה שיתפנו עכשיו? (שיתפנו לגבי הדבר העיקרי שחתירה אל האמת פותרת, כלומר, הדעות השגויות השונות שיש לאנשים לגבי האל, והצביונות המושחתים שלהם. שיתפנו גם לגבי השקפותיהם, עמדותיהם וכוונותיהם של אנשים כשדברים קורים להם, והאם הם ניגשים לדברים באמצעות פילוסופיות שטניות ותפיסות ודמיונות אנושיים, או פותרים אותם באמצעות חיפוש האמת.) קל לזכור את הדברים האלה, אך העיקר הוא האם אתה מסוגל למדוד אל מול דברי האל כשמשהו קורה, והאם אתה מסוגל למצוא את עקרונות היישום בפועל. אם אתה יכול ליישם את העקרונות, אז תוכל ליישם את האמת בפועל, ואם תוכל ליישם את האמת בפועל, תשיג את מציאויות-האמת. הבנת האמת לא אומרת שהשגת את האמת. רק כאשר תוכל ליישם את האמת בפועל תוכל להבין אותה באמת. אם אתה מיישם את האמת בפועל לעיתים קרובות ועושה זאת לגמרי בהתאם לעקרונות, זה נקרא להשיג את האמת. עצם היכולת לדבר על מילים ודוקטרינות לא יכולה להיחשב איכות גבוהה. יש לך את יכולת ההבנה רק אם אתה יכול לחפש את האמת כדי לפתור בעיות כשדברים קורים לך. הדבר החשוב ביותר הוא היכולת לפתור בעיות מעשיות. למשל, אם יש לך מערכת יחסים טובה עם אח או אחות, והם מבקשים ממך לומר מה לא בסדר איתם, איך כדאי לעשות זאת? זה קשור לגישה שאתה נוקט בעניין. האם הגישה שלך מבוססת על עקרונות האמת, או שאתה משתמש בפילוסופיות להתנהלות בעולם? אם אתה יכול לראות בבירור שיש להם בעיה, אך לא אומר להם במפורש כדי להימנע מפגיעה במערכת היחסים שלכם, ואתה אפילו מתרץ ואומר: "שיעור קומתי קטן עכשיו ואני לא מבין את הבעיות שלך לעומק. כשאבין, אגיד לך", אז מה הבעיה? זה כרוך בפילוסופיה להתנהלות בעולם. האם זהו לא ניסיון לרמות אחרים? אתה צריך לדבר על מה שאתה יכול לראות בבירור; ואם משהו לא ברור לך, אמור זאת. זה נקרא לומר את שעל ליבך. אם יש לך מחשבות מסוימות ויש דברים שברורים לך, אבל אתה מפחד להעליב אותם, מפחד לפגוע ברגשותיהם, ולכן בוחר לא לומר כלום, אז אתה חי לפי פילוסופיה להתנהלות בעולם. אם אתה מגלה שלמישהו יש בעיה או שסטה מן הדרך, גם אם אתה לא יכול לעזור לו באהבה, לכל הפחות עליך להצביע על הבעיה כדי שיוכל להרהר בה. אם תתעלם מזה, האם זה לא גורם להם נזק? אם תעזור להם פעם אחת ותגלה שהם לא מקבלים את האמת, שהם לא הגיוניים, בעלי צביון אכזרי, ובאופן בסיסי לא אוהבים את האמת, אז יהיה זה חכם מצדך לא להצביע בפניהם על הבעיות שלהם. אך אם אתה לא מצביע על בעיות גם בפני מישהו שיכול לקבל את האמת, אז אין לך אהבה. אם אתה מקיים אינטראקציה כזו עם האחים והאחיות שלך, אז אתה פשוט משחק משחקים, מרמה אנשים עם מילים מתוחכמות, ותמיד רוצה לצחוק על אנשים אחרים. אנשים שמתנהגים כך הם לא אנשים טובים, וכלול בזה צביון. אנשים כאלה חיים לחלוטין לפי פילוסופיות שטניות, הם לא מדברים או