בזמן ששירתתי כמנהיגת כנסייה, ואנג חווה פיקחה על עבודתי. לעתים קרובות היא דיברה על האופן שבו ניהלה את עבודת הכנסייה, והיא אמרה לי שהיא לא רק אחראית על העבודה בכנסייה שלה, אלא שהיא גם מפקחת על עבודתן של כמה כנסיות אחרות, ושהמנהיגים העליונים שיבחו אותה על היותה חכמה, בעלת איכות טובה ובעלת יכולת לבצע את העבודה. לדבריה, הסיבה להצלחתה בעבודתה טמונה בעיקר בעובדה שהיא מתמקדת בהיווכחות לחיים האישית שלה. היא גם סיפרה לי שבמהלך שנות לימודיה בבית הספר, היא נהנתה לכתוב מאמרים וכתבה היטב – כלומר, ההתכתבויות שלה עם מנהיגים ועמיתים לעבודה כמעט ולא דרשו עריכה, והיא יכלה לשתף נושאים מורכבים בפרוזה ברורה. היא אמרה שאלוהים חנן אותה בכישורים האלה, ועכשיו היא משתמשת בהם. די קינאתי כשהיא סיפרה לי את כל זה, והערצתי את איכותה הטובה, את ביצועי העבודה המרשימים שלה ואת החתירה שלה אל האמת.

אבל לאחר שעבדתי איתה במשך חודשיים, הבחנתי שלעתים קרובות היא נשארת בבית במקום להשתתף במפגשים. שאלתי אותה: "למה את לא באה למפגשים?" היא ענתה: "אני אוכלת ושותה את דברי האל ומצטיידת באמת בבית, כדי שאוכל לשתף טוב יותר על דברי האל עם אחרים ולפתור את בעיותיהם." חשבתי לעצמי: "עכשיו הזמן להרחיב את הבשורה, ועבודת הבשורה היא האחריות העיקרית שלך. ובכל זאת, בתקופה כל כך עמוסה, את עדיין יושבת בבית. את לא נכשלת בביצוע עבודה ממשית ומתענגת בחמדנות על ההטבות שבמעמדך?" אבל אז חשבתי: "היא בעלת איכות כל כך טובה והיא מנהיגה כבר כל כך הרבה זמן. אפילו המנהיגים העליונים מדברים על איכותה הטובה, על חוכמתה ועל יכולת העבודה שלה. גם אם היא מתענגת קצת על ההטבות של מעמדה, אז מה? בכולנו יש שחיתות; זה רגיל לחלוטין לחשוף אותה מדי פעם. אני צריכה להפסיק עם ההנחות חסרות הבסיס האלה." ופשוט עזבתי את העניין ולא חשבתי על כך יותר. במהלך התקופה הזו, כמה עמיתים לעבודה ואני קיימנו כינוסים מדי יום עם כל קבוצה כדי לספק שיתוף ולפתור בעיות וקשיים בעבודת הבשורה. ככל ששיתפנו יותר, כך כולנו הפכנו צלולים יותר, ומצאנו כמה נתיבים ליישום בפועל. סיפרנו לוואנג חווה על התוצאות שהשגנו בכינוסים. להפתעתנו, נראה היה שהיא לא מתרשמת – בחיוך מאולץ היא אמרה: "אתם באמת לא צריכים להיות ממוקדים בשיתוף על עבודת הבשורה, ובפתרון הפרטים הקטנים האלה. זו עבודה המיועדת למי שמפיץ את הבשורה – זה רק משחק ילדים. בכינוסים עליכם להתמקד בשיתוף הנוגע לאופן שבו יש לחתור אל האמת, וכיצד לחפש היווכחות בחיים. ואז ההצלחה בעבודת הבשורה תגיע באופן טבעי." כששמעתי את דבריה, לא העזתי לדבוק בדעתי. הרגשתי חצויה והייתי אובדת עצות – אם לא אעשה כדבריה וחריגה תשפיע על עבודת הבשורה, האחים והאחיות יאמרו שזו אשמתי. שיבוש והפרעה לעבודת הבשורה הם מעשים רעים. החלפה היא עונש קל; במקרה חמור יותר, עלולים לגרש אותי. "תשכחי מזה", חשבתי, "אני פשוט אעשה מה שהיא אומרת!"

למחרת, במהלך כינוס, האחרים העלו כמה בעיות וקשיים אמיתיים שהם נתקלו בהם בשעה שהפיצו את הבשורה. אולם הפעם לא עזרתי לנתח את הבעיות שלהם ולחפש דרכים לפתור אותן בהתאם למצבים האמיתיים שאיתם הם התמודדו. במקום זאת, פשוט התעלמתי מהקשיים ומהבעיות האלה, ושאלתי אותם מה הם למדו על עצמם באמצעות ההתמודדות עם העניינים האלה. אמרתי גם שרק אם נתמקד בהיווכחות שלנו בחיים נוכל להשיג תוצאות בחובותינו. כששמעו זאת, האחים והאחיות פשוט הביטו אלה באלה, חסרי אונים. אף אחד לא אמר מילה. הכינוסים נמשכו בצורה זו במהלך הימים הבאים. ככל ששיתפתי יותר בדרך זו, כך התעייפתי יותר. השיתוף שלי היה עמום ומשעמם, לא היה לי יותר מדי מה לומר, והייתי חסרת כיוון בהובלת הכינוסים. הרגשתי ממש נורא. נראה היה שהכינוסים באופן הזה היו חסרי תועלת – הם לא פתרו את בעיותיהם. גם עמיתיי לעבודה הרגישו כך. חיפשנו את ואנג חווה כדי לשתף איתה, ושאלנו אותה אם אנחנו טועים שאנחנו עובדים בצורה כזו. אבל ואנג חווה התעקשה שאנחנו לא צריכים לפתור בעיות אמיתיות – כל עוד אנחנו משתפים על היווכחות בחיים, עבודת הבשורה תהיה יעילה. היא גם אמרה שאנחנו חסרי ניסיון וחסרי תובנה, שאנחנו ממוקדים רק בעבודתנו, ונכשלנו בחיפוש אחר האמת. לאחר שהיא אמרה זאת, שוב הייתי אובדת עצות ולא ידעתי איך להמשיך. חשבתי: "היא בעלת איכות טובה, היא מפקחת על פרויקטים רבים ושונים, והמנהיגים העליונים מעריכים אותה, אז אני צריכה פשוט לעשות מה שהיא אומרת! אחרי הכול, אני בעלת איכות ירודה, אני חסרת ניסיון ותובנה, ואני נחותה ממנה בכל היבט." לכן, בסופו של דבר, המשכתי לפעול על פי הוראותיה.

