באוגוסט 2020, הודחתי כי בצעתי את חובתי כלאחר יד מבלי לעשות עבודה אמיתית. לאחר מכן, הרגשתי נורא ונמלאתי בחרטה, ורציתי להכות על חטא ולבצע את חובתי היטב בעתיד.

בהמשך, הוקצתי למשימה של הכנת סרטונים יחד עם עוד כמה אחיות. יום אחד שוחחתי עם האחות יאנג פאן על כמה מחשבות ותובנות שהגעתי אליהן לאחר שהודחתי. היא הושפעה מאוד ממה שהיה לי לומר, ומאותו רגע ואילך שמתי לב שהיחס שלה כלפי השתנה. כשדיברתי על החוויות שלי בכינוסים, היא הקשיבה קשב רב וכל הזמן הנהנה בראשה, והיא בדרך כלל הסכימה עם הדעות שלי. היא גם נראתה איכפתית יותר כלפי ביום יום. חשבתי לעצמי: "נראה שהיא נושאת אלי עיניים. דיברתי על מה שלמדתי והבעתי חרטה כנה, אז כדאי שאיישם את זה בפועל. מה היא תחשוב אם היא לא תראה שחל בי שינוי כלשהו? האם היא תחשוב שאני כולי רק דיבורים ושאינני מיישמת בפועל את האמת? האם התדמית הטובה שיש לה עלי תיעלם?" המחשבה הזו הדאיגה אותי למדי וחשתי מצוקה, וכבר לא רציתי רק לבצע את חובתי היטב. לפעמים הייתי יושבת ומכינה סרטונים זמן רב, והגב שלי כאב. רציתי לנוח קצת, אבל פחדתי שאחיותיי יחשבו שאני מתרשלת. חשבתי לעצמי: "אמרתי שאבצע את חובתי היטב ולא אתרשל יותר, עלי לתת להן לראות אותי מוציאה לפועל את המילים שלי". לכן לא העזתי לקחת הפסקה כשהתעייפתי, מתוך חשש שהן יחשבו שאני מתמסרת לצרכים הגשמיים שלי ושאינני נושאת שום עול בחובתי. לא העזתי ללכת לישון מוקדם כשהייתי ישנונית. גם אם סיימתי את עבודתי, הייתי מכריחה את עצמי להמשיך, ולא הייתי מכבה את המחשב עד 11:30 או 12 בלילה. לפעמים נשארתי ערה עד מאוחר ובקושי הצלחתי לקום בבוקר, אבל ראיתי את אחיותיי קמות מוקדם, ולא העזרתי להישאר לישון מתוך חשש שאעשה עליהן רושם רע. פעם אחת, ראיתי שליאנג פאן היו כמה סרטונים לעבוד עליהם, אבל לא תכננתי לעזור לה כי הם היו קשים, ולא רציתי להתעסק בזה. אבל אז חשבתי שאין לי פרויקטים משלי, ואם לא אציע עזרה, היא בוודאי תחשוב שאני כולי דיבורים, ורק מדלקלמת מילים ודוקטרינות בלי לחתור אל האמת. אז הלכתי לעזור ליאנג פאן עם הסרטונים.

באותו הזמן, למרות שנראה היה שאני מתמסרת לחובתי, ידעתי בליבי שהכל נעשה כדי להגן על התדמית והמעמד שלי. הרגשתי מאוד חסרת שקט בגלל זה ורציתי להיפתח בפני אחיותיי לגבי המצב שלי, אבל פחדתי שהן ידעו שהיו לי מניעים נסתרים כל הזמן הזה, והן יחשבו שלא באמת הכתי על חטא ושאינני מיישמת בפועל את האמת. הן בטח יראו אותי כרמאית צבועה ואפילו יפסלו את כל מה שאמרתי שלמדתי מאז שהודחתי. המחשבות הללו גרמו לי להסס מלהיפתח בפני כולם. בכינוסים רק דיברתי על שחיתויות שכולם חשפו לעתים קרובות, וגם קצת על ידע חוויתי חיובי, ותוך כדי כך הסתרתי את המחשבות שלי עמוק בתוכי. מכיוון ששיתפתי רק בחוויות חיוביות, אחיותיי נשאו אליי עיניים עוד יותר, ובכינוס אחד יאנג פאן שיבחה אותי על יכולתי ליישם בפועל את האמת ולשתף על האמת בצורה כה ברורה. שמעתי מאוחר יותר שכמה אחיות אחרות אמרו שאני חותרת אל האמת, שנפתחתי בכנות לגבי השחיתות שלי, ושבצעתי את חובתי באופן פעיל במיוחד. הרגשתי די מרוצה, אבל יותר מכך, הרגשתי תחושת בושה ואי נוחות, כי ידעתי שמה שהן אומרות אינו מתקרב בכלל למציאות. לא הייתי כנה בכלל, מעולם לא נפתחתי לגבי השחיתות שבתוכי והיו לי מניעים אחרים מאחורי ההתלבהבות שלי בביצוע חובתי. חשבתי לעצמי: "זה נורא. העמדת הפנים שלי הטעתה את כולם – מה עלי לעשות?" הרגשתי ממש אשמה ורציתי להיפתח בפני אחיותיי, להפסיק להתל בהן, אבל אם הייתי עושה זאת, הן היו יודעות את המחשבות והמניעים האלה שלי, והן היו חושבות שאני רמאית. התדמית הטובה שלי היתה נעלמת ואף אחת לא היתה נושאת אלי עיניים. כשחשבתי על זה, איבדתי את האומץ להיפתח בפני האחרות.

