עשיתי עבודות כלליות בכנסייה. פעם, במהלך שיחה, שמעתי את אחד ממנהיגי הכנסייה אומר, "האחות ז'ן שין ניחנה באיכות טובה ובהבנה טהורה של הדברים, והיא משתפת על האמת בצורה מעשית. אני מתכנן לטפח אותה לעבודת השקיה." ז'ן שין נבחרה כמנהיגה זמן קצר לאחר מכן. לאחר ששמעתי את החדשות, לא יכולתי שלא לחוש אכזבה. בעבר, ז'ן שין ואני עסקנו שתינו בעבודות כלליות, אבל כעת היא נעשתה מנהיגה, בעוד שאני המשכתי לבצע עבודות כלליות. מה היה חסר בי כל כך? הרגשתי מצוברחת מאוד במשך כל אותו הבוקר ולא הצלחתי להתרכז בעבודה. מאוחר יותר, המנהיג שאל אותי אם ברצוני לקבל אחריות על העבודות הכלליות מידי ז'ן שין. זה די הכעיס אותי. למרות שאזכה בתואר "מפקחת", עדיין היה מדובר בעבודות כלליות בלבד. לא משנה כמה אצטיין, איש לא ידע מכך, בניגוד לכהונה כמנהיגה, מישהי שהכנסייה מתמקדת בטיפוחה, והאחים והאחיות מעריצים ותומכים בה. חשתי שהעבודות הכלליות ממוקמות במדרגה נמוכה יותר בסולם, ולכן לא ממש רציתי לקבל אותן. חששתי ממה שהאחים והאחיות יחשבו עליי אם אסכים לכך. האם הם יחשבו שכל הזמן עשיתי עבודות כלליות כי במהלך שנים של אמונה מעולם לא חתרתי אל האמת או השגתי התקדמות? זה יהיה מביך! אבל במחשבה שנייה, החובה הזו הגיעה לידיי באישורו של האל. אפילו אם היא לא עלתה בקנה אחד עם רצונותיי, היה עליי להתמסר ולא לפעול לפי העדפות אישיות, ולכן, אמרתי בחוסר רצון למנהיג שאני מוכנה לקבל את החובה הזו.

מעט לאחר מכן, שמעתי את המנהיג אומר, "האח שאנג ג'ין ניחן באיכות טובה, ועם מעט יותר מאמץ בהיווכחותו בחיים, הוא יוכל להיות מנהיג או עובד. השקיעו יותר מאמץ בטיפוחו." כששמעתי זאת, הרגשתי עוד יותר גרוע. אני פיקחתי על עבודתו של שאנג ג'ין, ואפילו הוא היה מישהו שהמנהיג רצה לטפח. למה איש לא ציין את שמי? אני פיקחתי על עבודתו, אבל אותי לא קידמו – הייתי פשוט תקועה במקום. מה האחרים יחשבו עליי? האם באמת היה לי חסר כל כך הרבה? ניחנתי ביכולת מסוימת לנהל עבודות, לאתר בעיות ולפתור אותן. לפעמים, כשהמנהיג דן בדברים, הצלחתי להביע דעות מסוימות ולהציע הצעות. למה הוא לא הבחין בחוזקות שלי? אם המנהיג היה מציין את שמי ואומר שניתן לטפח אותי, אבל שצריכים שאפקח על עבודות כלליות, זה היה מוכיח שמצבי לא כל כך גרוע, והייתי מרגישה טוב יותר. במשך מספר ימים, הייתי ממש נסערת בכל פעם שחשבתי על זה. חשתי רפיון מוחלט, לא רציתי לדבר עם אחיי ואחיותיי, ולא נשאתי נטל למען חובתי. כשאחרים דיווחו לי על בעיות, לא הקדשתי לכך מחשבה קפדנית כבעבר.

