באוגוסט 2018, חובתי הייתה להכין אביזרים לסרטים, עם האח וואנג. תחילה חשתי שאינני יודע דברים רבים, ולכן ביקשתי כל הזמן את עזרתו. מעט אחר כך, קלטתי את העבודה. גם למדתי עיצוב פנים ועבדתי בבניין. גם היה לי ניסיון בנגרות. ועד מהרה ידעתי להכין אביזרים בעצמי. ואז הבנתי שהאח וואנג ידע לעצב תפאורות פנים אבל לא הצטיין בהכנת אביזרים. לכן כשחשבנו בכיוונים שונים בעניין זה, סירבתי להקשיב לו. תמיד חשבתי שאני טוב ממנו בהכנת אביזרים ושתוכניותיי טובות משלו. במשך הזמן, התנגשנו יותר ויותר ולפעמים רבנו המון זמן בשאלה מה לעשות בקוביית עץ קטנה. לעתים קרובות הסכמתי איתו רק למען ידידותנו, אבל תמיד חשתי שצדקתי כעבור זמן מה הייתי אומלל מאוד, וכבר לא רציתי לעבוד איתו בכלל.

פעם אחת היה עלינו להכין בית עם גג מקש, לצילומי סרט. לא היה לנו שום עץ חזק להכנת העמודים, ולכן נאלצנו ליצור אותם בעצמנו. החלפנו רעיונות בנושא. אמרתי שיש להכין תבנית לעמודים וליצוק לתוכה בטון כדי שיהיו עמידים יותר. ואלו האח וואנג אמר שככה העמודים ייצאו חלקים מדי וייראו לא אמיתיים. בעזרת שאריות בד אפשר יהיה לחקות את הצורה והמרקם של גזע עץ. חשבתי לי, "עבדתי בבניין אך מעולם לא ראיתי שמדביקים בד על עמוד בטון בלי שום קשר למראה שלו, יהיה קשה לשלוט בעוביו של העמוד, והוא לא יהיה חזק ביותר". לכן ביטלתי את הצעתו. אבל הוא התעקש לנסות אותה. התעקשתי כשראיתי שהוא לא קיבל את הצעתי. חשבתי לי, "למה אתה לא יכול פשוט להקשיב לי? לא משנה, אני ממילא צודק. התוצאה כבר תדבר בעד עצמה. אם זה ייגמר בכישלון, אל תגיד שלא הזהרתי אותך". לא הצלחנו להגיע להסכמה, לכן שנינו פשוט פעלנו כל אחד בדרכו. אני הספקתי להכין עמוד במשך אחר צהריים אחד. תהיתי איך נראה העמוד שהכין האח וואנג, והאם שני העמודים יתאמו אם כל אחד פעל בדרכו. המחשבה הזאת קצת הטרידה אותי לכן הלכתי לראות את העמוד שלו. כשהגעתי למקום, ראיתי שהעמוד שלו באמת לא היה שווה כלום. ואז חשבתי, "אמרתי לך שזה לא יילך אבל לא הקשבת לי, ועכשיו ברור שהיה לי רעיון טוב יותר משלך". אמרתי לאח וואנג, "אחי וואנג, העמוד הזה קצת עבה, הבית עם גג הקש שאנחנו בונים לא גדול, אז האם הוא יתאים? וגם יש בו המון סדקים, הוא לא נראה חזק במיוחד. העמודים ששנינו הכנו נראים שונים מאוד, אז איך נוכל להשתמש בהם לצילומים? אל תמשיך לעבוד ככה. אולי פשוט נעבוד כמו שהצעתי?" הופתעתי לשמע דבריו: "העמוד שלי קצת עבה, אבל זאת לא ממש בעיה. עמוד הבטון שלך לא נראה כמו גזע עץ. צריך יהיה לעבוד עליו עוד אחר כך". כשראיתי שהוא לא רק דחה את דבריי, אלא אמר שהעבודה שלי לא הייתה טובה, חשתי אי נחת גדולה. חשבתי לי, "למה כל כך קשה לדבר איתך? אי אפשר לעבוד איתך!" אחרי ארוחת הערב התיישבתי מול המחשב. וחשבתי על מה שקרה באותו יום. התעצבנתי קצת. חשבתי שהאח וואנג טעה בהחלט ושהוא תמיד התעמת איתי. לא רציתי בכלל להמשיך לעבוד איתו. אבל אז קלטתי שאני מתחמק מהבעיה, שלא התמסרתי לאמת. חשתי מסוכסך ונרגז יותר ויותר, לכן התפללתי לאל, וביקשתי מהאל שינחה אותי להכיר את עצמי כדי שאוכל לעבוד היטב עם האח וואנג.