מאוחר יותר, קראתי קטע מדברי האל: "האם אתם יודעים מהו באמת פרושי? האם יש סביבכם פרושים? מדוע האנשים האלו מכונים 'פרושים'? כיצד מתוארים פרושים? הם אנשים צבועים, מזויפים לחלוטין, שמעמידים פנים בכל מה שהם עושים. באיזה אופן? הם מעמידים פנים שהם טובים, מיטיבים וחיוביים. האם הם אכן כאלו? בשום פנים ואופן לא. היות שהם צבועים, כל מה שמתבטא ונחשף בהם שקרי; הכול העמדת פנים – אלו לא פניהם האמיתיות. היכן מסתתרות פניהם האמיתיות? הן מסתתרות עמוק בליבם, ולעולם לא אמורות להיראות על ידי אחרים. הכול כלפי חוץ הוא הצגה, הכול מזויף, אך הם יכולים להערים רק על אנשים; הם לא יכולים להערים על האל. אם אנשים לא חותרים אל האמת, אם הם לא מיישמים בפועל וחווים את דברים האל, הרי שהם אינם יכולים באמת להבין את האמת. וכך, לא משנה עד כמה המילים שלהם נשמעות יפות, המילים האלו אינן מציאות-האמת, אלא מילים ודוקטרינות. יש אנשים שמתמקדים רק בחזרה כמו תוכים על מילים ודוקטרינות, הם מחקים את כל מי שמטיף את הדרשות הנעלות ביותר, והתוצאה היא שבתוך שנים מעטות בלבד הדקלום שלהם של מילים ודוקטרינות הולך ונעשה מתקדם, הם זוכים להערכה ולהערצה מצדם של אנשים רבים, ולאחר מכן הם מתחילים להסוות את עצמם ומקפידים מאוד על מה שהם אומרים ועושים, ומראים את עצמם כאנשים אדוקים ורוחניים במיוחד. הם משתמשים בתאוריות רוחניות כביכול במטרה להסוות את עצמם. זה הדבר היחיד שהם מדברים עליו בכל מקום שהם הולכים אליו, דברים מטעים שמתאימים לתפיסות של אנשים, אך שאין בהם שום מציאות-אמת. ובאמצעות הטפה של הדברים האלו – דברים התואמים את התפיסות והטעמים של אנשים – הם מטעים אנשים רבים. בעיני אחרים, אנשים כאלו נראים אדוקים וענווים, אבל זה למעשה שקרי; הם נראים סובלניים, מאופקים ואוהבים, אך זאת למעשה העמדת-פנים; הם אומרים שהם אוהבים את האל, אך זאת למעשה הצגה. אחרים חושבים שאנשים כאלו הם קדושים, אבל זה למעשה מזויף. היכן אפשר למעשה למצוא אדם שהוא באמת קדוש? הקדוּשה האנושית כולה שקרית. היא כולה הצגה, העמדת-פנים. כלפי חוץ הם נראים נאמנים לאל, אך למעשה הם בסך-הכול מציגים הצגה לעיני אחרים. כשאיש אינו מסתכל, הם אינם נאמנים ולו במידה הקטנה ביותר, וכל מה שהם עושים הוא שטחי. על פני השטח הם משקיעים מעצמם למען האל והם ויתרו על משפחותיהם ועל הקריירות שלהם. אבל מה הם עושים בסתר? הם מנהלים את היוזמה הפרטית שלהם ומפעילים מנגנון משלהם בתוך הכנסייה, כך שהם מפיקים רווח מהכנסייה וגונבים קורבנות בחשאי תחת מסווה של עבודה עבור האל... האנשים האלו הם הפרושים הצבועים המודרניים" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, שישה סימנים להתקדמות בחיים). כשהרהרתי על דברי האל, חשבתי איך הפרושים נראו כל כך אדוקים, צנועים ואוהבים. הם תמיד עמדו ברחוב והתפללו והסבירו את כתבי הקודש בבתי הכנסת, אבל הם לא ממש הלכו