יום אחד, המנהיג ביקש ממני להעביר משהו לאחד מן הכינוסים הקבוצתיים של ז'ן שין. לא ממש רציתי ללכת, כי חששתי ממה שז'ן שין תחשוב עליי. ביצענו בעבר את אותה חובה, אבל כעת, היא נעשתה מנהיגה, בזמן שאני המשכתי לעבוד בעבודות כלליות. האם היא תזלזל בי ותחשוב שאני חסרת תועלת? אבל חששתי שאם לא אלך העבודה תתעכב, ולכן עשיתי זאת מחוסר ברירה. כשהגעתי לשם, כדי שז'ו שין לא תזהה אותי, ישבתי כפופה על הספה בסלון, וקברתי את פניי בטלפון שלי במשך יותר מחצי שעה. חלק מהאחים והאחיות דיברו אליי, אבל לא העזתי להרים את ראשי מחשש שז'ן שין תזהה אותי. חשתי חסרת תועלת לחלוטין וכל כך נורא, עד שרציתי לבכות. הייתי חייבת להימלט לחדר אחר ולבכות שם בחשאי, בעודי בוהה בשמי הלילה. חשבתי על כך שאיני מישהי שראויה לטיפוח. בזמן שאחרים זכו להיות מנהיגים, אני הייתי תקועה בעבודות כלליות. מה הטעם בחיים כאלה? נבהלתי כשתפסתי את עצמי חושבת כך. איך אני יכולה לחשוב כך? באותו הרגע, נזכרתי במעורפל בדברי האל: "עבור צוררי משיח, מעמד ומוניטין הם החיים שלהם... גם אם תשימו אותם ביער קדום במעמקי ההרים, עדיין הם לא יוותרו על החתירה שלהם אל מוניטין ומעמד." חשתי שהמילים הללו מתארות את מצבי, אז מצאתי את הקטע הבא וקראתי אותו. האל הכול יכול אומר: "עבור צוררי משיח, מעמד ומוניטין הם החיים שלהם. אין זה משנה איך הם חיים, אין זה משנה באיזו סביבה הם חיים, אין זה משנה איזו עבודה הם עושים, אין זה משנה למה הם חותרים, מהן המטרות שלהם, מהו הכיוון של חייהם – הכול סובב סביב השגת מוניטין טוב ומעמד גבוה ומטרה זו לא משתנה. הם לעולם לא יוכלו לזנוח דברים מעין אלה. אלה הפנים האמיתיות של צוררי משיח וזו מהותם. גם אם תשימו אותם ביער קדום במעמקי ההרים, עדיין הם לא יוותרו על החתירה שלהם אל מוניטין ומעמד. אפשר לצרף אותם לכל קבוצה שהיא של אנשים, וכל מה שהם יחשבו עליו עדיין יהיה מוניטין ומעמד. אף על פי שצוררי משיח מאמינים גם כן באלוהים, הם רואים בחתירה אל מוניטין ומעמד כשקולה לאמונה באלוהים ונותנים לה משקל זהה. כלומר, כשהם צועדים בנתיב האמונה באלוהים, הם גם עוסקים בחתירה אל מוניטין ומעמד לעצמם. ניתן לומר שבליבם של צוררי משיח הם מאמינים שחתירה אל האמת באמונתם באל היא חתירה אל מוניטין ומעמד, שהחתירה אל מוניטין ומעמד היא גם החתירה אל האמת ושזכייה במוניטין ובמעמד היא זכייה באמת ובחיים. אם הם מרגישים שאין להם מוניטין, רווחים או מעמד, שאיש אינו מעריץ אותם או מעריך אותם או חסיד שלהם, הם מאוכזבים מאוד, הם סבורים שאין טעם להאמין באלוהים, שאין ערך לכך, והם אומרים לעצמם, 'האין אמונה כזו באלוהים כישלון? האין היא חסרת תקווה?' לעתים קרובות הם מתלבטים בדברים כאלה בליבם, הם מתלבטים כיצד יוכלו לפלס לעצמם מקום בבית האלוהים, כיצד ישיגו מוניטין נעלה בכנסייה, כך שאנשים יאזינו כשהם מדברים ויתמכו בהם כשהם