אחר כך נכנסתי לאתר של הכנסייה וקראתי כמה מדברי האל על שירות בשיתוף פעולה. האל אומר: "כיום, בני אדם רבים אינם מתייחסים ללקחים שיש ללמוד במהלך התיאום עם אחרים. גיליתי שרבים מכם כלל אינם לומדים את הלקחים במהלך התיאום עם אחרים. רובכם דבקים בהשקפות שלכם-עצמכם. בעת העבודה בכנסייה, אתה אומר את מה שיש לך להגיד, והזולת אומר את מה שיש לו להגיד, ואין קשר בין הדברים, למעשה אינכם משתפים פעולה כלל. כולכם שקועים רק בביטוי התובנות הפנימיות שלכם-עצמכם או בשחרור ה'עול' שיש בקרבכם, ואינכם מחפשים חיים כלל וכלל. נדמה שאתם עושים את העבודה רק כדי לצאת ידי חובה, ותמיד מאמינים שעליכם לצעוד בדרככם-שלכם, בלי קשר למה שהזולת אומר או עושה. אתה חושב שעליך לשתף כפי שרוח הקודש מנחה אותך, בלי קשר לנסיבות של הזולת. אינך מסוגל לגלות את נקודות החוזק של אחרים ואינך מסוגל לבחון את עצמך. הדרך שלכם לקבל דברים בהחלט סוטה ושגויה. אפשר לומר שאפילו כעת אתם עדיין מפגינים צדקנות רבה, כאילו שהמחלה הישנה ההיא חזרה לסורה" ("שרתו כמו בני ישראל" ב'הדבר מופיע בבשר'). "שיתוף פעולה בקרב אחים ואחיות הוא עצמו תהליך של קיזוז חולשות של האחד עם החוזקות של האחר. אתה משתמש בחוזקות שלך כדי לפצות על חסרונותיהם של אחרים ואחרים משתמשים בחוזקות שלהם כדי לפצות על חסרונותיך. זו המשמעות של קיזוז חולשות של האחד עם חוזקות של אחרים ושל שיתוף פעולה הרמוני. רק כאשר משתפים פעולה בהרמוניה, אנשים יכולים להתברך בפני אלוהים וככל שאדם מרבה לחוות זאת, כך יש לו יותר מעשיוּת, הנתיב הופך לנהיר עוד יותר והוא נעשה עוד יותר נינוח. אם אתה תמיד מתנצח עם אחרים ולעולם אינך משתכנע מאחרים, שלעולם אינם רוצים להקשיב לך, אם אתה מנסה לשמור על כבודם של אחרים אך הם אינם מתנהגים כך כלפיך ואתה חש שהדבר בלתי נסבל, אם אתה דוחק אותם לפינה בשל משהו שהם אמרו והם זוכרים זאת ובפעם הבאה כשמתעוררת בעיה הם יעשו לך אותו הדבר – האם ניתן לכנות את מה שאתם עושים קיזוז הדדי של החולשות עם החוזקות שלכם ושיתוף פעולה הרמוני? זה נקרא סכסוך וחיים על פי הדם החם