במהלך אותה תקופה, כנסיות אחרות שיפרו את תוצאותיהן בהפצת הבשורה, ומספר המאמינים החדשים שלהן גדל באופן מעריכי. לעומת זאת, התוצאות של הכנסייה שלנו דווקא הלכו והידרדרו. הרגשתי נורא ולא היה לי מושג איך להמשיך. בדיוק באותו זמן נערך כינוס של עמיתים לעבודה, וכאשר המנהיגים מהכנסיות האחרות שמעו מדוע הכנסייה שלנו לא השיגה תוצאות טובות בהפצת הבשורה, הם מתחו ביקורת על ואנג חווה על כך שהיא מתענגת על הטבות מעמדה ולא מבצעת עבודה ממשית. היא דחתה את הביקורת שלהם, בכתה וניסתה להגן על עצמה. היא אמרה שזו לא רק אשמתה שהתוצאות של עבודת הבשורה גרועות – ושגם עמיתים אחרים לעבודה אשמים בכך. ניסינו לשתף איתה ולתת לה להרהר בעצמה, אבל היא פשוט לא עשתה זאת. היא המשיכה לבכות ולעשות מהומה, ושיבשה לחלוטין את הכינוס. כשראיתי מה קורה, חשבתי לעצמי: "שיתפנו כדי לפתור את הבעיות של עבודת הבשורה, אבל את הפרעת לנו ואמרת שאנחנו צריכים להתמקד בהיווכחות בחיים. את התרשלת בפתרון בעיות וקשיים אמיתיים בעבודת הבשורה, בטענה שאנחנו צריכים "להתמקד בהיווכחות בחיים". זה לא מה שעשית? העובדות גלויות לעין – במקום להכיר במה שעשית, את מנסה לגלגל את האחריות למישהו אחר. האם אינך נכשלת בקבלת האמת?" תכננתי ליידע את המנהיגים העליונים על מצבה ולתת להם לשפוט האם הצדק איתה. אבל אז עלה בדעתי שאולי היא פשוט הייתה במצב לא טוב לאחרונה. גיזום נוסף על כך היה בוודאי פגיעה ישירה בכבודה ובמעמדה. לכן היא הגיבה בצורה כל כך קיצונית. אם היא במצב רע, ואני אדווח על מצבה למנהיגים העליונים, האם הם יחשבו שאני חסרת אמת והבחנה, ואני לא מסוגלת להתייחס לאנשים בצורה הוגנת? ואם ואנג חווה תגלה זאת, האם היא תחשוב שאני מקשה עליה בכוונה? האם היא תבודד אותי ותקשה עליי? האם היא תנסה להחליף אותי בגלל זה? הנחתי שאני פשוט צריכה לשתף איתה קודם ולהמשיך משם. ברגע שנשתף ותהיה לי הבחנה ראויה כלפיה, עדיין אוכל לדווח עליה במידת הצורך.

ביום השני של כינוס העמיתים לעבודה, במקרה שמעתי את ואנג חווה מעבירה ביקורת על אחות אחת לפני אחות אחרת, ומעוררת מחלוקת בין השתיים. הזכרתי לה: "שתי האחיות האלה כבר חוו כמה אי הבנות, וכשאת מדברת ככה את רק מחמירה את המצב. איך הן אמורות להמשיך ולשתף פעולה אחרי זה?" היא לא הסכימה לקבל זאת, והתווכחה איתי: "כל מה שאמרתי היה נכון, אני מדברת ישר ולעניין, אני מתארת את מה שאני רואה ואומרת מה שאני חושבת." אני אמרתי: "זה לא לתאר את מה שאת רואה. האופן שבו תיארת את התנהגותה של אותה אחות לא היה עובדתי או אובייקטיבי – את העברת ביקורת. לא התחשבת בכך שמה שאמרת עלול לפגוע באותה אחות, או בהשפעה שעלולה להיות לכך על עבודת הכנסייה. כל מה שיכול לנבוע מכך הוא שמערכת היחסים שלהן תידרדר, והן לא יוכלו לשתף פעולה כראוי. זה מכונה זריעת מחלוקת." להפתעתי היא ענתה: "אני לא כמו האנשים שלא אומרים את מה שהם חושבים, שתמיד מתחמקים מתשובה ישירה, ושאינם שקופים במעשיהם והם ערמומיים." למשמע הרמיזות והתוקפנות שבדבריה, ידעתי שהבעיה שלה חמורה, ורציתי לדווח עליה להנהגה. אבל אז חשבתי, "כל מה שעשיתי היום היה לתת לה כמה פתרונות והיא מיד תקפה אותי. אם היא תגלה שדיווחתי על הבעיות שלה, האם היא תיתקף זעם ותחפש נקמה? היא כבר אמרה שאני ערמומית – מה אם היא תגנה אותי ותגיד שאני לא מתאימה להיות מנהיגת כנסייה והיא תביא להחלפתי? משטרת המק"ס עדיין רודפת אחריי, ואני לא יכולה לחזור הביתה. אם אוחלף, אבל עדיין לא אוכל לחזור לכינוסים בבית, לאן עוד אוכל ללכת?" באותו לילה הרגשתי ממש נורא. המחשבות שלי השתוללו, ולא עצמתי עין כל הלילה. בסופו של דבר החלטתי לא לדווח עליה. ואז, למחרת בבוקר, דפקתי את ראשי על עמוד המיטה של מיטת הקומתיים שלי כל כך חזק שהרגשתי סחרחורת וטשטוש. היו לי שתי בליטות גדולות שלא נעלמו במשך כמה ימים. חשבתי לעצמי: "האם האל מטיל עליי משמעת?" אבל באותו זמן הייתי חסרת תחושה, ולא הרהרתי על עצמי. ביומיים האלה הסתובבתי כמו זומבי, והרגשתי שאיבדתי את עבודתה של רוח הקודש.