נוקטים בפעולה וינהו אחריהם בכל אשר ילכו, כדי שהם יהיו הפוסקים האחרונים בכנסייה ויהיו להם תהילה, רווח ומעמד – בתוך תוכם הם באמת מתמקדים בדברים כאלה. כל אלה הדברים שאנשים כאלה חותרים אליהם" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ג')). מדברי האל למדתי שבכל מה שצוררי משיח עושים, הם מתחשבים קודם כל ביוקרה ובמעמד שלהם, שהם לא מוותרים על חתירה אל תהילה ואל מעמד, ושעבורם, המעמד שלהם חשוב להם באותה מידה כמו חייהם. הרהרתי בעצמי, "למה אני אף פעם לא רוצה לעשות עבודות כלליות? למה כל כך חשוב לי להיות מנהיגה?" הבנתי שהסיבה העיקרית לכך הייתה שחשתי שלמנהיגים יש מעמד. לא רק שהאחים והאחיות העריצו אותם, אלא שהמנהיגים בדרגים הגבוהים העריכו אותם, והכנסייה התמקדה בטיפוחם. חשתי שזה טוב להיות מנהיגה, להראות את פניי, ושרק אם אהיה מנהיגה אדע שיש לי עתיד. חשתי גם, שעבודות כלליות משמען שאני מטפלת בעניינים חיצוניים בלבד, ושרק מי שלא חותרים אל האמת מבצעים חובות כאלה, ואיש לא מעריך אותם. בגלל הרעיונות השגויים הללו, כשראיתי איך כולם מסביבי זוכים לקידום וטיפוח, ושחלקם אף נבחרים למנהיגים, זו הייתה עבורי מהלומה קשה, ותמיד רציתי שהמנהיג יציין את שמי. אבל כשהמנהיג טיפח אחרים על פניי, נעשיתי אומללה כל כך, עד שלא רציתי לראות אף אחד, וכבר לא היה בי כל רצון לבצע את חובתי. היה נורא לעבור כל יום כשאני מתענה על ידי יוקרה ומעמד, עד כדי כך שחשתי שאין טעם להמשיך לחיות. בעצם זה שאני חותרת כך אל יוקרה ומעמד, האם אינני פוסעת בנתיבו של צורר משיח? כשהבנתי זאת, נבהלתי, אז התפללתי במהירות לאל כדי להכות על חטא. "אלוהים, הרצון שלי ליוקרה ולמעמד חזק מדי. אני לא רוצה לחיות במצב מרדני שכזה. אנא הנחה אותי כדי שאוכל לשחרר את עצמי מכבלי התהילה והמעמד."

יום אחד, קראתי כמה מדברי האל שעזרו לי להבין את נקודת המבט המוטעית שלי לגבי החתירה. האל הכול יכול אומר: "האם אתם תמיד רוצים לפרוש את כנפיכם ולהמריא, האם אתם תמיד רוצים לטוס סולו, ולהיות נשר במקום ציפור קטנה? איזה צביון הוא זה? האם זה העיקרון של ההתנהגות האנושית? החתירה שלכם להתנהגות אנושית צריכה להיות מבוססת על דברי האל; רק דברי האל הם האמת. השטן השחית אתכם באורח עמוק מדי, ואתם תמיד מקבלים את התרבות המסורתית – את דברי השטן – כאמת, כמושא של החתירה שלכם. דבר זה מקל על בחירה בנתיב הלא נכון, על הליכה בנתיב של התנגדות לאל. המחשבות והדעות של האנושות המושחתת, והדברים שהם חותרים אליהם, מנוגדים לרצון האל, לאמת ולחוקי הריבונות של האל על כל הדברים, על התזמור שלו של כל הדברים, והשליטה שלו על גורל האנושות. כך שללא קשר לכמה ראוי וסביר סוג החתירה הזה על פי המחשבות והתפיסות האנושיות, מנקודת המבט של האל הן לא דברים חיוביים והן לא תואמות את רצונו. כיוון שאתה יוצא נגד העובדה שהאל ריבון על גורל האנושות, וכיוון