בעבר נהגתי להשקות מצטרפים חדשים לכנסייה, אבל מפני שאיכותי לקתה בחסר, היו אמיתות רבות שלא יכולתי לשתף עליהן בבהירות, ולא יכולתי לפתור את בעיותיהם של החדשים. ולא רק זאת, אלא שתמיד גוננתי על התדמית ועל המעמד שלי. כשהיו דברים שלא היו ברורים לי, חשתי מבוכה לבקש עזרה מאחרים. כתוצאה מכך, עבודת ההשקיה שלי לא הייתה טובה ולכן פוטרתי. המנהיגה ארגנה אז שאעשה עבודות כלליות. השינוי הזה בחובה שלי הכעיס אותי מאוד. לא יכולתי לקבל זאת, במיוחד כשראיתי שעוד אנשים מקבלים את עבודת האל של אחרית הימים, וזקוקים בדחיפות לעזרה. העובדה שחובתי השתנתה גרמה לי לתהות האם נחשפתי. חששתי ממה שהאחרים יחשבו עליי כשהם יגלו, שהם יחשבו שאיכותי לקויה ושאני מסוגלת לבצע רק עבודות שחורות ופשוטות. בהתחלה השקיתי מאמינים חדשים יחד עם אחרים, אבל כעת, כשעברתי לטפל בעניינים כלליים, במטלות קטנות, מה הטעם בחובה שכזו? לא משנה כמה אצליח, אישאר רק עובדת ובסוף יסלקו אותי. ככל שחשבתי על כך יותר, כך הפכתי נסערת יותר. לא השלמתי כראוי את משימותיי, אלא הסתפקתי בלצאת ידי חובה מבלי להשקיע בכך את לבי. לפעמים היו דברים רבים לעשות בערב, אבל נעשיתי ישנונית ממש מוקדם. פעם אחת, אחות שהייתה אחראית על עבודת ההשקיה שלחה לי הודעה וביקשה את עזרתי בארגון מסמכי עבודה מהעבר. כשראיתי את ההודעה, חשתי התנגדות רבה. כבר לא ביצעתי עבודת השקיה, אז למה שהיא תבקש ממני לעשות את זה? אבל לא יכולתי לסרב, אז הסכמתי לכך בחוסר רצון. למחרת, אחות נוספת שעסקה בהשקיה ביקשה ממני לעזור לה במשהו. ממש לא התחשק לי וחשבתי, "עבודות כלליות הן בעצם רק עבודות מזדמנות, וכל אחד יכול לומר לי מה לעשות. זו לא באמת העבודה שלי, אז למה היא מבקשת ממני לעזור?" פחדתי שאם אסרב היא תחשוב שאני לא מסייעת לעבודת הכנסייה. אז בלית ברירה, אמרתי לה שאעשה זאת.

