אני זוכר שבשנת 2018 הייתי בחובת בשורה בכנסייה, ומאוחר יותר מוניתי לאחראי על העבודה הזו. הייתי מסוגל לראות בעיות וטעויות בחובות של האחים והאחיות ויכולתי לפתור אותן באמצעות שיתוף, אז כולם היו מרוצים ממני, והיתה לי תחושת הישג. התחלתי להרגיש מאוד מרוצה מעצמי ושאני טוב יותר מכל אחד אחר. לא יכולתי אלא להשוויץ. חשבתי, "אני מציע הצעות ופותר בעיות של אנשים, ולכולם יש רושם טוב עלי. אם אעזור להם עוד יותר, אגרום לעצמי להיראות אפילו יותר מוכשר מהם. ואז הם יעריכו אותי עוד יותר." יום אחד במהלך מפגש, האח לוּ אמר שהוא נתקל בעמית דתי בזמן הפצת הבשורה. האיש היה מטיף למעלה מ-20 שנה, והיה מאמין אמיתי, אבל היו לו תפיסות דתיות חזקות. האח לוּ נתן לו שיתוף, אבל הוא סירב לקבל את הבשורה והאח לוּ לא ידע מה לעשות עכשיו. חשבתי לעצמי, "האיש הזה הוא מאמין אמיתי ורוצה להקשיב לשיתוף. נכשלת להחזיר אותו בתשובה כי לא שיתפת על האמת מספיק בבירור. התנסיתי בדבר מעין זה בעבר, אז זו ההזדמנות שלי לספר לך על זה." אמרתי להם, "אני לא רואה פה שום קושי. עליכם להתמקד בנקודות העיקריות ולשתף בבירור. אם הוא מוכן להקשיב ואתם פותרים את הבעיות שלו, איך הוא לא יקבל את זה? לעמית ג'אנג היו פעם הרבה תפיסות אז הפרכתי את התפיסה החזקה ביותר שלו באמצעות שיתוף ואז עברתי לבאה אחריה. בסופו של דבר הוא קיבל את הבשורה. אתם צריכים לשתף בבירור כשאתם משמשים כעדים לעבודת האל." ואז סיפרתי להם על כל הבעיות שהיו לאנשים שהטפתי להם, איך שיתפתי כדי לפתור אותן, וכיצד הם קיבלו את הבשורה. סיפרתי על החוויות האלה בפירוט רב, והקפדתי לא להשמיט אף פרט, כדי שכולם יראו כמה אני מוכשר. לאחר מכן, כולם שיבחו אותי ואחות אמרה, "עלית בדיוק על הנקודה. למה אני לא יכולתי לראות את זה?" אמרתי שזה הכול בזכות ההנחיה של אלוהים, אבל בתוכי התענגתי. לפעמים כשהיינו מדברים על העבודה, הייתי שוקל מה לומר כדי לגרום לכולם לחשוב שאני שוקל ומנתח כל פרט, שהיתה לי איכות, שהייתי אינטליגנט, וטוב יותר מאחרים. כשהגיע תורי להתערב בדיון, דיברתי בלי הפסקה והמילה "אני" תמיד היתה על שפתיי. "אני חושב ש" ו"אני פתרתי את זה". "אני, אני, אני..." מניתי את התיאוריות והרעיונות שלי וניתחתי את כולם לפרטים. ככל שעבר הזמן, האחרים התחילו להיות תלויים בי, כך שלא ידעו לחפש עקרונות כשעלו בעיות. כשדיברו על העבודה, לפעמים הם ביקשו ממני לדבר ראשון, לפני שהוסיפו כמה דברים בעצמם. לפעמים חלפה במוחי מחשבה: "אם אמשיך כך, האם אנשים יעריצו אותי בסופו של דבר?" אבל אז חשבתי, "אני לא מכריח אף אחד להקשיב לי. אני רק אומר את הדעות שלי. בכל מקרה, נקיטת יוזמה היא גישה חיובית ואחראית." לא הקדשתי לזה יותר מחשבה, ופשוט המשכתי הלאה.