שאתה רוצה לטוס סולו, כשאתה נוטל את גורלך בידיך, אתה תמיד נתקל בקירות, עד כדי כך שדם ניגר מראשך, ושום דבר לעולם לא מסתדר לך. למה שום דבר לא מסתדר לך? כי החוקים שהאל קבע אינם ניתנים לשינוי על ידי אף יציר בריאה. הסמכות והכוח של האל הם מעל לכל דבר אחר, ושוב יציר בריאה אינו יכול להפר אותם. אנשים מחשיבים את היכולות שלהם הרבה מעבר לראוי. מה גורם לאנשים לרצות תמיד להיות חופשיים מן הריבונות של האל, ותמיד לרצות ליטול את גורלם בידיהם ולתכנן את עתידם ולרצות לשלוט באפשרויות העתידיות שלהם, בתוכניותיהם ובמטרות החיים שלהם? מאיפה באה נקודת ההתחלה הזאת? (מצביון מושחת ושטני.) אם כך, מה גורם לאנשים צביון שטני ומושחת? (התנגדות לאל.) מה קורה לאנשים שמתנגדים לאל? (כאב.) כאב? זה חורבן! כאב אינו אפילו חצי מהעניין. מה שאתה רואה לנגד עיניך הוא כאב, שליליות וחולשה, וגם התנגדות ותלונות – מה הסוף שאליו יובילו הדברים האלה? השמדה! זה לא דבר קטן, וזה לא משחק. אנשים שאין להם לב ירא-אלוהים לא יכולים לראות את זה" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אפשר לפתור צביון מושחת רק על ידי קבלת האמת). הייתי בדיוק מה שדברי האל חשפו. רציתי להיות כעיט, לא כציפור קטנה, וחשבתי שעבודות כלליות הופכות אותי לציפור קטנה, למישהי שלא ראוי לטפח או להעריך. המנהיגים, בעיניי, היו כמו עיטים. היה להם פוטנציאל, והם זכו להערכה והערצה מצדם של אחרים. חייתי לפי האמרות, "בני האדם נאבקים כלפי מעלה; המים זורמים כלפי מטה", "אנשים זקוקים לגאוותם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו", "אנשים צריכים לשאוף להשגת כבוד", ועוד רעלים שטניים שכאלה. חשבתי שבחיים אנשים צריכים להמשיך לשאוף, וככל שמעמדך גבוה יותר כך טוב יותר, אחרת אתה חסר ערך. בהשפעתם של רעיונות שגויים אלה לא הצלחתי לבצע את חובתי בצורה מעשית, אלא תמיד שאפתי להתמנות למנהיגה כדי לזכות בהערצת כולם. כשראיתי שהאחים והאחיות שסביבי נבחרים למנהיגים, הייתי אומללה, מלאת התנגדות ולא הצלחתי לקבל זאת. חשבתי, "אני טובה בדיוק כמו כל אחד אחר. למה אחרים יכולים להיות מנהיגים, אבל אני תקועה בעבודות כלליות?" חשבתי שעבודות כלליות מיועדות לאלו שאינם חותרים אל האמת, אז חייתי במצב של שליליות והתחלתי להתנהל כלאחר יד ולהתרשל בחובתי. הרצון שלי במעמד היה חזק מדי! ידעתי שאיכותו של כל אדם והחובות שביכולתו לבצע נקבעים כולם מראש בידי האל. החובה הנוכחית שלי היה תחת ריבונותו של האל וסידוריו, אז עליי לקבל זאת ולהתמסר. תמיד חשתי שאיש לא מעריך אותי על כך שאני מבצעת עבודות כלליות, אז נעשיתי אומללה, אבל זה היה כי השקפותיי לגבי חתירה היו שגויות ומרדניות. לא הצלחתי להתמסר לריבונותו ולסידוריו של האל, ונעשיתי שלילית ומתלוננת. בעיקרון, יצאתי נגד האל, התנגדתי לו ומרדתי בו. אם אמשיך כך, האל עלול לדחות אותי בתיעוב.