במשך מספר ימים, לא הרהרתי בעצמי בכלל. לא הצלחתי להשלים עם השינוי בחובתי שהגיע מהאל, והתנגדתי למנהיגה, והרגשתי שהיא מקשה עליי. אמרתי לאחות שאיתה עבדתי בעבר, בצורה די מכוונת, "מעולם לא היה לי רגע של בטלה בעבודת ההשקיה שלי ועשיתי כל מה שהייתי אמורה לעשות. המנהיגה מעולם לא עזרה לי כשצצו בעיות, אבל כן פיטרה אותי ללא הינד עפעף. יודעת מה? שיהיה! אם פיטרו אותי, אז חייב להיות בכך לקח עבורי." לאחר שהאחות שמעה זאת, היא הסכימה איתי שהמנהיגה לא הייתה הוגנת כלפיי. באותה עת, חשתי שנעשה לי עוול. למה נשלחתי לבצע עבודות כלליות? האם זה כל מה שאני מסוגלת לעשות? האם לא הייתי ראויה לטיפוח? מאותו הרגע, חשתי שאני חסרת תועלת, ושגם אם אשמור על אמונתי עד הסוף, יסלקו אותי. המחשבות הללו אמללו אותי יותר ויותר. הבנתי שמצבי אינו תקין ולכן באתי מיד לפני האל בתפילה ואמרתי, "אלוהים, מה לא בסדר איתי? הרי גם זוהי חובה, אז למה אני לא מרוצה מביצוע עבודות כלליות? אלוהים, אנא הענק לי נאורות והנחה אותי כך שאבין את עצמי ואפסיק לחיות בשחיתות." לאחר שהתפללתי, חשבתי על דברי האל שעוסקים באופן שבו צורר משיח מתייחס לשינוי בחובתו. בדברי האל נאמר: "החובה המתאימה לך צריכה להיות מבוססת על חוזקותיך. אם לעתים החובה שהכנסייה סידרה לך איננה משהו שאתה טוב בו או שברצונך לעשות, אתה רשאי להעלות את הנושא ולפתור אותו באמצעות תקשורת. אולם אם אתה יכול לבצע את החובה, ועליך לבצעה, אך אינך רוצה לעשות זאת רק משום שאתה חושש לסבול, אזי יש איתך בעיה. אם אתה מוכן לציית ויכול למרוד בבשרך, אזי אפשר לומר שאתה הגיוני יחסית. אולם אם אתה תמיד מנסה לחשב אילו חובות הן יוקרתיות יותר, ומניח שחובות מסוימות יגרמו לאחרים לזלזל בך, הדבר מוכיח שיש לך צביון מושחת. מדוע הבנתך את החובות כה משוחדת? האם תוכל לבצע היטב חובה שבחרת בה בהתבסס על רעיונותיך-שלך? זה לא בהכרח נכון. הדבר החשוב מכל כאן הוא פתרון צביונך המושחת, ואם לא תעשה כן, לא תהיה מסוגל לבצע היטב את חובתך, גם אם אתה נהנה ממנה. יש כאלה שמבצעים את חובותיהם ללא עקרונות, וביצוע חובותיהם תמיד מתבסס על העדפותיהם האישיות, כך שהם אף פעם לא מסוגלים לפתור קשיים, הם תמיד מדשדשים בכל חובה שהם מבצעים, ובסופו של דבר מסלקים אותם. האם ניתן להושיע אנשים כאלה? ... לאנשים רעים ולצוררי משיח אף פעם אין גישה נכונה בחובותיהם. על מה הם חושבים כשמעבירים אותם? 'אתה חושב שאני סתם נותן שירות? כשאתה משתמש בי, אתה גורם לי לתת לך שירות, וכשאתה מסיים איתי, אתה פשוט שולח אותי לדרכי. אינני מוכן לתת שירות כך! אני רוצה להיות מנהיג או עובד, משום שזוהי העבודה המכובדת היחידה כאן. אם אינך מאפשר לי להיות מנהיג או עובד ואתה עדיין רוצה שאעמול, פשוט שכח מזה!' איזו מין גישה היא זו? האם הם מתמסרים? על מה מתבסס יחסם כלפי העברה במסגרת חובתם? על פזיזות, על רעיונותיהם האישיים, ועל צביונם המושחת, הלא כן? ומהן ההשלכות של יחס שכזה? ראשית, האם בחובתם הבאה הם יהיו מסוגלים להיות נאמנים וכנים? לא. האם תהיה להם גישה חיובית? באיזה מצב הם יהיו מצויים? (במצב של דכדוך). מהי מהות הדכדוך? אנטגוניזם. ומהי התוצאה הסופית של מצב רוח אנטגוניסטי ומדוכדך? האם אדם שמרגיש כך יכול לבצע היטב את חובתו? (לא). האם אדם שהוא תמיד שלילי ואנטגוניסטי כשיר לבצע חובה? תהא חובתו אשר תהא, הוא לא מסוגל לבצעה היטב. זהו מעגל קסמים אכזרי שיסתיים בכי רע. מדוע? אנשים כאלה אינם מצויים