בינואר 2022, נבחרתי לשרת כמנהיגת כנסייה, והוצבתי בעיקר כאחראית על פיקוח הפקת וידאו. באותה התקופה התלבטתי מאוד: מצד אחד, בגלל שלא היו לי כישורים טכניים, חששתי שאם אתמסר אך לא אצליח לבצע את העבודה כראוי, יחשפו אותי ויסלקו אותי מהתפקיד. מצד שני, אם אסרב לבצע חובה זו, ארגיש אשמה רבה. אז התפללתי לאל, וביקשתי ממנו להנחות אותי כדי להבין את כוונתו. באותו יום, פגשתי במקרה אח אחד ששיתף איתי כך לאחר ששמע על מצבי: "הסיבה העיקרית שאת לא רוצה לשרת כמנהיגה היא מתוך התחשבות באפשרויות ובייעוד שלך. את דואגת שלא תצליחי לבצע עבודה אמיתית, תחשפי ותסולקי מהתפקיד. בנוסף, נקודת המבט שלך מופרכת – שזה מסוכן להיות מנהיג, כי מנהיגים עלולים להיחשף ולהיות מסולקים. את נזהרת מול אלוהים ולא מבינה אותו. במציאות, הסיבה לכך שמנהיגים רבים נחשפים ומסולקים אינה כי הם היו בתפקיד הזה, אלא כי הם לא הצליחו לחתור אל האמת וללכת בנתיב הנכון ותמיד שאפו למעמד והשתוללו תוך עשיית דברים לא טובים." השיתוף של האח זיהה בדיוק את אופן החשיבה שלי ועזר לי לרכוש מעט ידע על מצבי. לאחר מכן, חיפשתי אחר דברי האל הקשורים למצבי כדי לאכול ולשתות אותם.

יום אחד, נתקלתי בשני פסוקים מדברי האל: "כשחובתם של אנשים עוברת התאמה פשוטה, הם אמורים להגיב בגישה של ציות, לעשות כפי שמורה להם בית האל, ולעשות מה שהם יכולים, ואין זה משנה מה הם עושים, עליהם לעשות זאת כמיטב יכולתם, מכל הלב ובכל הכוח. מה שעשה האל הוא לא טעות. אנשים בעלי שמץ של מצפון ושל היגיון יכולים ליישם בפועל אמת כה פשוטה, אך זה מעל ליכולותיהם של צוררי משיח. כשמדובר בהתאמת חובות, צוררי משיח מיד מציעים טיעונים, התחכמויות, והתרסה, ובעומק לבם הם מסרבים לקבל זאת. מה בדיוק מצוי בלבם? חשד וספק, ואז הם משתמשים בשיטות שונות על מנת לגשש אצל אחרים... מדוע הם מסבכים עד כדי כך עניין פשוט? יש סיבה אחת בלבד: צוררי משיח אף פעם לא מצייתים לסידורי בית האל, והם תמיד קושרים קשר הדוק בין חובתם, תהילתם, רווחיהם ומעמדם לתקוותם לזכות בברכות ולייעודם העתידי, כאילו שברגע שיאבדו להם המוניטין והמעמד שלהם, יאפסו תקוותיהם לזכות בברכות ובתגמולים, ולתחושתם, זה כאילו איבדו את חייהם. הם חושבים: 'עליי להיות זהיר, אל לי להיות פזיז! אסור להסתמך על בית האל, על האחים והאחיות, על המנהיגים והעובדים, ואפילו על האל. אינני יכול לבטוח באף אחד מהם. האדם שאפשר להסתמך עליו הכי הרבה והכי ראוי לאמונך הוא אתה-עצמך. למי יהיה אכפת ממך אם לא תתכנן תוכניות למען עצמך? מי יביא בחשבון את עתידך? מי ישקול האם תקבל ברכות או לא? לכן עליי להגות תוכניות ולערוך חישובים בקפידה למען עצמי. אל לי לטעות או לנהוג בשמץ של חוסר זהירות, אחרת מה אעשה אם מישהו