אחרי דברי האל. הם פעלו כאנשים חסודים כלפי חוץ כדי להסתיר ולהסוות את עצמם. הם השתמשו בכמה שיטות ותחבולות כדי להונות אנשים ולעשות עליהם רושם שווא, כדי שיסגדו להם ויעריצו אותם. בהשוואה להתנהגויות שלי, האם לא הייתי צבועה בדיוק כמו אותם פרושים? לגרום לאחיותיי לחשוב שבאמת היכתי על חטא, שאינני כולי רק דיבורים, וכדי לשמר את תדמיתי הטובה, תמיד העמדתי פנים כדי להסתיר ולהסוות את האני האמיתי שלי. לא העזתי לנוח כשהייתי מותשת מהחובה שלי או לישון כשהייתי עייפה בלילה, והייתי מכריחה את עצמי לצאת מהמיטה בלי שנחתי מספיק. ברור שלא רציתי לעזור ליאנג פאן עם הסרטונים, אבל רציתי שהיא תעריך אותי, אז בחוסר רצון הענקתי לה את עזרתי. אולם במציאות, לא היה לי עול אמיתי בחובה זו. כלפי חוץ העמדתי פנים שאני פעילה ולוקחת יוזמה, ולמרות שידעתי בבירור שיש לי כוונות לא נכונות בחובתי, שאני מרמה את האחרים, ושאני צריכה להיפתח אליהם, הסתרתי את כל המניעים הבזויים האלה ולא סיפר עליהם לאף אחד כדי להגן על התדמית שלי. זה הוביל לכך שאחיותיי די העריצו אותי. האם זה לא היה רמאות והולכת שולל מצידי? הייתי באמת רמאית ואני הייתי באותו נתיב כמו הפרושים הצבועים. העמדתי פנים כל הזמן. לא רק שלחיות ככה היה מתיש, זה גרם לי להרגיש אשמה, וזה הגעיל ודחה את האל. לאחר שהבנתי איזו בעיה רצינית זו הייתה, אזרתי אומץ בכינוס להיפתח בפני אחיותיי לגבי המניעים מאחורי מעשיי באותה תקופה ואיך הצביעות שלי באה לידי ביטוי. הרגשתי תחושת הקלה גדולה כל כך לאחר מכן, ומצבי השתנה לטובה. אבל גם הרגשתי שיהיה לי ממש קשה לתקן את הכוונות שנצרתי מאחורי חובתי, אז באתי לפני האל בתפילה, וביקשתי ממנו שידריך אותי לפתור בעיה זו ולבצע את חובתי בלב טהור וכן.

ואז יום אחד, קראתי כמה מדברי האל: "האלוהים אינו הופך את הרמאים למושלמים. אם לבך אינו כן – אם אינך אדם ישר – אזי לא תיפול בנחלתו של האלוהים. באופן דומה, לא תזכה באמת וגם לא תוכל ליפול בנחלתו של האלוהים" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, שישה סימנים להתקדמות בחיים). כאב לי לקרוא את זה. הייתי רמאית גמורה, מוחי היה מלא במחשבות ערמומיות, לא על איך ליישם בפועל את האמת ולבצע את חובתי כראוי, אלא על איך להיות נערצת, ואיך לעשות רושם טוב על אחרים. אפילו דאגתי בלי סוף וחישבתי מתי ללכת לישון. אלוהים אוהב אנשים פשוטים וכנים, ורק אנשים כנים יכולים לזכות באישורו וראויים לישועתו. אבל המניע שלי תמיד היה מרמה. לא משנה כמה טוב הסתרתי את זה, או אפילו אם יכולתי לזכות בהערצה ובהתפעלות של כולם, האל לא היה מושיע אותי. בסופו של דבר, האל יתעב וידון אותי לכף חובה כמו את אותם פרושים צבועים. כשחשבתי את זה, כל כך התאכזבתי מעצמי. במשך כל אותן שנים של אמונה, לא נכנסתי למציאות-אמת בסיסית כמו כנות, והייתי רמאית מתמיד. ראיתי שאני אכן רחוקה ממה שהאל דרש.

