2007 הייתה שנת מפנה בחיי. באותה שנה, בעלי היה מעורב בתאונת דרכים ורותק למיטה. שני ילדינו עדיין היו קטנים, וזו הייתה תקופה קשה עבור משפחתנו. היה לי קשה מאוד, ולא היה לי מושג כיצד נתגבר על זה. ואז קיבלתי על עצמי את עבודת האל הכול יכול של אחרית הימים. למדתי מקריאת דברי האל שכולנו חבים את חיינו לאלוהים, שגורלנו נתון בידיו, ושעלינו לעבוד את אלוהים ולהאמין בו על מנת שיהיה לנו גורל טוב. מצאתי משהו שאני יכולה להסתמך עליו. התחלתי להשתתף באספות באופן קבוע והבאתי איתי את ילדיי כדי שיקראו את דברי האל ויתפללו. תוך זמן קצר, התחלתי למלא את חובתי בכנסייה.

מוניתי למנהיגת כנסייה והודיתי לאלוהים על חסדו. חשבתי לעצמי, "נבחרתי למנהיגת כנסייה למרות שהאמונה הזו חדשה לי. מסתבר שאני טובה בחיפוש אחר האמת. עליי למלא את חובתי היטב ולעשות כל מה שיידרש, ואז לא יהיה ספק להושעתי." מחשבה זו הניעה את עבודתי. ביליתי את רוב זמני בהפצת הבשורה ובמילוי חובתי. חבריי ובני משפחתי התנגדו לאמונתי, ושכניי השמיצו אותי ולעגו לי. בנקודה זו התחלתי להיחלש קצת, אבל זה לא עצר בעדי ממילוי חובתי. גם בעלי קיבל על עצמו את עבודת האל של אחרית הימים, ולאחר מכן החל למלא את חובתו גם הוא. זה שימח אותי מאוד. חשבתי, "כל עוד נמלא את חובתנו היטב ונקריב למען אלוהים, הוא יברך אותנו." במיוחד כששמעתי אחים ואחיות אומרים שסבלתי ושילמתי מחיר, ושאין ספק שאלוהים יושיע אותי, שמחתי מאוד, וזה הניע אותי יותר לעבוד למען אלוהים.

יום אחד ב-2012 מצאתי גוש בחזה שלי שקצת הכאיב לי. התחלתי לדאוג שאולי זה משהו רציני, אבל אז חשבתי, "לא, זה לא ייתכן. אני ממלאת את חובתי בכנסייה מדי יום. אלוהים לא יעשה זאת למישהי שבאמת מקריבה עבורו. הודות להגנתו של אלוהים, לא אחלה במחלה חמורה." עם המחשבה הזו, חרדותיי נמוגו והמשכתי במילוי חובתי כפי שעשיתי בעבר. המפלגה הקומוניסטית הסינית רדפה מאמינים, והמצב רק הלך והחמיר ב-2013. בעלי ואני היינו מוכרים בסביבה כמפיצי הבשורה, והיינו בסכנת מעצר מתמדת. עזבנו את ביתנו ועברנו לגור רחוק כדי שנוכל להמשיך למלא את חובתנו. לאחר מכן גיליתי שהגוש בחזה שלי גדל וחששתי שהוא סימן למחלה כלשהי. אבל חשבתי על כך ששום דבר רע לא קרה כבר מספר שנים ושאלוהים מגן עליי ללא ספק. כל עוד מילאתי את חובתי היטב והקרבתי יותר, הנחתי שאלוהים ירחם עליי, ושלא אחלה במחלה קשה.

ב-2018 התחלתי שוב להרגיש רע ובעלי לקח אותי לבדיקה. הרופאה אמר שהגוש בחזה שלי גדל לגודל ביצת אווז ושהמצב לא נראה טוב. היא אמרה שלעבור ניתוח באופן מיידי יהיה מסוכן מאוד, ושעליי קודם לעבור כימותרפיה על מנת להקטין את הגוש לפני שיהיה ניתן לנתח. כששמעתי את המילים "המצב לא נראה טוב" ו"כימותרפיה", נכנסתי לפניקה. חשבתי, "רק אנשים עם סרטן עוברים כימותרפיה. האם יש לי סרטן? האם אני הולכת למות בגיל כה צעיר?" פשוט לא יכולתי להאמין לזה. צנחתי על ספסל במסדרון בית החולים ופרצתי בבכי.

בעלי ניסה לנחם אותי, ואמר, "הבדיקה הראשונית הזו אינה נכונה בהכרח. מחר ניקח אותך להיבדק בבית חולים אחר."

ביום למוחרת, הלכנו לבית חולים אחר, שם ביצעו לי ביופסיה. הרופא אמר לבעלי שמצבי היה חמור ושייתכן שמדובר בסרטן. הוא אמר שאנחנו לא יכולים להמתין יותר ושאצטרך לעבור ניתוח בעוד יומיים.