ינסה לנצל אותי?' על כן הם נשמרים מפני המנהיגים והעובדים של בית האל, מתוך חשש שיבחינו בהם או יראו את פרצופם האמיתי, שכן אז הם יודחו וחלומם לזכות בברכות יתנפץ. הם סבורים שעליהם לשמר את המוניטין ואת המעמד שלהם כדי שתהיה להם תקווה לזכות בברכות. בעיני צורר משיח, קבלת ברכות היא אדירה יותר מהשמים ומהחיים, חשובה יותר מחתירה אל האמת, משינוי בצביון, או מישועה אישית, וכן מביצוע ראוי של חובתו, והיותו יציר בריאה שעומד בדרישות. בעיניו, היותו יציר בריאה שעומד בדרישות, ביצוע ראוי של חובתו וכן ישועה הם כולם זוטות שאינן ראויות לאזכור או לציון, בעוד הזכייה בברכות היא הדבר היחיד בחייו שאל לו לשכוח. הוא מקשר כל מה שנקרה בדרכו, בין אם מדובר בדבר חשוב או זניח, לקבלת ברכות, הוא זהיר וקשוב להפליא, ותמיד מותיר לעצמו דרך מילוט" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שנים עשר: הם רוצים לסגת כשאין להם מעמד או תקווה לזכות בברכות). "כיציר בריאה, כשאדם בא לפני הבורא, עליו למלא את חובתו. זה הדבר הנכון לעשותו ועליו למלא אחריות זו. על סמך התנאי שיצירי הבריאה מבצעים את חובותיהם, הבורא עשה עבודה גדולה עוד יותר בקרב האנושות. הוא ביצע שלב נוסף של העבודה על האנשים. ובאיזו עבודה מדובר? הוא מספק לאנושות את האמת ומאפשר לה לזכות באמת מן האל בעודה מבצעת את חובותיה, ובכך להשליך מעליה את צביונותיה המושחתים ולהיטהר, להגיע לכדי ריצוי כוונותיו של האל, לעלות על הנתיב הנכון בחיים ובסופו של דבר להיות מסוגלת לירוא את האל ולסור מרע, להשיג ישועה מוחלטת ולחדול להיות משועבדת לעינויים מצד השטן. זו ההשפעה העיקרית שמיועדת להשיג בסופו של דבר הדרך שבה גורם האל לאנושות לבצע חובות... אנשים מהסוג של צוררי משיח מעוותים דבר יפה כל כך ועצום כל כך והופכים אותו לעסקה שבה הם מבקשים מידי האל כתרים ותגמולים. עסקה כזו הופכת דבר יפהפה וצודק לדבר מכוער ומרושע ביותר. האין זה מה שצוררי משיח עושים? על סמך זה, האין צוררי המשיח מרושעים? הם אכן מרושעים למדי! זהו ביטוי לרשעות שלהם" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ז')). דברי האל גילו כיצד צוררי משיח מאמינים באל רק כדי לזכות בברכות. הם תמיד שוקלים כל סיטואציה שהם נתקלים בה לאור היעוד והברכות שלהם. אפילו כשהם עומדים מול דבר פשוט כגון שינוי בחובה שלהם, הם לא יכולים להתמסר בצורה טהורה, אלא מהרהרים ושוקלים כיצד ההחלטה שלהם תפגע באפשרויות שלהם בעתיד. אם השינוי משרת את האינטרסים שלהם ויאפשר להם לזכות בברכות, הם מקבלים אותו, אך אם השינוי מסכן את האפשרויות והייעוד שלהם, הם מוצאים דרך להשתחרר מזה, מתוך פחד שאם הם ינקטו בצעד הלא נכון הם יחשפו, יסולקו ולא תהיה להם כל תקווה לזכות