ב-2019 נבחרתי להיות מנהיגת כנסייה, ונשבעתי לעצמי שאבצע את חובתי על הצד הטוב ביותר. אחרי שנכנסתי לתפקיד, הייתי עסוקה מדי יום בכינוסים, בפתרון קשיים ובעיות של אחים ואחיות בחובותיהם, ובמעקב אחר התקדמות העבודה שלנו. כל זה נתן לי תחושת סיפוק אדירה. כעבור זמן, בגלל שנדרשתי לטפל בעניינים מנהלתיים שונים, עומס העבודה שלי גדל משמעותית. עבדתי עד מאוחר כל לילה, והרגשתי שאני בקושי עומדת בקצב. חשבתי לעצמי, "להיות אחראית על כלל העבודה גורם לי לדאוג לדברים רבים, וזה הרבה יותר מתיש כל יום הראש שלי מרגיש כמו קפיץ של שעון שהולך ונמתח. זה לא קל כמו להיות אחראית על חובה ממוקדת אחת בלבד." מאוחר יותר, הלכתי לכינוס קבוצתי שהאחות ג'או ג'ינג פיקחה עליו. חשבתי, "בעבר, כשעבדתי עם ג'או ג'ינג, היא הייתה כל כך אחראית בחובותיה, ותמיד חיפשה את האמת כדי לפתור כל קושי שנתקלה בו. היא מפקחת על העבודה בקבוצה הזאת, אז אני לא צריכה לדאוג יותר מדי." מאז, כמעט שלא הגעתי לכינוסים של הקבוצה שלהם. ערב אחד, כמה אחים ואחיות כתבו לי וציינו שבעבודת הקבוצה של ג'או ג'ינג יש כמה סטיות ובעיות וביקשו ממני לפתור את הבעיות במהירות. התכוונתי לחפש מראש בדברי האל ולמצוא פתרון, אבל כשראיתי שאי אפשר לפתור את הבעיות האלה במהירות, חשבתי, "כל כך מאוחר, ואני כל כך עייפה. אני לא יכולה לעשות את זה עכשיו. חוץ מזה, כבר כתבתי מכתב לג'או ג'ינג על הסטיות והבעיות האלה. היא אדם אחראי, אז אני בטוחה שהיא תיקח יוזמה לשתף בנושא ולפתור אותן, ואני לא אצטרך להתעסק עם זה בעצמי. אם אעשה הכול בעצמי, איך בכלל אספיק לעשות משהו? אני פשוט אשתף עם הקבוצה בנושא זה בכינוס." בהמשך, כשבדקתי את הנושא, ראיתי שג'או ג'ינג כבר שיתפה עם הקבוצה, ושכל אחד מהם ידע להציע דרכי פעולה לפתרון הבעיות, מה שגרם לי להיות בטוחה עוד יותר שאין לי מה לדאוג כל עוד ג'או ג'ינג אחראית. מאז, לא התעניינתי יותר בעבודת הקבוצה.

כעבור זמן מה, הלכתי לכינוס נוסף של הקבוצה של ג'או ג'ינג. גיליתי שהיא שיתפה על מצבה בצורה עקיפה מדי, ודיברה זמן רב מבלי לומר דבר בצורה ברורה. חשבתי לעצמי: "האם מצבה לא טוב? למה היא כל כך לא ברורה?" אבל אז חשבתי: "אולי היא פשוט עצבנית כי אני פה. היא תסתדר ברגע שהיא תתאפס על עצמה. יש לי דברים אחרים לעשות, אז אולי פשוט כדאי שאעזוב ואתן לה להמשיך בכינוס." וכך עזבתי בלי לשתף איתה. מאוחר יותר, גיליתי שעבודת הקבוצה לא הייתה יעילה. חשבתי: "האם יש בעיה כלשהי בקבוצה?" אבל אז חשבתי שוב, "הם בדיוק שיתפו בנוגע לבעיות וסטיות בחובתם. אני בטוחה שכולם עכשיו חוזרים לשגרה, אז זה טבעי שהעבודה שלהם מניבה פחות כרגע." עם המחשבה הזו, לא הקדשתי לזה יותר תשומת לב. מאוחר יותר, האחות וואנג שינרוי דיווחה לי שג'או ג'ינג אובססיבית למעמד, שהיא לא מצליחה לשתף פעולה בהרמוניה עם אחרים, ושהיא לא מתאימה להיות מנהיגת קבוצה. חשבתי, "ג'או