בימים אלה, מי שמבצעים חובות נעשים עסוקים יותר ויותר. הם מרגישים שהזמן חולף מהר מדי, שאין מספיק זמן. מדוע? למעשה, זה משום שהם מבינים כעת את האמת ויש להם תובנה בעניינים רבים. תחושת אחריות מכבידה עליהם יותר ויותר, והם מבצעים את חובתם בדבקות הולכת וגוברת ועושים עבודה מדוקדקת יותר מתמיד. לכן, הם מרגישים שיש יותר ויותר חובות שהם צריכים לבצע. זו הסיבה לכך שהם נעשים עסוקים יותר ויותר בחובתם. ומלבד זאת, רוב האנשים שמבצעים חובה חייבים גם לקרוא את דברי האל ולשתף על האמת כל יום. הם חייבים להרהר בעצמם, וכאשר הם נתקלים בבעיה, עליהם לחפש את האמת כדי לפתור אותה. כמו כן, הם חייבים ללמוד כמה מיומנויות מקצועיות. הם תמיד מרגישים שאין מספיק זמן, שכל יום עובר מהר מדי. בלילה הם חושבים על מה שהם עשו באותו יום, ונראה להם שמה שהם עשו לא היה בעל ערך רב, שלא יצא מזה שום דבר גדול. הם מרגישים ששיעור הקומה שלהם כה נמוך ולקוי, והם להוטים לצמוח במהירות בשיעור קומתם. כמה מהם אומרים: "מתי יסתיים עומס העבודה הזה? מתי אוכל להשקיט את לבי, לקרוא את דברי האל כראוי ולהצטייד כראוי באמת? יש גבול למה שאני משיג מכינוס אחד או שניים בשבוע. אנחנו צריכים להתכנס יותר ולהקשיב ליותר דרשות – זו הדרך היחידה להבין את האמת". וכך הם ממתינים ומייחלים, וכהרף עין עוברות שלוש, ארבע, חמש שנים, והם מרגישים שהזמן עובר מהר מדי. יש אנשים שלא יכולים לספק עדות חווייתית רבה גם אחרי עשר שנות אמונה. הם נעשים חסרי מנוחה, חוששים שהם יינטשו, ורוצים למהר ולהצטייד בעוד מהאמת. לכן הם מרגישים את לחץ הזמן. יש רבים שחושבים כך. כל מי שנושא בעול של ביצוע חובה וחותר אל האמת מרגיש שהזמן עובר כל כך מהר. אלה שלא אוהבים את האמת, אלה שחושקים בנוחות ובהנאות, לא מרגישים שהזמן עובר מהר; חלקם אפילו מתלוננים: "מתי יבוא יומו של האל? הם תמיד אומרים שעבודתו מגיעה לסופה – מדוע היא עדיין לא הסתיימה? מתי עבודתו של האל תתפשט ברחבי היקום?" אנשים שאומרים דברים כאלה מרגישים שהזמן עובר כל כך לאט. בלבם, האמת לא מעניינת אותם; הם תמיד רוצים לחזור לעולם ולהמשיך בחייהם הקטנים. המצב הזה שלהם שונה כמובן מזה של אנשים שחותרים אל האמת. אין זה משנה כמה עסוקים בחובתם האנשים שחותרים אל האמת, הם עדיין יכולים לחפש את האמת כדי לפתור בעיות שפוקדות אותם, לחפש שיתוף על דברים שלא ברורים להם בדרשות שהם שמעו, ולהשקיט את לבם מדי יום כדי להרהר על האופן שבו הם פעלו, ואז לשקול את דברי האל ולצפות בסרטונים של עדות חווייתית. הם מרוויחים מכך דברים. לא משנה עד כמה הם עסוקים בחובתם, הדבר כלל לא מקשה על היווכחותם בחיים ואינו מעכב אותה. זה אך טבעי שאנשים שאוהבים את האמת יישמו בפועל בדרך זו. אנשים שלא אוהבים את האמת, בין אם הם עסוקים בחובתם או אם פוקדות אותם בעיות, לא מחפשים את האמת ולא מוכנים להשקיט את עצמם בפני האל כדי להרהר על עצמם ולהכיר את עצמם. לכן, אין זה משנה אם הם עסוקים בחובתם או שיש להם פנאי, הם לא חותרים אל האמת. העובדה היא שאם מישהו הוא בעל לב החותר אל האמת, והוא משתוקק לאמת ונושא את עול ההיווכחות בחיים ושינוי הצביון, הוא יתקרב לאל בלבו ויתפלל אליו, לא משנה כמה הוא עסוק בביצוע חובתו. אין ספק שהוא יזכה לנאורות מסוימת ולזוהר של רוח הקודש, וחייו יצמחו מבלי לחדול. אם מישהו לא אוהב את האמת ולא נושא כל עול של ההיווכחות בחיים או של שינוי צביונו, או אם הוא לא מעוניין בדברים האלה, הוא לא יכול לזכות בדבר. יש להרהר בכל מקום ובכל עת על ביטויים של שחיתות שיש לאדם. לדוגמה, אם אדם עשה מעשה שחיתות בעת ביצוע חובתו, עליו להתפלל בלבו לאל, להרהר על עצמו, להכיר את צביונו המושחת ולחפש את האמת כדי לפתור אותו. זהו עניין שבלב; אין לזה שום השפעה על המשימה שעל הפרק. האם הדבר קל לביצוע? תלוי אם אתה אדם שחותר אל האמת. אנשים שלא אוהבים את האמת, אינם מתעניינים בענייני צמיחה בחיים. הם לא לוקחים בחשבון דברים כאלה. רק אנשים החותרים אל האמת, מוכנים לעבוד קשה כדי לצמוח בחיים; רק הם מהרהרים לעתים קרובות בבעיות שקיימות בפועל, וכיצד לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיות האלה. למעשה, התהליך של פתרון בעיות והחתירה אל האמת הם היינו הך. אם אדם מתמקד ללא הרף בחיפוש האמת כדי לפתור בעיות תוך כדי ביצוע חובתו, והוא פותר לא מעט בעיות במשך כמה שנים של יישום בפועל באופן זה, הרי שביצוע חובתו בהחלט עומד בסטנדרט. לאנשים כאלה יש הרבה פחות ביטויים של שחיתות, והם צוברים ניסיון אמיתי רב בביצוע חובתם. לפיכך, הם יכולים להעיד למען האל. כיצד אנשים כאלה חווים את החוויה שהחלה כשהם ביצעו לראשונה את חובתם, עד שהם היו מסוגלים להעיד למען האל? הם עושים זאת על ידי הסתמכות על חיפוש האמת כדי לפתור בעיות. זו הסיבה לכך שאין זה משנה עד כמה עסוקים בחובתם האנשים שחותרים אל האמת, הם יחפשו את האמת כדי לפתור בעיות ויצליחו בביצוע חובתם בהתאם לעקרונות, והם יהיו מסוגלים ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל. זהו תהליך ההיווכחות בחיים, וזהו גם התהליך של כניסה למציאות-האמת. יש אנשים שתמיד אומרים שהם כל כך עסוקים בחובתם, עד שאין להם זמן לחתור אל האמת. זה לא מחזיק מים. לא משנה איזו עבודה עושה אדם שחותר אל האמת, כאשר הוא מזהה בעיה הוא יחפש את האמת כדי לפתור אותה, והוא יבין את האמת ויזכה בה. הדבר ודאי. ישנם רבים שחושבים שניתן להבין את האמת רק על ידי השתתפות בכינוסים כל יום. אין טעות גדולה יותר. האמת היא לא דבר שניתן להבין רק על ידי השתתפות בכינוסים והקשבה לדרשות; אדם צריך גם ליישם בפועל ולחוות את דברי האל, והוא זקוק גם לתהליך הזה של גילוי בעיות ופתרונן. הדבר המכריע הוא, שהוא חייב ללמוד לחפש את האמת. מי שלא אוהב את האמת, לא מחפש אותה, יהיו בעיותיו אשר יהיו; אוהבי האמת מחפשים אותה, לא משנה עד כמה הם עסוקים בחובתם. אם כן, אנו יכולים לומר בוודאות שאותם אנשים שתמיד מתלוננים שהם כה עסוקים בחובתם עד שאין להם זמן להגיע לכינוסים, ולכן כתוצאה מכך עליהם לדחות את חתירתם אל האמת, אינם אוהבי האמת. הם אנשים בעלי הבנה אבסורדית ואין להם הבנה רוחנית. כשהם קוראים את דברי האל או מקשיבים לדרשות, מדוע הם לא יכולים ליישם אותם בפועל אותם או להחיל אותם בביצוע חובתם? מדוע הם לא יכולים להחיל את דברי האל על חייהם האמיתיים? די בכך כדי להראות שהם לא אוהבים את האמת, ולכן יהיה אשר יהיה הקושי שבו הם נתקלים בביצוע חובתם, הם לא מחפשים את האמת ולא מיישמים אותה בפועל. ברור שהאנשים האלה הם עובדים. יש אנשים שאולי רוצים לחתור אל האמת, אך איכותם ירודה מדי. הם אפילו לא יכולים לארגן היטב את חייהם; כשהם צריכים לעשות שניים או שלושה דברים, הם לא יודעים מה לעשות קודם ומה אחר כך. אם יש להם שתיים או שלוש בעיות, הם לא יודעים איך לפתור אותן. ראשיהם מסתחררים. האם אנשים כאלה יכולים להשיג גישה לאמת? האם הם יכולים להצליח בחיפוש האמת כדי לפתור בעיות? לא בהכרח, משום שאיכותם ירודה מדי. אנשים רבים מוכנים לחתור אל האמת, אך לאחר שהם האמינו באל במשך עשר או עשרים שנה, בסופו של דבר הם לא מסוגלים לספק שום עדות חווייתית, והם כלל לא משיגים את האמת. הסיבה העיקרית לכך היא שאיכותם ירודה מדי. אם מישהו חותר אל האמת, הדבר לא תלוי בשאלה עד כמה הוא עסוק בביצוע חובתו או בכמות הזמן שיש לו; הדבר תלוי בשאלה אם הוא אוהב את האמת בלבו. העובדה היא שלכולם יש אותו שפע של זמן; מה ששונה הוא היכן כל אדם מעביר את זמנו. ייתכן שכל מי שאומר שאין לו זמן לחתור אל האמת מבלה את זמנו בהנאות גשמיות, או שהוא עסוק במיזם חיצוני כלשהו. הוא לא מקדיש את הזמן הזה לחיפוש אחר האמת כדי לפתור בעיות. כאלה הם אנשים המזניחים את חתירתם. דבר זה מעכב את העניין הגדול של היווכחותם בחיים.

בשני הכינוסים האחרונים שלנו, שיתפנו על הנושא "מהי המשמעות של חתירה אל האמת," וכן גם על כמה פרטים שכרוכים בנושא זה. הבה נתחיל בכך שנעבור על מה ששיתפנו בכינוס האחרון שלנו. ביססנו הגדרה מדויקת של "מהי המשמעות של חתירה אל האמת," ואז המשכנו לשתף על כמה בעיות ספציפיות ודרכים ספציפיות של התנהגות של אנשים, שכרוכות במשמעות החתירה אל האמת. מה היה הנושא האחרון של השיתוף בכינוס האחרון שלנו? (האל הציג שאלה: בהתחשב בכך שמה שאדם מחשיב כטוב ונכון אינו האמת, מדוע הוא עדיין חותר אליו כאילו היה האמת?) בהתחשב בכך שהדברים האלה שהאדם מאמין שהם טובים ונכונים אינם האמת, מדוע הוא עדיין מקיים אותם כאילו היו האמת, בעודו חושב שהוא חותר אל האמת? שיתפנו בפעם הקודמת על שלושה דברים שמתייחסים לשאלה זאת. הראשון: הדברים האלה שהאדם חותר אליהם אינם האמת, אם כך, מדוע הוא עדיין מיישם אותם בפועל כאילו היו האמת? מפני שבעיניו של אדם, הדברים שאותם הוא רואה כנכונים וטובים נראים כאילו הם האמת, ולכן הוא חותר אל הדברים שהוא חושב שהם טובים ונכונים כאילו הם האמת. האין זו דרך ברורה לנסח זאת? (אכן.) אם כך, מהי התשובה המדויקת לשאלה זו? אנשים דבקים בדברים שהם חושבים שהם נכונים וטובים כאילו הם האמת, ובכך הם חושבים שהם חותרים אל האמת. האין זו התשובה המלאה? (אכן.) הדבר השני: מדוע, כשאדם דבק בדברים שהוא חושב שהם טובים ונכונים כאילו הם האמת, הוא חושב שהוא חותר אל האמת? ניתן לענות על כך בדרך זו: מפני שלאדם יש רצון לזכות בברכות. אדם מתחיל לחתור אל הדברים האלה שהוא מאמין שהם נכונים וטובים עם רצונות ושאיפות, ולכן הוא חושב שהוא מיישם את האמת בפועל וחותר אליה. בעיקרו של דבר, זהו ניסיון להגיע לעסקה עם האל. הדבר השלישי: אם לאדם יש מצפון והיגיון רגילים, אזי במקרים שבהם הוא לא מבין את האמת, הוא יבחר באופן אינסטינקטיבי לפעול על פי המצפון וההיגיון שלו, בהתאם לתקנות, לחוקים, לכללים וכן הלאה. אנו יכולים לומר שאדם דבק באופן אינסטינקטיבי בדברים שהוא מחשיב במצפונו כדברים חיוביים, בונים ותואמים לאנושיות, כאילו הם האמת. ניתן להשיג זאת במסגרת הפרמטרים של המצפון וההיגיון של אדם. יש רבים שיכולים לעמול באופן רגיל בבית האל; הם מוכנים לעבוד ולהתמסר להסדרים של בית האל משום שהם בעלי מצפון והיגיון רגילים. כדי לזכות בברכות, הם אפילו יעברו סבל וישלמו כל מחיר. לכן, אדם גם מתייחס למה שהוא מסוגל לו במסגרת הפרמטרים של המצפון וההיגיון שלו כיישום בפועל וכחתירה אל האמת. אלה שלושת החלקים העיקריים של התשובה לשאלה זו. בפעם הקודמת שיתפנו על שלושת החלקים האלה באופן כללי; היום נקיים שיתוף ספציפי ומפורט על הבעיות ששלוש הנקודות אלה מותירות בעקבותיהן, וננתח את הבעיות הכרוכות בכל נקודה, וכן גם נשתף כיצד כל אלמנט שונה מחתירה אל האמת או סותר אותה, כך שתוכלו לדעת בבהירות רבה יותר מהי חתירה אל האמת וכיצד בדיוק יש ליישם בפועל את החתירה הזו. כך יהיה תמריץ טוב יותר לאנשים ליישם בפועל ולחתור אל האמיתות באופן מדויק בחיי היומיום שלהם.