מאוחר יותר נתקלנו בבעיות רבות בהפצת הבשורה ואחים ואחיות חשו די מדוכדכים. גם אני חשתי כך. רציתי לפתוח בפני כולם את מה שהרגשתי, אבל אני הייתי האחראי, אז אם הייתי נעשה שלילי כל כך בקלות, האם לא הייתי נראה חלש? מה יחשבו עלי האחרים אם ידעו ששיעור הקומה שלי קטן כל כך? האם הרושם הטוב שיש להם עלי לא ייהרס? תהיתי, "אם אדבר על היווכחות חיובית ואוביל את כולם בדרך חיובית, האם זה לא ימריץ את כולם?" אז בכל שיתוף התמקדתי באופן בו התמודדתי עם בעיות שנתקלתי בהן עם חיוביות, כיצד בטחתי באלוהים בעתות מצוקה וכיצד עמדתי באתגר. כולם חשבו שהיו לי שיעור קומה ויכולת התמודדות. כולם התפעלו ממני. לפעמים בדיונים עם אחרים על העבודה, הייתי מספר שאני תחת לחץ בחובה שלי, ושאני כל כך עסוק שאין לי זמן לאכול או לנוח כדי שהם יידעו כמה אני סובל. במפגשים, לא שקלתי את דברי האל או הרהרתי במעשיי, אלא רק חשבתי כיצד לגרום לכולם לחשוב שהשיתופים שלי מעמיקים ובעלי משקל. בלי להבין זאת, הטפתי כמה דוקטרינות גבוהות וממש התענגתי לראות את מבטי ההערכה של האחרים. עם הזמן, כמה אנשים התחילו קודם כל לשאול לדעתי בכל פעם שהיתה להם בעיה בחובתם. אפילו כשהם יכלו לפתור את העניין בעצמם עם קצת מחשבה, הם עדיין ביקשו את דעתי לפני הכול. הם סיפרו לי על המצבים ועל המחשבות הכמוסות ביותר שלהם, והייתי מאוד מרוצה לדעת שהם סומכים עלי. ככל שעבר הזמן, הייתי לכאורה מאוד עסוק אבל לא הרגשתי שום נאורות מרוח הקודש כשקראתי את דברי האל. כשדיברתי עם האחרים על העבודה, כל ההצעות שלי היו חסרות ערך ולא יכולתי לראות אפילו את הבעיות הבולטות ביותר בעבודתנו. בסופו של דבר הבנתי שהייתי במצב נורא. השחצנות שלי נעלמה כלא היתה. פעם חשבתי שאני משהו-משהו, אבל פתאום הרגשתי כמו אידיוט גמור בלי שום דבר להתגאות בו. היו הרבה אפלה וכאב בנפש שלי.

יום אחד דיברתי עם שני אחים כשהאח סוּ אמר, "אני מכיר אותך כבר כמה זמן ואתה תמיד מהלל את עצמך ומשוויץ. אתה כמעט לא מזכיר את השחיתויות או את המגרעות שלך בשיתוף אלא בעיקר מדבר על הצדדים הטובים שלך, מה שגרם לי לחשוב שאתה נהדר ולהעריץ אותך. כשיש בעיות בעבודה שלי, אתה לא משתף על העקרונות של האמת, אלא רק מדבר על מה שאתה עשית ואיך פתרת בעיות, אז אני חושב שאתה מדהים ויותר טוב מכולנו..." לא הסכמתי בשום אופן לקבל את דברי האח סו, במיוחד כשאמר שאני תמיד מהלל את עצמי ומשוויץ. המילים האלה הדהדו בראשי. למרות שלא התווכחתי, הרגשתי התנגדות עזה לדברים שאמר. "מעולם לא ביקשתי ממך להעריץ אותי. אני באמת רע כמו שאתה אומר?" חשבתי. לא יכולתי לקבל את זה, אז שאלתי את האח השני מה דעתו. להפתעתי, הוא אמר, "אתה אף פעם לא מדבר על השחיתות או על המגרעות שלך. אני פשוט לא מבין אותך יותר." זה גרם לי להרגיש אפילו יותר גרוע. "איך הוא יכול לומר שהוא לא מבין אותי יותר? האם אני כל כך בלתי מובן?" רציתי מאוד לומר משהו כדי להחזיר לעצמי משהו מהכבוד שלי, אבל כשראיתי כיצד שניהם גוזמים אותי ומטפלים בי, ידעתי שחייבת להיות לכך סיבה. אם מה שהם אמרו היה נכון, אז באמת היתה לי בעיה!

