כששימשתי כראש צוות השקיה, מנהיגת הכנסייה שפיקחה על עבודתי הייתה מרילין. במהלך התקשורת בינינו, גיליתי שבכל הנוגע ליישום העבודה, היא הייתה טובה בעיקר בדיבורים ופחות במעשים. היא צעקה סיסמאות במקום להתמקד בהשגת תוצאות, והיא לא הצליחה לפתור בעיות אמיתיות. היא לא הובילה אותנו לסכם ולתקן את הבעיות ואת הסטיות בחובותינו והיא לא שיתפה על דברי האל ועל העקרונות הרלוונטיים או הצביעה על נתיב ליישום בפועל. כל שעשתה היה להרצות לנו ולנזוף בנו. כשהאחים והאחיות הציעו לה הצעות, היא בדרך כלל דחתה אותן. ההתנהגות הזו שלה גרמה לי להרגיש שייתכן שהיא מנהיגת שקר, אז רציתי ליצור קשר עם האחראית עליה, ג'סיקה, כדי לדבר על כך. אבל אז חשבתי: "ג'סיקה נפגשת עם מרילין בכינוסים לעיתים קרובות, והן עושות עבודה רבה יחד. ג'סיקה ודאי מזהה במרילין את אותן בעיות שאני מזהה. בנוסף, מרילין אחראית על עבודתם של מספר צוותים ומפקחת על למעלה מתריסר ראשי צוותים. הם לא מבחינים בבעיות שלה גם הם? הרי אף אחד מהם לא דיווח על כלום, אז למה שאני אדבר? מה אם אני טועה וג'סיקה תגיד שיש לי משהו נגד מרילין ובגלל זה אני מנסה למצוא אצלה בעיות? אולי לא כדאי שאסתכן כך, וכך לא אסתבך בצרות." אבל אז חשבתי איך נפגעתי בעבר בידי מנהיגי שקר וצוררי משיח. גם אז לא דיווחתי עליהם בזמן, והם חוללו תוהו ובוהו בעבודתן של מספר כנסיות, וזה השפיע על חייהם של האחים והאחיות. אם לא אדווח מיד על בעיותיה של מרילין, לא אגן על האינטרסים של הכנסייה. כשזה התחוור לי, חשתי אי נוחות מסוימת, וחשבתי שעליי לדבר עם האחים והאחיות האחרים ולשמוע מה דעתם. ניגשתי לאח ג'ורדן, והוא אמר שגם הוא גילה שמרילין לא הצליחה לפתור בעיות אמיתיות, שהיא לא התעדכנה לגבי העבודה או שאלה עליה, ובכל הנוגע לכישוריה המקצועיים, היא לא הדריכה את האחים והאחיות או עזרה להם להיכנס אל העקרונות. הוא גם אמר שהיא מחלקת עבודות בצורה אוטוקרטית ולא מסודרת, ושהיא לא יודעת איך לתעדף משימות. היעילות והאפקטיביות של העבודה נפגעו מכך מאוד, ונגרם עיכוב רב. כשאחרים הזהירו אותה לגבי זה, היא לא התייחסה אליהם ברצינות. במהלך הכינוסים, רק לעיתים נדירות היא שיתפה על ההרהורים שלה, על הכרתה העצמית, ועל האופן שבו היא מיישמת בפועל את דברי האל בעומדה מול בעיות. היא רק השמיעה מילים ודוקטרינות, אמרה דברים נעימים לאוזן, אבל לא ביצעה עבודה אמיתית. כששמעתי שג'ורדן הבחין באותן הבעיות שבהן הבחנתי אני, חשתי משוכנעת למדי שמרילין היא מנהיגת שקר שלא מבצעת עבודה אמיתית. אם היא תישאר בתפקידה, זה יגרום נזק רב לעבודת הכנסייה. הבנתי שהבעיות של מרילין הן רציניות, ושעליי לדווח עליהן לג'סיקה מיד. אבל אז נזכרתי שמרילין היא האחראית הישירה על עבודתי, ואם לא יפטרו אותה אחרי שאדבר, והיא תגלה שדיווחתי עליה, היא עלולה למרר את חיי, או אפילו לפטר אותי. אם אאבד את משרתי זמן כה קצר לאחר שזכיתי בה, זה יהיה משפיל מאוד. אומרים ש"הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית", אז חשבתי שאני לא צריכה להיות הראשונה שמדווחת על מרילין. החלטתי לדבר עם ג'ורדן ולבקש ממנו שיעלה את הנושא במקומי ושאני אגבה אותו. כך לא אסתכן. אבל כשניסיתי לדבר איתו, לא הצלחתי למצוא את המילים. חשבתי שאולי כדאי שפשוט אחכה ואראה איך העניינים יתפתחו. אבל האל רואה לתוך ליבם ומחשבותיהם של בני האדם, והעובדה שלא דיברתי גרמה לי אי נוחות מסוימת. חשתי רגשות אשמה, אז התפללתי לאל וביקשתי ממנו שיעניק לי נאורות כך שאוכל להבין את עצמי דרך המצב הזה.

ואז קראתי קטע מדברי האל ששפך אור על מצבי. האל אומר: "רוב האנשים רוצים לעסוק בחתירה אל האמת וביישומה בפועל, אך רוב הזמן יש להם רק החלטה ותשוקה לעשות זאת. האמת לא הפכה להיות חייהם. כתוצאה מכך, כאשר הם נתקלים בכוחות רשע או באנשים רעים ומרושעים העושים מעשים רעים, או במנהיגים מדומים ובצוררי המשיח שעושים דברים בניגוד לעקרונות ובכך מפריעים לעבודת הכנסייה ומזיקים לאנשיו הנבחרים של האל – הם מאבדים את האומץ לקום ולדבר. מה זה אומר כשאין לך אומץ? האם זה אומר שאתה ביישן או חסר כושר ביטוי? או שמא אינך מבין לגמרי ולכן אין לך את הביטחון לדבר? לא זה ולא זה; זוהי בעיקר עובדת היותך מוגבל בידי טבע מושחת. אתה עלול למשל לחשוף ערמומיות; כשקורה לך משהו, האינטרסים האישיים שלך נמצאים בראש מעייניך, תחילה אתה שוקל את ההשלכות והאם הדבר יועיל לך. בכך אתה מבטא טבע ערמומי, הלא כן? דוגמה נוספת לטבע מושחת היא אנוכיות ונבזות. אתה חושב, 'איך אני קשור לאובדן האינטרסים של בית האל? אני לא מנהיג, אז למה שיהיה לי אכפת? זה בכלל לא קשור אליי. זה לא באחריותי.' אתה לא מבטא מחשבות ומילים כאלה במודע, אלא בתת-מודע שלך – זהו הטבע המושחת שנחשף כשאנשים נתקלים בקושי כלשהו. טבע מושחת שכזה מכוון את אופן המחשבה שלך, כובל את ידיך ואת רגליך ושולט במה שאתה אומר... אין לך שום שליטה על מה שאתה אומר ועושה. גם אם היית רוצה בכך, לא היית יכול לדבר אמת או לומר מה שאתה באמת חושב; גם אם היית רוצה בכך, לא היית יכול ליישם בפועל את האמת; גם אם היית רוצה בכך, לא היית יכול למלא את האחריויות שלך. כל דבר שאתה אומר, עושה ומיישם בפועל הוא שקר, ואתה סתם רשלן ופועל כדי לצאת ידי חובה. הטבע השטני שלך כובל אותך ושולט בך לחלוטין. אולי אתה רוצה לקבל את האמת וליישמה בפועל, אבל זה לא תלוי בך. כשהטבע השטני שלך שולט בך, אתה אומר ועושה מה שהוא מכתיב לך. אתה בסך הכול בובה על חוט עשויה בשר מושחת, והפכת לכלי של השטן... אתה אף פעם לא חותר אל האמת, ודאי