ג'ינג אמנם ממוקדת מדי במעמד, אבל יש לה תחושת אחריות כלפי חובתה. אם היא לא מצליחה לשתף פעולה בהרמוניה עם אחרים, זה בטח בגלל שהיא במצב לא טוב כרגע ונשלטת על ידי הצביונות המושחתים שלה. היא פשוט צריכה קצת זמן להתאפס על עצמה." כשחשבתי כך, אמרתי לשינרוי, "ג'או ג'ינג אחראית בחובתה, והיא עדיין מתאימה לתפקיד מנהיגת הקבוצה. אם נחשפת אצלה שחיתות, אנחנו יכולות לנסות לעזור לה יותר ולחשוף ולנתח את הבעיות שלה. אני עסוקה היום ואין לי זמן, אבל אשתף עימה בהמשך." כששינרוי שמעה אותי אומרת זאת, היא לא אמרה דבר. בהמשך, ככל שנעשיתי עסוקה במשימות אחרות, שכחתי את עניין השיתוף עם ג׳או ג׳ינג. לילה אחד, נזכרתי פתאום, "אוי לא, שכחתי ממצבה של ג'או ג'ינג. שאלך לבדוק מה מצבה?" אבל אז חשבתי, "יש לה איכות טובה, ובעבר, כשמצבה היה רע, היא יכלה לחפש את האמת ולפתור את הבעיה במהירות בעצמה. היא בטח תצליח להתאפס על עצמה גם הפעם. חוץ מזה, היא גרה ממש רחוק. אם אסע כל הדרך לשם, שזו נסיעה מעייפת, והיא לא תהיה בבית, האם לא עשיתי את כל הדרך לחינם? עזבי, אני אטפל בזה בסוף החודש." בסוף החודש, כשהלכתי לבדוק את עבודתם, הייתי פשוט המומה. היו כל כך הרבה בעיות וסטיות בעבודתה של ג'או ג'ינג, ותוצאות עבודתה הגיעו לשפל המדרגה. האחים והאחיות שהיא פיקחה עליהם היו כולם במצב שלילי, והעבודה שלהם נפגעה קשות. רק אז הבנתי עד כמה המצב חמור. מיהרתי לגשת לג'או ג'ינג כדי לשתף ולהצביע על הבעיות שלה, אבל היא סירבה לקבל את זה. היא התווכחה, ניסתה להצדיק את עצמה, ולא הראתה שום מודעות עצמית. אחרי שדיברתי עליה עם השותפה שלי, החלטנו שג'או ג'ינג כבר לא מתאימה להיות מנהיגת קבוצה, ובסוף הדחנו אותה. לאחר מכן, האחים והאחיות דיווחו גם שג'או ג'ינג הייתה מאוד קנאית, הזניחה את חובותיה, והייתה מעורבת בסכסוכים. זה גרם לאחות אחת להרגיש מוגבלת על ידה, להיכנס לדיכאון, ולרצות לעזוב את חובתה. וואנג שינרוי דיווחה על מצבה של ג'או ג'ינג, אבל ג'או ג'ינג דיכאה והדירה אותה. גם שאר האחיות הרגישו שג׳או ג׳ינג מגבילה אותן, וחובותיהן נפגעו, מה שגרם לעיכוב בעבודה במשך כמה חודשים. אחרי שהדיחו את ג'או ג'ינג, לא רק שהיא לא הכתה על חטא, היא למעשה התנקמה באחרים. החשיפה שלה לא גרמה לה להבין את מעשיה הרעים או להתחרט עליהם אפילו במעט. בהמשך, בגלל שלא עשיתי עבודה אמיתית, אלא הזנחתי את חובתי, ולא הדחתי את ג'או ג'ינג בזמן, מה שגרם נזקים חמורים לעבודת הכנסייה, הודחתי גם אני. הרגשתי אומללה לגמרי. רק אז התחלתי לשאול את עצמי למה הייתי כל כך עיוורת ולא זיהיתי את הקנאה והסכסוכים הכרוניים של ג'או ג'ינג, ואת השיבוש וההפרעה החמורים שהיא גרמה לעבודת הכנסייה. באותו זמן, ניחנתי בהבנה שטחית בלבד לגבי העובדה שלא עשיתי עבודה אמיתית ולא התמקדתי בהבחנה אצל אחרים, אבל מעולם לא התמקדתי ברצינות בהבנה או בניתוח של הצביונות המושחתים שלי.

