ביוני 2015, הלכתי לאחת הכנסיות כדי לשרת כדיקנית בשורה. באותה עת, לי ג'יה הייתה אחראית על השקיית מאמינים חדשים, ובגלל דרישות חובותינו, עבדנו ביחד לעתים קרובות. בנוסף להיותנו בערך באותו הגיל, האישיות ואורח החיים שלנו היו דומים. חשוב מכול, הבעלים שלנו התנגדו לאמונתנו בגלל דיכוי המאמינים על ידי המק"ס. חוווינו חוויות דומות והייתה לנו שפה משותפת, ולכן הסתדרנו ממש טוב. באותה תקופה, בדיוק הגעתי לכנסייה ההיא, לא הכרתי את האחים והאחיות האחרים, והתמודדתי גם עם אתגרים רבים בביצוע חובתי. לי ג'יה הייתה נלהבת מאוד לשתף איתי ולעזור לי, ואני עזרתי לה לעתים קרובות עם בעיות שהתעוררו בחייה. בהדרגה התחלנו לחלוק את מחשבותינו הכמוסות ביותר ואת הרגשות שלנו זו עם זו ונוצרה בינינו קרבה אמיתית.

מאוחר יותר, נבחרתי כמנהיגת כנסייה ולא היינו בקשר לעתים קרובות כבעבר. כעבור כמה חודשים, לא מעט אחים ואחיות דיברו איתי על לי ג'יה. הם אמרו שהיא ממש גאוותנית, ושכאשר לאחרים יש בעיות, לא רק שהיא לא עוזרת להם בסבלנות, אלא שהיא גם נוזפת ומזלזלת בהם. בגלל זה כולם מרגישים מוגבלים על ידה. המפקחת ציינה זאת בפניה, אבל היא סירבה לקבל זאת והשיבה לה בגסות. היא גורמת לשיבושים עד כדי כך שהכינוסים לא מתקדמים. כשהאחים והאחיות שיתפו איתה, היא נותרה נחושה בדעתה והסיטה את האשמה לאחרים. השיתוף שלה על האמת לא היה ברור והמאמינים החדשים לא הבינו אותה, ולפעמים היא דיברה בצורה שלילית. בחודשיים האלה היא לא הצליחה כל כך להשקות מאמינים חדשים. כששמעתי על המצב הזה, הבנתי שלי ג'יה כבר לא מתאימה לעבודת השקיה. עמיתיי לעבודה הציעו לפטר אותה, ואמרו שעבודת הכנסייה תתעכב אם היא תישאר בתפקידה. הרגשתי רע כששמעתי את זה, מאחר שהיא עזרה לי רבות והיינו חברות כל כך טובות. מה היא תחשוב עליי, הרהרתי, אם אסכים לפיטוריה? האם היא תגיד שאני חסרת לב? יתר על כן, הייתה לה תחושה עזה של כבוד עצמי והיא תהיה הרוסה אם תפוטר. כשחשבתי על כל זה, לא הייתי מסוגלת לפטר אותה. אז המצאתי תירוץ על פיו לי ג'יה לא ביצעה היטב את חובתה לאחרונה, אבל זו לא הייתה אשמתה בלבד. למאמינים החדשים שהיא השקתה היו תפיסות דתיות רבות והם היו אטיים בלימודים, כך שהיה הסבר לתוצאות העלובות שלה. כמו כן, היא עבדה קשה והשקיעה בעבודה הרבה שעות. אם נפטר אותה, ייקח זמן למצוא מחליף מתאים, כך שעדיף להשאיר אותה לעת עתה. עמיתיי לעבודה היססו כששמעו את מה שאמרתי, אבל אז כולם הסכימו בחוסר רצון לאפשר לה לעת עתה להמשיך בביצוע חובתה. ובמקביל לחפש לה מחליף בהקדם האפשרי. זו הייתה הקלה, אבל עדיין חשתי שלא בנוח, וחשבתי שגם אם היא לא פוטרה כרגע, נצטרך לעשות זאת כשיימצא לה מחליף מתאים. אולי אם אעזור לה יותר, הביצועים שלה ישתפרו ולא יהיה צורך לפטר אותה. וכך, באותו לילה הלכתי ישירות לביתה של לי ג'יה לאחר כינוס הערב שלי, ושוחחתי איתה על הסיבות לכך שהביצועים שלה לא היו יעילים, והזכרתי כמה בעיות בחובתה. אבל לא הייתה לה מודעות עצמית והיא התווכחה ללא הרף. כשראיתי אותה מתנהגת כך, די התרגזתי. לאחר מכן, שיתפתי איתה שוב פעמים רבות כדי לעזור לה לשפר את התוצאות בחובתה, אבל הביצועים שלה לא השתפרו, וזה הדאיג אותי מאוד. כעבור זמן מה, מנהיגה עליונה שבדקה את עניין פיטוריה של לי ג'יה יצרה איתי קשר כמה פעמים. אני רימיתי ואמרתי לה שלא מצאתי מחליף מתאים. מאוחר יותר, לי ג'יה יצרה קשר באופן פרטי – ייתכן מאוד שתחת פיקוח משטרתי – עם אחות שהומלץ לה לא ליצור איתה קשר בשל חששות ביטחוניים, ולאחר מכן לא הייתה לי ברירה אלא למנוע ממנה לבצע את חובתה.