בברכות. הבנתי שמהות הטבע של צוררי משיח היא מרושעת וערמומית באמת! חשבתי כיצד הגישה שלי לגבי השינוי בחובתי הייתה ממש כמו גישתו של צורר משיח. כאשר שמעתי שנבחרתי להיות מנהיגת כנסייה, האפשרויות העתידיות, הסוף והייעוד שלי היו הדבר הראשון שחשבתי עליו. ניתחתי את החובה כדי לגלות האם היא תביא לי תועלת ולפני שאפילו התחלתי לשרת כמנהיגה, כבר שקלתי את כל ההשלכות האפשריות של כישלון בביצוע חובתי היטב. הייתי מלאת חשדות וחששות כלפי אלוהים ולא התמסרתי כלל. אפילו חשבתי על כמה תירוצים מרשימים כדי להשתחרר מהחובה – יכולתי לומר שאין לי את האיכות להיות מנהיגה ושאני רק אעכב את העבודה. כלפי חוץ אולי נדמה היה שאיני חותרת אל מעמד ושאני הגיונית למדי, אך מאחורי כל זה היה מניע שאין לדבר עליו: פחדתי לקחת את האחריות של מנהיגה ואת הסיכון שאיחשף ואסולק אם אעשה עבודה גרועה. לכן, רציתי להשתחרר מהחובה כדי להבטיח את האפשרויות העתידיות שלי. כוונת האל היא לתת לנו הזדמנויות ליישם בפועל ביצוע חובות לעזור לנו להבין את האמת, להיכנס אל המציאות, להשליך מעלינו את צביונותינו המושחתים ולזכות בישועה. כאשר ניתנה לי הזדמנות נפלאה כל כך, לא רק שלא הודיתי על חסדי האל, למעשה לא הבנתי את האל ונזהרתי ממנו, ורציתי להשתחרר מהחובה שהוקצתה לי ולדחות אותה. הייתי ממש אנוכית וערמומית!

המשכתי הלאה וחיפשתי פסוקים נוספים של דברי האל הקשורים לנקודת המבט המופרכת שלי. מצאתי את הפסוקים: "אמרו לי, ברגע שאנשים מושחתים זוכים במעמד – ואין זה משנה מי הם – האם אז הם הופכים לצוררי משיח? האם זוהי עובדה מוגמרת? (הם יהפכו לצוררי משיח אם אינם חותרים אל האמת, אבל אם הם כן חותרים אל האמת, אז לא.) נכון מאוד: אנשים שלא חותרים אל האמת לבטח יהפכו לצוררי משיח. והאם כל מי שהולך בנתיב צוררי משיח עושה זאת בגלל מעמד? לא, זה בעיקר משום שאין בהם אהבה כלפי האמת, משום שאינם אנשים מהסוג הנכון. כל מי שלא חותר אל האמת, ואין זה משנה אם הוא בעל מעמד או לא, הולך בנתיב צוררי משיח. אין זה משנה לכמה דרשות הם האזינו, אנשים כאלה לא מקבלים את האמת ואינם הולכים בנתיב הנכון, אלא הם נחושים בדעתם ללכת אל עבר הנתיב הנכלולי. הדבר דומה לאופן שבו אנשים אוכלים: חלקם לא צורך מזון שביכולתו להזין את גופם ולתמוך בקיום רגיל, אלא מתעקש לצרוך דברים שמזיקים להם, ובסופו של דבר הם יורים לעצמם ברגל. האין זו בחירה שלהם? לאחר שהם מסולקים, יש מנהיגים ועובדים שמפיצים תפיסות, ואומרים, 'אל תהיה מנהיג ואל תניח לעצמך לזכות במעמד. ברגע שאנשים זוכים במעמד, נשקפת להם סכנה והאל יחשוף אותם! ברגע שייחשפו, הם לא יהיו כשירים להיות אפילו מאמינים מן השורה, ולא יקבלו ברכות כלל'. איזו מין אמירה היא זו? במקרה הטוב, היא