לא בזבזתי זמן ומצאתי כמה מדברי האל שחושפים אנשים שמשבחים ומעידים על עצמם. קראתי את זה: "מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם, מתרברבים, מנסים לגרום לאנשים להוקיר אותם – האנושות המושחתת מסוגלת לעשות דברים אלה. כך אנשים מגיבים באופן אינסטינקטיבי כשהם נשלטים על ידי אופיים השטני ודבר זה משותף לכל האנושות המושחתת. כיצד אנשים בדרך כלל מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם? כיצד הם משיגים מטרה זו? אחת הדרכים היא להעיד עד כמה הם סבלו, כמה עבודה הם עשו וכמה השקיעו מעצמם. הם מדברים על הדברים הללו כעל צורה של הון אישי. כלומר, הם משתמשים בדברים האלה כהון שבאמצעותו הם מרוממים את עצמם, דבר שמעניק להם עמדה גבוהה יותר, חזקה יותר ובטוחה יותר במחשבה של הזולת, כך שיותר אנשים מוקירים, מעריצים ומכבדים אותם ואף סוגדים להם והופכים לחסידים שלהם. זו ההשפעה הסופית. האם הדברים שהם עושים כדי להשיג מטרה זו – כל הרוממות העצמית והעדות על עצמם – הם סבירים? הם לא. הם מעבר לתחום של הרציונליות. לאנשים האלה אין בושה: הם מעידים ללא בושה על מה שעשו למען אלוהים ועד כמה סבלו בשבילו. הם אפילו מתהדרים ביכולותיהם, בכישרונותיהם, בניסיונם ובכישורים המיוחדים שלהם או בטכניקות ההתנהלות החכמות שלהם ובאמצעים שבהם הם משתמשים כדי לשחק עם אנשים. השיטה שלהם לרומם את עצמם ולהעיד על עצמם היא להתרברב ולהמעיט מערכם של אחרים. הם גם מתחזים ומסווים את עצמם, מסתירים את חולשותיהם, את חסרונותיהם ואת כישלונותיהם מאנשים כדי שאלה יראו תמיד רק עד כמה הם מבריקים. הם אפילו אינם מעזים לספר לאנשים אחרים כשהם מרגישים שליליים. אין להם אומץ להיפתח ולשתף עם אחרים וכאשר הם עושים משהו לא בסדר, הם עושים כמיטב יכולתם להסתיר זאת ולחפות על כך. הם לעולם אינם מציינים את הנזק שהם גורמים לבית האלוהים במהלך מילוי חובתם. אולם כאשר הם תורמים תרומה קטנה כלשהי או נוחלים הצלחה קטנה כלשהי, הם ממהרים להתרברב בכך. הם לא מסוגלים לחכות עד שיכריזו קבל עם ועדה עד כמה הם מוכשרים, עד כמה איכותם גבוהה, עד כמה הם יוצאי דופן ועד כמה הם טובים יותר מאנשים רגילים. האין זו רוממות עצמית ועדות על עצמם? האם רוממות עצמית ועדות על עצמם מצויות בגבולות הרציונליים של האנושיות התקינה? לא. אם כן, כשאנשים עושים זאת, איזה טבע מתגלה בדרך כלל? טבע יהיר הוא אחד הביטויים העיקריים לכך, ואחריה הונאה הכרוכה בעשיית הכול על מנת לגרום לזולת להוקיר אותם. הסיפורים שלהם משכנעים לחלוטין. דבריהם מכילים באופן ברור מוטיבציות ותוכניות והם מוצאים דרך להסתיר