באחד הכינוסים, השגתי הבנה מועטה לגבי עצמי רק לאחר שקראתי את דברי האל שחושפים את ההתנהגויות של מנהיגי שקר שלא עושים עבודה אמיתית. בדברי האל נאמר: "מנהיגי שקר אף פעם אינם שואלים על מצבי העבודה של מפקחי צוותים שונים, או מבצעים עליהם מעקב. הם גם אינם שואלים על היווכחותם בחיים של מפקחי צוותים שונים ושל עובדים האחראים על עבודות חשובות שונות, וכן על גישתם כלפי עבודת הכנסייה וחובותיהם וכלפי האמונה באל, כלפי האמת, וכלפי האל עצמו, והם לא מבצעים על כך מעקב ואינם מבינים זאת. הם אינם יודעים אם אנשים אלה עברו שינוי או צמיחה כלשהם, וגם אינם יודעים על הבעיות השונות שעלולות להתקיים בעבודתם; בפרט, הם אינם יודעים כיצד משפיעות טעויות וסטיות המתרחשות בשלבים שונים של העבודה על עבודת הכנסייה ועל היווכחותם בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, וכן אם טעויות וסטיות אלה תוקנו אי פעם. הם בורים לחלוטין בכל הנוגע לדברים אלה. אם אינם יודעים דבר על תנאים מפורטים אלה, בכל פעם שמתעוררות בעיות, הם הופכים חסרי אונים. עם זאת, כאשר מנהיגי שקר מבצעים את עבודתם, בעיות מפורטות אלה אינן מטרידות את מנוחתם. הם מאמינים שלאחר סידור מפקחי צוותים שונים והקצאת משימות, עבודתם הסתיימה – זה נחשב כאילו ביצעו את העבודה היטב, ואין זה עניינם אם מתעוררות בעיות אחרות. מכיוון שמנהיגי שקר נכשלים בפיקוח על מפקחי צוותים שונים, בהנחייתם ובמעקב אחריהם, והם אינם ממלאים את אחריותם בתחומים אלה, התוצאה היא אי-סדר בעבודת הכנסייה. כך המנהיגים והעובדים מפקירים את תחומי האחריות שלהם" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (3)). "האם אתם חושבים שמנהיגי שקר הם טיפשים? הם כסילים ועקשנים. מה הופך אותם לטיפשים? הם נותנים אמון באדם בקלות דעת, ומאמינים שמכיוון שכאשר אדם זה נבחר, הוא נשבע אמונים, קיבל החלטה והתפלל כשדמעות זולגות על פניו, פירוש הדבר שהוא אמין, ושלעולם לא יתעוררו בעיות כאשר הוא יופקד על עבודה זו או אחרת. מנהיגי שקר אינם מבינים את טבעם של אנשים; הם בורים לגבי מצבה האמיתי של האנושות המושחתת. הם אומרים: 'איך ייתכן שאדם ישתנה לרעה לאחר שנבחר כמפקח? איך ייתכן שאדם שנראה כל כך רציני ואמין יתחמק מעבודתו? הוא לא יעשה זאת, נכון? יש לו יושרה רבה'. מכיוון שמנהיגי שקר נותנים יותר מדי אמון בדמיונותיהם וברגשותיהם, הדבר הופך אותם בסופו של דבר לבלתי מסוגלים לפתור בזמן את הבעיות הרבות אשר מתעוררות בעבודת הכנסייה, ומונע מהם להדיח ולהציב מחדש באופן מיידי את המפקח המעורב. הם מנהיגי שקר באמת ובתמים. ומה בדיוק הבעיה כאן? האם לגישתם של מנהיגי שקר לעבודתם יש קשר כלשהו להתנהלות כלאחר יד? מצד אחד, הם רואים את הדרקון הגדול האדום כאש מבצע מעצרים אחוזי טירוף של אנשיו הנבחרים של האל, ולכן כדי לשמור על ביטחונם האישי, הם מסדרים באופן אקראי שמישהו יהיה אחראי על העבודה, מתוך אמונה שזה יפתור את הבעיה, ושהם לא יצטרכו להקדיש לכך יותר תשומת לב. מה הם חושבים בליבם? 'זו סביבה כל כך עוינת, עליי להסתתר לזמן מה'. האין זו חמדנות של תענוגות הבשר? מצד שני, למנהיגי שקר יש פגם קטלני: הם ממהרים לתת אמון באנשים על סמך דמיונותיהם. והדבר נגרם מאי-הבנת האמת, הלא כן? כיצד דבר האל חושף את תמציתה של האנושות המושחתת? מדוע עליהם לבטוח באנשים כאשר האל אינו בוטח בהם? מנהיגי שקר הם גאוותניים וצדקניים מדי, הלא כן? הם חושבים: 'לא יכולתי לטעות בשיפוט שלי לגבי אדם זה, לא אמורות להיות שום בעיות עם אדם זה ששפטתי כמתאים; הוא בהחלט לא מישהו שמתענג על אכילה, שתייה ובידור, או כזה שאוהב נוחות ושונא עבודה קשה. הוא אמין וראוי לאמון לחלוטין. הוא לא ישתנה; אם הוא ישתנה, פירוש הדבר שטעיתי לגביו, הלא כן?' איזה מין היגיון זה? האם אתה מין יודע-כול? האם יש לך ראיית רנטגן? האם יש לך את הכישרון המיוחד הזה? יכולת לחיות עם אדם במשך שנה או שנתיים, אך האם היית מסוגל לראות מיהו באמת ללא סביבה מתאימה שתחשוף את מהות טבעו במערומיה? אם הוא לא היה נחשף על ידי האל, יכולת לחיות לצידו שלוש, או אפילו חמש שנים, ועדיין היית מתקשה לראות בדיוק מהי מהות טבעו. ועל אחת כמה וכמה כאשר אתם נפגשים לעתים רחוקות, ונמצאים יחד לעתים רחוקות, הלא כן? מנהיגי שקר בוטחים באדם בקלות דעת על סמך רושם זמני או הערכה חיובית של מישהו אחר, ומעזים להפקיד את עבודת הכנסייה בידי אדם כזה. בעשותם כן, האין הם עיוורים לחלוטין? האין הם פועלים בפזיזות? וכשהם עובדים כך, מנהיגי השקר הם חסרי אחריות לחלוטין, הלא כן?" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (3)).

