מאת שו ז'יגאנג, עיריית טיאנג'ין

בעבר הושפעתי עמוקות מהערכים המסורתיים של סין, והפכתי את רכישת הנדל"ן לילדיי ונכדיי למטרת חיי. לשם כך, הקדשתי את עצמי ללימוד טכנולוגיות לתיקון רכב. בנוסף, פתחתי מוסך תיקונים, והעסק הצליח מאוד. באותה תקופה בחיי, האמנתי שאני שולט בגורלי, אז כאשר גיסתי הטיפה לי אודות הבשורה של ישוע אדוננו, לא רק שסירבתי לקבל זאת אלא לעגתי לה, משום שהרגשתי שאני מסוגל לחיות טוב באותה מידה בלי להאמין באלוהים. אולם התקופה הטובה לא האריכה ימים. העסקים במוסך שלי הורעו יותר ויותר, ולמרות שעבדתי קשה, לא הצלחתי להשיב את המצב לקדמותו. העבדתי את עצמי בפרך בניסיון לשנות את המצב ונעשיתי מותש ואומלל, אז התחלתי לשתות אלכוהול כל היום כדי להקל על החרדה שלי. עקב כך, יום אחד לא הייתי מרוכז בנהיגה ובסופו של דבר הייתי מעורב בתאונה. מכוניתי התרסקה לחלוטין, אבל למרבה המזל ובדרך נס, יצאתי חי .זמן לא רב לאחר מכן, באביב 1999, אשתי הטיפה לי את הבשורה של האל הכול יכול באחרית הימים. באמצעות הקריאה בדברי האל הכול יכול, הבנתי כמה אמיתות ותפשתי שהסיבה לכך שהייתי כה אומלל וחסר אונים הייתה שקיבלתי את עקרונות החיים שהשטן מטיף לבני האדם. רציתי להסתמך על מאמציי בלבד כדי להיות מאושר בביתי, והתוצאה הייתה שהולכתי שולל עד לנקודה שבה נקלעתי לסבל קיצוני וכמעט איבדתי את חיי. האל הכול יכול הוא שהשיב אותי מסף המוות והכניס אותי אל ביתו, והייתי אסיר תודה לו עד מאוד על שהפגין רחמים כלפיי. מאותה עת והלאה, קראתי בכל יום את דברי האל וגם השתתפתי במפגשים ושיתפתי עם אחיי ואחיותיי, ולבי נמלא אור. נהניתי מכך והייתי מאושר שמצאתי נתיב אמיתי בחיי. אולם, לא חלף זמן רב והממשלה הסינית הקומוניסטית קבעה שיש לעצור אותי בשל אמונתי באלוהים, ונאלצתי לעזוב את משפחתי ולמצוא מסתור. למרות שבאותה תקופה היו לי רגעי חולשה, האמנתי שאין זה משנה להיכן אלך ואין זה משנה כיצד השדים של השטן ירדפו אותי, דברי האל ינחו אותי. יותר מעשר שנים מאוחר יותר, הגעתי באמצעות ההדרכה והאספקה של דברי האל להבנה הדרגתית של אמיתות אחדות, וחשתי סיפוק רב בחיי. בתקופה שלאחר מכן, כשנעצרתי והייתי נתון להטרדות, חוויתי באופן מעשי עד כמה דברי האל מעניקים לי כוחות בחיי, משום שדברי האל הם אשר איפשרו לי לעמוד איתן, זקוף, וללא מורא בעינויים וייסורים אכזריים מידי השטן, וכך הצלחתי לבסוף להשפיל את השטן. לאחר החוויה הזאת, הוקרתי את דברי האל אף יותר ולא הייתי מסוגל להתנתק מהם אפילו לרגע אחד.