להפתעתי, מיד לאחר כינוס העמיתים לעבודה, כמה אחים ואחיות שנשלחו על ידי המנהיגים העליונים הגיעו לחקור את מצבה של ואנג חווה. סיפרתי להם כל מה שאני יודעת. האחים והאחיות גזמו אותי בצורה חמורה: "ברור שידעת שיש בעיה, אז למה לא דיווחת על מה שראית? גם אם לא הצלחת להבין את מהות הבעיה, יכולת לפחות לדווח על מה שראית, על מה שידעת, ועל הפרטים הספציפיים של התנהגותה למנהיגים העליונים. ידעת שעלייך לדווח על בעיותיה, אך כדי להגן על עצמך, לא יישמת את האמת בפועל ולא הגנת כלל על עבודת הכנסייה. את באמת אנוכית ומתועבת!" חשתי חרטה וצער של ממש שגזמו אותי כך. התפללתי לאל: "הו אלוהים! אני יודעת שלא הגנתי על עבודת הכנסייה, אבל אני לא יודעת מה מקור הבעיה שלי. אנא, הענק לי נאורות והנחה אותי להכיר את עצמי. אני מוכנה להכות על חטא."

לאחר מכן, נתקלתי בפסקה הזו בדברי האל: "בעבודתם, מנהיגים ועובדים בכנסייה חייבים לשים לב לשני עקרונות: ראשית, עליהם לעשות את עבודתם בדיוק בהתאם לעקרונות המפורטים בהסדרי העבודה, לעולם לא להפר את העקרונות ההם ולא לבסס את עבודתם על שום דבר שהם עשויים לדמיין או על רעיונותיהם שלהם עצמם. בכל מעשיהם, עליהם לדאוג לעבודה של הכנסייה ותמיד להציב את האינטרסים של בית האל בראש מעייניהם. נקודה חיונית נוספת היא שבכל מעשיהם, עליהם להיצמד להכוונתה של רוח הקודש ולעשות הכול בקפידה בהתאם לדברי האל. אם הם עדיין מסוגלים לפעול בניגוד להכוונתה של רוח הקודש או אם הם דבקים בעיקשות במחשבות שלהם עצמם ועושים דברים בהתאם לדמיונם שלהם, הרי שפעולותיהם יהוו התנגדות חמורה לאלוהים. הפניית עורף לנאורות ולהכוונה של רוח הקודש לעתים קרובות תוביל אותם למבוי סתום. מבלי עבודתה של רוח הקודש הם לא יוכלו לעבוד, ואפילו אם יצליחו באופן כלשהו לעבוד, הם לא ישיגו דבר" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'). כשהרהרתי בדברי האל, הבנתי שמה שהאל דורש ממנהיגים ומעובדים בעבודתם הוא שהם יעבדו בדיוק על פי סידורי העבודה, ויבצעו את חובותיהם בהתאם לעקרונות בית האל. אם הם ילכו בדרך שלהם, יפרו עקרונות כמו גם את הכוונתה של רוח הקודש, וידבקו בעקשנות ברעיונות שלהם בעבודתם, הדבר יהווה התנגדות חמורה לאל. רק אז הבנתי מדוע איבדתי את עבודתה של רוח הקודש ושקעתי באופל. ראיתי שוואנג חווה לא משתתפת בכינוסים ולא משתפת על עבודת הבשורה. יתר על כן, ידעתי שמדובר בהפרה של סידורי העבודה, וגם ידעתי שביצוע הדברים כפי שהיא אמרה מה שהיא אמרה בבירור לא מצליח. אבל מאחר שהאמנתי שהיא בעלת איכות טובה והיא עובדת מוכשרת, שיתפתי איתה פעולה בהפרת סידורי העבודה, ועבודת הבשורה נפגעה מאוד כתוצאה מכך. ראיתי שוואנג חווה לא הרהרה על עצמה, ולא משנה כמה פעמים היא טעתה, והיא אפילו הפכה את היוצרות ותקפה אחרים ולא הסכימה בכלל לקבל את האמת. אבל מאחר שחששתי להעליב אותה ומכך שהיא תחליף אותי, לא דיווחתי על הבעיה שלה. הפרתי את סידורי העבודה ואת הכוונתה והארתה של רוח הקודש, והתנגדתי בעקשנות לאל. איך ייתכן שאלוהים לא מתעב אותי? לא זכיתי בנאורות מדברי האל, לא היה לי מה לומר בשיתוף שלי, נכשלתי במציאת נתיב בחובותיי, ושקעתי באופל מוחלט. זה היה האל שהסתיר את פניו ממני.