את העובדה שהם מתפארים. אולם, התוצאה של דבריהם היא שהם עדיין גורמים לאחרים הרגשה שהם טובים יותר מהזולת, שאיש אינו משתווה להם, שכל האחרים נחותים מהם. האין זה נכון שתוצאה זו מושגת באמצעים ערמומיים? איזה טבע מצוי מאחורי אמצעים כאלה? והאם יש בו מרכיבים של רשעות? זהו סוג של טבע מרושע. ניתן לראות שהאמצעים האלה שהם מפעילים מכוונים על ידי טבע של מרמה – אז למה אני אומר שהוא מרושע? איזה קשר יש לכך לרשעות? מה דעתכם: האם הם יכולים להיות גלויים לגבי המטרות שלהם כאשר הם מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם? (לא.) הם אינם יכולים. תמיד מצויה במעמקי לבם תשוקה ודבריהם ומעשיהם משרתים תשוקה זו, ומטרות והמניעים במעמקי לבם לדברים ולמעשים שלהם שמורים בחשאיות מוחלטת. הם, למשל, משתמשים בהטעיה או בטקטיקות מפוקפקות כדי להשיג מטרות אלו. האם חשאיות כזו אינה אופי ערמומי? והאם לא ניתן לכנות ערמומיות שכזו רשעות? (כן.) אכן ניתן לקרוא לכך רשעות והיא חודרת עמוק יותר מאשר מרמה" ('חשיפת צוררי המשיח'). חשבתי על איך שהתנהגתי בחובה שלי: כשלאחים ולאחיות היו בעיות, התנהגתי כאילו אני משתף איתם ועוזר להם, דיברתי באריכות על האופן שבו פתרתי בעיות כדי להתרברב במיומנות שלי בעבודה ולגרום לכולם לחשוב שאני יותר מוכשר מהם. כשדיברתי על העבודה, המילה הראשונה שיצאה מפי היתה "אני", כדי להציג את עצמי לראווה, ולגרום לאנשים לחשוב שאני יודע הכול כדי שיעריצו אותי. הסתרתי את השליליות ואת השחיתות שלי מאחרים. אף פעם לא דנתי בקשיים שלי, ועוד פחות מזה ניתחתי את הטבע המושחת שלי. במקום זה, דיברתי באריכות על היווכחות חיובית כדי להסתיר את המגרעות שלי, לגרום לאנשים לחשוב שיש לי שיעור קומה ולהעריץ אותי. תמיד דיברתי על הסבל שסבלתי בחובה שלי ועל כמה הוא היה קשה כדי שיראו שאני מאוד מסור בחובה שלי. ובמפגשים, היה ברור שלא היתה לי שום הבנה של דברי האל או של עצמי, אבל רק דיברתי עוד ועוד, ורקמתי את האשליה שהכרתי את עצמי כדי שאחרים יערכו אותי אף יותר. כדי להמשיך ליהנות מההערכה ומההערצה שלהם, המשכתי לומר ולעשות דברים שנראו נכון כשבעצם התרברבתי והשווצתי בעצמי, וגרמתי ללבבות האחרים להתרחק מאלוהים. האם ההתנהגות שלי לא נגרמה על-ידי הטבע הרע שנחשף בדברי האל? לא משנה מה עשיתי או כיצד נדמה היה שאני משקיע מעצמי, המטרה שלי מעולם לא היתה למלא את חובתי היטב. פעלתי ככל יכולתי כדי לבסס את המעמד שלי, ולגרום לאחרים להעריץ אותי. הלכתי בדרכם של צוררי משיח. לבסוף הבנתי את הסכנה שהיוויתי אז התפללתי בחיפזון לאלוהים, וביקשתי לחזור בתשובה.