יום אחד בפברואר 2013, יצאתי להפיץ את הבשורה עם כמה אחים ואחיות, אולם בדרכנו חזרה עצר אותנו רכב מסחרי. שלושה שוטרים יצאו מהרכב וביקשו את תעודות הזהות שלנו, וכשהם שמעו את המבטא הלא-מקומי שלי, הם ערכו על גופי חיפוש בכוח, אפילו בלי לנמק זאת. הם לקחו מכיסיי כרטיס של הבנק החקלאי של סין בשווי של יותר מ-700 יואן, מעל 300 יואן במזומן, טלפון סלולרי, נגן MP5 ומעט מידע אודות הבשורה. ברגע שאחד השוטרים גילה שאני מאמין באל הכול יכול, התנהגותו נעשתה אכזרית מאוד והוא אזק אותי בכוח ודחף אותי לתוך המכונית. בתחנת המשטרה, הם הורו לי לעמוד מול הקיר, ושוטר אחד שאל אותי, "מה שמך? היכן הבית שלך? מי הטיף לך על אמונה באלוהים?" כשהוא ראה שאני מסרב לענות, הוא מייד נתקף זעם, קרע מעליי את מעיל הפוך, ואז סובב אותי, משך את הסוודר שלי מאחור מעל לראשי והיכה בגבי בחוזקה באלה שלו. אחרי כל כמה מכות, הוא שאל, "עכשיו תדבר?" אחרי שהיכה אותי 15 פעמים ברצף, הרגשתי כאילו שהעור בגבי נקרע ושעמוד השדרה שלי נשבר. זה כאב מאוד. אבל כמה שהוא היכה אותי, סירבתי לדבר. לבסוף, הוא השתולל מזעם וצרח, "בסדר, אני מרים ידיים! היד שלי כואבת מלהכות אותך, ואתה עדיין מסרב לדבר!" ידעתי בלבי שאלוהים מגן עליי. לא הייתי מסוגל לעמוד במכות אלימות כאלה בכוחות עצמי. הודיתי לאלוהים בשקט.

הם ראו שהמכות לא יעילות במקרה שלי, אז הם שינו טקטיקה. אחד השוטרים המרושעים הביא מוט שאורכו כמטר אחד וקוטרו כשישה סנטימטרים ובחיוך מרושע אמר, "בואו ניתן לו 'לטעום מהתענוג' של כריעת ברך על הדבר הזה, ואז נראה אם הוא ידבר!" שמעתי שלאחר שכורעים ברך על מוט כזה במשך 30 דקות, אתה לא יכול לעמוד ישר או ללכת. לנוכח עינויים כאלה, הרגשתי ששיעור קומתי הרוחני דל מדי ושבשרי לא יעמוד בכך. פחדתי. אז קראתי לאלוהים בכל כוחי, "אלוהים! שיעור קומתי דל מדי ואני חושש שלא אעמוד בעינוי כזה. אנא הגן על לבי והענק לי כוחות לסבול את העינוי הזה ולא לבגוד בך". קראתי לאלוהים שוב ושוב, ואלוהים ידע שבשרי חלש. הוא שמע את תפילתי כי בסופו של דבר המשטרה המרושעת החליטה לא להשתמש בעינויים מהסוג הזה. עובדות אלה הציגו לנוכח עיניי את הרחמים וההגנה של אלוהים כלפיי, ואלה חיזקו את אמונתי באל עד מאוד והשקיטו את פחדיי .למרות שהם החליטו לא להשתמש בשיטה זו של עינויים, הם עדיין לא היו מוכנים לשחרר אותי. במקום זאת, הם חשבו על שיטה אחרת לעינויים. הם הכריחו אותי לכרוע ברך על הקרקע, כשמותניי ישרות, ואז שוטר ענק אחד שגובהו יותר מ-180 סנטימטר עמד על שוקיי בשתי רגליו ודרך עליהן בכל כוחו. ברגע שהוא עמד עליהן, פילח אותי כאב עז. אז התפללתי לאלוהים בכל כוחי, "אלוהים! אני לא מסוגל לעמוד בעינויים לא-אנושיים כאלה, אבל אני רוצה לרצות אותך, אז אני מתחנן בפניך שתעניק לי אמונה, כוחות ורצון לעמוד בסבל. אני רוצה לעמוד איתן בעדותי בעבורך". תודה לאל ששוב שמע את תפילתי. השוטר השמן לא הצליח לעמוד יציב על שוקיי, אז בתוך זמן קצר הוא ירד מהן. השוטר המרושע לידו נתקף זעם ואמר, "טיפש חסר תועלת שכמוך! למה אתה יורד ממנו כל כך מהר?" השדים האלה באמת היו רשעים ואכזריים בצורה שאין דומה לה. הם חשבו על כל שיטה אפשרית כדי לענות אותי ופשוט השתוקקו להרוג אותי, כאילו שרק מותי יספק אותם. הם הכריחו אותי להישאר במצב של כריעה ישרה ולא התירו לי לזוז. אחר כך, אחד השוטרים שלח מבט רב משמעות לעבר האחרים והם יצאו מהחדר, כשהם משאירים אותי