מייצגת אי הבנה את האל; במקרה הרע, זהו חילול שמו. אם אינך הולך בנתיב הנכון, אינך חותר אל האמת ואינך הולך בדרך האל, ובמקום זאת אתה מתעקש ללכת בנתיב צוררי משיח ומוצא את עצמך בנתיבו של פאולוס, ובסופו של דבר סופך יהיה כסופו, וקיצך יהיה כקיצו של פאולוס, הממשיך להתלונן על האל ולטעון שאין הוא צודק, אזי האם אינך צורר משיח כדת וכדין? התנהגות כזאת היא מקוללת!" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לפתור את פיתויי המעמד ואת כבליו). "יש אנשים שחושבים, 'כל מי שמנהיג הוא טיפש ובור המביא על עצמו הרס, כי לפעול כמנהיג מביא בהכרח לחשיפת שחיתות שהאל רואה. האם הייתה מתגלה שחיתות כה רבה אילו האדם לא היה עושה עבודה זו?' איזה רעיון אבסורדי! אם לא תפעל כמנהיג, לא תחשוף שחיתות? האם לא להיות מנהיג, גם אם תראה פחות שחיתות, אומר שהגעת לישועה? לפי טיעון זה, האם כל אלו שאינם משרתים כמנהיגים הם האנשים שיכולים לשרוד ולהיוושע? האם הטיעון הזה לא אבסורדי מדי? אנשים המשרתים כמנהיגים מנחים את אנשיו הנבחרים של האל לאכול ולשתות את דברו ולחוות את עבודתו. הדרישה והרף האלו כה גבוהים, כך שבלתי נמנע שמנהיגים יחשפו כמה מצבים מושחתים כשהם רק מתחילים את הכשרתם. זה נורמלי, והאל אינו מוקיע זאת. לא רק שהאל אינו מוקיע זאת, הוא גם מעניק נאורות, מאיר ומנחה את האנשים הללו, ומטיל עליהם עול נוסף. כל עוד הם מסוגלים להתמסר להדרכתו של האל ולעבודתו, הם יתקדמו מהר יותר בחיים מאנשים רגילים. אם הם אנשים החותרים אל האמת, הם יכולים ללכת בנתיב בו ייוושעו ויובאו לכדי שלמות על ידי האל. זה הדבר המבורך ביותר על ידי האל. יש אנשים שלא רואים את הדברים לאשורם, ומעוותים את העובדות. לפי הבנת בני האדם, המידה בה מנהיג משתנה אינה חשובה, לאל לא יהיה אכפת; הוא רק יתבונן כמה שחיתות חושפים מנהיגים ועובדים, ויוקיע אותם על סמך זה בלבד. ואלו שאינם מנהיגים ועובדים, בגלל שהם מגלים מעט שחיתות, גם אם הם לא משתנים, האל לא יוקיע אותם. האין זה אבסורד? האין זה ניאוץ האל? אם בליבך אתה מתנגד לאל בחומרה כה רבה, האם תוכל להיוושע? לא תוכל להיוושע. האל קובע את סופם של אנשים בעיקר על סמך האמת והעדות האמיתית שלהם, וזה תלוי בעיקר אם הם אנשים שחותרים אל האמת. אם הם חותרים אל האמת, ויכולים להכות על חטא באמת אחרי שעברו שיפוט וייסור על עבירה שביצעו, כל עוד הם לא אומרים מילים או עושים דברים המנאצים את האל, הם ודאי יהיו מסוגלים להגיע לישועה. על פי הדמיונות שלכם, כל המאמינים הרגילים שנוהים אחרי האל עד הסוף יכולים להגיע לישועה, ואת אלו המשרתים כמנהיגים יש לסלק. אם הייתם מתבקשים להיות מנהיגים, הייתם חושבים שזה לא בסדר לא לעשות את זה, אבל גם הייתם חושבים שאם תשרתו