האל חושף שמנהיגי שקר הם עצלנים, חומדים נוחות, וחסרי אחריות לחלוטין בחובותיהם. ברגע שמנהיגי השקר ממנים מישהו לתפקיד, הם בוטחים בו בקלות על סמך הדמיונות והתפיסות שלהם. הם לא עוקבים אחר העבודה או מפקחים עליה, כי הם לא רוצים לשלם את המחיר ולבדוק אותה. הם מעגלים פינות בכל הזדמנות, וזה גורם לנזקים חמורים לעבודת הכנסייה. כשראיתי את האל חושף את כל ההתנהגויות של מנהיגי שקר שלא עושים עבודה אמיתית, הרגשתי כאילו האל חושף אותי בפניי. הרגשתי מאוד לא בנוח, והרגשתי אשמה. כמנהיגה, הייתי מאוד חסרת אחריות כלפי חובתי. כדי לחסוך לעצמי דאגות וסבל גשמי, הייתי חמקמקה ולא עקבתי אחר העבודה. הסתמכתי רק על הרושם הראשוני שלי מג'או ג'ינג, וחשבתי שהיא אחראית בחובתה ומתאימה להיות מנהיגת קבוצה, ולכן התחלתי לנקוט בגישה פסיבית ולא פיקחתי על עבודתה. כשראיתי שהעבודה שלה לא מניבה תוצאות טובות ושאצטרך לסבול ולשלם מחיר כדי לפתור את הבעיה, לא עשיתי עבודה אמיתית ובמקום זאת המצאתי תירוצים כדי לרצות את עצמי, ואמרתי שכולם עדיין מסתגלים ובקרוב יעלו על דרך המלך. כשאחרים דיווחו שלג'או ג'ינג יש בעיות ושהיא לא מתאימה להיות מנהיגת קבוצה, עדיין הנחתי, על סמך התפיסות והדמיונות שלי, שזו רק חשיפה זמנית של שחיתות, ושזה לא ישפיע על חובתה. דחיתי את פתרון הבעיות של ג'או ג'ינג שוב ושוב, עד שבסופו של דבר עבודת הקבוצה שותקה וההיווכחות בחיים של אחיי ואחיותיי ספגה נזקים חמורים. הייתי כל כך עקשנית, טיפשה וחסרת אחריות. הייתי מנהיגת שקר שחמדה נוחות ולא עשתה שום עבודה אמיתית! למעשה, המנהיגים והעובדים שהכנסייה בחרה, כולל אני, לא הובאו לכדי שלמות; יש לנו צביונות מושחתים רבים, ואנחנו יכולים לגרום לשיבושים והפרעות בחובותינו בכל רגע. גם אם נראה שאנחנו מתנהגים כראוי, זה לא אומר שאנחנו ראויים לשימוש. אנחנו לא מבינים את האמת, ומסתכלים רק על המראה החיצוני של אנשים בלי לראות דרך מהותם, לכן עלינו לעקוב ולפקח על העבודה באופן תדיר כדי להיות אחראים כלפיה. אני לא הבנתי את האמת ולא יכולתי לראות דרך מהותם של אנשים, אבל היה לי ביטחון עצמי עיוור, וכתוצאה מכך גרמתי נזקים גדולים לעבודת הכנסייה, והשארתי אחריי עבירות וטומאה. ברגע שהבנתי את זה, הרגשתי חרטה עמוקה. אם לא הייתי כל כך צדקנית, כל כך עצלנית, או כל כך חומדת נוחות כששינרוי הזכירה לי לגבי ג'או ג'ינג, אלא הייתי חוקרת באמת, מגלה ופותרת את הבעיה בזמן, ומדיחה את ג'או ג'ינג, לא הייתי גורמת לעיכובים כאלה בעבודת הכנסייה. לא רק שלא תרמתי לעבודת הכנסייה בחובתי, אלא פעלתי כאחד ממשרתי השטן והגנתי על מנהיגי שקר ועל עובדי שקר. ככל שחשבתי על זה יותר, כך הרגשתי יותר מצוקה ואומללות. חשבתי על כך שכשהאל בהתגלמותו עובד, הוא ממש סובל ומשלם מחיר. בתגובה לכל השחיתות והליקויים שלנו, האל משתף ללא לאות על האמת, תומך ועוזר לנו, ומשקיע את כל דם ליבו ומשלם כל מחיר כדי להושיע אותנו מהשפעתו של השטן. אבל אני יציר בריאה שלא הבין את האמת, הייתי עיוורת ולא יכולתי לראות דברים בבירור, ולא רציתי באמת לסבול או לשלם מחיר בחובותיי. כשמצאתי בעיות, לא רציתי לפתור אותן בזמן, וגרמתי נזקים רבים לעבודה. ביצוע חובותיי בצורה כזו היה באמת דוחה ומתועב בעיני האל! ברגע שהבנתי את הדברים האלה, התפללתי בשקט לאל, "אלוהים, טעיתי. אני רוצה להרהר בעצמי ולהכות על חטא בפניך."