בהמשך הכנסייה מינתה אותי לאחראית על עבודת הבשורה, ומיד חשבתי על לי ג'יה. היא ישבה בבית, אומללה וללא חובה לבצע. היא אהבה מאוד להטיף את הבשורה, ונראה שזו הייתה הזדמנות נהדרת. העליתי את הרעיון בפגישה עם עמיתים לעבודה. אמרתי: "לי ג'יה הטיפה את הבשורה במשך זמן רב; זו המומחיות שלה. היא יודעת שהיא עשתה טעויות והיא מתחרטת עליהן מאוד. בואו ניתן לה הזדמנות להטיף את הבשורה". לאחר שעמיתיי לעבודה שמעו זאת, אחדים מהם הסכימו. להפתעתי, עד מהרה והאחים והאחיות סיפרו לי שלי ג'יה מוטה נגד דיקנית הבשורה ובכינוסים היא מפיצה את השמועה שהדיקנית חתרה תחתיה בעבר. היא כל הזמן דיברה על זה. הדבר הוביל לכך שהאחים והאחיות הפכו משוחדים בדעתם נגד דיקנית הבשורה ונידו אותה. לי ג'יה גם סתרה את הדיקנית והתעמתה איתה כאשר ביצעה את עבודתה, וכמה מהאחיות תמכו בלי ג'יה. המשמעות הייתה שדיקנית הבשורה לא הצליחה לבצע את עבודתה, והדבר שיבש באופן משמעותי את עבודת הבשורה. נדהמתי לשמוע את זה. הדיקנית התנצלה מזמן בפני לי ג'יה על מה שקרה בעבר. יתר על כן, שיתפתי איתה, ואמרתי לה להכיר את עצמה וללמוד מהחוויה במקום להיות ביקורתית כלפיה. אבל לא ציפיתי שהיא עדיין תנטור לה טינה. ההתנהגות שלה כבר ממש גרמה לשיבושים בתוך הכנסייה. אם היא לא תכה על חטא והמצב יימשך כך, היא תצטרך להיות מבודדת ולהרהר בעצמה. ככל שחשבתי על כך יותר, הייתי מודאגת לגביה יותר. בהמשך שיתפתי איתה כמה פעמים. היא אמרה לי את כל הדברים הנכונים פנים מול פנים, אבל בכינוסים היא המשיכה להתנהג כבעבר. גם כמה דיקנים נוספים שיתפו איתה ועזרו לה, אבל לא הייתה לה מודעות עצמית והיא לא הייתה מוכנה להשתנות.