איתו לשמור עליי. הוא ניגש אליי וניסה להתחנף אליי בחיוך מזויף כשאמר, "אימי גם מאמינה באלוהים. ספר לי איך התחלת להאמין. הייתי רוצה להאמין באלוהים יחד איתך, אז קח אותי לפגוש את הממונים עליך". כששמעתי את שקריו והבטתי בחיוך חסר הכנות שלו, נתקפתי לפתע בחילה. בדיוק כשעמדתי לחשוף את התחבולה שלו, נזכרתי פתאום בדברי אלוהים: "האומץ שלי חייב למלא אתכם... אולם למעני, אסור לכם גם להיכנע לאף כוח חשוך. הסתמכו על חוכמתי כדי לצעוד בדרך המושלמת. אל תאפשרו למזימות של השטן להשתלט עליכם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 10). דברי אלוהים הנחו אותי בזמן הנכון ואיפשרו לי להבין שאל מול השטן אני זקוק לחוכמה אפילו יותר מאשר לאומץ. עלינו לסמוך על אלוהים בכל עת שיעניק לנו חוכמה להתמודד עם השטן. בעזרת ההארה וההדרכה של דברי אלוהים, ידעתי מה לעשות. אז אמרתי, "אם אתה באמת רוצה להאמין, עליך רק לקרוא את דברי האל בביתך. אינך צריך לצאת ולראות אף אחד". ברגע שסיימתי לדבר, נכנס השוטר הרשע שהיכה אותי ואמר לי ברשעות, "לעבוד איתך זה ממש כאב ראש!" ידעתי אז שהשטן נכשל והושפל והודיתי בשקט לאל. ראיתי שאלוהים תמיד איתי. הוא הנחה אותי, עודד אותי והדף באורח פלא את האלימות של ידו השחורה של השטן. אהבתו של אלוהים אליי גדולה כל כך! באותו רגע, למרות שהייתי כלוא בתא, הרגשתי שיחסיי עם אלוהים קרובים מתמיד, וחשתי עצמי נתמך ורגוע עד מאוד. הם הכריחו אותי לכרוע ברך יותר משעתיים. לבסוף, אחרי השעה אחת לפנות בוקר, כשהבינו שהחקירה אינה מניבה תוצאות, לא נותר להם אלא לעזוב במפח נפש.

בבוקר היום השני, המשטרה לקחה אותי לסניף של המשרד לביטחון הציבור. כשנכנסתי לחדר החקירות, מפקד המשטרה הפלילית שאל אותי בזעם, "איך קוראים לך? היכן הבית שלך? מי הציג בפניך את האמונה באלוהים? כמה זמן אתה מאמין באלוהים? מיהם אנשי הקשר שלך? ספר לי הכול, אם לא, אני מבטיח לך שתצטער על כך!" אבל לא משנה מה הוא שאל, לא גיליתי לו דבר. הוא חקר אותי כל היום, בטקטיקות גסות ועדינות כאחד, אבל הוא לא הוציא ממני דבר. לבסוף הוא התרתח וצעק, "אתה מסרב לדבר?! אז בוא נראה איך תאהב את החיים במעצר! אם אתה רוצה ללכת בדרך הקשה, אנחנו בהחלט יכולים לעשות זאת! אם לא תיתן לנו את התשובות שאנחנו רוצים, נשאיר אותך כלוא שם לנצח!" וכך, נלקחתי לבית המעצר וננעלתי בתא שבו שוכנו המספר הגדול ביותר של עבריינים רציניים. ברגע שנכנסתי לתא, דמי קפא בעורקיי לנוכח האווירה הקודרת והמפחידה של המקום. קירות התא היו בגובה ארבעה מטרים. התא היה חשוך ולח ורק חלון קטן אחד הכניס קרני שמש מועטות. ונישא במקום ריח סמיך ומעופש שהפך את האוויר לכמעט בלתי אפשרי לנשימה. בתא הזעיר הזה היו דחוסים פושעים רבים: רוצחים, משתמשים בסמים ושודדים. כולם עבריינים כבדים. כל אחד מהם נראה פראי ושטני. כמה מהם היו גבוהים, בעלי שרירים עבים, עם פרצופים מחוספסים ומכוערים וגוף מכוסה בקעקועים של דרקונים, עופות-חול, נחשים וכדומה. אסירים אחרים היו רזים כמו מקלות, כמו שלדים חיים, והם גרמו לי חלחלה רק מלהביט בהם. בין העצורים הייתה היררכיה, והמאמינים באל הכול יכול היו בתחתיתה, ללא כל זכויות שהן. כפתור החירום שהותקן על הקיר נועד במקור לשמש את האסירים כדי להזעיק סוהר במצבי חירום. אבל למאמינים באל הכול יכול לא הייתה כל זכות "ליהנות" מהשימוש בו. לא משנה עד כמה הייתה ההתעללות בלתי אנושית, איש לעולם לא היה מגיב לכך.

