יאנג מיי, סין

בשנת 2007 חליתי לפתע באי-ספיקת כליות כרונית. כשאמי וגיסתי המשיחיות שמעו את החדשות, הן הגיעו יחד עם כמה חברים קתוליים כדי להשמיע לי את הבשורה. הם אמרו שכל עוד אפנה לאל, המחלה שלי תירפא. אבל לא האמנתי באלוהים בכלל. חשבתי שניתן לרפא את המחלה באמצעות טיפול מדעי ורפואי, ושכל מחלה שלא ניתן לרפא על ידי המדע הינה חשוכת מרפא. הרי ככלות הכול, האם קיים כוח גדול יותר מכוחו של המדע? אמונה באלוהים היא רק כלי עזר פסיכולוגי, ואני הייתי מורה מחונכת ומתורבתת בבית ספר ממלכתי מכובד, אז לא היה שום סיכוי שאתחיל להאמין באלוהים. ולכן דחיתי אותם והתחלתי לחפש טיפול רפואי. במשך מספר שנים ביקרתי בכל בית חולים גדול במחוז שלי וברחבי כל הפרובינציה, אבל מצבי עדיין לא השתפר. למעשה, הוא רק החמיר, אבל אני התעקשתי להתייחס למצב בדרך שלי והאמנתי שהמדע יוכל לשנות משהו, ושריפוי המחלה הוא תהליך שלוקח זמן.

בשנת 2010, אחות מכנסיית האל הכל יכול הגיעה כדי להשמיע לי את הבשורה של מלכות האל. היא אמרה שישוע אדוננו חזר לעולם החומרי כדי לבצע עבודה חדשה, אשר כללה לספר אמיתות כדי לשפוט ולטהר אנשים. זה היה שלב בעבודת האל שנועד להציל את האנושות באופן יסודי, וזו הייתה גם ההזדמנות האחרונה של המין האנושי להיוושע על ידי אלוהים. עדיין לא הייתי מוכנה לקבל את כל זה, אבל בגלל כל הכשלונות והתסכולים שחוויתי בשנים הללו בחיפוש אחר טיפול רפואי, היחס שלי היה פחות עיקש מבעבר, ואיפשרתי לאחות לשכנע אותי לקחת ספר עם דברי האל. אבל באותו הזמן לא האמנתי שהמלים באותו ספר היו אמיתות שנאמרו על ידי אלוהים. המשכתי להאמין שרק המדע יוכל לשנות את גורלי, ולכן המשכתי לחשוב שרק תרופות יכולות לשפר את מצבי. אחרי הכול, מדי יום הכנסתי לגופי יותר תרופות מאשר מזון, ולמרות זאת לא נראה היה שמצבי משתפר אפילו במעט. הפסקתי לספור את מספר הפעמים שהאחות הגיעה לביתי, אבל עדיין סירבתי להאמין באלוהים. זה נמשך בערך שנה.

ואז יום אחד, לפתע פתאום, הראייה בשתי העיניים שלי היטשטשה והתחושה בשתי הרגליים שלי נחלשה כל כך שלא יכולתי ללכת. הרופאים אמרו שהתסמינים שלי הם תוצאה מהרעלה בשל נטילת מנת יתר מצטברת של תרופות במשך השנים. בהתחלה ביליתי שבוע בבית החולים המחוזי, ולאחר מכן הועברתי לבית החולים הצבאי בבייג'ינג, שם טופלתי במשך שנה. ואז הועברתי לבית חולים ידוע לרפואה סינית בבייג'ינג לקבלת טיפול. אבל החודשיים האלה של הטיפול לא שיפרו את מצבי כלל. הרופא הראשי שלי אפילו ביקש מראש המחלקה הנוירולוגית של בית החולים שיצא לגמלאות לבוא ולבחון אותי, אבל מצבי לא השתפר ולו במעט. ואז שמעתי את כלתי לעתיד מציינת את שמו של רופא מפורסם במחוז יונאן שהצליח לטפל במצבים קשים ומורכבים כמו שלי. לאחר מספר מכשולים, הצליחו להביא אותי לשם בכיסא גלגלים. אבל לאחר טיפול של כמעט חודש, לא רק שמצבי לא השתפר, אלא שהתרופות שנטלתי לעיניים ולרגליים החמירו את מחלת הכליות שלי. כשהרגשתי ששום דבר כבר לא יכול לעזור לי, וכשחוסר הנוחות בגופי היה בלתי נסבל, החלטתי לחזור הביתה. לאחר מכן, ויתרתי על כל הטיפולים והתרופות לעיניים ולרגליים על מנת להגן על הכליות שלי.