כששמעתי את זה, גופי נחלש לגמרי וליבי הפך לקרח. חשבתי, "האם באמת מדובר בסרטן? אנשים מתים מסרטן! איך זה יכול היה לקרות לי?" אבל אז חשבתי, "זה לא ייתכן. תמיד מילאתי את חובתי, הקרבתי, סבלתי ושילמתי מחיר מאז שהפכתי למאמינה. החזקתי מעמד בעוד אחרים הקניטו והשמיצו אותי, ובעוד המפלגה הקומוניסטית הסינית רדפה אותי. מעולם לא נתתי לדבר להפריע למילוי חובתי. איך ייתכן שיש לי סרטן? האם זה אומר שאין לי סיכוי לישועה ושלא איכנס למלכותו של אלוהים? האם כל ההקרבות שלי במשך כל השנים היו לשווא?" הייתי עצובה מאוד.

כששכבתי במיטה באותו לילה, התהפכתי מצד לצד ולא יכולתי לישון בכלל. פשוט לא יכולתי להבין את זה. השקעתי מעצמי כל כך הרבה, אז איך ייתכן שחליתי? מדוע אלוהים לא הגן עליי? לאחר מכן חשבתי על הניתוח שיהיה עליי לעבור בעוד יומיים. לא היה לי מושג אם הוא יצליח או לא... התייסרתי מאוד, אז נשאתי בשקט תפילה לאלוהים: "אלוהים, אני כה מוטרדת כרגע. אני לא יודעת איך להתמודד עם המצב הזה. אנא האר את עיניי והדרך אותי..." ואז קראתי את זה באחת עשר הדרישות של אלוהים מהאדם: "5. אם תמיד היית נאמן אליי ואהבת אותי מאוד, אך אתה סובל מחולי, עוני ונטישת חבריך וקרובי משפחתך, או אם נופל עליך אסון אחר בחיים, האם נאמנותך ואהבתך אליי יישארו בעינן? 6. אם שום דבר שעשיתי אינו תואם את מה שדמיינת בלבך, כיצד תצעד בנתיבך העתידי? 7. אם לא תקבל דבר ממה שקיווית לקבל, האם תוכל להמשיך להיות חסיד שלי?" ("בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)" ב'הדבר מופיע בבשר'). כשהרהרתי בדרישות האלה, הבנתי שהמחלה הזאת הייתה ניסיון מאלוהים כדי לראות אם באמת הייתי נאמנה לו ואם באמת אהבתי אותו. חשבתי על איוב ועל הניסיונות שהוא עבר. הוא איבד את רכושו ואת ילדיו, ושחין הופיע על כל גופו. למרות שהוא לא הבין את רצונו של אלוהים, הוא העדיף לקלל את עצמו מאשר להאשים את אלוהים, והוא הילל את שמו של יהוה. איוב שמר על אמונתו באלוהים ונשאר צייתן, ונשא עדות לאלוהים בפני השטן. אבל אני האמנתי במשך שנים רבות ונהניתי מאוד מההזנה של דברי האל, ועם זאת, לא הבנתי את עבודתו של אלוהים בכלל. כשגיליתי שהיה לי סרטן, חשבתי שלא תהיה לי ישועה ושלא אזכה לברכת מלכותו של אלוהים. הבנתי את אלוהים בצורה לא נכונה והאשמתי אותו. לאחר שהאמנתי באלוהים במשך שנים ולאחר שהקרבתי כל כך הרבה, חשבתי שאלוהים ימנע בעדי מלחלות. רק כשאלוהים חשף אותי, ראיתי שכל ההקרבות שלי לא נעשו מתוך התחשבות ברצונו או על מנת ליישם את האמת ולרצות את אלוהים. הן נעשו לשם קבלת ברכות ועל מנת להיכנס למלכותו של אלוהים – אני עשיתי עסקאות עם אלוהים. נאמנותי לכאורה ואהבתי לאלוהים היו רק בדיה. הן לא היו כנות. באמת פגעתי באלוהים ואכזבתי אותו.

ואז קראתי את דברי האל: "מי מהאנושות כולה לא זוכה לדאגתו של האל הכול יכול? חייו של מי לא יועדו מראש על ידי האל הכול יכול? האם חייו ומותו של האדם קורים מבחירתו שלו? האם האדם שולט בגורלו שלו? בני אדם רבים כמהים למוות, אך הוא רחוק מהם; בני אדם רבים רוצים להיות אלה שחזקים בחיים ומפחדים מהמוות, אך הם אינם יודעים שיום מותם הולך וקרב ומשליך אותם אל תהום המוות; בני אדם רבים מביטים ברקיע ונאנחים עמוקות; בני אדם רבים ממררים ביללות בכי רמות; בני אדם רבים לא עומדים בניסיונות; ובני אדם רבים הופכים לאסירי הפיתוי. אף על פי שאני לא מופיע באופן אישי כדי לאפשר לאדם לחזות בי בבירור, בני אדם רבים חוששים לראות את פניי מפחד מר שמא אכה אותם ואחסל אותם. האם האדם מכיר אותי באמת או לא?" ("פרק 11" ב'דברי האל לתבל כולה' בספר 'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל הראו לי שמקורם של הבשר ונשמות בני האדם באלוהים. החיים והמוות נתונים בידי אלוהים, ולנו אין מה לומר בנידון. בתור יצורים ברואים, עלינו להתמסר להסדריו של אלוהים. כשהבנתי את זה, הפסקתי לחשוש מהמוות. החלטתי לעצמי בשקט: "לא משנה איך יעבור הניתוח, אם אחיה או אמות, אמסור את חיי לאלוהים ואתמסר לשלטונו."