שלא מיישם אותה בפועל. אתה סתם מתפלל ללא הרף, מחליט החלטות, קובע שאיפות ונשבע בלבך. ומהי התוצאה? אתה נותר אדם שרק רוצה לרצות אחרים, אינך נוהג בפתיחות בבעיות שאתה נתקל בהן; לא אכפת לך מאנשים עושי רע כשאתה פוגש בהם, אינך מגיב כשמישהו עושה מעשה רע או מפריע, ואתה נותר אדיש כשהדבר לא משפיע עליך באופן אישי. אתה חושב, 'אני לא מדבר על שום דבר שלא נוגע לי. כל עוד הוא לא מזיק לאינטרסים שלי, לשטחיות שלי או לתדמיתי, אתעלם מהכול ללא יוצא מן הכלל. עליי להיזהר מאוד ולא להסתכן כציפור שמותחת את צווארה כך שיירו בה. אני עוד עלול לשלם על כך, אז אני לא מתכוון לעשות מעשה מטופש!' הטבע המושחת שבא לידי ביטוי ברשעות, בערמומיות, בקשיחות לב ובאמת חולנית שולטים בך לחלוטין וללא עוררין. הם הופכים קשים מנשוא, יותר מהידוק הסרט הזהוב על ראשו של מלך הקופים. זה הרי כה מתיש ומייסר לחיות תחת שליטת הטבע המושחת!" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). דברי האל חשפו את הצביון המושחת, האנוכי והערמומי שלי. ראיתי שמרילין מבצעת את חובתה בחוסר אחריות מוחלט. היא לא מסוגלת לפתור בעיות, לבצע עבודה אמיתית, או לקבל את האמת. היא ביצעה את חובתה בצורה אוטוקרטית והכול היה חייב להיעשות בדרך שלה. כל ההתנהגויות הללו שלה הוכיחו שהיא מנהיגת שקר. אם היא תישאר בתפקידה, זה ישפיע באופן רציני על עבודת הכנסייה ויעכב את ההיווכחות בחיים של האחים והאחיות. ידעתי בליבי שיש לדווח על כך מיד, אבל פחדתי שאם אפגע בה, היא תגרום לי להתחרט על כך, או שהיא תפטר אותי. כדי להגן על האינטרסים שלי, העדפתי לא לדווח עליה ושעבודת הכנסייה תיפגע. בחרתי להיות ערמומית ורציתי שמישהו אחר יסתכן בשבילי, כדי שאוכל להצטרף אליו אחר כך. בדרך הזו, אם מישהו יסתבך בגלל זה, זו לא תהיה אני, ולא אצטרך לקחת שום סיכון. חייתי על פי כללים שטניים כגון: "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון", וגם "הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית". חשבתי רק איך אוכל להגן על האינטרסים שלי, ולא חשבתי על האינטרסים של הכנסייה, או על איזה סבל ייגרם לאחים ולאחיות. הייתי כה אנוכית וערמומית! תמיד חשבתי שניחנתי בחוש צדק ושאוכל לשמר את האינטרסים של הכנסייה, אבל החוויה הזו הראתה לי שהייתי אדם ערמומי ואנוכי שנוטה לכיוון שבו הרוח נושבת. חייתי על פי פילוסופיות שטניות, ולא דיווחתי על מנהיגת שקר. עמדתי בצד של השטן ופגעתי באנשיו הנבחרים של האל. שיתפתי פעולה עם מנהיגת שקר. לא יכולתי להמשיך להיות מוגת לב שכזו. הייתי חייבת לדווח על הבעיות שראיתי.

בדיוק כשגמלה בליבי ההחלטה לדווח, מנהיגה ביקשה ממני לכתוב הערכה לגבי מרילין והשותפה שלה. שמחתי מכך מאוד, כי חשבתי שמשמעות הדבר שהמנהיגה זיהתה את הבעיות של מרילין, וכתבתי על התנהגותה בפירוט רב. אבל להפתעתי, מי שפוטרה הייתה השותפה שלה, ומרילין המשיכה בתפקידה כמנהיגה. מספר ימים לאחר מכן, מרלין פרצה בבכי במהלך השיתוף שלה. היא אמרה, "אני לא מבצעת עבודה אמיתית, אני מנהיגת שקר ואני נטולת אנושיות. אני לא פותרת את בעיותיהם של האחים והאחיות, ואני אפילו מדכאת אחרים. עכשיו אף אחד לא מעז להציע לי הצעות. גיליתי חוסר אחריות כמנהיגת כנסייה, ואכזבתי את האל. ביצעתי מעשי עוולה רבים, ואני נטולת אנושיות. הכנסייה העניקה לי הזדמנות להמשיך לבצע את חובתי, אז אני חייבת להכות על חטא. אם מישהו מכם יבחין אצלי בבעיה, שבבקשה יגיד לי ואני אקשיב לו או לה בשמחה." היא הייתה עצובה מאוד ובכתה בזמן שדיברה, ונראה היה שהדברים שלה באים ממקום אמיתי. תהיתי: "האם טעיתי? נראה שאחרי הכול, היא דווקא כן מסוגלת לקבל את האמת. לא הייתי צריכה לצפות ממנה לכל כך הרבה. אם היא מוכנה להכות על חטא, היא עדיין תהיה מסוגלת לעשות עבודה טובה. אז לא משנה. מאחר שלא פיטרו אותה, עליי לעשות כמיטב יכולתי כדי לעבוד איתה." אז שלחתי לה הודעה שבה נכתב, "לא הבנו את הקשיים שחווית. מעתה והלאה, בואי נעבוד יחד ונבצע את חובותינו היטב." היא ענתה לי וביקשה שאמשיך להציע לה הצעות ולעזור לה בעתיד. התרגשתי מאוד, וחשבתי שאם היא תוכל לקבל את האמת ולשנות את המצב, היא תוכל להיות מנהיגה טובה.

אבל הופתעתי מאוד לגלות שהיא לא השתנתה במאום. היא המשיכה לעשות הרבה רעש במקום לטפל בבעיות האמיתיות שעלו במהלך הכינוסים. במהלך אותו הזמן, התגלו בעיות בעבודות הכלליות בכנסייה, אבל בכינוסים היא דיברה רק על עניינים חיצוניים. היא לא שיתפה על אופן חיפוש האמת בסביבה שכזו. כל זה גרם לכולם לחוש מתוחים, אף אחד לא חש בנוח בביצוע חובתו, וזה שיבש קשות את חיי הכנסייה. לאחר שראיתי כל זה, נפגשתי איתה כדי לשתף אותה במחשבותיי. להפתעתי, היא אמרה, "את זו שיש לה בעיה, כל האחרים פשוט עושים מה שאני אומרת להם, חוץ ממך. את זו שגורמת שיבושים!" כששמעתי אותה אומרת זאת, חשתי שלילית. לא ידעתי איך להמשיך בחובתי, והייתי לחוצה מאוד. יכולתי להתעלם ממרילין ולהינזף על ידה, או שיכולתי לציית לה, מה שרק יחמיר את מצבם של שאר האחים והאחיות. הרגשתי ממש חסרת אונים... הרגשתי שאני נחנקת. חשבתי לדווח לג'סיקה על הבעיות של מרילין, אבל אז נזכרתי איך כבר סיפרתי בעבר למנהיגים הבכירים על מרילין, והם לא טיפלו בה בכלל. במקום זאת הם פיטרו את המנהיגה השנייה שכן ביצעה מעט עבודה אמיתית. אם אדווח שוב על מרילין, האם הם יגידו שאני סתם עושה צרות ושאני היא זו שיש לה בעיה? מה אם הם יאשימו אותי במשהו ויפטרו אותי? כשהייתי במצב הזה, חשתי שרויה באפלה ושליבי שוקע בקרבי. לא הצלחתי לחוש יותר בנוכחות האל.