על נתיב טוב; הם לא מחפשים את האמת, הם לא מתמסרים, ואין הם יכולים להבין כראוי את הגישה ואת היחס של בית האל כלפיהם. האין זו צרה? השינוי בחובה הוא תקין לחלוטין, אך צוררי משיח טוענים שהדבר נעשה על מנת לענות אותם, שלא מתייחסים אליהם כאל בני אנוש, שאין אהבה בבית האל, שמתייחסים אליהם כאל מכונה, קוראים להם כשזקוקים להם ומשליכים אותם הצדה כשלא. האין זה טיעון מעוות? האם מי שאומר דבר שכזה הוא בעל מצפון או היגיון? אין להם אנושיות! הם מעוותים עניין תקין לחלוטין; הם הופכים נוהג הולם ביותר למשהו שלילי – האין זו רשעותו של צורר משיח? האם אדם מרושע עד כדי כך יכול להבין את האמת? בשום פנים ואופן לא. זוהי בעייתו של צורר משיח; הוא יחשוב על כל דבר שקורה לו בצורה מעוותת. מדוע הוא חושב בצורה מעוותת? משום שמהות טבעו מרושעת עד מאוד. מהות טבעו של צורר משיח היא בראש ובראשונה מרושעת, ולאחר מכן זדונית, ואלה הם מאפייניו העיקריים. טבעם המרושע של צוררי משיח מונע מהם להבין נכון כל דבר שהוא, ובמקום זאת הם מעוותים הכול, נוקטים באמצעי קיצון, מתקטננים, ואינם יכולים להתמודד עם דברים כראוי או לחפש את האמת. לאחר מכן הם פועלים על מנת להשיב מלחמה ולנקום, ואף מפיצים תפיסות ופורקים שליליות, מסיתים אחרים ורותמים אותם להפריע לעבודת הכנסייה. הם מפיצים בסתר תלונות, שופטים את האופן שבו בית האל מתייחס לאנשים כמה מחוקיו המנהלתיים ואת האופן שבו מנהיגים מסוימים עושים דברים, ומגנים את אותם מנהיגים. איזה מין צביון הוא זה? זוהי זדוניות" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שנים עשר: הם רוצים לסגת כשאין להם מעמד או תקווה לזכות בברכות). מדברי האל למדתי שלא משנה מהן הנסיבות, צוררי משיח אינם מסוגלים להבין כראוי את כוונות האל, אלא תמיד טועים בפרשנות הדברים. מבחינתם, שינוי פשוט בחובתם הוא כמו הורדה בדרגה, והם חושבים שמקשים עליהם. הם מגיבים בשליליות ובהתנגדות, ועלולים לנטוש את חובתם בכל רגע מבלי להתחשב בעבודת הכנסייה. צוררי משיח הם בעלי טבע רע כל כך! הבנתי שכך בדיוק אני מתנהגת. היה עליי להרהר באופן שבו נכשלתי לאחר פיטוריי, ולהוקיר את ההזדמנות לבצע חובה חדשה. אבל אפילו לא הרהרתי בכך. חשתי שהמנהיגה מקשה עליי, שטיפול בעבודות כלליות הוא משפיל ומביך, שאני מבצעת עבודות מזדמנות כמו עובדת פשוטה, ושאינני ראויה לטיפוח. פשוט לא הצלחתי להתמסר לכך, ואפילו חשתי שנעשה לי עוול גדול וחשתי התנגדות רבה כלפי החובה הזו. תמיד התרשלתי, יצאתי ידי חובה ונסחפתי עם הזרם. הצבתי את עצמי כנגד האל והשתמשתי בשליליות הזאת כדי להתנגד לו. כשאחיות ההשקיה באו לבקש ממני עזרה, לא רציתי לשתף פעולה, אלא הייתי מלאה בטענות ומענות. חשבתי שהן נותנות לי פקודות וגורמות לי לעמול בעבודות מעבודות שונות. רציתי לשחרר קיטור על כך שעושים לי עוול, אז שטחתי את תלונותיי בפני שותפתי לשעבר, והתלוננתי על המנהיגה. זה השפיע עליה והיא גם החלה להיות מוטה נגד המנהיגה. השינוי הזה בחובתי חשף אותי לחלוטין. ביצעתי את חובתי רק על פי העדפות אישיות ורציתי רק לבצע חובה שגורמת לי להיראות טוב. חשתי שאם אני במעמד נמוך יותר, אחרים לא יעריכו אותי ואין לי סיכוי לזכות בברכות, אז הייתי שלילית וגררתי רגליים, התנגדתי לאל, וביצעתי את חובתי תוך כדי כעס. הפצתי את תפיסותיי ודעותיי הקדומות, וביקשתי ממישהו אחר שיילחם בשבילי. איך זה היה שונה מצורר משיח? לא היה בי שמץ של אנושיות רגילה או היגיון!