קראתי עוד כמה קטעים שבהם האל חושף מנהיגי שקר: "עבודת הכנסייה מתעכבת פשוט בגלל שמנהיגי שקר מזניחים באופן חמור את תחומי האחריות שלהם, אינם עושים עבודה אמיתית ואינם עוקבים אחר ביצוע העבודה ומפקחים עליה, וכן אינם מסוגלים לשתף על האמת כדי לפתור בעיות. מובן שזה גם בגלל שמנהיגי השקר האלה מתענגים על הטבות המעמד, אינם חותרים כלל אל האמת ואינם מוכנים לבצע מעקב על העבודה של הפצת הבשורה, לפקח עליה או להנחותה – והתוצאה היא שהעבודה מתקדמת באיטיות, ושסטיות, דברים חסרי היגיון ועוולות מופקרים רבים שהם מעשה ידי אדם אינם מוסדרים או מיושבים במהירות, דבר שמשפיע באורח חמור על היעילות של הפצת הבשורה. הבעיות הללו נפתרות רק כשהעליון מגלה אותן ואומר למנהיגים ולעובדים שעליהם לתקן זאת. כמו עיוורים, אין בכוחם של מנהיגי השקר האלה לגלות שום בעיות, ואין שום עקרונות באופן שבו הם עושים דברים, ואף על פי כן הם לא מסוגלים לעמוד על הטעויות של עצמם ומודים בשגיאותיהם רק כשהעליון גוזם אותם. אם כך, מי יכול להרשות לעצמו ליטול אחריות על ההפסדים שמסבים מנהיגי השקר האלה? גם לאחר סילוקם מתפקידיהם, איך ניתן לפצות על ההפסדים שהם גרמו? לכן, כאשר מתגלה שיש מנהיגי שקר שאינם מסוגלים לבצע שום עבודה אמיתית, יש לפטרם במהירות. בכנסיות מסוימות עבודת הבשורה מתקדמת באופן איטי במיוחד, ודבר זה נובע פשוט מכך שמנהיגי שקר אינם מבצעים עבודה אמיתית, כמו גם מיותר מדי מקרים של הזנחה ושל טעויות מצידם" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (4)). "למעשה בכל פריטי העבודה השונים שמנהיגי שקר מבצעים יש אינספור בעיות, סטיות ופגמים שהם צריכים לפתור, לתקן וליישב. ואולם בגלל שלמנהיגי השקר האלה אין תחושת עול, והם רק מתענגים על הטבות מעמדם בלי לבצע שום עבודה אמיתית, בסופו של דבר הם יוצרים כאוס בעבודה. בכנסיות מסוימות אנשים אינם רואים עין בעין, וכולם חושדים זה בזה, נשמרים זה מזה וחותרים זה תחת זה, וכל אותה עת מפחדים שבית האל יסלקם. מנהיגי שקר הניצבים בפני המצבים האלה אינם נוקטים צעדים לפתור אותם ואינם מבצעים שום עבודה ספציפית אמיתית" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (4)). "למראית עין, מנהיגי שקר אינם מבצעים רעות רבות במתכוון, או פועלים בדרך משלהם ומקימים מלכויות עצמאיות משלהם, כמו שעושים צוררי משיח. אך מנהיגי שקר אינם מסוגלים לפתור מיד את הבעיות השונות המתעוררות בעבודת הכנסייה, וכאשר מתעוררות בעיות עם מפקחים בצוותים שונים, וכאשר אותם מפקחים אינם מסוגלים לשאת בנטל עבודתם, מנהיגי שקר אינם מסוגלים לשנות מיד את חובותיהם או להדיחם, והדבר גורם להפסדים חמורים בעבודת הכנסייה. וכל זה נגרם משום שמנהיגי שקר מזניחים את אחריותם" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (3)). האל חושף את רשלנותם של מנהיגי שקר: איך הם לא ממש עוקבים אחר העבודה או בודקים אותה, איך הם לא מפקחים ובודקים את האחראים, ואיך, כתוצאה מכך, בעיות רבות בעבודה לא נפתרות, מה שגורם לנזקים חמורים לעבודת הכנסייה. כשהרהרתי במעשיי, הבנתי שבגלל שחמדתי נוחות, הזנחתי את חובתי, הייתי חסרת אחריות, ובטחתי בג'או ג'ינג על סמך התפיסות והדמיונות שלי בלי לפקח או לעקוב אחר עבודתה. כשאחרים דיווחו על הבעיות שלה, התעלמתי מהם, לא פתרתי את הבעיות האמיתיות ולא הדחתי אותה בזמן, מה שאיפשר לה לעסוק בקנאה ובסכסוכים לאורך זמן, לשבש ולהפריע לקבוצה, ולא למלא שום תפקיד חיובי בחובתה. זה גרם לעבודת הקבוצה להיות לא יעילה במשך חודשים, ועיכב את ההתקדמות באופן חמור. כשאחיה ואחיותיה נתנו לה עצה, היא דיכאה והדירה אותם, והכבידה על ליבם לאורך זמן, מה שגרם לקבוצה להרגיש מוגבלת וחסרת מוטיבציה בחובותיה. ועם זאת, לא רק שלא ידעתי דבר על כך, גם תמיד חשבתי שהיא מצליחה. כמנהיגה, לא רק שלא מילאתי את אחריותי, אלא גם לא הייתי מסוגלת לזהות את הבעיות הרבות בעבודת הכנסייה ולפתור אותן בזמן, כשהן היו ממש מולי. זה הזיק מאוד לעבודת הכנסייה ולהיווכחות בחיים של אחיי ואחיותיי. הזנחתי את חובותיי באופן חמור! למרות שלא פעלתי כמו צורר משיח ולא עשיתי רע בכוונה כדי לשבש את עבודת הכנסייה ולהפריע לה, הזנחת חובתי עדיין גרמה לנזקים חמורים לעבודת הכנסייה. שנאתי את עצמי על שהייתי כל כך עיוורת, חסרת שיקול דעת וחסרת אחריות עד כדי כך שעברתי עבירה בנוכחות האל. הרגשתי עצב ואשמה עמוקים, והרגשתי שאני חייבת גם לאל וגם לאחיי ואחיותיי.

