האל הכול יכול אומר, "בטבעם של בני אדם רגילים, אין רמייה או הונאה. יש לבני האדם קשרים רגילים זה עם זה, הם לא עומדים לבדם, וחייהם אינם בינוניים או מנוונים. בנוסף לכך, כולם מהללים את אלוהים, דבריו מחלחלים בקרב בני האדם, ובני האדם חיים בשלום איש עם רעהו. תחת טיפולו והגנתו של אלוהים, העולם מתמלא בהרמוניה ללא הפרעתו של השטן, וכבודו של אלוהים נושא את החשיבות העליונה בקרב בני האדם. בני אדם כאלה הם כמו מלאכים: הם טהורים ומלאי חיים, הם אף פעם לא מתלוננים על אלוהים, והם מקדישים את כל מאמציהם לכבודו של אלוהים על פני האדמה" ("פרק 16" ב'פירושים של מסתרי דברי האל לתבל כולה' בספר 'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל מראים לנו שטבעו של אדם רגיל אינו כולל נכלוליות, רמייה, אנוכיות ונבזיות. ליטול בלב שלם את התפקיד שאלוהים הטיל עלינו, לעבוד בהרמוניה עם האחים והאחיות, ולעשות ככל שניתן למען חובתנו, אלו הדברים הבסיסיים ביותר שאדם צריך להיות מסוגל לעשות. נהגתי לחיות על פי פילוסופיות שטניות, כגון " כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון", וגם "ברגע שהתלמיד יידע כל מה שהמורה יודע, המורה יאבד את פרנסתו." הייתי אנוכי, בזוי, רמאי וערמומי, והיה חסר בי כל צלם אנוש. רק כשהתנסיתי בשיפוט ובייסור שבדברי האל החל הטבע השטני הזה להשתנות.

ביוני 2018 האח ז'אנג הצטרף לצוות שלנו כדי לעזור לי במילוי חובתי. באותו זמן חשבתי לי: "אני מבצע חובה זו כבר זמן רב, אז אני מבין את העקרונות וחזיתי בתוצאות. אולי בשלב מסוים אעזוב את הצוות ואקח על עצמי תפקיד אחראי יותר. עליי לסייע לאח ז'אנג להתעדכן כמה שיותר מהר כך שהוא יוכל לבצע את העבודה." התחלתי ללמד אותו מיומנויות בסיסיות שרכשתי במהלך מילוי חובתי. שלושה חודשים לאחר מכן ראיתי שהאח ז'אנג מבין את הבסיס ושהוא מתקדם במהירות. בשלב הזה התחלתי לחוש מאוים, וחשבתי לי: "האח ז'אנג משתפר כל כך מהר במילוי חובתו. אם זה יימשך, הוא יתעלה עליי בקרוב, לא? אם ראש הצוות יגלה עד כמה התקדמותו מהירה, הוא לא ימנה אותו לתפקיד חשוב?" כשזה התחוור לי, חשבתי לעצמי: "לא, עליי להוריד הילוך. אסור לי לחלוק עמו בכל מה שאני יודע." מהרגע הזה והלאה, בעבודתנו, כשגיליתי שכישוריו של האח ז'אנג טעוני שיפור, הצעתי לו רק כמה עצות שטחיות מבלי לחלוק את כל הידוע לי. הייתי מודע לכך שזה לא הדבר הנכון לעשותו, אבל אז חשבתי על האמרה הנושנה, אם הוא יהיה באור הזרקורים, איך אוכל להבליט את עצמי? לא יכולתי להרשות לו להתעלות עליי. כשהמשכנו בעבודתנו המשותפת, בכל פעם שהאח ז'אנג שאל אותי שאלה, עניתי לו באופן חלקי ולא גיליתי לו הכול.