לאחר שהתמסרתי, חשתי גל ענק של שלווה בליבי. התפללתי ללא הרף כשנלקחתי לחדר הניתוח. לאחר מכן, הרופא אמר לי שהניתוח עבר בהצלחה רבה, אך בכל מקרה, הגוש שהוסר צריך לעבוד בדיקה כדי לדעת מה יקרה בהמשך. חשבתי, "הניתוח עבר בהצלחה כה רבה כי אלוהים הגן עליי." ראיתי מטופלים אחרים שבים מהניתוחים שלהם בעודם חשים חולשה ובלבול, בעוד אני הרגשתי בסדר והייתי במצב רוח טוב. האחרים במחלקה שלי אמרו שבכלל לא נראיתי כמו מישהי שעברה ניתוח. המשכתי להודות בליבי לאלוהים על זה. כמו כן, חשבתי, "גיליתי את הגוש ההוא בחזה שלי לפני שש שנים. לו היה לי סרטן, הוא ודאי היה מחמיר כבר מזמן. אבל בכלל לא הרגשתי רע כל הזמן הזה. אולי זה לא סרטן. וגם אם כן, אני מאמינה שאלוהים הוא כול יכול ושהוא יתקן את המצב." שמעתי בעבר על אחים ואחיות שהסתמכו על אלוהים כשהם חלו מאוד ושהיו עדים למעשיו הנפלאים של אלוהים. אני תמיד הקרבתי לאלוהים, אז הוא ודאי יגן עליי.

כעבור שלושה ימים, חזרתי כדי לקבל את התוצאות. הייתי מלאת תקווה, אך כל תקוותיי הפכו לייאוש: זה באמת היה סרטן.

ישבתי שם מבלי לזוז, הבטתי ישר על התוצאות וקראתי אותן שוב ושוב בעודי בוכה ללא הפסקה. עבר קצת זמן לפני שהתעשתי. חשבתי לעצמי, "האם אלוהים משתמש במחלה הזו כדי לחשוף אותי ולחסל אותי? האם אני לא מוסמכת יותר להעניק לו שירות? האמנתי באלוהים כבר שנים, הקרבתי, והפצתי את הבשורה ברוח ובגשם. האם אלוהים לא זוכר דבר מזה? האם כך תסתיים אמונתי באלוהים?" הפכתי עצובה יותר ויותר, וחשתי שהאנרגייה נסחטה ממני לגמרי.

לאחר מכן, לא רציתי לאכול או לשתות, או אפילו לדבר. הרופא אמר לי לקחת תוספי תזונה ולהתעמל יותר. חשבתי, "קיבלתי גזר דין מוות. במה יעזרו תוספי תזונה והתעמלות? במוקדם או במאוחר, אמות בכל מקרה." הייתי מדוכאת, ולא יכולתי להפסיק לחשוב, "אחים ואחיות רבים חלו לפני שהם התחילו להאמין, ואז מצבם השתפר לאחר שהם התחילו להאמין. אני ממלאת את חובתי מדי יום מאז שמצאתי אמונה באלוהים. איך ייתכן שחליתי בסרטן? פעם חשבתי שההקרבות היו הכרטיס שלי לישועה. אך כעת, לא רק שלא אזכה לישועה, אלא גם אמות מסרטן." רגשות האשמה שלי כלפי אלוהים ואי-ההבנה שלי אותו החלו להישפך ממני ללא רסן. מרוב ייאוש, פניתי לאלוהים בדמעות "אלוהים, אני כואבת מאוד. חליתי ואני לא מבינה מה רצונך. אנא הענק לי נאורות והדרך אותי להבין את רצונך."