לאחר מכן, קראתי שני קטעים מדברי האל: "אם יש לך תחושת עול כלפי עבודת הכנסייה, ואתה רוצה להיות מעורב בה, זה טוב; אך עליך להרהר בשאלה אם אתה מבין את האמת, אם אתה מסוגל לשתף על האמת כדי לפתור בעיות, אם אתה מסוגל להתמסר באמת לעבודת האל, ואם אתה מסוגל לבצע את עבודת הכנסייה כראוי על פי סידורי העבודה. אם אתה עומד בקריטריונים אלה, תוכל להתמודד על תפקיד מנהיג או עובד. כוונתי באומרי זאת היא שלכל הפחות, על אנשים להיות ניחנים במודעות עצמית. תחילה בדוק אם אתה מסוגל להבחין באנשים, אם אתה יכול להבין את האמת ולעשות דברים על פי עיקרון. אם אתה עומד בדרישות אלה, אתה מתאים להיות מנהיג או עובד. אם אינך מסוגל להעריך את עצמך, תוכל לשאול את האנשים סביבך המכירים אותך או קרובים אליך. אם כולם יאמרו שאיכותך אינה מספקת כדי להיות מנהיג, ושמספיק טוב שתבצע היטב את עבודתך הנוכחית, אזי עליך להכיר את עצמך במהירות. מאחר שאיכותך ירודה, אל תעביר את כל זמנך ברצון להיות מנהיג – פשוט עשה מה שאתה יכול, בצע את חובתך כראוי כששתי רגליך על הקרקע, כדי שתהיה לך שלוות נפש. גם זה טוב. ואם אתה מסוגל להיות מנהיג, אם אתה באמת ניחן באיכות ובכישרון כאלה, אם יש לך יכולת עבודה ותחושת עול, אזי אתה בדיוק מסוג האנשים המוכשרים שחסרים בבית האל, ובוודאי יקדמו ויטפחו אותך; אך כל הדברים מתרחשים בעת שהאל קובע. משאלה זו – המשאלה שיקדמו אותך – אינה שאיפה, אך כדי שתהיה מנהיג עליך להיות בעל איכות ולעמוד בקריטריונים. אם איכותך ירודה ובכל זאת אתה מעביר את כל זמנך ברצון להיות מנהיג, או לקחת על עצמך משימה חשובה כלשהי, או להיות אחראי על כלל העבודה, או לעשות דבר-מה שיאפשר לך להבליט את עצמך, אזי אני אומר לך: זוהי שאיפה. שאיפה יכולה להביא לאסון, לכן עליך להיזהר ממנה. לכל האנשים יש רצון להתקדם וכולם מוכנים לשאוף אל האמת. זו אינה בעיה. יש אנשים בעלי איכות העומדים בקריטריונים של מנהיגות, ומסוגלים לשאוף אל האמת, וזה דבר טוב. אחרים אינם ניחנים באיכות, ולכן עליהם לדבוק בחובתם-שלהם, לבצע כראוי את החובה העומדת בפניהם ולעשות זאת על פי עיקרון ועל פי הדרישות של בית האל; עבורם, זה טוב יותר, בטוח יותר ומציאותי יותר" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (5)). "על אנשים להיות בעלי הבנה וגישה נכונות כלפי קידום וטיפוח; בעניינים אלה, עליהם לחפש את האמת ולא ללכת אחר רצונם-שלהם, או להיות בעלי שאיפות ורצונות. אם אתה מרגיש שאתה בעל איכות טובה אך בית האל מעולם לא קידם אותך, וגם אין לו תוכניות כלשהן לטפח אותך, אזי אל תהיה מתוסכל ואל תתחיל להתלונן, פשוט התמקד בחתירה אל האמת ובשאיפה קדימה. כאשר יהיה לך שיעור קומה כלשהו ותהיה מסוגל לבצע עבודה אמיתית, אנשיו הנבחרים של האל יבחרו בך באופן טבעי להיות מנהיג. ואם אתה מרגיש שאתה בעל איכות ירודה, ושאין שום סיכוי שיקדמו או יטפחו אותך, ושבלתי אפשרי ששאיפותיך יתגשמו, האין זה דבר טוב? זה יגן עליך! מאחר שאתה בעל איכות ירודה, אם