זמן קצר לאחר מכן, ראש הצוות זימן את האח ז'אנג כדי לדון עמו במשימה חשובה. לבי האיץ כששמעתי על כך. חשבתי לי: "אני נמצא בצוות יותר זמן מהאח ז'אנג. למה ראש הצוות לא רוצה לדבר איתי? האם אני פחות טוב ממנו? הרי אני זה שהכשיר אותו לעבודה, אבל עכשיו הוא הפך להיות לנער הזהב ואני נדחפתי הצדה. הוא נמצא באור הזרקורים ואותי שכחו. אם אמשיך ללמד אותו, קצב ההתקדמות שלו לא יואץ? אם הוא יתמנה למשרה חשובה, מי אז יבקש את עצתי?" אז בעבודתנו המשותפת מאותו רגע והלאה, כשראיתי את האח ז'אנג נתקל בקשיים, לא רציתי לעזור לו. כתוצאה מכך, סבלנו מעיכובים בעבודתנו מאחר שעניינים לא נפתרו בזמן, וזה עיכב את עבודת הכנסייה כולה. הרגשתי מעט אשמה ואי נוחות, אבל לא הרהרתי כלל במעשיי. יום אחד, התחלתי לחוש גירוד בבית השחי, ולא הצלחתי לשכך אותו. אפילו משחה לא עזרה. למחרת, זרועי החלה לכאוב כל כך שלא הצלחתי להזיז אותה. הבנתי שמה שקורה אינו צירוף מקרים, אז פניתי לאלוהים בתפילה ובבקשה ואמרתי: "אלוהים, הבעיה הזו החלה באופן כה פתאומי. אני יודע שרצונך נמצא מאחוריה. אבל אין בי די רגישות לדעת מהו רצונך. אנא הענק לי נאורות והכוון אותי."

יום אחד, במהלך ההתקדשות היומית, דברי האל הללו צצו לפתע במוחי: "אם אינך מוכן להקדיש את כל כולך, אם אתה מסתיר ומחביא זאת, אם הנך חמקמק בהתנהגותך..." ("רק אדם ישר יכול להיות מאושר באמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). זו היתה קריאת השכמה עבורי. התמקדתי בחיי בתחרות על מוניטין ורווח, וחששתי שהאח הזה יתעלה עליי, אז לא הייתי כן כלפיו בעבודתנו, ולא רציתי לחלוק עמו את הידע שברשותי. הבנתי שאלוהים נתן לי את הבעיה הפיזית כדי להזהירני, וכדי שאוכל להרהר במעשיי. לאחר מכן קראתי קטע זה מדברי האל: "לכופרים יש סוג מסוים של טבע מושחת. כאשר הם מלמדים אנשים אחרים ידע מקצועי או מיומנות שלהם, הם מאמינים ברעיון ש'ברגע שתלמיד יידע את כל מה שהמורה יודע, המורה יאבד את פרנסתו'. הם מאמינים שאם הם ילמדו אחרים את כל מה שהם יודעים, איש לא יעריץ אותם עוד והם יאבדו את מעמדם. לכן, הם חשים צורך להסתיר חלק מהידע הזה ומלמדים את האחרים רק שמונים אחוזים ממה שהם יודעים ומוודאים ששמרו לעצמם כמה טריקים נסתרים. הם מרגישים שזו הדרך היחידה שבה יוכלו להפגין את מעמדם כמורים. להסתיר מידע ולשמור קלפים קרוב לחזה – איזה מין טבע זה? זו רמאות. ... אל תחשוב שאין איתך בעיה או שאינך מסתיר ידע אם אתה מספר לכולם רק את הדברים השטחיים או הבסיסיים ביותר. זה לא יילך. לפעמים אתה עשוי ללמד רק כמה תיאוריות או דברים שאנשים יכולים להבין כפשוטם, אבל המתחילים אינם מסוגלים להבין דבר מהמהות או להבין את הנקודות החשובות. אתה רק מספק סקירה, בלי להרחיב או לפרט, ועדיין חושב לעצמך, 'טוב, אני מבחינתי סיפרתי לך ולא הסתרתי שום דבר בכוונה. אם לא הבנת, זה בגלל ששיעור