פתאום עלו במוחי דברי האל הבאים: "איך עליך להיפתח ולחשוף את עצמך כדי להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה? עליך לעשות זאת על-ידי שתיפתח ותראה לאחרים בבהירות את הרגשות האמיתיים שבעומק לבך, על-ידי כך שתוכל להנהיג את האמת, בפשטות ובצורה טהורה. אם אתה מגלה את שחיתותך, עליך להיות מסוגל לדעת את מהות הבעיה, לשנוא ולתעב את עצמך מעומק לבך. כאשר אתה חושף את עצמך, אל לך לנסות להצדיק את התנהגויותיך או לנסות להגן עליהן. ...קודם כול, עליך להבין את הבעיות שלך ברמה מהותית, לנתח את עצמך ולחשוף את עצמך. עליך להיות בעל לב נאמן וגישה כנה ולדבר על הבעיות שבטבעך כמיטב הבנתך. שנית, אם אתה מרגיש שטבעך קשה במיוחד, עליך לומר לכולם, 'אם אגלה טבע מושחת כזה שוב, התייצבו מולי, כולכם – טפלו בי והצביעו לי עליו. אל תחסכו ממני את שבטכם. ייתכן שלא אוכל לקבל זאת באותה עת, אבל אל תתחשבו בכך. עבדו יחד כדי להשגיח עליי. אם הטבע המושחת הזה יתפרץ בצורה חמורה, התייצבו מולי, כולכם, כדי לחשוף אותי ולטפל בי. אני מקווה בכנות שכולכם תשגיחו עליי, תעזרו לי ותמנעו ממני מלאבד את דרכי.' זו הגישה בה עליך להנהיג את האמת" ("אודות תיאום הרמוני" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל הראו לי את הכיוון שלי. עד כמה שהבנתי את הבעיות שלי, ידעתי שאני לא יכול להמשיך כך. הייתי מוכרח להיות כן ולחשוף את עצמי לגמרי כדי להראות לכולם את המניעים שמאחורי המעשים שלי כדי שיוכלו לראות שאני מהלל את עצמי, משוויץ, והולך בדרכם של צוררי משיח. זה היה מאוד חשוב.

במפגש הבא, התוודיתי על הכול בפני האחים והאחיות וביקשתי את עזרתם ועצתם. אחרי שהייתי פתוח לגמרי, הרגשתי הרבה יותר נינוח. במהלך הימים הבאים, האחרים שלחו לי הודעות שמצביעות על הבעיות שלי, ואמרו, "אתה תמיד משוויץ בחובה שלך. לא רציתי לחפש עקרונות בחובה שלי יותר, אלא רק הסתמכתי עליך. חשבתי שאתה יודע הכול והיה קל יותר לשאול אותך." כמה מהם אמרו, "לא למדתי שום דבר על אלוהים לאחרונה, אלא רק למדתי להעריץ אותך יותר, כי חשבתי שאתה גם מוכשר בעבודה וגם אחראי בחובה שלך. ממש הערצתי אותך." זה היה מאוד מטריד עבורי לשמוע את כל הדברים האלה. פשוט לא יכולתי להאמין שזה מה שיצא מכל החודשים האלה של מילוי חובתי. הרגשתי מאוד מיוסר ועצוב, וחשבתי שאלוהים בטוח שונא אותי. שקעתי עמוק לתוך שליליות. אבל באמצעות תפילה בלתי פוסקת לאלוהים ועם העזרה והתמיכה של האחרים, סוף סוף הבנתי שאלוהים לא עושה זאת כדי לחסל אותי אלא כדי לטהר ולשנות אותי. אם זה לא היה קורה, לא הייתי רואה שאני בדרך הלא נכונה. זו היתה ישועת האל הגדולה בשבילי! מרגע שהבנתי את רצון האל, החלטתי להרהר במעשיי ולחזור באמת בתשובה.