עד מהרה נודע למנהיגה העליונה על התנהגותה של לי ג'יה. היא אמרה שלי ג'יה משבשת את עבודת הכנסייה, והיא לא מוכנה להכות על חטא לאחר שיתופים חוזרים ונשנים, ויש לה השפעה רעה. בהתאם לעקרונות, היה הכרח לשחרר אותה מחובתה, ואז, אם היא עדיין לא תכה על חטא, להרחיק אותה מן הכנסייה. לבי שקע כששמעתי זאת. חשבתי על הדרך שבה לי ג'יה עזבה את הבית, ויתרה על עבודתה וסבלה כל כך הרבה. יהיה חבל מאוד אם יהיה צורך להרחיק אותה. היא עזרה לי כל כך הרבה כשנתקלתי בבעיות בעבר, ואני האדם שהיא הכי קרובה אליו בכנסייה. אם לא אקום עכשיו ואדבר לטובתה, והיא תגלה על כך, האם היא תאמר שאני חסרת לב לחלוטין? איך אוכל לעמוד מולה שוב אם היא באמת תורחק? אין ספק שהיא תכעס עליי, ותרגיש פגועה מאוד. כשחשבתי על כך, אמרתי לעמיתיי לעבודה: "ללי ג'יה יש כמה בעיות, אבל היא מבצעת את חובותיה בכנסייה כל הזמן והיא יעילה בהטפת הבשורה, כך שאולי התנהלות מולה בדרך זו היא קשוחה מדי. אולי ניתן לה הזדמנות נוספת ונעזור לה יותר, וכך היא אולי תבין ותשתנה?" ואז עמיתה לעבודה אמרה לי ברצינות רבה, "אחות, את פועלת ללא עקרונות ואת לכודה ברגשותיך. בעבר, לי ג'יה הייתה יעילה למדי בהטפת הבשורה, והיא עבדה קשה וסבלה רבות, אבל היא לא מקבלת את האמת. היא שונאת את האמת, והיא לא ממלאת תפקיד חיובי בכנסייה. היא כבר שיבשה את עבודת הכנסייה בצורה חמורה. לא תוכלי תמיד יכול לגונן עליה בהתבסס על הרגשות שלך. התבונני בעצמך; האין זה כך?" כשהיא אמרה את זה, הבנתי שבכל הנוגע ללי ג'יה, באמת לא פעלתי על פי העקרונות. אבל עדיין הייתי חצויה. רציתי בכל זאת לתת לה הזדמנות נוספת. בדרכי הביתה, פתאום הרגשתי סחרחורת, כאילו העולם מסתובב, וחששתי לפקוח את עיניי. לא יכולתי אפילו ללכת. הבנתי שזה כנראה האל שמטיל עליי משמעת. התפללתי בשקט לאלוהים. בדיוק אז, אחדים מדברי האל עלו בבהירות במוחי. אלוהים אומר: "כשבני אדם פוגעים באלוהים, הדבר לא תמיד נובע ממקרה אחד או מדבר אחד שהם אומרים, אלא נובע מגישה שיש להם ומצב שהם מצויים בו. זה דבר מפחיד ביותר" (הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, האל עצמו, הייחודי ז'). המחשבה על דברי האל האלה החדירה פחד בלבי. ידעתי שאולי העלבתי את האל באופן כלשהו. התחלתי בהרהור עצמי והבנתי שפשוט המשכתי להגן בעקשנות על לי ג'יה. ידעתי שהיא לא ממלאת תפקיד טוב בכנסייה, ובכל זאת התייחסתי בסלחנות לשיבוש שלה. כאשר המנהיגה העליונה ועמיתיי לעבודה הציעו להפסיק את חובתה, דיברתי לטובתה שוב ושוב ולא עשיתי דבר כדי להגן על עבודת הכנסייה. אכן, הגיע לי שתוטל עלי משמעת. כשחשבתי על כך, מיהרתי להתפלל לאל, ואמרתי שאני מוכנה להרהר על עצמי בעניין הזה. אחרי שהתפללתי, בקושי הצלחתי ללכת, והתנודדתי הביתה.

כשהגעתי הביתה, קראתי פסקה מדברי האל. אלוהים אומר: "יש אנשים שהם מאוד סנטימנטליים. בכל דבר שהם אומרים ועושים בכל יום, התנהגותם כלפי אחרים מונחית על ידי תחושותיהם. הם חשים חיבה לאדם כזה או אחר, והם מעבירים את ימיהם בעיסוק בדקויות של חיבה. בכל דבר שבו הם נתקלים, הם חיים תוך עיסוק בתחושות... אפשר לומר שתחושות הן הפגם הגורלי של אדם כזה. הוא מוגבל על ידי תחושותיו בכל עניין, הוא אינו מסוגל ליישם את האמת בפועל או לפעול על פי עיקרון, ולעיתים קרובות הוא נוטה להתמרד באלוהים. תחושות הן החולשה הגדולה ביותר שלו, הפגם הגורלי שלו, ותחושותיו יכולות לחלוטין לגרום לו להרס ולהשמידו. אנשים סנטימנטליים מידי אינם מסוגלים ליישם את האמת או להתמסר לאלוהים. הם עסוקים בבשר והם טיפשים ומבולבלים. טבעו של אדם כזה הוא מאוד סנטימנטלי, והוא חי לפי תחושותיו" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד להכיר את טבע האדם). התרגשתי מאוד כשקראתי את זה ודמעותיי זלגו ללא שליטה. רק אז הבנתי שאני באמת מונחית על ידי רגשות בעניין הזה. כאשר הייתי מעורבת במקרה של לי ג'יה, דיברתי בהתבסס על רגשותיי, תמיד חששתי לרגשותיה ובחרתי בצד שלה רק כי היא עזרה לי והיינו ביחסים טובים. לא הייתי מסוגלת לנהל את הדברים בצורה הוגנת וצודקת על פי העקרונות. למעשה, ידעתי שהיא לא מבצעת היטב את חובתה ושהיא גורמת לשיבושים, שאם אניח לה להמשיך, הדבר יהווה מכשול יותר מאשר עזרה, ושצריך להחליף אותה מיד. אבל בגלל מערכת היחסים הטובה שלנו, דיברתי על סמך הרגשות שלי ומצאתי סיבות ותירוצים שונים כדי לשכנע את עמיתיי לעבודה לא להחליף אותה. אפילו רציתי לעזור לה לשפר את הביצועים שלה כדי שתוכל לבצע את חובתה. אלמלא מערכת היחסים הטובה שלנו, לא הייתי עושה כל שביכולתי כדי לדבר לטובתה. אם היה מדובר באח או באחות אחרים, הייתי מטפלת בעניין על פי העקרונות. סוף סוף הבנתי שרגשות היו עקב אכילס שלי, שפעלתי על פי רגשותיי במילים ובמעשים, כשהגנתי על לי ג'יה בכל צעד ושעל ללא התחשבות בעקרונות-האמת. לא התחשבתי באופן מהותי בעבודה או באינטרסים של הכנסייה. הייתי כל כך אנוכית ומתועבת!