כמנהיגים תחשפו שלא מרצונכם שחיתות, ושזה כמו לשלוח את עצמכם לגיליוטינה. האם כל זה אינו נגרם מחוסר ההבנה שלכם לגבי האל? אם סופם של אנשים היה נקבע על סמך השחיתות שהם חושפים, איש לא היה מגיע לישועה. במקרה כזה, מה הטעם שהאל יעשה את עבודת הישועה? אם זה באמת היה המקרה, היכן הייתה צדקתו של האל? האנושות לא הייתה יכולה לראות את צביונו הצודק של האל. לכן, אתם כולכם טעיתם בהבנת כוונותיו של האל, מה שמראה שאין לכם עליו ידע אמיתי" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). מתוך דברי האל למדתי כי מנהיגי שקר וצוררי משיח לא נחשפו וסולקו בגלל שהם שירתו כמנהיגים, אלא כי הם לא הצליחו לחתור אל האמת וללכת בנתיב הנכון לאחר שהשיגו מעמד. יותר מכך, הם הפריעו לעבודת הכנסייה ושיבשו אותה ולא היכו על חטא, לא משנה כמה אחרים גזמו אותם – זוהי הסיבה האמיתית לכך שהם נחשפו וסולקו. אלוהים אינו מגנה אנשים רק על בסיס חשיפה בודדת של שחיתות או טעות בודדת. הוא לוקח בחשבון את מהות הטבע שלהם ואת הנתיב בו הם צועדים. אף שאנו חושפים את צביונותינו המושחתים פעמים רבות בעת ביצוע חובות ומבצעים עבירות מסוימות, כל עוד אנחנו מחפשים את האמת ומכים על חטא באמת ובתמים, אלוהים ייתן לנו הזדמנות נוספת. אלוהים מסלק אך ורק צוררי משיח ואנשים רעים הסולדים מהאמת ושונאים אותה, ולעולם אינם מכים על חטא ולא משנה כמה עבירות הם מבצעים. חשבתי על מנהיגי השקר וצוררי המשיח אשר נחשפו וסולקו על ידי אלוהים בעבר. חלקם רק אמרו דברים ודוקטרינות ונתנו הוראות אך לא הצליחו לפתור בעיות ממשיות וחמדו את הטבות המעמד שלהם. בסופו של דבר, הם הוגדרו כמנהיגי שקר וסולקו מתפקידם. אחרים רק חיפשו מעמד ומוניטין תוך כדי עבודתם, התחרו עם אחרים על תהילה, דיכאו אנשים בשרירותיות ועינו אותם, יצאו נגד סידורי עבודה בצורה חמורה, ביצעו את תוכניותיהם, ביססו "ממלכה עצמאית," לכדו אנשים, סירבו באופן מוחלט להכות על חטא ובסופו של דבר נחשפו כשדים וצוררי משיח וגורשו. אלה סוגי האנשים שנחשפו וסולקו. כשקלטתי דבר זה, הבנתי שאנשים אינם נחשפים ומסולקים על סמך החובה שהם מבצעים, אלא על סמך השאלות האם הם חותרים אל האמת והאם מהות האנושיות שלהם טובה או רעה. אם מישהו אינו חותר אל האמת והאנושיות שלו ירודה, אז הוא לא יבצע את חובותיו היטב אפילו אם הוא אינו מנהיג. אם הוא מתרשל בעבודתו כל הזמן, מתנהל כלאחר יד ואפילו אינו מבצע עבודה מקובלת, הוא עדיין יסולק בסופו של דבר. הבנתי שהכנסייה מטפלת באנשים ומסדרת אותם על בסיס עקרונות מוגדרים מאוד, שצביון האל הוא צודק והכנסייה נשלטת על ידי האמת וצדקתו. עם זאת, לא ראיתי עובדה זו וחשבתי באופן מופרך שיתיש אותי להיות מנהיגה. הדעות שלי היו כל כך מגוחכות!