מאוחר יותר, הרהרתי על עצמי. למה תמיד התחשבתי בבשרי, והייתי חמקמקה וחסרת אחריות בחובתי? בהמשך, ראיתי קטע מדברי האל שעזר לי מאוד. בדברי האל נאמר: "מהו רעל השטן? כיצד הוא בא לידי ביטוי? לדוגמה, אם תשאל 'כיצד בני אדם צריכים לחיות? לשם מה עליהם לחיות?' אנשים ישיבו: 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון'. המשפט האחד הזה מבטא את שורש הבעיה: הפילוסופיה וההיגיון של השטן הפכו להיות חייהם של בני האדם. יהא אשר יהא מה שבני האדם מחפשים, הם עושים זאת רק למען עצמם. לכן הם חיים רקלמען עצמם. 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון' – זוהי פילוסופיית החיים של האדם שאף מייצגת את האופי האנושי. דברים אלה הפכו זה מכבר לאופייה של האנושות המושחתת ולמראה האמיתי של אופייה השטני של האנושות המושחתת. אופי שטני זה הפך זה מכבר לבסיס קיומה של האנושות המושחתת. זה כמה אלפי שנים האנושות המושחתת חיה על-פי הארס של השטן, עד לימינו אלה. כל שהשטן עושה הוא עושה למען התאבון, השאיפות והכוונות שלו. כוונתו היא להתעלות מעל אלוהים, להתנער ממנו ולהשתלט על כל הדברים שהוא יצר. זוהי כיום מידת ההשחתה של בני האדם בידי השטן: לכולם יש אופי שטני, הם כולם מנסים להתכחש לאלוהים ולהתנגד לו, הם רוצים לשלוט בגורלם שלהם ולנסות להתנגד לתזמוריו והסדריו של האל. השאיפות והתאבון שלהם זהים לאלו של השטן. לכן, אופיו של האדם הוא למעשה אופיו של השטן" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס). הרהרתי בדבר האל ולבסוף הבנתי שהייתי עצלנית, חסרת אחריות בחובתי, וחסרת מצפון והיגיון, בעיקר מפני שחוק הקיום השטני "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" היה נטוע בי כל כך עמוק עד שהוא הפך לטבע שלי. תמיד חייתי לפיו, והתחשבתי רק באינטרסים הגשמיים שלי בכל דבר, והפכתי יותר ויותר אנוכית ומתועבת. כשמשהו גרם לי לדאוג ולסבול יותר או דרש ממני לשלם מחיר גדול יותר, השתמשתי בתחבולות וברמייה כדי להימנע מכך, ועשיתי כל מה שיכולתי כדי לסבול כמה שפחות. כשראיתי שלהיות אחראית על כל העבודה דורש דאגה וסבל נוספים, רציתי לעשות חובה בתחום אחד בלבד. כשעומס העבודה שלי גדל, רציתי לדאוג פחות ולשלם מחיר קטן יותר, מה שהוביל אותי לגישתי הפסיבית כלפי עבודתה של ג'או ג'ינג. בהמשך, כשראיתי אותה במצב רע, הייתי עצלנית ולא רציתי לפתור את זה. למרות ששינרוי הזכירה לי שהיא לא ראויה לשימוש, השתמשתי בתירוץ שהייתי עסוקה בעבודה כדי לדחות את החקירה ואת אישור בעייתה של ג׳או ג׳ינג עד שהמצב החמיר כל כך שהיה צריך להדיח אותה. הכנסייה בחרה בי כמנהיגה ונתנה לי הזדמנות ליישם בפועל, בתקווה שאקח אחריות ואשא בעול חובתי. אבל מה עשיתי? במקום לחשוב איך למלא את חובתי היטב, לא עשיתי דבר מלבד לחמוד נוחות, ועשיתי כל מה שאיפשר לי לדאוג ולסבול כמה שפחות. האמנתי באל במשך שנים ונהניתי רבות מההשקיה ומהאספקה של דבר האל, אבל כשביקשו ממני משהו, דאגתי רק לנוחותי, ולא עשיתי עבודה אמיתית. הייתי אנוכית ומתועבת, והייתי דוחה בעיני האל! שנאתי את חוסר האנושיות וההיגיון שלי, ואת העובדה שלא עמדתי בכוונתו הקפדנית של האל. התפללתי לאל, "אלוהים, דאגתי רק לבשר שלי ולא עשיתי עבודה אמיתית, וגרמתי נזקים גדולים לעבודת הכנסייה. אני רוצה להכות על חטא בפניך. בעתיד, לא משנה מה תהיה חובתי, אני לא רוצה יותר רק לדאוג לבשר שלי ולחמוד נוחות. אני רוצה להיות אחראית ולמלא את חובתי היטב באופן מעשי וענייני."