קראתי עוד כמה פסקאות בדברי האל שהעניקו לי תובנה רבה יותר לגבי פעולה על בסיס רגשות. האל הכול יכול אומר: "אילו נושאים קשורים לרגשות? הראשון הוא כיצד אתה מעריך את בני משפחתך, ומהי גישתך כלפי מעשיהם. 'מעשיהם' בהקשר זה כוללים באופן טבעי מקרים בהם הם משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה, מעבירים ביקורת על אחרים מאחורי גבם, עוסקים בנוהגים של חסרי אמונה, וכן הלאה. האם אתה יכול לגשת למקרים אלה ללא משוא פנים? כאשר אתה נדרש לכתוב הערכה על בני משפחתך, האם אתה יכול לעשות זאת באופן לא משוחד וללא משוא פנים, ולהניח בצד את רגשותיך האישיים? זה קשור לגישתך כלפי בני משפחתך. זאת ועוד, האם יש לך רגשות כלפי אלה שאתה מסתדר עמם או שעזרו לך בעבר? האם אתה יכול לבחון את מעשיהם ואת התנהלותם ללא משוא פנים, באופן מדויק ולא משוחד? אם הם משבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה, האם תוכל לדווח עליהם ולחשוף אותם באופן מיידי לאחר שתגלה על כך? כמו כן, האם יש לך רגשות כלפי אנשים שקרובים אליך יחסית, או שיש לכם תחומי עניין משותפים? האם הערכתך לגבי מעשיהם והתנהגותם, הגדרתך אותם, ואופן התמודדותך עמם, הם לא משוחדים וללא משוא פנים? נניח שהכנסייה מטפלת על פי העקרונות באנשים אלה, שיש לך קשר סנטימנטלי אליהם, וקץ המעשה אינו עולה בקנה אחד עם תפיסותיך האישיות – מה תהיה גישתך ביחס לכך? האם תהיה מסוגל לציית? האם הקשר שלכם ימשיך בסתר, והאם הם יוליכו אותך שולל ואפילו יסיתו אותך לתרץ תירוצים עבורם, להצדיק אותם, ולהגן עליהם? האם תיחלץ לעזרתו של מי שעזר לך ותישא באשמה במקומו, תוך ביטול עקרונות-האמת והתעלמות מהאינטרסים של בית האל? הנושאים השונים הללו קשורים ברגשות, הלא כן? יש כאלה שאומרים: 'רגשות קשורים רק לקרובים ולבני משפחה, הלא כן? טווח הרגשות נוגע רק להורים, לאחים ולאחיות, ולבני משפחה אחרים, הלא כן?' לא, רגשות כוללים טווח רחב של אנשים. נניח למשוא פנים כאשר אנשים מסוימים מעריכים את בני משפחתם – יש כאלה שאינם מסוגלים אפילו להעריך את חבריהם ואת עמיתיהם ללא משוא פנים, וכשהם מדברים על האנשים האלה, הם מסלפים את העובדות. לדוגמה, אם חברם לא מבצע את עבודתו הראויה ותמיד עוסק בנוהגים מעוותים או מרושעים בחובתו, הם יתארו אותו כשובב, ויאמרו שאנושיותו אינה בוגרת וטרם התייצבה. האם אין רגשות בתוך המילים האלה? זוהי השמעת מילים טעונות רגשות. אם מישהו שאינו קשור אליהם לא מבצע את עבודתו הראויה ועוסק בנוהגים מעוותים או מרושעים, יהיו להם דברים בוטים יותר לומר עליו, והם אפילו עלולים להוקיעו. האין זה ביטוי של דיבור ושל התנהגות על בסיס רגשות? האם אנשים שחיים על פי רגשותיהם נוהגים ללא משוא פנים? האם הם הגונים? (לא.) מה לא בסדר באנשים אשר