מעט לאחר מכן, בית האל הפיץ סידור עבודה חדש. צוין בו שאם יתגלו בכנסייה מנהיגי ועובדי שקר שלא מבצעים עבודה אמיתית, אנשים רעים, או צוררי משיח, חובה עלינו לחשוף אותם ולדווח עליהם כדי להגן על האינטרסים של הכנסייה. זו אחריותם של כל אנשיו הנבחרים של האל. אם מנהיג או עובד כלשהו מדכא או מעניש אח או אחות כי דיווחו עליו, מדובר בצורר משיח. כל מנהיג ועובד חייב גם לחתום על הצהרה שלפיה הם לא ידכאו אף אדם שידווח עליהם. חשתי שמחה ואשמה בו זמנית כשראיתי את סידור העבודה הזה. שמחתי שהאל יודע עד כמה שיעור קומתנו נמוך ושהוא מעודד אותנו לחשוף מנהיגי שקר וצוררי משיח. גם חשתי אשמה כי ידעתי שהיו בכנסייה מנהיגי ועובדי שקר, אבל לא העזתי לדווח עליהם כי חששתי שידכאו אותי או יתעללו בי, והעדפתי שייגרם נזק לעבודת הכנסייה. לא הייתי ראויה להיות בין אנשיו הנבחרים של האל. לכן, דיברתי עם כמה ראשי צוותים אחרים על הבעיות של מרילין, והם הסכימו איתי. שיתפנו על העקרונות שמלמדים להבחין במנהיגי ובעובדי שקר, וקבענו לבסוף שמרילין היא אכן מנהיגת שקר, וכן שהייתה בעיה עם המנהיגים הבכירים שהגנו עליה. החלטנו שכולנו נכתוב דוח משותף בעניינם. כשכתבתי את הדוח, האחרים אמרו לי לשלוח אותו קודם ולא לחכות להם. שוב התחלתי לדאוג, שאם מרילין תגלה לגבי הדוח, היא עלולה לעשות לי חיים קשים. התפללתי לאל וביקשתי ממנו שיעניק לי נאורות וידריך אותי כיצד להרהר בעצמי. לאחר מכן, קראתי את הקטע הבא בדברי האל: "כולכם אמרתם שאתם מתחשבים בעול של אלוהים ושתגנו על העדות בכנסייה, אולם מי מכם באמת התחשב בעול של אלוהים? שאלו את עצמכם: האם אתם מגלים התחשבות בעול של אלוהים? האם אתם יכולים לנהוג בצדיקות למען אלוהים? האם אתם יכולים לקום על רגליכם ולדבר בעבורי? האם אתם יכולים להנהיג את האמת בעיקשות? האם אתם נועזים מספיק כדי להיאבק בכל מעשיו של השטן? האם תהיו מסוגלים להניח בצד את הרגשות שלכם ולחשוף את השטן למען האמת שלי? האם אתם יכולים לאפשר את השבעת רצוני בכם? האם הקדשתם את לבכם ברגע המכריע ביותר? האם אתם נוהים אחר רצוני?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 13). שאלותיו של האל הותירו אותי מוכת אלם. תמיד אמרתי שאני מתחשבת בכוונות האל ומגנה על עבודת הכנסייה, אבל כשראיתי שמרילין לא מבצעת עבודה אמיתית, שהיא מטעה אנשים בעזרת דוקטרינות, מתנהגת כרודנית ומבצעת את חובתה בחוסר אחריות, ושהייתה לכך השפעה רצינית על חיי הכנסייה, נהגתי בהססנות ובזהירות יתר. לא דיווחתי עליה כי רציתי להגן על עצמי, ולא העזתי לנקוט עמדה ולהילחם כנגד כוחות האופל. לא הגנתי על עבודת הכנסייה כלל. לא היה לי שמץ של מצפון או היגיון. איך אוכל לעמוד לפני האל? כל מילה ומילה מדברי האל שימשה כקריאת השכמה עבור ליבי הרדום, והייתי נחושה להפסיק להגן על עצמי. היה עליי לחשוף אותה ולדווח עליה, גם אם בסופו של דבר אסבול מדיכוי בגלל זה, אז שלחתי את הדוח.

כמה ימים לאחר מכן, במהלך פגישת עובדים, מרילין שוב התייפחה ועשתה הצגה נוספת של "הכאה על חטא". היא אמרה, "אני עובדת יומם וליל, אבל לא הצלחתי לזכות בתמיכה של כולם, ואפילו דיווחו עליי. זו אהבת האל עבורי, ואני יודעת שעליי לעצור ולהרהר בעצמי. האחים והאחיות עוזרים לי בכך שהם מדווחים עליי, וחתמתי על הצהרה שלעולם לא אדכא אף אחד שמדווח עליי..." מאוחר יותר, היא באה לשאול אותי אם אני מתקשה בעבודתי ומהו מצבי, והיא לא נראתה שחצנית כמו בעבר. היא אפילו הביאה לי קצת אוכל. בהתחלה, לא הצלחתי להבחין בדבר, וחשבתי שאולי היא באמת היכתה על חטא. אבל אז חשבתי, "אסור לי ליפול בפח בגלל רגע של אדיבות – עליי לחכות ולראות מה יקרה. היא הרי בכתה ו'היכתה על חטא' גם קודם, אבל שום דבר לא השתנה לאחר מכן. אולי היא נחמדה אליי כי היא יודעת שדיווחתי עליה. אולי היא רק רוצה שאומר שהיא השתנתה כשהמנהיג יחקור את הדיווח. היא מטעה אותי, ואסור לי ליפול במלכודת השטן ולתת לה לרמות אותי שוב." כשזה התחוור לי, נשאתי תפילה מהירה לאל, וביקשתי ממנו שישגיח על ליבי, כדי שדמעותיה לא יוליכו אותי שולל כמו בפעם הקודמת. הופתעתי מאוד לראות באיזו מהירות המסכה שלה שוב הוסרה.

רק ימים ספורים לאחר מכן, שיתפנו על אמיתות העוסקות בהבחנה באנשים, והיא ניצלה את ההזדמנות כדי לומר, "אסור לנו להרכין את ראשנו ורק ללמוד להכיר את עצמנו, עלינו ללמוד להבחין באחרים. לאחרונה, הכנסייה עודדה אותנו לכתוב דיווחים, ויש אנשים רעים שנחשפו בזכות זאת. הם מצאו משהו להאשים בו את המנהיגים והעובדים והשתמשו בזה כדי לתקוף אותם. עלינו לחשוף את האנשים הרעים הללו, ואת כל 'הזבובים הקטנים' שמתלווים אליהם. עלינו לדרוש דין וחשבון מכל אדם רע ומכל צורר משיח." די כעסתי כששמעתי אותה אומרת זאת. ראיתי שכל ההכרה העצמית שלה לכאורה הייתה מזויפת. היא לא הכירה את עצמה כלל וכלל, והיא הפנתה אצבע מאשימה כלפי האנשים שדיווחו עליה. זה הזכיר לי כמה קטעים מדברי האל: "צוררי משיח מעדיפים למות מאשר להכות על חטא. אין להם שום תחושת בושה; בנוסף, יש להם צביון רע ומרושע, והם סולדים מהאמת באופן קיצוני. האם אדם שכל כך סולד מהאמת יכול ליישם אותה בפועל, או להכות על חטא? זה יהיה בלתי אפשרי. העובדה שהם כה סולדים מהאמת, פירושה שהם לעולם לא יכו על חטא" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')). "אימרו לי, האם צוררי משיח מקבלים גיזום? האם הם מודים שיש להם צביון מושחת? (לא, הם לא מודים בכך.) הם לא מודים שיש להם צביון מושחת, אך לאחר שהם נגזמים, הם עדיין מעמידים פנים שהם מכירים את עצמם. הם אומרים שהם שדים ושטנים, נטולי אנושיות ובעלי איכות ירודה, ושאינם מסוגלים לשקול דברים לעומק, שאינם כשירים למשימות אותן סידרה הכנסייה, ושהם לא ביצעו את חובותיהם כראוי. באותו מעמד, בנוכחות אנשים רבים, הם מודים בצביונם המושחת, הם מודים שהם שדים, ולבסוף, הם גם אומרים שאלו הם הזיכוך והישועה שלהם על ידי האל, ומראים לאנשים עד כמה