ביומי הראשון בתא, האסיר הראשי לעג לי אחרי ששמע על מצבי ואמר, "מאחר שאתה מאמין באל הכול יכול, דאג שהוא יחלץ אותך מכאן. אם האלוהים שלך כל כך טוב, למה הוא איפשר לך להגיע למקום הזה?" האסיר הרע שלצידו הצטרף ללעג, "מי לדעתך טוב יותר, הבוס שלנו כאן או האלוהים שלך?" כששמעתי אותם מזלזלים באלוהים ועולבים בו, רתחתי מזעם. רציתי להתווכח איתם, אבל הייתי חסר יכולת לעשות זאת. נזכרתי שב"דרשות ושיתופים על היווכחות בחיים" נאמר כי מהותם של החוטאים היא של שדים, וזה נכון לגמרי! השדים האלה היו חסרי כל היגיון וראויים להיות מקוללים! כאשר לא הגבתי, האסיר הראשי נתקף זעם וסטר לי באכזריות פעמיים. לאחר מכן הוא היכה בסנטרי בחוזקה באגרופו והפיל אותי לרצפה. פחדתי מאוד מהשדים האלה, ולא יכולתי אלא לקרוא לאלוהים, "הו, אלוהים! אתה יודע שאני פחדן וחלש ושתמיד פחדתי מבריונים וגנגסטרים. אנא הגן עלי, תן לי אמונה וכוחות, ואפשר לי לא לאבד את עדותי במצב הזה”. השדים ההם ראו שאני מסרב לדבר, אז הם חשבו על דרך אחרת לענות אותי. פושע שנראה כמו שלד ניגש אליי ודחף אותי כנגד הקיר. לאחר מכן, הוא הורה לשני אסירים אחרים להצמיד את כתפיי לקיר, ואז הוא צבט את פנים הירך שלי בכל כוחו, משמאל ואחר כך מימין, ובכל פעם חשתי כאב בל יתואר מפלח את גופי. (בעקבות זאת, רגליי כוסו בבליטות גדולות שלא נעלמו עד היום). לאחר מכן, הוא היכה באגרופיו באכזריות בחלק החיצוני של ירכיי. בתוך זמן קצר, השתופפתי לקרקע וכמעט לא יכולתי לעמוד זקוף שוב. גם אז הם לא הפסיקו להתעלל בי. זה היה אמצע החורף והקור היה נוראי, אבל השדים האלה הורו לי לפשוט את בגדיי ולהשתופף בצמוד לקיר תחת הברז. הם שפכו עליי כל הזמן מים ופתחו בכוונה את החלון. נעשה לי קר כל כך עד שלא יכולתי להפסיק לרעוד. כשאחד האסירים ראה שאני חורק שיניים כדי לעמוד בעינוי הזה, הוא תפס חתיכת לוח קצף ונופף בו לעברי כמו מאוורר כדי להוליך אוויר קר לעברי. מייד הרגשתי כאילו דמי קופא בעורקיי ושיניי לא יכלו להפסיק לנקוש. יכולתי רק להתפלל בשקט לאלוהים, "הו, אלוהים! אני יודע שכוונותיך הטובות עומדות מאחורי מה שקורה לי עכשיו, אז אני מתחנן שתדריך אותי להבין את רצונך, כי לבדי באמת אינני מסוגל לשאת את העינויים של השדים האלה. הו אלוהים! אנא הענק לי יותר אמונה וכוחות, כדי שיהיו לי רצון ונחישות להתגבר על הקשיים האלה". לאחר שהתפללתי, נזכרתי בדבריו של אלוהים: "'כי סבלנו הקל, שהוא רק לרגע, יביא לנו כבוד עולמים גדול במאוד מאוד.' בעבר, כולכם שמעתם את האמרה הזאת, אך איש מביניכם לא הבין את משמעותן האמיתית של המילים. כיום, אתם יודעים היטב את המשמעות האמיתית שהן טומנות בחובן. המילים האלה הן מה שאלוהים ישיג באחרית הימים. והן יושגו על בני האדם שהתנין הגדול האדום כאש אמלל בארץ שבה הוא שוכן. התנין הגדול האדום כאש רודף את אלוהים והוא אויבו של אלוהים, ולכן בארץ הזו, בני האדם שמאמינים באלוהים חשופים להשפלה ולרדיפה. זו הסיבה שהמילים האלה יהפכו למציאות בקרב קבוצת בני האדם שאתם שייכים