נתחיל בשיתוף על הפריט הראשון. במילים פשוטות, השיתוף שלנו על הפריט הראשון יתמקד בדברים שאדם תופס כנכונים וטובים. למה שהשיתוף שלנו יתמקד בתוכן הזה? מהן הבעיות הכרוכות בתוכן זה? חישבו על כך קודם, בפירוט. האם הייתם מסוגלים לדעת זאת במדויק אם לא היינו משתפים על כך כראוי בכינוסים? אם לא היינו משתפים על כך באופן ספציפי, ואתם הייתם מסתפקים רק בהרהור על כך, או הייתם חווים את הנושא ומתוודעים אליו, האם הייתם יודעים אז לאילו אמיתות התוכן הזה קשור? האם הייתם מצליחים להבין זאת באמצעות הרהור? (לא.) נתחיל בכך שנבחן את המשמעות המילולית של הביטוי "דברים שאדם תופס כנכונים וטובים" ונראה עד כמה רחוק הידע שלכם מגיע. ראשית, למה מתייחס החלק החשוב של משפט זה, שעליו נשתף כעת? אינכם יכולים לומר? האם זהו ביטוי מופשט? האם יש בו תעלומה? (הוא מתייחס לתפיסות ולדמיונות שיש לאדם.) זו דרך כללית לנסח זאת; תנו דוגמה. (אדם מאמין בתפיסותיו שכל עוד הוא יכול לוותר, להשקיע מעצמו, לסבול ולשלם מחיר, הוא יוכל לזכות באישור האל. יש בכך גם משהו מהתרבות המסורתית – דברים כמו כיבוד אב ואם ונשים שמטפלות בבעליהן ומגדלות את ילדיהם. אנשים מתייחסים גם אליהם כדברים טובים.) הבנתם כמה דברים. תפסתם את הנקודה? אילו חלקים נוגעים לנושא שלנו? (ויתור, השקעה, סבל ותשלום מחיר.) (כיבוד אב ואם ונשים שמטפלות בבעליהן ומגדלות את ילדיהם.) כן. האם יש עוד? (הפגנת אדיקות, סבלנות וסובלנות, כמו הפרושים.) ענווה, סבלנות, סובלנות – אלה קשורים לכמה תופעות ואמירות ספציפיות והתנהגותיות. מכיוון שנשתף על תוכן כזה, מוטב שנשתף באופן ספציפי, תוך שימוש באמירות ספציפיות. אנשים יכולים להשיג הבנה מדויקת יותר אם נתמקד כך בשאלה. נכון לעכשיו, אינכם יכולים להציע כיוונים כלשהם, לכן פשוט אמשיך לשתף, בסדר? (כן.) חמשת אלפים שנות התרבות של סין הן "עצומות ועמוקות", גדושות בכל מיני אמרות וניבים פופולריים. יש בהן גם שורה של "חכמים קדמונים" ידועים, כמו קונפוציוס, מנציוס ודומיהם. הם יצרו את התורות הסיניות של הקוֹנְפוּצְיוֹנִיזְם, המהוות את החלק העיקרי של התרבות הסינית המסורתית. בתרבות הסינית המסורתית יש שפה, אוצר מילים ואמרות רבות שנוסחו על ידי דורות של אנשים. חלקן מאזכרות את העת העתיקה, חלקן לא; חלקן באות מפשוטי העם, ואחרות מאנשים מפורסמים. יכול להיות שאינכם אוהבים במיוחד תרבות מסורתית, או שהוצאתם את עצמכם מהתרבות המסורתית הבזויה, או שאתם צעירים מדי עדיין מכדי לעסוק במחקר מעמיק של התרבות המסורתית "העצומה והעמוקה" של סין, ולכן אתם עדיין לא מכירים אותה ולא מבינים דברים כאלה. למעשה זהו דבר טוב. למרות שאדם אולי לא מבין זאת, חשיבתו ותפיסותיו מושרשות באופן תת-הכרתי ונגועות בדברים של התרבות המסורתית. בסופו של דבר הוא חי לפי הדברים האלה בלי שהוא מודע לכך. מה שמועבר הלאה מהאבות הקדמונים, כלומר, התרבות המסורתית שהועברה מאבות-אבותיו של אדם, מעלה טענות רבות מכל מיני סוגים לגבי האופן שבו אדם צריך לדבר, לפעול ולהתנהל. ואף על פי שלאנשים עשויות להיות הבנות והשקפות שונות לגבי האמירות השונות של התרבות המסורתית, על פי רוב הם בטוחים לגבי הדברים האלה של התרבות המסורתית. מתוך אבחנה זו, אנו יכולים לראות שמקורות ההשפעה על חיי האנושות וקיומה, על השקפתה בנוגע לאנשים ולדברים, ועל התנהלותה ופעולתה, הם כולם דברים של תרבות מסורתית. אף על פי שקבוצות אתניות שונות של האנושות נבדלות זו מזו בהצהרותיהן לגבי הסטנדרטים המוסריים והקריטריונים המוסריים שבהם הן דוגלות, הרעיונות הכלליים שמאחוריהם דומים. היום נשתף וננתח כמה מהם בפירוט. אף על פי שלא נוכל להזכיר ולנתח את כל מה שהאדם תופס כנכון וטוב, התוכן הכללי אינו אלא שני האלמנטים שנוגעים בהגדרה של חתירה אל האמת: השקפותיו של אדם על אנשים ודברים, והאופן שבו הוא מתנהג ופועל. אלמנט אחד הוא השקפות, והשני הוא התנהגויות. משמעות הדבר היא, שאדם מתייחס לאנשים ולמאורעות בעולם דרך דברים שהוא תופס כנכונים וטובים, והוא מתייחס לדברים האלה כיסוד, כבסיס וכקריטריונים שלפיהם הוא מתנהל ופועל. אם כן, מה הם בדיוק הדברים הטובים והנכונים האלה? באופן כללי, הדברים שאדם תופס כנכונים וטובים אינם אלא דרישות שאדם יתנהג כראוי ושיהיו לו מוסר ואופי אנושיים טובים. אלה הם שני הדברים. חישבו על כך: האם לא מדובר באופן בסיסי בשני הדברים האלה? (אכן.) האחד הוא התנהגות טובה; השני הוא אופי ומוסר אנושיים. האנושות קבעה ביסודו של דבר שני דברים כסטנדרטים שלפיהם יש למדוד את האנושיות של אדם וכיצד הוא מתנהל: האחד הוא הדרישה מאדם להתנהג כראוי כלפי חוץ, והשני, שהוא יתנהג באופן מוסרי. שני גורמים אלה משמשים למדוד את טוּבו של אדם. מכיוון ששני הגורמים האלה משמשים למדוד את טובו של אדם, הוגדרו לשם כך סטנדרטים שלפיהם ניתן לשפוט את התנהגותם ומוסריותם של אנשים, וכשהם הוגדרו, באופן טבעי אנשים החלו לשמוע אמירות שונות על מוסריותו של אדם או על התנהגותו. אילו אמירות ספציפיות קיימות? האם אתם יודעים? משהו פשוט, לדוגמה: אילו סטנדרטים ואמירות קיימים למדידת התנהגותם של אנשים? להיות משכיל והגיוני, להיות עדין ומעודן – אלה קשורים להתנהגויות חיצוניות. האם גם להיות אדיב? (כן.) השאר דומים, פחות או יותר, ועל דרך האנלוגיה, אתם תדעו אלו מילים ואמירות מהוות סטנדרטים למדידת התנהגותו של אדם, ואלו אמירות מהוות סטנדרטים למדידת המוסריות שלו. "אישה צריכה להיות חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית" – האם זהו סטנדרט להתנהגות חיצונית או למוסר? (זה עניין של מוסר ואתיקה.) מה לגבי נדיבות? (גם זה עניין של מוסר.) נכון. אלה קשורים למוסר, לאופיו המוסרי של אדם. האמירות העיקריות הקשורות להתנהגותו של אדם הן אלה כגון להיות אדיב, להיות עדין ומעודן ולהיות משכיל והגיוני. כל אלה הם דברים שאדם מחזיק בתפיסותיו כנכונים וטובים; הם דברים שהוא מאמין שהם חיוביים, על בסיס הטענות של התרבות המסורתית, או לפחות עולים בקנה אחד עם מצפון ועם היגיון, ושהם לא דברים שליליים. הדברים שאנחנו מדברים עליהם כאן הם דברים שאנשים מכירים בהם בדרך כלל כנכונים וטובים. אם כן, אילו אמירות נוספות יש על התנהגותו הטובה של אדם, מלבד השלוש שזה עתה אמרתי? (כיבוד הקשישים ודאגה לצעירים.) לכבד את הקשישים ולדאוג לצעירים, להיות חביבים, להיות נגישים – כל אלה הם דברים שאנשים מכירים ומבינים במידת מה. להיות משכיל והגיוני, להיות עדין ומעודן, להיות אדיב, לכבד את הקשישים ולדאוג לצעירים, להיות חביב, להיות נגיש – אנשים מאמינים שכל מי שיש לו התנהגויות כאלה הוא אדם טוב, אדם נעים, אדם עם אנושיות. כולם מודדים אחרים על פי התנהגותם; הם שופטים את טובו של אדם על פי התנהגותו החיצונית. אנשים שופטים, קובעים ומודדים אם אדם תרבותי ואם יש לו אנושיות, אם הוא ראוי לאינטראקציה ולאמון, על פי המחשבות והרעיונות של התרבות המסורתית וההתנהגויות שהם יכולים לראות אצל אותו אדם. האם לאנשים יש יכולת לחדור מעבר לעולם החומרי? אפילו לא במעט. אנשים יכולים לשפוט ולהבחין אם אדם הוא טוב או רע, או איזה מין אדם הוא, רק על פי התנהגותו; אנשים יכולים להתבונן ולקבוע את הדברים האלה רק על ידי אינטראקציה, דיבור ושיתוף פעולה עם אדם. אין זה משנה אם במדידותיך אתה משתמש במפורש באמירות כגון "להיות משכיל והגיוני", "להיות חביב" ו"לכבד את הקשישים ולדאוג לצעירים", הסטנדרטים של המדידות שלך לא חורגים מעבר לאמירות האלה. כאשר מישהו לא יכול לראות את עולמו הפנימי של אדם אחר, הוא מודד אם הוא טוב או רע, אצילי או שפל, על ידי התבוננות בהתנהגותו ובמעשיו והחלת קריטריונים אלה על התנהגותו. אלה בעצם כל הדברים בהם הוא משתמש. האין זה כך? (אכן כן.) בהתבסס על האמירות שתוארו זה עתה, אילו סטנדרטים למדידה יש לאנושות? מהם הדברים שהאנושות מחזיקה בתפיסותיה כטובים ונכונים? במקום להתחיל בדברים על התנהגות מוסרית, הבה נתחיל את השיתוף והניתוח שלנו עם הדברים הטובים, הנכונים והחיוביים שאדם מפגין ומבטא בהתנהגותו. הבה נבחן אם אלה באמת דברים חיוביים. ובכן, האם יש משהו באמירות שזה עתה מנינו שנוגע לאמת? האם משהו מהתוכן שלהן תואם לאמת? (לא.) אם חתירתו של מישהו היא להיות אדם כזה, אדם עם התנהגויות כאלה וחיצוניות כזו, האם אדם זה חותר אל האמת? האם מה שהוא חותר אליו קשור לחתירה אל האמת? האם מישהו שניחן בהתנהגויות האלה מיישם בפועל את האמת וחותר אליה? האם מישהו שניחן בהתנהגויות כאלה ומפגין אותן הוא אדם טוב, במשמעותו האמיתית של המונח? התשובה היא שלילית – הוא לא. זה ברור.

הבה נבחן תחילה את האמירה שאדם צריך להיות משכיל והגיוני. דברו על המשמעות של האמירה "להיות משכיל והגיוני" בפני עצמה. (היא מתארת מישהו שנראה נאות ומנומס למדי.) מה זה אומר להיות "נאות"? (זה אומר להיות מיושב במידת מה.) נכון. על אילו תקנות אדם כזה מקפיד? ככל שתשובתך תהיה ספציפית יותר, כך תהיה הבנתך מעמיקה יותר בעניין זה ובמהותו. אם כן, מה המשמעות של להיות מיושב? הנה דוגמה. בעת האכילה, אסור לדור הצעיר להתיישב לפני שהמבוגרים מתיישבים, ועליהם להיות שקטים כאשר המבוגרים לא מדברים. את המזון שהמבוגרים משאירים, אף אחד לא יכול לאכול אלא אם כן המבוגרים אומרים שאפשר. מעבר לכך, לא מדברים בזמן האכילה, לא אוכלים בפה פתוח, לא צוחקים בקול רם, לא מצקצקים בשפתיים ולא מחטטים בצלחת. כאשר הדור המבוגר מסיים לאכול, הצעירים חייבים גם הם לסיים לאכול ולקום מהשולחן. הם יכולים להמשיך לאכול רק לאחר שהמבוגרים יוצאים. האין זו שמירה על תקנות? (אכן כן.) תקנות אלה קיימות, במידה זו או אחרת, בכל בית ובית, אצל משפחות מכל שם ושושלת. כל האנשים שומרים על התקנות האלה במידה זו או אחרת, והם מוגבלים על ידן. קיימות תקנות שונות במשפחות שונות – ומי הוא זה שקבע אותן? קבעו אותן אבות אבותיה של המשפחה וזקני המשפחה המכובדים מתקופות שונות בעבר. לתקנות אלה מייחסים חשיבות מיוחדת כאשר חוגגים חגים וימי זיכרון חשובים; כולם חייבים לקיים אותן ללא יוצא מן הכלל. אם מישהו יפר את התקנות, הוא ייענש בחומרה על ידי נזיפת המשפחה. אחדים אף יצטרכו לכרוע ברך בפני המזבח המשפחתי בבקשת מחילה. אלה הן תקנות. דיברנו כעת רק על חלק מהתקנות שעשויות לחול בבית או במשפחה מסוימים. האם תקנות כאלה אינן חלק מהמשמעות של להיות "נאות"? (אכן.) אפשר לדעת אם אדם מתנהג בנאותות רק על ידי התבוננות בו כשהוא אוכל. אם הוא מצקצק בשפתיו כשהוא אוכל, או נובר בצלחתו, או תמיד מגיש פיסות מזון לאחרים, ומדבר תוך כדי אכילה, וצוחק בקול רם, ובמקרים מסוימים אפילו מצביע עם מקלות האכילה שלו לכיוון האדם שאליו הוא מדבר, בכל ההתנהגויות הללו הוא מפגין את אי-הנאותות שלו. כשאומרים על אדם שהוא לא מתנהג באופן נאות פירושו שאחרים נוזפים בו, מפקפקים בו ובזים לו בהקשר של התנהגותו. באשר לאלה שמתנהגים באופן נאות, הם לא מדברים בעת האכילה, לא מצחקקים, והם גם לא נוברים באוכל או מגישים פיסות מזון לאחרים. הם מיושבים למדי. אחרים רואים את התנהגותם ואת תפקודם, ואומרים על בסיס זה שמדובר באדם נאות. ובגלל התנהגותו הנאותה, הוא זוכה לכבוד ולהערכה מאחרים, וכך גם לחיבתם. זהו חלק ממה שעומד בבסיס הנאותות. אם כן, מהי בעצם נאותות? זה עתה אמרנו: "נאותות" קשורה רק להתנהגותם של אנשים. בדוגמאות אחרונות אלה, יש סדר של קדימות דורית בעת האכילה. כל אחד חייב לאתר את מקום מושבו על פי התקנות; אסור לו לשבת במקום הלא נכון. הדורות המבוגרים והצעירים כאחד מצייתים לתקנות המשפחה ואיש לא רשאי להפר אותן. הם נראים כה מיושבים, כה עדינים, כה אצילים, כה מכובדים – אך לא משנה עד כמה הם נראים כך, הכל נסוב רק על התנהגות טובה כלפי חוץ. האם הדבר כרוך בצביונות מושחתים? לא; אין זה יותר מאשר סטנדרט שלפיו ניתן למדוד את התנהגותם החיצונית של אנשים. אילו התנהגויות? בעיקר הדיבורים והמעשים שלהם. לדוגמה, אסור לדבר בעת האכילה או להשמיע קולות כשלועסים. כאשר מתיישבים לארוחה, יש סדר לגבי מי שיישב ראשון. יש דרכים נכונות לעמוד ולשבת באופן כללי. כל אלה אינן אלא התנהגויות, התנהגויות חיצוניות, כולן. אם כך, האם אנשים באמת מוכנים לציית לתקנות האלה? מה אנשים חושבים לעצמם לגבי נושא זה? איך הם מרגישים לגביו? האם שמירה על התקנות הפתטיות האלה מועילה לאנשים? האם הן יכולות להעניק להם התקדמות בחיים? מה הבעיה בציות לתקנות הפתטיות האלה? האם הדבר קשור לשאלה אם יש שינוי בהשקפתו של אדם על דברים ועל צביון חיים? כלל לא. הדבר קשור רק להתנהגות של אנשים. הוא רק מציב כמה דרישות להתנהגותם של אנשים, דרישות הנוגעות לתקנות שאנשים צריכים להשיג ולציית להן. לא משנה מה אדם חושב על התקנות האלה, ואפילו אם הוא שונא ומתעב אותן, אין לו ברירה אלא להיות כבול על ידן בגלל משפחתו ואבות-אבותיו, ובגלל הקוד המשפחתי שלו. עם זאת, איש אינו חוקר אילו מחשבות ספציפיות יש לאנשים על התקנות האלה, או כיצד אנשים רואים אותן ומתייחסים אליהן בחשיבתם, או מהן השקפתם וגישתם כלפיהן. די בכך שתפגין התנהגות טובה ותפעל על פי הכללים האלה בתחום הספציפי הזה. אלה שעושים זאת הם אנשים נאותים. "להיות משכיל והגיוני" מציב דרישות שונות רק לגבי התנהגותם של אנשים. הדבר משמש רק כדי לתחום את התנהגותם של אנשים, התנהגות הכוללת את יציבתם של אנשים כשהם יושבים ועומדים, את תנועות גופם, את הבעות איברי החישה שלהם, כיצד עיניהם אמורות להיראות, כיצד פיהם אמור לנוע, כיצד ראשם אמור להסתובב וכן הלאה. הדבר נותן לאנשים סטנדרט להתנהגות חיצונית, מבלי להתחשב בדעתם, בצביונם ובמהות האנושיות שלהם. כזה הוא הסטנדרט של להיות משכיל והגיוני. אם אתה עומד בסטנדרט זה, אתה אדם משכיל והגיוני, ואם אתה ניחן בהתנהגות טובה שהיא להיות משכיל והגיוני, אזי בעיני אחרים, אתה אדם הראוי להערכה ולכבוד. האין זה כך? (אכן.) אם כן, האם אמירה זו מתמקדת בהתנהגותו של אדם? (כן.) מהי התועלת, בעצם, בסטנדרט התנהגותי זה? הוא משמש בעיקר כדי למדוד אם אדם מתנהג באופן נאות ואם הוא מיושב היטב, אם הוא עשוי לזכות בכבוד ובהערכה של אחרים בהתנהלותו עמם, ואם הוא ראוי להערצה. מדידת אנשים בדרך זו לחלוטין אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת. היא חסרת משמעות.