כשהרהרתי על כל זה, נתקלתי בפסקה הזו בדברי האל: "בלבול מתרחש כאשר אינך יכול לראות עניין כלשהו לאשורו; אינך יודע כיצד לשפוט או להבחין באופן שתואם לעקרונות או בצורה מדויקת. גם אם אתה יכול לראות אותו לאשורו במידת מה, אינך בטוח אם דעתך נכונה, אינך יודע כיצד לטפל בעניין או לפתור אותו, וקשה לך להגיע למסקנה לגביו. בקיצור, אינך בטוח לגביו ואינך מסוגל לקבל החלטה. אם אינך מבין ולו שמץ מהאמת ואיש אינו פותר את הבעיה, אזי היא הופכת לבלתי פתירה. האין זו התמודדות עם אתגר קשה? כאשר מתמודדים עם בעיות כאלה, על המנהיגים והעובדים לדווח עליהן לעליון ולחפש אצלם פתרון כדי לפתור את הבעיות במהירות רבה יותר. האם אתם נתקלים בבלבולים לעתים קרובות? (כן.) התמודדות קבועה עם בלבולים היא בעיה בפני עצמה. נניח שאתה ניצב בפני בעיה ואינך יודע מהי הדרך הראויה לטפל בה. מישהו מציע פתרון שאתה חושב שהוא הגיוני, בעוד שאדם אחר מציע פתרון שונה שגם הוא נראה לך הגיוני, ואם אינך יכול לראות בבירור איזה פתרון מתאים יותר, כשדעות כולם חלוקות ואיש אינו תופס את שורש הבעיה או את מהותה, אזי בהכרח יופיעו כשלים בפתרון הבעיה. לפיכך, כדי לפתור בעיה, חיוני וחשוב לקבוע את שורשה ואת מהותה. אם מנהיגים ועובדים אינם בעלי הבחנה, אינם מצליחים לתפוס את מהות הבעיה, ואינם יכולים להגיע למסקנה הנכונה, עליהם לדווח על הבעיה באופן מיידי לעליון ולחפש אצלם פתרון; זהו הכרח ואין זו הגזמה. בעיות בלתי פתורות עלולות להוביל להשלכות חמורות ולהשפיע על עבודת הכנסייה – יש להבין את הדבר לאשורו" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (7)). באמצעות קריאת דברי האל, הבנתי שכאשר אנו נתקלים בבעיות בחובותינו, כמו קונפליקטים בין עמיתים לעבודה שאנחנו לא יודעים איך לפתור, או אם אנחנו מבחינים בבעיה עם מישהו אבל לא יכולים לברר את המצב לאשורו ולא יודעים איך להתמודד איתו, עלינו לדווח למנהיגים העליונים מבעוד מועד ולחפש פתרון. דיווח על בעיות לא עוסק במציאת פגמים באנשים, או בהלשנה על אנשים, ולא מדובר ביצירת הר מעכבר; הרעיון הוא לפתור בעיות שאנשים לא יכולים להבין בעצמם, כדי למנוע עיכובים בעבודה ובהיווכחות בחייהם של אנשים. באשר אליי, לא משנה עם כמה בעיות התמודדתי או כמה חמורות הן היו, העדפתי לעכב את העבודה ולפגוע בהיווכחות בחיים של האחים והאחיות שלי מאשר לדווח עליהן, אם הדבר איים על האינטרסים שלי או על הסיכויים העתידיים שלי. כשראיתי את ואנג חווה יוצאת נגד סידורי העבודה ונכשלת בפיקוח על עבודת הבשורה, אף שלא הבנתי עד הסוף את העניין, הרגשתי שמשהו לא בסדר ושהיא עוברת את הגבול. הייתי צריכה לדווח אז מיד על מצבה למנהיגים העליונים. עם זאת, חששתי שאם לא אמלא אחר הוראותיה, יראו בי אחראית, אז עשיתי מה שהיא אמרה. כשוואנג חווה עוררה מהומה בלתי סבירה שכזו לאחר שנגזמה, לא הייתי בטוחה אם היא פשוט במצב לא טוב, או שהיא מישהי שדוחה את האמת ושונאת אותה מעצם מהותה. ובכל זאת יכולתי לדווח בזמן, ולבקש שהמנהיגים העליונים ישלחו מישהו לחקור ולבצע הבחנה, כדי לא לעכב את עבודת הכנסייה משום שנעשה שימוש באדם הלא נכון. אבל חששתי שאם אדווח עליה שלא בצדק, המנהיגים העליונים יחשבו שיש לי שיפוט לקוי כלפי אחרים. כמו כן, חששתי שוואנג חווה תדכא אותי לאחר מכן, אז המשכתי לדחות את הדיווח על הבעיה שלה. אם הייתי אחראית, כזו שמגנה על עבודת הכנסייה, אז לא היה משנה לי אם אני מבינה את מהות הבעיה ומבינה את האמת, שום דבר לא היה מגביל אותי. הייתי מוצאת דרך להגן על האינטרסים של הכנסייה. אבל במקום זאת, כדי להגן על עצמי, עמדתי מנגד באופן פסיבי, הצדקתי את עצמי בכך שאמרתי שאדווח עליה ברגע שתהיה לי הבחנה נכונה. אבל אם אחכה עד שתהיה לי הבחנה נכונה, האם לא יהיה מאוחר מדי? האם עבודת הבשורה לא תושפע אז אפילו עוד יותר לרעה? אז הבנתי כמה חשוב לחפש אחר האמת כאשר אנחנו מתמודדים עם קשיים ואנחנו מבולבלים. המחויבות להגנה על עבודת הכנסייה היא באמת חשובה!