קומתך שלך ירודה מדי, אז אל תאשים אותי. נצטרך לחכות ולראות איך אלוהים ינחה אותך עכשיו'. שיקול כזה טומן בחובו הונאה, הלא כן? האין זה אנוכי ושפל? מדוע אינך יכול ללמד אנשים את כל מה שבלבך ואת כל מה שאתה יודע? מדוע, במקום זאת, אתה מסתיר ידע? זו בעיה שקיימת בכוונותיך ובטבעך" ("רק על ידי חיפוש האמת בכל דבר ניתן להיווכח במציאות האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל חשפו במדויק את מצבי. לא רציתי ללמד את המיומנויות שרכשתי, על מנת להגן על שמי ועל תפקידי. פחדתי שהאח ז'אנג יבין מה צריך לעשות וישאיר אותי מאחור, וחשבתי שהתלמיד יתעלה על המורה ויחליפו. בכך שלא לימדתי אותו הכול, הייתי אנוכי, בזוי, נכלולי ורמאי. גם חשבתי על היום שבו האח ז'אנג הצטרף לצוות. המוטיבציה שלי ללמד אותו היתה לגרום לו להתחיל לעבוד בצוות בהקדם האפשרי. כך אוכל להעביר את חובתי למישהו אחר, כי קיוויתי לעבור לתפקיד חשוב יותר. אבל כשראיתי באיזו מהירות הוא קולט דברים ועד כמה ראש הצוות מעריך אותו, התחלתי ממש לחשוש. דאגתי שאם הוא ימשיך להצטיין, הוא יתעלה עליי במוקדם או במאוחר, ויחליף אותי. בתוצאה מכך, לא רציתי לחלוק עמו את הידוע לי. לפעמים, כשידעתי שהוא נתקל בקשיים במילוי חובתו, לא רציתי לעזור לו, וזה עיכב לבסוף את עבודת הכנסייה. ראיתי שאני כל הזמן מתאמץ להגן על שמי ועל תפקידי מבלי להתחשב בעבודת בית האל. הייתי אנוכי ונכלולי. ללא המשמעת שהטיל עליי אלוהים, שיצרה את הבעיה הפיזית, לא הייתי מהרהר במעשיי. ואז קראתי את דברי האל הללו: "מאז שזכית באמונה אכלת ושתית מדברי האל וקיבלת את השיפוט והייסורים שלו ואת הישועה שלו. עם זאת, אם העקרונות שלפיהם אתה פועל והכיוון שבו אתה עושה דברים ומתנהל כאדם לא השתנו, אם אתה נוהג ככופר, האם אלוהים יכיר בך כבעל אמונה? הוא לא יעשה זאת. הוא יגיד שאתה עדיין פוסע בנתיב הכפירה. לפיכך, בין אם אתה ממלא את חובתך או בין אם אתה לומד ידע מקצועי, עליך לדבוק בעקרונות בכל מעשיך. עליך להתייחס לכל מה שאתה עושה בהתאם לאמת ולהנהיג בהתאם לאמת. עליך להשתמש באמת כדי לפתור בעיות, למצוא פתרון לטבע המושחת שנתגלה בך ולדרכיך ולמחשבותיך השגויות. עליך להתגבר על כל אלה שוב ושוב. ראשית, עליך לבחון את עצמך. משעשית זאת, אם גילית טבע מושחת, עליך למצוא לו פתרון, להכניע אותו ולזנוח אותו. כאשר תפתור את הבעיות הללו, כאשר תחדל לעשות דברים על סמך הטבע המושחת שלך וכאשר תוכל לוותר על המניעים והאינטרסים שלך ולהנהיג על פי עקרון האמת, רק אז תפעל כפי שאדם ירא אלוהים אמור לפעול" ("רק על ידי חיפוש האמת בכל דבר ניתן להיווכח במציאות האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). "עליך לקחת את המהות ואת הנקודות העיקריות של הידע המקצועי הזה – את הדברים שאחרים לא ירדו לעומקם או הבינו – ולספר עליהם לאחרים כך שכולם יוכלו להשתמש בכישוריהם, ובכך