השיתוף שלנו זה עתה עסק בעיקר בתרבותו של אדם, וזו אחת הדרישות המוטלת על ידי האמירה: "להיות משכיל והגיוני". למה הכוונה ב"להיות הגיוני"? (להראות הבנה של נימוסים והליכות.) זו אמירה שטחית במקצת, אבל היא חלק מהדבר. האם "להיות הגיוני" אין פירושו להיות בעל גינונים המאפשרים לראות היגיון, להיות נגיש להיגיון? אפשר להתקדם עם נושא זה? (כן.) להראות הבנה של נימוסים והליכות ולהיות בעל גינונים לראות היגיון. ובכן, כדי לשלב בין הדברים, אם מישהו ניחן בהתנהגויות הכרוכות ב"להיות משכיל והגיוני", כיצד בדיוק הוא מראה זאת, באופן כללי? האם ראיתם אדם משכיל והגיוני? האם יש אדם משכיל והגיוני בקרב הקשישים במשפחתכם וקרובי משפחתכם, או בקרב חבריכם? מהי התכונה המייחדת אותם? הם פועלים על פי תקנות רבות מספור. הם מקפידים מאוד על צורת הדיבור שלהם, שאינו גס או בוטה, וגם לא פוגע באחרים. כשהם מתיישבים, הם יושבים כיאות; כשהם עומדים, הם עומדים בצורה יציבה. מכל הבחינות, התנהגותם נראית לאחרים מעודנת ומאוזנת, והם חשים כלפיהם אהדה וקנאה. כשהם פוגשים אנשים, הם מרכינים את ראשם ומטים את גופם, והם קדים וכורעים ברך. הם מדברים בנימוס תוך הקפדה על כללי ההגינות והסדר הציבוריים, ללא התופעות הרגילות או החוליגניות הקיימות בקרב השכבות הנמוכות של החברה. ככלל, התנהגותם החיצונית מעוררת תחושת נוחות אצל מי שרואים אותה והם זוכים מהם לתשבחות. אך יש בזה דבר אחד מטריד: יש להם תקנות לכל דבר. לאכילה יש תקנות; לשינה יש תקנות; להליכה יש תקנות; אפילו ליציאה מהבית ולחזרה אליו יש תקנות. כשנמצאים בחברת אדם כזה מרגישים די מוגבלים ולא בנוח. אינך יכול לדעת מתי הם יצוצו עם תקנה, ואם תפר אותה מתוך חוסר תשומת לב, תיראה פזיז ובור למדי, בעוד שהם נראים כל כך מעודנים. הם כל כך מעודנים, אפילו בחיוך שלהם שאינו חושף שיניים, ובבכי שלהם שאף פעם לא קורה בנוכחות אחרים, אלא בין קפלי השמיכה שלהם מאוחר בלילה, בזמן שאחרים ישנים. כל מה שהם עושים, נעשה באופן מיושב. זה מה שנקרא "חינוך". אנשים כאלה חיים בארץ של כללי נימוס, במשפחה גדולה ונהדרת; יש להם הרבה מאוד תקנות ומנה גדושה של חינוך. איך שלא תנסחו זאת, ההתנהגויות הטובות הכרוכות בלהיות משכיל והגיוני הן התנהגויות טובות כלפי חוץ שמוטמעות באדם על ידי הסביבה שבה הוא גדל, ובהדרגה מתמתנות באדם על ידי הסטנדרטים הגבוהים והדרישות המחמירות שהוא מציב להתנהגותו שלו. אין זה משנה מהי ההשפעה של התנהגויות כאלה על אנשים, הן נוגעות רק להתנהגותו החיצונית של אדם, ואף על פי שאדם רואה בהתנהגויות חיצוניות כאלה התנהגויות טובות, התנהגויות שאנשים שואפים אליהן ומאשרים אותן, הן דבר שונה מצביונו של אדם. לא משנה כמה טובה התנהגותו החיצונית של אדם, היא לא יכולה להסתיר את צביונו המושחת; לא משנה כמה טובה התנהגותו החיצונית של אדם, היא לא יכולה למלא את מקום השינוי בצביונו המושחת. אף על פי שהתנהגותו של אדם משכיל והגיוני מאורגנת למדי ומעוררת לא מעט כבוד והערכה של אחרים, התנהגותו הטובה הזו לא מועילה כלל כאשר צביונו המושחת מתפרץ. אצילית ובוגרת ככל שתהיה התנהגותם, כשמשהו הנוגע לעקרונות-האמת פוקד אותם, התנהגותם הטובה אינה מועילה כלל, והיא גם לא מניעה אותם להבין את האמת – במקום זאת, משום שהם מאמינים בתפיסותיהם שלהיות משכיל והיגיוני הוא דבר חיובי, הם ממשיכים להתייחס לדבר זה כאל האמת, שבאמצעותה הם מודדים את דברי האל ומטילים בהם ספק. הם מודדים את אופן הדיבור של עצמם ופועלים על פי האמירה הזאת, וזהו הסטנדרט שלהם למדוד גם אחרים. התבוננו כעת בהגדרה של "מהי המשמעות של חתירה אל האמת" – להתייחס לאנשים ולדברים, ולהתנהג ולפעול לחלוטין על פי דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלהם. האם הסטנדרט להתנהגות חיצונית המחייב להיות משכיל והגיוני קשור בכלל לדברי האל ולאמת? (לא.) לא רק שהם לא קשורים – הם בקונפליקט. איפה נמצא הקונפליקט? (אמירות כאלה יגרמו לאנשים להתמקד רק בהתנהגות חיצונית טובה תוך התעלמות מהכוונות ומהצביונות המושחתים שבתוכם. הן גורמות לכך שההתנהגויות הטובות האלה מוליכות אנשים שולל והם לא מהרהרים במה שנמצא במחשבותיהם וברעיונותיהם, כך שהם לא יכולים לראות את צביונם המושחת, ואפילו מקנאים באחרים באופן עיוור וסוגדים להם בהתאם להתנהגותם.) כאלה הן ההשלכות של קבלת האמירות של תרבות מסורתית. לכן, כשאדם רואה את ההתנהגויות הטובות האלה, הוא מוקיר אותן. הוא מתחיל להאמין שההתנהגויות האלה הן דברים טובים וחיוביים, ועל בסיס היותן דברים חיוביים, הוא מתייחס אליהם כאילו הם האמת. ואז הוא משתמש בזה כקריטריון שלפיו הוא מרסן את עצמו ומודד אחרים; הוא מתייחס לכך כבסיס להשקפותיו על אנשים ודברים, וכשהוא עושה זאת, הוא מתייחס לכך גם כבסיס להתנהגותו ולמעשיו. האין זה קונפליקט עם האמת? (אכן.) לעת עתה נניח לשאלה אם האמירה שאדם צריך להיות משכיל והגיוני מטעה אנשים, ונדבר על האמירה עצמה. "להיות משכיל והגיוני" – זהו ביטוי מתורבת ואצילי. כולם אוהבים את האמירה הזו, ואדם משתמש בה כדי למדוד אחרים ולהתבונן באנשים ובדברים מתוך הנחה שהיא נכונה, טובה ומהווה קריטריון. וכשהוא עושה זאת, הוא גם מתייחס אליה כבסיס להתנהגותו ולמעשיו. לדוגמה, אדם לא מבסס את האומדן שלו לגבי טובו של מישהו על דברי האל. על מה הוא מבסס זאת? "האם האדם הזה משכיל והגיוני? האם ההתנהגות החיצונית שלו תרבותית? האם הוא מיושב כראוי? האם הוא מכבד אחרים? האם הוא בעל נימוסים? האם הוא מאמץ גישה צנועה כשהוא מדבר עם אחרים? האם יש לו את ההתנהגות הטובה כפי שקונג רונג עשה פעם כשוויתר על אגסים גדולים יותר?^[א] האם הוא אדם מסוג זה?" על סמך מה הוא מעלה את השאלות וההשקפות הללו? קודם כל הדבר מבוסס על הקריטריון של להיות משכיל והגיוני. האם נכון מצידו להשתמש בזה כקריטריון? (לא.) מדוע זה לא נכון? התשובה כל כך פשוטה, ובכל זאת אינכם יכולים להציע תשובה. מפני שלא כך האל מודד, והוא לא היה רוצה שאדם ימדוד כך. אם אדם עושה זאת, הוא טועה. אם מישהו מודד כך אדם או מאורע, אם הוא משתמש בכך כסטנדרט לתפוס אנשים ודברים, הוא מפר את האמת ואת דברי האל. זהו הקונפליקט בין תפיסות מסורתיות לבין האמת. האין זה כך? (אכן כן.) על פי מה האל רוצה שאדם יבסס את מדידותיו על אחרים? על פי מה הוא רוצה שאדם יתפוס אנשים ודברים? (על פי דבריו.) הוא רוצה שאדם יתפוס אנשים על פי דבריו. באופן ספציפי, משמעות הדבר היא למדוד אם לאדם יש אנושיות בהתאם לדברי האל. זהו חלק מהעניין. מעבר לכך, הדבר מבוסס על השאלה אם אדם זה אוהב את האמת, אם יש לו לב ירא-אל ואם הוא יכול להתמסר לאמת. האין אלה המאפיינים של הדבר? (אכן כן.) אם כך, על מה מבסס אדם את מדידותיו של טובו של הזולת? אם הוא תרבותי ומיושב כראוי, אם הוא ממצמץ בשפתיו או נוטה לנבור בפיסות מזון כשהוא אוכל, אם הוא ממתין שהקשישים יתיישבו לארוחות לפני שהוא מתיישב בעצמו. הוא משתמש בדברים כאלה כדי למדוד אחרים. האם השימוש בדברים האלה אינו שימוש בסטנדרט ההתנהגות של להיות משכיל והגיוני? (אכן.) האם אלה הן מדידות מדויקות? האם הן תואמות לאמת? (לא.) די ברור שהן לא תואמות לאמת. אם כן, מה מתקבל בסופו של דבר ממדידה כזו? המודד מאמין שכל מי שהוא משכיל והגיוני הוא אדם טוב, ואם המודד משתף על האמת, הוא תמיד ינחיל לאנשים את הכללים והתורות וההתנהגויות הטובות המקומיות האלה. ומה שנובע בסופו של דבר מכך שהוא מנחיל את הדברים האלה לאנשים, שהוא יוביל אותם להתנהגויות טובות, אך מהותם המושחתת של האנשים האלה כלל לא תשתנה. דרך זו לעשות דברים רחוקה מאוד מהאמת ומדברי האל. לאנשים כאלה יש רק כמה התנהגויות טובות. אם כך, האם הצביונות המושחתים שבתוכם יכולים להשתנות בגלל התנהגות טובה? האם הם יכולים להשיג התמסרות ונאמנות לאל? כלל וכלל לא. למי הפכו האנשים האלה? לפרושים, שיש להם רק התנהגות טובה כלפי חוץ, אך ביסודו של דבר הם אינם מבינים את האמת ואינם יכולים להתמסר לאל. האין זה כך? (אכן.) הביטו בפרושים – על פי הופעתם, האם הם לא היו ללא דופי? הם שמרו שבת; בשבת הם לא עשו כלום. הם היו אדיבים בדיבורם, מיושבים למדי וקפדניים לגבי כללים, תרבותיים ומלומדים למדי. מכיוון שהם היו טובים בהסוואה וכלל לא הייתה להם יראת-אל, אלא הם שפטו וגינו אותו, בסופו של דבר האל הטיל עליהם קללה. האל הגדיר אותם כפרושים צבועים, שכולם עושי רע. בדומה לכך, אנשים שמשתמשים בהתנהגות הטובה של להיות משכיל והגיוני כקריטריון להתנהגותם ולמעשיהם, אין ספק שהם לא אנשים שחותרים אל האמת. כשהם משתמשים בכלל הזה כדי למדוד אחרים וכדי להתנהג ולפעול כך בעצמם, כמובן שהם לא חותרים אל האמת; וכשהם שופטים מישהו או משהו, הסטנדרט והבסיס לשיפוט זה לא תואמים לאמת, אלא מפרים אותה. הדבר היחיד שבו הם מתמקדים הוא התנהגותו של אדם ודרכיו, ולא צביונו ומהותו. הבסיס שלהם אינו דברי האל, לא האמת; במקום זאת, המדידות שלהם מבוססות על הסטנדרט הזה להתנהגות בתרבות המסורתית שהוא להיות משכיל והגיוני. המסקנה ממדידה כזו היא שאדם הוא טוב ותואם את כוונותיו של האל כל עוד יש לו התנהגויות חיצוניות טובות כמו להיות משכיל והגיוני. כשאנשים מאמצים סיווגים כאלה, ברור שהם נוקטים עמדה מנוגדת לאמת ולדברי האל. וככל שהם עושים שימוש רב יותר בקריטריון ההתנהגותי הזה כדי לתפוס אנשים ודברים, ולהתנהג ולפעול כך בעצמם, כך הדבר מרחיק אותם עוד יותר מדברי האל ומהאמת. אפילו אז הם נהנים ממה שהם עושים, ומאמינים שהם חותרים אל האמת. כשהם מקיימים כמה מהאמירות הטובות של התרבות המסורתית, הם מאמינים שהם מקיימים את האמת ואת דרך האמת. אך לא משנה איך הם ידבקו בדברים האלה, לא משנה איך הם יתעקשו עליהם, בסופו של דבר לא תהיה להם כל חוויה של דברי האל ושל האמת או הערכה כלפיהם, והם כלל לא יתמסרו לאל. עוד פחות מזה, הדבר לא יכול לעורר יראת-אל אמיתית. כך קורה כשאנשים דוגלים בכל ההתנהגויות הטובות כמו להיות משכיל והגיוני. ככל שאדם מתמקד יותר בהתנהגות טובה, בהבאתה לידי ביטוי ובחתירה אליה, כך הוא מתרחק יותר מדברי האל – וככל שאדם מתרחק יותר מדברי האל, כך הוא פחות מסוגל להבין את האמת. הדבר צפוי לגמרי. אם התנהגותו של מישהו משתפרת, האם זה אומר שצביונו השתנה? האם יש לכם ניסיון בזה? האם אי פעם רציתם באופן לא מודע להיות אנשים משכילים והגיוניים? (כן.) הסיבה לכך היא שכולם מבינים שאדם משכיל והגיוני נתפס בעיני אחרים כמכובד ואצילי למדי. אחרים מעריכים אותו מאוד. ככה זה, נכון? (כן.) לכן, אין זה דבר רע להיות בעל ההתנהגויות הטובות האלה. אך האם השגת ההתנהגויות הטובות האלה והגילויים הטובים האלה, יכולה לפתור את צביונו המושחת של אדם? האם הדבר יכול למנוע מאנשים לעשות דברים רעים? אם לא, מה הטעם בהתנהגויות טובות כאלה? הן רק נראות טוב; הן לא מועילות. האם אנשים עם התנהגות כה טובה יכולים להתמסר לאל? האם הם יכולים לקבל את האמת וליישם אותה בפועל? ברור שלא. התנהגות טובה של אדם לא יכולה להחליף את יישום האמת בפועל. בדיוק כפי שהיה עם הפרושים. התנהגותם הייתה נהדרת והם היו אדוקים למדי, אך כיצד הם התייחסו לישוע אדוננו? איש לא היה מעלה על דעתו שהם יהיו מסוגלים לצלוב את מושיע האנושות. לכן, אלה שיש להם רק התנהגויות טובות כלפי חוץ אך לא השיגו את האמת, נמצאים בסכנה. הם עלולים להמשיך בדרכם, להתנגד לאל ולבגוד בו. אם אינכם יכולים לראות מבעד לכך, התנהגותם הטובה של אנשים עלולה עדיין להוליך אתכם שולל, כמו תמיד.