במהלך אותה תקופה, הרגשתי שלא נותרה שום תקווה בשבילי. רוב הזמן חשבתי על כך ששמתי את כל מבטחי במדע, אבל המדע הוכיח שהוא חסר אונים בטיפול במחלה שלי. לאחר שלא נותרה לי כל תקווה שהמדע ירפא אותי , נכנסתי לדיכאון גדול וחוויתי התמוטטות מוחלטת. לא היה לי מושג איך אני אמורה להמשיך בחיים. בתוך הערפל של הכאב והסבל, המחשבות שלי השתוללו: "למה סבלתי מכל כך הרבה מחלות ולמה אי אפשר לטפל בהן באמצעות תרופות? האמנתי במדע וסמכתי על המדע, ועשיתי כל מה שיכולתי כדי למצוא את הטיפולים הטובים ביותר, אבל שום דבר לא הצליח. למעשה, מצבי רק החמיר. הייתכן כי המדע לא יוכל להציל אותי? הייתכן כי יש אלוהים בעולם הזה? האם גורלו של כל אדם באמת נמצא בידיו של האל?" ככל שלא חשבתי על הנושאים הללו, לא הצלחתי למצוא תשובות. במהלך אותה תקופה חוויתי מדי יום כאב וסבל עצומים, וכל פעם שחשבתי על היותי נכה חסרת תועלת הייתי פורצת בבכי ביני לבין עצמי. הרגשתי שעירבתי את משפחתי יותר מדי ולא רציתי להיות להם לעול יותר. רציתי לשים קץ לחיי יותר מפעם אחת, אבל פחדתי מהמוות. אז פשוט התמודדתי עם כל יום בתורו, וחיכיתי שהמוות יבוא לקחת אותי...

יום אחד, בעלי ראה את הספר שהאחות מכנסיית האל הכול יכול השאירה עבורי ופתח אותו. הוא ראה את הכותרת הבאה, "הידעתם? אלוהים עשה מעשה אדיר בקרב בני האדם" שמייד תפסה את תשומת לבו. אז הוא הקריא לי את הפסוק הבא: "עבודתו של אלוהים היא עבודה שאתם לא יכולים לתפוס. אם אתם לא יכולים להבין אם החלטתכם נכונה ואם עבודתו של אלוהים יכולה להצליח, למה שלא תנסו את מזלכם ותראו אם האיש הרגיל הזה יכול מאוד לעזור לכם ואם אלוהים עשה עבודה אדירה" ('הדבר מופיע בבשר'). הפסוק הקצר הזה היה כמו זעזוע ללב שלי! בייחוד הביטוי "למה שלא תנסו את מזלכם" שב והופיע במוחי. זה היה כמו שטף אור שזורח על לבי הבודד, והתחלתי לראות שיש שביב של תקווה אם אישאר בחיים. מייד ביקשתי מבעלי לקרוא בקול שני פסוקים מדברי האל, שכללו אמיתות לגבי השימוש של האל בדברו שלו על מנת לשפוט ולטהר אנשים ולשנות את טבע חייהם. כל זה היה חדש לי לחלוטין, ולמרות שלא באמת הבנתי את המשמעות המלאה של מה שנאמר, יכולתי להרגיש בלבי שהלימוד הזה היה שונה מהבשורה של ישוע אדוננו ששמעתי מאנשים אחרים. הם בעיקר סיפרו לי איך לזכות בחסד, ושכל מה שהייתי צריכה לעשות היה להאמין באלוהים והמחלה שלי תירפא, ואני לא האמנתי בזה. אבל מלותיו של האל הכול יכול נראו הרבה יותר מעשיות, וככל ששמעתי יותר, כך רציתי לשמוע עוד.