שלכם והטבע המושחת שלכם. מעשה כזה לא יזכה בברכת האל ולא ירַצה את אלוהים" ("אודות תיאום הרמוני" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל האלה הוכיחו לי שאני והאח וואנג לא הסתדרנו כי חייתי בגבולות הטבע היהיר והצדקני שלי. תמיד רציתי לומר את המילה האחרונה במסגרת תפקידנו. תמיד חשבתי שאני מצטיין במיוחד בהכנת אביזרים, יותר מהאח וואנג. לכן תמיד התנשאתי עליו ורציתי שיקשיב לי ויעשה כדבריי. כשהוא הציע דרך להכין את העמודים, לא בחנתי אותה, אלא דחיתי אותה על הסף. אפילו ביטלתי אותה בזלזול. חשבתי שהוא לא מומחה בכלל, ולכן הצעותיו לא ראויות לבחינה. כשראיתי שהעמוד שלו היה גרוע, חשבתי שצדקתי, לכן פסלתי בעדינות את עבודתו, ורציתי שיסכים איתי. כשהוא הצביע על הפגמים שבתוכניתי, לא הסכמתי לכך ואפילו לא ניסיתי למצוא איתו פתרון. התעקשתי ואפילו לא רציתי להמשיך לעבוד איתו. דיברתי ופעלתי אך ורק כדי להוכיח את יכולתי, כדי לאלץ אותו להסכים איתי. כל זה היה הטבע השטני של היהירות והצדקנות. דברי האל הבאים מתאימים לכאן במיוחד: "האם ניתן לכנות את מה שאתם עושים קיזוז הדדי של החולשות עם החוזקות שלכם ושיתוף פעולה הרמוני? זה נקרא סכסוך וחיים על פי הדם החם שלכם והטבע המושחת שלכם. מעשה כזה לא יזכה בברכת האל ולא ירַצה את אלוהים" ("אודות תיאום הרמוני" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). מדברי האל יכולתי לחוש את סלידתו מאנשים כאלה. אלוהים דאג שאעבוד עם האח וואנג, בתקווה שנשלים איש את חסרונות חברו וניטיב למלא את חובתנו. אבל אני דיברתי ופעלתי מתוך יהירות, תמיד חשבתי שאני צודק וצריך לומר את המילה האחרונה. רציתי שאחרים יצייתו לרעיונות שלי כאילו שהם האמת, מבלי לקבל רעיונות של שום אדם אחר. אלוהים מתעב טבע מעין זה. התמלאתי תחושת אשמה וחרטה ככל שהרהרתי בדבר, ולכן באתי בפני האל עם התפילה הבאה: "אלוהים, לא היטבתי לעבוד עם אחרים בגלל יהירותי והדבר פגע במילוי חובתי. אלוהים, אני רוצה לחזור בתשובה. אני רוצה להתעלם מהאגו שלי ולשתף פעולה עם אחי כדי שנמלא היטב את חובתנו".