להיות משכיל והגיוני היא תפיסה מסורתית של אדם. היא לחלוטין לא עולה בקנה אחד עם האמת. בהתחשב בכך שהיא מנוגדת לאמת, מה בדיוק צריך להיות לאדם אם הוא יישם את האמת בפועל? איזו מציאות זו, שכאשר היא באה לידי ביטוי, היא תואמת את האמת ואת דרישותיו של האל? האם אתם יודעים? בשיתוף כזה, יש שיאמרו: "אתה אומר שלהיות משכיל והגיוני לא עולה בקנה אחד עם האמת, שזו רק התנהגות חיצונית טובה. אם כך, פשוט לא נהיה יותר אנשים משכילים והגיוניים. החיים יהיו חסרי דאגות, ללא כל מגבלות, ללא אילוצים על ידי כללים כלשהם. נוכל לעשות מה שנרצה, לחיות איך שנרצה. נהיה אז כל כך חסרי דאגות! אנחנו חופשיים יותר עכשיו, בהתחשב בכך שהתנהגותו הטובה של אדם אינה קשורה לקיצו. אנחנו לא צריכים להתעסק בתרבות, בחוקים או בדברים מסוג זה". האם זהו הדבר הנכון להבין מכך? (לא.) זוהי הבנה מעוותת; הם טועים בכך שהם לוקחים את הדבר לקיצוניות. האם יש מישהו שיעשה טעות כזאת? אולי יהיו כאלה שיאמרו: "היות שיתכן עדיין שאנשים תרבותיים יתנגדו לאל ויבגדו בו, אני פשוט לא אהיה אדם תרבותי. אני מתחיל להרגיש בוז כלפי אנשים תרבותיים. אני מתעב את אלה שהם משכילים והגיוניים, עדינים ומעודנים, אדיבים, שמכבדים את הקשישים ודואגים לצעירים, אנשים שהם נעימים. אני מזלזל בכל מי שאני רואה שמציג את הדברים האלה, ונוזף בהם בפומבי: 'ההתנהגות שלך דומה להתנהגותם של הפרושים. היא נועדה להטעות אחרים. זו לא חתירה אל האמת, לא כל שכן יישום האמת בפועל. תפסיק לנסות להערים עלינו – אתה לא תוליך אותנו שולל ולא ניפול בפח שתטמין לנו!'" האם הייתם מתנהגים כך? (לא.) נכון מצידכם לא לעשות זאת. אם היית עושים דבר כל כך חסר היגיון, המשמעות הייתה שאתם נוטים יותר מדי לעיוותים. יש אנשים בעלי הבנה מעוותת, חסרה להם הבנה טהורה של האמת – אין להם יכולת הבנה. כל מה שהם יכולים לעשות הוא לקיים כללים, ולכן כך הם פועלים. אם כן, מדוע אנו משתפים ומנתחים את הבעיה הזו? בעיקר, כדי שאנשים יבינו שחתירה אל האמת אינה חתירה אל התנהגות חיצונית טובה, והדבר גם לא נועד להפוך אותך לאדם שמתנהג היטב, לאדם מיושב ותרבותי. במקום זאת, הדבר נועד לכך שתבין את האמת, תיישם אותה בפועל ושתהיה מסוגל לפעול על סמך האמת, כלומר, שלכל מה שתעשה יהיה בסיס בדברי האל, שהכול יהיה תואם לאמת. ההתנהגויות שתואמות את האמת ושדברי האל עומדים בבסיסן אינן זהות להיותך משכיל והגיוני, והן אינן זהות לסטנדרטים הנדרשים מאדם על ידי תרבות מסורתית ומוסר מסורתי. אלה שני דברים שונים. דברי האל הם האמת, והם לבדם הקריטריון היחיד שעל פיו נמדדים הטוב והרע של אדם, הדברים הנכונים והלא-נכונים שהוא עושה. לעומת זאת, הסטנדרט של התרבות המסורתית להיות משכיל והגיוני רחוק בהרבה מהסטנדרט של עקרונות-האמת. מתי היה זה, באיזה שלב של עבודה, שהאל אמר לך שאתה חייב להיות אדם משכיל והגיוני, אדם תרבותי ואצילי נטול כל אינטרס שפל? האם האל אמר דבר כזה? (לא.) הוא לא אמר. אם כן, איזו אמירה ודרישה מציב האל בנוגע להתנהגותו של אדם? התנהג ופעל באופן מלא על פי דברי האל כשהאמת היא הקריטריון שלך. אם כן, מהו הבסיס לדברי האל? כלומר, באילו אמיתות עליך להשתמש כקריטריונים שלך, ואיזה סוג של חיים עליך לחיות כדי שתחתור אל האמת ותיישם אותה בפועל? האין זה דבר שצריך להיות מובן? (אכן.) אם כך, מהם הסטנדרטים לדרישות ההתנהגותיות של דברי האל מהאדם? האם אתם יכולים למצוא את דברי האל שמבהירים זאת? (דברי האל אומרים: "יש לי תקוות רבות. אני מקווה שתוכלו להתנהג באופן ראוי ומכובד, שתבצעו את חובתכם בנאמנות, שתהיו ניחנים באמת ובאנושיות, שתהיו אנשים שיכולים לוותר על הכול ואפילו על חייהם למען האל, וכן הלאה. כל התקוות האלה נובעות מחסרונותיכם ומהשחיתות ומהמרדנות שלכם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, פשעים יובילו את האדם לגיהינום).) כל הדברים האלה הם עקרונות ודרישות להתנהגותו של אדם. אם כן, אילו דברים נוספים של האל קשורים ליישום ספציפי בפועל? (יש קטע נוסף שאומר: "לבך חייב להיות במצב של רוגע תמידי, וכשקורים לך דברים, אסור לך להיות פזיז, להיות מושפע מדעות קדומות, לגלות עקשנות וקיצוניות או להתנהג בצורה מלאכותית או מזויפת, על מנת שתצליח לנהוג בהיגיון. זהו ביטויה הראוי של אנושיות רגילה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הנתיב לפתרון טבע מושחת).) זהו מעט יישום ספציפי בפועל. אלה הוראות ודרישות ספציפיות לגבי התנהגותו החיצונית של אדם ודרכיו. האם ניתן להתייחס אליהן כאל הבסיס של דברי האל? האם הן ספציפיות מספיק? (כן.) קראו זאת שוב. ("לבך חייב להיות במצב של רוגע תמידי, וכשקורים לך דברים, אסור לך להיות פזיז, להיות מושפע מדעות קדומות, לגלות עקשנות וקיצוניות או להתנהג בצורה מלאכותית או מזויפת, על מנת שתצליח לנהוג בהיגיון. זהו ביטויה הראוי של אנושיות רגילה".) שימו לב לנושאים אלה; אלה הם העקרונות שעליכם לקיים כאשר תנקטו פעולה בעתיד. הם אומרים לאנשים שעליהם ללמוד להתמודד עם דברים באופן רציונלי בהתנהגותם ובמעשיהם, ויתרה מזאת, עליהם להיות מסוגלים לחפש את עקרונות-האמת מתוך בסיס של פעולה עם מצפון והיגיון. התנהגו ופעלו כך, ויהיו עקרונות, וכן גם נתיב של יישום בפועל.

אחדים מהדברים שזה עתה דיברנו עליהם: "כשקורים לך דברים, אסור לך להיות פזיז, להיות מושפע מדעות קדומות, לגלות עקשנות וקיצוניות או להתנהג בצורה מלאכותית או מזויפת, על מנת שתצליח לנהוג בהיגיון" – האם אלה דברים קלים לביצוע? האמת היא שהם כולם ברי השגה עם תקופה של אימון. אם יש אדם שבאמת לא יכול לעשות אותם, מה ניתן אז לעשות? זה יהיה בסדר כל עוד תעשה דבר אחד בלבד, כלומר, כשאתה נתקל בבעיה או מקיים אינטראקציה עם אחרים, יש לפחות דבר אחד שצריך לקיים: עליך להתנהל ולפעול בדרך שתחזק אחרים. זו הנקודה הבסיסית ביותר. אם תיישם בפועל ותציית לכך ודבר זה יהווה קריטריון עבורך, בעיקרו של דבר, לא תגרום נזק גדול לאחרים ולא תגרום להפסדים גדולים לעצמך. התנהל ופעל באופן שמחזק אחרים – האם יש בכך פרטים? (כן.) אל תבסס את שביעות רצונך העצמית על פגיעה באינטרסים של אחרים; אל תבנה את האושר והשמחה שלך על גבי סבלם של אחרים. זו המשמעות של לחזק. מהי הדרך הבסיסית ביותר להבין חיזוק שכזה? המשמעות היא שהתנהגותך חייבת להיות נסבלת על ידי אחרים, כפי שהיא נמדדת על ידי המצפון וההיגיון של האנושות; היא חייבת להיות מתואמת עם המצפון וההיגיון של האנושות. האין זה כך כדי שאדם בעל אנושיות רגילה יוכל לממש זאת? (אכן.) נניח שמישהו נח בחדר, ואתה נכנס, לא מתחשב בסביבתך, ומתחיל לשיר ולהשמיע מוזיקה. האם התנהגות זו תהיה ראויה? (לא.) האם לא תבנה בכך את הנאתך ואושרך על גב סבלו של האחר? (אכן כן.) אם מישהו קורא את דברי האל או משתף על האמת, ואתה רוצה לדבר איתו רק על הבעיות שלך, האם בכך אתה מכבד אותו? האם אינך מחליש אותו בכך? (אכן.) מה זה אומר להחליש? לכל הפחות, זה אומר שאתה לא מכבד אחרים. אסור לך להפריע לאחרים כשהם מדברים או עושים דבר מה. האין זה דבר שניתן להשיג על ידי אנושיות רגילה? אם אינך יכול להשיג אפילו את זה, באמת שאין לך מצפון או היגיון. האם אנשים חסרי מצפון או היגיון יכולים להשיג גישה לאמת? הם לא יכולים. יישום האמת בפועל הוא דבר שרק בעלי מצפון והיגיון, לפחות, יכולים להשיג, ואם תחתור אל האמת, עליך להיות תואם לפחות לסטנדרטים של מצפון והיגיון בדבריך ובמעשיך; עליך להביא לידי כך שהסובבים אותך יראו בך אדם נסבל, ועליך להיות מקובל על כולם. אלה הדברים שאמרנו זה עתה: פעל לפחות כך שמעשיך ייראו הגונים ומחזקים בעיני אחרים. האם חיזוק אחרים דומה להבאת תועלת לאחרים? לא, למעשה – לחזק פירושו לכבד באופן הדדי את המרחב של אחרים, ולא לשבש, להפריע או להתפרץ למרחב שלהם; פירושו לא לפגוע בהם או לגרום לכך שירגישו סבל בגלל התנהגותך. זו המשמעות של לחזק. כיצד אתם מבינים זאת? לחזק אין פירושו כמה אתה מועיל לאחרים; מדובר בכך שאנשים יוכלו להשתמש באינטרסים ובזכויות שהם שלהם כדת וכדין, מבלי שתפריע להם ותמנע מהם להשתמש בהם על ידי התנהגותך הזדונית והפסולה. האין זה כך? (אכן.) אתם מכירים כעת כמה מדברי האל הקשורים לדרישותיו בנוגע להתנהלותו ולמעשיו של אדם, אך עדיין, אני אומר לכם שהדבר היסודי ביותר הוא שעליך לחזק אחרים על ידי התנהלותך ומעשיך. זהו העיקרון לפעולה. האם הבנתם מה המשמעות של לחזק? (כן.) יש מעטים שאינם מקדישים מחשבה לשאלה אם אחרים מתחזקים מדבריהם וממעשיהם, ובכל זאת טוענים שהם משכילים והגיוניים. האין זו הונאה? לחזק אחרים בהתנהלות ובפעולה – האם לא ניתן ללמוד מכך לקח? זו יכולה להיות הדגמה של התנהגות, אך האם היא קלה להשגה? אם מישהו מבין מעט מהאמת, הוא יידע כיצד לפעול בהתאם לעקרונות, כיצד לפעול באופן שמחזק אחרים, וכיצד לפעול באופן שמיטיב עם אחרים. אם מישהו לא מבין את האמת, הוא לא יידע מה לעשות; הוא יוכל לפעול רק בהסתמך על תפיסותיו ודמיונותיו. יש אנשים שלא משנה מה קורה להם, אף פעם הם לא מחפשים את האמת בחיי היומיום שלהם. הם פועלים רק על פי העדפותיהם, מבלי שיהיה להם אכפת מה אחרים מרגישים לגבי העניין. האם יש עקרונות לפעולה כזו? אתם אמורים להיות מסוגלים לראות אם יש, הלא כן? כולכם מתכנסים וקוראים את דברי האל לעתים קרובות; אם אתם באמת מסוגלים להבין מעט מהאמת, תהיו מסוגלים ליישם בפועל ולעסוק בעניינים מסוימים בהתאם לעקרונות-האמת. איך יישום בפועל שכזה גורם לך להרגיש? איך זה גורם לאחרים להרגיש? אם תתאמץ מאוד להרגיש זאת, תדע איזה סוג של יישום בפועל מחזק אחרים. בדרך כלל, כשקורה לכם דבר מה, לא משנה מה, אינכם מקדישים מחשבה לסוגיות האמיתיות של כיצד לפעול באופן שנוגע לאנושיות רגילה או ליישום האמת בפועל. לכן, כאשר קורה לכם דבר מה, אם מישהו היה שואל אתכם איזה סוג של יישום בפועל או איזו פעולה היו מחזקים אחרים, הייתם מתקשים לענות, כאילו אין נתיב ברור. כל מה שאני משתף עליו בכינוסים הן הבעיות האלה של החיים האמיתיים, אך כאשר אתם נתקלים בהן, אף פעם אינכם מסוגלים להמשיך והמחשבות שלכם תמיד מתרוקנות. האם אין בכך סתירה? (יש.) אם כך, מה השגתם מאמונתכם באל? כמה דוקטרינות, כמה סיסמאות. כמה עלובים ופתטיים אתם!

באחד הדברים שבהם דנו כמשהו שאדם תופס כנכון וטוב – להיות משכיל והגיוני – יש כמה מתפיסותיו ודמיונותיו הספציפיים של אדם, וכן כמה דרכים מסורתיות שלפיהן אדם מבין את ההתנהגות הזו. בקצרה, אם נתבונן כעת בהפגנה התנהגותית זו, נראה שאין לה כל קשר עם האמת ועם אנושיות אמיתית. הסיבה לכך היא שהיא רחוקה מאוד מהאמת ולא ניתן להזכיר אותן באותה נשימה, ומעבר לכך, התנהגות כזו אינה תואמת ביסודה את הסטנדרטים של דרישות האל להשקפותיו של אדם על אנשים ודברים, וכן היא אינה תואמת את התנהלותו ופעולותיו, שאליהן היא מנוגדת לחלוטין ואין ביניהן כל קשר. זו רק התנהגותו של אדם. לא משנה כמה טוב האדם מפגין התנהגות כזו, וכמה הוא מיישם אותה בפועל באופן הולם, זו רק צורת התנהגות ותו לא. היא אפילו לא נחשבת לאנושיות רגילה אמיתית. האמירה שאדם חייב להיות משכיל והגיוני אינה אלא דרך לתת גושפנקה להתנהגותו החיצונית של אדם. כדי להציג את עצמו במיטבו ולייפות את עצמו, אדם שואף בכל כוחו להיות משכיל והגיוני, על מנת לזכות להערכה ולכבוד מאחרים, ולהעלות את מעמדו וערכו בקבוצתו. אבל העובדה היא שהתנהגות כזו לא מגיעה אפילו לרמה של מוסריות, יושרה וכבוד שצריכים להיות לאדם אמיתי. להיות משכיל והגיוני זו אמירה שמגיעה מהתרבות המסורתית, וזו מערכת של צורות התנהגותיות שהאנושות המושחתת קבעה לעצמה כמשהו שהיא מאמינה שיש לקיים. צורות התנהגותיות אלה נועדו להעצים את מעמדו של אדם בקבוצתו ולהגדיל את ערכו, כך שיוכל לזכות בכבוד מאחרים ולהיות החזק מכולם, שלא יבזו אותו ושלא יסבול מבריונות בקבוצתו. להתנהגות חיצונית זו אין כל קשר למוסריותה או לאיכותה של האנושות, ובכל זאת האדם מציב אותה במקום כה גבוה ונותן לה משקל כה רב. ראו בעצמכם כמה הונאה יש בזה! לכן, אם החתירה הנוכחית שלך היא להיות אדם משכיל והגיוני, ואתה מתאים לכך את התנהגותך, מתאמץ מאוד בחתירתך וביישום בפועל לעבר המטרה של להיות משכיל והגיוני, אני קורא לך לשים לזה סוף מיד. התנהגויות ושיטות כאלה יכולות לגרום לך רק להסוות את עצמך יותר ויותר ולהפוך אותך לצבוע יותר ויותר, וכשזה יקרה, אתה תתרחק עוד יותר מלהיות אדם כן, אדם פשוט ופתוח. ככל שתשאף יותר להיות אדם משכיל והגיוני, כך תסווה את עצמך יותר, וככל שתסווה את עצמך יותר – ככל שהסוואתך תהיה עמוקה יותר, כך יהיה קשה יותר לאחרים למדוד או להבין אותך, וצביונך המושחת יהיה חבוי עמוק יותר. עשה זאת, ויהיה לך קשה מאוד להשיג קבלה של האמת וישועה. אם כן, לאור נקודות אלה, האם הדרך של חתירת אדם להיות משכיל והגיוני זהה לדרך החתירה אל האמת? האם זו החתירה הנכונה? (לא.) האם מאחורי ההתנהגות של להיות משכיל והגיוני, לבד ממהותה השלילית ומתוצאותיה השליליות, אין הונאה נוספת כלפי אחרים וכלפי עצמך? (אכן.) אדם משכיל ונבון מסתיר מאחוריו סודות רבים שלא ניתן לתאר, ויותר מהם, הוא מסתיר כל מיני מחשבות, תפיסות, השקפות, גישות ורעיונות שגויים שאינם ידועים לאחרים, שהם נאלחים, נבזיים, רעים ודוחים אחרים. מאחורי התנהגותו הטובה כאדם משכיל ונבון מסתתר צביונו המושחת יותר. לאדם כזה, בחסות אותו מפגן התנהגותי, אין אומץ להתמודד עם צביונו המושחת ואין לו הביטחון להודות בצביונו המושחת. עוד פחות מכך יש לו אומץ וביטחון להיפתח לגבי צביונו המושחת, לגבי הידע המעוות שלו, לגבי מחשבותיו, כוונותיו ומטרותיו הרעות – ואפילו לגבי מחשבותיו שיכולות להיות זדוניות וארסיות. הוא מסתיר כל כך הרבה דברים, ואף אחד לא יכול לראותם; כל מה שאנשים רואים לפניהם הוא כביכול "האדם הטוב", שהוא בעל התנהגות טובה של אדם משכיל והגיוני. האין זה מקרה של הונאה? (אכן.) כל ההתנהגות, הביצועים, החתירה והמהות של אותו אדם הם מקרה של הונאה. הוא מרמה אחרים והוא מרמה את עצמו. מה יהיה הקץ הסופי עבור אדם כזה? כדי להיות אדם משכיל והגיוני, הוא נוטש את האל, מפנה עורף לדרך האמת, והאל דוחה אותו בתיעוב. בכל פינה נסתרת מאחורי ההתנהגות הטובה של להיות משכיל והגיוני אדם מסתיר את הטכניקות וההתנהגויות שלו של הסוואה והונאה, ובעודו עושה זאת, הוא מסתיר את צביונותיו הגאוותנים, המרושעים, הסולדים מהאמת והעיקשים. לכן, ככל שאדם משכיל והגיוני יותר, כך הוא מרמה יותר, וככל שהוא שואף יותר להיות אדם משכיל והגיוני, כך הוא פחות אוהב את האמת, וכך הוא סולד יותר מהאמת ומדברי האל. אמרו לי, האין זה כך? (אכן.) כאן נסיים לעת עתה את השיתוף שלנו על ההתנהגות הטובה של להיות משכיל והגיוני.

