האל הכול יכול אומר, "כדי להיווכח במציאות, יש להפנות הכול אל החיים האמיתיים. אם באמונה באלוהים, בני האדם אינם מסוגלים להכיר את עצמם באמצעות היווכחות בחיים האמיתיים, ואם אינם מסוגלים להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה בחיים האמיתיים, אזי הם ייכשלו. אלה שממרים את פיו של אלוהים הם כולם בני אדם שאינם יכולים להיווכח בחיים האמיתיים. הם כולם בני אדם שמדברים על אנושיות, אך מביאים לידי ביטוי אופי של שדים. הם כולם בני אדם שמדברים על האמת, אך מביאים לידי ביטוי דוקטרינות. אלה שאינם יכולים להביא לידי ביטוי את האמת בחיים האמיתיים, הם אלה שמאמינים באלוהים, אולם אלוהים מתעב ודוחה אותם. עליך להנהיג את ההיווכחות שלך בחיים האמיתיים, להכיר את הפגמים שלך, את המרדנות ואת הבורות שלך, ולהכיר את האנושיות החריגה שלך ואת חולשותיך. באופן זה, הידע שלך ישתלב במצב שלך ובקשיים שלך בפועל. רק ידע כזה הוא אמיתי, ורק ידע כזה יכול לאפשר לך לתפוס באמת את המצב שלך ולהשיג שינוי בטבעך" ("דיון בחיי הכנסייה ובחיים האמיתיים" ב'הדבר מופיע בבשר'). "בשאיפה להיווכח בחיים, עליך לבחון את דבריך ומעשיך, את מחשבותיך ואת רעיונותיך בכל דבר ועניין שבו אתה נתקל בחיי היומיום, ולהבין את המצבים האישיים שלך. לאחר מכן, עליך לבחון אותם לנוכח האמת, לחפש את האמת ולהיווכח במציאות האמת של האמיתות שאתה מבין. במהלך ההיווכחות במציאות האמת, עליך להבין את המצבים האישיים שלך ולהתייצב לעתים קרובות בפני אלוהים כדי להתפלל אליו ולהתחנן בפניו. עליך גם לשתף לעתים קרובות עם האחים והאחיות בלב גלוי, לחפש את נתיב ההיווכחות במציאות האמת ולחפש את עקרון האמת. בסופו של דבר תוכל לדעת איזה אופי אתה חושף בחיי היומיום, אם אלוהים מתענג עליו או לא, אם הנתיב שבו אתה מנהיג מדויק או לא, אם בחנת או לא בחנת את המצבים שמצאת בתוך עצמך באמצעות התבוננות עצמית כנגד דברי אלוהים, אם בחנת אותם במדויק או לא, אם הם תואמים את דברי אלוהים או לא, ואם באמת הגעת להישג וביצעת היווכחות חיובית ביחס למצבים התואמים את דברי האל, או האם לאו. כאשר תחיה לעתים קרובות במצבים אלה, בתנאים אלה, אז תקנה לך, בהדרגה, הבנה בסיסית ביחס לאמיתות אחדות וביחס למצביך המעשיים" ("הכרת טבעך היא היסוד לשנותו" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). מילות האל חושפות את הנתיב הנכון להיווכחות בחיים, שמשמעה בחינה של כל המחשבות והפעולות בכל דבר שקורה בחיים האמיתיים, שלאחריה אנו שוקלים את ההתגלויות של דברי האל, מהרהרים בטבענו המושחת ומחפשים את האמת על מנת לתקן אותו. זוהי הדרך היחידה להגיע להכרה עצמית אמיתית ולהיכנס לתוך מילות האל. אני רוצה לחלוק את ההתנסויות שלי.