לאחר מכן, ביקשתי מבעלי להקריא לי חלק מדברי האל בכל יום. בספר נאמר כי אנשים דתיים מאמינים באלוהים אבל לא מכירים את אלוהים ואפילו מתנגדים לו, ושהם לרוב מבצעים חטאים במהלך היום ומתוודים עליהם בלילה. זה שיכנע אותי עוד יותר, כי אמי ושתי גיסותיי היו כולן משיחיות והאופן שבו הן חיו היה בדיוק כפי שתואר בדברי האל. הן באמת חטאו ואז התוודו על חטאיהן ואז חטאו שוב. ואז הייתה לי הארה רוחנית: האם זה באמת קולו של אלוהים? אם זה לא אלוהים, כיצד מחבר הספר מבין את העולם הדתי טוב כל כך? לא-מאמינים לא מבינים, לגדולים ולמפורסמים אין מושג, ואפילו האנשים הדתיים בעצמם לא קולטים שהם מאמינים באלוהים אבל גם מתנגדים לאלוהים בו זמנית. ככל שחשבתי על כך יותר, כך הרגשתי יותר שהדברים באותו ספר לא היו דברים שבן אדם יכול לבטא, והיו כנראה הביטוי של התגלמות האל בעולם הגשמי.

ימים ספורים לאחר מכן, האחות שהשמיעה באוזניי את בשורת המלכות של האל הכול יכול שמעה שחזרתי הביתה מבית החולים והגיעה לביתי, מלווה באחות אחרת, כדי להשמיע לי שוב את הבשורה. הפעם הייתי מודעת לקולו של המצפון שלי, שאמר: "הפכתי לנכה אבל האחיות לא נטשו אותי בסלידה ואפילו הגיעו כדי להשמיע באוזניי את הבשורה שוב ושוב. זה משהו שאנשים רגילים לא היו מסוגלים לעשות. כל אחד אחר היה שוכח ממני כבר מזמן." היה לי מאוד ברור שאהבה מסוג זה ודאי מגיעה מאלוהים, שכן אי אפשר למצוא אותה בעולם הגשמי. כמאמר הפתגם: "חבר בצרה הוא חבר אמיתי", ובאותו יום חוויתי זאת בצורה עמוקה. למשפחתי לא הייתה ברירה אלא להישאר לצדי, אבל האנשים הללו, שלא היו קשורים אליי בשום צורה, ושלא היו להם שום מניעים נסתרים ולא הציבו שום תנאים, הגיעו בצורה מסודרת במשך יותר משנה כדי להשמיע לי את הבשורה והיו שם בשביל נכה כמוני, הוכיחו לי עד כמה מדהימות האמונה שלהם, האהבה שלהם והסבלנות שלהם! התרגשתי מאוד מאהבתו של האל, ומאז שוב לא הייתה לי סיבה לסרב לבשורת האל. כתוצאה מכך, בעלי ואני קיבלנו על עצמנו את עבודת האל של אחרית הימים.

ביוני 2011, בעלי ואני התחלנו את חיי הכנסייה שלנו בכנסיית האל הכול יכול. מאחר והראייה שלי לא הייתה טובה מספיק כדי לאפשר לי לקרוא בעצמי, בעלי הקריא לי בדרך כלל את דברי האל, ובמהלך הביקורים בכנסייה, גם האחים והאחיות הקריאו באוזניי את דברי האל. לעיתים, כשהייתי לבדי, הייתי גם מקשיבה למזמורים. מאוחר יותר, מצאתי את הסיבה למחלה ולסבל שלי במילותיו של האל: "מאין בא הכאב הכרוך בלידה, מוות, מחלות וזקנה – אותן תופעות שקיימות לכל אורך חיי האדם? מה גרם לאנשים לחוות את הדברים הללו? בני האדם לא סבלו מהתופעות הללו כשהם נבראו, נכון? אז מאין באו הדברים הללו? הם באו לאחר שהשטן פיתה את בני האדם ושגופם הגשמי התנוון. כאבו של הגוף הגשמי, ייסוריו והריקנות הכרוכה בקיומו וכן העליבות הקיצונית של העולם האנושי החלו אחרי שבני האדם הושחתו על ידי השטן, ומאז שהוא התחיל לענותם. כתוצאה מכך הם התנוונו אז יותר ויותר. מחלותיהם של בני האדם החמירו יותר ויותר, וסבלם נעשה קשה יותר ויותר. בני האדם חשו במידה גוברת את הריקנות ואת הטרגדיה שבעולם; הם חשו שאי אפשר להמשיך ולחיות בו, ונותרה בהם פחות ופחות תקווה עבור העולם. כל זה קרה לאחר השחתת השטן. אם כן, השטן הוא זה שהמיט על בני האדם את הסבל הזה, והדבר קרה רק לאחר שהשטן השחית את האנושות, וזו התנוונה. ...לכן אתם עדיין מסוגלים לחלות, להיקלע לצרות ולחוש רצון להתאבד, ולכן אתם לפעמים מסוגלים גם לחוש כמה העולם אומלל או להרגיש שלחיים אין שום משמעות. במילים אחרות, השטן עדיין מושל בסבל הזה – זו חולשה קטלנית של האדם" ("אלוהים חווה את כאב העולם – מהי משמעות הדבר?" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). דברי האל תיארו במדויק כיצד הסבל מכאב המחלה היה כה רב שאיבדתי כל רצון לחיות ורציתי לסיים את חיי. אבל לפי דברי האל, כל כאבי המחלה והסבל היו כתוצאה מדרכיו המזיקות של השטן. בהתחלה, לא הבנתי למה אלוהים אמר את הדברים הללו, אבל אחרי שקראתי עוד את מילות האל התחלתי לאט לאט להבין את האמיתות הללו.