קראתי אחר כך עוד קטע מדבר האל. "לפעמים, כאשר שני אנשים משתפים פעולה במילוי חובה, הם מתווכחים על עניין עקרוני. יש להם נקודות השקפה שונות והם הגיעו לדעות שונות. מה ניתן לעשות במקרה כזה? האם זו בעיה שמתרחשת לעתים קרובות? זו תופעה רגילה שנגרמת על ידי הבדלים בשכלם ובאיכותם של בני אדם, בתובנות, בגילאים ובחוויות שלהם. לא ייתכן שבראשם של שני אנשים יהיו אותם תכנים בדיוק, כך ששונוּת בדעות ובהשקפות של שני אנשים היא תופעה נפוצה מאוד ואירוע שגרתי ביותר. אל תשבור את ראשך בעניין זה. השאלה הקריטית כאשר סוגיה כזו מתעוררת היא כיצד עליך לשתף פעולה ולשאוף להשיג אחדות בפני אלוהים ותמימות דעים. מהי המטרה בהשגת תמימות דעים? המטרה היא לחפש את עקרונות האמת בהקשר זה ולא לפעול על פי הכוונות שלך או של מישהו אחר, אלא לחפש יחד את כוונותיו של אלוהים. זהו הנתיב להשגת שיתוף פעולה הרמוני. רק כאשר תחפש את כוונותיו של אלוהים ואת העקרונות שהוא דורש, תוכל להשיג אחדות" ("אודות תיאום הרמוני" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). אחרי שקראתי את דבר האל הבנתי שכדי שנוכל לפעול יחד בהסכמה, לא נוכל פשוט לציית לרעיונותיו של איש אחד, אלא עלינו להתאמץ ליישם את עקרונות האמת. שיתוף פעולה בהרמוניה אמיתית פירושו חיפוש האמת ועבודה על פי עיקרון. מכיוון שהאח וואנג ואני שונים בניסיוננו, בידע שלנו, ובכישורינו הטכניים, טבעי שתהיינה לנו השקפות שונות בעבודה. היה עליי ללמוד להתעלם מהאגו שלי ולחפש את העקרונות, היה עלינו לציית לאמת ולהמשיך בעבודת בית האל. כדי שנוכל לקבל את הדרכתה של רוח הקודש במילוי חובתנו כשהבנתי זאת, התכוונתי להתוודות בפני האח וואנג בשיתוף למחרת היום, כדי שנוכל לתכנן את האביזר הזה יחד. להפתעתי הוא חיפש אותי, ואמר שהיה עקשן מדי ושתוכניתו הייתה גרועה. הוא אפילו הרס את העמוד שהוא הכין. והיה מוכן לפעול על פי הרעיון שלי. חשתי בושה לשמע דבריו. גיליתי את ליבי לאח וואנג הן בנוגע למצבי שלי והן בנוגע להבנתי וכששנינו נפטרנו מהאגו שלנו, המחיצות בינינו נעלמו. אחרי כן ראיתי את כשלונותיי שלי במילוי תפקידי. העמוד שהכנתי היה אכן חלק מדי, ולא נראה כמו גזע עץ אמתי. הוא נזקק לעוד סבב שינויים. הלכתי לדון בזה עם האח וואנג ודי מהר מצאנו פתרון. כל אחד מאיתנו השלים את חסרונות חברו. והשלמנו שלושה עמודים ביום אחד. עד אז, בזבזנו כמעט יום שלם על הכנת שני עמודים, ושניהם לא היו טובים. עכשיו היינו יעילים הרבה יותר. הבנתי עד כמה חשוב ליישם את האמת ולשתף פעולה עם אחיי ואחיותיי במילוי תפקידי. אבל הייתי יהיר וצדקני כל כך שעד מהרה היו לי עוד בעיות בעבודה עם אחרים.

פעם עבדתי עם האח לי, בהקמת אוהל באתר הצילומים להגנה על האחים והאחיות מפני הגשם. הצעתי דרך מסוימת כשדנו בעניין והיא נראתה לו מאוד. חשבתי באותו רגע, "יש לי ניסיון בבניין, לכן בוודאי שאני מבין בזה יותר ממך". אבל מיד אחר כך, הוא הביע חשש. לדבריו, "כרגע יש לנו רק שישה-עשר עמודי מתכת. האם הם מספיקים לתוכנית הזו? האם המבנה יעמוד איתן? האם הוא יהיה בטוח?" חשבתי, "זה מבנה משולש. לא למדת שמבנים משולשים יציבים? הוא יהיה ממש יציב, אין בעיה". לכן עניתי בזלזול, "אין בטחון מוחלט שלא תהיה בעיה, אבל כל עוד לא נספוג סופת הוריקן קשה, יהיה בסדר". ואז הוא ביקש ממני לצייר תוכנית כללית ולהסביר את הפרטים. כאן פקעה סבלנותי, ואמרתי: "אין צורך, הכול משורטט