מדברים על פי רגשותיהם? מדוע הם לא יכולים להתייחס לאחרים בצורה הוגנת? מדוע אין הם יכולים לדבר על בסיס עקרונות-האמת? אנשים שאומרים דבר אחד לאדם אחד ודבר אחר לאדם אחר, ושאף פעם לא מבססים את דבריהם על עובדות, הם מרושעים. אדם שדיבורו אינו נטול פניות, שדבריו תמיד מבוססים על רגשותיו וטובתו האישית, ולא על עקרונות-האמת, מבלי לחשוב על עבודת בית האל, ומטרתם היא רק להגן על רגשותיו האישיים, התהילה, הרווח, והמעמד שלו – זהו אופיים של צוררי משיח. כך מדברים צוררי משיח; כל דבריהם הם מרושעים, מפריעים ומשבשים. אנשים שחיים בקרב ההעדפות והאינטרסים של הבשר חיים בקרב רגשותיהם. אנשים שחיים על פי רגשותיהם הם אלה שכלל לא מקבלים את האמת או מיישמים אותה בפועל" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (2)). "אני לא נותן לאדם את ההזדמנות להביע את רגשותיו, משום שאין לי את תחושות הבשר, והתחלתי לתעב באופן קיצוני את רגשותיהם של בני האדם. הרגשות בין בני האדם הם הסיבה לכך שהם השליכו אותי הצדה, ושהפכתי ל'זר' בעיניהם; הרגשות בין בני האדם הם הסיבה לכך שהם שכחו אותי; רגשותיו של האדם הם הסיבה לכך שהוא מנצל את ההזדמנות לשכך את 'מצפונו;' רגשותיו של האדם הם הסיבה לכך שהוא תמיד חש סלידה כלפי הייסור שאני מטיל עליו; רגשותיו של האדם הם הסיבה לכך שהוא טוען שאני לא הוגן ולא צודק ואומר שאני מתעלם ברגשותיו של האדם כשאני מטפל בדברים. האם יש גם לי שאר בשר על פני האדמה? מי אי-פעם עבד כמוני יומם ולילה למען כל תוכנית הניהול שלי, מבלי לחשוב על אכילה ושינה? איך אפשר להשוות בין האדם ואלוהים? איך ייתכן שהוא יהיה תואם לאלוהים?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, דברי האל לתבל כולה, פרק 28). קריאת דברי האל העניקה לי בהירות רבה יותר לגבי המשמעות של פעולה המבוססת על רגשות, והבנתי שהאל שונא רגשות של אנשים. פעולה בהתאם לרגשות עלולה להוביל אותנו להפרה של עקרונות-אמת, לעשיית רע ולהתנגדות לאל. כמנהיגת כנסייה, לא יישמתי את האמת בפועל ולא התייחסתי לאנשים בצורה הוגנת ובהתאם לעקרונות. במקום זאת, הגנתי על מערכת יחסים אישית על בסיס רגשותיי, לא החלפתי מישהי שהיה צריך להחליף, וניצלתי את עבודת הכנסייה כדי לעשות טובות ולהגן על התדמית שלי תוך פגיעה באינטרסים של הכנסייה. הדבר פגע בחייהם של האחים והאחיות וגרם אך ורק לשיבוש של עבודת הכנסייה. נשכתי את היד שמאכילה אותי – התנהגתי כבוגדת. האין זה מקרה של השפלה והתנגדות לאל? כשהבנתי את הדברים האלה נמלאתי חרטה, ומיהרתי להתפלל לאל ולהכות על חטא. מאוחר יותר באחד הכינוסים, נפתחתי ושיתפתי על האופן שבו פעלתי על סמך רגשותיי בעניין של לי ג'יה. כמו כן, בהתבסס על התנהגותה, הדחתי אותה מחובתה וביקשתי ממנה לבצע הרהור עצמי.

