באוקטובר 2020 קיבלתי את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים. השתתפתי באופן פעיל בכינוסים ושיתפתי על הבנתי את דברי האל, וכעבור חודשיים, הפכתי למנהיגה של קבוצת כינוס. אני זוכרת שבפעם הראשונה שאירחתי כינוס, הייתי נרגשת ולחוצה גם יחד. התרגשתי לבצע את חובתי, אבל הייתי לחוצה כי חששתי שאם לא אארח היטב, האחים והאחיות שלי יזלזלו בי. חשבתי שהדרך שבה מנהיגת הכנסייה שלנו אירחה כינוסים הייתה טובה מאוד, ואם אעשה זאת בדרך שלה, הייתי בטוחה שאוכל לארח את הכינוס היטב. לאחר מכן, מנהיגת הכנסייה תשבח אותי, ואחיי ואחיותיי יעריצו אותי. לכן, אירחתי את הכינוס תוך חיקוי של מנהיגת הכנסייה שלנו. כששאלתי את אחיי ואחיותיי שאלות, הם תקשרו איתי, וכששיתפתי, הם אמרו "אמן" בהסכמה. לאחר הכינוס, מנהיגת הכנסייה אמרה שאירחתי היטב. הרגשתי שמחה וגאווה רבה כששמעתי את שבחי המנהיגה. זמן קצר לאחר מכן, נבחרתי כדיקנית השקייה. התרגשתי מאוד, וחשבתי שנבחרתי לתפקיד כי אני בעלת איכות טובה. בהתחלה לא ידעתי איך לבצע את העבודה, אבל לא רציתי שאחיי ואחיותיי יתאכזבו ממני. לכן, בכל כינוס, התמקדתי במציאת המרכיבים המכריעים שנדונו בדברי האל. בדרך זו, השיתוף שלי יהיה ברור ויכסה את נקודות המפתח, ואחיי ואחיותיי יחשבו שאני בעלת הבנה טובה ויעריצו אותי. אבל לאחר ששיתפתי, כשהקשבתי לשיתוף של אחרים, שמתי לב שמה ששיתפתי לא היה ברור כל כך. הייתי מוטרדת מאוד וחשבתי, "איש לא יחשוב שאני משתפת היטב, ותשומת הלב של כולם תופנה למי שמשתף יותר טוב ממני." חששתי שאחיי ואחיותיי יזלזלו בי, אז תמיד ניסיתי לשתף טוב יותר. אך לא יכולתי להרגיע את עצמי מספיק כדי להרהר בדברי האל. ככל שרציתי לשתף היטב, כך השיתוף שלי נעשה גרוע יותר. חשבתי, "מה האחים והאחיות שלי יחשבו עליי? האם מנהיגת הכנסייה תתאכזב ממני? מדוע השיתוף שלי אינו ברור כמו של אחרים? למה הם משתפים כל כך טוב ואני לא?" לא הייתי מוכנה להודות בתבוסה וחשבתי שאני צריכה לעבוד קשה יותר כדי להתעלות על אחרים.

כעבור כמה חודשים, בגלל דרישות העבודה של הכנסייה, נשלחתי להטיף את הבשורה. כשהגעתי למקום, שאלתי מי מנהיגי הקבוצה ומי מנהיג הכנסייה. חשבתי, כל עוד אעשה כמיטב יכולתי, אוכל לזכות באישורו של מנהיג הכנסייה ואולי להתמנות למנהיגת קבוצה. כך אחיי ואחיותיי יעריצו אותי. כששיתפתי את הבשורה, לעתים קרובות התפללתי לאלוהים והסתמכתי עליו כשהיו דברים שלא הבנתי או לא יכולתי לבצע. לאחר זמן מה, קיבלתי כמה תוצאות טובות בביצוע חובתי, והדבר שימח אותי מאוד. אבל הרגשתי גם אשמה כי ידעתי שהלך הרוח שלי מוטעה. עבדתי קשה רק משום שרציתי שאחרים יעריצו אותי, ולא משום שרציתי לבצע את חובתי היטב. אלוהים בחן את מחשבותיי, והוא בהחלט שנא את החתירה שלי. באתי לפני האל והתפללתי. הייתי מוכנה להתמרד כנגד כוונתי המוטעית. לאחר שהתפללתי הרגשתי קצת יותר טוב. עם זאת, לעתים קרובות לא הצלחתי להתאפק ועדיין ניסיתי לגרום לאחרים להעריץ אותי. כשראיתי אחרים מקבלים תוצאות טובות בעקבות ביצוע חובותיהם, רציתי להתעלות עליהם. ידעתי שזה לא בסדר לחשוב ככה, אבל לא יכולתי לשלוט בעצמי. לא הצלחתי להרגיע את עצמי מספיק כדי לבצע את חובתי. מצבי הלך והידרדר, והפכתי ללא יעילה בביצוע חובתי. אז התפללתי לאלוהים, ביקשתי ממנו לעזור לי ולהנחות אותי כדי שאבין את עצמי.