ואז קראתי את דברי האל הבאים: "בעיני בני האדם, הזיכוך הוא תהליך של עינוי; קשה להם מאוד לקבל זאת. עם זאת, דווקא בזיכוך אלוהים מגלה את טבעו הצודק לאדם, חושף בפרהסיה את דרישותיו מהאדם, ומספק נאורות רבה יותר וכן גיזום וטיפול ממשיים יותר. באמצעות הנגדת העובדות והאמת, אלוהים מאפשר לאדם להכיר טוב יותר את עצמו ואת האמת, ולהבין יותר את רצונו של אלוהים. בכך מתאפשר לאדם לרחוש אהבה אמיתית וטהורה יותר לאלוהים. אלה כוונותיו של אלוהים כשהוא מבצע זיכוך. לכל העבודה שאלוהים עושה באדם יש מטרות ומשמעות משל עצמה – אלוהים לא עושה עבודה חסרת משמעות ולא עושה עבודה שאין בה תועלת לאדם. זיכוך אין פירושו סילוק בני אדם מעל פני אלוהים, ואין פירושו השמדתם בגיהינום. פירושו שינוי טבעו של האדם במהלך הזיכוך, שינוי מניעיו, שינוי השקפותיו הישנות, שינוי אהבתו לאלוהים ושינוי כל חייו. זיכוך הוא בחינה אמיתית עבור האדם, וסוג של הכשרה אמיתית. רק בזיכוך יכולה אהבתו של האדם למלא את תפקידה הטבעי" ("רק הודות לחוויית הזיכוך יוכל אדם לאהוב באמת" ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל עזרו לי להבין את רצונו. אלוהים השתמש במחלה כדי לחשוף את שחיתותי, את מרדנותי ואת המניעים המזוהמים הפנימיים שלי כדי שאלמד להכיר את עצמי, איפטר מהשחיתות ואזכה לישועה מאלוהים. אבל חשבתי שאלוהים רצה לקחת את חיי ולחסל אותי, אז לא הבנתי נכון את אלוהים והאשמתי אותו, ויתרתי לגמרי והתייאשתי. ניסיתי לשים מחיר על ההקרבות שלי, לזקוף אותן לזכותי ולהתווכח עם אלוהים. אפילו רציתי להשתמש במוות שלי כדי להתעמת עם אלוהים. איבדתי את כל מצפוני! חשבתי שאני חבה הרבה לאלוהים, אז באתי בפניו כדי להתפלל ולגלות למה לא יכולתי להתמסר לו כשחליתי, ובמקום זאת לא הבנתי נכון את אלוהים והאשמתי אותו.