לאחרונה, האח צ'ן שיתף את אחת מחוויותיו במהלך כינוס. כשהוא סיים, חשבתי, שהוא היה קשה עורף ולא ממושמע בחובותיו ועל כן הוא נגזם וטופל. הוא לא ניסה לתרץ את התנהגותו, ונדמה שהוא מציית. אבל הסיבה שהוא היה קשה עורף בעבודתו, טבעו המושחת, מה שעמד בשורש הבעיה שלו, הייתה שהוא לא ניסה להבין את המצב, או חיפש את האמת על מנת לתקן אותו. הצייתנות שלו הסתכמה בציות לכללים. לא ניתן היה לקרוא לה התמסרות אמיתית. חשבתי לעצמי, "האם אינני אמורה להביא את המידה הרעה הזו לתשומת ליבו?" אבל אז חשבתי, "האח צ'ן חי באמונה זמן רב ממני, הניסיון שלו מתעלה על שלי. אם אציע לו את דעתי, אתנהג כמו ילדה המעמידה פני מבוגרת, האם זה לא יגרום לי להיראות שחצנית? מוטב שלא אגיד דבר." כשהוא סיים לחלוק איתנו את חוויותיו, הוא למעשה ביקש מאיתנו לציין בפניו את המגרעות שהצלחנו לזהות בו. רציתי להצביע על הבעיה שראיתי בהתנהגותו, אבל לא יכולתי להביא את עצמי לעשות זאת חשבתי, "הוא פשוט הרבה יותר מבוגר ממני. אם אומר שהוא לא התמסר באמת והוא פשוט הולך לפי הכללים, הוא יתבייש ואעמיד אותו במצב קשה. אם הוא לא יקבל את מה שאני אומרת, אראה שחצנית או אחשוף את חוסר הידע שלי, ואהיה נבוכה בעצמי. אני לא באמת מכירה אותו, ואין טעם להסתכן ביצירת רושם רע." היססתי במשך זמן רב, ואז אמרתי, "אה... יש לך ניסיון, ובנוסף הבנה מעשית."

לאחר שאמרתי זאת, חשתי חוסר נוחות. יכולתי לזהות את הבעיות שלו אבל לא אמרתי לו דבר עליהן. רק אמרתי משהו נחמד שסתר את צו מצפוני. לא היה שום דבר כן או ישר במה שאמרתי. ואז חשבתי על הכינוסים שלנו, שבהם כולם שיתפו ביחד. היינו אמורים לבחון את עצמנו באופן יומיומי, כדי לראות כמה שקרים או אמיתות מדוללות אמרנו במהלך היום, ולהבין אם אמרנו דברים מתוך מטרות אישיות, ואילו דברים אמרנו או עשינו שהיו מנוגדים לאמת. הבנתי שלא עשיתי דבר מלבד לשקר לאח צ'ן. אני יודעת שהאל מפציר בנו שוב ושוב להיות כנים, כפי שמצוין בביטויים שונים כמו "לקרוא לילד בשמו", לומר את הדברים כפי שהם. ועדיין, לא הייתי מסוגלת ליישם בפועל את הדרישה הבסיסית ביותר הזו. בנקודה הזו נעשיתי מודאגת. לא איבדתי זמן, פניתי לאל והתפללתי להדרכתו כדי להכיר את עצמי טוב יותר. אז קראתי את דברי האל האלה: "כולכם משכילים. כולכם מקפידים להיות מעודנים ומאופקים בלשונכם, כמו גם באופן דיבורכם: אתם מתחשבים ולמדתם לא לפגוע בכבודם העצמי וביוקרתם של אחרים. אתם מותירים לאחרים מרחב תמרון בדבריכם ובמעשיכם. אתם עושים ככל יכולתכם לגרום לאנשים לחוש בנוח. אינכם חושפים את הצלקות או החסרונות שלהם ואתם מנסים לא לפגוע בהם או להביך אותם. כזה הוא העיקרון שלפיו מרבית האנשים פועלים. ואיזה סוג של עיקרון זה? זהו עיקרון ערמומי, חלקלק, בוגדני וחתרני. מאחורי פניהם המחייכות של בני האדם מסתתרים הרבה דברים זדוניים, חתרניים ובזויים. לדוגמה, בבואם במגע עם אחרים, ברגע שאנשים מסוימים רואים שהאחר הוא בעל מעמד כלשהו, הם יתחילו לדבר דברי חלקות, דברי נועם ולהשמיע מחמאות כדי לגרום לאחר להרגיש בנוח. אך האם זה מה שהם חושבים בפועל? הם ללא ספק מטפחים כוונות ומניעים נסתרים. לאנשים