אז קראתי קצת מדברי האל: "יש אנשים שאינם מבצעים את חובותיהם כראוי, הם תמיד שטחיים וגורמים לשיבושים ולהפרעות, ובסופו של דבר, מחליפים אותם. יחד עם זאת, הם אינם מגורשים מהכנסייה, ובכך ניתנת להם הזדמנות להתחרט. לכולנו יש צביונות מושחתים, ולכולנו יש רגעים שבהם אנחנו מבולבלים או נבוכים, רגעים שבהם שיעור הקומה שלנו נמוך. המטרה בכך שנותנים לך הזדמנות היא שתוכל להפוך את הכיוון של כל זה. וכיצד אתה יכול להפוך את הכיוון של הדבר? עליך להרהר על הטעויות שלך מן העבר ולהגיע למצב שתכיר אותן; אל תמצא תירוצים, ואל תפיץ תפיסות. אם אינך מבין נכון את האל ואתה מעביר באת אי-ההבנות האלה בשמחה לאחרים, כך שגם הם אינם מפרשים נכון את האל, יחד איתך, ואם יש לך תפיסות ואתה מפיץ אותן, כך שלכולם יש תפיסות יחד איתך, וכולם מנסים להתמקח עם האל יחד איתך, האם אין זאת דמגוגיה? האם אין זאת התנגדות לאל? והאם איזשהו דבר טוב יכול לנבוע מהתנגדות לאל? האם אתה עדיין יכול להיוושע? אתה מקווה שהאל יושיע אותך, ועם זאת אתה מסרב לקבל את עבודתו, ואתה יוצא נגד האל ומתנגד לו, ואם כך, האם האל עדיין יושיע אותך? שכח מהתקוות האלו. כשעשית טעות, האל לא הטיל עליך את האחריות, והוא גם לא סילק אותך בגלל הטעות האחת הזאת. בית האל העניק לך הזדמנות, ואפשר לך להמשיך לבצע חובה, ולהתחרט, וזוהי ההזדמנות שניתנה לך על ידי האל; אם יש לך מצפון והיגיון, עליך להוקיר זאת. יש אנשים שנוהגים תמיד בשטחיות כשהם מבצעים את חובותיהם, והם מוחלפים; אחדים מועברים. האם משמעות הדבר היא שהם סולקו? זה לא מה שהאל אמר; עדיין יש לך הזדמנות. אם כך, מה עליך לעשות? עליך להרהר על עצמך ולהגיע להיכרות עם עצמך, ולהגיע לחרטה אמיתית; זהו הנתיב. אבל זה לא מה שאנשים מסוימים עושים. הם משיבים מלחמה, ומסתובבים בכל מקום ואומרים: 'לא הרשו לי לבצע חובה כיוון שאמרתי את הדבר הלא נכון והעלבתי מישהו'. הם לא מחפשים את הבעיה בתוך עצמם, הם לא מהרהרים, הם לא מחפשים את האמת, הם לא מתמסרים לסידורים ולתזמורים של האל, והם מתנגדים לאל על ידי הפצת תפיסות. האם הם לא הפכו לשטן? כשאתה עושה את הדברים שהשטן עושה, אתה כבר לא אדם שנוהה בעקבות האל. הפכת לאויב של האל – האם האל היה מושיע את אויבו? לא. האל מושיע אנשים עם צביונות מושחתים, אנשים אמיתיים – לא שדים, לא את אויביו. כשאתה יוצא נגד האל, ומתלונן על