להבין דברים רבים עוד יותר, עמוקים עוד יותר ובוגרים עוד יותר. אם תתרום כך מהידע שלך, הוא יועיל לאלו שממלאים חובה זו וגם לעבודת בית האלוהים. ... כאשר מרבית האנשים מתוודעים לראשונה להיבט ספציפי כלשהו של ידע מקצועי, הם מסוגלים להבין רק את משמעותו המילולית, ואילו החלק הכרוך בנקודות העיקריות ובמהות מחייב להנהיג את הידע עד שאנשים יהיו מסוגלים לתפוס אותו. אם כבר הבנת את האבחנות הדקות האלה, עליך לומר זאת להם ישירות ולא לגרום להם לצעוד בדרך עוקפת ולבזבז זמן רב כל כך כדי להגיע לשם. זו האחריות שלך וזה מה שעליך לעשות. רק אם תאמר להם מהן לדעתך האבחנות הדקות והמהות, לא תסתיר דבר, ורק אז לא תהיה אנוכי" ("רק על ידי חיפוש האמת בכל דבר ניתן להיווכח במציאות האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). מדברי האל הבנתי שעליי להתמקד בהתבוננות עצמית בנוגע לחובתי ושעליי לחפש את האמת שתתקן את אופיי השטני. היה עליי לזנוח את מחשבותיי ורעיונותיי השגויים כדי שאצליח לעבוד עם אחיי ואחיותיי במהלך מילוי חובתי. הבנתי שאף מאיתנו אינו מושלם, בין אם מדובר באמת או בעבודתנו, ולכן האחים והאחיות צריכים לעזור ולתמוך זה בזה במהלך מילוי חובותיהם, ולשתף לגבי המובן להם, מבלי להסתיר דבר. בכך שנפצה זה על חסרונותיו של זה בצורה כזו, יש פחות סיכוי שנסטה מהדרך. למעשה, העובדה שהייתי מיומן מעט יותר מהאח ז'אנג הייתה הודות לנדיבותו של אלוהים. הייתי צריך להתחשב ברצונו של אלוהים, להרפות מהאנוכיות שלי, וללמד אותו את כל הידוע לי כך שהוא יוכל למלא היטב את חובתו בהקדם האפשרי. רק זה היה תואם לרצונו של אלוהים. ברגע שהבנתי זאת, מיהרתי להתפלל לאלוהים, מוכן לזנוח את אופן חשיבתי השגוי ולהפסיק לחיות על פי הטבע השטני, האנוכי והבזוי שלי. מאוחר יותר חיפשתי את האח ז'אנג לשיחה כנה לגבי מצבי, וכדי לנתח את הטבע השטני הזה שלי. גם חלקתי עמו נקודות מפתח מהמיומנויות שרכשתי. כשהתחלתי להנהיג בצורה זו, חשתי יותר בנוח, ובעיות הבריאות שלי נעלמו מהר מאוד.

אחרי שעברתי את כל זה, חשבתי שהשתניתי, אבל הטבע השטני הזה היה מושרש בי עמוקות. ברגע שהבשילו התנאים הנכונים, הרעלים הללו עלו שוב לפני השטח.

במרץ 2019, האח ז'אנג ואני נבחרנו בו זמנית להיות מנהיגי כנסייה. בתחילה עבדנו היטב יחד, באם היה מדובר בעניין של הכנסייה, או בקושי שבו נתקלנו, הצלחנו לחפש אחר האמת ביחד כדי לפתור זאת. אבל אז, יום אחד, שמעתי במקרה מישהו בכנסייה אומר: "השיתוף של האח ז'אנג לגבי האמת הוא פרקטי מאוד, והוא מבצע את חובתו באחריות רבה." כששמעתי זאת, שוב נעשיתי נסער בתוכי, וחשבתי, "אם האח ז'אנג יתעלה עליי, בקרוב איש לא יכבד אותי יותר!" בכל דיוני העבודה שלנו לאחר מכן, הצבעתי בפניו רק על טעויות ופגמים ולא סיפרתי לו על הדרכים להנהיג לפתרונם. לפעמים, כשהוא הגיע אליי כדי להתייעץ, חשקתי את שיניי וזרקתי