כדי להגן על עצמי, דחיתי כל הזמן את הדיווח על הבעיות של ואנג חווה, והדבר גרם נזק רציני רב לעבודת הבשורה. חשתי חרטה עצומה. מאוחר יותר, נתקלתי בדברי האל שחשפו צוררי משיח: "כיצד מתבטאת האנוכיות והנאלחות של צוררי משיח? בכל מה שמועיל למעמד או למוניטין שלהם, הם עושים מאמצים לעשות או לומר כל מה שצריך, ונכונים לשאת בכל סבל שהוא. אך כאשר מדובר בעבודה שבית האל סידר, או בעבודה שמועילה לצמיחה בחייהם של אנשיו הנבחרים של האל, הם מתעלמים ממנה כליל. גם כאשר אנשים רעים משבשים, מפריעים, ועושים מעשים רעים משלל סוגים, ובכך משפיעים באופן חמור על עבודת הכנסייה, צוררי משיח נותרים אדישים ולא מוטרדים, כאילו הדבר לא קשור אליהם. ואם מישהו מגלה את מעשיו הרעים של אדם רע כלשהו ומדווח עליהם, הם אומרים שלא ראו דבר ומעמידים פנים שאינם יודעים" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב רביעי: סיכום של אופי צוררי המשיח ומהות הצביון שלהם (חלק א')). "ישנם כאלה שאינם מבינים אמיתות רבות. הם אינם מבינים את העקרונות במעשיהם, וכשהם נתקלים בבעיות, הם לא יודעים כיצד לטפל בהן כראוי. כיצד עליהם ליישם במצב כזה? הרף התחתון הוא לפעול לפי צו המצפון – זהו הכלל הבסיסי. איך פועלים לפי צו המצפון? תפעל בהגינות, ותהיה ראוי לטוב ליבו של אלוהים, לחיים שאלוהים העניק לך, ולהזדמנות שאלוהים העניק לך להשיג ישועה. האם זהו פועל יוצא של מצפונך? לאחר שתעמוד ברף התחתון, תשיג הגנה ולא תעשה טעויות חמורות. לאחר מכן, לא תמרוד באלוהים ולא תתנער מאחריותך בקלות ולא תהיה מועד לפעול כלאחר יד. גם לא תהיה לך נטייה לזמום מזימות על מנת להשיג מעמד, תהילה, רווח ועתיד נוח. זוהי תרומתו של המצפון. אנושיות האדם צריכה להיות מורכבת ממצפון והיגיון. אלה המרכיבים הכי בסיסיים וחשובים. לאיזה אדם אין מצפון והיגיון שמאפיינים אנושיות רגילה? ככלל, לאדם נטול צלם אנוש, לאדם בעל אנושיות נחותה. בפרט, כיצד בא לידי ביטוי אובדן צלם האנוש של אדם כזה? נסו לנתח מה מאפיין בני אדם כאלה ואילו תכונות הם מפגינים כלפי חוץ. (הם אנוכיים ונבזיים.) בני אדם אנוכיים ונבזיים פועלים כלאחר יד ולא מתערבים במה שלא נוגע להם באופן אישי. הם לא מביאים בחשבון את טובת בית האל ולא מתחשבים ברצון האל. הם אינם טורחים למלא את חובותיהם או להעיד על האל, והם אינם חשים בנטל האחריות... ישנם כאלה שלא נוטלים אחריות במסגרת אף חובה שהם ממלאים. הם גם לא מייד מדווחים לממונים עליהם על בעיות שהם מגלים. כאשר הם מבחינים באנשים שמפריעים לסדר התקין ומשבשים אותו, הם מעלימים עין. כאשר הם רואים אנשים רעים עושים מעשה רע, הם לא מנסים לעצור בעדם. הם לא מגוננים על טובת בית האל ולא מביאים בחשבון את חובתם ואחריותם. אנשים כאלה, בעת מילוי חובתם, לא תורמים באמת. הם טיפוסים מרצים שתאבים לנוחות. הם מדברים ופועלים רק למען היוהרה, התדמית, המעמד והטובה האישית שלהם, והם מוכנים להשקיע מזמנם וממרצם רק בדברים שמיטיבים עימם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מי שמוסר את ליבו לאלוהים, יכול להשיג את האמת). כשקראתי את דברי האל, הבנתי שבחובותינו, לעתים קרובות נתמודד עם בעיות שאנחנו לא מבינים לגמרי ואיננו יודעים כיצד לפתור אותן, אבל בעלי האנושיות מגנים על האינטרסים של הכנסייה במצפון נקי. אלה שהם חסרי מצפון והיגיון מתחשבים רק בכבודם, במעמדם ובאינטרס האישי שלהם. הם לא מדווחים על בעיות שבהן הם מבחינים, והם אנוכיים מתועבים באופן לא ייאמן. ככה בדיוק הייתי. למען המוניטין, המעמד, הסיכויים העתידיים והייעוד שלי, דחיתי את הדיווח על השיבוש של ואנג חווה בעבודת הכנסייה. חייתי על פי רעלים שטניים כמו "בני אדם נבונים שומרים על עצמם ותמיד שואפים להימנע מטעויות" ו "כשאתם יודעים שמשהו שגוי, מוטב לדבר פחות". חששתי שאם אדווח על הבעיות של ואנג חווה, ידכאו אותי או יחליפו אותי, אז המצאתי תירוצים כמו, "ממילא כולם מושחתים", "אולי היא פשוט במצב לא טוב" ו"אדווח על הבעיה ברגע שתהיה לי הבנה טובה יותר". התירוצים האלה אולי נשמעו נכונים, אבל במציאות, רק ניסיתי להגן על עצמי ולהתחמק מאחריות. היה אכפת לי רק מהמוניטין שלי, ממעמדי, מהסיכויים העתידיים שלי ומייעודי – לא התחשבתי בעבודת הכנסייה ולא הגנתי על האינטרסים שלה. הייתי אנוכית, מתועבת ולא אנושית. באמת נשכתי את היד שהאכילה אותי!