פועלים מתוך היגיון של אנושיות רגילה, וגם לא מתנהגים לפי עקרונות האמת. אם כן, לפי עקרונות האמת, כיצד עליך לגשת לעניין זה? איזו פעולה תואמת את האמת? כמה עקרונות רלוונטיים ישנם? ראשית, לכל הפחות, אל תגרום לאחרים למעוד. תחילה עליך לשקול את חולשות האחר ובאיזו דרך לדבר איתו שלא תגרום לו למעוד. זה המינימום שצריך לקחת בחשבון. לאחר מכן, אם אתה יודע שהוא מישהו שבאמת מאמין באל ויכול לקבל את האמת, אז כשאתה מבחין שיש לו בעיה, אתה צריך לקחת יוזמה ולעזור לו. אם אתה לא עושה כלום וצוחק עליו, זה מכאיב לו ופוגע בו. למי שעושה זאת אין מצפון או היגיון, ואין לו אהבה לזולת. אנשים שיש להם קצת מצפון והיגיון לא יכולים לצחוק על אחיהם ואחיותיהם. הם צריכים לחשוב על דרכים שונות לעזור להם לפתור את הבעיה שלהם. הם צריכים להסביר לאדם מה קרה והיכן הייתה הטעות שלו. האם הוא יכול להכות על חטא או לא, זה עניינו הפרטי; אנחנו עומדים באחריותנו. גם אם לא יכה על חטא עכשיו, במוקדם או במאוחר יגיע יום שבו יתעשת, ולא יתלונן עליך ולא יאשים אותך. לכל הפחות, האופן שבו אתה מתייחס לאחיך ואחיותיך אינו יכול להיות מתחת לסטנדרטים של מצפון והיגיון. אל תרגיש שאתה חייב לאחרים; עזור להם ככל שתוכל. זה מה שאנשים צריכים לעשות. אנשים שיכולים להתייחס לאחיהם ואחיותיהם באהבה ובהתאם לעקרונות האמת הם הזן הטוב ביותר של אנשים. הם גם הכי טובי לב. כמובן, אחים ואחיות אמיתיים הם אנשים שיכולים לקבל את האמת וליישם אותה בפועל. אם אנשים מאמינים באל רק כדי לאכול לשובע או לקבל ברכות, אך לא מקבלים את האמת, אז הם לא אח או אחות. עליך להתייחס לאחים ואחיות אמיתיים על פי עקרונות האמת. לא משנה באיזה אופן הם מאמינים באל או באיזה נתיב הם נמצאים, אתה צריך לעזור להם ברוח האהבה. מהי ההשפעה המינימלית אותה אדם צריך להשיג? ראשית, לא לגרום להם למעוד, ולא להניח להם להיות שליליים; שנית, לעזור להם ולגרום להם לחזור מהנתיב הלא נכון; ושלישית, לגרום להם להבין את האמת ולבחור בנתיב הנכון. את שלושת סוגי ההשפעות הללו ניתן להשיג רק על ידי עזרה ברוח האהבה. אם אין לך אהבה אמיתית, אתה לא יכול להשיג את שלושת סוגי ההשפעות האלה, אתה יכול להשיג רק אחת או שתיים במקרה הטוב. שלושת סוגי ההשפעות הללו הם גם שלושת העקרונות לעזרה לזולת. אתה מכיר את שלושת העקרונות האלה ויש לך שליטה עליהם, אבל איך הם מגולמים בפועל? האם אתה באמת מבין את הקושי של האחר? האם זו לא בעיה אחרת? אתה חייב גם לחשוב: "מה מקור הקושי שלהם? האם אני מסוגל לעזור להם? אם שיעור קומתי קטן מדי ואני לא יכול לפתור את הבעיה שלהם, ואני מדבר בחוסר תשומת לב, אני עלול להפנות אותם לנתיב הלא נכון. מעבר לכך, מהי יכולת ההבנה שלהם, ומהי איכותם? האם הם דעתניים? האם יש להם הבנה רוחנית? האם הם יכולים לקבל את