פעם אחת, בזמן ההקדשות הרוחניות שלי, נתקלתי בפסוק מדברי אלוהים: "אין כל התאמה בין חובת האדם לבין קבלתו ברכות או התמודדותו עם צרות. חובה היא הדבר שעל האדם לעשותו. זהו הייעוד שניתן לו משמיים ועליו למלא אותו מבלי לחפש תמורה, וללא תנאים או סיבות. רק זה נקרא ביצוע חובתו של אדם. קבלת ברכות מתייחסת לברכות שמהן נהנה אדם כאשר הוא מובא לידי שלמות לאחר שחווה שיפוט. התמודדות עם צרות מתייחסת לעונש שמקבל אדם כאשר צביונו לא משנה לאחר שעבר ייסור ושיפוט, כלומר, כאשר הוא אינו הופך למושלם. אולם בין אם הם מבורכים או חווים צרות, על יצירי בריאה למלא את חובתם, לעשות את מה שעליהם לעשות ואת מה שביכולתם לעשות. זה המינימום שאדם, אדם החותר אל האל, צריך לעשות. אל לך למלא את חובתך רק כדי לקבל ברכות ואל לך לסרב לבצע את חבותך מחשש שתחווה צרה. אומר לכם רק את הדבר הזה: מילוי חובתו של האדם הוא מה שעליו לעשות ואם הוא אינו מסוגל למלא את חובתו, אזי זו המרדנות שלו. באמצעות התהליך של ביצוע החובה, האדם משתנה בהדרגה ובאמצעות תהליך זה הוא מפגין את נאמנותו. לפיכך, ככל שתהיה מסוגל יותר לבצע את חובתך, כך תוכל לזכות בכמות גדולה יותר של האמת וכך הביטוי שלך ייעשה מעשי יותר. מי שרק מבצע את חובתו כלאחר יד ואינו מחפש את האמת יסולק בסופו של דבר, שכן אנשים כאלה אינם מבצעים את חובתם ביישום בפועל של האמת ואינם מיישמים בפועל את האמת במילוי חובתם. הם אלה שנותרים ללא שינוי והם יחוו צרות. לא רק שהביטויים שלהם אינם טהורים, אלא שכל מה שהם מבטאים הוא רע" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין חובתו של האדם). הרגשתי צלולה אפילו יותר לאחר שקראתי את דברי האל. אין כל קשר בין החובה שאדם מבצע לבין האם הוא מבורך או מקולל. מתוך העובדה שאנו יצירי בריאה, נובע שעלינו למלא את חובותינו. אם מישהו לא מסוגל למלא את חובתו, אזי הוא אינו יכול להיקרא יציר בריאה. ממש כפי שנכון ומתאים שילדים יתייחסו בכבוד להוריהם, ואין זה משנה אם בסופו של דבר ההורים יעניקו להם זכויות על הרכוש שלהם, ילדים צריכים למלא את האחריות ואת המחויבויות שלהם. ובאשר לי, איזו גישה הייתה לי כלפי החובה שלי? כשחשבתי שיהיה עלי לקחת יותר אחריות כמנהיגה ואם אעשה זאת בצורה גרועה זה יסכן את האפשרויות והייעוד שלי, רציתי לחפש תירוצים כדי להשתחרר מהחובה ולדחות אותה. לא התייחסתי כלל לחובה הזו כאחריות או מחויבות שעליי למלא, אלא התייחסתי אל חובות כאל סוג של עסקה, ובחרתי בהן על סמך השאלה האם הן יביאו לי ברכות או קללות. לא היה לי כל שמץ של הגיון, כפי שאמור להיות ליציר בריאה ביחס לחובה שלו. יתרה מזאת, האמנתי באופן מופרך שבגלל שלא הייתי מקצוענית ולא היו לי כישורים טכניים בהפקת וידאו, לא אצליח לבצע את עבודתי היטב. עם זאת, אלוהים אומר בברור: "למעשה, כמנהיג, אחרי שסידרת את העבודה, אתה חייב לעקוב אחרי התקדמותה. גם אם אינך בקי בתחום העבודה – גם אם אין לך כל ידע בתחום – אתה יכול למצוא דרך לבצע את עבודתך. אתה יכול למצוא מישהו שבאמת תופס את העניין, שמבין את המקצוע המדובר, כדי שיבדוק ויציע הצעות. על סמך הצעותיו אתה יכול לזהות את העקרונות הראויים, וכך תהיה מסוגל לעקוב אחרי העבודה" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (4)). דברי האל הפריכו את תפיסותיי ישירות – אלוהים מעולם לא ביקש שנהיה בקיאים בכל הכישורים הטכניים בתחום מסוים כדי שנוכל להיות מנהיגים. אפילו אם אין לנו כל ניסיון מקצועי בתחום, אנו תמיד יכולים למצוא אחים ואחיות בעלי ידע טכני שישתפו איתנו פעולה ולחפש עקרונות באופן זה. כך, אנו עדיין יכולים לבצע את העבודה, ואם אנחנו לא יכולים להבין משהו, אנחנו יכולים לחפש עזרה מההנהגה העליונה. עם זאת, אם הייתי משקיעה את כל כולי ומנסה כמיטב יכולתי, אך שיעור הקומה שלי פשוט היה קטן מדי, האיכות שלי לוקה בחסר ופשוט לא הייתי בנויה לעבודה הזאת, אז יכולתי לפרוש ולקחת חובה אחרת. לאחר שהבנתי את כוונת האל, הרגשתי שהראיה שלי לגבי העניין הרבה יותר צלולה ושמתי בצד את הדאגות והחששות שלי.