האל ולא מפרש את האל נכון, ושופט את האל, תוך שאתה מפיץ תפיסות ביחס לאל, הרי שאתה כולך נגד האל; אתה משמיע זעקה נגד האל" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אתם יכולים למלא את חובתכם היטב רק על ידי חיפוש עקרונות-האמת). דברי האל ריגשו אותי מאוד. על אף שפוטרתי, הכנסייה עדיין אפשרה לי לבצע חובה. היא לא אמרה שאני לא יכולה לחתור אל האמת או שיסלקו אותי. סידרו לי לבצע חובה אחרת, שהעניקה לי הזדמנות להרהר בעצמי באמת ולהבין את עצמי. אבל בגלל שלא הבנתי את כוונות האל, חשבתי שפיטורין משמען אובדם מעמד ואובדן הערכה. גיליתי שליליות והתנגדות. הייתי כה מרדנית ונטולת היגיון! כשהשקיתי מאמינים חדשים, מפני שלא הייתי בעלת איכות טובה, לא הצלחתי לשתף על האמת בבהירות, ושאלותיהם של החדשים לא נפתרו בזמן. חששתי שאנשים אחרים יזלזלו בי, ולכן תמיד העמדתי פנים ולא נפתחתי וחיפשתי עזרה לגבי הקשיים שנתקלתי בהם. המנהיגה שיתפה איתי על עקרונות ושיטות החובה, אבל הספיק לי רק לדעת עליהם, ואחר כך לא חשבתי איך מיישמים אותן בפועל. לכן, לא הבנתי חלק ניכר מהעקרונות לאחר שיתופים רבים, ועבודת ההשקיה שלי מעולם לא הניבה תוצאות טובות. לא רק שאיכותי הייתה לקויה, גם הייתי גאוותנית מאוד ולא היה בי רצון לחפש את האמת. לא שיפרתי את כישוריי ולא חלה כל התקדמות בעבודתי. לכן היה צריך להעביר אותי לחובה אחרת. אבל לא הסכמתי להכיר בשחיתות שלי ובפגמיי. התרעמתי על ההעברה שלי וסירבתי לקבל זאת. אפילו שגיתי בהבנתי וחשבתי שהאל חושף אותי, גורם לי להיראות רע ומתכוון לסלק אותי. זה היה אבסורדי ולא הגיוני בעליל מצדי. בגלל איכותי הגרועה וכישלוני בהשקיית חדשים, חשתי שלילית לעיתים קרובות. אילו הייתי ממשיכה לבצע את החובה ההיא, זה לא רק היה מזיק לחיי שלי, אלא גם מעכב את עבודת הכנסייה. המנהיגה מינתה אותי לבצע חובה בהתאם לאיכותי ולחוזקות שלי. בכך היא פעלה לפי העקרונות והתנהגה באחריות כלפי חיי. אבל אני לא ידעתי מה טוב בשבילי. לא הרהרתי בעצמי ולא הכרתי את עצמי, אלא ביצעתי מתקפת נגד, שפטתי את המנהיגה מאחורי גבה והפצתי שליליות. מבחוץ, זה נראה כאילו רק מצאתי בה פגמים, אבל למעשה התנגדתי לאל ופעלתי נגדו. כשנחשפתי כך, הבנתי שלא רק שאיכותי לקויה, אלא שגם צביוני מושחת באופן חמור. אם לא אתמסר כפי שעליי לעשות ואבצע את חובתי בכנות, אני איחשף ואסולק!