מאוחר יותר, הרהרתי מדוע דחיתי את הדיווח על בעיותיה של ואנג חווה והבנתי שאחת הסיבות לכך היא שחסרה לי הבחנה כלפיה. באמצעות הצגת דברי האל, זכיתי בהבחנה ובהבנה של התנהגותה של ואנג חווה. האל אומר: "השיטה של אנשים לרומם את עצמם ולהעיד על עצמם היא להתרברב ולהמעיט מערכם של אחרים. הם גם מסווים ועוטפים את עצמם, מסתירים את חולשותיהם, את חסרונותיהם ואת הליקויים שלהם מאנשים כדי שאלה יראו תמיד רק עד כמה הם מבריקים. הם אפילו אינם מעזים לספר לאנשים אחרים כשהם מרגישים שליליים. אין להם אומץ להיפתח ולשתף עם אחרים וכאשר הם עושים משהו לא בסדר, הם עושים כמיטב יכולתם להסתיר זאת ולחפות על כך. הם לעולם אינם מציינים את הנזק שהם גורמים לעבודת הכנסייה במהלך מילוי חובתם. אולם כאשר הם תורמים תרומה קטנה כלשהי או נוחלים הצלחה קטנה כלשהי, הם ממהרים להתרברב בכך. הם לא מסוגלים לחכות עד שיכריזו קבל עם ועדה עד כמה הם מוכשרים, עד כמה איכותם גבוהה, עד כמה הם יוצאי דופן ועד כמה הם טובים יותר מאנשים רגילים. האין זו רוממות עצמית ועדות על עצמם? האם רוממות עצמית ועדות של אדם על עצמו הן משהו שעושה אדם בעל מצפון והיגיון? לא. אם כן, כשאנשים עושים זאת, איזה צביון מתגלה בדרך כלל? גאוותנות. זה אחד הצביונות העיקריים שמתגלים, ואחריו ערמומיות, הכרוכה בעשיית הכול על מנת לגרום לזולת להוקיר אותם. הדברים שלהם משכנעים לחלוטין ומכילים באופן ברור מניעים ותוכניות, הם מתפארים, ועם זאת מסוגלים להסתיר את העובדה הזו. התוצאה של דבריהם היא שהם גורמים לאחרים הרגשה שהם טובים יותר מהזולת, שאיש אינו משתווה להם, שכל האחרים נחותים מהם. האין זה נכון שתוצאה זו מושגת באמצעים ערמומיים? איזה צביון מצוי מאחורי אמצעים כאלה? והאם יש בו מרכיבים של רשעות? (אכן, יש.) זהו סוג של צביון מרושע. ניתן לראות שהאמצעים האלה שהם מפעילים מכוונים על ידי צביון ערמומי – אז למה אני אומר שהוא מרושע? איזה קשר יש לכך לרשעות? מה דעתכם: האם הם יכולים להיות גלויים לגבי המטרות שלהם כאשר הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם? הם אינם יכולים. אבל תמיד מצוי במעמקי לבם רצון ודבריהם ומעשיהם משרתים רצון זה, והמטרות של הדברים ושל המעשים שלהם שמורות בחשאיות מוחלטת. הם, למשל, משתמשים בהטעיה או בטקטיקות מפוקפקות כדי להשיג מטרות אלו. האם חשאיות כזו אינה ערמומית מטבעה? האם לא ניתן לכנות ערמומיות שכזו רשעות? (כן.) אכן ניתן לקרוא לכך רשעות והיא חודרת עמוק יותר מאשר ערמומיות. הם משתמשים בדרך או בשיטה מסוימת כדי להשיג את מטרותיהם. צביון זה הוא ערמומיות. אולם, השאיפה והרצון השוכנים עמוק בליבם שאנשים תמיד ילכו בדרכם, יעריצו אותם ויסגדו להם לעיתים קרובות מכוונים אותם לרומם את עצמם ולהעיד על עצמם, ולעשות מעשים חסרי מצפון וחסרי בושה. מהו צביון זה? הוא מגיע לרמה של רשעות" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט רביעי: הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם). באמצעות דברי האל הבנתי כיצד לצוררי המשיח יש צביון גאוותן ורע. כדי להשיג את מטרתם להפיל בפח אנשים ולשלוט בהם, הם משתמשים בכל מיני שיטות כדי לרומם ולהעיד על עצמם, וכך גורמים לאנשים מבלי משים להעריץ אותם ולסגוד להם ולהרגיש שאיש לא יכול להשתוות אליהם. דברי האל אפשרו לי להשיג כושר הבחנה מסוים בשיטותיה ובכוונותיה של ואנג חווה. כשנזכרתי באינטראקציות שלי איתה, לעתים קרובות היא התרברבה בנוגע לאופן שבו ניהלה את העבודה ובנוגע לשבחים שקיבלה מהמנהיגים העליונים. כל זה שימש כדי לגרום לאחרים להרגיש שהיא מייחסת חשיבות רבה להיווכחות בחיים ושהיא מישהי שמחפשת אחר האמת. היא גם הייתה מציגה לראווה את כישוריה וכישרונותיה, בטענה שכתבה מכתבים בפרוזה אלגנטית וזורמת שכמעט ולא נזקקו לעריכה. הדבר גרם לאחרים להרגיש נחותים ממנה בכל ההיבטים, ושהם לא יוכלו להשתוות אליה. ואנג חווה השתמשה בכל מיני שיטות כדי להתפאר ולהתרברב בעצמה, אבל מעולם לא חשפה את השחיתות שלה. היא אפילו הטילה ספק בעובדות וטייחה את האמת כשהיא מכסה על עצמה לגמרי, כדי שאף אחד לא יוכל לראות את חולשותיה, חסרונותיה או כוונותיה הערמומיות. למעשה, המנהיגים העליונים חשפו וגזמו אותה פעמים רבות על כך שלא בחרה או השתמשה באנשים בהתאם לעיקרון, ונהגה בפזיזות בחובותיה, אבל היא מעולם לא העלתה את זה. היא דיברה רק על כך שהמנהיגים העליונים שיבחו אותה והעריכו אותה, ורק הראתה לאנשים את ההיבטים הייצוגיים ביותר שלה. לעתים קרובות היא נשארה בביתה במקום לבצע עבודה ממשית. וטענה שהדבר נועד כדי שתוכל להצטייד באמת, על מנת לשתף טוב יותר את דברי האל ולפתור בעיות של אנשים. אבל למעשה, היה ברור שהיא רק מתענגת על הטבות מעמדה. היא לא פתרה קשיים ממשיים שהיו קיימים בעבודת הבשורה – במקום זאת, היא הפיצה את הטענה המופרכת שבאמצעות פתרון בעיות בעבודת הבשורה במהלך כינוסים, אנשים ייחסו חשיבות רק לעבודה ולא להיווכחות בחיים. היא גם תמיד תקפה וזלזלה באחרים, ואפיינה את עבודתם הממשית של אנשים אחרים כמשחק ילדים. היא זרעה מחלוקות, חתרה בסתר תחת אחרים והרסה מערכות יחסים בין אחים ואחיות, ועם זאת, היא טענה שהיא מדברת ישר ולעניין, מדברת בבוטות ובכנות. כל דבריה ומעשיה של ואנג חווה היו מרושעים וערמומיים להפליא. אלמלא החשיפה של האל, היה קל ללכת שולל להעריץ ולאהוב אותה. לאחר שהבנתי את כל זה, סוף סוף התעשתתי, והשגתי הבחנה מסוימת במהותה צוררת משיח של ואנג חווה.