תיתקל בקבוצה של אנשים מבולבלים מתוך עיוורון שיבחרו בך להיות מנהיגם, האם לא תלך על גחלים לוהטות? אינך מסוגל לבצע שום עבודה ועיניך ודעתך עיוורות. כל מה שאתה עושה הוא שיבוש; כל צעד שלך הוא עשיית רע. עדיף שתבצע היטב את עבודת חובתך הנוכחית; לפחות לא תביך את עצמך, וזה עדיף מאשר להיות מנהיג שקר שמעבירים עליו ביקורת מאחורי גבו. כאדם, עליך לדעת את עצמך, עליך להיות בעל מעט מודעות עצמית; אם כך יהיה, תוכל להימנע מהליכה בנתיב השגוי ומעשיית טעויות חמורות" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (5)). הקריאה בדברי האל ריגשה אותי. תמיד חשתי שאני טובה יותר מהאחים והאחיות שסביבי, ורציתי להיות מנהיגה, אבל האם באמת התאמתי לכך? האם באמת ניחנתי באיכות של מנהיגה? מנהיגים חייבים לחתור אל האמת, להיות מוכשרים בעבודתם, ולהיות בעלי אנושיות טובה. לא כל אחד יכול להיות מנהיג. אם חסרים לך הכישורים להיות מנהיג ואינך מסוגל לבצע עבודה אמיתית, אז אפילו אם תהפוך למנהיג, לא תישאר בתפקיד במשך זמן רב, ויש חלק שאף הופכים למנהיגי שקר. למעשה, בעבר הייתי אחראית על עבודת הכנסייה, אבל בגלל שאיכותי הייתה נמוכה ולא הייתי מוכשרת במיוחד, לא יכולתי לבצע עבודה אמיתית או לפתור בעיות וקשיים של אחרים בהיווכחות בחיים, ולכן בסופו של דבר שיבצו אותי מחדש לתפקיד אחר. מבחינת האיכות ויכולת העבודה שלי, לא היו לי הכישורים המתאימים לשמש כמנהיגה. לעומת זאת, הייתי מיומנת למדי בעבודות כלליות ויכולתי לעשות עבודה אמיתית בתחום הזה. הכנסייה מסדרת את העבודה על בסיס האיכות והחוזקות של כל אדם. באופן הזה, אנשים יכולים למלא את חלקם בצורה ראויה וזה תורם לעבודת הכנסייה כולה. אבל אני לא ידעתי להעריך את עצמי. היה ברור שחסרים לי האיכות והכישורים לשמש כמנהיגה, אך עדיין חשתי תמיד שאני מוכשרת ונעלה על אחרים, ותמיד רציתי לזכות בקידום. כשראיתי שהמנהיג מטפח אחרים אבל לא אותי, חשתי ממורמרת על כך שהמנהיג לא מעריך אותי, התחלתי להיות שטחית בחובתי והפכתי לשלילית ועוינת כלפי האל. הייתי כה גאוותנית ונטולת הכרה עצמית! כשהבנתי זאת, חשתי אשמה מאוד, הצלחתי להתייחס לחובתי הנוכחית כראוי והפכתי נכונה להישאר במקומי ולבצע את חובתי באופן יציב.

מאוחר יותר, שמעתי מזמור מדברי האל "אני רק ברוא קטנטן":

1  הו אלוהים! בין שיש לי מעמד או לא, כעת ביכולתי להבין את עצמי. אם מעמדי רם מדי, הסיבה לכך היא שרוממת אותי, ואם מעמדי נמוך מדי, הסיבה לכך היא גזירתך. הכול נתון בידיך. אין לי ברירות ואין לי תלונות. אתה גזרת שאיוולד במדינה הזו ולעם הזה, ועליי להיות מסור לגמרי תחת ריבונותך, מפני שכל דבר נגזר על ידך.

2  אין לי עניין במעמד. אחרי הכול, אני רק יציר בריאה. אתה יכול לשים אותי בבור חסר תחתית או באגם האש והגופרית – אני רק יציר בריאה. אם תשתמש בי, אני יציר בריאה. אם תהפוך אותי למושלם, אני עדיין יציר בריאה. אם לא תהפוך אותי למושלם, אני עדיין אוהב אותך, משום שאני אך ורק יציר בריאה.