כשהרהרתי כך, גיליתי גם השקפה מופרכת שהייתי לי. חשבתי שיש דרגות שונות של חובות, שיש חובות נחותות ונעלות יותר, ושרק הנהגה או השקיה הן חובות אמיתיות, בשעה שעבודות כלליות לא נחשבות כחובה. חשבתי עליהן כעל חובה ברמה נמוכה, וחשבתי שחובות כאלה הן לא יותר מאשר עמל פשוט, ושבסופו של דבר יסלקו אותי לאחר ביצוע עמלי. לכן, כששמעתי שמינו אותי לעבודות כלליות, חשתי נחותה וחשתי שמתייחסים אליי כמו למכונה. התנגדתי לכך בכל מאודי ולא היה בי כל דחף לבצע את חובתי. אבל בכנסייה, כל החובות הן למען תוכנית הניהול של האל להושעת האנושות. בין אם מדובר בהנהגה, השקיה, או ביצוע עבודות כלליות, הכול נחשב כביצוע חובה וכולם צריכים לשתף פעולה היטב. זה ממש כמו במכונה, לכל חלק יש תפקיד, ואין חובה גדולה או קטנה, נאצלת או נחותה, רק תפקידים שונים. לא משנה איזו חובה מבצעים, לכל אחד יש מה ללמוד ועקרונות-אמת שיש להיווכח בהם וליישמם בפועל. כל עוד נחתור אל האמת, נוכל כולנו להיוושע בידי האל. אבל תמיד חשבתי על המצב בצורה לא נכונה. חשבתי שביצוע עבודות כלליות הוא רק עמל ועבודות מזדמנות. התייחסתי לשינוי בחובתי מנקודת המבט המעוותת הזאת ולא הבנתי את כוונות האל. האל ראה בזאת משהו דוחה ונתעב. זה הזכיר לי חלק מדברי האל: "האל רוצה שכל בני האדם יהפכו למושלמים, שהם ייפלו בנחלתו, שהוא יטהר את כולם, ושהם יהפכו לאהוביו. אין זה משנה אם אני אומר שאתם נחשלים או שאיכותכם ירודה – אלה הן עובדות. העובדה שאני אומר זאת אינה מוכיחה שאני מתכוון לנטוש אתכם או שאיבדתי כל תקווה לגביכם, קל וחומר שהיא לא מוכיחה שאינני מוכן להושיע אתכם. היום באתי כדי לעשות את העבודה של ישועתכם, כלומר העבודה שאני עושה היא המשך של עבודת הישועה. לכל אדם יש סיכוי להפוך למושלם: אם אתה מוכן לכך ואם אתה חותר לכך, בסופו של דבר תהיה מסוגל להשיג את התוצאה הזאת ולא אטוש אף אחד מכם. אם איכותך ירודה, דרישותיי ממך יהיו בהתאם לאיכות הירודה שלך. אם איכותך גבוהה, דרישותיי ממך יהיו בהתאם לאיכות הגבוהה שלך. אם אתה בור ואינך יודע קרוא וכתוב, דרישותיי ממך יהיו בהתאם לאי ידיעת קרוא וכתוב שלך. אם אתה יודע קרוא וכתוב, דרישותיי ממך יהיו בהתאם לרמת יכולתך לקרוא ולכתוב. אם אתה זקן, דרישותיי ממך יהיו בהתאם לגילך. אם אתה מסוגל לארח אחרים, דרישותיי ממך יהיו בהתאם לכך. אם אינך מסוגל לארח אחרים ואתה יכול למלא רק תפקיד מסוים, בין שמדובר בהפצת הבשורה, באחזקת הכנסייה, או בביצוע פעילויות כלליות אחרות, אהפוך אותך למושלם בהתאם לתפקיד שתמלא" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא). לאחר שקראתי את דברי האל, התרגשתי מאוד, אבל בו בזמן גם חשתי בושה. לא הבנתי את האל והאשמתי אותו מבלי