כשישה חודשים חלפו, ולא רק שלי ג'יה לא הרהרה והפכה מודעת להתנהגותה הרעה, היא עדיין התעקשה שנעשה לה עוול ושהמנהיגים והדיקנים לא היו הוגנים. היא האשימה אותם מאחורי גבם בכך שיצאו מגדרם כדי להעניש אותה. אחות שהייתי שותפה שלה שיתפה איתה על האמת וניתחה את התנהגותה, אבל היא המשיכה להתריס והייתה מלאה בתירוצים. לי ג'יה אפילו הפסיקה לדבר עם האחות, והפנתה לה את גבה במחאה. היא הפיצה שליליות בקרב האחרים, ודיברה על כך שהיא סבלה רבות מבלי לקבל ברכות כלשהן בתמורה בשעה שהבלתי ראויים בורכו. אחדים מאלה שאיתם הייתה בקשר הולכו שולל, בחרו בצד שלה, והגנו עליה. כל הדברים האלה גרמו לי לחשוב על פסקה בדברי האל: "צריך היה לסלק מהכנסייה את אלה שמבטאים דברי ארס וזדון, מפיצים שמועות, מחרחרים מדון ויוצרים מחנות בין האחים והאחיות. אולם משום שעבודתו של האל נמצאת בתקופה שונה, בני האדם האלה מוגבלים, כיוון שנגזר עליהם להיות מסולקים. כל מי שהשטן השחית אותו ניחן בצביון מושחת. שאחדים פשוט ניחנים בצביון מושחת, ואחרים אינם כאלה: לא זו בלבד שיש להם צביון שטני מושחת, אלא גם טבעם זדוני באופן קיצוני. לא רק שמעשיהם ודבריהם חושפים את צביונם המושחת והשטני, אלא שהם עצמם הם שדים ושטנים אמיתיים. התנהגותם משבשת ומפריעה לעבודתו של האל, מפריעה להיווכחות של האחים והאחיות בחיים ופוגמת בחיים הרגילים של הכנסייה. במוקדם או במאוחר יש לטהר ולסלק את בני האדם האלה, שהם זאבים בעור של כבש, ויש לאמץ גישה חסרת רחמים, גישה של דחייה, כלפי משרתים אלה של השטן. רק כך ניתן לעמוד לצדו של האל, ומי שלא יכול לעשות זאת מתפלש ברפש עם השטן" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אזהרה למי שלא מיישם בפועל את האמת). כשקראתי את דברי האל, ההבחנה שלי לגבי לי ג'יה הייתה רבה יותר. היא לחלוטין לא קיבלה את האמת, לעתים קרובות הפיצה שליליות בתוך הכנסייה, שיבשה את חיי הכנסייה ולא מילאה תפקיד חיובי. היא הייתה תפוח רקוב ויצרה אווירה לא נעימה בכנסייה. לאחר שנגזמה והודחה מחובתה, היא המשיכה להתריס, ניסתה למצוא דופי במנהיגים ובעובדים, שפטה ותקפה אותם. אדם רע כזה, שונא אמת, נקמני ותוקפני לעולם לא יוכל להיוושע, אפילו אם הוא יישאר בכנסייה. הוא רק יעשה רע וישבש את עבודת הכנסייה, וכמו שועל בכרם, יגנוב ענבים וירמוס את הכרם. רק על ידי טיהור אנשים רעים תוכל עבודת הכנסייה להתנהל ללא הפרעות, וחיי הכנסייה של האחים והאחיות ימשיכו כרגיל. האל הוא צודק וקדוש. כל מי שאלוהים הושיע הוא בעל אנושיות טובה ואוהב את האמת. אלוהים לא מושיע אנשים רעים. אנשים רעים סולדים מן האמת ושונאים את האמת מטבעם, והם לא באמת מכים על חטא, לא משנה כמה הזדמנויות ניתנות להם. בעוד שאלה שאוהבים את האמת עשויים לחשוף צביונות מושחתים, לגרום לשיבוש מסוים ולהיות שיפוטיים מעט, הם מסוגלים להרהר בעצמם לאחר מכן, להכות על חטא ולהשתנות. הכנסייה העניקה ללי ג'יה הזדמנויות רבות בעבר, אבל היא מעולם לא הכתה על חטא. למעשה, היא הגבירה את מתקפותיה על המנהיגים והדיקנים ושיבשה את חיי הכנסייה. היא הייתה אדם רע מעצם מהות טבעה. הרחקתה נדרשה על סמך עקרונות הכנסייה. כמנהיגת כנסייה, ידעתי שאצטרך לשתף עם האחיות והאחיות כדי לחשוף את עשיית הרע שלה ולחתום על הניירת כדי להרחיק אותה. עם זאת, כשחשבתי על כך, עדיין הייתי מסויגת. חששתי שזה יהיה הסוף עבורה אם היא באמת תורחק מהכנסייה. התפללתי לאל ברגע שחשבתי על כך וביקשתי ממנו שינחה אותי כדי שאתגבר על מגבלות רגשותיי.