הם מסוגלים לקבל גיזום ועד כמה הם מסורים לאמת. הם לא מציינים מדוע הם נגזמים או את הנזק וההפסדים שמעשיהם גרמו לעבודת הכנסייה. הם נמנעים מהנושאים האלה ומשמיעים מילים חלולות, דוקטרינות, התחכמויות, והערות הסבר על מנת לגרום לאנשים לפרש באופן שגוי את הגיזום שהם מקבלים מבית האל כלא ראוי ולא הוגן, כאילו נעשה להם עוול כבד. לאחר שהם נגזמים, בלבם הם עדיין לא נכנעים, ולא מכירים כלל באף אחד ממעשיהם הרעים. אם כן, מהם כל הדברים עליהם שיתפו, הנוגעים להודאה בצביונם המושחת, לנכונותם לקבל את האמת, וליכולתם להתמסר לגיזום? האם אלה רגשותיהם האמיתיים? בשום פנים ואופן לא. הכול שקרים, העמדת פנים, ומילים של שדים שנועדו להוליך שולל אנשים ולפתותם. כשהם מוליכים שולל אנשים, מהי מטרתם? (לגרום לאנשים לסגוד להם ולנהות אחריהם.) בדיוק, הם עושים זאת על מנת להוליך שולל אנשים ולפתות אותם לנהות אחריהם ולהקשיב להם, ולגרום לכולם לחשוב שהם צודקים וטובים. כך, איש לא רואה אותם כפי שהם באמת או מתנגד להם. נהפוך הוא, אנשים מאמינים שהם כאלה שמקבלים את האמת, מקבלים גיזום, ומכים על חטא. אם כן, מדוע אין הם מודים במעשיהם הרעים או מכירים בהפסדים שהם גרמו לעבודה בבית האל? מדוע הם לא חושפים את הסוגיות האלה בשיתוף? (אם הם יגידו את הדברים האלה, אנשים יבחינו בהם.) לו אנשים היו מבחינים בהם, רואים אותם כפי שהם, ורואים את אנושיותם ואת מהות צביונם כפי שהן באמת, הם היו נוטשים אותם. האם הם היו ממשיכים להאמין לתכסיסיהם ולהיות מולכים שולל על ידם? האם הם היו ממשיכים להעריך אותם? האם הם היו ממשיכים להלל אותם עד השמים? האם הם היו ממשיכים לסגוד להם? הם לא היו עושים אף אחד מהדברים האלה. צוררי משיח מעמידים פנים שהם מכירים את עצמם, אך בפועל, מדובר בהתחכמויות ובהצטדקויות, הכול לטובת המניע הנסתר שלהם, שהוא להוליך שולל אנשים ולגרום להם לתמוך בהם. הם מתחמקים מעניינים חשובים ומדברים בקלילות על הכרת עצמם ועל קבלת גיזום על מנת להוליך שולל אנשים ולפתותם, לגרום לאנשים להעריך אותם ולסגוד להם. זוהי שיטה מרושעת למדי, הלא כן? יש אנשים שבאמת נופלים בפח, ולאחר שצוררי המשיח מוליכים אותם שולל, הם אומרים, 'האדם הזה מדבר יפה כל כך – הוא עורר בי השראה. בכיתי מספר פעמים!' באותו רגע, אותם אנשים סוגדים להם ומעריכים אותם מאוד, אך בסופו של דבר הם מתבררים כצוררי משיח; כאשר צוררי משיח מוליכים שולל אנשים ומפתים אותם, אלה ההשלכות" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב חמישי: סיכום של אופי צוררי המשיח ומהות הצביון שלהם (חלק ב')). צוררי משיח הם גאוותנים ויהירים מטבעם, ואף פעם לא מקבלים את האמת. הם סולדים ממנה ושונאים אותה. לא משנה כמה כישלונות מרים הם חווים, הם מסרבים להכות על חטא או להשתנות. הם מיומנים בהטעיה של אנשים בעזרת אשליות, והם ערמומיים וזדוניים ביותר. כשהבנתי זאת, למדתי להבחין טוב יותר במרילין. כשדיווחו עליה, היא בכתה ודיברה על הכרה עצמית. היא אמרה שהדיווחים מייצגים את אהבת האל ושהיא תהרהר בעצמה. היא אמרה שחסרה לה אנושיות ושהיא אכזבה את האל, והיא נשבעה להכות על חטא. היא אפילו ביקשה משוב נוסף. אבל כל זה היה העמדת פנים. הכול היה שקרים שמטרתם להטעות אנשים. היא השתמשה בהפגנת רגשות חיצונית כדי להטעות אותנו, כדי שכולם יחשבו שהיא מוכנה שיגזמו אותה ושהיא מסוגלת להתמסר לאמת. אבל היא אף פעם לא טיפלה באמת בהתנהגויות שהראו שהיא מנהיגת שקר, כמו למשל העובדה שהיא לא ביצעה עבודה אמיתית, האופן האוטוקרטי שבו ביצעה את חובתה, והאופן שבו היא פגעה בעבודת הכנסייה. היא רק אמרה כמה מילים על כך שחסרה לה אנושיות, והיא מעולם לא ניתחה את האופנים שבהם היא הפגינה את חוסר האנושיות הזה. היא מעולם לא חלקה פרטים על האופן שבו היא למדה להכיר את צביונה המושחת, והיא לא נשאה עדות לצדקתו של האל. אז אנשים התרשמו ממנה והזדהו איתה, כי הם חשבו שיש לה שיעור קומה ושהיא תתייחס כראוי לאלו שדיווחו עליה. השיתוף שלה היה רחוק מאוד מהכרה עצמית אמיתית. היא רק רצתה להוליך שולל אנשים ולדאוג שימשיכו לתמוך בה, כדי שהיא תוכל לשמור על משרתה. אבל העמדת הפנים הזו החזיקה מעמד זמן קצר בלבד. ברגע שהייתה לה הזדמנות, היא שינתה את יחסה כלפי אלה שדיווחו עליה, ונפטרה מחזותה הצבועה של מי שמכה על חטא. היא החריפה את המצב בכך שגינתה אותנו בפומבי ונקמה את נקמתה. זה חשף באופן מוחלט את מי שהיא באמת, את שנאתה לאמת, ואת טבעה האכזרי. היא הייתה אישה רעה שבמהות טבעה שנאה את האמת וסלדה ממנה. היא לא רק הייתה מנהיגת שקר, גם הייתה לה תמצית של צורר משיח.

לאחר מכן, גיליתי שמרילין והצוות שלה הכינו חומרים כדי להרחיק מאת ג'ורדן מהכנסייה, שהציעה למרילין הצעות לעיתים קרובות. כשמנהיגה אחרת אמרה שג'ורדן לא עומד בקריטריון להרחקה, הם טענו שהיא מנהיגת שקר ופיטרו אותה. הם גם מצאו תירוצים לפטר את שני ראשי הצוותים האחרים שדיווחו יחד איתי על מרילין. הצלחתי לחמוק מפיטורים רק כי האחים והאחיות הצביעו שאישאר. הכנסייה ערכה בחירות שנתיות מיד לאחר מכן, ולהפתעתי, כל האנשים שדווח עליהם מונו שוב להיות מנהיגים ועובדים. כל המקורבים אליהם, כולל אחותה הקטנה של מרילין, מונו אף הם לתפקידי הנהגה. חשתי מעט מבולבלת ולא הבנתי איך המצב נעשה כך. הם בבירור חוללו תוהו ובוהו בעבודת הכנסייה, אז איך ייתכן שהם נבחרו שוב כמנהיגים וכעובדים? אפילו התחלתי לחשוד שהכנסייה היא בדיוק כמו העולם החילוני, ושהכול עניין של כוח ומערכות יחסים. כשחשבתי כך, אפלה מילאה את ליבי ואיבדתי את החשק לבצע את חובתי. רציתי רק לזחול לפינה שבה איש לא יראה אותי. אפילו התחלתי לפתח ספקות לגבי צדקתו של האל. הפסקתי לדבר בכינוסים ולא חלקתי דעות. נשמרתי מכולם ורק ביצעתי את חובתי בצורה רובוטית. מדי פעם אפילו תהיתי: "האם כדאי גם לי להתחנף אליהם? אם אתנצל, אגיד שטעיתי, ואיישר את ההדורים, והם אולי ישכחו שדיווחתי. לפחות כך לא ירחיקו אותי מהכנסייה."