מאוחר יותר, קראתי עוד שני קטעים מדבר האל. האל הכול יכול אומר: "אנשים בעלי לב יודעים להתחשב בלב האל; האנשים חסרי הלב הם קליפות ריקות, טיפשים, שאינם יודעים להתחשב בלב האל. המנטליות שלהם היא: 'לא אכפת לי כמה דחוף הדבר הזה לאל, אני אעשה זאת כפי שמתאים לי – בכל מקרה, אני לא מתבטל או מתעצל.' גישה כזו, שליליות כזו, חוסר יוזמה מוחלט – אלה לא מאפיינים אדם שמתחשב בלב האל, והאדם הזה גם אינו מבין כיצד להתחשב בלב האל. במקרה כזה, האם יש לו אמונה אמיתית? בהחלט לא. נח התחשב בלב האל, הייתה לו אמונה אמיתית, ולכן הוא הצליח להשלים את מה שהאל הטיל עליו. לפיכך, אין זה מספיק לקבל את מה שהאל מטיל לעשות ולהיות מוכן להשקיע מאמץ מסוים. עליך גם להתחשב בכוונות האל, לתת את כל כולך ולהיות נאמן – דבר שדורש שיהיו לך מצפון ותבונה; אלו הדברים שאדם צריך שיהיו לו, ושהיו קיימים בנח. מה אתם אומרים, אילו נח היה גורר רגליים ולא היו לו תחושות של דחיפות וחרדה והוא היה עובד ללא יעילות, כמה שנים היו נדרשות כדי לבנות תיבה כה גדולה בתקופה ההיא? האם ניתן היה לסיים זאת תוך מאה שנה? (לא.) זה היה לוקח כמה דורות של בנייה מתמדת. מצד אחד, בניית אובייקט מוצק כמו תיבה הייתה לוקחת שנים; יתר על כן, גם האיסוף של כל היצורים החיים והטיפול בהם היו לוקחים שנים. האם היה קל לאסוף את היצורים הללו? (לא.) זה לא היה קל. ולכן, לאחר ששמע את צוויו של האל, והבין את כוונתו הדחופה של האל, נח חש שזה לא יהיה פשוט או קל לביצוע. הוא הבין שעליו לבצע את המשימה בהתאם לרצונותיו של האל, ולהשלים את מה שהאל הטיל עליו, כדי שהאל יהיה שבע רצון ורגוע, וכדי שהשלב הבא של עבודת האל יוכל להתקדם באופן חלק. כזה היה לבו של נח. איזה לב היה זה? זה היה לב שמתחשב בכוונותיו של האל" (הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, תרחיב שלישי: כיצד צייתו נח ואברהם לדברי האל והתמסרו לו (חלק ב')). "לא משנה איזו עבודה חשובה מנהיג או עובד עושים ומהו טבע העבודה הזאת, העדיפות הראשונה במעלה שלהם היא להבין ולתפוס איך העבודה מתקדמת. הם חייבים להיות שם באופן אישי כדי לעקוב אחרי הדברים ולשאול שאלות ולקבל מידע ממקור ראשון. הם חייבים לא להסתמך על שמועות בלבד או להקשיב לדיווחים של אנשים אחרים, אלא הם חייבים להתבונן במו עיניהם במצב העובדים ובאופן התקדמות העבודה ולהבין אילו קשיים ישנם, האם תחומים שונים אינם עונים על דרישות העליון, האם ישנן הפרות של העקרונות, האם קיימים הפרעות או שיבושים כלשהם והאם יש מחסור בציוד הכרחי או בחומרי הדרכה רלוונטיים לעבודה המקצועית – הם חייבים לעקוב אחרי כל זה ולהיות מעודכנים. לא משנה כמה דיווחים הם מקבלים או כמה מידע הם שואבים משמועות, דבר מאלה אינו משתווה לביקור אישי; יותר מדויק ומהימן שהם יראו דברים במו עיניהם. ברגע שהם יכירו את כל ההיבטים של המצב, יהיה להם מושג טוב לגבי מה שקורה. יותר מכול הם חייבים שתהיה להם תפיסה ברורה ומדויקת של מי שניחן באיכות טובה וראוי לטיפוח, משום שרק זה מאפשר להם לטפח אנשים ולהשתמש בהם במדויק – ולכך יש חשיבות מכרעת בכל הנוגע לביצוע ראוי של עבודת המנהיגים והעובדים. מנהיגים ועובדים צריכים נתיב ועקרונות שלאורם יש לטפח ולהכשיר אנשים בעלי איכות טובה. יתרה מזו, הם צריכים שיהיו להם תפיסה והבנה של מגוון סוגי הבעיות והקשיים בעבודת הכנסייה, הם צריכים לדעת