יום אחד ראיתי קטע מדברי האל בסרטון של עדות חווייתית והוא סיפק לי מעט הבנה על עצמי. האל הכול יכול אומר: "כדי להשיג ברכות, צוררי משיח מבצעים את חובתם באי רצון. הם גם מבררים אם בביצוע החובה הזאת הם יוכלו להציג את עצמם לראווה וכולם יישאו אליהם עיניים, ואם העליון או האל יידעו שהם מבצעים את החובה הזאת. כל אלה הם דברים שהם שוקלים כשהם מבצעים חובה. הם קודם כול רוצים לקבוע אילו תועלות הם יכולים להשיג מביצוע חובה, ואם הם יכולים לקבל ברכות. זה הדבר החשוב ביותר עבורם. הם אף פעם לא חושבים איך להתחשב בכוונות האל ולגמול על אהבת האל, איך להטיף את הבשורה ולשאת עדות לאל כדי שאנשים יזכו בישועת האל וישיגו אושר, ועל אחת כמה וכמה הם לא מבקשים אף פעם להבין את האמת או מחפשים כיצד לפתור את הצביונות המושחתים שלהם ולממש צלם אנוש. הם אף פעם לא מתחשבים בדברים האלה. הם חושבים רק אם ביכולתם לקבל ברכות ולזכות בהטבות ואיך לזכות בדריסת רגל, איך לזכות במעמד, איך לגרום לאנשים להעריץ אותם ואיך להתבלט ולהפוך לטובים יותר מכולם בכנסייה ובקהל. הם בשום אופן לא מוכנים להיות מאמינים מן השורה. הם רוצים תמיד להיות הראשונים בכנסייה, להיות הפוסקים האחרונים, להפוך למנהיגים ולגרום לכולם לציית להם. רק אז הם יכולים להיות מרוצים. אתם רואים שליבם של צוררי משיח מלא בדברים האלה. האם הם משקיעים מעצמם באמת ובתמים למען האל? האם הם מבצעים באמת ובתמים את חובתם כיצירי בריאה? (לא.) אם כך, מה הם רוצים לעשות? (להחזיק בכוח.) נכון. הם אומרים: 'מבחינתי, בעולם החילוני אני רוצה להתעלות על כולם. אני חייב להיות הטוב מכולם בכל קבוצה. אני מסרב להיות במקום השני, ולעולם לא אהיה שני לאדם אחר. אני רוצה להיות מנהיג ולהיות הפוסק האחרון בכל קבוצה של אנשים שאני נמצא בה. אם לא תהיה לי זכות הכרעה, אזי אני אנסה כל אמצעי אפשרי לשכנע את כולכם, לגרום לכולכם להעריץ אותי ולגרום לכם לבחור אותי למנהיג. ברגע שיהיה לי מעמד תהיה לי זכות הכרעה, כולם יהיו חייבים לציית לי. תצטרכו לעשות דברים בדרך שלי ותהיו חייבים להיות נתונים לשליטתי.' אין זה משנה איזו חובה צוררי המשיח יבצעו, הם ינסו להציב את עצמם בעמדה בכירה ולתפוס פיקוד. הם לעולם לא יוכלו להסתפק במעמד של חסידים פשוטים. ומה מלהיב אותם יותר מכול? לעמוד בפני אנשים, לחלק להם פקודות ולנזוף בהם, לגרום לאנשים לעשות כדבריהם. הם אף פעם לא חושבים איך לבצע את חובתם כראוי – ובעת ביצוע חובתם, הם יחפשו, עוד פחות מכך, את עקרונות-האמת על מנת ליישם בפועל את האמת ולרצות את אלוהים. במקום זאת, הם מאמצים את מוחם כדי למצוא דרכים להבליט את עצמם, כדי לגרום למנהיגים להעריך אותם ולקדם אותם, כדי שהם עצמם יוכלו להיעשות מנהיגים או עובדים ולהנהיג אנשים