יום אחד, שמעתי הקראה של דברי האל: "אני חפץ באלה שאינם חושדים באחרים, ואוהב את אלה המקבלים את האמת ברצון; אני דואג מאוד לשני סוגי האנשים האלה, כי בעיניי הם אנשים כנים. אם אתה ערמומי, תהיה חשדן וזהיר כלפי כל אדם ועניין, ולכן אמונתך בי תהיה בנויה על יסוד של חשד. לעולם לא אוכל להכיר באמונה כזו. בהיעדר אמונה אמיתית, אתה נטול אף יותר אהבה אמיתית. ואם אתה נוטה להטיל ספק באל ולשער השערות לגביו כרצונך, הרי שללא ספק אתה הערמומי מכל האנשים. אתה משער שמא האל יכול להיות כאדם: חוטא שאין לו מחילה, קטנוני באופיו, נטול הוגנות והיגיון, חסר חוש צדק, נוטה לתכסיסים מרושעים, בוגדני וערמומי, ומוצא עונג ברוע ובאופל וכן הלאה. הסיבה לכך שלאנשים יש מחשבות כאלה היא שאין להם שמץ של ידע על האל, הלא כן? אמונה כזו אינה אלא חטא! ישנם אפילו כאלה המאמינים שהאנשים הרצויים לי הם דווקא אלה המחניפים ומתרפסים, וכי אלה שאין להם כישורים כאלה לא יתקבלו בברכה בבית האל ויאבדו את מקומם שם. האם זה כל הידע שרכשתם במשך כל השנים הללו? האם זה מה שהשגתם? והכרתכם אותי אינה מסתכמת באי-ההבנות האלה; חמור מכך הוא הניאוץ שלכם כלפי רוח האל וחילול שם שמיים. לכן אני אומר שאמונה כשלכם רק תרחיק אתכם ממני ותביא אתכם לידי התנגדות גדולה יותר כלפיי. במהלך שנים רבות של עבודה, ראיתם אמיתות רבות, אך היודעים אתם מה שמעו אוזניי? כמה מביניכם מוכנים לקבל את האמת? כולכם סבורים שאתם מוכנים לשלם את המחיר למען האמת, אך כמה מכם באמת סבלו למענה? אין בליבכם אלא רשעות הגורמת לכם לחשוב שכל אדם, יהיה אשר יהיה, הוא ערמומי ונכלולי באותה מידה – עד כדי כך שאתם מאמינים שאף האל בהתגלמותו, בדומה לאדם רגיל, יכול להיות נטול לב טוב או אהבת חסד. יתרה מכך, אתם מאמינים שאופי אצילי וטבע רחום ומיטיב קיימים רק באל שבשמיים. אתם מאמינים שקדוש כזה אינו קיים, שרק אופל ורוע שולטים על האדמה, ואילו האל הוא רק משענת לכמיהתם של אנשים לטוב וליופי, דמות אגדית פרי דמיונם... אתם מתייחסים לכל מעשי המשיח מעמדתם של הרשעים ומעריכים את כל עבודתו, כמו גם את זהותו ומהותו, מנקודת מבטם של הרעים. עשיתם טעות חמורה ומעשה שלא עשו קודמיכם מעולם. כלומר, אתם משרתים רק את האל הנשגב שבשמיים, אשר כתר לראשו, ולעולם אינכם משרתים את האל הזה, שבעיניכם הוא כה חסר חשיבות עד כי אינכם רואים אותו כלל. האין זה חטאכם? האין זו דוגמה מובהקת לפגיעתכם בצביון האל?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כיצד להכיר את האל שעל פני האדמה). כששמעתי את שיפוטו של האל, חשתי בושה גדולה. כשקרו דברים שלא עלו בקנה אחד עם התפיסות שלי, הפסקתי לחפש את האמת. במקום זאת, פקפקתי בצדקת האל. חשדתי שבעלי הכוח הגנו זה על זה ושהאפלה שלטה בבית האל. האם בכך לא חשדתי גם שהאל אוהב רוע ואפלה, ממש כמו בני האדם? זו הייתה נקודת מבט פשוט אבסורדית! האל הוא קדוש וצודק, והאמת והצדק שולטים בביתו. גם אם מנהיגי שקר וצוררי משיח יצליחו לעשות כרצונם בכנסייה למשך זמן מה, ויצליחו להטעות אנשים מסוימים ולשלוט בהם, הם לעולם לא יקנו לעצמם דריסת רגל אמיתית כאן – בסופו של דבר, האל יחשוף אותם ויסלק אותם. האל מאפשר לאנשים כאלו להופיע בכנסייה כדי שאנשיו הנבחרים יוכלו לפתח כושר הבחנה אמיתי ויזהו באנשים הללו את פני השטן הרעים והמתנגדים לאל, וכך יוכלו להתנער מהם ולהשתחרר מהטעיה ומשליטה. זו החוכמה שבעבודת האל. אבל כשראיתי שהכנסייה נשלטת בידי מנהיגי שקר וצוררי משיח, ואת האופן שבו הם מענישים ומדכאים אחרים, נזהרתי והרמתי את המגננות שלי כי חששתי שהם ידכאו גם אותי. חששתי לדבר עם האחים והאחיות, כי פחדתי לומר את הדבר הלא נכון ובכך לתת לצוררי המשיח משהו להשתמש בו נגדי, ואז לפטר או לגרש אותי. כדי להגן על עצמי, חשבתי אפילו לעשות שימוש בפילוסופיה חילונית להתנהלות בעולם, ולהתחנף אליהם. נהגתי בפחדנות רבה והייתי חסרת חוט שדרה. הפניתי גב לצדקת האל, וסירבתי להאמין שהאמת והמשיח שולטים בבית האל. דברי האל הבאים במיוחד הצליחו לחדור לליבי: "והכרתכם אותי אינה מסתכמת באי-ההבנות האלה; חמור מכך הוא הניאוץ שלכם כלפי רוח האל וחילול שם שמיים. לכן אני אומר שאמונה כשלכם רק תרחיק אתכם ממני ותביא אתכם לידי התנגדות גדולה יותר כלפיי." חיללתי את קדושת האל והכפשתי אותו עם דעותיי האבסורדיות. אמונתי הייתה חסרה כל הבנה אמיתית של האל. לאחר שאותם מנהיגי שקר וצוררי משיח דיכאו אותי, לא ממש חיפשתי את האמת כדי לזכות בהבחנה, או כדי לעמוד ולהילחם נגד כוחות הרשע של צוררי המשיח. במקום זאת, פקפקתי בצדקת בית האל. זה היה מעשה מרושע מצדי! מנהיגי שקר וצוררי משיח יכולים להופיע בכנסייה אם האל מרשה זאת. הוא משתמש בהם כדי ללמד אותנו שיעור חשוב, כך שנוכל לחפש את האמת ולזכות בהבחנה. הייתי צריכה לחפש את האמת וללמוד את השיעור שלי מהסביבה הזו. כשהבנתי זאת, כרעתי על ברכיי והתפללתי לאל. אמרתי, "אלי, אני רוצה להכות על חטא בפניך. אנא הענק לי אמונה. לא משנה באיזה מצב אמצא את עצמי בהמשך, אישען עליך כדי להתמודד איתו." חשתי תחושת הקלה לאחר שהתפללתי.

יום אחד, אחותה הקטנה של מרילין אמרה לי שאחים ואחיות מסוימים דיווחו עליי, ושנאלצו להשעותי מחובתי באופן זמני. היא לא אמרה מה הייתה סיבת הדיווח, היא רק אמרה לי להרהר בעצמי. היא גם אמרה שאם מישהו ישאל אותי למה פוטרתי, אסור לי לומר דבר. כל זה קרה בפתאומיות רבה וחשתי מוצפת מאוד. הייתי המומה לגמרי ולא יכולתי לחשוב על כלום. הלכתי הביתה וישבתי המומה ורק חשבתי וחשבתי. האם בכוונתם לגרש אותי מהכנסייה? כשהם הרחיקו את ג'ורדן, בהתחלה הם השתמשו בגילו המבוגר בתור תירוץ כדי שיפסיק לבצע את חובתו, ואז הם אספו את החומרים שנדרשו כדי להרחיקו. לא היה לי מושג מה אעשה אם הם ישתמשו בטקטיקה הזו נגדי. פחדתי מאוד. מדי פעם הסתכלתי על כך בצורה אופטימית יותר, חשבתי שאולי מישהו באמת דיווח עליי, ושאחרי החקירה שהם יבצעו, הם אולי ירשו לי להתכנס שוב ולחזור לבצע חובה. המשכתי להתנדנד כך בין אופטימיות לפסימיות. הרגשתי שראשי עומד להתפוצץ. הייתי אומללה, והרגשתי כאילו משקל רב מונח על החזה שלי. לא ידעתי איך להתמודד עם המצב הזה ושוב חשתי ספקות לגבי ריבונות האל. מיהרתי לשאת תפילה, וביקשתי מהאל שישגיח עליי כדי שלא אאבד את אמונתי בו או אפקפק בעבודתו. ידעתי שהאל מאפשר לזה לקרות לי, ושזה יביא תועלת לחיי. רציתי להירגע וממש לחפש את האמת. במהלך הזמן הזה, קראתי רבים מדברי האל שעסקו בהבנת ריבונות האל ובהתמודדות עם ניסיונות, והבנתי שהאל מאפשר לכל זה לקרות. לא משנה עד כמה צורר משיח או אדם רע הוא אכזרי, הוא לא יכול לעשות לי דבר ללא רשות האל. לא ידעתי מה מנהיגי השקר וצוררי המשיח הללו יעשו, אבל היה עליי לחכות ולחפש, ולכל הפחות, לא להאשים את האל או לאפשר לשטן ללעוג לי. גם אם באמת יגרשו אותי, אסור היה לי לוותר על אמונתי, והיה עליי להמשיך לבצע את חובתי בהפצת הבשורה. כשחשבתי על כך בצורה כזו, כבר לא חשתי חלשה או מפוחדת.