האמת? האם הם חותרים אל האמת? אם הם יראו שאני מוכשר יותר מהם, ואני משתף איתם, האם תתעורר בהם קנאה או שליליות?" יש לשקול את כל השאלות הללו. לאחר ששקלת את השאלות הללו והשגת בהירות, צא לשתף עם אותו אדם, קרא מספר פסוקים מדברי האל החלים על הבעיה שלו, ואפשר לו להבין את האמת שבדברי האל ולמצוא את הנתיב ליישום בפועל. אז הבעיה תיפתר, והוא ייצא מהקושי שלו. האם זה עניין פשוט? זהו לא עניין פשוט. אם אתה לא מבין את האמת, אז לא משנה כמה תדבר, זה לא יועיל. אם אתה כן מבין את האמת, אתה יכול להעניק נאורות ולהועיל להם בעזרת כמה משפטים בלבד. המפתח לעזרה לאנשים באהבה הוא שיתוף על כמה פסוקים מדברי האל שנוגעים לבעיה, והשיטה הזו יעילה ביותר. אם לא תשתף על דברי האל, ותנסה להשתמש במילים אנושיות בלבד, לעולם לא תפתור שום בעיה מעשית, לא משנה כמה מילים תגיד. יש אנשים שיכולים רק לשדל אחרים, ולא משנה עם אילו בעיות אותם אנשים מתמודדים, הם יגידו: "קרא עוד מדברי האל וחפש בהם את האמת, ואז יהיה קל לפתור את הבעיה." או "אתה צריך לאהוב את האל וזה מספיק. לעולם אל תהיה שלילי, מכיוון שאהבת האל תפתור את כל הבעיות שלך". זה בכלל לא פשוט כל כך. האם לאהוב את האל זה משהו שאתה יכול ליישם בפועל ברגע שאמרת את זה? איך אנשים אוהבים את האל אם הם לא מבינים את האמת? איך אנשים יכולים לאהוב את האל אם הם לא מכירים את עבודתו? אם אנשים באמת אוהבים את האל, הם לעולם לא יהיו שליליים, ולא יהיו להם קשיים. אהבת האל היא לא עניין פשוט, והאם מספיק לדבר על כמה דוקטרינות או לצעוק כמה סיסמאות כדי להשיגה? התמסרות לאל היא פשוטה אפילו פחות, ומספר מילות שכנוע בוודאי לא יוכלו לגרום למישהו להתמסר אליו. גם אם שיתוף על דברי האל יכול להביא לאנשים קצת תועלת באותו רגע, אינך יכול לפתור את בעיית המרדנות שלהם ולגרום להם להתמסר לאל רק על ידי שיתוף על האמת פעם אחת, ואנשים לא יוכלו להתמסר לאל מיד כאשר אתה משתף על האמת בבירור. אנשים חייבים לחוות שיפוט, ייסורים וגיזום כדי להשיג תוצאות. אנשים שתמיד מדברים על מילים ודוקטרינות כדי לשכנע אחרים הם הרדודים ביותר. אין להם מציאויות-אמת, הם תמיד מסתמכים על מילים ודוקטרינות כדי לעזור לאנשים, והם לא משיגים תוצאות. זה נקרא להיות שטחי, וזו אינה דרך ישרה להתייחס לאנשים; זה מזויף מדי, זהו לא טוּב-לב. לסיכום, אדם כזה הוא צבוע. אם אין לך לב של אהדה או אהבה לזולת, איך תוכל לעזור לאנשים? זה לא פשוט לפתור בעיה באמת. עליך להבין את האמת, לראות את מהות הבעיה כהווייתה, ולאחר מכן לשתף בצורה ברורה עם אחרים בהתאם לעקרונות האמת, ולהיות מסוגל לשתף על נתיב היישום בפועל באופן שאחרים מבינים. כך אנשים לא רק יבינו את האמת, אלא גם יהיה להם נתיב ליישם אותה בפועל, רק אז ניתן לראות את הבעיה כפתורה. אתה חייב לעבור