קראתי כמה מדברי האל: "ישנם בני אדם שמעריצים את פאולוס במיוחד ומתייחסים אליו כאל אליל: הם אוהבים לצאת לשאת נאומים ולעבוד; הם אוהבים להשתתף במפגשים ולהטיף והם אוהבים שאנשים מקשיבים להם, מעריצים אותם וסובבים סביבם. הם אוהבים שמעמדם בדעת הבריות גבוה, והם מוקירים זאת כשאחרים מעריכים את התדמית שהם מציגים. הבה ננתח את טבעם מתוך התנהגותם: מהו אופיים? אם הם באמת מתנהגים כך, די בכך כדי להוכיח שהם יהירים וגאוותנים. הם לא עובדים את אלוהים כלל; הם שואפים למעמד רם ורוצים סמכות על אחרים, שיהיו בחזקתם, וגם שמעמדם יהיה רם בעיני אחרים. זהו צלמו הקלאסי של השטן. מה שבולט בטבעם הוא היוהרה והגאוותנות, אי-הרצון לעבוד את אלוהים ותשוקה להערצה מצד אחרים. התנהגויות כאלה נותנות לכם תמונה ברורה על אופיים" ("כיצד יש להכיר את טבע האדם" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). "לדוגמה, אם קיימות בך יהירות וגאוותנות, לא תוכל שלא להתריס נגד אלוהים. בהכרח תתריס נגדו. לא תעשה זאת בכוונה תחילה, אלא בגלל שתהיה בשליטת אופייך היהיר והגאוותן. יהירותך וגאוותנותך יגרמו לך להתנשא על אלוהים, לחשוב כי הוא חסר חשיבות, לרומם את עצמך, להעמיד את עצמך כל הזמן לתצוגה ולבסוף, לתפוס את מקומו של אלוהים ולשאת עדות לעצמך. תתייחס לרעיונות שלך, לחשיבה שלך ולתפיסות שלך כאמיתות שיש לסגוד להן. ראה כמה רוע נעשה על ידי בני אדם הנשלטים על ידי אופיים היהיר והגאוותן!" ("רק אם האדם יעסוק בחיפוש האמת, הוא יוכל להשיג שינויים בטבעו" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). הגילויים שבדברי האל הראו לי שהאופי השחצן שלי הוא זה שהניע אותי לרדוף מעמד גבוה בלבבות האחרים ושהתנגדתי לאלוהים. כשהייתי בשליטת האופי השחצן הזה, התחלתי להרגיש מרוצה מעצמי כשראיתי תוצאות בחובה שלי ושיבחתי את עצמי והשווצתי בכל דרך שיכולתי. דיברתי ופעלתי רק על-מנת להתבלט, ולהפגין את הכישרונות והיכולות שלי. התרברבתי בלי בושה בסבל שסבלתי עבור חובתי, בכמה החובה שלי היתה מתישה, באופן שבו פתרתי בעיות, הכול כדי לגרום לאחרים לחשוב שאני יותר טוב מהם, שהייתי יוצא מן הכלל. הייתי מוכרח שאנשים יעריצו אותי ויוקירו אותי. האם לא היה זה טבעם של צוררי משיח? פאולוס היה בדיוק אותו דבר. הוא לא הפסיק להפגין את הידע והכישרונות שלו באמצעות ההטפה והעבודה שלו, והשוויץ כדי לגרום לאחרים להעריץ אותו. הוא תמיד היה כותב מכתבים לכנסיות והשוויץ בכמה עבד וסבל עבור אדוננו כדי לכבוש את ליבותיהם של אנשים. הוא עבד ויגע לא על-מנת למלא את חובתו או לשאת עדות למשיח בהתגלמותו כבשר ודם, אלא כדי להגשים את השאיפות והמאוויים שלו עצמו. לא משנה כמה עבד או סבל, או כמה אנשים העריצו אותו, מאחר והוא לא עסק בחיפוש האמת והאגו שלו רק הלך וגדל, בסופו של דבר הוא העיד במצח נחושה שהוא עצמו היה המשיח. זה פגע באופן חמור בטבעו של האל והאל העניש אותו על כך. היה לי את אותו האופי של פאולוס. הייתי שחצן ויהיר, מאוהב במעמד, תמיד מהלל את עצמי ומשוויץ כדי שכולם יעריצו אותי, לא יהיה מקום לאל בליבותיהם והם לא יסמכו על אלוהים או יחפשו אחר האמת כשבעיות יעלו. מילוי חובתי בדרך זו היווה התנגדות לאלוהים ופגע באחיי ובאחיותיי. מעולם לא חשבתי שרוע כזה והתנגדות לאלוהים יכולים לנבוע מחיים על-פי האופי השחצן שלי. אם לא הייתי חוזר בתשובה, במוקדם או במאוחר הייתי מעורר עלי את זעמו של אלוהים ונענש. ללא הטלת המשמעת של האל והעזרה והתמיכה של האחים והאחיות, לא הייתי מהרהר במעשיי. היו אלה טבעו הצודק של האל וישועתו הגדולה שהובילו לחשיפתי באופן הזה.