לו איזו עצם, כי חששתי שאם הוא יבין יותר מדי, הוא פשוט יפתור את הבעיות בלי שתהיה לי הזדמנות להשוויץ. אני זוכר שפעם אחת, כשהוא עמד ללכת לעזור לכמה אחים ואחיות שנתקלו בקשיים, הוא חשש שללא שיתוף מהסוג הנכון, העזרה שלו לא תניב פירות, אז הוא בא להיוועץ בי כדי לשאול באילו אמיתות עליו להתמקד. אבל באותו זמן כל מה שעניין אותי היה שאם אגיד לו את כל הידוע לי והוא יילך ויטפל בבעיה, האחים והאחיות יישאו אליו את עיניהם, ומה אוכל לשתף איתם בפעם הבאה? זה לא יגרום לו להיראות יותר טוב ממני? אז באותו זמן חשבתי: "לא, אני חייב לשמור משהו לעצמי לשתף בפעם הבאה כדי שהם יראו שאני מוכשר יותר בפתרון בעיות." נתתי לאח ז'אנג סקירה קצרה בלבד אבל לא הזכרתי דברים ספציפיים או משהו חשוב. מאחר שהתנהגתי באופן אנוכי ולא רציתי לחלוק עמו את כל הידוע לי, התרחקתי ממנו בכוונה במהלך עבודתנו המשותפת ובילינו פחות זמן בדיונים משותפים, בהשוואה לעבר. מדי פעם כן הרגשתי אשמה וחשבתי לעצמי: "בכך שאני ממלא את חובתי בצורה כזו, אני לא עובד בהרמוניה עם אחי, וזה לא משהו שישמח את אלוהים." אבל אז חשבתי: "אם הוא יתעלה עליי, כולם יישאו פניהם אליו", אז לא רציתי להנהיג את האמת יותר. הייתי כל הזמן במצב בלתי מתפשר, וטבעו הצודק של אלוהים אפף אותי. מוחי היה נסער כל העת. שיתופיי באספות חסרו נאורות ולא השגתי דבר במילוי חובתי, ונעשיתי עייף ונרדמתי מוקדם מדי ערב. גם התחלתי לחוש אי נוחות גוברת והולכת. בשלב הזה הבנתי שאלוהים נטש אותי. ואז התחלתי לפחד. מיהרתי להתפלל בפני אלוהים. "אלוהים, הייתי אנוכי ובזוי. אני יודע שזה דוחה אותך, אבל זה חזק ממני. איני יכול להתנער מתכונות אלו. אלוהים, אנא הענק לי נאורות כך שאוכל לזכות בהבנה אמיתית של אופיי ומהותי."

לאחר התפילה קראתי קטע זה מדברי האל: "לפני שאנשים מתנסים בעבודת האל וזוכים באמת, אופיו של השטן נוטל פיקוד ושולט בהם מבפנים. אילו דברים ספציפיים נכללים באופי זה? לדוגמה, מדוע אתה אנוכי? מדוע עליך להגן על עמדתך? מדוע רגשותיך כה עזים? מדוע אתה נהנה מהדברים הלא צודקים האלה? מדוע אתה אוהב את הדברים הרעים האלה? מהו הבסיס לחיבתך כלפי הדברים האלה? מאין באים הדברים האלה? מדוע אתה שמח כל כך להשלים עמם? כעת כולכם מבינים כי הסיבה לכך היא בעיקר הרעל של השטן שנמצא בתוככם. מהו, אם כן, רעל השטן, כיצד הוא בא לידי ביטוי? לדוגמה, אם תשאל 'כיצד בני אדם צריכים לחיות? לשם מה עליהם לחיות?' אנשים ישיבו: 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון'. המשפט האחד הזה מבטא את שורש הבעיה: הפילוסופיה של השטן הפכה להיות חייהם של בני האדם. יהא אשר יהא מה שבני האדם מחפשים, הם עושים זאת רק למען עצמם. לכן הם חיים רק למען עצמם. 'כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון' – אלו הם החיים והפילוסופיה של האדם, וזה אף מייצג את האופי האנושי. דברים אלה הפכו זה מכבר לאופייה של האנושות המושחתת, למראה האמיתי של אופייה השטני של האנושות המושחתת, ואופי שטני זה הפך זה מכבר לבסיס קיומה של האנושות המושחתת. זה כמה אלפי שנים האנושות המושחתת חיה על-פי הארס של השטן, עד לימינו אלה" ("כיצד לצעוד בדרכו של פטרוס" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). הקריאה בדברי האל הראתה לי שהאנוכיות והנבזיות היו חזקות ממני וכי רעלים ופילוסופיות של השטן כגון "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" הפכו להיות האופי שלי. ראיתי בהם דבר חיובי, חוקים שעל פיהם יש לחיות, וחשבתי שכך אנשים צריכים לחיות, ושזו הדרך היחידה להגן על עצמנו. כתוצאה מכך, נעשיתי אנוכי ונבזי יותר ויותר, וחשבתי רק על עצמי. פחדתי כל העת שהאח ז'אנג יתעלה עליי במהלך מילוי החובה המשותפת לנו, אז בכל פעם שדיברנו על עבודה, התייחסתי לדברים בשטחיות ועשיתי רק את המינימום ההכרחי, מבלי לחלוק את כל הידוע לי. כשהאח ז'אנג נתקל בבעיות במילוי חובתו ובא אליי לבקש עצה, לא התעניינתי בעבודת בית האל, אלא רק בחשש שאם אלמד אותו הכול, לא תהיה לי יותר הזדמנות לבלוט בכנסייה. אפילו כשהיה לי ברור היטב שזו לא הגישה הנכונה, עדיין לא רציתי לעזור לו. ראיתי שאיני ממלא את חובתי מתוך התחשבות ברצון האל או כדי לקיים את עבודת בית האל, אלא שמילאתי אותה בחיפוש אחר האדרת שמי ומעמדי. זה היה אנוכי וערמומי להדהים מצדי. אם אני נסמך על הרעלים השטניים במהלך מילוי חובתי, איך אוכל לזכות בהנחייתו ובברכתו של אלוהים? חשבתי שבכך שלא אלמד את כל האחרים את הידוע לי אוכל להיות הטוב ביותר בכנסייה ולזכות בהערכה של כולם, אבל הסתבר שככל ששמרתי יותר דברים אצלי, כך רוחי קדרה יותר, וכך נטשה אותי יותר הכוונתו של אלוהים. הגעתי לשלב שבו כבר לא יכולתי אפילו לעשות את מה שעשיתי קודם. ואז נזכרתי בדברים אלו מפי ישוע אדוננו: "כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נָתוֹן יִנָּתֵן לוֹ וְשֶׁפַע יִהְיֶה לוֹ, אַךְ מִי שֶׁאֵין לוֹ, גַּם מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ יִלָּקַח מִמֶּנּוּ" (מתי י"ג 12). כשנזכרתי בזאת, יכולתי להעריך באמת את טבעו הצודק של אלוהים. כשהקדשתי לכך יותר מחשבה, ראיתי שהיכולת להבחין בבעיות במילוי חובתי היתה בזכות הכוונתו ונאורותו של אלוהים, ושללא ההכוונה בדברי האל, הייתי כעיוור. לא הייתי מסוגל להבין דבר או לפתור בעיות. היתה חסרה לי מודעות עצמית. חשבתי בטעות שנאורותה של רוח הקודש נבעה מתוכי. האם לא ניסיתי לגזול מאלוהים את תהילתו? אלוהים קורא את מחשבותינו וליבנו. ידעתי שאם אמשיך להיות אנוכי ובזוי, אלוהים לבטח יסלק אותי מעליו. כשחשבתי על כך, מיהרתי להתפלל לאלוהים: "אלוהים, אפסיק להיות כה אנוכי ובזוי בחובתי. אני רוצה לעבוד היטב עם האח ז'אנג ולמלא את חובתי על הצד הטוב ביותר."