לאחר שחלפו מספר שבועות, אחותה הקטנה של מרילין ביקשה ממני לכתוב הערכה לגבי האחות ג'ן, שדיווחה יחד איתי על מרילין. הבנתי שהם כנראה מכינים את החומרים כדי לגרשה מהכנסייה, אז חשבתי ברוגע על כל מה שקרה בפרטי פרטים, ועל כל הדברים שמרילין והאחרים עשו. חשתי שיש בי יכולת הבחנה לגביהם. קראתי קטע מדברי האל: "מהי מטרתם העיקרית של צוררי המשיח כשהם תוקפים מתנגד ומרחיקים אותו? הם שואפים ליצור מצב בכנסייה שבו אין קולות המנוגדים לקולם שלהם, שבו הכוח שלהם, מעמדם כמנהיגים ודבריהם – כולם מוחלטים. כולם חייבים לשמוע בקולם, וגם אם דעתם שונה, אסור להם לבטא אותה, אלא להניח לה להרקיב בלבם. כל מי שמעז לחלוק עליהם בגלוי הופך לאויבם של צוררי המשיח, הם יהגו כל דרך להקשות עליהם ויחכו בקוצר רוח להעלים אותם. זו אחת הדרכים שצוררי משיח תוקפים מתנגדים ומרחיקים אותם כדי לבצר את מעמדם ולהגן על כוחם. הם אומרים בליבם, 'זה בסדר שתחזיק בדעות שונות, אבל אתה לא יכול להסתובב ולדבר עליהן כרצונך, ובטח לא לפגוע בכוח ובמעמד שלי. אם יש לך משהו לומר, אתה יכול להגיד לי אותו באופן פרטי. אם אתה אומר אותו לפני כולם ופוגע בכבודי, אתה מחפש צרות, ואני אצטרך לטפל בך!' איזה מין צביון זה? צוררי משיח אינם מרשים לאחרים לדבר בחופשיות. אם יש להם דעה – בין אם דעה על צורר המשיח ובין אם על כל דבר אחר – הם לא יכולים סתם כך להעלות אותה באקראי; הם חייבים להתחשב בכבודו של צורר המשיח. אחרת, צורר המשיח יסמן אותם כאויב, ויתקוף וירחיק אותם. איזה מין טבע זה? זהו טבעם של צוררי משיח. ולמה הם עושים את זה? הם לא מתירים את קיומם של קולות שונים בכנסייה, הם לא מרשים שיהיו מתנגדים בכנסייה, הם לא מרשים שאנשיו הנבחרים של האל ישתפו בגלוי את האמת ויבחינו באנשים. הדבר שהם מפחדים ממנו יותר מכול הוא שאנשים יחשפו ויבחינו בהם; הם מנסים תמידית לבצר בלב האנשים את כוחם ואת מעמדם, שני דברים שהם חשים שאסור לעולם שיתערערו. הם אינם מסוגלים לסבול שום דבר שמאיים או שמשפיע על הגאווה, על השם או על המעמד והערך שלהם כמנהיגים. האין זה ביטוי לטבעם הזדוני של צוררי משיח? הם לא מסתפקים בכוח שכבר צברו, אז הם מבצרים ומחזקים אותו ושואפים לשליטה נצחית. לא זו בלבד שהם רוצים לשלוט בהתנהגות של אחרים, הם גם רוצים לשלוט בליבם" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שני: הם תוקפים ומרחיקים את המתנגדים). מדברי האל הבנתי שכדי לבסס את כוחם ומעמדם בכנסייה, צוררי משיח ידכאו ויענישו את כל מי שחולק על דעתם או שמדווח עליהם. האם מרילין וצוותה לא היו בדיוק כמו צוררי המשיח שהאל מתאר? כשחלק מהאחים והאחיות זיהו אותם ודיווחו עליהם, אנשי הכנופייה של מרילין מצאו דבר מה להשתמש בו נגדם ואז פיטרו אותם. הם עקבו אחר כל מי שהיה מסוגל להבחין בהם, וגינו וגירשו כל מי שהתנגד להם. הם אפילו מינו את קרובי משפחתם ומקורביהם כמנהיגים ועובדים. הם כבר חברו יחד כדי ליצור סיעה נפרדת. המצב היה גרוע יותר מכפי שהיה כשכתבתנו את אותו דיווח... מדובר היה בכנופייה אמיתית של צוררי משיח! אם לא אדווח על מעשיהם הרעים, לא רק שעבודת הכנסייה תסבול מכך, אלא שגם כל האחים והאחיות בכנסייה ייפגעו מכך. אבל המחשבה על לדווח עליהם שוב הפחידה אותי. חשבתי, "הם כולם משמשים כמנהיגים, ואני כבר פוטרתי והושעיתי מהשתתפות בכינוסים. אם אדווח עליהם שוב, האם האחרים יאמינו לי? אם הם יניחו את ידיהם על הדיווח שלי, כפי שקרה קודם, לא רק ששום דבר טוב לא ייצא מזה, הם אפילו עלולים לגרש אותי מהכנסייה. וזה יהיה סופי!" המחשבה שיגרשו אותי עוררה בי צמרמורת. אבל אז חשבתי על איך שהם כבר שיבשו בצורה חמורה את עבודת הכנסייה, ושהם ממשיכים במסע ההשתוללות שלהם שבמהלכו הם מדכאים ומענישים את האחים והאחיות. אם אחשוש לכתוב את הדוח, ואאפשר להם להמשיך להשתולל, מי יודע כמה עוד אחים ואחיות יסבלו מכך. זו תהווה עבירה חמורה בפני האל והוא ללא ספק יתעב אותי וינטוש אותי. במהלך הימים הללו, בקושי הצלחתי לאכול או לישון. מאוחר יותר, האח מקס התקשר אליי ושאל מה בדיוק כתבנו בדוח שלנו, ומה דעתי על המצב הנוכחי. אמרתי, "בוא פשוט נחכה ונראה". הוא ענה, "את באמת חושבת שמרילין תניח לך אם לא תנקטי עמדה ותדווחי עליה עכשיו? לא מדובר בעניין אישי. זה משפיע על עבודת הכנסייה. תחשבי על זה." לאחר שסגרתי את הטלפון, לא הצלחתי להפסיק לחשוב על מה שהוא אמר. הרגשתי ממש חנוקה ולא ידעתי מה לעשות. רגע אחד, רציתי להלחם ולכתוב דוח נוסף, וברגע הבא, חשבתי על עתידי ועל גורלי, ודאגתי שיגרשו אותי ומאיך שחיי האמונה שלי עלולים להגיע לקיצם. הייתי שרויה בסערת רגשות אמיתית. ואז ראיתי קטע מדברי האל: "לפני שאנשים מתנסים בעבודת האל ומבינים את האמת, אופיו של השטן נוטל פיקוד ושולט בהם מבפנים. אילו דברים ספציפיים נכללים באופי זה? לדוגמה, מדוע אתה אנוכי? מדוע עליך להגן על עמדתך? מדוע רגשותיך כה עזים? מדוע אתה נהנה מהדברים הלא צודקים האלה? מדוע אתה אוהב את הדברים הרעים האלה? מהו הבסיס לחיבתך כלפי הדברים האלה? מאין באים הדברים האלה? מדוע אתה שמח כל כך להשלים עמם? כעת כולכם מבינים כי הסיבה לכך היא בעיקר הרעל של השטן שנמצא בתוך האדם. מהו, אם כן, רעל השטן, כיצד הוא בא לידי ביטוי? לדוגמה, אם תשאל 'כיצד בני אדם צריכים לחיות? לשם מה עליהם לחיות?' אנשים ישיבו: 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון'. המשפט האחד הזה מבטא את שורש הבעיה: הפילוסופיה וההיגיון של השטן הפכו להיות חייהם של בני האדם. יהא אשר יהא מה שבני האדם מחפשים, הם עושים זאת רק למען עצמם. לכן הם חיים רקלמען עצמם. 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון' – זוהי פילוסופיית החיים של האדם שאף מייצגת את האופי האנושי. דברים אלה הפכו זה מכבר לאופייה של האנושות המושחתת ולמראה האמיתי של אופייה השטני של האנושות המושחתת. אופי שטני זה הפך זה מכבר לבסיס קיומה של האנושות המושחתת. זה כמה אלפי שנים האנושות המושחתת חיה על-פי הארס של השטן, עד לימינו אלה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס). כשחשבתי על כך, יכולתי לראות שהגנתי על עצמי שוב ושוב ושלא העזתי לדווח על מרילין כי חייתי לפני רעלים שטניים כגון: "הציפור שמרימה את ראשה, היא זו שנורית ראשונה", "בני אדם נבונים שומרים על עצמם ותמיד שואפים להימנע מטעויות", "תן לדברים להידרדר אם הם אינם משפיעים עליך במישרין", ו"כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון." הרעלים השטניים הללו השתרשו בעצמותי ובדמי. בכל מה שאמרתי ועשיתי, חשבתי רק על עצמי, והייתי אנוכית וערמומית להדהים. לפני שהפכתי להיות מאמינה, מעולם לא רציתי לעשות דבר שיפגע ברגשותיו של מישהו אחר, לא משנה אם בעבודה או אם בחיי האישיים. אפילו לאחר שהצטרפתי לכנסייה, המשכתי לחיות לפי הפילוסופיות השטניות הללו, וגוננתי על עצמי בכל הזדמנות במקום ליישם את האמת בפועל. ידעתי שמרילין והאחים הם כנופייה של צוררי משיח ושעליי לעמוד לצדו של האל ולדווח עליהם. ועדיין, חשבתי רק על עתידי וגורלי, מבלי להתחשב בעבודת הכנסייה או בחייהם של האחים והאחיות. האם בכך נשאתי עדות לאל? הרי בכך עשיתי רע!