אחר צהריים אחד בעלי הקריא לי את דברי האל כרגיל, ואז הוא הגיע למילים הבאות: "מאז שהאדם המציא לראשונה את מדעי החברה, מדע וידע העסיקו את דעתו של האדם. לאחר מכן הפכו המדע והידע לכלים לשליטה באנושות ולא נותר לאדם מספיק מקום לעבוד את אלוהים, ולא תנאים מיטיבים לעבודת האל. מעמדו של אלוהים בלב האדם פוחת יותר ויותר. אדם שאין בלבו אלוהים, עולמו הפנימי חשוך, ריק וחסר תקווה. ...מדע, ידע, חירות, דמוקרטיה, פנאי, נוחות – אלה מביאים לאדם רק נחמה זמנית. אפילו עם הדברים האלה, אין מנוס מכך שהאדם יחטא ויקונן על עוולות החברה. הדברים האלה אינם יכולים לשכך את תשוקת האדם ואת תאוותו לחקור. מכיוון שאלוהים הוא שברא את האדם, קורבנות השווא וחקירותיו של האדם יכולים רק להוסיף למצוקתו. האדם יתקיים במצב של פחד תמידי והוא לא יידע כיצד להתמודד עם עתיד האנושות או עם הדרך שלפניו. האדם אפילו יתחיל לחשוש מפני מדע וידע, ולחשוש עוד יותר מתחושת הריקנות שלו" ("אלוהים שולט בגורל האנושות כולה" ב'הדבר מופיע בבשר'). כאשר שמעתי את המילים הללו, הבנתי לבסוף מדוע האל אמר שכל מחלותיה וסבלה של האנושות מקורם בשטן: השטן משתמש בידע ובמדע על מנת להשחית אותנו. השטן ממלא אותנו ברעיונות מגוחכים, כגון "האדם התפתח מן הקוף", "מעולם לא היה כל מושיע", "ידע עשוי לשנות את גורלך", "גורלו של כל אדם נתון בידיו שלו" "המדע מציל את האנושות", ו-"האדם יכול לכבוש את הטבע". השטן שטף את מוחו של האדם עם הפילוסופיות, החוקים, הרעיונות והמושגים הללו. הם תפסו מקום בליבם ובנפשם של בני האדם, והם כופים עליהם להאמין בצורה עיוורת בידע ולסגוד למדע. האנשים משלים את עצמם שהם יכולים לשנות את גורלם עם ידע או להשתמש במדע על מנת לפתור כל בעיה קשה. אנשים לקחו את הרעיונות המגוחכים של השטן ויצרו מהם את הבסיס לחייהם, ובכך השטן לקח אותם בשבי, כבל אותם ושלט בהם. אנשים התחילו להכחיש את כל מה שמגיע מהאל, להרחיק את עצמם מאהבתו ומהגנתו של האל. השטן מנצל אותם כמו בובנאי המשחק עם בובותיו, ואני הייתי רק אחת מתוך מיליונים רבים שניזוקו בדרך זו. כשהייתי חולה, סמכתי על המדע שיטפל בי. האמנתי במדע בצורה עיוורת וסגדתי לו. באמת ובתמים חשבתי שהמומחים בבתי החולים המפורסמים, עם הטכניקות המתקדמות שלהם והציוד הרפואי המודרני שלהם, יוכלו לרפא את המחלה שלי. אבל לא רק שהמצב שלי לא השתפר, אלא שהגעתי לסכנת חיים של ממש. המדע נתן לי רק תקווה חולמנית וכאב חסר תקנה. המדע גרם לי לא להאמין באל, לכן מרדתי באל שוב ושוב, התנגדתי לו, וסירבתי לישועה שלו. אבל למרות מרדנותי, אלוהים מעולם לא ויתר על הושעתי, ומאז הוא משתמש בדבריו כדי להדריך אותי. לאט לאט, הוא עורר את נפשי, שהייתה חנוקה בידי המדע והידע. אני, שהייתי על סף מוות, ניצבתי בפני האל וזכיתי להושעתו.