כאלה יש אפלה בלב והם אנוכיים ובזויים. האופן שבו אנשים כאלה מתנהלים בחייהם הוא דוחה ומתועב" ("שישה סימנים להתקדמות בחיים" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). מילותיו של האל חשפו את מצבי בצורה מדויקת. לא הייתי כנה בדברי, אלא מרושעת. דיברתי מסביב לנושא כדי להימנע מפגיעה באנשים, ואמרתי רק דברים נחמדים. מבחוץ נדמה היה שאני מתחשבת, אך למעשה דאגתי שאנשים ידברו עלי טובות ורציתי להגן על מעמדי החברתי. מהאזנה לדבריו ידעתי שהאח צ'ן הקפיד יותר מדי על הכללים, והבנתי שזה לא עוזר להיווכחותו בחיים. אבל חשבתי שלציין זאת באוזניו יביך אותו, ואני אצור רושם רע, אז שתקתי. למעשה, אפילו כשהוא שאל לדעתי לא הייתי כנה. במקום, החמאתי לו והוניתי אותו. הייתי נכלולית ורמאית! האח צ'ן ביקש מאיתנו להצביע על מגרעותיו, מכיוון שהוא ביקש לתקן את מידותיו הרעות. לא עמדתי באחריות שלי לעזור לו, על ידי כך ששיבחתי אותו ללא כנות וכיסיתי את עיניו מלראות את מצבו. רק אז הבנתי, שלמרות שנשמעתי נחמדה ובעלת טאקט ואיש לא נפגע, למעשה לא יישמתי בפועל את האמת. לא התנהגתי בצורה ראויה לאדם טוב, אלא בנוכלות ורמאות. חשבתי על עצמי כתמימה, כבלתי מנוסה, כבורה בדרכי העולם. רק לאחר שנאלצתי להתעמת עם העובדות, יכולתי לראות שהייתי תכסיסנית והתחלתי לתעב את עצמי. לא רציתי להיות רמאית. אז התפללתי לאלוהים, חפצתי לחזור בתשובה, להגיד את האמת, ולהיות כנה כפי שהאל רוצה שאהיה.

החלטתי לכתוב את מה שגיליתי על האח צ'ן ורציתי לשלוח לו את מה שכתבתי, אך תוך כדי כתיבה היססתי. דאגתי שלא אוכל לנסח נכון את הדברים, והוא לא יקבל זאת בהבנה, ושהוא יחשוב שאני מתעסקת בזוטות. מה עוד, מאחר ולא דיברתי ברגע הנכון, אם אחליט לדבר עכשיו, האם הוא לא יבטל זאת? חשבתי, "אולי זה לא הזמן המתאים. אולי בפעם הבאה." אבל המחשבה הזו השאירה אותי מודאגת שוב. למען האמת, האל לא אירגן זאת רק למען הבנתי האישית. קיוויתי לקבל את מילותיו וליישם אותן בפועל. אם הייתי מוותרת ומחליטה לתת לעניין לחמוק, האם לא הייתי מרמה את האל? התפללתי שוב, ואמרתי, "אני לא רוצה לדאוג לגבי מה שהאח צ'ן, או כל אחד אחר, יחשוב עלי. אלוהים, אנא עזור לי ליישם את האמת." לאחר מכן, לקחתי את הניסיון מחווייתי עם האח צ'ן ויישמתי את דברי האל. כתבתי היטב ככל שיכולתי את מה שהבחנתי בו, ושלחתי את המכתב לאח צ'ן. הרגשתי נינוחה יותר כשיישמתי את דברי האל בפועל דרך הזאת. קיבלתי תשובה מהאח צ'ן ביום שלמחרת. הוא כתב שהמכתב שלי נגע בו עמוקות, ושמה שכתבתי נבע מאהבת האל. הוא ראה שנכשל בהתמקדות בחיפוש אחר האמת במצבים מסוימים, ושכשהוא נגזם בידי האל, הוא רק נגרר עם החוויה בלא לתת עליה דעתו. הוא רצה להתייחס לדרך שבה הוא חווה דברים. לאחר שקראתי את תגובתו, התרגשתי מאוד. חשתי שאינני צריכה לדאוג כשאני באה במגע עם אנשים אחרים. פשוט הייתי צריכה את ההצדקה הנכונה כשהצבעתי על בעיה, וכך אנשים יוכלו לראות אותה. כל חששותיי נבעו בעצם מדמיוני; הם הגיעו מטבע מושחת. הבנתי גם, שקשרים בכנסיה לא מסתמכים על פילוסופיית חיים או תכסיסים מתעים, אלא על יישום מילות האל בפועל ועל כנות.