את הדברים האלה; ההבנה תגיע דרך ההתנסות המעשית שלך ממקור ראשון. ככל שתשתף יותר על האמת, כך היא תהפוך להיות ברורה יותר, כך הביטחון בלבך יגדל יותר, ויהיה לך נתיב קדימה. כשתבין באמת את האמת, תדע איך ליישם אותה בפועל. המאמינים באל חייבים לחוות בצורה הזו, עליהם לפתור את הבעיות שלהם בזו אחר זו, ובכל פעם שהם פותרים בעיה הם צריכים לפתור סוג של צביון מושחת. כשהם יפתרו הרבה בעיות, גם הצביונות המושחתים שלהם ייפתרו פחות או יותר. באופן הזה, ככל שהם יפתרו יותר בעיות, כך יהיו להם פחות צביונות מושחתים, ויהיו להם יותר מציאויות של התמסרות לאל. כך אנשים ייכנסו למציאויות-האמת מבלי לדעת זאת. ככל שאנשים יפתרו יותר בעיות, וככל שהם יבינו יותר אמיתות, כך יהיו להם יותר נתיבי יישום בפועל; ככל שהם יפתרו יותר בעיות ויטהרו יותר צביונות מושחתים, כך הם ייכנסו ליותר מציאויות-אמת. זהו תהליך האמונה באל: אתה כל הזמן מגלה בעיות ופותר אותן – ברגע שאתה פותר בעיה אחת, אתה מגלה בעיה אחרת ואז פותר אותה, ובסופו של דבר אתה פותר בעיות רבות, מבין את האמת, ואם בעיה מופיעה שוב, תוכל לפתור אותה במהירות בעצמך. כך שיעור הקומה שלך גדל בהדרגה. עם פחות ופחות בעיות וקשיים, אתה בהחלט תגלה פחות שחיתות, תתמסר לאל אפילו יותר ותהיה לך יותר עדות חווייתית. בדרך הזו, אפילו מבלי שתשים לב לכך, צביון החיים שלך ישתנה, ובסופו של דבר תשיג תאימות עם האל. לא תהיה לך שום מרדנות, ותוכל ליישם את האמת בפועל ולהתמסר לאל בכל עניין. פירוש הדבר יהיה ששיעור קומתך גדל והשגת ישועה מוחלטת.

זה פשוט מאוד ליישם את האמת בפועל, אך אם אין לך יכולת הבנה מספקת, או שלבך אינו שלם, ואתה תמיד רשלני ושטחי, אז לעולם לא תזכה באמת. אם כך, איך אדם יכול לזכות באמת? האם באמצעות תחבולות מפוקפקות או כוח? לא. האמת מושגת בהדרגה, לאט-לאט, דרך איסוף, חיפוש, ניסיון ממקור ראשון וגישוש, בזמן שאתה חווה את החיים האמיתיים. זו גם הדרך בה רוח הקודש מנחה אותך, לפעמים רק נותנת לך כמה מילים שאינך מבין באותו רגע, אלא רק אחרי כמה ימים, דרך חיפוש האמת, ואז הלב שלך מואר ויש לך נתיב. אתה זוכה, אך אחרים לא, ואתה צומח בהיבט הזה של האמת. זה נקרא קבלת חסד. ישנם כמה פרטים של האמת אותם חייבים לחוש ולחוות, וככל שחווייתך תתעמק ותהיה מפורטת יותר, כך תרגיש את הנתיב שלך בצורה מדויקת יותר. מבלי לדעת זאת, תלך בנתיב הזה תוך חיפוש האמת ויישומה בפועל. תזכה בעוד יותר נאורות על בסיס הבנתך את האמת, ותבין יותר פרטים על האמת ויותר מציאויות-אמת. זהו נתיב החתירה אל האמת. אם תוכל לחוות וליישם זאת בפועל, תרגיש שלא קשה ליישם את האמת בפועל, אך אם לא תיישם בפועל בצורה הזו, תמיד תרגיש שזה מסובך וקשה, יותר קשה מללמוד באוניברסיטה או לעסוק במחקר של טכנולוגיה מתקדמת כלשהי. אך למעשה, זה