אחרים. זה הדבר שהם מעבירים את כל היום במחשבה עליו ובתקווה לו. צוררי משיח אינם מוכנים שאחרים ינהיגו אותם ואינם מוכנים להיות חסידים מן השורה. לא כל שכן הם מוכנים לבצע בשקט את חובותיהם בלי רעש וצלצולים. אין זה משנה מהן חובותיהם, אם הם אינם יכולים להיות במרכז העניינים, אם הם אינם יכולים להיות מעל האחרים ולהנהיג, הם לא מוצאים שום טעם בביצוע חובותיהם ונעשים שליליים ומתחילים להתרשל. ללא השבחים והסגידה של אחרים, הדבר מעניין אותם עוד פחות ויש להם עוד פחות רצון לבצע את חובותיהם. אבל אם הם יכולים להיות במרכז העניינים בעת ביצוע חובותיהם ולומר את המילה האחרונה, הם מרגישים מחוזקים והם יעמדו בכל קושי. בלבם, תמיד יש להם מניעים אישיים בביצוע חובתם והם תמיד רוצים להתבלט מעל האחרים כאמצעי לרצות את הצורך שלהם להביס אחרים ולהשביע את תשוקותיהם ושאיפותיהם" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ז')). לאחר קריאת דברי האל, מיד חשבתי על כל מה שעשיתי. הרגשתי כאילו כל מחשבותיי ומעשיי נחשפו לאור. דברי האל חשפו כי צוררי המשיח לעולם לא חושבים כיצד לחתור אל האמת כדי לבצע את חובתם היטב. במקום זאת, הם חותרים למעמד גבוה ורוצים להנהיג אחרים. הם לא מאפשרים לאחרים להתעלות מעליהם, והם צועדים בנתיב ההתנגדות לאלוהים. נזכרתי כיצד כל ההתנהגויות השונות שלי היו זהות לאלה של צוררי המשיח: ברגע שהתחלתי לבצע את חובתי, רציתי שכולם יעריצו אותי. חיקיתי את מנהיגת הכנסייה כשאירחתי כינוסים. השקעתי מאמץ רב בהרהור בדברי האל במהלך כינוסים, בתקווה לשתף בצורה ברורה ומאורגנת. כוונתי לא הייתה להשיג תוצאות טובות מהכינוסים, אלא להראות לכולם שאני משתף בצורה טובה וברורה. זה היה כדי לקבל את השבחים של האחים והאחיות שלי. לאחר שהלכתי להפיץ את הבשורה, לא חשבתי כיצד למלא את חובתי על מנת לרצות את האל. במקום זאת, שאלתי תחילה מי מנהיגי הקבוצה ומי מנהיגי הכנסייה, בתקווה שאבחר להוביל קבוצה באמצעות מאמציי. עשיתי כמיטב יכולתי להתרברב בפני אחיי ואחיותיי והשוויתי את עצמי אליהם. כשראיתי אחרים משיגים תוצאות טובות בעקבות ביצוע חובתם, קינאתי בהם, ותמיד רציתי להתעלות עליהם ולהיות הכי טובה. כל מעשיי נועדו למען המוניטין והמעמד שלי, והכול בניסיון לספק את הרצון התחרותי שלי. איך ייתכן שאלוהים לא שונא את החתירה שלי? חובה היא תפקיד שהאל הטיל, והיא מחויבות ואחריות שעלינו למלא, אבל התייחסתי אליה כאילו זו הייתה הקריירה שלי. ניצלתי את חובתי כדי לחתור למעמד ולהשיג את מטרתי לגרום לאנשים להעריץ אותי. כיצד ייתכן שהכוונה הבלתי ראויה הזו בביצוע חובתי עולה בקנה אחד עם כוונת האל? שנאתי את עצמי על כך שאני כל כך מושחתת. לא רציתי לחיות ככה יותר. רציתי להשתנות בהקדם האפשרי.