לאחר מכן, קראתי את דברי האל הללו: "אל תעשו דברים תמיד רק למען עצמכם ואל תתחשבו תמיד רק באינטרסים שלכם, אל תקדישו כל מחשבה למעמד, לגאווה או למוניטין שלכם עצמכם, ואל תתחשבו באינטרסים של בני האדם. עליכם להתחשב באינטרסים של בית האל ולהעמיד אותם בראש מעייניכם. עליכם להתחשב ברצונו של אלוהים וראשית חישבו האם הייתם מזוהמים במילוי חובתכם, האם הייתם נאמנים, האם דאגתם לדברים שבאחריותכם ונתתם את כל כולכם, וכן האם הקדשתם מחשבה בלב נאמן לחובתכם ולעבודה של בית האל. אתה חייב להתחשב בדברים אלה. חשוב עליהם תכופות והבן אותם, ואז יקל עליך למלא את חובתך נאמנה." "כאשר תחשוף את עצמך כאנוכי ושפל ותהיה מודע לכך, עליך לבקש את האמת: מה עליי לעשות כדי להיות תואם לרצון האל? כיצד עליי לנהוג כך שהדבר יועיל לכולם? ובכן, תחילה עליך לשים בצד את האינטרסים שלך ולוותר עליהם בהדרגה בהתאם לשיעור קומתך, בכל פעם קצת. אחרי שתתנסה בכך כמה פעמים, תרפה מהם לחלוטין, וכאשר תעשה זאת, תרגיש יותר ויותר איתן. ככל שתרפה יותר מהאינטרסים שלך, כך תרגיש יותר שבתור אדם עליך להיות בעל מצפון והיגיון. אתה תרגיש שללא מניעים אנוכיים, אתה נותר אדם ישר והגון ואתה עושה דברים באופן מוחלט על מנת לרַצות את אלוהים. אתה תרגיש שהתנהגות כזו מזכה אותך בכינוי 'אנושי' וכי כאשר אתה חי כך על פני האדמה, אתה גלוי וכן, אתה אדם אמיתי, מצפונך נקי ואתה ראוי לכל הדברים שאלוהים העניק לך. ככל שתרבה לחיות כך, כך תרגיש יותר איתן ובהיר. ככזה, האין זה נכון שעלית על דרך הישר?" ("תנו את לבכם האמיתי לאלוהים ותוכלו להשיג את האמת" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). לאחר שקראתי זאת, הבנתי שאם ארצה למלא את חובתי היטב, עליי לחשוב תחילה איך לקיים את עבודת בית האל, איך להשקיע את כל כולי במילוי חובתי, ואיך לעשות זאת בצורה האחראית ביותר. אלוהים מתמקד בגישה שלנו במהלך מילוי חובתנו. תקוותו היא שנעמוד מולו בלב ישר, שנשקיע את כל כולנו במילוי החובה, ושנהיה אנשים בעלי מצפון ואנושיות. ברגע שהבנתי מהו רצונו, התפללתי אליו בלבי, ואמרתי לו שאני מוכן להרפות מהאנוכיות שלי ולהפסיק להתמקד באינטרסים האישיים שלי, ושאעשה כל שנדרש כדי לתרום לכנסייה ולחייהם של אחיי ואחיותיי. לאחר מכן, ניגשתי לדבר עם האח ז'אנג, וסיפרתי לו על המניעים האנוכיים, הבזויים והנכלוליים שלי. חיפשנו יחד אחר האמת בנוגע לבעיות ולפגמים בעבודתנו, כדי לפתור אותם, והתחלתי לשתף בכל הידוע לי, ללא הסתייגות. כשהנהגתי באופן זה, חוויתי תחושה של שלווה. חשתי עד כמה זה נפלא להיות אדם כזה, להיות פתוח וכן. מצבי השתפר בהדרגה והתחלתי לראות יותר תוצאות במהלך מילוי חובתי. למרות שלפעמים עוד חשבתי מחשבות אנוכיות ובזויות, ברגע שנזכרתי שאני דוחה את אלוהים, התפללתי בפניו, זנחתי את אופן החשיבה השגוי שלי וביקשתי להנהיג בהתאם לדברו.

לאחר שעברתי ניסיון שכזה, חשתי באמת שמילוי חובתנו בהתבסס על טבע השטן ורעלי השטן יכול רק להפוך אותנו ליותר אנוכיים ובזויים. נאבד את צלם האנוש שלנו, ולא רק שנגרום לעצמנו כאב, אלא גם לא נהיה מסוגלים יותר לעבוד עם אחרים. בנוסף, זה רק יזיק לעבודת בית האל. כשהנהגתי את האמת כאדם כן בהתאם לדברי האל, וכבר לא זממתי לקידום ענייניי שלי, זכיתי בנאורותה ובהכוונתה של רוח הקודש במהלך מילוי חובתי, וחשתי שלווה פנימית. תודה לאל! היו אלה השיפוט והייסור שבדברי האל שאפשרו לי להבין במעט את טבעי השטני, וסוף סוף יכולתי להנהיג חלק מהאמת ולהביא לידי ביטוי צלם אנוש.