קראתי גם קטע אחר מדברי האל: "עליך לחשוף הכול בפני האל ולהיות גלוי לב בכל העניינים – אלה הם התנאי והעמדה היחידים שעליך לשמר בפני האל. גם כאשר אינך נפתח, אתה פתוח בפני האל. מנקודת מבטו של האל, הוא יודע את העובדות, בין אם אתה מדבר על כך בפתיחות ובין אם לא. האם אינך טיפש מאוד אם אינך מסוגל להבין את הדבר לאשורו? אם כך, כיצד תוכל להיות אדם חכם? על ידי כך שתפתח את עצמך בפני האל. אתה יודע שהאל בוחן הכול ויודע הכול, ולכן, אל תחשוב שאתה חכם ושאולי הוא לא יודע; מכיוון שאין ספק שהאל מתבונן בסתר בלבם של אנשים. על החכמים להיות מעט יותר גלויי לב, מעט יותר טהורים, ועליהם להיות כנים – זהו הדבר הנבון לעשותו" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק ב')). אכן כך. האל רואה לתוך הלב והמוח שלנו, לכן הוא יודע את המניעים שלי ואיזה בת אדם אני בדיוק. לא משנה איך הסתרתי את השחיתות שלי מכולם, האל ידע על הכל. האמנתי באל אבל לא יכולתי לקבל את בחינתו. כדי לזכות בהערצה ובשבחים של אחרים העמדתי פנים שאני מישהי שחותרת אל האמת ושהיכתה על חטא באמת. התייסרתי עד אפיסת כוחות, הייתי כל כך טיפשה ופתטית! במציאות, כל עוד אנחנו לא חלקלקים או נענים לבשר, הצורך במנוחה כשאנחנו עייפים או ישנוניים הוא דבר נורמלי, אבל אפילו שללתי את החוקים הללו של עבודה ומנוחה אנושית. כל מה שעשיתי היה רק כדי לגרום לאנשים לשאת אלי עיניים. לחיות ככה היה דבר מתיש במיוחד. האל אומר שאנשים חכמים צריכים ללמוד להיות עם לב פתוח, לקבל את הביקורת של האל ולהיות פשוטים וכנים. רק כשחיים בצורה כזו אפשר לשחרר את עצמך. כשהכרתי בכך, לא רציתי להעמיד פנים יותר. בהמשך, הייתי לוקחת הפסקה כשהייתי עייפה מחובתי, ובלילה, הייתי הולכת לישון אחרי העבודה כשהייתי עייפה. הייתי נפתחת ומשתפת על המצב האמיתי שלי בכינוסים, וממלאה באופן יזום את אחריותי בחובתי. כשהדברים היו קשים, הייתי אומרת לעצמי שזו חובתי ושאינני עושה את זה כדי שמישהו אחר יראה. בכל פעם שהיה לי חשק להעמיד פנים, הייתי חושבת על המילים הללו מהאל: "אלו שמסוגלים ליישם בפועל את האמת יכולים לקבל את זה שהאל בוחן את הדברים שהם עושים. כאשר תקבל את בחינתו של האל, ליבך יתיישר" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונו המושחת מעליו). דברי האל יעזרו לי להיות טהורה יותר ומוכנה לקבל את בחינתו של האל.

זמן מה לאחר מכן, לימדתי את יאנג פאן מיומנות חדשה. בהתחלה יכולתי להיות סבלנית איתה, אבל כשראיתי שהיא לומדת לאט ועושה הרבה טעויות, התחלתי להתעצבן ולזלזל ולהסתכל עליה מלמעלה. חששתי שהיא תגיד שאני לא נוהגת כלפיה בצורה אוהבת, אז אספתי את עצמי חזרה והמשכתי ללמד. ידעתי שהמזג שלי מתלקח, אבל לא הייתי נפתחת במיוחד על הרגשות האמיתיים שלי בכינוסים, כי דאגתי שאם אגיד משהו אז האחיות שלי היו חושבות שאני חסרת אהבה וסבלנות, וזה יהרוס לי את התדמית. מה גם, שכשראיתי את אחיותיי מפגינות שחיתות או כשהן נהגו בשליליות והיו חלשות, זלזתי בהן קצת ולא רציתי להכיר בהן, למרות שהעמדתי פנים שאני דואגת ומבינה. מעולם לא תכננתי לחלוק בכל זה מתוך פחד שיגידו שאני חסרת חמלה ושקשה להסתדר איתי.