כמה ימים לאחר מכן, הועברתי לקבוצה אחרת כדי להפיץ את הבשורה. כשרק התחלתי, רציתי רק להתמקד בעבודת הבשורה ולבצע את חובתי היטב. שמתי לב שהאחים והאחיות שם מילאו את חובותיהם בצורה טובה מאוד. כאשר הם הטיפו את הבשורה, הם שיתפו על האמת של עבודתו של האל בצורה ברורה מאוד, ורבים מאלה ששמעו את הבשורה היו מוכנים לחפש ולחקור אותה. כשחשבתי על כך שההטפה שלי לא יעילה ושהשיתוף שלי על האמת לא ברור, הרגשתי שאני מאכזבת מאוד. באותה עת, הגאוותנות שלי התפוגגה בהדרגה. כבר לא העזתי להחשיב את עצמי כל כך, ולא רציתי לנסות ולגרום לאחרים להעריץ אותי. בהתחלה חשבתי שהשגתי שינוי כלשהו, אך כשראיתי את אחיי ואחיותיי זוכים בשבחים על מילוי חובותיהם היטב, לא רציתי להישאר ברקע. כשהפצתי את הבשורה, הזמנתי בקדחתנות אנשים להקשיב לדרשות, אבל לא ניסיתי לברר אם הם באמת מאמינים באל או אם הם עמדו בדרישות לאוונגליזם. כתוצאה מכך, הזמנתי כמה כופרים לדרשות, ותוך זמן קצר הם עזבו את קבוצת הכינוס. הייתי עצובה מאוד וחשבתי, "למה זה ככה? ביצעתי את חובתי בצורה לא יעילה. מה יחשבו עליי אחיי ואחיותיי? האם הם יחשבו שאני גרועה מהם?" באותם ימים הרגשתי שלילית מאוד ורציתי לבכות בכינוסים, אך תמיד זכרתי פסקה בדברי האל: "האם אתם מביאים אותי בחשבון כשאתם מגדירים לעצמכם יעדים וכוונות? האם כל דבריכם ומעשיכם נאמרים ונעשים בנוכחותי? אני בוחן את כל המחשבות והדעות שלכם. האם אינכם מרגישים אשמים?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 13). דברי האל הזכירו לי שעליי להמשיך להרהר ולבחון האם הייתה לי כוונה שגויה בביצוע חובתי. באמצעות ההרהור, הבנתי שהבעיה הישנה שלי חזרה: רציתי לזכות בתשומת הלב ובהערכה הגבוהה של האנשים בכך שאבצע את חובתי היטב. כשהבנתי את זה, הייתי נסערת מאוד. מדוע תשוקתי למעמד הייתה כה חזקה והשחיתות שלי הייתה כה עמוקה? גרוע מכך, הייתי אדישה לכך. אפילו לא הבנתי את מצבי הלא תקין.

פעם אחת, כשדיברתי על מצבי עם אחות, היא שלחה לי פסקה מדברי האל. סוף סוף השגתי מעט הבנה על עצמי אחרי שקראתי אותו. דברי האל אומרים: "יש אנשים שמעריצים במיוחד את פאולוס. הם אוהבים לצאת, לשאת נאומים ולעבוד, הם אוהבים להשתתף בכינוסים ולהטיף, והם אוהבים כשאנשים מקשיבים להם, סוגדים להם וסובבים סביבם. הם אוהבים לתפוס מקום בליבם של אחרים, והם מודים על כך כאשר אחרים מעריכים את התדמית שהם מציגים. הבה ננתח את טבעם על פי ההתנהגויות הללו. מהו טבעם? אם הם באמת מתנהגים כך, אז די בכך כדי להראות שהם גאוותנים ויהירים. הם אינם סוגדים לאלוהים כלל; הם מחפשים מעמד גבוה יותר ומבקשים להיות בעלי סמכות על אחרים, לשלוט בהם ולתפוס מקום בליבם. זהו צלמו הקלאסי של השטן. היבטי טבעם הבולטים הם גאוותנות ויהירות, הם לא סוגדים לאל והם מנסים לגרום לאחרים לסגוד להם. התנהגויות כאלה יכולות לתת לכם מבט ברור מאוד לגבי טבעם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד להכיר את טבע האדם). לאחר שקראתי את דברי