בעלי המשיך להקריא לי את דברי האל בכל יום, ויום אחד שמעתי את דברי האל הבאים: "אלוהים ברא את העולם הזה, ברא את האנושות הזו, ויתרה מזאת, הוא היה אדריכל התרבות היוונית העתיקה והציוויליזציה האנושית. רק אלוהים מנחם את האנושות הזו, ורק אלוהים דואג לאנושות הזו יומם וליל. ההתפתחות והקדמה האנושית הן חלק בלתי נפרד מריבונות האל, ועברה ועתידה של האנושות כרוכים הדוקות בתוכניותיו של אלוהים. ...אם האנושות רוצה שגורלה יהיה טוב ואם מדינה רוצה שגורלה יהיה טוב, על האדם להרכין ראש בעבודתו את אלוהים, להכות על חטא ולהתוודות בפני אלוהים. אחרת גורלו ויעדו של האדם יהיו אסון בלתי נמנע" ("אלוהים שולט בגורל האנושות כולה" ב'הדבר מופיע בבשר'). פסוק זה עזר לי להבין שגורל כל האנשים נמצא בידי האל וכי האל הוא מקור חיי האנושות. כשאנשים ניצבים בפני האל, הולכים בדרכיו, וסוגדים לו, הם יכולים לזכות בגורל טוב. כאשר אנשים מתרחקים מהאל, מתנגדים לאל ונוטשים אותו, וסומכים על השטן במקום, הם מוסרים את עצמם לידי השטן. כתוצאה מכך, השטן יזיק להם וירמוס אותם, והם יהיו נתונים לאינספור אסונות וסבל אינסופי. ככה אנשים פוגעים בעצמם וחורצים את גורלם. באותו רגע, הבנתי עד כמה טיפשה, עיוורת ומעוררת רחמים הייתי. הבנתי שההשקפות שלי לגבי ידע ומדע לא היו אלא רעל, הן היו כלים ששימשו את השטן כדי להשחית אותי. כל השנים הללו הורעלתי בידי השטן, וכעת אני מצרה על כך מאוד. ממעמקי לבי, חוויתי ערגה אמיתית לאל. הייתי מוכנה לנהוג כמו אנשי נינווה בכתבי הקודש, להשליך את עצמי על האדמה בפני האל ולהתוודות ולהכות על חטא. רציתי להשאיר מאחור את כל דרכיי הרעות ולקבל את ההדרכה וההזנה שהאל סיפק לי. רציתי ללכת בעקבות האל ולסגוד לו, ולכן ביקשתי מיוזמתי לקחת על עצמי תפקידי אירוח בכנסייה. באינטראקציות שלי עם האחים והאחיות אף אחד לא זילזל בי או המעיט מערכי בגלל המחלה שלי. למעשה, הם עזרו לי ותמכו בי מאוד, ותמיד הרגשתי שאני מוקפת באהבה כנה.