רק עניין של שימוש בלבך. למידה של כל ידע מקצועי או תיאוריה מסתמכת על זיכרון, וניתוח מחשבתי ומחקר, אך רק זכייה באמת מחייבת אותך להשתמש בלבך. אתה חייב להשתמש בלבך כדי לחוות ולטעום זאת, ולהשקיע מאמץ במחשבה כיצד לחוות זאת. לאט לאט אתה תמצא ותזכה בנתיב הנכון ליישום האמת בפועל. אז תזכה באוצר. מהו הסוד לזכייה באמת? ראשית, אל תשתמש בחשיבה, היגיון, פילוסופיות להתנהלות בעולם או טכניקות שטניים כדי לטפל בדברים שקורים סביבך. זהו מבוי סתום, שכן אם תחיה לפי פילוסופיות שטניות, לעולם לא תוכל לזכות באמת. כשדברים קורים, אם תגובתך הראשונה היא לטפל בהם ולפתור אותם באמצעות שיטות וטכניקות אנושיות, ואתה תמיד רוצה להגן על האינטרסים האישיים והתדמית שלך, זה יוביל למבוי סתום. אם אתה יכול לחפש את האמת בזמן התמודדות עם בעיה, אם אתה יכול להתפלל לאל ולחפש את כוונותיו, ולדעת אילו לקחים עליך ללמוד, ואילו אמיתות עליך להבין במסגרת סידורי האל, אזי זה נכון. לכן, לא משנה מה קורה לאלה שאינם חותרים אל האמת, הם תמיד אדישים, מביכים, מהססים, חסרי אונים ונטולי נתיב. למעשה, האל נותן לאנשים הזדמנויות רבות לזכות באמת, אך מכיוון שהם לא אוהבים את האמת, הם בוחרים בנתיב בלא נכון ולא מצליחים לזכות בה.

אנשים שחיים בקרב צביונות מושחתים חיים למען מעמד, יוהרה, רווח ותשוקה. כל האנושות המושחתת היא כזו, כמעט זהה עם כמה הבדלים קטנים בלבד. לא משנה כמה צביונות מושחתים יש לאדם, לאחר תחילת האמונה באל, כל אלה שאוהבים את האמת יכולים להגיע להבנה של הצביונות המושחתים של עצמם באמצעות אכילה ושתייה של דברי האל והתנסות בהם, ורבים מצביונותיהם המושחתים יגיעו לפתרון בהדרגה, והם יחשפו פחות ופחות שחיתות. הם שונים לחלוטין מכופרים, הם שני סוגים נפרדים של אנשים, והאם זהו לא שינוי שהושג על ידי חתירה אל האמת? אנשים אלה הופכים משדים כופרים לאנשים אמיתיים שזכו באמת ואשר מביאים לידי ביטוי צלם אנוש לאחר שהתחילו להאמין באל; אלה הם הרווח והתוצאה של האמונה באל. אך אלה שאינם חותרים אל האמת כלל לאחר שהתחילו להאמין באל אינם משתנים, גם לאחר שנים רבות של אמונה, ועדיין זהים לכופרים – אדם מסוג זה יסולק. מדוע יש הבדל כה גדול בין אנשים שמאמינים באל ומבצעים חובות באופן דומה? הנקודה המרכזית היא שהיחס שלהם לאמת שונה. ליבם של אלה שאוהבים את האמת יתבהר יותר ויותר ככל שיקראו יותר את דברי האל, וככל שיקשיבו יותר לדרשות כך יבינו יותר – הם תמיד מתקדמים. אך אלה שאינם אוהבים את האמת אינם נהנים לקרוא את דברי האל, ואינם מתאמצים ליישם את האמת בפועל, כך שלא ניתן לפתור או להשליך את צביונותיהם המושחתים. הם לא יכולים להסוות את צביונותיהם המושחתים, גם אם הם מנסים, ואינם יכולים להסתירם, גם אם הם רוצים. הסיבה לכך היא שבני האדם המושחתים הושחתו