בעודי מהרהרת, הבנתי שאחת הסיבות שלא הבחנתי בה היא שלא יכולתי להבדיל בין מקרה בודד של שחיתות לבין מהות טבע מושחתת. מאוחר יותר, מצאתי כמה מדברי האל: "כל מי שהשטן השחית אותו ניחן בצביון מושחת. שאחדים פשוט ניחנים בצביון מושחת, ואחרים אינם כאלה: לא זו בלבד שיש להם צביון שטני מושחת, אלא גם טבעם זדוני באופן קיצוני. לא רק שמעשיהם ודבריהם חושפים את צביונם המושחת והשטני, אלא שהם עצמם הם שדים ושטנים אמיתיים" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אזהרה למי שלא מיישם בפועל את האמת). "כיצד האל מאפיין צוררי משיח? כמי ששונאים את האמת ומתנגדים לאל – הם אויביו של האל! התנגדות לאמת, שנאת האל ושנאת כל הדברים החיוביים – זו אינה חולשה רגעית או טיפשות שמתקיימות באנשים מן השורה, ואין זו גם התגלות של מחשבות והשקפות שגויות שנובעות מהבנה מסולפת רגעית; לא זו הבעיה. הבעיה היא שהם צוררי משיח, אויבי האל ששונאים כל דבר חיובי ואת האמת כולה; הם טיפוסים ששונאים את האל ומתנגדים לו. איך האל תופס טיפוסים כאלה? האל אינו מושיע אותם! האנשים האלה בזים לאמת ושונאים אותה, הם ניחנים במהות הטבע של צוררי משיח. האם אתם מבינים את זה? מה שנחשף פה הוא רשעות, אכזריות ושנאה של האמת. אלה הם הצביונות השטניים החמורים ביותר מבין הצביונות המושחתים, והם מייצגים את המאפיינים הטיפוסיים והמהותיים ביותר של השטן, לא את הצביונות המושחתים שחושפת אנושות מושחתת רגילה. צוררי משיח הם כוח עוין לאל. הם מסוגלים להפריע לכנסייה ולשלוט בה, וניחנים ביכולת לערער את עבודת הניהול של האל ולשבש אותה. זה לא דבר שאנשים רגילים בעלי צביונות מושחתים מסוגלים לעשות; רק צוררי משיח מסוגלים למעשים כאלה. אל תקלו ראש בעניין הזה" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שישי: הם מתנהגים בדרכים ערמומיות, הם שרירותיים ודיקטטוריים, הם לעולם לא משתפים עם אחרים והם מאלצים אחרים לציית להם). דברי האל עזרו לי להבין שבעוד שלכל מי שהשטן השחית יש צביון מושחת, יש אנשים שיש להם אנושיות, מצפון והיגיון, והם יכולים לקבל את האמת. אם יש ליקויים או חריגות בחובתם, ומודיעים להם על כך, חושפים אותם וגוזמים אותם, הם עשויים בהתחלה להרגיש בושה והתנגדות, ולהגן על עצמם. אך לאחר מכן, הם מסוגלים להרהר בעצמם, ואז לתעב את טבעם המושחת ואת שיטותיהם הפגומות. כשהם מבינים כיצד הם עיכבו והפריעו לעבודת הכנסייה, הם חשים חרטה, שונאים את עצמם, חכים על חטא ומשיגים שינוי. עם זאת, יש כאלה שלא רק שיש להם את צביונו המושחת של השטן, אלא גם יש להם אופי זדוני, הם לא מקבלים את האמת בכלל, ואפילו מתעבים אותה. לא משנה כמה רע הם עושים, או כמה גדול הנזק שהם גורמים לעבודת הכנסייה, הם לא סובלים ולו במעט ולא מהרהרים על עצמם בכלל. אין בהם אפילו גרם אחד של אשמה. לא משנה כמה הם נגזמים או נחשפים או מנותחים, הם לעולם לא מכירים בעוולותיהם, ולעולם לא מקבלים את העובדות הפשוטות כפי שהן נחשפות. הם מתעבים גיזום, שיפוט וייסורים. בהתבסס על גישתם כלפי האמת וכלפי דברים חיוביים, ברור שהם עוינים את אלוהים – הם אויביו המושבעים. כך בדיוק התנהגה ואנג חווה. היא לא ביצעה עבודה ממשית, היא הייתה גאוותנית, והיא דבקה באמונותיה שלה עד כדי הפרעה לעבודת הבשורה. כשמנהיגים אחרים חשפו וגזמו אותה, היא לא רק סירבה לקבל את מה שאמרו, אלא היא עוררה מהומה וניסתה לגלגל את האשמה על אחרים, ושיבשה את כל הכינוס. כשהזהרתי אותה שהיא שופטת אחרים וזורעת מחלוקת בין שתי אחיות, לא רק שהיא לא קיבלה את זה, אלא הפכה את היוצרות, תקפה וגינתה אותי. היא תמיד דיברה על התמקדות בהיווכחות בחיים, וגרמה לאנשים לחשוב שהיא באמת מחפשת אחר האמת. אולם במציאות, דרישותיו של האל עוררה בה גועל והיא התנגדה להן כמו גם לסידורי העבודה של בית האל. היא לא התמסרה כלל כשנחשפה ונגזמה – היא אפילו נעלבה ונגעלה. לא משנה כמה טעויות היא עשתה, או כמה היא פגעה בעבודת הכנסייה, היא מעולם לא הכירה בכך, לא חשה חרטה או חובה והייתה חסרת מצפון לחלוטין. היא דאגה רק לאינטרסים שלה – אם מישהו אמר משהו שאיים על מעמדה, היא הייתה מתעצבנת ומעלה האשמות נגדיות חסרות בסיס. היא לא קיבלה את האמת או את הדברים החיוביים בכלל, והתייחסה לכל מי שניסה לשתף איתה או לתקן אותה כאויב. היא תקפה כל מי שניסה לחשוף אותה. בהתחשב בכך שהיא באמת שנאה את האמת, תיעבה את אלה שיישמו את האמת בפועל ושנאה את אלה שחשפו אותה מתוך חוש צדק, האם היא לא התייחס גם לאל כאויב שלה? זה בדיוק כמו שאומרים דברי האל: "זו אינה חולשה רגעית או טיפשות שמתקיימות באנשים מן השורה, ואין זו גם התגלות של מחשבות והשקפות שגויות שנובעות מהבנה מסולפת רגעית; לא זו הבעיה. הבעיה היא שהם צוררי משיח, אויבי האל ששונאים כל דבר חיובי ואת האמת כולה; הם טיפוסים ששונאים את האל ומתנגדים לו" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שישי: הם מתנהגים בדרכים ערמומיות, הם שרירותיים ודיקטטוריים, הם לעולם לא משתפים עם אחרים והם מאלצים אחרים לציית להם). לאחר שוואנג חווה הוחלפה, היא לא יכלה לקבל זאת, ולא הכירה במעשיה הרעים. היא אפילו אמרה, "אני מבצעת דברים לפני האל ולא אכפת לי מה אחרים חושבים." היא באמת לא נראתה מתחרטת או מהרהרת בעצמה בכלל. טבעה היה זדוני ושונא אמת – האם היא לא הייתה צוררת משיח קלאסית? אנשים כאלה רק יהרסו ויפריעו לעבודת הכנסייה.