יום אחד בנובמבר, מנהיגה סידרה לי לקחת על עצמי חובה במקום אחר. אחיותיי אמרו שהן עצובות לראות אותי הולכת. האחות לי ז'י אמרה עד כמה מלמד ומסייע היה עבורה השיתוף שלי על האמת, שהייתי הוגנת עם אחרים ומעולם לא זלזלתי באנשים, ושמי שמבין וחותר אחר האמת יתקבל בברכה בכל מקום. לשמוע ממנה שבחים רבים כל כך גרם לי אי נוחות. אמרתי לה לא לשבח או לסגוד לאחרים, שזה לא טוב להם. למרות שיאנג פאן לא שיבחה אותי ישירות, יכולתי לשמוע בקולה שהיא ראתה אותי באותו אופן כמו לי ז'י. הרגשתי שליבי כבד. תהיתי אם הטעיתי אותם והאם הייתה לי בעיה. אבל אם מסתכלים על זה בצורה אחרת, למרות שהיה לי צביון מושחת, הקפדתי להרהר בעצמי, וכשנתקלתי בבעיות, חיפשתי את האמת כדי לפתור אותן. אולי באמת הייתי יותר טובה מהן, ולכן הן העריכו אותי. עם המחשבה הזו, הוצאתי את החששות האלה מהראש ולא חשבתי על זה שוב.

בהמשך, צפיתי בסרטון עדות, חזרתה בתשובה של אישה צבועה, שבו אחות דיברה על כך שחלקה רק חוויות חיוביות בשיתוף בכינוסים, ואיך כולם באמת נשאו אליה עיניים. היא הודחה מתפקידה, אבל כשהגיע הזמן לבחור באדם אחר לתפקיד, האחים והאחיות עדיין הצביעו פה אחד שהיא תקבל את השליטה, בתחושה שהם לא יכולים בלעדיה. הם כל כך העריצו אותה ונשאו אליה עיניים שכמה מהם כמעט והתייחסו אליה כאל אל. זה ממש עורר אותי: זו הייתה בעיה רצינית. חשבתי על איך האחרים כל כך מעריצים אותי ומחמיאים לי לאחרונה וחשבתי שאולי אני בדיוק כמו אותה אחות, תמיד מדברת על כניסה חיובית, ושאולי אצטרך להרהר. וזא קראתי קטע מדברי האל. האל הכול יכול אומר: "צוררי משיח מיומנים במיוחד בהעמדת פניםכשהם בנוכחות אנשים אחרים. בדיוק כמו הפרושים, כלפי חוץ הם לכאורה סובלניים מאוד לאנשים וסבלניים, צנועים ונוחי מזג – הם נראים כה רחומים עם כולם ומכילים. כשהם מטפלים בבעיות הם כל הזמן מראים עד כמה הם סובלניים להדהים, ממעמדם הרם, כלפי אנשים, ולכאורה הם רחבי לב ורחבי אופקים בכל היבט, לא נטפלים לאחרים בקטנות, ומראים לאנשים כמה הם נפלאים וטובי לב. למעשה, האם צוררי משיח באמת ניחנים במהויות האלה? הם פועלים לטובת הזולת, סובלניים עם אנשים ויכולים לעזור לאנשים בכל מצב, אבל מהו המניע הנסתר העומד מאחורי הדברים האלה? האם הם היו עדיין עושים את הדברים האלה אלמלא היו מנסים לכבוש אנשים ולקנות את אהדתם? האם זה באמת האופן שבו צוררי משיח מתנהגים בדל"ת אמותיהם? האם הם באמת כפי שהם נראים כשהם בנוכחות אנשים אחרים – צנועים וסבלניים, מכילים ועוזרים לאחרים באהבה? האם הם ניחנים במהות כזאת ובצביון כזה? האם זה אופיים? כלל וכלל לא. כל מה שהם עושים הוא העמדת פנים, ונעשה כדי להוליך אנשים שולל ולרכוש את אהדת האנשים במטרה להותיר רושם טוב על עוד יותר אנשים אפילו, וכדי שאנשים יחשבו עליהם דבר ראשון כשיש להם בעיה ויבקשו את עזרתם. לשם כך צוררי משיח מתכננים ביודעין להתרברב בנוכחות אחרים ולומר ולעשות דברים טובים. מי יודע כמה פעמים הם מסננים או מעבדים בראשם את מילותיהם קודם שהם מדברים. הם במכוון יזממו ויוגיעו את מוחם, ישקלו את ניסוחיהם, את הבעותיהם, את גובה קולם, את הטון ואפילו את