להבין את כוונתו. חשבתי שמוניתי לבצע עבודות כלליות בגלל איכותי הירודה, ושלאחר שאסיים את עבודתי יסלקו אותי. אך למעשה, האל מעולם לא אמר שהוא לא מושיע אנשים בעלי איכות ירודה, והאל לא מתייחס לאנשים בהתאם לאיכותם או לחובה שהם מבצעים. הוא בוחן האם הם אוהבים את האמת וחותרים אליה. זה המפתח שקובע אם ניתן להושיע אותם. חשבתי על מישהי רעה שהכנסייה הרחיקה בעבר. נראה היה שיש לה איכות והחובה שביצעה הביאה לה הערכה רבה, אבל היא תמיד רדפה אחר מעמד, דיכאה אחרים ומידרה את אלו שלא הסכימו עם דעותיה. היא נגזמה פעמים רבות, אבל לא היכתה על חטא. לבסוף, היא הורחקה מהכנסייה. ורוב מנהיגי השקר וצוררי המשיח שנחשפו וסולקו בשנים האחרונות ניחנו באיכות ובכישרונות כלפי חוץ אבל הם לא חתרו אל האמת. הם כולם ביצעו מעשים רעים למען מוניטין ומעמד, והיו בנתיב שמנוגד לאל. לא משנה עד כמה איכותו של מישהו נראית גבוהה, או עד כמה מעמדו נראה רם, אם הוא לא חותר אל האמת, זה רק עניין של זמן עד שהאל יחשוף ויסלק אותו. חשבתי גם על אחים ואחיות בעלי איכות ממוצעת שהחובות שהם מבצעים אינן יוצאות דופן, אבל הם מסוגלים להשקיע בעבודה את ליבם, מתוך עמדתם כיצירי בריאה. כשנחשפת אצלם שחיתות, הם באים בפני האל כדי להתפלל ולחפש, כדי להרהר בעצמם ולהכיר את עצמם דרך דברי האל. צביונם המושחת משתנה עם הזמן. צביונו של האל הוא כה צודק. האל אינו מתייחס לאף אחד בצורה לא הוגנת. לא משנה מהי איכותו של אדם, או מה החובה שהוא מבצע, האל מזין ומשקה את כולם באופן שווה, ומארגן מצבים שמאפשרים לנו לחוות את דבריו ולהיכנס למציאות-האמת. עבודת האל להושעת האדם היא כה מעשית! לאחר שהבנתי את כוונת האל, הפסקתי להתנגד כל כך לביצוע חובתי, ובמקום זאת רציתי להתמסר לה ולבצעה היטב.

קראתי לאחר מכן בדברי האל: "כדי שתוכלו למלא היום את חובתכם בבית האל בין אם היא גדולה או קטנה, בין אם היא פיזית או שכלית, ובין אם היא טיפול בבעיות חיצוניות או עבודה פנימית, אף אחד לא מבצע את חובתו במקרה. כיצד זו יכולה להיות הבחירה שלך? האל מוביל את כל זה. רק בגלל שהאל הטיל עליך תפקיד אתה מתרגש ככה, יש לך תחושת שליחות ואחריות, ואתה יכול למלא את החובה הזו. בקרב הכופרים ישנם אנשים רבים כל כך בעלי מראה נאה, ידע או כישרון, אבל האם האל מעדיף אותם? לא, הוא לא. האל לא בחר בהם והוא מעדיף רק אתכם. הוא נותן לכולכם לבצע כל סוג של תפקיד, למלא כל מיני חובות, ולקחת על עצמכם סוגים שונים של אחריות בעבודת הניהול שלו. כאשר תוכנית הניהול של האל תסתיים לבסוף ותושג, איזו תהילה וזכות זו תהיה! לכן, כאשר אנשים סובלים מעט קשיים בעודם מבצעים היום את חובתם; כאשר הם נאלצים לוותר על כמה דברים, להשקיע מעצמם מעט ולשלם