לי בראש ואני אוודא שהכול ייעשה כראוי". ולא אמרנו עוד כלום. למחרת אחרי הצהריים כשהתחלנו להקים את האוהל, אח אחר הציע שנציב תחילה שני עמודי מתכת לתמוך בגג, ואז נקים את הדפנות. לשמע ההצעה חשבתי, "לזה בוודאי יידרש יותר זמן חשבתי על כך פעמים רבות והגישה שלי היא בוודאי הטובה ביותר. הגעת רק עכשיו ולא השתתפת בדיון. התוכנית שלי עדיפה בהחלט ". לכן אמרתי לו, "זה יימשך יותר מדי, ואת שני העמודים האלה נצטרך לפרק אחר כך אז נגמור מהר יותר אם נתחיל לבנות מאחור". הוא לא אמר כלום כשהבין שאינני מתכוון לקבל את הצעתו, לכן התחלתי להקים את האוהל על פי התוכנית שלי. כשעליתי לראש הסולם, ראיתי שהתפס בקצה אחד מעמודי המתכת השתחרר והעמוד נפל. למזלי הוא נפל על הדשא, לא על שום אדם או משהו. לבי החסיר פעימה. "מה קרה?", חשבתי. "בטוח שהידקתי אותו, אז איך ייתכן שהוא נפל? מישהו כנראה לא החזיק אותו ישר ולכן התפס לא הודק כראוי". חשבתי בצורה פשטנית כל כך, וזה לא הטריד אותי. פשוט המשכתי בהקמה לפי התוכנית שלי. באותו רגע, העמוד שהוקם נפל לעברי היישר על הסולם שעליו עמדתי. נפלתי מהסולם, מגובה של יותר משני מטרים. למזלי לא נפצעתי. ואז הבנתי ששתי התאונות האלה לא היו צירוף מקרים. לולא האל דאג לי ושמר עליי, פגיעה של אחד מהעמודים האלה הייתה מסתיימת בתוצאות איומות. חשתי אשמה ופחד שהלכו וגברו ככל שהרביתי לחשוב על כך. ומיהרתי להתפלל לאל: "אלוהים, הדברים לא התנהלו כשורה היום. אני יודע שזה קרה בגלל רצונך הטוב ושעליי ללמוד מכך לקח, אבל אינני יודע מה עליי לחפש. אנא הנחה אותי והאר את עיניי להכיר את רצונך". לאחר התפילה חשבתי על דברי האל: "בכל פעם שאתה עושה משהו, הוא משתבש או שאתה נתקע. זו הטלת המשמעת של אלוהים. לפעמים, כשאתה עושה דבר שמפר את הציות לאלוהים או מורד באלוהים, ייתכן שאיש מלבדך אינו יודע זאת – אבל אלוהים יודע. הוא לא יוותר עליך והוא יטיל עליך משמעת" ("בני האדם שיהפכו למושלמים חייבים לעבור זיכוך" ב'הדבר מופיע בבשר'). המילים האלה עברו ללא הרף בראשי: "ייתכן שאיש מלבדך אינו יודע זאת – אבל אלוהים יודע. הוא לא יוותר עליך והוא יטיל עליך משמעת." ואז הבנתי עד כמה זלזלתי באחיי בכל הנוגע להקמת האוהל. לא האזנתי כלל להצעותיהם, אלא פשוט דחיתי אותן על הסף. חשבתי שאני צודק ולכן עלינו לעשות כרצוני. האם לא הייתה זאת יהירות מצדי? האוהל היה רעוע כבר בשעת ההקמה. אילו הוא קרס כשהשחקנים היו בתוכו, מחריד לחשוב מה היו התוצאות. כשחשבתי על כך, התפללתי לאל שישנה אותי לגמרי. ואז חשבתי על דברי ישוע אדוננו. "אם שְׁנַיִם מִכֶּם יַסְכִּימוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת בְּכָל דָּבָר אֲשֶׁר יְבַקְשׁוּ, הָיֺה יִהְיֶה לָהֶם מֵאֵת אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (מתי י"ח 19). דברי האל העירו אותי בן רגע: ידעתי שאסור לי להמשיך לפעול כך. אלא לדון בדברים ולשתף פעולה עם אחיי. ואז עלה בי עוד רעיון: הבטיחות מעל לכל. העיקר היה שנקים את האוהל היטב בעזרת החומרים שברשותנו. באותו רגע האחים אמרו שעל פי התוכנית המקורית שלי, לא היו לנו די עמודי מתכת למבנה יציב. אבל אם נציב שניים במרכז, רכס הגג יהיה בטוח. הסכמתי איתם לחלוטין. התוכנית המקורי שלי הייתה יוצרת המון סיכוני בטיחות. לכן דיברנו על הבעיות ומיד הייתה לנו תוכנית מושלמת. היו לנו די עמודי מתכת וגמרנו את העבודה ממש לפני שהחשיך.