לה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, האם עבודתו של אלוהים פשוטה כפי שהאדם חושב?). כשהרהרתי בדברי אלוהים, הבנתי את רצונו. העובדה שכעת אני סובל בשל אמונתי באלוהים היא דבר מפואר, וזה לי לכבוד. השטן ייסר אותי במטרה לגרום לי לבגוד באלוהים ולהתכחש לו, משום שאיני מסוגל לעמוד בסבל גופני. לכן לעולם אסור לי להיכנע לשטן. באותו רגע נזכרתי פתאום איך קצין המשטרה הרשע איים עליי שאבלה את שארית חיי בבית המעצר, והבנתי לפתע שהאסירים מענים אותי ומתעללים בי באופן כה חסר רחמים משום שהמשטרה הרעה ציוותה עליהם לעשות זאת! רק אז התבהר לי שאותם "שוטרי העם" המתחסדים למעשה מרושעים ובזויים באופן שלא ייאמן. הם השתמשו באסירים האלה כדי לעשות את העבודה המלוכלכת בשבילם. הם מרושעים עד העצם ואינם אלא שדים המסוגלים לרצוח אפילו בלי לשפוך את הדם בעצמם! השטן ניסה כל שיטה אפשרית לגרום לי להיכנע להם, אך חוכמתו של אלוהים מיושמת על סמך תחבולותיו של השטן. אלוהים השתמש בסביבה זו כדי להעניק לי אמונה אמיתית בו, כדי לאפשר לי לראות בבירור את פניו המכוערות של השטן ואת מהותו המרושעת, ועל ידי כך לעורר בלבי תיעוב של ממש כלפיהם. ברגע שהבנתי את רצון האל, לבי הואר ואזרתי כוחות. לא יכולתי להרשות לעצמי ללכת שולל אחר השטן. אין זה משנה כמה כאב וחולשה גופנית יהיה עליי לשאת, עליי לעמוד איתן בעדותי למען אלוהים. נמלאתי תודה לאלוהים על שנתן לי כוחות להתגבר על העינויים והייסורים של השדים האלה ולהביס שוב את השטן.

הארוחות היומיות שלנו בבית המעצר כללו כרוב קפוא מבושל במים, ירקות כבושים ולחם תירס מאודה קטן – ארוחות שבשום פנים ואופן לא מילאו את בטננו. בלילה, האסיר הראשי וחבורתו ישנו על משטח השינה, ואילו אני ושאר האסירים נאלצנו לישון על הרצפה. כששכבתי על הרצפה הקפואה והסתכלתי על האסירים סביבי, חשבתי על גורלי המר ומיד חשתי צביטה של בדידות בלבי. חשבתי על שהותי בחברת האחים והאחיות שלי, ואיך בכל יום הייתי שמח ומאושר. ואילו עכשיו אני מבלה כל יום עם הפושעים האלה ועליי לסבול בנוסף את הבריונות והעלבונות שלהם. הרגשתי אומלל באופן בל יתואר... פניתי אל אלוהים והתפללתי אליו, "הו, אלוהים! אינני יודע כמה זמן אצטרך לחיות ככה ואינני יודע איך אעבור את הימים הבאים. בשרי חלש עכשיו ואני לא רוצה להתמודד עוד עם המצב הזה. הו אלוהים! אנא הענק לי נחישות לשאת את הסבל, והדרך אותי בהבנת רצונך, כדי שאוכל לרצות אותך במצב זה." לאחר שהתפללתי, דברי אלוהים הבליחו בבירור בראשי: "אלוהים הדיר שינה מעיניו לילות רבים כדי לבצע את העבודה של האנושות. מלמעלה ועד למעמקים, הוא ירד אל הגיהינום שבו האדם חי כדי להעביר את ימיו עם האדם. הוא מעולם לא התלונן על מצב המחיה העלוב בקרב בני האדם ולא הוכיח את האדם על מרדנותו, אלא שהוא סובל השפלה מאין כמוה בעת שהוא מבצע את עבודתו באופן אישי ....