כולם על ידי השטן, בין אם הם כופרים ובין אם מאמינים באל, מהות צביונותיהם השטניים המושחתים היא למעשה זהה, וכולם חיים למען מעמד, תדמית, רווח ותשוקה. לשם מה אנשים מתווכחים? למה הם מכים עד זוב דם זה את זה? הכול בשביל הדברים האלה, ולא משנה השיטה, הטכניקה או הצורה – המטרה היא למעשה זהה. מדוע הושלך השטן לאוויר? (כי הוא התחרה על מעמד עם האל.) אלו הם פניו האמיתיים של השטן. בימינו, ה"גנים" של השטן הועברו לאנושות המושחתת, השחיתו אותה, כך שאנשים הפכו לזן של השטן, הם קיבלו את חזות השטן, ומה שהם מביאים לידי ביטוי זהה לשטן. אם תוכל לזהות את הצביונות המושחתים בתוך מהות טבע השטן, ואז לפתור אותם אחד אחד, אתה תינצל ותוכל להשתחרר מהשפעתו של השטן. האם קשה לפתור את בעיית הצביונות המושחתים? (זה לא קשה למי שחותר אל האמת, אך לרוב אנו לא מוכנים ליישם את האמת בפועל, ופשוט פועלים לפי רצוננו. כשגוזמים אותנו, אנו הופכים שליליים ונסערים לזמן מה, ואז מיישמים בפועל על פי האמת באי רצון.) כל מי שלא אוהב את האמת הוא כזה, ועל אחרים לעודד, למשוך ולדחוף אותו כדי שיישם את האמת בפועל אפילו במעט. מהו הקושי הגדול ביותר ליישום האמת בפועל? כעת יש כמה אנשים שרואים בבירור שהקושי הגדול ביותר הוא בעיקר המכשולים הנובעים מצביונות מושחתים. זה בשל אהבתם של אנשים לתהילה, רווח, מעמד, יוהרה ותדמית. שיחות, מחלוקות וויכוחים בין אנשים הם כולם תחרויות כדי לראות מי נעלה יותר – מי שמצליח לשכנע את השני הוא זה שנראה טוב. כולן תחרויות שנועדו לקבוע מי בעל התובנה, היכולות או הסמכות, ולמי יש את המילה האחרונה. אין סוף לתחרות על הדברים האלה, ומאחורי כל זה מסתתר צביונו של השטן, שחי למען תהילה, רווח ומעמד. אם תראה מבעד לזה, ניתן יהיה לפתור את הבעיה בקלות. לכל הפחות, פתור תחילה את הדברים השטחיים אותם קל לפתור, ואז פתור בהדרגה את אי-ההבנות, הספקולציות, הספקות והתלונות על האל שנמצאות בעומק לבך, כמו גם את ההתנגדות, הפיתוי והתחרות שחבויים שם. ברגע שהדברים ייפתרו לחלוטין, תהפוך להיות כמו איוב, האדם המושלם בעיני האל. מדוע אמר האל שאיוב הוא אדם מושלם? דרך הניסיון בו העמיד אותו האל, אנו יכולים לראות שלא הייתה לו התנגדות או פיתוי בכל הנוגע לאל. במהלך חייו, והתקופה שבה חווה את ריבונותו של האל על הכול, דברים כמו מרדנותו והתנגדותו נגזמו ונפתרו. לאחר שהדברים השליליים הללו נפתרו, התנהגותו הייתה שונה לחלוטין מזו של כל האנושות המושחתת בזמן שעמד בניסיונותיו של האל. האם מה שאמר במהלך ניסיונותיו: "יְהוָ֣ה נָתַ֔ן וַיהוָ֖ה לָקָ֑ח; יְהִ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה מְבֹרָֽךְ", דוקטרינה? בהחלט לא. למילים הללו יש משקל, ואף אחד לא אמר אותן קודם לכן; הם נאמרו לראשונה על ידי איוב, והגיעו מחוויותיו האישיות.