לצערי השטן השחית אותי עמוקות, וטבעי המושחת היה מושרש בעמקי תודעתי, שכאשר היה איום על היוקרה והאינטרס האישי שלי, התקשיתי ליישם את האמת בפועל.

לאחר זמן מה, הבחנתי באחות צעירה שנהגה לקרוא ספרים ברשת. ליבי החל לפעום במהירות. חשבתי, "מרבית הספרים שמוצאים ברשת הם בדיות מעשה ידי אדם. אם היא תמלא בהם את ראשה, היא לא תרצה לקרוא את דברי האל או לבצע את חובותיה." "ואז היא תאבד את עבודתה של רוח הקודש, וזה יוביל לנזק בחייה. עלי להעלות בפניה את הנושא." אבל בדיוק כשעמדתי לדבר, כשלתי: "האם היא תתעצבן מהערה שלי, ותחשוב שאני מתערבת בענייניה? אם היא תגיב בצורה רעה, זה יהיה מביך לפגוש אותה מדי יום ביומו. אולי כדאי שפשוט אדווח על כך למנהיגת הכנסייה במקום, ולתת למנהיגה לשתף איתה." אבל ידעתי שסוג החשיבה הזה אינו נכון. אני גיליתי את זה, ולכן היה עלי לחלוק זאת עימה. לא ראוי שאעביר את המושכות לידיו של מישהו אחר. לאחר מכן, חשבתי להעלות את הנושא במספר הזדמנויות, אך בכל פעם לא הצלחתי להוציא את המילים מפי. לא ידעתי איפה להתחיל. הדבר המשיך יום אחרי יום עד שיום אחד מנהיגת הכנסייה שאלה אותי על מצבה של האחות. רק אז חלקתי הכול. להפתעתי, המנהיגה אמרה שהיא עסוקה וביקשה ממני לדבר איתה. הבנתי שאלוהים ארגן את המצב הזה כדי לראות אם אעז ליישם את האמת בפועל. התחלתי לחשוב על תחושת חוסר הנוחות שליוותה אותי. בכל פעם שראיתי את האחות, הרגשתי רדופה מכך שלא דיברתי איתה. לא הראיתי אהבה או לקחתי אחריות כלפיה, והמצפון שלי סבל מכך. הייתי מודעת לסכנה שספרים באינטרנט עלולים להוות. השטן משתמש בטרנדים מרושעים על מנת להתעות ולהשחית אנשים, כדי לשלוט בהם ולגרום להם לדחות את האל, כך שהם יהפכו למושחתים יותר ויותר עד שהם ייבלעו במלתעות הרשע. נכשלתי ולא חשבתי כלל איך חייה של האחות עשויים להינזק, או על הדרך שבה דעתה מוסחת מחובותיה, היא עלולה הייתה אפילו לגרום נזק רציני לעבודת הכנסייה. פחדתי להעליב אותה, ולכן התקדמתי בזהירות כדי לשמור על מערכת היחסים שלנו. הייתי אנוכית ומתועבת!