למען כל האנושות, וכדי שהאנושות כולה תוכל למצוא מנוח כמה שיותר מהר, אלוהים סבל השפלות ועוולות כדי לרדת ארצה, ונכנס באופן אישי ל'גיהינום' ול'שאול', אל גוב האריות, כדי להושיע את האדם. איך ייתכן שהאדם כשיר להתנגד לאלוהים? איזו סיבה יש לו להתלונן שוב על אלוהים? איך ייתכן שתהיה לו שוב עזות המצח להביט באלוהים? אלוהים משמיים ירד אל ארץ החטא הזו, המזוהמת מאין כמותה, והוא מעולם לא התמרמר או התלונן על האדם, אלא שהוא מקבל בשקט את ההרס^[1] והדיכוי של האדם. הוא מעולם לא השיב לאדם על הדרישות בלתי סבירות שלו, מעולם לא דרש דרישות מוגזמות מהאדם, ומעולם לא דרש דרישות בלתי סבירות מהאדם. הוא בסך הכל עושה את כל העבודה שהאדם דורש מבלי להתלונן: הוראה, הארה, הוכחה, זיכוך במילים, הזכרה, שכנוע, ייעוץ, שיפוט וגילוי" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודה והיווכחות (9)). הרהרתי בדבריו של אלוהים וחשבתי על הסבל שאלוהים סבל למען האנושות בשתי הפעמים כשהוא התגלם כבשר ודם בעולמנו, ועיניי דמעו מאליהן. ישוע אדוננו מוסמר לצלב והשתמש בחייו-שלו כדי לגאול את האנושות שהושחתה על ידי השטן. כיום, האל הכול יכול התגלם כבשר ודם שוב והגיע לסין – האומה שמתנגדת לאלוהים ביותר – שם הוא מסכן את חייו כדי לומר את דברו ולהושיע אותנו. מי יכול להבין את הקשיים והסבל שהוא סבל כדי לעשות זאת? מי יכול להעריך זאת? ובה בשעה, אני, בן אנוש מושחת, מרגיש אומלל באופן שלא ניתן לשאתו ואיני רוצה אלא להימלט מהמצב שלי, לאחר שביליתי כמה ימים בלבד עם הפושעים האלה. אלוהים הקדוש והצודק חי איתנו בעולמנו המרושע והחוטא במשך עשרות שנים. האם אלוהים לא סבל הרבה יותר? יתר על כן, אני סובל על מנת להיפטר משחיתות ולזכות בישועה אמיתית. ואילו אלוהים הוא חף מפשע ואינו שייך לעולם הזה, וגם לא לגיהינום הזה עלי אדמות. ובכל זאת, רק מתוקף אהבתו למין האנושי, הוא נכנס למעמקי המאורה של התנין הגדול האדום כאש, מוכן להקריב את חייו כדי להושיע את האנושות. אהבת האל באמת מדהימה! אם יש בי אהבה כלשהי לאלוהים, אסור לי להרגיש שאיני יכול לעמוד במצבי הנוכחי ואינני צריך להרגיש עצמי פגוע כל כך. לנוכח אהבת האל, הרגשתי רק חרטה ובושה. וכשחשבתי על אהבתו של אלוהים, הרגשתי גל חום בלבי. אלוהים באמת דגול ואהבתו למין האנושי עמוקה ואמיתית כל כך! אם לא הייתי חווה באופן אישי את המצב הזה, לא הייתי מודע לחביבותו ולקסמו של אלוהים. למרות שהחוויה הזו הרסה את גופי, היא הועילה מאוד לחיי. כשחשבתי על כך, לבי נמלא הכרת תודה לאלוהים, ומצאתי בי את הנחישות לעמוד איתן בעדותי למען אלוהים, למרות הכאב הקיצוני.

בבית המעצר, האסיר הראשי סיפר לי לעתים קרובות על כל האמצעים שבהם משתמשים הסוהרים כדי לענות "פושעים" המאמינים באלוהים: הם תוקעים נעצים באצבעותיהם של המאמינים, וגורמים להם כאב בל יתואר. הם ממלאים בקבוק במים רותחים ומאלצים את המאמינים להכניס את אחת מאצבעותיהם פנימה, ואחרי שהעור נשרף, הם מכריחים את המאמינים להוציא את האצבע והם מורחים אבקת צ'ילי על השלפוחיות... כשהקשבתי לעינויים מקפיאי-הדם שהוא תיאר, רתחתי מזעם והתיעוב שלי כלפי הממשלה הסינית הקומוניסטית, אותו משטר שטני, רק העמיק. היא מתארת את עצמה בכל