ואז קראתי כמה מדברי האל. "רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שארפא אותם, רבים מאוד מאמינים בי רק כדי שאשתמש בכוחותיי לגרש רוחות טמאות מגופם, ורבים מאוד מאמינים בי רק כדי לקבל שלווה ואושר ממני. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי לדרוש ממני יותר עושר חומרי ורבים מאוד מאמינים בי רק כדי להעביר את החיים הללו בשלום וכדי להיות בטוחים בעולם הבא. רבים מאוד מאמינים בי רק כדי להימנע מסבל הגיהינום ולקבל ברכת שמיים. רבים מאוד מאמינים בי רק לשם נוחות זמנית, אך אינם מבקשים להרוויח דבר בעולם הבא. כשהבאתי את חרוני על האדם ולקחתי את כל האושר והשלווה שהיו לו בעבר, האדם הפך ספקני. כשנתתי לאדם את סבל הגיהינום ולקחתי ממנו את ברכות השמיים, חרפת האדם הפכה לזעם. כשהאדם ביקש ממני לרפא אותו, לא שמעתי בקולו וחשתי סלידה כלפיו. האדם הלך אז ממני כדי לבקש, במקום זאת, את דרכי רפואת הרשע והכישוף. כשלקחתי מהאדם את כל אשר דרש ממני, כולם נעלמו ללא עקבות. לפיכך, אני אומר שלאדם יש אמונה בי מכיוון שאני נותן יותר מדי חסד ויש הרבה יותר מדי להרוויח" ("מה אתה יודע על אמונה?" ב'הדבר מופיע בבשר'). "לבני אדם כאלה יש רק מטרה פשוטה אחת בהיותם חסידים של אלוהים, ומטרה זו היא לזכות בברכות. בני אדם כאלה אינם טורחים לשים לב לכל דבר אחר שאינו קשור ישירות למטרה זו. מבחינתם, האמונה באלוהים כדי לזכות בברכות היא היעד הלגיטימי ביותר – זה ערכה של אמונתם. אם דבר מה אינו תורם למטרה זו, הוא אינו משפיע עליהם כלל. זהו מצבם של מרבית בני האדם המאמינים כיום באלוהים. המטרה והכוונה שלהם נראות לגיטימיות, מפני שבמקביל לאמונתם באלוהים, הם גם משקיעים למען אלוהים, מקדישים עצמם לאלוהים וממלאים את חובתם. הם מוותרים על נעוריהם, זונחים משפחה וקריירה ואפילו מבלים שנים בעיסוקים הרחק מביתם. למען היעד הסופי שלהם, הם משנים את האינטרסים שלהם, את השקפתם על החיים ואפילו את הכיוון שהם מחפשים, אך הם אינם יכולים לשנות את מטרת אמונתם באלוהים. הם מתרוצצים למען ניהול האידיאלים האישיים שלהם. ללא קשר לאורכה של הדרך וללא קשר לכמות הקשיים והמכשולים שהם נתקלים בהם בדרכם, הם דבקים במטרותיהם ונותרים עשויים לבלי חת מפני המוות. איזה כוח גורם להם להמשיך להקדיש כך את עצמם? האם זהו מצפונם? האם זהו אופיים הנהדר והאצילי? האם זוהי נחישותם להילחם בכוחות הרשע עד הסוף? האם זוהי אמונתם, שבה הם נושאים עדות על אלוהים מבלי לבקש כל תמורה? האם זוהי נאמנותם, שלשמה הם מוכנים לוותר על הכול כדי למלא את רצון האל? או שמא זוהי רוח מסירותם שבה הם מוותרים תמיד על דרישות אישיות ראוותניות? ככאלה שמעולם לא הכירו את עבודת הניהול של אלוהים, זה פשוט נס שהם נותנים הרבה כל כך! לעת עתה, לא נדון בשאלה כמה נתנו בני האדם האלה. לעומת זאת, בהחלט מן הראוי שננתח את התנהגותם. פרט ליתרונות הקשורים אליהם באופן הדוק, הייתכן שיש סיבות אחרות כלשהן לכך שבני האדם האלה, שלעולם אינם מבינים את אלוהים, ייתנו לו כל כך הרבה? בכך אנחנו מגלים בעיה שלא זוהתה קודם לכן: הקשר בין האדם, לבין אלוהים הוא קשר הנובע מאינטרס אישי מובהק זהו קשר בין מעניק הברכות למקבל הברכות. במילים פשוטות, זהו קשר הדומה לקשר בין עובד למעביד. העובד עובד רק כדי לקבל את הגמול שהמעביד מעניק לו. בקשר כזה, אין חיבה אלא רק עסקה. אין אהבה הדדית, אלא רק צדקה וחסד. אין הבנה, אלא רק תרעומת מודחקת ותרמית. אין אינטימיות, אלא רק תהום שלא ניתן לגשר עליה. כעת, משהדברים הגיעו למצב כזה, מי יכול לשנות את הכיוון של מגמה כזו? וכמה בני אדם מסוגלים להבין באמת עד כמה נואש הפך הקשר הזה? אני סבור שכשאנשים צוללים אל תוך השמחה שבזכייה בברכות, איש מהם אינו מסוגל לדמיין עד כמה קשר כזה עם אלוהים הוא מביך ומכוער" ("האדם יכול להיוושע רק תחת ניהולו של אלוהים" ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל חדרו לתוך ליבי כמו חרב, וחשתי בושה גדולה. האם המניע לאמונתי היה לזכות בברכות בעתיד, ממש כפי שאלוהים אמר? לא משנה איך נראיתי בעת ההקרבות, פשוט עשיתי עסקאות עם אלוהים, הכול למען ברכות. לא באמת צייתי לאלוהים ולא באמת מילאתי את חובתו של יצור ברוא. כשהאמונה הייתה חדשה לי, חשבתי שלא ייפול עליי שום אסון, שאזכה לברכות ושאיכנס למלכותו של אלוהים. אז נתתי את כולי ולא הרשיתי לדבר להפריע לי למלא את חובתי. אפילו לא היה לי זמן לקחת את ילדיי לבית הספר ולאסוף אותם משם. כשהקניטו אותי ולעגו לי, וכשהמפלגה הקומוניסטית הסינית רדפה אותי, דבר לא הפריע לי למלא את חובתי. כל זה גרם לי לחשוב שהייתי נאמנה לאלוהים ושאין ספק שהוא ישבח אותי ויברך אותי. כשגיליתי שהיה לי סרטן, חשתי שזה הסוף שלי, ושכל חלומותיי על כניסה למלכות התפוגגו. התמלאתי באי-הבנות ובהאשמות, והתווכחתי עם אלוהים, ואפילו רציתי להשתמש במוות שלי כדי להתעמת עם אלוהים. כשעמדתי בפני העובדות, הבנתי שמילאתי את חובתי, סבלתי ונתתי מעצמי רק כדי לזכות ביעד טוב בתמורה. הקשר שלי עם אלוהים היה "קשר הדומה לקשר בין עובד למעביד". ציפיתי לתגמול עבור כל מחיר ששילמתי. לא באמת אהבתי את אלוהים. ניצלתי אותו וניסיתי לרמות אותו. עם השקפה כזו באמונתי, אלוהים יוכל רק לתעב ולשנוא אותי. לולא אלוהים השתמש במחלה כדי להעיר אותי, הייתי ממשיכה להיצמד להשקפה השגויה שלי על האמונה ואלוהים היה נוטש אותי ולבסוף מחסל אותי. ההבנה הזו מילאה אותי בחרטה ובאכזבה מעצמי. כרעתי ברך והתפללתי לאלוהים. "אלוהים, לולא חשפת אותי בעזרת המחלה הזו, לא הייתי מבינה את השקפותיי השגויות על האמונה. השיפוט והגילוי של דבריך העירו את נפשי. אני רוצה לתקן את מניעיי השגויים ולהשתחרר מהרצון שלי לברכות. בין אם אחלים או לא, בין אם אחיה או אמות, אני רוצה להתמסר לך." חשתי יותר שלווה לאחר תפילתי, והייתי במצב טוב יותר. במהלך הימים הבאים, המשכתי להתעמל ולקחת תוספי תזונה ובריאותי השתפרה מיום ליום. כעבור זמן קצר, עזבתי את בית החולים.