לאחר מכן, קראתי את דברי האל הבאים: "רבים מאמינים שלמעשה קל להיות אדם טוב – צריך רק לדבר מעט ולעשות הרבה, להיות עם לב טוב וללא כוונות זדון. הם מאמינים שכך יובטח לך שגשוג בכל אשר תפנה, שאנשים יאהבו אותך ושדי בכך כדי להיות אדם כזה. הם אפילו מרחיקים לכת עד חוסר רצון לחתור אל האמת. הם מרוצים מכך שהם אנשים טובים, ותו לא. הם חושבים שמסובך מדי לחתור אל האמת ולשרת את אלוהים. לדעתם, זה מחייב הבנה של הרבה אמיתות, ומי מסוגל לזה? הם רק רוצים ללכת בנתיב הקל – להיות אנשים טובים ולמלא את חובתם – והם חושבים שדי בכך. האם זו נקודת ראות תקפה? האם באמת פשוט כל כך להיות אדם טוב? בעולם ישנם אנשים רבים שמדברים גבוהה-גבוהה ולמרות שכלפי חוץ נראה שהם לא גרמו לרוע רב, בתוך-תוכם הם רמאים וחלקלקים. יש להם כישרון מיוחד לראות לאן נושבת הרוח והם מדברים בצורה חלקה, ארצית ורהוטה. כמו שאני רואה את הדברים, 'אדם טוב' כזה הוא זיוף, אדם צבוע, אדם שרק מעמיד פני טוב. כל אלה שנצמדים לדרך הזהב הם החתרניים ביותר. הם מנסים לא לפגוע באיש, הם יודעים לרצות את הבריות. הם מסתדרים עם מה שקורה ואף אחד לא יכול לראות מי הם. אדם כזה הוא שטן חי!" ("את כבליו של טבע מושחת תוכלו להשליך מעליכם רק על ידי הנהגת האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל האלה פילחו את ליבי מיד. ראיתי שאני מתנהגת כאישה "קלה לחיבוב" שתמיד לוקחת את דרך האמצע, לא רציתי לפגוע או להצביע על פגמיו של אף אחד, בדיוק מה שדברי האל חשפו. אם העזתי לדבר, ראשית שקלתי את המצב. לא הייתי מוכנה לסכן ידידויות או לתת לאנשים סיבה לנטור טינה כלפי. הבחנתי שהייתה לאחות בעיה ורציתי לדבר איתה, אבל ברגע שחשבתי שהיא עשויה להיעלב, נמנעתי מכך פעם אחר פעם, והעברתי את המושכות למנהיגת הכנסיה. הבנתי שחשבתי רק על עצמי, שנתתי לאחרים לטפל במשימות הקשות, ולא רציתי להסתכן ולפגוע בעצמי. כך בדיוק התנהגתי כלפי אחיי ואחיותיי. במרבית הפעמים, כשהבחנתי בסימנים של השחתה באחרים, פשוט עצמתי את עיניי לבעיה, ולא הזכרתי או שיתפתי אותה. על פני השטח נדמה היה שאני מסתדרת עם כולם. נראיתי כאישה מתחשבת. אך למעשה, זו הייתה העמדת פנים. החבאתי את רגשותיי האמיתיים ומעולם לא חלקתי את מחשבותיי האמיתיות, פשוט התחזיתי. הייתי צבועה ונכלולית! הטעיתי את אחיי ואחיותיי ועדיין רציתי שיחשבו עלי טובות. הייתי נטולת בושה! הבנתי שהייתי חנפנית, תכסיסנית וזדונית, הייתי מזויפת.

ואז המשכתי לקרוא בדברי האל: "לפני שאנשים מתנסים בעבודת האל וזוכים באמת, אופיו של השטן נוטל פיקוד ושולט בהם מבפנים. אילו דברים ספציפיים נכללים באופי זה? לדוגמה, מדוע אתה אנוכי? מדוע עליך להגן על עמדתך? מדוע רגשותיך כה עזים? מדוע אתה נהנה מהדברים הלא צודקים האלה? מדוע אתה אוהב את הדברים הרעים האלה? מהו הבסיס לחיבתך כלפי הדברים האלה? מאין באים הדברים האלה? מדוע אתה שמח כל כך להשלים עמם? כעת כולכם מבינים כי הסיבה לכך היא בעיקר הרעל של השטן שנמצא בתוככם. מהו, אם כן, רעל השטן, כיצד הוא בא לידי ביטוי? לדוגמה, אם תשאל 'כיצד בני אדם צריכים לחיות? לשם מה עליהם לחיות?' אנשים ישיבו: 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון'. המשפט האחד הזה מבטא את שורש הבעיה: הפילוסופיה של השטן הפכה להיות חייהם של בני האדם. יהא אשר יהא מה שבני האדם מחפשים, הם עושים זאת רק למען עצמם. לכן הם חיים רק למען עצמם. 