זה עתה שיתפנו על אמירה אחת לגבי התנהגות טובה של התרבות המסורתית: להיות משכיל והגיוני. לא נשתף באופן פרטני על האמירות הנוספות. כקבוצה, כל האמירות על התנהגות טובה אינן אלא דרך לתת גושפנקה להתנהגותו החיצונית של אדם ולתדמיתו. "לתת גושפנקה" הוא ניסוח יפה; ליתר דיוק, זוהי למעשה צורה של תחפושת, דרכו של אדם להשתמש בחזית כוזבת כדי להערים על אחרים ולגרום להם להרגיש טוב לגביו, לגרום להם להעריך אותו באופן חיובי, לגרום להם לכבד אותו, בעוד שהצד האפל של לבו, צביונו המושחת ופרצופו האמיתי מוסתרים ועטופים יפה. אפשר גם לנסח זאת כך: מה שמסתתר מתחת להילה של ההתנהגויות הטובות האלה הם הפרצופים האמיתיים והמושחתים של כל אחד ואחד מהאנשים באנושות המושחתת. מה שנסתר הוא כל אחד ואחד מהאנשים המשתייכים לאנושות הרעה, שהוא בעל צביון גאוותן, צביון ערמומי, צביון מרושע וצביון של סלידה מהאמת. אין זה משנה אם ההתנהגות החיצונית היא של אדם משכיל והגיוני, או אדם עדין ומעודן, או אם הוא חביב, נגיש, מכבד את הקשישים ודואג לצעירים, או כל דבר דומה – יהיו אשר יהיו הדברים האלה שאדם מציג, זו לא יותר מאשר התנהגות חיצונית שאחרים יכולים לראות. היא אינה יכולה להוביל אותם באמצעות התנהגות טובה לדעת את מהות טבעם. אף על פי שאדם נראה היטב בהתנהגויות החיצוניות של להיות משכיל והגיוני, עדין ומעודן, נגיש וחביב, כך שכל העולם האנושי נוטה לטובתו, מה שאי אפשר להכחיש הוא שהצביונות המושחתים של אדם באמת קיימים מתחת למעטה של ההתנהגויות הטובות האלה. סלידתו של אדם מהאמת, התנגדותו לאל ומרדנותו בו, מהות טבעו הסולד מהדברים שאומר הבורא והתנגדותו לבורא – כל אלה באמת קיימים שם. אין בזה שום דבר שקרי. לא משנה כמה טוב מישהו מזייף זאת, לא משנה כמה ייצוגית או נאותה ההתנהגות שלו, כמה נחמד או יפה הוא אורז את עצמו, או כמה הוא מתעתע, מה שאי אפשר להכחיש הוא שכל אדם מושחת מלא בצביון שטני. תחת המסווה של ההתנהגויות החיצוניות האלה, הוא עדיין מתנגד לאל ומורד בו, מתנגד לבורא ומורד בו. כמובן שעם ההתנהגויות הטובות האלה כמעטה וככיסוי, צביון מושחת נובע מהאנושות בכל יום, בכל שעה ובכל רגע, בכל דקה ושנייה, בכל עניין, שבמהלכם הוא חי בתוך צביונות מושחתים וחטא. זוהי עובדה שאין עליה עוררין. למרות ההתנהגויות הייצוגיות של האדם, דבריו הנעימים וחיצוניותו הכוזבת, צביונו המושחת לא פוחת כהוא זה ולא משתנה כלל בשל ההתנהגויות החיצוניות שלו. להיפך, מכיוון שיש לו כיסוי של ההתנהגויות החיצוניות הטובות האלה, צביונו המושחת נובע ממנו ללא הרף, והוא לעולם לא עוצר את עצמו בעשיית רע ובהתנגדות לאל – וכמובן שכשהוא נשלט על ידי צביונותיו המרושעים והאכזריים, שאיפותיו, רצונותיו ודרישותיו הראוותניות מתרחבים ומתפתחים ללא הרף. אמרו לי, היכן הוא האדם האדיב, החביב והנגיש, שדמותו החיה ושהבסיס להתנהלותו ולמעשיו חיוביים ותואמים את דברי האל ואת האמת? היכן האדם המשכיל, ההגיוני, העדין והמעודן שאוהב את האמת, שמוכן למצוא בדברי האל את הכיוון והמטרה של חייו, האדם שתרם לישועת האנושות? האם אתם יכולים למצוא ולו אדם אחד כזה? (לא.) העובדה היא שבקרב האנושות, ככל שאדם בעל ידע רב יותר; ככל שהוא משכיל יותר; וככל שיש לו יותר רעיונות, מעמד ומוניטין – למרות שניתן לכנותו אדם משכיל והגיוני, חביב ונגיש – כך הטענות שהוא מציג בכתב עלולות יותר להטעות אנשים, וכך הוא עושה יותר רע, והתנגדותו לאל חמורה יותר. בעלי מוניטין ומעמד גבוהים יותר מוליכים אחרים שולל עוד יותר, והם כולם פרועים עוד יותר בהתנגדותם לאל. הביטו בכל האנושות, באנשיה המפורסמים, באנשיה הדגולים, בהוגי הדעות, במחנכים, בסופרים, במהפכנים, במדינאים או בכל יחידי הסגולה בתחומם – מי מביניהם לא משכיל והגיוני, נגיש וחביב? מי מהם לא התנהג כלפי חוץ באופן שזכה לשבחים ולכבוד מאחרים? אך עובדתית, מה הם תרמו לאנושות? האם הם הובילו את האנושות אל הנתיב הנכון, או שהם הוליכו אותה שלא בדרך הנכונה? (לא בדרך הנכונה.) האם הם הובילו את האנושות תחת ריבונותו של הבורא, או שהם הובילו אותה תחת רגליו של השטן? (תחת רגליו של השטן.) האם הם הניחו לאנושות לקחת חלק בריבונותו, בתמיכתו ובהדרכתו של הבורא, או שמא הניחו לה להתמודד עם רמיסתו, אכזריותו והתעללותו של השטן? מכל האישים ההרואיים, האנשים המפורסמים, הגדולים, הנעלים, המופלאים והמעצימים של ההיסטוריה, מה מסמכותם וממעמדם לא הושג על ידי רצח של מיליונים? מה מהמוניטין שלהם לא הושג כתוצאה מההונאה, ההטעיה והפיתוי של האנושות? כלפי חוץ הם נראים נגישים במפגשים היומיומיים שלהם עם אחרים, ונינוחים למדי, הם מציבים את עצמם על בסיס שווה עם אחרים והם חביבים בדיבורם – אך מה שהם עושים מאחורי הקלעים שונה לחלוטין. חלקם זוממים ללכוד אחרים; חלקם עוסקים בתחבולות כדי להטריד ולפגוע באחרים; אחרים מחפשים הזדמנויות לנקום. רוב המדינאים אכזריים ומזיקים לאנשים רבים מספור. הם זכו במעמדם ובהשפעתם כשרגליהם דורכות על ראשם של אינספור אנשים ומבוססות בדמם, אך במסגרות ציבוריות, מה שאנשים רואים הוא ארשת פניהם הנגישה והתנהגותם החביבה. מה שאנשים רואים זה את הדמויות העדינות והמעודנות, המשכילות וההגיוניות, דמויות צנועות כפי שהם מציגים את עצמם. כלפי חוץ הם אדיבים ועדינים ומעודנים, אך מאחורי זה הם רוצחים אינספור אנשים, תופסים נכסים של אינספור אנשים, שולטים באינספור אנשים ומשתעשעים בהם. הם מדברים בשפה יפה ועושים שלל דברים רעים, ובלי בושה, בחוצפה, הם מטיפים מעל במתם, מלמדים אחרים איך להיות אנשים נגישים, משכילים והגיוניים, איך להיות אנשים שתורמים למדינה ולאנושות, איך לשרת את העם ולהיות משרתי הציבור, איך להקדיש את עצמם לאומה. האין זה חוסר בושה? הם כולם חלאות חסרות רסן שלא יודעות שובע! בקיצור, להיות אדם בעל התנהגות טובה שתואם את התפיסות המסורתיות של המוסר זה לא לחתור אל האמת. אין זו החתירה להיות יציר בריאה אמיתי. להיפך, מאחורי החתירה להתנהגויות טובות אלה מסתתרים סודות אפלים רבים שלא ניתן להעלותם על דל שפתיים. אין זה משנה אל איזה סוג של התנהגות טובה אדם חותר, המטרה מאחוריה היא לא אחרת מאשר לזכות באהדה ובכבוד מאנשים רבים יותר, להגדיל את מעמדם ולגרום לאנשים לחשוב שהם מכובדים וראויים לאמון ולתפקיד. אם אתה חותר להיות אדם בעל התנהגות כל כך טובה, האם אין זו אותה איכות כמו של אלה שהם מפורסמים וגדולים? אם אתה אדם שרק מתנהג יפה, אך לא אוהב את דבר האל ולא מקבל את האמת, הרי שבאיכותך אתה כמוהם. ומה התוצאה? מה שויתרת עליו הוא האמת; מה שאיבדת הוא הסיכוי שלך לישועה. זוהי ההתנהגות המטופשת ביותר – זוהי בחירתו וחתירתו של שוטה. האם אי פעם רציתם להיות האדם הנהדר, המפורסם והגדול מהחיים על הבמה, שאותו הערצתם במשך זמן כה רב? האדם החביב והנגיש הזה? אותו אדם אדיב, עדין ומעודן, משכיל והגיוני? האדם הזה שכלפי חוץ נראה ידידותי ונחמד? האם לא נהיתם אחרי אנשים כאלה וסגדתם להם בעבר? (כן.) אם אתה עדיין הולך אחרי אנשים כאלה, ועדיין מעריץ אנשים כאלה, הרשה לי לומר לך: אינך רחוק ממוות, משום שהאנשים שאתה מעריץ הם אנשים רעים שמעמידים פנים שהם טובים. האל לא יושיע אנשים רעים. אם אתה מעריץ אנשים רעים ולא מקבל את האמת, בסופו של דבר גם אתה תושמד.

ניתן לתאר במילה אחת את המהות מאחורי התנהגות טובה, כמו למשל להיות נגיש וחביב: התחזות. התנהגות טובה כזו לא נובעת מדברי האל ולא כתוצאה מיישום האמת בפועל או מפעולה על פי עיקרון. כיצד היא נוצרת? היא נובעת ממניעים של אנשים, ממזימותיהם, מכך שהם מתחזים, מעמידים פנים, מתנהגים בערמומיות. כשאנשים נאחזים בהתנהגויות הטובות האלה, מטרתם היא להשיג את הדברים שהם רוצים; אם הם לא היו משיגים אותם, הם לעולם לא היו מצערים את עצמם בדרך זו וחיים בניגוד לרצונותיהם שלהם. מה זה אומר לחיות בניגוד לרצונות שלהם? טבעם האמיתי הוא לא להתנהג כראוי, בתמימות, בעדינות, בטוב לב ובמוסריות, כפי שאנשים מדמיינים. הם לא חיים על פי מצפון והיגיון; במקום זאת, הם חיים כדי להשיג מטרה או דרישה מסוימת. מהו טבעו האמיתי של אדם? הוא מבולבל ובור. ללא הדיברות והמצוות שהאל העניק, לאנשים לא היה מושג מהו חטא. האם לא כך נראתה האנושות בעבר? רק כשהאל פרסם את הדיברות והמצוות, היה לבני האדם מושג כלשהו על חטא. אך עדיין לא היה להם מושג מה נכון ומה לא נכון, ומהם דברים חיוביים ושליליים. אם כך, כיצד הם היו יכולים להיות מודעים לעקרונות הנכונים לגבי דיבור ופעולה? האם הם היו יכולים לדעת אילו דרכי פעולה ואילו התנהגויות טובות צריכות להימצא באנושיות רגילה? האם הם היו יכולים לדעת מה מייצר התנהגות טובה באמת, באיזו דרך עליהם ללכת כדי להביא לידי ביטוי צלם אנוש? הם לא יכלו. אנשים יכלו רק להתחזות ולהעמיד פנים שהם חיים בהגינות ובכבוד בגלל טבעם השטני, בגלל האינסטינקטים שלהם – וזה מה שעורר רעיונות שאינם אלא רמיה כמו להיות משכיל והגיוני, עדין ומעודן, אדיב, מכבד קשישים ודואג לצעירים, וחביב ונגיש; כך הופיעו ההטעיות וטכניקות ההונאה הללו. וכאשר הן צצו, אנשים נצמדו באופן סלקטיבי לאחת או יותר מהתנהגויות הרמייה האלה. חלק בחרו להיות חביבים ונגישים, חלק בחרו להיות משכילים והגיוניים, עדינים ומעודנים, חלק בחרו להיות אדיבים, לכבד את הקשישים ולדאוג לצעירים, וחלק בחרו להיות כל הדברים האלה גם יחד. ובכל זאת אני מגדיר אנשים עם התנהגויות טובות כאלה במונח אחד. מהו המונח הזה? "אבנים חלקות". מהן אבנים חלקות? אלה אותן אבנים חלקות בנחלים שקורצפו ולוטשו מכל הקצוות החדים שלהן במשך שנים ארוכות של מים זורמים. ואף על פי שהן לא יכאיבו כשידרכו עליהן, ללא תשומת לב אנשים עלולים להחליק עליהן. במראה ובצורה שלהן, אבנים אלה יפות מאוד, אבל כשתיקח אותן לביתך הן יהיו חסרות תועלת למדי. אתה לא רוצה להיפטר מהן, אבל גם אין טעם להחזיק בהן – זוהי "אבן חלקה." בעיני, אנשים בעלי ההתנהגויות הטובות האלה, לכאורה, הם פושרים. כלפי חוץ הם מעמידים פנים שהם טובים, אבל הם כלל לא מקבלים את האמת, הם אומרים דברים שנשמעים יפה, אבל הם לא עושים שום דבר אמיתי. הם אינם אלא אבנים חלקות. אם תשתף איתם על האמת ועל העקרונות, הם ידברו איתך על להיות עדין ומעודן ואדיב. אם תדבר איתם על הבחנה בצוררי משיח, הם ידברו איתך על לכבד קשישים ולדאוג לצעירים, ולהיות משכיל והגיוני. אם תאמר להם שחייבים להיות עקרונות להתנהלותו של אדם, שאדם חייב לחפש את העקרונות שבחובתו ולא לפעול בזדון, מה תהיה גישתם? הם יאמרו: "לפעול בהתאם לעקרונות-האמת זה עניין אחר. אני רק רוצה להיות משכיל והגיוני, ושאחרים יאשרו את מעשיי. כל עוד אני מכבד את הקשישים ודואג לצעירים, ויש לי אישור של אחרים, זה מספיק." אכפת להם רק מהתנהגויות טובות, הם לא מתמקדים באמת. בדרך כלל הם מכבדים את הקשישים, את אלה המבוגרים מהם, את אלה בעלי הכישורים, את אלה שהם בעלי מעמד מוסרי טוב ומוניטין בקבוצה שלהם, תוך שהם מעניקים טיפול נהדר ואוהב בקהילות של צעירים ופגיעים. הם מקיימים בקפדנות את הכלל החברתי של כיבוד הקשישים ודאגה לצעירים כדי להציג את עצמם כאצילים. אבל מה שאי אפשר להכחיש הוא, שכאשר האינטרסים שלהם והכלל הזה מתנגשים, הם יניחו את הכלל הצידה ויצאו בפזיזות ובלי "לסבול" מהגבלות של אף אחד, להגנה על האינטרסים שלהם. אף על פי שהתנהגותם הטובה זוכה לאהדת כל מי שהם פוגשים, מכירים או מתוודעים אליו, אי אפשר להכחיש שאפילו כשהם מבצעים את ההתנהגויות הטובות האלה שאחרים משבחים, הם לא גורמים ולו שמץ של נזק לאינטרסים שלהם עצמם, והם נלחמים על האינטרסים שלהם בכל אמצעי שנדרש בלי "לסבול" הגבלות של אף אחד. הכבוד שלהם לקשישים והדאגה לצעירים הם רק התנהגות חולפת, הבנויה על הבסיס של אי התערבות באינטרסים שלהם. היא מוגבלת בהיקפה למצב של התנהלות. הם יכולים לעשות זאת במקרים שבהם האינטרסים שלהם כלל לא קשורים ולא נפגעים, אך כשהאינטרסים שלהם עומדים בראש סדר העדיפויות שלהם, על כך הם יילחמו, בסופו של דבר. לכן, הכבוד שהם רוחשים לקשישים והדאגה שלהם לצעירים לא מפריעים, למעשה, לחתירתם לאינטרסים שלהם, והדבר גם לא יכול להגביל את החתירה הזו. ההתנהגות של כיבוד הקשישים וטיפול בצעירים היא התנהגות טובה שאנשים יכולים לבצע רק בנסיבות מסוימות, בתנאי שהיא לא מפריעה לאינטרסים שלהם. זהו לא דבר שנובע מתוך פנימיות חייו של אדם, מתוך עצמותיו. אין זה משנה כמה אדם יכול ליישם בפועל התנהגות כזו, אין זה משנה כמה זמן הוא יכול להתמיד בה, היא לא יכולה לשנות את הצביונות המושחתים שבהם האדם תלוי כדי לחיות. משמעות הדבר היא שעל אף שלאדם אולי אין התנהגות טובה כזו, בכל זאת הוא נותן ביטוי לצביונות מושחתים – אך כאשר הוא משיג את ההתנהגות הטובה הזו, צביונותיו המושחתים לא מתמתנים ולא משתנים כלל. להיפך, הוא מסתיר אותם עמוק יותר ויותר. אלה דברים מהותיים שמסתתרים מאחורי התנהגויות טובות כאלה.