דרך חיובית אפשרית, תוך כדי כך שהיא מבצעת כל מעשה רשע אפשרי. היא מכריזה על "חופש אמונה דתית", "כל האנשים נהנים מהזכויות הלגיטימיות ומהאינטרסים של אזרחים", ו"היחס לאסירים הוא כאל משפחה"... בעוד שבחשאי היא מתעללת באנשים ומענה אותם, אינה מגלה כל התחשבות בחיי אדם ואינה מתייחסת לאנשים כאל בני אדם. עבור המאמינים באלוהים, הכניסה לעולמה כמוהו ככניסה לגיהינום – מקום שבו הם יהיו נתונים לעינויים ולהשפלה ולעולם לא יוכלו לדעת אם ייצאו ממנו בחיים. המחשבה על כך הפחידה אותי משום שפחדתי שהעינויים ההם יופעלו גם עליי. בכל פעם כששמעתי את הסוהרים פותחים את החלון הזעיר שבדלת המתכת, גרוני נשנק, כי פחדתי שיגררו אותי החוצה ויענו אותי. ביליתי את כל היום המום מפחד, והרגשתי במלכודת שאין ממנה מוצא. באומללותי, יכולתי רק להתפלל בשקט לאלוהים: "הו אלוהים! לבי חלש עכשיו ואני חש עצמי מפוחד כל כך, אבל אני רוצה לרצות אותך, אז אנא הענק לי אמונה וכוח. אני רוצה להסתמך עליך כדי להתגבר על פיתויי השטן!" אחרי שהתפללתי, מצאתי הכוונה בדברי אלוהים :"אל תפחדו. האל הכול יכול וצבאותיו יהיה איתכם ללא ספק. הוא תומך בכם והוא המגן שלכם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אמירותיו של המשיח בראשית, פרק 26). "כשבני האדם מוכנים להקריב את חייהם, כל הדברים הופכים לזוטות, ואף אחד לא יכול לנצל אותם. מה יכול להיות חשוב יותר מהחיים? לפיכך, השטן מאבד את היכולת לעשות דברים נוספים בבני האדם, ואין שום דבר שהוא יכול לעשות באדם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה, פרק 36). דברי אלוהים נסכו בי נחמה ועידוד שלא יאומנו. "כן", חשבתי לעצמי. "אלוהים שאני מאמין בו הוא אדון הבריאה שברא את השמיים ואת הארץ ואת כל אשר בם. הוא הריבון על כל הדברים, והוא שולט על הכול ועל כולם. יתרה מזאת, האין זה נכון שחייו ומותו של כל אדם ואדם נתונים בידי האל? ללא רשותו של האל, השטן לא היה מעז לעשות לי דבר. האין זה נכון שהעובדה שביליתי את כל היום בחרדה ואימה אינה אלא הפחד שלי ממוות ומסבל גופני? השטן השתמש בחולשה זו כדי לתקוף אותי, לגרום לי להיכנע לו ולבגוד באלוהים. זו התחבולה של השטן כדי לטרוף אנשים. אבל אם אני מוכן למסור את חיי, האם באמת יהיה משהו שלא אוכל לשאת?" חשבתי על ההתנסות של איוב: כאשר השטן התערב עם אלוהים, איוב סבל עינויי גוף, אך ללא רשותו של אלוהים, עד כמה שהשטן עינה את איוב, הוא לא הצליח ליטול את חייו. רציתי עכשיו לנהוג על פי הדוגמה של איוב ולהיות בעל אמונה אמיתית באלוהים, כי אז גם אם גופי יעונה עד מוות בידי השדים, נשמתי תהיה בידי האל. ככל שאותם שדים עשויים לענות ולייסר אותי, לעולם לא אכנע להתעללות הרודנית שלהם. נשבעתי שלעולם לא אהפוך ליהודה איש קריות! אני אסיר תודה על ההדרכה שמצאתי בדברי אלוהים בזמן הנכון, הדרכה ששיחררה אותי מכבלי המוות ולא איפשרה לי ליפול טרף לתחבולותיו של השטן. הודות להגנתו של אלוהים, לא סבלתי עינויים מהסוג ההוא, ובכך חזיתי שוב באהבתו וברחמיו של אלוהים כלפיי.