האל, התחלתי להרהר בעצמי. אלוהים אומר שפאולוס אהב שאנשים סגדו לו והסתובבו סביבו, שהוא אהב להיות בעל מעמד במחשבותיהם של אחרים, ושהוא העריך את העובדה שאחרים הוקירו את הדימוי שהוא הציג. גם אני רציתי שאחיי ואחיותיי יעריצו אותי. בכינוסים רציתי לשתף טוב יותר מאחרים. בביצוע חובתי, כשראיתי אחרים משיגים תוצאות טובות יותר בעבודתם ממני, האופי התחרותי שלי התגלה. רציתי להצליח יותר מהם ולהתעלות עליהם. כל מה שאמרתי ועשיתי היה מלא שאיפה ורצון, וצביוני היה גאוותן מדי. כוונתי והתנהגותי היו זהות לאלה של פאולוס. טבעו של פאולוס היה גאה וגאוותן. הוא לא עבד את האל, אלא התרברב והעיד על עצמו בכל מקום, הוא ניסה לגרום לאחרים להעריץ אותו ולסגוד לו, והוא רצה שיהיה לו מקום במחשבותיהם של אנשים אחרים. אני התנהגתי באותה צורה. לא משנה איזו חובה ביצעתי, כל מה שעשיתי היה למען תהילה ומעמד, ולא כדי למלא את חובתי לרצות את האל. בחתירתי, התנגדתי לאל והוא גינה אותי. הסיבה לכך היא שהחתירה למעמד לא נועדה רק לזכות בעמדה או בתואר; היא נועדה להשיג מקום במחשבותיהם של אנשים ולגרום לאחרים לסגוד לך. בדיוק כפי שאלוהים אומר: "זהו צלמו הקלאסי של השטן." זה באמת מפחיד מדי! כדי לזכות בהערצתם של אחרים, חתרתי להצלחה מהירה בביצוע חובתי, והטפתי את הבשורה ללא עיקרון, והדבר איפשר לכמה כופרים להיכנס לקבוצת הכינוס ובזבז את זמנם ומרצם של עובדי הבשורה. אם האנשים האלה היו נכנסים אז לכנסייה, המצב היה הרבה יותר גרוע, והם היו עלולים להפריע לעבודת הכנסייה. טבעה של בעיה זו היה חמור ביותר! אם לא הייתי חוזרת בתשובה ומשתנה, אלוהים בוודאי היה מתעב אותי, ולכן לא רציתי לחתור יותר למעמד ולהערצתם של אחרים.

בכינוסים הבאים הקשבתי בתשומת לב לשיתוף של אחיי ואחיותיי וראיתי שכולם מבצעים את חובתם בשקדנות. הייתה אחות אחת שהחוויה שלה ריגשה אותי במיוחד. היא שיתפה כיצד היא בטחה באל כדי להתגבר על קשיים בביצוע חובותיה ואיך היא הפיצה את הבשורה. אחרי ששמעתי זאת, שאלתי את עצמי, "האם אני מתייחסת לחובתי ברצינות? האם אני מיישמת בפועל על פי דברי האל? לכל השאר יש ניסיון ממשי ועדות על יישום האמת בפועל בסביבות שונות. למה לי לא? מדוע אין בכוונתי למלא את חובתי היטב?" הרגשתי אשמה מאוד. לא מילאתי את חובתי במסירות. במקום לעבוד היטב, חתרתי בכל מאודי להשיג הערצה מצד אנשים. ממש לא הגיע לי לקבל שום חובות. במהלך התקופה הזו, הרהרתי בעצמי ברצינות, ונזכרתי בחוויותיו של פטרוס. פטרוס מעולם לא התרברב או חיפש את הערצתם של אחרים. הוא התמקד בחיפוש אחר האמת בכל דבר, והרהר והבין את שחיתותו שלו, וניסה לשנות את צביון חייו. הוא צעד בנתיב מוצלח של אמונה באל. רציתי גם לחתור לשינוי צביוני, לכן התפללתי לעתים קרובות לאלוהים וביקשתי ממנו שינחה אותי להכיר את עצמי. בכל פעם שרציתי לחתור אחר הערצתם של אנשים בעת ביצוע חובתי, הייתי מתמרדת במודע נגד כוונתי המוטעית. רציתי להימלט מצביוני המושחת בהקדם האפשרי ולמלא את חובתי היטב.