לאחר שעבר זמן מה ולא חל שיפור במצבי הבריאותי, התחלתי להעמיד בפני אלוהים דרישות, ביקשתי ממנו שיעזור לי להבריא. אבל האחיות שיתפו אתי את הדברים הבאים: "אלוהים ברא את כל הדברים, ואנחנו הברואים, לכן אין זה משנה כיצד אלוהים נוהג בנו, עלינו לקבל את התיזמורים וההסדרים שלו. אם אנחנו מבקשים מאלוהים דברים, אנחנו רק מפגינים את חוסר ההגיון שלנו בפניו. ריפוי מחלות, גירוש שדים, וביצוע ניסים היו חלק מעבודת האל בזמן עידן החסד, אבל עכשיו אנחנו בעידן הממלכה, ועבודתו העיקרית של האל כעת היא להשיג הכול דרך דבריו, להשתמש במילים על מנת לטהר ולשנות את הטבע המושחת של האדם. אלוהים רוצה להפוך אותנו לאנשים אשר מצייתים לו, נאמנים לו, יודעים אותו ואוהבים אותו כך שהוא יוכל לקחת קבוצה של אנשים כאלה לעידן הבא. אלוהים רוצה באהבה וצייתנות שאנשים מביעים באופן טבעי לאחר שהם מכירים את האל. הוא לא רוצה שאנשים יילכו בעקבותיו מתוך תחושה של הכרת תודה על ריפוי התחלואים שלהם. כנאמר בדברי האל: 'בני האדם מאמינים שכאשר אלוהים מושיע את האדם, הוא עושה זאת על ידי כך שהוא נוגע בבני האדם וגורם להם לתת לו את לבם באמצעות הברכות והחסד שלו. כלומר כאשר הוא נוגע באדם, הוא מושיע אותו. ישועה כזו היא סחר חליפין. רק כאשר אלוהים יעניק לבני האדם פי מאת מונים, בני האדם יפעלו תחת שמו של אלוהים וישאפו לעשות דברים טובים למען אלוהים ולהעניק לו כבוד. לא זה הוא רצונו של אלוהים עבור האנושות. אלוהים בא כדי לעשות עבודה על פני האדמה על מנת להושיע את האנושות המושחתת – אין בכך כל שקר. אלמלא כן, הוא בשום אופן לא היה בא לעשות את העבודה הזו באופן אישי. בעבר, שיטת הישועה שלו הייתה הפגנה של שפע אהבה וחמלה, כך שהוא נתן את כל כולו לשטן בתמורה לאנושות כולה. המצב הנוכחי שונה לחלוטין מהעבר: כיום, הישועה שלכם מתרחשת באחרית הימים, במהלך המיון של כל בני האדם לפי סוגם. אמצעי הישועה שלכם הוא לא אהבה או חמלה, אלא ייסורים ומשפט שנועדו כדי שהאדם יזכה בישועה מעמיקה יותר' ("עליכם להניח בצד את ברכות המעמד ולהבין את רצונו של אלוהים בנוגע לישועת האדם" ב'הדבר מופיע בבשר') .כך שעלינו לנתח ולהבין כיצד התשוקה לברכות מניעה אותנו וכיצד מערכת היחסים שלנו עם האל מבוססת על יחסי קח-תן. עלינו גם לקרוא עוד ועוד מדברי האל וליישם אותם בחיינו, לקבל על עצמנו את השיפוט והייסור בדברי האל, לקבל את הטיפול, הגיזום, הניסיונות והזיכוכים, ולשאוף לטהר ולשנות את הטבע המושחת שלנו. השיפור במצבך נתון בידיו של האל, ועלינו להיכנע לתיזמורים ולהסדרים של האל."

דרך השיתוף של האחיות, הבנתי שהנאה בלבד מחסדו של האל אינה מספיקה כדי לשנות את טבענו השטני. רק על ידי קבלה של השיפוט והייסור של האל באחרית הימים, נוכל להיפטר מטבענו המושחת, להחזיר לעצמנו את המצפון וההיגיון, ובכך לזכות בישועת האל ולהיות תואמים לרצונו. כל אותם משיחיים שלא מקבלים את עבודת האל של אחרית הימים אולי יקבלו את שפע החסד של האל, אבל הם ממשיכים לחיות במעגל של ביצוע חטאים והודאה בהם. הסיבה לכך היא שהטבע המושחת שלהם לא טוהר, ולכן הם מסתובבים ומתאמצים מאוד במטרה להשיג את ברכותיו וחסדו של האל. במילים אחרות, הם רוצים לעשות עסקה עם האל, ולכן הם לעולם לא יזכו באישורו. לאחר שהבנתי את רצונו של האל, הפסקתי לבקש מאלוהים לרפא את המחלה שלי ובמקום זאת התחייבתי להאמין באל ולסגוד לאל, ללא קשר למצבי הרפואי. התחייבתי למלא את מחוייבותיי כאחת הברואות, לתור אחר האמת ולשאוף להכיר את האל טוב יותר, להיפטר מטבעי המושחת ולחיות כבת אנוש אמיתית על מנת לספק את רצונו של האל. ברגע שהתחלתי ליישם כל זאת, הרגשתי שחרור אדיר בלבי, וכבר לא חשתי כבולה או מוגבלת עקב הכאב של המחלה שלי, וכבר לא פחדתי כל כך מהמוות. כל מה שרציתי היה להיכנע לחלוטין לאל ולציית לתכתיביו ולהסדריו.