כשחזרתי הביתה, ראיתי את בעלי ואת ילדיי יוצאים כדי להפיץ את הבשורה ולמלא את חובותיהם, אך כל שיכולתי לעשות היה לשכב במיטה, ולא הייתי מסוגלת למלא את חובתי. התחלתי להרגיש מדוכדכת. לא היה לי מושג מתי אחלים לגמרי או אם אוכל למלא שוב את חובתי יום אחד. אם לא אוכל למלא את חובתי, האם זה לא יהפוך אותי לחסרת תועלת לגמרי? ואז איך אוכל לזכות לישועה? הבנתי שהרצון שלי לברכות שוב הרים את ראשו המכוער. מיהרתי להתפלל לאלוהים ואז קראתי את הדבר הבא בדבריו: "כל בני האדם המושחתים חיים למען עצמם. כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון – זהו סיכום האופי האנושי. אנשים מאמינים באלוהים למען עצמם. הם זונחים דברים, משקיעים עצמם למענו ונאמנים לו, אך הם עדיין עושים את כל הדברים האלה למען עצמם. לסיכום, כל זה נעשה על מנת לזכות בברכות עבור עצמם. בחברה האנושית, הכול נעשה למען התועלת האישית. מאמינים באלוהים אך ורק על מנת לזכות בברכות. כדי לזכות בברכות, אנשים נוטשים הכול ומסוגלים לשאת סבל רב: כל אלה הן עדויות אמפיריות לאופיו המושחת של האדם" ("ההבדל בין שינויים חיצוניים לשינויים בטבעו של אדם" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל עזרו לי לראות שהסיבה שעשיתי עסקאות עם אלוהים באמונתי ומרדתי באלוהים והתנגדתי לו כשדברים לא קרו כפי שאני רציתי הייתה כל מיני רעלים שטניים שהשתלטו על ליבי. "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" ו"אל תנקוף אצבע ללא תמורה" – אלה הפילוסופיות השטניות לפיהן חייתי. כל מה שעשיתי היה למען עצמי, כדי להטיב עם עצמי. הייתי אנוכית ובזויה. אפילו באמונתי, עבדתי בפרך והעסקתי את עצמי רק על מנת לזכות בברכות ובתגמול. לא התמקדתי בחיפוש אחר האמת או בשינוי הטבע כלל. כשלא זכיתי בברכות שרציתי, האופי השטני שלי פרץ החוצה והבנתי את אלוהים בצורה לא נכונה והאשמתי אותו, והתחרטתי על כל מה שעשיתי למען אלוהים. פאולוס עבד הרבה למען אלוהים וסבל הרבה, אך לא הייתה לו אהבה לאמת, והוא לא רצה להכיר את אלוהים או לשנות את טבעו. הוא פשוט רצה את כתר הצדיקות בתמורה לסבל ולהקרבה שלו. בסוף, טבעו השטני לא השתנה, אז יהירותו גירשה כל היגיון, הוא העיד שהוא עצמו היה המשיח, והביא אנשים בפניו. הדבר הזה העליב את טבעו של שאלוהים וזיכה אותו בענישה נצחית. ידעתי שאם אמשיך לחיות לפי רעליו של השטן, אז סופי יהיה כמו זה של פאולוס. אלוהים יעניש אותי כי התנגדתי לו. ראיתי עד כמה מסוכן לרצות ברכות ולא לרדוף את האמת. הייתי אסירת תודה לאלוהים. הודיתי לו על שהשתמש במחלתי כדי לתת לי הזדמנות להרהר ולהכיר את עצמי, כדי שאוכל לראות שמה שחיפשתי באמונתי היה שגוי ושאני הולכת בדרך שמנוגדת לאלוהים.