זהו השיתוף שלנו וניתוח ההתנהגויות הטובות של התרבות המסורתית של להיות עדינים ומעודנים, אדיבים, לכבד את הקשישים ולדאוג לצעירים, להיות חביבים ונגישים. הן דומות להתנהגות של להיות משכיל והגיוני, ודי זהות במהותן. הן חסרות בסיס. אנשים צריכים להיפרד מההתנהגויות הטובות האלה. הדבר שאותו אנשים צריכים לשאוף להשיג יותר מכול הוא להפוך את דברי האל לבסיס שלהם, ואת האמת לקריטריון שלהם; רק אז הם יוכלו לחיות באור ולהביא לידי ביטוי את צלמו של אדם רגיל. אם אתם רוצים לחיות באור, עליכם לפעול על פי האמת; עליך להיות אדם כן שאומר מילים כנות ועושה דברים כנים. הדבר הבסיסי הוא שאדם יתנהל על פי עקרונות-האמת; כאשר אנשים מאבדים את עקרונות-האמת ומתמקדים רק בהתנהגות טובה, הדבר מצמיח באופן בלתי נמנע זיוף והעמדת פנים. אם אין עיקרון בהתנהלותם של אנשים, אין זה משנה כמה טובה התנהגותם, הם צבועים; ייתכן שהם יוכלו להטעות אחרים לזמן מה, אך לעולם הם לא יהיו ראויים לאמון. רק כשאנשים פועלים ומתנהלים על פי דברי האל, יש להם בסיס אמיתי. אם הם לא מתנהלים בהתאם לדברי האל ומתמקדים רק בהעמדת פנים שהם מתנהגים יפה, האם הם יכולים להפוך כתוצאה מכך לאנשים טובים? בהחלט לא. דוקטרינות והתנהגויות טובות לא יכולות לשנות את צביונותיו המושחתים של אדם, והן לא יכולות לשנות את תמציתו. רק האמת ודברי האל יכולים לשנות את צביונותיהם, מחשבותיהם ודעותיהם המושחתים של אנשים, ולהפוך לחייהם. ההתנהגויות הטובות השונות שבהן אדם מחזיק בתרבותו המסורתית ובתפיסותיו, כגון להיות משכיל והגיוני, עדין ומעודן, אדיב, לכבד את הקשישים ולדאוג לצעירים, להיות חביב ונגיש, הן התנהגויות גרידא. הן לא החיים, קל וחומר האמת. התרבות המסורתית היא לא האמת, וגם לא אף אחת מההתנהגויות הטובות שהיא מקדמת. אין זה משנה כמה מהתרבות המסורתית אדם תופס וכמה התנהגויות טובות הוא מביא לידי ביטוי בחייו, הדבר לא יכול לשנות את צביונו המושחת. וכך, במשך אלפי שנים התרבות המסורתית השתרשה באנושות, וצביונה המושחת של זו לא השתנה כלל; במקום זאת, השחיתות שלה נעשתה עמוקה יותר ויותר, והעולם נעשה אפל ורע יותר ויותר. הדבר קשור באופן ישיר לחינוך של התרבות המסורתית. אנשים יכולים להביא לידי ביטוי את צלמו של בן אנוש אמיתי רק אם יתייחסו לדברי האל כאל חייהם. על כך אין מחלוקת. אם כן, אילו פרמטרים ודרישות מציבים דברי האל להתנהגותו של האדם? מלבד מה שנקבע בחוקים ובמצוות, קיימות גם דרישותיו של ישוע אדוננו לגבי התנהגותו של אדם, ובמיוחד הכללים והדרישות עבור האדם בעת שיפוטו של האל באחרית הימים. אלה המילים היקרות מכול מבחינת האנושות, והן העקרונות הבסיסיים ביותר להתנהלותה. עליכם לאתר בדברי האל את הקריטריונים ההתנהגותיים הבסיסיים ביותר להתנהלותכם ולמעשיכם. כשתעשו זאת, תוכלו להיפטר מהולכת השולל ומההטעיה של ההתנהגויות הטובות של התרבות הסינית המסורתית, ואז תמצאו את הנתיב והעקרונות להתנהלות ולפעולה. המשמעות היא שתמצאו גם את הנתיב ואת העקרונות לישועה. אם תתייחסו לדברי האל העכשוויים כבסיס שלכם, ולאמת ששיתפנו כעת כקריטריון שלכם, ותשתמשו בהם כדי להחליף את הסטנדרטים הללו להתנהגות טובה, כפי שיש אותם לאנושות בתפיסותיה, הרי שתהיה אדם החותר אל האמת. דרישותיו של האל מאדם קשורות בכל המקרים לגבי איזה מין אדם עליו להיות ובאיזו דרך עליו ללכת. הוא אף פעם לא דורש שאדם יהיה בעל התנהגות מבודלת. הוא דורש מאנשים להיות ישרים, לא רמאים; הוא דורש מאדם לקבל את האמת ולחתור אליה, להיות נאמן לו ומסור ולשאת לו עדות. הוא מעולם לא דרש שלאדם יהיו מספר התנהגויות טובות ותו לא, ושדי בדבר זה כשלעצמו. עם זאת, התרבות המסורתית של סין גורמת לאדם להתמקד רק בהתנהגות טובה, בהצגת חיצוניות טובה. היא אינה עושה דבר כדי לשפוך אור על צביונו המושחת של אדם ועל מקור שחיתותו, ועוד פחות מכך היא יכולה להצביע על הנתיב שבו יוכל להשליך מעליו את צביונותיו המושחתים. לפיכך, גם אם התרבות המסורתית עשויה לצדד בהתנהגויות הטובות כלשהן שצריכות להיות לאדם, בכל הנוגע להשלכת צביונותיה המושחתים של האנושות ולהבאה לידי ביטוי את צלמו של בן אנוש אמיתי, הדבר אינו מועיל. יהיו הצהרותיה על מוסריות נאצלות או מושכות ככל שיהיו, היא לא יכולה לעשות דבר כדי לשנות את מהותה המושחתת של האנושות. דברים תת-הכרתיים רבים התרחשו באנושות המושחתת תחת ההטמעה וההשפעה של התרבות המסורתית. למה הכוונה כאן "תת הכרתי"? משמעות הדבר היא שכאשר אדם מוטמע ומזדהם על ידי התרבות המסורתית מבלי שהוא מרגיש זאת, בהיעדר מילים ברורות, הצהרות, כללים או הכרה כיצד לפעול כראוי, הוא מיישם בפועל באופן אינסטינקטיבי ומציית לרעיונות ולשיטות המקובלים על אנשים. כשהוא חי בנסיבות כאלה, במצב כזה, כפי שכל האנשים חיים, הוא כמובן מתחיל לחשוב באופן תת-מודע: "להיות משכיל והגיוני זה נהדר – זה חיובי וזה תואם לאמת; להיות עדין ומעודן זה דבר נהדר – כך אנשים צריכים להיות, האל אוהב זאת, וזה תואם לאמת; להיות אדיב, לכבד קשישים ולדאוג לצעירים, להיות חביב ונגיש, כל אלה הם ביטויים מתוך האנושיות הרגילה – הם תואמים לדברי האל ולאמת." אף על פי שהוא לא מוצא לכך בסיס ברור בדברי האל, הוא מרגיש בלבו שדברי האל ודרישותיו מאדם, והסטנדרטים הנדרשים של התרבות המסורתית, זהים פחות או יותר ואין ביניהם הבדל משמעותי. האין זה עיוות ופרשנות שקרית של דברי האל? האם בדברי האל נשמעו דברים כאלה? הם לא נשמעו, וזוהי גם לא כוונתו; הדברים האלה הם עיוותים ופרשנויות כוזבות של האדם לדברי האל. דברי האל מעולם לא אמרו את הדברים האלה, ולכן מה שעליכם לעשות הוא, בשום פנים ואופן לא לחשוב במונחים האלה. עליכם לקרוא את דברי האל בפירוט ולאתר בדיוק את הדרישות ההתנהגותיות שדבריו מציבים לאדם, ואז למצוא עוד מספר קטעים מדבריו, להרכיב אותם, לקרוא קריאת-תפילה ולשתף עליהם בסינתזה. כאשר יהיה לכם ידע עליהם, זה הזמן שבו עליכם ליישם אותם בפועל ולחוות אותם. כך תביאו את דברי האל אל חייכם האמיתיים, וכך הם יהפכו לבסיס להשקפותיכם על אנשים ודברים, וכן להתנהלותכם ולמעשיכם. מה צריך להיות הבסיס לדבריהם ולמעשיהם של אנשים? דברי האל. אם כן, מהן הדרישות והסטנדרטים שהאל מציב בנוגע לדבריהם ולמעשיהם של אנשים? (שהם יפעלו באופן בונה כלפי אנשים.) זה נכון. ביסודו של דבר, עליך לומר את האמת, לדבר בכנות ולהועיל לאחרים. לכל הפחות, דבריך חייבים לחזק אנשים, ולא להטעות, להוליך שולל, ללעוג, לעשות סאטירה, ללגלג, לחקות, להגביל אותם, לחשוף את חולשותיהם או לפגוע בהם. זהו ביטוי של אנושיות רגילה. זוהי מעלתה של האנושיות. האם האל אמר לך עד כמה להרים את קולך? האם הוא דרש ממך להשתמש בשפה סטנדרטית? האם הוא דרש ממך להשתמש ברטוריקה יפה או בסגנון לשוני נשגב ומעודן? (לא.) אין בכך שמץ מהדברים השטחיים, הצבועים, השקריים וחסרי הערך הללו. כל דרישותיו של האל הן דברים שיש לקיים באנושיות רגילה, אלה סטנדרטים ועקרונות לשפתו ולהתנהגותו של אדם. אין זה משנה היכן אדם נולד או באיזו שפה הוא מדבר. בכל מקרה, הדברים שאתה אומר – המלל והתוכן שלהן – חייבים לחזק אחרים. מה זה אומר, שהם יחזקו? המשמעות היא שכאשר אחרים שומעים אותם, הם מרגישים שהם אמיתיים, הם שואבים מהן העשרה ועזרה, הם יכולים להבין את האמת והם כבר לא מבולבלים ולא מועדים ללכת שולל אחרי אחרים. לכן, האל דורש מאנשים לומר את האמת, לומר את מה שהם חושבים, ולא להטעות, להוליך שולל, ללעוג, לעשות סאטירה, ללגלג, לעשות צחוק, להגביל אותם, ולחשוף את חולשותיהם או לפגוע בהם. האין אלה עקרונות הדיבור? מה פירוש הדבר לומר שאסור לחשוף חולשות של אנשים? זה אומר לא להשמיץ אנשים אחרים. לא להיאחז בטעויות העבר שלהם או בחסרונותיהם כדי לשפוט או לגנות אותם. זה המעט שעליכם לעשות. מבחינה פרואקטיבית, כיצד בא לידי ביטוי דיבור בונה? הוא בעיקר מעודד, מכוון, מדריך, מדרבן, מבין ומנחם. כמו כן, בכמה מצבים מיוחדים, יש הכרח לחשוף באופן ישיר טעויות של אנשים אחרים ולגזום אותם, כדי שהם ירכשו ידע על האמת וירצו להכות על חטא. רק אז תושג ההשפעה הרצויה. יישום בפועל בדרך זו מועיל מאוד לאנשים. זוהי עזרה אמיתית עבורם, והדבר בונה עבורם, הלא כן? לדוגמה, נניח שאתה זדוני וגאוותן במיוחד. מעולם לא היית מודע לכך, אבל אדם שמכיר אותך היטב פונה אליך באופן ישיר ואומר לך מהי הבעיה. אתה חושב לעצמך: "האם אני זדוני? האם אני גאוותן? אף אחד אחר לא העז לומר לי, אבל הוא מבין אותי. העובדה שהוא יכול לומר דבר כזה מעידה על כך שהדבר באמת נכון. אני חייב להקדיש זמן להרהר בכך." לאחר מכן אתה אומר לאדם: "אנשים אחרים אומרים לי רק דברים יפים, הם משבחים אותי, אף אחד אף פעם לא פנה אלי באופן אישי, אף אחד מעולם לא הצביע בפני על החסרונות והבעיות האלה שלי. רק אתה יכולת לומר לי, לפנות אלי באופן אישי. זה היה כל כך נהדר, זו עזרה כל כך גדולה בשבילי". זו שיחה מלב אל לב, הלא כן? אט אט, האדם האחר אומר לך את אשר על לבו, את מחשבותיו עליך, ומספר את חוויותיו כיצד היו לו תפיסות, דמיונות, שליליות וחולשה בעניין זה, וכיצד הוא הצליח להימלט מכך על ידי חיפוש האמת. כך מדברים מלב אל לב; זהו שיתוף בין נשמות. ובסיכומו של דבר, מהו העיקרון מאחורי הדיבור? זה הדבר: אמור מה שבלבך, דבר על החוויות האמיתיות שלך וספר מה אתה באמת חושב. דברים אלה מועילים ביותר לאנשים, הם תומכים באנשים, הם עוזרים להם, הם חיוביים. סרב לומר את המילים המזויפות האלה, את המילים האלה שאינן מועילות לאנשים ואינן מחזקות אותם; כך הם לא ייפגעו, לא ימעדו, לא יתדרדרו לשליליות, ולא יושפעו באופן שלילי. אתה חייב לומר דברים חיוביים. עליך לשאוף לעזור לאנשים ככל שתוכל, להיטיב עמם, לתמוך בהם, לייצר בהם אמונה אמיתית באל; עליך לאפשר לאנשים לקבל עזרה, לצאת נשכרים מהחוויות שלך מדברי האל ומהדרך שבה אתה פותר בעיות, ולעזור להם להבין את הנתיב של חוויית עבודתו של האל ואת הכניסה למציאות-האמת. כך תאפשר להם להיווכח בחיים ולצמוח בחייהם – וכל זאת היא השפעת העובדה שלדבריך יש עקרונות והיותך מחזק אנשים. מלבד זאת, כאשר אנשים מתכנסים כדי לרכל ולצחקק בחוסר מעש, זוהי התנהגות חסרת עקרונות. כל מה שהם מוציאים מפיהם אלה צביונותיהם המושחתים. הם לא מבוססים על דברי האל, והם לא מקיימים את עקרונות-האמת. כל אלה הן הפילוסופיות של האדם להתנהלות בעולם – הם חיים כפי שצביונותיהם המושחתים מתמרנים אותם.

האל דורש שאדם יהיה בעל עקרונות ומחזק אחרים בדבריו. האם יש לכך קשר כלשהו להתנהגויות הטובות החיצוניות האלה של האדם? (לא.) אין ביניהן שום קשר. נניח שאינך נוהג בשתלטנות כלפי אחרים ואינך שקרי ומטעה בדבריך, ואתה מסוגל לעודד, להדריך ולנחם אחרים. אם אתה יכול לעשות את שני הדברים האלה, האם יש צורך כלשהו שתעשה זאת בגישה נגישה? האם אתה חייב להשיג נגישות? האם אתה יכול לעשות את הדברים האלה רק במסגרת התנהגותית של חיצוניות כמו להיות אדיב, עדין ומעודן? אין בכך צורך. התנאי המוקדם לכך שדבריך יחזקו אחרים הוא שהם יהיו מבוססים על דברי האל ועל דרישותיו – שהם יהיו מבוססים על האמת, ולא על התנהגויות טובות שגובשו בחסות התרבות המסורתית. כאשר דבריך מבוססי עקרונות ומחזקים אחרים, אתה יכול לדבר בישיבה, או שאתה יכול לדבר בעמידה; אתה יכול לדבר בקול רם, או בקול שקט; אתה יכול לומר מילים עדינות או חמורות. כאשר מילאת את אחריותך והאחר יצא נשכר, כל עוד התוצאה הסופית חיובית, אזי הדבר עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת. אם אתה חותר אל האמת ומיישם אותה בפועל, והבסיס לדבריך ולמעשיך הוא דברי האל ועקרונות-האמת, ואם אחרים יכולים לצאת נשכרים ולהרוויח ממך, האם הדבר לא יועיל לשניכם? אם חייך מוגבלים על ידי אופן החשיבה של התרבות המסורתית, אם אתה מעמיד פנים כפי שאחרים עושים זאת, ואתה מביע אדיבות מנומסת בזמן שהם קדים ומתרפסים, וכל אחד מכם מעמיד פנים כלפי השני, אזי כולכם חסרי ערך. אתה והם קדים ומתרפסים ועוסקים בנחמדות במשך כל היום, ללא מילה של אמת. אתם מגלמים בחיים רק התנהגות טובה כפי שהיא מקודמת על ידי התרבות המסורתית. למרות שכפי שהיא נתפסת מבחוץ התנהגות כזו היא קונבנציונלית, היא כולה צביעות, התנהגות שמרמה ומטעה אחרים, התנהגות שמתעתעת באנשים ומוליכה אותם שולל, בלי שנשמעת מילה של כנות. אם אתה מתיידד עם אדם כזה, בסופו של דבר הוא יוליך אותך שולל ויטעה אותך. אין שום דבר שיחזק אותך ושתוכל להרוויח מהתנהגותו הטובה. כל מה שתלמד מכך הוא שקר ותחבולות: אתה מטעה אותו והוא מטעה אותך. בסופו של דבר, מה שתרגיש הוא השפלה קיצונית של היושרה והכבוד שלך, שפשוט תצטרך לשאת. עדיין תצטרך להציג את עצמך באדיבות, בצורה משכילה והגיונית, מבלי להתפלמס עם אחרים ולדרוש מהם יותר מדי. עדיין תצטרך להיות סבלני וסובלני תוך הפגנת שוויון-נפש וגדלות-נפש רחבת אופקים עם חיוך קורן. כמה שנות מאמץ נדרשות כדי להשיג מצב כזה! אם אתה דורש מעצמך לחיות כך בפני אחרים, האם חייך לא יתישו אותך? להעמיד פנים שיש בך כל כך הרבה אהבה ולדעת היטב שזה לא נכון – צביעות כזו היא לא דבר קל! כאדם, תרגיש ביתר שאת את התשישות שבהתנהלותך בדרך זו; בגלגול הבא היית מעדיף להיוולד כפרה או כסוס, כחזיר או ככלב, מאשר כבן אנוש. היית מבין שחייך פשוט שקריים ורעים מדי. מדוע אדם חי באופן שמתיש אותו כל כך? כי הוא חי בתוך תפיסות מסורתיות שמגבילות וכובלות אותו. בהסתמך על צביונו המושחת, הוא חי בחטא שממנו הוא לא יכול לחלץ את עצמו. אין לו מוצא. מה שהוא מביא לידי ביטוי אינו צלמו של בן אנוש אמיתי. בין אנשים לא ניתן לשמוע או להשיג ולו מילה אחת של כנות בסיסית, ואפילו בין איש לאשתו, בין אם לבת, בין אב לבנו, בין האנשים הקרובים ביותר זה לזה – לא נשמעת ולו מילה אינטימית אחת, אין מילה חמה או מילה שאחרים עשויים לשאוב ממנה נחמה. אם כן, איזה תפקיד משרתות התנהגויות טובות חיצוניות אלה? הן משמשות כדי לשמור באופן זמני על מרחק נורמלי ויחסים רגילים בין אנשים. אך מאחורי ההתנהגויות הטובות האלה, אף אחד לא מעז להיות מעורב באופן עמוק עם אדם אחר, ובסופו של דבר האנושות מסכמת זאת בביטוי: "מרחק מצמיח יופי." כך נחשף טבעה האמיתי של האנושות, הלא כן? איך מרחק יכול להצמיח יופי? במציאות הכוזבת והרעה של חיים כאלה, אדם חי בבדידות, בהסתגרות, בדיכאון, בתרעומת ובחוסר שביעות רצון הולכים וגוברים, ללא נתיב היחלצות. זהו מצבם האמיתי של כופרים. עם זאת, היום אתה מאמין באל. אתה בא לבית האל ומקבל את הוראות דבריו ואתה מקשיב לדרשות לעתים קרובות. אך בלבך אתה עדיין אוהב את ההתנהגויות הטובות שהתרבות המסורתית מקדמת. הדבר מוכיח משהו: אינך מבין את האמת ואין לך מציאות. מדוע אתה עדיין כל כך מדוכא, כל כך בודד, כל כך פתטי, כל כך מתבזה בחייך אלה? הסיבה היחידה לכך היא שאינך מקבל את האמת וכלל לא השתנית. במילים אחרות, אינך מתבונן באנשים ודברים, ואינך מתנהל ופועל על פי דברי האל ועל פי האמת כקריטריון שלך. אתה עדיין מסתמך בחייך על צביון מושחת ועל תפיסות מסורתיות. לכן אתה עדיין כל כך בודד בחייך. אין לך חברים, אין לך במי לבטוח. אינך יכול לקבל מאחרים עידוד, הדרכה, עזרה או חיזוק להם אתה זקוק, וגם אינך יכול להעניק לאחרים עידוד, הדרכה או עזרה. אפילו בהתנהגויות האלה, המינימליות ביותר, אינך מתייחס לדברי האל כבסיס ולאמת כקריטריון, ולכן יש עוד פחות צורך להזכיר את השקפותיך על אנשים ודברים ואת התנהלותך ופעולותיך – אלה רחוקים מאה אלף קילומטרים מהאמת, מדברי האל!