איזשהו מחיר; כשהם מאבדים את מעמדם ואת תהילתם ואת מה שהם זכו לו בעולם; וכאשר כל הדברים האלה אובדים, נראה כאילו הכול נלקח מהם על ידי האל, אבל הם זכו במשהו יקר יותר ובעל ערך רב יותר. מה אנשים קיבלו מהאל? הם זכו באמת ובחיים על ידי מילוי חובתם. רק לאחר שביצעת את חובתך, השלמת את שליחות האל, ואתה חי את כל חייך למען שליחותך והתפקיד שהטיל עליך האל, יש לך עדות יפה, ואתה חי חיים בעלי ערך – רק אז אתה אדם אמיתי! ומדוע אני אומר שאתה אדם אמיתי? כיוון שהאל בחר בך ונתן לך לבצע את חובתך כיציר בריאה בניהולו. זהו הערך הרב ביותר והמשמעות הגדולה ביותר בחייך" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). "האל לא בוחן את מה שאתה אומר או מבטיח לפניו; הוא בוחן האם למעשיך יש מציאות-אמת. בנוסף לכך, לאל לא אכפת עד כמה גדולים, עמוקים ורבי משמעות מעשיך, וגם אם אתה עושה דבר פעוט, אם האל יזהה כנות בכל אחד מצעדיך, הוא יאמר, 'האדם הזה מאמין בי בכנות. הוא מעולם לא התרברב. הוא מתנהל בהתאם למעמדו. אף שתרומתו לבית האל לא הייתה גדולה, ואיכותו ירודה, הוא יציב וכל מעשיו כנים הם.' מה מכילה ה'כנות' הזאת? היא מכילה יראה והתמסרות לאל, וכן אמונה ואהבה אמיתיות; היא מכילה את כל מה שהאל רוצה לראות. בעיני אחרים, אנשים כאלה אולי לא נראים יוצאי דופן, ובהחלט ייתכן שמדובר במישהו שעוסק בבישול או בניקיון, מישהו שממלא חובה רגילה. בעיני אחרים, אנשים כאלה הם לא יוצאי דופן, הם לא הגיעו להישגים גדולים ואין בהם משהו הראוי להערכה, להערצה או לקנאה – הם פשוט אנשים רגילים. ועם זאת, כל מה שדורש האל נמצא בתוכם ובא לידי ביטוי בהם, והם מעניקים את הכול לאל. אמרו לי, מה עוד האל רוצה? הוא שבע רצון מהם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). דברי האל הראו לי שלא משנה מהי החובה שהוטלה עליי, מקורה בשלטונו ובסידוריו של האל. עליי להתמסר אליה ולגשת אליה בכל ליבי. לא משנה מהי איכותי או כמה אני מסוגלת לעשות, עליי להשקיע בכך את כל כולי, לתת את הכול. זו כוונת האל, וזו המשמעות האמיתית של ביצוע חובתי.

לאחר מכן, אימצתי גישה נכונה וביצעתי את העבודות הכלליות במסירות, ולאחר זמן מה ראיתי שזו כלל לא עבודה שחורה כפי שחשבתי. החובה הזו כוללת עקרונות רבים שיש להבין ושאליהם יש להיכנס, והיא דורשת לב כן ומחפש-אמת במהלך ביצועה. במהלך תקופה של יישום בפועל, הרווחתי הרבה מן הטיפול בעבודות כלליות. למדתי כמה מיומנויות והצלחתי להבין עקרונות מסוימים, וגם חוויתי עד כמה מעשית היא הושעת האל את האנושות. השינוי הזה בחובתי שינה את נקודת המבט המוטעית שהייתה לי כלפי החובות ונעשיתי מוכנה להתמסר לסידורי האל ולעשות את המיטב בביצוע חובתי. תודה לאל!