ואז קראתי את דברי האל הבאים: "אלוהים נעלה ומכובד תמיד, ואילו האדם שפל וחסר ערך לעולמים. זאת משום שאלוהים תמיד מקריב קורבנות ומקדיש את עצמו לאנושות, בעוד האדם תמיד לוקח דברים וחותר רק למען עצמו. אלוהים תמיד עמל למען הישרדות האנושות, אך האדם לעולם לא תורם דבר למען האור או הצדק. אפילו אם האדם מתאמץ זמן מה, הוא לא יכול לעמוד במכה הקטנה ביותר, מפני שמאמצו של האדם הוא תמיד למען עצמו ולא למען הזולת. האדם תמיד אנוכי, ואילו אלוהים תמיד חסר אנוכיות. אלוהים הוא המקור לכל מה שצודק, טוב ויפה, ואילו האדם הוא היורש של כל הכיעור והרוע, והוא זה שמבטא אותם. אלוהים לעולם לא ישנה את תמציתו המורכבת מצדק ויופי, אך האדם בהחלט מסוגל לבגוד בצדק ולהתרחק מאלוהים בכל רגע ובכל מצב" ("חשוב מאוד להבין את טבעו של אלוהים" ב'הדבר מופיע בבשר'). כל כך התרגשתי בעוד הרהרתי במילים האלה. אלוהים שילם מחיר כבד על מנת להציל את האנושות שהשטן השחית כה עמוקות. לפני אלפיים שנה, אלוהים התגלם כבשר ודם בפעם הראשונה ביהודה כדי להושיע את האנושות. הוא ספג לעג והשמצות בעוד המאמינים ביהדות רדפו אותו והתעללו בו. לבסוף, הוא מוסמר לצלב, ובכך סיים את עבודת הגאולה. היום, אלוהים התגלם כבשר ודם בפעם השנייה בסין על מנת לטהר ולהציל את האנושות פעם אחת ולתמיד. הוא נרדף על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית ללא מקום להניח את ראשו, ללא מקום למנוחה, והוא גם נאלץ לסבול את חוסר ההבנה, האשמה, המרות וההתנגדות שלנו, המאמינים. אך אלוהים מעולם לא הפסיק לנסות להציל את האנושות, ובמקום זאת הוא עושה בשקט כל שביכולתו עבורנו, ולעולם לא מבקש מאיתנו דבר בתמורה. אני, לעומת זאת, הקרבתי הרבה במילוי חובתי וציפיתי בתמורה לברכות וליעד. הלכתי נגד מצפוני כדי להתמקח עם אלוהים. הייתי כה אנוכית ובזויה! לא הייתי מאמינה אמיתית משום סוג שהוא. כשהבנתי את זה, באתי בפני אלוהים בתפילה מתוך רצון לכפר על מעשיי.

יום אחד בזמן התפילה, קראתי את דברי האל הבאים: "אמונה אמיתית באלוהים פירושה חוויה של דבריו ועבודתו של אלוהים על פי האמונה שאלוהים הוא ריבון הכול. כך תוכלו להשתחרר מטבעכם המושחת, תמלאו את רצונו של אלוהים ותכירו את אלוהים. רק מסע כזה יכול להיקרא 'אמונה באלוהים'" (הקדמה ל'הדבר מופיע בבשר'). "אמונה באלוהים נועדה לְרַצות אותו וכדי להביא לידי ביטוי את הטבע שהוא דורש, כדי שפעולותיו ותהילתו יוכלו להתבטא באמצעות קבוצה זו של בני אדם בלתי ראויים. זו נקודת ההשקפה הנכונה לאמונה באלוהים, וזה גם היעד שעליך לשאוף אליו. עליך להחזיק בהשקפה הנכונה לגבי האמונה באלוהים ועליך לשאוף לזכות בדברי האל. עליך לאכול ולשתות את דברי האל ולהיות מסוגל להביא לידי ביטוי את האמת, ובפרט, לראות את פעולותיו המעשיות, את מעשיו המופלאים בכל רחבי תבל, וכן את העבודה המעשית שהוא עושה כבשר ודם. באמצעות חוויותיהם המעשיות של בני האדם, הם יכולים להעריך כיצד אלוהים עושה את עבודתו עליהם ומה רצונו מהם. כל זה נועד להיפטר מטבעם השטני והמושחת של בני האדם. לאחר שתשליך החוצה את כל הטומאה והרשע שבתוכך, ולאחר שתשליך ממך את כוונותיך השגויות, ולאחר שתפתח אמונת אמת באלוהים – רק באמצעות אמונת אמת תוכל לאהוב את אלוהים באמת ובתמים" ("בני האדם שיהפכו למושלמים חייבים לעבור זיכוך" ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל הראו את המטרה הנכונה שעלינו לחתור אליה באמונתנו. לא משנה עד כמה אנו ממושמעים בחוויותינו, אלוהים מסדיר את הכול במיוחד על מנת לטהר ולשנות אותנו. ידעתי שעליי לחוות הכול בקבלה ובצייתנות, לחפש את האמת במצבים על מנת לתקן את הטבע המושחת שלי, ולרצות את אלוהים ולגמול לו על אהבתו את כל הדברים. רק זו היא המטרה הנכונה. לא רציתי לעשות יותר עסקאות עם אלוהים בתמורה לברכות. לא משנה איזו תפנית תחול במחלתי מאותו רגע, אני אעבוד את אלוהים עד נשימתי האחרונה. אם אלוהים היה נותן לי הזדמנות נוספת למלא את חובתי, לא הייתי מתמקחת איתו עבור ברכות. רק רציתי לרדוף את האמת בחובותיי ולנסות לשנות את טבעי.

כעבור זמן קצר, אלוהים העמיד אותי במבחן.