המבט שהם ייתנו באנשים ואת גון הקול שבו הם ידברו. הם ישקלו מיהו בן שיחם, אם הוא זקן או צעיר, אם מעמדו גבוה או נמוך משלהם, אם הוא מעריך אותם, אם הוא נוטר להם טינה בסתר, אם אישיותו תואמת לשלהם, איזו חובה אותו אדם מבצע ומהו מעמדו בכנסייה ובלב אחיו ואחיותיו. הם יתבוננו בקפידה ויהגו בשימת לב בדברים האלה, ולאחר שהם יהרהרו בהם הם יהגו דרכים לגשת לכל מיני סוגים של אנשים. לא משנה באילו דרכים צוררי משיח מתייחסים לסוגים שונים של אנשים, מטרתם אינה אלא לגרום לאנשים להעריכם, לא לראות בהם שווים אלא לשאת אליהם עיניים; לגרום לעוד יותר אנשים להעריצם ולשאת אליהם עיניים כשהם מדברים, לתמוך בהם ולנהות אחריהם כשהם עושים דברים, ולמחול להם ולהגן עליהם כשהם טועים; לגרום לעוד יותר אנשים לצדד בהם, להתלונן מרות בשמם ולנקוט עמדה בוויכוח עם האל ולהתנגד לו כשחושפים ודוחים אותם. כשהם מאבדים את מעמדם, אנשים רבים כל כך מתגייסים לעזרתם, מביעים את תמיכתם בהם ויוצאים להגנתם, דבר שמוכיח שהמעמד והכוח שצוררי המשיח זממו במכוון לטפח בכנסייה היכו שורש עמוק בלב האנשים, וש'המאמץ הדקדקני' שלהם לא היה לשווא" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק י')). דרך גילויו של האל לגבי צוררי משיח, הבנתי שהן עשו מעשה של ענווה, סבלנות ואהבה כדי לזכות בהערצה ובהתפעלות של אחרים, וכך צוררי משיח מטעים אותם וקונים את ליבם. התנהגתי בדיוק כמו צורר משיח. כשהדרכתי את יאנג פאן, למרות שנמאס לי, ערשת הפנים שלי היתה סבלנית כדי לזכות בהערצתם של אחרים. כשראיתי את אחיותיי חושפות שחיתות, בזתי להן מבפנים ולא רציתי להכיר בהן, אבל עדיין העמדתי פנים של איפתיות והבנה, ואף פעם לא ממש נפתחתי לאף אחת מהן, מחשש שזה יהרוס את התדמית הטובה שהיה להן עלי. עיוורתי ורימיתי אותן כדי שהן כל הזמן ישבחו ויעריצו אותי. יכולתי לראות שאני רמאית גמורה.

התחלתי לחשוב על למה לא יכולתי להפסיק להעמיד פנים. איזו צביון היה זה? קראתי קטע מדברי האל: "ערמומיות בדרך כלל יכולה להיראות כלפי חוץ: מישהו הולך סחור סחור או משתמש בשפה מליצית, ואף אחד לא יכול לקרוא את המחשבות שלו. זוהי ערמומיות. מהו המאפיין העיקרי של רשעות? כאשר המילים שלהם נשמעות מרצות במיוחד, והכול נראה נכון על פני השטח. לא נראה שיש בעיה כלשהי, והכול נראה טוב למדי מכל זווית. כאשר הם מבצעים מעשה, לא רואים שהם משתמשים באמצעי מסוים כלשהו, וכלפי חוץ אין כל סימן לנקודות תורפה או פגמים, ועם זאת, הם משיגים את מטרתם. הם מבצעים דברים בחשאיות קיצונית. כך צוררי משיח מוליכים אנשים שולל. קשה מכול להבחין באנשים ובעניינים כאלה. יש אנשים שאומרים בדרך כלל את הדברים הנכונים, נותנים תירוצים שנשמעים טוב, ומשתמשים בדוקטרינות, אמירות או פעולות מסוימות המתיישבות עם תחושות אנושיות, כדי להונות אנשים. הם מעמידים פנים שהם מבצעים דבר אחד בעודם מבצעים דבר אחר כדי להשיג את מטרתם הכמוסה. זוהי רשעות, אך רוב האנשים מחשיבים התנהגות כזו כהתנהגות ערמומית. ההבנה ויכולת הניתוח של אנשים לגבי רשעות מוגבלות יחסית. למעשה, רשעות קשה יותר להבחנה מאשר ערמומיות מכיוון שהיא חשאית