בערב ההוא חשבתי על אירועי היום. יהירותי כמעט חוללה אסון ולא יכולתי להרגיע את רגשותיי. מיהרתי להתפלל לאל, וביקשתי ממנו שידריך אותי להכרת עצמי. לקחתי את הנייד שלי ונכנסתי לאתר של הכנסייה, ובו קראתי את דברי האל הבאים: האל הכול יכול אומר, "יש אנשים שלעולם אינם מחפשים את האמת בעת מילוי חובתם. הם פשוט עושים כרצונם, פועלים בעקשנות על פי הדמיון שלהם ותמיד מתנהגים באופן שרירותי ונמהר. מה הכוונה ב'שרירותי ונמהר'? הכוונה היא שכאשר אתה נתקל בבעיה, אתה פועל כפי שנראה לך, ללא תהליך של מחשבה, בלי לשים לב למה שמישהו אחר אומר. איש לא יכול לדבר איתך ואיש לא יכול לשנות את דעתך, כך שלא ניתן להזיז אותך ולו במעט. אתה עומד על דעתך ואפילו אם דברי האחרים הגיוניים, אינך מקשיב ואתה מאמין שדרכך היא הנכונה. גם אם כך הדבר, האם אינך צריך לשים לב להצעות של אחרים? בכל זאת, אינך שם לב. אנשים אחרים קוראים לך עקשן. כמה עקשן? עקשן כל כך עד שעשרה שוורים לא יוכלו למשוך אותך אחורה – עקשן כפרד, יהיר וקשה עורף באופן קיצוני, כזה שאינו רואה את האמת עד שהיא מכה בפרצופו. האין עיקשות כזו מגיעה לרמה של קשיות עורף? אתה עושה כל מה שאתה רוצה, כל מה שאתה חושב לעשות, ואינך מקשיב לאיש. אם מישהו היה אומר לך שמשהו שאתה עושה אינו תואם את האמת, היית אומר, 'אעשה את זה בין אם זה תואם או לא תואם את האמת. אם זה לא תואם את האמת, אני אתן לך סיבה כזאת וכזאת או הצדקה כזאת וכזאת. אני אגרום לך לשמוע אותי. אני נעול על זה'. אחרים עשויים לומר שמה שאתה עושה מפריע, שזה יוביל לתוצאות חמורות, שזה פוגע באינטרסים של בית האלוהים – ובכל זאת, אינך שם לב אליהם אלא מעלה עוד נימוקים משלך: 'זה מה שאני עושה, בין אם זה מוצא חן בעיניכם או לא. אני רוצה לעשות את זה ככה. אתם טועים לגמרי והצדק המוחלט איתי'. אולי אתה אכן צודק ולא יהיו למעשיך השלכות חמורות – אבל איזה טבע אתה חושף? (יהירות.) אופי יהיר הופך אותך לעקשן. כאשר יש לבני אדם טבע עקשני כזה, האין הם נוטים לפעול בשרירותיות ובפזיזות?" (שיתוף האל). "יהירות היא שורש טבעו המושחת של