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון' – אלו הם החיים והפילוסופיה של האדם, וזה אף מייצג את האופי האנושי. דברים אלה הפכו זה מכבר לאופייה של האנושות המושחתת, למראה האמיתי של אופייה השטני של האנושות המושחתת, ואופי שטני זה הפך זה מכבר לבסיס קיומה של האנושות המושחתת. זה כמה אלפי שנים האנושות המושחתת חיה על-פי הארס של השטן, עד לימינו אלה" ("כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). קריאת המילים הללו עזרה לי להבין את שורש בעיית ההתחנפות, אלה היו רעיונותיו ורעליו של השטן שניטעו עמוק בתוכי. בגלל רעלים הללו, למשל "כל אדם ידאג לעצמו," "המעוניין בחברויות ארוכות וטובות לא ידבר על מגרעותיהם של חבריו הטובים," ו-"אמור דברים נאים התואמים את רגשותיהם והגיונם של אחרים – דברים כנים מרגיזים את הזולת," תמיד חשבתי רק על עצמי, על המוניטין והסטטוס שלי. חיפשתי אישור חיצוני, שאחרים יגידו דברים טובים עליי. כדי להשיג זאת הייתי אנוכית ותכסיסנית. מה עוד, מאז שהייתי קטנה, ההורים שלי אמרו לי להקשיב יותר משאני מדברת, ככל שאמרתי פחות כך היה טוב יותר. הם הזהירו אותי לא להיות ישירה מדי, מכיוון שאנשים לא יאהבו את זה. חייתי עם הרעיונות השטניים הללו, ולעיתים רחוקות הייתה כנה עם אנשים אחרים. זה אפילו היה נכון כלפי החברים הטובים ביותר שלי, לעיתים נדירות נפתחתי בפניהם והצבעתי על מגרעותיהם, פחדתי שלא ארצה אותם, וכך אהרוס את הדימוי שלי בעיניהם. במקום זאת התאמתי את עצמי לדרך שבה הרגישו והחמאתי להם, אבל הכול היה שקר, הכול היה הונאה! ואז הבנתי שחיים על פי העקרונות השטניים הללו, יכולים להפוך אותי לרעה, לתכסיסנית, לאנוכית ודוחה. חשבתי רק על האינטרס האישי שלי, ולא חשבתי על אחרים בכלל. לא הייתה לי אהבה לאחרים, ולא הייתי כנה. זה היה בלתי אפשרי לאדם כמוני לעזור או לתרום לאחרים באיזושהי דרך. לא הייתה סיבה שמישהו יתקרב אלי. הבנתי שהרעיונות השטניים הללו היו מגוחכים באמת, ואסור לבנות כללי התנהגות על פיהם. ראיתי שחיים לפי הרעיונות הללו, יכולים רק להשחית אותנו ולגזול מאיתנו צלם אנוש. שמתי לב שבכל פעם שהתעלמתי מבעיה, חשתי אשמה לאחר מכן, ולא הצלחתי להתגבר על כך. הרגשתי שאני יודעת את האמת אבל לא יכולה ליישם אותה בפועל. הייתי פחדנית, נטולת כבוד או יושרה. למרות שהייתי מבוגרת יותר, לא הייתי מסוגלת להתנהג בהגינות, או לעקוב אחר הכללים הנאותים לאינטראקציה אנושית. רדפתי אחר דרכי מחשבה חילוניות שהופצו על ידי השטן. באותו הרגע, ממש תיעבתי את עצמי. לא רציתי לחיות לפי הרעיונות השטניים הללו. רציתי לפעול בהתאם לדברי האל.