כשאני חושב על זה, כשהגעתי להישגים בחובה שלי וכשגיליתי בעיות, הכול הגיע מהנאורות ומההנחיה של האל. ללא עבודת רוח הקודש, הייתי טיפש שלא מסוגל להבין דבר. לא היתה לי שום מציאות של האמת, אבל הייתי כל כך שחצן ויהיר, ובלי בושה התחריתי על מקומו של האל. הייתי כל כך חסר היגיון! לא שיתפתי את האמת או נשאתי עדות לאל בחובתי, אלא רק השווצתי והולכתי אנשים שולל – איזה דבר רע לעשות! ואז באמת התחלתי לשנוא את עצמי. לא רציתי להמשיך בדרך זו, אז אמרתי תפילה לאלוהים: "אלוהים יקר, טעיתי כל כך! אני רואה עד כמה אני שחצן וחסר היגיון. תודה לך שנתת לי הזדמנות להכות על חטא. מהיום והלאה, אני אנהג לפי האמת בנחישות ואעלה על הדרך הנכונה. אנא הנחה אותי."

ואז קראתי בדברי האל: "איזו דרך התנהגות איננה מרוממת את עצמך ומעידה על עצמך? באותו עניין, אם אתה מתהדר בעצמך, תשיג את מטרתך להתעלות ולהעיד על עצמך ולעורר הערצה בקרב האחרים – אבל אם תיפתח ותחשוף את האני האמיתי שלך, המהות שונה. זה מסתכם בפרטים, הלא כן? לדוגמה, כאשר אתה חושף את המניעים והשיקולים שלך, עליך להיות מסוגל להבדיל בין ניסוחים ודרכי ביטוי שהם ידיעה עצמית לבין אלה שהם האדרה עצמית על מנת שאחרים יעריכו אותך, דבר שמהווה רוממות עצמית ועדות על עצמך. אם תספר כיצד התפללת וחיפשת את האמת ונשאת עדות באמצעות ניסיונות – הרי שזו רוממות של האל ונשיאת עדות על אלוהים. נוהג כזה בהחלט איננו האדרה עצמית ונשיאת עדות על עצמך. השאלה אם אתה מאדיר את עצמך ונושא עדות על עצמך או לא תלויה בעיקר בשאלה אם חווית באמת את מה שאתה אומר ואם הושגה השפעת העדות על אלוהים. כך גם יש צורך לבחון מהן כוונותיך ומטרותיך כאשר אתה מדבר על החוויות והעדות שלך. כל הדברים האלה מקלים על זיהוי ההבדלים. הכוונה שלך מעורבת בכך גם כשאתה חושף ומנתח את עצמך. אם כוונתך היא להראות לכולם כיצד הוכחה השחיתות שלך, כיצד השתנית, ולאפשר לאחרים להפיק מכך תועלת, הרי שדבריך רציניים ונכונים ותואמים את העובדות. כוונות כאלה נכונות ואינך מתהדר בעצמך או מעיד על עצמך. אם הכוונה שלך היא להראות לכולם מה באמת חווית וששינית את מציאות האמת וניחנת בה ובכך לזכות בהערצה ובהוקרה שלהם, אזי הכוונות הללו שקריות – ויש לחשוף אותן גם כן. אם החוויות והעדות שאתה מדבר עליהן הן שקריות, אם הן 'משופצות' ונועדו להוליך אנשים שולל, למנוע מהם לראות את הצד האמיתי בך, למנוע מכוונותיך, שחיתותך, חולשתך או השליליות שלך מלהתגלות לאחרים, אזי מילים כאלה הן תרמית וכפל לשון. זו עדות שקר, זו הונאת האל, הן מביישות את אלוהים ואלוהים מתעב זאת יותר מכול. ישנם הבדלים ברורים בין המצבים הללו, הבדלים המתבססים על המוטיבציה" ('חשיפת צוררי המשיח'). "כאשר אתם נושאים עדות על אלוהים, עליכם בעיקר