לאחר מכן, נתקלתי בשני פסוקים נוספים של דברי האל שאומרים: "כשנח ציית להוראותיו של אלוהים, הוא לא ידע מהן כוונותיו של אלוהים. הוא לא ידע מה אלוהים רוצה להשיג. אלוהים רק נתן לו פקודה, הורה לו לעשות דבר מה, אך ללא הסברים רבים, והוא עשה זאת. הוא לא ניסה בסתר להבין את כוונות האל, הוא לא התנגד לאלוהים והוא לא היה דו-פרצופי. הוא רק עשה על פי ההוראות בלב טהור ופשוט. הוא עשה כל מה שאלוהים הורה לו לעשות, ועשייתו ההחלטית נבעה מצייתנות ומקשב לדבר האל. האופן שבו הוא התמודד עם המשימה שאלוהים הפקיד בידו היה עד כדי כך ישיר ופשוט. מהותו, המהות של מעשיו, הייתה צייתנות, לא פקפוק, לא התנגדות, ועל אחת כמה וכמה, לא מחשבה על ענייניו, רווחיו והפסדיו האישיים. יתרה מזאת, כשאלוהים אמר שהוא ישמיד את העולם במבול, הוא לא שאל מתי או מה יקרה לדברים, קל וחומר שהוא לא שאל את אלוהים באיזה אופן ישמיד את העולם. הוא פשוט עשה את שאלוהים הורה לו. יהיה אשר יהיה האופן שבו אלוהים רצה שהדבר ייעשה או האמצעים שבהם הוא רצה שהדבר ייעשה, הוא עשה בדיוק את שאלוהים ביקש וגם התחיל בעבודה באופן מיידי. הוא פעל בהוראת האל, בגישה של רצון לְרַצות את אלוהים. האם הוא עשה זאת כדי לעזור לעצמו להימנע מהאסון? לא. האם הוא שאל את אלוהים כמה זמן נותר עד שהעולם יושמד? לא. האם הוא שאל את אלוהים או שמא הוא ידע כמה זמן ייקח לבנות את התיבה? גם את זה הוא לא ידע. הוא פשוט נשמע לו, הקשיב ופעל בהתאם" (הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של האל, צביונו של האל והאל עצמו א'). "מהם הגילויים של אדם ישר? ראשית, היעדר ספקות בנוגע לדברי האל. זהו אחד הגילויים של אדם ישר. מלבד זאת, הגילוי החשוב ביותר הוא חיפוש האמת ויישומה בפועל בכל דבר – זה דבר קריטי ביותר. אתה אומר שאתה ישר, אבל אתה תמיד מדחיק את דברי האל ועושה רק את מה שאתה רוצה. האם זהו גילוי של אדם ישר? אתה אומר, 'אף על פי שהאיכות שלי ירודה, יש לי לב ישר'. אך כאשר מוטלת עליך חובה, אתה חושש מכך שתסבול ותיאלץ לשאת באחריות אם לא תמלא אותה כהלכה, ולכן אתה מתרץ תירוצים כדי להתחמק מן החובה או מציע שאדם אחר ימלא אותה. האם זהו גילוי של אדם ישר? ברור שלא. אם כך, איך צריך להתנהג אדם ישר? עליו לציית להסדרי האל, להיות מסור לחובה שהוא אמור למלא ולשאוף להשביע את רצון האל. דבר זה בא לידי ביטוי במספר דרכים: ראשית, קבלת החובה שלך בלב מלא כנות, מבלי להתחשב באינטרסים הגשמיים שלך, מבלי להיות מסויג ומבלי לקדם