מאוחר יותר, התחלתי לחשוב על הסיבה שבגללה פחדתי מהם. האם הם יוכלו להכריע את גורלי? האם עתידי וגורלי לא נמצאים במלואם בידי האל? האם לא היה מטופש מצדי לפחד כל כך מכוחות הרשע של צוררי המשיח? חשבתי על דברי האל: "ביטוי חרון אפו של האל מסמל שכל הכוחות המרושעים יחדלו מלהתקיים. הוא מסמל שכל הכוחות העוינים יושמדו. זוהי הייחודיות של צביונו הצודק של האל ושל חרון אפו. כשיש קריאת תיגר על כבודו וקדושתו של אלוהים, כשכוחות הצדק נחסמים ואינם נראים לעין האדם, אלוהים שולח את חרון אפו. בשל מהותו של אלוהים, כול הכוחות שעל פני האדמה, אשר קוראים תיגר על אלוהים, מתנגדים לו ומערערים עליו, הינם רעים, מושחתים ובלתי צודקים. הם באים מן השטן ושייכים לו. מכיוון שאלוהים הינו צודק, שייך לאור וקדוש ללא פגם, כול הדברים הרעים, המושחתים והשייכים לשטן ייעלמו עם שחרור חרון אפו של אלוהים" (הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, האל עצמו, הייחודי ב'). בית האל אינו דומה לעולם החילוני – האל הוא שמושל בו. הוא האמת והוא צודק, הוא סמל לכל מה שבהיר, טוב ויפהפה. אין אף כוח אפל ומרושע של השטן, כגון צוררי משיח ואנשים רעים, שיכול להשיג כאן דריסת רגל אמיתית. האל יקלל ויעניש את כל האנשים הללו. לא הייתה לי כל סיבה לפחד ולחשוש. מנהיגי שקר וצוררי משיח נמצאים אף הם בידי האל. גם אם הם באמת יגרשו אותי, זה יהיה משהו שהייתי צריכה לחוות. ידעתי שאני לא יכולה להמשיך לפחד מהם. היה עליי ליישם את האמת בפועל, לנקוט עמדה ולדווח עליהם. אז התקשרתי לג'ו כדי לדון עימה בכתיבת הדוח, והיא אמרה לי שמרילין וצוותה כבר אוספים ממש ברגע זה חומרים כדי לגרש אותי. כבר ידעתי שהם כנראה ימצאו דרך לגרש אותי, אבל כששמעתי זאת באמת, זה היה הלם עבורי, והתכסיתי זיעה קרה. לאחר השיחה, חשבתי על קטע מדברי האל: "אם אף אחד בכנסייה לא מוכן ליישם בפועל את האמת, ואם אף אחד בה לא יכול לעמוד איתן בעדותו למען האל, הרי שצריך לבודד את הכנסייה הזו לגמרי ולגדוע את קשריה עם כנסיות אחרות. מעשה כזה נקרא 'לקבור את המוות'; זו המשמעות של לדחות את השטן. אם יש מספר נחשים מקומיים בכנסייה, וכן כמה 'זבובים קטנים' שנוהים אחריהם ושאין להם כל יכולת הבחנה, ואם האנשים בכנסייה כזו עדיין לא יכולים להתנער מהכבלים ומהמניפולציות של הנחשים האלה אחרי שראו את האמת, הרי שהשוטים האלה יסולקו בסופו של דבר. ייתכן שהזבובים הקטנים האלה לא עשו שום מעשה איום, אבל הם אפילו יותר ערמומיים, חלקלקים, וכל זבוב כזה יסולק. לא יישאר אף אחד! אלה ששייכים לשטן יחזרו לשטן, ואילו אלה שנבחרים על ידי האל ייצאו ללא ספק לחפש אחר האמת. הדבר נקבע לפי הטבע שלהם. הניחו לכל חסידי השטן לגווע! אין רחמים לבני אדם כאלה. ואלה שיוצאים לחפש אחר האמת יזכו באספקה ויוכלו להתענג על דבר האל כאוות נפשם. האל צודק – הוא אינו מפלה איש לטובה. אם אתה שד, אינך מסוגל ליישם בפועל את האמת; ואם אתה אדם שמחפש אחר האמת, לבטח לא תיפול בשבי השטן. בכך אין שום ספק" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אזהרה למי שלא מיישם בפועל את האמת). לאחר שקראתי את דברי האל, יכולתי לחוש באמת בצביונו הקדוש והצודק של האל שלא סובל פגיעה מצד האדם. האל לא ירשה למנהיגי שקר וצוררי משיח לשבש את עבודת הכנסייה או לפגוע באנשיו הנבחרים. האל שונא את אלו שלא מיישמים את האמת בפועל או מקיימים את עבודת הכנסייה כשמנהיגי שקר וצוררי משיח מופיעים. אם האנשים הללו לא יכו על חטא, הם יסולקו וייענשו. אם לא אצליח ליישם את האמת בפועל אל מול כנופיית מנהיגי השקר וצוררי המשיח של מרילין, ואם לא אנקוט עמדה לדווח עליהם, זה לא יראה שאני עומדת לצדו של השטן ומאפשרת להם לשבש את עבודת הכנסייה? בכך אשתף פעולה עם הרוע שלהם! נהניתי מהאמת שהאל הרעיף עלינו ואכלתי ושתיתי את כל מה שהוא סיפק עבורי, אבל כשצוררי משיח שיבשו את עבודת הכנסייה ודיכאו את אנשיו הנבחרים של האל, לא הגנתי על עבודת הכנסייה. במקום זאת, עברתי לצדו של האויב. זו הייתה בגידה חמורה באל, מעשה שהאל מגנה. ממש כפי שהאל אמר: "הניחו לכל חסידי השטן לגווע!" רק אז חשתי פחד אמיתי. אם לא אכה על חטא, אז אפילו אם יגרשו אותי, אני אזכה לגינוי ואסולק יחד עם מנהיגי השקר וצוררי המשיח. כשזה התחוור לי, באתי בפני האל בתפילה. אמרתי, "אלי, אני רוצה להכות על חטא בפניך, ולהפסיק לנקוט בזהירות יתר ולגונן על עצמי. אני רוצה ליישם את האמת בפועל, ולא להיות מוגבלת בידי כוחות האופל של השטן. אני רוצה לנקוט עמדה ולהגן על עבודת הכנסייה. אני יודעת שעליי לדווח על צוררי המשיח הללו, ולכתוב כל מה שאני יודעת, גם אם בסוף זה יגרום לסילוקי." לאחר מכן, אחות אחרת עזרה לי למסור את הדיווח שלי ישירות למנהיג הבכיר. חקירה התנהלה, ונקבע שמרילין והאחרים הם צוררי משיח והם הושעו מביצוע חובותיהם. הם לא ויתרו לאחר מכן, וזממו בחשאי כדי לנהל קרב אחרון. הם ניסו להטעות את האחים והאחיות ולגרום להם לטייח את הראיות למעשיהם הרעים, ואפילו ריגלו אחר האחות שטיפלה בדיווח בעניינם. בסופו של דבר, כנופיית צוררי המשיח הזו הזו כולה סולקה מהכנסייה והאחים והאחיות שספגו גינויים ודוכאו הצליחו לנהל חיי כניסה רגילים ולחזור לבצע את חובותיהם.