לאחר מכן, נפגשתי לעיתים קרובות עם האחים והאחיות כדי לקרוא את דברי האל, לשתף באמיתות, ולשיר מזמורי הלל לאל. הרגשתי שלבי הועשר מאוד, וכתוצאה מכך סבלי פחת. מיסתורית אף יותר הייתה העובדה שכמעט מבלי שהבחנתי בכך, חוסר התחושה ברגליי התחיל להיעלם ולאט לאט חזרתי שוב ללכת, עד שלבסוף לא הייתי צריכה להסתמך על כיסא הגלגלים בכלל. עוד יותר בלתי צפוי היה שיום אחד ראייתי שבה פתאום ויכולתי לראות את המילים המודפסות בספרים של דברי האל. סוף סוף יכולתי לראות את דברי האל! לא האמנתי בכך, אבל באמת חוויתי נס. האושר שחשתי בלבי היה בלתי ייאמן, וכך המשכתי להתפלל לאל, להודות לו ולהלל אותו. כשסיפרתי לבעלי בהתלהבות את החדשות הטובות, הוא התרגש מאוד. בעיניים דומעות, הוא קרא שוב ושוב, "תודה לאל, תודה לאל!" כן, זה אמיתי – נכנעתי לאל רק מעט והאל נתן לי את הברכה האדירה הזו. הרגשתי במעמקי לבי כיצד, למרות שעבודת האל באחרית הימים אינה כוללת עשיית ניסים, הסמכות של דברי האל עולה אלפי מונים על סמכות ניסיו. אלוהים הוא באמת האל הכול יכול, האל אשר אוהב בני אדם!

יום אחד, בעלי היה בבית החולים המחוזי ופגש שם ברופא הראשי שטיפל בי. הרופא שאל אותו כיצד מתקדם הטיפול במחלת הכליות שלי והאם קיבלתי דיאליזה. בעלי ענה: "היא לא קיבלה דיאליזה, אבל מצבה כבר משתפר. היא יכולה ללכת עכשיו, והיא גם יכולה לראות!" הרופא הופתע מאוד ואמר: "איזה נס! חשבתי שהיא מקבלת דיאליזה כבר זמן מה."

כיום, אני חיה חיים רגילים. קרובי משפחתי, חבריי ושכניי כל הזמן מביעים את הפתעתם ואומרים דברים כמו: "מעולם לא חשבתי שמצבך ישתפר כל כך מהר. פיזית ומנטלית את נראית כמו אדם רגיל!" כל פעם שאני שומעת משהו כזה, אני אומרת כמה מילות הודיה שקטות לאל: "אלי, לעולם לא אשכח, במשך כל חיי, את האהבה שהראית לי ואת ישועתך. למרות שאין דבר שאני יכולה לעשות למענך, אני נחושה בדעתי ללכת בעקבותיך, לסגוד לך ולמלא את חובתי בתור אחת מברואותיך עד סוף ימיי להחזיר על אהבתך." הייתי מושחתת מאוד, בהתחלה לא הכרתי בקיומו של האל, ופעם אחר פעם סירבתי לישועתו של האל, אבל לא רק שהאל לא שפט אותי בשל עוונותיי, אלא הוא אפילו הציל אותי בצורה נפלאה באמת. זכיתי לכמות נכבדה של חסדי האל, ואני יודעת שאני לא ראויה לחלוטין לחסד שכזה. חוויות עוצמתיות ומתמשכות אלה הראו לי שמדע וידע לא מסוגלים להציל אנשים, אלא יגרמו רק סבל אינסופי, פחד ומוות. רק הבורא והשליט של כל היקום יכול לתת לבני האדם חיים ואת התזונה לה הם זקוקים. האל הוא הבסיס היחיד להישרדות המין האנושי, והוא התקווה והגאולה היחידה של המין האנושי. התקווה היחידה של בני האדם לזכות בגורל טוב היא לסגוד לאל. אני מודה לאל על שהציל אותי – אישה שהלכה שולל אחרי השטן והייתה קרובה למוות – מהשפעתו של השטן. האל החזיר אותי לחיים והחזיר אותי לפניו, הבורא של כל הדברים. עכשיו אני צועדת בשביל החיים הנוצץ!