כמה ימים לאחר מכן, שוב הגיע אותו שוטר מרושע לחקור אותי, בתקווה לקבל ממני מידע על מנהיגי הכנסייה. אך כשלא עניתי לו, הוא נעשה אכזרי לגמרי. הוא הביט בי כשהוא אוחז בסנטרי והטה את ראשי שמאלה וימינה, ואז אמר בשיניים קפוצות, "האם יש בך משהו אנושי בכלל? קדימה, תאמין באלוהים! אני אשים תמונה שלך באינטרנט ואמציא כמה סיפורים עליך, ואגרום לכל המאמינים באל הכול יכול לחשוב שבגדת באלוהים ומכרת את אחיך ואחיותיך. איש לא ידבר איתך שוב .ואז אני אקח אותך למקום שאיש לא מכיר, אחפור בור ואקבור אותך חי, ואיש לא יגלה זאת לעולם". בזעמו, השטן הזה הסביר את התחבולות והמזימות הסודיות וחסרות הבושה שלהם, ואלה היו גם האמצעים הטיפוסיים שלהם לתמרן אנשים – הפללה, הוצאת דיבה, האשמות שווא בפשעים, ורצח. הם אינם מפגינים יחס כלשהו לחיי אדם ואין לדעת כמה מעשים בלתי אנושיים ואכזריים הם עוללו בסתר! בפעם הזאת, כששמעתי את האיומים שצעק, הייתי רגוע ולא פחדתי כלל, כי אלוהים היה לי למשען איתן. אלוהים היה איתי, כך שלא היה לי צורך לחשוש מדבר. ככל שהשטן הופך פראי יותר, כך הוא מגלה את כיעורו ואת חוסר האונים שלו. ככל שהוא רודף את המאמינים, כך הוא חושף את מהותו הרעה והראקציונרית, שהיא אויבת של אלוהים, מעוללת מעשים בלתי מוסריים ופועלת כנגד השמיים והטבע. ככל שהוא פוגע במאמינים באלוהים, כך הוא מחזק את נחישותי להאמין באלוהים וללכת אחר אלוהים עד יומי האחרון. אני רוצה להקדיש את חיי לאלוהים ולנטוש את השטן אחת ולתמיד! כנאמר בדברי אלוהים: "האדם אזר את כוחותיו זה מכבר, הוא הקדיש את כל מאמציו ושילם כל מחיר לשם כך – כדי לקרוע את פרצופו הדוחה של השד הזה ולאפשר לבני האדם שהתעוורו ואשר עברו כל סבל ומצוקה, להתעלות על כאבם ולהפנות עורף לשטן המרושע הזה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודה והיווכחות (8)). בשלב הזה, דמי רתח בעורקיי מזעם, ונשבעתי בשקט שבועה כזו: אין זה משנה כמה זמן יהיה עליי להישאר כאן, ואין זה משנה עד כמה השדים האלה יענו אותי, לעולם לא אבגוד באלוהים. השוטר ראה שאני מסרב לענות, אז לבסוף הוא החזיר אותי לתא. וכך, הודות להנחייה שבדברי אלוהים, התגברתי על הניסיונות החוזרים ונשנים של השדים ההם לסחוט ממני וידוי, ועל העינויים שלהם. מעולם לא חשפתי מידע כלשהו על הכנסייה, ואחרי שביליתי יותר מ-50 יום בבית המעצר, המשטרה נאלצה לשחרר אותי ללא כתב אישום.

לאחר שחוויתי מעצר, ראיתי בבירור את המהות השטנית של הממשלה הסינית הקומוניסטית. היא נלחמת נגד השמיים והופכת עצמה לאויבת של אלוהים. היא מסרבת לעבוד את אלוהים, ומשתמשת גם בכל האמצעים האפשריים כדי לרמות אנשים ולשלוט בהם, ולמנוע מאנשים להאמין באלוהים או לעבוד אותו. היא מנסה לגרום לאנשים להתנער מאלוהים ולהתנגד לו, כדי שבסופו של דבר הם יושמדו בגיהינום יחד איתה. היא כל כך בזויה, מרושעת ורעה! אולם, חשוב מכך, חוויה זו העניקה לי הבנה אמיתית של מופלאותו וחוכמתו של אלוהים ושל הסמכות והעוצמה של דבריו. במדינה כזו, שבה אלוהים נתפס כאויב מר, המאמינים באלוהים הם לצנינים בעיניה ובבשרה של הממשלה האתאיסטית. אולם, היא אינה מסוגלת כלל להגביל את המאמינים באלוהים באמת ובתמים. אין זה משנה כיצד היא תדכא ותכלא אותנו ותפגע בגופנו, היא אינה מסוגלת לסלק את התשוקה שלנו לצעוד לעבר האור ולבקש את האמת, והיא אינה יכולה לערער את נחישותנו להאמין באלוהים ולדבוק בו. אני נעצרתי וחוויתי באופן אישי את האכזריות הפראית של השדים האלה. השטן ניסה לשווא לגרום לי להיכנע לשלטונו הרודני באמצעות מעצר ורדיפה, אולם דברי אלוהים הנחו אותי ללא הרף, והעניקו לי חוכמה, אמונה וכוחות, שאפשרו לי לעמוד איתן ברדיפה האכזרית של השטן. באמצעות התנסותי בפועל, חזיתי במעשיו המופלאים של אלוהים, אמונתי באלוהים גברה מאוד, וזכיתי להבנה מעשית יותר של דברי האל. נוכחתי לדעת שדברי האל הם האמת, ושהם העוצמה בחייהם של אנשים והמקור של חייהם. בזכות ההנחיה של דברי אלוהים, איני צריך לחשוש מדבר, ואין זה משנה עם כמה קשיים ומכשולים אתמודד בדרכי קדימה, אני רוצה לדבוק באלוהים עד יומי האחרון!

הערות שוליים:

1. המילה "הרס" משמשת כדי לחשוף את המרדנות של האנושות.