יום אחד קראתי פסקה בדברי האל ומצאתי נתיב ליישום בפועל. דברי האל אומרים: "אם האל עשה אותך טיפש, אז יש משמעות בטיפשותך; אם הוא עשה אותך חכם, אז יש משמעות בחוכמתך. לא משנה מה הכישרונות שהאל נותן לך, מהן החוזקות שלך, כמה גבוהה מנת המשכל שלך, לכל אלה יש מטרה בעיניי האל. כל הדברים האלה נקבעו מראש על ידי האל. התפקיד שאתה ממלא בחייך והחובה שאתה מבצע יועדו על ידי האל לפני זמן רב. יש אנשים שרואים שלאחרים יש חוזקות שאין להם והם לא מרוצים. הם רוצים לשנות דברים על ידי כך שילמדו יותר, יראו יותר ויהיו חרוצים יותר. אך יש גבול למה שהחריצות שלהם יכולה להשיג, והם לא יכולים להתעלות על בעלי כישרונות ומומחיות. לא משנה כמה אתה נלחם, זה חסר תועלת. האל קבע את מה שאתה תהיה, ואין שום דבר שמישהו יכול לעשות כדי לשנות זאת. מה שאתה טוב בו, זה המקום שבו אתה צריך להתאמץ. כל חובה לה אתה מתאים היא החובה אותה אתה צריך לבצע. אל תנסה להכריח את עצמך להיכנס לאזורים שמחוץ למערך הכישורים שלך ואל תקנא באחרים. לכל אחד יש את התפקיד שלו. אל תחשוב שאתה יכול לעשות הכול טוב, או שאתה מושלם יותר או טוב יותר מאחרים, תמיד רוצה להחליף אחרים ולהציג את עצמך לראווה. זהו צביון מושחת. יש כאלה שחושבים שהם לא יכולים לעשות שום דבר טוב, ושאין להם כישורים בכלל. אם זה המקרה, אתה פשוט צריך להיות אדם שמקשיב ומתמסר בצורה עניינית ופשוטה. תעשה מה שאתה יכול ותעשה את זה טוב, בכל הכוח שלך. זה מספיק. האל יהיה מרוצה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, העקרונות שצריכים להנחות את התנהלותו העצמית של האדם). לאחר שקראתי את דברי האל, התרגשתי מאוד. הבנתי שאני כל כך מותשת ועברתי כל כך הרבה ייסורים והכול כי לא השקעתי את מרצי בביצוע חובתי. במקום זאת, ניצלתי את מרצי כדי לחתור למוניטין ולמעמד. אלוהים קובע מראש אם איכותו של מישהו גבוהה או נמוכה, איזה סוג של כישרונות ומתנות יש לו, ואיזה תפקיד הוא יכול למלא. אלוהים רוצה שנעשה כמיטב יכולתנו בגבולות יכולתנו. הוא לא מבקש מאיתנו לנסות להתבלט בקהל ולהתעלות על אחרים. עוד לפני שנולדתי, אלוהים סידר הכול עבורי. אלוהים קבע מראש אילו איכות, כישרונות ומתנות יהיו לי; אילו חובות אתאים לבצע; וכל השאר. נועדתי להתמסר לריבונותו של האל ולסידוריו, לשמור על מקומי, להפעיל את יכולותיי באופן ארצי, ולבצע את חובתי היטב. לאחר מחשבה מעמיקה הבנתי שאין לי כישורים מיוחדים, אז פשוט הייתי צריכה להקשיב לדברי האל: "אתה פשוט צריך להיות אדם שמקשיב ומתמסר בצורה עניינית ופשוטה. תעשה מה שאתה יכול ותעשה את זה טוב, בכל הכוח שלך. זה מספיק. האל יהיה מרוצה." הייתי מוכנה לנהוג על פי דברי האל ולמלא את תפקידי בכנות.

ראיתי אחות שביצעה את חובתה בצורה יעילה מאוד. נטרתי לה טינה וקצת קינאתי בה. חשבתי, "איך היא עושה את זה?" הרגשתי דחף להתעלות עליה שוב, אבל הבנתי שאני חושפת את השחיתות שלי, אז התפללתי לאל כדי להתמרד נגד עצמי. לאחר שהתפללתי, חשבתי, "לכולנו יש תפקידים שונים, בדיוק כמו שלמכונה יש חלקים שונים ולכל חלק יש תפקיד שונה. לאחותי יש את החוזקות שלה והיא משיגה תוצאות טובות בביצוע חובתה. זה דבר טוב. אסור לי להשוות את עצמי אליה; אני צריכה ללמוד ממנה." לאחר מכן, בכל פעם שאחותי שיתפה על נתיבה ועל הישגיה בביצוע חובתה, הקשבתי בתשומת לב ורשמתי הערות. הסתמכתי גם על אחים ואחיות אחרים ועל ניסיונם בעבודת הבשורה. במהלך הכינוסים, הרגעתי את עצמי והרהרתי בדברי האל, שיתפתי במה שהבנתי מדבריו, ולא חתרתי עוד כדי לזכות בהערצתם של אחרים. כשיישמתי בפועל בצורה כזו, הרצון שלי במעמד ובמוניטין פחת בהדרגה. לא חשתי קנאה כבעבר, והרגשתי הרבה יותר רגועה ומשוחררת.