מאוחר יותר, רוב האחים והאחיות הצביעו בעד גירושה של ואנג חווה מהכנסייה. לאחר שהחלפנו אותה, שיתפנו כדי לפתור את הבעיות האמיתיות בעבודת הבשורה, ותוצאות העבודה השתפרו במידה ניכרת. באותו זמן, הרגשתי אפילו יותר אסירת תודה, ושנאתי את עצמי על שהייתי כה אנוכית ומתועבת, רק דאגתי לעצמי, לא הגנתי על עבודת הכנסייה, והתייחסתי בסלחנות למעשיה הרעים של צוררת משיח אשר שיבשו והפריעו לעבודת הבשורה של הכנסייה. נשבעתי לעצמי כי, בעתיד, בכל פעם שאבחין במישהו משבש ומפריע לעבודת הכנסייה, איישם את האמת בפועל ואגן על עבודת הכנסייה. לא משנה כמה גבוה יהיה מעמדו, לא משנה כמה עבודה הוא יבצע או עד כמה הוא ידבר בצורה משכנעת על הדוקטרינה, כל עוד הוא ישבש את עבודת הכנסייה ויפריע לה, אני אעמוד במחויבותי לעקרונות-אמת. אפילו אם אחרים יכנו אותי גאוותנית או יגנו אותי כעושה רע או כצוררת משיח, אני אגן על עבודת הכנסייה. גם אם לא ממש אבין את המצב, אדווח בנאמנות על מה שאראה למנהיגים העליונים. התפללתי לאל, ואמרתי שאם לא אגן על עבודת הכנסייה לאחר שאמצא בעיה, אהיה מוכנה לכך שהאל יעניש אותי ויטיל עליי משמעת.

כעבור כמה חודשים, כמה אנשים דיווחו שמנהיגה בשם לי נא מכנסייה אחרת לא ביצעה עבודה ממשית, נכשלה בהחלפת מנהיגים ועובדים שקריים, ואפילו קידמה עושי רע. האנשים האלה לא עבדו בהתאם לעיקרון, וכתוצאה מכך נפגע מצבה הכלכלי של הכנסייה. לי נא נהגה להתרברב ולזלזל באחרים וכל האחים והאחיות העריצו אותה וסגדו לה. עמיתיה לעבודה שיתפו איתה וציינו בעיה זו פעמים רבות, אך היא לא הסכימה לקבל את דבריהם. נוסף על כך, היא שפטה גם את המנהיגים העליונים, מה שהוביל את עמיתיה לעבודה לפתח דעות קדומות כלפיהם. כשהמנהיגים העליונים שלחו מישהו שיעזור לבצע את העבודה, היא החרימה אותם. לא רק שהיא לא שיתפה פעולה, אלא גם העבירה עליהם ביקורת וחתרה תחתיהם – היא אמרה שהאדם שהמנהיגים שלחו לא יכול לפתור בעיות, כלומר העבודה לא בוצעה. אחרי ששמעתי את כל זה, הבנתי שהאישה הזו עשויה בהחלט להיות צוררת משיח, אז דיברתי עם עמיתיי לעבודה על החלפתה במהירות. אבל כשנודע לי שלי נא היא אחותה הצעירה של השותפה שלי, היססתי. אם אחליף את לי נא, מה תחשוב עליי השותפה שלי? האם היא תגיד שאני נוטרת טינה ללי נא? חשבתי על כך כל הזמן. הרגשתי יותר ויותר חצויה ולא ידעתי מה לעשות. אז הבנתי שמצבי וכוונותיי אינם נכונים – ניסיתי שוב להגן על האינטרסים שלי. נזכרתי איך בפעם הקודמת, בגלל שדאגתי מדי להגן על עצמי, לא חשפתי צוררת משיח בזמן, ופגעתי קשות בעבודת הכנסייה – עבירה שלעולם לא אוכל לתקן. לא יכולתי להגן שוב על האינטרסים שלי. היה עליי ליישם את האמת בפעול ולהגן על עבודת הכנסייה. לא משנה מה אחרים יחשבו עליי, סיפוק כוונות האל הוא בעל חשיבות עליונה. אז עמיתיי לעבודה ואני פיטרנו את לי נא בתאם לעיקרון. מאוחר יותר, חקירות חשפו שלי נא רוממה את עצמה ללא הרף והתרברבה כדי להוליך שולל וללכוד אחרים, לשלוט בכנסייה ולהקים מלכות עצמאית. היא הייתה צוררת משיח. רוב האנשים בכנסייה הצביעו בעד גירושה. חוויתי כיצד מרד נגד בשרי שלי, יישום האמת בפועל ופעולה בהתאם לעיקרון הביאו לי שלווה, שביעות רצון ושמחה. הבנתי גם שרק על ידי ישוום האמת בפועל, אדם יכול לשאת עדות ולבייש את השטן. תודה לאל על הדרכתו!