במהלך כל זאת, חשתי היטב בצביונו הצודק ושאינו סובל פגיעה של האל, וראית שבבית האל מושלים האמת, האל והצדק. לא משנה עד כמה אכזרי הוא השטן או עד כמה חזק הוא נראה, הוא עדיין רק כלי שבו האל משתמש כדי להביא את אנשיו הנבחרים לידי שלמות. דברי האל אומרים: "אנחנו כל הזמן מדברים על הרשעות, על האכזריות ועל הזדוניות של השטן, על כך שהשטן סולד מהאמת ושונא אותה, אבל האם אתה מסוגל לראות זאת? האם אתה מסוגל לראות מה השטן עושה בממלכת הרוח? איך הוא מדבר ופועל, מה גישתו לאמת ולאל, במה טמונה הרשעות שלו? אינך מסוגל לראות דבר מכל אלה. ולכן לא משנה כמה אנחנו אומרים שהשטן מרושע, שהוא מתנגד לאל ושהוא סולד מהאמת, בראשך זו הצהרה ותו לא. אין מאחוריה שום דמות אמיתית. היא חלולה מדי והיא בלתי מעשית; היא לא יכולה לשמש נקודת התייחסות מעשית. אבל כשאדם בא במגע עם צורר משיח, הוא נוכח באופן מעט ברור יותר בצביון המרושע והאכזרי של השטן ובמהותו הסולדת מן האמת, והבנתו את השטן קצת יותר חדה ומעשית. ללא היכולת לבוא במגע עם הדמויות והדוגמאות הממשיות האלה ולראות אותן, אותה הבנה לכאורה של האמת שבה הם אוחזים תהיה בלתי ברורה, חלולה ובלתי מעשית. אבל כשאנשים באים במגע אמיתי עם צוררי המשיח האלה ועם אנשים רעים, הם יכולים לראות איך הם עושים רע ומתנגדים לאל, והם יכולים לזהות את מהות הטבע של השטן. הם רואים שהאנשים הרעים וצוררי המשיח האלה הם השטן בהתגלמותו כבשר ודם – שהם שטנים חיים, שדים חיים. למגע עם צוררי משיח ועם אנשים רעים יכול להיות אפקט שכזה. כשהשטן מתגלם כאדם רע או כצורר משיח, היכולות של גוף הבשר שלו מוגבלות, ואף על פי כן הוא מסוגל עדיין לעשות כל כך הרבה דברים רעים ולחולל כל כך הרבה צרות ולהיות כל כך מרושע ובוגדני בהתנהלותו ובמעשיו. לפיכך, הרע שהשטן עושה בממלכת הרוח הוא בהכרח גדול פי מאה או פי אלף ביחס לסך מעשיהם של כל האנשים הרעים ושל כל צוררי המשיח שחיים בבשר. ולכן הלקחים שאנשים מפיקים כשהם באים במגע עם אנשים רעים ועם צוררי משיח תורמים להם רבות לפיתוח הבחנה ולזיהוי ברור של פני השטן. הם מאפשרים לאנשים ללמוד להבחין אילו דברים הם חיוביים ואילו דברים הם שליליים, מה האל מתעב ומה משביע את רצונו, מהי האמת ומהו שקר, מהו צדק ומהי רשעות, מה בדיוק האל שונא ומה בדיוק הוא אוהב, ואילו אנשים האל דוחה ומסלק ואילו הוא מאשר וזוכה בהם. אין טעם לנסות להבין את השאלות האלה במונחים של דוקטרינות בלבד. חייבים לחוות דברים רבים, במיוחד את ההטעיה וההפרעה של אנשים רעים ושל צוררי משיח. רק כשיש לאדם הבחנה אמיתית הוא מסוגל להבין את האמיתות הרבות האלה ולהגיע להבנה מעמיקה ומעשית יותר של מה שהאל דורש ושל מה שהוא רוצה להשיג. האין זה מוביל להבנה טובה יותר של כוונות האל? האין זה גורם לך להיות בטוח יותר שהאל הוא האמת וזה שהוא הנפלא מכול? (כן.) תוך כדי שאנשים חווים דברים, האל גורם להם להפיק לקחים ולפתח הבחנה, וכמו כן הוא בהחלט מכשיר אנשים ובמקביל גם חושף אנשים מכל סוג. כשאנשים מסוימים נתקלים באדם רע או בצורר משיח הם אינם מעזים לחשוף אותם או לזהותם, והם לא מעזים לבוא עימם במגע. הם מפחדים ורק מנסים להתחמק מהם, כאילו ראו נחש ארסי. אנשים כאלה חלשים מדי באופיים בשביל להפיק לקחים, והם לא יפתחו הבחנה. אנשים מסוימים שפוגשים אדם רע או צורר משיח אינם מקדישים תשומת לב להפקת לקחים או להשגת הבחנה; הם מניחים למוחם החמום להנחות את היחס שלהם כלפיהם, וכשמגיעה העת לחשוף צורר משיח ולזהותו הם לא מסוגלים להביא תועלת או לעשות שום דבר מעשי. אנשים מסוימים רואים צורר משיח שעושה הרבה מאוד רע וחשים בליבם סלידה, אבל הם חשים שאין שום דבר שהם יכולים לעשות בעניין, שידיהם כבולות. כתוצאה מכך, צורר המשיח משתעשע בהם בשרירותיות והם ממשיכים לסבול זאת ולהסכין עם המצב. הם מאפשרים לצורר המשיח לפעול בהפקרות ולהפריע לעבודת הכנסייה, והם לא מדווחים עליו ולא חושפים אותו. הם כשלו במילוי אחריותם וחובתם כבני אדם. בקצרה, כשאנשים רעים וצוררי משיח מחוללים שמות ופועלים כרצונם, הדבר חושף אנשים מכל מיני סוגים וכמובן גם משמש להכשיר את מי שחותרים אל האמת ושניחנים בחוש צדק, ומאפשר להם לפתח הבחנה ותובנה, ללמוד דבר מה ולהבין מכך את כוונות האל. מה מכוונות האל הם לומדים להבין? הם לומדים לזהות שהאל לא מושיע צוררי משיח אלא פשוט משתמש בהם כדי לתת שירות, ושכאשר צוררי משיח מסיימים לתת את השירות שלהם, האל חושף אותם ונפטר מהם, ובסופו של דבר מעניש אותם מכיוון שהם אנשים רעים ברשות השטן. מי שהאל מושיע הם קבוצה של אנשים, אשר למרות צביונותיהם המושחתים אוהבים דברים חיוביים ומזהים שהאל הוא האמת ומתמסרים לריבונותו ולסידוריו, ומי שביצעו עבירה ומסוגלים לחרטה כנה. אנשים אלה יכולים לקבל את זה שגוזמים אותם, ששופטים ומייסרים אותם, ויתרה מזו הם מסוגלים לגשת בצורה נכונה לכך שאנשים אחרים חושפים אותם או מצביעים על הבעיות שלהם. מי שמסוגלים לקבל זאת ולהתמסר לכך ולמדים מכך דבר מה, ולא משנה איך האל עובד – זו קבוצת האנשים שנוהה באמת ובתמים אחרי האל, שחווה את עבודתו ושנופלת בנחלתו של האל" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ח')). בכך שצוררי משיח דיכאו אותי, קיבלתי מבט מקרוב על טבעם המרושע והאכזרי. הם יגנו ויגרשו כל אחד שמגלה הבחנה לגביהם, או שלא מקשיב להם, מדווח עליהם, או מאיים על מעמדם. יתרה מכך, הם נטולי כל מצפון או היגיון. לא משנה כמה רוע הם עושים וכמה אנשים הם מדכאים, לא משנה כמה פעמים גוזמים אותם וחושפים אותם, אין בהם שמץ של חרטה או הכאה על חטא. ראיתי שצוררי משיח, בטבעם, סולדים מהאמת ושונאים אותה. הם אויבי האל, שדים שירדו אל פני האדמה. גם חוויתי באופן אישי שאם חוששים מכוחם ולא מעזים לחשוף אותם ולדווח עליהם, התוצאה היא דיכוי, ענישה וסבל. חובה לעמוד לצד האל ולהשתמש בדבריו ובאמת שלו כדי להילחם בהם. חובה לדווח עליהם ולהתנער מהם ולגרשם מהכנסייה. זו הדרך היחידה להימלט מכוחם ומשליטתם, ולנצח את השטן. רק הודות לדברי האל הצלחתי לזכות בכל זאת! תודה לאל!