יום אחד, בתי שבה ממפגש כנסייה ואמרה שהאחות ואנג, שהשקתה מאמינים, הייתי תחת מעקב המשטרה וטרם נמצא מישהו שיוכל להחליף אותה. היא שאלה אותי מי בכנסייה מסוגל לעשות את אותה עבודה. אני מילאתי את החובה הזו בעבר והכרתי היטב את העבודה, אז חשבתי שאני המתאימה ביותר. אבל אז חשבתי על כך שעברתי את הניתוח לפני כ-20 יום. החתך טרם החלים לגמרי, ומזג האוויר נהיה חם. בבית, הייתי צריכה לנקות את החתך מספר פעמים מדי יום. אם הייתי לוקחת על עצמי את החובה הזו ונהיית עסוקה מכדי לנקות את הפצע, הוא עשוי היה לפתח דלקת. היכולת שלי להשתמש בזרוע הייתה עדיין חלקית, ואם אתנועע בקורקינט חשמלי מדי יום, החתך לא יחלים, ואז אחלה מאוד. בהתחשב במצב, אם אקח על עצמי את אותה חובה, זה לא יתרום לבריאותי. אבל אז חשבתי, "האדם המתאים לחובה זו טרם נמצא. אם אני לא אקח על עצמי את התפקיד, האם עבודת בית האל תתעכב? מה עליי לעשות?" פסקה מתוך דברי האל עלתה אז בראשי: "אם באמונתך באלוהים ובעיסוק שלך בחיפוש האמת אתה מסוגל לומר, 'כל מחלה או אירוע לא נעים שאלוהים יאפשר להם לקרות לי – אין זה משנה מה אלוהים עושה – אני חייב להישמע ולהישאר במקומי כיציר נברא. לפני הכול, עליי ליישם בפועל את ההיבט הזה של האמת – ציות. אני מיישם אותו ומביא לידי ביטוי את המציאות של ציות לאלוהים. יתר על כן, אסור לי להשליך הצידה את מה שאלוהים הפקיד בידי ואת החובה שעליי למלא. אפילו בנשימתי האחרונה, עליי לציית לחובה שלי'. האין זו נשיאת עדות?" ("רק אם תהרהרו באמת לעתים קרובות תוכל להיות לכם דרך להתקדם בה" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל העניקו לי דרך לנהוג לפיה. למרות שהחתך שלי טרם החלים לגמרי, לא רציתי להיות אנוכית ומרושעת יותר, ולא רציתי לחשוב רק על עצמי, ולא על ביתו של האל. במשך שנים, מילאתי את חובתי למען ברכות, ועשיתי עסקאות עם אלוהים. מעולם לא היה לי אכפת מרצונו של אלוהים, ולא עשיתי דבר כדי לרצות את אלוהים. באמת שהיה לי חוב לאלוהים! מישהו היה צריך למלא את החובה הזו באופן דחוף, ואני רציתי לעשות זאת. לא משנה מה יקרה לבריאותי, כל מה שרציתי היה להביא לאלוהים נחמה. בזכות הדרכתם של דברי האל, מחלתי כבר לא הגבילה אותי, אז התנדבתי לקחת על עצמי את אותה עבודה.

חזיתי בהגנה המופלאה של אלוהים בעוד הקדשתי את עצמי למילוי חובה זו. כעבור שבוע, לא רק שהחתך שלי לא החמיר, אלא הוא החלים לגמרי. הרופא אמר, "שכיח לראות לימפאדמה בזרוע לאחר ניתוח מסוג זה, וכעבור התאוששות בת למעלה מחודש, המטופל עדיין זקוק לכימותרפיה." אך מאז שהתחלתי למלא את חובתי, החתך הפסיק לכאוב, הלימפאדמה נעלמה מהזרוע שלי, ולא הייתי צריכה כימותרפיה. כבר עברה מעל שנה מאז הניתוח, ואני עדיין בסדר גמור. תודה לאל על מעשיו המופלאים. אני חוויתי באופן אישי את דבריו הבאים: "כל הדברים, החיים והמתים כאחד, ישתנו, יתחלפו, יתחדשו וייעלמו לפי מחשבותיו של אלוהים. כך אלוהים מושל בכול" ("אלוהים הוא מקור חיי האדם" ב'הדבר מופיע בבשר'). ברגע שהשתחררתי מדרישות לא סבירות והפסקתי לעשות עסקאות עם אלוהים, ראיתי באמת את סמכותו ואת שלטונו של אלוהים וחזיתי במעשיו המופלאים!

על פני השטח, חוויית המחלה נראתה כמו אסון, אך אהבתו של אלוהים הייתה חבויה בתוכה. הנאורות וההדרכה של דברי האל אפשרו לי לזהות את המניע שלי לזכות בברכות, ואת הטומאה שלי. פיתחתי צייתנות כלפי אלוהים. ולמדתי באמת שחוויית המחלה הייתה ברכה מאלוהים שנועדה לטהר ולשנות אותי. תודה לאל על הושעתו!