האם אתם מודאגים כשאתם רואים את עצמכם חושפים כל כך הרבה שחיתות על בסיס יומי, ותמיד חיים בתוך צביון שטני, ללא שינוי רב? (כן, אני דואג, ולפעמים אני מרגיש מיוסר.) לדאוג זה דבר רגיל, כמו גם להרגיש מיוסר. אך לא משנה כמה אתה מודאג או מיוסר, אתה צריך להירגע ולחפש פתרון לצביונות המושחתים שלך. זהו המצב התודעתי הנכון. אם אתה מרגיש מיוסר במשך מספר שנים והצביונות המושחתים שלך עדיין לא נפתרו, זה לא יעזור ותחושת הייסורים הזו היא חסרת תועלת. אתה חייב להרהר: "אילו מבעיותיי נפתרו? אילו מצביונותיי המושחתים נפתרו? באילו עניינים איני מתלונן על האל עוד?" אתה תמיד חייב לשאול זאת את עצמך. אם אתה אומר: "תמיד נהגתי להתלונן ולקטר כשהתמודדתי עם דברים מהסוג הזה, ושמרתי בלבי אי-הבנות לגבי האל, אך עכשיו אני לא מתלונן כשזה קורה שוב, ואין לי אי-הבנות לגבי האל," אז זה מראה שלא בזבזת את זמנך. ברגע שתבין את האמת ותזכה בה, תהיה לך גישה שונה לאל, ובאופן טבעי יהיה לך לב ירא-אל והלך רוח מתמסר. אלו אינם היענות רגילה, או גילוי כבוד מרחוק, או כמיהה, אהבה, היקשרות או תלות; אלו לא רק הדברים האלה, זהו פחד אמיתי. עבור המין האנושי המושחת כיום, עדיין מוקדם מדי לדבר על יראת-האל, רחוק מידי. אז אל מה כדאי לכם לחתור כעת? כדאי לכם לא לחשוד באל, לא משנה מה יקרה. איך אפשר להימנע מלהיות חשדן? ראשית, עליך לדעת מהן כוונותיו של האל, ומהי האמת. שנית, כשקורים דברים שאינם תואמים את תפיסותיך, אל תתלונן על האל, או תפתח אי-הבנות לגביו. איך אתה יכול להימנע מאי-הבנות? אתה צריך להבין את האמת, ואז לפרוץ בהדרגה ולפתור את התפיסות ואי-ההבנות שלך לגבי האל בזה אחר זה. יבוא היום שבו, לא משנה כמה גדול הניסיון או הצרה שיעמדו בפניך, לא תתנגד. במקום זאת יהיה לך לב ירא-אל, ותוכל להתמסר בלי קשר לאופן שבו הוא יבחן אותך. אז אתה תצליח. באיזה שלב אתם כרגע? כשדברים קורים, אתם מהרהרים: "האם זה מעשה האל? האם זה בסדר שהוא עושה זאת?" או אפילו חושבים לפעמים: "היכן האל? האם יש בכלל אל? איך זה שאיני יכול להרגיש אותו?" יש הרבה מחשבות ומצבים כאלה, וזה לא בסדר, כי אתם עדיין רחוקים מיציאה למסע בנתיב הפיכתכם למושלמים. אתם חייבים לעבוד קשה בחתירתכם, כי כרגע שיעור קומתכם עדיין קטן מדי, נופל מהרף להחזקה במציאויות-האמת. אל תחשוב שאתה בסדר ויש לך כמה מציאויות, אז אתה יכול לעלות לגן עדן ולהפוך למלאך. המציאויות המעטות שלך עדיין אינן מספיקות; גם אם היו לך כנפיים, עדיין לא היית מלאך. אל תתנשא ותעריך את עצמך יתר על המידה, כדאי שתהיה לך קצת מודעות עצמית. האם אתה יכול לשאת עדות על האל? האם אתה מתאים לשימושו של האל? אם למדוד לפי הרף הזה, אתה עדיין רחוק מדרישותיו של האל, וצריך עוד כמה שנות ניסיון.

11 במרץ, 2018