3  אני אך ורק יציר בריאה זעיר שאדון הבריאה ברא – רק אחד מבני האנוש שהם יצירי בריאה. אתה הוא זה שברא אותי, ועכשיו אני שוב נתון לתזמור שלך. אני מוכן להיות לך כלי וניגוד, משום שהכול הוא מה שאתה גזרת. איש לא יכול לשנות זאת. כל הדברים וכל האירועים בידיך.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מדוע אינך מוכן להיות ניגוד?

כשהרהרתי בדברי האל, ליבי התבהר. מעמדי, גבוה או נמוך, נקבע מראש בידי האל, ובין אם היה לא מעמד או לא, הייתי בסך הכול יציר בריאה חסר ערך. הייתי יציר בריאה אם מעמדי היה גבוה, והייתי עדיין יציר בריאה אם מעמדי היה נמוך. תמציתי לא השתנתה. הכנסייה סידרה שאבצע עבודות כלליות, ולכן עליי ליטול את מקומי, לנצל את החוזקות שלי עד תום, ולעשות כמיטב יכולתי כדי לבצע את העבודה היטב. זו הייתה המחויבות שלי כיציר בריאה. הבנה הזו העניקה לי תחושת שחרור, והתפללתי חרישית לאל, "אלוהים! אני לא רוצה יותר להיות שלילית ולהתנגד לך. ללא קשר למעמדי, אני אתמסר לריבונותך ולסידוריך ואמלא את חובתי." לאחר מכן, הפסקתי להתנגד לנסיבות שהאל סידר. חשבתי כיצד לבצע את חובתי הנוכחית היטב ולעשות את עבודתי בצורה מעשית. חשתי נינוחה מאוד כשיישמתי זאת בפועל.

מאוחר יותר, הרהרתי בכך והבנתי שהייתה סיבה נוספת לכך שלא רציתי לבצע עבודות כלליות, והיא שאחזתי בהשקפה אבסורדית. חשבתי שאנשים שמבצעים עבודות כלליות לא חותרים אל האמת, שהם במדרגה נמוכה יותר בסולם ושאין להם תקווה להיוושע, ושרק אלה שטופחו ומילאו תפקידים חשובים חותרים אל האמת, והם בעלי סיכוי להיוושע. קראתי עוד מדברי האל שמתייחסים להשקפה המופרכת הזו. האל הכול יכול אומר: "בבית האל מזכירים תמיד את נושא קבלת התפקיד שהאל מטיל וביצוע חובה כראוי. כיצד נוצרת חובה? באופן כללי, חובה נוצרת כתוצאה מעבודת הניהול של האל להבאת ישועה לאנושות. ובאופן ספציפי, כאשר עבודת הניהול של האל מתגלה בקרב האנושות, מופיעות עבודות שונות שדורשות מאנשים לשתף פעולה ולהשלים אותן. הדבר מוליד תחומי אחריות ושליחויות שאנשים צריכים למלא, ותחומי האחריות והשליחויות האלה הם חובות שהאל מעניק לאנושות. בבית האל, המשימות השונות שדורשות שיתוף פעולה של אנשים הן החובות שעליהם לבצע. אם כך, האם יש הבדלים בין חובות במונחים של חובה טובה יותר או גרועה, נשגבת או פשוטה, גדולה או קטנה? הבדלים כאלה לא קיימים; כל עוד משהו קשור לעבודת הניהול של אלוהים, כל עוד זוהי דרישה מעבודת בית האל והיא נדרשת לצורך הפצת בשורתו של האל, זוהי חובתו של אדם. זהו המקור וההגדרה של חובה... אין זה משנה מהי חובתך, זוהי שליחות שהאל נתן לך. לפעמים אתה עשוי להידרש להשגיח או לשמור על אובייקט חשוב. הדבר עשוי להיות עניין טריוויאלי יחסית שניתן לומר עליו שהוא תחת אחריותך בלבד, אבל זו משימה שהאל נתן לך; קיבלת אותה ממנו. קיבלת אותה