בחיפושי, קראתי פסקה בדברי האל: "מיהו השטן, מיהם השדים, ומיהם אויבי האל אם לא המתנגדים שאינם מאמינים באל? האין הם אותם אנשים המורדים באל? האין הם אלה הטוענים שיש להם אמונה, אך הם חסרי אמת? האין הם אלה המבקשים רק לקבל ברכות ואינם מסוגלים לשאת עדות למען האל? אתה עדיין מתערבב עם אותם שדים כיום ונוהג בהם במצפון ובאהבה, אך במקרה זה, האינך מגלה כוונות טובות כלפי השטן? האינך עושה יד אחת עם שדים? אם אנשים הגיעו לנקודה זו ועדיין אינם מסוגלים להבחין בין טוב לרע, וממשיכים להיות אוהבים ורחומים בעיוורון וללא כל רצון לחפש את כוונותיו של האל או מבלי להיות מסוגלים בכל דרך שהיא לאמץ את כוונותיו של האל כשלהם, אזי סופם יהיה אומלל עוד יותר. כל מי שאינו מאמין באל שבבשר הוא אויב של האל. אם אתה יכול לנהוג במצפון ובאהבה כלפי אויב, האינך חסר חוש צדק? אם אתה תואם את אלה שאני מתעב וחולק עליהם, ועדיין יש לך אהבה או רגשות אישיים כלפיהם, האם אינך מורד? האינך מתנגד לאל במכוון? האם אדם כזה אכן ניחן באמת? אם אנשים נוהגים במצפון כלפי אויבים, באהבה כלפי שדים, וברחמים כלפי השטן, האינם משבשים בכוונה את עבודתו של האל?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם ייכנסו יחד למנוחה). חשתי אשמה מאוד כשקראתי בדברי האל. הייתי מודעת היטב לכך שלי ג'יה עושה צרות, שהיא משבשת את עבודת הכנסייה, שהיא לעולם לא תכה על חטא, ושהיא אדם רע, שהיא סולדת מהאמת ושונאת את האמת מטבעה, אבל בכל זאת גוננתי עליה והגנתי עליה, ותמיד רציתי להשאיר אותה בתוך הכנסייה. המשמעות הייתה שאפשרתי לאדם רע לשבש את עבודת הכנסייה, תוך שעמדתי לצד השטן והפכתי לאויבת האל. חייתי על פי הפילוסופיה השטנית של "אדם אינו דומם, כיצד ייתכן שלא יהיו לו רגשות?" תמיד חשבתי שיחסים אישיים קודמים לכל, ושרק אם מישהו מתעדף אותם, הדבר מראה שיש לו אנושיות תקינה והוא אדם טוב. אם לא הייתי עושה זאת, הייתי נתפסת כחסרת לב ואחרים היו דוחים אותי. אבל זה היה מגוחך! פילוסופיות כאלה להתנהלות בעולם נראות נכונות, והן תואמות תפיסות אנושיות, אבל הן נוגדות את האמת ואת העקרונות. קשר רגשי ואוהב כלפי כולם הוא דבר מטופש ומוטעה, והוא חסר עקרונות לחלוטין. אלוהים מבקש מאיתנו להתייחס לאחרים עם עקרונות-אמת, לאהוב את האחים והאחיות ולנהוג באופן מצפוני כלפי האל. הוא מבקש שנדחה אנשים רעים, חסרי אמונה, שדים ושטנים. האין זה מטופש ומוטעה להיות קשורים רגשית לאנשים כאלה? קשר מסוג זה שהוא חסר הבחנה ועקרון – נובע מטיפשות. הדבר לא רק מסיט אותנו מדרך הישר, אלא שהוא גם עלול לגרום לנו לנהות אחר אדם רע ולפגוע בעבודת הכנסייה. אנחנו לא יכולים פשוט ללכת לאיבוד בתוך הרגשות שלנו. חייבת להיות לנו הבחנה בנוגע לאנשים שכלפיהם אנו מפגינים אהבה וכלפי מי שעלינו לדחות. ההיקשרויות הרגשיות שלנו חייבות להיות מבוססות עקרונות. הבנתי שאני חיה על פי פילוסופיות שטניות, ושזה כל כך מטופש ולא מכובד. ידעתי בבירור שלי ג'יה לא תקבל את האמת, שהיא אדם רע ששונא את האמת ומשבש את עבודת הכנסייה, ושצריך להרחיק אותה. אבל נשלטתי על ידי רגשות. גוננתי עליה שוב ושוב. זה היה כואב ומתיש עבורי, ללא הפוגה, אבל הדבר החשוב מכול היה שלא יישמתי בפועל את האמיתות שאותן ידעתי בבירור. התעלמתי ממצפוני, פעלתי בניגוד לעקרונות, והתייחסתי בסלחנות לשיבוש עבודת הכנסייה על ידי אדם רע. נאבקתי נגד האל ובגדתי בו! נהניתי מחסדו ומישועתו של אלוהים, אך בגדתי בו, הגנתי על השטן וגוננתי על אדם רע. באמת היו חסרים לי מצפון ואנושיות! סוף-סוף התברר לי שמי שנשלט על ידי רגשות בוגד באל ובאמת. ואז חשבתי על כך שבמשך שנים כה רבות, אלוהים ביצע בי עבודה כה רבה ושילם מחיר כה כבד. לא נתתי לו דבר בתמורה, ובמקום זאת התייצבתי נגדו, לצדו של השטן. כשחשבתי על כך בצורה כזו, התמלאתי חרטה ואשמה.