לאחר מכן, קראתי את דברי האל האלה: "מהו הנוהג החשוב ביותר של היותך אדם ישר? לבך חייב להיות פתוח לאלוהים. למה כוונתי ב'פתוח'? המשמעות היא לתת לאלוהים מבט צלול על כל מה שאתה חושב, מהן הכוונות שלך ומה שולט בך. מה שאתה אומר הוא מה שמצוי ב לבך, בלי שמץ של הבדל, ודבר אינו נסתר. אתה מדבר בלי צד אפל, בלי לגרום לאחרים להיאלץ לנחש או לחפור עמוק יותר על ידי הצגת שאלות ובלי שתצטרך ללכת סחור-סחור. תחת זאת, אתה פשוט אומר את מה שאתה חושב, ללא כל כוונה אחרת. זה אומר שלבך פתוח. לפעמים, הישירות שלך עלולה לפגוע באחרים ולגרום להם חוסר נחת. עם זאת, האם מישהו היה אומר, 'אתה מדבר בצורה כה כנה וממש פגעת בי. אינני יכול לקבל את הכנות שלך'? לא. איש לא היה אומר זאת. גם אם אתה פוגע מדי פעם באנשים, אם אתה יכול להיפתח אליהם ולהתנצל, להודות שדיברת בחוסר תבונה ולא התחשבת בחולשותיהם, הם יראו שאין בך טינה, שאתה אדם ישר ושאתה פשוט לא מקדיש תשומת לב רבה לאופן שבו אתה מדבר ופשוט מדבר גלויות. איש לא ינטור לך טינה על כך. ...החלק החשוב ביותר בהיותך אדם ישר הוא שלבך חייב להיות פתוח לאלוהים. לאחר מכן, תוכל ללמוד להיות פתוח לאנשים אחרים, לדבר ביושר ובכנות, לומר את אשר על לבך, להיות אדם בעל כבוד, יושרה ואופי ולא לדבר דברי רהב או מרמה או להשתמש במילים כדי להסוות את עצמך או כדי להונות אחרים" ("רק אם יהיה האדם ישר הוא יוכל להביא לידי ביטוי דיוקן אנושי אמיתי" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). כשהגיתי בכך, התרגשתי עמוקות. הרגשתי כאילו האל הוביל אותי ביד ולימד אותי איך להיות אנושית. להיות אישה הגונה, לדבר ולפעול בכנות, לפתוח את ליבי באופן מלא בפני האל, להיות אמיתית עם אחרים, ולסרב לדבר בטקט, או להשתמש בתכסיסים – זו הדרך לחיות! לאחר מכן, דיברתי עם האחות על הדאגות שלי, ושיתפנו לגבי הסכנות של קריאת ספרים באינטרנט. כשרק התחלנו, אני חייבת להודות שהיא נראתה לא מאושרת, וכמובן, הסיטואציה הייתה מוזרה, אבל דרך השיתוף, היא הבינה שהיא נמצאת בסיכון. מה עוד, היא אמרה שהיא תפסיק לקרוא את הספרים הללו, ובמקום תתמקד במחשבה על חובותיה. כששמעתי אותה אומרת את זה, הרגשתי סוף סוף הקלה, אולם, הייתי צריכה גם לנזוף בעצמי. אחרי הכול, אם הייתי מדברת מוקדם יותר, אולי מצבה היה מתוקן מוקדם יותר. רק מכיוון שחיפשתי אישור, חיכיתי כל כך הרבה זמן לפני שיישמתי את האמת בפועל, ודברים נגררו. זה מזיק להיות חנפנית. לאחר מכן, כשהבחנתי שאחים ואחיות מסוימים לוקים בחובותיהם, לפעמים עדיין פחדתי להעליב אותם, אך על ידי תפילה לאל, ויישום האמת בפועל על ידי כנות, מצאתי שבהמשך שיכולתי להצביע בפניהם על בעיות בצורה כנה. עם ההדרכה של דברי האל, הייתי מסוגלת ללמוד לבסוף איך לבוא בשיח עם אחרים. הבנתי כמה דברי האל יקרים. הם העקרונות לכל פעולותינו. בין אם בחובותינו או בהתנהגות שלנו, אנחנו תמיד צריכים את דברי האל. אם נחפש את האמת כשהבעיות עולות יהיה לנו נתיב ללכת בו.

כשנזכרתי במה שאירע, הסכמתי באופן תיאורטי שהייתי תכסיסנית, אבל מעולם לא השוויתי את התנהגותי בכנות מול דברי האל ובחנתי את טבעי המושחת. בנוסף, רק לעיתים נדירות חיפשתי בדברי האל מילים שידריכו את פעולתי, ולכן, טבעי המזויף לא השתנה. אפילו שחוויתי רק כמה בעיות פעוטות בחיי, כשאני מתרכזת בבחינה עצמית וחיפוש האמת בדברי האל, אני קוצרת יבול וזוכה בהבנה מעמיקה. אני מרגישה שקט פנימי עמוק, ולקחתי עוד צעד בדרך להיווכחות בחיים. להיות מסוגלת לקצור את היבול היא ברכה שמגיעה ישירות מההדרכה של דברי האל! תודה לאל!