את טובתך האישית. אלה הם גילויי היושרה. דבר נוסף הוא התמקדות במילוי החובה בלב שלם ובכל מאודך, עשיית דברים כהלכה והשקעת לבך ואהבתך במילוי המשימה, במטרה לרצות את האל. אלה הם הגילויים שנדרשים מאדם ישר בעת מילוי חובתו" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). מתוך דברי האל למדתי שנוח לא שמע רבות מדברי האל והוא מעולם לא בנה תיבה. אך כאשר ניצב אל מול התפקיד שאלוהים הטיל עליו, הוא לא ניתח או בחן אותו, והוא לא ניסה לנחש את רצונות האל. במקום זאת, הוא פשוט ציית, התמסר ועשה כל מה שהאל הורה לו לעשות מבלי לחשוב כיצד זה ישפיע על האינטרסים שלו. התמימות והכנות של נוח הותירו בי רושם עמוק, וחשתי נבוכה ומבויישת למדי. חשבתי איך האחים והאחיות שלי בחרו בי כמנהיגה שלהם, אך כאשר עמדתי מול חובה כל כך חשובה, כל שיכולתי לחשוב עליו היה האינטרסים שלי ואפילו שקלתי את כל ההשלכות האפשריות שעלולות לעלות בגורלי אם אקח את החובה. ראיתי עד כמה הייתי ערמומית – לא ניתן היה להשוות בין האנושיות שלי לבין זו של אדם כמו נוח. איך הייתי יכולה לבצע את חובתי היטב עם גישה כזו? נתקלתי בפסוק מדברי האל שאומר: "איזה מי אדם מעז לקבל על עצמו אחריות? לאיזה אדם יש את האומץ לשאת משא כבד? אותו אחד שברגע המכריע ביותר בעבודת בית האל נוטל את ההובלה ומתקדם, שאינו חושש לשאת באחריות כבדה ולסבול קשיים רבים כשהוא רואה את העבודה החשובה והמכרעת ביותר. אדם שהוא נאמן לאל, החייל הטוב של המשיח" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')). דברי האל נגעו בי עמוקות – הבנתי שאני חייבת להפסיק לחשוב על האפשרויות העתידיות שלי. נבחרתי כמנהיגה, אז עלי להתחשב בכוונת האל, להעז לקחת אחריות אדירה זו, לנסות להשתוות לנוח ולגשת לחובה שלי עם לב כן וטהור. בהתחלה, לא ידעתי היכן להתחיל עם החובה שלי, אז התפללתי לאלוהים פעמים רבות, כמו כן קיבלתי תמיכה סבלנית מאחותי שותפתי ועידוד מאחים ואחיות אחרים. לעתים, כשנתקלתי בקשיים, חיפשתי את אחיי ואחיותיי אשר השיגו תוצאות טובות בעבודתם, והם שיתפו איתי בנדיבות את העקרונות שהם הבינו ואת כל השיטות היעילות שהם השתמשו בהן. התרגשתי עמוקות. בהדרגה, התחלתי להבין נתיבי יישום בפועל ועקרונות מסוימים ונעשיתי יעילה יותר בחובתי. ממש הרגשתי את ההכוונה של אלוהים והייתי אסירת תודה במיוחד לאלוהים. עדיין יש לי חסרונות רבים ואני יודעת שאני נושאת אחריות כבדה, אך איני רוצה יותר להירתע – אני אסמוך על אלוהים כדי לשאוף להשתפר!