מידי האל וזו חובתך" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, מהו ביצוע הולם של חובה?). "אין זה המקרה שבו אנשים הופכים למישהו שיש לו מציאויות אמת ברגע שהם מתחילים למלא את חובתם. ביצוע חובתו של אדם הוא לא יותר מאשר שימוש בשיטה אחת ובערוץ אחד. בביצוע חובותיהם, אנשים משתמשים בחתירה אל האמת כדי לחוות את עבודת האל, להבין ולקבל בהדרגה את האמת, ואז ליישם בפועל את האמת. לאחר מכן הם מגיעים למצב שבו הם משליכים את צביונם המושחת, נפטרים מהקשרים ומהשליטה של צביונו המושחת של השטן, וכך הם הופכים לאדם שיש לו את מציאות האמת ולאדם בעל אנושיות רגילה. רק כאשר תהיה לך אנושיות רגילה, ביצוע חובותיך ופעולותיך ישכיל אנשים וירצה את האל. ורק כאשר אלוהים יאשר אנשים על ביצוע חובתם, הם יוכלו להיות יצירי בריאה מקובלים" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי לזכות באמת, יש ללמוד מאנשים, ממאורעות ומדברים בקרבת מקום). דברי האל הפכו על פיה את השקפתי המופרכת לגבי חובתי. למדתי שחובות נובעות מתוכנית הניהול של האל להושעת האנושות, ושאין אבחנה בין גבוה לנמוך, או בין גדול לקטן. לא משנה מהי החובה, זו התחייבות ואחריות עבור אנשים, ועלינו לעשות כמיטב יכולתנו כדי להשלימה. עבודת הכנסייה דורשת שיתוף פעולה בין כל אלו שמבצעים חובות. כל אדם הוא חיוני. קודם לכן, לא הבנתי את האמת. הלכתי אחר התפיסות שלי, וחשבתי שעבודות כלליות הן דבר נחות ושאין לי תקווה לזכות בישועה. זו אי הבנה מוחלטת של האל. למעשה, הסיכוי של מישהו להיוושע לא תלוי במעמדו או בחובתו. אם אתה מנהיג, אין זה מובטח שתחזיק באמת ושתיוושע. אם הייתי נעשית מנהיגה אבל לא הייתי חותרת אל האמת או פועלת מתוך עקרונות, היו מפטרים אותי ומסלקים אותי. חשבתי על צוררי המשיח ומנהיגי השקר שנחשפו. הכנסייה טיפחה אותם לבצע חובות חשובות, אבל הם לא חתרו אל האמת. הם חתרו אל יוקרה ומעמד, פעלו למען עצמם והיו עוינים כלפי בית האל, ובסוף, הם סולקו. האל הוא צודק. הוא לא קובע את סופם של אנשים על בסיס הטיפוח שקיבלו או ההערכה שלה זכו, ולא על פי גובה מעמדם. סופם מבוסס על יכולתם לזכות באמת ולשנות את צביון חייהם. זו אמת המידה שעל פיה האל קובע אם מישהו יכול להיוושע.

החוויה שלי באותה עת הראתה לי בבהירות רבה יותר את טבע החתירה אל יוקרה ומעמד. חתירה אל מעמד ותהילה אינה המנתיב הנכון, אלא התנגדות לאל. אין דבר שחשוב יותר מחתירה אל האמת. בנוסף, החוויה גם העניקה לי מעט הכרה עצמית והשקפה נכונה לגבי עצמי, והרצון שלי לחתור להיות מנהיגה כבר לא חזק כשהיה. כשאני שומעת על אחים ואחיות מסוימים שנבחרו להיות מנהיגים, למרות שזה עדיין משפיע עליי רגשית לפעמים, אני מצליחה להתמודד עם זה כמו שצריך, וכבר לא מוגבלת כל כך, ואני יכולה לשתף פעולה כרגיל עם האחים והאחיות במסגרת חובתי. תודה לאל!