האדם. ככל שבני אדם יהירים יותר, כך חזקה נטייתם להתנגד לאלוהים. עד כמה בעיה זו חמורה? בני אדם בעלי טבע יהיר לא רק מתייחסים לכל האחרים כאל נחותים מהם, אלא, גרוע מכול, הם אפילו מתנשאים כלפי אלוהים. למרות שמבחינה חיצונית נראה שאנשים מסוימים מאמינים באלוהים ודבקים בו, הם כלל אינם מתייחסים אליו כאל אלוהים. הם תמיד חשים שהאמת מצויה בחזקתם ויש להם דעה טובה ביותר על עצמם. אלה המהות והשורש של הטבע היהיר, ומקורם בשטן. לכן, יש לפתור את בעיית היהירות. ההרגשה שאתה טוב יותר מאחרים היא עניין שולי. העניין הקריטי הוא שטבעו היהיר של האדם מונע ממנו להישמע לאלוהים, לשלטונו ולהסדריו. אדם כזה חש תמיד רצון להתחרות באלוהים על שליטה באחרים. אדם מהסוג הזה אינו ירא את אלוהים ולו במעט, ועל אחת כמה וכמה אינו אוהב את אלוהים או נשמע לו" (שיתוף האל). קטע מתוך שיתוף האל דברי האל הראו לי את כיעורי שלי. הייתי עקשן וחסר היגיון בדיוק כפי שגילו דברי האל. כשהקמתי את האוהל הזה דבקתי בניסיוני ושוב פעלתי בעיקשות. סירבתי להאזין להצעותיהם של האחים האחרים ופשוט דחיתי אותן על הסף. הם הזהירו אותי שאוודא שהכול בטוח, שרכס הגג מאובטח אבל התעלמתי מהם. רציתי להגיד את המילה האחרונה ושכולם יעשו כרצוני. הבנתי שאופיי השחצני היה המקור להתנשאותי ולעקשנותי. יהירותי והתעקשותי לפעול כרצוני פגעו במילוי תפקידי בעבר. אבל אז, כשסירבתי להקשיב אפילו להצעה הגיונית אלא דבקתי בעקשנות ברעיון שלי, כמעט גרמתי לתאונה. מרוב יהירות הפכתי לעריץ ולעקשן. לא הצלחתי לשתף פעולה עם אחרים, ולא נתתי לאל מקום בליבי. לא דאגתי אפילו לעבודת בית האל או לבטיחותם של אחרים. רק התעקשתי לעשות כרצוני. מרוב יהירותי איבדתי כל היגיון. אינני יכול אפילו לשער מה היה קורה לולא דאגתו של האל והגנתו. לבסוף הבנתי עד כמה מסוכן היה לפעול בדרך זאת. לא די שהייתי מעכב את מילוי חובתי, אלא גם הייתה מתרחשת תאונה איומה יום אחד. וכבר היה מאוחר מדי להתחרט! המחשבה על כך הפחידה אותי מאוד. הגעתי להבנה מסוימת של האופי היהיר שלי ולא רציתי למלא עוד את תפקידי בדרך זאת.