כיצד לפתור אותם והם צריכים גם שיהיו להם רעיונות והצעות משלהם לגבי אופן התקדמות העבודה או לגבי עתידה. אם הם יהיו מסוגלים לדבר בעיניים עצומות ובאופן ברור על דברים מעין אלה, בלי שום ספקות או חששות, אזי העבודה תהיה הרבה יותר קלה לביצוע. וכשהוא עובד באופן כזה, המנהיג ימלא את האחריות שלו, הלא כן? הוא חייב לדעת היטב כיצד לפתור את בעיות העבודה האמורות לעיל, והוא חייב לחשוב על הדברים האלה לעתים קרובות. כשהוא נתקל בקשיים, הוא חייב לשתף על הדברים האלה ולדון בהם עם כולם, ולחפש את האמת כדי לפתור את הבעיות. על ידי ביצוע עבודה אמיתית כששתי הרגליים נטועות כך בקרקע בחוזקה, לא יהיו שום קשיים שלא ניתן לפתור" (הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (4)). דבר האל הראה לי את הנתיב למילוי חובתי בצורה טובה, שהוא להתחשב בכוונותיו של האל, ולהיות שותפה לדאגותיו של האל, למלא את האחריות שעליי למלא, ולא לתת לעבודת הכנסייה להיפגע. בדיוק כמו נוח, שהתחשב באמת בכוונתו של האל. כשהאל אמר לו לבנות את התיבה, הוא לא שקל אילו רווחים או הפסדים יהיו לו עצמו, וחשב רק איך לבנות את התיבה במהירות על פי דרישות האל. למרות שאיני משתווה לנוח, רציתי לחקות את נוח, ללמוד להתחשב בכוונות האל, ולעשות כמיטב יכולתי כדי לעמוד בדרישות האל. הבנתי גם שכדי שמנהיגים ועובדים יעשו עבודה אמיתית כראוי, עלינו להיות מעודכנים במה שקורה בעבודה, וכשאנחנו רואים מכשולים או שיבושים והפרעות בעבודה, עלינו לשתף ולטפל בהם בזמן כדי להבטיח שהעבודה תתקדם כרגיל.

כעבור זמן, המנהיגה שלי מינתה אותי לאחראית על עבודת הבשורה וההשקיה של מספר כנסיות. חשבתי, "אני לא יכולה להרשות שזה יהיה כמו בפעם הקודמת. אני לא יכולה לדאוג רק לנוחות גשמית מבלי לקחת אחריות על חובתי. עליי להישאר מעשית ועניינית ולהשקיע את כל מאמציי בחובתי." לאחר מכן, דאגתי להצטייד מדי יום באמיתותם של החזיונות. כאשר פגשתי במקבלי בשורה פוטנציאליים, נשאתי עדות בפניהם על עבודת האל של אחרית הימים, וחיפשתי את דבר האל והצטיידתי בו בהתאם לתפיסות הדתיות שלהם. יום אחד, כשהתכוונתי לבדוק את העבודה של כנסיית צ'נג נאן, חשבתי, "המנהיגים ודיקן הבשורה של הכנסייה הזו מאמינים באל כבר זמן רב. יש להם איכות טובה, והם מוכשרים ואחראים בחובותיהם. הם יכולים להתמודד עם עבודתם היטב, כך שאין צורך שאעקוב אחר הדברים, וזה יכול לחסוך לי קצת מאמץ." ברגע שעלו בי המחשבות האלה, הבנתי שאני שוב נוהגת בחמקמקות כדי למצוא סיבות לא לפקח על העבודה או לעקוב אחריה. עכשיו, כשהייתי אחראית על כמה כנסיות, ביצוע ופיקוח על עבודת הכנסייה היו אחריותי וחובתי. לא יכולתי יותר להמציא תירוצים כדי להתחשב בבשרי ולדחות את חובתי. עם המחשבה הזו, בדקתי בקפידה את עבודת הכנסייה. גיליתי שכמה מצטרפים חדשים השתתפו בכינוסים באופן לא סדיר ושעובדי ההשקיה לא עשו את עבודתם כראוי. למחרת, כינסתי במהירות את עובדי ההשקיה כדי לשתף על האמת ולפתור את בעיותיהם. כעבור זמן מה, שמעתי שהמצטרפים החדשים האלה חזרו לכינוסים סדירים, מה שגרם לי להרגיש שלווה ובטוחה.

החוויה הזו לימדה אותי שביצוע חובה דורש מאיתנו לשלם מחיר ממשי, ועוד יותר מכך, דורש גם מעקב ופיקוח על העבודה. זו הדרך היחידה למצוא ולפתור בעיות בזמן ולמלא את החובה כראוי. ההבנה והשינוי שחוויתי היום הם תוצאה של דבר האל. תודה לאל הכול יכול!