לאחר מכן, בהקדשות שלי, קראתי פסקה מדברי האל: "איזה עיקרון בדברי האל עוסק באופן שבו על כל אדם להתייחס לרעהו? אהבו מה שאלוהים אוהב ושנאו מה שאלוהים שונא: זהו העיקרון שאותו יש לקיים. אלוהים אוהב את אלו המשחרים לאמת ומסוגלים למלא אחר רצונו. אלו גם האנשים שאותם עלינו לאהוב. אלו שאינם ממלאים אחר רצון האל, ששונאים את אלוהים ומורדים בו, אלו האנשים שאותם אלוהים מתעב, ולכן גם עלינו לתעב אותם. זה מה שמבקש האל מהאדם... במהלך עידן החסד, ישוע אדוננו אמר, 'מִי הִיא אִמִּי וּמִי הֵם אֶחָי?' 'כִּי כָּל הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוּא אָחִי וַאֲחוֹתִי וְאִמִּי.' מילים אלו היו קיימות כבר בעידן החסד, וכיום, מילותיו של האל ברורות עוד יותר: 'אהבו מה שאלוהים אוהב ושנאו מה שאלוהים שונא.' המילים הללו ניגשות ישר לעניין, אך לעיתים קרובות אנשים מתקשים להבין את משמעותן האמיתית" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק זיהוין של השקפות פסולות מאפשר שינוי אמיתי). דבר האל עזר להבהיר לי את עקרון היישום בפועל, "אהבו מה שאלוהים אוהב ושנאו מה שאלוהים שונא." רק אלה שבאמת מאמינים באל, חותרים אל האמת ומסורים לחובתם הם אחים ואחיות. וכלפיהם עלינו להפגין אהבה. אלה שלא מקבלים כלל את האמת ומשבשים באופן עקבי את עבודת הכנסייה, שונאים את האמת ושונאים את האל מטבעם, והם כולם אנשים רעים, חסרי אמונה, שדים ושטנים. יש לשנוא אותם ולדחות אותם. רק התייחסות לאנשים בצורה כזו היא מבוססת עקרונות ותואמת לכוונות האל. מאוחר יותר, בכינוסים, שיתפתי עם האחים והאחיות על מהו אדם רע וכיצד להבחין באדם רע, וחשפתי את כל ההתנהגויות הרעות של לי ג'יה. שיתפתי גם על העקרונות הרלוונטיים להרחקה וגירוש של אדם מן הכנסייה, וברגע שהאחים והאחיות הבינו את האמת, גם הם חשפו את מעשיה הרעים של לי ג'יה. בסופו של דבר היא הורחקה מהכנסייה.

אלמלא מה שאלוהים חשף והמשפט והגילוי של דבריו, הייתי ממשיכה לחיות על פי הפילוסופיות של השטן. הייתי מגלה חיבה וחמלה כלפי אחרים מתוך עיוורון, לא הייתי מסוגלת להבין בין טוב לרע או בין נכון ללא נכון, והייתי עומדת לצדו של השטן ומתנגדת לאל מבלי להיות מודעת לכך. היו אלה דברי האל שאפשרו לי לראות בבירור את הסכנה ואת ההשלכות של הסתמכות על רגשות אישיים במעשיי, והם עזרו לי להימנע מלהיות מוגבלת על ידי רגשות ולהתייחס לאנשים על פי עקרונות-האמת. אני אסירת תודה לאל מעומק לבי על אהבתו וישועתו.