אחר כך מצאתי דרך ליישם את דברי האל. "אל תעשה רושם. גם אם אתה המיומן ביותר מבחינה מקצועית או שאתה מרגיש שהאיכות שלך היא הטובה ביותר מכל אלה שכאן או שהמעמד שלך הוא הגבוה ביותר, האם אתה יכול לבצע את העבודה לבדך? אינך יכול, לא בלי עזרת כולם. לכן, איש אינו צריך להיות יהיר ואיש אינו צריך לרצות לפעול באופן חד צדדי. על האדם לבלוע את גאוותו, לוותר על המחשבות וההשקפות שלו ולעבוד בהרמוניה עם האספה. אלה האנשים שמיישמים בפועל את האמת וניחנים באנושיות. אנשים כאלה אהובים על אלוהים ורק הם יכולים להתמסר למילוי חובתם. רק זה ביטוי למסירות נפש" ("מילוי תקין של חובתכם מחייב שיתוף פעולה הרמוני" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל הראו לי את עקרונות שיתוף הפעולה. בלי קשר לאיכותו או לכישוריו של אדם מסוים, לכולנו יש חסרונות ופגמים. אין אדם שמסוגל לעשות הכול. עלינו ללמוד להתעלם מהאגו שלנו ולהיטיב לעבוד בצוות. כדי שכל אחד יוכל לנצל את מה שהאל העניק לו וכולנו נוכל לחתור לאותה מטרה ולמלא את תפקידינו היטב. כשחשבתי שוב על תפקידי, הבנתי שכמה אחים ואחיות הצטיינו במה שאני לא הצטיינתי. אחרי שקיבלתי מהם כמה הנחיות ועזרה, הצלחתי יותר בפעם הבאה. לפעמים הם חשבו על מה שאני לא הבאתי בחשבון וקבלת הצעותיהם מנעה כמה בעיות אפשריות. כשחשבתי על כך ברצינות, התביישתי. לא הכרתי את עצמי עד אז. הייתי עיוור מיהירות, אבל כעת הבנתי שאני זקוק לשיתוף פעולה ולעזרה מצד אחרים, או שלא אוכל למלא את חובתי היטב. ניסיוני לימד אותי שכשפעלתי ביהירות, בלי לשתף פעולה, תמיד הגעתי למבוי סתום. כשהייתי מוכן לחזור בתשובה, לוותר על האגו שלי, ולשתף פעולה עם אחרים, זכיתי להדרכת האל ולברכתו. יכולתי לראות שהאל אוהב את בעלי האנושיות, שמיישמים את האמת. הדבר ממש האיר את עיניי. וגיליתי דרך לנהוג.

בבוקר השלישי של העבודה, אחד האחים ביקש ממני לחזק מעט את האוהל. חשבתי, "ממילא יפרקו אותו אחרי הצהריים, אחרי הצילומים. האם זה נחוץ?" אבל אז חשבתי על האמור בדברי האל: "איש אינו צריך להיות יהיר ואיש אינו צריך לרצות לפעול באופן חד צדדי. על האדם לבלוע את גאוותו, לוותר על המחשבות וההשקפות שלו ולעבוד בהרמוניה עם האספה. אלה האנשים שמיישמים בפועל את האמת." דברי האל הראו לי את הדרך לנהוג בה. היה עליי להיפרד מדעותיי כדי לשתף פעולה עם האח לי, ובין אם הצדק היה איתו או לא, היה עליי להתמסר תחילה לחיפוש האמת. ואז הבנתי, שלפנינו עוד חמש או שש שעות צילומים, ושאין לדעת כיצד ישתנה מזג האוויר. יהיה בטוח יותר לחזק את האוהל. לכן אני ועוד אח חיזקנו את האהל. בשעה שתיים או שלוש בערך, החלו פתאום רוח וגשם ממש חזקים והסופה נמשכה כארבעים דקות. חיכינו בבטחה באוהל עד לשוך הסערה. הדבר שינה אותי בצורה שאין לתאר במילים. הבנתי עד כמה האל חכם וכל יכול. לא רק שהצעותיהם של אחרים סייעו לי לזהות את טבעי המושחת, אלא שגם האל הזכיר לי זאת בדרכו המופלאה והגן עלינו במשך הסערה. אני מודה לאל מקרב לב!

ההתנסויות האלה הבהירו לי את היהירות השטנית שבאופיי. וסייעו לי להגיע לשיתוף פעולה בהרמוניה. הבנתי שיישום האמת והימנעות מעקשנות במסגרת מילוי חובתי היו חשובים ביותר לכך שאיטיב לעבוד עם אחרים. כל מה שהבנתי והשגתי היה רק בזכות שיפוטו של האל, גילוייו והמשמעת שהטיל עליי באמצעות דבריו. תודה לאל הכול יכול!