לדבר יותר על האופן שבו אלוהים שופט את בני האדם ומטיל עליהם ייסורים, וכן על הניסיונות שהוא משתמש בהם כדי לזכך בני אדם ולשנות את טבעם. עליכם גם לדבר על היקף השחיתות שהתגלה בחווייתכם, על הדברים שסבלתם וכיצד אלוהים כבש אתכם בסופו של דבר, דברו על היקף הידע האמיתי שלכם לגבי עבודתו של אלוהים, וכיצד עליכם לשאת עדות על אלוהים ולגמול לו על אהבתו. עדותכם צריכה להכיל דברי טעם, אך עליכם לנסח אותה בצורה פשוטה. אל תדונו בתיאוריות ריקות. דברו באופן ישיר וכן; דברו מהלב. כך צריכה להיות חווייתכם. אל תצטיידו בתיאוריות נבובות שנשמעות עמוקות במאמץ להתרברב – כך תיראו די שחצנים וחסרי היגיון. עליכם לדבר יותר על דברים אמיתיים הנובעים מניסיונכם הממשי, דברים אמיתיים ומהלב – זה הכי מועיל לאחרים, ומה שהכי מתאים עבורם לראות" ("רק אם האדם יעסוק בחיפוש האמת, הוא יוכל להשיג שינויים בטבעו" ב'שיחותיו של המשיח של אחרית הימים'). דברי האל הראו לי שעלי להתמקד בהרהור במעשיי ובהכרת עצמי ולתקן את בעיית השיבוח-עצמי ואת השחצנות שלי באמצעות התנסויות. היה עלי לפעול מהמניעים הנכונים בזמן שיתוף ולדבר יותר על השחיתויות שביטאתי, לנתח את המניעים והטומאות שלי, לדבר על השיפוט שחוויתי באמצעות דברי האל, על מה שבאמת הבנתי על עצמי, על מה שהבנתי לגבי טבעו של האל ואהבתו, ולהשתמש בחוויות האמיתיות שלי כדי לשבח ולשאת עדות לאל. זה יהיה מילוי חובתי באמת. במפגש הבא, ניתחתי במתכוון כיצד זממתי והשווצתי לטובת מעמד, וכיצד אלוהים ארגן מצב כדי לטפל בי ולגרום לי לראות את הכיעור שלי. ואז אח אמר לי, "הניסיון שלך הראה לי שלמרות שיש לנו טבע מושחת, עלינו רק לקבל את השיפוט והטיפול של דברי האל, לנהוג לפי האמת ולמרוד בבשרנו, והכל ישתנה. אני גם רואה שכל מה שאלוהים עושה הוא ישועת האדם." כששמעתי זאת, התמלאתי הכרת תודה לאלוהים. השגת ההבנה הזו של עצמי היתה כולה הודות לשיפוט ולייסורים של דברי האל.

בחובה שלי לאחר מכן, התחלתי להיכנס לזה במודע. כשגיליתי טעויות בחובות של אחרים, התפללתי לאלוהים, לכוון נכון את המניעים שלי ולהביע את דעותיי באובייקטיביות. לא התרברבתי כמו בעבר. וגם מצאתי כמה עקרונות של האמת לשתף עם האחים והאחיות. במפגשים, ניתחתי את המניעים והפגמים שבפעולות שלי ואת הטבע המושחת שגיליתי כדי שהאחרים יכירו את האני האמיתי שלי. על-ידי יישום בפועל בדרך זו, הרגשתי שלווה גדולה בליבי והיחסים שלי עם אלוהים חזרו למצב נורמלי. זמן מה לאחר מכן, חשתי שהאחרים מתייחסים אליי בצורה נכונה ולא העריצו אותי כמו בעבר. כשדיברתי או פעלתי בניגוד לעקרונות האמת, הם הצביעו על זה, כך שיכולתי לתקן את הדברים. זה היה מאוד משחרר להתנהל עם אחרים בדרך זו. אני באמת מודה לאלוהים שארגן את המצב הזה לטהר ולשנות אותי!