זה עתה שיתפנו על הדרישות שיש לאל מהתנהגותו של אדם: הוא דורש שדבריו ומעשיו של אדם יהיו עם עקרונות ויחזקו אחרים. אם כן, בהתבסס על כך, האם כולם יודעים כעת אם יש ערך כלשהו להתנהגויות הטובות האלה של אנשים – אם הן ראויות להערכה? (הן לא.) אם כך, בהתחשב בכך שאינכם מאמינים שהן ראויות להערכה, מה עליכם לעשות? (להתנער מהן.) כיצד מתנערים מהן? כדי להתנער מהן, אדם חייב להיות בעל נתיב וצעדים ספציפיים ליישום בפועל. ראשית, הוא חייב לבחון את עצמו, אם הוא מפגין התנהגויות של להיות משכיל והגיוני ולהיות עדין ומעודן, כפי שמקדמת התרבות המסורתית. איזו צורה יש לבחינה כזו ומה התכנים שלה? עליכם להביט בעצמכם כדי לראות מהו הבסיס להשקפותיכם על אנשים ודברים, וכן על התנהלותכם ומעשיכם, ולראות אילו דברים של השטן השתרשו עמוק בלבכם ונספגו בדמכם ובעצמותיכם. לדוגמה, נניח שיש אדם מפונק מאז ילדותו, שלא יודע כיצד לווסת את עצמו, ובכל זאת האנושיות שלו לא רעה. הוא מאמין אמיתי, הוא מאמין באל ומבצע את חובתו בכנות, והוא יכול לסבול ולשלם מחירים. רק דבר אחד לא בסדר איתו: כשהוא אוכל, הוא נוטה לנבור בפיסות מזון ולצקצק בשפתיו. כל כך מפריע לך לשמוע זאת, שאתה מתקשה לבלוע את האוכל שלך. פעם היית מרגיש סלידה מיוחדת כלפי אנשים כאלה. היית נוהג לחשוב שאין להם דרך ארץ ושהם לא יודעים כיצד ליישב את עצמם, שהם לא משכילים ולא הגיוניים. בלבך, תיעבת אותם והאמנת שאנשים כאלה הם בזויים ולא מכובדים, שאין שום סיכוי שהם אנשים שהאל יבחר בהם, ועוד פחות מכך שהם יהיו אלה שהוא אוהב. מה היה הבסיס שלך להאמין בכך? האם ראית אותם לעומק, עד למהותם? האם מדדת אותם על סמך מהותם? מה היה הבסיס למדידתך? ברור שמדדת אנשים על סמך האמירות השונות של התרבות המסורתית של סין. לכן, כאשר אתה לומד על בעיה זו, מה עליך לחשוב בהתבסס על האמיתות שעליהן שיתפנו היום? "אל אלוהים, נהגתי להתנשא עליהם. מעולם לא הקשבתי ברצון לשיתוף שלהם. בכל פעם שהם אמרו או עשו משהו, לא משנה עד כמה הם צדקו במה שעשו או עד כמה דברי השיתוף שלהם היו מעשיים, כאשר חשבתי כיצד הם מצקצקים בשפתיהם ונוברים במזון כשהם אוכלים, לא רציתי לשמוע אותם מדברים. תמיד התייחסתי אליהם כאנשים חסרי חינוך וללא איכות. כעת, באמצעות שיתוף כזה מהאל, אני רואה שהשקפותיי על אנשים אינן מבוססות על דברי האל; במקום זאת, אני מתייחס להתנהגויות ולהרגלים הרעים שיש לאנשים בחייהם – לפעמים שבהן הם מתנהגים ללא דרך ארץ או בצורה מגוּנה, ובאופן ספציפי – כאילו הייתה זו הבעה של המהות האנושית שלהם. כעת, כשהם נמדדים על סמך דברי האל, כל הדברים האלה הם פגמים קטנים שאינם מרמזים על מהותם האנושית. הם לא קרובים במהותם לבעיות עקרוניות." האין זו בחינה עצמית? (אכן.) אלה שיכולים לקבל את דברי האל ולהבין את האמת, יכולים לראות את הדברים האלה בבירור. אם כך, מה עושים מהמקום הזה? האם יש נתיב? אם תדרוש מהם להפסיק את ההרגלים הרעים האלה באופן מיידי, האם זה יעבוד? (לא.) פגמים קטנים כאלה טבועים בהם וקשה לשנותם. לא ניתן לשנותם ביום או ביומיים. לא כל כך קשה לפתור בעיות התנהגותיות, אך כשקיימים פגמים בהרגלי החיים של אדם, נדרש זמן כדי להיפטר מהם. עם זאת, הם לא מרמזים על איכות האנושיות של אדם, או על מהותו האנושית, ולכן אל תתנו להם משקל רב מדי ואל תדחו את האפשרות שניתן להשתחרר מהם. לכל אחד יש הרגלים ודרכים משלו בחיים. אף אחד לא בא מתוך רִיק. לכל אחד יש כמה פגמים ולא משנה מה הם, אם הם משפיעים על אחרים, חייבים לתקן אותם. כך ניתן להשיג אינטראקציות ידידותיות. עם זאת, אין זה אפשרי להיות מושלם מכל הבחינות. אנשים מגיעים ממקומות שונים מאוד והרגלי החיים שלהם שונים, ולכן עליהם להיות סובלניים זה כלפי זה. זהו דבר שבו אמורים להיות ניחנים אנשים בעלי אנושיות רגילה. אל תיקחו ללב בעיות זניחות. תרגלו סובלנות. זו הדרך הנאותה ביותר להתייחס לאחרים. זהו עקרון הסובלנות, העיקרון והשיטה שבאמצעותם מטפלים בעניינים כאלה. אל תנסו לקבוע את מהותם ואנושיותם של אנשים על בסיס הפגמים הקטנים שלהם. בסיס זה לחלוטין לא עולה בקנה אחד עם העקרונות, מפני שלא משנה איזה פגמים או כשלים יש לאדם, הם לא מבטאים את מהותו של אותו אדם, ולא משתמע מהם שאדם זה אינו מאמין באל בכנות, ועוד פחות מכך, שהוא לא אדם החותר אל האמת. עלינו לראות את נקודות החוזק של אנשים ולבסס את השקפותינו על אנשים על פי דברי האל ועל פי דרישותיו מאדם. זו הדרך להתייחס לאנשים באופן הוגן. מה צריכה להיות השקפתו של אדם, החותר אל האמת, לגבי אנשים? השקפותיו על אנשים ודברים, על התנהלותם ומעשיהם, חייבות להיות כולן בהתאם לדברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלו. אם כן, כיצד אתם מתייחסים לכל אדם ואדם על פי דברי האל? בדקו אם הם ניחנים במצפון והיגיון, אם הם אנשים טובים או רעים. בקשר שלך איתם, יתכן שתראה שלמרות שיש להם פגמים וליקויים קטנים, האנושיות שלהם די טובה. הם סובלניים וסבלניים באינטראקציות שלהם עם אנשים, וכשמישהו שלילי וחלש, הם מפגינים כלפיו אהבה ויכולים לתמוך בו ולעזור לו. זוהי התייחסותם לאחרים. אם כך, מהו יחסם לאל? על פי יחסם לאל, האנושיות שלהם ניתנת למדידה אף יותר. ייתכן שעם כל מה שהאל עושה, הם מסורים, מחפשים ומשתוקקים, ובמהלך ביצוע חובתם וקיום אינטראקציה עם אחרים – כשהם נוקטים פעולה – יש להם לב ירא-אל. זה לא שהם פזיזים ומתנהגים באופן שערורייתי, וזה לא שהם יעשו או יאמרו דבר מה. כשקורה משהו שקשור לאל או לעבודתו, הם זהירים מאוד. לאחר שווידאת שיש להם את הגילויים האלה, ובהתבסס על הדברים שנובעים מהאנושיות שלהם, כיצד עליך למדוד אם האדם הזה טוב או רע? מדוד זאת על סמך דברי האל, ומדוד זאת על סמך השאלה אם יש להם מצפון והיגיון, ועל פי גישתם לאמת ולאל. אם תמדוד אותם על פי שני ההיבטים האלה, תראה שאף על פי שיש כמה בעיות ופגמים בהתנהגותם, הם עדיין עשויים להיות אנשים עם מצפון והיגיון, שיש להם לב מתמסר וירא-אל וגישה של אהבה וקבלה כלפי האמת. אם כך, הרי שבעיני האל הם אנשים שעשויים להיוושע, אנשים שהוא אוהב. ובהתחשב בכך שבעיני האל הם אנשים שעשויים להיוושע ושאותם הוא אוהב, כיצד עליך להתייחס אליהם? עליך לראות אנשים ודברים על פי דברי האל ולמדוד אותם על פי דבריו. הם אח או אחות אמיתיים ועליך להתייחס אליהם בצורה נכונה וללא דעות קדומות. אל תתבונן בהם דרך עדשות צבעוניות ואל תמדוד אותם על פי אמירות של התרבות המסורתית – במקום זאת, מדוד אותם באמצעות דברי האל. ובאשר לפגמים ההתנהגותיים שלהם, אם אתה טוב לב, עליך לעזור להם. אפשר להם לדעת כיצד לפעול כראוי. מה תעשה אם הם יוכלו לקבל זאת, אך לא יוכלו להיפטר מיד מהפגמים ההתנהגותיים שלהם? עליך להישען על סובלנות. אם אינך סובלני, זה אומר שאתה לא אדם טוב לב ועליך לחפש את האמת בגישתך כלפיהם, להרהר ולהכיר את הליקויים שלך עצמך. כך תוכל להתייחס לאנשים בצורה נכונה. לעומת זאת, אם תאמר: "לאדם הזה יש כל כך הרבה פגמים. הוא לא מחונך, הוא לא יודע איך ליישב את עצמו, הוא לא יודע לכבד אחרים והוא חסר נימוסים. אם כך, הוא כופר. אני לא רוצה להתחבר אליו, אני לא רוצה לראות אותו, ואני לא רוצה לשמוע מה שיש לו להגיד, ולא משנה אם דבריו נכונים. מי היה מאמין שהוא ירא את האל ומתמסר לו? האם הוא מסוגל לזה? האם יש לו איכות?" אם כך, מהי הגישה הזאת? האם התייחסות כזו לאחרים היא עזרה אדיבה? האם הדבר תואם לעקרונות-האמת? האם יחס כזה מצידך כלפי אחרים הוא הבנת האמת ויישומה בפועל? האם זה נקרא לאהוב? האם אתה ירא-אל בלבך? אם באמונתו של אדם באל אין אפילו טוב-לב בסיסי, האם יש לו את מציאות-האמת? אם תמשיך לדבוק בתפיסותיך, וההשקפות שלך על אנשים ודברים יישארו מבוססות על הרגשות, ההתרשמויות, ההעדפות והתפיסות שלך, זו הוכחה מספקת לכך שאתה לא מבין שמץ של אמת ואתה עדיין חי בהסתמכות על פילוסופיות שטניות. זוהי הוכחה מספקת לכך שאתה לא אוהב את האמת ולא חותר אליה. יש אנשים שהם כל כך צדקנים. אין זה משנה איך תשתפו איתם, הם עדיין דבקים בהשקפותיהם שלהם: "אני אדם אדיב שמכבד את הקשישים ודואג לצעירים – מה בקשר לזה? לפחות אני אדם טוב. מה לא טוב באופן שבו אני מתנהל? לפחות כולם מכבדים אותי." אני לא אומר שאתה לא אדם טוב, אך אם תמשיך להעמיד פנים כפי שאתה עושה, האם תוכל לזכות באמת ובחיים? יתכן שבהיותך אדם טוב כפי שאתה, אינך מפר את היושרה שלך ואתה לא הולך נגד המטרה והכיוון של התנהלותך, אך יש דבר אחד שאתה חייב להבין: המשך כך, ולא תוכל להבין את האמת ולהיכנס למציאות-האמת, ובסופו של דבר, לא תוכל לזכות באמת ובחיים ובישועת האל. זהו הקץ האפשרי היחיד.

זה עתה שיתפתי כיצד יש להתייחס להתנהגויות הטובות בתפיסותיהם של אנשים, וכיצד לזהות את ההתנהגויות הטובות האלה אצל אדם החותר אל האמת. האם כעת יש לכם נתיב? (כן.) מה עליכם לעשות? (ראשית, להרהר אם לאדם עצמו יש את ההתנהגויות האלה. לאחר מכן, להרהר מהם הבסיסים והקריטריונים הרגילים של השקפותיו של אדם על אנשים ודברים.) נכון. עליכם להתחיל בכך שתראו בבירור אם יש משהו בהשקפותיכם הקודמות על אנשים ודברים, או בהתנהלותכם ובמעשיכם, שהוא בקונפליקט למה ששיתפתי לגביו היום, או שהוא מנוגד לו. הרהרו על הבסיס לפרספקטיבה ולהשקפה שאתם מאמצים כשאתם רואים אנשים ודברים, אם הבסיס שלכם הוא הסטנדרטים של התרבות המסורתית או אמירותיו של אדם דגול ונודע כלשהו, או אם אלה דברי האל, האמת. מהמקום הזה, המשיכו להרהר אם המחשבות וההשקפות של התרבות המסורתית ושל האנשים הדגולים והידועים הללו תואמות את האמת, היכן הן מתנגשות עם האמת, היכן בדיוק הן שגויות. אלה הם הפרטים של השלב השני בהרהור-עצמי. כעת נמשיך לשלב השלישי. כאשר אתה מגלה שההשקפות, הדרכים, הבסיס והקריטריון להשקפותיך על אנשים ודברים, וכן גם על התנהלותך ופעולותיך נובעים מרצון האדם, מהמגמות הרעות של החברה ושל התרבות המסורתית, ושהם מנוגדים לאמת, מה עליך לעשות אז? האם אינך צריך לחפש את דברי האל הרלוונטיים ולהשתמש בהם כבסיס שלך? (כן.) חפש את עקרונות-האמת בדברי האל, שנוגעים להשקפות על אנשים ודברים, וכן על התנהלות ופעולה. עליך לבסס זאת בעיקר על מה שדברי האל אומרים, או, ליתר דיוק, על עקרונות-האמת של דברי האל. עקרונות-האמת האלה צריכים להיות הבסיס והקריטריון להשקפותיך על אנשים ודברים, ולהתנהגותך ולמעשיך. דבר זה הוא הקשה ביותר להשגה. ראשית אדם צריך להתכחש להשקפותיו, תפיסותיו, דעותיו ועמדותיו שלו. הדבר כרוך בכמה השקפות שגויות ומעוותות של האדם. יש לחשוף השקפות אלה, להכיר בהן ולנתח אותן לעומק. החלק השני של העניין הוא שכאשר אנשים מוצאים את האמירה המתאימה בדברי האל הרלוונטיים, עליהם לחשוב עליה לעומק ולשתף עליה, וכשברור להם מהם עקרונות-האמת, מיד עולה השאלה כיצד עליהם לקבל את האמת וליישם אותה בפועל. אמרו לי, כאשר אדם מבין את עקרונות-האמת, האם הוא מסוגל לקבל אותם ולהתמסר להם מיד? (לא.) מרדנותו של אדם וצביונו המושחת לא יכולים להיפתר בן רגע. לאדם יש צביון מושחת, ואף על פי שהוא אולי מבין את משמעות דברי האל, הוא לא יכול ליישם אותם בפועל מיד. יישום האמת בפועל הוא מאבק עבורו בכל פעם. לאדם יש צביון מרדני. הוא לא יכול להרפות מהדעות הקדומות, הגחמנות, העיקשות, היהירות, הצדקנות והחשיבות העצמית שלו, וגם לא משלל ההצדקות והתירוצים שלו, ולא מהערך העצמי שלו, מהמעמד, מהמוניטין או מהשחצנות שלו. לכן, כאשר אתה מוותר על משהו אשר על פי תפיסותיך נחשב לדבר טוב, אתה חייב לוותר על האינטרסים הללו שלך ועל הדברים שאתה מוקיר. כשתוכל לוותר על כל הדברים האלה ולהרפות מהם, אז תהיה לך תקווה והזדמנות ליישם בפועל על פי דברי האל ובהתאם לעקרונות-האמת. להרפות ולהתכחש לעצמך – זו נקודת המפנה הקשה ביותר לפריצה. אך כאשר תעבור אותה, לא יישארו קשיים גדולים בלבך. כאשר תבין את האמת ותהיה מסוגל לחדור למהותן של התנהגויות טובות, השקפותיך על אנשים ועל דברים ישתנו, ותוכל להרפות בהדרגה מדברים כאלה של התרבות המסורתית. אם כן, לא פשוט לשנות את השקפותיו המוטעות של אדם על אנשים ודברים, את הדרכים והגינונים של מעשיו, ואת המקור והמניעים מאחורי מעשיו. הדבר הקשה ביותר לשינוי הוא צביונותיו המושחתים של האדם. השקפותיו של אדם על דברים ואורח חייו נובעים מצביונו המושחת. צביונות מושחתים הופכים אותך לגאוותן, צדקן וזדוני; הם גורמים לך לבוז לאחרים, להתמקד תמיד בשמירה על שמך ומעמדך, ובשאלה אם תוכל לזכות בהערכה ולבלוט בקרב אחרים, לקחת תמיד בחשבון את גורלך וסיכוייך העתידיים, וכן הלאה. כל הדברים האלה נובעים מתוך צביונך המושחת ונוגעים לאינטרסים שלך. אם תיקח כל אחד מהדברים האלה ותפרק אותו, תראה דרכו ותתכחש אליו, תוכל להתנער ממנו. ורק לאחר שתוכל להרפות מהם, טיפין טיפין, תהיה מסוגל באופן מוחלט ובלתי מתפשר להתייחס לדברי האל כאל הבסיס שלך ואל האמת כאל הקריטריון שלך בהשקפותיך על אנשים ודברים, בהתנהלותך ובמעשיך.