יותר, והשיטות והפעולות של רשעות מתוחכמות יותר. אם למישהו יש צביון ערמומי בקרבו, בדרך כלל אחרים יוכלו לגלות את הערמומיות שלו תוך יומיים או שלושה של התרועעות עימו, או שהם יוכלו לקלוט את גילוי הצביון הערמומי בפעולות ובמילים של אותו אדם. אולם, במקרה של אדם מרושע: זה אינו דבר שניתן להבחין בו תוך ימים ספורים, מכיוון שללא התרחשות של מאורעות משמעותיים או נסיבות מיוחדות בפרק זמן קצר, לא קל להבחין בדבר כלשהו רק מתוך האזנה לאדם כשהוא מדבר. הם תמיד אומרים ועושים את הדברים הנכונים, ומציגים דוקטרינות נכונות אחת אחרי השנייה. לאחר מספר ימים של התרועעות עימו, אולי תחשוב שהאדם הזה טוב למדי, מסוגל לנטוש דברים ולהשקיע מעצמו, בעל הבנה רוחנית, בעל לב אוהב-אל, וכן ניחן במצפון ובהיגיון באופן בו הוא פועל. אך לאחר שהוא מטפל במספר דברים, אתה רואה שהדיבור והפעולות שלו מעורבבים עם יותר מדי דברים, יותר מדי כוונות שטניות. אתה מבין שהאדם הזה אינו אדם כן אלא ערמומי – דבר מרושע. כדי להתרועע עם אנשים, הם משתמשים לעתים קרובות במילים הנכונות ובביטויים מְרצים שעולים בקנה אחד עם האמת ומביעים חיבה אנושית. מצד אחד, הם מבססים את עצמם, ומצד שני, הם מוליכים אחרים שולל, זוכים ביוקרה ובמעמד בקרב בני האדם. אנשים אלה מטעים בצורה יוצאת דופן, ולאחר שהם משיגים השפעה ומעמד, הם יכולים להוליך שולל ולפגוע באנשים רבים. אנשים בעלי צביון מרושע הם מסוכנים ביותר" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט חמישי: הם מטעים בני אדם, מפתים אותם, מאיימים עליהם ושולטים בהם). לאחר שקראתי את דברי האל הבנתי שמאחורי ההתחזות הזו, שלט בי צביון מרושע, שקשה יותר לראותו מאשר צביון רמייה. אנשים עם צבין מרושע מנסים לעשות דברים שנראים טובים וכביכול עולים בקנה אחד עם האמת כדי להטעות אנשים ולכבוש את ליבם ממניעים נסתרים משלהם, ואנשים מוטעים על ידי זה מבלי משים. כזו בדיוק אני הייתי. ידעתי שאחיי ואחיותיי אוהבים אנשים שחותרים אל האמת ונוהגים באופן אוהב, שאנשים אלה זוכים להערכה והערצה בכנסייה, אז העמדתי פנים שאני אדם כזה. נראיתי מוכנה לסבול, לשלם מחיר, לבצע באופן פעיל את חובתי, ולנהוג באהבה כלפי אחרים, וכלפי חוץ התנהגתי כאילו פעלתי בהתאם לאמת. אבל המטרה שלי לא הייתה ליישם בפועל את האמת, אלא להיות נערצת על ידי אחרים וללכוד את ליבם. הייתי באמת מרושעת ומתועבת. לולא השיפוט והגילוי של דברי האל, הייתי חושבת שעל ידי כך ששמתי מסכה הייתי רק קצת רמאית, ולא שנשלטתי על ידי צביון מרושע או שזה שהטעתי אנשים ושביתי את ליבם אומר שאני הולכת בנתיב של התנגדות לאל. אנחנו יצירתו של האל ורק האל ראוי להערצה, אבל הייתי מושחתת בצורה עמוקה כל כך על ידי השטן, ובכל זאת רציתי תמיד להחזיק במעמד גבוה בין אחיי ואחיותיי ושיתפעלו ויעריצו אותי. האם לא התנהגתי בדיוק כמו הארכי-מלאך? נטייתו הצודקת של האל לא תסבול עלבון מאדם, ולכן אם לא הייתי מכה על חטא, הייתי נדונה בסופו של דבר על כף חובה ושנואה על ידי האל בדיוק כמו הפרושים. זה הפחיד אותי. ידעתי שאם אמשיך כך ההשלכות יהיו חמורות מאוד. החלטתי למרוד בבשר ולהיות אדם פשוט וכן.