קחו את דברי האל כבסיס להשקפותיכם על בני אדם ודברים, ולהתנהלותכם ולמעשיכם – כולם מבינים את הדברים האלה. קל להבין אותם. אדם מסוגל לתפוס את הדברים האלה ברציונליות שלו ובמחשבותיו, בהחלטותיו ובאידיאלים שלו, ומוכן לנהות אחריהם. לא אמורים להיות בכך קשיים. אך במציאות, קשה לאדם לעמוד בהם כאשר הוא מיישם את האמת בפועל, והמכשולים והצרות הכרוכים בכך אינם רק קשיים המוצגים על ידי סביבתו החיצונית. הסיבה העיקרית קשורה לצביונו המושחת. צביונו המושחת של אדם הוא מקור צרותיו השונות. כאשר הוא נפתר, כל צרותיו וקשייו של אדם אינם מהווים עוד בעיה רצינית. מכאן נובע, שכל קשייו של אדם ביישום האמת בפועל נגרמים על ידי צביונו המושחת. לפיכך, כאשר תיישם בפועל את דברי האל האלה ותיכנס למציאות הזו של יישום האמת בפועל, תהיה מודע יותר ויותר לכך: "יש לי צביון מושחת. אני 'האנושות המושחתת' שעליה מדבר האל, הושחתתי על ידי השטן עד עמקי נשמתי, אני אדם שחי על פי צביונות שטניים." האם לא כך זה קורה? (אכן.) לפיכך, אם האדם היה חותר אל האמת ונכנס למציאות-האמת, הבנתו וראייתו מבעד לדברים שליליים הן רק השלב הראשון בהיווכחות בחיים, השלב בראשיתו. אם כן, מדוע אנשים רבים מבינים כמה אמיתות אך אינם יכולים ליישם אותן בפועל? מדוע כולם יכולים להטיף הרבה מאוד מילים ודוקטרינות, אך לא מסוגלים להיכנס למציאות-האמת? האם זה משום שהם לא מבינים דבר מהאמת? לא – בדיוק להיפך. ההבנה התיאורטית שלהם של האמת ברמת המילה והביטוי נמצאת בדיוק במקום שבו היא צריכה להיות. היא אפילו נפלטת מלשונם כשהם מדקלמים אותה. כמובן שהם נחושים ויש להם צורת חשיבה ושאיפות טובות; כולם מוכנים לחתור אל האמת. אולם מדוע זה שהם לא יכולים ליישם את האמת בפועל ולא מסוגלים להיכנס למציאות-האמת? הסיבה לכך היא שהם עדיין לא יכולים להביא לידי ביטוי בחייהם האמיתיים את המילים, האותיות והתיאוריות שהם תופסים. אם כך, מהיכן נובעת בעיה זו? מקורה בנוכחות צביונם המושחת שם, באמצע, המעכבת דברים. זו הסיבה לכך שיש אנשים שחסרה להם הבנה רוחנית והם לא מבינים מה זה אומר לחתור אל האמת. הם מתחייבים ומצהירים על רצונם בכל פעם שהם נכשלים, מועדים ולא יכולים ליישם את האמת בפועל. הם מתחייבים ומצהירים על כך אינספור פעמים, ועדיין הבעיה לא נפתרת. הם תמיד נעצרים בשלב זה של החלטה והתחייבויות. שם הם נשארים תקועים. אנשים רבים מגדירים תמיד את רצונם ונשבעים ואומרים שהם מתכוונים להיאבק כאשר הם מיישמים את האמת בפועל. כל יום הם מעודדים את עצמם. שלוש, ארבע, חמש שנים של מאבק – ומה מתברר בסופו של דבר? כלום לא הושג והכול מסתיים בכישלון. מעט הדוקטרינה שהם מבינים אינה ישימה בשום מקום. כשקורה להם דבר מה, הם לא יודעים איך להתבונן בדבר ולא יכולים לראות דרכו. הם לא יכולים למצוא את דברי האל שישמשו כבסיס עבורם; הם לא יודעים איך לראות דברים על פי דברי האל, והם גם לא יודעים איזה מרכיב של האמת בדברי האל חל על העניין שקרה להם. ואז הם מוכים בחרדה גדולה, והם שונאים את עצמם, והם מתפללים ומבקשים מהאל שייתן להם יותר כוח ואמונה, ובסופו של דבר הם עדיין מעודדים את עצמם. האין זו פזיזות? (אכן.) הם מתנהגים בדיוק כמו ילדים. האם ההתייחסות היום-יומית של אדם לחתירה אל האמת אינה למעשה ילדותית כמו זו? אדם רוצה תמיד לעודד את עצמו ליישם את האמת בפועל על ידי החלטות והתחייבויות, על ידי ריסון ועידוד עצמו, אך יישום האמת בפועל וכניסה אליה לא נובעים מעידודו העצמי של אדם. במקום זאת, אתה באמת חייב להיכנס וליישם בפועל על פי הדרך והצעדים כפי שאני אומר לך, בהליכה איתנה ויציבה, צעד אחר צעד. רק כך תראה תוצאות; רק כך תחתור אל האמת ותוכל להיכנס למציאות-האמת. אין קיצור דרך שעוקף את הדבר. זה לא אומר שעם קצת לב, קצת רצון להשקיע מעצמך, רצון גדול ומטרה נעלה, האמת תהפוך למציאות שלך, אלא שהאדם חייב ללמוד את הלקחים הבסיסיים של חיפוש, כניסה, יישום בפועל והתמסרות בחייו האמיתיים, בין אנשים, מאורעות ודברים. רק לאחר לימוד הלקחים האלה, אדם יכול לבוא במגע עם האמת ועם דברי האל, לחוות אותם ולהבין אותם. מבלי לעשות זאת, האדם ישיג לא יותר מאשר מעט דוקטרינה שבאמצעותה יוכל למלא את החלל שבלבו, לא משנה כמה שנים הוא יקדיש להנעת עצמו, לחיזוק עצמו ולעידוד עצמו. הוא ירגיש רק מעט סיפוק רוחני בן חלוף, אבל הוא לא ישיג שום דבר עם תוכן אמיתי. מה פירוש הדבר לא להשיג שום דבר עם תוכן אמיתי? פירוש הדבר הוא שהבסיס להשקפותיך על אנשים ודברים, ולהתנהלותך ולמעשיך, אינו דברי האל. לא ניתן למצוא דברים של האל שיכולים לשמש בסיס להשקפותיך על אנשים ודברים או להשקפתך על התנהלות ופעולות. אתה חי חיים מבולבלים, חיים ללא סיוע, וככל שקורה יותר שאתה מתמודד עם בעיות, כאלה שדורשות ממך להציג את השקפותיך, עקרונותיך ועמדתך, כך ניכרים יותר הבורות, הטיפשות, הריקנות וחוסר האונים שלך. בנסיבות רגילות, אתה מסוגל ללהג כמה דוקטרינות ואמרות כנף נכונות, כאילו הבנת הכול. אך כאשר מתעוררת בעיה, ומישהו בא אליך ברצינות כדי שתצהיר את עמדתך ותקבע היכן אתה עומד, אתה תישאר ללא מילים. יש שיאמרו: "ללא מילים? זה לא נכון – פשוט לא הייתי מעז לומר אותן." ובכן, מדוע לא? הדבר מראה שאינך בטוח אם מה שאתה עושה הוא נכון. מדוע שלא תהיה בטוח בכך? מכיוון שכאשר עשית את הדבר, מעולם לא אישרת מה היה הבסיס למה שעשית ומה היו העקרונות שלך בעשייתו, וכמובן, לא פחות מכך, לא ראית ועשית את הדבר על פי דברי האל, כאשר האמת היא הקריטריון שלך. לכן, כאשר מתרחשת בעיה, אתה נראה מגושם וחסר אונים. יש אנשים שהם לא משוכנעים. הם אומרים: "אני לא כזה. הלכתי לקולג'. קיבלתי תואר", או "אני פילוסוף, פרופסור, אינטלקטואל מן המעלה הראשונה", או "אני אדם תרבותי. אתה יכול לקחת לדפוס את הדברים שאני אומר", או "אני מלומד מובהק", או "אני מוכשר." האם פיזור הדברים האלה מועיל לך במשהו? אלה לא היתרונות שלך. לכל היותר, הדברים האלה מעידים שיש לך קצת ידע. קשה לומר אם הדבר יועיל בבית האל, אך לפחות בטוח שהידע הזה שלך אינו זהה לאמת והוא אינו משקף את שיעור קומתך. מה זה אומר שהידע שלך לא משקף את שיעור קומתך? דברים כאלה אינם החיים שלך; הם חיצוניים לגופך. אם כך, מהם החיים שלך? אלה חיים שהבסיס והקריטריונים שלהם הם ההיגיון והפילוסופיה של השטן, ואפילו עם הידע והתרבות שלך, עם המוח הזה שלך, אינך יכול לדכא את הדברים האלה ולשלוט בהם. לכן, כאשר מתרחשת בעיה, מעיין הכישרון והאינטלקט שלך והידע השופע שלך לא יועילו כלל – או שכאשר היבט אחד של צביונך המושחת יתגלה, הסבלנות, דרך הארץ, הידע שלך, וכן הלאה – כל אלה לא יועילו לך כלל. אתה תרגיש אז חסר אונים. כל הדברים האלה הם הדרכים המביכות שבהן אי חתירה אל האמת והיעדר כניסה למציאות-האמת באים לידי ביטוי באדם. האם קל להיכנס לאמת? האם יש בזה אתגר? היכן? אם אתה שואל אותי, אין שום אתגר. אל תתמקד בקבלת החלטות ובהתחייבויות. אלה דברים חסרי תועלת. כשיהיה לך זמן לקבל החלטות ולהתחייב, במקום לעשות זאת, השקע את הזמן הזה במאמץ להבין את דברי האל. שקול את משמעותם, איזה חלק מהם נוגע למצבך הנוכחי. אין טעם להגדיר את רצונך. אתה יכול לחבוט את ראשך בקיר עד זוב דם מרוב רצון לקבע את רצונך, ועדיין זה יהיה חסר תועלת. הדבר לא יכול לפתור שום בעיה. אתה יכול להערים כך על אדם ועל שדים, אך אינך יכול להערים על האל. האל לא מתמוגג מהרצון הזה שלך. כמה פעמים קבעת את רצונך? אתה מתחייב, ואז אתה מבטל את ההתחייבויות שלך, ולאחר שביטלת אותן, אתה שוב מתחייב ושוב מבטל אותן. לאיזה מין אדם הדבר הופך אותך? מתי תעמוד במילה שלך? אין זה משנה אם אתה עומד במילה שלך או אם אתה קובע את הרצון שלך. גם אם אתה מתחייב, הדבר לא רלוונטי. מה הדבר החשוב? שתיישם בפועל את האמת שאתה מבין עכשיו, מיד, ללא דיחוי. גם אם זו האמת הברורה ביותר, זו שתופסת את עיניהם של אחרים במידה הפחותה ביותר ואתה עצמך שם עליה דגש מזערי, יישם אותה בפועל מיד – היכנס אליה מיד. אם תעשה זאת, תיכנס מיד למציאות-האמת, ומיד תעלה על נתיב החתירה אל האמת. אתה תהיה על סף הפיכתך לאדם החותר אל האמת. על הבסיס הזה, תוכל להפוך בקרוב לאדם שרואה אנשים ודברים, שמתנהל ופועל על פי דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלו. איזו ברכה זו תהיה – איזה ערך מוחשי!

לאחר ששיתפנו על אמירות לגבי התנהגות טובה בתרבות המסורתית, האם רכשתם עליהן הבנה כלשהי? כיצד עליכם לגשת להתנהגות טובה מסוג זה? יש שיאמרו: "החל מהיום, לא אהיה אדם משכיל והגיוני, עדין ומעודן או אדיב. לא אהיה אדם 'טוב' כביכול; לא אהיה אדם שמכבד את הקשישים ודואג לצעירים; לא אהיה אדם חביב ונגיש. שום דבר מזה אינו התפרצות טבעית של אנושיות רגילה; זוהי התנהגות מטעה והיא מזויפת ושקרית, והיא אינה עולה לרמה של יישום האמת בפועל. איזה מין אדם אהיה? אני אהיה אדם כן; אתחיל בכך שאהיה אדם כן. בדבריי, אני יכול להיות חסר השכלה, לא להבין את הכללים, להיות חסר ידע ואחרים יתנשאו עליי, אך אדבר בגילוי לב, בכנות וללא שִׁקְרִיּוּת. כאדם ובמעשיי, לא אהיה מזויף ולא אעמיד פנים. בכל פעם שאדבר, זה יהיה מהלב – אני אגיד את מה שאני חושב בתוכי. אם אחוש שנאה כלפי מישהו, אבחן את עצמי ולא אעשה דבר שיפגע בו; אעשה רק דברים בונים. כשאדבר, לא אביא בחשבון את הרווח האישי שלי, ולא אהיה מוגבל על ידי המוניטין או החזות שלי. יתר על כן, לא תהיה לי כוונה לגרום לאנשים לחשוב עליי טובות. אייחס חשיבות רק לשאלה אם האל שמח. נקודת המוצא שלי תהיה לא לפגוע באנשים. מה שאעשה ייעשה בהתאם לדרישותיו של האל; לא אעשה דברים שיפגעו באחרים, ולא אעשה דברים שיזיקו לאינטרסים של בית האל. אעשה רק דברים שמועילים לאחרים, אהיה רק אדם כן ואדם שמשמח את האל." האין זה שינוי באדם? אם הוא באמת יישם בפועל את הדברים האלה, הוא באמת ישתנה. עתידו וגורלו ישתנו לטובה. מהר מאוד הוא יעלה על נתיב החתירה אל האמת, הוא ייכנס במהרה למציאות-האמת, ובמהרה יהפוך לאדם עם תקווה לישועה. זה דבר טוב, דבר חיובי. האם דבר זה דורש מכם לקבוע את רצונכם או להתחייב? אין צורך בדבר: לא שתקבעו את רצונכם לאל; ולא שתעשו ספירת מלאי של העבירות, הטעויות ומעשי המרדנות הקודמים שלכם, ואז תמהרו להתוודות בפני האל ולבקש את סליחתו. אין צורך בפורמליות שכזו. פשוט אמרו משהו אמיתי ומהלב, עכשיו, מיד, ללא דיחוי, ועשו משהו סולידי, ללא שקרים ותחבולות. כך תשיגו משהו ותהיה לכם תקווה להפוך לאדם כן. כשמישהו הופך לאדם כן, הוא זוכה במציאות-האמת ומתחיל לחיות כבן אדם. כאלה הם האנשים אותם האל מאשר. אין בכך ספק.

5 בפברואר, 2022

הערות שוליים:

א. קונג רונג מתואר בסיפור סיני ידוע, המשמש באופן מסורתי לחינוך ילדים על ערכי הנימוס ואהבת האחווה. הסיפור מספר שכאשר משפחתו של קונג רונג בן הארבע קיבלה סל אגסים, הוא ויתר על האגסים הגדולים יותר לטובת אחיו הגדולים ולקח את האגס הקטן ביותר לעצמו.