אחרי זה, עבדתי כדי למרוד בעצמי, והתחלתי להיפתח בפני האחרים. פעם אחת, לא נתתי תשומת לב מספקת בזמן שהכנתי סרטון מה שאומר שהיו הרבה בעיות איתו ולעשות אותו מחדש גרם לעיכובים רבים בעבודתנו. כשאחות אמרה לי שהייתי חסרת אחריות ושאי אפשר לסמוך עלי, הרגשתי לא מרוצה, התנגדתי ורציתי להתווכח בחזרה. מנהיגה שאלה אותי על מצבי בכינוס מאוחר יותר, וחשבתי: "אם אני באמת אחלוק הכל, האחים והאחיות עשויים לחשוב שאני לא יכולה לקבל את האמת, שאני פשוט ממשיכה להגן על עצמי. ואז מה יחשבו עלי כולם? עדיף שלא אדבר." ואז ראיתי בבירור שחשבתי שוב להעמיד פנים, לכן התפללתי, וקטע מדברי האל עלה במוחי. האל אומר: "בכל פעם שאתה מסיים לעשות משהו הוא לא בהכרח עולה בקנה אחד עם האמת, אפילו אם אתה מאמין שהדבר נעשה כראוי. בנוסף יש גם לנתח ולהשוות אותו, לאמת ולהבחין בהתאם לדברי אלוהים. כך יתברר אם הדבר נכון או שגוי. זאת ועוד, יש לנתח גם את הדברים שאתה חושב שעשית לא כראוי. הדבר דורש מהאחים ומהאחיות לבלות זמן רב יותר ביחד בשיתוף, בחיפוש ובעזרה זה לזה. ככל שתשתפו יותר, כך הלב שלכם יבהיק יותר וכך תבינו יותר את עקרונות האמת. זוהי ברכת אלוהים. אם איש מכם לא יפתח את לבו ואם כולכם תחפו על עצמכם בתקווה להותיר רושם טוב על הזולת ומתוך רצון שהם יעריכו אתכם ולא ילעגו לכם, אז לא תחוו צמיחה אמיתית. אם תמיד תתחפש ולעולם לא תיפתח בזמן שיתוף, אז לא תקבל את הנאורות של רוח הקודש, ולא תוכל להבין את האמת. מה תהיה התוצאה אז? אתה תחיה בחשכה לנצח ולא תיוושע. אם אתה רוצה לזכות באמת ולשנות את צביונך, חובה עליך לשלם מחיר כדי לזכות באמת וליישם בפועל את האמת, וחובה עליך לפתוח את ליבך ולשתף עם אחרים. הדבר הזה יועיל גם להיווכחות בחיים וגם לשינוי בצביון אצלך" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הנוהג הבסיסי ביותר של להיות אדם ישר). דברי האל העניקו לי נתיב של יישום בפועל. אני צריכה לקבל את הבחינה של האל, ולא משנה מה אנשים אחרים חושבים עלי, הייתי צריכה להיפתח וליישם בפועל את האמת. זו הייתה הדרך היחידה לפתור את הבעיה שלי. בשלב הזה אזרתי אומץ להיפתח בפני כולם על המצב שלי ולחשוף את השחיתות שלי. הרגשתי הרבה יותר חופשיה אחרי שעשיתי את זה, והשיתוף עם האחרים עזר לי להבין את הבעיה שלי.

העובדות שנחשפו במהלך אותה תקופה הראו לי שהייתה לי נטייה רמאית ומרושעת. תמיד העמדתי פנים כדי להיות נערצת על ידי אחרים. ללא השיפוט והגילוי של דברי האל, לא הייתי מסוגלת להכיר את עצמי בכלל ולא הייתי יכולה להשתנות. אני גם מבינה עכשיו כמה חשובים המניעים שלנו לעשות דברים, ושהיכולת לקבל את בחינת האל ולתקן את המניעים שלנו בחובותינו, ולהיפתח ולהיות כנים היא הדרך היחידה לזכות באישורו של האל ולגרום לו לשמחה.